Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Batra 12a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 12a

    Bava Batra 12a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 380 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    בית סתום שהיה לו פתח לחצר וסתמו:

    יש לו ד' אמות בחלוקת החצר אם באו לחלוק כאילו הוא פתוח:

    אינו מטמא סביביו אלא כנגד הפתח אם מת בתוכו:

    פרץ את פצימיו הרי הוא כקבר וחכמים טימאו את סביבות הקבר ד' אמות כדי שלא יקרבו עושי טהרות עד הקבר ויאהילו ולאו אדעתייהו:

    לעיר אחרת לדרך עיר אחרת:

    ובקשו בני העיר שהמבואות בה לסותמן מאחריהם:

    בני אותה העיר האחרת מעכבין עליהן שכבר הוחזקו לקצר דרכן דרך אותן המבואות:

    בני רה"ר מעכבין עליהן משום דכי דחקו בני רה"ר מסתלקי לתוך המבואות:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Bava Batra 12a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    פרץ פצימיו מטמא כל סביביו פי' הקונטר' כל סביביו ד' אמות כקבר ואין נראה לר' שמשון כיון דמסיימי מחיצות וליכא למיחש שמא יעלה על הבית ויאהיל עליו לית לן למימר שיטמא ד' אמות סביביו כדמוכח בפ' משוח מלחמה (סוטה דף מד.) גבי חצר הקבר העומד בתוכה טהור ה"מ חצר הקבר דמסיימי מחיצו' אבל בעלמא תפיס לכך נראה לו לפרש כגון שיש זיזין הרבה בולטין מן הבית מכל צד ויש בהן פותח טפח לכל אחד ובשלא פרץ פצימיו אף על פי שסתמו אינו מטמא תחת השאר זיזין שסתמו של מת עומד לצאת דרך פתח אבל אם פרץ פצימיו וחזר ובנאן כשאר כותל ואין כאן פתח כלל מטמא כל סביביו דכל זיז וזיז איכא לספוקי דשמא דרך תחת אותו זיז יצא מן הבית ויש לישב פי' הקונטרס דבית נמי לא מסיימי מחיצתא דאע"ג דליכא למיחש שמא יעלה על הבית מ"מ איכא למיחש שמא יגע בכתלי' דקבר מטמא במגע אפי' מן הצד כדמוכח בספרי בפרשת פרה אדומה בקבר זה קבר סתום או אינו אלא פתוח אמרת ק"ו ומה אהל שהוא מקבל טומאה אינו מטמא מכל הצדדין כשהוא פתוח הקבר שאינו מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל הצדדין כשהוא פתוח משמע דכשהוא סתום מטמא אף בנוגע בו מן הצד:

    מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו היינו כשהחזיקו ברשות אבל אם באין להחזיק שלא ברשות יש למחות בידם ולנקוט פיזרא וליתיב כדמוכח בהמניח (ב"ק דף כח. ושם):

    ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה פי' ר"י ב"ר מרדכי דבאתריה דרבי יהודה היה קרקע חשוב וטוב והיה חשוב לטרוח בתשעה חצאי קבין אבל באתריה דתנא קמא לא היה קרקע טוב כל כך שיהיה חשוב לטרוח בפחות מתשעה קבין ואף על פי שלא היה בו כדי חרישת יום ראוי היה לטרוח והשתא בעי בבבל מאי שאין הקרקע טוב כל כך ואינו ראוי כשיעור השנוי במשנתינו:

    ה"ג ר"ח ואי בעית אימא בכרבא וזרעא ובהדורי פירוש בית חרישת יום ושפיר הוי יומא לזרעא דכשיבא לזורעה חורש ובחזירתו עוד מושך המחרישה על הקרקע וזורע וזה בהדורי:

    ואי בעית אימא יומא דזרעא ודקאמרת לא הוי תרי יומי כרבא כריב יומא ופלגא והדר תני וכריב עד דשלים יומא:

    דוולא פר"ח ארץ שמשקין אותה בדלי לכל אחד ארץ שדולין לה יום אחד וקשה לר"י דא"כ הוה ליה למיתני בבבל מאי כדבעי באינך ע"כ נראה כפ"ה:

    א"ר יוסי אין אלו אלא דברי נביאות לא לשבח קאמר אלא כלומר שאומר בלא טעם דכי האי גוונא בסוף (אלו) מומין (בכורות דף מה. ושם ד"ה עשו) גבי יתרת שאין בה ציפורן מטמא במגע ובמשא אבל לא באהל וקאמר עשו דבריהן כדברי נביאות מה נפשך אי אבר הוא ליטמא באהל ואי לא אבר הוא לא ליטמא כלל וכן י"ל בסוף פ' כיצד מעברין (עירובין דף ס: ושם ד"ה אין):

    אטו חכם לאו נביא הוא וא"ת בפ' בן סורר (סנהדרין דף עה.) דקאמר משחרב בהמ"ק ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה תקשי ליה נמי אטו קודם שנחרב לא הוה להו טעם ביאה לעוברי עבירה הא מפיק ליה מדכתיב מים גנובים ימתקו (משלי ט׳:י״ז) כדפריך הכא וי"ל דאיכא לשנויי התם כדמשני הכא ניטל טעם ביאה ומעוברי עבירה לא ניטלה ולא חש להקשות בכל מקום: [וע"ע תוס' גיטין עב. ד"ה ומשום וכו']:

