Commentary page
Avodah Zarah 27a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerAvodah Zarah 27a
Avodah Zarah 27a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 409 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
רופא מומחה לא מרע נפשיה לשוייה כרות שפכה:
אלא לעולם איפוך כדאפכינן מעיקרא דלרבי יהודה כותי אסור ועובד כוכבים מותר דעובד כוכבים אין דרכו למול בניו לשם עבודת כוכבים ולשפיכת דמים לא חייש הואיל ואחרים על גביו:
ודקשיא לך דרבי יהודה אדרבי יהודה דפסיל מילת עובד כוכבים מגזירת הכתוב ההיא ר' יהודה הנשיא היא:
מ"ט דרבי יהודה בר פלוגתא דרבי יוסי דפסיל כותי:
לה' המול ועשה פסח לה' המול וגו' ודריש ביה מילה לשמה הלכך כותי פסול דמל שלא לשמה אבל עובד כוכבים לא מהיל אלא אדעתא דישראל שאומר לו מהול והיינו לשמה:
המול ימול רבויא הוא:
בפסח כתיב לה' דקרא אפסח קאי שתהא עשייתו לשמה:
ואתה את בריתי תשמור וזרעך אחריך ולא עובד כוכבים:
14 more comments on this page.
Rashi on Avodah Zarah 27a · Sefaria
Tosafot
ברופא מומחה ואפילו אינו מומחה למילה לא מרע נפשיה בכל דבר שיתעסק בו:
וכי היכן מצינו מילה לשמה הכא משמע דלרבי יהודה אע"ג דבעי מילה לשמה מסקינן דמכשר לה בעובד כוכבים ותימה מ"ש מגט דבעינן לשמה ופסלינן כתיבת עובד כוכבים בגט פ' [המביא] (גיטין דף כג. ושם ד"ה עובד כוכבים) משום דעובד כוכבים אדעתא דנפשיה קעביד וי"ל דלא דמי דלעולם עובד כוכבים סתמא קא עביד גבי מילה דסתמא לשמה קאי כל זמן שאינו עושה לשם הר גרזים אם כן בעובד כוכבים דסתמא קעביד כשרה אבל גט אשה סתמא לאו לשמה דסתם אשה לאו לגירושין עומדת הלכך גט בעובד כוכבים פסול והלכך צריך שיפרש כותב הגט בתחלת הכתיבה אני כותב לשם פלונית והוא הדין בס"ת צריך שיאמר בפירוש בתחלת הכתיבה אני כותב לשם תורת ישראל והאזכרות לשם קדושה דסתמא לאו לשמו קאי וכן משמע פרק הניזקין (גיטין דף נד:) אזכרות שלו לא כתבתי לשמן משמע לא פירשתי לשמן דאי סתמא כשר עד שיפרש שלא לשמן היה לו לומר כתבתים שלא לשמן וכן משמע נמי בפרק השולח (גיטין דף מה:) גבי רשב"ג שהתיר בציידן ליקח ספרים מעובד כוכבים ומקשה ורשב"ג עיבוד לשמן בעי כתיבה לשמן לא בעי ומדפסיל כתיבה בעובד כוכבים ש"מ דסתמא לאו לשמן דאי סתמא לשמן ליתכשר כמו במילה וא"ת כיון דסתמא לאו לשמן א"כ פרק השולח (גיטין דף מה:) גבי ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן מין מסור עובד כוכבים ועבד אשה וקטן וכותי וישראל מומר פסולים שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה למה לי קרא תיפוק ליה דעובד כוכבים סתמא עביד וסתמא פסול י"ל דתני עובד כוכבים אגב אשה וקטן דה"נ תנא מין דבלאו קרא פסול משום דסתמא לעבודת כוכבים:
דברה תורה כלשון בני אדם אומר ר"י דמאן דאית ליה הכא דברה תורה כלשון בני אדם יכול להיות שאינו חולק על השב תשיב ועל הוכח תוכיח וכיוצא בהן דדרשינן להו (ב"מ דף לא.) דלא אשכחנא תנא דפליג וראיה דר"ש אמר פרק מציאת האשה (כתובות דף סז:) על העבט תעביטנו דברה תורה כלשון בני אדם ור' שמעון גופיה דריש בפ"ק דר"ה (דף ח.) עשר תעשר וצריך עיון בדבר דמאיזה טעם אומר התלמוד פעמים כך ופעמים כך:
ה"ג קונם שאני נהנה ולא גרס ביו"ד דא"כ הוי דברים שאין בהם ממש ואין חל כדאמרינן בנדרים (דף טו.) גבי שאני ישן:
אלמא אע"ג (דלא מהילי כמאן דמהילי) דמו תימה מאי קפריך מנדרים למ"ד המול ימול דלמא שאני נדרים דהלך בהן אחר לשון בני אדם והתם נמי דקפשיט מקרא קרא ל"ל הא אמר בנדרים הלך אחר לשון בני אדם י"ל דהתם מפיק ליה מקרא כי לא נתברר לנו לשון בני אדם אם לא מן הפסוק וכיוצא בזה איכא בפ"ק דפסחים (דף ב.) והא קמ"ל דאור כוכבים אור הוא ונפקא מינה לנודר אי נמי שפיר פריך קראי אהדדי דהתם נפיק מקרא דכל העובדי כוכבים ערלים ואין מילתם חשובה לקרותה מילה וקשה למאן דסבר למימר דהוי ערבי וגבנוני בכלל מהולים:
איכא בינייהו אשה תימה אמאי לא אמר איכא בינייהו מומר לערלות דלמ"ד ואתה את בריתי ליכא שאינו בכלל לשמור כדאמרינן פרק השולח (גיטין דף מה.) דישראל מומר לאו בר קשירה כאותה שהבאתי לעיל מפני שאינו חפץ לקשור ה"נ נימא שאינו בר מילה כיון שאינו חפץ לימול ולמ"ד המול ימול איכא דאמרי לעיל אע"ג דלא מהילי כמאן דמהילי דמו ואור"י דמומר לערלות מיהו בר שמירת ברית הוא אלא שאינו חפץ אבל מיהו בר שמירת ברית הוא אם יחפוץ ובגיטין גבי קשירה הכי קאמר כל שאינו בקשירה כלומר שאינו מקיים מצות וקשרתם אינו בכלל וכתבתם וזה מבטל מצות קשירה מעליו:
אשה לאו בת מילה היא יש לפסוק כרב ואין אשה כשרה למול דאף על גב דרב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן בהא הלכה כרב דברייתא דרבי יהודה הנשיא קיימא כוותיה אבל בה"ג פסק דאשה כשרה למול ולרב דאמר אינה כשירה למול צריך לפרש בפרק קמא דקדושין (דף כט.) דמצריך אותו ולא אותה למדרש שאינה חייבת למול בנה היינו לבקש למהלו:
Tosafot on Avodah Zarah 27a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
הא דתניא ישראל מל כותי אבל כותי לא ימול ישראל מפני שמל לשום הר גרזים דברי רבי יהודה אוקימנא בר' יהודה הנשיא דסבר מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה שנאמר ואתה את בריתי תשמור אתה ולא כותי וכ"ש עובד כוכבים ועוד כתיב ועשה פסח לה' הוא שכשר למול אבל עובד כוכבים לא ורבי יוסי חולק עליו ואומר וכי היכן מצאנו בתורה מילה לשמה אלא כותי כיון שהוא מהול מל והולך עד שתצא נפשו ואמרינן מאי טעמא דר' יוסי דכתיב המול ימול יליד ביתך וגו' המול ימול מכל מקום ואפילו כותי:
איתמר מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה משום רב אמרי ואתה את בריתי תשמור ר' יוחנן אמר מהכא המול ימול יליד ביתך פי' המהול ימול לאפוקי עובד כוכבים דלאו מהול הוא:
ואמרינן מכדי רב ור' יוחנן תרוייהו פסלי בעובד כוכבים מאי בינייהו ואמרינן ערבי מהול וגבנוני פי' גבנוני מבני אברהם הם ומהולים ושוכנים בהרי גבנונים לפיכך נקראים גבנונים לרב אפילו אלו שהן מהולים פסולין דלאו בני ברית הן ור' יוחנן אמר כיון שמהולין הן שרי. ומקשינן וכי מולי עובדי כוכבים מהולין נקראין והתנן האומר קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי עובדי כוכבים הנה עובדי כוכבים אפילו הן מולין ערלין הם חשובים אלא איכא בינייהו יהודי ערל כגון שמתו אחיו מחמת מילה כלומר משפחה ידועה כיון שמלין אותן מתים מכח דם המילה לרב מותר כגון זה למול אחרים ור' יוחנן אמר כיון שאינו מהול אסור איני והתנן קונם שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל וכו' הנה ערלי ישראל מולין הן חשובין והיאך אוסר ר' יוחנן.
אלא אשה איכא בינייהו רב אסר אשה למול דלאו בת ברית היא ור' יוחנן שרי דאשה כדמהילא דמיא. ומקשינן לרב איני והכתיב ותקח צפורה צר ודחי קרי ליה ותקח כלומר עשתה אחרים שיקחו וכן פי' ותכרת. איבעי תימא צפורה אתחלה ומשה רבינו גמר המילה:
מתני' מתרפאין מהן ריפוי ממון אבל לא ריפוי נפשות אוקימנא ריפוי ממון כגון בהמתו של ישראל שהוא ממונו וריפוי נפשות ריפוי בגופו וכדרב דאמר אפילו ריבדא דכוסילתא לא מתסינן מן העובדי כוכבים.
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 27a · Sefaria
Rashba
ברופא מומחה אבל המינין, כגון אלו שעובדין אותו האיש, ומן הגוי שיאמר לחש עבודה זרה אסור, וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל בשם רבו, אבל מגוי שאינו אדוק ולא מין ובסתם לחש נראה שמותר, שאין סכנה בלחש ואין חוששין מן הסתם שילחוש בשם עבודה זרה. והביא ראיה מהירושלמי דאמר בפרק שמנה שרצים (שבת פי"ד ה"ד) בן דמא נשכו נחש ובא יעקב איש כפר סכניה לרפאותו בשם ישו בן פנדירא ולא הניחו רבי ישמעאל, אבל אם אינו מזכיר שם עבודה זרה ודאי מותר. וכן נמי מגוי שיאמר ליקח מים של עבודה זרה או מן אילן פלוני שלפני עבודה זרה אסור. ודוקא כשיאמר הגוי שלא יועילו מים אחרים או עצים אחרים, כי אם שלפני עבודה זרה פלונית, אבל אם אמר הגוי קח מן המים או מן אילן פלוני ולא הזכיר לו שם עבודה זרה, ואין האילן מצוי או המים כי אם שם, מותר ליקח ממנו, כיון שאילו היה מוצאו במקום אחר היה מועיל, דאיתא בירושלמי (שם) וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל, כשאמר הבא עלין סתם והביא עלין של עבודה זרה מותר. וכן מבואר בירושלמי (בפרקין ה"ב) וכן נמי כתב הר"ף ז"ל (ארחות חיים הלכות ע"ז סימן ה).
Rashba on Avodah Zarah 27a · Sefaria
Ritva
מפני שהוא מל לשם הר גריזים פי׳ אבל סתם גוי אינו מל לשם ע״ז שהרי אינם מלים בניהם כן פר״שי ואיכא למידק דהא רבי יודה מילה לשמה בעי כדאמרינן לקמן מדכתיב לשם המול וכדאמר ליה רבי יוסי היכן מצינו בתורה מילה לשמה ואם כן היאך ימול ארמאי ויהי דלא עביד לשם ע״ז מכל מקום לאו בר לשמה הוא וכדאמרינן ליה דליעביד לשמה איהו אדעת דנפשיה עביד ומהאי טעמא אמרינן התם דנכרי פסול לכתוב את הגט ואפי׳ ישראל עומד על גביו וי״ל דשאני מילה דסתמא לשמה היא מה שאין כן בגט דאיתתא לאו לאיגרושי קיימא והכי איתא בהדיא בשמעתא קמייתא דזבחים וכן פירשו בתוספות.
המול ימול קרי ביה המול ימול ורשי ז״ל גורס קרי ביה המל ימול כלומר מי שהוא מהול ימול ואינו נכון דהמל לא משמע אלא המוהל אלא כך פירו׳ לפי אותה גירסא המוהל יהא הוא מהול ואם תאמר והיכי פליג רבי יוחנן אברייתא דלעיל דמייתי לה בהדיא מואתה את בריתי תשמור ויש לומר דהני בגירסא דההיא ברייתא פליגי ולרבי יוחנן ההוא תנא מהמול ימול מייתי לה.
הכי גרסינן ערבי מהול וגבוני מהול ולא גרסי׳ גבעוני דגבעונים שלא נתגיירו גוים גמורים הם ופי׳ רש״י ז״ל גבנוני׳ אומה מהולה ע״כ ובמדרש דגבנוני וערבי מבני קטורה ואי קשיא דהכא אמרינן דכיון דלא מיפקדי אע״ג דמהילי כמאן דלא מהיל דמו ואלו בעלמא אמרינן את בריתי הפר לרבות בני קטורה ויש לומר דההיא על בני קטורה לבדם ומדין יליד בית אבל זרעם אינם בני מילה דמאי דכתב רחמנא בפ׳ מילה ולזרעך אחריך אינו אלא על זרע יצחק בלבד כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע וכבר כתבתיה במסכת סנהדרין.
קונם שאני נהנה לערלים כו׳ וליכא למימר דההיא משום דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם אבל בלשון תורה חולים מיקרו דאדרבא התם מייתי לה מקרא דכתיב כי כל הגוים ערלים.
אלא איכא בינייהו ישראל שמתו אחיו מחמת מילה כו׳ והתנן קונם שאני נהנה למולים קשיא לי כיון דפריך ליה אוקמתא קמייתא מדתנן קונם שאני נהנה לערלים תו לא הוה ליה למעבד האי אוקמתא דמיפרכא מאידך מתני דהא כולה חדא מלתא היא כלומ׳ כולה חדא מתני׳ היא וחד ענינה וי״ל דלברורי בעלמא נקיט להן לכל חדא באפי נפשה.
הא דאמרינן קרי ביה ותקח ותכרת לאו דוקא אלא לומר דותקח ותכרת על ידי אחרים הוא כדאיתא טובא בקרא והיינו דלא פרכינן הניחא למאן דאמר יש אם למסורת ולענין פסק הלכתא כרבי יוחנן.
אילמא רפוי ממון בשכר פי׳ לחנם קרי ליה רפוי נפשות מפני שעושה אותם בטובת נפש בלבד ולפום האי טעמא דמתני׳ משום דכי שקיל אגרא לא מרע נפשיה ליתני מתרפאין מהם בחנם אבל לא בשכר פירוש דההוא לישנא נקיט בכל דוכתא ולמה שינה לשונו כאן אלא רפוי ממון כו׳ כלומר ולא שני לן בין חינם לשכר רפוי ממון דבר שאין בו סכנה רפוי נפשות דבר שיש בו סכנה פרש״י דבר שאין בו סכנה עכשיו וגם אי אפשר לו לבוא לידי סכנה והיינו דקרו ליה ריפוי ממון שאין בו אלא חשש הוצאת ממון בלבד וריפוי נפשות דבר שיש בו סכנ׳ עכשיו או שהוא במקום שאפשר לבא לידי סכנה והיינו דפרכינן מדרב יאודה דאמר דאפילו ריבדא דכוסילתא לא מתסינן מינייהו ופי׳ הוא ז״ל דריבדא דכוסליתא הוא כאב שיש במכה שהיא מחמת הקזה בכתף שאי אפשר להיות בו סכנה אלא ריבוי כאב בלבד ויפה פירש לפי שיטתו דאלו הקזה בזרוע מקום סכנה היא דשורייני גופא תלו התם אלמא ר״ל אעפ״י שאין כאן מקום לחוש לסכנה אין מתרפאין מהן ולהאי שיטת׳ אתי שפיר מאי דהדר אמרינן אלא ריפוי ממון בהמתו דאלמא לא אשכחן רפואת ממון בגופו כלל ויש שהקשו על זה דאם כן אוקמתין דלא כהלכתא דהא דרב יאודה פליגא אדרבי יוחנן דאמר לקמן דכל מכה של חלל שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהן הא מכה שאין בה מקום סכנה מתרפאין מהן והלכת׳ כרבי יוחנן דרביה דרב הוא דהוא רביה דרב יאודה וי״ל דהא לא קשיא דאנן לא פרקינן אליבא דרב יאודה למימרא דמתני׳ הכי מתוקמא אליבא דידיה ולא קשיא עליה ודכוותא בתלמודא ובההיא דפרקין דלעיל על ההיא דרב דכל מקום שאסרו חכמים משום מראית העין ומיהו קשה על רבינו אלפסי ז״ל שהביא אוקמתא זו והביא דברי רבי יוחנן בתורת הלכה ומורי רבינו היה מתרץ שדרך ר׳ אלפסי ז״ל הוא להביא אוקמתא שנאמרה בגמרא לדברי הכל לישב לכל לשון המשנה ואחר כן מביא דברי האמוראי׳ שהלכה כמותם ואף כאן לא הזכיר דברי רב יאודה לפי שהם הלכה אלא שהביא האוקמתא שאמרו בתלמוד גם לדבריו והביא דברי רבי יוחנן לקבעם הלכה ומיהו עדין קשה בשמועתינו היאך לא הזכירו כלל דהא דרבי יוחנן פליג אדרב יאודה ורבינו הגדול הרמב״ן ז״ל פי׳ שמועתינו בענין אחר והכי אמרינן אלא רפוי ממון דבר שאין בו סכנה עכשיו ורפוי נפשות דבר שיש בו סכנה עכשיו והא אמר רב יאודה דאפי׳ רבדא דכוסילתא שהוא בזרוע לא מתסינן מינייהו דאלמא אע״ג שאין בו סכנה עכשיו כיון שהיא במקום סכנה אין מתרפאין מהן והשתא הא דרב יאודה אתיא כרבי יוחנן דלקמן ומאי דפריכו מדרב יאודה היינו משום דמרגלא בפומייהו טפי אי נמי מפני שהיא רגילה ורחוקה מלסכן בה והוא מרע בה אנפשיה טפי ולפי זה בדין הוא דמצי לפרוקי דרפוי ממון דבר שאין בו סכנה ורפוי נפשות דבר שהוא במקום סכנה והא והא בגופו אלא דמשמע לן דכל היכא דאמרינן דרפוי ממון בגופו הוא לא משמע לן לשון רפוי נפשות אלא על דבר שיש בו סכנה עכשיו ובזה נתישבה הגמרא ונתישבו דברי רבינו אלפסי ז״ל וזהו הנכון.
אבל אם אמר לו סם פלוני יפה לו כו׳ וכן הלכתא הילכך כשנותן רופא נכרי רפואה בכתב כמו שנוהגין מותר להתרפאות מהן וכן נהגו ובר מהכי הא קיימא לן שאם הגוי מומחה לרבים מותר כדאיתא בסמוך ומפני זה אנו מקיזין בזרוע מן הגוים האומנים מפני שהם מומחה לרבים ולקמן נמי משמע דכל היכא שהרופא אדם חשוב וקרוב למלכות מותר להתרפאת מהן.
Ritva on Avodah Zarah 27a · Sefaria
Meiri
מי שנדר ואמר קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל אמר קונם שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי אומות העולם שערלי ישראל כמולים הם חשובים ומולי אומות העולם כערלים שאין הערלה מיוחסת אלא לגוים שנאמר כל הגוים ערלים:
כבר ביארנו במשנה שמתרפאין מהם כל חולי שאין בו סכנה ושאי אפשר לבא לידי סכנה ואין צריך לומר שמתרפאין מהם רפואת בהמות אע"פ שיש בהם סכנה הא רפואת הגוף במקום שיש סכנה או חשש סכנה אין מתרפאין מהם אף בשכר אא"כ אחרים הבקיאים יודעים ורואים כל מה שיעשה ובזה מותר שאף הוא סבור מכירים הם סמי הרפואה וחוקרים עליהם ולא מרע אנפשיה וכן אם שאלו לו ואומר להם סם פלוני יפה לו וכיוצא בזה סומכין עליו סבור הוא אף הם שואלים לאחרים ולא מרע אנפשיה הא כל שלא בראיה או בידיעה כל חולי שיש בו סכנה אסור ויש מתירין בשכר מפני שמתירא הוא על שכרו וחס עליו:
והקזה הרי היא בכלל שאין בהם סכנה ומותר ואין הלכה כדברי האומר אפילו ריבדא דכוסילתא לא מתסינא מיניהו כלומר שאפילו הקזה איני עושה על ידם ומפני שסובר שהקזה עצמה רפואה היא וגדולי הרבנים מפרשים שאפילו היתה עקיצת החרב כואבת לו לא הייתי מרפאה על ידו אלא הלכה כדברי האומר למטה כל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהם דאלמא כל שאין בה סכנה מיהא מתרפאין ויש מתמיהים על גדולי הפוסקים שהביאו ברפוי ממון בהמתו ואסרו בזו של ריבדא דכוסילתא דאלמא כל שבגופו אף במקום שאין בו סכנה אסור והביאו גם כן זו של ר' יוחנן ר"ל דכל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהם הא כל שאין בו סכנה מתרפאין ומתוך כך מפרשים רפוי ממון דבר שאין בו סכנה כלומר שהוא במקום מסוכן אלא שאין בו סכנה עכשו ודבר שיש בו סכנה שיש בו עכשו סכנה וריבדא דכוסילתא הוא מקום סכנה מחמת הגידים אבל אינו עכשו מקום סכנה וזו של ר' יוחנן כך היא כל מכה שאין מחללין עליה את השבת כגון שאינה במקום סכנה מתרפאין הא שמחללין עליה את השבת כגון שהיא במקום סכנה אע"פ שאין בו עכשו סכנה אין מתרפאין ועיקר הדברים כדעת ראשון אלא שגדולי הפוסקים לא הוצרכו להביא זו של רב יהודה וגדולי המפרשים סמכו את דבריהם במקום שמניחין על ההקזה סם חזק שאפשר שיש בו סכנה ואחרוני הרבנים מפרשים דהא דר' יוחנן ר"ל כל מכה שמחללין עליה את השבת שנויה בחולה וכל שאין בו סכנה מותר דלא מרע אנפשיה ובסכנה אסור דמצי לאישתמוטי ראוי למיתה היה מצד כובד חליו וזו של ריבדא דכוסילתא בבריא ואינו חושש שיוציאו עליו שם שאינו יודע אלא שתולין לו בשנאה נראה שהם מפרשים דלא מרע אנפשיה מצד חסרון ידיעה ואינו מקפיד אם ייחסו לו כונה אחרת ואין הדברים כלום שאם כן כשהקשו לו מדברי רב יהודה לשני ליה ההוא בבריא ועוד אם ריבדא דכוסילתא פירושו הקזה עצמה הרי יאמרו שאינו בקי בהקזה ואם פירושו שכבר הקיז והעקיצה מכאיבתו הרי אף בזו תולין לו בחסרון ידיעה שאינו יודע להשקיט הכאב אלא ודאי אין הלכה כרב יהודה ואע"ג דפריך מנה יש לנו כיוצא בה כמו שבארנו בשני של כתבות במה שאמר רב המנונא באשה שאמרה גרשתני וכו' אלא לא נשאר האיסור אלא בחולי שיש בו סכנה וכל מכה של חלל הרי היא בכלל סכנה וכן גב היד וגב הרגל וכן לפי שטה זו אסור לאכול או לשתות על פי הנהגתו מרקחת או כוס של עיקרין וכל דבר שאינו יודע מה הוא וחולי שבתוך הפה הרי הוא כמכה שבחלל הגוף ואסור שמתוך שהם עובדי האלילים לבד ואינם מאמינים באלהות אינם גדורים בדרכי הדתות וכל עברה וכל כעור יפה בעיניהם ואין חוששין לכלום:
Meiri on Avodah Zarah 27a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא קונם שאיני נהנה ממולין כו' ואהך דמייתי לעיל קונם שאיני נהנה מן הערלים מותר בערלי ישראל כו' לא הוה מצי לאקשויי נמי הכי דדלמא ערל לא מקרי משום דישראל הוא מיהו מהול נמי לא מיקרי כיון דאינו מהול ודו"ק:
תוס' בד"ה ברופא מומחה ואפילו אינו מומחה למילה כו' עכ"ל דליכא לפרושי דוקא בנעשה מומחה למילה דא"כ לא משכחת ליה דהיאך נתחזק להעשות מומחה למילה דב' פעמים הראשונים הרי הוא אסור למול וק"ל:
בד"ה אלמא אע"ג דמהילי כמאן דלא מהילי כו' ונ"מ לנודר א"כ שפיר פריך כו' עכ"ל כצ"ל והוא תירוץ אחד וטעות נפל בספרים במקום א"כ א"נ וק"ל:
Chidushei Halachot on Avodah Zarah 27a · Sefaria
Maharam
ד"ה ברופא מומחה אפי' אינו מומחה למילה וכו' נראה דכתבו כן משום דס"ל דא"א לפרש דאיירי במומחה למילה דכיון (דלר') [דר"מ] אוסר מילה בעובד כוכבים אפי' באחרים עומדים ע"ג א"כ היאך מצינו שנעשה מומחה וק"ל:
ד"ה וכי היכן מצינו וכו' וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה וכו' ואע"ג דהאי קרא בתפילין כתיב צ"ל דילפינן ס"ת מתפילין דהא כל התורה אתקש לתפילין דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך:
ד"ה אלמא אע"ג דלא מהילי וכו' ונפקא מינה לנודר א"כ שפיר פריך קראי אהדדי וכו' כצ"ל:
Maharam on Avodah Zarah 27a · Sefaria
Ben Yehoyada
אִשָּׁה כְּמַאן דִּמְהִילָא דַּמְיָא קשא מה טעם יש בזה לחשוב אותה 'כְּמַאן דִּמְהִילָא' מאחר דקרינן הִמּוֹל יִמּוֹל (בראשית יז, יג) ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בריש שער מאמרי רשב"י דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות משום דעל ידי בעלה נחשבת גם היא כאלו עשתה מצות אלו ואינה חסרה כלום עיין שם. ולפי זה גם לענין מילה יש לאשה שייכות במצוה כאלו קיימה אותה מכח בעלה שהוא נימול לכן חשיבה 'כְּמַאן דִּמְהִילָא'.
דְּאָמְרָה לְאִינִשׁ אַחֲרִינָא וְעָבַד הנה בזה יש לפרש בס"ד מדרש פליאה וַתִּקַּח צִפֹּרָה צוֹר (שמות ד, כה) מלמד שמלתו בפה, ופירשו המפרשים אם תקח צוֹר מן ' צִ פּ וֹרָ ה' ישאר 'פה'. וקשא איך יאמר מלתו בפה והכתוב אומר 'וַתִּקַּח צוֹר וַתִּכְרֹת'? ונראה לי בס"ד לפי האמור כונת המדרש לומר שאמרה בפיה לאדם אחד שימול אותו בצור ובזה נחשב לה מעשה שלוחה כאלו היא מלה אותו בידה כיון שבפיה צוותה.
Ben Yehoyada on Avodah Zarah 27a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Avodah Zarah, daf 27, Amud Aleph, about 409 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 115 words
Opens “בְּרוֹפֵא מוּמְחֶה, דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר…”
- Segment 223 words
Opens “וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה כּוּתִי שַׁפִּיר דָּמֵי? וְהָתַנְיָא:…”
- Segment 317 words
Opens “אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ…”
- Segment 417 words
Opens “אֶלָּא, לְעוֹלָם אֵיפוֹךְ כִּדְאָפְכִינַן מֵעִיקָּרָא, וּדְקָא קַשְׁיָא…”
- Segment 516 words
Opens “דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: מִנַּיִן לְמִילָה…”
- Segment 615 words
Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה?…”
- Segment 717 words
Opens “וְאִידָּךְ, הָכְתִיב: ״לַה׳ הִמּוֹל״! הָהוּא בְּפֶסַח כְּתִיב.…”
- Segment 820 words
Opens “אִיתְּמַר: מִנַּיִן לְמִילָה בְּגוֹי שֶׁהִיא פְּסוּלָה? דָּרוּ…”
- Segment 921 words
Opens “מַאי בֵּינַיְיהוּ? עַרְבִי מָהוּל וְגַבְנוּנִי מָהוּל אִיכָּא…”
- Segment 1028 words
Opens “וּלְמַאן דְּאָמַר ״הִמּוֹל יִמּוֹל״ אִיכָּא? וְהָתְנַן: קוּנָּם…”
- Segment 1124 words
Opens “אֶלָּא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת…”
- Segment 1227 words
Opens “וּלְמַאן דְּאָמַר ״הִמּוֹל יִמּוֹל״ לֵיכָּא? וְהָתְנַן: ״קוּנָּם…”
- Segment 1327 words
Opens “אֶלָּא, אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אִשָּׁה, לְמַאן דְּאָמַר ״וְאַתָּה…”
- Segment 1431 words
Opens “וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר אִשָּׁה לָא? וְהָכְתִיב:…”
- Segment 1526 words
Opens “מַתְנִי׳ מִתְרַפְּאִין מֵהֶן רִיפּוּי מָמוֹן, אֲבָל לֹא…”
- Segment 1622 words
Opens “גְּמָ׳ מַאי ״רִיפּוּי מָמוֹן״, וּמַאי ״רִיפּוּי נְפָשׁוֹת״?…”
- Segment 1724 words
Opens “אֶלָּא, ״רִיפּוּי מָמוֹן״ — דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ…”
- Segment 1819 words
Opens “אֶלָּא, ״רִיפּוּי מָמוֹן״ — בְּהֶמְתּוֹ, ״רִיפּוּי נְפָשׁוֹת״…”
- Segment 1920 words
Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא: אֲבָל…”
Sages named on this page
- Rabbi Judah the Prince · Others · Fourth Generation of Tannaim
Rabbi Judah the Prince (Rebbi) was a leading sage of the fourth generation of Tannaim, famous for compiling the Mishnah.
Source: Avodah Zarah 27a · Segment 5 — “דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: מִנַּיִן לְמִילָה בְּגוֹי שֶׁהִיא…”
Original text
בְּרוֹפֵא מוּמְחֶה, דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִם הָיָה מוּמְחֶה לְרַבִּים — מוּתָּר.
We are dealing with an expert physician, who will not risk his reputation by harming a child. This is similar to that which Rabbi Yoḥanan said, as when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan says: If the physician was considered a recognized expert, it is permitted for one to be healed by him. When Rabbi Meir said that an Aramean may circumcise a Jewish boy, he was referring specifically to a doctor who is known for his expertise.
וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה כּוּתִי שַׁפִּיר דָּמֵי? וְהָתַנְיָא: יִשְׂרָאֵל מָל אֶת הַכּוּתִי, וְכוּתִי לֹא יָמוּל יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁמָּל לְשֵׁם הַר גְּרִזִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
The latter clause of the baraita states that Rabbi Yehuda maintains that a Samaritan may circumcise a Jewish infant. The Gemara asks: And does Rabbi Yehuda actually hold that it is permitted for a Samaritan to perform circumcision? But isn’t it taught in a baraita : A Jew may circumcise a Samaritan but a Samaritan may not be allowed to circumcise a Jew, because he circumcises him for the sake of Mount Gerizim; this is the statement of Rabbi Yehuda.
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ מִילָה מִן הַתּוֹרָה לִשְׁמָהּ? אֶלָּא מָל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ!
Rabbi Yosei said to him: And where do we find that the mitzva of circumcision from the Torah must be performed for the sake of fulfilling God’s will? Rather, a Samaritan may continue to circumcise Jews until his soul leaves his body, i.e., until the Samaritan dies, and there is no room for concern. But Rabbi Yehuda explicitly states above that circumcision may not be performed by a Samaritan.
אֶלָּא, לְעוֹלָם אֵיפוֹךְ כִּדְאָפְכִינַן מֵעִיקָּרָא, וּדְקָא קַשְׁיָא דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה — הָהִיא דְּרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הִיא.
Rather, actually you should reverse the opinions in the baraita as we reversed them initially. And as for the difficulty raised with regard to one statement of Rabbi Yehuda against the other statement of Rabbi Yehuda, that opinion, that a gentile may not perform circumcision, is actually the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. Conversely, the first baraita , which is reversed and therefore cites Rabbi Yehuda as maintaining that an Aramean may perform circumcision, is referring to Rabbi Yehuda bar Ilai. Accordingly, the different opinions reflect a dispute between tanna’im rather than a contradiction.
דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: מִנַּיִן לְמִילָה בְּגוֹי שֶׁהִיא פְּסוּלָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמוֹר״.
The Gemara cites a proof that according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi a gentile is not qualified to perform circumcision. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: From where is it derived with regard to circumcision performed by a gentile that it is not valid? The verse states: “And God said to Abraham: And as for you, you shall keep My covenant, you, and your seed after you throughout their generations” (Genesis 17:9).
אָמַר רַב חִסְדָּא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? דִּכְתִיב: ״לַה׳ הִמּוֹל״, וְרַבִּי יוֹסֵי — ״הִמּוֹל יִמּוֹל״.
§ It was stated that according to the opinion of Rabbi Yehuda circumcision must be performed for the sake of fulfilling a mitzva, whereas Rabbi Yosei holds that no particular intention is necessary. The Gemara analyzes these opinions. Rav Ḥisda said: What is the reasoning of Rabbi Yehuda? As it is written: “And when a stranger shall sojourn with thee, and will keep the Passover to the Lord let all his males be circumcised” (Exodus 12:48). It can be inferred from the verse that the males must be circumcised “to the Lord,” i.e., for the sake of fulfilling God’s will. The Gemara asks: And what is the reasoning of Rabbi Yosei? It is written: “He must be circumcised [ himmol yimmol ]” (Genesis 17:13). The usage of the doubled verb teaches that circumcision may be performed by anyone.
וְאִידָּךְ, הָכְתִיב: ״לַה׳ הִמּוֹל״! הָהוּא בְּפֶסַח כְּתִיב. וְאִידַּךְ נָמֵי הָכְתִיב: ״הִמּוֹל יִמּוֹל״! דִּבְּרָה תוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.
The Gemara asks: And according to the other Sage, i.e., Rabbi Yosei, isn’t it written: “To the Lord let all his males be circumcised,” which indicates that circumcision must be performed for the sake of fulfilling God’s will? The Gemara answers: That is written with regard to Passover. According to Rabbi Yosei, the phrase “to the Lord” is referring to the previous mention of the Paschal offering, rather than to circumcision. Accordingly, the verse should be read: “Will keep Passover to the Lord.” The Gemara asks: And according to the other Sage, Rabbi Yehuda, isn’t it also written: “He must be circumcised [ himmol yimmol ],” indicating that circumcision may be performed by anyone? The Gemara answers: The Torah spoke in the language of people, i.e., the doubled verb is the usual style of the Torah, which does not serve to teach a novel halakha .
אִיתְּמַר: מִנַּיִן לְמִילָה בְּגוֹי שֶׁהִיא פְּסוּלָה? דָּרוּ בַּר פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: ״וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר״, וְרַבִּי יוֹחָנָן: ״הִמּוֹל יִמּוֹל״.
§ The Gemara continues discussing the issue of circumcisions performed by gentiles. It was stated: From where is it derived with regard to circumcision performed by a gentile that it is not valid? Daru bar Pappa says in the name of Rav: This is derived from a verse, as it is stated: And God said to Abraham: “And as for you, you shall keep My covenant, you, and your seed after you throughout their generations.” And Rabbi Yoḥanan says that it is derived from the verse: “He must be circumcised [ himmol yimmol ].” According to Rabbi Yoḥanan, this verse teaches that a Jew must be circumcised by one who is already circumcised.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? עַרְבִי מָהוּל וְגַבְנוּנִי מָהוּל אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. מַאן דְּאָמַר ״הִמּוֹל יִמּוֹל״ — אִיכָּא, וּמַאן דְּאָמַר ״אֶת בְּרִיתִי תִּשְׁמֹר״ — לֵיכָּא.
The Gemara asks: What is the practical difference between these two opinions? There is a practical difference between them with regard to a circumcised Arab or a circumcised hill person [ gavnuni ]. According to the one who says that the halakha that a Jewish infant may be circumcised only by one who has been circumcised himself is derived from the verse: “He must be circumcised [ himmol yimmol ],” there is reason to permit an Arab or gavnuni to perform the circumcision, as they are circumcised. And according to the one who says that circumcision may not be performed by a gentile is derived from the phrase: “You shall keep my covenant,” there is no reason to permit an Arab or Gibeonite to perform circumcision.
וּלְמַאן דְּאָמַר ״הִמּוֹל יִמּוֹל״ אִיכָּא? וְהָתְנַן: קוּנָּם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה מִן הָעֲרֵלִים — מוּתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָסוּר בְּמוּלֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם; אַלְמָא, אַף עַל גַּב דִּמְהִילִי, כְּמַאן דְּלָא מְהִילִי דָּמוּ!
The Gemara raises an objection: And is it so, according to the one who says it is derived from the verse: “He must be circumcised [ himmol yimmol ],” that a Jew may not be circumcised by a gentile, that there is reason to permit a circumcised gentile to perform circumcision? But didn’t we learn in a mishna ( Nedarim 31b): With regard to one who vows: Deriving benefit from those who are uncircumcised is konam for me, he is permitted to derive benefit from uncircumcised Jews because they are not regarded as uncircumcised, but he is prohibited from deriving benefit from the uncircumcised of the nations of the world? Apparently, even though some gentiles are circumcised, they are nevertheless considered as those who are uncircumcised.
אֶלָּא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת מִילָה, וְלֹא מָלוּהוּ. לְמַאן דְּאָמַר ״וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר״ — אִיכָּא, לְמַאן דְּאָמַר ״הִמּוֹל יִמּוֹל״ — לֵיכָּא.
Rather, there is a difference between them with regard to a Jew whose brothers died due to circumcision, and as a result, they did not circumcise him. According to the one who says that the halakha is derived from the verse: “And as for you, you shall keep My covenant,” there is reason to permit such a person to perform circumcision, as he is a Jew. According to the one who says that the halakha is derived from the phrase: “He must be circumcised [ himmol yimmol ],” there is no reason to permit this Jew to perform circumcision, as he is not circumcised himself.
וּלְמַאן דְּאָמַר ״הִמּוֹל יִמּוֹל״ לֵיכָּא? וְהָתְנַן: ״קוּנָּם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה מִמּוּלִים״ — אָסוּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וּמוּתָּר בְּמוּלֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם, אַלְמָא אַף עַל גַּב דְּלָא מְהִילִי כְּמַאן דִּמְהִילִי דָּמוּ!
The Gemara rejects this suggestion as well: And is it so that according to the one who says that the halakha is derived from the verse: “He must be circumcised [ himmol yimmol ],” there is no reason to permit an uncircumcised Jew to perform circumcision? But didn’t we learn in a mishna ( Nedarim 31b): With regard to one who vows: Deriving benefit from those who are circumcised is konam for me, he is prohibited from deriving benefit even from uncircumcised Jews and he is permitted to derive benefit from the circumcised of the nations of the world. Apparently, even though some Jews are not circumcised, they are nevertheless considered as those who are circumcised.
אֶלָּא, אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אִשָּׁה, לְמַאן דְּאָמַר ״וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמוֹר״ — לֵיכָּא, דְּאִשָּׁה לָאו בַּת מִילָה הִיא, וּלְמַאן דְּאָמַר ״הִמּוֹל יִמּוֹל״ — אִיכָּא, דְּאִשָּׁה כְּמַאן דִּמְהִילָא דָּמְיָא.
Rather, there is a difference between these two opinions with regard to a woman. According to the one who says that the halakha is derived from the verse: “And as for you, you shall keep My covenant,” there is no reason to permit a woman to perform circumcision, as a woman is not subject to the mitzva of circumcision, and therefore she is not included in those who must keep God’s covenant. And according to the one who says that the halakha is derived from the verse: “He must be circumcised [ himmol yimmol ],” there is reason to permit a woman to perform circumcision, as a woman is considered as one who is naturally circumcised.
וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר אִשָּׁה לָא? וְהָכְתִיב: ״וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר״! קְרִי בֵּיהּ ״וַתַּקַּח״. וְהָכְתִיב ״וַתִּכְרֹת״! קְרִי בֵּיהּ ״וַתַּכְרֵת״, דְּאָמְרָה לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא וַעֲבַד. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: (אתיא) [אֲתַיאי] אִיהִי וְאַתְחִלָה, וַאֲתָא מֹשֶׁה וְאַגְמְרַהּ.
The Gemara raises a difficulty against this explanation: And is there anyone who says that a woman may not perform circumcision? But isn’t it written: “Then Zipporah took [ vattikkaḥ ] a flint and cut off the foreskin of her son” (Exodus 4:25). This verse explicitly states that a circumcision was performed by a woman. The Gemara answers that one should read into the verse: And she caused to be taken [ vattakkaḥ ], i.e., she did not take a flint herself. But isn’t it written: And she cut off [ vattikhrot ]? Read into the verse: And she caused to be cut off [ vattakhret ], as she told another person to take a flint and cut off her son’s foreskin, and he did so. The Gemara provides an alternative explanation: And if you wish, say instead: She came and began the act, and Moses came and completed the circumcision.
מַתְנִי׳ מִתְרַפְּאִין מֵהֶן רִיפּוּי מָמוֹן, אֲבָל לֹא רִיפּוּי נְפָשׁוֹת. וְאֵין מִסְתַּפְּרִין מֵהֶן בְּכׇל מָקוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מוּתָּר, אֲבָל לֹא בֵּינוֹ לְבֵינוֹ.
MISHNA: The mishna discusses the issue of accepting certain professional services from a gentile. One may be treated by gentiles, provided that it is monetary treatment, but not personal treatment. And one may not have his hair cut by them anywhere, due to the danger that the gentile will kill him with the razor; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: In the public thoroughfare, it is permitted to have one’s hair cut by a gentile, but not when the Jew and gentile are alone together.
גְּמָ׳ מַאי ״רִיפּוּי מָמוֹן״, וּמַאי ״רִיפּוּי נְפָשׁוֹת״? אִילֵּימָא ״רִיפּוּי מָמוֹן״ בְּשָׂכָר, ״רִיפּוּי נְפָשׁוֹת״ בְּחִנָּם — לִיתְנֵי: מִתְרַפְּאִין מֵהֶן בְּשָׂכָר אֲבָל לֹא בְּחִנָּם!
GEMARA: What is monetary treatment, and what is personal treatment? If we say that monetary treatment is medical attention provided in exchange for payment, whereas personal treatment is medical attention provided for free, then let the mishna teach: One may be treated by gentiles in exchange for payment, but not for free.
אֶלָּא, ״רִיפּוּי מָמוֹן״ — דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה, ״רִיפּוּי נְפָשׁוֹת״ — דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה. וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה: אֲפִילּוּ רִיבְדָּא דְּכוּסִילְתָּא לָא מִתַּסֵּינַן מִינַּיְיהוּ!
The Gemara suggests another explanation: Rather, monetary treatment is referring to medical treatment for a matter that poses no life-threatening danger, whereas personal treatment is referring to treatment for a matter that does pose life-threatening danger. The Gemara rejects this suggestion as well. But doesn’t Rav Yehuda say: Even with regard to the wound of a bloodletting incision [ rivda dekhusilta ] we are not permitted to be treated by gentiles. The wound left after bloodletting certainly does not pose life-threatening danger, and yet a Jew is prohibited from having it treated by a gentile.
אֶלָּא, ״רִיפּוּי מָמוֹן״ — בְּהֶמְתּוֹ, ״רִיפּוּי נְפָשׁוֹת״ — גּוּפֵיהּ, וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: אֲפִילּוּ רִיבְדָּא דְּכוּסִילְתָּא לָא מִתַּסֵּינַן מִינַּיְיהוּ.
Rather, monetary treatment is referring to medical treatment provided for one’s animal, whereas personal treatment is referring to treatment provided for his own body, and this is in accordance with that which Rav Yehuda says: Even with regard to the wound of a bloodletting incision, we are not permitted to be treated by them.
אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא: אֲבָל אִם אָמַר לוֹ סַם פְּלוֹנִי יָפֶה לוֹ, סַם פְּלוֹנִי רַע לוֹ — מוּתָּר.
Rav Ḥisda says that Mar Ukva says: But if a gentile said to him: Such and such a potion is beneficial for this ailment, or such and such a potion is harmful for this ailment, it is permitted to adhere to the gentile’s advice.