Commentary page
Yevamot 92a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYevamot 92a
Yevamot 92a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 485 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
כל קלא דבתר נשואין כגון כהן שנשא אשה ואח"כ יצא עליה קול גרושה או זונה:
כיון דאתאי לב"ד ושרינן לה הואיל והוצרכה לבא לב"ד להתירה אלמא בחי הוה מספקינן ליה קודם נשואין והלכך כמי שיצא הקול מאותה שעה דמי קמ"ל:
הורו בית דין ששקעה חמה בשבת והתירו לעשות מלאכה:
אין זו הוראה לסמוך עליה ולפטור יחיד שעשה על פיהם או אם עשו צבור על פיהם אין מביאין פר כשאר העלם דבר אלא כל אחד כשבה או שעירה שאין זה העלם דבר אלא טעות כסבורים שבא בעולם דבר שלא בא דהא לכ"ע גליא השתא דטעות הואי. והכא נמי דמתני' טעות היא כסבורים שמת והנה בא בעלה והכל רואים אלא אעד סמוך:
תדע דהוראה היא ע"י הוראת ב"ד היא ניסת ועלייהו תליא ולא אעד דהא בכל התורה עד אחד לא מהימן והכא מהימן דתורה לא האמינתו והם האמינוהו ועבדינן אפומייהו:
מאי טעמא לאו משום דהוראה היא וכשהורו שחלב הקיבה מותר דאיעלם מינייהו וסמוך אדעתייהו. והכא נמי אדעתייהו הוא דסמוך דאמרי כל אשה דייקא ומינסבא ונמצא דטעו בהוראתן דהא לא דייקא ואינסבא:
חזו טעמא טעם מובהק:
וכי הדר אמרי להיתירא בטעם שאינו מובהק מי משגיחין בהו:
16 more comments on this page.
Rashi on Yevamot 92a · Sefaria
Tosafot
כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן י"מ דוקא דיצא הקול שתחלת הנשואין היו באיסור דלקלא כי האי לא חיישינן דמדעבד נשואין מסתמא דיקו בה במלתא ושקר הוה אבל במאי דהוה אחר נשואין אסרינן שפיר בקלא ולפי זה אתי שפיר ההיא דרוכל דלעיל (יבמות דף כד:) ואר"י דאי איפשר לומר כן דבהדיא אמרינן בגיטין (דף פא. ושם) דבכל ענין לא חיישינן גבי כתב גט לאשתו והיא יושבת ומשמשתו תצא והדבר צריך בדיקה ופריך עלה והאמר רב אשי כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן וההיא דרוכל דלעיל כדפי' לעיל (יבמות דף כד: ד"ה אמר):
ואמרו לה מת בעליך והדר מת בנך כו' הולד הראשון והאחרון ממזר אמר ר"י דראשון היינו לפני שמועה והאחרון אחר שמועה כי ההיא דסיפא כדמפרש בגמ' דאין לפרש דלמסקנא דגמ' הוי דהכא מבעל ראשון ומבעל אחרון דהיינו מיבם דקנסו נמי לאוסרה איבם דהא ע"כ האי ממזר דהכא מדאורייתא קאמר כמו שאפרש ומיבם לא הוי ממזר מדאורייתא אפילו לר"ע דמשוי זנות יבמה כזנות דאשת איש לאוסרה איבם דאפילו אשת איש לא מיתסרא מדאורייתא ע"י טעות ואפילו מדרבנן לא מיתסרא איבם הכא למאי דמוקי לה לקמן (יבמות דף צד.) בתרי ותרי ובעידי הזמה וגט נמי לא בעי' מאותו מן השוק אם מתחלה נשאת בשני עדים כמו שהיתה מותרת לבעל אם היה קיים:
אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה וא"ת הא משמע בגיטין דאפי' לרבנן הוי ממזר מיבמה לשוק דבפרק הזורק (גיטין דף פ: ושם) בעי הש"ס אמשנה דכל עריות שאמרו צרותיהן מותרות נישאו אין זינו לא לימא תיהוי תיובתא לרב המנונא ובנישואין דוקא משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים או דלמא נישאו וה"ה זינו ומסייע לרב המנונא א"כ בעי למימר דההיא משנה אתיא כרבנן דלר' עקיבא הא ודאי אסורה ליבם אפילו מאן דלית ליה דרב המנונא כדמוכח בסוטה בפרק היה מביא (סוטה דף יח: ושם) ובההיא משנה קתני כל הדרכים האלו בה אלמא הוי ממזר לרבנן מיבמה ואר"י דהתם הוי ממזר מדרבנן משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה אבל מתני' משמע ליה דהוי ממזר מדאורייתא מדקתני סיפא אמרו לה מת בעליך ונשאת כו' והאחרון אינו ממזר ואי רישא ממזר מדרבנן האחרון אמאי אינו ממזר דכי היכי דקנסוה גבי בעל ה"נ קנסי לה לגבי בועל דאפילו אחר שמת בעלה או גירשה אסור בה והולד ממזר ממנו ואי מיירי בנשאת בעדים ולכך לא קנסוה א"כ ברישא למה קנסו לגבי יבמה ואין להקשות כיון דלרבנן נמי הוי ממזר מיבמה מדרבנן היכי קאמר לעיל סוף פ"ק (דף טו: ושם) בני צרות מעיד אני לכם שהם כהנים גדולים אפי' לב"ש שהיו בני יבמה לשוק דהתם שלא נשאת בטעות אלא בהוראת ב"ד ואין עומדת לצאת כלל דלא שייך טעמא דמיחלפא באשה אלא דוקא בנשאת בטעות שעומדת לצאת ובירושל' מוקי לההיא דגיטין כר' עקיבא ואמר ר"י דירושל' אתי כלישנא קמא דרב גידל דבסמוך דאמר יבמה קדושין ונשואין אין בה דנשואין נמי לא אסרי לה איבם דלית ליה דרב המנונא וכיון דבמזיד בזנות לא מיתסרא בנשואי שוגג נמי לא גזרו וליכא למגזר שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה נמצא מחזיר חלוצתו דהא אפילו באשה לא חיישינן להכי אלא משום קנס דהא בנתקדשה מותרת לחזור לו ולא חיישינן להכי משום דלא קנסינן לה ולא חיישינן נמי להאי לישנא דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ולהאי לישנא על כרחך ההיא דהזורק (גיטין דף פ: ושם) כר"ע והא דאמר לקמן (יבמות דף צד.) בסוגיא דעד אחד ביבמה מהו לר' עקיבא איצטריך דס"ד הואיל ואמר רבי עקיבא יש ממזר מיבמה חיישינן לקלקולא (ודייקא) משמע דלרבנן ליכא קלקולא בנשאת לשוק בשמועת טעות לאו משום דרב המנונא ולאו משום דמיחלפא ע"כ ההיא סוגיא לא אתיא כסתמא דהש"ס דגיטין אלא כלישנא קמא דרב גידל וכירושלמי אי נמי פשיטא להו כיון דרגילה ההוא דסניא ליה טפי מדרחמא ליה סברא דלא חיישינן אלא אקלקולא דאורייתא אע"ג דבעלמא חיישינן אקלקולא דרבנן תדע דהא מסיק דאפילו לקלקולא דאורייתא לא חיישינן הלכך אין תימה אי לא איצטריך ליה לאשמועינן דאקלקולא דרבנן לא חיישינן ונראה לר"י כתרי לישני בתראי דרב גידל דהולד ממזר לרבנן כסוגיא דגיטין (דף פ: ושם) אע"ג דליתא לדרב המנונא כדאמרינן בסוטה (דף יח: ושם) מ"מ מטעם דמחלפא הוי ממזר מדרבנן ואפילו אם תמצא לומר דהלכתא כלישנא קמא דרב גידל וכירושלמי דלרבנן לא הוי ממזר מ"מ תצא וכן פסק ר"ח ורב אלפס דאפי' יש לה כמה בנים תצא ואפי' לרבנן וכן יש בירושלמי דמוקי מתניתין דגיטין כר"ע אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה אבל לצאת תצא ובשיש לה בנים איירי דהא קאמר התם תצא מזה ומזה ושלשה עשר דבר בה ודלא כה"ג דמחלקי בין יש לה בנים לאין לה בנים ויש ספרים שכתוב בהם לקמן כל לשון ה"ג:
Tosafot on Yevamot 92a · Sefaria
Rashba
דאלו הורו ב"ד בחלב ודם להיתרא והדר חזו טעמא לאיסורא וכו' מדברי רבינו שלמה ז"ל נראה שהוא מפרש אף על פי שלא בררו לנו טעם ההיתר הראשון והדר חזו טעמא לאסורא ונתברר אצלנו טעמם, משום הכי אף על גב דהדור ואמרי להתירא לא שמעינן להו, אלא אם כן בררו לנו טעם ההיתר בהוראה זו האחרונה. ואלו הכא כי אתא עד אחד ושרינן אף על פי שלא נתברר אצלנו ההיתר, שאין עד אחד נאמן אלא שהאמינוהו, והדר אתו תרי ואיתכחשו ונתברר האיסור דכל תרי מהימני וחד לגבי תרי לאו כלום הוא, ואפילו הכי כי אתא השתא אחרינא ואמר עכשיו מת מהימן, ואף על גב דלא איתברר לן טעמא דבתרא מאי קאמר, ולא אמרינן הוראה היא וכשם שטעו בסמיכתן על הראשון כך טועין בזה, אלא אמרינן לאו הוראה היא וסהדא קמא אטעיין והאי בתרא מהימן, דאם ראשון הוחזק בשקרן כל ישראל מי הוחזקו. אבל הר"ם בר יוסף (מובא ברמב"ן) פירש דאלו הורו ב"ד בדבר שהיו מוחזקין עד היום באסור כחלב ודם, והם טעו והורו להתירא משום דאשכחו ביה טעמא, והדר חזו טעמא אחרינא לאיסורא ולאוקמא אחזקת איסור קמא, כי הדר אמרי להתירא לא משגחינן בהו, דאמרינן כיון דאתחזק איסורא ואינהו נמי בתר דשרו חזו בה טעמא לאיסורא, לא עדיף האי טעמא בתרא מטעמא קמא וקיימי' אחזקה קמייתא. הכא נמי אתא עד אחד ושרינא אף על פי שהיתה בחזקת איסורא אשת איש, ואתו בי תרי ואוקמוה אחזקתה ואסרנא, ואפילו הכי כי אתא עד אחד ואסהיד כקמא מצטרפין סהדא בתרא עם קמא. והיכא דנשאת לאחד מעדיה ואמרה ברי לי, לא מפקינן לה מיניה, והראשון עיקר, חדא דהא משמע מלישנא דגמרא דלא איתברר טעמייהו אלא בהוראה אמצעית, ולפי דברי הרב ז"ל כיון דאתא סהדא בתרא ואסהיד כקמא אפילו בהוראה אחרונה נתברר אצלנו טעמם, וכיון שנתברר טעם הוראתן אחרונה להיתרא, מפני מה אין משגיחין בהן.
תניא כותיה דר' יוחנן הורוה ב"ד להנשא והלכה וקלקלה כגון אלמנה לכהן גדול כו'. ירושלמי (ה"ב) הקלקול דומה לאכילת חלב ודם כשהורו התר לאכול חלב (ודם) ואכל דם (עיין שירי קרבן ופנ"מ שם).
Rashba on Yevamot 92a · Sefaria
Ritva
מ"ד הואיל ואתיא לב"ד ושרי לה כלו' שלא התירוה אלא ע"י הוראת ב"ד בקלא במקום נשואי' הוה ותתסר קמ"ל וא"ת ולימא האי ולא בעי תליא דהתם וי"ל דאי מהא ה"א דהכא דאלמוה רבנן לתקנתם ולהוראתם דלא תפקע משום קלא ואע"ג דאתחזק בב"ד דא"כ מה כח ב"ד יפה אבל בעלמא חיישי' ליה קמ"ל:
ליתא למתני' מדתנא בי מדרשא וכו' פי' דמתני' דהתם בי מדרשא תנן לה וקים לן דהלכתא היא ולהכי אית לן למדחי מתני' דהכא מקמי מתני' דהתם אמר רבא תדע דטעות היא דאלו הורו ב"ד בחלב ודם להתירא שמעי' להו פרש"י ז"ל אלו הורו ב"ד בחלב ודם להתירא ושמעי' להו אעפ"י שלא נתנו לנו בהתר זה טעם ברור לגמרי והדר חזו טעותא לאיסורא כלומ' חזרו בהם ונתנו לנו באיסורא טעם ברור ושמעי' להו כי הדרי וחזו טעמא להתירא לא משגיחינן בהו פי' כי הדר וחזו טעמא להתירא כעין הטעם הראשון ממש שלא הוסיפו לנו בירור יותר מן הראשון והיינו דלא משגחינן בהו וכן אתה לומד מאידך דנקטינן דכוותה במתני' דמעיקרא שריא ליה בעד א' שאיך הדבר ברור לגמרי והדר אסרנוה בב' עדים שהוא דבר ברור והדר שרנוה בעד א' ואעפ"י שאין בהיתר זה שום בירור יותר מן ההיתר הראשון והיינו שמעי' מינה דלאו הוראה היא דא"כ כיון שנמצא שטעו בהוראה ראשונה לא היינו שומעי' להם באחרונה שהיא כבראשונה ממש אלא ודאי הראשונה טעותא היא כסבורין כי אותו העד לא משקר ואיהי נמי דייק' ומנסיבא ונמצא שסמכנו באמונתו בטעות ומשום שטעינו בו אין לנו לומר שלא נאמין בזה האחרון ששיקר כי אם הראשון הוחזק של ישראל לא הוחזקו ואם היא לא דקדקה בפעם הראשון ונתקלקלה בו מסתמא מדקדקת עכשיו ובודאי סהדא בתרא אינו מעיד על המיתה שהעיד הראשון שא"כ לא שרינן לה דתרי ותרי נינהו ואפי' כשאומרת ברי לי ולאחר מעידיה לכתחלה לא תנשא ולישנא דקא שרי לה משמע דשרי לה לכתחלה אלא שזה העד האחרון מעיד שהוא מת עכשיו ואינו מכחיש את הראשוני' כלל ולהכי שרי לה על פומא מטעמ' דכתיבנ' לעיל זהו פי' שיטת רש"י ז"ל והיא הנכונה והר"ם ז"ל פי' בע"א ואינו נכון כנ"ל:
א"כ מאי יקוב הדין את ההר פי' דלא מיתמ' האי לישנא אלא בדבר שהיה אפשר לעוות בו דרך אחרת ואם איתא דלר' אלעזר יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב א"כ הכא ע"כ ממ"נ חייבת קרבן בין דתהוי הורא' בין דתהוי ריעות':
אבל זינת' לא דאמרן אתון דשרתון פנויה פי' דשרתון יתי לאנסובי ודאי כפנויה דייניתו ואר"י ז"ל דאפי' להאי לישנא אע"ג דכתיבו בגיטא ודין יהו ליכי מנאי למהך לאתנסבא לא סגי עד שיכתו' והרי את מותרת לכל אדם דדילמא איהו לא שריא אלא לאינסובי אבל לזנות לא והויא ליה כאומר הרי זה גיטך חוץ מזנותך דבמילתא דבי דינא לא אזלי' בתר לישנא אלא בתר עיקר טעמא וכי שרו לה לאינסובי ודאי לשוויה פנויה אתו אבל לגבי בעל בתר לישנא אזלינן ודילמא מקפיד הוא שלא להתירה בזנות ובדוכתה כתיבנא לה בס"ד:
ליתני הולד ממזר פי' כיון דלעולם הוא באיסור עמה וכל הולדות שילדה לו שוים באיסור אין לנו לומ' אלא שהולד ממזר:
אבל חכ"א אין ממזר מיבמה פי' הכא מוכח שאינו ממזר אפי' מדבריהם דכל היכא דהולד ממזר מדרבנן בהדיא קרי ממזר ועוד דאלו לדרבנן הולד ממזר מדבריהם מאי דוחקי' לאוקמה כר"ע ושיהא ממזר דאורייתא נוקמה בדרבנן ושיהא ממזר מדבריהם אלא ודאי כדאמרן וכן כתבו גדולי קצת רב"ה ז"ל:
האי תנא דר"ע הוא דאמר מחייבי לאוין גרידי שאין בהן שאר כגון יבמה לשוק לא הוי ממזר אבל מחייבו לאוין דשאר הוי ממזר וקרינן ליה בלשון חכמים משום דמשמע ליה לתנא ברא דהלכתא כוותיה ותנאי היא אליבא דר"ע ומיהו לית הלכתא כוותיה אלא כרבנן דעלמא שאין ממזר אלא מחייבי כריתות ומיתות ב"ד:
Ritva on Yevamot 92a · Sefaria
Meiri
וממה שאמר כאן הכא במאי עסקינן כגון דאתאי לבית דין ושרינן לה למדנו שאף על פי עד אחד אם נשאת בלא רשות בית דין נשואי היתר הם שלא הוצרכו להיתר בית דין אלא לכתחלה:
כבר ביארנו במשנתנו שאף בנשאת על פי בית דין כגון בעד אחד שהוצרכו להוראתם ואחר כך נמצא שלא מת שחייבת בקרבן ואע"פ שאף היחיד שעשה בהוראת בית דין פטור מן הקרבן אין זו הוראה אלא טעות והרי זה כהורו בית דין ששקעה חמה במוצאי שבת ועשה אחד מלאכה על פיהם ואחר כך זרחה שחייב קרבן ואין זה קרוי תולה בבית דין שאין זו הוראה אלא טעות ושמא תאמר והלא מכיון דבכל התורה כלה אין עד אחד נאמן בדבר שבערוה ובזו נאמן ודאי הוראה היא ובודאי עיקר הדין כשהסכימו חכמים להורות שתהא אשה מותרת על פי עד אחד הוראה היא ועל דעת זה היה רב נחמן אומר בסוגיא זו הוראה היא שהיה הולך אחר עיקר התקנה ומכל מקום רבא השיבו שאין הולכין אחר עיקר התקנה אלא אחר שעת המעשה שנמצא העד כפרן ונתגלה שלא היתה הוראה אלא טעות ותדע דאלו בעלמא אלו הורו בית דין בחלב ודם להיתירא ושמענו להם וחזרו וראו טעם לאסור ואסרו ושמעו להם אלו חזרו והורו להתיר מאותו טעם בעצמו שהתירו תחלה ודאי אין שומעין להם שמאחר שהדבר בחזקת איסור הוא ובתורת חדוש קבלנו מהם היתר ואחר כך ראינו שחזרו לאסור היאך הם מתירים מאותו טעם בעצמו שהתירו תחלה ואלו בזה אשה זו בחזקת איסור עומדת ובתורת חדוש קבלנו מהם היתר בעד אחד וכשבאו שנים והעידו שלא מת העמדנוה על חזקתה בברור ואם יבא אחר כן עד אחד שמת אנו סומכין עליו ומתירין אע"פ שבודאי טעינו תחלה על שסמכנו בעד אחד ואלו היתה הוראה היאך היינו שומעין להם ומה כחה של הוראה זו יפה מן הראשונה אלא ודאי דבר זה הואיל ואינו תלוי בסברא אלא בעדות אין זו הוראה אלא טעות הוא שטעינו על פי עדות הראשון ונמצא ששקר העיד ואם הוא הוחזק לא הוחזקו האחרים זהו עיקר הביאור בשמועה זו וקצת מפרשים בלבלו בה את הדברים וכבר רמזנו על ענין זה בראשון של עבודה זרה ובראשון של הוריות:
כל ששמעה שמת בעלה ונשאת בין על פי עצמה כגון בעדים בין על פי בית דין כגון בעד אחד ובא עליה זה שנשאת לו כמה ביאות או שזינתה ובא עליה כמה ביאות ואחר כך נודע שלא מת בעלה אינה חייבת אלא קרבן אחד על כלן שהרי שגגה אחת היא אבל אם נשאת לאנשים הרבה או שקילקלה עמהם חייבת על כל אחד מהם קרבן אחד אע"פ שהכל בשגגה אחת אחר שגופין מוחלקים הם:
המשנה השניה והכונה בה לבאר החלק השני וקצת החלק הראשון בסוף המשנה והוא ענין קיים היה ומת וכן לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך ונשאת ואחר כך אמרו לה חלוף היו הדברים תצא והולד הראשון והאחרון ממזר אמר הר"ם ירצה באומרו הראשון והאחרון אשר ילדה לפני שמועה ולאחר שמועה וזה דעת ר' עקיבא שדעתו שיש ממזר מחייבי לאוין לפי שהיבמה היא אסור לאו למאמר השם יתברך לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר ואין הלכה כר' עקיבא:
אמר המאירי אמרו לה מת בעליך תחלה ואחר כך מת בנך כלומר ואי את זקוקה ליבם כלל והלכה ונשאת לשוק בלא חליצה על פי אותה השמועה ואחר כך אמרו לה חלוף הדברים ר"ל שבנה מת תחלה ונמצאת זקוקה ליבם וכשנשאת הויא לה יבמה לשוק הולד ראשון ואחרון ממזר פי' שניהם על ולד של בעל שני נאמרו ומשום דקא בעי למיתנא סיפא ראשון ממזר אחרון אינו ממזר תנא ליה הכא ראשון ואחרון ממזר וראשון ר"ל את שנולד לה משני קודם ששמעה שהדברים בהפך ואחרון את שנולד לה אחר ששמעה שהדברים בהפך ומשנה זו לא נשנית אלא לר' עקיבא דסבירא ליה יש ממזר מיבמה אבל לרבנן אין ממזר מיבמה אלא ספק ממזר דמספקא לן לא תהיה אשת המת דכתב רחמנא אי דלא תהא בה הויה קאמר אי ללאו גרידא והילכך לרבנן הולד ספק ממזר ולא עוד אלא שיש פוסקים דלרבנן לא הוי ממזר אפילו מדברי סופרים כמו שביארנו בפרק החולץ ולדברי הכל מיהא מתניתין דקאמרה ממזר ר' עקיבא היא אלא שלדברי הכל לענין שאר הדרכים אף חכמים מודים ואסורה לשניהם ותצא מיבם בחליצה ומבעל בגט ואפילו היו לה בנים מבעל זה אע"פ שקצת גאונים חולקים בכך כמו שנבאר בגמרא דהא מתניתין בשיש לה בנים מבעל זה היא שנויה וקתני תצא וטעם הדבר משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ומכל מקום דוקא בנשאת על פי עד אחד ובאו שנים והעידו חלוף הדברים דאי תרי ותרי אם נשאת לאחד מעידיה והיא אומרת בריא לי לא תצא וכן שהולד אינו אלא ספק ממזר אף לר' עקיבא אי נמי בתרי ותרי וכגון שהוזמו הראשונים על ידי השניים דבטלה סהדותיהו לגמרי וכן פירשוה בגמרא:
משנה אמרו לה מת בנך ואחר כך מת בעליך ונתיבמה ואחר כך אמרו לה חלוף היו הדברים תצא והולד הראשון והאחרון ממזר אמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך אמרו לה קיים היה ומת הולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר אמרו לה מת בעליך ונתקדשה ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו אע"פ שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה זה מדרש דרש ר' אלעזר בן מתיה אשה גרושה מאישה לא מאיש שאינו אישה אמר הר"ם כל מה שאמר הולד הראשון והאחרון אשר ילדה לפני השמועה ולאחר השמועה כמו שזכרנו במה שקדם ומאמר ר' אליעזר אמת ובזה הפסיק הענין שהאדם כאשר כתב גט לאשתו ויכלו בו שהוא גרשה ממנו והניחה אסורה לכל האנשים כמו מה שיאמר לה הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם שהוא גט בטל והוא חספא בעלמא אבל היא אסורה על כהן בזה הגט ולא יותר לה שתנשא עד שיכתוב לה גט כשר לאמרו גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה וזהו הגט שפוסל בכהונה:
אמר המאירי אמרו לה מת בנך ואחר כך מת בעליך כלומר והרי את זקוקה ליבם אם ליבום אם לחליצה והלכה ונתיבמה ואחר כך אמרו לה חלוף הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזר ר"ל כל ולד שנולד לה מיבם זה הן שנולד לה לפני שמועת החלוף הן את שנולד לה לאחר שמועת החלוף ומשנה זו לדברי הכל שהרי מחייבי כריתות היא דהא הויא לה אשת אח שלא במקום מצוה ואף זו פירשוה בגמרא בנשאת על פי עד אחד ובאו שנים והעידו חלוף הדברים אי נמי תרי ותרי ודאזמינהו בתראי לקמאי הא כל שהיו תרי ותרי בהכחשת עדות אם נשאת לאחד מעידיה ואף היא אומרת בריא לי לא תצא וכן שהולד אינו אלא ספק ממזר הא לאחר ודאי תצא דהבא עליה באשם תלוי קאי ויש מפרשין בשתיהן דאף לאחר לא תצא ואין אומרים הבא עליה באשם תלוי הואיל ואלו ואלו מודים שהבעל והבן מתו אלא שנחלקו אי זה מת ראשון ובטלה לה חזקת אשת איש וחזקת אשת אח שאחר מיתה אין כאן דהואיל ויש מיתה שמפקעת איסור אשת אח אינה קרויה חזקה ואין הדברים נראין אלא כדעת ראשון דבנשאת לאחד מעידיה והיא אומרת בריא לי מיהא לא תצא וכן הולד אינו אלא ספק ממזר:
אמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך אמרו לה קיים היה בשעה שנשאת אלא שאחר כך מת הולד הראשון ר"ל שנולד לה קודם שמועת העדים השניים אע"פ שנולד לאחר המיתה ממזר מדברי סופרים הואיל ומכל מקום נולד בשעה שהיתה עומדת תחתיו בטעות והשני כשר לגמרי שהרי עכשו מותרת לו ומכאן למדנו שאף ברישא דמתניתין דאמרינן הולד ממזר מזה ומזה אם גירשה הראשון אחר שבא וכנסה השני אין הולד עוד ממזר אע"ג דאיסורא מיהא איכא וכדכתיבנא במתניתא קמא ויש מפרשים הראשון שנולד קודם שמת הבעל ממזר מן התורה והשני ר"ל שנולד אחר המיתה ואחר השמועה אינו ממזר מדברי תורה אלא מדברי סופרים ונראין הדברים כדעת ראשון מדקתני באידך מתניתין קיימת היתה ומתה הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר והתם ודאי אינו ממזר כלל קאמר דאחות אשה לאחר מיתת אחותה מותרת לגמרי וכן היא בתוספתא ובירושלמי וכן ראשון שהחזיר אחר שגירש השני מדברי סופרים אע"פ שאסור בכך אינו ממזר כלל ואע"פ שנחלקו קצת מפרשים בה כך היא השיטה הנכונה וכן מוכיח בפרק יש מותרות וכן יש שנחלקו בראשונה לומר שכל משני אף לאחר שגירש ראשון ממזר מדברי סופרים ויש להם ראיה בסוגית עד אחד ביבמה מהו שבסוגיא זו אלא שאין בה הכרח ומכל מקום אע"פ שהאחרון אינו ממזר תצא וכל הדרכים האלו בה ואף זו אתה מפרשה כחברותיה אם שנשאת באחד והוכחש בשנים אם בתרי ותרי ודאזמינהו בתראי לקמאי הא בתרי ותרי ובעדות לא תצא אם נשאת לאחד מעידיה ובבריא לי כמו שביארנו:
2 more comments on this page.
Meiri on Yevamot 92a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תובד"ה וא"ל מת בעלך והדר כו' דאין לפרש דלמסקנא דגמרא הוי דהכא מבעל ראשון כו' עכ"ל פירוש למסקנא דהכא היינו למאי דמוקמינן לקמן בעד אחד דסברא הוא דליקנסוה איבם כמו דאסרוה אבעל בעד אחד:
בד"ה אבל חכמים אומרים כו' ואי מיירי בניסת בעדים ולכך לא קנסוה אם כן ברישא למה קנסוה לגבי יבמה עכ"ל ולמאי דמוקמינן ליה לקמן נמי בב' עדים צ"ל נמי דממזר הוי מדאורייתא כר' עקיבא ולכך ברישא בין קודם השמועה בין לאחר השמועה הוי ממזר מדאורייתא מיבמה לשוק דהא עדיין לא חלצה ובסיפא דמת בעליך לא הוי ממזר לאחר השמועה דהשתא ודאי מת הבעל:
Chidushei Halachot on Yevamot 92a · Sefaria
Maharam
תוד"ה אבל חכמים אומרים וכו' א"כ ברישא למה קנסו לגבי יבמה פי' יבמה לשוק כשאמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך ונשאת לשוק וכו' דקתני תצא והוי הולד ראשון ושני ממזר:
Maharam on Yevamot 92a · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
תוס' ד"ה ואמרו לה מת בעלך וכו' (ומיבם לא הוי ממזר מדאורייתא כשאמרו לה מת בעלך ואח"כ מת בנה ונשאת ונמצא שבנה מת קודם, אפילו לר"ע דמשוי זנות דיבמה כזנות דא"א לאוסרה איבם), דאפילו א"א לא מתסרה מדאורייתא ע"י טעות. תמיהני הא גם בלא טעות אין כאן ממזר דאורייתא ואפי' בא"א דהא הסוגיא מפורשת בפרק החולץ (לעיל דף מט ע"ב) הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 92a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Yevamot, daf 92, Amud Aleph, about 485 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 121 words
Opens “כֹּל קָלָא דְּבָתַר נִשּׂוּאִין לָא חָיְישִׁינַן! מַהוּ…”
- Segment 230 words
Opens “נִיסֵּת עַל פִּי בֵּית דִּין תֵּצֵא וְכוּ׳.…”
- Segment 35 words
Opens “וְרַב נַחְמָן אָמַר: הוֹרָאָה הִיא.…”
- Segment 445 words
Opens “אָמַר רַב נַחְמָן: תֵּדַע דְּהוֹרָאָה הִיא, דִּבְכׇל…”
- Segment 525 words
Opens “וְאִילּוּ, הֵיכָא דַּאֲתָא עֵד אֶחָד — שְׁרֵינָא.…”
- Segment 635 words
Opens “וְאַף רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר דְּטָעוּת הוּא, דְּתַנְיָא,…”
- Segment 717 words
Opens “וְדִלְמָא קָסָבַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר יָחִיד שֶׁעָשָׂה בְּהוֹרָאַת…”
- Segment 821 words
Opens “הוֹרוּהָ בֵּית דִּין לְהִנָּשֵׂא כּוּ׳. מַאי ״קִלְקְלָה״?…”
- Segment 926 words
Opens “מַאן דְּאָמַר זִינְּתָה — כׇּל שֶׁכֵּן אַלְמָנָה…”
- Segment 1028 words
Opens “תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: הוֹרוּהָ בֵּית דִּין…”
- Segment 1125 words
Opens “וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: קׇרְבָּן אֶחָד עַל הַכֹּל. וּמוֹדִים…”
- Segment 1230 words
Opens “מַתְנִי׳ הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם,…”
- Segment 1344 words
Opens “אָמְרוּ לָהּ: מֵת בְּנֵךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת…”
- Segment 1440 words
Opens “אָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעְלִיךְ, וְנִתְקַדְּשָׁה, וְאַחַר כָּךְ…”
- Segment 1517 words
Opens “גְּמָ׳ מַאי רִאשׁוֹן וּמַאי אַחֲרוֹן? אִילֵּימָא רִאשׁוֹן…”
- Segment 1628 words
Opens “מִשּׁוּם דְּקָבָעֵי לְמִיתְנֵי סֵיפָא: אָמְרוּ לָהּ מֵת…”
- Segment 1724 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיָה…”
- Segment 1824 words
Opens “הַאי תַּנָּא — הָךְ תַּנָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא…”
Sages named on this page
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Yevamot 92a · Segment 17 — “…רַבָּנַן: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיָה אוֹמֵר: אֵין קִדּוּשִׁין…”
- Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim
Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.
Source: Yevamot 92a · Segment 2 — “…תֵּצֵא וְכוּ׳. אָמַר זְעֵירִי: לֵיתַהּ לְמַתְנִיתִין, מִדִּתְנַן בֵּי מִדְרְשָׁא.…”
Original text
כֹּל קָלָא דְּבָתַר נִשּׂוּאִין לָא חָיְישִׁינַן! מַהוּ דְּתֵימָא: הוֹאִיל וַאֲתַאי לְבֵי דִינָא וּשְׁרֵינַן, כְּקָלָא דְּקַמֵּי נִשּׂוּאִין דָּמֵי וְתִיתְּסַר, קָא מַשְׁמַע לַן.
We are not concerned about any rumor after marriage. If a rumor spread about a woman after her marriage that she was forbidden to her husband, the court takes no notice of these reports. The Gemara answers: There is a novel aspect to this teaching: Lest you say that since she came to the court and they permitted her, the very fact that her case had to be discussed indicates that her status is not fully established, and consequently one might think that it should be considered like a rumor before marriage, and she should therefore be forbidden, Rav Ashi therefore teaches us that even in this case, once she is married the court takes no notice of unsubstantiated rumors.
נִיסֵּת עַל פִּי בֵּית דִּין תֵּצֵא וְכוּ׳. אָמַר זְעֵירִי: לֵיתַהּ לְמַתְנִיתִין, מִדִּתְנַן בֵּי מִדְרְשָׁא. דְּתָנֵי בֵּי מִדְרְשָׁא: הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁשָּׁקְעָה חַמָּה, וּלְבַסּוֹף זָרְחָה — אֵין זוֹ הוֹרָאָה, אֶלָּא טָעוּת.
§ The mishna further taught that if she married by permission of the court she must leave him, but she is exempt from bringing a sin-offering. On this issue, Ze’eiri said: The mishna is not accepted, and this is derived from what was taught in the study hall, as it was taught in a baraita in the study hall: If the court ruled that the sun had set at the conclusion of Shabbat, which means it is permitted to perform labor, and later the sun shone, this is not a ruling for which the court is to blame, but an error. Consequently, the court does not have to bring an offering for the unwitting communal sin. Rather, each individual is liable to bring a separate offering. Here too, although the woman married with the consent of the court, they did not issue a mistaken ruling of halakha but simply erred with regard to the facts. She is therefore an unwitting sinner and is liable to bring an offering.
וְרַב נַחְמָן אָמַר: הוֹרָאָה הִיא.
And conversely, Rav Naḥman said that the court’s permission is considered a ruling that renders them liable to bring an offering for an unwitting communal sin.
אָמַר רַב נַחְמָן: תֵּדַע דְּהוֹרָאָה הִיא, דִּבְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ עֵד אֶחָד לָא מְהֵימַן וְהָכָא מְהֵימַן, מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּהוֹרָאָה הִיא. אָמַר רָבָא: תֵּדַע דְּטָעוּת הוּא, דְּאִילּוּ הוֹרוּ בֵּית דִּין בְּחֵלֶב וּבְדָם לְהֶיתֵּירָא, וַהֲדַר חֲזוֹ טַעְמָא לְאִיסּוּרָא, כִּי הָדְרִי וְאָמְרִי לְהֶיתֵּירָא — לָא מַשְׁגְּחִינַן בְּהוּ.
Rav Naḥman said: You can know that her permission to marry is a ruling, as in the entire Torah one witness is not deemed credible, and yet here he is deemed credible. What is the reason for this? Is it not because it is considered a ruling, i.e., she does not rely on the witness but on the decision of the court? By contrast, Rava said that we can know that her permission to marry is an error. His reasoning is that had the court ruled with regard to forbidden fat or with regard to blood that it is permitted, and they went back and saw a reason to prohibit it, if they subsequently retract and say that it is permitted we take no notice of them. If they did not find a conclusive proof but merely offered a new argument, this claim does not cancel the earlier ruling that the substance is forbidden.
וְאִילּוּ, הֵיכָא דַּאֲתָא עֵד אֶחָד — שְׁרֵינָא. אֲתוֹ תְּרֵי — אֲסַרְנָא. כִּי הֲדַר אֲתָא עֵד אַחֲרִינָא — שָׁרֵינַן לַהּ. מַאי טַעְמָא, לָאו מִשּׁוּם דְּטָעוּת הוּא?!
Whereas in the case of marriage, when one witness comes the court permits her, and when two witnesses subsequently come and testify that her husband is alive, they render her forbidden. When one other witness again comes forward, claiming that the husband is dead, they permit her. What is the reason for this? Is it not because it is considered an error of the court, as they did not issue their rulings based on their own reasoning but in reliance on the facts they had garnered from the witnesses? It is therefore considered a factual error, not a mistaken ruling.
וְאַף רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר דְּטָעוּת הוּא, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִקּוֹב הַדִּין אֶת הָהָר, וְתָבִיא חַטַּאת שְׁמֵינָה. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דְּטָעוּת הוּא — מִשּׁוּם הָכִי מַתְיָא קׇרְבָּן, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ דְּהוֹרָאָה הִיא, אַמַּאי מַתְיָא קׇרְבָּן?
The Gemara adds: And Rabbi Eliezer also maintains that the ruling of the court is an error, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: If a woman married by permission of the court and it later turned out that her husband was alive, let the law pierce the mountain, i.e., the matter must be fully investigated. If it turns out that the ruling of the court is incorrect, it is nullified and she brings a choice sin-offering. Granted, if you say that it is an error, it is due to that reason that she must bring an offering. However, if you say it is a ruling, why does she bring an offering? It is the court that should be liable to bring an offering for its incorrect ruling.
וְדִלְמָא קָסָבַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר יָחִיד שֶׁעָשָׂה בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין חַיָּיב?! אִם כֵּן, מָה ״יִקּוֹב הַדִּין אֶת הָהָר״.
The Gemara asks: But perhaps Rabbi Eliezer maintains that an individual who acted by ruling of the court is also liable to bring an offering, and this is why he obligates her to bring an offering, despite the fact that she went ahead with the consent of the court. The Gemara refutes this suggestion: If so, what need is there for the special mention of the rationale: Let the law pierce the mountain? He should simply have said that she is liable to bring an offering. Rather, Rabbi Eliezer evidently maintains that in general an individual does not have to bring an offering for a sin he committed based on the ruling of a court. Here, however, she must bring a sin-offering because there was an error with regard to the facts.
הוֹרוּהָ בֵּית דִּין לְהִנָּשֵׂא כּוּ׳. מַאי ״קִלְקְלָה״? רַבִּי אֶלְיעָזָר אוֹמֵר: זִינְּתָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט.
§ The mishna taught that if the court instructed her to marry, and she went and ruined herself, she is liable to bring an offering. The Gemara asks: What is the meaning of: Ruined herself? Rabbi Eliezer says: She engaged in licentious sexual relations with a man, i.e., intercourse not for the purpose of marriage. Rabbi Yoḥanan said: It means that she married in a prohibited manner, e.g., a widow to a High Priest, or a divorcée or a yevama who had performed ḥalitza [ ḥalutza ] to a common priest.
מַאן דְּאָמַר זִינְּתָה — כׇּל שֶׁכֵּן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל. מַאן דְּאָמַר אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, אֲבָל זִינְּתָה — לָא. מַאי טַעְמָא — [דְּאָמְרָה] אַתּוּן הוּא דְּשַׁוִּיתוּן פְּנוּיָה.
The Gemara elaborates: According to the one who says that she engaged in licentious sexual relations, she is all the more so liable to bring an offering if she is a widow who had sexual relations with a High Priest, as she performed an act prohibited by Torah law. Conversely, according to the one who says that the mishna is speaking of a widow who engaged in relations with a High Priest, it is only in that case that she must bring an offering; however, if she engaged in licentious sexual relations she is not liable to bring an offering. What is the reason? As she can say: It is you who deemed me unattached, and although my behavior was unseemly, I may live with whomever I choose as a single woman.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: הוֹרוּהָ בֵּית דִּין לְהִנָּשֵׂא וְהָלְכָה וְקִלְקְלָה, כְּגוֹן: אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט — חַיֶּיבֶת בְּקׇרְבָּן עַל כׇּל בִּיאָה וּבִיאָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר,
The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: If the court ruled that she may marry, and she went and ruined herself, for example a widow who engaged in intercourse with a High Priest, or a divorcée or a ḥalutza who engaged in intercourse with a common priest, she is liable to bring an offering for each and every sexual act, as each is a separate transgression. This is the statement of Rabbi Elazar.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: קׇרְבָּן אֶחָד עַל הַכֹּל. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁאִם נִשֵּׂאת לַחֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם — שֶׁחַיֶּיבֶת בְּקׇרְבָּן עַל כׇּל אֶחָד וְאֶחָד, הוֹאִיל וְגוּפִין מוּחְלָקִין.
And the Rabbis say that she brings one offering for all of them, as she performed them all in a single lapse of awareness. And the Rabbis concede to Rabbi Elazar that if a married woman married in error, e.g., to five people, that she is liable to bring an offering for each and every one of them, since they are separate bodies. She is obligated to bring an offering for each separate man with whom she engaged in sexual relations.
מַתְנִי׳ הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעְלִיךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנֵךְ, וְנִשֵּׂאת, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: חִילּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים — תֵּצֵא, וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן מַמְזֵר.
MISHNA: With regard to a woman whose husband and child went overseas, and witnesses came and said to her: Your husband died and afterward your child died, she does not require levirate marriage, as she had a child when her husband died. And for this reason she married another man. And if afterward they said to her that the matters were reversed, i.e., the child died before the husband, which means that she did require levirate marriage, she is therefore a yevama who married a stranger without ḥalitza and she must consequently leave her second husband. And with regard to the first child, the one born before they heard about the reversal, and the last one, born after they realized who actually died first, each of these children is a mamzer .
אָמְרוּ לָהּ: מֵת בְּנֵךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִיךְ, וְנִתְיַיבְּמָה, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: חִילּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים — תֵּצֵא, וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן מַמְזֵר. אָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעְלִיךְ וְנִיסֵּת, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: קַיָּים הָיָה וָמֵת — תֵּצֵא, וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן — מַמְזֵר, וְהָאַחֲרוֹן — אֵינוֹ מַמְזֵר.
Conversely, if they said to her: Your child died and afterward your husband died, and she therefore entered into levirate marriage, and afterward they said to her that the matters were reversed, which means she married her husband’s brother when there was no obligation of levirate marriage, she must leave her husband, and the first child and the last one are each a mamzer . If they said to her: Your husband died, and she married, and afterward they said to her that he was alive at the time of her marriage and he later died, she must leave the second husband. And the first child, born when her original husband was still alive, is a mamzer , and the last one, born after his death, is not a mamzer .
אָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעְלִיךְ, וְנִתְקַדְּשָׁה, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ — מוּתֶּרֶת לַחְזוֹר לוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לָהּ אַחֲרוֹן גֵּט — לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא: ״וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ״ — וְלֹא מֵאִישׁ שֶׁאֵינוֹ אִישָׁהּ.
If they said to her: Your husband died, and she became betrothed to another man, and afterward her husband came, she is permitted to return to him, as betrothal alone does not render her forbidden to her husband. Furthermore, although the last man, i.e., her betrothed, gave her a bill of divorce, he has not thereby disqualified her from marrying into the priesthood. She was never his wife, for the betrothal was invalid, and a bill of divorce given to the wife of another man does not disqualify her. This was taught by Rabbi Elazar ben Matya: The verse states with regard to priests: “Neither shall they take a woman divorced from her husband” (Leviticus 21:7), which indicates: And not one who was divorced from a man who is not her husband, e.g., the second man in this case.
גְּמָ׳ מַאי רִאשׁוֹן וּמַאי אַחֲרוֹן? אִילֵּימָא רִאשׁוֹן — לִפְנֵי שְׁמוּעָה, וְאַחֲרוֹן — לְאַחַר שְׁמוּעָה, לִיתְנֵי: הַוָּלָד מַמְזֵר!
GEMARA: The Gemara asks a question with regard to the first section of the mishna: What is the meaning of first child and what is the meaning of last child in this context? If we say that the first means the one born before her hearing that the report was erroneous, and the last means the one born after she heard, let him teach simply: The offspring is a mamzer , as there is no difference between the two cases.
מִשּׁוּם דְּקָבָעֵי לְמִיתְנֵי סֵיפָא: אָמְרוּ לָהּ מֵת בַּעְלִיךְ וְנִשֵּׂאת, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ קַיָּים הָיָה וּמֵת, הָרִאשׁוֹן מַמְזֵר וְהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַמְזֵר — תְּנָא נָמֵי רֵישָׁא רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן מַמְזֵר.
The Gemara explains that because the tanna wanted to teach in the latter clause: If they said to her your husband died, and she married, and afterward they said to her that he was alive and he later died, the first child is a mamzer and the last one is not a mamzer , he also taught in the first clause: The first and the last are each a mamzer , despite the fact that in this case it makes no difference whether the child was born before or after she heard.
תָּנוּ רַבָּנַן: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיָה אוֹמֵר: אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּיבֵי לָאוִין. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין מַמְזֵר מִיְּבָמָה. וְלֵימָא: אֵין מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי לָאוִין!
§ The Sages taught: This mishna is the statement of Rabbi Akiva, who would say that betrothal does not take effect for those liable for violating regular prohibitions, and therefore the child of a yevama who transgressed a prohibition by marrying someone else is a mamzer . However, the Rabbis say that there is no mamzer from a yevama . The Gemara asks: And let the Rabbis say, as a principle: There is no mamzer from those liable for violating regular prohibitions.
הַאי תַּנָּא — הָךְ תַּנָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא הוּא, דְּאָמַר: מֵחַיָּיבֵי לָאוִין דִּשְׁאֵר הָוֵי מַמְזֵר, מֵחַיָּיבֵי לָאוִין גְּרִידִי — לָא הָוֵי מַמְזֵר. אָמַר רַב יְהוּדָה
The Gemara answers: This tanna called the Rabbis is in fact another tanna citing the opinion of Rabbi Akiva, who claims that Rabbi Akiva said that a child born from those liable for violating prohibitions proscribing sexual relations with close relatives is a mamzer , but one born from those liable for violating regular prohibitions, i.e., a prohibition that does not involve a family relationship, such as the prohibition that “the wife of the dead man shall not be married outside of the family to one not of his kin” (Deuteronomy 25:5), is not a mamzer . Rav Yehuda said