Commentary page
Bava Batra 118b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Batra 118b
Bava Batra 118b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 339 words — with the classic commentaries printed on the page.
Tosafot
ולמאן דאמר לבאי הארץ תרי אחי דאבא הוו להו משמע כולה סוגיא דלמאן דאמר לבאי הארץ שלא נטלו כלום מחמת צלפחד עצמו אלא מחמת חפר אבי אביהן ותימה אם כן מאי קאמר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים וגו' מאי נפקא מינה שלא היה בעדתם אפילו היה היו נוטלין על ידי חזרה דהא אמרינן לעיל בני מרגלים ובני מתלוננים נחלו בזכות אבי אביהן ובזכות אבי אמותיהן ואין לפרש דנ"מ לענין חלק בכורה דהא כי היכי דשקלי חלק פשיטות אע"ג דבא להן מכח אביהן ה"נ יטלו חלק בכורה ועוד קשה לרשב"א למ"ד לבאי הארץ היכי קאמר לעיל מרגלים יהושע וכלב נטלו חלקם והלא לא היה להם חלק בארץ כלל לכל אותן שלא באו בארץ וכ"ת נטלו מה שהגיע להן על ידי חזרה מבניהם שבאו לארץ הא ליתא דאמרינן לקמן דבניהן שהיו בני עשרים נטלו בזכות עצמן ורשב"ם פי' דלמ"ד דלבאי הארץ לא נטלו מידי יהושע וכלב מחלק מרגלים ומפרש חיו מן האנשים ממש חיו כפשטיה:
ולמאן דאמר תרי אחי דאבא הוו להו ההוא מאחוזת נחלה נפקא קשיא לריב"ם אפילו למאן דאמר חד אחא דאבא הוה להו נמי מאחוזת נחלה נפקא לרבנן דלא דרשי נתון תתן ולר"א דדריש נתון תתן לא צריך לאחוזת נחלה אפילו למאן דאמר תרי אחי דאבא הוו דהא למאן דאמר לבאי הארץ הוא דאית ליה דתרי אחי דאבא הוו וההוא לא דריש נתון תתן להם נחלה לחלק אביהם דלדידיה לא היה שום חלק ולדרוש מיניה חד אחא ואידך מנתון תתן כדדריש ראב"י:
Tosafot on Bava Batra 118b · Sefaria
Rashba
מתלוננים שבעדת קרח פירש ר"ש ז"ל, דהיינו מאתים וחמשים איש שבעדתון. ועדתו היינו אנשי ביתו. והרא"ם ז"ל פירש, דעדתו היינו כל אותן מאתים וחמשים איש ומתלוננים שבעדתו כל אותן שאמרו אתם המתם את עם יי'. וגם עכשו לפי פירושו אכפול יהושע וכלב למירת טובא מארץ ישראל. והראשון נראה עיקר, שאותן המתלוננים לא היו בעדתו.
תרי אחי דאבא הוו ליה כלומר, ומבאי הארץ היו ומתו קודם שחלקו. הקשה הראב"ד ז"ל, אם כן כשנתכתב מקרא זה דנתון תתן וכו', דמניה דרשינן נחלות אלו, עדיין חיים היו, ואיך הבורא רכותב עליהם בנכות צלפחד ירשו אותם. והוא מפרק לה, שכאן נרמז לו למשה שעתידין אלו למות וירשו אותם., זה נרמז בתורה ונתפרש ביהושע, דכתיב ויפלו חבלי מנשה עשרה.
Rashba on Bava Batra 118b · Sefaria
Shita Mekubetzet
מתלוננים שבעדת קרח פירש רשב"ם ז"ל דהיינו חמשים ומאתים איש שבעדתו ועדתו היינו אנשי ביתו. והרא"ם ז"ל פירש דעדתו דהיינו כל אותם חמשים ומאתים איש ומתלוננים שבעדתו כל אותם שאמרו אתם המתם את עם ה' וגם עכשיו לפי פירושו איכפול יהושע וכלב למירת טובא מארץ ישראל. והראשון נראה עיקר שאותן המתלוננים לא היו בעדתו. הרשב"א ז"ל.
אלא למאן דאמר לבאי הארץ תמניא הוו קשה לן מאי סלקא דעתיה דרב פפא דקא חשיב עשרה למאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ ומכלל העשרה חדא היא אחא דאבא וקאמר דלמאן דאמר לבאי הארץ נתחלקה תמניא הוו והלא היה שם חלק אחא דאבא ואמאי חשיב ליה יותר לזה מלזה הוה ליה למימר תשעה הוו. ונראה לי דקסבר דלמאן דאמר ליוצאי מצרים ראוי לחשוב חלק אחא דאבא במספר חלקים כיון שנתרבה שם חלק מחמת אחא דאבא שהיה מיוצאי מצרים וזכה לו בחלק אחד והורישו לבני חפר ולבנות צלפחד אלא למאן דאמר לבאי הארץ והחזירו בני חפר באי הארץ אצל חפר וחפר הוריש לבניו ולבנות צלפחד אם היה בן אחר לחפר שמת אחריו וירש אחר מות חפר בנכסי חפר המוחזרין אצלו וחזר והוריש לאחיו ולבנות צלפחד אין ראוי למנות זה החלק אצל בנות צלפחד לחלק בפני עצמו דמכל מקום אין כאן לצלפחד אלא שני חלקים בנכסי חפר חלק פשיטות וחלק בכורה ואותו אחי אביהן לא הוסיף בחלקם כלום שאלמלא הוא כמו כן היו נוטלין כל חלק הזה מכח חפר ולא עוד אלא שנתמעט חלקם של בנות צלפחד מחמת אותו האח שאלמלא הוא היו נוטלות הכל נכסי חפר ובכורה ועכשיו לא נטלו במה שירש אותו האח מן הנכסים אלא חלק פשיטות כל כך. והשיב לו אביי וליטעמיך כו' הכי נמי תרי אתי דאבא הוה להו ואף על פי שלא נתרבה חלקן של בנות צלפחד על ידן אפילו הכי נחשבו אצל בנות צלפחד לחלקים חלוקים מתוך שנטלו בשאר נכסי חפר חלק בכורה ובחלק המגיע לאותן האחים לא נטלו חלק בכורה נמצא שאין ראוי לחשוב את כל החלקים חלק נכסי חפר. עוד יש לי לומר דלמאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה היה רב פפא דוחק וחושב חלק אחא דאבא במספר חלקים אף על פי שאין חידוש במנינו כדי לתרץ מה שכתוב ויפלו חבלי מנשה עשרה ואשכחן חד אחא דאבא מדתניא נתון תתן כדברי רבי אליעזר בן יעקב אך למאן דאמר לבאי הארץ נתחלקה מה יתרון לדחוק ולמנות חלק אחד אחא דאבא כיון דלא מתרץ בהכי מנין עשרה הכתוב. ולמאן דאמר תרי אחי דאבא הוו להו ההוא מאחוזת נחלה נפקא. קשיא לן דהוה ליה למימר דתרווייהו נפקי ליה מדכתיב נתון תתן דהברייתא הזו היא שנויה למאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה ונפלה חלק אביהן וחלק אחא דאבא דכתיב נתון תתן וכהאי גוונא הוה ליה למימר למאן דאמר לבאי הארץ נתחלקה דנפקא ליה תרי אחי דאבא מדכתיב נתון תתן דליכא למדרש ביה חלק אביהן כיון שלא היה מבאי הארץ וגם לא היה שם מי שמחזיר לו. ונראה לי דליכא למדרש כפל הנתינה דתרי אחי דאבא הוו להו כי האיך יאמר הכתוב נתון תתן חלק האח האחד תתן חלק השני הלא בכלל ציווי נתינה אחת היא כי איזה חלק האחד משניהם הייתי מביא בכלל הנתינה יותר מחלק אחיו להם דדרשינן לה מדכתיב נתון תתן להם אחוזת וכתיב נחלה והרי זו כאלו יאמר תתן להם שתי נחלות הנופלות לפני אחי אביהן אבל למאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה ראוי לדרוש כפילת הנתינה לנתינת חלק אביהן כי בסתם ציווי הנתינה קרוב לשמוע נתינת חלק אביהן תחלה. ומכל מקום שני ענינים