Commentary page

Nazir 66a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nazir 66a

Nazir 66a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 258 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

לא תימא דהאי ספיקו דאמר שמטמא דקא בעי למימר ספק חזא ספק לא חזא דמש"ה לא מוקמינן עליה טומאה לא לענין חיוב קרבן ולא לענין סתירה אם כבר התחיל למנות ימי ספרו כדכתיב וספר לו שבעת ימים לטהרתו אלא ודאי חזא ומיהו ספק מחמת שכבת זרע:

מי גרע שכבת זרע דזב משכבת זרע דטהור דטמא במגע כדאמר מר (נדה דף מג:). ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע (ויקרא כ״ב:ד׳-ה׳) או לרבות את הנוגע:

אלא אמר רב אדא בר אהבה מאי הא דקאמר דשכבת זרעו טמא לומר שאין תולין בה דלאחר שנזקק לטומאה במס' זבין (פ"ב מ"ג) הרואה קרי אינו מטמא בזיבה כל מעת לעת:

סבר רב פפא קמיה דרבא למימר היינו טעמא דאין תולין את הזיבה בשכבת זרע דאמרינן איידי חולשא שנחלש מזיבה ראשונה שכבר נזקק לטומאת זיבה חזא נמי להך זיבה ולא מחמת קרי אבל היכא דלא נזקק לטומאה וראה קרי היינו טעמא דתלינן את הזיבה בקרי ואינו מטמא כל מעת לעת משום דלאו ע"י חולשא הוא דחזא דהא אכתי לא נזקק לזיבה:

א"ל רבא והא תנן במס' זבין עובד כוכבים שראה קרי ונתגייר מטמא בזיבה מיד ותני עלה בברייתא (עובד כוכבים שראה קרי ונתגייר מטמא בזיבה מיד) בד"א בזמן שנתגייר מהול והא הכא דליכא חולשא ואפ"ה לא תלינן את הזיבה בקרי והוי טמא מיד א"ל כיון דמקבל עליו עול מצות אין לך חולי גדול מזה ולא חולי ממש קאמר דאי חולי ממש לא הוי מטמא בזיבה שזו אחד מז' דרכים שבודקין בהן את הזב ששנינו במשנתינו אלא מחמת חולשא בעלמא הוא דחזא שכן זיבה באה מבשר מת ולא מחמת קרי:

אלא תנאי היא אדלעיל קאי דהא דדחינן לעיל מאן שמעת ליה דקאמר שכבת זרעו מטמא במשא רבי יהושע היא ואמר עלה ואפי' רבי יהושע לא אמר אלא מחמת זיבה איכא תנאי אחריני דאמרי דליכא טעמא משום ציחצוחי זיבה אלא שכך גזירת הכתוב דתניא שכבת זרע של זב מטמא מעת לעת לאחר שראה זיבה מטמא במשא:

ר' יוסי אומר יומו בלבד שראה בו זיבה אם ראה קרי תולין את הקרי בזיבה ומטמא במשא אותו היום בלבד אבל מכאן ולהבא לא ולאו משום דסבירא ליה דאי אפשר בלא ציחצוחי זיבה אלא שכך גזירת הכתוב ובכי האי דשמואל קמיפלגי דשמואל רמי כתיב כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה ורחץ במים את כל בשרו. אלמא מדשני בדיבוריה ש"מ דבטומאת קרי קאמר:

מ"ד כל מעת לעת מטמא שכבת זרע של זב דדייק מלפנות ערב דמשמע ב' ערבים לפנות חד ערב משמע כדכתיב כי פנה היום (ירמיהו ו׳:ד׳) והאי דכתיב ערב היינו נמי ערב אחרינא והוי משמע דכתיב ביה מערב ועד ערב לומר לך מערב ועד ערב מטמא שכבת זרע של זב במשא דה"נ תניא לה בסיפרא והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שהקרי פוטר בזיבה מעת לעת:

4 more comments on this page.

Rashi on Nazir 66a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

אמר רבא לא תימא ספק חזא ספק לא חזא אלא ודאי חזא ספק מחמת זרע ספק מחמת ראיה וכיון דנזקק לטומאה ספקו טמא - פר"י כדאמרינן בפ' המפלת (נדה דף כב.) זיבה דפתיכא ביה שכבת זרע לא סתרה אלא יום אחד זיבה דלא פתיכא ביה שכבת זרע סתרה שבעה ורבא מיירי כגון שבדק עצמו ומצא שכבת זרע וגם זיבה על הבגד ולא נודע אם באה הזיבה לבדה והשכבת זרע לבד ויסתור שבע או פתך בה זיבה שבאו יחד ולא יסתור רק יום אחד:

ושכבת זרע למאי אילימא למגע דמשנזקק לטומאה יטמא לשכבת זרע במגע פשיטא מי גרע משכבת זרע דטהור בעלמא ואפי' לא נזקק נמי אלא למשא דשכבת זרע דטהור בעלמא אינו מטמא במשא וכשנזקק לטומאה מטמא במשא:

אילימא האי תנא דתניא כו' אפילו רבי יהושע לא קאמר אלא בצחצוחי זיבה אבל בעיניה לא - ושכבת זרע דמתני' משמע דאף בעיניה:

אלא אמר רב אדא בר אהבה לומר שאין תולין בה דבמסכת זבין (פ"ב מ"ג) תנן הרואה קרי [אינו מטמא בזיבה] כל מעת לעת שהקרי פוטר זיבה הבא לאחריה כל מעת לעת אבל משנזקק לטומאה אז לא תפטור השכבת זרע את הזיבה הבא אחריה:

סבר רב פפא קמיה דרבא למימר איידי חולשא הוא דחזא כלומר להכי אמרינן דקרי פוטר זיבה הבא אחריו כל מעת לעת דאיכא למיחש שמא מחמת חלישות נתרוקן מן השכבת זרע הוא דחזא וקרי כאן מבשרו ולא מחמת אונסו אבל משנזקק לטומאה אונס לא פוטר והיינו נמי טעמא דרב אדא בר אהבה:

אמר ליה רבא [והא תנן] גר שנתגייר מטמא בזיבה [מיד] ה"ג ואמאי הא אין לך חולי גדול מזה פר"י גר שראה קרי קודם שנתגייר ונתגייר וראה זיבה מטמא בזיבה ולא תפטור קרי את הזיבה ואם כדברי רב אדא ורב פפא דטעמא דקרי פוטר בזיבה הבא אחריו משום חולשא גבי גר נמי נימא הכי דאין לך חולי גדול מזה דכי היכי דבדקינן אותו לפטור בקרי דמה לי קרי שראה כשהוא עובד כוכבים מה לי שראה כשהוא ישראל:

אלא תנאי [היא] כלומר דרב אדא ורב פפא ליתא דודאי טעמא דקרי לאו משום חולשא אלא משום גזירת הכתוב דדרשינן בספרי והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שהקרי פוטר זיבה כל מעת לעת ולכך ל"ש נזקק ול"ש לא נזקק אמרי' דקרי פוטר זיבה הבאה אחריו מעת לעת ושכבת זרע דמתני' לאו בזיבה איירי כדאמר רב אדא בר אהבה אלא כדאמר מעיקרא למשא והני תנאי של זב דאמרי דקרי של זב מטמא במשא מעת לעת כלומר כשראה קרי תוך מעת לעת שראה בזיבה:

רבי יוסי אומר כו' וא"ת ולייתי מתני' דמסכת כלים (פ"א מ"ג) למעלה מהם רוקו של זב ושכבת זרעו שמטמא במשא ובפרק כיצד הרגל (ב"ק דף כה.) מייתי לה [וי"ל] שרגלים לדבר דמתני' מיירי דוקא שכבת זרע שרואה סמוך לזיבות (והתם בעי לאתויי שיטמא במשא כל ז'):

2 more comments on this page.

Tosafot on Nazir 66a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Meiri

גוי שראה קרי ונתגייר מטמא בזיבה מיד ואין תולין לו אע"פ שלא ראה שתי ראיות של זיבה בגיותו שלא החלישתו הזיבה והיה לו לומר שמחמת הקרי בא מ"מ קבלת עול מצות החרידתהו ונתעוררה זיבתו וזיבה גמורה היא שהרי אין החרדה מסבות המטהרות שהוזכרו זו היא שיטתנו והגירסא הנכונה אמר רב אדא בר אהבה לומר שאין תולין בה דאיידי חולשיה הוא דחזא כלומר ולא מחמת הקרי סבר רב פפא למימר מעת לעת הוא דלא תלינן הא מיד תלינן אמר ליה רבא והא תניא גוי שראה קרי ונתגייר מטמא בזיבה מיד וכיון רבא בזו להשיב ממנה לרב פפא כלומר שכל שאין תולין בקרי אין תולין כלל אף בראייה הסמוכה לקרי והקשה ממנה לרב אדא שביאר הטעם שלא לתלות משום דאיידי חולשיה חזא והרי בגוי אף בשלא נזקק לטומאה נאמרה דליכא חולשא ואעפ"כ אין תולין ותירץ בה אין לך חולי גדול מזה כלומר שקבלת עול מצות החרידתהו ושמא תאמר לשיטה זו כשאמר בשבעה דרכים וכו' היה לו לומר בשמנה ושיחשוב ראיית הקרי שבכל מעת לעת בסיבה שמינית יראה לי שזו בכלל המראה והרהור היא ועדיפא מיניהו לתלות בה ומה שאמר אחר כן תנאי היא אין גורסין בה אלא ושמעתא באפי נפשה היא וארישא דשמעתא קא מהדר אלא שלשון מסכתא זו אינו מדוקדק כל כך כמו שביארנו כמה פעמים והענין חוזר לשכבת זרעו של זב אם מטמא במשא אם לאו ועיקר הגירסא בשמעתא דהני תנאי כך היא תנאי היא דתניא שכבת זרע של זב מטמא במשא ר' יוסי אומר יומו אלמא דתנא קמא דקאמר מטמא במשא סתם ולא יהיב שיעורא לאו משום צחצוחי זיבה אתי עלה אלא דשכבת זרעו מטמא במשא אף בלא צחצוחי זיבה ור' יוסי דתלי שיעורא ביומו וחזינן ליה בדוכתא אחרינא דבתליה נמי קאמר יומו אלמא דהכא משום צחצוחי זיבה קאמר ואח"כ חזר למה שנתגלגל לפרש בדבריו דבתלייה נמי קאמר יומו והזכיר את המחלקת שהוא בשני של זבים במשנה רביעית שבו והוא שאמרו שם הרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעת לעת ר' יוסי אומר יומו ואע"פ שלא הביאוה כאן כבר הודענו קצור הלשונות שבמסכתא זו ומ"מ עלה קא סמיך וקאמר במאי קמיפלגי וכו' ויש שאין גורסין בדברי רב פפא כי לא תלינן במעת לעת וכו' אלא כך הם גורסים סבר רב פפא למימר איידי חולשא הוא דחזא כלומר סבר לפרושי טעמא דרב אדא הכי ואותביה רבא מגוי שראה קרי וכו' דליכא חולשא ותירץ אין לך חולי גדול מזה וכו' ותנאי היא כדפרישית:

ויש גורסין סבר רב פפא למימר כי לא תלינן מעת לעת אבל מיד תלינן דאיידי חולשי' חזא כלומר מחמת חולשא שהחלישתהו הקרי והרי היא כשאר סבות ואותביה מגוי שנתגייר והם גורסין והא אין לך חולי גדול מזה ומתשובתו של רבא הוא כלומר והיאך מטמא מיד והא איכא למימר נמי דאיידי חולשיה וכו' דאין לך חולי גדול מזה ועל זו אמרו אלא תנאי היא ומ"מ עיקר הדברים דלטומאת משא נאמרה וכמו שכתבנו ויש גורסין בה גוי שראה וכו' ותנן עלה במה דברים אמורים בנתגייר מהול ואינו כלום וכן יש מבלבלין עוד את הסוגיא בנסחאות ובפירושין ועיקר הדברים כמו שכתבנו:

המשנה הששית והכונה בה לסיים המסכתא בענין נזירות והוא שאמר נזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו נאמר בשמשון מורה נאמר בשמואל מורה מה מורה אמורה בשמשון נזיר אף מורה אמורה בשמואל נזיר אמר ר' יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם אמר לו ר' נהוראי והלא כבר נאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני שכבר היה עליו מורא של בשר ודם אמר הר"ם יש תועלת שידיעתנו בשמואל אם היה נזיר אם לא למי שאומר הריני כשמואל או יתואר בו תואר מתאריו כמו שאמרו בשמשון והלכה כר' נהוראי:

אמר המאירי נזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו וכו' והשיבו ר' יוסי שלא נאמר אלא על מוראת בשר ודם כלומר שלא תהא מוראת שום אדם עליו והה"א במקום אל"ף וכמו שתרגם יונתן ומרואת איניש לא תהא עלוי אמר לו ר' נהוראי והלא מצינו שנתירא שנאמר איך אלך וכו' ואם כדבריך היאך נתאמתה הנבואה אלא ודאי לשם נזירות נאמר ולענין פסק נזיר עולם היה ונפקא מינה למי שאמר הריני כשמואל הרמתי שיהא נזיר עולם:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

Meiri on Nazir 66a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Shita Mekubetzet

ספק מחמת ראיה פירש ר"י כגון שבדק בעד וכו'. ויש מפרשים בענין אחר ספק מחמת שכבת זרע. כלומר ספק אם שכבת זרע תחלה ואין הזיבה שלאחריו מטמא. כדתניא במסכת זבים [זבים ב, ג] הרואה קרי פוטרת זיבה של אחריו. דודאי כל שלא נזקק פוטר משום דהוי אונס שהקרי מחליש גופו והוי כחולי. אבל משנזקק שהוא סותר אפילו באונס אין הקרי פוטר. ולא נהירא דאם כן מאי קאמר ספק מחמת שכבת זרע אפילו ודאי שראה הקרי אחר השכבת זרע אינו פוטר. ועוד לרב אדא בר אהבה דמפרש בסמוך שכבת זרע לענין שאינו תולה היינו ספיקו. מיהו התלמוד סותר כל דברי רב אדא בר אהבה ומפרש דקרי פוטר בכל זמן אפילו בימי ספירה. ולפי זה יכול ליישב הך פירושא ונאמר דמשנזקק טמא דאוקמינן אחזקיה ונאמר מספק שראה הזיבה תחלה. אבל לדברי רב אדא אין לי ליישבו וטוב יותר לפרש כדפרישית. תוס' חיצוניות:

הכי גרסינן ואין לך חולי גדול מזה פירוש ואי אמרת דטעמא דקרי מטהר זיבה משום חולשה מה לי ישראל מה לי גר אדרבה טפי חולשה איכא בגר שהכניס עצמו לדאגת המצות. אלא תנאי היא. כלומר טעמא דקרי מטהר זיבה לאו משום חולשה אלא גזרת הכתוב היא. ודוקא בישראל ולא בגר כמו שאפרש לקמן. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

אמר רבא והא תנן במסכת זבים נכרי שראה קרי ונתגייר מטמא בזיבה מיד. במה דברים אמורים כשנתגייר כשהוא מהול. והא הכא דליכא חולשה דהא לא נזקק לטומאה דנימא על ידי חולשא חזא זוב ואפילו הכי אין תולין הזוב בשכבת זרע. אמר ליה אין לך חולי גדול מזה. פירוש שמקבל עליו עול מצות והוה ליה חולשה ומחמת אותה חולשה ראה זוב. והאי חולי דקאמר לאו דוקא שאם היה חולה גמור לא היה מטמא בזיבה כיון שעדיין לא נזקק לזיבה כדתנן בשבעה דרכים בודקין את הזב וחד מינייהו בחולי. אלא לאו חולי ממש קאמר אלא חולשה בעלמא קאמר ומחמת חולשה הוא דחזי זוב ולא מחמת קרי. אלא תנאי היא. פירוש הא דאמר ר' יהושע שכבת זרעו של זב אי אפשר לה בלא צחצוחי זיבה תנאי היא עד אימת אמרינן דאיכא צחצוחי זיבה. דתניא שכבת זרעו של זב מטמאה במשא כל מעת לעת. פירוש שאם ראה קרי אחר זיבה בתוך מעת לעת אמרינן דאיכא צחצוחי זיבה ומטמאה במשא. ר' יוסי אומר יומו. אבל לאחר מכן אף על גב דבתוך מעת מעת הוי אינו מטמא בזיבה דתו ליכא צחצוחי זיבה. וא"ת ואמאי לא אמר האי תנא דשילהי כיצד הרגל דקאמר קריו הזב מנין קל וחומר מרוק דטהור בטהור טמא בטמא ומייתי לה בין לטומאת מגע בין לטומאת משא. וכן מתניתין פרק רביעי דכלים דקתני למעלה מהם רוקו ושכבת זרעו דקאמר מדקתני להו בהדי רוקו משום דאתאי מרוקו ולא משום סברא דאי אפשר בלא צחצוחי זיבה. ואומר ר"י דמתניתין דקתני שרגלים לדבר דמשמע דסבר דטעמא דמטמא שכבת זרע לפי שראה אותו מחמת הזיבה וסמוך לראיית הזיבה אבל מופלג מראיית הזיבה אינה מטמאה ולכך לא מייתי מכל הני תנאי דלכולהו אינה מטמאה כלל דזיבות. ולכך אייתי תנא דציחצוחי זיבה ואידך תנאי דאינה מטמאה במשא אלא מעת לעת או יומו לזיבה אבל ברחוק יותר לא מטמאה במשא. תוספות חיצוניות:

כתיב איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה דמשמע אשר לא יהיה טהור בסתם כלומר שהוא טמא טומאה אחרת היוצאה מגופו דומיא דקרי ומאי ניהו זיבה. ומקרה משמע שכבת זרע שראה הקרי אחר הזיבה. וכתיב לילה מיותר לאשמועינן דלילה שלאחר הזיבה יש לטיפת קרי דין זיבה ומטמאה במשא. ותנא קמא דייק מלפנות ערב דעד שיפנה היום דהיינו מעת לעת יש לה דין זיבה. ובספרי קתני והיה לפנות ערב מלמד שהקרי מטהר הזיבה מעת לעת. ודריש קרא גם למפרע דזיבה הבאה מעת לעת של קרי אין לה דין זיבה ולר' יוסי יומו. ודוקא בישראל שקריו טמא אבל נכרי שקריו טהור אינו מטהר הזיבה. אמר לך אורחיה דקרא למייתי. כלומר ולא מייתר לדרשא: סליק פרק הכותים אין להם ונשלמה מסכת נזיר בסיעתא דשמיא תם ונשלם שבח לאל בורא עולם. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

Shita Mekubbetzet on Nazir 66a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Ben Yehoyada

אָמַר לֵיהּ רַב לְחִיָּא בְּרֵיהּ חֲטוֹף וּבְרִיךְ. נראה לי בס"ד הכונה חֲטוֹף ניצוצי קדושה מן האכילה והשתיה וּבְרִיךְ בכונה של יחוד שם הוי־ה ושם אדנ־י. והנה עטרת ראשי הרב מור אבי זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] במדרש אליהו דף ק"ך ע"ב פירש סמיכות מאמר זה של 'חֲטוֹף וּבְרִיךְ' עם מאמר 'תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם' דבא מסדר התלמוד לפרש לנו דברי רב שאמר לבנו חטוף וברך באיזה אופן קאי דאל תטעה לחשוב שמצוהו בהיותו אורח יחטוף הכוס משאר אורחין ויברך הוא דודאי אין זה משורת דרך ארץ! אך רב איירי בהיכא דבנו הוא בעל הבית ויש אורחים נכבדים שהם שוים זה בזה דאם ימסור כוס ברכת המזון לאורח כמשפטו דאורח מברך יצא מזה קנאה וכעס כיון דשוים יאמר האחד: למה נותן לחבירי ולא לי? לכן מיעצו אף על פי שברכת כוס ברכת המזון היא נתונה לאורח דלכולי עלמא בעל הבית בוצע ואורח מברך (ברכות מו.) הנה לפעמים יזדמן שאתה תחטוף כוס ברכת המזון ותברך כי בזה לא יהיה קנאה כיון דאין אתה נותנו לאורח ואין אדם מתקנא אלא מחבירו הדומה לו. ולכן אחר מאמר 'חֲטוֹף וּבְרִיךְ' הביא מאמר 'תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם' כלומר צוואת רב לחייא בריה הנה היא באופן שבזה ירבה שלום עד כאן דבריו ודפח"ח [ודברי פי חכם חן]. והנה למאן דאמר גָּדוֹל הָעוֹנֶה אָמֵן יוֹתֵר מִן הַמְבָרֵךְ, בזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (משלי כח, כ) אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת, פירוש העונה אמן הוא רב מבעל הברכות. ולמאן דאמר אֶחָד הַמְבָרֵךְ וְאֶחָד הָעוֹנֶה אָמֵן בְּמַשְׁמָע אֶלָּא שֶׁמְּמַהֲרִין לַמְבָרֵךְ תְּחִלָּה, בזה פרשתי (תהלים כא, ד) כִּי תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב, רוצה לומר הברכות מקדמת הטוב למברך וכאלו אמר ברכות תקדמנו טוב.

Ben Yehoyada on Nazir 66a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

Original text

Segment 1

אָמַר רָבָא: לָא תֵּימָא סָפֵק חֲזָא סָפֵק לָא חֲזָא. אֶלָּא וַדַּאי חֲזָא, סָפֵק מֵחֲמַת שִׁכְבַת זֶרַע, סָפֵק מֵחֲמַת רְאִיָּיה. כֵּיוָן שֶׁנִּזְקַק לְטוּמְאָה — סְפֵיקוֹ טָמֵא.

Rava said: Do not say that it is uncertain whether he saw a discharge and uncertain whether he did not see one. The uncertainty is not with regard to whether he experienced a discharge at all. Rather, he certainly saw a discharge, but it is uncertain whether the discharge was due to, i.e., defined as, an emission of semen, and it is uncertain whether the discharge was due to the sighting of ziva . In this case, once he has been confirmed as being ritually impure as a zav , his uncertain case is also impure.

Segment 2

שִׁכְבַת זַרְעוֹ טְמֵאָה. לְמַאי? אִילֵימָא לְמַגָּע — מִי גָּרַע מִשִּׁכְבַת זֶרַע דְּטָהוֹר? אֶלָּא זַרְעוֹ שֶׁל זָב מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא.

§ The mishna taught that his semen is impure. The Gemara asks: With regard to what halakha is the mishna stating that the semen of a zav is impure? If we say that this is referring to the impurity of contact, i.e., this semen renders one who touches it impure, there is no need to teach this halakha . Is it any worse than the semen of a pure man, which also imparts impurity through contact? Rather, the mishna is teaching that the semen of a zav renders people impure even by carrying, like the impurity of ziva .

Segment 3

מַאן שָׁמְעַתְּ לְהָא דְּאָמַר שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל זָב מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא? אִילֵּימָא הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שִׁכְבַת זַרְעוֹ שֶׁל זָב אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ בְּלֹא צִיחְצוּחֵי זִיבָה. אֲפִילּוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לָא אָמַר אֶלָּא מִשּׁוּם צִיחְצוּחֵי זִיבָה, אֲבָל בְּעֵינֵיהּ, לָא אָמַר!

The Gemara asks: Who did you hear that said that the semen of a zav renders one impure by carrying? If we say it is this tanna , as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The semen of a zav does not render one impure by carrying, and Rabbi Yehoshua says: It does render one impure by carrying, because it is impossible for his semen to be without droplets of ziva ; yet this source is no proof, as even Rabbi Yehoshua said that this semen imparts impurity by carrying only due to the droplets of ziva it contains. However, he did not say that semen in its unadulterated form renders people impure.

Segment 4

אֶלָּא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: לוֹמַר שֶׁאֵין תּוֹלִין בָּהּ.

Rather, Rav Adda bar Ahava said: The mishna does not mean that the semen of a zav itself renders one impure by carrying. Rather, it comes to say that one does not attribute the ziva to it. Even if the man experienced a discharge within twenty-four hours of his ejaculation of semen, one does not say his discharge was triggered by a general weakening as a result of his seminal emission. Once the man has experienced two discharges of a zav he is an impure zav , and this third discharge is also considered ziva .

Segment 5

סְבַר רַב פָּפָּא קַמֵּיהּ דְּרָבָא לְמֵימַר אַיְּידֵי חוּלְשָׁא הוּא דְּחָזֵי. אָמַר לֵיהּ רָבָא, וְהָתְנַן: גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר מְטַמֵּא מִיָּד בְּזִיבָה! אֲמַר לֵיהּ: אֵין לְךָ חוֹלִי גָּדוֹל מִזֶּה.

When he was before Rava, Rav Pappa thought to say the following explanation for this halakha : Since he sees his discharges out of the weakness brought about from his previous ziva , it can be assumed that any later discharge, even one that follows a seminal emission, is ziva . Rava said to him: But didn’t we learn in a mishna ( Zavim 2:3): A convert who has just converted can immediately become impure as a zav . Even if he had a seminal emission as a gentile, subsequently converted, and then experienced the discharge of a zav , one does not associate the discharge of a zav with the earlier emission of semen. Rather, it is treated as the first discharge of a zav . In this case there is no prior weakness of a zav to speak of, and nevertheless the convert is impure as a zav . Rav Pappa said to Rava: There is no greater illness than this. The very acceptance of mitzvot can be considered an illness, as the burden of mitzvot is a weighty matter. For this reason, one does not ascribe a discharge of a zav to the earlier emission of semen.

Segment 6

אֶלָּא, תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל זָב מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא כׇּל מֵעֵת לְעֵת. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יוֹמוֹ.

The Gemara comments: Rather, the possibility rejected earlier, that the mishna means that semen of a zav imparts impurity by carrying, is a dispute between tanna’im , as it is taught in a baraita : The semen of a zav renders one impure by carrying like the regular discharge of a zav for a twenty-four hour period. In other words, if a zav experienced a seminal emission within twenty-four hours of a ziva , the seminal emission does not impart impurity only through contact in the manner of the semen of a pure individual, but by carrying as well. And Rabbi Yosei says that it imparts impurity by carrying only on its day, i.e., if the seminal emission was before the evening of the day of the ziva . As opposed to Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua cited earlier, these tanna’im both maintain that the semen of a zav imparts impurity by carrying like ziva does.

Segment 7

בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בְּדִשְׁמוּאֵל. דִּשְׁמוּאֵל רָמֵי: כְּתִיב: ״כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה״. וּכְתִיב: ״לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם״.

The Gemara asks: With regard to what do the first tanna and Rabbi Yosei disagree? What is the basis of their dispute? The Gemara answers: They disagree with regard to the following issue discussed by Shmuel, as Shmuel raises a contradiction: It is written: “If there be among you any man who is not pure, by reason of that which chances him by night, then shall he go abroad out of the camp, he shall not come within the camp” (Deuteronomy 23:11). This verse is applied to a zav who experienced a seminal emission. And it is written: “When evening comes on, he shall bathe himself in water, and when the sun is down, he may come within the camp” (Deuteronomy 23:12).

Segment 8

מַאן דְּאָמַר מֵעֵת לְעֵת דָּיֵיק מִ״לִּפְנוֹת עֶרֶב״, וְאִידַּךְ דָּיֵיק ״מִקְּרֵה לָיְלָה״.

The Gemara explains the dispute. The one who says that the semen of a zav imparts impurity by carrying for a twenty-four hour period after experiencing a ziva infers from the phrase “when evening comes on” that the period can involve two evenings, as “comes on” indicates another evening. If so, the semen imparts impurity by carrying for a full twenty-four hour period. And the other Sage, Rabbi Yosei, infers from the expression “by reason of that which chances him by night” that the seminal emission imparts impurity by carrying only until that night, i.e., until the end of the day on which the man experienced the ziva .

Segment 9

וּמַאן דְּאָמַר מִ״לִּפְנוֹת עֶרֶב״, הָכְתִיב ״מִקְּרֵה לָיְלָה״! אָמַר לָךְ, אוֹרְחָא דְקֶרִי לֵמֵתֵיא בְּלֵילְיָא.

The Gemara asks: But according to the one who says that this halakha is derived from “when evening comes on,” isn’t it written: “By reason of that which chances him by night”? The Gemara answers: He could have said to you that this verse affords no proof, as it is referring to the usual case and it is the manner of a seminal emission to occur at night. Consequently, one cannot derive a halakha from this expression.

Segment 10

מַתְנִי׳ נָזִיר הָיָה שְׁמוּאֵל, כְּדִבְרֵי רַבִּי נְהוֹרַאי, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ״. נֶאֱמַר בְּשִׁמְשׁוֹן ״וּמוֹרָה״, וְנֶאֱמַר בִּשְׁמוּאֵל ״וּמוֹרָה״. מָה ״מוֹרָה״ הָאֲמוּרָה בְּשִׁמְשׁוֹן — נָזִיר, אַף ״מוֹרָה״ הָאֲמוּרָה בִּשְׁמוּאֵל — נָזִיר.

MISHNA: The tractate concludes with an aggadic statement about nazirites. Samuel the prophet was a nazirite, in accordance with the statement of Rabbi Nehorai, as it was stated that when Hannah, his mother, prayed for a son, she vowed: “And no mora shall come upon his head” (I Samuel 1:11). How is it derived that mora is an expression of naziriteship? It is stated with regard to Samson: “And no razor [ mora ] shall come upon his head, for the child shall be a nazirite to God” (Judges 13:5), and it is stated: “And no mora ,” with regard to Samuel. Just as the term “ mora ” that is stated with regard to Samson means that he was a nazirite, so too the term “ mora ” that is stated with regard to Samuel indicates that he was a nazirite.

Segment 11

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וַהֲלֹא אֵין מוֹרָה אֶלָּא שֶׁל בָּשָׂר וָדָם! אֲמַר לֵיהּ רַבִּי נְהוֹרַאי: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי״, שֶׁכְּבָר הָיָה עָלָיו מוֹרָא שֶׁל בָּשָׂר וָדָם.

Rabbi Yosei said: But doesn’t the word “ mora ” mean nothing other than the fear of flesh and blood? The word should be read as though it were written with an alef , and not a heh , so that it means fear. Rabbi Nehorai said to him: But isn’t it already stated: “And Samuel said: How can I go; if Saul hears it he will kill me” (I Samuel 16:2). This verse indicates that there was fear of flesh and blood upon Samuel. Consequently, the term mora must be understood in accordance with its plain meaning of a razor. If so, Samuel was indeed a nazirite.

Segment 12

גְּמָ׳ אֲמַר לֵיהּ רַב לְחִיָּיא בְּרֵיהּ:

GEMARA: Rav said to his son Ḥiyya:

Nazir 66a

Nazir 66a

Rashi

Tosafot

Meiri

Shita Mekubetzet

Ben Yehoyada

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text