Commentary page
Yevamot 8a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYevamot 8a
Yevamot 8a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 363 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
תינח היכא דנשא המת את אשה זו תחילה ונעשית אשת האח על זה:
ואח"כ נשא חי את אחותה וניתוספת איסור אחות אשה על יבמתו וכשמת אחיו בלא בנים ואישתראי איסור אשת אח המוקדם אישתראי נמי אחות אשה המאוחר כדעולא דאמר הואיל והותר לצרעתו שהיא ראשונה הותר לקריו שהוא אחרון:
אלא נשא החי אשתו תחילה ועמדה עליו באיסור אחות אשה ואח"כ נשאה אחיו המת וניתוסף איסור אשת אח איסור אחות אשה קדים ואף על גב דהותר איסור אחרון עומד ראשון במקומו:
ואפי' נשא מת נמי ברישא דקדים ליה איסור אשת אח לא דמיא לדעולא דהתם הרואה קרי בשמיני שלו כבר היה מותר מאיסור הראשון קודם ראיית הקרי משהאיר המזרח והכא נמי תינח היכא דנשא מת ומת תחילה והותר איסור אשת אח ואח"כ נשא חי את אחותה:
אלא נשא מת ולא מת עד שנשא חי את אחותה הא לא איתחזאי כלל ומי לא מודה עולא בכהאי גוונא שאם ראה קרי בליל יום שמיני שאין מכניס ידיו מחר לבהונות משום קרי דמעכב עליה הואיל ולא יצא מצרעתו לשעה הראויה להבאת קרבנותיו דקודם שהותר מצרעתו בא עליו קרי:
הכי גרסינן כי איצטריך עליה לנשא מת ומת ואח"כ נשא חי:
ואיבעית אימא איצטריך עליה דאי לא כתביה הוה אמינא תיתי ייבום אחות אשה להתיר בהיקישא דר' יונה דאמר רבי יונה כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה הוקשו כל העריות זו לזו ולענין העראה קנסיב ליה ר' יונה בהבא על יבמתו הכי נמי ה"א הוקשו כולן לאשת אח ואע"ג דהכא חד איסורא והכא תרי איסורי אין משיבין על ההיקש להכי איצטריך עליה:
מכדי כל העריות דמתני':
8 more comments on this page.
Rashi on Yevamot 8a · Sefaria
Tosafot
מי לא מודה עולא בהא שאם ראה קרי בליל שמיני שאין מכניס ידיו לבהונות - ק"ק דמנא ליה דמודה עולא בהא וגם בפרק כל הפסולים (זבחים לב: ושם) דמהדר עולא למאן דפריך ליה מהך ברייתא ומטונך דמצורע הואיל והותר לצרעתו כו' דמשמע ומטונך ממשא שאתה בא להכביד עליו אביא ראייתי משם ומה ראיה יש לו מן הברייתא ונראה לרבינו יצחק דדייק עולא מדנקט וראה קרי בו ביום משמע בו ביום אבל בלילה לא שמע מינה דטעמא משום דהותר לצרעתו הותר נמי לקריו ולהכי פשיטא ליה הכא דמודי עולא בראה קרי בליל ח':
תרי איסורי [מחד איסורא לא ילפינן] (אבל שלא במקום ייבום כגון צרת בתו ילפי') וא"ת ולרב אסי אמאי פוטרת איילונית צרתה והא חד איסורא הוא וי"ל דממה נפשך איהי אסירא דילפי' מאשר תלד פרט לאיילונית ולהכי צרתה נמי אסורה וכן אשת אחיו שלא היה בעולמו אבל קשיא מאי טעמא דמאן דפליג אדרב אסי וי"ל דכיון דאיילונית לאו בת ייבום היא בשום מקום חשיבא צרתה כצרת ערוה שלא במקום מצוה דשריא ולא דמיא איילונית לחייבי עשה דילפינן בפרק שני (לקמן יבמות דף כ.) לחליצה דאיילונית מיעטה הכתוב בהדיא דלא הויא בכלל היתר אשת אח:
רבא אמר ערוה גופה לא צריכא קרא וא"ת והא לכל הפחות איצטריך לינשא מת ומת ואח"כ נשא חי דלא תימא הואיל ואישתרי אשתרי וי"ל דרבא לית ליה דעולא וסבר דביאה במקצת לא שמה ביאה ועוד אר"י דיש לחלק דגבי בעל קרי דשם טומאה אחת היא אמרי' הואיל ואשתרי אישתרי דחד לאו הוא בבעל קרי ומצורע אבל הכא דשני שמות הן לא אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי וא"ת מאי טעמא לא צריכא קרא וכי לית ליה לרבא היקישא דרבי יונה וי"ל דקסבר דלענין איסורא הוא דאקשינהו רחמנא דבהכי איירי קרא ולא לענין היתירא:
כי איצטריך קרא למיסר צרה ותימה דהיכי טעי למימר דאיצטריך למיסר צרה טפי מן הערוה כיון דצרה מלצרור נפקא ויש כרת בצרה כמו בערוה ואומר רבינו יצחק דהשתא נמי בעי למימר לאיסור צרה ולמידק דשלא במקום מצוה שריא כדמסיק רב אחא לבסוף והא דקאמר נמי אין לי אלא היא משום צרתה לא משום דצריך קרא לאיסור אלא למידק היתירא שלא במקום מצוה והא דפריך מאי שנא ערוה דלא צריכא קרא כו' גמרא טעי במילתיה דרבא שלא פירש בהדיא למישרי שלא במקום מצוה אתא עליה:
ואילו פטורות ופוטרות לא קתני אע"ג דמסקינן דלאסור צרתה נמי לא צריך קרא מ"מ תנא פוטרות דהוצרך להשמיענו איסור בצרה שעדיין לא השמיענו בשום מקום אבל איסור ערוה דכבר נשנו כל העריות בפרק קמא דכריתות (דף ב.) שלא איצטריך כאן להשמיענו דאסורה במקום מצוה דפשיטא דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת:
Tosafot on Yevamot 8a · Sefaria
Rashba
מי לא מודה עולא וכו' ואם תאמר ומנא להו דמודה עולא בהא. תירצו בתוס' (בד"ה מי) דפשיטא להו הכין מדפריך רב הושעיא מהא ברייתא לעולא דאמר ביאה במקצת שמה ביאה ואהדר ליה עולא מטונך מצורע שאני הואיל והותר לצרעתו כו' (זבחים לב, ב) ומשמע דהכי אהדר ליה אדרבה מאותה ברייתא שהבאת יש לי ראיה משום דקתני בה שראה קרי ביום שמיני, דאלמא משמע משום דאית לן למימר ביה הואיל הוא דשרי, הא לאו הכי לא, אלמא לעולא דוקא בשיצא בשעה שראויה להביא בה קרבנותיו.
הא דאמרינן מי לא מודה עולא האי מודה לאו דוקא דבר פלוגתא אפילו יצא בשעה שאינה ראויה להביא קרבנותיו (הכא תרי איסורה בכת"י ליתא) שרי משום דביאה במקצת לא שמה ביאה, אלא מי לא אמר עולא קאמר. ודכותה צריך לומר בגיטין בריש פרק דהמגרש (פג, א) מודה ר' אלעזר במגרש את אשתו כו'. ואי נמי איכא למימר בהא דהאי מודה לאו משום בר פלוגתיה קאמר, אלא אסוגיין דהכא קא מהדר, משום דאמרינן הואיל ודייקינן לה מדעולא, אמר השתא דבכי הא דהכא מי לא הוה מודה עולא דלא אמרינן הואיל כנ"ל.
כי אצטריך קרא למיסר צרה ואף על גב דאסיקנא (להלן בסמוך) דלרבא נמי למיסר צרה לא צריך קרא, אלא למשרי צרה שלא במקום מצוה, אפילו הכי האי לישנא דוקא דעליה ודאי משמעותו והנחתו לאסור הוא, כלומר במקום עליה לא תקח לצרור כלומר צרה אסירא. אלא דהאי איסורא לאו משום איסור צרה אצטריך, דאדרבה אלו הוה שתיק קרא מיליה הוה משמע דלצרור לא תקח בין במקום מצוה בין שלא במקום מצוה, אלא מדגלי רחמנא עליה משמע דה"ק, במקום עליה לא תקח, מכלל דשלא במקום מצוה שריא צרה. ובהכי נמי מתרצי הא דאמרינן לקמן (יבמות ח ע"ב) וממאי דהאי עליה לאיסורא דלמא להיתרא, וקשיא לי מאי קאמר והא אסיקנא דעליה למשרי צרה שלא במקום מצוה הוא דאתא. אלא ודאי כדאמרן דעליה. ודאי לאיסורא, אלא דמינה שמעינן היתר לצרה שלא במקום מצוה.
רבא דאמר ערוה לא צריכא קרא לית ליה היקשא דר' יונה בהא, דר' יונה גופיה לא אמר בריש פרק הבא על יבמתו (להלן יבמות נד, ב) אלא לגבי העראה, ולית ליה הואיל דעולא.
רבא אמר ערוה לא צריכה קרא דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. תמיהא לי אמאי לא ניליף מאשת אח גופה דאתי עשה ודחי לאו שיש בו כרת. ומיהו אשמעתין לא קשיא לי מאי קשיא להו מנא לן דאתי עשה ודחי לא תעשה שיש בו כרת דאצטריך. עליה למיסר, ולא אמרינן סלקא דעתך אמינא ניליף מאשת אח גופו, דהא אתיא למילף מינה הכין לעיל, ודחינן מי דמי התם חדא איסור הכא תרי איסור. אבל לרבא דקא כייל ואמר דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת ואפילו בחדא איסורא קשיא ליה ויש לומר דשאני יבמה דאי אפשר בלאו הכי ועיקר מצותה בדחיה. ואם תאמר אם כן מאי קשיא לעיל דרב אחא מדפתי כלהו עריות אקשינהו לאשת אח דלמא לא אפשר דלא דמו לה, דשאני התם דעיקר מצותה בדחיה, ואי אפשר בלאו הכין, וכי אהדר ליה רבינא קולא וחומרא לחומרא מקשינן, אי נמי תרי איסורי מחדא אסורא לא גמרינן, אמאי לא אהדר ליה שאני התם דעיקר מצותה בדחיה. יש לומר דאין הכי נמי אלא דעדיפא מינה קא מתרץ ליה כנ"ל.
צרה נמי לא תבעי קרא כלומר לא תבעי עליה, אבל לצרור ודאי צריכה, דאי לא איסור צרה מנ"ל.
הא דאמרינן לאסור צרה נמי לא אצטריך קרא איכא למידק אם כן אמאי אצטריך מתניתין לאשמעינן פוטרות צרותיהן וכדוקיא דרב אשי. ותירצו בתוס' (ד"ה ואילו) דמכל מקום הוצרך התנא לאשמועינן איסור צרה שלא השמיענו בשום מקום שיהא איסור בצרה כלל אבל ערוה שכבר שנה לנו העריות בפ"ק דמסכת כריתות (ב, א) לא היה צריך להשמיענו דאיסורא אף במקום מצוה, דפשיטא דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. ול"נ דמתניתין אורחא דקרא נקט, דלא הוצרך הכתוב לכתוב עליה משום איסורא דצרה במקום מצוה, אלא כדי להתיר שלא במקום מצוה, מתניתין נמי לאו משום פטור צרה במקום מצוה אלא, משום שש עריות חמורות שאינן פוטרות צרותיהן.
Rashba on Yevamot 8a · Sefaria
Ritva
מי לא מודה עולא שאם ראה קרי בליל ח' שאינו מכניס ידיו לבהונות פי' ואעפ"י שכיון שנכנס ליל ח' כבר יצא מצרעתו מפני שלא נגמר עיניינו ראוי בלילה להביא קרבנותיו לא חשבי' לי' שריותא דבהונות וכסבור שעדיין לא מת הראשון כי אפילו הוא גוסס שרוב גוססים למיתה כשנשא חי מ"מ איסור אשת אח היה עומד בקיומו לגמרי והבא על אשתו באותה שעה חייב משום בא על אשת איש או על אשת אח והק' בתוס' ומנא לן דמודה עולא בהא ונקיטינן לה הכי להדיא מי לא מודה עולא וכל כי האי לישנא אינו נאמר אלא בדבר פשוט ותימ' דפשיטא להו דכי פרכי' התם רב הושעיא לעולא ממתני' דלעיל אהדר ליה עולא מטונך מצורע שאני הואיל והותר לצרעתו ומשמע דה"ק ליה אדרבה מאותה ברייתא שהבאת יש לי ראיה משום דקתני בה שראה קרי ביום ח' שכבר הותר לצרעתו אלמא כולה טעמ' דעולא תליא לפי שהיה ביום ח' שכבר הותר לצרעתו תו ק"ל למאן קאמרי דמודה עולא לאיסור דהא בפלוגתא דהתם טפי שארי מיניה דסברי ביאה במקצת לא שמה ביאה ואפי' ראה קרי בלילה שרו וי"ל דהאי מודה אסוגיין דהכי קאי משום דאתי לתרוצי קושיא דאצטריך עליה משום דהוה אמרי' הואיל ולהכי (אתא) דמודה עולא לדידן בנדון דידן יש לפנינו שהוא כעין ראה קרי בליל ח' דלא אמרי' ביה הואיל:
איבעית אימא אתי' בהק' דר' יונה מה היא שרייא אף כל הערי' שריין אין זה מדברי ר' יונה אלא דר"י אתמר להקיש כל העריות לנדה לעשות העראה כביאה גמורה ואנן אמרי' דאין היקש למחצה ואמרי' נמי האי היקש' אע"ג דהוי לקולא ולהכי אצטריך עליה:
רבא אמר ערו' לא צריכ' קר' פי' לאוסרה במקום יבום שאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ואליב' דכ"ע אמרה והיינו דפרכי' בסמוך ממתני' דר'. וק"ל נהי דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת הא איכ' היק' דר' יונה דמורי היתר' וכן הואיל דעולא וצריכי קר' לאיסור' י"ל דרב' לית ליה הואיל דבבר ביאה במקצת לא שמה ביאה וקסבר דההוא היקש' דר' יונה כיון דבמקום כרת נכתב חומר' אין עושין ממנו הקשא לקולא לסתור כרת שבו:
צרה נמי לא צריכ' קר' פירש"י ז"ל לא צריכ' קרא דעליה לאוסרה במקום ייבום פי לפי' כיון דכתב רחמנ' לצרור הרי עשה צרת ערוה כערוה גופ' ויש בה כרת ותו לא אתי עשה ודחי לא תעשה שיש בו כרת הלכך קרא דעליה לא צריכ' אבל קר' דלצרור צריכ' וצריכ' דאי לא הרי אין בה כרת ואינה אל' אשת אח דאשתרי כבר במקום יבם והק' בתוס' א"כ בצרה גופ' לא צריכ' דעליה כי היכי דלא קתני פטורות כדדייק רב אשי לא ליתני פוטרות צרותיהן וליתני ט"ו נשים וצרותיהם פוטרות צרות צרותיהן ותימא כיון דעיקר איסור' הוא צריכ' קרא דלצרור כדאמר ומאחות אשה גמרי שאר עריות איסור צרה ולא שמעינן האי איסורא דצרות בשום דוכת' ניח' ליה לאתנייה הכא:
אימא ערוה גופ' של' במקום מצוה תשתרי פי' מאחות אשה פרכי' דתשתרי שלא במקום מצוה כדשריא צרתה דהאי קר' דכתיב עליה דגמרי' שריות' דצרה על אחות אשה נמי כתיב דא' נתגרש את אשתו שרי' אחות אשתו דאשה אל אחותה באישו' משמע להכי כתב רחמנ' בחייה דאפי' נתגרשה אשתו כל שבחייה אסורה אחותה. ול"ק במקום מצוה אבל שלא במקום מצוה תשתרי אחות אשתו אפי' בחייה כשם שמותר צרתה וגזר' הכתוב הוא למשתרי טפי במקום מצוה. א"כ לא יאמר עליה פי' דהא בלאו האי תנא תני כיון דאיכ' דינ' במקר' חדא לאוסרן שתיהן וחד לאסור האחד בלבד סבר' הוא למשרי איסור' בשתיהן שלא במקום מצוה והתר' דחד' במקום מצוה אלא ע"כ את' קר' לאפוקי מסבר' דילן לאיסורי מילת' וממאי דהאי עליה לאיסו' דילמא להתירא לכאורה אין הלשון הזה בא בדקדוק דהא אסקה רבא דכי כתיב עליה דהתירא כתיב והכא הוה לן למי' וממאי דהאי עליה להתר צרה ואפילו במקום מצוה ויש לומר דמשום דעיקר המקרא ופשוטו לאיסור היא אלא שאני אומר דלאיסורא לא אצטריך אלא לדיוקי' דהתירא נקטי' פשוטי' דקרא ואמרי' לאיסורא וה"ק קרא ואשה אל אחותה לא תקח שלא במקום עליה. ק"ל האי מוסיפים ודורשים הוא דקרא במקום עליה הוא דכתב וי"ל דה"ק דעיקר דרשא היינו מיבמה יבא עליה לאמר רחמנא יבמה יבא עליה וכאלו נקוט עליו ואינו מן המנין דאנן נמי כי דרשי' קראי לאיסור חשבי' עליה יבמה כאלו הוא מיותר לדרשא דאשה אל אחותה לא תקח במקום עליה דיבמה ומשום דהאי קרא הוא דקשי' להתרא מפרשי' ליה אבל עיקר התרא מיבמה יבא עליה נפקא ודכוות' בתלמודא כדכתבי' בפ"ק דפסחים ופ"ק דקדושי' ועוד דצרה מלצרור נפקא. ק"ל מאי שנא דנקטי' הכא האי לישנא ולא פרכי' לצרור מאי עביד לי' כדפרכי' לק' האי עליה מאי עביד לי' מעליה נפקא וי"ל דעליה לא מוכח כלום אלא מופנה לדרשא ואין הכרח למדרשיה לג"ש דידן אבל לצרור ליכא למדרשיה אלא בענין אסור צרה והיינו דמהדרו דאין הכי נמי ואיסור צרה אתי' ומיהו לעניינא אחרינא כדכ' ש"מ:
Ritva on Yevamot 8a · Sefaria
Meiri
כל הביאות האסורות הן למיתה הן לכרת הן למלקות לא סוף דבר שגמר ביאה מחייבת בהן אלא אף העראה לבד מחייבת והעראה היא הכנסת עטרה אע"פ שפירש קודם הכנסת כל האבר ואין צריך לומר קודם שהוציא שכבת זרע שהרי נאמר בנדה את מקורה הערה ולמדנו ממנה לק' נ"ד א' לכל העריות:
Meiri on Yevamot 8a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמ' כי איצטריך עליה היכא דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי כו' וקשה דהיכי נשא אחות זקוקתו דאיכא למ"ד ברפ"ב דאסור ואין סברא דאיצטריך עליה להיכא דנשאה באיסור ונראה לומר דאפילו מאן דאוסר אחות זקוקתו אינו אלא מדרבנן וי"ל עוד דהאי שנויא אזלא כמ"ד לקמן אין זיקה:
תוס' בד"ה תרי איסורי מחד איסורא כו' אבל שלא במקום יבום כגון צרת בתו ילפינן כו' עכ"ל טעות קחזינא הכא דמשמע מזה דחד איסורא נילף שפיר דדחי מאשת אח והתוס' לעיל בריש הסוגיא בד"ה ל"ת שיש בו כרת מי דחי כתבו בפשיטות דאפי' חדא איסורא לא נילף מאשת אח לפי המסקנא וכתבו שם דאר"י דשאני אשת אח דמצותו בכך ואע"ג דיש לדחות דודאי חד איסורא בעלמא לא ילפינן מאשת אח משום דשאני אשת אח דמצותו בכך אבל צרת בתו שלא במקום ייבום דאע"ג דאין מצותו בכך שפיר ילפינן ליה מאשת אח מהיקשא דר' יונה דהשתא לפי האי תירוצא דיליף מהקישא דר' יונה אנו קיימין דמ"מ אכתי תקשי דערוה גופה שלא במקום מצוה תשתרי מהיקשא דר' יונה לאשת אח כיון דליכא בה נמי אלא חד איסורא ועוד לקמן כתבו התוס' בהדיא דלהני שנויי נפקא להו למשרי צרה שלא במקום מצוה דשרי מהיכא דנפקא ליה לר' ובספרים המדויקים מחקו כל זה מדברי התוס':
Chidushei Halachot on Yevamot 8a · Sefaria
Maharam
גמ' ומאי שנא ערוה דלא צריכה קרא וכו' צרה נמי לא תיבעי קרא וכו'. השתא משמע דס"ד דאף שלא במקום מצוה צרה אסורה ויש בה כרת כערוה עצמה דלצרור משמע ליה דהצרה אסורה כאחות אשה עצמה ולהכי קאמר דלא צריכה קרא למיסר במקום מצות יבום דמהיכי תיתי הוה לו להתירה הא אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת:
Maharam on Yevamot 8a · Sefaria
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה רבא אמר וכו' וי"ל דרבא לית ליה דעולא עיין טורי אבן מגילה ד' ג' ע"ב ד"ה מולאחותו:
Gilyon HaShas on Yevamot 8a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Yevamot, daf 8, Amud Aleph, about 363 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 119 words
Opens “תִּינַח הֵיכָא דְּנָשָׂא מֵת וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא…”
- Segment 212 words
Opens “אֶלָּא נָשָׂא חַי, וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא מֵת…”
- Segment 332 words
Opens “וַאֲפִילּוּ נָשָׂא מֵת נָמֵי, תִּינַח הֵיכָא דְּנָשָׂא…”
- Segment 421 words
Opens “מִי לָא מוֹדֵי עוּלָּא שֶׁאִם רָאָה קֶרִי…”
- Segment 513 words
Opens “אֶלָּא: כִּי אִיצְטְרִיךְ ״עָלֶיהָ״ — הֵיכָא דְּנָשָׂא…”
- Segment 646 words
Opens “וְאִי בָּעֵית אֵימָא: אָתְיָא בְּהֶיקֵּישָׁא מִדְּרַבִּי יוֹנָה.…”
- Segment 725 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: מִכְּדִי…”
- Segment 828 words
Opens “אִיבָּעֵית אֵימָא: לְקוּלָּא וְחוּמְרָא — לְחוּמְרָא מַקְּשִׁינַן.…”
- Segment 919 words
Opens “רָבָא אָמַר: עֶרְוָה לָא צְרִיכָא קְרָא, דְּאֵין…”
- Segment 1010 words
Opens “וְעֶרְוָה לָא צְרִיכָא קְרָא? וְהָא תַּנְיָא: אֵין…”
- Segment 112 words
Opens “מִשּׁוּם צָרָתָהּ.…”
- Segment 128 words
Opens “וְהָא קָתָנֵי: אֵין לִי אֶלָּא הֵן! מִשּׁוּם…”
- Segment 1312 words
Opens “תָּא שְׁמַע, רַבִּי אוֹמֵר: ״וְלָקַח״ ״וּלְקָחָהּ״, ״וְיִבֵּם״…”
- Segment 1416 words
Opens “אֵימָא: לֶאֱסוֹר צָרוֹת שֶׁל עֲרָיוֹת. וְהָא תְּרֵי…”
- Segment 1515 words
Opens “לָא, אִידִי וְאִידִי לְצָרָה: חַד לְמֵיסַר צָרָה…”
- Segment 1616 words
Opens “מַאי טַעְמָא — ״וְיִבֵּם״ ״וְיִבְּמָהּ״: בִּמְקוֹם יִיבּוּם…”
- Segment 1719 words
Opens “אָמַר רַב אָשֵׁי: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, דְּקָתָנֵי:…”
- Segment 1830 words
Opens “וּמַאי שְׁנָא עֶרְוָה דְּלָא צְרִיכָא קְרָא —…”
- Segment 1920 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר בִּיבִי מָר…”
Sages named on this page
- Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…
Source: Yevamot 8a · Segment 6 — “…רַבִּי יוֹנָה, וְאִיתֵּימָא רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר…”
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Yevamot 8a · Segment 7 — “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: מִכְּדִי כֹּל עֲרָיוֹת,…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Yevamot 8a · Segment 4 — “מִי לָא מוֹדֵי עוּלָּא שֶׁאִם רָאָה קֶרִי בְּלֵיל שְׁמִינִי,…”
Original text
תִּינַח הֵיכָא דְּנָשָׂא מֵת וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא חַי. דְּמִגּוֹ דְּאִישְׁתְּרִי אִיסּוּר אֵשֶׁת אָח — אִישְׁתְּרִי נָמֵי אִיסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה.
This works out well when the deceased brother had first married one of the sisters, who was thereby rendered prohibited to the yavam as his brother’s wife, and only afterward had the living brother married her sister, which renders his brother’s wife forbidden to him on another count, this time as his wife’s sister. As in that case one can say that since the first prohibition with regard to a brother’s wife was subsequently nullified and thereby permitted by the mitzva of levirate marriage, the prohibition with regard to a wife’s sister was also nullified and thereby permitted.
אֶלָּא נָשָׂא חַי, וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא מֵת — אִיסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה קָדֵים.
However, if the reverse occurred, and first the living brother had married his wife and only afterward the deceased brother had married her sister, in this case the prohibition with regard to a wife’s sister precedes the prohibition proscribing a brother’s wife, i.e., she was initially forbidden to him as his wife’s sister. Consequently, even when the second prohibition lapses upon the death of his childless brother, the first prohibition should remain intact.
וַאֲפִילּוּ נָשָׂא מֵת נָמֵי, תִּינַח הֵיכָא דְּנָשָׂא מֵת, וּמֵת, וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא חַי — דְּחַזְיָא לֵיהּ דְּבֵינֵי בֵּינֵי. אֶלָּא נָשָׂא מֵת, וְלֹא מֵת, וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא חַי — לָא אִיחַזְיָא לֵיהּ כְּלָל.
And furthermore, even in a case where the deceased brother had married first, it works out well only when the deceased brother had married the woman and then died, and only afterward the surviving brother married that brother’s wife’s sister. The reason is that in this case, the sister of the wife of the deceased brother was fit for him in between, i.e., during the period from when the deceased brother died until he married that brother’s wife’s sister. Therefore, it can be claimed that the second prohibition should not apply. However, if the deceased brother married first, and did not die yet, and afterward, during the deceased brother’s lifetime, the living brother married the deceased brother’s wife’s sister, she was not fit for him at all, as there was no period of time during which she was permitted to him.
מִי לָא מוֹדֵי עוּלָּא שֶׁאִם רָאָה קֶרִי בְּלֵיל שְׁמִינִי, שֶׁאֵין מַכְנִיס יָדָיו לַבְּהוֹנוֹת, שֶׁלֹּא יָצָא בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָּהּ קׇרְבָּן.
The Gemara provides proof for this claim: Doesn’t Ulla agree that if a leper experienced a seminal emission on the night of the eighth, not on the eighth day but on the previous night, that he may not insert his hands and feet to the thumb and big toe to receive the blood and oil for his purification? The reason is that in this case he is ritually impure due to the emission and he had not yet emerged from the impurity of leprosy at a time that is fitting to bring an offering, as he cannot sacrifice his offerings until the daylight hours of the eighth day. Since there was not a single moment when he was permitted to enter the Temple in his state of ritual impurity, in this case one cannot apply the principle: Since it is permitted, it is permitted.
אֶלָּא: כִּי אִיצְטְרִיךְ ״עָלֶיהָ״ — הֵיכָא דְּנָשָׂא מֵת, וּמֵת, וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא חַי.
§ Rather, the Gemara suggests that the phrase “with her,” which teaches the prohibition with regard to a wife’s sister in levirate marriage, is necessary for a case where the deceased brother had first married and then died, and only afterward the living brother married the sister of the deceased brother’s wife, in which case his brother’s wife was permitted to him for a period of time. Accordingly, one might have applied the principle: Since it is permitted, it is permitted. For this reason it was necessary to write “with her,” to teach that this second woman is nevertheless forbidden as his wife’s sister.
וְאִי בָּעֵית אֵימָא: אָתְיָא בְּהֶיקֵּישָׁא מִדְּרַבִּי יוֹנָה. דְּאָמַר רַבִּי יוֹנָה, וְאִיתֵּימָא רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר קְרָא: ״כִּי כׇּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ״, הוּקְשׁוּ כׇּל הָעֲרָיוֹת כּוּלָּן לְאֵשֶׁת אָח: מָה אֵשֶׁת אָח — שַׁרְיָא, אַף כׇּל עֲרָיוֹת — נָמֵי שַׁרְיָין, כְּתַב רַחֲמָנָא ״עָלֶיהָ״.
And if you wish, say instead that the suggestion that other women with whom relations are forbidden are permitted in levirate marriage is derived from the juxtaposition of Rabbi Yona. As Rabbi Yona said, and some say this was stated by Rav Huna, son of Rav Yehoshua: The verse states: “For whoever shall do any of these abominations, the souls that do them shall be cut off from among their people” (Leviticus 18:29). In this verse all of the women with whom relations are forbidden are juxtaposed with the case of a brother’s wife. Consequently, one might say that just as a brother’s wife is permitted in levirate marriage, so too, all women with whom relations are forbidden are likewise permitted. Therefore, the Merciful One writes: “With her,” which excludes the prohibition with regard to a wife’s sister.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: מִכְּדִי כֹּל עֲרָיוֹת, אִיכָּא לְאַקּוֹשִׁינְהוּ לְאֵשֶׁת אָח, וְאִיכָּא לְאַקּוֹשִׁינְהוּ לַאֲחוֹת אִשָּׁה. מַאי חָזֵית דְּאַקֵּשְׁתְּ לַאֲחוֹת אִשָּׁה? אַקְּשִׁינְהוּ לְאֵשֶׁת אָח!
Against this proof, Rav Aḥa of Difti said to Ravina: Since the halakha of all women with whom relations are forbidden can be juxtaposed with the case of a brother’s wife and thereby rendered permitted in levirate marriage, and these cases can equally be juxtaposed with the halakha of a wife’s sister, which would mean that they are forbidden, what did you see that you juxtaposed them with a wife’s sister? Juxtapose them instead with a brother’s wife. If so, the opposite could be derived from the phrase “with her,” i.e., not that all women with whom relations are forbidden are prohibited like a wife’s sister, but that all these women are permitted in levirate marriage, even a wife’s sister.
אִיבָּעֵית אֵימָא: לְקוּלָּא וְחוּמְרָא — לְחוּמְרָא מַקְּשִׁינַן. אִיבָּעֵית אֵימָא: הָכָא תְּרֵי אִיסּוּרֵי, וְהָכָא תְּרֵי אִיסּוּרֵי — וּתְרֵי מִתְּרֵי יָלְפִינַן. אֲבָל הָכָא חֲדָא אִיסּוּרָא — וּתְרֵי מֵחֲדָא לָא יָלְפִינַן.
The Gemara answers: If you wish, say that if one must decide between two possible ways of understanding juxtaposed cases, one of which leads to a lenient ruling and the other to a stringent ruling, we juxtapose to reach the stringent ruling, not the leniency. If you wish, say instead: Here, there are two prohibitions, a brother’s wife and a wife’s sister, and there, in the case of all other women with whom relations are forbidden, there are also two prohibitions. And one may derive a case involving two prohibitions from another case that involves two prohibitions. However, here, in the case of a regular levirate marriage that does not involve any other forbidden relation, there is only one prohibition proscribing a brother’s wife, and one may not derive a case involving two prohibitions from a case that involves only one.
רָבָא אָמַר: עֶרְוָה לָא צְרִיכָא קְרָא, דְּאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת. כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמֵיסַר צָרָה.
§ Rava said that this entire halakha must be understood differently. With regard to a forbidden relation herself, it is not necessary for a verse to teach that she cannot enter into levirate marriage, as a positive mitzva does not override a prohibition that includes karet . Rather, the verse “with her” is necessary to prohibit a rival wife, as a rival wife is not prohibited to the yavam as a forbidden relation.
וְעֶרְוָה לָא צְרִיכָא קְרָא? וְהָא תַּנְיָא: אֵין לִי אֶלָּא הִיא!
The Gemara asks: And does the tanna in fact maintain with regard to a forbidden relation that it is not necessary for a verse to teach that she is prohibited in levirate marriage? But isn’t it taught in that same baraita : I have derived nothing other than that this woman is exempt from levirate marriage. From where is it inferred that the same applies to her rival wife? This shows that the case of a forbidden relation does require a special inference from a verse.
מִשּׁוּם צָרָתָהּ.
The Gemara answers: It is due to her rival wife, i.e., the baraita does not mean that the halakha of women with whom relations are forbidden is derived from this verse; rather, this case is mentioned only to introduce the case of a rival wife.
וְהָא קָתָנֵי: אֵין לִי אֶלָּא הֵן! מִשּׁוּם צָרוֹתֵיהֶן.
The Gemara raises another difficulty: But it is taught in the baraita : I have derived nothing other than that these sisters are exempt from levirate marriage, which again suggests that the derivation from the verse applies to all of them. This is similarly rejected: This is also stated due to their rival wives.
תָּא שְׁמַע, רַבִּי אוֹמֵר: ״וְלָקַח״ ״וּלְקָחָהּ״, ״וְיִבֵּם״ ״וְיִבְּמָהּ״ — לֶאֱסוֹר צָרוֹת וַעֲרָיוֹת.
The Gemara suggests: Come and hear a different baraita that contradicts Rava’s statement: Rabbi Yehuda HaNasi says that there is a different proof that a forbidden relation and her rival wife are prohibited in levirate marriage. The Torah says: “He will have intercourse with her and take her to him to be his wife and consummate the levirate marriage with her” (Deuteronomy 25:5). Since the verse does not say simply: Have intercourse, but: “Have intercourse with her,” this indicates that he takes this woman specifically, not a different woman who is forbidden. Furthermore, the verse does not simply state: And consummate the levirate marriage, but: “And consummate the levirate marriage with her.” These additions serve to prohibit rival wives and women with whom relations are forbidden.
אֵימָא: לֶאֱסוֹר צָרוֹת שֶׁל עֲרָיוֹת. וְהָא תְּרֵי קְרָאֵי קָנָסֵיב לֵיהּ, מַאי לָאו: חַד לְעֶרְוָה וְחַד לְצָרָה?
This shows that even the prohibition with regard to women with whom relations are forbidden requires a special inference. The Gemara answers: Amend the language of the baraita and say: To prohibit rival wives of those with whom relations are forbidden, not the women themselves with whom relations are forbidden. The Gemara raises a difficulty: But he brought two proofs from the verse, both “have intercourse with her” and “and consummate the levirate marriage with her.” What, is it not because one phrase is required for the halakha of a woman with whom relations are forbidden and the other one for a rival wife?
לָא, אִידִי וְאִידִי לְצָרָה: חַד לְמֵיסַר צָרָה בִּמְקוֹם מִצְוָה, וְחַד לְמִישְׁרֵי צָרָה שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה.
The Gemara rejects this suggestion: No, this source and that source are necessary for a rival wife, and both phrases are required, for the following reason. One of them comes to prohibit a rival wife in a place where the mitzva of levirate marriage is applicable, and one serves to permit a rival wife in a place where the mitzva is not applicable. If a woman is the rival wife of one of those relatives forbidden to a given man, he is permitted to marry her following the death of her husband, as the prohibition proscribing rival wives of women with whom relations are forbidden pertains only to cases where the halakhot of levirate marriage are applicable, i.e., in the case of a brother’s wife.
מַאי טַעְמָא — ״וְיִבֵּם״ ״וְיִבְּמָהּ״: בִּמְקוֹם יִיבּוּם הוּא דַּאֲסִירָא צָרָה, שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם יִיבּוּם — שַׁרְיָא צָרָה.
The Gemara elaborates: What is the reason for this halakha ? It is derived from the fact that the verse does not merely state: And consummate the levirate marriage, but instead emphasizes: “And consummate the levirate marriage with her.” This comes to teach: It is in a place where levirate marriage applies that a rival wife is prohibited; however, in a place where the levirate marriage is not applicable, a rival wife is permitted.
אָמַר רַב אָשֵׁי: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, דְּקָתָנֵי: חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן. וְאִילּוּ ״פְּטוּרוֹת וּפוֹטְרוֹת״ לָא קָתָנֵי. שְׁמַע מִינַּהּ.
Rav Ashi said: The mishna is also precisely formulated in accordance with the opinion of Rava, as it teaches: Fifteen women exempt their rival wives, whereas the phrase: Are exempt and exempt others, is not taught. This indicates that the exemption of these women who are themselves forbidden relations does not necessitate any special inference, as this is not a novel halakha , and therefore the mishna does not even state this point explicitly. The novelty is that they exempt their rival wives. The Gemara summarizes: Conclude from this that Rava’s opinion is correct.
וּמַאי שְׁנָא עֶרְוָה דְּלָא צְרִיכָא קְרָא — דְּאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת? צָרָה נָמֵי לָא תִּיבְּעֵי קְרָא — מִשּׁוּם דְּאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת!
The Gemara asks: And if so, what is different about a forbidden relation that a special verse is not necessary to exclude it? The reason must be that a positive mitzva does not override a prohibition that entails karet . If so, a rival wife should also not require an additional verse, due to the fact that a positive mitzva does not override a prohibition that entails karet . The phrase “to be a rival to her” (Leviticus 18:18) teaches that the rival wife of a wife’s sister is prohibited like the wife’s sister herself.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר בִּיבִי מָר לְרָבִינָא: הָכִי קָאָמְרִינַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: צָרָה נָמֵי לָא אִיצְטְרִיךְ קְרָא. כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא
Rav Aḥa, son of Beivai Mar, said to Ravina that this is what we say in the name of Rava: With regard to a rival wife too, a verse is not necessary, as is the case with a forbidden relation herself, since the prohibition in her case as well incurs karet , and therefore one would not think that the positive mitzva of levirate marriage overrides that prohibition. The verse is necessary