Commentary page
Nazir 51b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNazir 51b
Nazir 51b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 271 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
שכבת זרע במעי אשה מהו כגון שמתה שהיתה בת בנים דסתם אשה בת בנים אית לה שכבת זרע במעיה או שנבעלה סמוך למיתתה:
מאי מי אמרינן כיון דאכתי בשעת מיתתה לא נוצר עובר כי גופה הוא ולא הוי גלגלין או דלמא ש"ז מעלמא אתי לה והוי גלגלין ובאשה לעולם אין רקב עד דהויא בתולה או זקנה דלאו בת בנים:
פירשה פרש שבתוך הגוף דהיינו ריעי מי נעשה גלגלין מי אמרינן כיון דלא מקיימה בחייה אי לא אכלה חיותא נמי דידה היא וכגופה דמי ולא הוי גלגלין וה"ה לפרש דאיש אלא איידי דקאי במילי דאשה מסיק לה נמי להא על שם אשה:
בעי רב אחא בריה דרב איקא עורו מהו רוק היוצא לו לאדם שלא ע"י טורח אלא כיון שמערערו לתוך פיו וגרונו יוצא מי הוי ליה גלגלין ואית דמפרשי עורו עור האדם ממש:
כיחו וניעו אינו יוצא אלא ע"י הדחק:
היכי משכחת לה דלית ליה פירשא קודם שמת:
כגון דאשקייה מי דקלים כדמפ' במס' שבת בפ' שמונה שרצים (דף קי.) מאי מי דקלים תרי דיקלי איכא במערבא ונפיק מעיינא דמיא מבינייהו כסא קמא מרפי ואידך משלשל ואידך כי היכי דעייל הכי נפיק:
וסכייה נשא וסך גופו נשא שקורין טהרה והעביר השיער העומד ליגזז:
18 more comments on this page.
Rashi on Nazir 51b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
כיון דלא איתצר שלא נוצר הולד עדיין בגופה שהרי אין סופה לפרוש ממנה:
פירשה מהו פרש שלה שבתוכה מי הוי גלגלין כיון דלא מיקיימא בדלא אכלה חיותא היא ולא הוי גלגלין ואגב ששאל עובר במעי אשה בנקבה שאל נמי בפירשה וה"ה בזכר:
עורו מהו שיעשה גלגלין כיחו וניעו מהו שיעשה גלגלין:
כל הני דקאמר הוי גלגלין פרש וניעו וכיחו כו' היכי משכחת לה:
דאשקייה מי דקלין דאמרי' בפ' שמונה שרצים (שבת קי.) מאי מי דקלים תרי דקלי איכא במתא מחסיא ונפיק מעיינא דמיא מבינייהו כסא קמא מרפי ואידך משלשל ואידך כי היכי דעייל הכי נפק משלשל את הגוף ומנקה את הגוף ביותר ובכך העביר הפרש וכיחו וניעו:
וסכיא נשא פי' רש"י להשיר השער ושלקו במי טבריא תחלה קודם שסכו בנשא להשיר שער הראש ושער הגוף ע"י שסכו נשא נשרו (השער) עקרי השערות דאי סכו מעיקרא בנשא אכתי שרשי השער העוברים דרך העור לבשר לא היו עוד נושרים מן הנשא משום דשער חלחולי מתחלחל ומחובר לבשר הראש שתחת העור כדאמרינן בפרק העור והרוטב (חולין קיט:) ונראה דלא סברא הך סוגיא הא דאמר לעיל שערו העומד ליגזז מהו משמע דאותו שאינו עומד ליגזז לא הוי גלגלין ושמא ס"ל כרבה דאמר גזז שערו הוי גלגלין ולא גזז תיבעי ליה בין שעומד ליגזז ובין שאינו עומד ליגזז ועלה קאי:
מת שטחנו אין לו רקב דוקא רקבות גמירי ולא עפרורית דטחינא:
כברייתו בעינן כלומר שירקב כמו שהיה שלא נשתנה מברייתו:
7 more comments on this page.
Tosafot on Nazir 51b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Meiri
טומאת רקב אינה אלא במת שנקבר שלם הא כל שנקבר חסר אין לו טומאת רקב ומעתה הרוג אין לו טומאת רקב שכבר נתחסר דמו אבל כל שנקבר שלם יש לו רקב הן שבא הרקב מן הבשר לבד הן מן העצמות לבד הן מן הכל ביחד הן שבא מאבר שהנשמה תלויה בו הן שבא מאבר שאין הנשמה תלויה בו כגון מן הערקוב ר"ל מן הארכובה ולמטה ולענין ביאור מיהא זו ששאלו ברקב הבא מן הערקוב מהו הולכת על שיטה אחרת והוא שהיה השואל סבור שכל חסרון במה שאין הנשמה תלויה בו לא יהא קרוי חסרון להפקיעו מדין רקב וכן שאם נקבר אותו אבר עמו יהא נעשה גנגילון לשאר איברים אבל חסרון במה שהנשמה תלויה בו קרוי חסרון ומפקיעו מדין רקב ואם נקבר עמו יהא חוזר לדינו ולא יהא גנגלין לשאר איברים ואף תלמוד המערב הולך בשיטה זו והוא שאמרו שם נחתכה רגלו מן הארכובה ולמטה נעשה גנגלין ר"ל אם נקבר עם גוף המת מן הארכובה ולמעלה אינו נעשה גנגלין וכן אמרו שם נחתכה רגלו מן הארכובה ולמטה יש לו רקב ר"ל אם לא נקבר האבר הנחתך עמו אף על פי שנקבר המת חסר שאין זה חסרון מן הארכובה ולמעלה אין לו רקב כלומר דחסרון הוא ושאלו שם אפילו לא נחתכה רגלו נראה אותה כחתוכה ותעשה גנגלין ותירץ מכיון שהיא מחוברת לו גוף אחד הוא כלומר ואינו מפקיע תורת רקב ועל שיטה זו פשוט הוא שאם הרקיב כלו אין רקב וערקוב נעשה גנגלין לרקב משאר הגוף אלא ששאלו אם רקב הערקוב מטמא לבדו שמא הואיל ונקבר שלם הרי הוא כרקב שבשאר הגוף או שמא דיו שלא יעשה גנגלין עם הרקב האחר אבל שיטמא לבדו לא ואתו למיפשטה ממה שאמרו רקב הבא משני מתים טמא והעמדנוה בשאין שם אלא מלא תרוד בין שניהם וודאי יש בו תערובת מרקב הערקוב ואף על פי כן מצטרף ואלו לא היה מטמא לבדו היאך היה מצטרף וזה הוא לשון האמור זיל הכא בדרך ערקוב קאתי כלומר שאי אפשר שלא יהא שם תערובת מן הערקוב והשיבו שאף זו פשוטה היא שכל שהרקיב כל המת רקב הערקוב ושאר רקב כלו אחד הוא הן לטמא לבדו הן בתערובתו עם שאר הרקב ואינו שואל אלא שאין שם רקב אחר אלא של ערקוב וזהו שאמר כגון דארקיב חד אבר' ואתי דרך ערקוב כלומר שאותו אבר הוא הערקוב ושאל אם מטמא לבדו ולענין פסק כבר כתבנו שכל שנחתך ממנו אבר אין לו רקב כלל וכל שנקבר שלם כל רקב שבו מטמא:
כבר ביארנו שאף אשה מעוברת שנקבר עוברה עמה נעשה לה גנגלין ואין לו רקב מ"מ שכבת זרע שנקרש ונקלט במעיה כל שלא נבראת צורת הולד וכן עורו של אדם ופרשו וכיחו וניעו אין נעשין גנגלין כלל ושמא תאמר ומה הוצרכה ללמדה ואלו אתה אומר באלו שנעשין גנגלין היאך אתה מוצא רקב שיטמא בגמרא שאלוה ופירשוה משכחת לה דאשקייה מי דקלים וסכו נשא ושלקו בחמי טבריא ופי' הדברים לדעת קצת אשקייה מי דקלים לשלשלו להעביר פרשו כיחו וניעו וכן שכבת זרע באשה וסכו נשא להעביר השער ושלקו בחמי טבריא להעביר כל העור שאחר השליקה נקלף כלו ונשאר הבשר שלם ושמא תאמר ומה צורך לסיכת נשא אחר שכל העור מועבר עד שמתוך כך פירשו רבים שסיכת נשא להעביר עור הראש ומפני שהוא רך ביותר אם יפשיטנו בחמי טבריא יתחסר מן הבשר גם כן וזה אינו שהרי בפרק החובל אמרו מכה אביו ולא עשה חבורה חייב בכולן ואוקימנא בסכו נשא ואם הנשא מעביר עור הראש הרי עשה בו חבורה ויתחייב מיתה ולא תשלומין אלא ודאי אין הנשא מעביר אלא השער ושליקת החמין מכינה את העור לקליפה אלא שאף על פי כן צריך סיכת נשא להעביר עיקרי השערות התחובין בבשר שתחת העור וכמו שאמרו בפרק העור והרוטב שערות חלחולי מחלחלי ולענין פסק אין לנו אלא כמו שכתבנו:
מת שטחנו אחר שנקבר אין לו רקב שאין טומאת רקב אלא כשהרקיב מאליו טחנו ואחר כך הרקיבה אותה טחינה מאליה הרי זה ספק ושמא תאמר והרי משנטחן נעשה חסר והיאך אתה נותן לו דין רקב אין זה כלום שהרי מ"מ כשנקבר שלם היה ונשארה בספק וכן אם הרקיב אבר ממנו כשהוא חי ומת והרקיב כלו הרי זה ספק אם אותו רקב שבחייו מטמא לבדו ומ"מ יראה שאינו נעשה גנגלין לשאר האברים ואין הספק אלא אם מטמא לבדו הואיל ומת והוא מחובר לגוף או שמא אין דין רקב אלא במה שנרקב לאחר מיתה:
כבר ביארנו בכמה מקומות שדרכם היה לתקן את הדרכים לעולי רגלים ולבדוק את החשודים מן הטומאה וכל שהיו מוצאים קברות בענין שיהא נראה מהם שבית הקברות של ישראל היה או אף קבר יחידי שהיה ידוע שברשות נקבר לשם וקנה את מקומו לא היו מפנין אותו שחכמים גזרו שלא לפנות את הקברות ושאם פנוהו יהא טמא כדי שלא יבאו לפנותו וכל שהיו מכירין בתכונת הקברות שאינם של ישראל כגון שלא מצאוהו רגליו פשוטות וידיו על לבו אלא ראשו מונח בין ירכותיו או יושב היו מכירין שאינו של ישראל והן שהיו רבים הן שהיה יחידי היו מפנין אותו או אותם והשדה טהור היו מוצאין את הקבר או את הקברות בתכונת קבורת ישראל חוששין לה ואם היה קבר יחידי אם היה ידוע להם שברשות נקבר לשם קנה מקומו ונאסר לפנותו אלא שהיו מציינין עליו להיותו ניכר לעוברים לא היה ידוע להם אלא שנמצא שם קבר יחידי במקרה מותר לפנותו אלא שצריך שיטול עמו את תפוסתו והוא עפר שתחתיו שלחלוחית המת והנמסס מגופו נבלע שם ושיעורו בעובי שלש אצבעות שבקרקע בתולה לבד מן העפר התיחוח ומפנה אותו ואת תפוסתו וקוברו במקום אחר והשדה טהור ואין חוששין שמא מת מצוה היה וקנה מקומו דמת מצוה קלא אית ליה וכן הדין אם מצא שנים מפנה אותן ותפוסתן והשדה טהורה ומ"מ אם מצא שלשה כל שמצאם קבורים בתכונת קברות ישראל יש לחוש לשכונת קברות ר"ל שמא בית הקברות היה ואסור לפנותם ודוקא כשמצאן בשיעור המיועד לקברות על הדרך שביארנו בבתרא פרק פירות הא אם מצאם רצופים בפחות מכשיעור דנין שבאקראי נקברו שם ועל מנת לפנותם היום או מחר ויש להם דין תפיסה אבל אין להם דין שכונת קברות לאסור את פנויין וביארו עכשו בשמועה זו שכמו שביארנו במת שנקבר חסר שאין לו דין רקב כך אין לו דין תפיסה ר"ל שאם מצא מת אחד חסר נוטלו בלא תפיסה והשדה טהור וכן אם מצא שלשה מתים שנים שלמים ואחד חסר יש להם תפיסה ואין להם שכונת קברות שהדבר מוכיח שדרך מריבה מתו לשם ונקברו שם באקראי:
אבר מן החי אינו מטמא אלא כשהוא שלם בבשר וגידים ועצם אבל בשר מן החי טהור לגמרי ואף על פי שבשר מן המת מטמא בכזית אף באהל אף הוא מטמא בעצמות של רוב מנין ובנין וברובע קב ובמלא תרוד מה שאין כן בחי שאין עצם או עצמות שלו מטמא בשום פנים אלא באבר שלם שבו בשר וגידין ועצמות ולענין ביאור זה שהקשו מזו למה שאמר במת שחסר שאין לו רקב כך פירושו היכי דמי כלומר הא דקאמר שאין בחי דין רקב ודאי דארקיב חד אבר כלומר שנחתך ממנו אבר או אברים והרקיבו וודאי דכותה גבי מת קאמר דאית ליה ר"ל שכל שניטל מקצתו והרקיב יש לו דין רקב ומכלל דמת חסר יש לו רקב והשיבו מי קתני דכותה וכו' שום מת קתני כלומר שום חי במה שדרכו להרקיב שזהו מקצתו אין לו רקב שום מת במה שדרכו להרקיב היינו כלו יש לו רקב:
Meiri on Nazir 51b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Shita Mekubetzet
עורו מהו מסתבר לי דמבעיא ליה למאן דאמר עור טהור מן התורה הלכך איכא לספוקי שמא לא חשיב כבשר המת ונעשה לו גלגלין. ונראה לי דהוה מצי למפשט מדרבה בר בר חנה דאמר דוקא גזז שערו אבל לא גזז לא אף על גב דאפילו מדרבנן טהור. אלא שלא שרצה לפשוט מדברי אמורא. ואף על גב דלעיל קאמר תפשוט מדרבה בר בר חנה היינו משער אשער. הרא"ש ז"ל בפירושיו:
וסכיה נשא ובכך העביר כל השערות ולא נשאר בו שער כלל העומד ליגזז ושלקו בחמי טבריה לאחר מיתה והלך כל העור. כגון זה ודאי אין לו גלגילון. ויש מפרשים וסכיה נשא להעביר עור הראש ושלקו בחמי טבריה להעביר עור של שאר הגוף. אבל חמי טבריה לעור הראש לא לפי שעור הראש רך ומי טבריה עזין ואי שליק בהו הראש יעלו גם מן הבשר ויהיה מת חסר שאין לו רקב. מיהו קשה דמשמע דנשא אינו מעביר העור אלא השער לבד. לכן יש מפרשים כו' ככתוב בתוספות. שיטה:
הרקיב האבר כשהוא חי בעודו מחובר לגוף דאי נחתך הוה ליה חסר. הר' עזריאל ז"ל:
Shita Mekubbetzet on Nazir 51b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Nazir, daf 51, Amud Bet, about 271 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 121 words
Opens “שִׁכְבַת זֶרַע בִּמְעֵי אִשָּׁה, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן…”
- Segment 235 words
Opens “בָּעֵי רַב פָּפָּא: פִּירְשָׁהּ, מַהוּ? כֵּיוָן דְּלָא…”
- Segment 329 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַחָא לְרַב…”
- Segment 430 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי, נָקְטִינַן: מֵת שֶׁטְּחָנוֹ — אֵין…”
- Segment 515 words
Opens “תָּנֵי עוּלָּא בַּר חֲנִינָא: מֵת שֶׁחָסַר —…”
- Segment 626 words
Opens “מֵיתִיבִי: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּמֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ…”
- Segment 734 words
Opens “הֵיכִי דָּמֵי — דְּאַרְקִיב חַד אֵבֶר, דִּכְווֹתֵיהּ…”
- Segment 820 words
Opens “בָּעֵי רָבָא: הִרְקִיב כְּשֶׁהוּא חַי, וְחָזַר וּמֵת,…”
- Segment 916 words
Opens “תָּא שְׁמַע: לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּמֵת שֶׁיֵּשׁ…”
- Segment 1028 words
Opens “טַעְמָא מִשּׁוּם חַי, הָא מֵת יֵשׁ לוֹ…”
- Segment 1117 words
Opens “בָּעֵי רָבָא: נְמָלָה שֶׁחָסְרָה, מַהוּ? שִׁיעוּרָא גְּמִירִין…”
Sages named on this page
- Rav Aha b. Rav Ika · Amoraim · Fifth Generation of Amoraim
Rav Ika, a prominent Amora, was the nephew of Rav Aha bar Yaakov and a key figure in Rav Ashi's academy.
Source: Nazir 51b · Segment 2 — “…מֵעָלְמָא אָתֵי? בָּעֵי רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: עוֹרוֹ…”
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Nazir 51b · Segment 2 — “…מֵעָלְמָא אָתֵי? בָּעֵי רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: עוֹרוֹ…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Nazir 51b · Segment 3 — “אֲמַר לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַחָא לְרַב פָּפָּא: וְאִי…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Nazir 51b · Segment 4 — “אָמַר אַבָּיֵי, נָקְטִינַן: מֵת שֶׁטְּחָנוֹ — אֵין לוֹ רָקָב.…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Nazir 51b · Segment 5 — “תָּנֵי עוּלָּא בַּר חֲנִינָא: מֵת שֶׁחָסַר — אֵין לוֹ…”
Original text
שִׁכְבַת זֶרַע בִּמְעֵי אִשָּׁה, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּלָא אִיתְּצַר — כִּי גוּפַהּ דָּמֵי, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּמֵעָלְמָא קָאָתֵי — לָא?
with regard to semen in a dead woman’s womb. What is the halakha in this case? Does it form a mixture with respect to the woman’s body? The Gemara explains the two sides of this dilemma: Do we say that since no fetus was formed from the semen, it is considered like her body? Or, perhaps one should argue that since it comes from outside, it is not considered part of her body.
בָּעֵי רַב פָּפָּא: פִּירְשָׁהּ, מַהוּ? כֵּיוָן דְּלָא מִקַּיְימָא בִּדְלָא אָכְלָה — חַיּוּתָא הוּא, אוֹ דִלְמָא הָא נָמֵי מֵעָלְמָא אָתֵי? בָּעֵי רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: עוֹרוֹ מַהוּ? בָּעֵי רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ: כִּיחוֹ וְנִיעוֹ מַהוּ?
Rav Pappa raised a similar dilemma: With regard to her excrement, the food waste that remains in a woman’s intestines, what is the halakha ? Once again, the Gemara explains the two sides of this dilemma: Do we say that since she cannot subsist without food it is considered her life, which means that the food left inside her body is part of her and does not form a mixture with the corpse? Or perhaps this too comes from outside and is therefore not part of her body, and does form a mixture with her corpse. Similarly, Rav Aḥa, son of Rav Ika, raised a dilemma concerning a corpse: With regard to its skin, what is the halakha ? Rav Huna bar Manoaḥ likewise raised a dilemma: With regard to its phlegm and its spittle, what is the halakha ?
אֲמַר לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַחָא לְרַב פָּפָּא: וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כׇּל הָנֵי דְּקָאָמַר הָוֵי גַּלְגַּלִּין, רָקָב דִּמְטַמֵּא הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ! דְּאַשְׁקְיֵיהּ מֵי דְקָלִים, וְסַכְיֵא נָשָׁא, וּשְׁלָקוֹ בְּמֵי טְבֶרְיָא.
Rav Shmuel bar Aḥa said to Rav Pappa: But if it enters your mind that all these cases of which they spoke form a mixture, under what circumstances do you find this case of dust that imparts impurity? Dust from a corpse will always include some components of the aforementioned elements. The Gemara answers: It is possible. For example, if someone was given palm water [ mei dekalim ], a powerful laxative, to drink before he died, and was rubbed with a depilatory agent to remove his hair, and was boiled after death in the hot waters of Tiberias until the skin came off, this would remove all matter that is not part of the corpse itself.
אָמַר אַבָּיֵי, נָקְטִינַן: מֵת שֶׁטְּחָנוֹ — אֵין לוֹ רָקָב. אִיבַּעְיָא לְהוּ: טְחָנוֹ וְחָזַר וְהִרְקִיב, מַהוּ? מִידֵּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא דְּאִיכָּא בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת, וְהָאִיכָּא. אוֹ דִּלְמָא כִּבְרִיָּיתוֹ בָּעִינַן, וְלֵיכָּא? תֵּיקוּ.
Abaye said: We have a tradition that a corpse that was ground into small pieces has no halakha of dust. A dilemma was raised before the Sages: If a corpse was ground after death and the remains later decayed, what is the halakha ? The Gemara clarifies the two sides of the dilemma: Is the halakha of dust of a corpse only due to the fact that there is flesh and sinews and bones, and all these are present in this case, so it is impure? Or perhaps, we require the corpse to have decayed from its initial state, before it was ground, and this is not the situation here. As was the case with regard to the previous inquiries, no answer was found, and the Gemara says that the dilemma shall stand unresolved.
תָּנֵי עוּלָּא בַּר חֲנִינָא: מֵת שֶׁחָסַר — אֵין לוֹ רָקָב וְלֹא תְּפוּסָה וְלֹא שְׁכוּנַת קְבָרוֹת.
§ Ulla bar Ḥanina teaches: A corpse that lacks a part does not have the halakha of dust, which imparts ritual impurity in the amount of a full ladle, nor the halakha of earth that is caught [ tefusa ] and considered part of a corpse. If a deficient corpse is moved, the surrounding earth is not considered part of it and need not be moved together with the body, as must be performed for a whole corpse. Nor does the halakha of a graveyard apply. If three corpses are discovered in close proximity and one of them is deficient in some way, one need not search for more bodies out of concern that the location might have been a cemetery, as must be done if three intact corpses are found. Rather, the bodies are considered isolated corpses.
מֵיתִיבִי: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּמֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רוֹב וְרוֹבַע אוֹ מְלֹא תַרְווֹד רָקָב — תֹּאמַר בְּחַי, שֶׁאֵין לוֹ לֹא רוֹב, וְלֹא רוֹבַע, וְלֹא מְלֹא תַרְווֹד רָקָב?!
The Gemara raises an objection from a mishna ( Eduyyot 6:3) that addresses the question of whether an olive-bulk of flesh that came from a living person imparts ritual impurity as it would were it to come from a corpse: No, if you say that an olive-bulk of flesh imparts impurity with regard to a corpse, whose halakhot of impurity are stringent, as the majority of its structure or the majority of the number of its bones, or a quarter- kav of its bones, or even a full ladle of its dust impart impurity, shall you also say that it imparts impurity with regard to a living person, who does not have the halakha of the majority of structure or the majority of the number of its bones, nor a quarter- kav , nor a full ladle of dust?
הֵיכִי דָּמֵי — דְּאַרְקִיב חַד אֵבֶר, דִּכְווֹתֵיהּ גַּבֵּי מֵת: אֲפִילּוּ חַד אֵבֶר אִיכָּא רָקָב! מִי קָתָנֵי הָא מֵת? הָא קָא מַשְׁמַע לַן: שׁוּם מֵת — יֵשׁ לוֹ רָקָב, שׁוּם חַי — אֵין לוֹ רָקָב.
The Gemara analyzes this passage: What are the circumstances of that mishna that deals with a limb from a living person? If you say that one limb of a living person decayed, and the mishna is indicating that in the corresponding situation with regard to a corpse, there is dust even from one limb. This shows that the halakha of dust applies to a corpse that is missing a limb and not just to a complete corpse. The Gemara rejects this argument: Did the mishna teach that this corpse in that particular case of an isolated limb has the halakha of dust? That is merely an inference, as it is not stated explicitly in the mishna itself. Rather, the mishna teaches us this: The name, i.e., the category, of a corpse has dust. However, the name of a living person does not have dust.
בָּעֵי רָבָא: הִרְקִיב כְּשֶׁהוּא חַי, וְחָזַר וּמֵת, מַהוּ? כִּי גְּמִירִי רָקָב, דְּאִירְקִיב כְּשֶׁהוּא מֵת. אוֹ דִלְמָא הַשְׁתָּא מִיהָא הָא מָיֵית?
Rava raised a dilemma: If a limb of a body decayed when he was alive, and that individual subsequently died, what is the halakha ? Do we say that when this is learned as a tradition that dust imparts ritual impurity, this applies only if the body decayed when he was dead, but not when he was alive, and therefore this corpse is considered deficient and its dust does not impart impurity? Or perhaps, now in any event he is dead, and his whole body has decomposed, and consequently its dust does impart impurity.
תָּא שְׁמַע: לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּמֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רוֹב וְרוֹבַע וּמְלֹא תַרְווֹד רָקָב, תֹּאמַר בְּחַי כּוּ׳.
The Gemara suggests: Come and hear the aforementioned mishna: No, if you say that an olive-bulk of flesh imparts impurity with regard to a corpse, whose halakhot of impurity are stringent, as the majority of its structure or the majority of the number of its bones, or a quarter- kav of its bones, or even a full ladle of its dust imparts impurity, shall you also say that it imparts impurity with regard to a living person, who does not have the halakha of the majority of structure or the majority of the number of its bones, nor a quarter- kav , nor a full ladle of dust.
טַעְמָא מִשּׁוּם חַי, הָא מֵת יֵשׁ לוֹ רָקָב! מִי קָתָנֵי הָא מֵת? הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּשׁוּם מֵת — יֵשׁ לוֹ רָקָב, שׁוּם חַי — אֵין לוֹ רָקָב.
The Gemara infers from this passage: The reason the olive-bulk of flesh does not impart impurity is due to the fact that it is from a living person, from which it may be inferred that in a corresponding situation involving a corpse, the corpse has the halakha of dust, even if the limb had decomposed during the deceased’s lifetime. The Gemara rejects this contention as above: Did the mishna teach that this corpse in that particular case of an isolated limb has the halakha of dust? That is merely an inference, as it is not stated explicitly in the mishna itself. Rather, the mishna teaches us this: The name, i.e., the category, of a corpse has dust. However, the name of a living person does not have dust.
בָּעֵי רָבָא: נְמָלָה שֶׁחָסְרָה, מַהוּ? שִׁיעוּרָא גְּמִירִין לַהּ — וְהָא חֲסַר. אוֹ בְּרִיָּה גְּמִירִי לַהּ — וְהָאִיכָּא.
§ In relation to the above discussion concerning a body without a limb, Rava raised a dilemma: If someone eats an entire ant, even if it is less than an olive-bulk in volume, he is liable for eating a creeping animal because it is a whole creature. Rava’s dilemma was as follows: If one eats an ant that lacks a part, e.g., a leg, what is the halakha ? Is this individual liable to receive lashes? The two possibilities are as follows: Is it learned as tradition that the amount for which one is liable is a whole ant, and this one is lacking? Or did we learn that he is punished for a viable entity, and there is a viable entity here, despite the missing limb?