Commentary page
Nedarim 21a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNedarim 21a
Nedarim 21a. The full printed text of this folio side — 7 numbered segments, about 125 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
שניהם רוצין בשלשה דינרין כלומר זה הנשבע שאינו פוחת לו מן הסלע לא היה פיו ולבו שוין לכך שלא יפחות לו מן הסלע כלום אלא להכי נדר כן לזרז את חבירו שיתן לו ג' דינרין הוא רוצה לבא וזה שנשבע שלא ליתן לו יותר משקל לא היה פיו ולבו שוין שלא היה בדעתו שלא יתן יותר אלא לכך נדר שיתן לו בג' דינרין ולפיכך מותרין:
גמ' מאן תנא התירו חכמים:
ר' יהודה היא דאמר אין אחד מהן נזיר דלא סמכא דעתייהו ממש לשם נזירות אלא תלו נזירותן בזה שבא כנגדן ולא היה פיו ולבו שוין להכי אין אחד מהם נזיר ה"נ לא סמכא דעתייהו בשעת הנדר דכל חד וחד אדעתא דחבריה כדי לזרזו ולא הי' פיו ולבו שוים להכי דאי רבנן דפליגי עליה דר' יהודה דאמרי אע"ג דלא סמכא דעתייהו להיות נודר ממש בנזיר דתלה נזירות באחר הוי נזיר אותו שנתקיימו דבריו ה"נ אף על גב דלא סמכא דעתייהו אדבור פיהן שלא נתכוונו אלא לזרז אסורים דאמרינן כשנדרו ודאי סמכא דעתייהו דזה לא יפחות מסלע וזה לא יוסיף על שקל והרי פיהן ולבן שוים ואסור:
רבא אמר אפי' תימא רבנן דפליגי עליה דר' יהודה:
מי קתני שניהן רצו דאי קתני הכי הוה משמע שניהן רצו בתחלה בשלשה דינרין ואלא עכשיו בשעת הנדר אין רוצין אלא סמכא דעתייהו אדבור פיהן ופיהן ולבן שוים ונדר מעליא הוי:
רוצין תנן דמשמע מעיקרא היו רוצין בג' דינרין ואכתי שניהן נמי רוצין ולא היה פיהן ולבן שוין הלכך אפילו רבנן מודו דמותרין וכדי לזרז זה את זה נתכוונו שניהן:
אמר לו טפי מסלע והלה אומר בציר משקל היכא דאמר שאינו פוחת מסלע וזה אומר שאינו מוסיף על שקל כיון דדברי שניהם קרובין לשלשה דינרין אמרינן דנדרי זרוזין הוו אבל הכא כיון דאמר טפי מסלע דהיינו פרוטה והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על פרוטה פחות משקל דהשתא מרחקי מילתייהו משלשה דינרין כיון דדייקי הכי נדרא הוי ואסורים או לא דזירוזין הוה:
היה מסרב שהיה מפצירו לאכול אצלו מעט:
7 more comments on this page.
Rashi on Nedarim 21a · Sefaria
Tosafot
אלא להפלאה וא"ת והא גבי נדרים לא כתב יפליא וי"ל דילפינן מהדדי משום דאתק' נדרים לנזירות:
מספיקא לא משעבד נפשיה וה"נ במתניתין אע"ג דבשעת הנדר לא היה דעת זה וזה בג' דינרין אלא הוה דעתיה להוריד כמה שיוכל לזה דלמא בשעת הנדר מספקא ליה אם חל נדר אם לאו דשמא יתן לו סלע או יתן לו בב' דינרין מספיקא לא משעבד נפשיה:
רבא אמר לא היו מסופקין אפי' תימא רבנן מי קתני שניהן רצו דהוה משמע רצו לבסוף ולא מתחלה רוצים קתני משמע דמתחלה כשנודרים היו רוצים בג' אלו שהיו ואנן סהדי דדעתן לכך הלכך לאו נדר הוא כלל דדוקא כשאמר המוכר לבסוף שכך היה דעתו מתחלה כדפרישית אבל אם אמר שדעתו למה שהיו אומרים מכוונת לבם לכך התם אין נדרי זירוזין דהוי נדר קיים ודלא כרבי יהודה משום רבי טרפון:
Tosafot on Nedarim 21a · Sefaria
Rashba
[גמרא:] מי קתני שניהם רצו שניהם רוצין קתני פירוש אי קתני שניהם רצו בשלשה דינרים היה במשמע דהשתא רצו אבל מעיקרא לא רצו אלא שמא זה גמר בסלע וזה גמר בשקל ואילו היה כן לא הוה אתי כרבנן דהא נדר גמור הוא ובדוקא נדרו. אבל השתא דקתני רוצין יש במשמע דמעיקרא רוצין בשלשה דינרים אלא שאמרו כן לזרז ובכי הא אפילו רבנן מודו.
הא דאמר ליה רבינא לר"א אמר ליה טפי מסלע ואמר ליה הוא בציר משקל. יש מפרשים כגון שאמר לו סלע ופרוטה, ואמר ליה אידך שקל פחות פרוטה, כיון דדקדקו עד שיעור כזה אלמא בדוקא נדרו. ואינו מחוור, דהא דקא מייתי עלה קונם לביתך שאני נכנס אינה על דרך זו. אלא הכי פירושו כגון שנתרחקו זה מזה כל כך, שמע מינה בדוקא התנו, שאם לא כן לא היו מחיקין עצמן זה מזה שאין כן דרך זרוזין, או דילמא משתעי איניש הכי לזרז, ולא איפשיטא ולחומרא.
Rashba on Nedarim 21a · Sefaria
Ritva
גמ' א"ל רבינא לרב אשי א"ל מוכר טפי מסלע וא"ל איהו בציר משקל נדרא הוי או זרוזין הוי. פירוש מי אמרינן כיון דרחיקי כולי האי ודאי בדוקא נדרו וגמרו לנדר דלא נדר חד למשכיה לחבריה למאי דבעי דכיון דרחיקי כולי האי מסתמא איבעי ליה לאסוקי אדעתיה דלא ממשיך חבריה לדעתיה ואפילו לשלשה דינרים שהיה בלבו או דילמא דמסתמא כל נדר שבמקח וממכר אפילו מרחקי טובא קים לן דלזרוזי מכווני ולא הוי נדרא מסתמא עד דפריש לן דדוקא נדר ולא איפשיטא ולחומרא וכל דמרחקי טפי מכדי שקל עד סלע וכיוצא בו בעי שאלה:
Ritva on Nedarim 21a · Sefaria
Meiri
כבר ביארנו לעיל י"ט ב' שאם היו שנים ונחלקו ביניהם על אחד שעובר לפניהם מרחוק זה אומר ראובן הוא וזה אומר שמעון הוא זה אומר אם כדברי הריני נזיר וזה אומר אם כדברי הריני נזיר שזה שנמצא כדבריו נזיר אע"פ שלא נתברר בשעת הנדר ואין הלכה כדברי האומר לא ניתנה נזירות אלא להפלאה ר"ל שאין הנדר נדר אלא אם כן בשעת הנדר ברור לו שנדרו קיים:
כל הנודר או הנשבע רואין עליו אי זה ענין הוא נודר או נשבע ודנין כונתו אחר הענין ולא אחר הלשון מעתה היה חבירו מסרב בו ומפצירו שיאכל עמו אמר קונם ביתך שאני נכנס וטפת צונן שאני טועם לך מותר ליכנס לביתו ולטעום טפת צונן לא נתכון זה אלא לזרז את חבירו שלא יפציר בו כל כך ומרחיק אף הביאה בביתו ושתיית טיפת הצונן כדי שיסלקהו מעליו ומכל מקום לא נתכון אלא לאיסור אכילה והרי בטוח הוא שאינו מסרב בו לכונת טיפת צונן שאפילו אמר לו כן יודע הוא שצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה ואינו מכוין אלא על האכילה הא במה שכיון מיהא אסור והיא האכילה ושמא תאמר והרי מאחר שאתה קוראה נדרי זרוזין אף האכילה מותרת אף זו מתורצת במה שכתבתי במשנה שמשנתנו בשהפציר נודר תחלה הא כל שזה שמפצירין בו נודר תחלה אסור ולימד עכשיו שמכל מקום לא נאסר אלא במה שכיון ולא במה שהתברר וזו היא כעין שאמרו שהם היו מפצירין בו שישא פלניתא קרובתו והוא נשבע שלא תהנה בו לעולם שמותרת ליהנות לו שלא כיון אלא לשם אישות:
Meiri on Nedarim 21a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
ברש"י אלא תלו נזירותן כו' ואסורים או לא דזרוזין כו' כצ"ל:
ברא"ש בגמרא מפרש לה גמרא אין כו' לאו דוקא הס"ד כצ"ל:
בר"ן לידור לא' מהם בדוקא ולחבירו כו' בשלשה דינרין ורצו כו' נדרו ולא לזרז והס"ד ואחר כך מ"ה ל"א א"ל טפי כו' בדוקא נדר הס"ד כצ"ל:
Chidushei Halachot on Nedarim 21a · Sefaria
Shita Mekubetzet
ושניהם רוצים בשלשה דינרין כלומר יש לנו לומר דבשעה שנודרים כך רוצים שניהם בשלשה דינרין הלכך לזרז בעלמא נודרים ואין פיהם ולבם שוין ולכך לא הוי נדר. והכי נמי אמרינן בפרק תמיד נשחט נתכוון לומר שאדני נכנס לזו ואמר לזו לא אמר כלום עד שיהו פיו ולבו שוין. הרא"ם ו"ל. ויש מפרשים שכן הוא דרך להוסיף (המוכר) רביע על מה שהוציא בפיו ליתן ודרך ארץ הוא שהלה פותח ממה שרוצה (ליתן) ליקח שליש ונודרין בשעת הנדר. הרי"ץ ו"ל. ויש מפרשין ושניהם רוצים בשלשה דינרים שלבסוף נתרצו לשלשה דינרים שנתן לו הלוקח שלשה דינרים והמוכר קבלם ממנו וזה מוכיח שלא נתכוונו בנדרן שלא לפחות מן הסלע ושלא להוסיף על השקל אלא לזרז כל אחד את חבירו להביאו לסך שלו (אלא) לאותו סך שלבסוף יתן כל אחד לחבירו.
ירושלמי הדה דתימר בשאין מעמידין אבל אם היו מעמידין צריכין היתר חכם פירוש דוקא שבאותו מעמד הסכימו לאותו סך שנעשה בסוף ביניהם. אבל במעמידין דבריהן הרבה ולא עשו כלום באותו מעמד ובמעמד אחר הסכימו לפחות מסלע ולהוסיף על שקל נאסר למוכר דמי החפץ וללוקח נאסר החפץ. וא"ת אפילו שבאותו מעמד נתנוהו באותו סך למה לא חל הנדר והא הוו להו דברים שבלב וקיימא לן דדברים שבלב אינן דברים. ויש לומר דירדו חכמים לסוף דעתן של נודרין על מקח וממכר שאין מוציאין לשון נדר או לשון שבועה מפיהם על דעת שיהיו נאסרין באותו דבר אם לא יעשה הדבר כמו שהן אומרין אלא לזרז את חבירו אם יוכל לפחות מן הסך או להוסיף עליו הן נודרין ועכשו כשנתן לו סך אחר והמוכר קבלו ממנו הרי הוא כאילו התקבל ממנו כמה ששאל. הרנב"י ז"ל. ואין לתמוה מאי שנא מההיא דלקמן דתנן נודרים לחרמין וכיון דאמר יאסרו וכו' ליתסר עליה ואמאי הרי אין פיו ולבו שוים דאינו נדר רק להשמט לפי שעה. וי"ל דכיון שהורה למשביע אותו שיאסר בדבר אם אינו של בית המלך הוי נדר גמור. אבל הכא שמאיליו הוא נודר כיון שאין בלבו מה שמוציא בשפתיו לא חייל הנדר. שיטה.
ירושלמי תני כשם שנדרי זרוזין מותרין כך שבועת זירוזין מותרות ומיהו נדרי זירוזין דמותרין דוקא בששכח באיזה צד אבל אם מעמיד דבריו ואמר שבדוקא נדר אסירין.
גמ' מאן תנא וכו' ר' יהודה משום ר' טרפון. דאמר אם יש כאן שני אנשים וכאן אדם אחד ואמר אחד הריני נזיר אם אותו נזיר ואמר חברו הריני נזיר אם אותו אינו נזיר שניהם אינם נזירים דבשעת הנדר ספק הוא להם. ונדרים איתקש לנזירות הילכך במתניתין כשאוסר עליו ככר זה איני יודע אם יחול האיסור כי אינו יודע אם ימצא מי שיתן לו כל כך דהיינו סלע ויצטרך ליתן אותו בפחות. והא דקתני ושניהן רוצין בשלשה דינרין לא בשעת הנדר קאמר אלא אם יתרצו אחר כך שניהם בשלשה דינרין מותר דלא חל הנדר מתחלה מטעם דר' טרפון. ושניהם רצוים לאו נתינת טעם הוא. הרב ר' יונה ז"ל. והוא הדין דהוה מצי למיתני קונם ככר זה אם יש בכרי הזה מאה כור. הריטב"א ו"ל.
ר' יהודה היא דאמר וכו' נראה לי שהיה יכול לומר בההיא דהוא אמר נמי אם אחד מהם נזיר אלא שבדברי ר' יהודה משום ר' טרפון מפרש הטעם בפירוש לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה ונדרים דמתניתין אינן בהפלאה דאין פיו ולבו שוין. הרא"ם ז"ל.
שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה שיבאר דבורו (הטוב) היטב בענין שידע בשעת נדרו שיתקיים ולא שיהיה שם שום ספק. והני ארבעה דמתניתין ליתנהו בהפלאה דאין פיו ולבו שוין. דאי בית שמאי ובית הלל כיון דאמרי דהוי נזיר אף על גב דהויא אסמכתא בעלמא הכא נמי הוי נדר. ויש מפרשים דעיקר הדבר לא בא אלא בשביל נדרי זירוזין ותירוץ רבא יוכיח. ואינו נראה בעיני פירוש זה כי ודאי טעם אחד לכלן ורבא דחה באחד מהם והוא הדין לכולן.
אפילו תימא רבנן דפליגי עליה דר' יהודה דאף על גב דאמרי בעלמא דנזירות הוי אפילו שלא בהפלאה הכא מודו. מי קתני במתניתין שניהם רצו בשלשה דינרים. דמשמע דלא פסיקא מילתא הכי אלא תנא דמתניתין הוא דאפסיק לה מדעתיה ואמר שניהם רצו משום דסבירא ליה דאין נזירות אלא בהפלאה. שניהם רוצים קתני. דהכי פסיקא ליה מילתא לתנא דכל דמשתבע הכי משום זירוז הוא דאורחייהו דכולי עלמא הכי לזרוזי חד לחבריה. הרי"ץ ז"ל.
וכתב הריטב"א ז"ל רבא אמר אפילו תימא רבנן מי קתני וכו'. פירוש וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל וכו'. ובתוספות כתוב: מי קתני שניהם רצו דמשמע לאו לנתינת טעם נקטיה. שניהם רוצים קתני דמתחלה לא נתכוון לידור ודעתם לשנות על דיבורם. ולא מטעם הפלאה כר' טרפון אלא משום דאין פיו ולבו שוין. עד כאן.
2 more comments on this page.
Shita Mekubbetzet on Nedarim 21a · Sefaria
Gilyon HaShas
בהר"ן ד"ה גרסי' וכו' אבל מעמידין וכו' עיין לקמן כג ע"א בהר"ן ד"ה ומי שרי:
Gilyon HaShas on Nedarim 21a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Nedarim, daf 21, Amud Aleph, about 125 words in 7 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 7 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 14 words
Opens “שְׁנֵיהֶם רוֹצִין בִּשְׁלֹשָׁה דִּינָרִין.…”
- Segment 243 words
Opens “גְּמָ׳ אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים כּוּ׳. אֲמַר…”
- Segment 312 words
Opens “רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, מִי קָתָנֵי…”
- Segment 418 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: אָמַר לוֹ…”
- Segment 532 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵינָא: הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל…”
- Segment 614 words
Opens “וְאַמַּאי? וְהָא ״טִיפַּת צוֹנֵן״ קָאָמַר! אֶלָּא מִשְׁתַּעֵי…”
- Segment 72 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ:…”
Sages named on this page
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Nedarim 21a · Segment 4 — “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: אָמַר לוֹ טְפֵי מִסֶּלַע,…”
Original text
שְׁנֵיהֶם רוֹצִין בִּשְׁלֹשָׁה דִּינָרִין.
In this case, one may assume that both want to complete the deal at three dinars, and they did not intend to vow but only exaggerated for purposes of bargaining.
גְּמָ׳ אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים כּוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל לְרַבִּי אַמֵּי: אֲמַרְתְּ לַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה: מַאן תְּנָא אַרְבָּעָה נְדָרִים — רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן: לְעוֹלָם אֵין אֶחָד מֵהֶן נָזִיר, לְפִי שֶׁלֹּא נִיתְּנָה נְזִירוּת אֶלָּא לְהַפְלָאָה.
GEMARA: The mishna states: The Sages dissolved four types of vows. Rabbi Abba bar Memel said to Rabbi Ami: You said to us in the name of Rabbi Yehuda Nesia: Who is the tanna who taught this mishna of four vows? It is the opinion of Rabbi Yehuda, who said in the name of Rabbi Tarfon: With regard to two people who entered into a wager, and each declared that he would become a nazirite if the other was right, then actually neither of them becomes a nazirite, because naziriteship is determined only by explicitness of intent. One cannot become a nazirite unless he vows clearly and with certitude. Here too, since the intent of the wagering parties was not actually to vow, the halakha is that the vow is invalid.
רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, מִי קָתָנֵי ״שְׁנֵיהֶן רָצוּ״? ״שְׁנֵיהֶן רוֹצִין״ קָתָנֵי.
Rava said: You can even say that the mishna is in accordance with the Rabbis, who disagree with Rabbi Yehuda. Does the mishna teach: Both wanted the price to be three dinars? It teaches: Both want, in the present tense, demonstrating that they would have been satisfied with that price from the outset and never intended to vow, so the vow is not binding.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: אָמַר לוֹ טְפֵי מִסֶּלַע, וְהַלָּה אֹמֵר בְּצִיר מִשֶּׁקֶל, נִדְרָא הָוֵי, אוֹ זֵרוּזִין הָוֵי?
Ravina said to Rav Ashi: If the seller said to the buyer in the form of a vow that the price must remain more than a sela , and the other declared in the form of a vow that the price must remain less than a shekel, what is the halakha ? Is this a vow, where each stands firmly in his position? Or perhaps this is also merely for encouragement?
אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵינָא: הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְאָמַר לוֹ ״קֻוֽנָּם בֵּיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס״, ״טִיפַּת צוֹנֵן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ — מוּתָּר לִיכָּנֵס לְבֵיתוֹ וְלִשְׁתּוֹת הֵימֶנּוּ צוֹנֵן, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא לְשׁוּם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
Rav Ashi said to him: We already learned about a similar case: If one was importuning another that he should eat with him and the other refused and said to him: Entering your house is konam for me, or: A drop of cold water is konam for me, and for that reason I will not taste it with you, it is permitted for him to enter his house and drink cold water since he intended it as a vow only for the purpose of eating and drinking a large amount but did not mean literally that he would not drink anything.
וְאַמַּאי? וְהָא ״טִיפַּת צוֹנֵן״ קָאָמַר! אֶלָּא מִשְׁתַּעֵי אִינִישׁ הָכִי. הָכָא נָמֵי מִשְׁתַּעֵי אִינִישׁ הָכִי.
The Gemara asks: And why is this permitted? But he said: A drop of cold water, so how can you say that the vow is only with regard to drinking a large amount? Rather, it must be that a person speaks this way in exaggerated terms but does not mean literally what he says. Here also, in the case of the buyer and seller, a person speaks this way. He exaggerates and does not intend the literal meaning of his words, even though he was quite precise in his wording.