Commentary page
Yevamot 61a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYevamot 61a
Yevamot 61a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 321 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אין מטמאין את המאהיל עליהם:
אתם קרוים אדם וגבי טומאת אהל כתיב אדם כי ימות באהל (במדבר י״ט:י״ד):
נפש אדם במדין כתיב: ומשני הא דקרי להו אדם משום דבעי למכתב בהמה גבייהו כדכתיב וחמורים ובקר וגבי בהמה מיקרו אדם אבל אדם סתמא לא מיקרו: אנשי נינוה עובדי כוכבים היו:
כל הורג נפש במדין כתיב ומדבעו טומאת שבעה אלמא מיטמו:
ממגע ומשא מי מעטינהו וגבי מגע אשכחן נוגע בעצם או בחלל דלא כתיב אדם הלכך אע"ג דלא מיקרו אדם מטמא במגע ובמשא:
ת"ל בתולה מעמיו יקח אשה האי אשה לא איצטריך אלא לדרשא:
מינהו אין כלומר המלך מינהו אבל אחיו הכהנים וסנהדרין לא מנוהו:
נתמנה לא נתמנה לא קתני דהוי משמע דראוי היה לכך:
8 more comments on this page.
Rashi on Yevamot 61a · Sefaria
Tosafot
The graves of gentiles do not render items impure through a tent This is astonishing! Why did R. Banna'ah mark [above] the cave the place of Abraham our father and Adam the first [man] (Bava Batra 58a), even though Adam and Abraham are called "man"? Even according to the Rabbis, who say that graves of gentiles render items impure through a tent [this is difficult]; Even graves of Israelites render items impure through a tent only for those who died after the passage "when a man dies (yamut) in a tent" (Numbers 19:14) was said, for "yamut" connotes those who will die! Also, in Nazir (54a) we needed a verse to include impurity imparted by touching for a grave [of one who died] before the giving of the Torah. This implies that it does not render items impure through a tent! (Tosafot on Bava Batra 58a answered that since Adam and Abraham are called "man", we do not exclude them from rendering items impure through a tent. Others say that before the giving of the Torah, all graves rendered items impure through a tent, or he marked them merely for honour (in Ramban ibid), or that Abraham had the law of an Israelite, for he observed the entire Torah, and also Adam was a prophet (Ritva ibid).
And the gentiles are not called "man" This is astonishing, as in Avodah Zarah (3a) and Sanhedrin (59a), we expound that a gentile who engages in Torah is like a Kohen Gadol because the verse states: “You shall therefore keep My statutes and My ordinances, which if a man do, and shall live by them” (Leviticus 18:5). It is not stated: Priests, Levites, and Israelites, but rather the general term "man". Rashi explains in Sanhedrin (ibid) that that drashah is unlike R. Shimon here. We can say so according to the texts there that say R. Yirmeyah. However, according to the texts that say R. Meir, this is difficult; We know that R. Meir holds (Keritsut 6b) that one who anoints a gentile with the official anointing oil [that has been consecrated] is exempt; It connotes that this is because it says "on flesh of man", and gentiles are not called man! We can say that R. Meir exempts because the people commanded not to anoint (i.e. Israelites), one may not anoint them. Those not commanded not to anoint, there is no prohibition to anoint them. Rabbeinu Tam explains that "man" and "the man" are different. Gentiles are included in "the man". But surely, it says "it does not say Priests, Levites and Israelites"! (If "man" excludes gentiles, it should have said "it does not say "man""!) This means that it does not say "man", which would connote Priests, Levites and Israelites, rather, "the man". [Support for this is that] in all the verses we ask from, it says "man". We do not ask from verses that say "the man". Rabbeinu Meshulam used to say: Only regarding punishments, we say "[only] you are called "man"." [G-d] did not want to explicitly write Israel regarding punishments; However, regarding "which if a man do, and shall live by them", [if this excluded gentiles], it should have written explicitly Priests, Levites and Israelites, like it normally writes everywhere. Why do we ask from these verses, even though also gentiles are called "man"? Even so, we ask. Since regarding punishments Israelites are called "man", when the verse discusses only gentiles, it should not have called them "man". But surely it says "when a man rose up against us" (Psalms 124:2)! This is because the verse mentions G-d's Name. The same applies to "yet you are a man, and not G-d" (Ezekiel 28:2) regarding Hiram. But surely it says "I will give men in exchange for you" (Isaiah 43:4)! We expound in Berachot (62b) "do not read this "Adam", [rather, Edom]." But surely it says "and He has given the earth to the children of men" (Psalms 115:16) and we expound from this (Gittin 47a) that gentiles can acquire [land in the land of Israell]! [The verse calls them] children of Adam the first [man].
Tosafot on Yevamot 61a · Sefaria · unknown
Rashba
רבינא אמר נהי דמעטינהו קרא לטמויי באהל דכתיב אדם כי ימות באהל ממגע ומשא מי מעטינהו קרא. פירוש, דבטומאת מגע לא כתיב בה אדם אלא הנוגע בעצם או בחלל ואפילו גוי במשמע. ואם תאמר והא כתיב או בעצם אדם, הא דרשינן ליה בספרי (פרשת חקת פי' קכז) לאבר מן החי. והא כתיב לכל נפש אדם, ההוא איצטריך לאפוקי לנפש בהמה דמדכתב רחמנא נפש להביא דמו כתב אדם להוציא בהמה. ואי קשיא לך והלא אומות העולם נמי קרוין אדם דכתיב (תהלים קכד, ב) בקום עלינו אדם. יש לומר דדרשינן ליה בפ"ק דמגילה (יא, א) אדם ולא מלך. והא דכתיב (ישעיה מג, ד) ואתן אדם תחתיך, הא דרשינן ליה בברכות אל תקרי אדם אלא אדום. והא דאמרינן בסנהדרין (סב, ב) ר' מאיר אומר מנין שאפילו עכו"ם ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא האדם, הא למדת שאפילו עכו"ם ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. פירש רש"י ז"ל שם (בד"ה האדם) דר' מאיר פליג אדרשב"י. והא נמי דתנן (אהלות פ"ח מ"ט) רבן שמעון בן גמליאל אומר מדורות הגוים טמאין מפני שהנשים קוברים שם את נפליהם. פירש (ר"ש) ז"ל שאף היא פליגא אדרשב"י. וכתב דהלכתא כרשב"ג משום דקיימא לן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו. ועוד דאמרינן במסכת מועד קטן (ה, א) רמז לציון מן התורה מנין שנאמר וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון, וההוא גבי גוג ומגוג הוא דכתיב, אלמא אומות העולם מטמאין אף באהל דציון משום טומאת אהל הוא דעבדי ליה, כדאמרינן התם (ה, ב) דאין מציינין אלא על טומאת אהל. ואי קשיא לך הא דאמרינן במציעא בפרק המקבל (בבא מציעא קיד, ב) רבי אבהו אשכחיה לאליהו דהוה קאי בבית הקברות של גוים אמר ליה ולאו כהן ניהו מר, אמר ליה לא גמר מר סדר טהרות דתניא רבי שמעון בן יוחאי אומר קברי עכו"ם אין מטמאין, דאלמא הלכתא כותיה. תירץ הרב ז"ל (במס' ב"מ שם) דהתם דחויי קא מדחה ליה דלאו משום דרבי שמעון בן יוחאי הוא דקאי תמן, אלא שהיה סומך על רוב ארונותי שיש בהן פותח טפח אלא שגזרו חכמים על כולן משום מיעוט שאין בהם פותח טפח (ברכות יט, ב) והוא זכור לטוב לא היה רוצה לנהוג קלות ראש בגזרותם ולהתירם בפניהם. וכן מצינו (בילקו"ש משלי רמז תתקמ"ד ובמדרש משלי פ"ט) כשקברו לר"ע אמר להן צדיקים אינן מטמאין, ולא היה אלא דחוי בעלמא שהוא היה סומך לו על שר' עקיבא מעשרה הרוגי מלכות היה ומת מצוה היה ואפילו כהן גדול והולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו מטמא לו. ויש חולקין (רמב"ן) על הרב ז"ל שאי אפשר שהיה אליהו הנביא זכור לטוב פורץ גדרן של חכמים שגזרו על כל ארונות ואפילו יש בהן פותח טפח. ועוד שהרי היה נותן מכשול לפני ר' אבהו לומר לו שאין קברי עכו"ם מטמאין והן מטמאין. אלא ודאי ממעשה דאליהו קיימא לן כרבי שמעון בר יוחאי וההיא דרשב"ג ליתא. ואף על גב דקיימא לן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו, אין למדין מן הכללות. ובההוא דרשב"ג גופיה מוכח בפרק המדיר (כתובות עז, א) דלא קיימא לן כותיה כדאיתא התם בשמעתתא דהיו בו מומין גדולים וכדכתב הרב אלפסי בפרק גט פשוט. (ב"ב קעד, א) ועוד דדלמא רשב"ג משום טומאת מגע קאמר לפי שאין קוברין שם את הנפלים ופעמים שהן מתגלין שאין חופרים לנפלים [אלא וההיא דציון דבמסכת מועד קטן נמי משום מגע ומשא, ואף על פי שאין מציינין אלא על טומאת אהל, לעתיד מציינין על הכל כדי לרבות בטהרה, הלכך קיימא לן כרשב"י. ועוד דסוגיא דתלמודא כותיה, דאמרינן במסכת כריתות (ו, ב) הסך את העכו"ם פטור שנאמר על בשר אדם לא יסך, לפי שאין אומות העולם קרוין אדם. ואפילו תמצא לומר דר' מאיר דבמסכת סנהדרין (שם) פליגא אדרבי שמעון בן יוחאי, לא דחינן דרשב"י ומעשה דאליהו משום דר"מ. ואיכא מאן דאמר (רבינו משולם בתוס' ד"ה ואין ובתוס' הרא"ש) דההיא דר' מאיר נמי לא פליגא, דאיכא למימר דכל מקום ברכה כגון אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וכיוצא בו אלו היה מדבר על ישראל בלבד היה מזכיר שמותן, אבל בשאר מקומות כשהוא מזכיר אדם אין אומות העולם במשמע, וכדאיתא בהגדה במדבר סיני רבה (פר' כ פי' ט) מה אקב לא קבה אל בשעה שהיה מצוה אותן על הברכות ועל הקללות, בברכות היה מזכירן שנאמר ואלו יעמדו לברך את העם, בקללות לא היו טובען (כ"ה במדרש שם ובכת"י מזכירן וכ"ה בתנחומא ישן) שכן הוא אומר ואלה יעמדו על הקללות בהר עיבל. ובילמדנו (תנחומא ישן תזריע אות ט) אדם כי יהיה בעור בשרו למה אינו אומר דבר אל בני ישראל כמו שכתוב בכל הפסוקות אלא אדם כי יהיה זהו שאמר הכתוב (תהלים ה, ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע (עיין ברמב"ם הלכות טומאת מת פ"א הי"ג ובשו"ת סי' רע"ו, ועיין בפני דוד להחיד"א פרשת בשלח שהאריך בדברי הרשב"א כאן).
Rashba on Yevamot 61a · Sefaria
Ritva
רבינא אמר נהי דמעטינהו קרא מלטמויי באהל במגע ובמש' מי ממעיטינהו פי' דלגבי משא ומגע לא כתיב ביה אדם אלא הנוגע בעצם או באדם ויש בכלל זה אפי' עכו"מז וא"ת הא כתיב או בעצם אדם יש לומר דהא דרשי לה בסיפרא לאבר מן החי ואם תאמר הא כתיב הנוגע במת לכל נפש אדם. יש לומר דההוא אצטריך לאפוקי נפש בהמה דכיון דכתב נפש להביא דמו כתב אדם להוציא בהמה. תוס':
אשה ולא יבמה וא"ת ולימא ליה אשה א' אמר רחמנא ולא שתים י"ל דאלמנה ושומרת יבם תרוייהו כחדא חשיבי דשם אלמנה חד הוא:
עד דאוקימנא ליהושוע בן גמלא בכהני רברבי וא"ת והא אמרי' בפ' לא יחפור שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל י"ל דההוא אחרינא הוא א"נ דלבתר הכי היה חסיד. תוס':
בשלמא מן הנשואין אין עשה דוחה את לא תעשה פי' ואעפ"י דהעשה דיבמה הוא שוה בכל ועשה ולא תעשה דכ"ג אינו שוה בכל אבל בפ' שני נזירים משמע קצת שהוא דוחה אותם והכא י"ל לפי אותה שיטה דלרוחא דמילתא נקט לה דלא בעי למפרך אלא מן האירוסי' ובמאי דפרקי' לא איתפרקא מן הנשואים נמי דטעמא משום גזירה ודכוותא בתלמודא ולהאי שמעתא רהטא שפיר סוגיא דפ"ק דמכילתי' דנזיר ומצורע:
אלא גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה פי' דאסור ערות אשת אח שרא רחמנ' לגמרי ונעשית כאשתו לכל דבר דההוא לא דחייא הוא כיון דלעולם לה סגיא בלאו הכי אבל שאר אירוסין אמרי' לא שרא רחמנא אלא ביאה ראשונה כיון דע"י דחיות לאו היא ואפשר במקו' אחר בלא שום דחייה ומיהו בלא ביאה ראשונה שרא מדאורייתא דאע"ג דיבם קונה בתחלת ביאה כיון דקיום מצוה ליתא לא אישתרי אלא ביאה ראשונה בלחוד דהא אפשר שתתעבר ע"י מיעוך בתולים. קטנה שמא תמצא אילונית ונמצא פוגעי' בערוה הא כתבי' בפ"ק מאי דפר"ת דמיירי בשקבל אחיו עליו אפי' הוא אילונית הויא מקח טעות אלא כשהכיר בה בחייו לא מפקיעי קדושי' דידה למפרע מחיים דדילמא אלו היה קיים לא היה מפקיעה הילכך אי משתכת' אילונית השתא לאחר מיתה נמצאו פוגעים בספק ערוה דאוריית' והא דתנן בפ"ק ונמצאו אילונית צרותיהן מותרות דפריש לה רב אשי משום מקח טעות שנמצאו אילונית מחיים וקפד וליתא שהרי פי' שם בתו' בין שנמצאו מחיים בין לאחר מיתה. ואחרים פירשו ונמצאו פוגעים בערוה היינו שהתירו צרתה לשוק ביבום שלה ואע"ג דיבמה לשוק ליכא אלא לאו קרי ליה ערו' אטו סריס והנכון כפר"ת ז"ל:
Ritva on Yevamot 61a · Sefaria
Meiri
קברי גוים אין מטמאין באהל שנאמר אדם כי ימות באהל וכתיב אדם אתם אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם והאי דכתיב ונפש אדם ששה עשר אלף משום בהמה כלומר להבחין בין מנין אדם למנין בהמה ולגבי בהמה קרי להו אדם וכן מה שכתוב בנינוה משתים עשרה רבוא אדם משום בהמה דכתיב בה ובהמה רבה ואע"ג דכתיב בקום עלינו אדם כבר דרשו בו במגלה י"א א' אדם ולא מלך ואע"ג דכתיב ואתן אדם תחתיך כבר דרשו בו בברכות ס"ב ב' אל תיקרי אדם אלא אדום ומה שאמרו ע"ז ג' א' בגוי העוסק בתורה כהנים ולויים וישראלים לא נאמר אלא האדם התם ריבוייא דקרא קא דריש אי נמי דבכל מקום ברכה מזכיר ישראל בפירוש וכשאינו מזכירו בפירוש אלא שמזכיר לשון אדם אף האומות בכלל אבל בשאר מקומות ישראל ולא גוי וכמו שאמרו במד' סיני רבה מה אקוב לא קבה אל בשעה שמצוה אותם על הברכות ועל הקללות על הברכות הוא מזכירן שנאמר אלה יעמדו לברך את העם על הקללה אינו מזכירן דכתיב אלה יעמדו על הקללה ואלו לקלל את העם לא אמר ובפרשת נגעים אדם כי יהיה בעור בשרו בני ישראל לא נאמר אלא אדם ומכל מקום במגע ובמשא מטמאין שלא מיעטם אלא מטומאת אהל שהרי במגע נאמר כל הנוגע בחלל אי זה שיהיה ואע"פ שאפשר לפרשו בישראל ואי משום דכתיב ולא נפקד ממנו איש פירושו שלא נפקד אחד מהם לעבירה מכל מקום סתמא כתיב ואע"ג דכתיב ביה או בעצם אדם כבר דרשו בספרי במדבר לאבר מן החי ומאי דכתיב לכל נפש אדם פירושו להוציא בהמה:
אחר שכן מה שאמרו אהלות פי"ח מ"ז מדורות הגוים טמאים מפני שהנשים קוברות שם את נפליהן אין הלכה כן או שמא מחשש מגע נגעו בה לפעמים שהם מתגלים שאין דרך לחפור בנפלים אלא חפירה מועטת ומה שאמרו במועד קטן רמז לציון מן התורה מנין דכתיב וראה עצם אדם וההוא בגוג ומגוג כתיב אלמא אומות העולם מטמאין באהל דהא ציון כל עצמו אינו אלא מטומאת אהל איפשר שבאותו זמן מציינין על הכל כדי לרבות בטהרה ואחרוני הרבנים חולקין לפסוק דקברי גוים מטמאין באהל ושלא כשמועה זו [אלא] כזו של מדורות הגוים דקאמר לה רשב"ג ומכלל כל מקום ששנה רבן גמליאל כו' ומזו של ציון ואין הדברים נראין שהרי אמרו במציעא פרק המקבל קי"ד א' ר' אבהו אשכחיה לאליהו דהוה קאי בבית הקברות של גוים אמר ליה ולאו כהן הוא מר אמר ליה לא גמרת סדר טהרות דהא אמר ר' שמעון בן יוחאי קברי גוים אין מטמאין באהל ואע"פ שהם דוחקין בפירושה שסומך היה על ארונות שיש בהם פותח טפח ועל הדרך שמצינו כשקברו לר' עקיבא שאמר להם צדיקים אין מטמאין וזה שהשיבו אינו אלא דחוי בעלמא וכן שסומך היה על שמהרוגי מלכות היה ומת מצוה היה אלא מכל מקום הדברים דחוקים שאם כן היאך פירש טעמו מדר' שמעון בן יוחאי ועוד היאך היה פורץ גדרן של חכמים שגזרו רוב ארונות אטו מיעוטן אלא ודאי אדם למעוטי גוים וכן מצינו בכריתות ו' ב' הסך את הגוי בשמן המשחה פטור שנאמר על בשר אדם לא ייסך ואין אומות העולם קרויין אדם וכן הלכה כמו שיתבאר במקומו הא במגע ומשא מיהא מטמו ומה שאמרו באחרון של נדה ס"ט ב' נכרי שמת טהור מלטמא במשא כבר פירשוה שם באבן מוסמא והרבה טרחו בחדושין אחר שהגוים מטמאין במשא היאך היה שמשון הורג בפלשתים והרי נזיר מוזהר על הטומאה וזו אינה שאלה שהרי נזיר שמשון מותר ליטמא למתים כמו שיתבאר במקומו אלא שחזרו ושאלו בפנחס היאך הרג זמרי וכזבי והרי כאן טומאת אהל ומגע ואינה שאלה שבמקום שיש בו חלול כזה אין לאו של טומאה שיש לו תקון עומד בפניו:
המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק החמשי והוא שאמר כהן הדיוט לא ישא את האילונית אלא אם כן יש לו אשה ובנים ר' יודה אומר אף מי שיש לו אשה ובנים לא ישא את האילונית שהיא זונה האמורה בתורה וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות אמר הר"ם אין הפרש בין כהן לישראל במצות פריה ורביה ולזה אינו מותר לישראל ולא לכהן ולוי לישא אילונית אלא אם כן יש לו אשה ובנים ואמנם פרט הנה כהן הדיוט להשמיענו מחלוקת ר' יהודה אשר לא יתירה בשום פנים ובבעילת זנות היא שתבעול בעילה שהיא בכרת או במלקות דאורייתא או בעשה דאורייתא בין באונס בין ברצון כמו שקדם בזה הפרק נעשית זונה אולם ישראל כאשר בא על שאינה אשת איש ולא משאר עריות ולא מחייבי לאוין לא עשאה זונה ואין הלכה כר' עקיבא:
אמר המאירי כהן הדיוט לא ישא אילונית אלא אם כן יש לו מצד אחר אשה הראויה לקיים ממנה מצות פריה ורביה או בנים שכבר קיים בהם מצות פריה ורביה ופירשו בגמרא שאף ישראל כן שהרי פריה ורביה מצוה לכל היא אלא מתוך שר' יהודה אוסרה לכהן אפילו הדיוט אף ביש לו אשה ובנים נקט לה לרבנן הכי והוא שאמר ר' יהודה אומר אע"פ שיש לו אשה ובנים לא ישא אילונית שהרי תחלתה ביאת זנות היא הואיל ואינה ראויה לבנים וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת שהוחזקה ליבעל לפסול לה ואפילו לא נבעלו הואיל והוחזקו לכך ואפילו בפחותה מבת שלש שנים שאין שם זנות פסולות כמו שהתבאר למעלה ושנבעלה בעילת זנות ר"ל ישראלית שנבעלה לפסול לה:
זהו ביאור המשנה והלכה כתנא קמא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
Meiri on Yevamot 61a · Sefaria
Maharam
ד"ה אין העובדי כוכבים וכו' עד וכן ואתה אדם ולא אל דכתיב גבי חירם כצ"ל:
Maharam on Yevamot 61a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' אתם קרוין אדם עי' מתני' רפ"ג דנגעי' ובתוי"ט שם רפי"ב:
מתני' אירס את האלמנה עי' לעיל דף כ ע"ב תד"ה אטו ביאה:
גמ' קטיר קחזינא הכא עיין ב"ב דף כ"א ע"א תד"ה זכור:
תוס' ד"ה ואין וכו' דיש חילוק בין אדם להאדם עי' ירמיה לב כ' ובישראל ובאדם:
בא"ד בסוף הדבור היינו בני אדם הראשון עיין בראב"ן סימן שי"ז:
ד"ה שנבעלה וכו' אלא מחייבי כריתות וכו' עיין גיטין ד' פט ע"א תד"ה בעולה ובמהרש"א שם:
Gilyon HaShas on Yevamot 61a · Sefaria
Ben Yehoyada
אַתֶּם קְרוּיִין 'אָדָם', וְאֵין עַכּוּ"ם קְרוּיִין 'אָדָם' איתא בתוספות, העכו"ם קרויים ה אדם עיין שם. וצריך להבין מה הפרש איכא בין אדם לבין האדם? ונראה לי בס"ד דישראל נשמתם ממקום האחדות ולכן נקראו אדם כי ראש שם אדם הוא א' שמספרו אחד וכן אות מ"ם באלפ"א בית"א הוא אות הי"ג כמנין אחד [13] ונשאר אות ד' באמצע רמז לארבע יסודות שבגוף שבם מתלבשת הנשמה. מה שאין כן שם ' האדם ' בתוספת אות ה־ה גרע דאזל אות הראש שהוא אחד ונעשה במקומו אות ה־א שאין בו רמז של אחדות ואדרבה יש בו רמז לפירוד כי גוף האות אינו עצם אחד אלא חלוק ונפרד לשתים שהם ד־ו ועוד אות ה־א אין לה זוג באותיות האחדים כנודע. ונראה לי ישראל [541] מספר תקמ"א וכיון דהם חלוקים לי"ב שבטים ונקראים בשם אדם הנה י"ב פעמים אדם עולה תק"ם [45×12=540] ונשאר ממספר תקמ"א מספר אחד רמז שהם גוי 'אחד' בארץ, וכמו שנאמר וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ (דברי הימים א' יז, כא).
Ben Yehoyada on Yevamot 61a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Yevamot, daf 61, Amud Aleph, about 321 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 119 words
Opens “קִבְרֵי גוֹיִם אֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתֵּן…”
- Segment 28 words
Opens “מֵיתִיבִי: ״וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף״! מִשּׁוּם…”
- Segment 318 words
Opens “״אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹא…”
- Segment 426 words
Opens “״כֹּל הוֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נוֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ״!…”
- Segment 517 words
Opens “רָבִינָא אָמַר: נְהִי דְּמַעֲטִינְהוּ קְרָא מֵאִטַּמּוֹיֵי בְּאֹהֶל,…”
- Segment 646 words
Opens “מַתְנִי׳ אֵירַס אֶת הָאַלְמָנָה וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן…”
- Segment 726 words
Opens “גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאִם אֵירַס אֶת…”
- Segment 835 words
Opens “מַעֲשֶׂה בִּיהוֹשֻׁעַ וְכוּ׳. מִנָּהוּ — אִין, נִתְמַנָּה…”
- Segment 99 words
Opens “מַתְנִי׳ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת אָחִיו — חוֹלֵץ…”
- Segment 1034 words
Opens “גְּמָ׳ קָא פָּסֵיק וְתָנֵי, לָא שְׁנָא מִן…”
- Segment 116 words
Opens “גְּזֵירָה בִּיאָה רִאשׁוֹנָה אַטּוּ בִּיאָה שְׁנִיָּה.…”
- Segment 1240 words
Opens “מַתְנִי׳ כֹּהֵן הֶדְיוֹט לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית, אֶלָּא…”
- Segment 1337 words
Opens “גְּמָ׳ אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא לְרַב הוּנָא:…”
Sages named on this page
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Yevamot 61a · Segment 8 — “…— לָא. אָמַר רַב יוֹסֵף: קְטִיר קָחָזֵינָא הָכָא. דְּאָמַר…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Yevamot 61a · Segment 5 — “רָבִינָא אָמַר: נְהִי דְּמַעֲטִינְהוּ קְרָא מֵאִטַּמּוֹיֵי בְּאֹהֶל, דִּכְתִיב: ״אָדָם…”
Original text
קִבְרֵי גוֹיִם אֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם״. אַתֶּם קְרוּיִין אָדָם, וְאֵין הַגּוֹיִם קְרוּיִין אָדָם.
The graves of gentiles do not render items impure through a tent, as it is stated: “And you My sheep, the sheep of My pasture, are men [ adam ]” (Ezekiel 34:31), from which it is derived that you, the Jewish people, are called men [ adam ] but gentiles are not called men [ adam ]. Since the Torah introduces the halakha of ritual impurity of a tent with the words: “When a man [ adam ] dies in a tent” (Numbers 19:14), this halakha applies only to corpses of Jews but not those of gentiles.
מֵיתִיבִי: ״וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף״! מִשּׁוּם בְּהֵמָה.
The Gemara raises an objection based upon the verse with regard to captives taken during the war against Midian: “And the persons [ nefesh adam ] were sixteen thousand” (Numbers 31:40), which indicates that gentiles are also referred to as adam . The Gemara answers: They are given this title due to the need to distinguish the people taken captive from the animals that were taken as spoils of war.
״אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹא אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ (וּבְהֵמָה רַבָּה)״! מִשּׁוּם בְּהֵמָה.
The Gemara raises another difficulty based upon a verse with regard to the city of Nineveh: “Wherein are more than one hundred and twenty thousand men [ adam ] that cannot discern between their right hand and their left hand, and also much cattle” (Jonah 4:11). The Gemara answers: There, too, the gentiles are given this title due to the need to distinguish them from the animals mentioned in the verse.
״כֹּל הוֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נוֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ״! דִּלְמָא אִיקְּטִיל חַד מִיִּשְׂרָאֵל. וְרַבָּנַן: ״לֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ״. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: ״לֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ״ — לַעֲבֵירָה.
The Gemara continues to question Rabbi Shimon’s ruling based upon a verse pertaining to the war against Midian: “Whoever has killed anyone, and whoever has touched any slain, purify yourselves” (Numbers 31:19). This indicates that gentile corpses convey ritual impurity. The Gemara answers: Perhaps a Jew was killed, and the concern was for impurity caused by his corpse. And the Rabbis reply that the verse attests: “Not one man of us is missing” (Numbers 31:49). No Jewish soldiers fell in battle, and therefore the concern for impurity must have been due to the corpses of gentiles. And Rabbi Shimon ben Yoḥai responds: The intent of that verse is that not one man of us is missing due to transgression, i.e., none of them sinned.
רָבִינָא אָמַר: נְהִי דְּמַעֲטִינְהוּ קְרָא מֵאִטַּמּוֹיֵי בְּאֹהֶל, דִּכְתִיב: ״אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל״, מִמַּגָּע וּמַשָּׂא מִי מַעֲטִינְהוּ קְרָא?
Ravina said that the explanation above is unnecessary: Granted, the verse excluded gentiles from rendering items impure through a tent, as it is written: “When a man [ adam ] dies in a tent” (Numbers 19:14); but did the verse exclude them from rendering items impure via touching and carrying? Since gentile corpses convey impurity in these ways, they could have rendered impure the Jews involved in the war with Midian, even according to Rabbi Shimon ben Yoḥai.
מַתְנִי׳ אֵירַס אֶת הָאַלְמָנָה וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל — יִכְנוֹס. וּמַעֲשֶׂה בִּיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת מָרְתָּא בַּת בַּיְתּוֹס, וּמִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, וּכְנָסָהּ. שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלָה לִפְנֵי כֹּהֵן הֶדְיוֹט, וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר — הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנוֹס.
MISHNA: If a priest betrothed a widow and was subsequently appointed to be High Priest, he may marry her. And there was an incident with Yehoshua ben Gamla, who betrothed Marta bat Baitos, a widow, and the king subsequently appointed him to be High Priest, and he nevertheless married her. Conversely, in the case of a widow waiting for her yavam who happened before a common priest, i.e., the priest was her yavam , and he was subsequently appointed to be High Priest, then even if he had already performed levirate betrothal with her, he may not marry her, because she is a widow.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאִם אֵירַס אֶת הָאַלְמָנָה וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁיִּכְנוֹס — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יִקַּח אִשָּׁה״. אִי הָכִי, שׁוֹמֶרֶת יָבָם נָמֵי! ״אִשָּׁה״, וְלֹא יְבָמָה.
GEMARA: The Sages taught: From where is it derived that if a priest betrothed a widow and was subsequently appointed to be High Priest, that he may marry her? The verse states: “Shall he take for a wife” (Leviticus 21:14), an inclusive phrase that indicates that he may marry her in this situation despite the general prohibition for a High Priest to marry a widow. The Gemara asks: If so, a widow waiting for her yavam should also be permitted to a High Priest. The Gemara answers: The word “wife” indicates that this does not include a yevama , who was not initially his wife but his brother’s.
מַעֲשֶׂה בִּיהוֹשֻׁעַ וְכוּ׳. מִנָּהוּ — אִין, נִתְמַנָּה — לָא. אָמַר רַב יוֹסֵף: קְטִיר קָחָזֵינָא הָכָא. דְּאָמַר רַב אַסִּי: תַּרְקַבָּא דְּדִינָרֵי עַיִּילָהּ לֵיהּ מָרְתָּא בַּת בַּיְתּוֹס לְיַנַּאי מַלְכָּא עַד דְּמוֹקֵי לֵיהּ לִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא בְּכָהֲנֵי רַבְרְבֵי.
The mishna related an incident with Yehoshua ben Gamla. The Gemara notes that the mishna states that the king appointed him, yes, but not that he was worthy of being appointed. Rav Yosef said: I see a conspiracy here, as this was clearly not a proper appointment by the priests and the Sanhedrin but rather a political appointment, as Rav Asi said: Marta bat Baitos brought a vessel the size of a half- se’a [ tarkav ] full of dinars to King Yannai until he appointed Yehoshua ben Gamla High Priest.
מַתְנִי׳ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת אָחִיו — חוֹלֵץ וְלֹא מְיַיבֵּם.
MISHNA: A High Priest whose brother died without children performs ḥalitza and he does not perform levirate marriage, as he may not marry a widow.
גְּמָ׳ קָא פָּסֵיק וְתָנֵי, לָא שְׁנָא מִן הָאֵירוּסִין וְלָא שְׁנָא מִן הַנִּשּׂוּאִין. בִּשְׁלָמָא מִן הַנִּשּׂוּאִין, עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה הוּא, וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה. אֶלָּא מִן הָאֵירוּסִין, יָבֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה?!
GEMARA: The Gemara comments: The mishna teaches this halakha categorically, indicating that it is no different if she is his brother’s widow from betrothal, and it is no different if she is his widow from marriage. The Gemara analyzes this halakha : Granted, she is forbidden to him if she was widowed from marriage, as, if he were to marry her, it would be a violation of both the positive mitzva that the High Priest marry a virgin and the prohibition for him to marry a widow. And a positive mitzva, i.e., levirate marriage, does not override a prohibition and a positive mitzva together. However, if she was a widow from betrothal and is therefore still a virgin, the positive mitzva of levirate marriage should come and override the prohibition for a High Priest to marry a widow.
גְּזֵירָה בִּיאָה רִאשׁוֹנָה אַטּוּ בִּיאָה שְׁנִיָּה.
The Gemara answers: By Torah law, levirate marriage is permitted in this case. However, there is a rabbinic decree prohibiting their first act of intercourse due to their second act of intercourse. After they have engaged in intercourse once, they have fulfilled the mitzva of levirate marriage, and any subsequent act of intercourse would constitute a violation of the prohibition without the fulfillment of a mitzva.
מַתְנִי׳ כֹּהֵן הֶדְיוֹט לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית, שֶׁהִיא זוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין זוֹנָה אֶלָּא גִּיּוֹרֶת וּמְשׁוּחְרֶרֶת וְשֶׁנִּבְעֲלָה בְּעִילַת זְנוּת.
MISHNA: A common priest may not marry a sexually underdeveloped woman [ aylonit ], who is incapable of bearing children, unless he already has a wife and children. Rabbi Yehuda says: Even if he has a wife and children, he may not marry a sexually underdeveloped woman, as she is the zona about whom it is stated in the Torah that a priest may not marry her. Intercourse with her is considered a licentious act because she is incapable of bearing children. And the Rabbis say: The only women in the category of zona , who are therefore forbidden to a priest, are a female convert, a freed maidservant, and any woman who engaged in licentious sexual intercourse with a man she is prohibited from marrying.
גְּמָ׳ אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא לְרַב הוּנָא: מַאי טַעְמָא — מִשּׁוּם פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אַפְּרִיָּה וּרְבִיָּה כֹּהֲנִים הוּא דְּמִפַּקְּדִי וְיִשְׂרָאֵל לָא מִפַּקְּדִי?! אֲמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵי סֵיפָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה
GEMARA: The Exilarch said to Rav Huna: What is the reason for the halakha that a priest may not marry a sexually underdeveloped woman? It is because he is obligated to fulfill the mitzva to be fruitful and multiply. Is it only priests who were commanded to be fruitful and multiply, but Israelites were not commanded? Why does the mishna specify that a priest may not marry a sexually underdeveloped woman? Rav Huna said to him: This halakha does in fact apply even to Israelites, and the tanna mentions priests because he wants to teach it in a way that would parallel the latter clause of the mishna, which states that Rabbi Yehuda says: Even if he has a wife