Commentary page

Yevamot 22a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Yevamot 22a

Yevamot 22a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 373 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

הנך תרתי דדמיין להדדי אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב שהן צד אחוה דאב ולמטה דידהו ערוה:

שלישי שבבנו בת בן בנו דהא בת בנו ערוה:

ושבבתו בת בן בתו שהרי בת בתו ערוה הלכך בת בן בתו שניה וכן בת בן בנה של אשתו או בת בן בתה:

רביעי שבחמיו דור רביעי שבחמיו היינו אם אם חמיו והוא דור רביעי לאשתו ואשתו בכלל:

ושבחמותו אם אם חמותו:

שניה דאם חמיו ואם חמותו ערוה שהן בכלל אשה ובת בנה אשה ובת בתה הלכך אמו שניה:

מאי שנא למעלה דקרי לאם אם חמיו ואם אם חמותו רביעי וקא חשיב לאשתו בחושבנא דדרי:

ומאי שנא למטה דקרי לבת בן בנו דור שלישי ולא חשיב אשתו דתהוי רביעי:

17 more comments on this page.

Rashi on Yevamot 22a · Sefaria

Tosafot

שניות דרבי חייא יש להן הפסק או לא תימה דלעיל תנא דכלת בן בנו אסורה עד סוף כל הדורות ודומה דכ"ש בת בן בנו עד סוף כל הדורות שהן קורבי עצמו ולא מחמת קדושין וי"ל דכלת בן בנו יש לאוסרו שהן בני ירושה ושכיחא גביה אבל בת בני בנים לאו בת ירושה היא ולא שכיחא גביה:

ערוה לכל מסורה תימה דלעיל קאמר דטעמא דגרים שלא יאמרו באנו מקדושה כו' והכא משמע טעמא משום דאתיא לאיחלופי בישראל כדפי' בקונטרס וכן בפ' נושאין (לקמן יבמות דף צז: ושם) משמע דטעמא משום איחלופי גבי בני יודן אמתא אישתחרור שרא להו רב אחא בר יעקב למינסב נשי דהדדי וקאמר מן האם ולא מן האב כולי עלמא לא פליגי דאסור מן האב ולא מן האם כולי עלמא לא פליגי דמותר כי פליגי מן האב ומן האם ואי משום שמא יאמרו אמאי שרי התם מן האב ומן האם אבל אי משום איחלופי ניחא דכיון דאיכא נמי צד אב לא אתי לאיחלופי דבתר אב שדי להו ומצרים אין להם קורבת אב דכתיב וזרמת סוסים זרמתם ולא שייך למיגזר אטו ישראל ויש לומר דהני תרי טעמי צריכין דבקורבת אב שהיו אסורין קודם לא שייך טעמא לאיחלופי שהכל יודעים דרחמנא אפקריה לזרעיה כגון אשת אביו לרבי עקיבא ואחות אביו לרבי אליעזר דאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נח.) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ר' אליעזר אומר אחות אביו ור"ע אומר אשת אביו הוי טעמא שלא יאמרו כו' אבל אשת אביו לרבי אליעזר ואחות אביו לרבי עקיבא שרי דלא משום שמא יאמרו איכא ולא משום איחלופי איכא אבל עריות שמצד אם שלא היו אסורות קודם יש לאסור משום איחלופי דמשום שמא יאמרו ליכא והא דאמר בפרק ד' מיתות (ג"ז שם) נשא אחותו מן האם יוציא היינו משום איחלופי דשמא יאמרו ליכא שלא היו נאסרות בגיותם ומן האב יקיים דמשום איחלופי ליכא בצד אב כדפרישית והיינו טעמא נמי דאמר אחין מן האם לא יעידו לכתחלה דלמא אתי לאיחלופי אבל מן האב יעידו לכתחלה:

מי שיש לו אח מ"מ זוקק אשת אחיו בגמרא מפרש לאתויי ממזר וא"ת מרישא שמעינן לה בת ישראל לנתין וממזר דחולצת ולא מתייבמת ויש לומר דאי מהתם הוי אמינא כששניהם ממזרים אבל כשאחיו המת כשר אין אחיו ממזר זוקק אשתו:

פשיטא אחיו הוא תימה אמאי פשיטא ליה הא איצטריך שפיר לאשמועינן דמחייבי כריתות הוי אחיו ולא ממעטינן ליה למי שיש אישות לאביך בה כדפריך לקמן (יבמות דף כג.) לרבי יוסי בר יהודה ואימא למי שיש אישות לאביך בה למעוטי חייבי כריתות וי"ל דה"מ לשנויי הכי אלא דניחא ליה לשנויי דאיצטריך משום דהוה ילפינן אחוה אחוה מבני יעקב דמשום האי טעמא איצטריך בן אין לו עיין עליו דממזר פוטר מן היבום דלא נימא דנילף אחוה אחוה מבני יעקב דלא זקיק ומדלא זקיק מיפטר נמי לא פטר ועוד אור"י דהכי פריך פשיטא כיון דתני אחיו הוא לכל דבר פשיטא דזוקק נמי ליבום ומשני דס"ד אע"ג דאחיו הוא לכל דבר ה"א ליבום לא זוקק משום דילפינן אחוה אחוה מבני יעקב ובתר הכי פריך ואחיו הוא לכל דבר דהיינו ליורשו וליטמא לו פשיטא כיון דזוקק ליבום אף על גב דהוה ס"ד למילף מבני יעקב כ"ש לשאר דברים:

Tosafot on Yevamot 22a · Sefaria

Rashba

הא דאיבעיא ליה לרב אשי בשניות דבי ר' חייא יש להן הפסק נראה מדברי רש" ז"ל (ד"ה תא שמע) דאפילו אשלישי שבבנו ושבבתו קא מיבעיא ליה. ואינו מחוור דאם כן האיך לא פשט ליה לאיסורא מכלתו דאין לה הפסק כדתניא (לעיל יבמות כא, ב) וכן אתה אומר בבנו ובן בנו עד סכוף כל הדורות. והשתא כלת רביעי שבבנו אסורא רביעי שבבנו ממש שריא. ונראין דברי הרמב"ן נר"ו (לעיל שם בד"ה כי קאמר), שפירש דשלישי שבבן אשתו ובת אשתו ורביעי שבחמיו וחמותו קא בעי הא דזרעו לאו, ובירושלמי גרסינן אברהם אסור בכל נשי ישראל שרה אסורה בכל אנשי ישראל. ואיכא מאן (ר"ח מובא ברמב"ן) דפסק בהו לכולא דשניות דרבנן נינהו וכיון דלא איפשיטא הוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא. ובספר יראים (השלם סי"ט) פסקו לחומרא.

מתניתין מי שיש לו אחר מ"מ זוקק את אשת אחיו ליבום וכו' לרבינו שרירא ז"ל יבמה שנפלה לפני מומר כיון דהורתו ולידתו בקדושה זקוקה ליבם ומתענגא עד דחליץ לה אותו מומר. וכתב רב יהודה אי כדנסבא בעל הוה יבם מומר, לא בעיא חליצה מיניה, ואם היה בעל מומר וישבה תחתיו באונס ומת בהמרותו בלא בנים, אינה זקוקה ליבום, דהא לאו אחיו הוא, ואינה נמי זקוקה לחליצה (כ"ה בשמם בספר העיטור ח"ב שו). וצריך תלמוד דהא לא מפקינן אלא ולד שפחה ונכרית, ועוד דמומר אף על פי שחטא ישראל הוא וקדושיו קדושין, וכדאמרינן לקמן בפרק החולץ (יבמות מז, ב) טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הלכתא אמר ר' יוסי בר חנינא דאי הדר ביה ישראל מומר הוי ואי קדיש בת ישראל קדושיו קדושין, ואמרינן נמי בשלהי פרקין קמא (טז, ב) עכו"ם שקדש בזמן הזה חוששין לקדושיו שמא מעשרת השבטים הוא. והא דאמר שמואל לא זזו משם עד שעשאום עכו"ם גמורים, לאו למימר דישראל שנעשה עכו"ם גמור ועובד עבודה זרה שאין חוששין לקדושיו, אלא אותן בלבד הוא שעשאום כעכו"ם גמורים מתחלתן והפקיעו קדושיהן. וכיון שיש להם קדושין, זיקה נמי יש להן כדמשמע בהרבה מקומות, דכל דקדושיו קדושין זיקתו זיקה. וכל שכן שאשתו הנשואה לו בקדושה, שאם המיר לאחר זמן זיקת האח הכשר לא נסתלקה ממנו ממנה. כנ"ל וצ"ע. (ועיין ריטב"א ומאירי כאן).

פשיטא אחיו הוא פירוש לאו מנפשיה איפשטא להו, אלא מבן הוא דאיפשוט, דכיון דבבנו הוא דכתיב אין לו עיין עליו, אם כן פשיטא דאחיו הוא וכדאסיקנא מדפטר פטור מיזקק נמי זקוק והיינו דלגבי בנו (להלן בעמ' ב) איבעיא לן מאי טעמא והכא אמרינן פשיטא.

והא דאמרינן ואימא הכי נמי כלומר דנגמר אחוה אחוה מבני יעקב הכי קאמר, ואימא ותיתי גזירה שוה ותיפוק דלאו אחיו הוא לענין יבום, ופרקינן דכיון דבנו הוא אפילו לענין יבום אחיו הוא נמי אפילו לענין יבום כן נ"ל.

Rashba on Yevamot 22a · Sefaria

Ritva

שניות דר' חייא יש להם הפסק או לא נר' מפרש"י ז"ל שאפי' משלישי שבבנו ושבבתו מיבעי' ליה ואינו נכון בעיני רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל דא"כ ליפשוט ליה לאיסור שהרי אפי' כלת בנו גזרו עד סוף כל הדורות כדאית' לעיל וכ"ש דורות של בנו ובתו ממש ועוד דהא למעלה אם אמו אין לה הפסק וכן אבי אביה לדידה והוא הדין למטה בבנים וכן אמר בירוש' אברהם אסור בכל נשי ישראל שרה אסורה בכל אנשי ישראל לכן פי' הוא ז"ל דאשלישי ורביעי שבאשתו מבעי' לי' וכיון דלא איפשיט' הוה לי' ספקא דרבנן ולקולא ולהאי פי' ק"ל הא דאמרי' ת"ש שלישי ורביעי שלישי ורביעי אין טפי לא היכי מצי דייק הכי דהא קתני רישא שלישי שבבנו ובתו וע"כ לא הוי דווקא ותלמודא נמי היכי דחי לה בלשון דילמא וי"ל דאדרב' מאן דקבעי לה סבר דאי לאו דשלישי ורביעי דסיפא דווקא לא הוה תני האי לישנא שאינו דוקא אלא משו' סיפ' דהוי דוקא נקט ג' דריש' בלאו דוקא ודחי דדילמא כל שלישי ורביעי דקתני לאו דוקא וסיפא דומיא דרישא שסמ' תנא בלישנא משום דברישא ע"כ לאו דווקא שמעינן לסיפא דלא הוי דוקא:

שניות מיבעיא ליה יש לפרש שהן רחוקות ולדידהו נמי שרי בעכו"מתן מיבעיא הא איכא דבעכו"מתן אסרי שניות כגון הנוצרים הללו אסרי להו עליהו כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ויש לפרש שניות שהן רחוקות מאד ואין איסורן אלינו אלא משו' קדושה והרחק' מיבעיא דלא אסרי עלייהו ואפי' אסירי בעכו"מתן דאי בשניות אסירי מהאי טעמא שלא יאמרו באנו מקדושה חמור' לקדושה קלה ראוי היה לאסור עריות ממש עליהם בלאו האי טעמא והפי' הראשון נר' נכון יותר וכיון שלא גזרו שניות אפי' על הגרים עצמם כ"ש שלא גזרו בהם עלינו נושא אדם אשה גיורת ואם אמה או בת בתה ושאר כל השניות וכדכתב הרמב"ם ז"ל:

מאי שנא גיר שנתגייר כקטן שנולד דמי פי' אכולה מילת' יהבינן טעמא והא דשרי' בעריות היינו אפי' במה שנוהגי' שפוסלין להעיד בעכו"מתן דלגבי הא מילת' ליכ' למיחש שיאמרו באנו מקדושה חמורה לקדוש' קלה ובאיסור עריות הוא דאיכא למימר הכי ושורת הדין הוא דבעכו"מתן כשרין להעיד דבר תורה כדאמרי' בסנהדרין בן הנהרג מפני קרוב וכ"ש בממונו וכיון דכן אין לחוש בזה לעכומ"תן כשנתגיירו וכן דעת מהר"ם ז"ל וא"ת ומעיקר היכי פרכי' מ"ש הערו' דהא שנא ושנא דבעדות ליכא למי' שהא יאמרו באנו מקדוש' חמורה וכו' וי"ל דקושי' מאותם עריות דליתנהו בעכו"מתן וגזרו בהם בגירותן משום דילמא אתי לאחליפי בישראל כדאיתא בפ' נושאין וכן נראה מפרש"י ז"ל:

מתני' מי שיש לו אח מ"מ זוקק את אשת אחיו לייבום ואין צריך לומר פי' אותו האח הממזר זוקק את אשת אחיו לייבום ואין צריך לומ' אם המת הזה ממזר והכי מוכח האי פי' מסיפא דקתני מי שיש לו בן ממזר פטר את אשת אביו וכי היכי דפוטר דסיפא קאי על הממזר ה"ה לזוקק דרישא ומיהו חייבי לאוין הוא דממזר אסור בבת ישראל וחולצת ולא מתייבמ' ואחיו היא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן בת העכו"מז וש"מ דדוק' אחיו' שיש לו מן השפחה ומן בת העכומ"ז דלא חשיב אחיו כלל דולד כמוה הא אחיו משומד זוקק את אשתו לחליצה ולייבום וזוקקי' ואעפ"י שחטא ישראל הוא וקדושיו קדושי' (דאי) משום דפלח לעבודת כוכבי' ואי לאו דלאו אחיו הוא היה זוקק לייבום וכן כתבו מקצת הגאוני' ז"ל ומיהו הדבר מתמי' מי שעובד עבודת כוכבי' ובועל בת עכו"מז ועובר על כל התורה היאך מקיים זרע לאחרים והיאך מקיימי' לו זרע שלא ימחה שמו בישראל ראוי היה לומ' שלא תהא אשתו עולה לייבום ולא לחליצה כלל ואשכחן בפ"ק דגזרו עליהם שיהיו כעכו"מז לכל דבריהם משום בה' בגדו כי בנים זרים ילדו וכ"ש מי שכופר בכל התורה בפרהסיא אלא דהת' לא גזרו אלא על אותם עשרת השבטי' א"כ כ"ש באלו שהיה לנו לומר שאינם בבל הקמת זרע מן התורה ואע"ג דכתי' להקים לאחיו שם בישראל ההוא בישר' דרשי' לקמן במכילתי' לדרש' אחרינ' ובפ"ק דקדושי' אלא דאנן לית לן למדרש טעמא דקרא וכיון דמשומד שקדש את בת ישראל וקדושיו קדושי' וישראל זוקק חשיב לייבום וזוקקין לה צריך חליצה מיהת דחזינן לרב יהודה גאון ז"ל שכתב אי כד נסבא בעל הוה יבם משומד לא בעיא חליצה מיניה ואם היה בעל משומד וישבה תחתיו באונס ומת בשמדותו בלא בנים אינה זקוקה לייבום דהא לאו אחיו הוא ואינה זקוקה לחליצה ע"כ וראוי להחמיר ובנו לכל דבר אמר בירושלמי בנו הוא לכל דבר אפי' לפריה ורביה ולשניות פירוש שגזרו בבניו ובכלותיו משום שניות:

גמר' פשיטא אחיו תנן קשה להו לרבנן ז"ל היכי פשיט' לי דהא אצטריכי' לרבוייא בה פסול מדכתב בן אין לו עיין עליו ולקמן נמי באיסור אחותו אצטרי' מולדת חוץ לרבות אחותה מחייבי כריתות ויש מי שתירץ דלאו מסברא פשיטא לן משום דהא תנינן במ' קדושין דכל שיש לאחרים עליה קדושים הולד אחר הזכר ואשכחן בתלמודא דאמר פשיטא בה"ג ומהדברים דאצטריך דאע"ג דבן ואח הוא לשאר דברים הוה ס"ד דלענין ייבום לא חשיב אח ולא גמרי מבן אין לו נמי דאדרבה ניגמור אחוה אחוה מבני יעקב. ופי' תלמודא ואמ' ה"נ ופרקי' מדלענין ייבום מפטר פטר מיזקק נמי זקיק פירוש דסברא היא דלא נעביד הא ג"ש ונגמור מבן אין לו דכיון מקיש זרע דממזר הוי בר הקמה דיבם נמי שבא להקים זרע שאפי' הוא ממזר יהא בר הקמה:

Ritva on Yevamot 22a · Sefaria

Meiri

ואחר כך בא ר' חייא והזכיר שש שניות שלא הוזכרו והם א' שלישי שבבנו והיא כוללת שתים בת בתו של בנו ובת בנו של בנו ב' שלישי שבבתו והיא כוללת גם כן שתים בת בתה של בתו ובת בנה של בתו וכל אלו דור שלישי לבנו ובתו ג' שלישי שבבן אשתו והיא כוללת שתים בת בתה של בן אשתו ובת בנה של בן אשתו ד' שלישי שבבת אשתו והיא כוללת גם כן שתים בת בתה של בת אשתו ובת בנה של בת אשתו ה' רביעי שבחמיו כלומר רביעי לאשתו למעלה והאי דקא חשיב הכא מאשתו ובאידך קא מני שלישי מבן אשתו או מבת אשתו והוה מצי למימר נמי רביעי מאשתו למטה משום דאיסורי דלמטה מיגו דתנא שלשה דורות למטה דידיה דלא אתי איסורא מכח אשתו אלא מדידיה ולא הוה ליה למיחשב מיניה תנא נמי שלשה דורות דידה דלא חשיב מינה אבל למעלה כל שבחמיו וחמותו מכח אשתו קא אתי וחשיב רביעי שבחמיו ר"ל רביעי לאשתו והוא כולל שתים גם כן והן אם אמו של חמיו ואם אביו של חמיו ו' רביעי שבחמותו והיא כוללת גם כן שתים אם אמה של חמותו ואם אביה של חמותו והוו להו י"ב ותמני דבריתא דלעיל הרי עשרין ותרין דירושלמי הרי כ"ב ומכל מקום גאוני ספרד כללו אותם שבירושלמי עם האחרות מפני שלדעתן נכללות הן באם אמו ואם אביו כמו שכתבנו למעלה ומן התימה מגדולי המחברים אחר שמנו שתים שברביעי שבחמיו ושתים שברביעי שבחמותו ושתים שבשלישי שבבנו ושבבתו למה לא מנו גם כן שתים שבשלישי שבבן אשתו ושתים שבשלישי שבבת אשתו:

ושאלו אחר כן באלו י"ב דר' חייא אם יש להן הפסק ולא הובררה ומכאן פסקוה רבים לקולא ואם כן כלן יש להן הפסק חוץ מארבע הנשארות בבריתא דלעיל דשבקינהו רב וזעירי ויש שפסקו זו של ר' חייא לחומרא ואם כן כלן אין להן הפסק אלא אותן ארבע הנזכרות למעלה לרב וזעירי ויש שפסקו בזו של ר' חייא לקולא אלא שלדעתם לא שאלו בהן אם יש להן הפסק אלא במה שמצד אשתו כגון שלישי שבבן אשתו ובת אשתו ורביעי שבחמיו וחמותו אבל שלישי שבבנו ושבבתו שהן ארבע ודאי לית להו הפסק דהא כלת בנו אמרינן עלה דאין לה הפסק ואם כלת רביעי שבבנו אסורה היאך רביעי שבבנו ממש מותרת ולדבריהם נמצאו י"ב בהפסק ארבע דרב וזעירי ותמני דר' חייא וכלל הדברים לשיטתם שכל שהוא מזרעו למטה או למעלה וכלתו שמצד הבן ואישות מצד האב אין לו הפסק והשאר יש לו הפסק ואף הם מונין השניות בחמשה עשר לבד מפני שאין מונין של ר' חייא אלא בשש ותמני דבריתא דלעיל והן ארביסר ומונין עוד אשת אחי האם מן האם והם חמיסר ומעתה הדברים ברורים לפניך בכל עיקרי המחלוקות שכתבנו חכם בני ושמח לבי:

בתלמוד המערב אמרו אשת אחי האב אסורה לו ובתו מותרת לו ואחי אביו מותר באשתו ובבתו אשת אחי אמו אסורה לו ובתו מותרת לו ואחי אמו מותר באשתו ובבתו נושא אדם אשת בן אחיו ואשת בן אחותו ובת אחיו ובת אחותו המחזיר גרושתו משנשאת חולצת ולא מתיבמת וצרתה מתיבמת לעולם אין אדם פוסל באשתו אפילו בא על אמה או על אחותה או על בתה כל העריות האמורות בתורה הבא עליהן שוגג או מזיד פסלה לכהונה מה בין עריות לשניות ר"ל לשלמטה מהן עריות עבר ונשאה יוצאה בלא גט והולד ממזר שניות יוצאה בגט והולד כשר וזו וזו אין לה כתובה עריות פוטרות צרותיהן שניות חולצות ולא מתיבמות צרת שניה או חולצת או מתיבמת:

בבריתא תוספתא פ"ב ה"ד אמרו יש שחולצות או מתיבמות ויש חולצות ולא מתיבמות ויש מתיבמות ולא חולצות ויש לא חולצות ולא מתיבמות כיצד עריות שאמרו לא חולצות ולא מתיבמות מוסף עליהן אשת סריס חמה ואשת אנדרוגינוס ואשת גר או עבד משוחרר ואילונית החרשת והשוטה מתיבמות ולא חולצות איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות עקרה וזקנה ושאר כל הנשים חולצות או מתיבמות כלומר עקרה וזקנה כבר היתה להן שעת הכושר אע"פ שעכשו אין ראויות לילד שעקרה באשה כסריס אדם בזכר ואילונית בנקבה כסריס חמה בזכר וכן יש חולצין או מיבמין ויש מיבמין ולא חולצין ויש לא חולצין ולא מיבמין כיצד עריות שאמרו לא חולצין ולא מיבמין מוסף עליהן סריס חמה ואנדרוגינוס וגר ועבד משוחרר ר"ל שאם היו שני אחים תאומים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא חולצין ולא מיבמין אבל חייבים באשת אח החרש והשוטה מיבמין ולא חולצין הספיקות כגון שקדש אחת משתי אחיות ואין ידוע איזו או שנתערב ולדה בולד כלתה או מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים חולצות ולא מתיבמות וכן פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם חולצין ולא מיבמין ושאר כל אדם או חולצין או מיבמין:

הגרים אינם אסורים אף בעריות שנאסרו להם בגיותם שהגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין לו צד קורבא אפילו אמו שנתגיירה מותרת לו אלא שגזרו עליהם בעריות שנאסרו להם בגיותם שהם ארבע עריות אמו ואשת אביו ואשת איש ואחותו מאמו ומה שאמרו בסנהדרין שש עריות פירושו עם הזכור והבהמה וגזרו בהם על אלו ליאסר בהם שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ומכל מקום אם נישאו לו בגיותו אין מוציאין אותן חוץ מאמו ואחותו מאמו שלא גזרו עליו אלא בשאר אם ושאר עריות שלנו כל שבשאר אם אסורות לו עכשו וכל שבשאר אב מותרות לכתחלה ואין צריך לומר שכל השניות מותרות לו וכבר ביארנו דבר זה בשביעי של סנהדרין נ"ח א':

כבר ביארנו במסכת סנהדרין כ"ז ב' שלענין עדות אף קורבא שמצד האם פוסלת ומכל מקום לענין גרים מעידין שני אחים גרים בין שהם אחים מן האב בין שהם אחים מן האם ואע"פ שלענין עריות גזרו בהם עריות לכל מסורות והטעות מצויה בהם אבל עדות לבית דין לבד הוא מסור:

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו לכל דבר חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו לו לכל דבר חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית אמר הר"ם פי' אמרו מכל מקום ואפילו הוא ממזר אשר הוא אח פסול ואמרו לכל דבר ליורשה ולהטמא לו ואפילו היה אח פסול וכן דין הבן ואפילו הוא ממזר ואשר חייב שנוציא בן שפחה ונכרית ולא ייוחס אל האב אמרו יתברך האשה וילדיה תהיה לאדוניה כבר התבאר שבן שפחה נמשך אחר אמו והוא כמוה ואמר גם כן כי יסיר את בנך מאחרי כבר התבאר שהוא יסור מאחרי השם וימשך עם אמו וכן באה הקבלה האמתית בנך קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי:

אמר המאירי מי שיש לו אח מכל מקום ר"ל אע"פ שהוא פסול ופירשו בגמרא לאיתויי ממזר זוקק את אשת אחיו ליבום דהואיל ומיפטר פטר אם יש לו בן ממזר כדכתיב ובן אין לו עיין עליו מיזקק נמי זקיק ואינו רשאי ליבמה שהרי מחייבי לאוין היא אלא חולצת ומעתה אין צריך לומר אם הממזר מת שאשתו זקוקה לכשר ומותרת לו ואין אומרין לבעל אסורה ליבם לא כל שכן שהרי זו לא נאסרה מצד עון אלא הא אסירא וקיימא והואיל ומותרת ליבם מותרת:

9 more comments on this page.

Meiri on Yevamot 22a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

תוס' ד"ה ערוה לכל מסורה כו' והכא משמע דטעמא משום דאתי לאחלופי כו' עכ"ל פירוש דלענין עדות לא שייך טעמא דשמא יאמרו באנו מקדושה כו' דעדות קרוב מותר בעובד כוכבים כדאיתא בפרק ד' מיתות וכן פירש הנ"י בשמעתין:

Chidushei Halachot on Yevamot 22a · Sefaria

Gilyon HaShas

גמ' הואיל ואתו לידן שבת פא ע"ב וש"נ:

Gilyon HaShas on Yevamot 22a · Sefaria

Original text

Segment 1

הָנָךְ תַּרְתֵּי דְּדָמְיָין לַהֲדָדֵי כַּחֲדָא חָשֵׁיב לְהוּ, וְהָא שִׁיתַּסְרֵי. וְהָא מִכׇּל מָקוֹם לְדִידִי חַזְיָין לַן דִּכְתִיבָן לְאִיסּוּרָא! אֲמַר לֵיהּ: וְלִיטַעְמָיךְ, אִי הֲוָה כְּתִיב לְהֶיתֵּירָא, מִי הֲוֵות סָמְכַתְּ עֲלַיְיהוּ? דְּמָר בְּרֵיהּ דְּרַבְנָא מִי חֲתִים עֲלַיְיהוּ? הַשְׁתָּא נָמֵי דִּכְתִיב לְאִיסּוּרָא — לָאו מָר בְּרֵיהּ דְּרַבְנָא חֲתִים עֲלַיְיהוּ.

Those two, the wife of a father’s father’s brother and the sister of a father’s father, are similar to each other and are counted as a single case, and so there are sixteen. The Gemara restates Rav Hillel’s challenge to Ameimar’s opinion: But in any case I myself saw them written as prohibited. Rav Ashi said to Rav Hillel: And according to your reasoning, if in the list it was written that they were permitted, would you have relied on that? Is the signature of Mar, son of Rabbana, signed on it? Although you saw the list, you don’t know for certain who wrote it. Now too, that it is written that they are prohibited, the same holds true; the signature of Mar, son of Rabbana, is not signed on it, and so it cannot be relied upon to reject the opinion of Ameimar.

Segment 2

תָּנֵי דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא: שְׁלִישִׁי שֶׁבִּבְנוֹ וְשֶׁבְּבִתּוֹ וְשֶׁבְּבֶן אִשְׁתּוֹ וְשֶׁבְּבַת אִשְׁתּוֹ — שְׁנִיָּה. רְבִיעִי שֶׁבְּחָמִיו וְשֶׁבַּחֲמוֹתוֹ — שְׁנִיָּה.

§ One of the Sages of the school of Rabbi Ḥiyya taught: The third generation from one’s son and one’s daughter, i.e., one’s great-grandchildren, and the third generation from his wife’s son and his wife’s daughter, i.e., one’s wife’s great-grandchildren, are all forbidden as secondary forbidden relationships. So too, the fourth generation from his father-in-law and from his mother-in-law, i.e., his wife’s great-grandmothers, are prohibited as secondary forbidden relationships.

Segment 3

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: מַאי שְׁנָא לְמַעְלָה דְּקָחָשֵׁיב לָהּ לְאִשְׁתּוֹ, וּמַאי שְׁנָא לְמַטָּה דְּלָא קָחָשֵׁיב לָהּ לְאִשְׁתּוֹ? לְמַעְלָה, דְאִיסּוּרָא מִכֹּחַ אִשְׁתּוֹ קָא אָתֵי — חָשֵׁיב לַהּ, לְמַטָּה, דְאִיסּוּרָא לָאו מִכֹּחַ אִשְׁתּוֹ קָאָתֵי — לָא קָחָשֵׁיב לַהּ.

Ravina said to Rav Ashi: What is different between the generations above, referring to his wife’s great-grandmothers, such that the Sage counts his wife as one of the generations and refers to them as the fourth generation, and what is different with regard to the generations below, referring to his great-granddaughters, such that he did not count his wife and referred to them as only the third generation? The Gemara answers: When counting above, the prohibition stems from his wife, as they are not his blood relatives but his wife’s. Therefore, she is counted. When counting below, however, the prohibition does not stem from his wife, as they are his own blood relatives, and so she was not counted.

Segment 4

וְהָא בֶּן אִשְׁתּוֹ וּבַת אִשְׁתּוֹ, דְּאִיסּוּרָא מִכֹּחַ אִשְׁתּוֹ קָאָתֵי, וְלָא חָשֵׁיב לַהּ! אַיְּידֵי דִּתְנָא שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַטָּה דִּידֵיהּ וְלָא חַשְּׁבַהּ, תְּנָא נָמֵי שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַטָּה דִּידַהּ וְלָא חַשְּׁבַהּ.

The Gemara objects: But he includes the granddaughter of his wife’s son and his wife’s daughter in his list of those forbidden due to his wife, yet he does not count her and refer to this as the fourth generation. The Gemara answers: Since he already taught three generations below himself, i.e., his own great-granddaughter, and there he did not count from his wife because it is his own blood relative, he taught three generations below his wife and did not count her. Instead, he referred to her great-granddaughter also as three generations below to maintain the uniform style of his words.

Segment 5

אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: שְׁנִיּוֹת דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא, יֵשׁ לָהֶן הֶפְסֵק אוֹ אֵין לָהֶם הֶפְסֵק?

Rav Ashi said to Rav Kahana: Do those secondary forbidden relationships taught by one of the Sages of the school of Rabbi Ḥiyya have a conclusion, or do they not have a conclusion? Are those specified cases alone forbidden, or are all generations above and below also forbidden?

Segment 6

תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב: אַרְבַּע נָשִׁים יֵשׁ לָהֶם הֶפְסֵק, וְתוּ לָא. דִּלְמָא כִּי קָאָמַר רַב — לְהַהִיא מַתְנִיתָא. תָּא שְׁמַע: שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי. שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי — אִין, טְפֵי — לָא! דִּלְמָא מִשְּׁלִישִׁי וְאֵילָךְ, מֵרְבִיעִי וְאֵילָךְ.

Come and hear that which Rav said: Four women have a conclusion. This implies that it is only these four and no more. The Gemara rejects this: Perhaps when Rav said this he was referring only to the relationships listed in the baraita and not to all cases of secondary relationships. The Gemara suggests: Come and hear from the baraita itself, which states: The third generation from his son and his daughter and the fourth generation from his father-in-law and mother-in-law. This implies that with regard to the third and the fourth generations, yes, they are forbidden; but more than that, no. The Gemara rejects this: Perhaps this means from the third onward and from the fourth onward. The Gemara does not resolve this issue.

Segment 7

אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: חֲזִי מָר הַאי מֵרַבָּנַן דַּאֲתָא מִמַּעְרְבָא וְאָמַר, בְּעוֹ בְּמַעְרְבָא: גָּזְרוּ שְׁנִיּוֹת בְּגֵרִים, אוֹ לֹא גָּזְרוּ שְׁנִיּוֹת בְּגֵרִים?

§ Rava said to Rav Naḥman: Did the Master see this one of the Sages who came from the West, Eretz Yisrael, who said: In the West they asked whether the Sages issued a decree prohibiting secondary forbidden relationships for converts, or whether they did not issue a decree prohibiting secondary forbidden relationships for converts?

Segment 8

אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא וּמָה עֶרְוָה גּוּפַהּ, אִי לָאו ״שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בָּאִין מִקְּדוּשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדוּשָּׁה קַלָּה״, לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן — שְׁנִיּוֹת מִיבַּעְיָא?!

Rav Naḥman did not answer whether he had seen this Sage, but said to him: Now, with regard to all the forbidden relationships themselves, were it not for the fact that if converts would find that as Jews they were permitted to enter into relationships that were forbidden to them as gentiles and would say that they went from a state of more stringent sanctity as gentiles to a state of lesser sanctity as Jews, then the Sages would not have decreed to prohibit these relationships. Without the rabbinic decree it would have been permitted for a convert to marry even a close female relative, even his twin sister, who also converted. This is because a convert has the legal status of a newborn, with no family ties. Is it necessary to state that the Sages did not extend that decree to include secondary forbidden relationships? The purpose of the rabbinic prohibitions is to protect the Torah prohibitions, but in the case of converts this particular Torah prohibition does not apply.

Segment 9

אָמַר רַב נַחְמָן: גֵּרִים, הוֹאִיל וַאֲתוֹ לְיָדָן, נֵימָא בְּהוּ מִלְּתָא: אַחִין מִן הָאֵם — לֹא יָעִידוּ, וְאִם הֵעִידוּ עֵדוּתָן עֵדוּת. אַחִין מִן הָאָב — מְעִידִין לְכַתְּחִלָּה. אַמֵּימָר אָמַר: אֲפִילּוּ אַחִין מִן הָאֵם נָמֵי מְעִידִין לְכַתְּחִלָּה.

Rav Naḥman said: Since the issue of converts and their relatives has come to hand and is the topic of discussion, let us say a matter of halakha : Maternal half brothers who both convert may not testify together as a pair of witnesses before the court, but if they did testify, their testimony is valid. Although blood relatives are invalid as witnesses, converts are considered as though they have no relations. Paternal half brothers who both convert may testify together ab initio , since the halakha does not consider paternal half brothers of gentiles to be true relatives. Ameimar said: Even maternal half brothers may also testify together ab initio .

Segment 10

וּמַאי שְׁנָא מֵעֲרָיוֹת? עֶרְוָה — לַכֹּל מְסוּרָה, עֵדוּת — לְבֵית דִּין מְסוּרָה, וְגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד דָּמֵי.

In what way is this case different from forbidden relations, where a convert may not marry his maternal sister due to rabbinic decree? The halakhot of forbidden relations are handed over to all, and every individual chooses his own wife. Therefore, the Sages issued a decree to prevent confusion between the status of a convert and that of a born Jew. However, testimony is handed over to the court, and the court knows to distinguish between the status of a born Jew and that of a convert. And the legal status of a convert who just converted is like that of a child just born, and all previous family ties become irrelevant.

Segment 11

מַתְנִי׳ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִכׇּל מָקוֹם — זוֹקֵק אֶת אֵשֶׁת אָחִיו לְיִבּוּם, וְאָחִיו הוּא לְכׇל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַגּוֹיָה. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מִכׇּל מָקוֹם — פּוֹטֵר אֵשֶׁת אָבִיו מִן הַיִּבּוּם, וְחַיָּיב עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ, וּבְנוֹ לְכׇל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַגּוֹיָה.

MISHNA: In the case of anyone who has a brother of any kind, that brother creates a levirate bond causing his yevama to be required to perform levirate marriage if the first brother dies childless. And he is his brother in all respects, except for one who has a brother born from a Canaanite maidservant or from a gentile woman, as these do not have the legal status of brothers. Similarly, in the case of anyone who has a child of any kind, that child exempts his father’s wife from levirate marriage, since his father did not die childless. And that child is liable to receive capital punishment if he strikes his father or curses him. And he is his child in all respects, except for whoever has a child born from a Canaanite maidservant or from a gentile woman, as these do not have the halakhic status of children.

Segment 12

גְּמָ׳ מִכׇּל מָקוֹם לְאֵתוֹיֵי מַאי? אָמַר רַב יְהוּדָה: לְאֵתוֹיֵי מַמְזֵר. פְּשִׁיטָא, אָחִיו הוּא! מַהוּ דְּתֵימָא, לֵילַף אַחְוָה אַחְוָה מִבְּנֵי יַעֲקֹב: מָה לְהַלָּן — כְּשֵׁרִין וְלֹא פְּסוּלִין, אַף כָּאן — כְּשֵׁרִין וְלֹא פְּסוּלִין, קָא מַשְׁמַע לַן.

GEMARA: The Gemara asks: With regard to the statement that a brother of any kind causes his yevama to be required to perform levirate marriage, what additional case does this come to add? Rav Yehuda said: This adds the case of a mamzer , who, notwithstanding his status, is considered a brother. The Gemara wonders: But isn’t that obvious? He is his brother. The Gemara explains: This is necessary lest you say: Let us derive a verbal analogy between the word “brother” stated in the verse with regard to levirate marriage and “brother” stated with regard to the children of Jacob. Just as there, Jacob’s children are of unflawed lineage and not of flawed lineage and are not mamzerim , so too here, one might think that only brothers of unflawed lineage and not brothers of flawed lineage, i.e., mamzerim , obligate the yevama in levirate marriage. Therefore, this teaches us that a mamzer is considered a brother for the purposes of levirate marriage.

Segment 13

וְאֵימָא הָכִי נָמֵי? כֵּיוָן דִּלְעִנְיַן יִבּוּם מִיפְטַר נִפְטָר,

The Gemara asks: And say that is indeed the halakha . Perhaps a brother who is a mamzer does not obligate his yevama in levirate marriage. The Gemara answers: Since with regard to levirate marriage, if the husband had a child who was a mamzer he would exempt the wife from levirate marriage,

Yevamot 22a

Yevamot 22a

Rashi

Tosafot

Rashba

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text