חלוקים הם חלק אביהן וחלק אבי אביהן וראוי להכתב בשתי נתינות. רבי אליעזר בן יעקב אומר אף חלק אבי אביהן נטלו. ואם תאמר לתנא קמא דלא דריש הכי כיצד אתה מוצא חבלי מנשה עשרה. יש לומר סבירא ליה לתנא קמא דחד אחא דאבא הוו להו ומת משנכנסו לארץ ועל ידי כן נטלו ארבעה חלקים ולפיכך לא נכתב אותו חלק רביעי דהד אחא דאבא בקרא דנתן תתן להם וגו' לפי שלא מת ההוא אחא דאבא כשנאמרה פרשה זו ולא זכו בנות צלפחד בחלקו באותו הזמן והא דתנן נמי בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה ולא תנן ארבעה חלקים משום דלא איירי תנא דמתניתין אלא בחלקים שנטלו על פי הדבור שחזרו בהן כשנאמרה פרשת נחלות. כן נראה בעיני. גם יש לדחוק דתנא קמא לא מפליג פליג אדרבי אליעזר בן יעקב אלא מאי דלא מפרש תנא קמא קמפרש רבי אליעזר בן יעקב. ולמאן דאמר הרי אחי דאבא הוו להו נפקא ליה מאחוזת נחלה. פירוש למאן דאמר תרי אחי דאבא הוו להו דסבירא ליה לבאי הארץ נתחלקה הארץ ולא משכחת ארבעה חלקים אלא אם כן תאמר תרי אחי דאבא הוו להו נפקא ליה חד אחא דאבא מנתון תתן וכדרבי אליעזר בן יעקב ואידך מאחוזת נחלה דהא לא מידריש ליה זו נחלת אביהן כיון דלבאי הארץ נתחלקה הארץ שהרי אביהן לא היה מבאי הארץ הילכך דרשינן אחוזת נחלה זו נחלת אחי אביהן מיהו לפי שיטת תנא קמא לא דריש נתון תתן ודאי למאן דאמר תרי אחי דאבא הוו ליה חד אחא דאבא דרשינן מאחוזת נחלה וחד אחא דאבא לא מת עד שנכנסו לארץ ולפיכך לא נכתב בקרא דנתון תתן ונמנה בכלל חבלי מנשה שכתב יהושע לפי שמת ההוא אחא דאבא משנכנסו לארץ וזכו בנות צלפחד עם שאר אחי אביהן בחלקו. ויש מפרשים דנפקא ליה מאחוזת נחלה אחוזת חד נחלה תרי והוצרך התלמוד לפרש כן שלא תהא זקוק לומר דלמאן דאמר תרי אחי דאבא הוו ליה דריש נתון תתן כרבי אליעזר בן יעקב. מיהו הוה מצי לומר דסבירא ליה כתנא קמא דחד אחא דאבא מת במדבר ואחוזת נחלה אתי לחד אחא דאבא ניחא ליה נמי למימר דאחי דאבא תרווייהו נרמזו בקרא דנתון תתן חד מאחוזת וחד מנחלה ואף על גב דלא דרשינן נתון תתן לשתי נתינות דרשינן אחוזת נחלה לשתי אחוזות. עליות.
נפקא ליה מאחוזת קשה לי והלא עדיין חיים היו שאם מתו לא היו מבאי הארץ ואיך הבורא יתברך כותב עליהם שבנות צלפחד יירשו אותם. ואולי אותם תרי אחי נמי מיוצאי מצרים היו ולחזרה וליטול בנכסי חפר ומהם בא לבנות צלפחד. והאי פירושא לא דייק כלל שהרי בשבילן לא נתרבה חלקו דהואיל ולא היו להם בנים למה ירשו מחפר אביהם ולא עוד אלא שמצינו חלק בכורתו של צלפחד בנכסי חפר. אלא ודאי מבאי הארץ היו והבורא יתברך היה יודע שימותו בלא בנים ורמז את ירושתו בתורה ופירש אותה ביהושע. עוד קשה לי למאן דאמר תרי אחי דאבא הוו להו דהיינו למאן דאמר לבאי הארץ למה ליה למכתב אחזת נכתוב נתון תתן להם נחלה בתוך אחי אביהם כו' ומנתון תתן נפקא ליה תרי אחי דאבא דהרי נחלת אביהם לא צריך ומעתה נתון תתן להם נחלה זו נחלת שני אחי אביהם. או טפלים קחשיב טובא הוו. פירוש דבנות צלפחד כטפלים היו שלא נטלו בשביל עצמן. הראב"ד ז"ל.
Shita Mekubetzet on Bava Batra 118b · Sefaria
Ben Yehoyada
"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן", וְאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אַל תִּקְרִי 'עֲלֵי־עַיִן', אֶלָּא 'עוֹלֵי־עַיִן' (בראשית מט, כב). פירש הערוך עולי לשון עילוי עיין שם. ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער ההקדמות כי העין היא מספר ק"ל [130] ומספר המעולה שבה הוא מספר נח [58] שהוא צירוף חן שממנה נעשה 'בת עין' שבתוך העין אשר משם תהיה הראיה עיין שם, ועיין עוד בשער הפסוקים בפסוק (בראשית ו, ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי הֳ' עיין שם. וזהו בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, פֹּרָת לשון חן בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן רצונו לומר זה החן הוא חלק המעולה והמשובח אשר במספר עין כי ממנו תהיה בת עין שבה הראיה והוא יהיה לו חן המגין מן ראיה של בת עין שנעשית מספר נח. ברם יש להקשות אמאי אמרו ליהושע פסוק זה של 'בֵּן פֹּרָת' הנאמר על יוסף הצדיק ע"ה והיה להם לומר פסוק וְיִדְגּוּ לָרֹב (בראשית מח, טז) האמור על זרעו וגם זה כתוב בתורה קודם 'בֵּן פֹּרָת'? ונראה לי בס"ד כי פסוק 'וְיִדְגּוּ לָרֹב' הוא מסייע ליהושע שאמר להם 'הֶחְבִּיאוּ עַצְמְכֶם בַּיְעָרִים' והיינו כמו הדגים שהם נחבאים במים ואין העין רואה אותם ולכך אין עין הרע שולטת בהם והם רוצים שיתן להם מקום שיספיק להם בהיותם בו בגלוי לכך אמר להם פסוק בֵּן פֹּרָת וכו' ולפי דברי הערוך ז"ל דפירוש 'עוֹלֵי־עַיִן' שיתבטלו מן העין דלא מסעייא שלא תזיק להם אלא יתעלו ויתרבו ממנה עיין שם אתי שפיר הטעם שהביאו לו פסוק זה של בֵּן פֹּרָת שלא יאמר אף על פי שבירך אתכם 'וְיִדְגּוּ לָרֹב' אתם צריכין לחוש ולברוח מעין הרע לכך הביאו לו זה הפסוק דמוכח אדרבא הם מרויחים אם יראום בעין רעה ויתעלו מזה הפרסום שמגלים עצמן לעיני בני אדם. ונראה לי לכן ניתנה ברכה לדגים ביום חמישי כי מספר חמשה מציל מן עין הרע כמו שכתב הרב פתח עינים בברכות דף ך' עיין שם. ולכן נוספה ליוסף הצדיק ע"ה אות ה' בשמו ואם תחשוב יְהוֹסֵף במלואו כזה י ו "ד ה" ה ו א "ו ס מ "ך פ" ה [57] יעלה ראש המלוי כמנין דָּגִים [57] רמז שנתנה לו ברכה של דגים ונקרא כַּלְכֹּל בדברי הימים (דברי הימים א' ב, ו) וסופי תיבות פסוק אֶ ל הֵיכַ ל קָדְשְׁ ךָ בְּיִרְאָתֶ ךָ (תהלים ה, ח) כַּלְכֹּל וידוע מה שאמר בספר דן ידין דפסוק זה מסוגל להציל מן עין הרע עיין שם. ולכן נרמז שמו בסופי תיבות הכתוב הזה דהוא נקרא כַּלְכֹּל כמו שנאמר (מלכים א' ה, יא) דַרְדַּע וְכַלְכֹּל ואמרו רבותינו ז"ל כַּלְכֹּל זה יוסף.
Ben Yehoyada on Bava Batra 118b · Sefaria
Rashi
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Bava Batra, daf 118, Amud Bet, about 339 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 129 words
Opens “אֲמַרוּ לֵיהּ: אֲנַן מִזַּרְעָא דְּיוֹסֵף, דְּלָא שָׁלְטָא…”
- Segment 230 words
Opens “רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אֲמַר מֵהָכָא: ״וְיִדְגּוּ…”
- Segment 350 words
Opens “מְרַגְּלִים – יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב נָטְלוּ חֶלְקָם. מְנָהָנֵי…”
- Segment 430 words
Opens “מִתְלוֹנְנִין וַעֲדַת קֹרַח – לֹא הָיָה לָהֶן…”
- Segment 526 words
Opens “דְּתַנְיָא: ״אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר״ – זֶה צְלָפְחָד.…”
- Segment 69 words
Opens “מָר מַקֵּישׁ מִתְלוֹנְנִים לִמְרַגְּלִים, וּמָר לָא מַקֵּישׁ…”
- Segment 722 words
Opens “וַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: וּלְמַאן דְּמַקֵּישׁ…”
- Segment 828 words
Opens “וַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: בִּשְׁלָמָא לְמַאן…”
- Segment 918 words
Opens “אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ, תְּמָנְיָא הוּא…”
- Segment 1028 words
Opens “וְלִיטַעְמָיךְ, וּלְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ,…”
- Segment 1124 words
Opens “דְּתַנְיָא: ״נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם״ זוֹ נַחֲלַת אֲבִיהֶן.…”
- Segment 1224 words
Opens “רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אַף חֵלֶק…”
- Segment 1321 words
Opens “וַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: קְרָא מַאי…”
Sages named on this page
- Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim
A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…
Source: Bava Batra 118b · Segment 12 — “רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אַף חֵלֶק אֲחִי אֲבִיהֶם…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Bava Batra 118b · Segment 3 — “…מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר עוּלָּא, דְּאָמַר קְרָא: ״וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן…”
Original text
אֲמַרוּ לֵיהּ: אֲנַן מִזַּרְעָא דְּיוֹסֵף, דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא – דִּכְתִיב: ״בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן״, וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אַל תִּקְרֵי ״עֲלֵי עָיִן״, אֶלָּא ״עוֹלֵי עָיִן״.
Joseph’s descendants said to him: We are of the descendants of Joseph, upon whom the evil eye had no dominion, as it is written: “Joseph is a fruitful vine, a fruitful vine by a fountain [ alei ayin ]” (Genesis 49:22), and Rabbi Abbahu states a homiletic interpretation: Do not read it as “ alei ayin ,” rather read it as olei ayin , above the eye, i.e., he transcended the influence of the evil eye. Joseph’s descendants were saying that they also do not need to be wary.
רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אֲמַר מֵהָכָא: ״וְיִדְגּוּ לָרוֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ״; מָה דָּגִים שֶׁבַּיָּם – מַיִם מְכַסִּים עֲלֵיהֶם וְאֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, אַף זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף – אֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם.
Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said that a proof for the notion that the evil eye holds no sway over Joseph and his descendants, is from here, Jacob’s blessing of Joseph’s sons, Ephraim and Manasseh: “The angel who has redeemed me from all evil, bless the lads; and let my name be named in them, and the name of my fathers, Abraham and Isaac; and let them grow into a multitude [ veyidgu ] in the midst of the earth” (Genesis 48:16). Veyidgu is related etymologically to the word for fish [ dag ]. Just as with regard to the fish in the sea, water covers them and the evil eye has no dominion over them, so too, the seed of Joseph, the evil eye has no dominion over them.
מְרַגְּלִים – יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב נָטְלוּ חֶלְקָם. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר עוּלָּא, דְּאָמַר קְרָא: ״וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם״ – מַאי ״חָיוּ״? אִילֵּימָא חָיוּ מַמָּשׁ, וְהָא כְּתִיב קְרָא אַחֲרִינָא: ״וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ, כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן״! אֶלָּא מַאי ״חָיוּ״ – שֶׁחָיוּ בְּחֶלְקָם.
§ The Gemara analyzes the next section of the baraita , which states: With regard to the twelve spies sent to survey Eretz Yisrael prior to the Jewish people’s entry into the land, Joshua and Caleb took all of the spies’ portions of the land. The Gemara asks: From where is this matter derived? Ulla said: It is as the verse states: “But Joshua, son of Nun, and Caleb, son of Jephunneh, lived of those men that went to spy out the land” (Numbers 14:38). What does the term “lived” mean? If we say that it means literally that they lived, but there is another verse that states: “And there was not left a man of them, save Caleb, son of Jephunneh, and Joshua, son of Nun” (Numbers 26:65), so why would the Torah state it twice? Rather, what does the term “lived” mean? That Joshua and Caleb lived in the other spies’ portion of the land.
מִתְלוֹנְנִין וַעֲדַת קֹרַח – לֹא הָיָה לָהֶן חֵלֶק בָּאָרֶץ. וְהָתַנְיָא: מְרַגְּלִים, מִתְלוֹנְנִים וַעֲדַת קֹרַח – יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב נָטְלוּ חֶלְקָם! לָא קַשְׁיָא; מָר מַקֵּישׁ מִתְלוֹנְנִים לִמְרַגְּלִים, מָר לָא מַקֵּישׁ מִתְלוֹנְנִים לִמְרַגְּלִים.
The baraita teaches that the protesters and the assembly of Korah did not possess a portion of Eretz Yisrael. The Gemara asks: But isn’t it taught otherwise in a baraita : With regard to the spies, the protesters, and the assembly of Korah, Joshua and Caleb took their portions of the land? Apparently, the protesters and the assembly of Korah were assigned portions in Eretz Yisrael, which were then given to Joshua and Caleb. The Gemara answers: It is not difficult: One Sage, the tanna of the baraita quoted earlier, juxtaposes the protesters to the spies, teaching that just as the spies were assigned a portion of Eretz Yisrael, so were the protesters. And one Sage, the tanna of the baraita quoted here, does not juxtapose the protesters to the spies. Although the spies were assigned a portion, the protesters were not.
דְּתַנְיָא: ״אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר״ – זֶה צְלָפְחָד. ״וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה״ – זֶה עֲדַת מְרַגְּלִים. ״הַנּוֹעָדִים עַל ה׳״ – אֵלּוּ מִתְלוֹנְנִים. ״בַּעֲדַת קֹרַח״ – כְּמַשְׁמָעוֹ.
The Gemara quotes a related baraita . As it is taught in a baraita that the verse quotes the daughters of Zelophehad: “Our father died in the wilderness, and he was not among the assembly of them that gathered themselves together against the Lord in the assembly of Korah, but he died in his own sin; and he had no sons” (Numbers 27:3), and the daughters of Zelophehad therefore claim they are entitled to his portion. “Our father died in the wilderness,” this is referring to Zelophehad. “And he was not among the assembly,” this is referring to the assembly of spies. “That gathered themselves together against the Lord,” these are the protesters. “In the assembly of Korah,” this is in accordance with its straightforward meaning. It is clear from this verse that those in these categories were not entitled to a portion in Eretz Yisrael.
מָר מַקֵּישׁ מִתְלוֹנְנִים לִמְרַגְּלִים, וּמָר לָא מַקֵּישׁ מִתְלוֹנְנִים לִמְרַגְּלִים.
The Gemara concludes: One Sage juxtaposes the protesters to the spies, so that Joshua and Caleb inherited the portions of both; and one Sage does not juxtapose the protesters to the spies.
וַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: וּלְמַאן דְּמַקֵּישׁ מִתְלוֹנְנִים לִמְרַגְּלִים, אִיכְּפוּל יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב וִירִתוּ לְכוּלַּהּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל?! אֲמַר לֵיהּ: מִתְלוֹנְנִים שֶׁבַּעֲדַת קֹרַח קָאָמְרִינַן.
The Gemara presents Rav Pappa’s fourth question. And Rav Pappa said to Abaye: And according to the one who juxtaposes the protesters to the spies, is it reasonable that Joshua and Caleb contested the spies and inherited all of Eretz Yisrael? Many of the Jewish people protested in the wilderness at one point or another, and it cannot be that Joshua and Caleb received all of their portions by virtue of not participating in the sin of the spies. Abaye said to him: We are referring to the protesters who were among the assembly of Korah. This term is not referring to all those who protested, but rather to the 250 individuals who protested along with Korah, and it is their portions of land that Joshua and Caleb received.
וַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה״ – שִׁיתָּא דְּשִׁיתָּא בָּתֵּי אָבוֹת, וְאַרְבְּעָה דִּידְהוּ – הָא עֲשָׂרָה.
