Commentary page
Yevamot 56a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYevamot 56a
Yevamot 56a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 425 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מכאן ואילך מהכנסת עטרה ולמטה אינו אלא נשיקה ופטור ומדפטר בנשיקה ודאי פליג אדשמואל דנשיקה קרי לה העראה והעראה רבינן לה לחיובי:
קנה לכל באחת מן הביאות גרועות הללו קנה לה לכל דבר ואוכלת בתרומה מיד אם כהן הוא אפי' הלך למדינת הים ולא בא עליה ביאה גמורה:
האמורים בפרשה בפרשת יבמים שכתב בה מקרא זה יבמה יבא עליה דדרשינן ליה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון:
לירש דכתיב יקום על שם אחיו (דברים כ״ה:ו׳):
ולפוטרה מייבום דאם מת ולו בנים מאשה אחרת מותרת לשוק או אם הוציאה בגט לא בעיא חליצה או אם היתה לה צרה נפטרה בביאתו של זו:
מן הנשואין היכא דנפלה לפניו מן הנשואין שכבר היתה אוכלת בימי אחיו וכשמת ובטל קנינו פסקה מלאכול דכ"ע לא פליגי דקניא לה הך ביאה גרועה להאכילה:
לאוקמיה במקום בעל שאם היתה אוכלת בחייו תאכל בשביל זה אבל לאלומי מבעל דבחיי הבעל לא היתה אוכלת דאין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה האי נמי לא אלים מיניה ודוקא בביאה בלא דעת קנין אבל בביאה גמורה אשתו גמורה היא ואוכלת אפי' לשמואל:
אין היבם מאכיל בביאה גרועה:
23 more comments on this page.
Rashi on Yevamot 56a · Sefaria
Tosafot
לדברים האמורים אע"ג דכל שאר דברים כתובים נמי בפרשה כדדרשינן כיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר כיון דביאת שוגג לא קני בעלמא סברא הוא דלא רבייה אלא לדברים המפורשים בפרשה בהדיא כגון לירש בנכסי אחיו דכתיב יקום על שם אחיו לנחלה ולפטור אשת אחיו מן היבום דכתיב לו לאשה ולא לאחיו לאשה דפקע מינה זיקת אחיו ולפטור צרתה דכתיב בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים דהנהו דברים הוו לאוקמיה במקום בעל אבל בתרומה לא אכלה ע"י ביאה גרועה ולא יורשה ולא מיטמא לה ולא מיפר נדריה דהיינו לאלומי מבעל אבל מן הנשואין זכאי בכולהו דלא הוי אלא לאוקמיה במקום בעל דילפינן מהני דכתיבי ולא פליגי אלא בביאת שוגג וכיוצא בה אבל בהעראה דקניא נמי בעלמא וביאה היא לכל דבר לא פליגי בה ומה שקבע מחלוקתן כאן אמתני' דאחד הגומר ואחד המערה לאו משום דעלה פליגי אלא משום דמסיים בה קנה דקאי נמי אביאת שוגג כן נראה לר"י ובירושלמי איכא פלוגתייהו ואיכא דמוקי פלוגתייהו בהעראה:
מן הנשואין כ"ע לא פליגי דאכלה ע"י ביאה וה"ה דהוה מצי למינקט לענין ליורשה ולהטמא לה ולהפר נדריה אלא נקט אכילת תרומה לרבותא וכ"ש לשאר דברים דזימנין שהיא כאשתו לכל דבר ולא אכלה בתרומה כדאמר בכתובות בפ' נערה (כתובות דף מח: ושם) מסורה לכל חוץ לתרומה גבי מסר האב לשלוחי הבעל. [וע' היטב תוס' סוטה כד: ד"ה דהאמר רב]:
מת ונפלה לפני יבם חרש אוכלת וא"ת ואמאי אוכלת וניחוש לסימפון שהרי לא בדקה שלא הספיק לכונסה עד שנתחרש וא"כ אינה זקוקה לו ולקמן נמי דקאמר דגזרינן נישואין דחרש אטו קידושין תיפוק ליה משום סימפון ולר' נתן נמי אמאי אוכלת ואור"י דלא חיישינן לסימפון אלא כשיכול הדבר להתגלות שיש סימפון ויהיו קידושי טעות אבל הכא דנתחרש לא חיישינן שמא יתפקח וימצא סימפון:
כל ביאה שהבעל מאכיל בה אי ביאה אירוסין עושה אר"י דכל ביאה שהבעל מאכיל בה ע"י חופה שאחריה קאמר:
Tosafot on Yevamot 56a · Sefaria
Rashba
מאי קנה רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה. פירוש בביאת שוגג ומזיד קא מפלגי דביאה גרועה היא ובעלמא לא קני עד שיתכוין, הלכך אמר שמואל דאף ביבמה לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה. אבל בהעראה במתכוין לכולי עלמא קנה לכל, דאף באשה לבעלה ריבתה תורה העראה כגמר ביאה כדאיתא לעיל (יבמות נה, ב) ותדע לך דהא אמרינן לקמן ללישנא בתרא אימא כל ביאה שהבעל מאכיל בה יבם מאכיל בה, אלמא העראה שהבעל מאכיל בה אף היבם מאכיל בה אפילו לשמואל. ואף על גב דגבי אחד הגומר ואחד המערה מפרשי פלוגתייהו בגמרא לאו משום מערה נקט לה אלא משום סיפא דמתניתין דקתני קנה נקט לה דאלו ברישא דקתני אחד שוגג ואחד מזיד לא תני התם קנה עד סיפא דמתניתין. אבל רבינו אלפסי ז"ל ששנאה בתוך דיני העראה נראה שפירשה אף לזו בהעראה אינו מחוור, דבכל התורה כולה רבתה תורה העראה כגמר ביאה חוץ משפחה חרופה. ובירושלמי (פ"ו ה"א) דמשמע דמפרשי לה בהעראה, פירש הרמב"ן נר"ו (ד"ה קנה) דהעראה דשגגות קאמר, לומר שסבורין היו דלא חלק שמואל אלא בהעראה דשגגות אבל גמר ביאה דשגגות אפילו שמואל מודה בה. ומיהו גמרא דילן לא מפרשא אלא בביאת שגגות ושאינו מתכוין. עוד כתב הוא נר"ו מדפרישו בגמרא ללישנא קמא בתרומה דמודה שמואל שאוכלת בתרומה במן הנשואין, משמע דאף במן הנשואין לא קנה לכל לשמואל אלא לתרומה בלבד. וטעמא דמילתא משום דתרומה משעת קנין אוכלת דבר תורה והרי קנאה להתחייב עליה משום אשת איש דהא יצאה בגט ופוטרת צרתה, דאף על גב דאינו עושה נשואין גמורין כארוסין מיהא קני וללישנא בתרא במן הארוסין מודה רב דלא אכלה אף על גב דלא קנה לשאר כל הדברים כדאמרינן בפרק ד' אחין (יבמות כט, ב) אלא ליורשה וליטמא לה השתא דלא עבד בה מאמר כתיב יבמה יבא עליה בעל כרחיה וכו'. וטעמא דמלתא דלא אכלה משום שלא יאמרו נשואין שלא מדעת מאכילין כדאמרינן בסמוך בנשואי חרש אבל משאכלה ברשות הבעל לא גזרו.
אימא כל ביאה שהבעל מאכיל בה יבם מאכיל בה פירוש לאו מאכיל על ידי ביאה בלחוד קאמר שהרי אין ביאה עושה נשואין אלא אירוסין ואין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה. אלא הכי קאמר כל ביאת אירוסין שהבעל מאכיל בה על ידי חופה, יבם מאכיל בה. אי נמי כגון שהכניסה לחופה ובא עליה לשם קדושין שבביאה זו נעשית נשואה ומאכיל בה (עיין תוס' ד"ה כל ורמב"ן) ולי נראה שאין צריך לכל זה דכיון דביאת קדושין מן הדין מאכלת, דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה אף על פי שאסרוה חכמים עד שתכנס לחופה, משום סמפון או משום דעולא, מכל מקום ביאה מעולה היא הראויה להאכיל בבעל, והכי קאמר כל ביאה מעולה שקונה בבעל וראויה להאכיל בה אף ביבם מאכיל בה.
קסבר ר' נתן נשואי חרש מאכילין בתרומה ולא גזרינן נשואי חרש אטו קדושי חרש. פירוש דטעמא דרבנן דאמרי אינה אוכלת לאו מדינא קאמרי דהא נכנסה לחופה וליכא לא משום דעולא ולא משום סמפון דהשתא מאי איכפת ליה בסמפון, ואי משום שמא יתפקח ויטעון טענת סמפון מלתא דלא שכיחא היא ובמלתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן. אלא טעמייהו משום גזרה נשואין אטו קדושין, ור' נתן לית ליה האי גזרה הלכך משכנסה אוכלת בתרומה דהא מדאורייתא אכלה.
Rashba on Yevamot 56a · Sefaria
Ritva
מאי קנה אמר רב קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורי' בפרשה ליירש בנכסי אחיו ולפטור אשת אחיו מן היבום יש שפיר' דכיון דמייתי לה תלמודא גבי האי פסקא דאחד המערה וא"כ גומר קנה דפלונתא דרב ושמואל בבא על יבמתו בהערא' וכן הביאה בירוש' גבי מערה ואין הפי' זה נכון כפי שטת גמרא שלנו דהא אמרי לקמן אליב' דשמואל כל ביאה שהבעל מאכיל היבם מאכיל והבעל מאכיל הוא בהעראה שהרי רבתה תורה אשה לבעלה שהוא קונה בהערא' כדאמרי' לעיל דבכל התורה כולה רבתה תורה העראה כגמר ביאה אלא ודאי דפלוגתא דרב ושמואל אינו בהעראה דהתם ודאי כיון דבכל דוכתא חשיב' כגמר ביא' א"כ אם הער' ביבמתו במתכוין אשתו היא לכל דבר ליורש' ולהטמא לה ולהאכילה בתרומה ופלוגתייהו כשבא עליה אפי' כדרכה במזיד או בשוגג דעלמא לא קנה אלא דהכא רבינהו רחמנא ומ"מ ביא' גרועה היא ומ"ה סובר שמואל דלא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה אבל לא להאכילה בתרומה ורב סבר דכיון דרבייה רחמנא הרי הי' אשתו אפי' לתרומ' ונראים דברים דלשמואל ה"ה דלא קני להיות כאשתו ליורשה ולהטמא לה בביאה גרועה ולהכי נקט לישניה לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה ותדע לך שאלו קנאה לכל דבר כאשתו גמור למה לא יאכילנה בתרומ' אלא ודאי כדאמרן:
אבל לרב אפשר דכי אמר קנה לכל היינו לכל דבר שבעולם ובכללו תרומ' דאי לא ה"ל למינקט האי לישנא ושמואל דאמר דאינו מאכיל' בתרומ' לא מדאורייתא קאמר דכיון דבר תורה מן האירוסין אוכלת אשה בתרומה דקנין כספו הוא הכא נמי כיון דקנא' לדברים האמורים בפ' קנין כספו הוא ולא גרעה מארוסה דעלמא אלא מדרבנן קאמר שהפריזו חכמים במדתם לעשות כארוסה דכיון שלא בא עליה אלא ביאת זנות אכתי איכא חששא דשמא תשקה לאחי' ולאחיותי' וגרועה מהגיע זמן ולא נשאו דלא אכל' בתרומ' למשנה אחרונ' ואע"ג דמייחד לה דוכת' והא דלא פריך שמואל מתני' דאותבי' להו דאוכלת מדאורייתא קאמר משום דכל היכא דמדרבנן לא אכלה לא הוה תני סתמא אוכלת ולקמן בשמעתא דיש חופה לפסולות מוכח דשמואל דאמ' לא קנה קרינא בה תחת אישך וקרינא ליה שומרת יבם אבל לרב דקאמ' קנה לכל חשיבא אשתו גמורה ולא קרינא לה שומרת יבם והיינו ודאי כדפרי' דלשמואל הואי אשתו ליורש' וליטמ' לה ולאכיל' בתרומ' מדרבנן מיהת וכ"פ מו"ה בשם מורי ר"ם ז"ל ורש"י ז"ל פי' כאן קנה לכל באחת מן הביאות הגרועות האלו ופי' לק' ודוקא בביאה בלא דעת קנין אבל בביאה גמורה אשתו גמורה היא ואפילו לשמואל אוכלת ופי' ביאה גמורה היינו מדעת קנין ואפילו מהעראה והא דמייתי לה בגמ' גבי פסקא דא' המערה ואח' הגומר קנה לאו משום דפליגי בהערא' אלא משום דבהא קאמר תנא דמתני' קנה דקאי אכלהו מתני' דלעיל וזה ברור:
אמר לך שמואל אימא הכי ולא הספיק וכו' לאו למימר דחסורי מחסרא דא"כ הוה אמרינן הכי בהדיא אלא פרושי מפרש דכי קתני מת ונפלה לפני מיתתו כאלו לא הספיק לכונס':
אימא כל ביאה שהבעל מאכיל בה יבם מאכיל בה פי' כגון העראה או גמר ביאה ואיכ' דמקשו והא בעל אינו מאכיל אפי' בביאה גמורה בלא חופה אליבא דמשנה אחרונה שהלכה כמותה ומתרצי' ה"ק כל ביאה שהבעל מאכיל בתרומה ע"י חופה יבם מאכיל אפי' בלא חופה ואין צריך לזה דה"ק כל ביאה שהבעל מאכיל בתרומ' בביאה באירוסין יבם מאכיל בה אפי' מדרבנן וכל ביאה שאין הבעל מאכיל בה מדאורייתא כגון ביאת שוגג ומזיד ואנוס אין היבם מאכיל מדרבנן:
קשיא פי' ולא הוה תיובתא דסוף סוף בריתא משובשת היא ותירוצי בעיא ודילמא אינה אוכלת קתני והלכת' כרב חסדא והלכתא כוותי' באיסורי ועוד דשמואל סליק בקושיא:
קסבר ר' נתן נשואי חרש מאכילות בתרומה ולא גזרו נשואי חרש אטו קדושי חרש פי' דשורת הדין נשואי חרש ביבמה מאכילו' ואפילו מדרבנן דהא קנו לה קנין גמור וליכא משום תשקה לאחיה ולאחיותיה כיון שהכניסה לביתו ממש והכניסה לחופה דמי ואפילו למשנה אחרונה ואי משום סימפון הא ודאי לאו בר הכי דליחוש להא ודאי משום שמא תפקח ותבדוק וימצא לה סימפון הוא מילתא דלא שכיח ולא גזרי בה אלא מדרבנן דסבר דגזרי נשואי חרש אטו קדושין ורבי נתן סבר דלא גזרינן:
Ritva on Yevamot 56a · Sefaria
Meiri
זה שביארנו במשנתנו שהיבם קונה את יבמתו אף בביאת אונס ושגגה ובהעראה לא סוף דבר לדברים האמורים בפרשת יבמין ר"ל לירש בנכסי אחיו ולפטור צרתה מן היבום אלא אף להאכילה בתרומה אם היה היבם כהן במה דברים אמורים בשנתאלמנה מן הנשואין שכבר היתה אוכלת בחיי בעלה ופסקה לה במיתתו שאין זיקת היבם מאכלת שהיבם פוסל בבת כהן אם הוא ישראל ואינו מאכיל בבת ישראל אם הוא כהן ובביאה זו אע"פ שהיא גרועה חזרה לדינה ואוכלת אבל אם נתאלמנה מן האירוסין אינו מאכילה בתרומה אלא בביאה גמורה וברצון ובמתכוין כך היא שיטת גדולי הפוסקים וגדולי המחברים ואף מתלמוד המערב פ"ו ה"א נראה כן ומכל מקום לקצת גאונים ראיתי שלא נאמרו דברים אלו אלא בביאת אונס ושגגה אבל בהעראה אפילו בנתאלמנה מן האירוסין כן שהעראה אף באשה אצל בעלה קונה לכל דבר וכל שכן ביבם דאית ליה זכיה בגוה אבל ביאת אונס ושגגה שאין האשה נקנית בה לבעלה אע"פ שהיבם ביבמתו קונה בהם לענין תרומה מיהא ובמן האירוסין לא קנה והראיה שהרי אמרו למטה לדעת שמואל כל ביאה שהבעל מאכיל בה ר"ל על ידי חפה דהא ביאה לחוד אירוסין עושה ולא נשואין אלא כל ביאה שהבעל מאכיל בה על ידי חפה היבם מאכיל בה והרי ביאת העראה הבעל מאכיל בה ואע"פ שסוגיא זו באה על מה שנאמר במשנתנו אחד המערה ואחד לגומר משום דסיפא דמתניתין היא ולא אמרו במשנתנו קנה עד שהזכירו המערה נקט לה הכי דהאי דקנה לא לכל כו' ומכל מקום אשגגה ואונס קאי ונראה לי ראיה לזו שהרי בכל הסוגיא הוא מזכיר בה ביאת שוגג כדקאמר כי רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד כו':
ולענין ביאור זה שאמרו לדעת שמואל כי אמר רחמנא לאוקומה במקום בעל כלומר שכל שהיתה אוכלת בחיי הבעל כגון נשואה היבם מאכיל בביאה כזו לאלומה מבעל כל שלא היתה אוכלת בחיי הבעל כגון מן האירוסין לא כלומר אין היבם מאכילה בביאה כזו והא דקאמר רבי רחמנא לאו דוקא דהא דבר תורה ארוסה אוכלת אלא הכי קאמר הא דרבי רחמנא שוגג כמזיד לענין תרומה מיהא אנן מוקמינן לה לאוקומה במקום בעל כו' וכן לענין ביאור זה שאמרו בסוגיא זו שוגג כמזיד לאו דבמזיד פשיטא לן יותר משוגג דהא מזיד נמי לא מיכוין לאישות אלא לאשויינהו להדדי איתמר כמה דאת אמר כעם ככהן כלומר דבין שוגג בין מזיד מהני:
בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכנסה עד שנתחרש אינה אוכלת בתרומה דגזרינן נשואי חרש אטו קדושין דידיה והחרש פוסל אם הוא ישראל ונשאת לו בת כהן ואינו מאכיל אם הוא כהן ונשאת לו בת ישראל ומעתה אם מת ונפלה לפני יבם חרש אינה אוכלת שביאת יבם חרש כביאת שוגג היא והרי ביארנו שאין היבם מאכיל את יבמתו בביאת שגגה אלא אם כן היתה אוכלת בחיי בעלה הא אם נתארסה לפקח וכנסה כשהוא פקח גם כן ואחר כך נתחרש הרי זו אוכלת ואם מת ונפלה לפני יבם חרש אוכלת הואיל והיתה אוכלת בתחלה ובזו יפה כח יבם מכח בעל דאלו בעל כל שנשאת לו מעיקרא כשהוא חרש אינה אוכלת ואלו יבם אף כשנפלה לו כשהוא חרש אוכלת ולמדת שכל שהבעל מאכיל היבם מאכיל אף בביאה גרועה:
אע"פ שביארנו בפקחת שנשאת לחרש שאינה אוכלת מכל מקום אם ילדה ממנו בן אוכלת בשביל בנה אפילו מת הבעל ומכל מקום אם מת הבן חזרה לאיסורה ואינה אוכלת אע"פ שהאב קיים ואם נולד לה בן זה לאחר מיתת בעלה אוכלת והרי יש לך אשת כהן שאוכלת בתרומה אחר מיתת בעלה ולא בחיי בעלה:
