Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Batra 110a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 110a

    Bava Batra 110a. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 245 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Tosafot

    אלא אי אבוה דאמיה מיוסף אמה דאמיה מיתרו וא"ת א"כ היאך פנחס בן טובים טפי מיהונתן שהרי אימיה דאמיה דפנחס מיתרו אתיא כי היכי דאמיה דאבוה דיהונתן מיתרו אתיא וי"ל משום שיהונתן היה מצד האב שהיה אביו בן בת יתרו ופנחס מצד האם:

    נשוט נבילתא גרסינן בערוך והוי כמו פשוט כי ההיא דחלה (סנהדרין דף ק:) לא תנטוש גילדנא מאוניה דלא ליזיל משכיה לחבלא פירוש דג ששמו גילדנא אל תתחיל לפשטו מאזנו פן ילך העור לאיבוד ואע"ג דהתם נטוש והכא נשוט רוב פעמים מתחלפין האותיות בענין זה כמו (פסחים דף ל:) אין טשין התנור באליה דהוי כמו אין שטין כמו וטח את הבית ומתרגם בירושלמי וישוטון ית ביתא (ויקרא י״ד:מ״ב):

    ולא תימא כהנא אנא מפר"ת ולא תימא אני רב כהנא שאני חשוב ולא מפני שהיה כהן דלאו כהן הוה כדאמרינן בהזרוע (חולין דף קלב. ושם ד"ה רב) רב כהנא הוה אכל בשביל אשתו ובפ' אלו עוברין (פסחים דף מט. ושם) אמר רב כהנא אי לאו דנסיבי כהנתא לא גלאי אמרו לו תלמידיו והא למקום תורה גלית אמר להו לא גלאי כדגלו אינשי שגלה ע"י דשמטיה לקועיה דההוא גברא וכן מפר"ת ההיא דערבי פסחים (דף קיג. ושם) לא תדור במתא דרישא אסי כלומר שאתה בעצמך תהיה ראש ששמך רב אסי שלא תתבטל מחמת צרכי צבור ולא כמו שפירש רבינו שמואל דרישא אסי רופא:

    ושבואל בן גרשם בן משה ה"ג משה שאין לקרותו על שם מנשה שהרי כבר שב בכל לבו ויש דגרס בן מנשה וטעמא לפי שחזר לקלקולו כדפ"ה:

    טעמא דאין לו בן הא יש לו בן [בן] קודם נראה לרשב"א דכל הסוגיא אליבא דמ"ד שלא כסדרן כתיבי מדפריך רב פפא בתר הכי ולמ"ד כסדרן כתיבי ואימא אי איכא בן) למה יש לנו לשנות קראי מכי היכי דכתיבי ועוד דקאמר ליה אביי איצטריך קרא לאשמועינן דמאן דלית ליה אלא וכו' ופ"ה ואמאי כתב ובן אין לו והעברתם את נחלתו פשיטא ולשתוק מיניה והכי איבעי למכתב איש כי ימות וזרע אין לו וגו' ואי אליבא דמ"ד דכסדרן כתיבי היכי נשתוק קרא ולא ליכתוב והעברתם את נחלתו לבתו הא איצטריך למידרש במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב וליכא למימר דאביי דייק מדלא כתיב ואיש כי ימות והעברתם את נחלתו לבתו דא"כ מאי פריך ודלמא קמ"ל דבת נמי בת ירושה היא דמ"מ הכי הוה מצי למכתב ולא ליכתוב ובן אין לו אלא ודאי אליבא דמ"ד שלא כסדרן כתיבי אתיא דלדידיה לא איצטריך והעברתם ואע"ג דמוקי והעברתם לכדרבי שאין לך מעביר נחלה כו' אין זה צורך שום דרשה ולא אשמועינן שום חידוש אלא דלגבי בת שייך לשון העברה ור"י אומר דאפילו למ"ד דכסדרן כתיבי אתיא ואביי דריש מדלא כתיב איש כי ימות והעברתם את נחלתו לבנו דהוה מצי למידרש במקום בן אתה מעביר נחלה מן האב כו' והוה ידעינן דבן ובת שוין הואיל ומצינו במקום אחר שהיא בת ירושה:

    Tosafot on Bava Batra 110a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    ולא תימא כהנא רבא אנא כלומר, אדם גדול אנא, אבל אי אפשר לפרש כהן ממש, דרב כהנא לא כהן היה, וכדאמרינן בחולין (קלב, א) רב כהנא אכיל בשביל אשתו. אלא אם תאמר דההוא רב כהנא אחרינא הוה ולא רב כהנא תלמידו של רב.

