Talmud Builders

    Commentary page

    Yevamot 13b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 13b

    Yevamot 13b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 464 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    חלצו הצרות מן האחין:

    ב"ש פוסלין מן הכהונה שחליצתה חליצה:

    וב"ה מכשירין לפי שחליצתן שלא לצורך והרי כחולצת מן הנכרי:

    נתייבמו לאחים:

    בית שמאי מכשירין אותן לכהנים אם נתאלמנו מיבמיהן:

    ובית הלל פוסלין שנבעלו לאסור להן והנבעלה לפסול לה עשאה זונה והזונה אסורה לכהונה:

    לא נמנעו כו' אע"פ שבני הצרה שנתייבמו כב"ש ממזרים [הם לב"ה] שהרי באיסור אשת אח היא עליהם ואשת אח בכרת ובני עריות שהן חייבי כריתות ממזרים הם כדאמרינן בפירקין אפ"ה לא נמנעו ב"ה מלישא נשים מב"ש לפי שהיו מודיעים להם אותן הבאות מן הצרות ופורשים:

    אלו על גבי אלו אלו משאילים כליהם לאלו:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 13b · Sefaria

    Tosafot

    מאי טעמא דב"ש וא"ת ומאי קבעי ליה דלמא מוקמי לצרור לכדר"ש (לעיל יבמות דף ח:) ועליה לכדרבי ואומר רבינו יצחק משום דמסתברא ליה לדרוש לצרור לענין צרות אי לאו דשמעיה בשום דוכתא דשריא וא"ת אכתי כי דרשי נמי חוצה מכלל דאיכא פנימית נדרוש מלצרור למיסר צרה שלא במקום מצוה וי"ל דליכא למדרש הכי דהא כתיב לגלות ערותה דחדא ולמקום מצוה לא איצטריך דמחוצה נפקא אלא לשלא במקום מצוה:

    לכדרב יהודה אמר רב כו' ה"נ המ"ל לכדשמואל דפליג עליה דרב בהאשה רבה (לקמן יבמות דף צב: ושם) ומוקי קרא דללאו הוא דאתא:

    כיון דכתיב חוצה כמאן דכתיב לחוץ דמי ואע"ג דכתיב נמי ה"א בתחלה דכתיב החוצה היינו נמי אל החוץ כמו המדברה (שמות ד) דהוי אל המדבר:

    לרבות את הארוסה אר"י דאיצטריך לרבויי ארוסה משום דכתיב בית אחיו ובפ"ק דיומא (דף יג.) משמע דבית נשואה משמע:

    דלא אתי איסור אחות אשה וחייל אאיסור אשת אח וא"ת כיון דאיסור אחות אשה לא חייל תתייבם ערוה גופה וי"ל דאיסור אחות אשה מיתלא תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי וחייל הלכך לא פקע:

    בית הלל פוסלים פי' בקונטרס מכהונה ולא מתרומה וא"א לומר כן דמחייבי. כריתות זונה היא כדאמרינן בהחולץ (לקמן יבמות מד:) גבי הנושא את חלוצתו וזונה אסורה בתרומה כמו שנפרש שם בע"ה (ד"ה הכא) ורש"י עצמו חזר בסוף פירקא (דף טו: ד"ה היא עצמה) גבי מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת:

    דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת והא דאמרינן בסוף פרק ד' מיתות (סנהדרין דף סח. ושם) גבי ר"ע שהיה מכה עצמו על ר"א שנפטר עד שהיה דמו שותת לארץ ואומר רבינו יצחק דאיכא למימר דדרך שריטה אסר רחמנא דוקא א"נ אתורה היה מצטער כדאמרינן התם הרבה מעות יש לי ואין שולחני כו':

    Tosafot on Yevamot 13b · Sefaria

    Rashba

    אמר ר' שמעון בן פזי מאי טעמייהו דב"ש אמר קרא לא תהיה אשת המת החוצה. והוא הדין דהוה מצי למימר משום דדלמא בית שמאי מפקי לצרור לכדר' שמעון (לעיל יבמות ח, ב) דאמר בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לך לקוחין באחת מהן, ועליה לג"ז כדרבנן (לעיל יבמות ט, א) ויבם ויבמה ולקח ולקחה לכדרבנן (לעיל יבמות ח, ב) אלא דניחא ליה למיתני טעמייהו בקראי, משום דאי ליכא טעמא אחרינא דמפיק הני קראי מצרות, ודאי טפי הוה ניחא ליה לאוקומינהו בצרות מלאוקמינהו בהנך מילי.

    וב"ה האי מיבעי ליה לכדרב יהודה אמר רב ולשמואל דאמר קדושין תופסין ביבמה וקיימא לן כותיה לא קשיא דהא מוקמינן ליה במסקנא דמיבעי ליה לרבות את הארוסה.

    כל תיבה שצריכה למד בתחלתה הטיל לה הכתוב ה"א בסופה כגון אילימה מצרימה. והקשו בירושלמי (פ"א ה"ו) והא כתיב (תהלים ט, יח) ישובו רשעים לשאולה, כלומר שאינה צריכה למ"ד בתחלתה, ואף על פי כן הטיל לה הכתוב ה"א בסופה. ומשני לדיוטי התחתונה שבשאול, כלומר לחוזק הענין הטיל לה למ"ד וה"א.

