Talmud Builders

    Commentary page

    Yevamot 16a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 16a

    Yevamot 16a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 442 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    בני צרות דב"ה דקא בעיתו אי הם פגומים:

    מעיד אני לכם שהם כהנים גדולים:

    בימי ר' דוסא הותרה אחיו של ר' דוסא שהי' מתלמידי ב"ש התירה כדתני לקמן ועשו על פיו ונהגו כן:

    שחכם גדול היה וסבורים חכמים שהוא התירה:

    קמו עמדו מלראות:

    אמר לו רבי יהושע לר' דוסא אמור לתלמידך אחר וישב:

    דוסא התירו שמעתם אומרים:

    או בן הרכינס בלא דוסא:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 16a · Sefaria

    Tosafot

    בני צרות אני מעיד לכם דכשרים אף לב"ש וא"ת לשמואל דמספקא ליה בהאשה רבה (לקמן יבמות צב: ושם) אי קידושין תופסין ביבמ' לשוק א"כ פשיטא דכשירה דמיד שקדשה פקעה לה זיקה כדאמרי' בשומרת יבם שקידש אחותה שקידושיה מפקיעין הייבום וי"ל דלא דמי דהתם אין שום תקנה לעשות שתתייבם שאין להמית אחותה אבל היבמה שנתקדשה לשוק אפשר לתקן ע"י גירושין שתתייבם הלכך לא פקע זיקה ועוד אמר רבי יצחק דלא תהיה אשת המת לאיש זר משמע דאפילו ע"י הויה דהיינו קידושין לא תהיה לאיש זר דלהכי אפקיה בלשון הויה:

    יצאו בג' פתחים שלא ימצאם כולם יחד ויקפחם בהלכות ויצטרכו לקבוע הלכה כמותו א"נ יצאו בג' פתחים כדי שימצאו וישמעו תשובתו:

    עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית פי' בקונטרס ישראלים הדרים בארץ עמון ומואב שכיבש משה מסיחון ונתקדשו בקדושת הארץ ועכשיו בבית שני בטלה קדושתה וקשה לר"ת דאמר בפ' מקום שנהגו (פסחים נב: ושם) ג' ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל ועבר הירדן היא ארץ סיחון ועוג אלמא שקדשוה עולי בבל ואומר ר"ת דהתם בארץ סיחון ועוג שלא היתה של עמון ומואב אבל ארץ סיחון שכיבש מעמון ומואב לא קדשו עולי בבל כדמשמע הכא ועוד אמר ר"ת דמצינו למימר דהכא בארץ עמון ומואב שלא כיבש סיחון מעולם שלא קדשוהו אפילו עולי מצרים וכן משמע במס' ידים (פ"ד משנה ג) דמדמה לה מצרים ובבל וה"פ הכא דאמר מר הרבה כרכים קדשו עולי מצרים ועולי בבל לא קדשו והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים אלמא חששו לתקנת עניים אע"ג דמא"י היו נמנעו מלקדש כל שכן בעמון ומואב שלא נתקדש מעולם שראוי לתקן מעשר עני בשביעית ולא מעשר שני דבמס' ידים איכא מ"ד מעשר שני בשביעית וכן יש לפרש במס' חגיגה (ד' ג. ושם) דקאמר נמי ר"א התם עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ומפרש מה טעם הרבה כרכים כו' ולא בעי למימר דעמון ומואב הוא מכרכים שכבשו עולי מצרים ותדע דהא לר"א מספקא ליה בפ"ק דמגילה (דף י.) ובפ"ב דשבועות (טז. ושם) אי סבר קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא או לא ור' יהושע ס"ל דקדשה לעתיד לבא במגילה ובשבועות ואפ"ה אית ליה במס' ידים בעמון ומואב כר"א אלא על כרחך הא דקאמר התם מה טעם לא מדברי ר"א הוא ודברי ר"א הם במס' ידים ולא קתני לה התם אלא הש"ס הוא שמפר' כן דלמ"ד לא קדשה הניחו לקדש אף מא"י בשביל עניים ולכך אין תימה אם גזרו על עמון ומואב מעשר עני ולא מעשר שני והא דשבק הכא ובחגיגה טעמא דקאמר ר"ט בהדיא במסכת ידים מצרים ח"ל עמון ומואב ח"ל מה מצרים שהיא קרובה עשאוה מעשר עני כדי שיסמכו עליה עניים אף עמון ומואב כו' משום דניחא ליה להש"ס דמשכחת טעמא דאף בא"י הניחו מלקדש בשביל עניים וכ"ש עמון ומואב שהן ח"ל:

    רבי יוחנן וסביא אמרי אין מקבלין גרים מן התרמודיים תימה היכי פליג ר' יוחנן אחגי הנביא ושמא סבר ר' יוחנן שלא אמרה חגי מעולם:

    כל הכתמים הבאים מרקם טהורים אע"ג דברקם נמי הוו ישראל כדתנן בריש גיטין (דף ב. ושם) אף המביא מן הרקם ומן החגר מ"מ כתמים הבאים מרקם טהורים דלאו דישראלים נינהו דישראל מצניעים כתמיהם ועובדי כוכבים הדרים שם עובדי כוכבים גמורים ולא ישראל מומרים:

