Commentary page
Sotah 30a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSotah 30a
Sotah 30a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 219 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
שלישי הבא מחמת שני כו' דשמעינן מיניה תרתי ש"מ אוכל הבא מחמת טבול יום דסבירא ליה כאבא שאול וש"מ שלישי הבא מחמת שני נהי דחמישי בקדש לא אמר דנייתי מינה כדקעביד בטבול יום דהתם מעלה דרבנן היא ובקודש מקודש מיירי ורבי יוסי מדאורייתא קאמר אבל רביעי מיהא אייתי מינה:
וכ"ת כו' הא אייתינה ר' יוסי מק"ו ממחוסר כיפורים דאיכא למיפרך נמי מה למחוסר כיפורים שכן אב הטומאה ולא פריך דלא חשיב ליה ר' יוסי פירכא דהשתא דטבל לה אזלה לה ההיא טומאה:
כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים כל שהוא טהור מן התורה וחכמים הזקיקוהו לבא במים וליטהר כגון הבא ראשו ורובו במים שאובין והאוכל חצי פרס אוכלין טמאין והידים שהצריכום טבילה כולם בתורת שנים הטעינום:
מטמאין את הקדש להיות שלישי ויעשה רביעי ופוסלין את התרומה:
וחכמים אוסרין במעשר באכילה אבל נגיעה שרי וחולין אף לאכול והכי אמר בחגיגה (דף יח:) והוא הדין נמי דלרבנן אין שני עושה שלישי בחולין והאי דלא חשיב להו לפי שלא נתפרשו שמותן ור"מ ומחלוקתו קאמר:
דאם איתא דשלישי בחולין מן התורה לייתיה רביעי בתרומה מק"ו מטבול יום כדאייתי לשלישי לעיל משני בחולין:
וחמישי בקדש מרביעי בתרומה מק"ו ממחוסר כיפורים כדאייתי לרביעי לעיל משלישי בתרומה:
האוכל אוכל ראשון חצי פרס מאוכל ראשון נעשה גופו ראשון לטומאה מדרבנן והאוכל אוכל שני נעשה גופו שני ובשחיטת חולין מפרש טעמא שעושה את האוכל חמור כמאכל בהשוחט (חולין ד' לד.):
10 more comments on this page.
Rashi on Sotah 30a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
שלישי הבא מחמת שני וכו' פירש רש"י דשמעינן מיניה תרתי שמעינן מיניה אוכל הבא מחמת טבול יום דסבירא ליה כאבא שאול ושמעינן מיניה דשלישי הבא מחמת שני וכו' תימה כיון דיליף ק"ו לשלישי ממחוסר כיפורים לאו ממילא שמעינן מיניה דאית ליה כאבא שאול דבהאי קל וחומר גופיה דמחוסר כיפורים נפקא לן אוכל הבא מחמת טבול יום דעביד רביעי א"כ אמאי הוי ליה למיתניה לרביעי בקודש מאוכל הבא מחמת טבול יום וכי לא מייתי ליה שפיר טפי ממחוסר כיפורים גופיה מדהוי מייתי ליה מאוכל הבא מחמת טבול יום דאוכל הבא מחמת טבול יום גופיה לא שמעינן ליה אלא מק"ו דמחוסר כיפורים ונראה דאפי' הכי הוי ניחא ליה טפי לעשות שלישי מק"ו ראשון כגון שלישי הבא מחמת שני דאלים טפי למיעבד רביעי ממאי דמייתי ליה ממחוסר כיפורים שצריך למייתי שלישי גופיה (למייתי) מק"ו דטבול יום דפסול בתרומה אע"ג דבין כך ובין כך הוי ק"ו בן ק"ו מיהו לאלומי כח שלישי עדיף ליה טפי:
הא אייתינה ממחוסר כיפורים ולא פרכינן רש"י פי' משום דכיון דטבל אזלה ליה ההיא טומאה ולא ידענא אמאי פי' הכי הא ע"כ אית לן למימר דר' יוסי סבירא ליה כרבן יוחנן בן זכאי דמייתי שלישי בתרומה במה הצד דאי לא תימא הכי שלישי מנא ליה ובאותו מה הצד גופיה מייתי רבי יוסי רביעי ממחוסר כיפורים ומכלי חרס ומשום הכי לא פריך. ספר הישר. מסיק בפ"ק דשבת (דף יד.) זימנין דאכיל אוכלין טמאין וכו' הקשה ריב"א הלוי זצ"ל אלמא דאוכלין טמאין פוסלין את הגויה בכביצה דאפי' כביצה מטמאין למשקין דתרומה דשדי לפומיה והתנן בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פב:) חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה דהיינו שני ביצים ותירץ מורי אין דרך בני אדם לשתות אלא לאחר אכילת שני ביצים וקודם לכן מילתא דלא שכיחא היא ואין נראה לר"י תירוץ זה חדא שאפילו בלשון לא דקדק שבכאן הוא אמר לפסול את הגויה ולשם הוא אומר אלו פוסלין בתרומה משמע אפילו במגע ובכאן לא גזרו אלא טומאת פנים אטו טומאת חוץ ועוד היאך אנו אומרים ביומא פרק אחרון (דף פ:) אמר רב פפא הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתא ומותיב מי אמר רב פפא הכי והכתיב לא תטמאו בהם ואמר רב פפא מכאן לטומאת גויה דאורייתא ומתרץ מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ואם היה מגזרת י"ח דבר וכי בזה היה טועה בעל הגמרא שהם דאורייתא והלא פשט איסורם בכל העולם אלא ודאי נראה דתרי גזירות הוו חדא גזירת טומאת פנים אטו טומאת חוץ דהיינו פסול גויה דהרואה סבר דמותר להגיע טומאה למשקין דהא זה כשאכל תרומה ואח"כ שותה משקין טמאים נוגעין זה בזה בתוך מעיו ולא חיישינן להכי נמי לא נחוש אפי' בחוץ להכי גזרו ודוקא בשני ביצים אבל בכביצה לא שהרי האוכל כביצה מתעכל בתוך מעיו ונשאר בין שיניו ולכשיהיה בבני מעיו יפחת הרבה מכביצה ואין אדם טועה שאפילו אוכל אוכלין טמאין בכביצה ושותה משקין דתרומה לא יאמר א"כ טהורין הן בכביצה אפי' בחוץ דהא בפנים לא היה כביצה שהרי נתעכל האוכל ולא היה כשיעור לטמא ודוקא באוכלין מצריך יותר מכשיעור משום דמתעכל אבל משקין פסלי גויה בכדי רביעית דאין דרך משקה להתעכל בתוך מעיו וא"ת היה להן להוסיף יותר מעט מ"מ כיון דנחית לשיעוריה העמיד אותה על שני ביצים שהוא שיעור ידוע וגזירה אחרת אותה של שבת שגזרו בכביצה אף על מגע ואותה של שחיטת חולין (דף לד.) דאמר עולא האוכל אוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה איני יודע לפרש אם היה מאותה גזירה ראשונה מ"מ למה גזרו אי משום טומאת חוץ הלא אפילו אם היה נוגע בשלישי שבתרומה לא היה נפסל שאין שלישי עושה רביעי בתרומה כדמוכח התם דתניא חולין שנעשו על טהרת הקדש הרי הוא כחולין רבי אלעזר ברבי צדוק אומר הרי הן כטומאה לתרומה לטמא שנים ולפסול אחד א"כ אינו רביעי וא"ת מגזרה שניה ומשום משקין דאכיל אוכלין טמאין ושתה משקין דתרומה אם כן למה נפסל גופו יהי' טמא אפי' במגע וא"ת גזרה שלישית היא מ"מ הטעם לא נודע אלא א"כ נאמר רבו בגזרות וגזרו גזירה לגזרה ולפי פירוש הקונטרס שפירש בשחיטת חולין אינו נראה ואינו מיושב יפה שמפרש האוכל אוכל ראשון זהו חצי פרס שהרי אנו אומרים מאי טעמא דילמא אכיל אוכלין טמאין ושתי משקין דתרומה וזהו אפילו בכביצה. ע"כ לשון ספר הישר:
Tosafot on Sotah 30a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Meiri
אע"פ שברוב המקומות אמרו אין הלכה כשיטה ובסוגיא זו העמידו זו שאמרו שאין שני עושה שלישי בחולין כשטה מ"מ זו יצאה מן הכלל והלכה פסוקה היא כמו שביארנו וכבר מצינו כיוצא בהן פעמים במקצתן כדרך האמור בראשון של סוכה בכולהו סבירא להו דירת קבע בעינן דאפי' הכי איכא מיניהו דהלכתא נינהו כמו שביארנו שם פעמים בכלן ואין למדין מן הכללות:
כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים כגון הבא ראשו ורובו במים שאובין והידים והאוכל חצי פרס אוכלין טמאין וכיוצא בהם כולן לטומאה שניה גזרו עליהם ומותרין באכילת חולין ואין צריך לומר שאם נגעו בחולין הרי הן טהורים ובתרומה פוסלין ובקדש מטמאין לעשות רביעי ולמעשר מיהא אין פוסלין אותו בנגיעה אלא שמ"מ אסור הוא באכילתו:
זה שביארנו באוכלין טמאין שאע"פ שהאדם אינו מקבל טומאה מהם כל שאכל מהם שיעור חצי פרס טמא מגזרת סופרים טומאה שניה אין דינה לגמרי כשני דעלמא וכיצד הוא דינה אם אכל אוכל ראשון הרי הוא שני כדינו אבל אוכל שני אע"פ שהיה בראוי להיות שלישי גזרו בו להיות שני לפסול את התרומה אבל אוכל שלישי חזר האוכלן להיות שני לקדש לטמא ולפסול את הרביעי וטהור גמור הוא מלפסול את התרומה כמו שביארנו הטעם בדברים אלו בשני של חולין ל"ג ב' ובאי זה אוכל אתה מוצא שיהא שלישי כגון שהיתה חתיכת האוכל של חולין שנעשו על טהרת תרומה שאלו של תרומה עצמה הרי תרומה טמאה אסורה באכילה ובאכילת איסור לא מיירי ואלו של חולין גרידי הרי אין בהם שלישי ועיקר הגירסא הא חולין גרידי לא ויש גורסין הא חולין שנעשו על טהרה הקדש לא ומשום דאינן כקדש וחולין גמורים הם שהמתפיס טהרת קדש בחולין בטלה דעתו אצל כל אדם:
ממה שכתבנו למדת שאוכל ראשון הן של קדש הן של תרומה הן של חולין שלשתן שוין לטמא שנים ולפסול אחד בקדש ולטמא אחד ולפסול אחד בתרומה ולפסול אחד בחולין ואין הלכה כדברי האומר שאין קדש בא לידי רביעי אלא אם כן היה ראשון של קדש:
אין מפרישין חלה מן הטהורה על הטמאה אלא מפריש מכל אחת לעצמה וחולין הטבולים לחלה כגון עיסה שנתגלגלה ובאה לידי חיוב חלה דינה כחלה ואסור לגרום לה טומאה וכן שני עושה בהם שלישי אבל כל שלא נתגלגלה מותר לגרום לה טומאה שמותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל וכל שתורם מאחת לחברתה צריך ליטול מן המוקף כמו שביארנו ענינים אלו בראשון של נדה ז' א' ואין הלכה כר' אליעזר שהיה אומר חלה ניטלת מן הטהור על הטמא:
ומ"מ לענין ביאור משנה זו היא בשביעי של חלה ואמר ר' אליעזר ששתי עיסות אחת טהורה ואחת טמאה נוטל כדי שיעור חלת שתיהן מעיסה טהורה שלא הורמה חלתה שלא תהא מן הפטור על החיוב ונוטל פחות מכביצה מעיסה אחרת הן טמאה הן טהורה שכל פחות מכביצה אינו מטמא אחרים ונותן אותו פחות מכביצה בין שתי העיסות עד שתהא הטהורה נוגעת באותו פחות מכביצה מצד אחד וכן הטמאה נוגעת בו מצד אחד כדי שיהו העיסות נוגעות זו בזו שלא בטומאת הטהורה ומניח שיעור שתי החלות על אותו פחות מכביצה ומפרישו לשם חלה על שתיהן ושאלו והתניא כביצה והיאך אפשר לכביצה שלא תטמא ופירש בה כגון שהעיסה ראשונה ואותה כביצה שניה ואע"פ שאמרו כל האוכלין מצטרפין שאם נגע שרץ באחד מהם כלם ראשונים בזו מאחר שהיו העיסות מחולקות מתחלה אין מצטרפות ואין שניה עושה שלישית אלמא מאן דבעי פחות מכביצה סבירא ליה דשני עושה שלישי ותירץ דלכולי עלמא אין שני עושה שלישי בחולין ומאי דקאמר פחות מכביצה משום דחולין שבאו לכלל חיוב חלה דינם כחלה ושני עושה בהם שלישי אי נמי לאו כחלה דמו מאן דאמר פחות מכביצה סבירא ליה דאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ואותו פחות מכביצה טהור הוא אע"פ שהוא מקבל טומאה הואיל ואינו מטמא אחרים מותר ומאן דשרי בכביצה אינו חושש לטומאת אותו כביצה שמותר לגרום וכו' אף במקום שמטמא אחרים והאי דקאמר סברוה אף על פי שברוב המקומות כל שנאמר שם סברוה נדחה לבסוף בזו לא נאמר סברוה אלא לענין מה שהיו סוברים בחולין הטבולים לחלה שאינן כחלה אבל העיסה ודאי ראשונה היא:
המשנה השלישית והיא מענין החלק השני ובפרט במה שנתגלגל לבאר בענין תחומין והא שאמר בו ביום דרש ר' עקיבא ומדותם מחוץ לעיר והעיר בתוך ומקרא אחר אומר מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב אי אפשר לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפים באמה ואי אפשר לומר אלפים באמה שכבר נאמר אלף אמה ולמה נאמר אלפים באמה אלא אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום השבת ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אלף אמה מגרש ואלפים שדות וכרמים אמר הר"ם ר' עקיבא סבר איסור תחומין דאוריתא ואמר שבפסוק התבאר ור' אלעזר סבר תחומין דרבנן ורצה בו שאין גדר לו בתורה אבל שעור תחום שבת מדרבנן והלכה כר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי שאמ' תחומין דרבנן:
אמר המאירי בו ביום דרש ר' עקיבא ומדותם מחוץ לעיר וכו' אלפים באמה וכתוב אחר אומר מקיר העיר וחוצה אלף אמה הא כיצד אלף אמה מגרש ר"ל רחבה פנויה מזריעות ומאילנות וכ"ט מבתים להיות לנויי העיר להיות לו אויר ולא הוזכרו אלפים אלא ליתן תחום לשבת אלמא תחומין של אלפים אמה דאוריתא ור' אליעזר אומר אלף למגרש ואלפים לשדות וכרמים ולא הוזכר כאן תחום שבת שתחומין של אלפים אמה אינן דאוריתא אלא דרבנן ואין לה תחום של תורה אלא שלש פרסאות וכן הלכה:
8 more comments on this page.
Meiri on Sotah 30a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה שלישי הבא כו' כדקא עביד בט"י כו' ובד"ה כל הטעון כו' כל שהוא טהור מן התורה כו' והידים שהצריכום טבילה כו' ובד"ה דאם איתא כו' מק"ו מט"י כדאייתי כו' בד"ה רבי יהושע אומר כו' שאין האוכל חמור כו' ובד"ה בחולין שנעשו כו' וקבל עליו לאכול חולין שלו כו' עכ"ל מפי' ישן:
תוס' בד"ה שלישי הבא כו' לעשות שלישי מק"ו ראשון כגון כו' מחמת שני דאלים טפי למעבד כו' וצריך למייתי שלישי גופיה מק"ו כו' עכ"ל כצ"ל וליכא לאקשויי דאימא ר"י דשלישי שפסול בתרומה לאו מק"ו מייתי לה כריב"ז אלא דסבר כר"ע דיליף לה מן התורה מכל אשר בתוכו יטמא דא"כ לא הוה קארי שלישי לקודש מן התורה מוהבשר אשר יגע גו' כיון דאפילו ג' בחולין הוה מן התורה מכל אשר בתוכו וק"ל:
בד"ה הא אתיין כו' גופיה מייתי ר"י רביעי כו' עכ"ל כצ"ל:
שם ספר הישר כו' אם היא מאותה גזירה ראשונה מ"מ כו' הלא אפילו אם היה נוגע בשלישי שבתרומה לא היה נפסל שאין ג' עושה רביעי בתרומה כו' וא"ת מגזירה שניה ומשום משקין כו' עכ"ל לא ידענא מה תיקן שאם הוא מגזירה שניה דאכתי לא יצאנו מידי קושייתם דמה בכך אם הוא אוכל שלישי ושתה משקין דתרומה הלא אין שלישי עושה רביעי בתרומה וצ"ע:
בפרש"י בד"ה ר"א אומר כו' שוגגת או אנוסה כו' ומסלקתה עם קריאת השם ופחות מכביצה כו' עכ"ל הכא במתני' לא הוה צריך לפרושי דמסלקתה עם קריאת השם כיון דבפחות מכביצה איירי ואינו מטמא החלה אלא משום הברייתא דקתני כביצה לר"מ נקט הכי דצריך לסלקה עם קריאת השם וק"ל:
Chidushei Halachot on Sotah 30a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Sotah, daf 30, Amud Aleph, about 219 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 114 words
Opens “שְׁלִישִׁי הַבָּא מֵחֲמַת שֵׁנִי, דְּשֵׁנִי גּוּפֵיהּ אָסוּר…”
- Segment 218 words
Opens “וְכִי תֵּימָא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לִטְבוּל…”
- Segment 332 words
Opens “אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ…”
- Segment 425 words
Opens “רַבִּי מֵאִיר — דִּתְנַן: כׇּל הַטָּעוּן בִּיאַת…”
- Segment 513 words
Opens “רַבִּי יוֹסֵי — הָא דַּאֲמַרַן. דְּאִם אִיתֵיהּ…”
- Segment 634 words
Opens “רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ — דִּתְנַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:…”
- Segment 75 words
Opens “בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת תְּרוּמָה.…”
- Segment 810 words
Opens “עַל טׇהֳרַת הַתְּרוּמָה — אִין, עַל טׇהֳרַת…”
- Segment 97 words
Opens “אַלְמָא קָסָבַר: אֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחוּלִּין.…”
- Segment 1014 words
Opens “רַבִּי אֶלְעָזָר — דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:…”
- Segment 115 words
Opens “מְטַמֵּא שְׁנַיִם, וּפוֹסֵל אֶחָד בַּקּוֹדֶשׁ,…”
- Segment 125 words
Opens “מְטַמֵּא אֶחָד, וּפוֹסֵל אֶחָד בַּתְּרוּמָה,…”
- Segment 133 words
Opens “וּפוֹסֵל אֶחָד בַּחוּלִּין.…”
- Segment 1434 words
Opens “רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דִּתְנַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: חַלָּה…”
Original text
שְׁלִישִׁי הַבָּא מֵחֲמַת שֵׁנִי, דְּשֵׁנִי גּוּפֵיהּ אָסוּר בְּחוּלִּין — אֵינוֹ דִּין שֶׁעוֹשֶׂה רְבִיעִי בַּקּוֹדֶשׁ?
whose third- degree impurity came from contact with an item of second- degree impurity, in which case the item with the second- degree impurity is itself forbidden, i.e. impure, even if it is non-sacred food, isn’t it logical to infer that it should be able to impart fourth- degree impurity upon sacrificial food?
וְכִי תֵּימָא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לִטְבוּל יוֹם שֶׁכֵּן אַב הַטּוּמְאָה — הָא אַיְיתִינֵהּ מִמְּחוּסַּר כִּיפּוּרִים, וְלָא פַּרְכֵיהּ!
And if you would say that the reason Rabbi Yosei did not employ this a fortiori inference is because it can be refuted as follows: What is unique about one who immersed that day is that prior to his immersion he was a primary source of impurity, this cannot be, as Rabbi Yosei brought proof for the existence of a fourth degree of impurity from the case of one who has not yet brought an atonement offering, who was also a primary source of impurity prior to his immersion, and Rabbi Yosei clearly did not refute the proof due to this factor. Therefore, the reason Rabbi Yosei did not employ an a fortiori inference from the case of food that contracted impurity from one who immersed that day is clearly that he disagrees with the opinion of Abba Shaul. Consequently, Rabbi Yoḥanan concluded that he cannot understand Rabbi Yosei’s reasoning.
אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבָּה בֶּן אִיסִי אָמַר רַב: רַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְרַבִּי אֶלְעָזָר, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר — כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ דְּאֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחוּלִּין.
§ Rabbi Asi said that Rav said, and some say Rabba ben Isi said that Rav said: Rabbi Meir, and Rabbi Yosei, and Rabbi Yehoshua, and Rabbi Elazar, and Rabbi Eliezer all hold that an item of second-degree ritual impurity status cannot impart third-degree ritual impurity status to non-sacred items. Rav proceeds to prove this by attributing support from the rulings of each of these tanna’im .
רַבִּי מֵאִיר — דִּתְנַן: כׇּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מְטַמֵּא אֶת הַקּוֹדֶשׁ, וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה, וּמוּתָּר בַּחוּלִּין וּבַמַּעֲשֵׂר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין בַּמַּעֲשֵׂר.
Rabbi Meir is of this opinion, as we learned in a mishna ( Para 11:5): Anything that requires immersion in water by rabbinic law renders sacrificial food impure upon contact, with second-degree impurity, and disqualifies teruma , meaning that it renders the teruma itself impure, but not to the extent that the teruma can render other teruma impure. And anything that requires immersion in water by rabbinic law is permitted for non-sacred food and for the second tithe, i.e., it does not render these items impure. This is the statement of Rabbi Meir. But the Rabbis prohibit one who has this degree of impurity from partaking of the second tithe. From the fact that Rabbi Meir permits him to partake of the second tithe, it is inferred that he maintains that an item of second-degree impurity cannot impart third-degree impurity upon non-sacred items.
רַבִּי יוֹסֵי — הָא דַּאֲמַרַן. דְּאִם אִיתֵיהּ — לַיְיתֵיהּ לִרְבִיעִי בַּתְּרוּמָה, וַחֲמִישִׁי בַּקּוֹדֶשׁ.
It is evident that Rabbi Yosei is of this opinion from that which we have stated above, that he derives that sacrificial food can contract fourth-degree impurity, because if he holds that non-sacred items can contract third-degree impurity, he should have derived through his a fortiori inference that there is fourth- degree impurity vis-à-vis teruma and fifth- degree impurity vis-à-vis sacrificial food, since each of these categories has a unique level of impurity.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ — דִּתְנַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹכֵל אוֹכֶל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, שֵׁנִי — שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי — שְׁלִישִׁי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הָאוֹכֵל אוֹכֶל רִאשׁוֹן וְאוֹכֶל שֵׁנִי — שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי — שֵׁנִי בַּקּוֹדֶשׁ, וְאֵין שֵׁנִי בַּתְּרוּמָה.
Rabbi Yehoshua is of this opinion, as we learned in a mishna ( Teharot 2:2): Rabbi Eliezer says: One who eats food with first- degree impurity assumes first- degree impurity. One who eats food with second- degree impurity assumes second- degree impurity. One who eats food with third- degree impurity assumes third- degree impurity. Rabbi Yehoshua says: One who eats food with first- degree impurity or food with second- degree impurity assumes second- degree impurity. One who eats food with third- degree impurity assumes second- degree impurity vis-à-vis sacrificial food, and he does not assume second- degree impurity vis-à-vis teruma .
בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת תְּרוּמָה.
Eating an item with third-degree impurity is possible only in the case of non-sacred items, as eating impure teruma or sacrificial food is prohibited. However, generic non-sacred food cannot contract third-degree impurity at all. Therefore, the case of one who eats food with third-degree impurity refers specifically to non-sacred food items that were prepared as if their level of purity were on the level of the purity of teruma . By means of a vow, one can establish the purity status of non-sacred food items to be treated on the level of purity necessary for teruma .
עַל טׇהֳרַת הַתְּרוּמָה — אִין, עַל טׇהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ — לָא.
The Gemara infers from Rabbi Yehoshua’s statement that yes, one is able to prepare items as if their level of purity were on the level of the purity of teruma ; but one is not able to prepare items as if their level of purity were on the level of the purity of sacrificial food, and such items would not contract third-degree impurity.
אַלְמָא קָסָבַר: אֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחוּלִּין.
The Gemara concludes: Apparently, Rabbi Yehoshua holds that an item of second-degree impurity cannot impart third-degree impurity upon ordinary non-sacred items that were not prepared on the level of the purity of teruma .
רַבִּי אֶלְעָזָר — דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: שְׁלָשְׁתָּן שָׁוִין, הָרִאשׁוֹן שֶׁבַּקּוֹדֶשׁ וְשֶׁבַּחוּלִּין וְשֶׁבַּתְּרוּמָה —
Rabbi Elazar is of this opinion, as it is taught in a mishna ( Teharot 2:7): Rabbi Elazar says: The three of these are equal in their ability to impart ritual impurity to other items: An item of first- degree impurity, whether it is an item of sacrificial food, or of non-sacred food, or of teruma .
מְטַמֵּא שְׁנַיִם, וּפוֹסֵל אֶחָד בַּקּוֹדֶשׁ,
With regard to sacrificial food, such an item renders impure two additional levels of contact, enabling the items that contracted ritual impurity from it to transfer that impurity to items that they in turn touch afterward. And it disqualifies one level afterward, imparting upon the food fourth-degree impurity, which cannot impart impurity to a fifth item.
מְטַמֵּא אֶחָד, וּפוֹסֵל אֶחָד בַּתְּרוּמָה,
With regard to teruma , an item of first-degree impurity renders impure one additional level of contact, i.e., it imparts second-level impurity to teruma food with which it comes into contact, and that item in turn disqualifies one additional level afterward, as that teruma food imparts third-degree impurity upon teruma .
וּפוֹסֵל אֶחָד בַּחוּלִּין.
And with regard to non-sacred food, an item of first-degree impurity merely disqualifies one additional level of non-sacred food. Evidently, non-sacred items cannot go beyond a second-degree impurity.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דִּתְנַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: חַלָּה נִיטֶּלֶת מִן הַטְּהוֹרָה עַל הַטְּמֵאָה, כֵּיצַד? שְׁתֵּי עִיסּוֹת אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה, נוֹטֵל כְּדֵי חַלָּה מֵעִיסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ, וְנוֹתֵן פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה בָּאֶמְצַע כְּדֵי לִיטּוֹל מִן הַמּוּקָּף.
Rabbi Eliezer also agrees with this principle, as we learned in a mishna ( Ḥalla 2:8): Rabbi Eliezer says: Ḥalla can be taken from ritually pure dough on behalf of ritually impure dough. How so? If there are two batches of dough, one of which is pure and one of which is impure, one takes the required amount of dough for separating ḥalla for both of the batches from the pure dough when its ḥalla has not yet been separated for itself, and then places less than an egg-bulk of dough, which is not susceptible to becoming ritually impure due to its size, in the middle, between the impure dough and the pure dough set aside for being used as the separated ḥalla . This joins all of the dough together, so that one can fulfill the requirement to take dough for separating ḥalla from dough that is situated near the dough it comes to exempt.