Sotah 39a

And he sprinkled it backward and there [behind him], too, there were vessels that needed sprinkling.

His sprinkling is invalid since we require intent for purification, as is written: "The pure person shall sprinkle it upon the impure person" [Numbers 19:19] -- that he have intention [to sprinkle] upon him.

Forward to the sides to the sides while having a forward component, and not the sides while having a rearward component. Here too, those who are standing to the sides of the priest forward from him are included in the blessing, since they are considered to be in front of him. But those who are to his rear, even though they are not actually behind him, are considered to be behind him.

"And when he opened it" and when he began [to read]. This is written regarding Ezra.

They stood up [i.e.,] they were silent.

Who did not wash his hands prior to ascending the platform.

To what do you attribute your longevity what merit did you have such that you attained longevity?

A kappendarya to shorten his path [by going] through the synagogue, entering through one opening and exiting opposite it. The term "kappendarya" is explained in Berakhot: "Instead of circumventing the rows, I will enter this one" [Berakhot 62b:18] -- rather than circumventing these rows, I will enter this one and shorten my path. And "darei" means rows of houses.

And when he turns his face away from the congregation, what does he say? - The order of the Priestly Benediction according to Rabbi Shelomo [Rashi on Sotah 39b:4:1]: [The priest] uproots his feet from his place during the [blessing of Temple] Service, and comes before the ark, and prays "May it be Your will,... that this blessing etc." as was stated earlier [Sotah 39a:6]. He prolongs this [prayer] until the congregation says Amen to the [blessing of] Thanksgiving. The prayer leader announces "Priests" if there are two of them; if there is [only] one, the prayer leader does not make the announcement, and [the one priest] turns around of his own accord, in accordance with Abaye, who stated earlier, "when there is one [priest] he does not call" [Sotah 38a:15]. When the statement of the caller finishes, he recites the blessing "who has sanctified us etc." [Sotah 39a:5]. After that, they begin the benediction. When the congregation's final Amen finishes, [the priests] turn around and bend their finger joints if they wish. The prayer leader begins "Grant peace" and the priests pray "Master of the Universe, we have performed that which You decreed upon us etc." [Sotah 39a:6], and prolong it until the prayer leader finishes the blessing. They uproot their feet and go.

In the Sheiltot, Parashat Korach, it states that a priest who worshiped idols may not recite the Priestly Benediction, since he is worse than someone who killed a person, as is stated in the chapter "One may only stand", "a priest who killed a person may not lift his hands" [Berakhot 32b:4]. Rabbeinu Gershom Me'Or Hagolah replies in his responsa that [a priest who has sinned and then repents] recites the Priestly Benediction and reads the first [portion] of the Torah [reading] -- once he has returned in repentance, he returns to his sanctified state -- as is stated in a mishna at the end of Tractate Menachot, "Nevertheless the priests of the private altars did not come up to the altar of the Lord in Jerusalem, but they did eat matza among their brethren [II Kings 23:9].The halakhic status of these priests is like that of blemished priests in that they receive a share in the distribution of the meat of the offerings and partake of that meat" [Menachot 109a:14]. Just as blemished [priests] may recite the Priestly Benediction and read the first portion in the Torah reading, so too this [repentant priest]. For if you do not say that, you will be weakening those who [seek to] repent, since they will say "woe due to that embarrassment, woe due to that shame", and will refrain from repenting. As Rabbi Yoḥanan says: Anyone who says that Manasseh has no share in the World-to-Come discourages penitents [Sanhedrin 103a:2]. And as the tanna of the school of Rabbi Yishmael taught: Since he went and became a priest of idol worship, should I throw a stone after the fallen? [Kiddushin 20b:2] etc. (Also see Tosafot Menachot 109a s.v. "may not serve" [Tosafot on Menachot 109a:14:1] and Tosafot Taanit 27a s.v "If so just as" [Tosafot on Taanit 27a:1:1].)

כיון שנפתח ס"ת לקרות בה בצבור אסור לספר אפי' בדבר הלכה שנאמר ובפתחו עמדו כל העם ואין עמידה אלא שתיקה שנאמר עמדו ולא ענו עוד וכן שאמר ואזני העם אל ספר התורה ויש בזו קצת תנאים לקצת מפרשים כבר ביארנום בראשון של ברכות בסוף סוגית המשנה הראשונה:

כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו שנאמר שאו ידיכם קדש וברכו את ה' ומכאן פירשו רבים שצריך לברך על נטילת ידים ויש חולקין בדבר וכן יש הרבה דברים שמונעין ממנו נשיאות כפים כגון אם היה עלג או בעל מום או שהיו ידיו צבועות או שהרג את הנפש או שעבד ע"ז או שלא נתמלא זקנו או כל שיש לו לחוש בו לשכרות ופסול כהונה כגון הלל ורובם מבוארים במסכת מגלה הא כל שאין לו אחד מדברים שהוזכרו וכיוצא בהם אפי' היו הבריות מרננות אחריו בדברים שאינם הגונים נושא את כפיו שמצות עשה היא עליו ואינו אלא שליח הוא אומר והב"ה מברך:

סדר נשיאות כפים בגבולין הוא שכששליח צבור אומר ברכת עבודה קודם שיגמור עוקרין הכהנים כמה שהן את רגליהם לעלות לדוכן ומברך כל אחד בשעת עקירתו יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל באהבה ברכה שלמה שלא ימצא בה מכשול ועון ועולין לדוכן פניהם למול ההיכל ואחוריהם כלפי העם ואצבעותיהם כפופים בתוך ידיהם ומתפללים בינם לבין עצמם במעין ברכה שהזכרנו עד שישלים שליח צבור ברכת הודאה ושיענו הצבור אמן שאין שליח צבור יכול לקרוא כהנים עד שיכלה אמן של ברכת הודיה מפי הצבור וכל שכן שאין הכהן מתחיל בברכה וכשסיים שליח צבור ברכת הודאה וענו הצבור אמן שליח צבור קורא בקול רם כהנים והם מחזירין פניהם כלפי העם ופושטין אצבעותיהם ומגביהין ידיהם כנגד כתפותיהם ומברכין כל אחד מהם בא"י אמ"ה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה ואע"פ שאין הברכה מעכבת מ"מ הידור מצוה הוא ואחד מן החכמים שבח עצמו שלא עשה בית הכנסת קפנדריא ולא פסע על ראשי עם קדש ולא נשא כפיו בלא ברכה ואם אין שם אלא כהן אחד אינו קוראו אלא הוא מחזיר פניו מאליו ומברך ושליח צבור מקרא אותם מלה מלה ר"ל שליח צבור אומר יברכך בקול רם והם עונים יברכך בנעימה גדולה וכן ה' וכן כל הפסוק תיבה תיבה וכשמשלימין פסוק ראשון כל העם עונין אמן בקול רם ובנעימה וחוזר שליח צבור ומקרא אותם פסוק שני מלה מלה והם עונין אמן בסוף הפסוק וכן בשלישי ואין המקרא רשאי להתחיל ולהקרות מפסוק לפסוק עד שיכלה אמן מפי הצבור וכן אין הכהנים רשאין להתחיל במלה עד שיכלה דבור של אותה תיבה מפי שליח צבור וכן אין הצבור רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים ושליח צבור אינו עונה אמן כלל שלא יתבלבל ואחר שסיימו השלש מקראות בדרך זה אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם ולכוף אצבעותיהם עד שיתחיל שליח צבור בשים שלום אלא אחר שמתחיל שליח צבור בשים שלום מחזירין פניהם להיכל וכופפים אצבעותיהם ואומרים עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שהבטחתנו וממתינין עד שיגמור שליח צבור שים שלום שאין רשאין לעקור רגליהם לילך עד שיגמור שליח צבור ברכת שים שלום ואחר שגמר עוקרין רגליהן והולכין להם ויתבאר במקום אחר שלעולם הם חוזרין דרך ימין ויתבאר למטה שתקנת רבן יוחנן בן זכאי שאין הכהנים עולין לדוכן בסנדליהם שמא תפסק לו רצועה והולך לקשרה ויחשדוהו בחלל:

בא"ד גדולה בגדולה אלמא לענין תפלה כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה כל כהן שלא כו' מיהו שמעינן מיניה דבעינן תכף לנ"י כו' להכי מסתבר דהכא בנ"י תכף כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה בשאלתות כו' כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם כו' האומר מנשה אין לו חלק לעוה"ב מרפה כו' עכ"ל כצ"ל:

כֵּיוָן שֶׁנִּפְתָּח סֵפֶר תּוֹרָה אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִילּוּ בִּדְבַר הֲלָכָה (נחמיה ח, ה). נראה לי רמז לדבר 'פה פתוחה פה סתומה' דהיינו כשיש פה פתותה של חזן לקרות בספר תורה צריך שתהיה פה של הציבור סתומה.