Commentary page
Sotah 6a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSotah 6a
Sotah 6a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 398 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מי קא רמינן עליה למינסבה בעל כרחיה דאילו ליבם אמרינן ליה מצות יבום קודמת למצות חליצה אבל בהא אסור למימר ליה וממילא אשמועינן קרא דאסור ליבמה דלא שייך בה יבום והויא כאשת אח שלא במקום מצוה:
הכתוב קראו אחר למי שנושאה ואת אמרת תתיבם ותרמי עליה בעל כרחיה:
נישאת לאחר שגרשה ראשון שמצא בה ערות דבר וניסת כו' לא תתיבם דהשתא נמי אחר הוא ואין בן זוגו של ראשון אם ישאנה וקרמית לזה עליה במצות יבום:
גביה דהאי אחר אחיו של זה:
בשם טוב הוה קיימא ואיכא למימר הדרה בה ואין קרוי אחר אלא הנושאה מתוך אלמנות או גירושין על מי שקלקלה תחתיו:
רבא אמר האי דקתני מתניתין ולא מתייבמת ק"ו דאם נאסרת בסתירה זו במותר לה בבעלה שהיה מותר לה ונתקלקלו עכשיו הנישואין ליאסר עליו:
באסור לה דהיינו יבמה שהוא אסור לה בחיי בעלה לא כל שכן שנאסרו נשואי הראשון שלא להתייבם מכח אותן הנישואין:
שקדש את אלמנה שהיא אסורה עליו:
26 more comments on this page.
Rashi on Sotah 6a · Sefaria
Tosafot
מי קא רמינן עליה בעל כרחיה הכא הוה מצי למיפרך כדפריך לבסוף דאמר אלא מעתה נשאת לאחר ומת בלא בנים לא תתייבם דלא נסתריה לביתיה:
אשת כהן שנאנסה וא"ת אמאי לא תני לה בפרק יש מותרות (יבמות דף פד.) גבי אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן יש לומר הא תני ליה חייבי לאוין וזו מחייבי לאוין כדאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נו:) הכל היו בכלל אחרי אשר הוטמאה וגו' והכי מתרץ התם דפריך מפצוע דכא אבל יש לתמוה אמאי לא פריך הכא ישראל שנשא כשרה ונעשה פצוע דכא ויש לו אח כשר דדמי למתני' מאי הוי ליה לתרוצי:
האומרת טמאה אני לך אי קשיא בשלהי מס' נדרים (דף צ:) דפליגי רבה ורב ששת באומרת טמאה אני לך דרב ששת אומר אוכלת בתרומה וכו' תריץ דהכא מיירי אחר קינוי וסתיר' דרגלים לדבר אפילו רב ששת מודה והכי מפרש לה בירושלמי:
ושבאו לה עדים ואמרו שנטמאה מספקא לרבי אי דוקא נקט עדים שנים אבל עד אחד לא מהימן דמוקמינן ליה בגמרא דמיירי לאחר ששתתה דדוקא קודם ששתתה האמינה תורה לעד אחד ורב ששת דאמר בגמרא סוטה שיש לה עדים במדינת הים דאין המים בודקין אותה דוקא עדים נקט ולא עד א' או דילמא כיון דהאמינה תורה לעד אחד אחר קינוי וסתירה ליכא חילוק בין אחד לשנים מיהו מסתברא דה"ה לעד אחד כדעולא דאמר בפרק מי שאמר (לקמן סוטה דף לא:) כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים:
אם אתה אומר זכות תולה מדחה אתה את המים וא"ת לרב ששת דאמר בין לרבי בין לרבנן מתנוונה א"כ אהיכא קאי ר"ש דאמר מדחה אתה והלא יראו דמתנוונת והיאך יוכלו להוציא שם רע על הטהורות ששתו כשלא יתנוונו יש לומר הנשים העומדות משום ייסור ולא יהא ניכר לאלתר כשעומדת בעזרה נתנוונה יוציאו שם רע והבועל יגיד להם שקלקל עמה ולא ידעי שזו מתנוונת אי נמי לא יתלו נוונווה במים המרים וכן היא לא תתלה במים המרים אלא בחולי אחר:
Tosafot on Sotah 6a · Sefaria
Meiri
המשנה השניה והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר אלו אסורות מלאכול בתרומה האומרת טמאה אני לך ושבאו עדים שהיא טמאה והאומרת איני שותה ושבעלה אינו רוצה להשקותה ושבעלה בעלה בדרך כיצד הוא עושה לה מוליכה לבית דין שבאותו המקום ומוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך ר' יהודה אומר בעלה נאמן עליה אמר הר"ם פי' אמרו ושבאו לה עדים שהיא טמאה אחר שתיתה מים המרים אולם קודם שתיית מי המרים הנה זה מבואר ואשר התחיב שלא השחיתו אותה לפי שמי המרים לא ימיתו אלא למי שלא התפרסם זנותה בשום פנים אולם אם היו עדים ידעו שזנתה ואפילו היו במדינת הים הנה לא ימיתו אותה מי המרים והיותם תלמידי חכמים אשר יודיעוהו האסור וימנעוהו מלבא עליה ואמר ר' יהודה אחר שבעלה נאמן עליה בנדותה אשר היא אסור כרת איך שלא יהיה נאמן על אסור לאו לבד וחכמים אומרים לקלות האסור יתחזק עליו יצר הרע ואין הלכה כר' יהודה:
אמר המאירי אלו אסורות לאכול בתרומה ר"ל אם היתה אשת כהן מחמת חשש זונה והוא שכבר ביארנו במשנה ראשונה שכל שקנא לה ונסתרה אסורה בתרומה עד שתבדק ובא עכשו לומר שכל שבדיקתה נפקעת אסורה בתרומה ושיש שאף לאחר בדיקה אסורה בתרומה והוא שאמר האומרת טמאה אני כלומר שקנא לה ונסתרה ואינה רוצה לשתות אלא שאומרת הן נטמאתי בסתירתי שאינה שותה אלא שנאסרת על בעלה ובתרומה ותצא בלא כתובה:
ושבאו לה עדים שהיא טמאה ר"ל אחר ששתת מים המרים באו עדים שנטמאה בסתירתה שכל שבאו עידי טומאה אף לאחר ששתת אין המים בודקין אותה אחר שנתברר זנותה ואין אומרים שמאחר שנקתה תהא בדיקת המים מכחשת העדות שאין לך דבר שעומד בפני עדות ברורה וזה שלא בדקוה המים שמא זכות תלה לה שהזכות תולה כמו שיתבאר או שמא לא היה הוא מנוקה מעון ר"ל שבא עליה אחר סתירתה ואין צריך לומר אם באו עידי טומאה קודם השקאה:
והאומרת איני שותה ר"ל שאומרת טהורה אני אלא שאעפ"כ איני מוסרת עצמי לסכנה שאף זו אין כופין אותה אלא שנאסרה לבעלה ותצא בלא כתובה וכן אם רצתה היא לשתות ובעלה אינו רוצה להשקותה שאין כופין אותו אלא שאסורה עליו ומ"מ זו מיהא לא הפסידה כתובתה אלא נוטלת כתובתה ויוצאה וכן אם בא עליה בעלה בדרך כשהיה מוליכה לבית דין הגדול והוא הדין במקום אחר כל שבעלה אחר שנסתרה אלא שדבר בהווה שכל שבא עליה אחר שקנא לה ונסתרה אינה שותה ואסורה לו לעולם אלא שאף זו לא הפסידה כתובתה ולימד על כל אלו שמאחר שנאסרו לו נאסרו לתרומה:
ואמר אחר כן כיצד הוא עושה כלומר מאחר שביאתו עליה אחר סתירה מפקעת בדיקת המים היאך הוא עושה כשרוצה להוליכה בבית דין הגדול ואי אפשר לאש בנערת שלא תהבהב אלא הוא בא תחלה לבית דין שבעירו ומברר בפניהם קנויו וסתירתה ושהיא טוענת שהיא טהורה ומתוך כך רוצה להשקותה ובית דין מקבלים עדותם ומוסרין לה שני תלמידי חכמים שילכו עמה שישמרוה שלא להיות בעלה בא עליה שהרי נאסרה עליו עד שתשתה ומוליכין אותה לבית דין הגדול שבירושלים שאין משקין את הסוטה אלא בבית דין של שבעים ואחד כמו שביארנו במקומו:
רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה כלומר לומר שלא בא עליה ומשקין אותה ופירשו טעמו בגמ' שאם האמינוהו בנדה שהיא בכרת כל שכן בסוטה שהיא בלאו ולתנא קמא מיהא היא הנותנת דנדה חמירא ליה וסוטה קילא ליה וכן שהנדה יש לה היתר ואין יצרו רדוף עליה כל כך בשעת האיסור והלכה כתנא קמא:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
אע"פ שביארנו שאם באו עדים לאחר ששתת אין המים בודקין אותה אחר כן מ"מ כל שלא באו העדים המים בודקין אותה אע"פ שיש בעולם עדים היודעים ולכשיבאו מיהא אין אומרים היאך לא בדקוה שמא זכות היה תולה לה כמו שביארנו שקצת זכיות תולין לה שלא תמות מיד אלא שמתנונה והולכת ומתה באותם חליים המיועדים לה לסוף שנה או שנתים או שלש שנים ואף בתוך כך אינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנונה והולכת עד שתמות באותה מיתה ואפילו לא ראינוה מתנונה שמא אין האיש מנוקה מעון או שמא אף הזכות תולה שלא להתנונות עדין וכדעת חכמים ויש פוסקין שאם יש עדים במדינת הים אין המים בודקין את אשתו ומתניתין כותיה דרב ששת אלא ששיטת הסוגיא מוכחת כדברינו:
Meiri on Sotah 6a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה אשת כהן שנאנסה כו' גבי אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן כו' עכ"ל כצ"ל דבאשת כהן שנאנסה איירי דמותרות ליבמיהן ואהא הוצרכו להביא מפרק הבע"י דהוי בכלל חייבי לאוין דהכל היו בכלל כו' אבל הנך דמתניתין דלא תני לה התם גבי אסורות לבעליהן ואסורות ליבמיהן פשיטא להו דהוה בכלל חייבי לאוין ודו"ק:
בפירש"י בד"ה שקדש את האלמנה שאסורה עליו עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה לא תתייבם מכח ק"ו זה אם נאסרה כו' ולקמן מפרש כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן וק"ל:
Chidushei Halachot on Sotah 6a · Sefaria
Shita Mekubetzet
אשת כהן שנאנסה ואף על גב דאשת פצוע דכא מותרת להתיבם אפילו נפצע אחר שנשא ונאסרה במותר לה כדמוכח ביבמות פרק יש מותרות. האי קל וחומר לא שייך אלא היכא שמחמת קלקול שאירע באשה נאסרה במותר לה כגון סוטה ומחזיר גרושתו דפרק קמא דיבמות. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכן כתבו התוס' שם (דף פ"ד ע"ב) וכן כתב בתוספי הרא"ש שם. ומה שכתב כאן כדמוכח ביבמות עיין מה שכתב מורנו הר"ב זרע יצחק ז"ל בחידושיו שם בתוס' ותבין עיין שם. צעיר אי"ן :
מתניתין האומרת וכו' והוא הדין דאסורה לבעלה כראמר (לקמן) במתניתין אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאה. ותימה האמרינן בנדרים בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך וכו'. חזרו לומר וכו' האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה ואינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר. ובירושלמי פליגי בה דגרסינן בירושלמי מתניתין כמשנה ראשונה דתנינן תמן בראשונה היו אומרים שלוש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך השמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים. אמר ר' אבין אפילו תימא משנה אחרונה מכל מקום יש רגלים לדבר ולכך לא חיישינן שמא עיניה נתנה באחר. ומהאי טעמא נמי אסורה הכא בתרומה אפילו יש לה בנים ולא שרינן לה כדי שלא נוציא לעז על בניה. הרא"ש ז"ל. ועוד יש לומר הא דקאמר התם דמותרת לאכול בתרומה היינו לרב ששת משום דאיירי באונסין דאשת כהן דלא פשעה אבל הכא מיירי ברצון דקינא לה ונסתרה (א"נ) אם כן נבעלה ברצון ומשום הכי אמרינן דאסורה לאכול בתרומה. האי ועוד יש לומר צריך לומר שהוא לקושית התוס' דאלו הרא"ש אאיסורא דבעל קאי ולכן הציע הרא"ש בראש אמי"ר דהוא הדין דאסורה לבעל וכו'. ודלא כמו שפירש הר"ב פני משה בירושלמי דאתרומה קאי עיין שם דהא לא תנן תרומה. ופלוגתא דאמוראי סוף נדרים בירושלמי עיין שם. ומה שכתב התוס' כאן הכי מפרש לה בירושלמי רוצה לומר על קושיא אחרת. צעיר אי"ן :
ונסתרה והיא נטמאה טומאה דליכא דידע בה לאפוקי הא דהא ודאי ידעי בה כך כתוב בכל הספרים. ורש"י פירש דמועד אין בה קדריש. וקשה דאין דרך התלמוד להחסיר הפסוק שעיקר הדרשה בא ממנו. ועוד שכבר דרשינן פסוק זה לומר שעד אחד נאמן בטומאה. ונראה לי לפרש דמונסתרה והיא נטמאה קדריש דמשמע דטומאתה בסתר וליכא אלא עדי סתירה למעוטי היכא דאיכא עדי טומאה. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ובכן אתי שפיר מה שהקשה המשנה למלך ז"ל (פ"ג דסוטה דין כ"ג) להרמב"ם רעד אחד בטומאה לאחר שתיה אינו אוסרה עליו דרב ששת מונסתרה וגו' יליף דבעינן שני עדים. ואתי שפיר תו מה שהקשה שם לתוס' עיין שם שהתוס' מפרשי כהרא"ש וסבירא להו דמונסתרה משמע שהטומאה נסתרה לגמרי אפילו מעד אחר ולא בעינן דומיא דעדי סתירה. צעיר אי"ן :
אי נימא מקמיה דתשתה זונה היא פירש רש"י ופשיטא דאסורה בתרומה דהא תנא ליה רישא האומרת טמאה אני. וקשה דאם כן הוה ליה למימר הא תני ליה רישא. אלא הכי פריך זונה היא וזונה אסורה בתרומה. והכי אמר לקמן פרק כשם (סוטה דף כ"ט ע"א) תרומה נמי לא תיבעי קרא שהרי עשה בה ספק זונה כזונה. וכן בקידושין (דף ע"ז ע"ב) אמר דחללה חמורה מגרושה דאיתוסף בה איסור תרומה וזונה הוי איסור מוסיף הואיל ושם זנות פוסל בישראל אלמא דזונה אסורה בתרומה כמו חללה. ותימה מנא ליה דאסורה בתרומה. וי"ל דהא דמשמע בכל דוכתא דזונה פסולה בתרומה אין שם זנות גורם לה ליפסל אלא נפקא ליה מדאמר קרא כי תהיה לאיש זר דדרשינן כיון שנבעלה לפסול לה נפסלה. וחייבי כריתות אפילו הנך דלא הוו זר אצלה מעיקרא כיון דחמירי נפקי שפיר מלאיש זר. וקשיא לי אכתי מאי פריך זונה היא ומהיכא פשיטא ליה כוליה האי רזונה אסורה לאכול בתרומה דלא ליבעי ליה למתנייה במתניתין. ונ"ל דהכי פריך זונה היא ואפילו בלא קנוי וסתירה נאסרת בשני עדים ואי מקמיה דתשתה שני עדים למה בער אחד בתר קנוי וסתירה סגי. עיין מה שכתבו התוס' לקמן (סוטה דף כ"ט) וביבמות (דף ס"ח ע"ב). ומאי דמספקא להו להתוס' כאן ומסתברא להו דעד אחד סגי להרא"ש פשיטא ליה דבעינן שני עדים. וכן דעת הרמב"ם (פ"ג דסוטה הלכה כ"ג) ועיין מה שכתב המשנה למלך ז"ל שם. צעיר אי"ן :
והא אימור זכות תלה לה ותימה דלא קאמר אימור בעלה בא עליה דתו לא בדקי לה מיא ואהא לא מצי רב ששת לאיפלוגי. וי"ל דמשום הך חששא לא מכשרינן להו לעדים דודאי לרבנן שמוסרים לו עדים ליכא למיחש שמא בא עליה בדרך ולר"י נמי דאמר בעלה נאמן עליה ליכא למיחש שמא בא עליה דאם כן למה היה משקה אותה מאחר שאומרים לו שאין המים בודקין אותה אם בא עליה. ועל כרחך בהא לא תלינן דאי לא תימא הכי אם כן לרב ששת אתה מוציא שם רע על הטהורות שיאמרו טמאות היו אלא שבעלה בא עליה. דעל כרחך (מאי) ודאי אמר רב ששת בהא דאין המים בודקין אותה (כי לא) כדנפקא ליה מקרא דונקה האיש מעון כדמוכח לקמן דפריך לר' שמעון והאיכא דיש לה עדים במדינת הים ומשני עדים במדינת הים לא שכיחא אלא על כרחך לא מסקי אדעתייהו לתלות. הרא"ש ז"ל בפירושיו ותוספותיו. ורוצה לומר דאלמא לא ניחא ליה לומר דפליג רב ששת אדרשה דטהורה הכי נמי לא פליג אדרשה דונקה. צעיר אי"ן :
Shita Mekubetzet on Sotah 6a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' אמר רב עמרם הא מילתא יבמות דף נו ע"א:
תוס' ד"ה אשת כהן וכו' אבל יש לתמוה. עיין יבמות פד ע"ב תוס' ד"ה שייר:
Gilyon HaShas on Sotah 6a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Sotah, daf 6, Amud Aleph, about 398 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 17 words
Opens “מִי קָא רָמֵינַן לַהּ עֲלֵיהּ בְּעַל כֻּרְחֵיהּ?…”
- Segment 227 words
Opens “וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב יוֹסֵף: הַכָּתוּב קְרָאוֹ…”
- Segment 323 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, נִשֵּׂאת לְאַחֵר…”
- Segment 414 words
Opens “רָבָא אָמַר, קַל וָחוֹמֶר: אִם נֶאֶסְרָה בַּמּוּתָּר…”
- Segment 528 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, כֹּהֵן גָּדוֹל…”
- Segment 69 words
Opens “נֶאֶסְרָה?! הָא אֲסִירָא וְקָיְימָא! מוּתָּר לָהּ?! אָסוּר…”
- Segment 722 words
Opens “אֶלָּא: אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנֶּאֶנְסָה וָמֵת, וְיֵשׁ לוֹ…”
- Segment 89 words
Opens “אוֹנֶס בְּיִשְׂרָאֵל מִישְׁרֵא שְׁרֵי, וְגַבֵּי דְּהַאי מִיהָא…”
- Segment 924 words
Opens “מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ אֲסוּרוֹת מִלֶּאֱכוֹל בִּתְרוּמָה: הָאוֹמֶרֶת ״טְמֵאָה…”
- Segment 1044 words
Opens “גְּמָ׳ אָמַר רַב עַמְרָם: הָא מִילְּתָא אֲמַר…”
- Segment 1120 words
Opens “וְאַנְהַר לַן עַיְינִין מִמַּתְנִיתִין, דְּקָתָנֵי: וְשֶׁבָּאוּ לָהּ…”
- Segment 1225 words
Opens “אֶלָּא לְבָתַר דִּשְׁתַאי. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אֵין…”
- Segment 1316 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: לְעוֹלָם אֵימָא לְךָ…”
- Segment 1424 words
Opens “בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי — בְּמִתְנַוְּונָה דְּרַבִּי. דִּתְנַן, רַבִּי…”
- Segment 1519 words
Opens “רַב שֵׁשֶׁת סָבַר: בֵּין לְרַבִּי וּבֵין לְרַבָּנַן…”
- Segment 1644 words
Opens “מֵתִיב רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי, רַבִּי שִׁמְעוֹן…”
- Segment 1725 words
Opens “וְאִם אִיתָא יֵשׁ לָהּ עֵדִים בִּמְדִינַת הַיָּם…”
- Segment 1813 words
Opens “לְרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמְרַתְּ? לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, מִדִּזְכוּת לָא…”
- Segment 195 words
Opens “מֵתִיב רַב: וְאֵלּוּ שֶׁמִּנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת,…”
Sages named on this page
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Sotah 6a · Segment 2 — “וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב יוֹסֵף: הַכָּתוּב קְרָאוֹ ״אַחֵר״, שֶׁאֵין…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Sotah 6a · Segment 3 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּמֵת בְּלֹא…”
Original text
מִי קָא רָמֵינַן לַהּ עֲלֵיהּ בְּעַל כֻּרְחֵיהּ?
Do we impose on him an obligation to marry her against his will? Unlike levirate marriage, there is no obligation for another man to marry her. Therefore, the verse is not instructing him to do so.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב יוֹסֵף: הַכָּתוּב קְרָאוֹ ״אַחֵר״, שֶׁאֵין בֶּן זוּגוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן. שֶׁזֶּה הוֹצִיא רְשָׁעָה מִבֵּיתוֹ, וְזֶה הִכְנִיס רְשָׁעָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאַתְּ אָמְרַתְּ תִּתְיַבֵּם נָמֵי יַבּוֹמֵי?!
And there are those who say that Rav Yosef said differently: The verse calls a man who marries a woman after she was divorced from her first husband due to suspicion of adultery “another man,” as the verse states: “And she departs out of his house and goes and becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:2). This indicates that one who subsequently marries her is not a peer of her first husband because this one, the first husband, removed an evil woman from his house, and that one brought an evil woman into his house. There is an implied criticism of the second husband in the verse; and yet you say that the verse instructs that she should also enter into levirate marriage.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּמֵת בְּלֹא בָּנִים — לֹא תִּתְיַבֵּם, דְּהַכָּתוּב קְרָאוֹ ״אַחֵר״! גַּבֵּיהּ דְּהַאי מִיהָא בְּשֵׁם טוֹב הֲוָה קָיְימָא.
Abaye said to him: If that is so, then if she married another man and he died without children, then she should not enter into levirate marriage with the brother of her second husband even if she did not commit adultery during the second marriage, since the verse calls the second husband “another man,” which excluded the possibility of levirate marriage. Rav Yosef answered Abaye: With regard to that one, i.e., this second husband, at least she remained with a good name. Since she did not engage in illicit behavior during her second marriage, she can enter into levirate marriage with the brother of her second husband.
רָבָא אָמַר, קַל וָחוֹמֶר: אִם נֶאֶסְרָה בַּמּוּתָּר לָהּ — בָּאָסוּר לָהּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
Rava says a different reason why a sota cannot enter into levirate marriage: This prohibition can be deduced through an a fortiori inference: If, due to the suspicion of adultery, she becomes forbidden to the one who was previously permitted to her, i.e., her first husband, then with regard to one who was forbidden to her, i.e., the husband’s brother, is it not all the more so that she remains forbidden to him?
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקִּידֵּשׁ אֶת הָאַלְמָנָה וָמֵת, וְיֵשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן הֶדְיוֹט, לֹא תִּתְיַבֵּם: אִם נֶאֶסְרָה בַּמּוּתָּר לָהּ — בָּאָסוּר לָהּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!
Abaye said to him: If that is so, if this a fortiori reasoning is the basis of the prohibition against her entering into levirate marriage, then in the case of a High Priest who betrothed a widow, which he is prohibited from doing, and he died before the marriage took place, and he has a brother who is a common priest, who is permitted to marry a widow, she should still not be permitted to enter into levirate marriage with him, since the same inference can be stated: If she becomes forbidden to the one who was permitted to her, i.e., her husband the High Priest, who was prohibited from marrying a widow, then with regard to one who was forbidden to her, i.e., his brother, the common priest who wishes to enter into levirate marriage with her, is it not all the more so that she should be forbidden?
נֶאֶסְרָה?! הָא אֲסִירָא וְקָיְימָא! מוּתָּר לָהּ?! אָסוּר לָהּ הוּא!
The Gemara refutes this inference. In the case of the High Priest, can one say: She becomes forbidden? But she was forbidden to him and remains forbidden to him. She did not become forbidden to her husband, the High Priest, due to the marriage. Furthermore, in the case of the High Priest, can one say: Permitted to her? But the High Priest is forbidden to her always. Therefore, the case of the High Priest does not serve as a refutation of the a fortiori inference.
אֶלָּא: אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנֶּאֶנְסָה וָמֵת, וְיֵשׁ לוֹ אָח חָלָל — לֹא תִּתְיַבֵּם. אִם נֶאֶסְרָה בַּמּוּתָּר לָהּ — בָּאָסוּר לָהּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!
Rather, the refutation is as follows: In the case of a priest’s wife who was raped, who becomes forbidden to her husband, and then her husband dies; and he has a brother who is a priest disqualified due to flawed lineage [ ḥalal ], who is not bound by the restrictions on marriage given to a priest, then she should not be permitted to enter into levirate marriage with him. If she becomes forbidden to the one who was permitted to her, i.e., her husband the priest, then with regard to one who was forbidden to her, i.e., her brother-in-law, is it not all the more so that she remains forbidden to him?
אוֹנֶס בְּיִשְׂרָאֵל מִישְׁרֵא שְׁרֵי, וְגַבֵּי דְּהַאי מִיהָא לֵיכָּא אִיסּוּרָא.
The Gemara answers: Nevertheless, this a fortiori inference is not applicable here because a raped woman is completely permitted to an Israelite. Therefore, a married woman raped by another man may remain with her Israelite husband. And with regard to this person, i.e., the brother of the deceased, who is a ḥalal , in any event there is no prohibition. The fact that the woman was forbidden to her ḥalal brother-in-law while she was married to her husband is immaterial. This is because, had she been raped while she was married to the ḥalal , it would not render her forbidden to him, as he has the status of an Israelite with regard to marriage. Consequently, this case cannot be compared to the case of the mishna, as a woman who commits adultery is forbidden to any husband, not only a priest.
מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ אֲסוּרוֹת מִלֶּאֱכוֹל בִּתְרוּמָה: הָאוֹמֶרֶת ״טְמֵאָה אֲנִי לָךְ״, וְשֶׁבָּאוּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת ״אֵינִי שׁוֹתָה״, וְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ, וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ.
MISHNA: And these are women who, despite being married to priests, are prohibited from partaking of teruma due to suspicion of adultery: A woman who says to her husband: I am defiled to you, i.e., she admitted to having committed adultery with another man; and in a case where witnesses came forth and testified that she is defiled; and a woman who says after a warning and seclusion: I will not drink the bitter water of a sota ; and in a case where her husband does not want to force her to drink the water even after she secluded herself with another man after his warning; and in a case where her husband engaged in sexual intercourse with her on the way to bringing her to the Temple to drink the bitter water, as in such a case the water will not be effective in evaluating whether she was unfaithful, due to the husband’s own prohibited act.
גְּמָ׳ אָמַר רַב עַמְרָם: הָא מִילְּתָא אֲמַר לַן רַב שֵׁשֶׁת, וְאַנְהַר לַן עַיְינִין מִמַּתְנִיתִין: סוֹטָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵדִים בִּמְדִינַת הַיָּם — אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא ״וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ״, דְּלֵיכָּא דְּיָדַע בָּהּ. לְאַפּוֹקֵי הָא, דְּהָא אִיכָּא דְּיָדַע בָּהּ.
GEMARA: Rav Amram says: Rav Sheshet told us this matter, and he enlightened our eyes for us by citing support for his statement from the mishna: In the case of a sota for whom there are witnesses concerning her in a country overseas, who can testify that she engaged in sexual intercourse, the bitter water of a sota does not evaluate whether or not she was unfaithful. Although she committed adultery, the water evaluates her fidelity only when there is no possibility of proving her guilt in court. What is the reason for this? It is as the verse states: “And a man lie with her carnally, and it was hidden from the eyes of her husband, and she was defiled secretly, and there was no witness against her” (Numbers 5:13). This indicates that the bitter water is given only when there is no one who knows about her action, to the exclusion of the case of this woman who is not given the bitter water, as there are those who know about her.
וְאַנְהַר לַן עַיְינִין מִמַּתְנִיתִין, דְּקָתָנֵי: וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה. דַּאֲתוּ עֵדִים אֵימַת? אִי נֵימָא מִקַּמֵּי דְּתִשְׁתֵּי — זוֹנָה הִיא!
And Rav Sheshet enlightened our eyes for us by adducing support for his ruling from the mishna, as it teaches: And where witnesses came forth and testified that she is defiled, this is one of the women who can no longer partake of teruma , Rav Sheshet asks: This is a case where the witnesses came when? If we say that they came before she drank, then what is novel about the fact that it is prohibited for her to partake of teruma ? She is a woman who had sexual relations with a man forbidden to her by the Torah [ zona ], as she is a confirmed adulteress, and it is obviously prohibited for her to partake of teruma .
אֶלָּא לְבָתַר דִּשְׁתַאי. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ — שַׁפִּיר. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מַיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ — תִּיגַּלֵּי מִילְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּסָהֲדֵי שַׁקָּרֵי נִינְהוּ!
Rav Sheshet answers: Rather, it must be referring to a case where the witnesses testified after she already drank. Granted, if you say that the bitter water of a sota does not evaluate her in a case where there are witnesses elsewhere who can testify with regard to her infidelity, it is well. But if you say that the water evaluates her in a case where there are witnesses elsewhere who can testify with regard to her infidelity, then it should be revealed retroactively that they are false witnesses, as the fact that she survived the drinking of the bitter water would indicate that she never committed adultery.
אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: לְעוֹלָם אֵימָא לְךָ מַיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ, וְהָא — אֵימוֹר זְכוּת תּוֹלָה לָהּ.
Rav Yosef said to Rav Sheshet: Actually, I will say to you that the bitter water evaluates her in a case where there are witnesses elsewhere who can testify with regard to her infidelity. Nevertheless, the fact that the woman survived the drinking of the water does not prove her innocence, and one can say that this woman who already drank had merit that delayed the punishment for her. According to some opinions, if an unfaithful woman has certain merits, she will not die immediately upon drinking the water. Therefore, if witnesses were to testify to her infidelity after she drank the water without dying, it is not clear that their testimony is false.
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי — בְּמִתְנַוְּונָה דְּרַבִּי. דִּתְנַן, רַבִּי אוֹמֵר: זְכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמָּרִים, וְאֵינָהּ יוֹלֶדֶת וְאֵינָהּ מַשְׁבַּחַת, אֶלָּא מִתְנַוְּונָה וְהוֹלֶכֶת, לְסוֹף שֶׁהִיא מֵתָה בְּאוֹתָהּ מִיתָה.
The Gemara explains: With regard to what principle do Rav Sheshet and Rav Yosef disagree? With regard to whether she deteriorates [ mitnavvena ], as explained by Rabbi Yehuda HaNasi, as we learned in a mishna (22a): Rabbi Yehuda HaNasi says: Merit delays punishment with regard to the bitter water of a sota . Even if a woman actually committed adultery, she will not die immediately due to the merit that she has. But she will not give birth, and she will not improve in terms of her physical condition after having drunk the bitter water. Rather, she will progressively deteriorate until she ultimately dies in the same manner of death as suffered by a sota who drank the bitter water without having merit.
רַב שֵׁשֶׁת סָבַר: בֵּין לְרַבִּי וּבֵין לְרַבָּנַן הָוְיָא מִתְנַוְּונָה. וְרַב יוֹסֵף סָבַר: לְרַבִּי הָוְיָא מִתְנַוְּונָה, לְרַבָּנַן לָא הָוְיָא מִתְנַוְּונָה.
Rav Sheshet holds: Both according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi and according to the opinion of the Rabbis, who disagree with him, she begins to deteriorate despite her merit. Therefore, if she doesn’t begin to deteriorate immediately, the witnesses who testified subsequent to her drinking must be false witnesses. And Rav Yosef holds: Only according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi is it so that she begins to deteriorate when she has merit. According to the opinion of the Rabbis, she does not begins to deteriorate. Therefore, Rav Yosef explains that the mere fact that she survived the drinking of the bitter water and didn’t begin deteriorating does not prove that the testimony was false.
מֵתִיב רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין זְכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמָּרִים. וְאִם אַתָּה אוֹמֵר זְכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמָּרִים — מְדַחֶה אַתָּה אֶת הַמַּיִם בִּפְנֵי כׇּל הַנָּשִׁים הַשּׁוֹתוֹת. וְאַתָּה מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַטְּהוֹרוֹת שֶׁשָּׁתוּ, וְהֵן אוֹמְרִים: טְמֵאוֹת הָיוּ, אֶלָּא שֶׁתָּלָה לָהֶן זְכוּת.
Rav Shimi bar Ashi raises an objection from the aforementioned mishna (22a), which also teaches that Rabbi Shimon says: Merit does not delay punishment with regard to the bitter water of a sota , and if you say that merit delays punishment with regard to the bitter water, then you push aside the deterrent force of the bitter water before all the women who must drink it, as guilty women will rely on their merit to protect them from the immediate consequences. And furthermore, you defame the untainted women who drank and survived. People will not view this as proof of their innocence, and they will say: They are defiled, but their merit delayed the punishment for them.
וְאִם אִיתָא יֵשׁ לָהּ עֵדִים בִּמְדִינַת הַיָּם נָמֵי: אַתָּה מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַטְּהוֹרוֹת שֶׁשָּׁתוּ, וְהֵן אוֹמְרִים: טְמֵאוֹת הָיוּ, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים בִּמְדִינַת הַיָּם!
After quoting the statement of Rabbi Shimon, Rav Shimi bar Ashi now explains his objection: And if it is so that the bitter water of a sota does not evaluate the faithfulness of a women about whom there are witnesses in a country overseas, then the same claim can be made as well: You defame the untainted women who drank and survived. People will not view this as proof of their innocence, and they will say: They are defiled, but there are witnesses about them in a country overseas.
לְרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמְרַתְּ? לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, מִדִּזְכוּת לָא תָּלְיָא — עֵדִים נָמֵי לָא תָּלוּ.
The Gemara responds: Do you say this according to the opinion of Rabbi Shimon? Indeed, according to Rabbi Shimon, from the same logic that merit does not delay punishment, witnesses in a country overseas do not delay it either, and Rav Sheshet would concede that his statement would not be accepted by Rabbi Shimon.
מֵתִיב רַב: וְאֵלּוּ שֶׁמִּנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת,
Rav raises an objection from the latter clause of the mishna there (22a), which teaches: And these are the sota women whose meal-offerings are burned and not offered on the altar: