Talmud Builders

    Commentary page

    Yevamot 84b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 84b

    Yevamot 84b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 366 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    נישואין הראשונים שנשאה אח שמת מפילין אותה לייבום ובתר ההיא שעתא אזלינן ואי לאו אלמנה מאחר הואי שרינן לה לכ"ג יבמה:

    והא תנא חלל שנשא כשרה ואסר לה לייבומי לאח כשר:

    דוקא אלמנה שנתחללה בביאתו ונאסרה לאחיו ההדיוט אבל בתולה חזיא לה להתייבם:

    אם איתא להא דרב דימי אם הלכה כמותו:

    מראשונה ומשנייה דהוה להו דור שלישי ודור שני:

    נסיב כי אורחייהו שלישי נשא ישראלית ושני מצרית שנייה אסורות ליבמיהן דשלישי ישראל הוא ואסור בשנייה דמצרי ואדומי אחד זכרים ואחד נקבות אסורין עד דור שלישי ושני אסור בישראלית:

    אי אפוך ונסוב שנשא שלישי שנייה ושני נשא ישראלי':

    גיורת מותרת לשלישי דישראל הוא ולשני דקהל גרים לא איקרי קהל ולא קרינן שלישי יבא בקהל ולא שני דזו לאו קהל הואי ואם נשא האחר גיורת ומת מותרת ליבמה כבעלה:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 84b · Sefaria

    Tosafot

    וכי תימא קסבר האי תנא דנישואין הראשונים מפילין תימה דבכה"ג לא אמרינן בשום דוכתא נישואין מפילין דלהחמיר הוא דאמר הכי לאסור כנס ואח"כ גירש בפ"ד אחין (לעיל יבמות ל:) אבל להקל לא אשכחן ועוד דאפי' לאחר מיתה אמרי' בהערל (לעיל יבמות עט:) כשנפלה לו ואח"כ נפצע דחייל איסור פציעה וי"ל דבלאו הכי פריך לה מגופה:

    אי נסוב כי אורחייהו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן לא שנשא שני שניה ושלישי שלישית דא"כ שתיהן מותרות לבעליהן וליבמיהן דהא קסבר דקהל גרים לא אקרי קהל כדקאמר מותרות לאלו ולאלו גיורות אלא בן השנייה שהוא שלישי נשא ישראלית והיינו כי אורחייהו שהוא מותר בה ואר"י דאסורות ליבמיהן לא קאי אתרוייהו דאשת שני שהיא שנייה מותרת ליבמה דקהל גרים לא איקרי קהל ומשום אשת שלישי שהיא ישראלית נקט אסורות ליבמיהן וכן הא דקאמר אי אפוך מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן נמי לא קאי אלא אאשת מצרי שני שנשא ישראלית ומשום הכי נקט כה"ג אי נסוב כי אורחייהו אי אפוך ונסוב דלא מצי למינקט כולה מילתא בחד גברא וקאי מעיקרא אאשת שלישי ובתר הכי קאי אאשת שני וא"ת ואמאי לא נקט דליהוי קאי אתרוייהו כגון מצרי שני שנשא ישראלית ומצרית ראשונה דהשתא אחד מהם ישראל גמור ואחד מצרי שני נסוב כי אורחייהו שתיהן אסורות ליבמיהן אפוך ונסוב אסורות לבעליהן וי"ל דבן הישראלית ממצרי שכי אין חשוב ישראל לענין קהל אלא חשיב קהל גרים וא"ת אפי' ליתא לדרב דימי ליתני ישראל שנשא שתי נשים מצרית ראשונה וישראלית והיו לו בנים משתיהן דבן מצרית מצרי שני ובן ישראלית ישראל נסוב כי אורחייהו אסורות ליבמיהן אפוך ונסוב אסורות לבעליהן וכ"ת דלא תני הכי לפי שנישואי מצרית הוי באיסור והא קתני ממזר וחלל שנשאו באיסור ואומר ר"י דלא פריך אלא ממה ששייר דברים של חידוש דאם איתא לדרב דימי היה לו לכוללה במשנתנו ולהכי כי משני שייר פצוע דכא פריך הא תנא ליה חייבי לאוין ואין זה חידוש ולבסוף מסיק דמ"מ שיורא הוא והא דלא קאמר שייר גרושה זונה ונתינה משום דלא חשיב להו שיורא דכיון דתנא חללה הוא הדין גרושה וזונה ונתינה הויא בכלל ממזרת דהכל ענין אחד וא"ת ומאי מקשה לרב דימי לימא דלא תני הכי משום דבפלוגתא לא קמיירי דאיכא למ"ד קהל גרים מיקרי קהל ועוד דר' שמעון מתיר הנקבות מיד ויש לומר דעדיפא משני ועוד דמתני' איירי בפלוגתא דקסבר קידושין תופסין בחייבי לאוין דקתני בחייבי לאוין אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן משמע דשייך בהו ייבום אלמא תפסי בהו קידושין:

    שייר פצוע דכא אפי' נפצע לאחר שנשאה לא מיתסרא בהכי ליבם שאין פצוע דכא ולא אמרינן במותר לה נאסרה כו' דלא שייך אלא כשנעשה באשה שום מעשה דנאסרה בכך לבעל כגון סוטה ומחזיר גרושתו דפ"ק (דף יא:):

    וקמשמע לן לאו השוה בכל משום מותרות ליבמיהן איצטריך לאשמועינן בלאו השוה בכל דאי משום אסורות ליבמיהן כיון דאשמועינן בלאו שאין שוה בכל כל שכן בלאו השוה בכל:

    אלא לאו ש"מ תנא ושייר וא"ת והא אלו קתני דהכי פריך בפ"ק דקידושין (דף טז: ושם) גבי ואלו שמעניקין להן וגבי אלו דברים שאין להם שיעור בשלהי פרקא (שם דף מ.) ואר"י דהכא לא נקט אלו אלא לפרושי הא דקתני עניינים הרבה ברישא יש מותרות יש אסורות ולהכי לא שייך למפרך ועוד דבכל מקום ששונה שני עניינים אלו ואלו שיש ואלו שאין משייר אע"ג דתני אלו כי ההיא דאלו נערות שיש להן קנס (כתובות דף כט.) דשייר מצרי ואדומי ופסול כהונה ובמזבח מקדש (זבחים דף פד.) דתנן אלו שפסולן בקדש ולא חשיב ניתנים למעלה שנתן למטה כו' בחוץ בפנים בפנים בחוץ ופסח וחטאת ששחטן שלא לשמן דחשיב להו ברייתא (שם):

    Tosafot on Yevamot 84b · Sefaria

    Rashba

    וכי תימא קסבר האי תנא נשואין הראשונים מפילין מסתברא דאפילו למאן דאמר נשואין הראשונים מפילין לא שרי בכי הא, דהא נבעלה ונתאלמנה, ולא גרע נתאלמנה לאחר נשואין הראשונים מבגרה תחתיו דהיא מקודשת עצמו ממש שהיא אסורה לו. ותדע לך עוד דאם איתא מאי קושיא מחלל שנשא כשרה דלא אמרינן נשואין הראשונים מפילין, דההיא לכולי עלמא אי אפשר להתירה דהא נבעלה לפסול לה, וכל שנבעלה לפסול פסלה ואפילו מתרומה דבי נשא. אלא אורחא דמלתא קא מקשה, כלומר וכי תימא קסבר האי תנא דנשואין הראשונים מפילין ואפילו בכהאי גוונא, הרי חלל שנשא כשרה דלא אמרינן, ואי נסיב כי ארחייהו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן. קשיא לי בשלמא ישראלית שנשאת לשלישי אסורה לשני אלא שניה לשלישי אמאי, והלא קהל גרים לא איקרי קהל ומצרי שלישי מותר הוא במצרית שניה, ורב פפא דאתקיף לה אליבא דמאן דאמר קהל גרים לא אקרי קהל קא מתקיף, וכדאמר מותרות לאלו ולאלו גיורות. וניחא ליה דהא דקאמר הכא ואסורות ליבמיהם לאו למימרא שיהיו אסורות שתיהן ליבם, אלא דמשכחת בהו מותרות לבעליהן וחדא מינייהו אסורה ליבם ומותרת לבעל, וחדא אסורה לבעל ומותרת ליבם. ותדע לך דהא אסורות לאלו ואלו איילונית דקאמר על כרחין ישראלית איילונית שנשא לשלישי אינה אסורה לבעל, אלא משום שני דאסורה לו אותה שנשאת לו ואסורה להתיבם לשלישי משום דאינה בת יבום קטנה.

    וכל היכא דאיהו מוזהר איהי נמי מוזהרה מהכא נפקא מדרב יהודה נפקא כו'. ואי קשיא לך ת"ל משום דהא איכא ולפני עור לא תתן מכשול. איכא למימר דאין ללקות. עליו משום לאו המיוחד בה מהדרינן ולפני עור לא תתן מכשול אינו מיוחד בה. הרמב"ן נר"ו (ד"ה הא).

    Rashba on Yevamot 84b · Sefaria

    Ritva

    וכ"ת קסבר האי תנא נשואים הראשונים מפילים פי' ובשעת נשואין שנעשת זקוקה לו כשרה היתה ואעפ"י שנאסרה לו בשעת מיתה הא מצות יבום קדים:

    והרי חלל שנשא כשרה ולא אמרי' נשואי' הראשוני' מפילי' ק"ל אפי' למ"ד נשואי' הראשוני' מפילי' היאך אפשר לומר דליפק' איסור חללה ואיסור אלמנה דההוא טעמא דנשואי' הראשונים מפילי' לא שייך אלא לענין צרת ערות דכנס ולבסוף גרש לאסור צרה משום ערוה אבל לענין גופא שנתחללה קודם יבום ליכא למימר הכי דלא עדיפא זיקה מקדושי' ואלו כ"ג שקדש את הבתולה ובגרה תחתיו הרי היא אסורה לו וי"ל דאנן לרבותא פרכי' דאי טעית לומר דלמ"ד נשואין הראשונים מפילין לא חיישי' לאיסור כהונה הבא לאחר כן אין לך לטעות כן שהרי חלל שנשא כשיר' דלא אמרי' נשואי' הראשונים מפילי' ולאו משום דס"ל להאי תנא מיתה מפלת אלא דבה"ג ליכא טעמא דנשואי' הראשונים מפילין זהו הנר' נכון בזה:

    אבל בתולה חזיא ליה פי' חזיא לבעל ראשון אעפ"י שהיה כ"ג וחזיא השתא לאחיו כ"ה דהא לא נעשית חללה כלל והוי מותרת לזה ולזה ולכ"ג הוא דאסורה בלחוד משום חללה ותהוי מכלל המותרות לבעליה' ואסורות ליבמיהם:

    ליתני נמי מצרי שני שנשא מצריות א' ראשונה ואחד שניה והיו לו בנים מראשונה ומשניה פי' ובני הראשונה הם שניים ובני הב' הם שלישים:

    ניסוב כי אורחא פי' שנשא הב' מצרית שניה והג' נשא בת ישראל מותרות לבעליהם ואסורות ליבמיהם וא"ת ניחא דאשת שלישי ישראלית אם מת אסורה ליבמה מצרי שני אבל אשת מצרי שני למה אסורה ליבמה מצרי ג' כיון דסבי' לן דקהל גרים לא איקרי קהל כדאמרינן בסמוך מותרות לאלו ואלו גיורת הרי מצרי ג' שהוא גר מותר במצרי' ראשונ' ושניי' וי"ל דאה"נ ולא נקטי ליה משום מצרי שני שאסור באשתו של ג' ועל אשתו של ג' אמרינן דמותרת לבעל' ואסור ליבמ' ואי איפוך להו דנסיב שני מצרית שלישית אסורה לבעלה ומותרת ליבמה ותדע דבסמוך אמרי' אסורו' לאלו ולאלו אילונית כלומר משום דהויא ישראלית גמורה וההיא ודאי אינ' אסורה לינשא למצרי ג' אלא משום מצרי שני נקטוה לה שהיא אסורה לו משום בת ישראל וכשמת אסורה לאחיו משום דכתיב אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת וכדפרש"י ז"ל בסמוך:

    מאי שייר דהאי שייר פי' תנא לעול' מילתא חדא לא שייר שייר פצוע דכא פי' שאם הבעל פצוע דכא אסורה לו ומותרת לאחיו ואם אחיו לבדו פצוע דכא אסורה ליבם ומותרת לבעל ואם שניהם פצועי' דכא אסורה לשניהם ואם היא גיורת מותרת לשניהם וכפרש"י ז"ל:

    ההיא איצטריך ליה לאשמועינן כדרב יהודה אמר רב פירש דכי הדר תני חלל שנשא כשרה לאו משום איסורה ליבמה נקט לה אלא משום מותרת לבעלה לאשמועינן כדרב יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולי' פי' ואע"ג דכהן מוזהר שלא ישא חללה אין הכהנת מוזהרת שלא תנשא לחלל פי' דהא לא חזינן אזהרה בכתוב אלא על הכהני' שלא ישאו חללה ואלו היה חלל פסול לנקבות כמו לזכרים הי"לל לא יבא חלל בקהל כהונה כדתיב לא יבא בקהל ה' שהוא אזהרה בין לממזר בין לממזרת כן פי' מ"ה הר"ם ז"ל בשם אחיו ובשם הראב"ד ז"ל:

    מאי כשרה כשרה לכהונה וא"ת וכי אין בת ישראל כשרה לכהונה כבר פרש"י ז"ל שהיא כשרה מן המובחר כדאמרי' בפסח ראשון סעודת הרשות בת ישראל לכהן:

    1 more comments on this page.

    Ritva on Yevamot 84b · Sefaria

    Meiri

    זה שביארנו שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין פירושו כשרות לכהונה לא הוזהרו שלא לינשא לפסולי כהונה כגון חלל וגר ומשוחרר ואפילו היתה היא כהנת ומכל מקום כל שנשאת או נבעלה לחלל נעשית חללה ואפילו בת ישראל והראיה שהרי היה סבור לתרץ כאן בחלל שנשא כשרה דכשרה לקהל קאמר ר"ל ישראלית ואפילו הכי כשנבעלה לחלל אסורה ליבמה כהן אע"פ שאין סרך איסור בביאת חלל שבה אחר שביארנו שלא הוזהרו כשרות לכהונה לינשא לפסולי כהונה מהו שאמרו לא יקחו לא יקחו תרי זימני ר"ל אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו להזהיר האשה על ידי האיש תדע שלא נאמר להזהיר הכשרות על הפסולות אלא להזהיר הפסולות שלא לינשא לכשרים שכל שהוא מוזהר שלא לישאנה אף היא מוזהרת שלא לינשא לו ואע"ג דמכל מקום הא איכא לאו דלפני עור מכל מקום לפני עור אין לוקין עליו וזו לוקה מלאו זה המיוחד לכך:

    כל לא תעשה שבתורה נשים חייבות בהם שנאמר איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ואין בזה חלוק בין לאו השוה בכל ללאו שאינו שוה בכל כגון איסורי כהונה ומכל מקום יצאו מן הכלל בל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים כמו שביארנו במסכת קדושין כ"ט א':

    Meiri on Yevamot 84b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה דוקא אלמנה שנתחללה בביאתו ונאסרה לאחיו ההדיוט כו' עכ"ל דקדק לפרש דמשום אחיו ההדיוט שהוא היבם נקט אלמנה בסיפא ולא סגי ליה למימר דנקט אלמנה משום בעלה כ"ג גופיה דבתולה חזיא ליה היינו משום דדומיא דהכי בעי למימר דנקט אלמנה ברישא משום איסורא דיבם דלבעלה כהן הדיוט מותרת והשתא ניחא הא דקאמר הא ודאי משום סיפא כו' ולא קאמר דמשום מציעתא דנקט אלמנה נקט נמי ברישא אלמנה דהא לא הוה דומה דבמציעתא נקט אלמנה משום איסורא דבעלה כ"ג וברישא נקט אלמנה משום איסורא דיבם ודו"ק:

    בד"ה נסיב כי אורחייהו שלישי נשא ישראלית כו' עכ"ל צ"ל דלאו דוקא נקט ישראלית דה"ה שלישית דהא שלישי ושלישית ישראלים גמורים הם לפירושו כדלקמן:

    תוס' בד"ה אי נסיב כי אורחייהו כו' ומש"ה נקט כה"ג אי נסיב כי אורחייהו ואי אפיך ונסיב דלא מצי למנקט כולה מלתא בחד גברא כו' עכ"ל אין לפרש דבריהם דבעו למימר דלפרש"י תקשי דה"ל למנקט כולה מלתא בחד גברא דהשני נשא ישראלית ושניה שהישראלית אסורה לבעלה ומותרת ליבם והשניה מותרת לבעלה ואסורה ליבם וכן בהיפך אם השלישי נשא שתיהן ולא הל"ל נסיב כי אורחייהו ואי אפיך ונסיב אבל לפירושם ניחא דלא מצי למנקט כולה מלתא בחד גברא כיון דהשניה מותרת לשניהם דא"כ לקמן שכתבו התוס' וא"ת אמאי לא נקט דליהוי קאי תרוייהו כו' ונסיב כי אורחייהו כו' עכ"ל (א) לא הל"ל הכי דהא טפי ניחא למנקט כולה מלתא בחד גברא ולא למימר אי נסיב כי אורחייהו ואי אפיך ונסיב ועוד לפירושם נמי תיקשי דלא ה"ל למנקט דנסיב כי אורחייהו ב' נשים אלא בחד איתתא ישראלית סגי וע"כ הנראה דכוונתם לומר דודאי לפרש"י דקאי איסורא דלבעל וליבם אתרוייהו בין אישראלית ובין אשניה שפיר קאמר אי נסיב כי אורחייהו ואי אפיך ונסיב אבל לפירושם דאיסורא דלבעל וליבם לא קאי אלא אישראלית תקשי להו דלא ה"ל למנקט כי האי לישנא אי נסיב כי אורחייהו ואי אפיך ונסיב דמשמע דאתרתי נשים קאי וקאמרי דאכתי איכא למימר דמש"ה נקט כה"ג אי נסיב כי אורחייהו ואי אפיך משום האנשים דלא מצי למנקט כולה מלתא בחד גברא כו' ודו"ק. :

    Chidushei Halachot on Yevamot 84b · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה ולא אתיא עשה וכו' כיון דגזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שניה וכו'. ר"ל דמן הדין הוה לן למימר אפי' בלאו השוה בכל דאתי עשה ודחי לא תעשה אלא דמדרבנן אסורה ליבם משום דגזרינן ביאה ראשונה דהוה עשה אטו ביאה שניה דלא הוי בה עשה שכבר קיים העשה בביאה ראשונה א"כ ה"ה דגזרינן בלאו שאינו שוה בכל:

    Maharam on Yevamot 84b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' כל היכא דהוא מוזהר עי' חגיגה דף יד ע"ב תוד"ה בסולה ובנדרים בת"י דף צ ע"ב ד"ה חזרו לומר:

    Gilyon HaShas on Yevamot 84b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 84, Amud Bet, about 366 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “וְכִי תֵּימָא: קָסָבַר הַאי תַּנָּא נִישּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים…”

    2. Segment 232 words

      Opens “הָא וַדַּאי מִשּׁוּם סֵיפָא, מִשּׁוּם דְּקָבָעֵי לְמִיתְנָא…”

    3. Segment 325 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: אִם אִיתָא לְהָא…”

    4. Segment 423 words

      Opens “מִצְרִי שֵׁנִי שֶׁנָּשָׂא שְׁתֵּי מִצְרִיּוֹת, אַחַת רִאשׁוֹנָה…”

    5. Segment 518 words

      Opens “וְאִי אֵיפוּךְ וּנְסוּב — מוּתָּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת…”

    6. Segment 69 words

      Opens “תְּנָא וְשַׁיַּיר. מַאי שַׁיַּיר דְּהַאי שַׁיַּיר? שַׁיַּיר…”

    7. Segment 712 words

      Opens “אִי מִשּׁוּם פְּצוּעַ דַּכָּא — לָאו שִׁיּוּרָא,…”

    8. Segment 817 words

      Opens “אַטּוּ חַיָּיבֵי לָאוִין מִי לָא קָתָנֵי וַהֲדַר…”

    9. Segment 918 words

      Opens “הָהוּא, אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ לְאַשְׁמוֹעִינַן כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר…”

    10. Segment 1029 words

      Opens “וְהָא קָתָנֵי: חָלָל שֶׁנָּשָׂא כְּשֵׁרָה, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “הָא קָתָנֵי: יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֵשׁ לוֹ…”

    12. Segment 1227 words

      Opens “גּוּפָא. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לֹא…”

    13. Segment 137 words

      Opens “לָא, יִשְׂרְאֵלִית. וּמַאי ״כְּשֵׁרָה״ — כְּשֵׁרָה לַקָּהָל.…”

    14. Segment 1428 words

      Opens “אִי הָכִי: ״יֵשׁ לוֹ אָח כָּשֵׁר״, נָמֵי…”

    15. Segment 1514 words

      Opens “מֵתִיב רָבִין בַּר נַחְמָן: ״לֹא יִקָּחוּ... לֹא…”

    16. Segment 1618 words

      Opens “אָמַר רָבָא: כֹּל הֵיכָא דְּהוּא מוּזְהָר —…”

    17. Segment 1734 words

      Opens “וְהָא מֵהָכָא נָפְקָא? מִדְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב…”

    18. Segment 1813 words

      Opens “אִי מֵהַהִיא, הֲוָה אָמֵינָא: לָאו הַשָּׁוֶה בַּכֹּל.…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Yevamot 84b · Segment 17 — “…וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי…

    Original text

    וְכִי תֵּימָא: קָסָבַר הַאי תַּנָּא נִישּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים מַפִּילִין — הֲרֵי חָלָל שֶׁנָּשָׂא כְּשֵׁרָה, וְלָא אָמְרִינַן נִישּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים מַפִּילִין!

    And if you would say that this tanna holds that it is her status at the time of the first marriage that determines her status when she happens before the yavam for levirate marriage, and not her status at the time of her husband’s death, and therefore if she had been a virgin when she married she would have been permitted to enter into levirate marriage with a High Priest, that cannot be so, as the mishna cites the case of a ḥalal who married a woman fit to marry a priest, in which case the woman is permitted to her husband and forbidden to her yavam . And in that case, we do not say that the first marriage determines her status when she happens before him for levirate marriage, as the woman was fit to marry the brother when she married the ḥalal and was rendered a ḥalala only as a result of her marriage.

    הָא וַדַּאי מִשּׁוּם סֵיפָא, מִשּׁוּם דְּקָבָעֵי לְמִיתְנָא סֵיפָא: כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה, וְיֵשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ כֹּהֵן הֶדְיוֹט. דַּוְקָא אַלְמָנָה — אֲבָל בְּתוּלָה חַזְיָא לֵיהּ, מִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי אַלְמָנָה.

    The Gemara answers: That fact, that the mishna cited a case where the priest married a widow, is certainly due to the latter clause of the mishna, i.e., due to the fact that the tanna wants to teach in the latter clause: A High Priest who married a widow, and he has a brother who is the High Priest or a common priest. In the case where the yavam is a common priest, the widow is forbidden to him specifically if the High Priest married a widow, as by consummating the marriage he rendered her a ḥalala . However, had she been a virgin when the High Priest married her, he would not render her a ḥalala , and when the High Priest dies she would be fit for his brother. It is due to that reason that the tanna teaches the case of a widow in the first clause as well.

    מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: אִם אִיתָא לְהָא דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִצְרִי שֵׁנִי שֶׁנָּשָׂא מִצְרִית רִאשׁוֹנָה — בְּנָהּ שֵׁנִי הָוֵי, לִתְנֵי נָמֵי:

    § Rav Pappa objects to the mishna: If it is so, that the halakha is in accordance with Rabbi Yoḥanan’s opinion, as when Rav Dimi came from Eretz Yisrael he reported that Rabbi Yoḥanan said that in the case of a second-generation Egyptian who married a first-generation Egyptian woman, her son is considered a second-generation Egyptian, as the child’s status in this matter is determined according to the mother, then let the tanna of the mishna also teach the following case:

    מִצְרִי שֵׁנִי שֶׁנָּשָׂא שְׁתֵּי מִצְרִיּוֹת, אַחַת רִאשׁוֹנָה וְאַחַת שְׁנִיָּיה, וְהָיוּ לוֹ בָּנִים מֵרִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּיה. אִי נְסוּב כִּי אוֹרְחַיְיהוּ — מוּתָּרוֹת לְבַעְלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן.

    With regard to a second-generation Egyptian who married two Egyptian women, one of whom was a first-generation Egyptian convert and one of whom was from the second generation, and he had sons from both the first and second women, if these two sons married in their proper way, meaning that the third-generation Egyptian married an ordinary Jewish woman, and the second-generation convert married another second-generation Egyptian, then it is also true of these women that they are permitted to their husbands and forbidden to their yevamin . The second-generation Egyptian is forbidden to his Jewish yevama , while the third-generation Egyptian is an ordinary Jew and therefore prohibited to marry his yevama , who is a second-generation Egyptian woman.

    וְאִי אֵיפוּךְ וּנְסוּב — מוּתָּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעְלֵיהֶן. מוּתָּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ — גִּיּוֹרוֹת. אֲסוּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ — אַיְלוֹנִיּוֹת!

    And if they married in the reverse manner, i.e., the third-generation convert married a second-generation Egyptian woman, and the second-generation man married an ordinary Jewish woman, they are permitted to their yevamin and forbidden to their husbands. Similarly, they are permitted both to these and to those if these sons married converts, for an Egyptian convert is permitted to marry a convert of a different nationality. And there is also a case in which they are forbidden to these and to those, namely if they married sexually underdeveloped women [ ayloniot ]. If an Egyptian married an aylonit , she is forbidden to him as a Jewish woman, and she is forbidden to his brother, a third-generation Egyptian convert who is permitted to marry a Jewish woman, because levirate marriage is prohibited with an aylonit . The fact that the mishna omits these cases appears to indicate that the halakha is not in accordance with Rabbi Yoḥanan.

    תְּנָא וְשַׁיַּיר. מַאי שַׁיַּיר דְּהַאי שַׁיַּיר? שַׁיַּיר פְּצוּעַ דַּכָּא.

    The Gemara answers: There is no proof from here with regard to the halakha , as the tanna of the mishna did not mention all possible examples. Rather, he taught certain cases and omitted others. The Gemara asks: What else did he omit that he omitted this? The tanna would not have omitted only one example. The Gemara answers: He omitted the case of a man with crushed testicles or with other wounds to his genitals. If the husband is such a man, the wife is forbidden to her husband and permitted to her yavam . If the yavam is such a man, the opposite is true.

    אִי מִשּׁוּם פְּצוּעַ דַּכָּא — לָאו שִׁיּוּרָא, דְּהָא תְּנָא לֵיהּ חַיָּיבֵי לָאוִין!

    The Gemara asks: If this mishna is determined to have taught certain cases and omitted others due to the omission of the case of a man with crushed testicles or other wounds to his genitals, this is not an omission, as in this mishna the tanna taught a principle that applies to all forbidden relationships for which one is liable for violating a prohibition. This category includes such a case, and therefore it was not omitted.

    אַטּוּ חַיָּיבֵי לָאוִין מִי לָא קָתָנֵי וַהֲדַר תָּנֵי? וְהָא קָתָנֵי כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה, וְחָלָל שֶׁנָּשָׂא כְּשֵׁרָה!

    The Gemara answers: Is that to say that with regard to those relationships for which one is liable for violating a prohibition, he does not teach a principle and again teach them in detail? But this is not the case. He teaches the case of a common priest who married a widow and he had a brother who was a high priest, and the case of a ḥalal who married a woman fit to marry a priest and he had a brother who was a priest fit for service, both of whom are forbidden as they are liable for violating a prohibition. Therefore, since the tanna did not specifically teach the case of the man with crushed testicles, this constitutes an omission.

    הָהוּא, אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ לְאַשְׁמוֹעִינַן כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לֹא הוּזְהֲרוּ כְּשֵׁרוֹת לְהִנָּשֵׂא לִפְסוּלִין.

    The Gemara responds: That clause of the mishna is not merely a specification of the previous general halakha , as it was necessary for the tanna to mention these cases individually in order to teach us another halakha that Rav Yehuda said that Rav said, as Rav Yehuda said that Rav said: It is not prohibited for daughters of priests who are fit to marry priests to marry men who are disqualified from the priesthood, although this marriage disqualifies them from subsequently marrying a priest.

    וְהָא קָתָנֵי: חָלָל שֶׁנָּשָׂא כְּשֵׁרָה, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר! הָא נָמֵי, לָא מִהְדָּר מִיתְנָא הִיא, דְּאִשְׁמוּעִינַן לָאו שֶׁאֵין שָׁוֶה בַּכֹּל, וְקָמַשְׁמַע לַן לָאו הַשָּׁוֶה בַּכֹּל.

    The Gemara challenges that answer: But the mishna also teaches these cases: A ḥalal who married a woman fit to marry a priest; and an Israelite of unflawed lineage who married an Israelite woman of unflawed lineage, and he has a brother who is a mamzer . These are specifications that do not teach additional halakhot . The Gemara answers: This too is not a case of the tanna going back and teaching additional examples of the same halakha without adding anything, as he teaches us something new through each of these two examples. The first example is referring to a prohibition that is not equally applicable to all, such as one concerning priests, and the second example is referring to a prohibition that is equally applicable to all, such as one involving a mamzer .

    הָא קָתָנֵי: יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֵשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל (וּמַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֵשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל), אֶלָּא לָאו, שְׁמַע מִינַּהּ תְּנָא וְשַׁיַּיר. שְׁמַע מִינַּהּ.

    The Gemara further challenges the answer: But the mishna also teaches the case of an Israelite of unflawed lineage who married a mamzeret and who has a brother who is an Israelite of similar lineage, and the example of a mamzer who married a mamzeret and he has a brother who is an Israelite of unflawed lineage. Consequently, the tanna does in fact teach the same halakha several times with regard to a prohibition that is equally applicable to all. Rather, isn’t it correct to conclude from it that he taught and omitted certain cases and did not list all possible examples? The Gemara concludes: Indeed, conclude from it that this is the case, and therefore there is no proof from here that the halakha is not in accordance with Rabbi Yoḥanan.

    גּוּפָא. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לֹא הוּזְהֲרוּ כְּשֵׁרוֹת לְהִנָּשֵׂא לִפְסוּלִין. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: חָלָל שֶׁנָּשָׂא כְּשֵׁרָה, מַאי לָאו כֹּהֶנֶת [הָרְאוּיָה לוֹ], וּמַאי ״כְּשֵׁרָה״ — כְּשֵׁרָה לִכְהוּנָּה?

    § The Gemara returns to a statement cited incidentally above, in order to discuss the matter itself: Rav Yehuda said that Rav said: It is not prohibited for daughters of priests who are fit to marry priests to marry men who are disqualified from the priesthood, although this marriage would disqualify them from subsequently marrying a priest, and they may do so even ab initio . The Gemara suggests: Let us say that the following statement of the mishna supports his opinion: A ḥalal who married a woman who is fit, and he has a brother who is a priest fit for service, this woman is permitted to her husband and forbidden to her yavam . What, is it not referring to a priestess, i.e., a priest’s daughter, who is appropriate to marry him? And what is the meaning of: Fit? This means that she is fit for the priesthood, and yet the mishna says she is permitted to her husband, the ḥalal .

    לָא, יִשְׂרְאֵלִית. וּמַאי ״כְּשֵׁרָה״ — כְּשֵׁרָה לַקָּהָל.

    The Gemara rejects this suggestion: No, it is possible that the mishna is speaking of an Israelite woman. And what is the meaning of: Fit? It means that she is fit to enter the congregation of the Jewish people, through marriage. According to this explanation, there is no proof from the mishna about daughters of priests.

    אִי הָכִי: ״יֵשׁ לוֹ אָח כָּשֵׁר״, נָמֵי כָּשֵׁר לַקָּהָל, מִכְּלָל דְּהוּא פָּסוּל לַקָּהָל! אֶלָּא לָאו — כֹּהֵן, וּמִדְּהוּא כֹּהֵן, הִיא כֹּהֶנֶת! מִידֵּי אִירְיָא — הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא.

    The Gemara raises a difficulty: If so, consider the phrase: A ḥalal who married a woman fit to marry a priest, and he has a brother who is also fit. Consistency demands that here too it means that the brother is fit to enter the congregation. Can it not therefore be deduced by inference that he, the deceased ḥalal , was unfit to enter the congregation? But such an inference would be an error, as a ḥalal is disqualified only from the priesthood. Rather, is it not referring to a priest, and from the fact that he must be a priest, she too must be a priestess? The Gemara rejects this claim: Are the cases comparable? This case, of the ḥalal , is as it is, i.e., he is fit for the priesthood. And that case, of the woman, is as it is, i.e., she is fit to enter the congregation.

    מֵתִיב רָבִין בַּר נַחְמָן: ״לֹא יִקָּחוּ... לֹא יִקָּחוּ״, מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה מוּזְהֶרֶת עַל יְדֵי הָאִישׁ!

    Ravin bar Naḥman raised an objection against Rav’s ruling from the following baraita : The verse states about priests: “They may not take a woman who is a harlot [ zona ], or profaned [ ḥalala ]” (Leviticus 21:7). The same verse says: “They also may not take a woman divorced from her husband.” This repetition of “they may not take” teaches us that the woman is also prohibited by means of the prohibition addressed to the man. Therefore, we can conclude that there is a prohibition for a daughter of a priest to marry a ḥalal .

    אָמַר רָבָא: כֹּל הֵיכָא דְּהוּא מוּזְהָר — הִיא מוּזְהֶרֶת, וְכׇל הֵיכָא דְּהוּא לֹא מוּזְהָר — הִיא לֹא מוּזְהֶרֶת.

    Rava said: Ravin bar Naḥman’s objection is not valid. All that the baraita teaches is that anywhere that a prohibition of sexual intercourse applies to him, i.e., to a man, the same prohibition applies to her, his female partner. And anywhere that a prohibition does not apply to him, the prohibition does not apply to her either. It does not, however, indicate that since it is prohibited for a priest to marry a ḥalala it is also prohibited for the daughter of a priest to marry a ḥalal .

    וְהָא מֵהָכָא נָפְקָא? מִדְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב נָפְקָא! דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכׇּל חַטֹּאת הָאָדָם״ — הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לְאִישׁ לְכׇל עוֹנָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה!

    The Gemara asks with regard to the baraita itself: And is this matter derived from here? It is derived from a different statement that Rav Yehuda said that Rav said, as Rav Yehuda said that Rav said, and the school of Rabbi Yishmael similarly taught: The verse states: “When a man or woman shall commit any sin that people commit” (Numbers 5:6). The verse here equates a woman to a man with regard to all punishments of the Torah. Consequently, the halakhot of forbidden marriages apply equally to women and to men. Why then do we need to learn the same thing from the repetition of “they may not take”?

    אִי מֵהַהִיא, הֲוָה אָמֵינָא: לָאו הַשָּׁוֶה בַּכֹּל. אֲבָל לָאו שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בַּכֹּל, לָא.

    The Gemara answers: If it was derived only from that verse, I would say that this principle is true of a prohibition that is equally applicable to all, but with regard to a prohibition that is not equally applicable to all, such as the prohibitions pertaining to priests, this is not the case. Since these prohibitions only apply to priests, we might have thought that they do not extend to women. The verse therefore teaches that the prohibition applies to women in the same manner as men.