The Gemara returns to the baraita and presents the fifth question. And Rav Pappa said to Abaye: Granted, according to the one who says that Eretz Yisrael was divided among those who left Egypt, this is as it is written with regard to the inheritance of the tribe of Manasseh: “And ten parts fell to Manasseh, beside the land of Gilead and Bashan, which is beyond the Jordan; because the daughters of Manasseh had an inheritance among his sons” (Joshua 17:5–6). Six were the portions of the six fathers’ houses of Manasseh listed in a previous verse (Joshua 17:2), and four parts of the daughters of Zelophehad; that is ten parts.
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ, תְּמָנְיָא הוּא דַּהֲווֹ – שִׁיתָּא דְּשִׁיתָּא בָּתֵּי אָבוֹת, וּתְרֵי דִּידְהוּ – הָא תְּמָנְיָא!
But according to the one who says that Eretz Yisrael was divided among those who entered Eretz Yisrael, there were eight parts, as follows: Six were the portions of the six fathers’ houses, and two of theirs, which they received from the estate of their grandfather Hepher, of whom Zelophehad was the firstborn; that is eight. Zelophehad himself, by contrast, was not entitled to a portion, as he did not enter Eretz Yisrael.
וְלִיטַעְמָיךְ, וּלְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, תִּשְׁעָה הֲווֹ! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר – חַד אַחָא דְאַבָּא הֲוָה לְהוּ; הָכִי נָמֵי, תְּרֵי אַחֵי דְאַבָּא הֲוָה לְהוּ –
The Gemara objects: And according to your reasoning, but even according to the one who says that Eretz Yisrael was divided among those who left Egypt, there are only nine parts, as the mishna (116b) states that Zelophehad’s daughters took three parts. Rather, what have you to say? How can the mishna be reconciled with the verse? One must say that according to the opinion that Eretz Yisrael was divided among those who left Egypt, they had one unmentioned paternal uncle who died without children, and Zelophehad’s estate received a share of his portion. So too, according to the opinion that Eretz Yisrael was divided among those who entered Eretz Yisrael, it could be said that they had two unmentioned paternal uncles, so that they received two additional portions of land.
דְּתַנְיָא: ״נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם״ זוֹ נַחֲלַת אֲבִיהֶן. ״בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן״ – זוֹ נַחֲלַת אֲבִי אֲבִיהֶן. ״וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן״ – זוֹ חֵלֶק בְּכוֹרָה.
The fact that they received a portion from an uncle may be derived from a verse. As it is taught in a baraita that the verse states: “You shall give [ naton titten ] them a possession of an inheritance” (Numbers 27:7). This is referring to the inheritance of their father. The verse continues: “Among their father’s brothers”; this is referring to the inheritance of their father’s father. The verse continues: “And you shall pass the inheritance of their father to them”; this is referring to the portion of the firstborn to which Zelophehad was entitled.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אַף חֵלֶק אֲחִי אֲבִיהֶם נָטְלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נָתֹן תִּתֵּן״. וּלְמַאן דְּאָמַר תְּרֵי אַחֵי דְּאַבָּא הֲוָה לְהוּ, הַהוּא מֵ״אֲחֻזַּת נַחֲלָה״ נָפְקָא.
The baraita continues. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: They also took a portion of their father’s brother, as it is stated: “You shall give [ naton titten ].” The double expression indicates that they received an additional portion. The Gemara notes: And according to the one who says that they had two paternal uncles, that additional portion is derived from the phrase: “You shall give them a possession of an inheritance,” which would be superfluous were it not to indicate an additional portion.
וַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: קְרָא מַאי קָא חָשֵׁיב? אִי טְפָלִים קָא חָשֵׁיב, טוּבָא הֲווֹ! אִי בָּתֵּי אָבוֹת קָחָשֵׁיב, שִׁיתָּא הֲווֹ!
The Gemara presents the sixth question. And Rav Pappa said to Abaye: In the verse quoted above, what portions is it counting? If the verse is counting children, i.e., the portions of those who inherited from their antecedents, as with the daughters of Zelophehad, there were many such portions, and the verse did not enumerate all portions inherited by all members of the tribe. And if the verse is counting fathers’ houses, there are only six, as Hepher is included among the six enumerated in Joshua 17:2. Why, then, does the verse count the portions of the daughters of Zelophehad separately?