    Tosafot on Yevamot 16a · Sefaria

    Ritva

    והא ר' יוחנן הלכה כסתם משנ' פי' ואע"ג שיש מחלוקת ר"מ ורבנן במשנ' זו גבי כותיים ובהא דרק' נמי יש מחלוקת רבי יהודה וחכמים בסתמא דבין הגויים ליכא שום פלוגתא וסתם משנה חשיב לרבי יוחנן וכשאמרו בירושלמי כי אם יש מחלוקת בצרה לא אמר ר' יוחנן זהו יש מחלוקת על הסתם וזה פשוט:

    Ritva on Yevamot 16a · Sefaria

    Meiri

    מה שנאמר בסוגיא זו בר' דוסא בן הרקינוס שאמר מעידני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלשה דברים וכו' לא שהגיעו ימיו של ר' דוסא לימיו של חגי הנביא אלא שקבלה מומחית היתה בידו על כך:

    קדושה ראשונה שקדש יהושע את הארץ קדשה לשעתה ר"ל כל זמן שיהא בית המקדש בקיומו ולא קדשה לעתיד ר"ל לאחר חורבן והענין הוא שלא נתקדשה הארץ הן שלא לזרוע בה בשביעית הן לכל שאר הדברים שבקדושת הארץ משעת חורבן ואילך ואם כן כשעלו בימי עזרא הוצרכו לקדשה מתחלה בתודות ושיר ובימי עזרא הניחו עולי בבל שלא לכבוש הרבה כרכים מאותם שכבר כבשום עולי מצרים בימי יהושע ובכלל אלו ארץ עמון ומואב והיא ארץ סיחון ועוג והניחום בכונה שלא לקדש בקדושת הארץ כדי שיוכלו לזרוע בהם בשביעית ויסמכו עניים על אותם הזריעות בלקט שכחה ופאה ושאר מתנות עניים ואע"פ שלא נתקדשו כרכים אלו מכל וכל מחוייבים היו במעשרות ממצות חכמים שאף בארצות של חוצה לארץ היו חכמים מחייבים במעשרות בארצות הסמוכות כגון בארץ מצרים ובבל ולמדת מעתה על ארץ עמון ומואב שזורעים בשביעית ושחייבים במעשרות והיה לנו לומר שיהו מעשרין מעשר ראשון ומעשר שני שהרי בשנה ששית עשרו מעשר עני ואעפ"כ נמנו וגמרו שיהו מעשרין מעשר עני במקום שני הואיל ומתקנת עניים הונחו מליקדש תהא תקנתם גמורה ועל זו אמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית וכבר ביארנוה בראשון של חגיגה ג' ב':

    הגוים דין תורה אין מטמאין לא בזיבה ולא בנדות אלא שחכמים גזרו עליהם להיות כזבים לכל דבריהם בין זכרים בין נקבות מזמן ביאה ולמעלה ר"ל בן תשע לזכר ובת שלש לנקבה אבל כתמים שלהם טהורים לגמרי הואיל ואף בישראלית אין טומאת כתמים מן התורה לא גזרו בהם על כתמים של בנותיהם מעתה עיר של גוים שבאו ממנה כתמים טהורין הם ומעיר של ישראל טמאים והגרים דינן כישראלים:

    מקבלין גרים מן הגוים על הדרכים שיתבאר במסכתא זו בדף כ"ד ב' ומכל מקום כל מקום של גוים שהוא חשוד שהיו ביניהם ממזירי ישראל שניטמעו בהם אין מקבלין מהם גרים שהרי יש בהם צד ממזרות:

    גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ושפחה ונכרית שבא ישראל עליהן ולדה כמוה כמו שיתבאר במסכתא זו בדף מ"ה א':

    Meiri on Yevamot 16a · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה בני צרות וכו' עד וא"ת לשמואל דמספקא ליה וכו' ר"ל ומה מספקא ליה תפשוט מהכא דאין תופסין דאי תופסין ביבמה לשוק א"כ פשיטא דכשירה ומה צריך רבי יהושע להעיד על זה:

    Maharam on Yevamot 16a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' בני צרות אני מעיד לכם עיין לקמן דף פא ע"א תד"ה לימא ודף צב ע"א תד"ה אבל חכמים:

    שם ואחריו מי ר"ע עיין כתובות דף קה ע"א תד"ה דחשיב ליה:

    Gilyon HaShas on Yevamot 16a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא בני צרות (ערוה שנשאת לשוק) אני מעיד לכם (דכשרים אף לב"ש דלית ליה דרשא דלצרור, וסבר דצרת ערוה זקוקה ליבום). וא"ת מעדותו של ר' יהושע תפשוט מה דמספקא ליה לשמואל אי קידושין תופסין ביבמה תפשוט דאין תופסין, דא"א דתופסין פשיטא דכשרים דהא מיד כשקידשה פקע ליה זיקה כמו שומרת יבם שקידש אחותה שקידושיה מפקיעין היבום, תירצו בתוס' בשם רב יצחק, דלא תהיה אשת המת לאיש זר משמע דאפילו ע"י הויה דהיינו קידושין לא תהיה לאיש זר, דלהכי אפקה בלשון הויה. תימא הא לרב ודאי א"א למדרש הקרא הכי, דהא סבר אין קידושין תופסין ביבמה, ובאמת אין לה הויה ולא משכחת לה ע"י הויה אלא דהוא דריש להקרא דלא תהיה כפשוטו שלא יהיה בה הויה, וא"כ לרב ישאר פרכת הש"ס סוף פרק יש מותרות דלא יהיו מתים כחיים לפוטרה מיבום, (דאם היה לה בן בשעת מיתת הבעל ומת הבן תהיה מאז זקוקה ליבם) ומה דמשנינן דרכיה דרכי נועם, והיינו דאם תנשא וימות הבן תצטרך חליצה ותתגנה לבעלה ( וכמו שפירש"י ז"ל) זהו ל"ש לרב, דהא לא תצטרך חליצה תחת בעלה, דבעידן שנתקדשה דהיה הבן חי ולא היתה זקוקה ליבם תפסו הקידושין, ואח"כ כשמת הבן והיא תחת בעלה לא חל הזיקה כיון דהיא ערוה משום א"א, וי"ל דלאותו ס"ד גם לרב אפשר למדרש לא תהיה אפילו ע"י הויה, ובגוונא זו דמת הבן תחת בעלה השני. ועדיין קשיא כיון דלפי האמת דמתים כחיים ע"כ לא דרשינן קרא בהכי אלא מפרשינן כפשוטו דלא יהיה בה הויה, א"כ מנ"ל דמתים כחיים נימא דאינם כחיים ונימא באמת דכשהיא א"א לא יחול הזיקה, ונדרוש ג"כ הקרא רק ללא יהיה בה הויה. ע"כ נראה לי דר"י לא יפרש כפירש"י שם בסוף פרק יש מותרות מחמת שתתגנה על בעלה, אלא שכל שבשעת מיתת בעלה לא היתה זקוקה, אין זה דרכי נועם להיות שוב נזקק (אב"ה עמ"ש לקמן דף יז ע"ב) ורש"י שפירש כן ע"כ לית ליה כתירוצו של ר"י אלא כתירוץ ראשון שבתוס' כאן, דכיון דאפשר לתקן ע"י גירושין שיגרשה המקדש לא פקע הזיקה ואינו דומה לקידש אחותה:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 16a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    תְּפָסוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הוֹשִׁיבוֹ עַל מִטָּה שֶׁל זָהָב הא דעשה כן לרבי יהושע ולרבי אלעזר לתפסם בידו ולא עשה כן לרבי עקיבה אף על גב דשבחו ביותר, נראה לי כי מטה אחת של זהב היתה שהוא יושב עליה ולא תכיל יותר משלשה בני אדם אך מלבד אותה המטה יש כסאות הרבה ואם היה אומר בפיו לרבי יהושע ורבי אלעזר שישבו על מטה של זהב עמו לא היו יושבים בעבור כבודו שאין ראוי לישב עמו במטה אחת ולכך הוצרך לתפסם בידו כדי להושיבם דאז אין ראוי לסרב בכהן גדול מה שאין כן לרבי עקיבה לא נשאר מקום במטה שישב עליו וכיון שאמר לו שב ישב מאיליו על הכסא כי על זה אין לסרב כי הכסאות מונחים כדי לישב עליהם כל אורח אשר יבא שם.

    וְיֵשׁ לוֹ בֵּן לַעֲזַרְיָה חֲבֵרֵנוּ? קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה (תהלים לז, כה) "נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם". מה חידוש קא משמע לן בלשון זה דאמר בדרך תימא? ועוד מה שייכות יש לרבי אלעזר בן עזריה בפסוק זה טפי מזולתו דקאמר קרא עליו? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב אהל יעקב ז"ל דהבן הנשמע לאביו וסר למשמעתו ואוהב ללמוד ממנו חכמה ובינה אז בן זה גם בעודו קטן נחשב לגדול בשנים יען כי החכמה אשר אסף אביו ברבוי שנותיו את הכל קלט ולקח הבן הזה בזמן מועט ונמצא כאלו הוא חי כל אותם שנים שחי בהם אביו שאסף בהם דברי חכמה אלו. ובזה פירש הכתוב כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ (שמות כ, יא) עיין שם. ובזה פרשתי בס"ד מאמר רבי אלעזר בן עזריה (משנה ברכות א, ה) שאמר הריני כבן שבעים שנה, כלומר תהילות לאל קבלתי וקלטתי חכמה אשר אסף וקבץ אבי בשנותיו ונמצא אף על פי שאני קטן בשנים הריני נחשב לגדול בשנים כאיש זקן שקנה חכמה ברוב שנים כמו שנאמר (איוב לב, ז) וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה, דחשוב כאלו חייתי אותם שנים אשר השיג אבי בהם דברי חכמה אלו שקבלתי ממנו. וכאן כששמע רבי דוסא מן רבי יהושע שייחס את רבי אלעזר לאביו עזריה שלא אמר רבי אלעזר בסתם אלא אמר רבי אלעזר בן עזריה, אמר שיחת תלמידי חכמים צריכה תלמוד, ודאי נתכוון להודיע לי שרבי אלעזר הוא דומה לאביו עזריה בחכמה על דרך שאמרו רבותינו ז"ל אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף (בראשית לז, ב) קא משמע לן שדומין לאביהם. וכיון שמזכירו בשבח זה שדומה לאביו הגדול בתורה ובחכמה ודאי קלט וקבל כל מה שאסף אביו ברבוי שנים ולכן אף על פי שאני רואהו עודנו נער נחשב לזקן. ולזה אמר ויש בן לעזריה חבירנו שהיה גדול בתורה, יש לו בן דומה לו? על כן ראוי לקרא עליו המקרא הזה נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי פירוש אף על גב דנער בשנים הייתי גם זקנתי נחשב לזקן וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב מבנו אלא בנו הולך אחריו ואוחז בדרכיו ונתיבותיו וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לחמה של תורה.

    אַתָּה הוּא עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שֶׁשִּׁמְּךָ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ נראה לי בס"ד הטעם דנקיט מסוף ועד סוף מפני שהצדיק על ידי תורתו מעלה אורות הנקראים מ"ן [מיין נוקבין] מסוף העולם התחתון עד ראש העולם העליון וחוזר ומוריד על ידי זה אור הנקרא מ"ד [מיין דוכרין] מראש עולם העליון עד סוף עולם התחתון נמצא עסק שלו מתחיל מהסוף ומסיים בסוף. או יובן בס"ד סוף תיבת 'עוֹלָם' הוא אות מ' וגם מ"ם במלואה גם כן סופה מ'. נמצא אומרו מסוף העולם ועד סופו רמז בזה על שני מ' וידוע דרבי עקיבה מ' שנה למד ומ' שנה לימד ולכן אמר לו 'שֵׁב בְּנִי שֵׁב' כפל לשון שב רמז שזכה לשני ישיבות שהוא אחת ישיבה של לומדים ואחת ישיבה של מלמדים.

    שֵׁב בְּנִי, שֵׁב נראה לי בס"ד טעם של כפל לשון שֵׁב על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים דכל החכמים או רובם בוראים נפשות הגרים על ידי עסקם בתורה והבריאה היא שמביאים אותם מקליפה הנקראת נגה שהיא טוב ורע ומכניסים אותם במקום הקדושה ונתקנים אך לא היו יכולים לחזור ולמשוך אותם הנפשות ממקום הקדושה לתת אותם אל הגרים, אבל רבי עקיבה ובן עזאי היה להם כח כפול שהיו מביאים הנפשות מקליפת נגה ומכניסים אותם במקום הקדושה ונתקנים שם ואחר כך היו ממשיכים אותם משם לתת אותם אל הגרים עיין שם. נמצא דרבי עקיבה בעסק תורתו היה עושה שני מושבות אל נפשות הגרים האחת שיכניסם במקום הקדושה שישבו שם עד שיהיו נתקנים והשניה שהיה חוזר ומושך אותם משם ומושיב אותם בגופות הגרים, ולכן אמר לו כאן 'שֵׁב בְּנִי שֵׁב' דרוח ה' דבר בו לכפול לו הישיבה על שם כחו שפועל בשני ישיבות הנזכר על ידי עסק תורתו אשר לא נמצא כזאת אצל חכמים זולתו. ועוד נראה לי בס"ד כפל הלשון 'שֵׁב בְּנִי שֵׁב' על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים הקדמה וכו' ובעץ חיים שער המוחין דנשמת רבי עקיבה יש לו שני בחינות ישיבה אחת בבינה מצד נשמתו ואחת בחכמה מצד לבוש נשמתו. ולכן אמר לו 'שֵׁב בְּנִי שֵׁב' שכפל בו הישיבה לרמוז אתה חביב ויקר שיש לך שני בחינות ישיבה בשני מקומות אחת בחכמה ואחת בבינה. ובאופן אחר נראה לי בס"ד שרומז בכפל הלשון על סוד מאמר (מנחות כט:) 'כך עלה במחשבה' שאמר השם יתברך על רבי עקיבה שביאר רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בדרוש נפילת אפיים דהכונה הוא על זווג עליון דחכמה ובינה הרמוז בכף פשוטה ועל זווג תחתון דתפארת ומלכות הרמוז בכ"ף כפופה ועל זה אמר כ־ך עלה במחשבה עיין שם. וכן כאן רוח ה' דבר בו שכפל לו הישיבה 'שֵׁב בְּנִי שֵׁב' כלומר יש לך מושב בדירה של מעלה שהוא זווג עליון דחו"ב [חכמה ובינה] ובדירה של מטה שהוא זווג תחתון דתו"מ [תפארת ומלכות]. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש כפל הלשון שרמז לו שהוא ראוי להתכבד בישיבה הן מצד חכמתו הן מצד מעשיו ומדותיו הטובים עד כאן דבריו נר"ו.

    קָרָא עָלָיו מִקְרָא זֶה (קהלת ז, א) "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב". נראה לי בס"ד דהלומד תורה מעודו קטן על הרוב ילמוד בעל כרחו וכל יום מסרב אך מביאים אותו לבית הספר על ידי הכאה או על ידי שוחד דברים או מאכל וכיוצא והרי זה ידמה לשמן עכור שאינו נמשך מאיליו אחר הפתילה אלא צריך להטותו אחר הפתילה בידים תמיד מה שאין כן אם אחר שגדל בשנים בא ללמוד תורה הנה הוא נמשך מאיליו אחר לימוד התורה כי שלם בדעתו וידע ערך התורה ומחבבה מאיליו ומעצמו דלא אפשר לכפות ולהכריח לאדם גדול בשנים אם לא יהיה הוא מעצמו רוצה בלימוד. וידוע כי רבי עקיבה למד תורה אחר היותו בן ארבעים שנה שאז הוא שלם בדעתו והיה לומד בחשק גדול ומחבב התורה מאד והתחיל ללמוד מן אבג"ד ואילך כמו שאמרו במדרש (אבות דרבי נתן נוסח א, פרק ו) שהיה הוא ובנו תופסים בלוח של אבג"ד ולומדים אם כן ידמה לשמן הטוב שהוא נמשך אחר הפתילה מאיליו ואין צריך להטותו בידים כל שעה לכך קרא עליו המקרא הזה 'טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב'. ועוד נראה לי בס"ד טעם שקרא עליו מקרא זה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים בשם עקיבה נרמז כח השגתו שעלה במחשבה כי מי שהוא במקום הנקרא עקב יש לו כח לעלות עד סוד המחשבה בסוד הכתוב (ירמיה לא, כא) נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר, וכאשר נביא דבריו לקמן עיין שם. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בפרשת פקודי בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ (שמות לח, כו) והיינו בהפוך עקב רוצה לומר מי שהוא במקום הנקרא עקב זה יעלה לגלגלת ששם סוד המחשבה ואז מי שהוא עתה מחצית השקל יעלה ויהיה בשקל הקודש סוד המחשבה שהוא בחכמה הנקרא קודש. וידוע כי שמן כינוי לחכמה לכך הרואה שמן בחלום יצפה לחכמה (ברכות נז.) ולכן קרא עליו המקרא הזה טוב שם שלך שהוא עקיבה שרומז שאתה במקום הנקרא עקב שהוא מורה שאתה זכית ועלית לשמן טוב שהוא כינוי לחכמה שהוא סוד המחשבה.

    'דּוֹסָא' שְׁמַעְתֶּם? אוֹ 'בֶּן־הָרְכִּינַס' שְׁמַעְתֶּם נראה לי בס"ד דלא היה אביו שמו הרכנס אלא זה הוא שם המשפחה דאיך היה קורא אותו בשמו בסתם.

    לְפִי שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תְּשׁוּבוֹת בְּצָרַת הַבַּת שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת נראה לי בס"ד היה לו ש' תשובות כמנין ש' דשמאי שהוא אב לתלמידיו ולהיות כי ש' דשמאי היא מצד הגבורה החזקה כנודע לכך היו ש' תשובות ההם מחודדות מאד וקשה לסתור אותם בדרך לימוד בשקלא וטריא כי אם רק נסתרים על ידי עדות שהעיד רבי דוסא מפי חגי הנביא דעל הקבלה אין לערער וכמו שאמרו אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה ולכך אמר רבי דוסא מעידיני עלי שמים וארץ כי אותיות שמים וארץ המה אותיות צורם שמאי כלומר בעדות זו צורם ההלכה על בית שמאי דעל הקבלה אין לערער כלום.

    כְּשֶׁנִּכְנְסוּ נִכְנְסוּ בְּפֶתַח אֶחָד, וּכְשֶׁיָּצְאוּ יָצְאוּ בִּשְׁלֹשָׁה פְּתָחִים. נראה לי בס"ד נתכיונו בזה עוד לפי דרכם לומר נכנסנו בשביל דבר אחד שהוא צרת הבת ויצאנו בלימוד שלשה דברים שלמדנו מעדות רבי דוסא.

    3 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Yevamot 16a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 16, Amud Aleph, about 442 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “בְּנֵי צָרוֹת אֲנִי מֵעִיד לָכֶם.…”

    2. Segment 216 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: בִּימֵי רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס…”

    3. Segment 323 words

      Opens “גּוּפָא. בִּימֵי רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס הִתִּירוּ…”

    4. Segment 440 words

      Opens “אָמְרוּ: וּמִי יֵלֵךְ וְיוֹדִיעוֹ? אָמַר לָהֶן רַבִּי…”

    5. Segment 529 words

      Opens “תְּפָסוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְהוֹשִׁיבָהוּ עַל מִטָּה שֶׁל…”

    6. Segment 654 words

      Opens “קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: ״נַעַר הָיִיתִי גַּם…”

    7. Segment 736 words

      Opens “הִתְחִילוּ מְסַבְּבִים אוֹתוֹ בַּהֲלָכוֹת, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְצָרַת…”

    8. Segment 828 words

      Opens “אָמַר לָהֶם: דּוֹסָא שְׁמַעְתֶּם, אוֹ בֶּן הַרְכִּינָס…”

    9. Segment 933 words

      Opens “וְהִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא יְקַפֵּחַ אֶתְכֶם בַּהֲלָכוֹת, לְפִי שֶׁיֵּשׁ…”

    10. Segment 1012 words

      Opens “עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית, וּמְקַבְּלִים…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “תַּנָּא: כְּשֶׁנִּכְנְסוּ — נִכְנְסוּ בְּפֶתַח אֶחָד, כְּשֶׁיָּצְאוּ…”

    12. Segment 1226 words

      Opens “אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא עֲקִיבָא שֶׁשִּׁמְךָ הוֹלֵךְ…”

    13. Segment 1326 words

      Opens “עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית. דְּאָמַר…”

    14. Segment 146 words

      Opens “וְהִנִּיחוּם, כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ עֲלֵיהֶן עֲנִיִּים בַּשְּׁבִיעִית.…”

    15. Segment 1525 words

      Opens “וּמְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַקַּרְדּוֹיִים וְהַתַּרְמוֹדִים. אִינִי?! וְהָא…”

    16. Segment 1629 words

      Opens “וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, תָּנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל: אֵין…”

    17. Segment 1723 words

      Opens “רַבִּי יוֹחָנָן וְסָבַיָּא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֵין מְקַבְּלִים…”

    18. Segment 1813 words

      Opens “וְרַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא, מִפְּנֵי שֶׁהֵם גֵּרִים וְטוֹעִים.…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Yevamot 16a · Segment 4 — “…וְאַחֲרָיו מִי — רַבִּי עֲקִיבָא. הָלְכוּ וְעָמְדוּ עַל פֶּתַח…

    Encyclopedia entries citing this page

    Original text

    בְּנֵי צָרוֹת אֲנִי מֵעִיד לָכֶם.

    whereas with regard to the children of rival wives, I testify to you that they are not disqualified, since, as stated, their descendants served as High Priests.

    תָּא שְׁמַע: בִּימֵי רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס הוּתְּרָה צָרַת הַבַּת לָאַחִין. שְׁמַע מִינַּהּ עָשׂוּ: שְׁמַע מִינַּהּ.

    § The Gemara states: Come and hear another source that indicates Beit Shammai did act upon their opinions: In the time of Rabbi Dosa ben Harkinas, the rival wife of a daughter was permitted to the brothers. Conclude from this that Beit Shammai did act in accordance with their opinions. The Gemara summarizes these proofs: Indeed, conclude from these sources that Beit Shammai did put their rulings into practice.

    גּוּפָא. בִּימֵי רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס הִתִּירוּ צָרַת הַבַּת לָאַחִין, וְהָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה לַחֲכָמִים, מִפְּנֵי שֶׁחָכָם גָּדוֹל הָיָה, וְעֵינָיו קָמוּ מִלָּבֹא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.

    § Since the last source is only part of a larger incident, the Gemara cites the matter itself. In the time of Rabbi Dosa ben Harkinas the Sages permitted the rival wife of a daughter to the brothers. In other words, it became known that Rabbi Dosa ben Harkinas deemed permitted a daughter’s rival wife. And this matter was difficult in the eyes of the Rabbis because he was a great Sage and his decision in favor of Beit Shammai carried great weight. They could not approach him immediately, as he was very old and his eyes had dimmed so much that he was incapable of coming to the study hall.

    אָמְרוּ: וּמִי יֵלֵךְ וְיוֹדִיעוֹ? אָמַר לָהֶן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אֲנִי אֵלֵךְ. וְאַחֲרָיו מִי — רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וְאַחֲרָיו מִי — רַבִּי עֲקִיבָא. הָלְכוּ וְעָמְדוּ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ. נִכְנְסָה שִׁפְחָתוֹ, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בָּאִין אֶצְלְךָ, אָמַר לָהּ: יִכָּנְסוּ, וְנִכְנְסוּ.

    They said: And who will go and notify him that this matter requires clarification? Rabbi Yehoshua said to them: I will go. They asked: And who shall go after him? They selected Rabbi Elazar ben Azarya, who was one of the great Sages of the generation, notwithstanding his youth. They further inquired: And who after him? Rabbi Akiva. They went and stood at the entrance of Rabbi Dosa ben Harkinas’s house. His maidservant entered and said to him: Rabbi, the Sages of Israel have come to you. He said to her: Let them enter, and they entered.

    תְּפָסוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְהוֹשִׁיבָהוּ עַל מִטָּה שֶׁל זָהָב. אָמַר לוֹ: רַבִּי, אֱמוֹר לְתַלְמִידְךָ אַחֵר וְיֵשֵׁב. אָמַר לוֹ: מִי הוּא? רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר: וְיֵשׁ לוֹ בֵּן לַעֲזַרְיָה חֲבֵירֵנוּ?

    Rabbi Dosa ben Harkinas grabbed Rabbi Yehoshua, with whom he was already acquainted, and sat him on a bed of gold, as Rabbi Dosa was extremely wealthy. Rabbi Yehoshua said to him: Rabbi, call your other disciple so that he may sit. He asked him to call the other Sage as well, as it is a mark of respect when speaking to a great scholar to call every other Sage his disciple. He said to him: Who is it? Rabbi Yehoshua replied: Rabbi Elazar ben Azarya. Rabbi Dosa said: And does our colleague Azarya have a son? Due to his old age and prolonged absence from the study hall he had not heard of him.

    קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: ״נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם״. תְּפָסוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ עַל מִטָּה שֶׁל זָהָב. אָמַר לוֹ: רַבִּי, אֱמוֹר לְתַלְמִידְךָ אַחֵר וְיֵשֵׁב. אָמַר לוֹ: וּמִי הוּא? עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף. אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שֶׁשִּׁמְךָ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ?! שֵׁב בְּנִי, שֵׁב, כְּמוֹתְךָ יִרְבּוּ בְּיִשְׂרָאֵל.

    Rabbi Dosa ben Harkinas recited this verse about Rabbi Elazar ben Azarya: “I have been young, and now am old; yet I have not seen the righteous forsaken, nor his seed begging bread” (Psalms 37:25). He interpreted this verse to mean that the son of a Torah scholar also becomes a Torah scholar. He grabbed him and sat him on a bed of gold. Rabbi Yehoshua said to him: Rabbi, call your other disciple so that he may sit. He said to him: Who is that? He said to him: Akiva ben Yosef. Rabbi Dosa said to him: You are Akiva ben Yosef, whose name has spread from one end of the world to the other? Even Rabbi Dosa had heard of Rabbi Akiva’s reputation as a great man. Sit, my son, sit. May the likes of you multiply in Israel.

    הִתְחִילוּ מְסַבְּבִים אוֹתוֹ בַּהֲלָכוֹת, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְצָרַת הַבַּת. אֲמַרוּ לוֹ: צָרַת הַבַּת מַהוּ? אָמַר לָהֶן: מַחְלוֹקֶת בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל. הֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי? אָמַר לָהֶן: הֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא מִשִּׁמְךָ אָמְרוּ הֲלָכָה כְּבֵית שַׁמַּאי!

    Out of courtesy, they did not wish to broach the subject immediately. Rather, they began to encircle him with deliberations on different halakhot , until they came to the case of the rival wife of a daughter. They said to him: What is the halakha with regard to the rival wife of a daughter? He said that it is a matter of dispute between Beit Shammai and Beit Hillel. They asked him: According to whose statement is the halakha ? He said to them: The halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel. They said to him: But didn’t they say in your name that the halakha is in accordance with the opinion of Beit Shammai?

    אָמַר לָהֶם: דּוֹסָא שְׁמַעְתֶּם, אוֹ בֶּן הַרְכִּינָס שְׁמַעְתֶּם? אֲמַרוּ לוֹ: חַיֵּי רַבִּי, סְתָם שָׁמַעְנוּ. אָמַר לָהֶם: אָח קָטָן יֵשׁ לִי, בְּכוֹר שָׂטָן הוּא, וְיוֹנָתָן שְׁמוֹ, וְהוּא מִתַּלְמִידֵי שַׁמַּאי.

    He said to them: Did you hear that Dosa ben Harkinas issued this ruling, or did you hear that it was stated by ben Harkinas? They said to him: On your life, Rabbi, we heard simply ben Harkinas. He said to them: If so, it is no wonder, as I have a younger brother who is the firstborn of the Satan, i.e., he is extremely sharp and as brazen as a demon. And his name is Yonatan, and he is among the disciples of Shammai. It is he who issued this ruling.

    וְהִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא יְקַפֵּחַ אֶתְכֶם בַּהֲלָכוֹת, לְפִי שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תְּשׁוּבוֹת בְּצָרַת הַבַּת שֶׁהִיא מוּתֶּרֶת. אֲבָל מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁעַל מְדוֹכָה זוֹ יָשַׁב חַגַּי הַנָּבִיא, וְאָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: צָרַת הַבַּת אֲסוּרָה,

    Rabbi Dosa ben Harkinas added: And beware that he not batter you with halakhot in this matter, as he has with him three hundred proofs with regard to the rival wife of a daughter that she is permitted. However, you need not worry about the issue itself, as I call as witnesses before me the heavens and the earth that on this very mortar, which was preserved in my house due to its historical importance, Haggai the prophet sat, and I have a tradition that he said three matters of halakha : First, that the rival wife of a daughter is forbidden.

    עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית, וּמְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַקַּרְדּוֹיִין וּמִן הַתַּרְמוֹדִים.

    Second, that the halakhic rulings for the territories of Ammon and Moab in Transjordan, although similar to those of Eretz Yisrael, are not exactly the same, as their residents tithe the poor man’s tithe in the Sabbatical Year. The total abandonment of fields in the seventh year does not apply in Ammon and Moab, as they are not part of Eretz Yisrael. Instead, in those areas one must bring the poor man’s tithe to the paupers of Eretz Yisrael, as there are no tithes in Eretz Yisrael in the Sabbatical Year. Lastly, Haggai testified: And one accepts converts from the Karduyin and the Tarmodim, without concern that there might be Jews mingled among them, which could render them mamzerim and prohibited from entering the community.

    תַּנָּא: כְּשֶׁנִּכְנְסוּ — נִכְנְסוּ בְּפֶתַח אֶחָד, כְּשֶׁיָּצְאוּ — יָצְאוּ בִּשְׁלֹשָׁה פְּתָחִים. פָּגַע בּוֹ בְּרַבִּי עֲקִיבָא, אַקְשִׁי לֵיהּ וְאוֹקְמֵיהּ.

    The Sage taught: When they entered, they all entered through one entrance. When they left, they left through three entrances, in an effort to try to find Rabbi Dosa’s brother. Rabbi Akiva encountered him. Yonatan ben Harkinas raised against him all of his objections to the opinion of Beit Hillel, and he withstood him, i.e., Rabbi Akiva was able to respond to all of them.

    אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא עֲקִיבָא שֶׁשִּׁמְךָ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ? אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לְשֵׁם, וַעֲדַיִין לֹא הִגַּעְתָּ לְרוֹעֵי בָקָר. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: וַאֲפִילּוּ לְרוֹעֵי צֹאן.

    Yonatan ben Harkinas grew angry and said to him: You are Akiva ben Yosef, whose name has spread from one end of the world to the other? Be happy that you have merited a great name, and yet you have not yet reached the level of cattle herders. Cattle herders were generally simple individuals who were not familiar even with ordinary matters, and certainly not with halakha . Rabbi Akiva said to him with characteristic modesty: And I have not even reached the level of shepherds, who are considered even worse than cattle herders, as they are unfit for giving testimony.

    עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית. דְּאָמַר מָר: הַרְבֵּה כְּרַכִּים כָּבְשׁוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם וְלֹא כָּבְשׁוּ עוֹלֵי בָבֶל, וּקְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה — קִדְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ, וְלֹא קִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא.

    § Since the halakhot of the prophet Haggai were mentioned, the Gemara discusses them here. Haggai said that Ammon and Moab tithe the poor man’s tithe in the Sabbatical Year, as the Master said: Many cities were conquered by those who returned from Egypt, and were not conquered by those who returned from Babylonia after the destruction of the First Temple. And the initial consecration of Eretz Yisrael, by those who returned from Egypt, sanctified it for its time and did not sanctify it forever, as the future sanctification of Eretz Yisrael depended on the renewed conquest of the land by the Jewish people.

    וְהִנִּיחוּם, כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ עֲלֵיהֶן עֲנִיִּים בַּשְּׁבִיעִית.

    And those who returned from Babylonia left those places aside and did not consider them part of Eretz Yisrael even after Jewish settlement was renewed there. They would plow and harvest in these places in the Sabbatical Year and tithe the poor man’s tithe so that the poor of Eretz Yisrael who did not have sufficient income from the previous years could rely upon them. Consequently, in the Sabbatical Year the poor received help from this tithe.

    וּמְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַקַּרְדּוֹיִים וְהַתַּרְמוֹדִים. אִינִי?! וְהָא תָּנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל: אֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַקַּרְדּוֹיִים! אָמַר רַב אָשֵׁי: קַרְתּוֹיִים אִתְּמַר. כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: קַרְתּוֹיִים פְּסוּלִים.

    § Haggai also declared: And one accepts converts from the Karduyim and the Tarmodim. The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rami bar Yeḥezkel teach in a baraita : One does not accept converts from the Karduyim? Rav Ashi said: Kartuyim, not Karduyim, was stated by Rami bar Yeḥezkel. As people say in common discourse: The Kartuyim are unfit.

    וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, תָּנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל: אֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַקַּרְתּוֹיִים. מַאי לָאו: הַיְינוּ קַרְתּוֹיִים הַיְינוּ קַרְדּוֹיִים! אָמַר רַב אָשֵׁי: לָא, קַרְתּוֹיֵי לְחוֹד וְקַרְדּוֹיֵי לְחוֹד, כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: קַרְתּוֹיֵי פְּסִילִי.

    And there are those who say a slightly different version of this discussion. Rami bar Yeḥezkel taught: One does not accept converts from the Kartuyim. What, is it not the case that Kartuyim is the same as Karduyim? If so there is a contradiction between the baraita of Rami bar Yeḥezkel and the statement of Rabbi Dosa ben Harkinas. Rav Ashi said: No; the Kartuyim are one discrete category and the Karduyim are another discrete category, as people say: Kartuyim are unfit.

    רַבִּי יוֹחָנָן וְסָבַיָּא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים מִן הַתַּרְמוֹדִים. וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָתְנַן: כׇּל הַכְּתָמִים הַבָּאִים מִן הָרְקָם — טְהוֹרִים.

    Rabbi Yoḥanan and the Elders both say: One does not accept converts from the Tarmodim. The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan actually say this, that one does not accept converts from the Tarmodim due to a concern that Jews may have intermingled with them? But didn’t we learn in a mishna: All clothing with stains of blood that might be from a menstruating woman and that come from the city on the border of Eretz Yisrael called Rekem are ritually pure, as it can be assumed that they belong to gentiles, and the blood of a menstruating gentile woman is not ritually impure.

    וְרַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא, מִפְּנֵי שֶׁהֵם גֵּרִים וְטוֹעִים. מִבֵּין הַגּוֹיִם — טְהוֹרִים. וְהָוֵינַן בַּהּ:

    And Rabbi Yehuda deems it ritually impure because those residents of that place are converts and are in error. In other words, some of the inhabitants of Rekem assimilated and no longer observe the halakhot of the Torah, and therefore one must be wary lest the stains are in fact from a Jewish menstruating woman. Stains that came from among the gentiles, however, are ritually pure. And we discussed the following problem: