Avodah Zarah 58a

איקלע רב הונא בריה דר"נ למחוזא לאחר זמן אחר שחזר בו שהחזירו אביי ע"י תשובות שהשיב לו כדאמרינן לקמן אקפן נחמני שמעתתא ומתני' ומחוזא הוא מקומו של רבא:

טרוק גלי סגור הדלת שמתיירא מרב הונא שלא יקפחנו בהלכות על דברי מחלוקתם:

על רב הונא לגביה ובעי מיניה כי האי גוונא שיכשך עובד כוכבים ביינו של ישראל שלא בכוונת ניסוך לעבודת כוכבים מאי:

א"ל אסור אף בהנאה שחזר בו:

והא מר הוא דאמר כו' דקא שרית לזבוני לעובדי כוכבים:

דמי דההוא חמרא דהוה בדוולא מי אמרינן מודינא ביה דצריך להוליך דמיו לים המלח ודמי שאר היין שבחבית מותר. ומשום כיסופא קאמר הכי אבל איהו כוליה שרי:

כי אתאי לפומבדיתא האי מעשה הוה מקמי הך דאיקלע רב הונא למחוזא:

אקפן נחמני הקיפני אביי בשמועות של אמוראים ובמשניות לחלוק עלי ולאסור כל יין החבית:

איקלע רב הונא בריה דר"נ למחוזא פירוש האי עובדא הוה אי בתר דהחזירו אביי ע"י תשובות שהשיב לו ולהכי קאמר כי אמרי לבר מדמי דההוא חמרא והיינו לבתר דאהדריה אביי אבל הוא התיר הכל ומחמת כיסופא הוא דקאמר הכי וכן ודאי צריך לפרש לפי גירסא זו דאי סלקא דעתך דאיהו נמי אסר דמי היין המשוכשך והתיר השאר א"כ מאי הוה פריך ליה אביי משמואל ור' יוחנן דאסרו והא אינהו לא אסרו אלא דמי היין המשוכשך דסבירא להו בפ' בתרא (לקמן עבודה זרה עד.) כרשב"ג דאמר ימכר כולו לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו אלא ודאי בתר דאהדריה אביי קאמר הכי וגם פירש רש"י לקמן בההיא דאגרדמים דמיירי בהחזירו עובד כוכבים לחבית דאי ס"ד דהחזירו ישראל לחבית והאי דקא אסר ליה לכוליה היינו משום ההוא פורתא דאיערוב א"כ מאי פריך מינה לרבא לימא ליה אנא דאמרי כרשב"ג דאמר לקמן ימכר חוץ מדמי יין נסך שבו וקיימא לן הלכתא כוותיה ועוד פי' רש"י דאמר להו רבא טרוק גלי שהיה מתיירא מרב הונא שלא יקפחנו בהלכות על דבר מחלוקתו על רב הונא לגביה ובעי מיניה כי האי גוונא כו' ותשובות יש על גירסא זו ופירושה חדא שהיה לו להקדים ההוא עובדא דאביי דבסמוך כיון שעל ידו חזר בו ועוד דבר תימה הוא שיאמר רבא טרוק גלי שלא יבא רב הונא החולק עליו להתווכח עמו כי אע"פ שחזר בו מ"מ היה לו לשמוע מה יאמר ועוד דה"ל למימר אפ"ה על לגביה כלומר דחק ונכנס ועוד קשיא לשון דלא ליתו אינשי ולטרדן דה"ל למימר דלא ליתי האי גברא ולטרדן ועוד מי כסיפא ליה מילתא לומר טעיתי בהדיא וחוזר אני בו הרי בכמה מקומות מצינו שהיה אומר דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי ועוד מה שפירש אגרדמים דמיירי כשהחזירו עובד כוכבים דאי כשהחזירו ישראל לימא ליה אנא דאמרי כרשב"ג ומאי הוה משני ליה הא רשב"ג לא שרי דמי יין נסך שבו ואיהו שרא הכל ועוד מאי הוה מותיב ליה מההיא דאגרדמים לישני ליה שאני התם דהחזירו עובד כוכבים ואילו רבא שרא בהחזירו ישראל ועוד דמשמע מתוך פירושו שהחזירו עובד כוכבים ונאסר מטעם החזרה דחשיבא ליה כמגע ובתוספתא תניא מפני שטיפת יין אסורה ואוסרת בכל שהוא אלמא משמע שהאיסור בא מחמת הטיפה המשוכשכת ואפילו החזירו ישראל נמי אסור לכך פירש ר"י שריה רבא לזבוני לעובדי כוכבים אפי' ליין המשוכשך משום דשכשוך גרוע הוא שלא נתכוון לשכשך לניסוך אלא לשאול אם יש שם יין וכיון שנתערב נתבטל שם לגמרי והא דאסר רשב"ג בפרק בתרא (לקמן עבודה זרה עד.) לכל הפחות דמי היין היינו דוקא בסתם יינם דחמיר טפי ואינו נתבטל בתערובתו אבל כאן זה המשוכשך אין בו כוונת ניסוך ואיפלוג עליה רב הונא בר חיננא ורב הונא בר ר"נ ואסרי דמדמו ליה להאי יין נסך המשוכשך לפלוגתא דרשב"ג ורבנן דאגרדמים דאיתותב רבא מינה וה"ג בספרים ישנים וה"ג ואיקלע ר"נ למחוזא והוא רבו של רבא והלך רבא אצלו לשאול ממנו וא"ל רבא לרב אליקים שמעיה טרוק גלי אחר שאכנס לפני ר"נ דלא ליתו אינשי וליטרדן פירוש כשאשאל ממנו הלכה זו על לגביה פירוש נכנס רבא לפני ר"נ א"ל כי האי גוונא פירוש שאירע מעשה לידי מאי א"ל אסור בהנאה פירוש על יין המשוכשך השיב לו ואליבא דדברי הכל א"ל והא מר הוא דאמר וכי שכשוך עושה יין נסך פי' כשאירע מעשה כזה לידך היית אומר שאין שכשוך עושה יין נסך ליאסר בהנאה ועל מעשים שאמרת כך הוריתי א"ל כי אמרי אנא לבר מדמי היין המשוכשך דמי דההוא חמרא מי אמרי כי אתאי לפומבדיתא כו' ואסר שמואל בטבריא ואסר ר' יוחנן פירוש מעשה כזה בא לפניהם ואסרו היין המשוכשך אבל ודאי השאר לא אסרו דאפילו בסתם יינם פסקינן לקמן כרשב"ג דאמר ימכר חוץ מדמי יין נסך שבו ואיתותב רבא מההיא דאגרדמים מאי לאו בהנאה כו' דנאסר כל היין מטעם תערובת דקתני בתוספתא (פרק ח) אגרדמים עובד כוכבים שטעם מן הכוס והחזירו לחבית קדח במינקת ונפלה ממנה טיפה כל שהוא אסור שטיפת יין אסור ואוסרת בכל שהוא והיינו כרבנן דאסרי כל התערובות ומדרבנן נשמע לרשב"ג דאסר מיהא דמי דההוא חמרא וקשיא לרבא שהתיר אף דמי חמרא כדפרישי':

שקדח במינקת פי' רש"י שנקב מגופת החבית והעלה היין דרך המינקת והוא קנה חלול שמוצץ ומעלה בו היין עד פיו וקשיא דלמה לי העלה אפי' בלא העלה נמי ליתסר בהנאה כיון שנגע דלא דמי האי כלל למדדו בקנה דהתם לא נתכוין לשכשוך כלל אבל הכא שנתכוין לשתיה ליתסר בהנאה ועוד היכי סלקא דעתיה דרבא לאוקומה בשתיה א"כ ל"ל העלה אפי' בלא העלה נמי יאסר בשתיה אם לכל הפחות תדמהו למדדו בקנה דמתני' ודוחק הוא להעמיד הברייתא כר"ש שאין הלכה כמותו ונראה פי' רשב"ם בשם רש"י שמינקת הוא קנה חלול שמניחין בעת הבציר בפה החבית וראשה חוץ לחבית וכשהיין תוסס ועולה דרך הנקב אינו נופל לקרקע ולאחר שגמר תסיסתו אין נוטלין אותו אלא משוין אותו לחבית וסותמין פי החבית ופי המינקת וכשרוצה לפתוח קודחין במינקת ומוצץ ומעלה היין מיהו אם נפשך נוטה להעמיד פירוש רש"י נאמר שכן דרך כשקדח שלא נגע הקנה ביין אלא כשרוצה להעלות היין מצדד החבית עד שיגיע היין במינקת ולכך צריך העלה:

אימר דאמרי אנא לבר מדמי ההוא חמרא כלומר לא אמרתי אלא [שאין] שכשוכו חמור כודאי יין נסך שיאסר את תערובתו וכדאמרינן (עד, א) יין נסך יין ביין אסור, שאינו עושה [אותו] אלא כסתם יינן ודמי דההוא חמרא אסור, אבל תערובתו לא, וימכר כלו לגוים חוץ מדמי אותו יין, כך פירש הראב"ד ז"ל.

או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית פירש רש"י ז"ל: והחזירו הגוי, ולא יתכן לומר והחזירו ישראל לחבית ותהוי תיובתיה האי דקא אסר ליה לכוליה חבית משום האי דאיעריב ביה, דאם כן אמאי הוי תיובתא נימא ליה אנא דאמרי כרשב"ג דאמר לקמן (עבודה זרה עד, א) ימכר כלו חוץ מדמי יין נסך שבו דקיימא לן כוותיה, עד כאן. ואיכא דקשיא ליה אכתי כי קא מהדר ליה גוי לחבית אמאי מיתסר בכך מה שבחבית בהנאה, והא אמרינן לקמן (עבודה זרה נח ע"ב) דיין שמזגו גוי דאינו נאסר אלא משום לך לך אמרינן נזירא סחור, ומדינא אפילו בשתיה הוה לן למישריה דאינו כמגעו, אלא משום דאמרינן לך לך אמרינן נזירא סחור ואסרינן ליה בשתיה, ומיהו בהנאה מותר דהאי טעמא ליתיה אלא בשתיה, וכן פירש רש"י ז"ל (שם ד"ה אסור) והאי נמי להאי דמיא, ואפילו למאן דאמר (עב, א) ניצוק חבור, הכא שרי בהנאה, דאורוקי מכוס לחבית לא הויא כנגיעה, וכי היכי דמוריק מחבית לחבית לא מיתסר בהנאה האי נמי לא מיתסר בהנאה, ומשום הכי איכא לפרושי דטעמא דברייתא אינו אלא משום איסור תערובת, דמה שבכוס נאסר הוא בטעימתו של גוי, ולומר דגוי עושה יין נסך בפיו, וכשהחזירו לחבית נאסר הכל משום תערובת, ומה שהוקשה לרש"י ז"ל אם כן אמאי הויא תיובתיה לימא ליה אנא דאמרי כרשב"ג דקיימא לן כוותיה, יש לומר דהכין אקשינן ליה, ודאי מתניתא דאגר דמים רבנן היא, אלא דמדרבנן נשמע ליה לרשב"ג, מי לא אמרי רבנן דגוי עושה יין נסך בטעימתו אף על פי שאפשר לתלות דלשתיה לבד מתכוין ולא לניסוך ואסרינן ליה לכוליה חבית בהנאה, הכי נמי לרשב"ג מה שבכוס מיהא אסור בהנאה דנגיעה כי האי אוסרת בהנאה, אלא דרשב"ג פליג עלייהו דרבנן בתערובתו שאינו אוסר אלא בשתיה אבל לא בהנאה, מכל מקום תיהוי תיובתא דרבא דנגיעה כי האי עושה יין נסך לאסור בהנאה לכולי עלמא, ואיהו שרי אפילו דמי דההוא חמרא, וכן פירש הרמב"ן (ז"ל) [נ"ר] והראב"ד (נ"ר) [ז"ל]. והכי תניא בתוספתא (פ"ח סה"ב), קדח במינקת ונפלה ממנו טפה כל שהוא אסורה מפני שטפה של יין נסך אסורה ואוסרת כל שהוא, אלמא איסורו משום תערובתו הוא ורבנן היא, אלא דמדרבנן נשמע לרשב"ג כדאמרן. והא דגרסינן בירושלמי (בפרקין ה"ח), מהו שיעשה בפיו יין נסך, ר' אדא בשם ר' זעירא אין הגוי עושה בפיו יין נסך, ר' ירמיה בשם ר' אבהו הגוי עושה יין נסך בפיו, ותני כן אגר דמים שטעם מן הכוס או מן המינקת והחזיר לחבית אסור, על דעתיה דרב אדא בשם ר' זעירא, והוא שהחזיר הגוי, ועל דעתיה דר' ירמיה בשם ר' אבהו ואפילו החזיר ישראל, אומר הרמב"ן נ"ר דאין ראיה לדברי רש"י ז"ל מדברי רב אדא, דאיהו סבר דאין הגוי עושה יין נסך בפיו ואפילו בשתיה, ובחזרת הגוי נאסר בשתיה, אבל אנן דקיימא לן עושה יין נסך בפיו אפילו בשהחזירו ישראל, אסור הכל בהנאה כרבנן וכדפרשינן.

איקלע רב נחמן למחוזא אמר ליה רבא לרב אליקים שמעיה טרוק גלי דלא ליתיה איניש ליטרדן על רבא לגביה א״ל כי האי גוונא מאי כו'. ופירושו כי רב נחמן רבו של רבא בא אחר כך למקומו של רבא ושמח רבא ואמ׳ לשמעיה שיסגור הדלתו׳ כדי שידבר עם רבו בנחת ולא ליתיה איניש למיטרדיה ועל רבא לגבי רב נחמן רביה כי דרכם היה ליחד בית מיוחד בבתים לאדם גדול המתאכסן עמהם ושאל רבא לרב נחמן כי האי גוונא מאי כלומר מה יהא דינ׳ דחמרא דדולא ואמר ליה אסור בהנאה ואמר ליה רבא והא הוא דאמר על כיוצא בזה וכי שכשוך עושה יין נסך ואמר ליה רב נחמן אימור דאמרי אנא בר מדמי חמרא כו'. ואם תאמר ואם לא אמר רב נחמן הלשון ההוא אלא על בר מדמי ההוא חמרא מה ענין לאמירה בלשון ההוא יש לומר דמשום דקיימא לן דסתם יינם אפילו יין ביין ימכר כולו לגוים חוץ מדמי איסור שבו אבל יין נסך חבית בחבית ימכר חוץ מדמי חבית יין ביין אסור לכך אמר וכי שכשוך כזה עושה יין נסך גמור שנתנסך ודאי לעבוד׳ זרה עד שנאסור כל תערובתו אבל רבא לא הבין דבריו כשאמרם בבית המדרש אז ששכח והיה סבור שאפילו על מה שבדולא היה אומר כן והשתא ודאי סליק רבא בתיובת׳ כהוגן דלעולם ההוא דולא אסור וימכר כולו לגוים חוץ מדמי דולא ומה שאומר הספר אמר רבא כי אתאי לפום בדיתא אקפן נחמני שמעתתא כו׳ אולי קודם שבא לרב נחמן למחוזא היה אי נמי אחרי כן ואף על פי שכבר חזר רבא והודה לרבו וידע שטעה בהוראתו אף על פי כן היה שומע תשובותיו של אביי לשקל וטרי׳ ודוח׳ לו דמדשמואל ורבי יוחנן ליכא עליה פירכא דדילמא טבריה אינם בני תורה והיה רוצם רבא לומר דמכל מקום לא טעה בדבר משנה ובזה עלתה השמועה כהוגן בלא קושיא ובלא ספק והיא שיטת מורי הר״א הלוי ז״ל והרבה מן המפרשים ז״ל ובתוס׳ פירשו כן וליכא למנדא מינה אגרדמיס גוי שקדח במינוקת והעלה יין בפיו או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית עקר הפי׳ שהחזירו בין גוי בין ישראל ומדין תערובת יין אסור אסריה לחבית כולה ולא מדין נגיעה שתהא חזרתו וזריקתו לחבית שזרק הגוי כנגיעה כדעת קצת חכמים ז״ל שזה אי אפשר לפום גמרא דילן דהא קיימ׳ לן דזריקה אינה עושה יין נסך ולא חשויבה נגיעה ואף על פי שהקלוח יורד ממה שביד הגוי לחבית בלא הפסק׳ אין בכך כלום דנגיעה בדבר לא הויא נגיעה והראיה מיין שמזגו גוי שלא אסרוהו אלא לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב אלא ודאי לא היה אסור החבית אלא מפני שטעימת הגוי נאסרה שהגוי עושה יין נסך בפיו וכשהחזירו לחבית נאסרה החבית מדין תערוב׳ והם אסרוה כולה בהנאה דלית להו דרבן שמעון ן׳ גמליאל כדפרישנא לעיל וכן אמרו עליה בתוספתא בפי׳ לפי שטפה של יין נסך אסורה ואוסרת כל שהוא:

ואיברא דבירושלמי נחלקו בענין זה דגרסינן התם גוי מהו שיעשה יין נסך בפיו רב אדא בשם ר׳ זעירא אין הגוי עושה יין נסך בפיו רבי ירמיה בשם רבי אבהו הגוי עושה יין נסך בפיו ותני כן אגרדמיס שנגעם מן הכוס או מן המניקת והחזיר לחבית אסור על דעתיה דרב אדא והוא שהחזיר גוי על דעתיה דרבי ירמיה בשם רבי אבהו ואפילו החזיר ישראל עד כאן הרי שזה מחלוקת אמוראים הוא בירושלמי ומיהו גמרא דילן כרבי ירמיה בשם רבי אבהו מכרעא כדאמרן ולא עוד אלא שטעמו של רב אדא בשם רבי זעירא שאומר החזירו גוי דוק׳ לפי שסובר שאין הגוי עושה יין נסך בפיו ואנן קיימא לן שאפילו ברגליו הוא עושה יין נסך וכל שכן שיעשה בפיו יין נסך לאסור בהנאה וזו שיטת רבינו הר״מבן ז״ל והוא הנכונה.

ואגב אורחין אנו למדין מן התוספתא שאפילו יין שנגע בו גוי בכונה אוסר במשהו וכל שכן סתם יינם כדקתני שטיפה של יין אסורה ואוסרת כל שהו ואף על גב דלית הלכתא כמתניתא דאגרדמיס לענין מה שאומרים שלא תמכר בהא הלכתא כותיה וזה שלא כדעת ר״ת ז״ל שכתבנו לעיל וכן הקשה עליו מזו ר׳ הר״מבן ז״ל.

רבי יוחנן בן ארזא כו׳ אלא ודאי חמרא הוא ונסכיה פר״שי ז״ל ואף על גב דאוקימנא בדאוריק אורוקי אפילו הכי חיישינן דילמא נגע ונסך ואנן הוא דלא רמינן אדעתין למיחזי דבישראל מחזקינן ליה ע״כ נראה מדבריו דכחו של גוי בכונת יין אינו אוס׳ אלא בשתיה אלא דהוא ז״ל כתב שם דאסור בהנאה משום לך לך אמרין נזירא כו׳ ולדבריו הא דאמרינן לקמן גוי אדנא וישראל אבובא חמרא אסיר בשתיה קאמר ולא בהנאה וכתב מורי הר״שבא נר״ו ואף על פי דעיקר נסוך בכי האי גוונא הוא ששופכין יין לפני העבודה זרה וכדאמרינן בפרק כל שעה מכל מקום אינו אוסר בכך בהנאה בסתם שפיכתו עד דשמעינן ליה דנסך עד כאן אבל הר״אבד ז״ל סובר דכחו של גוי בכונה אוסר בהנאה במגעו וכן כתב הרב בעל התרומות בשם ר״י ז״ל והכא משום כחו אסרוהו בהנאה כיון דידע דחמרא הוא וההיא דדנא דלקמן אסור בהנאה קאמר ואף על גב דכחו שלא בכונת יין מותר בשתיה לדברי הכל כדאמרינן הכא למאן דשרי משום דסבר גוי שכרא הוא אפילו הכי כחו בכונה סליק תרי דרגי ואוסר בהנאה כיון שדרכן לנסך בכך וכיון שאין לנו הכרעה גמורה בדבר זה נקטינן לחומרא והא קא חזי ליה ופרקינן בליליא וק״ל למאן דס״ד דביממ׳ הוה עובדא היאך לא הכירו בו שהיה גוי ויש לומר דשמא מקום אפל היה או שהיה קרוב ללילה ונתחלף להם בצורתו לישראל הדומה לו ואולי הטעם שאמר להם ישראל אני והאמינוהו כפי׳ שפירש ר״ת בפרק החוילץ ובפ׳ קמא דפסחים ואחר כך הכירו שהיה גוי אלא שאין זה הפירוש נכון מדלא אדכרוה בגמרא.

בד"ה איקלע רב הונא כו' לישני ליה שאני התם דהחזירו עובד כוכבים ואילו רבא שרא בהחזירו ישראל כו' עכ"ל לפי סברת התוס' ודאי דלא ה"מ לשנויי הכי דהא כמו דאסרינן באגרדמים כולו משום מגע עובד כוכבים לכל הפחות הכא תיאסר ההוא יין המשוכשך ואילו רבא כוליה שרא ליה אלא לפי סברת רש"י שכתב דהמ"ל אנא דאמרי כרשב"ג קשיא להו דהשתא נמי לישני ליה כו' ודו"ק:

בא"ד לכך פר"י כו' וכיון שנתערב נתבטל כו' עכ"ל מפירושו נראה דאילו היה יין המשוכשך בעין לא היה שרא ליה אפילו בשכשוך זה הגרוע אלא דעל ידי תערובת שרא ליה ע"י שהאיסור קל לבטלו וכן מפרש ברא"ש ואפשר שהכריח אותו לפרש כן דכיון דאינהו ר"י ושמואל נמי לא היו אסרי אלא היין המשוכשך דהא כרשב"ג ס"ל כמ"ש התוס' א"כ למה הוזכר סוף המעשה כלל דשקליה ישראל בריתחא ושדייה לדנא אלא דרבא נמי לא הוה שרא ליה ליין המשוכשך אלא על ידי תערובת וק"ל:

בא"ד דמדמו ליה כו' דרשב"ג ורבנן דאגרדמים כו' עכ"ל הך דאגרדמים נמי הוה שכשוך גרוע כמ"ש הרא"ש ונהי דליכא פלוגתא דרשב"ג ורבנן מפורשת בהך דאגרדמים מ"מ הא רבנן אסרי כולו אפילו בהך דאגרדמים ורשב"ג כיון דשרי השאר חוץ מדמי יי"נ שבו בסתם יינם מכ"ש הכא וק"ל:

ד"ה איקלע רב הונא וכו' לכך פירש ר"י וכו' ואיפלוג עליה וכו' ואסרי דמידמו ליה וכו' לפלוגתא דרשב"ג ורבנן ולמתני' דאגרדומי וכו' וה"ג בספרים ישנים איקלע רב נחמן למחוזא וכו' כצ"ל: