Commentary page

Nazir 57b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nazir 57b

Nazir 57b. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 204 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

א"ל רב אדא בר אהבה לרב הונא לדידך דאמרת דהמקיף את הקטן חייב קטנים דאיתנהו מגולחין כל הראש כדאורחייהו דאינשי דקמגלחי להו כדי להברותן לאחר החולי מאן קמגלח להו:

אמר ליה חובה כך שמה דאשתו דרב הונא דקסבר רב הונא דאשה לא מיפקדא אלאו דהקפת הראש אראש אחרים כלל:

אמר ליה רב אדא תיקברינהו לבניה דלדידך דאמרת המקיף את הקטן חייב כי מקפת ליה אשה נמי חייבת אבל לדידי אפילו גדול המקיף את הקטן פטור והוא הדין נמי לאשה וכן בגדול המקיף את הגדול חייב והוא הדין לאשה:

מכדי תרוייהו סבירא להו דהקפת כל הראש שמה הקפה והא הוה להו הקפת כל הראש לבניו דרב הונא:

במאי פליגי כלומר מאי איכא בינייהו דמאן דאסר בגדול אמאי שרי באשה:

והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה דלית להו זקן ליתנהו בהקפה כלל שאפילו אשה המקפת את הגדול פטורה:

רב אדא בר אהבה סבר כי אמר רחמנא לא תקיפו אחד הניקף ואחד המקיף במשמע - ולהא מילתא איתקש ניקף למקיף דכל היכא דניקף חייב מקיף נמי חייב לא שנא איש ולא שנא אשה:

והאי קטן הואיל והוא גופיה לא מיחייב משום דלאו בר עונשין הוא דמקיף ליה נמי לא מחייב ואפילו איש:

Rashi on Nazir 57b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

דקתני ואיני יודע דמשמע שלא נודע לו מעולם משום דלא הוה בהם מדלא קתני שכחתי:

והא קא עביד הקפה [בראש] השחתת הקפה:

[באשה] בראש האשה שאינה אסורה בהקפה דדרשינן בסמוך כל שאינו בהשחתה אינו בהקפה:

והא קא עביד השחתת זקן דבספק תגלחת מצורע מגלח זקנו בתער וקעבר בהשחתת זקן ובהקפת ראש מספק:

המקיף את הקטן חייב דכי כתיב רחמנא לא תקיפו פאת אף אפאות דקטן אזהר:

ודידך מאן מגלח להון שראה בנים קטנים מגולחים ראשיהם עם פאותיהם:

א"ל חובה אשתו היתה ורב הונא לטעמיה דאמר בסמוך הנשים מותרות להקיף דכיון דאינן באיסור דניקף ליתנהו נמי באיסור דמקיף:

חובה תקברינהו לבניה דאיסורא קא עבדא:

6 more comments on this page.

Tosafot on Nazir 57b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Meiri

הקפת פאת הראש שאסרה תורה היא השואת צדעיו לאחורי אזנו מפדחתו בגלוח שיש בו השחתה ולוקה בה על כל פאה ופאה ר"ל פאה שבצד זה ושבצד זה ואפילו גלח שתי צדעיו בבת אחת ובהתראה אחת לוקה שתים ואין חלוק בזה בין שגלח את הפאות והניח שער הראש בין שגלח כל הראש כאחד הואיל ומ"מ גלח הפאות עם שאר השערות שהקפת כל הראש שמה הקפה ומה שנתגלגל כאן בנזיר טמא בספק ומוחלט יתבאר במשנה השנית:

חיוב זה של הקפה חיובו על המקיף אבל המוקף אם הוא גדול אף הוא חייב אם סייע בדבר אבל אם לא סייע פטור וקטן אף על פי שסייע הרי אינו בר מלקות ומ"מ המקיפו חייב מלקות כאלו הקיף את הגדול ואף המקיף דוקא כשהוא בדין הקפת עצמו אבל האשה הואיל ואינה בהקפת עצמה וכמו שביארנו שכל שאינו בדין פאת זקן אינו בדין הקפת הראש אף כשהיא מקפת אחרים אפילו בגדול ולכתחלה מיהא אסור לה אלא שבקטן יראה לי שמותר לה ממה שמצינו כאן שרב הונא היה רואה באשתו שמקפת לבניו ואינו מוחה וכבר פסקנו כמותו ומ"מ רוב מפרשים מסכימים שאף בקטן אסור לה לכתחלה וממה שהיה רב אדא מקללה על כך ואין נראה לי כן שהרי רב אדא לא היה מקללה אלא על דעת רב הונא שמאחר שהיה דעתו שגדול המקיף את הקטן חייב היה מקללה על שהיתה עושה מה שבעלה נזהר ממנו ומ"מ לדעת רב אדא כל היכא דניקף חייב מקיף חייב אע"פ שאינו בדין פיאה וכל שאין הניקף חייב אף המקיף פטור אע"פ שהוא גדול ושהוא בדין פיאה ויש לפקפק לפסוק כרב אדא דטעמא דמיסתבר הוא אלא שכל הפוסקים כתבוה כרב הונא ועבדים כנענים מיהא ישנן בדין פיאה שלא נפקע חיובם מן הנשים אלא שאין דרכן בזקן ואפילו העלו זקן דרך זרות אע"פ שהוא זקן לענין נגעים לידון בנגעי זקן כמו שיתבאר במקומו לענין פיאה אינו כלום:

Meiri on Nazir 57b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Shita Mekubetzet

דקתני ואינו יודע דמשמע שלא נולד לו מעולם משום דלא הוי התם מדלא קתני שכחתי. וקשה דבפרק האיש מקדש קאמר הכי במאי שהורמו רייקא נמי דקתני אינו יודע ולא קתני אינו. יש לומר דאינו ידוע משמע תרוייהו בין לא נודע לו ובין ידע ושכח. אבל אינו ידוע לא משמע אלא חדא שלא ידע. והכא אמרינן דייקא נמי דמיירי היכא דלא ידע. והתם קאמר דמיירי היכא דידע דלישנא משמע בתרוייהו. תוספות חיצוניות.

כתוב בתוספות וא"ת יביא כל אחד קרבן כו' וי"ל הספק דהכא בשני נזירים לא גמרינן מסוטה משום דבודאי אחד מהם טמא ולא גמרינן מסוטה אלא ספק דשמא ליכא שום טומאה הכא רק טהרה לבד כמו בסוטה. והכא אין לכל אחד ואחד דין דספק טומאה דרשות היחיד אבל ודאי שניהם יש להביא קרבן אחד דטומאה דשניהם ודאי יש להם לעשות דין דאחד דאילו לא היה אלא אחד מביא קרבן טומאה ומגלח. השתא נמי דהוו השנים לא עדיפי מאילו ליכא אלא חד מינייהו ומביאין קרבן אחד דטומאה בין שניהם דספק שניהם כודאי דאמרינן בסוטה שמא אינם טמאין ואין עליהם טומאה ודאית אבל לשניהם יחד אין לכל אחד דין דספק טומאה. וא"ת ומעיקרא מאי פריך הוה ליה ספק טומאה ברשות הרבים ומאי פריך טומאה מהיכי מטהרי מסוטה והך דהכא לא דמי לסוטה. ואומר ר"י דמשום הכי פריך דהיה לנו לטהר מטעם דנוקים כל חד בחזקת טהרה דרשות הרבים לא תליא במילף דסוטה דכי נמי דמי ליה מטהרינן מטעם חזקה. ומשני דהך רשות היחיד דאי ליכא אלא חד היה מביא קרבן טומאה הלכך בין שניהם יש להביא קרבן טומאה. ואם תאמר כיון דרשות הרבים לא ילפי מסוטה מאי פריך בפרק קמא דנדה אי מה נדה ברשות הרבים טהור אף הכא נמי כרשות הרבים ספיקא טהור והא טעם רשות הרבים חזקת טהרה הוא והתם ליכא חזקת טהרה דאדם בחזקת טומאה. תוספות חיצוניות. יש לומר דודאי היכא דאיכא חזקת טהרה אין צריך ללמדו מסוטה דאפילו לא דמי לסוטה מטהרין מטעם חזקת טהרה. והכא דליכא חזקת טהרה אין לטהרו אלא מטעם (ניליף) דיליף מסוטה דלא מטהרין אלא היכא דדמי לסוטה ומדמינן ליה לסוטה ממש לטהר ברשות הרבים ולא ברשות היחיד. אבל היכא דדמי לסוטה אף על גב דליכא חזקת טהרה ילפינן מסוטה לטהרה ברשות הרבים ולטומאה ברשות היחיד שהרי גם בסוטה ליכא חזקת טהרה דכיון דקינא לה הוי כמו שאין לה חזקת טהרה ואפילו הכי אמר רחמנא במקום סתירה טמאה הא ברשות הרבים טהורה. ומיהו תימא דבפרק כשם משמע דאי לאו דילפינן מסוטה הוה מטהרינן כל ספק טומאה שיש בו דעת לישאל בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים והואיל וכן מנין לנו לטהר ברשות הרבים היכא דלא דמי לסוטה. יש לומר דאחרי שגלה לנו הכתוב בסוטה שאין לטמא ברשות הרבים כמו ברשות היחיד אף על פי שאין לה חזקת טהרה מעתה היכא נמי דלא דמי לסוטה ניטהר ברשות הרבים כיון דאיכא חזקת טהרה. תוספי הרא"ש ז"ל ותוס' חיצוניות: ומסיק התם פרק כשם דאיצטריך רב גידל לומר בכל טהור יאכל בשר הא ספק טמא לא יאכל היכא דיש בו דעת לישאל דאי מסוטה עד דאיכא דעת נוגע ומגיע. הא לעולם טהור דהא הוי אין בו דעת לישאל. צריכא דרב גידל דבספק לבד לא יאכל. והקשה רבינו יוסף בן רבינו ברוך כיון דאי מסוטה בעינן בן דעת נוגע ומגיע, למה לי קרא קמא דרב גידל והבשר אשר יגע בכל טמא ודאי טמא לא יאכל הא ספק טהור וטמא יאכל ומלקי לה לאין בו דעת לישאל. דמסוטה ידעינן ליה שפיר דהא לא איצטריך לו אלא לאשמעינן דיש דבר בנוגע דטמא וזה ידעינן מאידך בבא דסיפא. ותירץ דאיצטריך לטהר אין בו דעת לשאול אף היכא דאין בו חזקת טהרה מטהרינן באין בו דעת לשאל. וקשה דהא נמי מסוטה ידעינן דהא ילפינן מסוטה ברשות הרבים אף היכא דליכא חזקת טהרה כדפרישית. ויש לחלק בדבר דודאי טהרה דרשות הרבים דמפורשת בקרא ונסתרה דוקא במקום סתירה אבל ברשות הרבים יש לנו לומר שפיר דמקרא מלא דבר הכתוב בין דיש בדבר חזקת טהרה ובין כי ליכא חזקת טהרה אבל להנך דמטהרינן מסוטה אין בו דעת לישאל ליכא ייתור אי לאו לפי שאינו דומה לסוטה. אם כן אין לך בו אלא חדושו דוקא היכא דיש בו חזקת טהרה כמו בסוטה ולא נאמר דסוטה חשיבא כמו שאין לה חזקת טהרה. עוד יש לומר דהא דקאמר דאי מסוטה הוא אפילו בעינן יודעת נוגע ומגיע קאמר דרב גידל דמשמע דמסוטה גמרה הוא מטהרינן אין בו דעת לישאל. נראה דהכי פירושו דאי מסוטה ולא כתב כל טהור יאכל בשר דמפיק מינה רב גידל לטמא ספק הוה אמינא ספק נגע והוה אמינא בעי דעת נוגע ומגיע מרישיה דקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל דדייקינן מיניה לטהר אין בו דעת לשאל אבל מסברא לא הייתי מחלק בין יש בו דעת לישאל ובין אין בו דעת לישאל. עוד יש לומר דשמא בענין אחר קושיא דרבינו יוסף דמסוטה לא ילפינן אין בו דעת לשאל כי הך דשמעתא כגון ארבע חביות ואחד מהן נטמא ודאי על ידי חולדה דשרץ בפיה קא משמע לן דרב גידל. תוספות חיצוניות:

מגלחין ומביאין קרבן טומאה וטהרה וכשחוזרין וסופרין שלושים יום ומביאין קרבן טהרה חוזרין ומגלחין שניה ולהכי פריך אמאי דילמא לאו טמאין אינון וקעביד הקפה. פירוש כשמגלחין כל ראשם בשלשים ראשונים וחוזרין ומגלחים באחרונים הא על כרחם אחד מהם לאו טמא הוא ואין עליו אלא תגלחת אחת וכשהן מגלחין שתי פעמים אם כן חד מינייהו עבר על לא תקיפו פאת ראשכם. הר' עזריאל ז"ל:

והא קעביד השחתה כלומר דשמא נזיר טהור הוא בתגלחת ראשונה ועובר בלא תשחית את פאת זקנך. שיטה:

אמר ליה רב אדא חובה תקברינהו לבנה בניחותה, דאיסורא קא עבדא. אי נמי יש לפרש בתמיה וכי רוצה לקבור בניה שהיא עושה איסור:

כולהו שני דרב אדא לא איקיים זרעא לרב הונא מחובה כשגגה שיוצאה מלפני השליט. הרב עזריאל ז"ל. ובפירוש שני פירש הרא"ש ז"ל בפירושיו וזה לשונו חובה תקברינהו לבנה. וכי היא רוצה שתקבור את בניה שאינה יריאה מעונש על שהיא מקפת אותם. הוה כשגגה היוצאה מלפני השליט. וקברה בנים אף על פי שלא קלל אותה. עד כאן:

מכדי תרוויהו וכו' לא שייך לפלוגתייהו כלל ולשון מכדי משונה. במאי פליגי. רב הונא דאמר דמקיף הקטן חייב ואשה המקפת גדול פטורה ורב אדא דאמר אשה המקפת גדול חייבת וגדול המקיף קטן פטור. תוס' חיצוניות:

מכדי תרוייהו סבירא להו הקפת כל הראש שמה הקפה פירוש רב הונא דאמר חובה מגלחת להון אבל איש היה עובר אף על פי שמגלח כל ראשם. ורב אדא הא אמר חובה תקברינהו לבנה דמשמע דיש איסור במגלח כל הראש כשגדול מגלח לגדול. שיטה:

2 more comments on this page.

Shita Mekubbetzet on Nazir 57b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Gilyon HaShas

תוס' ד"ה דקתני כו' שלא נודע לו מעולם עי' יבמות כג ע"ב ובחידושי בכור שור שם:

Gilyon HaShas on Nazir 57b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

דְּקָתָנֵי ״וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם״. שְׁמַע מִינַּהּ.

as it teaches: But I do not know which one of you. This indicates that the third individual was too far away to detect which of them became impure. The Gemara says: Conclude from the inference from the mishna that it is so.

Segment 2

מְגַלְּחִין וּמְבִיאִין. וְאַמַּאי? דִּילְמָא לָאו טְמֵאִין אִינּוּן, וְקָעָבֵיד הַקָּפָה! אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּאִשָּׁה וְקָטָן.

§ The mishna taught that the two nazirites shave and cut their hair and bring an offering of impurity and an offering of purity. The Gemara asks: But why are they permitted to shave? Perhaps both of them are not impure, and therefore one of them violates the prohibition against rounding the head, i.e., shaving the hair on the sides of the head (see Leviticus 19:27), when he shaves his hair unnecessarily. Since one of them does not need to shave, he thereby transgresses a mitzva by Torah law. Shmuel said: The mishna is referring to a case where each nazirite was a woman, who is not prohibited from rounding the hair of her head, or a minor boy, who is not obligated in the observance of mitzvot.

Segment 3

וְלוֹקְמָא בְּגָדוֹל, וְהַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ — לֹא שְׁמָהּ הַקָּפָה! מִדְּלָא מוֹקֵים לַהּ הָכִי, שְׁמַע מִינַּהּ קָסָבַר שְׁמוּאֵל: הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ — שְׁמָהּ הַקָּפָה.

The Gemara analyzes Shmuel’s answer: And let Shmuel establish the mishna as referring to a male who reached majority, and the reason it is permitted is because rounding the entire head, not merely its corners, is not called rounding as prohibited by the Torah. From the fact that he does not establish the mishna in this manner, conclude from it that Shmuel maintains that rounding the entire head is called rounding.

Segment 4

מָר זוּטְרָא מַתְנֵי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא דִּשְׁמוּאֵל אַסֵּיפָא: נָזִיר שֶׁהָיָה טָמֵא בְּסָפֵק וּמוּחְלָט בְּסָפֵק — אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים לְאַחַר שִׁשִּׁים יוֹם, וּמְגַלֵּחַ אַרְבַּע תִּגְלָחוֹת. וְהָא קָעָבֵיד הַקָּפָה! אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּאִשָּׁה וְקָטָן.

Mar Zutra taught this halakha of Shmuel with regard to the latter clause of the following mishna (59b): A nazirite who has uncertain impurity and whose status as a confirmed leper is uncertain may eat sacrificial food after sixty days and shaves four times. One shaving is for his uncertain status as an impure nazirite, one is at the end of his term of naziriteship, and two are due to his status as a leper. A similar problem arose: But as he is not definitely obligated to shave, he violates the prohibition against rounding the head. Shmuel said: The mishna is referring to a woman or a minor boy, who are not prohibited from rounding their heads.

Segment 5

אָמַר רַב הוּנָא: הַמַּקִּיף אֶת הַקָּטָן הֲרֵי הוּא חַיָּיב. אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרַב הוּנָא: וְדִידָךְ מַאן מְגַלַּח לְהוֹן? אֲמַר לֵיהּ: חוֹבָה. תִּקְבְּרִינּוּן חוֹבָה לִבְנַיהּ. כּוּלְּהוּ שְׁנֵי דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לָא אִקַּיַּים לֵיהּ זַרְעָא לְרַב הוּנָא.

With regard to the same issue, Rav Huna said: An adult who rounds the head of a minor boy is liable to receive lashes, despite the fact that the child himself is not obligated to observe mitzvot. Rav Adda bar Ahava, who disputed this ruling, said to Rav Huna: And with regard to your sons, who shaves them and rounds the corners of their heads? After all, you maintain that an adult may not round the head of a minor. Rav Huna said to him: Ḥova my wife does it, as she is not prohibited from rounding their heads. Rav Adda bar Ahava exclaimed in anger: Ḥova should bury her sons if she acts in this manner. The Gemara reports: During the years that Rav Adda bar Ahava was alive, Rav Huna’s children did not survive. His children died due to the curse pronounced by Rav Adda.

Segment 6

מִכְּדִי תַּרְוַיְיהוּ סְבִירָא הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ שְׁמָהּ הַקָּפָה, בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַב הוּנָא, סָבַר ״לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית [אֵת] פְּאַת זְקָנֶךָ״. כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַשְׁחָתָה — יֵשׁ לוֹ הַקָּפָה, וְהָנֵי נְשֵׁי, הוֹאִיל וְלֵיתַנְהוּ בְּהַשְׁחָתָה — לֵיתַנְהוּ נָמֵי בְּהַקָּפָה.

The Gemara asks: Since both Rav Huna and Rav Adda maintain that rounding the entire head is called rounding, with regard to what do they disagree? What is the reason for their respective rulings? The Gemara explains: Rav Huna, who prohibits an adult male from rounding the head of a minor but permits a woman to do so, maintains that the association between the two prohibitions in the verse: “You shall not round the corners of your heads, neither shall you destroy the corners of your beard” (Leviticus 19:27), teaches: Whoever has the prohibition of the destruction of the beard also has the prohibition of rounding. And these women, since they are not included in the prohibition of destruction, as they do not have beards, they are not included in the prohibition of rounding either.

Segment 7

וְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה סָבַר: אֶחָד הַמַּקִּיף וְאֶחָד הַנִּיקָּף בַּמַּשְׁמָע. וְאִיתַּקַּשׁ מַקִּיף לְנִיקָּף: כׇּל הֵיכָא דְּנִיקַּף מִיחַיַּיב — מַקִּיף נָמֵי מִיחַיַּיב. וְהַאי קָטָן, הוֹאִיל וְהוּא גּוּפֵיהּ לָאו בַּר עוּנְשִׁין הוּא דְּמִיחַיַּיב, מַקִּיף נָמֵי לָא מִיחַיַּיב.

And Rav Adda bar Ahava, who permits anyone to shave a minor boy’s head, maintains: Both one who rounds and one who is rounded are included in the phrase “you shall not round,” which is stated in the plural. And in this manner the verse juxtaposes one who rounds to one who is rounded: Wherever one who is rounded is liable, the one who rounds is also liable; and with regard to this minor boy, since he himself is not liable to be punished for this transgression, an adult who rounds his head is also not liable due to this action.

Segment 8

לֵימָא הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ תַּנָּאֵי הִיא, דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״רֹאשׁוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם״,

The Gemara asks: Shall we say that the issue of whether one who rounds the entire head is considered to have rounded its corners is a dispute between tanna’im ? As the Sages taught in a baraita , with regard to a verse that deals with the shaving of a leper: “He shall shave all his hair; his head and his beard and his eyebrows, even all his hair he shall shave off” (Leviticus 14:9). Why must the verse state: “His head,” after it has already stated: “All his hair”? The baraita explains that since it is stated: “You shall not round the corners of your heads” (Leviticus 19:27),

Nazir 57b

Nazir 57b

Rashi

Tosafot

Meiri

Shita Mekubetzet

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text