Talmud Builders

    Commentary page

    Avodah Zarah 64b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 64b

    Avodah Zarah 64b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 319 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    גר תושב אינו עובד עבודת כוכבים ובר מיניה של עובד כוכבים הוא בכל שאר עבירות:

    אי נימא אידי ואידי עובד כוכבים קאמר דזה מבטל יראתו של זה ואע"פ שהמבטל לא עבד את זו מעולם כי אם שלו הוא עובד:

    היינו שלו ושל חבירו:

    זה וזה לפעור זה יש לו פעור שלו וזה יש לו פעור שלו ואשמעינן רישא דזה מבטל פעורו של חבירו וזה מבטל פעורו של חבירו וסיפא אשמעינן דאפילו זה לפעור וזה למרקוליס מבטל זה את של חבירו:

    אלו לא באו לכלל גר תושב שיהו ישראל מצווים להחיותן שהרי אף עובדי כוכבים גמורים נצטוו על עבודת כוכבים ועל שאר המצות:

    כל שאוכל נבילות ושאר כל המצות מקיים אין מפקידין אצלו יין בביתו לזמן מרובה דאיכא למיחש לאיחלופי ביין שלו שהוא אסור כדקתני סיפא יינן כשמנן:

    אבל מייחדין אצלו יין ישראל מניח בחנותו עד שילך כדי מיל או יותר מה שאין כן בעובד כוכבים דהאי כיון דלא פלח לא נגע ולא מנסך ולמגע עובד כוכבים דאתי מעלמא בביתו לא חיישינן דכיון דאין לו הנאה בכך אינו מניחו ליגע ולאחלופי בזמן מועט ליכא למיחש:

    שמנו כיינו משמע שמנו אסור כיינו ולהחמיר בא:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 64b · Sefaria

    Tosafot

    תניא נמי הכי פי' כמו שמתרץ רב פפא דירושת גר אקילו בה רבנן דאילו מרישא דגר ועובד כוכבים שירשו דיכול לומר טול עבודת כוכבים ליכא למשמע לזה דהוה אמינא דבדין הוא מטעם ברירה אבל מברייתא דנשתתפו מייתי שפיר דודאי אין טעם ההיתר מכח ברירה דאם כן אף בשנשתתפו היה מותר ומשום הכי בפרק קמא דקידושין (דף יז:) אחר שהוכיח ירושת גר דרבנן מההיא דגר ועובד כוכבים הוצרך להביא תניא נמי הכי שלא תדחה ראייתו אצל טעם ברירה:

    מסתברא דפלח מבטל דלא פלח לא מבטל והא דאמרינן לעיל פרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מב.) שישראל היה יכול לבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים אי לאו טעמא דדלמא מגבה לה והדר מבטל לה היינו דוקא לרשב"ל ור' יוחנן פליג עליה:

    איזהו גר תושב כו' במסקנא קאמר דהיינו להחיותו וא"ת והלא מיד שעבר שבע מצות חייב מיתה דאזהרת בני נח היא מיתתן בלא עדים והתראה י"ל דכל זמן שלא דנוהו בית דין אינו חייב מיתה תדע דהא אמרינן העובדי כוכבים לא מעלין ולא מורידין:

    אחרים אומרים כו' על כרחך אחרים דהכא לאו היינו ר"מ דהא פליג עליה וכן מצינו בכמה מקומות אחרים במחלוקת אצל ר"מ וי"א אצל ר' נתן:

