Talmud Builders

    Commentary page

    Sotah 41b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 41b

    Sotah 41b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 367 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מאימת דמתחיל מועד ומיהו ביו"ט לא שאין תיקון הבימה דוחה לא את השבת ולא יו"ט ומאתמול נמי לא עבדינן לה דדחקא לה עזרה והאי טעמא מפרש בגמ' ירושלמי (פ"א) במס' מגילה דקתני הקהל מאחרין כשחל להיות בשבת וקאמר מפני הבימה ונעבדה מאתמול דחקא לה עזרה אנקוברי"ר (להפריע) בלע"ז:

    למלכי בית דוד אבל לא למלכי בית חשמונאי:

    אפי' למאן דאמר בקידושין בפ"ק (דף לב:):

    אגרופה כחה של חנופה דאע"ג דאמו מישראל אין ראוי למלכות דעבד היה וזילא מילתא:

    נתעוותו הדינין שהחניפו הדיינין את בעלי הדין:

    ונתקלקלו המעשים שהגדולים ראו עוברי עבירה ולא מיחו בידם מפני חנופה:

    ואין אדם שיכול לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך שמתוך שלא מיחו בעוברי עבירה למדו הדורות את מעשיהם ונמצא כולן עוברין:

    לכילי לשון כלתה נפשי (תהילים קי״ט:פ״א) שמתאוה לשתות יין תדיר:

    3 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 41b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מצוה שאני והכי פרכינן נמי בפרק כ"ג בסנהדרין (דף יט:) גבי מלך דתנן לא חולץ ולא חולצין לאשתו רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ וליבם זכור לטוב איני והאמר רב אשי וכו' ומשני מצוה שאני וקשיא לר"י אמאי לא משני הכי בפרק שני דכתובות (דף יז.) מעבירין את המת מלפני כלה וזה וזה לפני מלך ישראל אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר לפני הכלה ושבחוהו חכמים וקא פריך מכלל דשפיר עבד והאמר רב אשי וכו' ומשני פרשת דרכים הוה ואמאי לא משני מצוה שאני ותו איכא למיתמה והא ההיא גופיה דרב אשי מיירי במקום מצוה דמעיקרא אמרי' אפי' למ"ד הרב שמחל על כבודו כבודו מחול נשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול ומותיב ליה מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית המשתה בנו של ר"ג ברבי והיה ר"ג עומד ומשקה עליהן וכו' אלא אי אתמר הכי אתמר אמר רב אשי אפי' למ"ד נשיא שמחל על כבודו דהיינו רבי יהושע שקבל הכוס מרבן גמליאל וכן רבי (אלעזר בר) צדוק מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול משמע אפילו במקום מצוה דומיא דנשיא כההוא מעשה דרבן גמליאל שהיה סעודת מצוה ומחל על כבודו בשביל כבוד חכמים אורחין שהיו מסובין בסעודתו דמייתי עליה דאברהם אבינו והוא עומד עליהם אלמא דאפי' במקום מצוה אמר רב אשי אין כבודו מחול ונראה לתרץ דדוקא הכא שייך למימר מצוה שאני דמוחל על כבודו משום כבוד התורה שהוא כבוד השכינה וכן ההיא דפרק כהן גדול (סנהדרין יט:) דחולץ או מיבם מוחל על כבודו כדי לקיים מצות מלך עולמים ומראה בעצמו שאימת שכינה עליו אבל ההיא דכתובות (דף יז.) ופ"ק דקידושין (דף לב:) שמוחל על כבודו כדי לחלוק כבוד לבשר ודם כגון לכלה ות"ח בזה גזירת הכתוב הוא שאינו מוחל אפי' במקום מצוה שהרי מצות כיבוד עצמו שהן צריכין לעשות בו למלך כבוד גדולה ממצות כיבוד שחייב המלך לנהוג בהו שהרי גם עליהן אמרה תורה שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך ולא אימתך עליו נמצא דמה שהמלך מכבדו ליכא מצוה:

    אותו היום נתחייבו שונאי ישראל כלייה ירושלמי תני רבי חנינא ברבי גמליאל אומר הרבה חללים נפלו באותו יום שהחניפו לו ודבר תמוה לומר אם היה ראוי מפני התורה כיון דאמו היתה מישראל אלא משום דזילא מילתא כמו שפירש"י שיתחייבו על חנופה מועטת כזאת עונש גדול ופירש ר"י אע"ג דאמר בפרק מצות חליצה (יבמות קב.) ובפרק החולץ (יבמות מה:) גבי רב מרי דמנייה רבא אפורסי דבבל וגבי אושפיזכניה דרב אדא בר אהבה אם היתה אמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה (קדושין דף עו:) היינו דוקא גבי נשיאות ושררות בעלמא דלינהג שררות במתא דדרשינן שום תשים עליך מלך מקרב אחיך מדסמך משימות למקרב אחיך ש"מ דבעינן בהו מקרב אחיך קצת כגון אמו מישראל אבל מלך חזר ושנה עליו מקרב אחיך תשים עליך מלך דקפיד קרא גבי מלך עד שיהא ממש מקרב ממוצע מאביו ואמו מישראל וזו היתה החנופה שמלך בזרוע שלא כדין תורה והודו לו והחזיקו בכך נהי שלא יוכלו למחות היה להן לשתוק ולא להחזיקו וזהו עונש החנופה בדבר עבירה שמחניף לחבירו מחמת יראתו מפניו ואינו חושש על יראת הקב"ה ועושה עין שלמעלה כאילו אינה רואה בירושלמי דעשרה יוחסין בגמרא אין בודקין מן המזבח כתיב שום תשים עליך מלך אין לי אלא מלך מנין לרבות שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי דיינין ומכין ברצועות ת"ל מקרב אחיך תשים עליך מלך כל שתשימוהו עליך לא יהא אלא מן הברורין שבאחיך:

    כל המחניף לחבירו יש לפרש שלא במקום סכנה אבל במקום סכנה מותר כי ההיא דפרק ארבעה נדרים (נדרים דף כב.) עולא אזל לארעא דישראל לוו בהדיה תרי בני חוזאי קם חד שחטיה לחבריה אמר ליה לעולא יאות עבדי אמר ליה אין ופרע לו בית השחיטה כי אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה דלמא ח"ו אחזקית ידי עוברי עבירה א"ל רבי יוחנן נפשך הצלתה:

    Tosafot on Sotah 41b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    כל שמחניף את הרשע לשבחו בדברים המקולקלים היוצאים מתחת ידו הרי הוא כמוהו שהרי השומעים סומכים עליו ונגררים אחר מעשה הרשעים ועל זו אמרו מיום שגברה אגרפה של חנופה נתעותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין אדם יכול לומר לחברו מעשי גדולים ממעשיך שהרי אף מעשיהם של רשעים משובחים הם אצל הכל וכן אמרו כל עדה שיש בה חנופה ר"ל שמחניפין זה את זה שלא להוכיחם ממעשיהם הרי זו מאוסה כנדה וכן אמרו ארבע כתות אין מקבלין פני שכינה כת לצים כת חנפים כת שקרים כת מספרי לשון הרע ומה שאמרו מותר להחניף את הרשעים בעולם הזה פירושה לכבדם במקום שאין בו חלול השם ואף זה לכונה שלא יזיקוהו ואף יעקב אבינו כשהחניפו לעשו ליראת היזקו אף הוא נתכוון לאיים את עצמו עליו להטיל אימתו עליו משל לאדם שזימן את חברו לסעודה הרגיש בו שרוצה להרגו אומר לו טעם זה דומה לתבשיל שטעמתי בבית המלך והלה שומעו שהוא רגיל בבית המלך ומתירא הימנו הה"ד על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Sotah 41b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בתוס' בד"ה מצוה שאני כו' פרשת דרכים הוה כו' וכן ר' צדיק מלך כו' שתהא אימתו עליך ולא אימתך כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 41b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה אותו היום וכו' אלא מן הברורים שבאחיך ועי' ב"ב דף ג ע"ב תד"ה כל:

    ד"ה כל המחניף וכו' במקום סכנה מותר מג"א סימן קג:

    Gilyon HaShas on Sotah 41b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַיְּיבוּ שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה, שֶׁהֶחֱנִיפוּ לוֹ לְאַגְרִיפָּס (דברים יז, טו). יש להבין למה האריך לומר 'לְאַגְרִיפָּס הַמֶּלֶךְ' וסגי לומר מפני 'שֶׁהֶחֱנִיפוּ לוֹ' כיון דעל דברי המשנה דמשתעי באגריפס המלך קאי? ונראה לי בס"ד דאמרינן לקמן 'מוּתָּר לְהַחֲנִיף לָרְשָׁעִים' ולמה נתחייבו כליה בשביל שהחניפו לו? לכך פירש 'לְאַגְרִיפָּס הַמֶּלֶךְ' דיהיב טעמא בזה דאם היה זה למלך אחר כמו הורדוס וכיוצא בו יש להם טענה על החנופה משום דמותר להחניף לרשעים אך הם נענשו בשביל שהחניפו לאגריפס המלך הידוע שהיה אדם כשר ואינו עושה רעה, ולמה החניפו לו?! ונראה לי דמה שאמר נִתְחַיְּיבוּ כְּלָיָה קאי על אותם החכמים שאמרו לו 'אָחִינוּ אַתָּה' דאף על גב דהם אמרו כן משום שלום מלכות מכל מקום הוא לא ביקש מהם הודאה על כך ורק הוא בכה בפניהם ומי הכריחם לדבר דברים אלו? והיה לשתוק לבלתי יאמרו רע או טוב והיתה השתיקה יפה לחכמים בעת ההיא והם השיבו דבר ללא נדרש מהם!

    מִיּוֹם שֶׁגָּבַר אֶגְרוֹפָהּ שֶׁל חֲנוּפָּה נִתְעַוְּותוּ הַדִּינִין פירש רש"י 'כוחה' ונראה לי דנקיט לה בשם אגרוף, כי המחניף עושה כן בשביל לקבל הנאה גדולה מלא אגרוף ולכן תמצא חֲנוּפָּה בהיפך אתוון 'חפונה' דעל ידי החנופה מקבלים הנאות מלא חופנם. ועוד נראה לי בס"ד לרמוז בשם חֲנוּפָּה שהוא אותיות 'חן פה' רוצה לומר זה המחניף חושב למצוא חן בפה שלו. גם חֲנוּפָּה אותיות 'נפוחה' כי זה המחניף מגדל ומגביה את חבירו שמחניף לו כדבר נפוח. גם חֲנוּפָּה אותיות 'נוחפה' לשון חפוי שהוא מעלים ומסתיר ומכסה את המומין של זה המחניף לו. והא דאמר מֵבִיא אַף לָעוֹלָם פירש בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו ה"א דחנופה תתחלף באות אלף נמצא 'חנו אף' עד כאן דבריו נר"ו.

    כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנוּפָּה נוֹפֵל בַּגֵּיהִנָּם (ישעיה ה, כ) נראה לי בא ללמד אפילו הוא תלמיד חכם דאין גיהנם שולט בו קל וחומר מסלמנדרא כדאיתא בחגיגה (חגיגה כז.) עם כל זה לא תגין עליו תורה בזה אלא יהיה נופל בגיהנם! ורמז לדבר חֹנֶף [138] עולה מספר לַגֵּיהִנֹּם [138] ולזה אמר כל אדם רוצה לומר אפילו תלמיד חכם. אי נמי לומר אפילו עני הוא והוצרך להחניף בשביל פרנסתו. ומה שאמר אֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת נראה לי בס"ד מדה כנגד מדה, הפה הוא שערי תפלה וכיון דחטא בפה בחנופה נסתמו לו שערי תפלה. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמר הרמ"ז [הרב משה זכות] ז"ל יחוד התפלה הוא מספר חן [58] כזה 'ו־ה וה־י והה־י' [58] וכתב לכן התפלה נקראת בשם חן כמה דאת אמרת וָאֶתְחַנַּן אֶל הֳ' (דברים ג, כג) עיין שם. נמצא התפלה היא סוד חן בפה ולכן עון חנופה גורם דאין תפלתו נשמעת.

    וְאֵין 'לְאוֹם' אֶלָּא עוּבָּרִין (משלי כד, כד) נראה לי בס"ד כל עובר נקרא לאום אותיות לאם כי בהיותו עובר הוא מבורר שהוא לאמו אבל אחר שנולד אינו מבורר דדילמא אסופי או החלפתו אמו בילד אחר כעובדא דשתים זונות שבאו לפני שלמה המלך ע"ה במלכים (מלכים א' ג, טז-כח) ורק בהיותו עודנו עובר בבטנה הוא מבורר שהוא שלה וזו היא אמו לכן נקרא 'לְאוֹם' בחולם אותיות 'לְאֵם'. ומה שאמר אֲפִילּוּ עוּבָּרִין מְקַלְּלִין אוֹתוֹ רוצה לומר 'ראוי שיהיו מקללין אותו' והא דנקיט עוּבָּרִין רוצה לומר אפילו אלו דאינם בערבות כי דוקא הנולדים נכנסו בערבות אפילו הכי מקללין.

    Ben Yehoyada on Sotah 41b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 41, Amud Bet, about 367 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “מֵאַתְחַלְתָּא דְּמוֹעֵד.…”

    2. Segment 221 words

      Opens “וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ…”

    3. Segment 342 words

      Opens “וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא יוֹשֵׁב. אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ…”

    4. Segment 434 words

      Opens “וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. שִׁבְּחוּהוּ, מִכְּלָל דְּשַׁפִּיר עֲבַד? הָאָמַר…”

    5. Segment 52 words

      Opens “מִצְוָה שָׁאנֵי.…”

    6. Segment 618 words

      Opens “וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְ״לֹא תוּכַל לָתֵת״. תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי…”

    7. Segment 723 words

      Opens “אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: מִיּוֹם שֶׁגָּבַר…”

    8. Segment 829 words

      Opens “דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר מַעְרְבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי…”

    9. Segment 910 words

      Opens “רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר, מֵהָכָא: ״כִּרְאֹת…”

    10. Segment 1040 words

      Opens “וּפְלִיגָא דְּרַבִּי לֵוִי. דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי: מָשָׁל…”

    11. Segment 1127 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ…”

    12. Segment 127 words

      Opens “(סִימַן: אַף עוּבָּר גֵּיהִנָּם בְּיָדוֹ נִידָּה גּוֹלָה).…”

    13. Segment 1340 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ…”

    14. Segment 1430 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ…”

    15. Segment 1542 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל הַמַּחְנִיף לַחֲבֵירוֹ —…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sotah 41b · Segment 2 — “…בִּמְקוֹם הָרַב! אָמַר אַבָּיֵי: כּוּלָּהּ מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּמֶלֶךְ.

    Original text

    מֵאַתְחַלְתָּא דְּמוֹעֵד.

    implying that the assembly takes place at the beginning of the Festival, when the entire Jewish people comes to Jerusalem.

    וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ חוֹלְקִין כָּבוֹד לְתַלְמִיד בִּמְקוֹם הָרַב! אָמַר אַבָּיֵי: כּוּלָּהּ מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּמֶלֶךְ.

    § It is taught in the mishna: And the synagogue attendant takes a Torah scroll and gives it to the head of the synagogue, until it is eventually passed to the king. The Gemara suggests: You can learn from the fact that all of these dignitaries receive the Torah scroll before the king that honor may be given to a student in the presence of the teacher. Abaye said: A proof may not be adduced from here, as the entire process is for the honor of the king, to show that he is removed from ordinary people by many ranks.

    וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא יוֹשֵׁב. אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִיבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד. עוֹמֵד מִכְּלָל דְּיוֹשֵׁב? וְהָאָמַר מָר: אֵין יְשִׁיבָה בַּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה׳ וַיֹּאמֶר וְגוֹ׳״! כִּדְאָמַר רַב חִסְדָּא: בְּעֶזְרַת נָשִׁים, הָכָא נָמֵי בְּעֶזְרַת נָשִׁים.

    It is taught in the mishna: And the king stands, and receives the Torah scroll, and reads from it while sitting. King Agrippa arose, and received the Torah scroll, and read from it while standing. The Gemara asks: By inference, until that point he had been sitting. But didn’t the Master say ( Tosefta , Sanhedrin 4:4) that sitting in the Temple courtyard is permitted only for kings from the house of David, as it is stated: “Then King David went in, and sat before the Lord; and he said: Who am I?” (II Samuel 7:18). The Gemara answers: As Rav Ḥisda said in a similar context: This took place not in the Israelite courtyard, where the prohibition against sitting applies, but in the women’s courtyard. Here too, the assembly was in the women’s courtyard.

    וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. שִׁבְּחוּהוּ, מִכְּלָל דְּשַׁפִּיר עֲבַד? הָאָמַר רַב אָשֵׁי: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר נָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל, מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ — אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ״, שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ!

    It is stated in the mishna that King Agrippa read from the Torah while standing, and the Sages praised him for this. The Gemara asks: From the fact that they praised him, can it be concluded that he acted appropriately? Didn’t Rav Ashi say: Even according to the one who says with regard to a Nasi who relinquished the honor due him, his honor is relinquished, i.e., he may do so, with regard to a king who relinquished the honor due him, his honor is not relinquished, as it is stated: “You shall place a king over you” (Deuteronomy 17:15). This is interpreted to mean that his awe shall be upon you. The Torah establishes that awe is an essential component of kingship, and it is not the prerogative of the king to relinquish it.

    מִצְוָה שָׁאנֵי.

    The Gemara answers: Since he relinquished his honor for the sake of a mitzva, this situation is different and does not dishonor him.

    וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְ״לֹא תוּכַל לָתֵת״. תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי נָתָן: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַיְּיבוּ שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל כְּלָיָיה — שֶׁהֶחֱנִיפוּ לוֹ לְאַגְרִיפַּס.

    The mishna continues: And when Agrippa arrived at the verse: “You may not appoint a foreigner over you” (Deuteronomy 17:15), tears flowed from his eyes because he was a descendant of the house of Herod and was not of Jewish origin. The entire nation said to him: You are our brother. It is taught in the name of Rabbi Natan: At that moment the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people, were sentenced to destruction for flattering Agrippa.

    אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: מִיּוֹם שֶׁגָּבַר אֶגְרוֹפָהּ שֶׁל חֲנוּפָּה — נִתְעַוְּותוּ הַדִּינִין, וְנִתְקַלְקְלוּ הַמַּעֲשִׂים, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לוֹמַר לַחֲבֵירוֹ ״מַעֲשַׂי גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֶׂיךָ״.

    Rabbi Shimon ben Ḥalafta says: From the day that the power of flattery prevailed, the judgment has become corrupted, and people’s deeds have become corrupted, and a person cannot say to another: My deeds are greater than your deeds, as everyone flatters one another and people no longer know the truth.

    דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר מַעְרְבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: מוּתָּר לְהַחְנִיף לִרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ״, מִכְּלָל דְּבָעוֹלָם הַזֶּה שְׁרֵי.

    Rabbi Yehuda of the West, Eretz Yisrael, and some say Rabbi Shimon ben Pazi, taught: It is permitted to flatter wicked people in this world, as it is stated concerning the future: “The vile person shall no longer be called generous, nor shall the churl be said to be noble” (Isaiah 32:5). By inference, this indicates that in this world it is permitted to flatter them.

    רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר, מֵהָכָא: ״כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי״.

    Rabbi Shimon ben Lakish said that this can be proven from here. Jacob said to Esau: “I have seen your face, as one sees the face of angels, and you were pleased with me” (Genesis 33:10). Jacob flattered him by comparing seeing him to seeing a divine vision.

    וּפְלִיגָא דְּרַבִּי לֵוִי. דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי: מָשָׁל שֶׁל יַעֲקֹב וְעֵשָׂו לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁזִּימֵּן אֶת חֲבֵירוֹ וְהִכִּיר בּוֹ שֶׁמְבַקֵּשׁ לְהוֹרְגוֹ, אָמַר לוֹ: טְעַם תַּבְשִׁיל זֶה שֶׁאֲנִי טוֹעֵם כְּתַבְשִׁיל שֶׁטָּעַמְתִּי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ. אָמַר: יָדַע לֵיהּ מַלְכָּא, מִיסְתְּפֵי וְלָא קָטֵיל לֵיהּ.

    The Gemara notes: And Rabbi Shimon ben Lakish, in interpreting Jacob’s statement, disagrees with Rabbi Levi, as Rabbi Levi says: With regard to the interaction between Jacob and Esau, to what is this matter comparable? To a person who invited another to his home and the guest realized that he wants to kill him. The guest said to him: The flavor of this dish that I taste is like a dish that I tasted in the king’s house. The host then said to himself: The king must know him. Therefore, he was afraid and did not kill him. Similarly, when Jacob told Esau that his face is like the face of an angel, he intended to let him know that he had seen angels, in order to instill fear in him so that Esau would not seek to harm him.

    אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנוּפָּה מֵבִיא אַף לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף״, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם״.

    Rabbi Elazar says: Any person who has flattery in him brings wrath to the world, as it is stated: “But those with flattery in their hearts bring about wrath” (Job 36:13). And moreover, his prayer is not heard, as it is stated in that same verse: “They do not cry for help when He binds them.”

    (סִימַן: אַף עוּבָּר גֵּיהִנָּם בְּיָדוֹ נִידָּה גּוֹלָה).

    The Gemara cites a mnemonic device for the statements of Rabbi Elazar: Wrath, fetus, Gehenna, in his hands, menstruating woman, exiled.

    וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנוּפָּה — אֲפִילּוּ עוּבָּרִין שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן מְקַלְּלִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים״, וְאֵין ״קוֹב״ אֶלָּא קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא קַבֹּה אֵל״, וְאֵין ״לְאוֹם״ אֶלָּא עוּבָּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְאֹם מִלְּאֹם יֶאֱמָץ״.

    And Rabbi Elazar says: Any person who has flattery in him, even fetuses in their mothers’ wombs curse him, as it is stated: “He who says to the wicked: You are righteous, peoples shall curse him [ yikkevuhu ], nations [ leummim ] shall execrate him” (Proverbs 24:24); and kov , the linguistic root of the word yikkevuhu , means only a curse, as it is stated: Balaam explained that he did not curse the Jewish people, as he said: “How can I curse [ ekkov ] whom God has not cursed [ kabbo ]?” (Numbers 23:8). And le’om is homiletically interpreted to mean only fetuses, as it is stated with regard to Jacob and Esau, when they were still in Rebecca’s womb: “And one people [ le’om ] shall be stronger than the other people [ le’om ]” (Genesis 25:23).

    וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנוּפָּה נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹי הָאוֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע וְגוֹ׳״, מָה כְּתִיב אַחֲרָיו: ״לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה וְגוֹ׳״.

    And Rabbi Elazar says: Any person who has flattery in him falls into Gehenna, as it is stated: “Woe to those who call evil good, and good evil” (Isaiah 5:20). What is written afterward? “Therefore, as the tongue of fire devours straw, and as the chaff is consumed by the flame” (Isaiah 5:24), meaning that the people described in the earlier verse will end up burning like straw in the fires of Gehenna.

    וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל הַמַּחְנִיף לַחֲבֵירוֹ — סוֹף נוֹפֵל בְּיָדוֹ, וְאִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיָדוֹ — נוֹפֵל בְּיַד בָּנָיו, וְאִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיַד בָּנָיו — נוֹפֵל בְּיַד בֶּן בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא [לַחֲנַנְיָה] אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה ה׳ יָקֵם ה׳ אֶת דְּבָרֶיךָ״, וּכְתִיב:

    And Rabbi Elazar says: Anyone who flatters another ultimately falls into his hands. And if he does not fall into his hands, he falls into his children’s hands. And if he does not fall into his children’s hands, he falls into his grandchild’s hands, as it is stated: “Then the prophet Jeremiah said to Hananiah…Amen, the Lord should do so, the Lord should perform your words” (Jeremiah 28:5–6). This was a form of flattery, as Jeremiah did not explicitly say that Hananiah was a false prophet. And it is written: