Nedarim 88b

כמאן אזלא הא שמעתא דרב דמתרץ למתני' דיד אשה כיד בעלה:

כרבי מאיר דאמר בעלמא דיד אשה כיד בעלה:

ורמינהו כיצד משתתפין כו' במסכת עירובין וסתם מתני' ר' מאיר:

אמר רבא דאע"ג דאמר רבי מאיר בעלמא יד אשה כיד בעלה וכמי שנתן לחתנו דמי:

מודה רבי מאיר לענין שיתוף דכיון דלזכות לאחרים הוא מיד בעלה זכיא כלומר כיון דבעל דעתו הוי לזכות לאחרים על ידי אשתו נמי יצא מיד בעלה ואין לו רשות בהן כלום ואהכי מזכי להו על ידה אבל בעלמא כגון דיהיב מתנה לאשתו אימא לך דיד אשה כיד בעלה:

אלו שזכין גבי שיתוף מבוי קמיירי שמזכה משלו לכל בני מבוי:

על ידי בנו ובתו הגדולים שכבר יצאו מרשותו אבל לא על ידי בנו ובתו הקטנים שידן כידו וכן לא על ידי אשתו אלמא לר"מ אפ. לו על ידי שיתוף יד אשה כיד בעלה דמיא:

אלא אמר רב אשי מתניתין דלעיל דקאמר דיכול לזכות לכל בני מבוי על ידי אשתו:

כמאן אזלא הך שמעתא דרב כר"מ דאמר פרק קמא דקידושין דיד עבד כיד רבו דמי ומשמע ליה לרבי [זירא] דהכי נמי אמר גבי אשה ומתני' ר"מ דסתם משנה ר"מ:

ורמינהו כיצד משתתפין במבוי פירוש שיש הרבה חצירות פתוחות למבוי ואסורות לטלטל בתוכו להוציא ולהכניס בתוכו:

מניח חבית של יין ומזכה להם על ידי אשתו והוי כאילו הכא דיירי ואין אוסרין זה על זה:

ואי אמרת יד אשה כיד בעלה כו' אלא שמע מינה דר' מאיר לא אמר אלא בעבד אבל לא באשה וקשה לרב:

כיון דלזכות אחרים מיד בעלה זכיא כיון דבעל עצמו מזכה בהם ומסתלק עצמו מחלקו [זכיא כדאמרי' במתנת [הבעל] שאין הבעל אוכל פירות:

איתיביה רבינא לרב אשי אמתני' דעירובין קאי ולא קאי אהך סוגיא כלל:

ואלו שזכין כלומר שמזכין על ידן וכו' ואשתו:

בשיש לה בית בחצר ואוסר ביתה על המבוי וצריך הבעל לזכות גם לעצמה והיא קונה כדאמר כיון דבעל יהיב לה מגו דזכיא לנפשה קניא לאחרינא בהכי מיירי מתניתין דעירובין וברייתא דאבל לא על ידי אשתו כשאין לה בית בחצר ואין זוכה לאחרים דלא הוי כאילו הבעל נותן לעצמה:

ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקים עליה כיצד אמרה וכו'. פי' אע"ג דהאי לישנא דקרא הוא. לאו קרא גופיה נקטינן למדרשיה בהכי אלא לישנא דתנא הוא דתפיס בידיה לישנא דקרא דרך צחות והרי זה כעין מדרש ואינו מדרש ודכותה בתלמוד וכמו שכתב הרב בעל המאור בספר הצבא שלו:

אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום אע"פ שנשאת בתוך שלשים יום אינו יכול להפר. פי' דהא דאמרינן אין הבעל מפר בקודמין לא תימא בשחל הנדר קודם הנשואין אלא כל שנדרה קודם הנשואין אע"פ שאינו חל אלא לאחר נשואין אינו מפר דבתר שעת נדר אזלינן ולאו בתר חלות הנדר:

שתוף שבמבוי אם לא רצו לשתף אחד אחד יכול אחד מהם לשתף על ידי כולם וכיצד הוא עושה מניח את החבית של יין או של גרוגרות או הדבר שמערב בו במקום שהוא רוצה להניחו ומזכה להם על ידי אחר והוא שיאמר קבל חבית זו לזכות בה לכל בני המבוי שמאחר שהם גדולים ואין רשות אב עליהם הרי היא זכיה גמורה וכן על ידי עבדו ושפחתו העבריים שמאחר שאין גופן קנוי אין ידן כידו עד שנאמר שלא יצא בזכיה זו העירוב מתחת ידו וכן על ידי אשתו אע"פ שאין קנין לאשה בלא בעלה שמאחר שהוא מקנה לה לזכות לבני המבוי מסלק הוא עצמו לגמרי מחלקם ואע"פ שאין לה חצר מיוחדת באותו מבוי ומה שהעמידוה כאן ביש לה חצר באותו מבוי שהיתה אוסרת עליהם וצריך הבעל לזכות לה העירוב ומגו דזכיא לנפשה זכיא לאחריני לדעת ר' מאיר הוצרכה אבל לדעת חכמים שהלכה כדבריהם אף באין לה חצר באותו מבוי כן ואם תאמר לדעת ר' מאיר היאך יש לה חצר והלא מה שקנתה אשה קנה בעלה אפשר שנתן לה בעלה וכמו שאמרו פרק חזקת במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות וזו היא שיטתנו וכן עיקר ומכל מקום בתוספות תפסו בה דרך אחרת ולדעתם אין אדם מזכה על ידי אשתו אלא אם כן יש לה חצר מיוחדת לעצמה שם ושאינה אוכלת על שלחנו ולא מקבלת פרס הימנו ועיקר כמו שכתבנו וכבר הארכנו בה יותר במקומה בעירובין פרק חלון במשנה הרביעית:

המשנה השישית והכונה בה לבאר ענין החלק השישי והוא שאמר ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה כיצד אמרה הרי אני נזירה לאחר שלשים יום אע"פ שנשאת בתוך שלשים יום אינו יכול להפר נדרה והיא ברשות הבעל והפר לה ואמרה הרי אני נזירה לאחר שלשים יום אע"פ שנתאלמנה או נתגרשה בתוך שלשים יום הרי זה מופר נדרה בו ביום נתגרשה בו ביום החזירה בו ביום אינו יכול להפר זה הכלל כל שיצאת לרשות עצמה שעה אחת אינו יכול להפר אמר הר"ם פי' אמרו ונדר אלמנה אם היה לפי הפשט יהיה הפסוק מיותר ומי הוא שיוכל להפר לה אחר שאין לה בעל ואמנם הכונה שהיא כאשר נדרה והיא בלתי בעל והתנה שהנדר יהיה בזמן פלוני עוד נשאת קודם הזמן שהתנה שיהיה הנדר בו ובא זמן הנדר והיא בעולת בעל אינו יכול להפר והמאמר כלו מבואר:

אמר המאירי ונדר אלמנה וגרושה כלומר מקרא זה על כל פנים צריך לדרשו שאם הוא כפשוטו מה הוצרך לומר כן והרי הדבר ידוע באלמנה וגרושה שאין רשות אדם עליה ומי יפר אלא בא ללמד שיש צדדין שהיה נראה לומר שתהא רשות הבעל חלה עליו בשעת הנדר ושיהא יכול להפר ואע"פ כן אין אומרין כן כיצד אמרה הריני נזירה לאחר שלשים והרי שאין הנדר חל עד שישלמו שלשים ונשאת תוך שלשים וביום שלשים שחל בו הנדר הפר לה אין זה כלום שאין הולכין אלא אחר שעת הנדר ובכלל הקודמין הוא ואין הבעל מיפר בקודמין היתה ברשות הבעל ונדרה להיות נזירה לאחר שלשים והפר לה בעלה ואחר כך נתגרשה או נתאלמנה תוך שלשים שנמצא בשעה שחל הנדר אין רשות אחרים עליה אע"פ כן הפרת הבעל הפרה שאחר שעת הנדר אנו הולכין והבעל מיפר בנדרים אע"פ שעדיין לא חלו כמו שהתבאר:

נדרה בו ביום ונתגרשה בו ביום קודם הפרה ואחר כך החזירה בו ביום ובא להפר לה אין הפרתו כלום שכבר יצאה לרשות עצמה שעה אחת ואותה שעה חל נדרה וכשהחזירה הרי הנדר בכלל הקודמין:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

ברא"ש בד"ה כיצד כו' הרבים עד כצ"ל בסיפא הס"ד בשנשאה הס"ד:

ר"ן בד"ה ל"ש ליה דהלכתא כצ"ל מהני הס"ד:

בד"ה ולענין הלכה כו' בעלה ומשני כצ"ל:

בא"ד דאמר לה תו כצ"ל בקודמין הס"ד:

כיצד משתתפין וכו' משנה היא בעירובין בפרק חלון מניח את החבית והיא שלו אומר הרי עירוב זה לצורך כל בני מבוי ואחרי כן מזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ואף על גב דשפחה קטנה היא וקתני זכין דאי גדולה מאי בעיא גביה הלא יוצאה בסימנין אמרינן בגיטין בפרק התקבל (דלא קא) לשמואל דאמר דקטן אינו זוכה לאחרים דשאני שיתופי מבואות דרבנן. שטה. מודה רבי מאיר דכיון דלזכות לאחרים דהוא עצמו מוציאו מרשותו מיד בעלה יצא ואין לו רשות לבעל ודמי להא דאמר רב בחזקת הבתים המוכר שדהו לאשתו קנתה. שטה. והרא"ם פירש וז"ל: דכיון דזכות אחרים הוא מיד בעלה יצא אריכות לשון הוא ופירושו הוי כיון דשתופי מבואות דרבנן שפיר מזכה בהן אשה ותקנו רבנן דמוציאה מיד בעלה כדאמרינן בגיטין גבי קטן. עד כאן. אלא אמר רב אשי אף על גב דלזכות לאחרים (לזכות) הוא לא חשבינן ליה כמוכר שדה לאשתו דאמר רב קנתה דהתם כיון שלעצמה נותן גמר ומקנה להקנות לה לדעתה להוציאה לגמרי לרשותו אבל לזכות לא. ומתניתין דקתני מזכה להם על ידי אשתו כשיש להם חצר באותו מבוי שגם היא צריכה שיתוף אם כן היא צריכה לעצמה ולעצמה היא קונה כדאמר רב המוכר שדה לאשתו קנתה וטעמא כדפרשינן ומגו דזכיא לנפשה זכיא נמי לאחריני שאין קנין אחד לחצאין. שטה. ולענין מחלוקת דרב ושמואל קיימא לן כשמואל דרב כרבי מאיר סבירא ליה דלית הלכתא כוותיה ואף על גב דבעלמא קיימא לן הלכה כרב באיסורי הכא שאני דשמואל כרבנן סבירא (להו) ליה. והראב"ד ז"ל השיב על הרמב"ם בפ"ח מהלכות (דנדרים) נדרים דהלכה כשמואל ואמר בהשגתו דהא קיימא לן דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ועוד השיג על ענין דבריו. והמעיין היטב בדברי הר"ם לא ימצא קושי בדבריו (בקמה) וכמו שכתבנו למעלה. הרי"ץ ז"ל.

מתניתין נדר אלמנה וגרושה יקום עליה משמע שאם נדרה בשהיא אלמנה אף על פי שלא חל עליה כי אם לאחר שניסת אינו יכול להפר כיצד אמרה הריני נזירה לאחר וכו'. פירוש. ונדר אלמנה גרושה יקום עליה כיצד אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום אף על פי שנשאת בתוך שלשים יום אינו יכול להפר לה. פירוש דקא משמע לן מתניתין דהא דקיימא לן אין הבעל מיפר בקודמין אפילו בכי האי גוונא הוא אף על פי שלא חל נדרא אלא לאחר שנשאת משום דבתר עשיית הנדר אזלינן ולא בתר חלות הנדר דהיינו לאחר שנשאת. נדרה והיא ברשות הבעל מפר לה כיצד אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום והוא הפר לה מיד אף על פי שנתארמלה או נתגרשה בתוך שלשים יום הרי זה מופר פירוש והיינו מטעמא דפרישנא ברישא דבתר עשיית הנדר אזלינן ולא בתר חלות הנדר דאלו הוה אזלינן בתר חלות הנדר לא היה בידו להפר שהרי אינה אשתו מעתה. והא דקתני ברישא ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה לישנא דמתניתין הוא ולאו אקרא קאי אי נמי קרא קא דריש דקרא בכי האי גוונא מיירי. הרנב"י ז"ל.