Meiri on Yevamot 56a · Sefaria
Maharam
תוס' ד"ה מת ונפלה לפני יבם חדש וא"ת וכו' ויש לרקדק למה לא מקשו התוס' אכל יבמה מן הארוסין אמאי לא חיישינן לסמפון שהרי לא הספיק לכונסה עד שמת ושמא אם היה בודקה היה מוצא בה סמפון והוו קדושי טעות ואינה זקוקה כלל ליבם והיאך אוכלת בתרומה גבי יבם אבל זה אינה קושיא דהתם כיון דהיבם פקח הוא בודקה כשכונסה ואף בלא קדושי הראשונים נשואיו נשואין גמורי הן ולכך אוכלת אצלו בתרומה אבל הכא דגם היבם חרש קשה וק"ל:
ד"ה ממזרת ונתינה וכו' זה הדבור שייך אמתניתין:
Maharam on Yevamot 56a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Yevamot, daf 56, Amud Aleph, about 425 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 110 words
Opens “מִכָּאן וְאֵילָךְ — אֵינוֹ אֶלָּא נְשִׁיקָה, וּפָטוּר…”
- Segment 226 words
Opens “אֶחָד הַמְעָרֶה וְאֶחָד הַגּוֹמֵר — קָנָה. מַאי…”
- Segment 323 words
Opens “מִן הַנִּשּׂוּאִין — לְדִבְרֵי הַכֹּל אָכְלָה, דְּהָא…”
- Segment 412 words
Opens “וּשְׁמוּאֵל אָמַר: כִּי רַבִּי רַחֲמָנָא, לְאוֹקְמֵיהּ בִּמְקוֹם…”
- Segment 522 words
Opens “וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר…”
- Segment 628 words
Opens “מֵיתִיבִי: בַּת יִשְׂרָאֵל פִּקַּחַת שֶׁנִּתְאָרְסָה לְכֹהֵן פִּקֵּחַ,…”
- Segment 77 words
Opens “בִּשְׁלָמָא לְרַב נִיחָא — אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל קַשְׁיָא!…”
- Segment 827 words
Opens “אָמַר לְךָ שְׁמוּאֵל, אֵימָא הָכִי: וְלֹא הִסְפִּיק…”
- Segment 915 words
Opens “וּמַאי ״בָּזוֹ״? דְּאִילּוּ בַּעַל חֵרֵשׁ מֵעִיקָּרָא —…”
- Segment 1014 words
Opens “וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: מִן הָאֵירוּסִין — דִּבְרֵי הַכֹּל…”
- Segment 1130 words
Opens “כִּי פְּלִיגִי מִן הַנִּשּׂוּאִין. רַב אָמַר: אוֹכֶלֶת,…”
- Segment 1232 words
Opens “וְהָאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל שֶׁהַבַּעַל…”
- Segment 1338 words
Opens “מֵיתִיבִי: בַּת יִשְׂרָאֵל פִּקַּחַת שֶׁנִּתְאָרְסָה לְכֹהֵן פִּקֵּחַ,…”
- Segment 1431 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: בַּת יִשְׂרָאֵל פִּקַּחַת שֶׁנִּתְאָרְסָה לְכֹהֵן…”
- Segment 1539 words
Opens “מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי נָתָן? אָמַר רַבָּה: הוֹאִיל…”
- Segment 1630 words
Opens “אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: קָסָבַר רַבִּי נָתָן…”
- Segment 1726 words
Opens “וְלִיפְלוֹג רַבִּי נָתָן עֲלַיְיהוּ בְּרֵישָׁא! שָׁבֵיק לְהוּ…”
- Segment 1815 words
Opens “וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכׇּל הָעֲרָיוֹת. אָמַר…”
Sages named on this page
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Yevamot 56a · Segment 16 — “אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: קָסָבַר רַבִּי נָתָן נִשּׂוּאֵי חֵרֵשׁ…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Yevamot 56a · Segment 5 — “וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Yevamot 56a · Segment 15 — “…אָכְלָה. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּיסֵּת…”
Original text
מִכָּאן וְאֵילָךְ — אֵינוֹ אֶלָּא נְשִׁיקָה, וּפָטוּר עָלֶיהָ. וּפְלִיג אַדִּשְׁמוּאֵל.
From this point forward, insertion of anything less than the corona is only considered a kiss, for which he is exempt. And this statement disagrees with that of Shmuel, who maintains that one is liable to receive punishment for external contact of the sexual organs.
אֶחָד הַמְעָרֶה וְאֶחָד הַגּוֹמֵר — קָנָה. מַאי קָנָה? רַב אָמַר: קָנָה לַכֹּל, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לֹא קָנָה אֶלָּא לִדְבָרִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה: לִירַשׁ בְּנִכְסֵי אֶחָיו, וּלְפוֹטְרָהּ מִן הַיִּיבּוּם.
§ It was taught in the mishna that both one who merely engages in the initial stage of intercourse and one who completes the act of intercourse have thereby acquired the yevama . The Gemara asks: What does it mean that he has acquired his yevama ? Rav said: He has acquired her for everything. In other words, she is considered his wife in all regards. Therefore, if he is a priest, she may partake of teruma . And Shmuel said he has only acquired her with regard to the matters stated in the chapter of levirate marriage, i.e., to inherit his brother’s property and to exempt her from levirate marriage if he then dies and leaves behind children from another wife.
מִן הַנִּשּׂוּאִין — לְדִבְרֵי הַכֹּל אָכְלָה, דְּהָא הֲוָת קָאָכְלָה מֵעִיקָּרָא. כִּי פְּלִיגִי מִן הָאֵירוּסִין. רַב אָמַר: אוֹכֶלֶת, דְּהָא רַבִּי רַחֲמָנָא בִּיאַת שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד.
The Gemara adds: If she was a yevama from marriage, everyone agrees that she may partake of teruma after the initial stage of intercourse, as she was already partaking at the outset, when she was married to the deceased brother. Therefore, even a minimal act of intercourse is enough to allow her to continue to partake of teruma . When they disagree it is with regard to a yevama from betrothal. Rav said: She may partake, as the Merciful One includes unwitting intercourse and the other forms of intercourse listed in the mishna, and considers them like intentional intercourse.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: כִּי רַבִּי רַחֲמָנָא, לְאוֹקְמֵיהּ בִּמְקוֹם בַּעַל, לְאַלּוֹמֵי מִבַּעַל — לָא.
And Shmuel said: When the Merciful One includes these forms of intercourse, He does so only to establish the yavam in place of the husband, but to strengthen him more than the husband, no. Since she was merely betrothed to the deceased brother, she was not permitted to partake of teruma , and therefore she may not partake of teruma at this point either.
וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל שֶׁהַבַּעַל מַאֲכִיל — יָבָם מַאֲכִיל, וְכֹל שֶׁאֵין הַבַּעַל מַאֲכִיל — יָבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל.
The Gemara comments: And Shmuel follows his regular line of reasoning, as Rav Naḥman said that Shmuel said: In any case where the woman’s marriage to her original husband entitles her to partake of teruma , intercourse with the yavam in any of the manners described in the mishna also entitles her to partake of teruma , and any case where her relationship with her original husband does not entitle her to partake of teruma , i.e., if she had been betrothed but not married, intercourse with the yavam in the manners described in the mishna also does not entitle her to partake of teruma .
מֵיתִיבִי: בַּת יִשְׂרָאֵל פִּקַּחַת שֶׁנִּתְאָרְסָה לְכֹהֵן פִּקֵּחַ, וְלֹא הִסְפִּיק לְכוֹנְסָהּ עַד שֶׁנִּתְחָרֵשׁ — אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. מֵת, וְנָפְלָה לִפְנֵי יָבָם חֵרֵשׁ — אוֹכֶלֶת, וּבָזוֹ יָפֶה כֹּחַ הַיָּבָם מִכֹּחַ הַבַּעַל.
The Gemara raises an objection from the following baraita : In the case of a mentally competent daughter of an Israelite who was betrothed to a competent priest, and he did not have a chance to marry her before he became a deaf-mute and was no longer mentally competent, she may not partake of teruma , as marriage to a deaf-mute does not enable a woman to partake of teruma . If the deaf-mute husband subsequently died and the yevama happened before a deaf-mute yavam for levirate marriage, she may partake of teruma . And in this regard the strength of the yavam is greater than the strength of the husband.
בִּשְׁלָמָא לְרַב נִיחָא — אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל קַשְׁיָא!
Granted, according Rav, this works out well, as intercourse with the deaf-mute yavam , which is comparable to the unwitting intercourse mentioned in the mishna because the deaf-mute is not mentally competent, effects the levirate marriage and allows her to partake of teruma despite the fact that she could not do so during the lifetime of her first husband. However, according to Shmuel, this is difficult, as he maintains that a yavam cannot have more rights than the deceased husband due to intercourse undertaken without intent to perform levirate marriage.
אָמַר לְךָ שְׁמוּאֵל, אֵימָא הָכִי: וְלֹא הִסְפִּיק לְכוֹנְסָהּ עַד שֶׁנִּתְחָרֵשׁ — אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, כָּנַס וְאַחַר כָּךְ נִתְחָרֵשׁ — אוֹכֶלֶת. מֵת וְנָפְלָה לִפְנֵי יָבָם חֵרֵשׁ — אוֹכֶלֶת.
The Gemara answers: Shmuel could have said to you: Amend the baraita and say as follows: If he did not have a chance to marry her before he became a deaf-mute, she may not partake of teruma . If he married her and afterward became a deaf-mute, she may partake of teruma . If he then died, and she happened before a deaf-mute yavam for levirate marriage, she may partake of teruma .
וּמַאי ״בָּזוֹ״? דְּאִילּוּ בַּעַל חֵרֵשׁ מֵעִיקָּרָא — לֹא אוֹכֶלֶת. וְאִילּוּ יָבָם חֵרֵשׁ מֵעִיקָּרָא — אָכְלָה.
And what is the meaning of the phrase: In this regard the strength of the yavam is greater than the strength of the husband? It means to say that if the original husband was a deaf-mute from the outset, i.e., before consummating the marriage, she would not have been allowed to partake of teruma , whereas if the yavam was a deaf-mute from the outset she may partake of teruma once they perform levirate marriage, because she had been fully married to the deceased brother.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: מִן הָאֵירוּסִין — דִּבְרֵי הַכֹּל לָא אָכְלָה, דְּהָא לָא אָכְלָה בְּחַיֵּי בַעַל.
And some say a different version of the dispute between Rav and Shmuel: If she was a yevama from betrothal, i.e., her marriage with the deceased brother had never been completed, and she and the brother-in-law engaged in an inferior form of intercourse as described in the mishna, everyone agrees that she may not partake of teruma , as she did not partake of teruma in her husband’s lifetime.
כִּי פְּלִיגִי מִן הַנִּשּׂוּאִין. רַב אָמַר: אוֹכֶלֶת, דְּהָא הֲוָת אָכְלָה מֵעִיקָּרָא, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵינָהּ אוֹכֶלֶת, כִּי רַבִּי רַחֲמָנָא בִּיאַת שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד — לִדְבָרִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה, אֲבָל לְכֹל מִילֵּי — לָא.
When they disagree, it is with regard to a yevama from marriage. Rav says: She may partake of teruma as she was permitted to partake of teruma initially, while married to the deceased brother. And Shmuel says she may not partake of teruma , because when the Merciful One includes unwitting intercourse and considers it like intentional intercourse, it was only with regard to the matters stated in the chapter of levirate marriage, but for every other issue, no.
וְהָאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל שֶׁהַבַּעַל מַאֲכִיל — יָבָם מַאֲכִיל! אֵימָא: כׇּל בִּיאָה שֶׁהַבַּעַל מַאֲכִיל בָּהּ — יָבָם מַאֲכִיל בָּהּ, וְכׇל בִּיאָה שֶׁאֵין הַבַּעַל מַאֲכִיל בָּהּ — אֵין הַיָּבָם מַאֲכִיל בָּהּ.
The Gemara raises a difficulty: Didn’t Rav Naḥman say that Shmuel himself said: In any case where the woman’s marriage to her original husband entitles her to partake of teruma , intercourse with the yavam in one of the manners listed in the mishna also entitles her to partake of teruma ? The Gemara answers: Emend the wording and say as follows: With regard to any act of intercourse through which the husband entitles her to partake of teruma , a yavam also entitles her to partake of teruma ; and with regard to any act of intercourse through which the husband does not entitle her to partake of teruma , a yavam also does not entitle her to partake of teruma . Just as betrothal cannot be performed via an unwitting act of intercourse, this act does not entitle a yevama to partake of teruma .
מֵיתִיבִי: בַּת יִשְׂרָאֵל פִּקַּחַת שֶׁנִּתְאָרְסָה לְכֹהֵן פִּקֵּחַ, וְלֹא הִסְפִּיק לְכוֹנְסָהּ עַד שֶׁנִּתְחָרֵשׁ — אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. מֵת, וְנָפְלָה לִפְנֵי יָבָם חֵרֵשׁ — אוֹכֶלֶת. וּבָזוֹ יָפֶה כֹּחַ יָבָם מִכֹּחַ בַּעַל. בִּשְׁלָמָא לְרַב — מְתָרֵץ כִּדְתָרֵיץ מֵעִיקָּרָא. אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל קַשְׁיָא! קַשְׁיָא.
The Gemara raises an objection from the following baraita : In the case of a mentally competent daughter of an Israelite who was betrothed to a competent priest, and he did not have a chance to marry her before he became a deaf-mute and was no longer mentally competent, she may not partake of teruma . If the deaf-mute husband subsequently died, and the yevama happened before a deaf-mute yavam for levirate marriage, she may partake of teruma . And in this regard the strength of the yavam is greater than the strength of the husband. Granted, according to Rav, he can answer as Shmuel answered initially, i.e., according to the first version of the dispute between Rav and Shmuel. However, according to Shmuel, it is difficult. The Gemara concludes: Indeed, it is difficult.
תָּנוּ רַבָּנַן: בַּת יִשְׂרָאֵל פִּקַּחַת שֶׁנִּתְאָרְסָה לְכֹהֵן פִּקֵּחַ, וְלֹא הִסְפִּיק לְכוֹנְסָהּ עַד שֶׁנִּתְחָרֵשׁ — אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. נוֹלַד לָהּ בֵּן — אוֹכֶלֶת. מֵת הַבֵּן, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אוֹכֶלֶת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינָהּ אוֹכֶלֶת.
§ The Sages taught: In the case of a mentally competent daughter of an Israelite who was betrothed to a mentally competent priest, and he did not have a chance to marry her before he became a deaf-mute and was no longer mentally competent, she may not partake of teruma . If a son was born to her from this priest, she may partake of teruma on account of her son. If the son died, Rabbi Natan says she may continue to partake of teruma , and the Rabbis say she may not continue to partake of teruma .
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי נָתָן? אָמַר רַבָּה: הוֹאִיל שֶׁכְּבָר אָכְלָה. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּיסֵּת לְכֹהֵן וּמִית לֵיהּ, תֵּיכוֹל, שֶׁכְּבָר אָכְלָה! אֶלָּא כֵּיוָן דְּמִית לֵיהּ, פְּקַעָ לֵיהּ קְדוּשְׁתֵּיהּ מִינַּהּ. הָכָא נָמֵי: כֵּיוָן דְּמִית לֵיהּ, פְּקַעָ קְדוּשְׁתֵּיהּ מִינַּהּ!
The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Natan? Rabba said: Since she has already partaken of teruma in a permitted manner, she may continue. Abaye said to him: However, if that is so, in the case of the daughter of an Israelite who was married to a priest, and he died childless, she should be allowed to partake of teruma , as she has already partaken of it in the past. Rather, it must be that since he has passed away, his priestly sanctity has left her, and she is considered a regular Israelite in all regards. Here too, since the son has passed away, his priestly sanctity has left her, and therefore she should not be entitled to partake of teruma . Rabba’s explanation should consequently be rejected.
אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: קָסָבַר רַבִּי נָתָן נִשּׂוּאֵי חֵרֵשׁ מַאֲכִילִין בִּתְרוּמָה, וְלָא גָּזְרִינַן נִשּׂוּאֵי חֵרֵשׁ אַטּוּ קִדּוּשֵׁי חֵרֵשׁ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִי הָכִי, נוֹלַד לָהּ בֵּן לְמָה לִי? מִשּׁוּם רַבָּנַן.
Rather, Rav Yosef said: Rabbi Natan holds that the marriage of a deaf-mute who was competent when he betrothed his wife entitles her to partake of teruma , and we do not issue a decree against the wife partaking of teruma through marriage to a deaf-mute due to the case of betrothal to a deaf-mute. Although the betrothal of a deaf-mute does not take effect, his consummation of a marriage does take effect and entitles his wife to partake of teruma . Abaye said to him: If so, why do I need the baraita to specify that a son was born to her? She should be entitled to eat teruma even if she did not have a son. Rav Yosef responded: That case is mentioned due to the opinion of the Rabbis, who hold that she is entitled to partake of teruma only if she has a child.
וְלִיפְלוֹג רַבִּי נָתָן עֲלַיְיהוּ בְּרֵישָׁא! שָׁבֵיק לְהוּ לְרַבָּנַן עַד דִּמְסַיְּימִי מִילְּתַיְיהוּ וַהֲדַר פְּלִיג עֲלַיְיהוּ. אִי הָכִי, לִיתְנֵי: מֵת הַבֵּן אֵינָהּ אוֹכֶלֶת, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אוֹכֶלֶת! קַשְׁיָא.
Abaye asks further: And let Rabbi Natan disagree with them in the first clause of the baraita as well. Rav Yosef responds: Rabbi Natan left the Rabbis until they finished their statement, and then disagreed with them with regard to their entire statement. The Gemara asks: If so, let the baraita first teach that if the son died she may not partake of teruma , and subsequently state: Rabbi Natan said she may eat. Why is Rabbi Natan’s opinion mentioned before the Rabbis finished stating their opinion? The Gemara concludes: Indeed, this is difficult according to Rav Yosef.
וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכׇּל הָעֲרָיוֹת. אָמַר רַב עַמְרָם: הָא מִלְּתָא אֲמַר לַן רַב שֵׁשֶׁת,
§ It was taught in the mishna: And so too, one who had intercourse with any one of those with whom relations are forbidden by the Torah in any form is liable to receive punishment. Rav Amram said: This matter was said to us by Rav Sheshet,