    אלא חוצה למה לי לרבות את הארוסה קשיא לי לרבות ארוסה חוצה למה לי, דהא כתיב לה תהיה אשת המת, ואשה בין מן הנשואין בין מן הארוסין משמע, דאלו ארוסת אביו וארוסת אחיו מי שריין מדלא כתיב אלא ערות אשת אביך וערות אשת אחיך. וניחא לי דשאני הכא דכתיב ובן אין לו, דמשמע דוקא בראויה להיות לו ממנה בן, דהיינו מן הנשואין להכי אצטריך לרבות את הארוסה. וכי הא איכא בירושלמי (פ"א ה"ו) דגרסינן התם ר' סימון בשם ר' יוסי בן נהריי טעמון דב"ש לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, החיצונה לא תהיה לאיש זר ואתיא דב"ש כאילין כותאי שהן מיבמין את הארוסות ומוציאין את הנשואות דאינון דרשין חוצה החיצונה, מה מקיימין דב"ש ובן אין לו א"ר יעקב דרומייה קומי ר' יוסא ובן אין לו מן הנשואה החיצונה לא תהי' לאיש זר. אלמא משמע להו מבן אין לו דבנשואה הכתוב מדבר, ומיהו בפ"ק דיומא (יג, ב) משמע דמשום דכתיב בית אחיו, כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא, דתנן התם (ב, א) אף אשה אחרת מהקינין לו דברי ר"י כו', אמרו לו א"כ אין לדבר סוף. ואמרינן עלה בגמרא ומי סגי ליה בתקנתא הא לאו אשתו היא דמקדש לה וכמה דלא כניס לה לאו ביתו היא דכניס לה כו' מתקיף לה רב עוירא ואי תימא רב שרביה אלא מעתה לא תתיבם, החוצה לרבות את הארוסה, אלמא הא דאצטריך החוצה לרבות את הארוסה, מדכתיב בית אחיו. (עי' רש"י שם ד"ה ארוסה).

    רבא אמר טעמייהו דב"ש דאין אסור חל על אסור תינח היכא דנשא מת ואח"כ נשא חי. ואי קשיא לך אמאי לא איקשי ליה תינח אחות אשתו, אלא בתו ובת בתו ובת בנה דעריות דקורבה נינהו ולא מחמת קידושין מאי איכא למימר. כבר פרש"י (בד"ה אין איסור) דהאי מקשה עליה למאי דתריץ רבא דלא התירו ב"ש אלא בצרות ערוה דמחמת קדושין. וא"ת אם כן מאי קשיא ליה נשא חי ואחר כך נשא מת מאי איכא למימר, לימא דלא קא שרי בית שמאי היכא דנשא מת ואחר כך נשא חי, יש לומר דלא משמע ליה למקשה הכי, משום דהוה ליה למיתני הכי בהדיא ולא ליתני סתם בית שמאי מתירין את הצרות, אבל הר"א אב"ד ז"ל (וכ"ה במאירי בשם גדולי קדמונינו, וברמב"ן) פירש דהכי קאמר טעמייהו דבית שמאי משום דאין איסור חל על איסור והלכך על כרחין אי אפשר למדרש לצרורו לצרת אחות אשה דלא מיבמא, וכיון דבטיל לצרור כלהו צרות חמש עשרה נשים שריין, דהא כלהו מאחות אשה ילפן. ואקשינן תינח היכא דנשא מת ואח"כ נשא חי אלא היכא דנשא חי ואחר כך נשא מת מאי איכא למימר, דהא בכי הא איכא לקיומי לצרור משום דאחות אשה קדים וממילא אתיין כלהו קרובי עצמו, ופריק דאפילו הכי לא הויא צרת ערוה במקום מצוה כיון דלא נפלה ערוה קמיה, ואף על גב דנפלה קמי שאר אחין, מכל מקום לגבי דהאי מיהא הויא ליה כצרת ערוה שלא במקום מצוה דערוה ושריא. ובהא פליגי עליה ב"ה, דכיון דהיא גופה שריא לגבי שאר אחין צרת ערוה במקום מצוה דערוה היא ואסירא. ואי קשיא לך למאי דקאמר רבא דטעמייהו דבית שמאי משום דאין איסור חל על איסור, אם כן ערוה גופה תשתרי, הא אמרינן לקמן בפ"ד אחין (יבמות לב, א) אמר רב אשי איסור אחות אשה מתלה תלי וקאי איפקע אשת אח אתי וחייל, אבל לגבי צרה כיון דמחיים לא חל איסור אחות אשה לאו צרת ערוה הוא.

    ואימא כוליה להכי הוא דאתא פרש"י ז"ל מדקאמר תתגודדו ולא כתיב לא תגודדו אימא כולה ללא תעשו אגודות אגודות הוא דאתא. ואינו מחוור דניעקריה לגמרי ממת דכתיב גביה ונימא דלא תעשו אגודות בלבד הוא דאתא. וראיתי בתשובה לרבינו שרירא או לרבינו האי גאון ז"ל דדברי ר' יוחנן הן, והכי קאמר מה בין לא תתגודדו ובין לא תגודדו למדרש ביה נמי לא תעשו אגודות אגודות, נימא כוליה להכי הוא דאתא למיסר גדידה על המת. וחזר רשב"ל מן תגודדו ואמר לו, היה לו לומר תגודו כעין גודו אילנא (דניאל ד, יא) והוא יגוד עקב, שאין בו בלישניה להדרש, וכיון שלא אמר תגודו אלא אמר תתגודדו שנה תי"ו ושנה דלי"ת לדרוש בא לא תעשו גדודים גדודים, ושמעית מינה תרתי (עי' ריטב"א).

    Rashba on Yevamot 13b · Sefaria

    Ritva

    מאי טעמא דב"ש א"ק וכו' יש מקש' למה לי' מה"ט לומר לצרור לכדר' שמעון ועליה לכדר' ולקחה ויבמה לכדר' יוסף ב"ח שמגרש' בגט ומחזירה. ולאו קושי' היא דרב אושעי' לאו מידי קשי' ליה אלא דניח' ליה לפרושי טעמא דב"ש מהאי טעמא טפי מדנימא דלית להו חדא מהנהו דרשי דלעיל:

    וב"ה מיבעי ליה לכדר' יהודה אמר רב ק"ל הניחא לרב אלא לשמואל דאמר קדושי' תופסים ביבמה האי קרא מאי דרשי' ביה ב"ה י"ל דיכלין למפרק הכי אלא דניחא לן לאסוקה אליבא דרב וכמסקנא הא אוקימנ' לרבות הארוסה ותו לא קשה אפי' לשמואל:

    החוצה מכלל דאיכ' פנימי פ' דקרא משמע לן תהא אשת המת החוצה שאינה קרובתך לאיש זר אלא הפנימי' שהיא קרובתיך מכלל דערוה אסיר' ליבם וצרתה מותרת:

    כל תיב' שצריכ' למ"ד בתחילת' הטיל לה ה"א בסופ' הקשה בירושלמי והכתיב ישובו רשעים לשאולה ותירצו לדיוטא התתתונה שבשאול כלומר כאילו אמר לשאול לשאול ב' פעמים להורידם למטה למטה ויש שהקשו דכיון דכתיב הכא החוצה דאיכא ה"א בתחילתה היכי שייכי בה ה"ה בסופה במקום למ"ד ותימא שכן כתיב להחלונות כלו' מצינו בתחילתה למ"ד וה"א וה"ה לה"א בתחלתה וה"א בסוף:

    לרבות את הארוסה יש מקשים למה לי קרא לרבות את הארוסה תיפוק לי' דאשת המת בין מן האירסין בין מן הנשואים משמע וקושי' זו מפורשת בפ"ק דיומא דאמרי התם ומתקינן לו אשה אחרת שמא תמות אשתו דברי ר' יהודה משום דכתיב וכפר בעדו וכו' ביתו זו אשתו ואמרי התם דכל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא ופרכי' דארוסה לא תתייבם פי' דהא כתיב את בית אחיו ופרקי' החוצה לרבות הארוסה ואידך החוצה לא דריש פי' ואע"ג דב"ה וק"ל בכמה דוכתי דדרשי ה"א ל"ק שלא כל המקומות שוין זמנין דאתי ה"א לדרשא וזמנין שהוא מתיקון הלשון ודרכו כי הא דהכא ומסרו הכתוב לחכמים:

    רבה אמר טעמא דב"ש לפי שאין איסור חל על איסור וקס"ד דהכי קאמר שאין איסור אחות אשה חל על איסור אשת אח וליכא הכא צרת ערוה אלא צרת אשת אח בלחוד דלא חשיבא ערוה ולהכי פרכי' ניחא נשא מת ואח"כ נשא חי דקדים איסור אשת אח אלא נשא חי ואח"כ נשא מת איסור אחות אשה קדים. וק"ל דבלאו ה"נ תיקשה ניחא צרת אחות אשה וכיוצא בה דהוו קורבי דע"י קדושי' אבל צרת בתו וכיוצא בה שכן קורבי על עצמו מאי איכא למימר דהא אינהו קדמי לעולם לאיסור אשת אח י"ל דאה"נ דמצי למפרך הכי אלא דניחא לן למפרך מאחות אשה גופא דדילמא משני לה דאידך דב"ש מתירין את הצרות היינו צרות עריות שע"י קדושי' ובמסקנא לא תריץ רבא דאפי' קדם איסור עריות לאיסור אשת אח שרו ב"ש ובההיא מתרצי' כלהו פרכי וכדפרש"י ז"ל אבל הראב"ד ז"ל פי' דכל היכא דתיקום לן דצרות אחות אשה שריא ממילא משתרו צרות דכלהו מאחות אשה ילפי' ולהכי פרכי' דניחא דשריא אחות אשה היכא דמת בתחלה אבל היכא דנשא חי מתחלתה הרי צרתה אסורה וילפי' מינה שאר צרות לאיסורא דמוקמי קרא דלצרור ועליה בהכי ונכון הוא:

    ואכתי ק"ל נשא מת ואח"כ נשא חי היכי ניחא דאי אמרת דלא אתי איסור אחות אשה וחייל על איסור אשת אח ולהוי מיפטרא צרתה א"כ ערוה גופא תתייבם וי"ל דהא אמרינן לקמן בפ"ד אחים אמר רב אשי איסור אחות אשה מתלא תלי וקאי איפקע איסורא דאשת אח כלומר דשריא לה להתייבם אתי איסור אחות אשה וחייל אבל לגבי צרה כיון דמחיים לא חל איסור אחות אשה לאו צרת ערוה היא ולפום האי טעמה לית להו לב"ש דרשא דעליה עליה למיסר צרת ערוה ולא דרשא דלצרור ומוקים להו לכדכ"ש ולכדר' כיון דלא אתי איסור אשת אח וחייל על אחות אשה הויא לה צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה כלומר דחשיבי לה כאילו אין כאן אשת אח כלל לגבי הא מילתא וכן אתה דן לגבי בתו וכל קורבי עצמו וכדפי' לעיל ולב"ה כל היכא דקדי' איסור אחות אשה חייל איסור אשת אח עליה באיסור מוסיף דמגו דאיתסרה לגבי שאר אחים איתסר עליה ועוד דכיון דלגבי שאר אחים הויא אשת אח ושריא להו כצרת ערוה במקום מצוה חשיבא ואפי' לגבי דהאי וכל היכא דנשא מת וא"כ נשא חי דקדים איסור אשת אח לגבי ייבום שריא ר"ח ז"ל (רחמנא הילכך) לגבי יבום כמאן דליתיה וחייל איסור אחות אשה למיסריה לדידה ולמסרה לצרתה כנ"ל וי"א דלב"ה אע"ג דאין איסור חל על איסור בעלמא הכא אתא קרא דלצרור וקרא דעליה עליה לומר דחייל למיסר צרת ערוה במקום מצוה ולא מחוור לי דהא אפשר לפרושי הני קראי כדר' שמעון וכדר' וא"כ אמאי מוקמינן להו בחידוש שיהא איסור למסר צרה:

    תהא מגילה נקראת וכו' א"ל ר"ל לרבי יוחנן קרי כאן לא תגודדו לא תעשה אגודות אגודו' פי' והוה להו לאנשי כנסת הגדולה לקבוע זמן אחד לכל ישראל יש ספרים שגורסים א"ל האי לא תתגודדו מיבעי ליה וכו' כלומר א"ל ר' יוחנן ולאו למימרא דר' יוחנן לא דריש לא תעשו אגודות אגודות שהרי זו הלכה רווחת היא אלא ברורי מילתא בעי ולחדודי לר"ל תלמידו ונוסחי דוקני לא גרסי א"ל והתלמוד הוא דמברר ליה להאי דרשא היכי נפקא לן הכין והכין אורחיה דמילתא:

    7 more comments on this page.

    Ritva on Yevamot 13b · Sefaria

    Meiri

    כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה כדכתיב מצרימה ירושלימה מדברה ובתלמוד המערב פ"א ה"ו הקשו והא כתיב ישובו רשעים לשאולה ותירצו דההיא לדיוטי התחתונה שבשאול ר"ל מדרגה התחתונה כלומר לחוזק הענין הטיל לה הכתוב למ"ד וה"א:

    קדושין תופסין ביבמה כבשאר חייבי לאוין ומצות יבום וחליצה אע"ג דכתיב בה ובן אין לו שמשמען של דברים דוקא בראויה לבנים הינו כנוסה הא ארוסה לא אינו כן אלא אף הארוסה שמת ארוס שלה חייבת בחליצה ויבום:

    כבר ביארנו בכמה מקומות שאין איסור חל על איסור אלא באחד משלשה דרכים או באיסור מוסיף או באיסור כולל או כששניהם באים בבת אחת ולענין ביאור סוגיא פירש רבא בכאן טעם בית שמאי במה שהיו מתירין צרת ערוה ליבם דלאו משום דלית להו דרשא דלצרור הוא דודאי אית להו ולמיסר צרה במקום מצוה ומיהו דוקא היכא דאיסור ערוה ואיסור אשת אח חלין כאחד ועריות של משנתנו הם מתירים את צרה מפני שאין שם אשת אח חל על הערוה דלא אתי איסור אשת אח וחייל על איסור ערוה דקדים ליה ואחר שאין לערוה שם אשת אח לענין שיחול עליה איסור אשת אח שהרי איסור ערוה קודם אף אין האחרת נקראת צרתה ואין לך לדון איסור צרה אלא באחות אשה שאיפשר להיות איסור אשת אח ואיסור אחות אשה באין כאחד כגון שקדש ראובן שתי נשים ושמעון אחיו אחת שהיא אחותה של אחת מאותן שנשא ראובן ונתקדשו שלשתן בבת אחת שנמצא איסור אשת אח ואיסור אחות אשה חלין בבת אחת והויא לה צרתה צרת ערוה ומתוך שאין הדבר מצוי להתקדש שלשתן בבת אחת אלא בזה אחר זה היות בית שמאי אומרים במוחלט להתיר את הצרה דמסתמא בזה אחר זה הן ומתוך שאיסור צרה יצאה לנו מצרת אחות אשה דכתיב בה לצרור ואיהו קאמר דלצרור נמי דריש אלא דמפקע ליה לאיסורא מפני שאין איסור חל על איסור היה מקשה סבור שיהא טעמן של בית שמאי מפני שאין איסור הערוה ר"ל אחות אשה חל על איסור אשת אח וכגון דקדים איסור אשת אח ואין איסור אחות אשה חל עליו עד שאין זו קרויה אחות אשה לענין איסור צרה ולפי סברתו הקשה לו תינח היכא דנשא המת את האחיות תחלה ואחר כך נשא החי את אחותה של אחת מהן דלא חייל איסור אחות אשה אאיסור אשת אח ואין כאן איסור אחות אשה לענין איסור הצרה ומכל מקום ליבומה אסיר אע"ג דלא חייל עלה איסור אחות אשה דכיון דמביאה ראשונה פקע איסור אשת אח מינה על ידי היבום ממילא חייל עלה איסור אחות אשה וכמו שאמרו בפרק שלישי ל"ב א' איסור אחות אשה מיתלא תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי וחייל אלא נשא חי את האחת תחלה ואחר כך קדש מת את אחותה ואת צרתה דקדים לגבי האי יבם איסור אחות אשה קודם שיחול עליה איסור אשת אח על כרחך היא אחות אשה וצרתה צרת אחות אשה ותירץ לו שאף זו יש לך לומר בה אחר שאין איסור אשת אח חל על איסור אחות אשה כשם שאין אחות אשה נקראת אשת אח לענין שיחול עליה איסור אשת אח לא חייל עליה נמי שם אשת אח לענין זיקת יבום לאסור צרתה והויא לה כצרת ערוה שלא במקום מצוה כמו שביארנו תחלה ומכל מקום לפי סברתו היה יכול להקשות גם כן תינח אחות אשה אלא בתו ובת בתו ובת בנו דעריות דקורבא נינהו ולא מחמת קדושין ועל כרחך איסור ערוה קדים מאי איכא למימר אלא דאלמא לקושיא דאפילו באחות אשה נמי קשיא:

    וגדולי הרבנים פירשו שהמקשה היה סובר בתירוצו של רבא שלא יהו בית שמאי מתירין אלא בצרות ערוה שמחמת אישות ואין צורך בכך ושמא תאמר והא קיימא לן אין איסור חל על איסור ובצרות קיימא לן כבית הלל וקשיא הלכתא אהלכתא תדע דלא פליגי בית הלל אאיסור אשת אח דלא חייל אאיסור ערוה כגון עריות של משנתנו או אאיסור ערוה דלא חייל אאיסור אשת אח כגון נשא מת ואחר כך נשא חי לענין הוספת מלקויות או ללקות על הנוסף כלל הא להפקיע שם צרת ערוה מן האחרת בכך לא:

    וגדולי קדמונינו מפרשים דלרבא בית שמאי לית להו דרשא דלצרור והכי קאמר טעמייהו דבית שמאי משום דאין איסור חל על איסור ועל כרחין אי איפשר לדרוש לצרור לאיסור צרת אחות אשה והואיל ובטיל איסור צרה באחות אשה בטיל לה מכולהו עריות דמתניתין דהא כולהו מאחות אשה ילפינן והקשה לו תינח נשא מת ואחר כך נשא חי כו' דליכא לצרור אלא נשא חי כו' דהואיל ואחות אשה קדים איכא לקיומי לצרור ואתיין מינה אידך עריות כולהו ותירץ דאפילו הכי לא הויא צרת ערוה במקום מצוה הואיל ולא נפלה ערוה קמיה ואע"ג דנפלה קמי שאר אחים מכל מקום לגבי דהאי הויא לה כצרת ערוה שלא במקום מצוה דערוה ושריא ובהא פליגי עלייהו בית הלל דכיון דהיא גופה שריא לשאר אחים צרת ערוה במקום מצוה דערוה היא ואסירא ונראה שאין גורסין כיון דלא אתי איסור אשת אח כו' אלא הויא לה כצרת ערוה כו' ובטיל ליה טעמא דאין איסור כו'. ועיקר הדברים כמו שפירשנו תחלה:

    כבר ביארנו במשנתנו שצרת ערוה אינה צריכה כלום ופטורה לגמרי ואם חלצה הרי היא כחולצת לזר שאין חליצתה אוסרתה כלל ולמדת לפי דרכך שאין הלכה כדברי האומר באו ונתקין להן לצרות שיהו חולצות ולא מתיבמות אלא אף מדרך תקנה אין בהן חליצה כלל:

    Meiri on Yevamot 13b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה דלא אתי איסור אחות אשה כו' וא"ת כיון דאיסור אחות אשה לא חייל תתייבם כו' וי"ל דאיסור אחות אשה מיתלא תלי כו' עכ"ל התימה מדבריהם שסתמו דבריהם כאילו מפיהם אנו חיין וזו הקושיא בעצמה ופירוקה גמרא ערוכה היא בפ' ד' אחין דפרכינן לר"ש כיון דאיסור אחות אשה לא חייל תתייבם ומשני אמר רב אשי איסור אחות אשה מתלי תלי וקאי כו' ע"ש:

    Chidushei Halachot on Yevamot 13b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה מאי טעמא וכו' דלמא מוקמי לצרור וכו' ק"ל על לשונם הזהב דלמא ולא הקשו ביותר דהא גם לפי האמת דיליף ב"ש מן החוצה ע"כ דרשי' לצרור לכדר"ש ועליה לכדר' וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Yevamot 13b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תוס' ד"ה מאי טעמא דב"ש, וא"ת ומאי קבעי לה דלמא מוקי לצרור לכדר"ש. תמוה לי במה דנקטו בדרך דלמא, ולא הקשו בחזקה דהא גם לפי האמת דיליף ב"ש מן החוצה ע"כ קרא דלצרור לכדר"ש אתי:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 13b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 13, Amud Bet, about 464 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “חָלְצוּ — בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין מִן הַכְּהוּנָּה,…”

    2. Segment 242 words

      Opens “אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ אוֹסְרִים וְאֵלּוּ מַתִּירִין,…”

    3. Segment 327 words

      Opens “גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: מַאי…”

    4. Segment 433 words

      Opens “וּבֵית הִלֵּל — מִיבְּעֵי לְהוּ לְכִדְרַב יְהוּדָה…”

    5. Segment 518 words

      Opens “וּבֵית שַׁמַּאי — מִי כְּתִיב ״לַחוּץ״? ״חוּצָה״…”

    6. Segment 632 words

      Opens “דְּתַנְיָא, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כׇּל תֵּיבָה שֶׁצְּרִיכָה…”

    7. Segment 711 words

      Opens “וּבֵית שַׁמַּאי, דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב מְנָא…”

    8. Segment 816 words

      Opens “וּבֵית הִלֵּל נָמֵי, תִּיפּוֹק לְהוּ מִ״לְּאִישׁ זָר״?…”

    9. Segment 911 words

      Opens “וְאִידַּךְ: מֵ״חוּצָה״ — ״הַחוּצָה״. וְאִידַּךְ: ״חוּצָה״ ״הַחוּצָה״…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “רָבָא אָמַר: טַעְמַיְיהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי דְּאֵין אִיסּוּר…”

    11. Segment 1128 words

      Opens “תִּינַח הֵיכָא דְּנָשָׂא מֵת, וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “כֵּיוָן דְּלָא אָתֵי אִיסּוּר אֵשֶׁת אָח וְחָיֵיל…”

    13. Segment 136 words

      Opens “חָלְצוּ בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִים וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא!…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “לְאַפּוֹקֵי דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, דְּאָמַר: בּוֹאוּ…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “נִתְיַיבְּמוּ, בֵּית הִלֵּל פּוֹסְלִין כּוּ׳. הָא תּוּ…”

    16. Segment 1618 words

      Opens “תְּנַן הָתָם: מְגִילָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר, וּבִשְׁנֵים…”

    17. Segment 1727 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אִיקְּרִי…”

    18. Segment 1832 words

      Opens “אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״לֹא תְגוֹדְדוּ״. מַאי…”