    Tosafot on Bava Batra 12a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    התם לענין טומאה אבל הכא זימנין דדחקי בה רבים ועיילי להתם כתב הרמב"ן ז"ל, דדוקא במבוי פתוח לרחבו לרשות הרבים שאין פתח בדופן רביעית, אבל היה בו פתח ברחבו שאין רחב כרחבו של מבוי ופצימין ומלבן לעכב רגל הרבים ממנו, מעמידין לו דלתות, שלפיכך קראוהו מפולש לרשות הרבים כדאמרינן התם (שבת קי"ז, א) דשלש דפנות בלא לחי זהו מבוי המפולש. ומיהו בהאי דינא אין לחי וקורה מעכבין. עד כאן.

    Rashba on Bava Batra 12a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    כבר ביארנו במסכת יום טוב י' א' שהבית הסתום מארבע רוחותיו והמת בתוכו הרי אותו בית כקבר ומטמא כל סביביו ר"ל הנוגע מאחוריו בכותלים ובגגו מפני שהן כעין גולל ודופק ואם נפתח בו פתח אחד אינו טמא אלא כנגד הפתח ואפילו היה נעול שהרי טומאה מעתדת לצאת דרך שם היו שם פתחים הרבה וכלם נעולים כל הפתחים טמאים נפתח אחד מהם או שחישב להוציאו באחד מהן הציל על שאר הפתחים לא היה שם פתח כלל אלא אחד והוא סתום באבנים ובטיט אם לא נפרצו הפצימין הרי הוא כפתח נעול ואינו מטמא כל סביביו הא כל שפירץ פצימין הרי הוא כשאר מקומות שבכותל ויש חולקין לפסוק שאף בלא פריצת פצימין מטמא כל סביביו יש מפרשין שמועה זו לענין אהל כגון שיש תקרה סביב כל הבית וכשאין שם פתח העומד סביבו תחת אותה תקרה אע"פ שאינו נוגע בכותלים טמא ואם יש שם פתח אינו טמא אלא בכנגד אותה הפתח ואני תמה שאם יש כאן תקרה וטומאת אהל הרי ביציאת טומאה דרך הפתח נעשית כל התקרה אהל:

    מבוי המפולש שיוצאין דרך ראשו האחד לדרך עיר אחרת וכן אנשי עיר אחרת דרך בו נכנסין לעיר זו אם הסכימו בני מבוי לעשותו סתום אין ספק שבני עירם מוחין בידם שהמבוי המפולש דינו כרשות הרבים שיש לכל בני העיר רשות בו ולא סוף דבר בבני העיר הזאת אלא אף אם הסכימו בני אותו מבוי לסתמו ברשות כל בני העיר מ"מ בני עיר אחרת שנכנסין דרך בו לזו מעכבין ומוחין בידם ואפילו היה להם דרך אחרת ליכנס בה לעיר זו שמ"מ יש שרוצין בדרך זה ויש שרוצים בדרך זה וכל מצר שהחזיקו בו רבים ברשות אסור לקלקלו ולא סוף דבר אסור אלא שאם עשה לא הועיל יש מפרשים שמועה זו בשהוא מפולש לבקעה או לכרמלית ואין לבני אותה העיר דין מחאה בכך שהרי אין להם תפיסת יד לילך לשם ועיקר הדברים כמו שכתבנו שהשמועה מתבארת שהיו רוצים לסתמו ברשות בני העיר:

    מבוי המפולש לרשות הרבים ובקשו בני מבוי להעמיד דלתות במבוי בני רשות הרבים מעכבים ואע"פ שמעמידין אותן פתוחות ביום הרבה פעמים כנופיא מזדמנת ונדחקין הרבה כאחד ליכנס במבוי ואין שיעור דלת מספיק להם או שמא מזדמן לפעמים שאינן פתוחות ולא סוף דבר בארבע אמות הסמוכות לרשות הרבים שדינן כדין רשות הרבים לענין ספק טומאה אלא אף מארבע אמות ולפנים ויש מפרשים שמועה זו במבוי שאינו מפולש הואיל ופתוח מצד אחד לרשות הרבים ואין הדברים נראין שהרי בכל הסוגיא אנו דנין מבוי סתום כחצר להיותו כלו להם ואין לרשות הרבים שיכות בו כלל שמא תאמר מה אתה צריך לבא בה מצד זה והלא אין מבוי נקרא מפולש אא"כ הוא מפולש משני צדדין מצינו כיוצא בו בפרק כל כתבי ששלש מחיצות בלא לחי קורא מפולש ומ"מ לדעת מפרשים אלו אף הם יכולים לפרש מבואות שבסוגיא זו שכלן לבני מבוי על הדרכים שפירשנו למעלה בפתוחים לבקעה או לכרמלית ובזו ודאי אין בני רשות הרבים יכולים למחות וא"כ לדעתם אף אותה שכתבנו למעלה ז' ב' מכח התוספתא שאין בני מבוי כופין זה את זה לעשות דלת למבוי ומטעם שהוא אומר רצוני שאכנס בחבלתי עד פתחי אלמא שאם רצו כלם מיהא עושים הם צריכים לפרשה בפתוחים לבקעה או לכרמלית ולדעתי שמועה זו מתפרשת במפולש לגמרי והאחרים בסתומים:

    זה שביארנו במשנה שכל שדה שיש בו תשעה קבין לכל אחד מהם חולקין דוקא בארץ ישראל וכיוצא בה שהארץ קשה לעבוד אבל בבל שהיא טובעני אין חולקין בה את השדה עד שתהא בה כדי חרישת יום לזה וכדי חרישת יום לזה השדה שמשקין אותו בדלי והוא הנקרא דוולא אין חולקין אותו עד שיהא כדי מלאכת יום אחד לפועל אחד להשקאתו לכל אחד ואחד ויש מפרשים דוולא שיש להם בור ואין חולקין אותו עד שיהא בה בכדי השקאת שדה לכל אחד ליום אחד ופועל אחד וכן נראה שלדעת ראשון זהו בית השלחין האמור במשנה אלא שיש שאין גורסין שם בית השלחין כמו שכתבנו ויש מפרשים בכאן דולא של ירק והוא גינה האמור במשנה ולדעתו לא שאלוה כאן אלא לבבל:

    הכרם שיעורו בארץ ישראל בכדי זריעת שלשת קבין לכל אחד ואחד ובבבל עד שיהיו שלשים וששה זמורות לכל אחד שהוא בכדי עבודת יום אחד האומר חלק אחד בכרם אני מוכר לך לא אמר כלום ואין אומרים יהא שיעורה שלשת קבין בארץ ישראל וכדי עבודת יום אחד בבבל אלא הואיל ולא ברר כמה אין זה כלום:

    Meiri on Bava Batra 12a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ה"ג ר"ח ואי כו' בכרבא וזרעא ובהרודי כו' וזהו בהרודי עכ"ל מהרש"ל הגיה בהדורי ור"ל מלשון חזרה כמ"ש ובחזירתו עוד מושך כו' ואין צורך דבהרודי מלשון חרישה ור"ל דזורע בחרישתו וכן מפורש בערוך בערך רד גם ע"ש דברי המקשה לפר"ח שאינו כפרש"י וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 12a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    גמ' בברייתא בית סתום וכו' פרץ פצימיו אין לו ד' אמות בית סתום אין מטמא. כל סביביו פרץ פצימיו מטמא כל סביביו כצ"ל והשאר ט"ס:

    שם דאמר מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו אמר רב ענן אמר שמואל מבואות המפולשין וכו' כצ"ל והשאר הוא ט"ס:

    Maharam on Bava Batra 12a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    בית סתום אינו מטמא כל סביביו אם יש שם מת לפי שאינו כקבר. פרץ את פצימיו הרי הוא כקבר סתום ומטמא כל סביביו במגע מפני שהוא כענין גולל ודופק. ויש מפרשים אפילו באהל אם יש לפניו תקרה בכל סביביו והטעם מפני שסופה לצאת משם ולא הוברר מאיזה מקום תצא והטומאה בוקעת ויוצאה כאלו היה שם פתח לנעול אבל בשלא פרץ את פצימיו אינה יוצאת אלא מאותו פתח כי בודאי משם הוא מוציאו. הראב"ד ז"ל.

    אינו מטמא כל סביביו כלומר בית שיש בתוכו מת ואין שם פתח כלל אלא זה שנסתם אינו מטמא מי שנוגע בכל כותלי הבית מבחוץ אלא כנגד זה הפתח הסתום דבודאי עתיד הוא ליצא בזה הפתח שיותר נח לפותחו מכאן יותר משאר הכתלים שלא נפתח שם מעולם וחשבינן ליה כאלו הוא פתוח ותנן נפתח אחד מהם הוא טמא וכולן טהורים אבל כשפרץ את פצימיו אם דעתו להוציאו משם ולקברו במקום אחר ויש אהל פותח טפח כל סביב הבית מטמא כל סביביו כלומר כל אותם אדם וכלים שעומדים תחת האוהל אבל אם אין האוהל מקיף כל הבית אלא משלש רוחות אותן שלש רוחות טמאין אבל רוח רביעית טהורה שהרי אין האוהל עליהם ובלבד שלא יגעו בכותל שאם יגעו בכותל אמרינן באותו מקום שנגע עתיד להפתח ולהוציאו דרך שם וכאלו נגע בטומאה דמי אבל אם אין עתיד להוציאו משם לעולם כל הבית נחשב כקבר והכותלים כגולל ודופק ואף על פי שאין אוהל יוצא מן הכתלים ולחוץ טמאים האדם והכלים אשר סביבות הבית בתוך ארבע אמות כמו שתכמים טמאו כל ארבע אמות שסביבות הקבר כדי שלא יהיו עושי טהרות הולכים בצד אהלו או יגעו בגולל ודופק ולאו אדעתייהו ודוקא בקבר שאינו מצויין באבן גדולה או בסיד או בגדר או בחפירה התם הוא דתפיס ארבע אמות אפילו לאחר שנקבר וכל שכן קודם שנקבר אבל אי הוי מצויין באבן גדולה או בגדר או בחפירה סביבות הקבר לא תפיס ארבע אמות כיון דמינכר דתנן חצר הקבר הנכנס לתוכה טהור אבל מת בבית סתום שאינו נודע לכל שיש בו מת גזרו עליו טומאה לטמא סביביו. ה"ר יהונתן ז"ל.

    פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו כו' על מה שהקשה ריצב"א על פירוש רש"י ז"ל מפרק משוח מלחמה כו' ככתוב בתוספות. כתב הרא"ש ז"ל בתוספותיו וזה לשונו ומיהו לאו פירכא היא דאיכא למימר דמת בעלמא תפיס אפילו מסיימי מחיצתא דלא חלקו חכמים במת. עד כאן לשונו.

    אמר רב יוסף בי רדו יומא פירוש מה שחורשים ביום אחד פחות מכאן אין בה דין חלוקה מפני שצריך לשכור פועל ליום ואין לו במה יעבוד אלא מקצת היום ומשום הכי קאמר רב יוסף שאם מגיע לכל אחד מהם כדי עבודת יום אחד שאין עליו הפסד חולקים ואם אין מגיע לכל אחד מהם אלא פחות מעבודת יום אחד כיון שיש על כל אחד מהם הפסד לפי ששוכר הפועל ועושה מקצת היום וכשמשלים לעבוד אותו מקום יושב ובטל ונמצא שמשלם לפועל שכר אותו יום כולו ואינו עושה אלא מקצתו לפיכך אין בה דין חלוקה. ואקשינן האי בי רדו יומא היכי דמי אי שיעור מאי דכריב ביומא אף על גב דבכריבה ליכא פסידא בזריעה הא איכא עליה פסידא דבארעא דכרבי לה חד יומא סגי לה במקצת יומא בזריעה וכי אגר פועל בזריעה הא קא מפסיד דיהיב אגר יומיה ופועל לא עביד אלא מקצת יומא ואי קאי בי רדו יומא דקאמר ארעא דזרעי לה ביומא הוא אף על גב דבזריעה ליכא עליה פסידא אבל אית ליה פסידא בכריבה דמיזדרעה בחד יומא לא סגי לה בכריבת חד יומא וכריבת תרי יומי נמי לית בה אלא יומא ופלגא וכיון שכן הא איכא עליה פסידא דקא אגר פועל למכרב ויהיב ליה ביומא תנינא אגר כולי יומא ואף על גב דלא עביד אלא מקצת יומא. ומתרצינן איבעית אימא האי בי רדו יומא דאמר רב יוסף ארעא דזרעה לה בחד יומא ודקא קשיא לך הא קא מפסיד לענין כריבה ליכא עליה פסידא דכי שלים פועל בכריבה פלגו יומא תני לה זמנא אחריתי כלומר חוזר הכריבה עד דשלים יומא. ואיבעית אימא ארעא דכרבי לה בחד יומא ודקא קשיא לך הא קמפסיד לענין זריעה הא נמי ליכא פסידא משום דזרע לה בהדורי כלומר זורע ושונה הכריבה לכסות הזרע שזרע עד דשלים יומא. דולא, פירוש ארעא דמשקין לה בדולא בכמה יומי אית בה דין חלוקה. אמר רב נחמן בי דלו יומא אבל פחות מכאן לית בה דין חלוקה דאי פליגי איכא עלייהו פסידא דקא אגרי אגירא לדלויי כולי יומא ודלו מקצת יומא ובטל שאר יומא. פרדיסא בכמה יש בה דין חלוקה אמר אבוה דשמואל עד שלשה קבים תניא נמי הכי האומר לחברו מנת בכרם אני מוכר לך סומכוס אומר לא יפחות משלשה קבים אמר רבי יוסי אין אלו אלא דברי נביאות פירוש שהרי מנת בכרם סתם קאמר ואמר התנא דעתו וידע כמה נתכוון לקנות. ויש לפרש שרבי יוסי חולק הוא על סומכוס בכך והכי קאמר זה המוכר שאמר מנת בכרם אני מוכר לך כלומר לברר כמה מכר לו. דברי נביאות כלומר צריכים אנו נביא לברר מה היה בדעתו וכמה נתכוון להקנות אבל שלשה קבים דקאמר סומכוס אין לסמוך עליהם וזה הפירוש הוא הנכון. בבבל אמר רבא בר קיסנא תלת אציאתא בני תליסר גופני כי היכי דרפיק גברא בחד יומא. נמצא עכשיו הכלל העולה בידינו בדין זה שאין מחייבים בבבל והוא הדין לשאר חוץ לארץ לחלוק בשדה וכרם ובשדה בית השלחין אלא עד שיגיע לכל אחד בכרם מה שעושה בו הפועל כל היום ובשדה הבעל מה שחורש בו כל היום כולו ובשדה השלחין מה שמשקה בו כל היום אבל פחות מכאן אין בו דין חלוקה.

    אמר אמימר חכם עדיף מנביא אמר רב אשי תדע דקאמר גברא רבא מלתא ומתאמרה הלכה למשה מסיני כוותיה. ואף על גב דהך גברא לא שמעה להך מלתא מעולם הרי חכם עדיף מנביא דאלו נביא לא אמר אלא מה דשמע ומה דיהבי בפומיה למימר ואלו חכם קאמר מאי דאתמר למשה מסיני ואף על גב דלא שמעה. עד כאן משיטת הר"י ן' מיגש ז"ל.

    אמר רב יוסף בי רדו יומא לכל אחד ודייקינן בי רדו יומא אי יומא כרבא יומא זרעא לא הוי ואי יומא זרעא תרי יומא כרבא לא הוי. ופרקינן איכא למימר יומא כרבא דכריב ותני ושוהא בשתי חרישות הללו כשיעור יומא זרעא ולא יותר מפני שהחרישה השנית נעשית בקל מהראשונות. ואיבעית אימא יומא זרעא דזרע בהדורי פירש הראב"ד ז"ל מקום שאינם חורשים אלא עם הזרע וכשמעתיק הבקר מתלם לתלם זורע התלם שנעתק ממנו וכן יכולים לעשות בכל השדות שבבבל מפני שהם טובעני נמצא החריש והזרע נעשה ביום אחד ומוצא פועל ביום אחד עד כאן והוא נכון דולא פירש הראב"ד ז"ל כגון גן ירק שמשקים אותו על ידי דלי. אמר רבי יוסי אין אלו אלא דברי נביאות. יש מפרשים לגנאי כלומר שאין טעם בשיעורים הללו. ויש מפרשים לשבח כלומר דברי נבואה הם והכי מסתברא לי דמייתי מינה תניא נמי הכי אמר רבי אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בית המקדש אף על פי שניטלה נבואה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה. והא דגרסינן בנדרים אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר לאו בקביעותא קאמר. עד כאן משטה לא נודעה למי.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 12a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמרא אמר ר"נ ד' אמות כו' מיימוני פ"ב מהל' שאה"ט:

    שם וחכם עדיף מנביא עי' ירושלמי פ"א דברכות עלה דמתניתין בש"א בערב כל אדם יטו ויקראו:

    שם שנאמר ונביא לבב חכמה עיין רש"י בשבת דף קיט ע"ב ד"ה ובנביאי:

    תוס' ד"ה פרץ כו' בקבר זה קבר סתום עיין לקמן דף ק' ע"ב תוס' ד"ה ורומן:

    Gilyon HaShas on Bava Batra 12a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    אַף עַל פִּי שֶׁנִּטְּלָה מִן הַנְּבִיאִים, מִן הַחֲכָמִים לֹא נִטְּלָה פירוש הנבואה העיקרית לא ישיגנה הנביא אלא רק על ידי הכנות שעושה ביחודים וכונות אבל רוח הקודש תבא מאיליה בכל עת אף על פי שאינו עושה הכנות להשראת רוח הקודש. והנה רבותינו ז"ל לפעמים קורין את הנבואה בשם רוח הקודש וכן נמי קורין את רוח הקודש בשם נבואה כי הענין אחד ורק הנבואה היא נמשכת ממקום גבוה ועליון יותר ממקום שנמשכת ממנו רוח הקודש ולפעמים ישיגו הנביאים כמה דברים ברוח הקודש שנמשכת ממקום תחתון אך בעלי רוח הקודש שלא הגיעו למדרגת הנביאים לא ישיגו בנבואה שהיא ממקום עליון אלא רק ברוח הקודש שהיא נמשכת ממקום למטה ממקום הנבואה. ולכן אמר כאן אף על פי שהנבואה העיקרית ניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה כלומר עוד יש רוח הקודש שהיא דומה אל הנבואה שנמצאת אצל החכם אך זה החכם שרואה ברוח הקודש הוא עדיף מנביא, לאו עדיף במעלה דודאי הנבואה מעלתה גדולה טפי שהיא ממקום למעלה ממקום שנמשכת ממנו רוח הקודש אלא לענין הא עדיף מפני שתבא לאדם גם אם לא יעשה הכנות על ידי יחודים וכונות אלא תבא מאיליה ואין לה עת וזמן מוגבל. ומה שאמר חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא פירש בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו הכונה כמו ענין הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה רבינו ע"ה דאמר לו ליהושע שאל בנבואה ואמר לו אין נביא רשאי לחדש אבל עתניאל בן קנז החזירן מחכמתו ופלפולו נמצא חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא להחזיר אבידה כזו וכיוצא בה עד כאן דבריו נר"ו.

    Ben Yehoyada on Bava Batra 12a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 12, Amud Aleph, about 380 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “בַּיִת סָתוּם – יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת;…”

    2. Segment 230 words

      Opens “קֶבֶר שֶׁפִּתְחוֹ סָתוּם – אֵינוֹ מְטַמֵּא כׇּל…”

    3. Segment 339 words

      Opens “אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי…”

    4. Segment 426 words

      Opens “מִשּׁוּם דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, דְּאָמַר: מֶצֶר…”

    5. Segment 521 words

      Opens “אָמַר רַב עָנָן אָמַר שְׁמוּאֵל: מְבוֹאוֹת הַמְפוּלָּשִׁין…”

    6. Segment 643 words

      Opens “סְבוּר מִינַּהּ – הָנֵי מִילֵּי בְּאַרְבַּע אַמּוֹת,…”

    7. Segment 722 words

      Opens “וְלֹא אֶת הַשָּׂדֶה – עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ…”

    8. Segment 88 words

      Opens “בְּבָבֶל מַאי? אָמַר רַב יוֹסֵף: בֵּי רָדוּ…”

    9. Segment 921 words

      Opens “מַאי ״בֵּי רָדוּ יוֹמָא״? אִי יוֹמָא זַרְעָא…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “אִי בָּעֵית אֵימָא יוֹמָא דִּכְרָבָא – דְּכָרֵיב…”

    11. Segment 1116 words

      Opens “דַּוְולָא – אָמַר רַב נַחְמָן: בֵּי דָּאלוּ…”

    12. Segment 1242 words

      Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: ״מְנָת בַּכֶּרֶם…”

    13. Segment 1332 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אַבְדִּימִי דְּמִן חֵיפָה: מִיּוֹם שֶׁחָרַב…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “אָמַר אַמֵּימָר: וְחָכָם עָדִיף מִנָּבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָבִא…”

    15. Segment 1532 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: תִּדַּע, דְּאָמַר גַּבְרָא רַבָּה מִילְּתָא,…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Bava Batra 12a · Segment 8 — “בְּבָבֶל מַאי? אָמַר רַב יוֹסֵף: בֵּי רָדוּ יוֹמָא.

    • Sumchus · Third generation of Tannaim

      Sumchus ben Yosef was a prominent disciple of Rabbi Meir Baal HaNes and a colleague of Rabbi Judah haNasi, renowned for his…

      Source: Bava Batra 12a · Segment 12 — “…מוֹכֵר לְךָ״ – סוֹמְכוֹס אוֹמֵר: לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה קַבִּין.…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Batra 12a · Segment 5 — “…רַב עָנָן אָמַר שְׁמוּאֵל: מְבוֹאוֹת הַמְפוּלָּשִׁין לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבִקְּשׁוּ…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Batra 12a · Segment 15 — “אָמַר אַבָּיֵי: תִּדַּע, דְּאָמַר גַּבְרָא רַבָּה מִילְּתָא, וּמִתְאַמְרָא מִשְּׁמֵיהּ…

    Original text

    בַּיִת סָתוּם – יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת; פָּרַץ אֶת פַּצִּימָיו – אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת.

    A house that has a sealed entrance still has the four cubits adjoining that entrance because the entrance can be reopened. If one broke its doorposts and sealed the entrance, the entrance is completely negated, and it does not have the four cubits adjoining it.

    קֶבֶר שֶׁפִּתְחוֹ סָתוּם – אֵינוֹ מְטַמֵּא כׇּל סְבִיבָיו; פָּרַץ אֶת פַּצִּימָיו, וּסְתָמוֹ – מְטַמֵּא כׇּל סְבִיבָיו. בַּיִת סָתוּם – אֵינוֹ מְטַמֵּא כׇּל סְבִיבָיו; פָּרַץ אֶת פַּצִּימָיו – מְטַמֵּא כׇּל סְבִיבָיו.

    There is a similar distinction with regard to the halakhot of ritual impurity. There is a halakha that a house in which there is a corpse transmits ritual impurity only through its doorways. The baraita continues: A grave whose entrance is sealed does not render all its surroundings ritually impure; the ritual impurity extends only to the area opposite the entrance. But if one broke its doorposts and sealed it, it is no longer considered an entrance, and the grave renders all its surroundings ritually impure, because impurity that has no egress bursts from all sides. Similarly, a house in which there is a corpse that has a sealed entrance does not render all its surroundings ritually impure. But if one broke its doorposts, it is no longer considered an entrance, and the corpse renders all of its surroundings ritually impure.

    אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְבוֹאוֹת הַמְפוּלָּשׁוֹת לְעִיר אַחֶרֶת, וּבִקְּשׁוּ בְּנֵי הָעִיר לְסוֹתְמָן – בְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר מְעַכְּבִין עֲלֵיהֶן. לָא מִיבְּעֵי כִּי לֵיכָּא דַּרְכָּא אַחֲרִינָא – דִּמְעַכְּבִי, אֶלָּא אֲפִילּוּ כִּי אִיכָּא דַּרְכָּא אַחֲרִינָא, נָמֵי מְעַכְּבִי –

    Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to alleyways that are open to another city, and through which one would ordinarily travel to reach that other city, if the residents of the city in which the alleyways are located wished to block them off, the residents of the city into which the alleyways open can prevent them from doing so, because they have a right to reach their city via those routes. The Gemara explains: It is not necessary to state that they can prevent them from blocking the alleyways when there is no alternative route to reach their town, but they can prevent them from blocking the alleyways even when there is an alternative route.

    מִשּׁוּם דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, דְּאָמַר: מֶצֶר שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ רַבִּים, אָסוּר לְקַלְקְלוֹ – כִּדְרַב גִּידֵּל, דְּאָמַר רַב גִּידֵּל: רַבִּים שֶׁבֵּרְרוּ דֶּרֶךְ לְעַצְמָן – מַה שֶּׁבֵּרְרוּ, בֵּרְרוּ.

    This is due to the reasoning that Rav Yehuda says that Rav says. As Rav says: One is prohibited from ruining a path that the public has established as a public thoroughfare, i.e., steps may not be taken to prevent people from using it. This is in accordance with the statement of Rav Giddel, as Rav Giddel says: If the public has chosen a route for itself and they walk on it, what they have chosen is chosen, and it cannot be taken away from them.

    אָמַר רַב עָנָן אָמַר שְׁמוּאֵל: מְבוֹאוֹת הַמְפוּלָּשִׁין לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבִקְּשׁוּ בְּנֵי מְבוֹאוֹת לְהַעֲמִיד לָהֶן דְּלָתוֹת – בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים מְעַכְּבִין עֲלֵיהֶן.

    Rav Anan says that Shmuel says: With regard to alleyways that open onto a public thoroughfare, if the residents of the alleyways wished to put up doors at the entrance to their alleyways, the people who use the public thoroughfare can prevent them from doing so.

    סְבוּר מִינַּהּ – הָנֵי מִילֵּי בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, כִּדְרַבִּי זֵירָא אָמַר רַב נַחְמָן – דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב נַחְמָן: אַרְבַּע אַמּוֹת הַסְּמוּכוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמְיָין; וְלָא הִיא, הָתָם – לְעִנְיַן טוּמְאָה, אֲבָל הָכָא – זִימְנִין דְּדָחֲקִי בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים, וְעָיְילִי טוּבָא.

    Some Sages understood from this that this statement applies specifically to the area within four cubits of the public thoroughfare, in accordance with the statement that Rabbi Zeira says that Rav Naḥman says, as Rabbi Zeira says that Rav Naḥman says: The four cubits in an alleyway that are adjacent to the public thoroughfare are considered like the public thoroughfare itself. Consequently, this area has the halakha of a public thoroughfare. But that is not so. There, the ruling of Rav Naḥman was stated with regard to the issue of ritual impurity, with regard to which only the first four cubits of the alleyway are considered like the public thoroughfare. But here, with regard to doors set up at the entrance to the alleyway, sometimes the public thoroughfare becomes crowded with people and they enter far into the alleyway, even farther than four cubits.

    וְלֹא אֶת הַשָּׂדֶה – עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ תִּשְׁעָה קַבִּין לָזֶה, וְתִשְׁעָה קַבִּין לָזֶה כּוּ׳. וְלָא פְּלִיגִי; מָר כִּי אַתְרֵיהּ, וּמָר כִּי אַתְרֵיהּ.

    § The mishna teaches: And the court does not divide a jointly owned field unless there is space in it to plant nine kav of seed for this one and nine kav of seed for that one. Rabbi Yehuda says: The court does not divide a field unless there is space in it to plant nine half- kav of seed for this one and nine half- kav of seed for that one. The Gemara comments: And they do not disagree with regard to the fundamental halakha , as this Sage ruled in accordance with the custom of his locale, and that Sage ruled in accordance with the custom of his locale. In Rabbi Yehuda’s locale, even a smaller parcel of land was considered a viable field.

    בְּבָבֶל מַאי? אָמַר רַב יוֹסֵף: בֵּי רָדוּ יוֹמָא.

    The Gemara asks: The mishna was taught in Eretz Yisrael; what practice should be followed in Babylonia? Rav Yosef said: In Babylonia, a parcel of land the size of which is the area of a day’s plowing is considered a field; if each of the parties will receive less than that, the field should not be divided.

    מַאי ״בֵּי רָדוּ יוֹמָא״? אִי יוֹמָא זַרְעָא – תְּרֵי יוֹמָא כְּרָבָא לָא הָוֵי; אִי יוֹמָא כְּרָבָא – יוֹמָא דְּזַרְעָא לָא הָוֵי!

    The Gemara asks: What is meant by a parcel of land the size of which is the area of a day’s plowing? If it means a day’s plowing in the planting season, i.e., the winter, when it is easy to plow, since the earth has already been turned over at the end of the summer, the field will not require two full days of plowing in the plowing season, i.e., at the end of the summer, when it is more difficult to plow, since the earth is hard and dry. In that case, he will have to pay his summer plowman two days’ wages for less than two days of work. And if it means a day’s plowing in the plowing season, the field will not require a full day of plowing in the planting season. In that case, he will have to pay his winter plowman a full day’s wages for less than a full day of work.

    אִי בָּעֵית אֵימָא יוֹמָא דִּכְרָבָא – דְּכָרֵיב וְתָנֵי; וְאִי בָּעֵית אֵימָא יוֹמָא דְּזַרְעָא – בְּהָדוֹרֵי.

    The Gemara answers: If you wish, say it is referring to a day’s plowing in the plowing season, and the field will still require a full day of plowing in the planting season since he plows once before he sows the seeds and then he repeats the plowing after the seeds are sown. And if you wish, say instead that it is referring to a day’s plowing in the planting season, and the field will in fact require two full days of plowing in the plowing season if it is rocky ground, on which plowing takes longer.

    דַּוְולָא – אָמַר רַב נַחְמָן: בֵּי דָּאלוּ יוֹמָא. פַּרְדֵּסָא – אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל: בַּת שְׁלֹשֶׁת קַבִּין.

    In connection with this discussion, the Gemara clarifies the conditions under which a cistern, from which its joint owners draw their water, is divided. Rav Naḥman said: It should be divided only if each party will receive the volume of water needed for a day’s irrigation work. As for an orchard, Shmuel’s father says: It should be divided only if each party will receive an area large enough to plant three kav , one-third of the measure required for a field.

    תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: ״מְנָת בַּכֶּרֶם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ״ – סוֹמְכוֹס אוֹמֵר: לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה קַבִּין. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין אֵלּוּ אֶלָּא דִּבְרֵי נְבִיאוּת. בְּבָבֶל מַאי? אָמַר רָבָא בַּר קִסְנָא: תְּלָת אַצְיָאתָה בְּנֵי תְּרֵיסַר גּוּפְנֵי – כִּי הֵיכִי דְּרָפֵיק גַּבְרָא בְּיוֹמָא.

    That opinion is also taught in a baraita : With regard to one who says to another: I am selling you part of a vineyard, without specifying how much of the vineyard, Sumakhos says: He may not give him less than an area large enough to plant three kav . Rabbi Yosei said: These are nothing other than words of prophecy, i.e., I do not see the logic behind this statement, and it is as if based on prophecy and a heavenly decree, as the seller did not mention any area, but rather spoke in the most general of terms: Part of a vineyard. The Gemara asks: What is the measure with regard to this matter in Babylonia? Rava bar Kisna said: Three rows [ atzyata ] of twelve vines, which is the area a person can hoe in a single day.

    אָמַר רַבִּי אַבְדִּימִי דְּמִן חֵיפָה: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִיטְּלָה נְבוּאָה מִן הַנְּבִיאִים וְנִיתְּנָה לַחֲכָמִים. אַטּוּ חָכָם לָאו נָבִיא הוּא? הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁנִּיטְּלָה מִן הַנְּבִיאִים, מִן הַחֲכָמִים לֹא נִיטְּלָה.

    § In connection with Rabbi Yosei’s statement that Sumakhos’s words are nothing but words of prophecy, the Gemara reports that Rabbi Avdimi from Haifa says: From the day that the Temple was destroyed prophecy was taken from the prophets and given to the Sages. The Gemara expresses astonishment: Is that to say that a Sage is not fit to be a prophet? Rabbi Avdimi seems to say that these are two distinct categories of people. The Gemara explains: This is what Rabbi Avdimi is saying: Even though prophecy was taken from the prophets, it was not taken from the Sages.

    אָמַר אַמֵּימָר: וְחָכָם עָדִיף מִנָּבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָבִא לְבַב חׇכְמָה״ – מִי נִתְלֶה בְּמִי? הֱוֵי אוֹמֵר: קָטָן נִתְלֶה בַּגָּדוֹל.

    Ameimar said: And a Sage is greater than a prophet, as it is stated: “And a prophet has a heart of wisdom” (Psalms 90:12), i.e., he is wise. When comparisons are drawn, who is compared to whom? You must say that the lesser is compared to the greater. Here too, prophecy is compared to wisdom, thus indicating that wisdom is greater than prophecy.

    אָמַר אַבָּיֵי: תִּדַּע, דְּאָמַר גַּבְרָא רַבָּה מִילְּתָא, וּמִתְאַמְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּגַבְרָא רַבָּה אַחֲרִינָא כְּווֹתֵיהּ. אֲמַר רָבָא: וּמַאי קוּשְׁיָא? וְדִילְמָא תַּרְוַיְיהוּ בְּנֵי חַד מַזָּלָא נִינְהוּ! אֶלָּא אָמַר רָבָא: תִּדַּע, דְּאָמַר גַּבְרָא רַבָּה מִילְּתָא, וּמִתְאַמְרָא

    Abaye said: Know that this is so, that the Sages still enjoy the prophetic gift, as a great man makes a statement with regard to a point of halakha and the same statement is then cited in the name of a different great man in accordance with his statement, indicating that the Sages makes their statements by way of prophecy. Rava disagreed and said: And what is the difficulty with explaining this? Perhaps they were born under the same constellation, and since they are similar in their traits, they reach the same conclusions. Rather, Rava said: Know that this is so, as a great man makes a statement and the same statement is then cited