Commentary page
Yevamot 109a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYevamot 109a
Yevamot 109a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 464 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ורבי אלעזר אוסר מפרש טעמא בגמ':
וכן המגרש היתומה קטנה שהשיאוה אמה ואחיה והחזירה בין בקטנותה בין בגדלותה מותרת ליבם כדאמר דמיתה מפלת ובשעת מיתה היתה אשתו:
קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה בקטנותה וקבל אביה גיטה כדאמר בפרק נערה שנתפתתה (כתובות מו:) ומקבל את גיטה הרי היא כיתומה בחיי האב אע"פ שאביה חי הוא היא כיתומה לענין קידושין דשוב אין לו כח לקבל קידושיה כדאמר התם אם משהשיאה אין לאביה רשות בה:
והחזירה בקטנותה אסורה ליבם אם מת בקטנותה ואפי' לרבנן דגירושיה גירושין גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה דקידושי קטנה אינן כלום הואיל ופקע זכות אב והיא אין לה יד והויא לה כגרושה ועומדת:
גמ' עיפה שם חכם:
שעה אחת באיסור גרושת אחיו שהיא בכרת:
אי מיתת בעל מפלת לייבום או כח נישואין הראשונים:
בקיאים בגירושין הכל רואין שגרשה דגירושין קלא אית להו אבל חזרה לית ליה קלא דזימנין דקא מהדר לה באורתא ושכיב בצפרא דלא חזו אינשי בחזרתה ואמרי זה מייבם גרושת אחיו:
20 more comments on this page.
Rashi on Yevamot 109a · Sefaria
Tosafot
היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה פי' בקונטרס היא גופה גזירה משום יתומה בחיי האב ואין נראה לר"י דהא רב אשי הוא דאמר להאי טעמא ולא רבא אלא יש לפרש היא גופה גזירה שמא יאמרו העולם ייבם גרושת אחיו לפי שהכל בקיאין בגירושין ואין הכל בקיאין בחזרה כדאמר רבא לעיל ולאו דוקא קאמר גזירה לגזירה דלא שייך הכא אלא כלומר אינה אלא איסורא דרבנן:
ויתרחק מן המיאונים פר"ח בריש פירקין (לעיל יבמות קז:) בשם גאון דאין לקדש יתומה עד שיביאו ראיה שהיא בוגרת כדי להתרחק מן המיאונים והא דתקינו לה רבנן נישואין כדאמר לקמן (יבמות דף קיב:) צריך לומר לדברי הגאון דהיינו דוקא היכא שיש לחוש שלא ינהגו בה מנהג הפקר ומיהו מהכא אין לו ראיה אלא שלא ילמדוה למאן:
Tosafot on Yevamot 109a · Sefaria
Rashba
רב אשי אמר היינו טעמא דר' אלעזר דגזר הנך אטו יתומה בחיי האב. כלומר, שהשיאה אביה בעודה קטנה ונתגרשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלה, דקסבר ר' אלעזר דעל דעת קדושין הראשונים הוא בועל, ומדינא אינה מתיבמת, דגירושיה גירושין גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה. והלכך גזר גדולה שנתגרשה והחזירה אטו הא, דתרוייהו בשעת נפילה גדולות נינהו, וגדולה אטו גדולה מיחלפא. אבל ודאי משום יתומה בחיי האב והחזירה כשהיא קטנה ועדיין קטנה היא לא גזר, דגדולה אטו קטנה לא מיחלפא. אף על פי שרש"י ז"ל לא פירש כן בכתובות פרק המדיר (כתובות עד, א ד"ה משום) גבי קדשה על תנאי וכנסה סתם ושם (בד"ה ה"ג) הארכתי יותר בס"ד.
בעא מיניה רבא מרב נחמן צרתה מהו ומסקנא היא חולצת צרתה או חולצת או מתיבמת. כלומר, לר' אלעזר ומינה לרבנן ליתומה בחיי האב ועדיין קטנה היא, דהיא חולצת וצרתה או חולצת או מתיבמת. וכן כתב הרב אלפסי בהלכות. אבל הראב"ד (בהשגות על הרי"ף מובא בספר הזכות להרמב"ן) כתב דצרתה נמי חולצת ולא מתיבמת, דעד כאן לא אמר ר' אלעזר בצרה שמתיבמת אלא משום דגרושה עצמה אינה תורה אלא גזרה ולא גזרינן גזרה לגזרה, אבל יתומה בחיי האב דלכולי עלמא ערוה היא, ודאי גזרינן צרתה אטו היא והלכך שתיהן חולצות ולא מתיבמות. ויש לומר דלר' אלעזר ודאי איכא למגזר צרת קטנה אטו היא, משום דקסבר דאין אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום, והלכך אי שרית ליה בצרה אתי ליבומי היא גופא. אבל לרבנן ליכא למיחש למידי, דהא לדידהו אין אדם טועה בקדושי קטנה, והלכך אי גדלה אצלו ובעל אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם קדושין. ואפילו היא גופה שריא לאחין דסמכינן בהא, וכל שכן דלא גזרינן צרתה אטו היא ואי עדיין קטנה היא דהא כולי עלמא ידעי שאין קדושי קטנה כלום וגירושה גרושין גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה והלכך צרתה מתיבמת כדברי רבינו אלפסי ז"ל ושפיר דמי. ופלוגתא היא בירושלמי דגרסינן התם (ה"ו) מודים חכמים לר' אלעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה שהיא כיתומה בחיי אביה קדושיה וגירושה תורה חזרתה אינה תורה, צרתה מהו, רב אמר אסורה ר' יוחנן אמר צרתה אסורה ר"ל אמר צרתה מותרת, אמר ר' אלעזר חזרתי בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן ולא אשכחית בר נש דכותי אלא ר"ל דאמר צרתה מותרת. רב המנונא הוה יתיב קמיה דרב אחא בר אחוה אמר ליה צרתה מהו אמר ליה מותרת, אמר ר' אבא בר ממל מסתברא כמאן דאמר צרתה מותרת ברם כמאן דאמר צרתה אסורה מה נפשך צד שקנה בה כנגדו מותר בצרה צד שלא קנה בה קנה כנגדה היתר בצרה. אמר רב שימי וכי יש מה נפשך בעריות. מאי כדון כל יבמה שאינה כולה לחוץ צד הקנוי שבה ידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה. הנה שרבו שם המתירין ועוד שאפילו האוסרין, לא אסרוה משום גזרה, אלא משום צד קנוי וצד שאינו קנוי ועשאוה קנויה ומשויירת. ואנן הא אסיקנא לקמן (יבמות קי, ב) דקטנה קנויה ואינה קנויה, הלכך אפילו לטעמיה דר' שימי יש מה נפשך בעריות. כ"כ הרמב"ן ז"ל (בספר הזכות).
Rashba on Yevamot 109a · Sefaria
Ritva
רב אשי אמ' היינו טעמא דר' אליעזר דגזר אטו יתומה בחיי האב פירוש שהיא אסורה לאחיו מן התורה דגרושה גמורה היא מן התורה דאין קדושי' חזרתה שלמים וכדפרי' לעיל ומיהו אין גזרה זו אטו כשהחזי' כשהי' קטנה ומת בעודה קטנה דהיכי שייך למגזר זו שהיא גדולה אטו שהיא קטנה אלא גזירה דר' אליעזר היינו אטו יתומה בחיי האב שהחזיר' כשהי' קטנ' וגדלה אצלו ומת דסבר ר' אליעזר דעל קדושין הראשוני' הוא בועל ואין חזרתה גמורה כ"פ בתוס' אבל מדברי רש"י ז"ל בפ' המדיר נר' שמפרש גזירה אטו יתומה בחיי האב שהחזירה כשהיא קטנה ומת והראשון יותר נכון בעיני רבותי' ז"ל:
בעא מינ' ר"א מרב נחמן צרתה מהו פרש"י ז"ל הנוש' את הגדול' וגרשה והחזירה ר אליעזר אוסר ליבם צרתה מהו שתתיבם מי גזר ר' אלעזר בצרתה נמי שתחלוץ או לא א"ל היא גופה גזיר' ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה. ואסיקנא הכי שהיא עצמה חולצת ולא מתיבמ' אבל צרתה או חולצת או מתייבמת הילכך אם חולץ לה נפטרה אף צרתה או אם רצה חולץ או מייבם לצרתה ותפטר היא ונראי' דברים שאין זה אלא בגדולה לר' אליעזר דהי' גופא גזירה אבל הנושא את הקטנה שהשיאה אביה וגרשה והחזיר' שהי' אסורה ליבם מן התורה מפני שגירושיה גמורי' ואין חזרתה גמורה צרת' נמי אסורה וחולצת ולא מתייבמת דחדא גזירה היא וכן דעת התוס' והראב"ד ז"ל ומהר"ם אבל רא"ם ז"ל כתב דה"ה במחזיר את הקטנה צרתה חולצת או מתיבמת לרבנן:
ויש נותנים טעם לדבריהם ז"ל דר' אליעזר דגזר לעיל גדולה אטו קטנה היינו משום דסבר דחזרת קטנה שהגדילה אינה חזרה דאין אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום וכשבועל על דעת קדושי' הראשונ' בועל ומ"ה גזר בגדולה דעלמא והוה ס"ד לגזור צרתה אמטולת' אי לאו דהוי גזירה לגזירה אבל כרבנן לית' להאי חששא דאינהו סברי אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם קידושין ולדידי' ליכא למיגזר כלום לא בדידה ולא בצרתה וה"ה בגדול' ליכא לגזור בצרתה כלום כדברי רב אלפ"ס ז"ל וזו מחלוקת בירושלמי ורבו שם המתירי' ואפי' האוסרי' שם לא אסרו משום גזירה כלום אלא מפני שעשו קטנה קנוייה ומשויירת ואנן הא אסיקנ' לקמן דקטנה קנויי' ואינה קנוייה הילכך לד"ה מותרת אפי' בקטנה וכ"ש צרתה וכ"ש צרת גדולה:
Ritva on Yevamot 109a · Sefaria
Meiri
וכן המגרש את היתומה ר"ל שהיתה בת מיאון והחזירה מותרת ליבם שהרי גירושיה וחזרתה במדה אחת הם וזו וזו אינן גמורין וכל שכן אם החזירה משגדלה ור' אליעזר אוסר אף בהחזירה כשהיא גדולה ומשום גזירה דהחזירה כשהיא קטנה והלכה כתנא קמא אבל קטנה שהשיאה אביה וגירשה שנעשית עכשו יתומה בחיי האב והחזירה כשהיא קטנה ומת בעודה קטנה אסורה ליבם שהרי גירושיה היו גירושין גמורין וחזרת נשואיה אינן נשואין גמורים והרי מדת גרושת אח שבה מרובה על מצות יבום וחולצת ולא מתיבמת והוא שאמרו בבריתא מודים חכמים לר' אליעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה שהיא כיתומה בחיי האב והחזירה שאסורה ליבם מפני שגירושיה גירושין גמורין ונעשית אשת אח גמורה וחזרתה אינה חזרה גמורה להזקיקה ליבום גמור ודוקא בגירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה אבל אם החזירה כשהיא גדולה שנמצאת אף חזרתה חזרה גמורה או החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו שנמצא אישות שלה גמור בשעת מיתה מותרת ליבם ששעת מיתה מפלת ליבום כמו שהתבאר ואע"פ שר' אליעזר חולק אף בזו לומר שחולצת ולא מתיבמת הלכה כרבנן ובגמרא שאלו בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והחזירה שאסורה ליבם לרבנן בשהחזירה כשהיא קטנה ולר' אליעזר אף בהחזירה כשהיא גדולה צרתה מהו ולא נשאלה אלא לר' אליעזר שגזר החזירה כשהיא גדולה אטו החזירה כשהיא קטנה ושאל בה אם צרתה מיהא מותרת להתיבם והשיבו היא גופה גזירה כלומר שלא נאסרה אלא מגזירת החזירה כשהיא קטנה והיאך נגזור בצרתה אטו דידה אלא צרתה מותרת ויש פוסקים דדכותה לרבנן בהחזירה כשהיא קטנה אע"פ שאסורה מפני שגירושיה גמורין וחזרתה אינה גמורה שצרתה מותרת ואע"ג דהכא ליכא למימר היא גופה גזירה דאיהי גופה מן התורה אסירא ובכרת היא מכל מקום כל דשרי ר' אליעזר בהחזירה כשהיא גדולה שרו רבנן בהחזירה כשהיא קטנה וכן נראה דעת גדולי הפוסקים ובקצת הלכות נמצאת כן להדיא ואף לגדולי הדורות ראיתיה כן בשם תלמוד המערב אלא שלא נתחוורו לי הדברים ומכל מקום עקר הדברים ומה שהסכימו בו רוב מפרשים הוא שכל שהחזירה כשהיא קטנה צרתה חולצת ולא מתיבמת חולצת דהא מדאוריתא כמאן דלא אהדרה היא וצרתה מדאוריתא בת חליצה ויבום היא ואין להתירה לשוק בלא חליצה אבל לא מתיבמת הואיל והיא גופה אסורה ליבם מן התורה אחר שגירושיה גמורין ואין חזרתה גמורה גזרינן צרתה אטו היא ואין כאן אלא חדא גזירה אלא שחליצת הצרה פוטרת את היתומה אבל אין חליצת היתומה פוטרת את הצרה ולענין ביאור יש שואלים לר' אליעזר אף כשהיא גופה אינה אלא מדרבנן צרתה היאך מתיבמת והרי זיקת שני יבמין אין איסורה אלא מדברי סופרים ואעפ"כ צרתה אינה מתיבמת ואיפשר שבזו הואיל ואיהי גופה לרבנן מיבמא צרתה לדידיה דין הוא שתיבם ובלקוטי גאונים ראיתי שנסתפקו בצרת שניה אם מתיבמת הואיל ואיהי גופה לא מיתסרא אלא מדרבנן או אינה מתיבמת כדין צרת זיקת שני יבמים ומכריעים בה שמותרת וכן כתבוה גדולי המחברים והדברים נראין דהא צרת מחזיר גרושתו מותרת והיאך מחמירין בצרת איסורי סופרים יותר מצרת חייבי לאוין ואע"פ שבצרת זיקת שני יבמים החמירו אין לנו בגזירותיהם אלא מה שנתגלה לנו והדברים רופפים:
זהו ביאור המשנה וכבר למדת פסק שבה מתוך דברינו ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
המשנה הששית והכונה בה בענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר שני אחים נשואים שתי אחיות קטנות מת בעלה של אחת מהן תצא משם אחות אשה וכן שתי חרשות גדולה וקטנה מת בעלה של קטנה תצא משם אחות אשה מת בעלה של גדולה ר' אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן רבן גמליאל אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלז משום אחות אשה ר' יהושע אומר אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה אמר הר"ם הלכה כר' אליעזר:
אמר המאירי שני אחים נשואים שתי אחיות קטנות ר"ל שהם ראויות למיאון ומת בעלה של אחת מהן תצא אלמנתו מזיקתו של זה משום אחות אשה שאם תאמר שאיסור אחות אשה שבה אינו איסור גמור הואיל וקטנה יתומה נשאת לו אף זיקתה של זו אינה זיקה גמורה והרי איסור אחות אשה שבה וחיוב זיקתה במדה אחת הן וכל שהם שוים אתי איסור אחות אשה ודוחה מצות יבום לגמרי וכן הדין בשתי חרשות ר"ל שנתקדשו לשני אחים שהרי נשואי שתיהן שוים ושתיהן אין נשואיהן של תורה וכן הלכה:
גדולה וקטנה ר"ל שהיו שתי אחיות יתומות אחת גדולה שנשואיה נשואי תורה ואחת קטנה שנשואיה אינן נשואי תורה ונישאו לשני אחים אם מת בעלה של קטנה תצא אלמנתו משום אחות אשה דהא אלימא איסור אחות אשה שבה טפי ממצות יבום אבל אם מת בעלה של גדולה שנמצאת עכשו הזיקה זיקה של תורה ואיסור אחות אשה אינו אלא מדרבנן ונשואי קטנה דרבנן לא אלימי לאפקועי זיקה דאוריתא והויא לה זו שתחתיו אחות זקוקה וכן ליבם את הגדולה בעוד שאחותה הקטנה תחתיו לא דהויא לה אחות אשה דרבנן ולחלוץ לה גם כן אי אפשר שהרי יאסרו שתיהן זו משום חלוצה וזו משום אחות חלוצה ולהוציא את הקטנה בגט וליבם את הגדולה גם כן אי אפשר דהויא לה אחות גרושה דרבנן ר' אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן ותעקור נשואיה לגמרי עד שפרח במיאוניה איסור אחות אשה מזו הגדולה ומיבם לה ואע"פ שאמרו לעולם יתרחק אדם מן המיאונין מיאון של מצוה שאני ואין אומרין הרי מכל מקום בשעת נפילה נראית כאחות אשתו שאין אומרין כן אלא באשה שלא מיאנה בבעלה ומת לו ואחר כך ממאנת ביבם שנראית כערוה בשעת נפילה אחר שלא מיאנה בבעלה כל ימי חייו אבל זו שממאנת בבעלה עוקרת היא נשואיה לגמרי ואם לא מיאנה עד שהגדילה הויא לה אחות זקוקה ומוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה רבן גמליאל אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין הגדולה עד שתגדיל הקטנה ותדור הקטנה עמו בהיתר ולכשתגדיל נעשו נשואיה נשואי תורה תצא אחותה משום אחות אשה וזה שמתירה לדור עמו ואינו חושש בה לאחות זקוקה אחר שאין זיקת אחותה נפקעת מפני שהוא סובר אין זיקה כלומר דלא אלימא זיקה ליאסר הקרובות מכח הזיקה כמו שהן אסורות מכח קדושין ומה שאמר שאחר שתגדיל תצא אחותה משום אחות אשה פירשוה בגמרא לכשתגדיל ותבעל ומפני שהוא סובר שהמקדש אחותה של יבמה נפטרה היבמה והלכה לה ואף זה כיון שבעל לאחר גדלותה נפטרה הגדולה ור' יהושע אומר אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו מפני שהוא סובר יש זיקה לאסור את שתחתיו מזיקת אחותה אחר שלא נפקעה זיקת אחותה ואי אפשר לבא עליה משתגדיל עד שתעשה באותה ביאה נשואה מן התורה שהרי אחות זקוקה וביאתה אסורה לעולם ואם שתמתין עד שתגדיל ולא תבעל אף זו אע"פ שהגדילה כל שלא בעל נשואין דרבנן נינהו אלא שאין יוצאה במיאון ואינם מפקיעים זיקה וליבם לגדולה או לחלוץ או להוציא את הקטנה בגט אי אפשר כמו שביארנו וללמדה שתמאן אין לו אי משום דסבירא ליה אפילו בכי הא דבשעת נפילה נעשית כאחות אשתו אי משום דמיאון ראוי להתרחק ממנו אף לדבר מצוה הילכך על כרחו מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה על זו אמרו אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו והלכה כר' אליעזר וכבר ביארנו שאם לא מיאנה הקטנה והגדילה בין שבעל אחר שהגדילה בין שלא בעל מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה שלא אמר ר' אליעזר מלמדין וכו' אלא היכא דאיפשר אבל הגדילה שאי אפשר במיאון אף הוא מודה לדברי ר' יהושע וכן כתבוה גאוני ספרד אבל כשהיא קטנה מלמדין אותה שתמאן ואם אינה ממאנת מוציאין אותה שהרי באיסור אחות זקוקה היא עומדת תחתיו ומכל מקום אין כופין אותו להוציא שמא תמאן ויותר בקרובותיה אבל אם הגדילה קודם שתמאן כופין אותו להוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה שהרי אין לה עוד תקנה במיאון ואם מתה היבמה קודם שתחלוץ מותר להחזיר את אשתו כמו שביארנו בפרק החולץ והמקדש אחות יבמה נאסרה לו הואיל ויש זיקה ומוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה וזה שאמרו בשומרת יבם שקדש אחיו את אחותה שאומרין לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה ומשום דקא סבר יש זיקה וכל שלא עשה אחיו מעשה הויא לה אחות זקוקתו ואעפ"כ כל שעשה אחיו מעשה מותרת לו התם הוא דאיכא תקנתא להאי במעשה של אחיו וכשעשה אחיו מעשה נפקעה זיקתו והותרה אחותה אבל כל שאין שם מי שיפקיע את הזיקה מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
כבר ידעת שמצות יבום קודמת למצות חליצה ואם כן זו שאמרו כאן לעולם ידבק אדם בשלשה דברים ואחת מהן החליצה לדעת אבא שאול נאמרה שהיה אומר הכונס את יבמתו לשום נוי או לשום ממון או לשום דבר אחר ר"ל שלא לכונת קיום המצוה הרי הוא כאלו פגע בערוה ומתוך כך היא חושש שמא יכניסנה לשום אחת מאלו ואין הלכה כמותו כמו שהתבאר ל"ט ב':
לעולם יהא אדם משתדל בהבאת שלום שבין אדם לחבירו וכמו שאמר דוד בקש שלום ורדפהו כלומר שיהא משתדל עליו הרבה וכדכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד:
Meiri on Yevamot 109a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא מודים חכמים לר"א כו' הרי היא כיתומה כו' והחזירה שאסורה ליבם מפני שגירושיה כו' עכ"ל בפ' המדיר מייתי תלמודא הך ברייתא וגרסינן בה והרי היא יתומה בחיי אב והחזירה שחולצת ולא מתייבמת מפני שגירושיה כו' והרא"ש כתב בשמעתין דהכי איתא הגירסא בתוספתא וכן כתב הראב"ד דבעיא חליצה ואע"ג דאסורה ליה מן התורה מ"מ בעיא חליצה משום דאיכא מאן דלא ידע בגירושין ואתי למשרי יבמה לשוק וסברא גדולה הוא כו' עכ"ל ויש לתמוה לפ"ז אמאי דחי תלמודא הא דקאמר עיפא טעמא דר"א הואיל ועמדה עליו שעה אחת באיסור מדתני ר"א אומר חולצת דהא איכא למימר לר"א נמי דחולצת משום דאיכא מאן דלא ידע בגירושין ואתי למשרי יבמה לשוק (א) דמהאי טעמא חולצת נמי יתומה בחיי אב לרבנן אע"ג דהויא ערוה דאורייתא וצ"ע:
שם ומי שרי והתני בר קפרא לעולם כו' מהא דירחיק אדם מן המיאון פריך אבל מהא דידבק בחליצה לא פריך דאל"כ מאי קא משני מיאון דמצוה שאני והיינו משום דאיכא מאן דפליג אאבא שאול בפרק החולץ וסבר דמצות יבום קודמת למצות חליצה:
Chidushei Halachot on Yevamot 109a · Sefaria
Gilyon HaShas
רש"י ד"ה קטנה שהשיאה וכו' וקבל אביה גיטה וכו' ע' קדושין מג ע"ב ברש"י ד"ה היא ואביה ובסנהדרין סט ע"א ברש"י ד"ה קנאה. וע' קידושין דף י ע"א תוד"ה ומקבל ושם מג ע"ב תוד"ה תנן התם:
Gilyon HaShas on Yevamot 109a · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא ומי שרי והתני בר קפרא כו' ויתרחק משלשה דברים מן המיאון וכו'. ברש"י במתני' נקט בדר"י, טעמא דמתרחק ממיאונין כדאמרינן בגמרא. וק"ל הא טעמא דריחוק מיאונין, דשמא לכי גדלה מתחרטא, והכא לר"י דליכא תקנה לה לא שייך דמתחרטא, דהא בלאו המיאון אסורה לו לעולם, ולמה תתחרט:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 109a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Yevamot, daf 109, Amud Aleph, about 464 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 128 words
Opens “וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר. וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת הַיְּתוֹמָה…”
- Segment 224 words
Opens “גְּמָ׳ אָמַר עֵיפָה: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר…”
- Segment 319 words
Opens “וְכִי תֵּימָא: הָכִי נָמֵי, וְהָתַנְיָא, מִשּׁוּם רַבִּי…”
- Segment 434 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי, הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: מְסַפְּקָא…”
- Segment 516 words
Opens “רָבָא אָמַר: לְעוֹלָם פְּשִׁיטָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּמִיתָה…”
- Segment 615 words
Opens “אַדְּרַבָּה: חֲזָרָה, כֵּיוָן דְּיָתְבָא תּוּתֵיהּ, אִית לֵיהּ…”
- Segment 732 words
Opens “רַב אָשֵׁי אָמַר: הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר,…”
- Segment 819 words
Opens “הַאי מַאי לְמֵימְרָא? פְּשִׁיטָא! אֶלָּא לָאו הָא…”
- Segment 930 words
Opens “תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב אָשֵׁי: מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי…”
- Segment 1037 words
Opens “בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁגֵּירְשָׁהּ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה…”
- Segment 1117 words
Opens “בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: צָרָתָהּ, מַהוּ?…”
- Segment 1234 words
Opens “וְהָא תַּנְיָא, מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרוּ: הִיא…”
- Segment 1333 words
Opens “מַתְנִי׳ שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת קְטַנּוֹת,…”
- Segment 1412 words
Opens “מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:…”
- Segment 1518 words
Opens “רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם מֵיאֲנָה — מֵיאֲנָה,…”
- Segment 1620 words
Opens “רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אִי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ,…”
- Segment 1734 words
Opens “גְּמָ׳ וּמִי שְׁרֵי? וְהָתָנֵי בַּר קַפָּרָא: לְעוֹלָם…”
- Segment 1836 words
Opens “גּוּפָא. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא: לְעוֹלָם יִדְבַּק אָדָם…”
- Segment 196 words
Opens “בַּהֲבָאַת שָׁלוֹם, דִּכְתִיב: ״בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרׇדְפֵהוּ״,…”
Sages named on this page
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Yevamot 109a · Segment 4 — “אָמַר אַבָּיֵי, הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי…”
Original text
וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר. וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת הַיְּתוֹמָה וְהֶחְזִירָהּ — מוּתֶּרֶת לַיָּבָם. וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר. קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ, וְנִתְגָּרְשָׁה — כִּיתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב. וְהֶחְזִירָהּ — דִּבְרֵי הַכֹּל אֲסוּרָה לַיָּבָם.
but Rabbi Elazar prohibits this. Likewise, with regard to one who divorces an orphaned minor girl whose mother and brothers married her off and remarries her and subsequently dies, she is permitted to the yavam in levirate marriage, and Rabbi Elazar prohibits it. A minor girl whose father married her off, in which case the marriage is valid by Torah law, and who was subsequently divorced while she was still a minor is like an orphan during the lifetime of her father, as he no longer has the right to marry her off, and she cannot become fully married because she is a minor. And if the husband remarries her while she is still a minor and then dies childless, everyone agrees that she is forbidden to the yavam and may not enter into levirate marriage.
גְּמָ׳ אָמַר עֵיפָה: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר — הוֹאִיל וְעָמְדָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת בְּאִיסּוּרָא. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְעֵיפָה: אִי הָכִי, חֲלִיצָה נָמֵי לָא תִּיבְעֵי!
GEMARA: The Sage Eifa said: What is the reasoning of Rabbi Elazar, who prohibits a man from entering into levirate marriage with a woman whom his brother had divorced and remarried? It is because she was forbidden to him at one time; when the first brother divorced her, she became forbidden to the second brother due to her status as the first brother’s ex-wife. A husband’s relatives are forbidden to the wife even after death or divorce. However, the mitzva of levirate marriage grants a special exemption from the prohibition against marrying one’s brother’s wife. In this case, if the first brother had died while they were still divorced, the mitzva of levirate marriage would not have applied, and she would have been forbidden to him. The Sages said to Eifa: If that is so, she should also not require ḥalitza , since she is a forbidden relative.
וְכִי תֵּימָא: הָכִי נָמֵי, וְהָתַנְיָא, מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרוּ: חוֹלֶצֶת! אֶלָּא אָמַר עֵיפָה: רַבִּי אֶלְעָזָר לָא יָדַעְנָא מַאי טַעְמָא.
And if you would say: Indeed, Rabbi Elazar also exempts her from ḥalitza , isn’t it taught in a baraita : It was said in the name of Rabbi Elazar that she performs ḥalitza ? Rather, Eifa said: I do not know the reason for the opinion of Rabbi Elazar.
אָמַר אַבָּיֵי, הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי מִיתָה מַפֶּלֶת, אִי נִשּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים מַפִּילִים. אִי מִיתָה מַפֶּלֶת — הָא רַמְיָא קַמֵּיהּ לְיִיבּוּם, אִי נִשּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים מַפִּילִים — הָא עָמְדָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת בְּאִיסּוּר.
Abaye said: This is the reasoning of Rabbi Elazar: He is uncertain whether the death of the husband determines that she is a candidate for levirate marriage, or whether the original marriage determines it. In other words, he is uncertain as to whether the obligation to perform levirate marriage is established only at the death of one’s brother or already from the beginning of the brother’s marriage. If death determines that she is a candidate for levirate marriage, then she has happened before him for levirate marriage, as she is the wife of his childless brother who died. If the original marriage determines that she is a candidate for levirate marriage, then she was forbidden to him for a time as his brother’s ex-wife and is consequently exempt from levirate marriage. According to Rabbi Elazar, it is due to this uncertainty that the brother may not enter into levirate marriage yet must perform ḥalitza .
רָבָא אָמַר: לְעוֹלָם פְּשִׁיטָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּמִיתָה מַפֶּלֶת, וּמִיהוּ הַכֹּל בְּקִיאִין בְּגֵירוּשִׁין, וְאֵין הַכֹּל בְּקִיאִין בַּחֲזָרָה.
Rava said: Actually, it is obvious to Rabbi Elazar that death determines that she is a candidate for levirate marriage. However, everyone is well informed with regard to divorces. Everyone knows that the woman was divorced, while not everyone is well informed with regard to remarriage, and they do not necessarily know that she remarried him. Therefore, there is concern that people will mistakenly think that one entered into levirate marriage with his brother’s ex-wife.
אַדְּרַבָּה: חֲזָרָה, כֵּיוָן דְּיָתְבָא תּוּתֵיהּ, אִית לֵיהּ קָלָא! מִי לָא עָסְקִינַן דְּאַהְדְּרַהּ בְּאוּרְתָּא וּשְׁכֵיב בְּצַפְרָא.
The Gemara argues against this point: On the contrary, her return to her former husband, since she is living with him, generates publicity, so that it is known that they are remarried. The Gemara answers: Are we not dealing even with a case in which he remarried her in the evening and died in the morning? In this instance and others like it, not everyone would know that he remarried her, and they will think that the brother took his deceased brother’s ex-wife in levirate marriage. In order to avoid such situations, Rabbi Elazar decreed that she is always forbidden.
רַב אָשֵׁי אָמַר: הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּגָזַר הָנֵי מִשּׁוּם יְתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב וְהֶחְזִירָהּ. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּרְשָׁה, כִּיתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב. וְהֶחְזִירָהּ — דִּבְרֵי הַכֹּל שֶׁאֲסוּרָה לַיָּבָם.
Rav Ashi said: This is the reasoning of Rabbi Elazar: He decreed to prohibit levirate marriage with these, i.e., women who were divorced and remarried, due to the case of a girl who is considered an orphan in the lifetime of her father, who was divorced by her husband and he subsequently remarried her. If a minor girl was married off by her father and was subsequently divorced, she is no longer subject to her father with regard to marriage and divorce, but because she is a minor, any marriage she enters into is by rabbinic rather than by Torah law. The Gemara comments: So too, this is reasonable based on what was taught in the latter clause of the mishna: A minor girl whose father married her off and who was subsequently divorced while she was still a minor, is like an orphan during her father’s lifetime. And if the husband remarries her while she is still a minor and then dies, everyone agrees that she is forbidden to the yavam and may not enter into levirate marriage.
הַאי מַאי לְמֵימְרָא? פְּשִׁיטָא! אֶלָּא לָאו הָא קָא מַשְׁמַע לַן, טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּגָזַר הָנָךְ מִשּׁוּם הַאי. שְׁמַע מִינַּהּ.
What is the purpose of stating this halakha ? It is obvious. Rather, is it not teaching us Rabbi Elazar’s reason for decreeing that these women who were divorced and remarried are forbidden due to that woman, the girl who is considered an orphan in the lifetime of her father? The Gemara concludes: Learn from here that this is his reason.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב אָשֵׁי: מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי אֶלְעָזָר בִּקְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּרְשָׁה — הֲרֵי הִיא כִּיתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב, וְהֶחְזִירָהּ — שֶׁאֲסוּרָה לַיָּבָם, מִפְּנֵי שֶׁגֵּירוּשֶׁיהָ גֵּירוּשִׁין גְּמוּרִין, וְאֵין חֲזָרָתָהּ חֲזָרָה גְּמוּרָה.
The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Ashi: The Rabbis concede to Rabbi Elazar concerning a minor girl whose father married her off and who was divorced, that she is like an orphan in the lifetime of her father, and that if her husband remarried her, she is forbidden to the yavam , because her divorce was a full-fledged divorce by Torah law while her remarriage was not a full-fledged remarriage, as she was still a minor. This implies that Rabbi Elazar’s ruling is prompted by the case of a girl who is like an orphan in her father’s lifetime and that this was the reason for his decree.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁגֵּירְשָׁהּ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה וְהֶחְזִירָהּ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה. אֲבָל גֵּירְשָׁהּ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה וְהֶחְזִירָהּ כְּשֶׁהִיא גְּדוֹלָה, אִי נָמֵי הֶחְזִירָהּ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה וְגָדְלָה אֶצְלוֹ וָמֵת — אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַיבֶּמֶת. מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרוּ: חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.
The baraita continues: In what case is this statement said? In a case where he divorced her while she was a minor and he remarried her while she was still a minor. But if he divorced her while she was a minor and remarried her when she was already an adult, or if he remarried her while she was a minor and she matured to legal adulthood while with him, and he subsequently died, she may either perform ḥalitza or enter into levirate marriage. It was said in the name of Rabbi Elazar: She must perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage, since he decreed that all remarried women may not enter into levirate marriage due to the case of one who is like an orphan in her father’s lifetime.
בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: צָרָתָהּ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: הִיא גּוּפַהּ גְּזֵירָה, וַאֲנַן נֵיקוּם וְנִיגְזוֹר גְּזֵירָה לִגְזֵירָה?
Rava asked Rav Naḥman: What is the halakha with regard to the rival wife of a girl whose husband remarried her, according to Rabbi Elazar? Is the girl regarded as a forbidden relative to the extent that even her rival wife may not enter into levirate marriage? He said to him: She herself is forbidden due to a rabbinic decree, as explained already. And will we then proceed to issue a decree to prevent violation of a decree? Accordingly, her rival wife is permitted to enter into levirate marriage.
וְהָא תַּנְיָא, מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרוּ: הִיא וְצָרָתָהּ חוֹלֶצֶת. הִיא וְצָרָתָהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא לָאו: אוֹ הִיא אוֹ צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת? לָאו תָּרוֹצֵי קָמְתָרְצַתְּ, תָּרֵיץ הָכִי: הִיא — חוֹלֶצֶת, צָרָתָהּ — אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַיבֶּמֶת.
The Gemara challenges: Isn’t it taught in a baraita : It was said in the name of Rabbi Elazar: Both she and her rival wife must perform ḥalitza ? The Gemara asks: Would it enter your mind to say: She and her rival wife? Why should two women from the same household perform ḥalitza ? Ḥalitza performed by one of them exempts the other. Rather, should it not say: Either she or her rival wife must perform ḥalitza , but even the rival wife may not enter into levirate marriage. The Gemara responds: Are you not emending the mishna? If so, emend it as follows: She can only perform ḥalitza ; her rival wife may either perform ḥalitza or enter into levirate marriage.
מַתְנִי׳ שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת קְטַנּוֹת, וּמֵת בַּעְלָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן — הַלֵּזוּ תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת. גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה, מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל קְטַנָּה — תֵּצֵא הַקְּטַנָּה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.
MISHNA: If two brothers are married to two minor sisters, and the husband of one of them dies childless, this widowed girl shall be exempt from levirate marriage due to her status as a forbidden relative, as one is prohibited from marrying the sister of his wife. The same halakha applies to two deaf-mute women, whose status is like that of two minors in this matter, as their marriages are valid by rabbinic law. And if two brothers were married to two sisters, one of them an adult and the other a minor, and the husband of the minor dies, the minor shall leave due to her status as the sister of a wife, as in the first case in the mishna.
מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ.
But if the husband of the adult dies, it generates a Torah obligation of levirate marriage, which is not abrogated by the rabbinic prohibition proscribing the yevama as his wife’s sister. This prohibition is by rabbinic law, because marriage to a minor is rabbinic in origin. What does one do under such circumstances? Rabbi Eliezer says: We instruct the minor, i.e., his wife, to refuse him, so that her marriage is dissolved and he may then enter into levirate marriage with her adult sister, the widow of his childless brother.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם מֵיאֲנָה — מֵיאֲנָה, וְאִם לָאו — תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל, וְתֵצֵא הַלֵּזוּ מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.
Rabban Gamliel says: If the minor refuses of her own accord, her refusal is valid. And if not, she should wait until she reaches majority, whereupon her marriage is valid by Torah law, and that widowed adult sister shall be exempt from levirate marriage due to her status as the sister of a wife.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אִי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ, אִי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו. מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט — וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.
Rabbi Yehoshua says: When the brother married to the adult sister dies, leaving the brother married to the minor, woe [ ee ] to him for his wife, woe to him for his brother’s wife. Under these circumstances, he loses both women: He must release his own wife with a bill of divorce and his brother’s wife by performing ḥalitza . He cannot stay married to his wife because she is the sister of his yevama , and he cannot enter into levirate marriage with the yevama even after divorcing his wife, because the yevama is his wife’s sister. The principle that one is completely absolved from levirate marriage when the potential yevama is a forbidden relative does not apply because Torah law does not recognize his marriage to his minor wife. That marriage’s rabbinic sanction does not suffice to render the yevama , his wife’s sister, a forbidden relative who is not a candidate for levirate marriage.
גְּמָ׳ וּמִי שְׁרֵי? וְהָתָנֵי בַּר קַפָּרָא: לְעוֹלָם יִדְבַּק אָדָם בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, וְיִתְרַחֵק מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים. יִדְבַּק בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: בַּחֲלִיצָה, וּבַהֲבָאַת שָׁלוֹם, וּבַהֲפָרַת נְדָרִים. וְיִתְרַחֵק מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים: מִן הַמֵּיאוּן, וּמִן הַפִּקְדוֹנוֹת, וּמִן הָעֵרְבוֹנוֹת! מֵיאוּן דְּמִצְוָה שָׁאנֵי.
GEMARA: The Gemara inquires about Rabbi Eliezer’s suggestion to instruct the minor to refuse: Is it permitted to instruct her to refuse? Doesn’t bar Kappara teach: A person should always cling to three things and distance himself from three things. He should cling to three things: To ḥalitza rather than levirate marriage, to bringing about peace, and to the nullification of vows. And he should distance himself from three things: From refusal; and from accepting deposits, as he is then responsible for them; and from serving as a guarantor. The Gemara answers: A refusal for a mitzva is different, as this refusal is performed to allow the mitzva of levirate marriage to be fulfilled with the other sister.
גּוּפָא. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא: לְעוֹלָם יִדְבַּק אָדָם בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: בַּחֲלִיצָה — כְּאַבָּא שָׁאוּל, דְּתַנְיָא, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ לְשֵׁם נוֹי, לְשֵׁם אִישׁוּת, לְשֵׁם דָּבָר אַחֵר — כְּאִילּוּ פּוֹגֵעַ בְּעֶרְוָה, וְקָרוֹב בְּעֵינַי לִהְיוֹת הַוָּלָד מַמְזֵר.
§ The Gemara explains the details of the matter itself. Bar Kappara taught: A person should always cling to three things: To ḥalitza ; this is in accordance with the opinion of Abba Shaul, as it is taught in a baraita : Abba Shaul said: One who marries his yevama for her beauty, or for the sake of matrimony because he wants to be married to her, or for some other reason, such as her money, it is as if he is having intercourse with a woman forbidden to him, and in my eyes it is almost as if his offspring were a mamzer . Therefore, it is preferable that one performs ḥalitza and avoids sin.
בַּהֲבָאַת שָׁלוֹם, דִּכְתִיב: ״בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרׇדְפֵהוּ״,
One should cling to bringing about peace, as it is written “Seek peace and pursue it” (Psalms 34:15).