    19. Segment 1923 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: עַד כָּאן לֹא שָׁנִיתָ מָקוֹם…”

    20. Segment 2029 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: אָמֵינָא לָךְ אֲנָא אִיסּוּרָא, דְּאָמַר…”

    21. Segment 2112 words

      Opens “וְהָתָם לָאו אִיסּוּרָא הוּיא? וְהָתְנַן: (בַּלַּיְלָה) בֵּית…”

    22. Segment 2218 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: הָתָם, הָרוֹאֶה אוֹמֵר: מְלָאכָה הוּא…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Yevamot 13b · Segment 6 — “…בְּסוֹפָהּ. וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כְּגוֹן ״אֵלִים״ — ״אֵלִימָה״,…

    Original text

    חָלְצוּ — בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין מִן הַכְּהוּנָּה, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. נִתְיַיבְּמוּ — בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִין, וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִין.

    If any of the rival wives of the brother performed ḥalitza , Beit Shammai disqualify her from marrying into the priesthood, as in their opinion these rival wives were fit for levirate marriage, which means that the ḥalitza was fully valid. Consequently, they are disqualified from marrying a priest, like all other women who perform ḥalitza . And Beit Hillel deem them fit, as they maintain that no legal act of ḥalitza was performed here at all. If they entered into levirate marriage, Beit Shammai deem them fit for the priesthood, as in their opinion, this is a fully legal levirate marriage. And Beit Hillel disqualify them, because they engaged in licentious sexual relations as the rival wives of a forbidden relative.

    אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ אוֹסְרִים וְאֵלּוּ מַתִּירִין, אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין — לֹא נִמְנְעוּ בֵּית שַׁמַּאי מִלִּישָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל, וְלָא בֵּית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי. כָּל הַטְּהָרוֹת וְהַטְּמָאוֹת שֶׁהָיוּ אֵלּוּ מְטַהֲרִים וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין — לֹא נִמְנְעוּ עוֹשִׂין טְהָרוֹת אֵלּוּ עַל גַּבֵּי אֵלּוּ.

    § The mishna comments: Although Beit Hillel prohibit the rival wives to the brothers and Beit Shammai permit them, and although these disqualify these women and those deem them fit, Beit Shammai did not refrain from marrying women from Beit Hillel, nor did Beit Hillel refrain from marrying women from Beit Shammai. Furthermore, with regard to all of the disputes concerning the halakhot of ritual purity and impurity, where these rule that an article is ritually pure and those rule it ritually impure, they did not refrain from handling ritually pure objects each with the other, as Beit Shammai and Beit Hillel frequently used each other’s vessels.

    גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: מַאי טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי, דִּכְתִיב: ״לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר״. ״חוּצָה״ — מִכְּלָל דְּאִיכָּא פְּנִימִית, וְאָמַר רַחֲמָנָא: ״לֹא תִהְיֶה״.

    GEMARA: Rabbi Shimon ben Pazi said: What is the reason for the opinion of Beit Shammai? As it is written: “The wife of the dead man shall not be married outside of the family to one not of his kin” (Deuteronomy 25:5). The term “outside” indicates by inference that there is a woman who is considered inside, i.e., a close relative of the yavam , who is inside his family. And the Merciful One states: “Shall not be married” and also “to one not of his kin.” In other words, even when one of the wives is a forbidden relative, the rival wife who is outside the family of the yavam is obligated in levirate marriage.

    וּבֵית הִלֵּל — מִיבְּעֵי לְהוּ לְכִדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בִּיבָמָה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר״. לֹא תִּהְיֶה בָּהּ הֲוָיָה לְזָר.

    And how do Beit Hillel respond to this argument of Beit Shammai? They require these passages for that which Rav Yehuda said that Rav said, as Rav Yehuda said that Rav said: From where is it derived that betrothal is not effective in the case of a yevama who did not perform ḥalitza , if the betrothal is performed by an unrelated man and not a yavam ? This betrothal is not valid at all, as it is stated: The wife of the dead man shall not be married outside of the family to one not of his kin” (Deuteronomy 25:5). This verse indicates that there shall not be in her case the becoming married to one not of his kin.

    וּבֵית שַׁמַּאי — מִי כְּתִיב ״לַחוּץ״? ״חוּצָה״ כְּתִיב. וּבֵית הִלֵּל — כֵּיוָן דִּכְתִיב ״חוּצָה״, כְּמַאן דִּכְתִיב ״לַחוּץ״ דָּמֵי.

    And how do Beit Shammai respond to this claim? They ask: Is it written: To the outside [ laḥutz ], which might indicate betrothal to an unrelated man? It is actually written “outside [ ḥutza ],” which is an adjective describing this woman as one who is from the outside. And Beit Hillel, what is their response? They maintain that since it is written “outside,” it is considered as though it is written: To the outside.

    דְּתַנְיָא, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כׇּל תֵּיבָה שֶׁצְּרִיכָה לָמֶד בִּתְחִלָּתָהּ — הֵטִיל לָהּ הַכָּתוּב הֵא בְּסוֹפָהּ. וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כְּגוֹן ״אֵלִים״ — ״אֵלִימָה״, ״מַחֲנַיִם״ — ״מַחֲנָיְמָה״, ״מִצְרַיִם״ — ״מִצְרַיְמָה״, ״דִּבְלָתָיְמָה״, ״יְרוּשָׁלַיְמָה״, ״מִדְבָּרָה״.

    As it is taught in a baraita : Rabbi Neḥemya says that with regard to any word that requires the letter lamed at its beginning, meaning: To, the verse at times placed a letter heh at its end, but the meaning is the same. And the school of Rabbi Yishmael taught: For example, the term: To “Elim” (Exodus 16:1) can be rendered as “ Elima ” (Exodus 15:27) instead of le’Elim ; “Maḥanaim” (I Kings 2:8) becomes “ Maḥanaima ” (II Samuel 17:24); “ Mitzraim ” (e.g., Genesis 13:1) into “ Mitzraima ” (Genesis 12:10); Divlatayim is “ Divlataima ” (Numbers 33:46); to Yerushalaim is “ Yerushalaima ” (Ezekiel 8:3); and “ midbara ” (Joshua 18:12) means: To the wilderness [ midbar ]. All these words that contain the letter heh at the end mean the same as if there were a lamed at the beginning.

    וּבֵית שַׁמַּאי, דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב מְנָא לְהוּ? מִ״לְּאִישׁ זָר״ נָפְקָא.

    The Gemara asks: And Beit Shammai, from where do they derive that halakha that Rav Yehuda said that Rav said? The Gemara answers: They derive it from the phrase: “To one not of his kin” (Deuteronomy 25:5). This phrase indicates that marriage is invalid with an unrelated man. However, they learn another matter from the term “outside.”

    וּבֵית הִלֵּל נָמֵי, תִּיפּוֹק לְהוּ מִ״לְּאִישׁ זָר״? אִין הָכִי נָמֵי. ״חוּצָה״ לְמָה לִי — לְרַבּוֹת הָאֲרוּסָה.

    The Gemara asks: But if so, let Beit Hillel, too, derive this halakha from: “To one not of his kin.” The Gemara answers: Yes, it is indeed so. They, too, infer it from this source. Then why do I need the term “outside”? This word was necessary to include a betrothed woman. With regard to a woman who was betrothed but not yet married to the deceased brother, although she is still technically outside his house, she is nevertheless obligated in levirate marriage.

    וְאִידַּךְ: מֵ״חוּצָה״ — ״הַחוּצָה״. וְאִידַּךְ: ״חוּצָה״ ״הַחוּצָה״ — לָא מַשְׁמַע לְהוּ.

    And the other one, Beit Shammai, infers this halakhic ruling from a single superfluous letter, as instead of “outside” being written as ḥutza it is written as haḥutza . And as for the other one, Beit Hillel, they do not derive a halakha from the linguistic difference between ḥutza and haḥutza , as they maintain that this is not a significant enough difference.

    רָבָא אָמַר: טַעְמַיְיהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי דְּאֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר.

    § Rava said: The rationale of Beit Shammai for their opinion that rival wives are permitted in levirate marriage is not due to a specific verse. Rather, Beit Shammai apply the well-known halakhic principle that a prohibition does not take effect where another prohibition already exists. Since the first wife was already a prohibited relation to her brother-in-law during his brother’s lifetime, the second prohibition of a wife’s sister does not apply to her. Accordingly, her presence is entirely disregarded, as though there is no forbidden relative here to exempt the rival wife.

    תִּינַח הֵיכָא דְּנָשָׂא מֵת, וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא חַי — לָא אָתֵי אִיסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה וְחָיֵיל אַאִיסּוּר אֵשֶׁת אָח. אֶלָּא נָשָׂא חַי וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא מֵת, אֲחוֹת אִשָּׁה קָדֵים!

    The Gemara raises a difficulty: This works out well where the deceased brother had first married one sister and afterward the surviving brother had married another sister, as in this case it is possible to say that the prohibition of a wife’s sister does not come and apply in addition to the prohibition of a brother’s wife. However, if the surviving brother had married one sister and afterward the deceased brother had married another sister, in this case the prohibition of a wife’s sister precedes that of a brother’s wife. How can it be said in this situation that this prohibition of a forbidden relative does not take effect where another prohibition already exists, if actually it came first?

    כֵּיוָן דְּלָא אָתֵי אִיסּוּר אֵשֶׁת אָח וְחָיֵיל אַאִיסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה, הָוְיָא לַהּ צָרַת עֶרְוָה שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה, וְשָׁרְיָא.

    The Gemara answers: Since the prohibition of a brother’s wife does not come and apply in addition to the prohibition of a wife’s sister, the status of a brother’s wife does not pertain to her and she is not obligated in levirate marriage with him at all. This means that the other wife is a rival wife of a forbidden relative where no mitzva applies, and she is therefore permitted.

    חָלְצוּ בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִים וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא!

    § The mishna taught: If any of the rival wives of the brother performed ḥalitza , Beit Shammai disqualify her from marrying into the priesthood, as they hold that the ḥalitza was fully valid. The Gemara asks: If the rival wives are obligated in the mitzva of levirate marriage and they performed ḥalitza , it is obvious that the status of a woman who had undergone ḥalitza applies to them.

    לְאַפּוֹקֵי דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, דְּאָמַר: בּוֹאוּ וּנְתַקֵּן לָהֶם לַצָּרוֹת שֶׁיְּהוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת. קָא מַשְׁמַע לַן דְּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִים.

    The Gemara answers: This statement comes to exclude the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, who said: Come and let us institute for rival wives of women with whom relations are forbidden that they should perform ḥalitza and not enter into levirate marriage. If this ordinance were accepted, these rival wives would be disqualified by rabbinic law, even according to the opinion of Beit Hillel. The mishna therefore teaches us that Beit Hillel deem the rival wives fully fit to marry into the priesthood, as no ḥalitza was instituted for rival wives and any ḥalitza performed with them is entirely meaningless.

    נִתְיַיבְּמוּ, בֵּית הִלֵּל פּוֹסְלִין כּוּ׳. הָא תּוּ לְמָה לִי! אַיְּידֵי דִּתְנָא חָלְצוּ, תְּנָא נָמֵי נִתְיַיבְּמוּ.

    § The mishna further taught: If they entered into levirate marriage, Beit Shammai deem them fit for the priesthood and Beit Hillel disqualify them. The Gemara asks: Why do I need this as well, as this halakha follows logically from the previous statement concerning ḥalitza ? The Gemara answers that since the mishna taught: Performed ḥalitza , it also taught the case of: Entered into levirate marriage, despite the fact that this was not necessary, as even without this ruling the matter would have been understood.

    תְּנַן הָתָם: מְגִילָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר, וּבִשְׁנֵים עָשָׂר, וּבִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר, וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר, וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.

    § Apropos the mishna’s comments concerning the details of the relationship between Beit Shammai and Beit Hillel, the Gemara discusses the issue of disputes in general. We learned in a mishna there, in tractate Megilla (2a): The Megilla, the Scroll of Esther, is read on the eleventh of Adar, on the twelfth, on the thirteenth, on the fourteenth, or on the fifteenth, in cities surrounded by a wall, no earlier and no later than this. The obligation to read the Megilla on the fourteenth or fifteenth of Adar is stated in the Megilla itself, while the additional days were instituted by the Sages to allow residents of villages, who would come to the cities on Mondays and Thursdays and supply water and rations to the residents of the cities, to hear the reading of the Megilla at that opportunity.

    אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אִיקְּרִי כָּאן ״לֹא תִתְגּוֹדְדוּ״, לֹא תֵּעָשׂוּ אֲגוּדּוֹת אֲגוּדּוֹת? הַאי ״לֹא תִתְגּוֹדְדוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: לֹא תַּעֲשׂוּ חַבּוּרָה עַל מֵת!

    Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: I should read here the verse: “You shall not cut yourselves [ titgodedu ]” (Deuteronomy 14:1), which is interpreted as meaning: Do not become numerous factions [ agudot ]. In other words, the Jewish people should be united, rather than divided into disparate groups that act in different ways. Before analyzing this issue, the Gemara asks: This verse: “You shall not cut yourselves,” is required for the matter itself, as the Merciful One is saying: Do not cut yourselves over the dead. How is the halakha concerning factions derived from this apparently straightforward verse?

    אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״לֹא תְגוֹדְדוּ״. מַאי ״תִתְגּוֹדְדוּ״ — שְׁמַע מִינַּהּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא. וְאֵימָא כּוּלֵּיהּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא! אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״לֹא תָגוֹדּוּ״. מַאי ״לֹא תִתְגּוֹדְדוּ״ — שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.

    The Gemara answers: If so, that the verse comes to teach only about the practices of mourning, let the verse state only: You shall not cut. What is the meaning of: “You shall not cut yourselves”? Learn from this that it comes for this purpose as well, to teach the prohibition against splitting into factions. The Gemara asks: But in that case, one can say that the entire verse comes for this purpose and does not refer to cutting for the dead at all. The Gemara answers: If so, let the verse state: Lo tagodu , rather than lo titgodedu , both of which mean: You shall not cut. What is the meaning of: “ Lo titgodedu ”? Conclude two conclusions from it: Both the simple prohibition against making cuts for the dead and the matter of dividing into factions.

    אֲמַר לֵיהּ: עַד כָּאן לֹא שָׁנִיתָ מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְּסָחִים עַד חֲצוֹת — עוֹשִׂין, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת — אֵין עוֹשִׂין!

    After this incidental discussion, the Gemara returns to the basic question raised by Reish Lakish: Why doesn’t the reading of the Scroll of Esther in different places at different times violate the prohibition against breaking into factions? Rabbi Yoḥanan said to him: Have you not taught until now: In a place where the people were accustomed to perform labor on Passover eve until midday, one may do so on that day; in a place where the people were accustomed not to perform labor, one may not do so? This shows that different places can have different customs without violating the prohibition against dividing into factions.

    אֲמַר לֵיהּ: אָמֵינָא לָךְ אֲנָא אִיסּוּרָא, דְּאָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״לְקַיֵּים אֵת יְמֵי הַפּוּרִים בִּזְמַנֵּיהֶם״ — זְמַנִּים הַרְבֵּה תִּיקְּנוּ לָהֶם חֲכָמִים, וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי מִנְהָגָא?!

    Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: I speak to you of a prohibition, as residents of villages are prohibited from reading the Megilla with a blessing on the fifteenth of Adar, as Rav Shemen bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The verse “to confirm these days of Purim in their appointed times” (Esther 9:31) teaches that the Sages instituted many times for their reading, and it is prohibited to deviate from these dates. And you speak to me about a custom that does not involve a prohibition. How can a prohibition be established in a manner that involves the formation of factions among the people?

    וְהָתָם לָאו אִיסּוּרָא הוּיא? וְהָתְנַן: (בַּלַּיְלָה) בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.

    Rabbi Yoḥanan replied: And in that case there, on Passover eve, is there no prohibition involved? But didn’t we learn in a mishna: On the night before the fourteenth of Nisan, Beit Shammai prohibit the performance of work and Beit Hillel permit it. Evidently, there is indeed a prohibition involved, and yet some perform work while others do not, which splits the people into factions.

    אֲמַר לֵיהּ: הָתָם, הָרוֹאֶה אוֹמֵר: מְלָאכָה הוּא דְּלֵית לֵיהּ. וְהָא בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין הַצָּרוֹת לָאַחִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִים?

    Reish Lakish said to him: In that case there, the different factions are not noticeable, as one who sees another idle says: It is because he has no labor to perform. Therefore, refraining from work does not have the appearance of breaking off into factions. Rabbi Yoḥanan raises a difficulty: But Beit Shammai permit rival wives to the brothers, and Beit Hillel prohibit this practice. This is an example of a clear prohibition, and yet two different traditions were followed.