Talmud Builders

    Commentary page

    Avodah Zarah 41a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 41a

    Avodah Zarah 41a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 239 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מי איכא למ"ד וכו' מי שרו רבנן הא ודאי דכפרים למפלחינהו עבדי להו דבני כפר לא עבדי לנוי:

    תחת כל העולם כולו לשון גנאי נקיט כלומר שרודה על כל:

    גדיל כלילי (אומן שם לי עטרה):

    אישתיימא שליח הנושא חותם המשלחו:

    מתני' הרי אלו מותרין טעמא מפרש בגמ' דכי הוו שלימים ספק לא עבדום ואת"ל עבדום אימור בטלום לכך שיברום הוי ספק ספיקא ולקולא:

    שכיוצא בהן נעבד תבנית יד לבדה הן עובדין:

    גמ' אמר שמואל אפילו שברי עבודת כוכבים לא תימא שברי צלמים דוקא משום דשמא לא עבדום מעולם אפי' כשהיו שלימין דאפי' שברי עבודת כוכבים שראינום שעבדוה כשהיתה שלימה מותרין דכיון דנשברה שוב אין עובדין אותה:

    משום דקבעי למיתני סיפא כו' דאי תנא עבודת כוכבים הוה אמינא דוקא עבודת כוכבים דמצא תבנית יד או תבנית רגל דאסורה אבל צלמים אפי' תבנית יד שרי להכי תנא ברישא צלמים למימר דאע"ג דשמא לא עבדום אפ"ה לשבר חשוב כגון תבנית יד חיישינן וכשעומדין על בסיסן כדמוקים ליה לקמן:

    Rashi on Avodah Zarah 41a · Sefaria

    Tosafot

    Like a ball That the world is round, as stated in the Jerusalem Talmud, that Alexander of Macedon ascended above until he saw all of the world like a ball, and the sea like a basin, meaning the great ocean that entirely encompasses the Earth.

    Tosafot on Avodah Zarah 41a · Sefaria · CC0

    Rabbeinu Chananel

    תנא שהוסיפו עליהן מי שבידו סייף ועטרה וטבעת ותנא דידן סבר סייף כמו לסטים בעלמא ולבסוף ראו שאין כוונת עושיהם אלא שהורג העולם כולו בסייף שלו והעטרה היא עטרת מלכות.

    טבעת מעיקרא סבור אישתימא פירוש אישתימא אפוטרופא הממונה על האוצרות וחותם נקרא אישתימא ובסוף ראו כי כוונתם כי חותם על כל אדם מי למות מי לחיים תנא אפילו צרור אפי' קיסם:

    בעי רב אשי תופש בידו צואה מאי ועלתה בתיקו:

    המוצא שברי צלמים הרי אלו מותרין אמר שמואל ואפילו שברי עבודת כוכבים מותרין. מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בהן נעבד והוא שעומדין על כנם ואינם שבורין:

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 41a · Sefaria

    Ritva

    הא דאמרינן לנוי בעלמא עבדי להו לפי הפי׳ הראשון לאו לנוי דוקא אלא לומר להתנאות ולהתפאר במלך ההוא וגם להזכיר שבח ונוי שלו.

    מעיקרא סבור ליסטים בעלמא הוא הלשון הזה מוכיח ומכריע קצת לפירוש מורי הר״שבא נר״ו דאילו באנדרטי של מלכים ודאית היאך מציירין אותו לגנאי שהוא ליסטים או אשתיימא בעלמא אבל י״ל שהתלמוד תופס הלשון הזה דרך גנאי ואין הכונה אלא דמעיקרא סבור שהסימן הזה היה להוכיח כי היה מלך גבור או מלך עשיר ובעל אוצרות ותפס עיירות מעצמו לומר שלא היה מזרע המלוכה וכדאמרינן נמי עטרה מעיקרא סבור גדיל כלילי הוא לומר מלך המתפאר במלכות אבל הדיוט היה ודרך גנאי תפס התלמוד גדיל כלילי כי היאך יעלה על הדעת שיעשו אפילו צורת שלטון על פתח המדינה לגנותו וכל שכן בשהיא אנדרטי של מלכים הא ודאי אין זה דרך לעשות צורות אלו אלא לזכר כבוד שהיו עושין שם זכר למי שהיה מזרע המלוכה או למי שמלך בכח גבורתו כי היה גבור בארץ כנ״ל.

    אסטיימא בעלמא הוא פר״שי ז״ל שליח הנושא החותם המשלחו והרב בעל הערוך פירש אפטרופא הממונה על האוצרות.

    אמר שמואל אפילו שברי ע״ז ופסקו רוב הגאונים ז״ל הלכה כמותו וכן פסק רבינו אלפסי ז״ל וכן בדין דליכא אמורא דפליג עליה. ואיכא דקשיא ליה דקשיא הלכתא אהלכתא דהא קיימא לן כרבי יוחנן דאמר בסמוך דעבודה זרה שנשתברה מאיליה אסורה ותירץ הר״מבן ז״ל דהתם כשידענו בודאי שנשתברה מאיליה אבל המוצא שברי עבודה זרה אין לו לחוש לכך דנטורי מינטר לה גוי כל היכא דפלח לה ומילתא דלא שכיחא היא שתשתבר ויותר יש לתלות ששברה בידים כדי להחליפה באחרת או שבטלה.

    Ritva on Avodah Zarah 41a · Sefaria

    Meiri

    ולענין פסק יש פוסקין כרשב"ג לאסור באחיזת כל דבר שיש בו קצת כבוד ומן הכלל הידוע כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו ואע"פ שאין למדין מן הכללות וכל שכן בכלל זה שנדחה בכמה מקומות ונאמר עליו תרי תנאי ואליבא דר' יוחנן מ"מ הרי רב אשי שהוא בתרא שאל על זה אם דוקא בשל כבוד או אף בשל גנאי כמו שבארנו ואחר ששואל על דבריו נראה שהלכה כמותו ומ"מ רוב פוסקים פסקו כחכמים וכן נראה עיקר ולאסור אף בסיף וטבעת ועטרה ואין צריך לומר עטרה בראש אלא אף ביד שאף זו להתעטר בה והוא שאמרו בגמרא מעיקרא סבור גדיל כלילי בעלמא הוא ולבסוף סבור כעטרה למלך ומ"מ אע"פ שפסקנו כחכמים אין הפסק מבורר עד שתדע מה שנאמר עליה בגמרא והוא ששאלו אי דנעבדין מאי טעמא דרבנן דשרו ולא שאל אי דאין נעבדין מאי טעמא דר' מאיר דאסר שאין הענין אלא שמאחר שר' מאיר אמר בודאי מפני שנעבדין ודאי ברור לו שכך הוא ותירץ רב יצחק בר יוסף שר' מאיר על אנשי מקומו אמר כן שהיו עובדין על הדרך שביארנו וגזר ממקומו על כל המקומות ומפני שהוא חושש למיעוט ואף שבגבנת בית אונייקי לא חשש לאסור בהנאה בשאר מקומות ההיא משום מעוטא דמעוטא הוא שאף בבית אונייקי לא היו עושין כן אלא המעוט וחכמים לא חששו למעוט כלל ואע"פ שהם מודים לר' מאיר לענין מקומו לא גזרו ממקומו לשאר מקומות ולא נהגו בשאר מקומות אלא בשאוחזין בידיהם דבר של כבוד ואף רשב"ג מודה לחכמים שאין חוששין למיעוטא ואע"פ שאמר הוא בעצמו כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל הא כל שלא שהה הוי נפל טעם הדבר מפני שיש שם רוב אחר והוא שכל המתים תוך שלשים יום רובם נפלים הם:

    ואח"כ הזכירו בגמ' שתי לשונות אחד אמר רב יהודה אמר שמואל באנדרוטי של מלכים שנינו והשני אומר אמר רבה בר בר חנה ובעומדין על פתח המדינה ונתבלבלו המפרשים הרבה בפירושם ועיקר הדברים ששניהם באו לפרש דברי ר' מאיר וחכמים בדרך אחרת שלא כרב יצחק שאלו לרב יצחק בכל הצלמים היה ר' מאיר גוזר ממקומו לשאר מקומות ומצד עבודת עצמו ולדבריהם לא חששו מחמת הצלמים עצמן שאף במקומו של ר' מאיר לא היו עובדין לכל הצלמים שחוץ לע"ז אלא מיעוט אנשי מקומו ולמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן כמו שפרשנו בגבנת בית אונייקי אלו לא היה החשש מצד עצמם אלא מחשש אנדרוטי של מלכים שכל צורה שהיא ידועה שלשם המלך נעשית הכל מודים באיסורה שמתוך חבת המלך עובדין אותה פעם אחת בשנה והוא יום המיתה שבכל שנה וכל הצלמים אסר ר' מאיר מחשש שמא לצורת המלך נעשית ורבנן לא חששו לכך אלא באחיזת דברים שהם מורים שררת מלכות והדבר מוכיח בהם שלשם צורת המלך נעשית והוסיפו עליהם סייף וטבעת ועטרה שמתחלה היו אומרים שלשם איזה ליסטים נעשית לרוב גבורתו ואין זה הוכח לצורת המלך ואין כאן אלא נוי בעלמא ואח"כ גזרו בה וכן בטבעת שמתחלה היו סבורים איסתימא בעלמא הוא ר"ל ממונה על האוצרות וצריך ליתן חותמו ללקחים אח"כ גזרו בה וכן בעטרה תחלה היו סבורים גדיל כלילי בעלמא הוא ולהדור מלאכתו ציירוהו לנוי ואח"כ אמרו שהוראת מלכות היא אע"פ שלא נודע כן בבירור ורבה בר בר חנה בא להוסיף עליו שלא לאסור מחשש מלכות אף באחיזה אא"כ עומדות על פני מדינה הא כל שלא באחיזה אף בפתח מדינה או שלא בפתח מדינה אף באחיזה אין חוששין בה לצורת מלך אא"כ נתברר שכן שכל שנתברר שלשם המלך נעשית אף שלא באחיזה ושלא בפתח מדינה נאסרה אלא שכל מן הסתם לא נאסרה אלא בשניהם וכן פסקו גדולי המחברים וכן עיקר ואף בתלמוד המערב מוכיח שטה זו כדברי רבה והוא שאמרו שם מה נן קיימין אם דבר ברור שהיא של מלכים דברי הכל אסור פירוש וכדעת ר' מאיר אם דבר ברור של שלטניות דברי הכל מותר כלומר לא עביד אלא לנוי ואפילו באחיזה אלא כינן קיימין בסתם לרבנן סתמן של שלטניות אא"כ באחיזה ולר' מאיר סתמן של מלכים אלמא כל שנודע שלשם המלך נעשית אסורה על כל פנים ואפילו בלא אחיזה מה שאין כן לשאר פירושים שבה כמו שכתבנו בפירושינו אלא שזה עקר ותנאים אלו כלם כל שבאו להקל פי' גם כן בגמרא דוקא בכרכים אבל בכפרים כל פרצוף שבהם אסור אף שלא באחיזה שאין בכפרים דבר עשוי לנוי אלא לעבודה וכן הלכה וי"מ לשטה זו שרבה בר בר חנה בא לומר שכשם שחוששין לאנדרוטי באחיזה כך בעמידת פתח מדינה אף בלא אחיזה ובאחת מהם דיה לאיסור ואף זה נראה אלא שגדולי המחברים כתבוה כשטה ראשונה שלא לאסור אלא בשניהם:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה לדעתנו אע"פ שהרבה פוסקים בדרך אחרת ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו:

    המשנה השניה המוצא שברי צלמים וכו' כונת המשנה לבאר החלק השני ואמר על זה המוצא שברי צלמים הרי אלו מותרין מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בהן נעבד אמר הר"ם תבנית יד ורגל אינו יד צלם שנשבר לפי שזהו שברי צלמים אבל מתחלת עשייתו עשה נפרד צורת יד בלבד או צורת רגל וכן צורת איזה אבר שנעשה וממעשהו יתבאר אם מתחלת עשייתו עשאה נפרד או אם נשבר מצורה שלמה:

    אמר המאירי המוצא שברי צלמים פירוש צלמים הוא שאין ידוע אם נעבדו אם לאו ואומר עכשו שאם מצא שברים מהם אע"פ שהם אברים שלמים מותרין וקא סלקא דעתין השתא מדין תרי ספקי שמא אף כשהיו שלמים לא נעבדו ואם נעבדו שמא שבר ובטל ודוקא בשאר אברים הא תבנית יד ורגל אסורים שאברים אלו חשובים להם ועושים אותם לפעמים בפני עצמן ואפילו נכר הדבר באלו שהם שברים ומן השלמים באו מ"מ אפשר שדעתו היה לשיירם על הדרך שהיה עושה אותם מתחלה על תכונה זו ומ"מ פי' בגמ' שאפילו תבנית יד ורגל הואיל ומ"מ שברים הם לא נאסרו אלא בעומדין על בסיסן ולא בסיסן ממש ר"ל דף המתוקן להם כמין נסר תחתיהם מתחלת עשייתם כשעושין אותם מתחלה לבדם שהרי שבר הוא אלא שראינו שנתקן להם בסיס אחר שבירתם והדבר מוכיח ששיירו לעבודה שאם נפרש בסיסן ממש העשוי מתחלה כשעושין אותם שלם ביד מיהא מאי בסיס איכא כשעושה אותו שלם וי"מ בה שאוחז בידו איזה דבר של כבוד שהוא אצל יד כעין בסיס ואחרוני הרבנים מפרשים בעומדין על בסיסן לומר שלא נאסרו אלא בשעומדין על כנם ר"ל שהדבר נכר שמתחלה נעשו לכך והרי שבר הא כל שנעשה מתחלה כך ונודע ששבר הוא מותר אפילו עומד על בסיסו וגדולי הרבנים פירשו בסיסן שמצאן בבימוס עצמו ואין נראה כן שאין ליחס בזה שם מציאה:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה אע"פ שבגמרא העמידו משנה זו כר' מאיר ומשום דדייקינן מנה הא צלמים אסורין וסתמא קאמר אף בלא אחיזה ואף בלא פתח מדינה לענין פסק מיהא יש לה מקום אף לרבנן וכגון שבר הבא מצלם האסור כגון של כפרים או שנכר שמצלם שבפתח מדינה ושאוחז צפור בידו באו השברים ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    Meiri on Avodah Zarah 41a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אמר רבה כו' פלוגתייהו דר"מ ורבנן כו' לכך נראה כו' דר"מ אסר בכ"מ כו' ורבנן שרו בכל מקום כו' עכ"ל כצ"ל וה"מ למיפרך כדפריך מעיקרא כפרש"י ותוספות דה"ל למיתני וחכ"א אינו נעבד ואפשר דהיינו הך דפריך דכפרים ודאי למפלחינהו עבדי דאל"כ ה"ל לרבנן למפלג בהא ודו"ק:

    בד"ה אמר שמואל כו' ואסורין לר"מ משום שאינם כו' עכ"ל יש לדקדק על דבריהם דהא בין לפרש"י בין לפר"ת הך סיפא דתבנית יד כו' אתיא אפילו כרבנן כמ"ש התוספות לעיל ויש ליישב דנקטי הכי ואסורין לר"מ משום דהך סברא דקאמר שמואל ואם נקט שברי עבודת כוכבים ברישא ה"א דוקא תבנית כו' אבל צלמים שאין נעבדין כו' כמ"ש התוס' ליכא אלא לר"מ ובכרכים אבל לרבנן בכפרים צלמים נמי עבודת כוכבים הן דודאי למיפלחינהו עבדי להו ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 41a · Sefaria

    Maharam

    גמרא מקל שרודה וכו' במקל וכו' אין לפרש דר"ל שהוא רודה במקל את העולם דהא גבי צפור וכדור לא שייך לומר כן אלא גבי כדור וצפור ע"כ צריך לפרש שהוא תופס כל העולם בידו כמו שהוא תופס כדור זה או צפור זה וכן גבי מקל ע"כ צריך לומר דתרווייהו איתנהו דרוצה לומר שתופס העולם בידו כמו שהוא תופס מקל זה והיה באפשר שיתנו לתפוס בידו דבר אחר אלא שרמז ג"כ על הרדיה והממשלה שמקל רומז לממשלה וכן בצפור רמז גם כן בו שהוא מתנשא על העולם כצפור הזה שהוא פורח ושט למעלה על כל העולם ובכדור רומז ג"כ העולם שהוא ככדור ולכך נתנו כדור ולא ד"א זולתו:

    רש"י ד"ה גדיל כלילי וכו' נראה דכך צ"ל גדיל שם אומן כלילי עטרה ורוצה לומר דהאומן נקרא גדיל על שם שהוא גודל ועושה העטרות והעטרה נקראה כלילי:

    תוס' ד"ה אמר רבה מחלוקת בשל כפרים וכו' לכך נראה מחלוקת בשל כפרים דר"מ אסר להו בכל מקום דלמפלחינהו עבדי להו ורבנן שרו בכל מקום דסברי דלנוי עבדי להו מקשין העולם והיאך אפשר לפרש כן דא"כ הדרא קושיית הגמרא לדוכתה אי דנעבדין פעם אחת וכו' מ"ט דרבנן דא"ל דפליגי בהא דרבי מאיר סבר נעבדין ורבנן סברי אין נעבדין מדלא קתני וחכמים אומרים אין נעבדין אלא מי שיש בידו מקל וכו' כמו שכתבו התוס' לעיל ויש לפרש שזהו נמי מאי דפריך המקשה ודכפרים מי איכא למ"ד וכו' דהכל נכלל בקושייתו אבל אין הלשון משמע כן וי"ל דלפי זה דר"ל השתא דלא איירי ר' מאיר אלא בכפרים אבל בכרכים מודה איכא למימר שפיר דפליגי בה הכי דרבי מאיר סבר דנעבדין ורבנן סברי דאין נעבדין מאי אמרת דהוה ליה למתני וחכמים אומרים אין נעבדין אלא מי שיש בידו וכו' אי תנא הכי הוה משמע דמי שיש בידו מקל וכו' נמי אין נעבדין אלא בכפרים דומיא דאיירי ביה ר"מ וז"א דמי שיש בידו מקל וכו' אף בכרכים הן נעבדים ולכך לא שייך למתני הכי וק"ל:

    ד"ה אמר שמואל וכו' ופריך ליה בגמ' והאנן שברי דמות תנן וכו' ומסיק ה"ה דאף שברי עבודת כוכבים מותרין וכו' נראה דלא הוכרחו התוס' להאריך בפי' קושית המקשה שכפשוטו אתי כן אלא שכוונתן לפרש דברי המתרץ משום דלפי מה שפירשו דטעמו של שמואל דאמר אף שברי עבודת כוכבים הוי מטעם דגם בשברי עבודת כוכבים איכא נמי כמה ספיקות להתיר כמו גבי שברי דמות א"כ מאי משני ה"ה וכו' משום דקא בעי למתני סיפא וכו' ר"ל ואי הוי תני ברישא שברי עבודת כוכבים ה"א דתבנית יד דעבודת כוכבים אסור דוקא ולא דדמות ומ"ש תבנית יד דדמות מתבנית יד דעבודת כוכבים כיון דהוה מיתני ברישא דגם שברי עבודת כוכבים מותרים מטעם כמה ספיקות כמו שברי דמות לכך מפרש דאפילו הכי ה"א דוקא תבנית יד דעבודת כוכבים אסורים מפני שכשהיתה שלמה היתה נעבדת תדיר והרבה הן שהיו משתחוים ליד או לרגל וכו' וק"ל:

    ד"ה ה"ה וכו' הא דלא משני הכא כמו שתירץ בסמוך וכו' כלל דברי התוס' דמדברי שמואל משמע דהתנא אתא לאשמועינן חידושא היתרא דשברים א"כ לא שייך לתרץ דאתי למידק הא דמות עצמן אסורים דלא איירי השתא בדמות עצמן אלא היתר דשברים אתא לאשמועינן אבל בסמוך בדברי ר' יוחנן דהוה סבירא ליה דאתיא כרבנן כדבסמוך בתוס' לקמן ולא אתא לאשמועינן שום חידוש בשברי דמות שייך שפיר לתרץ דאתא למידק מיניה הא דמות עצמן אסורים וק"ל:

    Maharam on Avodah Zarah 41a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה אמר שמואל וכו' אית ליה נמי עיין לקמן דף מט ע"ב תוס' ד"ה לא:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 41a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 41, Amud Aleph, about 239 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “אָמַר רַבָּה: מַחְלוֹקֶת בְּשֶׁל כְּפָרִים, אֲבָל בְּשֶׁל…”

    2. Segment 213 words

      Opens “וְדִכְפָרִים, מִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר לְנוֹי קָעָבְדִי…”

    3. Segment 317 words

      Opens “אֶלָּא אִי אִתְּמַר, הָכִי אִתְּמַר: אָמַר רַבָּה:…”

    4. Segment 435 words

      Opens “וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינָן אֲסוּרִין וְכוּ׳. מַקֵּל —…”

    5. Segment 56 words

      Opens “תָּנָא, הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן: סַיִיף, עֲטָרָה, וְטַבַּעַת.…”

    6. Segment 615 words

      Opens “סַיִיף — מֵעִיקָּרָא סְבוּר לִסְטִים בְּעָלְמָא, וּלְבַסּוֹף…”

    7. Segment 727 words

      Opens “עֲטָרָה — מֵעִיקָּרָא סְבוּר גָּדֵיל כְּלִילֵי בְּעָלְמָא,…”

    8. Segment 810 words

      Opens “רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כּוּ׳. תָּנָא: אֲפִילּוּ…”

    9. Segment 925 words

      Opens “בָּעֵי רַב אָשֵׁי: תָּפַשׂ בְּיָדוֹ צוֹאָה, מַהוּ?…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “מַתְנִי׳ הַמּוֹצֵא שִׁבְרֵי צְלָמִים, הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין.…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: אֲפִילּוּ שִׁבְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה.…”

    12. Segment 1228 words

      Opens “הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ שִׁבְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְהָא…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “תְּנַן: מָצָא תַּבְנִית יָד תַּבְנִית רֶגֶל —…”

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Avodah Zarah 41a · Segment 8 — “רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כּוּ׳. תָּנָא: אֲפִילּוּ צְרוֹר, אֲפִילּוּ…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Avodah Zarah 41a · Segment 11 — “גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: אֲפִילּוּ שִׁבְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְהָאֲנַן תְּנַן:…

    Original text

    אָמַר רַבָּה: מַחְלוֹקֶת בְּשֶׁל כְּפָרִים, אֲבָל בְּשֶׁל כְּרַכִּים — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּרִין, מַאי טַעְמָא? לְנוֹי עָבְדִי לְהוּ.

    Rabba says: The dispute between Rabbi Meir and the Rabbis is only with regard to statues that are erected in villages. But with regard to those that are erected in cities, all agree that they are permitted, i.e., that it is permitted to derive benefit from them. What is the reason? It is because they were fashioned for ornamental purposes and not for worship.

    וְדִכְפָרִים, מִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר לְנוֹי קָעָבְדִי לְהוּ? דִּכְפָרִים וַדַּאי לְמִיפְלְחִינְהוּ עָבְדִי לְהוּ!

    The Gemara asks: But with regard to those erected in villages, is there anyone who says that they are fashioned for ornamental purposes? Those in villages were certainly fashioned for idol worship. How, then, can the Rabbis maintain that such statues are permitted?

    אֶלָּא אִי אִתְּמַר, הָכִי אִתְּמַר: אָמַר רַבָּה: מַחְלוֹקֶת בְּשֶׁל כְּרַכִּים, אֲבָל בְּשֶׁל כְּפָרִים — דִּבְרֵי הַכֹּל אֲסוּרִים.

    The Gemara answers: Rather, if such a distinction was stated, this is what was stated: Rabba says that the dispute between Rabbi Meir and the Rabbis is only with regard to statues that are erected in cities, where they may have been fashioned simply for ornamental purposes. But with regard to those erected in villages, all agree that they are used for idol worship and are therefore forbidden.

    וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינָן אֲסוּרִין וְכוּ׳. מַקֵּל — שֶׁרוֹדֶה אֶת עַצְמוֹ תַּחַת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ כְּמַקֵּל, צִפּוֹר — שֶׁתּוֹפֵשׂ אֶת עַצְמוֹ תַּחַת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ כְּצִפּוֹר, כַּדּוּר — שֶׁתּוֹפֵשׂ אֶת עַצְמוֹ תַּחַת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ כְּכַדּוּר.

    § The mishna teaches: And the Rabbis say: The only statues that are forbidden are: Any statue that has in its hand a staff, or a bird, or an orb, as these are indications that this statue is designated for idolatry. The Gemara explains that each of these items symbolizes the statue’s supposed divinity, indicating its dominion over the world: A staff symbolizes dominion as the idol rules itself under the entire world, i.e., it rules the entire world, like one rules over an animal with a staff. A bird symbolizes dominion as the idol grasps itself under the entire world, i.e., it grasps the entire world, as one grasps a bird in his hand. An orb symbolizes dominion as the idol grasps itself under the entire world, i.e., it grasps the entire world, as one grasps a ball in his hand.

    תָּנָא, הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן: סַיִיף, עֲטָרָה, וְטַבַּעַת.

    The Sages taught in the Tosefta (6:1) that they added the following to the list of items that, when added to a statue, indicate that it is worshipped as an idol: A sword in its hand, a crown on its head, and a ring on its finger.

    סַיִיף — מֵעִיקָּרָא סְבוּר לִסְטִים בְּעָלְמָא, וּלְבַסּוֹף סְבוּר שֶׁהוֹרֵג אֶת עַצְמוֹ תַּחַת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ.

    The Gemara explains why these items were initially believed to be insignificant and were later understood as symbolizing idol worship. With regard to a statue holding a sword, the Sages initially thought that this merely indicates that it is a statue of a bandit. But in the end they reasoned that it symbolizes the notion that the idol has the power to kill itself under the whole world, i.e., to kill the entire world.

    עֲטָרָה — מֵעִיקָּרָא סְבוּר גָּדֵיל כְּלִילֵי בְּעָלְמָא, וּלְבַסּוֹף סְבוּר כַּעֲטָרָה לַכֶּלֶב. טַבַּעַת — מֵעִיקָּרָא סְבוּר אִישְׁתְּיָימָא בְּעָלְמָא, וּלְבַסּוֹף סְבוּר שֶׁחוֹתֵם אֶת עַצְמוֹ תַּחַת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לְמִיתָה.

    With regard to a crown, the Sages initially thought that it is merely a woven wreath. But in the end they reasoned that it is like the crown of a king. With regard to a ring, the Sages initially thought that this merely symbolizes the bearer of a signet ring [ ishtayema ]. But in the end they reasoned that it is symbolic of the idol’s supposed ability to seal its fate under the whole world, i.e., to seal the fate of the entire world, for death.

    רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כּוּ׳. תָּנָא: אֲפִילּוּ צְרוֹר, אֲפִילּוּ קֵיסָם.

    § The mishna teaches that Rabban Shimon ben Gamliel says: It is prohibited to derive benefit even from any statue that has any item whatsoever in its hand. The Sages taught in a baraita : It is prohibited to derive benefit from a statue even if it is merely holding a stone, or even a twig.

    בָּעֵי רַב אָשֵׁי: תָּפַשׂ בְּיָדוֹ צוֹאָה, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן כּוּלֵּי עָלְמָא זִילוּ בְּאַפֵּיהּ כִּי צוֹאָה, אוֹ דִילְמָא הוּא מִיהוּ דְּזִיל בְּאַפֵּי כּוּלֵּי עָלְמָא כְּצוֹאָה? תֵּיקוּ.

    Rav Ashi raises a dilemma: If the idol is grasping excrement in its hand, what is the halakha ? Is this meant to honor the statue, indicating that it is an object of idol worship? Do we say that the statue is forbidden, as this indicates that the entire world is inferior to it like excrement, or perhaps does this indicate that the idol itself is inferior to the entire world like excrement? The Gemara concludes: The question shall stand unresolved.

    מַתְנִי׳ הַמּוֹצֵא שִׁבְרֵי צְלָמִים, הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין. מָצָא תַּבְנִית יָד אוֹ תַּבְנִית רֶגֶל, הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּהֶן נֶעֱבָד.

    MISHNA: In the case of one who finds unidentifiable fragments of statues, these are permitted, i.e., one may derive benefit from them. If one found an object in the figure of a hand or in the figure of a foot, these are forbidden, as objects similar to those are worshipped.

    גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: אֲפִילּוּ שִׁבְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְהָאֲנַן תְּנַן: שִׁבְרֵי צְלָמִים!

    GEMARA: Shmuel says: It is permitted to derive benefit even from fragments of objects that have been seen used in idol worship. The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna that fragments of nondescript statues are permitted? This indicates that it is prohibited to derive benefit from fragments of idols that were known to be worshipped.

    הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ שִׁבְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְהָא דְּקָתָנֵי שִׁבְרֵי צְלָמִים — מִשּׁוּם דְּקָבָעֵי לְמִיתְנֵא סֵיפָא: מָצָא תַּבְנִית יָד תַּבְנִית רֶגֶל — הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּהֶן נֶעֱבָד.

    The Gemara answers: The mishna means that fragments of statues are permitted, and the same is true even of fragments of objects of idol worship. And that which is taught in the mishna: Fragments of statues, is not meant to exclude fragments of idols. Rather, this expression is used because the mishna sought to teach in the last clause: If one found an object in the figure of a hand or in the figure of a foot, these are forbidden, even if they are not known to be objects of idol worship, as objects similar to those are worshipped. If the first clause in the mishna had referred to fragments of idols, it would have been inferred that the latter clause was referring specifically to the figure of a hand or foot that was known to have been worshipped, and that otherwise such figures would not be forbidden.

    תְּנַן: מָצָא תַּבְנִית יָד תַּבְנִית רֶגֶל — הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁכַּיּוֹצֵא בּוֹ נֶעֱבָד. אַמַּאי?

    We learned in the mishna: If one found an object in the figure of a hand or in the figure of a foot, these are forbidden, as objects similar to those are worshipped. The Gemara asks: Why?