Commentary page
Yevamot 47b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYevamot 47b
Yevamot 47b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 439 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
לא רוב הטובה לפי שיצר הרע מחזר אחריהן כדאמרי' במס' סוכה (דף נב:) ושמא תזוח דעתן עלייהו ויחטאו:
ואין מרבין עליו דברים לאיים עליו שיפרוש:
ציצין חתיכות בשר שלא נפרעת המילה כהלכתה:
ומודיעין אותו מקצת מצות דהשתא ע"י טבילה הוא נכנס לכלל גירות הלכך בשעת טבילת מצוה צריך לקבל עליו עול מצות:
אחד גר ואחד עבד משוחרר לקמן מפרש למאי הלכתא אקשינהו:
ובמקום שנדה טובלת בארבעים סאה:
שם גר ועבד משוחרר טובלין ואע"פ שאין טבילתו משום טומאה וטהרה כשאר טבילות:
חוצץ בגר ועבד משוחרר ובנדה לבעלה. ואע"פ שאין טבילתן לענין מגע טהרות כשאר טבילות:
18 more comments on this page.
Rashi on Yevamot 47b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
מטבילין אותו מיד משמע שהמילה קודם טבילה וכדאמר אין גר עד שימול ויטבול ותימה דאמר בהערל (לקמן יבמות דף עח.) מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ואר"י דשאני התם דאכתי לא חזי למילה:
במקום שהנדה טובלת טבילת נדה לא כתב קרא בהדיא ופי' רב יהודה גאון דנפקא לן בק"ו ממגעה דטעון טבילה וכ"ש היא עצמה ור"ת מפרש דנפקא לן מהא דדרשינן בע"ז (דף עה:) אך במי נדה יתחטא מים שהנדה טובלת בהם וכמה הם מ' סאה ורבינו יצחק פירש דנפקא מהא דדרשינן בפ' במה אשה (שבת דף סד:) תהיה בנדתה תהא בנדתה עד שתבא במים:
שם גר ועבד טובלים בכולי שמעתין משמע דעבד בעי טבילה כשמשתחרר ולא סגי ליה בטבילה קמייתא וקשה דבהשולח (גיטין דף מ.) אמרינן הכותב שטר אירוסין לשפחתו ואמר לה צאי בו והתקדשי בו משמע דמקודשת אע"ג דלא טבלה וי"ל דאיירי כגון שטבלה מקודם לשם שחרור שהטבילה של שחרור קודמת לגט כדמשמע לקמן דקתני ומטבילה לשם שחרור ומשחררה ומותר בה מיד:
וכל דבר שחוצץ בטבילה כו' ובנדה תימה דלענין הכשר מקוה פשיטא ליה שאין לחלק בין נדה לבעלה ובין טהרות דקאמר במקום שהנדה טובלת ולענין חציצה תלי נדה בטבילת טומאה וטהרה וי"ל דבחציצה דאיכא מילי טובא דלא הוי אלא מדרבנן כגון רובו ואינו מקפיד או מעוטו ומקפיד איצטריך לאשמועינן דבחציצה דרבנן נמי אין לחלק בין לבעלה לטהרות ואיכא מילי דחציצה דאמר בפ' בתרא דנדה (דף סז. ושם) ה"מ לטהרות אבל לבעלה לא והיינו ספק חציצה אבל ודאי חציצה אפילו דרבנן לא הקילו לבעלה יותר מלטהרות ובקונטרס לא גרס ליה במסכת נדה משום הא דהכא:
קשים גרים לישראל כספחת לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות וישראל למדין ממעשיהם ובמס' נדה (דף יג: ושם) פירש בקונטרס עוד לשון אחר משום דכל ישראל ערבים זה בזה וקשה דבפרק אלו נאמרים (סוטה דף לז:) משמע שלא היו ערבין על הגרים דלא חשיב התם ערבות של ערב רב ועוד י"ל דקשים גרים לישראל לפי שמתערבין בהם ואין שכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות שבישראל וי"מ לפי שביותר הוזהרו ישראל על הגרים ואין יכולין להזהר מאונאתן:
Tosafot on Yevamot 47b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
נתרפא מטבילין אותו מיד ואם תאמר למה אין מטבילין אותו קודם שימול משום דשהויי מצוה לא שהינן. ותירץ הרמב"ן ז"ל (בד"ה נתרפא בתירוץ הב') דכיון שהמילה קשה עליו מלין אותו תחלה דאי פריש לפרוש, ומיהו אם טבל תחלה הרי זה גר, ותדע לך דהא אמרינן לקמן בפרק הערל (יבמות עח, א) גיורת מעוברת שטבלה בנה אין צריך טבילה, והרי קדמה טבילה למילה, ולא תימא דוקא נקבה דאם כן הוה ליה למימר בתה אין צריכה טבילה. פירוש לפירושו אליבא דמאן דדחי התם ואמר עובר לאו ירך אמו הוא ומשום טבילת עובר גופיה ואמיה לא הויא חציצה, אבל למאן דאמר עובר ירך אמו הוא ליכא ראיה מהתם כלל. ולההוא לישנא נמי אפשר דלאו ראיה הוא, ובנה דקאמר היינו בתה. ולכשתמצא לומר דמילה קודמת עיכובא לא הוצרך לפרש דמדקאמר אינו צריך טבילה על כרחין מאי בנה ולדה, ויש כיוצא בה לעיל (יבמות מה, א) גבי עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד פגום קל וחומר מאלמנה כו' זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום ומאי בנה בתה לפירושו של רש"י ז"ל וכדאיתא בהדיא בירושלמי שכתבתי שם. ולי נראה דמילה קודמת לטבילה עכובא, דאלו לא כן לעכוב לעולם היתה טבילה קודמת משום שיהוי מצוה, אלא כיון שהטבילה כולל עיקר גירות ולצאת מטומאת גוים וליכנס בקדושת ישראל, דאפילו בלוקח כלים חדשים מן העכו"ם צריך טבילה, ומן הטענה הזאת וכמו שאמרו בעבודה זרה בגמרא דבני מערבא (פ"ה הט"ו) ולגבי לוקח כלים ישנים נמי אמרו שם (ע"ז עה, ב) מגעילין ומטבילין, לומר דטבילה צריכה לבסוף. אלא דאפשר דהתם אי איטבול תחלה עלתה להן טבילה דלא כתיבא עכובא. וכן כתב שם הראב"ד ז"ל (ד"ה מדיחן ועיין תוה"ב ב"ד ש"ד ובחי' הרשב"א ע"ז שם) וכל שכן הכא דפורש מן הערלה שהוא כפורש מן הקבר כדאמרינן בספחים (צב, א) שהיא צריכה לבסוף, ושתי טבילות לא אצטריך הכתוב אחת קודם מילה ואחת לאחר שפירש מן הערלה. ואפשר נמי דלכתחלה דוקא ואי עביד עלתה לו טבילה.
גירסת הספרים כן וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה ובעל קרי. ופירושו כל דבר שחוצץ בטהרות חוצץ באלו. ואיכא למידק דהא אמרינן בנדה פרק תינוקות (נדה סז, א) אמר ר' יוחנן פתחה עיניה ביותר או שעצמה עיניה ביותר לא עלתה לה טבילה, והני מילי לטהרות אבל לבעלה כר"ל כו'. אלמא איכא בטהרות מה שאין כן בנדה. ומיהו אין הספרים מודים שם באותה גירסא אלא כך היא הגירסא שם, ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא דכר"ל ולומר דבשום מקום ליתנהו ואפילו בטהרות ויש שאין גורסין כאן ובנדה והכי קאמר כל דבר שחוצץ בנדה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובעל קרי, וצריך לומר שאין אנו צריכין לכל זה אלא ה"פ כל הדברים שהוזכרו בנדה חוצצין בין באלו בין בנדה וכאלו אמר חוצצין באלו כמו שחוצצין בנדה.
כופה ומטבילה לשם עבדות וכופה ומטבילה לשם שחרור ומשחררה ומותר בה מיד יש מי שפירש (רמב"ן) דלכולי עלמא עבדים נמולים בעל כרחם ומטבילים אותם בעל כרחם והכין איתא בפרקי ר' אליעזר (פכ"ט) ר' יוחנן אמר כל הגרים הבאים בישראל נמולין בטובתם וברצונם וביראת שמים הם נמולים ואין מאמינים בגר עד שבעה דורות שלא ישובו המים למוצאיהם. אבל עבדים נמולין בטובתם ושלא בטובתם ברצונם ושלא ברצונם, ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' שמעון בן אלעזר אלא בטבילת השחרור, דכיון שאינו יכול לכופה לטבול לשחרור למה יכפנה לטבילת העבדות.
Rashba on Yevamot 47b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Ritva
גרסי' במקצת הספ' וכל דבר שחוצץ בטבילה חולץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה ובעל קרי ויש מוחקי' נדה ובעל קרי דהא היינו כללא דרישא דאמרי' כל שחולץ בטבילה כלומ' בטבילה דעלמא ויש לקיים האי גרסא דה"ק כל הדברים שהוזכרו שחוצצים בטבילה שוין הם כאלו לגמרי דמו כנדה ובעל קרי:
ולא נתן להשבון פי' דלא מיתקן לאויה בחזרה כי היכי דמתקן בישראל ולפי' נהרג עליה והא דנקט פחות מש"פ לרבותא נקט לה דאפי' על פחות מש"פ קפיד מש"כ בישראל דמחיל ליה וכפרש"י ז"ל אבל ר"י ז"ל מפרש בענין אחר ואינו נכון:
שהויי מצות לא שהינן וא"ת ולמה משהין אותו למולו בתחל' ולהמתין עד שיתרפא יטבילוהו בתחלה וי"ל כשהוא ערל אין טבילה מועלת דה"ל כטובל ושרץ בידו דאפילו בדיעבד מעכב. ותדע דהלוקח כלים מן העכו"מז שצריכים להטביל ולהגעיל הגעלה קודמת ואע"ג דהתם בדיעבד אם הקדים טבילה יצא שאני הכא דטומאת ערלות טומאה גמורה. אבל הרמב"ן ז"ל כתב דבדיעבד אם טבל קודם מילה עלתה לו טבילה והביא ראיה מדאמרי' לקמן בפ' הערל גיורת מעוברת שטבלה בנה צריך טבילה ואמרי' לה התם אפי' למ"ד דעובר לאו ירך אמו הוא כן כתבו קצת רז"ל בה' ומר"ן הר"ם דחה ראיה זו דשאני התם דכשהו' במעי אמו אין בן מילה והרי הוא כנקבה דסגי ליה בטבילה וכשנולד מלין אותו אינו אלא כמו ישראל שהוא ערל דבלאו הכי נמי הוא ישראל הא בכל שצריך מילה בשע' גיירותו אם קדמה טבילה למילה חוזר וטובל:
לתנא תני ג' פי' דתנא לא מני אלא ת"ח הצריכים להודיעו מצות דאי הדר ביה ישראל משומד הוי ואם קדש בת ישראל קדושיו קדושי' ושמעינן מיניה דישראל משומד כישר' נדון וקדושיו קדושי' גמורים וה"ה דגטו גט אפילו לקדושים שקדש בגיותו ומסתברא דלדיני ממונות שהקנאותו וחיובים כלם כישראל הוא נדון מיהו אם דין המלכו' שהוא קונה ומקנה העכומ"ז דינא דמלכותא דינא כדאיתא בפ"ק דגיטי' וישר' שחטא וחזר בתשובה דכ"ע שורת הדין אינו צריך טבילה אלא קבלת בפני ב"ד לכתחלה ואעפ"כ הוא טובל מדרבנן משום מעל' דומיא דטבילת עבד משוחרר שאין טבילתו אלא מדרבנן וכן כתוב בתוס' האחרון:
בד"א שלא קבלה עליה פי' דהשתא צריך כל המעשים הנז' בפרשה ובזה יוכל לגיירו אפי' בע"כ שכן גזרת הכתוב ואע"פי שטבילת גרים דעלמא אינו בעל כרחם לד"ה:
רשב"א אפי' לא קבלה עליה כופין ומטבילה לשום עבדות פי' ולא הצריך הכתוב כל המעשים ההם אלא למי שאינו רוצה להטביל לשום עבדות כלל והא דקאמר שכופה ומטבילה לשום עבדות כלל והא דקאמר שכופה ומטבילה לשום עבדות. הא דר"ע היא בכל עבד שהוא קנוי קנין הגוף וכן אמר בפירקי ר' אליעזר העבדים כמולין ברצונם ושלא ברצונם ודכ"ע אינו יכול לשחררו ולגיירו לשם גיירות בתחל' בע"כ ולא נחלקו אלא בשחרור אחר עבדו' ואסיקנ' דאפי' לרבנן מטבילין לשחרו' אחר עבדו' בע"כ בתר דשייך והורגל במצות:
Ritva on Yevamot 47b · Sefaria · Edition: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain
Meiri
ומכיון שקבל עליו על מצות מלין אותו מיד דשהויי מצוה לא משהינן ואם היה מהול מטיפין ממנו דם ברית ואם נשתיירו בו ציצין שעדין דבקים בעטרה שלא נפרעה כל צרכה אם הם מעכבין את המילה כגון שחופין רוב גבהה של עטרה על הדרך שביארנו במסכת שבת קל"ז א' חוזרין ומלין אותו שניה וכשנתרפא מטבילין אותו מיד הא לא נתרפא לא שהמים מכחישין את המכה ולפי דרכך למדת שהמילה קודמת ואם טבל קודם לה אינה כלום כמו שכתבנו למעלה שאם כן יטבול ואחר כך ימול כי היכי דלא נישהי מצוה לא במילה ולא בטבילה ואם תאמר והרי בפרק הערל ע"ח א' אמרו גיורת מעוברת שטבלה בנה אין צריך טבילה והרי עכשו קדמה טבילה למילה שאני התם שאינו ראוי לכך בשעת הגרות ואף כשנולד ולא מלוהו ישראל הוא לכל דבריו כישראל שלא מל ושלשה תלמידי חכמים עומדין על גביו בשעת טבילה אע"פ שאינן מומחין וסמוכין וחוזרין ומודיעין לו בשעת טבילה מקצת מצות קלות וחמורות וכשטבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו עד שאם חזר אחר כן לסורו הוה ליה כישראל משומד ואם קדש את האשה קדושיו קדושין ואם היתה אשה נשים באות ומושיבות אותה במים עד צוארה ושלשה תלמידי חכמים עומדין מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות על הדרך שביארנו וטובלת והופכים את פניהם קודם שתצא ומניחין אותה לנשים:
וכשם שביארנו דינין אלו בגר כך הם בעבד הנלקח מן הגוי או שמכר עצמו לישראל ולא שנאריך כל כך עמו אלא אומרין לו רצונך ליכנס בכלל ישראל ולהיות כעבדים הכשרים ואם רצה מודיעין אותו על הדרכים שביארנו בגר ומלין אותו ומטבילין אותו ואם לא רצה אין כופין אותו אלא מיטפל עמו כל שנים עשר חדש ואם עדין אינו רוצה חוזר ומוכרו ואם רצה ומל וטבל הרי זה כשר ולכשישתחרר צריך טבילה פעם אחרת שהרי עכשו נגמר יהדותו אבל אינו צריך לקבל עליו עול מצות ולהודיעו עיקרי הדת ועול מצות שהרי כבר הודיעוהו בשעה שמל וטבל לשם עבדות וכן יש אומרים שאין טבילה זו צריכה שלשה וכן כתבו בתוספות שטבילה זו אינה מעכבת ובלא טבילה זו הוא ישראל גמור בשחרורו ומכל מקום גדולי המחברים כתבו בה שצריכה שלשה וביום ויש קצת ראיה לדעת ראשון ממה שאמרו בקדושין ס"ב ב' גר נמי לאו בידו דמי יימר דמיזדקקי ליה בי דינא ואקשו אלא מעתה נתן פרוטה לשפחתו ואמר לה הרי את מקודשת לאחר שאשחרריך הכי נמי דהוו קדושין ואי צריכה שלשה אף זו אין בידו:
ובמקום שהנדה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובלין וכל שחוצץ בטבילה ר"ל בטבילת נדה חוצצין בגר ובעבד משוחרר ויש גורסין כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד ובנדה ומפרשים בה כל מקום שחוצץ בטבילה לטהרות והקשו בה בתוספות ממה שאמרו באחרון של נדה ס"ז א' פתחה עיניה ביותר או עצמה עיניה ביותר לא עלתה לה טבילה והני מילי לטהרות אבל לבעלה לא כדריש לקיש וכו' אלמא יש חוצץ בטהרות ואינו חוצץ בנדה עד שמתוך כך דוחים אותה לומר שאף בטהרות אינה חציצה וגורסין שם ולית הלכתא כי הני שמעתתא אלא כדריש לקיש וכו':
Meiri on Yevamot 47b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharam
תוס' ד"ה וכל דבר שחוצץ וכו' תימה דלענין הכשר מקוה פשיטא ליה דדייק לה מדקאמר מתחלה במקום שהנדה טובלת וכו' מקום הכשר בנדה וגבי חציצה לא קאמר הכי אלא תלה נדה עצמה בטבילות אחרות דקאמר וכל דבר שחוצץ בטבילה ובו':
בא"ד ובקונטריס לא גריס בנדה וכו' פי' דרש"י לא גריס שם במסכת נדה הא דאיתא בספרים ה"מ לטהרות משום דהא הכא קאמר וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר וכו' ובנדה:
Maharam on Yevamot 47b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Gilyon HaShas
גמ' קשים גרים לישראל כספחת וברמב"ם פי"ג הל' י"ג מהל' א"ב איתא כנגע צרעת:
Gilyon HaShas on Yevamot 47b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ben Yehoyada
אָסִיר לָן תְּחוּם שַׁבָּת קשא איסור זה אין בו חיוב מיתה אפילו למאן דאמר תחומין דאורייתא, ואמאי לא אמרה לה איסור מלאכה שיש בו חיוב סקילה? ונראה לי בס"ד מלאכה אין לה היתר בשבת אפילו במקצתה לכן יוכל האדם לשמור עצמו ולא יבא לידי מכשול אך ההילוך בשבת מותר ורק יש לו גבול עד כאן תבא ולא תוסיף ולכן יש בו חשש מכשול טפי ונמצא דמצד זה יש קושי באיסור תחום טפי משאר איסורין.
מִפְּקְדִנָּן תַּרְיַ"ג מִצְווֹת; "עַמֵּךְ עַמִּי" (רות א, טז) קשא אמאי לא השיבה 'כאשר תעשי אעשה' כאשר השיבה על שאר דברים? ונראה לי בס"ד דהיתה חכמנית ויודעת דגם בישראל לא שייכי כל תרי"ג מצות באדם אחד כי יש של כהנים יש של לויים ויש שייכים לבית דין ועוד נמי איכא מצות רבות שהזמן גרמא דנשים פטורות ורק באמת שייכי בכל חד וחד וגם על אשה מדין ערבות דכל אחד ואחד יתחייב על מעשה של בני עמו, ולכן השיבה 'עַמֵּךְ עַמִּי' כלומר כמו שאת מתחייבת בכל תרי"ג מכח עמך דאת ערבת להם כן אנכי אתחייב בעבורם מפני דנחשבים עמי דאיכא חיוב מצד ערבות. ונראה לי דרמזה לה בדברים אלו של 'עַמֵּךְ עַמִּי' על מספר תרי"ג מצות דידוע דתרי"ג נרמזו במספר שם הוי־ה דאלפי־ן ומספר שם ישראל. ובזה פירשתי בס"ד וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהֳ' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (דברים ד, ד). לזה אמר עַמֵּךְ שעולה מספרם עם מספר שם הוי־ה למספר תרי"ג הם עַמִּי שגם אני נכללת עמהם בדבר זה.
אֲסִיר לָן עֲבוֹדָה־זָרָה (רות א, טז) קשא למאי הוצרכה לומר לה דבר זה? והלא על זה עיקר הגירות ועל זאת באה! ועוד דבר זה אסור גם לבני נח ואיך תאמר אסיר לן? ועוד הוה ליה למימר האי ברישא שזה הוא עיקר ויסוד של הגירות? ונראה לי לא באה לומר לה על עבודתה אלא על איסור הנייתה שאם יש לה צלמים מקודם אף על פי שאינה עובדת אותם עתה אסורים בהנאה.
שְׁנֵי קְבָרִים נִמְסְרוּ לְבֵית־דִּין, "וְשָׁם אֶקָּבֵר" (רות א, יז) קשא למה בכולהו דברים שהשיבה כללה את נעמי עמה שאמרה (רות א, טז) בַּאֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין וכו' וכאן לא אמרה 'בַּאֲשֶׁר תִּקְבְּרִי אִקָּבֵר'? ונראה לפרש בס"ד דבכולהו כשכללה את נעמי עמה אין בזה חסרון בכבוד נעמי וכשאמרה בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת (רות א, יז) כונתה לומר אל תחושי שאחטא בעון שיש בו מיתות בית דין אלא יהי לבך בטוח באשר תמותי על משכבך כדרך כל הארץ כן היא. ונעמי לא ערבה לה תשובתה שהיא בוטחת בעצמה שלא תבא ליד עון שיש בו מיתת בית דין לכך חזרה ואמרה לה דבר אחר הדומה לאותו דבר והוא שאמרה לה 'שְׁנֵי קְבָרִים נִמְסְרוּ לְבֵית־דִּין'. ורות הבינה שלא ערבה לה תשובתה דאם לא כן למה חזרה ואמרה לה שני קברים כיון דכבר השיבה לה שהיא בטוחה שלא תבא לעון שיש בו מיתת בית דין? ואם מיתת בית דין אין כאן גם קברי בית דין אין כאן! ולכן השיבה וְשָׁם אֶקָּבֵר רוצה לומר אם חס ושלום באה לידי עון שיש בו מיתת בית דין היא מקבלת מעתה שתקבר בקברי בית דין. וענין זה דומה למעשה לשני תלמידים שהיו לומדים לפני רב אחד והגיעה השמש אצלם והיה יום חם הרבה אמרו לו רבינו נקום מכאן כי החום חזק עלינו ואין לנו כח לסבלו! ויאמר הרב לאחד מהם: אתה קץ מן חום זה ומה תעשה לחום גיהינם? אמר לו רבי אני עבדך אינני מיורדי גיהינם אלא מבני גן עדן! ולא ערבה תשובה זו לרבו וישאל לתלמיד השני כאותה השאלה והשיב אם גרמו העונות לירד לגיהנם מה בידי לעשות? הנני מקבל מעכשיו צער חום גיהנם! וערבה תשובה זו לרבו מפני שלא בטח בצדקות שלו כאשר בטח חבירו. וכן הענין כאן בתחלה השיבה נעמי כתשובת תלמיד הראשון ואחר כך השיבה כתשובת תלמיד השני.
Ben Yehoyada on Yevamot 47b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Yevamot, daf 47, Amud Bet, about 439 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 112 words
Opens “לֹא רוֹב טוֹבָה וְלֹא רוֹב פּוּרְעָנוּת. וְאֵין…”
- Segment 243 words
Opens “קִיבֵּל — מָלִין אוֹתוֹ מִיָּד. נִשְׁתַּיְּירוּ בּוֹ…”
- Segment 322 words
Opens “אִשָּׁה — נָשִׁים מוֹשִׁיבוֹת אוֹתָהּ בְּמַיִם עַד…”
- Segment 422 words
Opens “אֶחָד גֵּר, וְאֶחָד עֶבֶד מְשׁוּחְרָר. וּבִמְקוֹם שֶׁנִּדָּה…”
- Segment 540 words
Opens “אָמַר מָר: גֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּיר, אוֹמְרִים לוֹ:…”
- Segment 629 words
Opens “וּמוֹדִיעִים אוֹתוֹ עֲוֹן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר…”
- Segment 727 words
Opens “(וּמוֹדִיעִים אוֹתוֹ עֲוֹן שִׁכְחָה וּפֵאָה) וְאֵין מַרְבִּים…”
- Segment 817 words
Opens “אֲמַרָה לַהּ: אֲסִיר לַן תְּחוּם שַׁבָּת —…”
- Segment 933 words
Opens “מִפַּקְדִינַן שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת —…”
- Segment 106 words
Opens “מִיָּד, ״וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא וְגוֹ׳״.…”
- Segment 1112 words
Opens “קִיבֵּל — מָלִין אוֹתוֹ מִיָּד. מַאי טַעְמָא…”
- Segment 1234 words
Opens “נִשְׁתַּיְּירוּ בּוֹ צִיצִין הַמְעַכְּבִין הַמִּילָה וְכוּ׳. כְּדִתְנַן:…”
- Segment 1318 words
Opens “נִתְרַפֵּא — מַטְבִּילִין אוֹתוֹ מִיָּד. נִתְרַפֵּא —…”
- Segment 1423 words
Opens “וּשְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עוֹמְדִים עַל גַּבָּיו. וְהָא…”
- Segment 1521 words
Opens “טָבַל וְעָלָה הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל לְכׇל דְּבָרָיו.…”
- Segment 1624 words
Opens “אֶחָד גֵּר וְאֶחָד עֶבֶד מְשׁוּחְרָר. קָסָלְקָא דַּעְתָּךְ,…”
- Segment 1714 words
Opens “אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, לָא קַשְׁיָא: הָא —…”
- Segment 1822 words
Opens “דְּתַנְיָא: ״וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְגוֹ׳״.…”
- Segment 1920 words
Opens “רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף עַל…”
Sages named on this page
- Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim
Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.
Source: Yevamot 47b · Segment 6 — “…מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…”
Original text
לֹא רוֹב טוֹבָה וְלֹא רוֹב פּוּרְעָנוּת. וְאֵין מַרְבִּין עָלָיו, וְאֵין מְדַקְדְּקִין עָלָיו.
they are not able to receive either an abundance of good nor an abundance of calamities, since the primary place for reward and punishment is in the World-to-Come. And they do not overwhelm him with threats, and they are not exacting with him about the details of the mitzvot.
קִיבֵּל — מָלִין אוֹתוֹ מִיָּד. נִשְׁתַּיְּירוּ בּוֹ צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה — חוֹזְרִים וּמָלִין אוֹתוֹ שְׁנִיָּה. נִתְרַפֵּא — מַטְבִּילִין אוֹתוֹ מִיָּד. וּשְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עוֹמְדִים עַל גַּבָּיו וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת. טָבַל וְעָלָה — הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל לְכׇל דְּבָרָיו.
If he accepts upon himself all of these ramifications, then they circumcise him immediately. If there still remain on him shreds of flesh from the foreskin that invalidate the circumcision, they circumcise him again a second time to remove them. When he is healed from the circumcision, they immerse him immediately, and two Torah scholars stand over him at the time of his immersion and inform him of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot. Once he has immersed and emerged, he is like a born Jew in every sense.
אִשָּׁה — נָשִׁים מוֹשִׁיבוֹת אוֹתָהּ בְּמַיִם עַד צַוָּארָהּ, וּשְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עוֹמְדִים לָהּ מִבַּחוּץ, וּמוֹדִיעִין אוֹתָהּ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת.
For the immersion of a woman: Women appointed by the court seat her in the water of the ritual bath up to her neck, and two Torah scholars stand outside the bath house so as not to compromise her modesty, and from there they inform her of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot.
אֶחָד גֵּר, וְאֶחָד עֶבֶד מְשׁוּחְרָר. וּבִמְקוֹם שֶׁנִּדָּה טוֹבֶלֶת, שָׁם גֵּר וְעֶבֶד מְשׁוּחְרָר טוֹבְלִין. וְכׇל דָּבָר שֶׁחוֹצֵץ בִּטְבִילָה, חוֹצֵץ בְּגֵר וּבְעֶבֶד מְשׁוּחְרָר וּבְנִדָּה.
The procedure applies for both a convert and an emancipated slave who, upon immersion at the time of his emancipation, becomes a Jew in every sense. And in the same place that a menstruating woman immerses, i.e., in a ritual bath of forty se’a of water, there a convert and an emancipated slave also immerse. And anything that interposes between one’s body and the water of the ritual bath with regard to immersion of a ritually impure person, in a manner that would invalidate the immersion, also interposes and invalidates the immersion for a convert, and for an emancipated slave, and for a menstruating woman.
אָמַר מָר: גֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּיר, אוֹמְרִים לוֹ: מָה רָאִיתָ שֶׁבָּאתָ לְהִתְגַּיֵּיר? וּמוֹדִיעִים אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת. מַאי טַעְמָא? דְּאִי פָּרֵישׁ — נִפְרוֹשׁ. דְּאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת, דִּכְתִיב: ״וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב״.
The Gemara analyzes the baraita . The Master said in the baraita : With regard to a potential convert who comes to a court in order to convert, the judges of the court say to him: What did you see that motivated you to come to convert? And they inform him of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot. The Gemara asks: What is the reason to say this to him? It is so that if he is going to withdraw from the conversion process, let him withdraw already at this stage. He should not be convinced to continue, as Rabbi Ḥelbo said: Converts are as harmful to the Jewish people as a leprous scab [ sappaḥat ] on the skin, as it is written: “And the convert shall join himself with them, and they shall cleave [ venispeḥu ] to the house of Jacob” (Isaiah 14:1). This alludes to the fact that the cleaving of the convert to the Jewish people is like a scab.
וּמוֹדִיעִים אוֹתוֹ עֲוֹן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֶּן נֹחַ נֶהֱרָג עַל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה — וְלֹא נִיתָּן לְהִשָּׁבוֹן.
The baraita continues: And they inform him of the sin of neglecting the mitzva to allow the poor to take gleanings, forgotten sheaves, and produce in the corner of one’s field, and about the poor man’s tithe. The Gemara asks: What is the reason to specifically mention these mitzvot? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Because a gentile is executed even on account of stealing less than the value of a peruta , since gentiles are particular about even such a small loss, and an item that a gentile steals is not subject to being returned, i.e., he is not obligated to return it to its owner. Since gentiles are unwilling to separate even from items of little value, a potential convert must be made aware that if he converts, he will be required to relinquish some of his property to others.
(וּמוֹדִיעִים אוֹתוֹ עֲוֹן שִׁכְחָה וּפֵאָה) וְאֵין מַרְבִּים עָלָיו וְאֵין מְדַקְדְּקִים עָלָיו. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי קְרָאָה — דִּכְתִיב: ״וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ״.
The baraita continues: And they inform him of the sin of neglecting the mitzva to allow the poor to take gleanings, forgotten sheaves, and produce in the corner of one’s field. And they do not overwhelm him with threats, and they are not exacting with him about the details of the mitzvot, i.e., the court should not overly dissuade the convert from converting. Rabbi Elazar said: What is the verse from which this ruling is derived? As it is written: “And when she saw that she was steadfastly minded to go with her, she left off speaking with her” (Ruth 1:18). When Naomi set out to return to Eretz Yisrael, Ruth insisted on joining her. The Gemara understands this to mean that Ruth wished to convert. Naomi attempted to dissuade her, but Ruth persisted. The verse states that once Naomi saw Ruth’s resolve to convert, she desisted from her attempts to dissuade her. The Gemara infers from here that the same approach should be taken by a court in all cases of conversion.
אֲמַרָה לַהּ: אֲסִיר לַן תְּחוּם שַׁבָּת — ״בַּאֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ״. אֲסִיר לַן יִחוּד — ״בַּאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין״.
The Gemara reconstructs the original dialogue in which Naomi attempted to dissuade Ruth from converting: Naomi said to her: On Shabbat, it is prohibited for us to go beyond the Shabbat limit. Ruth responded: “Where you go, I shall go” (Ruth 1:16), and no further. Naomi said to her: It is forbidden for us to be alone together with a man with whom it is forbidden to engage in relations. Ruth responded: “Where you lodge, I shall lodge” (Ruth 1:16), and in the same manner.
מִפַּקְדִינַן שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת — ״עַמֵּךְ עַמִּי״. אֲסִיר לַן עֲבוֹדָה זָרָה — ״וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי״. אַרְבַּע מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין — ״בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת״. שְׁנֵי קְבָרִים נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין — ״וְשָׁם אֶקָּבֵר״.
Naomi said to her: We are commanded to observe six hundred and thirteen mitzvot. Ruth responded: “Your people are my people” (Ruth 1:16). Naomi said to her: Idolatrous worship is forbidden to us. Ruth responded: “Your God is my God” (Ruth 1:16). Naomi said to her: Four types of capital punishment were handed over to a court with which to punish those who transgress the mitzvot. Ruth responded: “Where you die, I shall die” (Ruth 1:17). Naomi said to her: Two burial grounds were handed over to the court, one for those executed for more severe crimes and another for those executed for less severe crimes. Ruth responded: “And there I shall be buried” (Ruth 1:17).
מִיָּד, ״וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא וְגוֹ׳״.
Immediately following this dialogue, the verse states: “And when she saw that she was steadfastly minded she left off speaking with her” (Ruth 1:18). Once Naomi saw Ruth’s resolve to convert, she desisted from her attempts to dissuade her.
קִיבֵּל — מָלִין אוֹתוֹ מִיָּד. מַאי טַעְמָא — שַׁהוֹיֵי מִצְוָה לָא מְשַׁהֵינַן.
The baraita continues: If he accepts upon himself all of these ramifications, then they circumcise him immediately. The Gemara asks: What is the reason to act immediately? It is that we do not delay the performance of a mitzva.
נִשְׁתַּיְּירוּ בּוֹ צִיצִין הַמְעַכְּבִין הַמִּילָה וְכוּ׳. כְּדִתְנַן: אֵלּוּ הֵן צִיצִין הַמְעַכְּבִין הַמִּילָה — בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רוֹב הָעֲטָרָה. וְאֵינוֹ אוֹכֵל בִּתְרוּמָה. וְאָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: בָּשָׂר הַחוֹפֶה רוֹב גּוֹבְהָהּ שֶׁל עֲטָרָה.
The baraita continues: If there still remain on him shreds of flesh from the foreskin that invalidate the circumcision, he is circumcised a second time to remove them. The Gemara explains: This is as we learned in a mishna ( Shabbat 137a): These are the shreds of flesh that invalidate the circumcision if they are not cut: Any fragments of the flesh that cover the greater part of the corona. If such shreds remain, the child is considered uncircumcised, and he may not partake of teruma . And in explanation of this mishna, Rav Yirmeya bar Abba said that Rav said: This also includes the flesh that covers the greater part of the height of the corona.
נִתְרַפֵּא — מַטְבִּילִין אוֹתוֹ מִיָּד. נִתְרַפֵּא — אִין, לֹא נִתְרַפֵּא — לָא. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּמַיָּא מַרְזוּ מַכָּה.
The baraita continues: When he is healed from the circumcision, they immerse him immediately. The Gemara infers from the precise formulation of the baraita that when he has healed, then yes, he is immersed, but as long as he has not healed, then no, he is not. What is the reason for this? It is because water agitates a wound.
וּשְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עוֹמְדִים עַל גַּבָּיו. וְהָא אָמַר רַבִּי חִיָּיא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גֵּר צָרִיךְ שְׁלֹשָׁה! הָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְתַנָּא: תְּנִי, שְׁלֹשָׁה.
The baraita continues: And two Torah scholars stand over him at the time of his immersion. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Ḥiyya say that Rabbi Yoḥanan said that a convert requires a court of three to be present at his conversion? The Gemara answers: In fact, Rabbi Yoḥanan said to the tanna reciting the mishna: Do not teach that there are two Torah scholars; rather, teach that there are three.
טָבַל וְעָלָה הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל לְכׇל דְּבָרָיו. לְמַאי הִלְכְתָא? דְּאִי הָדַר בֵּיהּ וּמְקַדֵּשׁ בַּת יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד קָרֵינָא בֵּיהּ, וְקִידּוּשָׁיו קִידּוּשִׁין.
The baraita continues: Once he has immersed and emerged he is a Jew in every sense. The Gemara asks: With regard to what halakha is this said? It is that if he reverts back to behaving as a gentile, he nevertheless remains Jewish, and so if he betroths a Jewish woman, although he is considered to be an apostate Jew, his betrothal is a valid betrothal.
אֶחָד גֵּר וְאֶחָד עֶבֶד מְשׁוּחְרָר. קָסָלְקָא דַּעְתָּךְ, לְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מִצְוֹת. וּרְמִינְהוּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּגֵר, אֲבָל בְּעֶבֶד מְשׁוּחְרָר — אֵין צָרִיךְ לְקַבֵּל!
The baraita continues: This applies both for a convert and for an emancipated slave. The Gemara considers the meaning of this clause: If it enters your mind to interpret the baraita to mean that a convert and an emancipated slave are the same with regard to accepting upon oneself the yoke of mitzvot, then one could raise a contradiction from that which is taught in another baraita : In what case is this statement that there is a need to accept the yoke of mitzvot said? It is with respect to a convert; however, an emancipated slave does not need to accept upon himself the yoke of mitzvot when he immerses for the sake of emancipation. Rather, the immersion alone is sufficient to emancipate him and thereby render him a Jew.
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, לָא קַשְׁיָא: הָא — רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, הָא — רַבָּנַן.
Rav Sheshet said: This is not difficult, as this baraita that states that an emancipated slave is not required to accept the yoke of mitzvot is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, whereas that baraita that implies he is required to do so is in accordance with the opinion of the Rabbis, the first tanna of the following baraita .
דְּתַנְיָא: ״וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְגוֹ׳״. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁלֹּא קִבְּלָה עָלֶיהָ. אֲבָל קִבְּלָה עָלֶיהָ — מַטְבִּילָהּ, וּמוּתָּר בָּהּ מִיָּד.
As it is taught in a baraita : The Torah permits a Jewish soldier to take a beautiful female prisoner of war out of her captivity in order to marry her. Before he may do so, she must first undergo the process that the Torah describes: “And she shall shave her head, and do her nails; and she shall remove the raiment of her captivity from upon her, and she shall remain in your house and bewail her father and her mother a month of days” (Deuteronomy 21:12–13). She may then be immersed for the sake of conversion, even though she does not accept upon herself the yoke of mitzvot. At that point it is permitted to marry her. The baraita asks: Under what circumstance are these matters stated? It is when she did not accept upon herself the yoke of mitzvot; however, if she willingly accepted upon herself the yoke of mitzvot, he may immerse her for the sake of conversion, and he is permitted to marry her immediately without the need for her to undergo the process described in the Torah.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבְּלָה עָלֶיהָ, כּוֹפָהּ וּמַטְבִּילָהּ לְשֵׁם שִׁפְחוּת, וְחוֹזֵר וּמַטְבִּילָהּ לְשֵׁם שִׁחְרוּר, וּמְשַׁחְרְרָהּ,
Rabbi Shimon ben Elazar says: Even if she did not accept upon herself the yoke of mitzvot, the need for the process can still be circumvented if he forces her and immerses her for the sake of slavery, and then he again immerses her for the sake of emancipation and thereby emancipates her, rendering her a Jewess. Rabbi Shimon ben Elazar holds that the immersion of a slave for the sake of emancipation is effective even if the slave does not accept upon himself the yoke of mitzvot.