Avodah Zarah 61b

בחצר אחרת ישראל דר בחצר אחרת:

ה"ג יינו של עובד כוכבים ברשותו אם היין של עובד כוכבים וטהרו ישראל ונתנו ברשות העובד כוכבים עצמו וישראל דר באותה חצר מותר והוא שמפתח וחותם ביד ישראל אבל אין מפתח וחותם בידו אע"פ שישראל דר באותה חצר אסור כיון שהיין שלו דלא מרתת כולי האי:

תני אע"פ שאין מפתח וחותם בידו כיון דישראל דר באותה חצר כשומר היוצא ונכנס דמי דאמרינן במתני' שמותר:

או עד שיבא ממונה הבא לקיצין שיהא שומר ממונה לשמרו אבל הולך ויוצא ויש לו שעה קבועה לבא או עד שיבא כלומר עד שיהא ממונה עליהם שיתיירא זה מביאתו. ולקמן פריך הבא לקיצין גריעותא הוא:

ארישא דסיפא יין של עובד כוכבים ברשות עובד כוכבים וישראל דר באותה חצר דקאמר ר"מ מותר והוא שמפתח וחותם בידו ואתו רבנן למיסריה:

והאמר ליה רבי יוחנן לתנא כו' אלמא פשיטא ליה לרבי יוחנן כי האי גוונא לקולא הוא דבעינן למיזל:

אלא אסיפא דרישא היכא דיין של ישראל הוא וקתני ישראל דר בחצר אחרת מותר והוא שמפתח וחותם בידו דכיון דיין דישראל הוא מירתת עובד כוכבים לזייף שמא ירגיש בו ישראל הדר בחצר אחרת:

גריעותא הוא דכיון דיש לו שעה קבועה לביאתו לא מירתת עובד כוכבים:

עד שיהא שומר יושב ומשמר תימה היינו רישא דישראל ועובדי כוכבים דרין בה ואין לומר דאיצטריך ליוצא ונכנס דהא נמי שמעינן מרישא דקתני דרין בה ולא שיהא נותן עיניו בעובד כוכבים כל היום וי"ל דה"א עד דאיכא ישראל טובא קמ"ל דאפילו בחד סגי:

ההוא כרבא כו' מתוך הלשון משמע דנקט כרכא שהיה היין מונח בתוך הרחוב וגם היה שם יין של עובד כוכבים שעתה אין העובד כוכבים נתפס כגנב על הביאה רק על הנגיעה ואפילו הכי חמרא שרי כיון שנתפס על הנגיעה והא דאמרינן לקמן פרק בתרא (עבודה זרה דף ע.) דההוא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל כו' וקאמר רבא אי מצי לאישתמוטי חמרא אסור ואף על פי שנתפס כגנב על הנגיעה היינו משום דבבית שיכול ליכנס שם אינו ירא כל כך ומנסך אבל אי נתפס כגנב על הביאה ודאי חמרא שרי ולהכי מייתי עלה ההיא דנעל הפונדק:

יינו של גוי ברשותו פירוש כגון שטהרו ישראל וישראל דר באותה חצר, ויכול לראות משם כל היין לפירושו של הראב"ד ז"ל, מותר, והוא שיש מפתח וחותם בידו, דסבירא ליה להאי תנא דדירתו של ישראל לא מהניא לגמרי, דמשום שייכות גדולה שיש לו בבית וביין דילמא נגע אי לאו דאיכא חותם ומפתח.

ואמר ליה רבי יוחנן תני ואף על פי שאין המפתח וחותם דדירתו של ישראל בחצר הוה ליה כשומר, ונכנס ויוצא מותר לכולי עלמא. בחצר אחרת אף על פי שמפתח וחותם בידו אסור עד שיהא יושב ומשמר, כלומר הוא נכנס ויוצא, דמשום שייכות גדולה שיש לו עליו אם אין הישראל דר שם או שיהיה שומר יושב ומשמר שובר הוא כמה חותמות, דסמכא דעתיה דלא ידע ישראל בכך, ואם ידע יאמר ליה מאי איכפת לך דידי הוא, הילכך בעינן שימור.

כל רשות הגוים אחת היא רב יהודה אמר זעירי להקל, דשמעינהו ר' שמעון בן אלעזר לרבנן דאמרי דהוא הדין נמי למטהר ינו של נכרי ונתנו ברשות גוי אחר שהוא אסור אפילו במפתח וחותם עד שיהא יושב ומשמר, ואמר להו וכי כל רשות הגוים אחת היא, בתמיהא, הא אינו אחת דלא חיישינן לגומלין, ואי איכא מפתח או חותם שרי. ורב נחמן אמר להחמיר, דרבנן לא חיישי לגומלין, ובמפתח וחותם סגי ברשות גוי אחר, ואמר איהו דלגומלין חיישינן, וכל רשות הגוים [אחת] היא, והרי היא כאלו היין עדיין עומד בביתו של גוי בעל היין, ובעינן שיהא שומר יושב ומשמר. ותניא כוותיה דרב נחמן וכתנא קמא והילכך ברשות גוי אחר אי איכא מפתח וחותם שרי, דלגומלין לא חיישינן.

דבי פרזק רופילא אפקידי חמרא גבי אריסייהו וכו' יש מי שפירש שטהרו ישראל יינו של פרזק ונתנוהו ברשות אריסיה דפרזק שהיה גוי כמותו, ואותו האריס היה דר שם, והיה מפתח או חותם ביד הישראל [וסברו דאין לחוש] בשביל האריס עצמו, ואמר להו רבא צריך לחוש לפרזק עצמו [שהוא] מנסכו, דהא מסתפי מיניה ואי נגע מרתת ממנו ומחפי עליה, ואינו מותר עד שיהא שומר יושב ומשמר. ויש מי שפירש שברשות המיוחד שלא היה האריס דר בו העמידו, אלא שהיה האוצר של אריסו דפרזק, ואי לא שחששו לזיוף פרזק עצמו מפני שמחפין עליו היה מותר, דאי משום חשש האריס כיון שהוא רשות מיוחד לא היה צריך מפתח וחותם, שהרי אין לו שייכות ביין כלל, והוה ליה כסופא דמתניתין דכתב לו התקבלתי שהוא מותר בלא מפתח ובלא חותם, ואסיק רבא שהוא אסיר. ושני הפירושים הללו (אחת) [אמת]. כתב הרמב"ן נ"ר, יש להקל ולפרש בכל מטהר יינו של גוי שאמרנו שצריך שומר, דחותם בתוך חותם כשומר דמי, וראיה לדברי מדקתני בברייתא דלוקח ושוכר בית בחצרו של גוי ומלאהו יין וישראל דר בחצר אחרת, חכמים אומרים לעולם אסור עד שיושיב שומר, כדקתני במתניתין במטהר, ואפילו הכי אמרינן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה לא, א) ור' יוחנן אמר אפילו יין משתמר חותם בתוך חותם לרבנן, אלמא שומר דקאמרי רבנן למעוטי חותם אחד, אבל שני חותמות כשומר הוו, ואף אנו נאמר בשומר דקתני במתניתין במטהר דהוא הדין בשני חותמות. ואין כן דעת הגאונים ז"ל, אבל מצאתי כן למקצת רבני הצרפתים ז"ל, עד כאן לשונו.

ההוא כרכא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל, וגוי וכו', אמר רבא אם נתפס עליו וכו’. פירש רש"י ז"ל: אם גוי חלש הוא ויש אימת שופטי העיר עליו ואם ימצאוהו נוגע יתפשוהו כגנב חמרא שרי בשתייה, ואם לאו אסור אף בהנאה דודאי נגע. ולדברי רש"י ז"ל עכשיו אם שופטי העיר לא יחייבו את הגוי על נגיעתו אסור להניח נכרי בחנותו ואף על פי שאינו מודיעו שהוא מפליג. ויש בזה פירוש אחר לגאון ז"ל כתבו הראב"ד ז"ל בפירושיו, אם נתפס עליו כגנב, כלומר שהמקומות חלוקין במחיצה עשרה זה ליינו של גוי וזה ליינו של ישראל ואין לגוי רשות ליכנס אצל יינו של ישראל לפי שאין לו שייכות לא ביין ולא בבית, מותר, ואם לאו אסור. ופירוש זה צריך לי עיון, דהא אמרינן בפרק השוכר (ע, ב) דחצר שחלוקה במספס טהרותיו טמאות ובגוי אינו עושה יין נסך, אלמא לא בעינן ביין אלא חלוקה במספס ולא מחיצה עשרה, ואפילו למאן דמפרש לה התם דמשום חומרא דיין נסך נקט, וכל שכן למאן דמפרש התם דלא נקט אפילו חלוקת מסיפס משום יין נסך, דאפילו בלא חלוקה נמי אינו עושה יין נסך אלא דאם כן נמצא הגוי לפנים מן המסיפס, ומשום הלכתא דטהרות נקט מספס לומר דאין מספס מציל בטהרות.

ישראל דר בחצר אחרת והוא שמפתח או חותם ביד ישראל דלא גרע ממפקיד יינו ביד גוי דסגי ליה בהכי לרבי אליעזר אבל בלא מפתח וחותם ודאי אסור כיון שהגוי דר שם ולא ישראל ומיהו דעת הר״אבד ז״ל דדוקא בזה שיש צד שייכות לגוי בבית לפי שהיה כבר שלו ואדם נכנס לפעמים במה שמכר או השכיר אבל אם לא היה שלו מעולם הרי זה מותר אף על פי שאין ישראל דר שם וגוי דר שם בלא מפתח ולא חותם ובלבד ביום אבל בלילה אסור וכן הסכימו עמו רבותי יינו של גוי ברשותו וישראל דר באותה חצר מותר אסקה רבי יוחנן אפי׳ בלא מפתח ולא חותם ובלא פתח פתוח לרשות הרבים דכיון שלא הודיעו שהוא מפליג הא הוי כשומר יוצא ונכנס ומרתת דילמא חזי ליה ולא זבניה מיניה בחצר אחרת אף על פי שמפתח וחותם בידו אסור פירוש מפתח או חותם ובשאינו פתוח לרשו׳ הרבים דאלו פתוח לרשות הרבים הא שרי ליה ברישא דמתני׳ לפי הפירוש הנכון וכן אם יש שם מפתח וחותם שניהם דעת מורי הר״אה ז״ל שהם כשומר כדמוכח בסמוך אלא דאיידי דמיירי בישראל דר נקט שומר אבל יש אומרים דכל שהבית והיין של גוי כיון דשייכות גדולה יש לו לא סגי לן אלא בפתוח לרשות הרבים או בשומר יוצא ונכנס או בישראל דר שם דאי לא שובר הוא כמה חותמות וזה דעת מורי הר״שבא נר״ו ולפיכך הוא אוסר יין שמביא גוי ממקום למקום למכור בספינה אם אין שם ישראל.

ת״ק נמי מיסר אסר פירוש דהא קתני אף עפ״י שמפתח וחותם בידו ואפילו שניהם במשמע וזה סיוע לדברי מורי הר״שבא נר״ו דביינו של גוי ברשותו לא סגי בשני חותמות אבל לפי׳ מורי הר״אה שהוא מפרש דת״ק מפתח או חותם קאמר כההיא דרישא שהוא מתפרש כן ואף על גב דשרי בשני חותמות אם כן היינו שומר דקאמרי רבנן דהא כי הדדי נינהו.

אלא הסיפא דרישא כו׳ עד וחכמים אומרים כו׳ מכאן הביא רבינו ז״ל ראיה דשני חותמות דינם כשומר דהא לא שרו רבינו הכא אלא בשומר ואילו בפרק אין מעמידין אמר רבי יוחנן יין משתמר חותם בתוח חותם ואוקימנא כרבנן אבל יש לומר דהני מילי ביינו של ישראל אבל ביינו של גוי וברשותו שומר בעינן או ישראל דר בחצר או פתוח לרשות הרבים וראוי בו להחמיר אבל העם נהגו היתר כדברי מורי הר״אה ז״ל. וכל שיש שני חותמות ביין שלנו לדברי הכל ואפילו ביין שלו לדברי מורי הר״א הלוי ז״ל אין חוששין לנקיבת הנוד וכיוצא בו וכרבן שמעון ן׳ גמליאל דלא חייש לשתומא.

שמא שאינו בא לקיצין פירוש דמאי דקתני שהוא בא לקיצין לא לקץ מסוים אלא לקיצין הרבה שאינם קבועים ורב נחמן אמר זעירי להחמיר דרבנן לא חיישי לגומלין וברשות גוי אחר הרי הוא כיינו של ישראל ברשו׳ וגוי דעלמא דסגי במפתח או חותם לרבי אליעזר ולא חיישינן לגומלין ור״|שבא מחמיר דחייש לגומלין ושומר בעי ותניא כוותיה דרב נחמן הילכך הילכתא כוותיה וכרבנן דשרו.

אותיבו חמרא בי ארישייהו פירוש ואם האריס דר שם היה שם מפתח או חותם אחד דלא סגיא בלאו הכי משום אריס גופיה ואם לא היה דר שם אפילו לא היה שם חותם כלל ולא מפתח אלא שהיה פתוח לר׳ הרבים כדין משנתינו ומיהו אפליגו בהאי חיישינן לגומלין או לא והלכתא כמאן דאמר דכיון דאריסיה הוא ומרתת מיניה מחפי עליה.

ההוא כרכא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל וגוי פירו׳ כל אחד בחבית שלו אשתכח גוי דהוה קאי ביני דני ולא היה שם חותם כלל אלא שהיה הפקק עומד עליהם.

אמר רבא אם נתפס עליו כגנב חמרא שרי ואי לא אסיר פר״שי ז״ל אם נתפס עליו כננב אם גוי חלש הוא ויש עליו אימת שופטי העיר ואם ימצא נוגע יתפס כגנב חמרא שרי אף בשתיה ואם לאו אסור אף בהנאה דודאי נגע עכ״ל.

ומורי הר״אה ז״ל היה אומר בשם רבותיו שלא היה צריך לכך אלא אפילו הוא במקום שאין עליו אימת שופטי העיר ממש כגון בזמן הזה כיון שהוא בענין שיהא דומה לגנב ואית ליה כיסופא בהכי סגי וכן שמעתי מפי רב צרפתי בשם רבותיו הצרפתים ז״ל אבל הר״אבד ז״ל כתב בשם גאון ז״ל אם נתפס עליו כגנב שהמקומות חלוקין שיש מחיצה עשרה בין יינו של גוי ליינו של ישראל ואין לגוי רשות ליכנס ליינו של ישראל לפי שאין לו שייכות לא בבית ולא ביין מותר ואי לא אסיר ע״כ ואין צורך לפירוש זה וגם לפירושו לא היה צריך לומר מחיצה עשרה דבמסיפס בעלמא סגיא כדאיתא לקמן בפרק השוכר גבי חצר חלוק במסיפס. ולענין מה שכתב ר״שי ז״ל אם נתפס כגנב כשנמצא נוגע משמע שהוא סובר דכל שנתפס על הנגיעה היין מותר. ואעפ״י שאינו נתפס על הכניסה ולא כן כתב לקמן בפרק השוכר גבי אית ליה לאשתמוטי כו׳ דבעינן שיהא נתפס כגנב על הכניסה והוא הנכון והכא הכי פירושה אם נתפס כגנב על הכניסה שאין לו שייכות בבית ולא טענה בכניסה היין מותר אפילו בשתיה ואף על פי שנכנס שם שלא מדעת חברו דהשתא ודאי מרתת ולא נגע כלל אבל אם אינו נתפס כגנב על הכניסה שיש לו שייכות בבית או משום טענה על הכניסה ויכול לומר לכך נכנסתי אף על פי שנתפס על הנגיעה היין אסור אפילו בהנאה דודאי נגע ולא דמי למניח נכרי בחנותו דהתם כיון דעל ברשו׳ וידעי׳ למאי על לא חיישינן אבל הכא דעל שלא ברשות ויש לו טענה על הכניסה והיין מוכן לפניו ליגע בלא שבירת חותם ראוי הוא לחוש לו וכן נראה מתוך פירוש הר״אבד ז״ל שכתבנו אלא שאין לנו צורך לפרשה על ידי טעם מחיצה או מסיפס.

היה ישראל דר בחצר אחרת ונכרי דר באותה חצר אסור אא"כ במפתח וחותם אע"פ שלא נמצא שם מה שאין כן אם היה של ישראל לגמרי שלא לקחה מן הגוי ואם אין הנכרי דר באותה חצר גם כן מותר ואם נמצא בצד היין אסור לדעתנו כמו שבארנו במשנה ובשני חותמות מותר בכל ענין ומפתח וחותם כשני חותמות:

יינו של גוי ברשותו של גוי שזהו שיכות בית ושיכות יין אם ישראל דר באותה חצר מותר שזהו כשומר יוצא ונכנס ואפילו גוי דר שם ואם הוא דר בחצר אחרת אסור בלא שומר או יוצא ונכנס או ממונה שאין לו שעה קבועה לביאתו או פתח פתוח לרשות הרבים וישראלים דרין בעיר כמו שפירשנו במשנה:

כלל הדברים אין לו שיכות לא ביין ולא בבית אפילו נמצא סמוך לחביות ואפילו בפתוחות ואפילו אין שם פתח פתוח לרשות הרבים ואפילו אין ישראל בעיר מותר שאין פנאי לנסך מתוך שהוא נתפס עליו נבהל הוא לצאת והוא דלית ליה לאשתמוטי ר"ל שאע"פ שאין לו רשות בבית אם יש לו טענה שיוכל לומר עליה שלכך נכנס כגון מחמת יראה ידועה וכיוצא בה אין זה נתפס כגנב ואסור בפתוחות מיד הא כל דלית ליה לאישתמוטי מותר וזהו מעשה הנזכר בסוף פרק זה בההוא כרכא וכן נמי מתניתין דאין עליו מלוה והתר זה אף הוא כן לדעתנו במשאיל ומשכיר ולא חששו אלא בדר באותה חצר כמו שכתבנו אע"פ שגדולי המפרשים מחמירים בגוי אם נמצא שם ויש מחמירין בה כשאין ישראל בעיר וכן יש מחמירין בלילה ובכלם נראה לי להתיר אא"כ בלילה ושננעל מבפנים:

יש לו שיכות ביין ולא בבית אם נמצא שם אסור בכל ענין ואפילו פתוח לרשות הרבים ואפילו ישראל דר באותה חצר הואיל ואינו עמו בבית ואפילו הניחו בחזקת המשתמר אין הנחה בחזקת המשתמר עושה לו כלום במקום שיש לו טענה על היין עצמו והינו רישא דמתניתין יש עליו מלוה אסור ופרשנוה שיש לו מלוה על אותו היין ואם לא נמצא שם מותר בלא חותם בכל ענין אפילו אינו פתוח לרשות הרבים ואפילו אין ישראל דר באותה חצר וגוי דר בה:

יש לו שיכות בבית ולא ביין כגון שוכר בית בחצרו של גוי והגוי דר שם או מניח נכרי בחנותו או בקרון וספינה אם נמצא שם אסור בכל ענין ואפילו פתוח לרשות הרבים ואפילו ישראל דר באותה חצר אא"כ הניחו בחזקת המשתמר שהוא חושב עליו עכשו יבא כמו שיתבאר ואם מסר לו שמירת הבית אסור אף בחזקת המשתמר אלא שמסירת המפתח אינו כלום ודבר זה יתבאר בפרק אחרון ויש מקילין אף בנמצא מטעם שהוא נתפש כגנב על היין ואין זה כלום תפישה כגנב נאמרת על שאין לו שיכות אפילו בבית וחזקת המשתמר על שאין לו טענה אצל היין אפילו היה לו שיכות בבית הא מ"מ אם יש שם חזקת המשתמר מותר אף בנמצא ואם לא נמצא אם שניהם דרים בחצר או שניהם אין דרים מותר בכל ענין ובלבד שיהא ישראל דר בעיר לדעת גדולי המפרשים ואם אין ישראל דר שם וגוי דר בה אסור בכל ענין ושני איסורין אלו במפתח וחותם מותר:

היה לו שיכות ביין ובבית כגון מטהר יינו של נכרי ברשותו ולא כתב לו התקבלתי אע"פ שייחד בית בחצרו לאותו יין אם נמצא שם אסור בכל ענין בפתוחות מיד ובסתומות בשהיה כדי פתיחה והחזרה בלא הכר ואם לא נמצא אם ישראל דר באותה חצר אע"פ שהגוי דר בה הרי הוא כשומר אע"פ שאינו אותו ישראל בעצמו אלא אחר אלא שגדולי המפרשים כתבו דוקא כשעומד היין בבית הא אלו עומד בחצר הוה ליה כיושב עמו על השלחן ומה שעל השלחן אסור אף בשהניחו בחזקת משתמר ואין נראה כן דאוכל עמו על השלחן היין קבוע לפניהם בהרשאת שתיה אלא אף בחצר כן ואם אין ישראל דר בה אע"פ שאין הגוי גם כן אינו דר בה אסור אא"כ בפתוח לרשות הרבים ושישראלים דרים בעיר או שאינה עיר דלתים ובריח על הדרכים שביארנו והיינו ברייתא דיינו של גוי ברשותו וישראל דר בחצר אחרת אסור ובזו אפילו שני חותמות אין מספיקין לה אלא בשומר וכל שיש שומר דיו ביוצא ונכנס ומ"מ חותמות המובהקים כגון אותיות שכל זיוף שלהם נכר אין אחריהם כלום:

ואיסורין אלו כלם בשתיה הא בהנאה לא נאסר אלא במפקיד אצלו בלא חותם כמו שאמרו המפקיד אצל הנכרי בפירותיו וגדולי הרבנים אוסרין בהנאה בכל אלו והוא שבכל אותם המעשים שהוזכרו בפרק אחרון כתבו כל מאי דאמור בסוגיא שרי פירושו שרי בשתיה וכל מאי דאתמר אסור פירושו בהנאה:

כל מקום שהתרנו בישראל דר באותה חצר לא באותו ישראל לבד אלא אף בישראל אחר כמו שהתבאר בענין רוכלים המחזרים בעיירות:

בפירוש רש"י בד"ה ארישא דסיפא יין של עובד כוכבים ברשותו וישראל דר כו' ובד"ה מסקנא דמלתא כו' ממתניתין דאגרדמים עובד כוכבים כו' כל שבזב טהור בעובד כוכבים אינו עושה יי"נ כך כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה עד שיהא שומר יושב ומשמר תימה היינו רישא דישראל ועובדי כוכבים דרין בה ואין לומר דאיצטריך ליוצא ונכנס כו' עכ"ל תמיהתם לפירוש רש"י במהדורא בתרא אבל לפר"ת אין [כאן] מקום תמיה דההיא דישראל ועובדי כוכבים דרין בה לא שרי אלא במפתח וחותם וביוצא ונכנס שרי אף בלא מפתח וחותם כדמוכח מפ"ק דחולין כמ"ש התוס' לעיל:

ד"ה עד שיהא יושב ומשמר תימה היינו רישא וכו' ע"כ דיבור זה שייך במתני' דלעיל וא"כ מאי מקשין התוס' ליתרץ דלהכי קתני עד שיהא השומר יושב ומשמר כדי ליתני עלה ואין השומר וכו' אלא אפילו יוצא ונכנס לאשמועינן דיוצא ונכנס מותר אפי' לכתחלה אפי' בלא מפתח וחותם כמו שכתבו התוס' לעיל בדבור המטהר יינו ויש ליישב דהתוס' רוצים ג"כ לתרץ לפי סברת התנא דתני קמיה דר' יוחנן ישראל דר באותה חצר והוא שמפתח וחותם בידו וא"כ היה סבר ג"כ דביוצא ונכנס צריך ג"כ מפתח וחותם וא"כ לפי מה דס"ל היאך היה מתרץ מתניתין דקתני עד שישב ומשמר היינו רישא דישראל ועובד כוכבים דרים דמ"ל דרים ומ"ל יושב ומשמר אבל אה"נ לפי מה דקאמר ליה רבי יוחנן אע"פ שאין מפתח וחותם בידו מותר אין אנו צריכין לתירוץ של התוס' אלא כמו שפירשו התוס' לעיל דאתא לאשמועינן דביוצא ונכנס סגי אפילו בלא מפתח וחותם כמו בשומר גמור וק"ל:

השוכר פרק חמישי :