    אין מפקידין אצלו יין ואפי' בעיר שרובה ישראל פירש רש"י לפי שאין מקפיד על מגע עובד כוכבים והקשה ר"ת על זה דא"כ אפילו ליחד נמי לפי שעה עד שילך כדי מיל או יותר כמו שפירש בקונטרס עצמו היה לנו לאסור דע"כ בהודיעו שהוא מפליג מיירי דאי לא הודיעו אף בעובד כוכבים מותר ואם כן למה לא ניחוש למגע עובד כוכבים הרגיל בחנותו כיון שאינו מקפיד לכן נראה לר"ת כמו שפירש רש"י והגיה בפירושים שלו ומחק הטעם לפי שאינו מקפיד וכתב אין מפקידין לזמן מרובה דאיכא למיחש לאיחלופי ביין שלו שאסור כדקתני סיפא יינו כשמנו ונראה שרש"י חזר בו מטעם ראשון משום דמדתלי איסור יינו בשמנו משמע שאין לאוסרו כ"א מטעם חתנות ואי לא היה מקפיד על מגע עובד כוכבים היה לאסור איסור גמור אבל מייחדין אצלו יין ישראל מניחו בחנותו עד שילך כדי מיל או יותר מה שאין כן בעובד כוכבים דהא כיון שלא פלח לעבודת כוכבים לא נגע ולא מנסך עד כאן היה כתוב בפירושיו והוסיף רש"י והגיה ולמגע עובד כוכבים דאתי מעלמא בביתו לא חיישינן דכיון דאין לו הנאה בכך אין מניחו ליגע ולאיחלופי בזמן מועט ליכא למיחש ולפי זה הפירוש אין להוכיח בבירור שיהא מותר מגע גר תושב ביינו של ישראל להתירו בשתיה ויש ליישב פירוש הקונטרס ראשון דאין מפקידין בביתו יין לפי שאינו מקפיד על מגע שרגילין העובדי כוכבים ליכנס בביתו אע"ג דיינו כשמנו אלמא שמקפיד על מגע עובד כוכבים מדשרי בהנאה היינו בשל עצמו אבל בשל ישראל אינו מקפיד א"נ הא דיינו כשמנו בידוע שלא נגע בו העובד כוכבים אבל מייחדין יין בחנותו אפילו הודיעו שמפליג כדי מיל או יותר בזמן מועט ליכא למיחש למגע עובד כוכבים שאין העובדי כוכבים רגילים ליכנס בתוך החנות ולמגע עצמו לא חיישינן כיון דלא פלח לא נגע ולא מנסך ולגנוב נמי כדי לשתות לא חשיד כיון שקבל עליו שבע מצות מיהו לר"מ שלא קבל עליו אלא שלא לעבוד עבודת כוכבים צריך לומר אע"פ שגזרו על יינו לא גזרו על מגעו ביין של ישראל אבל רבינו יצחק כתב מייחדין אצלו יין אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים פירוש דמותר מגעו בשתיה והא דלא תנא בהדיא מגעו מותר דרבותא קמ"ל דאפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים לא חיישינן שמא יגע בו עובד כוכבים אע"פ שרוב עובדי כוכבים מצויין שם כיון שאין מניחו אלא לפי שעה ואין מפקידין כו' הטעם כדפיר' בקונט' בהגהה כתב רבינו יהודה מעשה היה בגר אחד שמל ולא טבל טבילה כראוי ועמד בבית ישראל ימים רבים ונגע ביינו והתירו רבינו יצחק בשתיה כפירושו דגר תושב מגעו מותר בשתיה כל שכן זה שמל וקבל עליו מצות ואע"ג דאמרינן לעיל עבדים ובני שפחות שמלו ולא טבלו עושין יין נסך היינו לפי שאימת רבן עליהם ואינם מתגיירין בלב שלם כדפירש לעיל (עבודה זרה דף נז.) גבי שיקוע עבודת כוכבים ועוד ראיה דאמרינן לעיל (עבודה זרה דף נט.) גבי גרים שמלו ולא טבלו צא והכריז על בניהם שהם ממזרים ואע"פ שמסתמא נוגעין ביין לא היה מקפיד על יינם כמו במזגו עובדי כוכבים ושתו ישראל ועוד בשל סופרים הלך אחר המיקל בסתם יינם בשתיה וה"ה במגען ואפילו ללישנא דקאמר יינן כשמנן היינו משום חתנות אבל על מגעו בשל ישראל לא יקפיד אע"פ כן לא רצה רבינו יצחק להקל:

    Tosafot on Avodah Zarah 64b · Sefaria

    Rashba

    אלא אוסר יינו כשמנו פירוש: יינו מותר בהנאה ולא בשתיה, כשמנו שמותר בהנאה ואסור באכילה, וקודם שהותר השמן באכילה נשנית ברייתא זו. מכאן למדו הגאונים ז"ל למגען של ישמעאלים הללו שאינם עובדים ע"ז שהוא מותר בהנאה, דכל דלא פלח לע"ז אין מגעו אסור בהנאה, וכן כתב הרמב"ם ז"ל (מאכלות אסורות יא, ז). ואף על גב דאסור מגע בהנאה הוא דבר שבמנין כדתנן (כט, ב) ואלו אסורין ואסורן אסור הנאה, וכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו (ביצה ה, ב). יש לומר דמעיקרא לא אסרו אלא במגע המסתפק שהוא לכוונת הניסוך, שהרי מגעו שלא בכוונת ניסוך התירו בהנאה, כגון למתעסק במלאכתו ושאר עובדי דבסוף פרק ר' ישמעאל (עבודה זרה ס, ב) אם כן הישמעאלים שידוע שאינם מתכוונים לנסך, מותר בהנאה ואפילו בשתיה. ומכל מקום סתם יינן אסור, (דאפילו), דעיקר תקנתא בסתם יינן לא היתה אלא משום בנותיהן והני בכלל שאר גוים נינהו לאסור חתנות. ויש לומר דאפילו בהנאה הן אוסרין במגען, דבגר תושב שאמר דיינו כשמנו שמותר בהנאה כל שקבל עליו דוקא קתני, אבל לא קבל עליו לא. ומיהו זו אינה ראיה דלא אמרו כאן כל שקבל אלא לרבותא, לומר דאפילו קבל עליו יינו אסור בשתיה, אבל להיתר הנאה אפילו לא קבל מותר. והראיה מדאקשינן לקמן לדרב יהודה דשדר קורבנא לאבראורבן ביום אידו ואמר קים לי דלא פלח ע"ז, והא תניא אי זהו גר תושב כל שקבל עליו בפני ג' עדים שלא לעבוד ע"ז, ופרקינן כי תניא ההיא להחיותו, אלמא משמע דדוקא להחיותו צריך קבלה, אבל לשאר דבריו כלם אין צריך קבלה. ולפי פירוש זה, הא דאמרינן (נז, א): הלוקח עבדים מן הגוים שמלו ולא טבלו גדולים עושים יין נסך, ליאסר בשתיה דוקא קאמר, אבל בהנאה מותר, דמל ולא טבל לא גרע מגר תושב דקים לן דלא פלח ע"ז. עוד מסתבסרא לי דבמלו ואף על פי (שטבלו) [שלא טבלו] לכולי עלמא יינו כשמנו ואינו אסור בהנאה, שהרי (טבלו) [מל] ובפני בית דין של שלשה וקבל עליו שלא לעבוד ע"ז, ועוד מקבל עליו עול מצות בשעת מילה, אם כן על כרחין לא גרע מגר תושב. וכבר כתבתי כן למעלה במקום בפרק ר' ישמעאל (שם). ואפשר דכיון דאותן ישמעאלים לא מנסכי מיחדין אצלן יין כגר תושב, אבל אין מפקידין אצלם כי אם בשני חותמות כגוים גמורים, דאף על גב דאינהו לית להו חיבת ניסוך, וכל מידי דלית ביה חיבת ניסוך משום חלופי בחותם אחד סגי, כדאמרינן בפרק אין מעמידין גבי חומץ שלנו ביד גוים (כט, ב), מכל מקום כיון דלא קפדי אמגע גוי וגוי טרח ומזייף משום חבת ניסוך, חיישינן דילמא אתא גוי וזייף ונסך ולא מעכב ביה, וכדאמרינן התם (לא, ב), השולח חבית של יין ביד כותי וציר ומורייס ביד גוי, אם מכיר חותמו וסתמו מותר ואם לאו אסור, דאלמא אף על גב דכותי גופיה לא מנסך, כיון דלא קפיד אמגע גוי חיישינן דילמא אתא גוי וטרח, וכותי זה לא מעכב ביה, הכא נמי לא שנא, כן נראה לי.

    Rashba on Avodah Zarah 64b · Sefaria

    Ritva

    ודלא פלח לא מבטל וכן הלכתא הילכך ישמעאל אינו מבטל עבודה זרה ועבודה זרה שלהם יש לה בטלה כעבודה זרה של גוי וכן דמי עבודה זרה או יין נסך שבידם מותרים.

    אלו לא באו לכלל גר תושב אלא איזהו גר תושב זה גר אוכל נבלות. פר״שי ז״ל אלו אינן בכלל גר תושב שיהו ישראל מצוין להחיותם שהרי אף גוים גמורים נצטוו על עבודה זרה ועל שש מצות אלא איזהו גר תוש׳ כל שאוכל נבלות ושאר כל המצות מקיים ע״כ.

    ומיחדין אצלו יין פי׳ שמניחו בחנותו בלא חותם ואפילו הודיעו שהוא מפליג מה שאין כן בגוי כי הוא אינו אוסר במגעו ואין מפקידין אצלו יין בלא חותם לפי שאינו מקפיד על מגע גוי.

    יינו כשמנו פירוש שאינו אסור בהנאה אלא בשתיה כשמנו קודם שהותר שמן של גוים וכן הלכה ונראה שדעת המפרשים ז״ל דאפילו יינו ממש קאמ׳ שלא גזרו איסור הנאה בסתם יינם אלא באותן שעובדין עבודה זרה ושייך בהו יין נסך של תורה אבל בגוים שאינן עובדי עבודה זרה ולית בהו אלא משום חתנות לא אסרוהו אלא בשתיה כשמנו ופתו.

    ולפי זה יין של ישמעלים מותר בהנאה אבל מורי הר״א הלוי ז״ל היה אומר שלא חלקו בגזירת יינם של גוים כלל ואפילו בשאינם עובדי עבודה זרה כיון דאית משום חתנות והכא למגעם ביין שלנו קרי יינם דבהא ודאי לא גזרו על מגעם איסור הנאה אלא במי שדרכו לנסך ודעת הר״מבם ז״ל כלשון ראשון.

    Ritva on Avodah Zarah 64b · Sefaria

    Meiri

    נכרי מבטל ע"ז שלו ושל חברו ואע"פ שזה עבודתו לפעור וזה למרקילוס כמו שהתבאר אבל גר תושב אע"פ שאינו בכלל ישראל הואיל ומ"מ אינו עובד ע"ז אינו מבטלה:

    ישראל שמצא ע"ז בשוק עד שלא באת לידו משתדל עם הגוי שיבטלנה בטול המכשיר על הצד שהתבאר משבאת לידו זכה בה ואין לה בטול כדין ע"ז של ישראל:

    בתוספות כתבו שישראל שיש לו ע"ז או יין נסך ומכרן לגוי בהקפה ופרעו לאחר זמן הדמים מותרין ולא סוף דבר בשאותו יין נסך או אותה ע"ז אינה בעולם בשעת הפרעון שהרי זו היא שהתרנו כיוצא בה למעלה בשביעית אלא אף כשהן בעין מפני שהגוי קנה משמשך ולא נתיחדו לישראל דמים אלו באותה שעה לפרעון זה והילכך אין נקראים דמי ע"ז ויין נסך וזו השניה ודאי ישתקע הדבר דכל דפרע ליה ודאי דמי ע"ז ויין נסך פרע ליה ואף הראשונה קשה ועמל היא בעיני שאם כן מצינו התר לדמי ע"ז ויין נסך במכירת אשראי ולא עוד אלא אף לכתחלה שהרי זו של שביעית לכתחלה הותרה וא"כ היאך אפשר שלא הוזכרה בתלמוד אלא ודאי כל שבע"ז ויין נסך החמירו בהם לאסור דמיהם על כל פנים ואין בזו פקפוק ולדבריהם היה לו לומר למטה דאמר להו רב להנהו סבוותא כי כייליתו חמרא לגוים אקדימו ושקולו זוזי וכו' הוה ליה לסיומי ואי לא קדמיתו לא תשקלו זוזי בההיא שעתא אלא ודאי דברים בטלים הם ועל כל פנים אסור:

    גר תושב מיחדין אותו אצל היין ברשותנו ואף בעיר שרובה גוים שאינו מנסך ועומד לו זמן ארוך עם היין ובחזקת שאין משתמר ואינו נאסר שהרי למגעו אין לחוש מאחר שאינו מנסך אינו נוגע ולמגע גוי אין לחוש שהרי ברשותנו הוא אבל מ"מ אין מפקידין אצלו יין בביתו אף בעיר שרובה ישראל מפני שאינו מקפיד על מגע גוי ושמא נכנס אצלו אחד מעובדי ע"ז ונסך ואם הפקיד הרי הוא כיין שלו שאסור בשתיה ומותר בהנאה:

    מהו נקרא גר תושב לענין זה כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז וחכמי ספרד הסכימו כלם שאף ישמעאלים אינם עובדין ע"ז ומיחדין אותם אצל היין בביתינו אלא שאין מפקידין אצלם אבל שאר עממין אע"פ שאמרו עליהם מנהג אבותיהם בידיהם מ"מ מנסכים הם ואף אלו ר"ל גר תושב ודומיהם יינם מ"מ אסור משום בנותיהם ואע"פ שנודע לנו שלא נגע גוי בהם ומ"מ דוקא בשתיה ויין המופקד אצלם בלא חותמיו אסור בשתיה גם כן:

    לפי דרכנו למדת שגר תושב אוסר במגעו אלא שאין חוששין לו שנגע בביתנו הא אם נגע אסר מעתה נמצא במקום שיש לחוש במגעו על הצדדין שהתבאר אחר שכל שנאסר חתונו נאסר יינו וכל שנאסר יינו נאסר מגעו וגזרה ראשונה שמשום בנותיהם בכל שנאסר חתונו היתה אבל איסור הנאה של בית דין אחרון מחבת הנסוך שראו בדורם לא היתה אלא בעובד ע"ז וכן הסכימו גדולי המחברים והגאונים בישמעאלים לעשות מגעם כמגע גוי שלא בכונת נסוך ויש מורידין אותם מדרגה כמו שבארנו ומ"מ קצת מפרשים נראה שנוטים בגר תושב להתיר מגעו בשתיה שמאחר שלא נאסר יינם אלא משום חתנות לא נאסר מגעם וכן כתבוה בתוספות ומזו למדו על ידי מעשה בגר שמל ולא טבל להתיר מגעו בשתיה מקל וחומר של גר תושב ואע"פ שבבני השפחות שמלו ולא טבלו אמרו גדולים עושין יין נסך טעם הדברים מפני שלא שבו מלב ומנפש אלא מחמת רבן ואף גדולי המפרשים נוטים להקל במגע גר תושב ויש אומרין כן בישמעאלים אלא שישתקע הדבר ולא עוד אלא שיש שמשוה אותם לשאר עממין מכל וכל לאסור את ייחודם וכבר רמזנוה למעלה:

    אע"פ שלענין זה כל שנודע שאינו עובד ע"ז נקרא גר תושב לענין מצוה להחיותו לא נקרא גר תושב עד שיקבל עליו בפני שלשה שבע מצות אע"פ שלא מל ולא טבל שסתם גר תושב בקיום שבע מצות הוא כמו שאמרו בפרק שני ארונה גר תושב היה כלומר ולא נחשד על הרביעה שהרי בכלל שבע מצות היא וכן פסקוה גדולי המחברים אף לענין זה ר"ל לענין יין נסך ואין נראה כן ושם תושב הוא על שם שאנו יכולים להשיבו בינינו בארץ ישראל ויש פוסקין שהוא גר אוכל נבלות לתאבון ופי' בה גדולי הרבנים שמקיימין כל המצות וגדולים המפרשים פירשו שאינו נזהר על חייבי לאוין שלא יעבור עליהם בשעת יצרו אבל נזהר הוא על חייבי כרתות והדברים נראין כדעת ראשון וכדברי חכמים שהם רבים:

    ישראל משומד לקצת עברות ואף לחלל שבת הואיל ואינו מחללו בפרהסיא והוא הנקרא משמר שבתו בשוק הרי הוא כישראל לענין מבוי שאם לא עירב עם האחרים שנמצא אוסר הוצאתם מבטל להם רשותו או נותנו ודיו והוא שאומר לכל אחד מהם רשותי קנויה לך או רשותי מבוטלת לך ואין צריך לזכות בקנין והמחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כגוי ואוסר להם עד שישכיר להם את רשותו כמו שיתבאר במקומו וגר תושב הרי הוא כגוי לענין זה וגדולי המפרשים כתבו שאף לענין בשולו ורקו ומדרסו הרי הוא כגוי וכן בהרבה דברים:

    Meiri on Avodah Zarah 64b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה הרי הוא כעובד כוכבים כיון דלא מל חשוד כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה אין מפקידין כו' היו לנו לאסור דע"כ בהודיעו כו' דלא פלח ולא נגע ולא מנסך ולגנוב כו' אע"פ שרוב עובדי כוכבים מצויין שם כיון שאין מניחו כו' כדפירש בקונטרס בהג"ה עכ"ל כצ"ל ויש לדקדק בפירושו דמזכה שטרי לבי תרי דממה שכתב אע"פ שרוב עובדי כוכבים מצויין שם כיון שאינו מניחו אלא לפי שעה משמע דאם היה מניחו לזמן מרובה ניחוש למגע עובד כוכבים שאינו מקפיד על מגע עובד כוכבים כפירוש הראשון של רש"י וממה שכתבו שוב אין מפקידין הטעם כדפירש בקונטרס בהג"ה דהיינו משום אחלופי אבל למגע עובד כוכבים לא יחוש אפילו לזמן מרובה דמקפיד על מגע עובד כוכבים ויש ליישב דס"ל דודאי ברוב עובדי כוכבים ניחוש למגעו לזמן מרובה דאינו מקפיד על מגעו אבל גבי אין מפקידין דאפילו ברוב ישראל לא היה לנו למיחש למגע עובד כוכבים אפילו לזמן מרובה אי לאו משום איחלופי והוא דחוק דאין זה אלא דברי נביאות לפירושו לפלוגי בהכי ויותר נראה לי דהאי כיון שאין מניחו אלא לפי שעה אינו טעם דלא ניחוש למגע עובד כוכבים אלא דמה"ט לא ניחוש לאחלופי וכפירוש הקונטרס בהגה"ה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 64b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה תניא נמי הכי וכו' ומש"ה בפ"ק דקידושין וכו' ע"ש דשם הסוגיא קצת מה בענין אחר וז"ל הגמרא שם אמר רבא דבר תורה עובד כוכבים יורש אביו וכו' גר את העובד כוכבים אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים דתניא גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים גר יכול לומר לעובד כוכבים טול עבודת כוכבים ואי ס"ד דאורייתא כי לא באו לרשותו נמי כי שקיל דמי עבודת כוכבים קא שקיל אלא מדרבנן גזירה הוא דעבוד רבנן שמא יחזור לסורו תניא נמי הכי בד"א שירשו אבל נשתתפו אסור:

    ד"ה אין מפקידין וכו' ונראה שרש"י חזר בו מטעם ראשון משום דמדתלי איסור יינו בשמנו וכו'. מקשין העולם דל"ל לתוס' לזה הטעם נימא דרש"י חזר בו מפירושו הראשון מחמת שהיה קשה לו קושיות ר"ת דלעיל מזה שהקשה על פרש"י הראשון ונראה לי לתרץ דס"ל לתוס' דאם איתא דבשביל קושית ר"ת חזר בו רש"י הוה קשה ארש"י מתחלה מאי סבר ולבסוף מאי סבר דלא שייך למימר שמתחלה לא הרגיש בקושית ר"ת דהא דין דמייחדין אצלן מבואר בהדיא בברייתא ואי טעם דאין מפקידין הוה מטעם דאין מקפידין על מגע עובד כוכבים מ"ש דמייחדין וע"כ גם בתחלת פירושו היה צריך לחלק בין מפקידין למייחדין באיזה סברא ואפשר שהיה מחלק כמו שמחלקין התוס' בתר הכי דבזמן מועט לא חיישינן למגע עובד כוכבים דאין רגילין כ"כ בביתו וא"כ למה חזר רש"י מפירושו שדוחק הוא לומר שלבסוף חזר בו מסברא זו לכך כתבו התוס' שחזר בו מטעם אחר משום דר"ל דתלי יינו בשמנו וכו':

    בא"ד אבל רבינו יצחק כתב וכו' רבותא קמ"ל דלא חיישינן שמא יגע וכו' כיון שאין מניחו אלא לפי שעה. נ"ל שלא לגרוס זה אלא בכל ענין ס"ל דלא חיישינן למגע עובד כוכבים דאל"כ אלא דוקא לפי שעה לא חיישינן אבל לזמן מרובה חיישינן א"כ גבי אין מפקידין למה הוצרך לפרש הטעם כדפרש"י בהג"ה כמו שכתב בתר הכי דהיינו משום דחיישינן לאחלופי ה"ל לפרש משום דחיישינן למגע עובד כוכבים ודו"ק:

    Maharam on Avodah Zarah 64b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' איזהו גר תושב עיין סנהדרין דף צו ע"ב ברש"י ד"ה גר תושב ובבאר שבע שם:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 64b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 64, Amud Bet, about 319 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁיָּרְשׁוּ,…”

    2. Segment 228 words

      Opens “הֲדוּר יְתַבוּ וְקָמִיבַּעְיָא לְהוּ: גֵּר תּוֹשָׁב מַהוּ…”

    3. Segment 313 words

      Opens “אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן: מִסְתַּבְּרָא, דְּפָלַח —…”

    4. Segment 435 words

      Opens “מֵיתִיבִי: יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּצָא עֲבוֹדָה זָרָה בַּשּׁוּק, עַד…”

    5. Segment 530 words

      Opens “מַאי ״עוֹבְדָהּ״, וּמַאי ״שֶׁאֵינוֹ עוֹבְדָהּ״? אִילֵּימָא אִידֵּי…”

    6. Segment 626 words

      Opens “לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: אִידֵּי וְאִידֵּי גּוֹי,…”

    7. Segment 717 words

      Opens “מֵיתִיבִי: אֵיזֶהוּ גֵּר תּוֹשָׁב? כֹּל שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו…”

    8. Segment 811 words

      Opens “וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְוֹת…”

    9. Segment 926 words

      Opens “אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אֵלּוּ לֹא בָּאוּ לִכְלַל גֵּר…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “מְיַיחֲדִין אֶצְלוֹ יַיִן, וְאֵין מַפְקִידִין אֶצְלוֹ יַיִן,…”

    11. Segment 1113 words

      Opens “שַׁמְנוֹ כְּיֵינוֹ סָלְקָא דַּעְתָּךְ? שֶׁמֶן מִי קָא…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “וְלִשְׁאָר כׇּל דָּבָר הֲרֵי הוּא כְּגוֹי. רַבָּן…”

    13. Segment 1325 words

      Opens “קָתָנֵי מִיהָא: וְלִשְׁאָר כׇּל דְּבָרָיו הֲרֵי הוּא…”

    14. Segment 1424 words

      Opens “וְכִדְתַנְיָא: יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ בַּשּׁוּק —…”

    15. Segment 1518 words

      Opens “וּבְגוֹי — עַד שֶׁיִּשְׂכּוֹר. כֵּיצַד? אוֹמֵר לוֹ:…”

    16. Segment 165 words

      Opens “רַב יְהוּדָה שַׁדַּר לֵיהּ קוּרְבָּנָא…”

    Original text

    תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁיָּרְשׁוּ, אֲבָל נִשְׁתַּתְּפוּ — אָסוּר.

    This is also taught in a baraita : In what case is this statement, that a convert and a gentile are permitted to divide up common property that includes objects of idol worship, said? This is said with regard to property that they inherited; but if they were partners, it is prohibited.

    הֲדוּר יְתַבוּ וְקָמִיבַּעְיָא לְהוּ: גֵּר תּוֹשָׁב מַהוּ שֶׁיְּבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה? דְּפָלַח — מְבַטֵּיל, דְּלָא פָּלַח — לָא מְבַטֵּיל, אוֹ דִלְמָא כֹּל דְּבַר מִינֵּיהּ מְבַטֵּיל, וְהַאי בַּר מִינֵיהּ הוּא?

    § The Gemara mentions another discussion among Rav Naḥman, Ulla, Avimi bar Pappi, and Rav Ḥiyya bar Ami. They were sitting again and a dilemma was raised before them: With regard to a gentile who resides in Eretz Yisrael and observes the seven Noahide mitzvot [ ger toshav ], including the prohibition against engaging in idol worship, what is the halakha with regard to the possibility that he can revoke the status of objects of idol worship? Is it the case that one who worships idols can revoke the status of one, but one who does not worship them cannot revoke the status of one? Or perhaps should it be reasoned that anyone who is of the same kind as idol worshippers, i.e., a gentile, can revoke its status, and a ger toshav is of the same kind as idol worshippers?

    אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן: מִסְתַּבְּרָא, דְּפָלַח — מְבַטֵּיל, דְּלָא פָּלַח — לָא מְבַטֵּיל.

    Rav Naḥman said to them: It stands to reason that one who worships idols can revoke the status of one, but one who does not worship them cannot revoke the status of one.

    מֵיתִיבִי: יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּצָא עֲבוֹדָה זָרָה בַּשּׁוּק, עַד שֶׁלֹּא בָּאתָה לְיָדוֹ — אוֹמֵר לְגוֹי וּמְבַטְּלָהּ, מִשֶּׁבָּאתָה לְיָדוֹ — אֵינוֹ אוֹמֵר לְגוֹי וּמְבַטְּלָהּ; מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: גּוֹי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵירוֹ, בֵּין עוֹבְדָהּ וּבֵין שֶׁאֵין עוֹבְדָהּ.

    The Gemara raises an objection to this ruling from a baraita : In the case of a Jew who found an object of idol worship in the marketplace, as long as it has not yet come into his possession, he can tell a gentile, and the gentile can revoke its idolatrous status. Once it has come into his possession, he cannot tell a gentile and have the gentile revoke its status. This applies to any gentile, because the Sages said: A gentile can revoke the status of his own object of idol worship or that of another gentile, whether he worships it or whether he does not worship it.

    מַאי ״עוֹבְדָהּ״, וּמַאי ״שֶׁאֵינוֹ עוֹבְדָהּ״? אִילֵּימָא אִידֵּי וְאִידֵּי גּוֹי, הַיְינוּ שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵירוֹ! אֶלָּא לָאו ״עוֹבְדָהּ״ — גּוֹי, וּמַאי ״שֶׁאֵינוֹ עוֹבְדָהּ״ — גֵּר תּוֹשָׁב, וּשְׁמַע מִינַּהּ גֵּר תּוֹשָׁב נָמֵי מְבַטֵּל!

    What is meant by the phrase: Worships it, and what is meant by the phrase: Does not worship it? If we say both this and that are referring to a gentile, this is the same as the previous statement in the baraita , that a gentile can revoke the status of his own object of idol worship or that of another gentile, i.e., an object that he worships or one that another gentile worships. Rather, isn’t it to be understood that the phrase: Worships it, is referring to a gentile? And what is the meaning of the phrase: Does not worship it? It is referring to a ger toshav , who does not worship any idols. And learn from it that a ger toshav can also revoke the status of objects of idol worship.

    לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: אִידֵּי וְאִידֵּי גּוֹי, וּדְקָאָמְרַתְּ הַיְינוּ ״שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵירוֹ״: רֵישָׁא — זֶה וָזֶה לִפְעוֹר, וְזֶה וָזֶה לְמַרְקוּלִיס; סֵיפָא — זֶה לִפְעוֹר וְזֶה לְמַרְקוּלִיס.

    The Gemara rejects this explanation. No, actually, I will say to you that this phrase and that phrase are both referring to a gentile, and with regard to that which you say, that this is the same as the statement concerning his object of idol worship or that of another gentile, it can be explained as follows: The first clause is referring to a case where both gentiles worship the same idol, e.g., this one and that one both worship Peor, or this one and that one both worship Mercury, and the baraita is teaching that one can revoke the status of an idol that belongs to the other. The latter clause, which distinguishes between one who worships it and one who does not worship it, is referring to a case where this one worships Peor and that one worships Mercury, indicating that an idolater can revoke the status of an idol that he does not worship at all, but only if he is himself an idolater, as opposed to a ger toshav .

    מֵיתִיבִי: אֵיזֶהוּ גֵּר תּוֹשָׁב? כֹּל שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה חֲבֵרִים שֶׁלֹּא לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

    The Gemara raises an objection from a baraita : Who is a ger toshav ? It is anyone who has accepted upon himself before three ḥaverim , i.e., people devoted to the meticulous observance of mitzvot, especially halakhot of ritual purity, teruma , and tithes, not to worship idols. This is the statement of Rabbi Meir.

    וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּנֵי נֹחַ.

    And the Rabbis say: Anyone who has accepted upon himself observance of the seven mitzvot that the descendants of Noah accepted upon themselves is a ger toshav .

    אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אֵלּוּ לֹא בָּאוּ לִכְלַל גֵּר תּוֹשָׁב, אֶלָּא אֵיזֶהוּ גֵּר תּוֹשָׁב? זֶה גֵּר אוֹכֵל נְבֵילוֹת, שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לְקַיֵּים כׇּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה חוּץ מֵאִיסּוּר נְבֵילוֹת.

    Others say: These have not entered the category of ger toshav . Rather, who is a ger toshav ? This is a convert who eats unslaughtered animal carcasses, which are not kosher, but who has accepted upon himself to observe all of the mitzvot that are stated in the Torah except for the prohibition against eating unslaughtered carcasses.

    מְיַיחֲדִין אֶצְלוֹ יַיִן, וְאֵין מַפְקִידִין אֶצְלוֹ יַיִן, וַאֲפִילּוּ בְּעִיר שֶׁרוּבָּהּ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מְיַיחֲדִין אֶצְלוֹ יַיִן וַאֲפִילּוּ בְּעִיר שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִם, שַׁמְנוֹ כְּיֵינוֹ.

    The baraita continues: Whatever the definition of a ger toshav , the following halakhot apply to him: One may leave him alone with wine briefly without Jewish supervision with no concern that he might use it for a libation, thereby rendering it forbidden to Jews, as he is not an idol worshipper. But one may not deposit wine with him for an extended period of time, lest he exchange it with the wine of a gentile, which is forbidden. And this applies even in a town that has a Jewish majority. But one may leave him alone with wine briefly without Jewish supervision even in a town with a majority of gentiles. His oil is treated like his wine in terms of its permissibility.

    שַׁמְנוֹ כְּיֵינוֹ סָלְקָא דַּעְתָּךְ? שֶׁמֶן מִי קָא הָוֵי יֵין נֶסֶךְ? אֶלָּא, יֵינוֹ כְּשַׁמְנוֹ.

    The Gemara interjects: His oil is like his wine? Can this enter your mind? Does the oil of a gentile become, i.e., assume the status of, wine used for a libation? Rather, the baraita should be emended as follows: His wine is like his oil. It is permitted to derive benefit from it, but not to consume it.

    וְלִשְׁאָר כׇּל דָּבָר הֲרֵי הוּא כְּגוֹי. רַבָּן שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יֵינוֹ יֵין נֶסֶךְ, וְאָמְרִי לַהּ מוּתָּר בִּשְׁתִיָּה.

    The baraita continues: And with regard to all other matters, a ger toshav is treated like a gentile. Rabban Shimon says: His wine is treated like wine used for a libation. And some say he says: Even drinking it is permitted.

    קָתָנֵי מִיהָא: וְלִשְׁאָר כׇּל דְּבָרָיו הֲרֵי הוּא כְּגוֹי. לְמַאי הִלְכְתָא? לָאו דִּמְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה כְּגוֹי? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לֹא, לִיתֵּן רְשׁוּת וּלְבַטֵּל רְשׁוּת.

    The Gemara comments on the baraita : In any event, the baraita teaches: And with regard to all other matters, a ger toshav is treated like a gentile. With regard to what halakha is this stated? Is it not teaching that he can revoke the status of an object of idol worship as a gentile can? Rav Naḥman bar Yitzḥak says: No, it is stated with regard to giving away rights in a domain or renouncing rights in a domain in the context of the halakhot of joining houses in courtyards for Shabbat.

    וְכִדְתַנְיָא: יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ בַּשּׁוּק — מְבַטֵּל רְשׁוּת, שֶׁאֵין מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ בַּשּׁוּק — אֵין מְבַטֵּל רְשׁוּת, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן רְשׁוּת וּמְבַטֵּל רְשׁוּת.

    And this is as it is taught in a baraita : An apostate Jew who nevertheless observes his Shabbat in the marketplace, i.e., in public, can renounce his rights in a shared domain so the other Jews in the domain may carry in it on Shabbat, but an apostate who does not observe his Shabbat even in the marketplace cannot renounce his rights in a domain, because the Sages said that only a Jew can give away rights in his domain or renounce his rights in his domain, and this applies in the context of joining houses in courtyards on Shabbat.

    וּבְגוֹי — עַד שֶׁיִּשְׂכּוֹר. כֵּיצַד? אוֹמֵר לוֹ: ״רְשׁוּתִי קְנוּיָה לָךְ״, ״רְשׁוּתִי מְבוּטֶּלֶת לָךְ״ — קָנָה, וְאֵין צָרִיךְ לִזְכּוֹת.

    But with regard to a gentile, this is not effective unless the Jew leases his domain in the courtyard. How so? A Jew may say to another Jew: My rights in this domain are hereby acquired by you, or: My rights in this domain are hereby renounced to you, and the other Jew thereby acquires those rights, and it is not necessary for him to take possession of it through a formal act of acquisition.

    רַב יְהוּדָה שַׁדַּר לֵיהּ קוּרְבָּנָא

    The Gemara relates: Rav Yehuda sent a gift