    Rashba on Bava Batra 110a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    אע"פ שראוי לאדם לסלסל את מדותיו ושלא להפחית את עצמו בהם ואפילו הוא עני ביותר ראוי לו להסתיר את דלותו ולצמצם במחיתו עד שלא יפחית את עצמו במלאכה שאין ראויה לו מ"מ אם נדלדל כל כך עד שדלותו מתפרסם ולא יכול עוד הצפינו ישכיר את עצמו אף בעבודה שהיא זרה לו ולא יצטרך לבריות דרך עצה אמרו פשוט נבלתא בשוקא ושקול אגרא ולא תימא כהנא אנא גברא רבא אנא וזילא בי מילתא:

    Meiri on Bava Batra 110a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אבוה דאימיה כו' יתרו הס"ד ואח"כ צ"ל הגה"ה ונראה בעיני דה"ג אלא אי אבוה דאימא מיוסף כו' יותר מיהונתן הגה"ה ואח"כ מ"ה פוטיאל כו' כצ"ל ואין הגה"ה זו מפרשב"ם ור"ל לפום הך סברא גריס אבוה דאימה בלא יו"ד והוה נמי ממש אבוה דאימה דהיינו אמה של אשת אליעזר והוה דור א' יותר רחוק מיהונתן משא"כ לפרשב"ם דאבוה דאימה ע"כ לאו ממש אלא דור ד' או ה' וק"ל:

    בד"ה ששב לאל כו' שגלה מטה דן ופסלו כו' בגין חיי וכיון שעמד דוד כו' הד"א כצ"ל והוא מלשון ירושלמי וק"ל:

    גמ' פשוט נבילתא כו' כצ"ל בגמרא ובפרשב"ם ובתוספות וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 110a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    טעמא דאין לו בן הא יש לו בן בן קודם נראה דכולה סוגיא אליבא דמאן דאמר לאו כסדרן כתיבי כיון שאנו צריכין לשנות סדר המקרא גם בזה נוכל לשנות דבן ובת יירשו כחדא אבל למאן דאמר כסדרן כתיבי אמאי דחיק רב פפא לשנות סדר המקרא. וכן הא דקאמר ליה אביי אצטריך קרא לאשמועינן כו' ככתוב בתוספות. תוספי הרא"ש ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 110a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Ben Yehoyada

    לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אַתִּית? דִּכְתִיב בֵּיהּ "אַל תִּקְרַב הֲלוֹם" (שמות ג, ה). נראה לי בס"ד דעובדי עבודה זרה טוענים שהקדוש ברוך הוא מרוב גדולתו אינו משגיח בתחתונים אך הבל יפצה פיהם ויסתם מן הכתוב הזה דכתיב 'אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא' ונמצא דשרתה שכינה בארץ על הקוצים דאם לא היה גילוי שכינה איך היה המקום קודש שאמר לו 'אַל תִּקְרַב הֲלֹם'. ועל זה רמזו לו: לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אַתִּית דִּכְתִיב בֵּיהּ 'אַל תִּקְרַב הֲלוֹם' ואיך נתפתית אחר עובדי עבודה זרה אשר יסתם פיהם מכח פסוק זה? ועוד אמרו לו: לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אַתִּית דִּכְתִיב בֵּיהּ (שמות ד, ב) 'מַה זֶּה בְיָדֶךָ' והיינו דאמר לו מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ ואמר לו אֱחֹז בִּזְנָבוֹ ויאחז ואז שב להיות מטה בכפו, ואיך אתה תהיה שמש לעבודה זרה שהיא גונדא דנחש? ועוד נראה לי בס"ד דמשה רבינו ע"ה נשתבח בשתים דברים יקרים שלא נמצאו בזולתו האחד שזכה לתכלית הענוה שנקראת 'מה' כי אחר מדרגת מה אין יותר ממנה והשניה דאמרו רבותינו ז"ל (פסיקתא במדבר קלז, ב) כל הנביאים נתנבאו ב'כֹּה' ומשה רבינו ע"ה לבדו נתנבא ב'זֶה' כי היתה שכינה מדברת מתוך גרונו, וזהו שאמרו: לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אַתִּית דִּכְתִיב בֵּיהּ 'מַה זֶּה בְיָדֶךָ', רצונו לומר מדה של מה ומעלה של זה ישנם בידיך דוקא ואיך תרד לשפל המדרגות להיות שמש לעבודה זרה?

    לָאו מִמֹּשֶׁה קָאַתִּית דִּכְתִיב בֵּיהּ "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (דברים ה, כז). נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דמשה רבינו ע"ה היה בחינת הבל שהוא בסוד הפה לכן היה כוחו בפיו אבל קין היה בסוד הגבורות שהם בחינת מעשה שהם בזרוע וכף ואצבעות וזהו שנאמר וְאַתָּה פֹּה כלומר בחינת הבל שהוא בפה ולכך כחך בפה על כן עֲמֹד עִמָּדִי לקבל נבואה שהוא בסוד הפה ולא תעסוק בכהונה שהיא בסוד המעשה שבידים לכן וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים שהם בפה. ועל זה אמרו לו אבי אביך אפילו לכהונה שבקדושה אמר לו הקדוש ברוך הוא אין זה כבודך ואתה תהיה כהן שמש לעבודה זרה הטמאה?! ובזה יובן גם דבריהם הראשונים שאמרו לו לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אַתִּית דִּכְתִיב בֵּיהּ 'אַל תִּקְרַב הֲלוֹם' דאמרו רבותינו ז"ל משה אמר הנני לכהונה ואמר לו הקדוש ברוך הוא 'אַל תִּקְרַב הֲלוֹם'.

    שֶׁשָּׁב לָאֵל בְּכָל לִבּוֹ דקדק לומר בְּכָל לִבּוֹ נראה לי בס"ד דמוכח בירושלמי שהביא רשב"ם ז"ל אף על פי שחזר אחר כך לקלקולו עם כל זה לבו שלם דהיה מגנה ומבזה העבודה זרה לפני עובדיה ומטה לבבם למאוס בה ונמצא לבו היה שלם מעיקרו בתשובה ולא חזר אלא בשביל פרנסתו. גם רמז באומרו בְּכָל לִבּוֹ כי בתוך לֵב יש אותיות תָּמִיד כזה למ"'ד בי"ת ואמר בכל לבו כלומר תשובתו היתה בתמידות הרמוזה בְּכָל אותיות לִבּוֹ.

    כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָּוִד שֶׁמָּמוֹן חָבִיב עָלָיו בְּיוֹתֵר, שָׂמוּ נָגִיד עַל הָאוֹצָרוֹת. נראה לי יתכן היה מנהגם דהממונה על האוצרות יתנו לו פרס מרובה כדי שלא יהיה נחשד בגניבה. ונראה לי כי היה לו אמונה בו ביותר מפני שראה שהוא לא היה רוצה ליהנות מאחרים דהא ודאי אם היה רוצה לקבל מתנות היו ישראל מעטרים אותו בזהובים לכבוד משה רבינו ע"ה אלא דודאי הוא לא היה מקבל בחנם והוכרח להיות כומר לעבודה זרה בשביל פרנסתו.

    Ben Yehoyada on Bava Batra 110a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 110, Amud Aleph, about 245 words in 8 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 8 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 126 words

      Opens “אֶלָּא אִי אֲבוּהּ דְּאִמֵּיהּ מִיּוֹסֵף – אִמַּהּ…”

    2. Segment 243 words

      Opens “אָמַר רָבָא: הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה, צָרִיךְ שֶׁיִּבְדּוֹק בְּאַחֶיהָ,…”

    3. Segment 347 words

      Opens “״וַיָּסוּרוּ שָׁמָּה, וַיֹּאמֶר: מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם, וּמָה…”

    4. Segment 416 words

      Opens “אָמַר לָהֶן, כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא:…”

    5. Segment 533 words

      Opens “וְהוּא סָבַר – לַעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ; וְלָא…”

    6. Segment 632 words

      Opens “כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָּוִד שֶׁמָּמוֹן חָבִיב עָלָיו בְּיוֹתֵר,…”

    7. Segment 747 words

      Opens “וְהַבָּנִים אֶת הָאָב. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״אִישׁ כִּי…”

    8. Segment 81 words

      Opens “וְאֶלָּא…”

    Original text

    אֶלָּא אִי אֲבוּהּ דְּאִמֵּיהּ מִיּוֹסֵף – אִמַּהּ דְּאִמֵּיהּ מִיִּתְרוֹ; אִי אֲבוּהּ דְּאִמֵּיהּ מִיִּתְרוֹ – אִמַּהּ דְּאִמֵּיהּ מִיּוֹסֵף. דַּיְקָא נָמֵי, דִּכְתִיב: ״מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל״ – תַּרְתֵּי שְׁמַע מִינַּהּ.

    Rather, this is how the matter should be resolved: If his mother’s father came from the family of Joseph, his mother’s mother came from the family of Yitro, and if his mother’s father came from the family of Yitro, his mother’s mother came from the family of Joseph, so while his mother was descended from Joseph on one side and from Yitro on the other, Pinehas was a more distant relative to Yitro than Jonathan was. Based on this conclusion, the language of the verse is also precise, as it is written: “And Elazar, Aaron’s son, took one of the daughters of Putiel” (Exodus 6:25). Conclude from the wording of the verse that Pinehas was descended from two men who were referred to as Puti: Yitro and Joseph.

    אָמַר רָבָא: הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה, צָרִיךְ שֶׁיִּבְדּוֹק בְּאַחֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן״ – מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר ״בַּת עַמִּינָדָב״, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲחוֹת נַחְשׁוֹן הִיא? מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲחוֹת נַחְשׁוֹן״? מִכָּאן שֶׁהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה צָרִיךְ שֶׁיִּבְדּוֹק בְּאַחֶיהָ. תָּנָא: רוֹב בָּנִים דּוֹמִין לַאֲחֵי הָאֵם.

    Rava says: One who marries a woman needs to first examine her brothers so that he will know in advance what character his children will have, as it is stated: “And Aaron took Elisheva, the daughter of Amminadav, the sister of Nahshon” (Exodus 6:23). By inference from that which is stated: “The daughter of Amminadav,” do I not know that she is the sister of Nahshon, as Nahshon was the son of Amminadav? What is the meaning when the verse states: “The sister of Nahshon”? From here one learns that one who marries a woman needs to examine her brothers. The reason is as the Sages taught: Most sons resemble the mother’s brothers.

    ״וַיָּסוּרוּ שָׁמָּה, וַיֹּאמֶר: מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם, וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה בָּזֶה, וּמַה לְּךָ פֹה?״. אָמְרוּ לוֹ: לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אָתֵית, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״אַל תִּקְרַב הֲלֹם״? לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אָתֵית, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״מַה זֶּה בְּיָדְךָ״? לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אָתֵית, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי״? תֵּעָשֶׂה כּוֹמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה?!

    In connection with the Gemara’s mention of Jonathan, who served as a priest for Micah, the Gemara quotes additional statements of the Sages concerning that episode. Describing when the men from the tribe of Dan passed through Micah’s house, the verse states: “And they turned aside there and said to him: Who brought you here [ halom ], and what [ ma ] are you doing in this place, and what do you have here [ po ]?” (Judges 18:3). The Sages interpret their multiple questions. They said to him: Do you not come from Moses, about whom it is written: “Do not draw close to here [ halom ]” (Exodus 3:5)? Do you not come from Moses, about whom it is written: “What [ ma ] is that in your hand” (Exodus 4:2)? Do you not come from Moses, about whom it is written: “But as for you, stand here [ po ] with me” (Deuteronomy 5:27)? Shall you, a descendant of our teacher Moses, become a priest for idol worship?

    אָמַר לָהֶן, כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא: לְעוֹלָם יַשְׂכִּיר אָדָם עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאַל יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת.

    Jonathan said to them: This is the tradition that I received from the house of my father’s father: A person should always hire himself out to idol worship and not require the help of people by receiving charity, and I took this position in order to avoid having to take charity.

    וְהוּא סָבַר – לַעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ; וְלָא הִיא, אֶלָּא ״עֲבוֹדָה זָרָה״ – עֲבוֹדָה שֶׁזָּרָה לוֹ, כְּדַאֲמַר לֵיהּ רַב לְרַב כָּהֲנָא: נְטוֹשׁ נְבֵילְתָּא בְּשׁוּקָא וּשְׁקוֹל אַגְרָא, וְלָא תֵּימָא: גַּבְרָא רַבָּא אֲנָא וְזִילָא בִּי מִילְּתָא.

    The Gemara comments: And he, Jonathan, thought that this referred to actual idol worship, but that is not so, that was not the intent of the tradition. Rather, here the term idol worship, literally: Strange service, is referring to service, i.e., labor, that is strange, i.e., unsuitable, for him. In other words, one should be willing to perform labor that is difficult and humiliating in his eyes rather than become a recipient of charity. As Rav said to Rav Kahana, his student: Skin a carcass in the market and take payment, but do not say: I am a great man and this matter is beneath me.

    כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָּוִד שֶׁמָּמוֹן חָבִיב עָלָיו בְּיוֹתֵר, מִינָּהוּ עַל הָאוֹצָרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁבֻאֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מְנַשֶּׁה נָגִיד עַל הָאֹצָרוֹת״. וְכִי שְׁבוּאֵל שְׁמוֹ? וַהֲלֹא יְהוֹנָתָן שְׁמוֹ! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁשָּׁב לָאֵל בְּכׇל לִבּוֹ.

    The Gemara continues its discussion of that episode. Later, when King David saw that money was excessively precious to Jonathan, he appointed him as director of the treasuries of the Temple, as it is stated: “And Shebuel, the son of Gershom, the son of Moses, was ruler over the treasuries” (I Chronicles 26:24). The Gemara asks: And was his name really Shebuel; but wasn’t his name Jonathan? Rabbi Yoḥanan says: He is called Shebuel in order to allude to the fact that he repented and returned to God [ shav la’el ] with all his heart.

    וְהַבָּנִים אֶת הָאָב. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״אִישׁ כִּי יָמוּת וְגוֹ׳״. טַעְמָא דְּאֵין לוֹ בֵּן, הָא יֵשׁ לוֹ בֵּן – בֵּן קוֹדֵם. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי, אֵימָא: אִי אִיכָּא בֵּן – לֵירוֹת בֵּן, אִיכָּא בַּת – תֵּירוֹת בַּת, אִיכָּא בֵּן וּבַת – לָא הַאי לֵירוֹת וְלָא הַאי לֵירוֹת!

    § The mishna teaches in the list of those who inherit from and bequeath to each other: Sons with regard to their father. The Gemara asks: From where do we derive this halakha that sons inherit the entire estate and daughters do not receive a share along with them? As it is written: “If a man dies, and has no son, then you shall pass his inheritance to his daughter” (Numbers 27:8). The reason the inheritance would be passed to a daughter is that he has no son, but if he has a son, the son takes precedence. Rav Pappa said to Abaye: Why not say the following: If there is only a son, let the son inherit the father’s estate; if there is only a daughter, let the daughter inherit the father’s estate; and if there is both a son and a daughter, neither this one should inherit nor that one should inherit.

    וְאֶלָּא

    Abaye asked Rav Pappa: And rather,