Commentary page
Kiddushin 45b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerKiddushin 45b
Kiddushin 45b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 298 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
שמא נתרצה הבן בקידושין שקידש לו האב שלא מדעתו לא אמרינן דאב בקידושי בתו בכל דהו ניחא ליה דטב למיתב טן דו אבל גברא דייק ונסיב ובן אינו ברשות אביו לקדש לו אשה שלא בשליחותו:
ודילמא ארצויי ארצי בן קמיה אביו וגילה לו דעתו שהוא חפץ בה והאב נעשה לו שליח מאליו וזכין לאדם שלא בפניו:
מר רבינא:
בפירוש שמעתי ממנו דלא סבר ליה לדרב ושמואל (דאין) חוששין שמא נתרצה האב וכ"ש לשמא עשאו הבן שליח אא"כ שמענו ודקאמר אפילו למ"ד כו' לרווחא דמילתא כי היכי דלקבליה מיניה קאמר הכי:
בכישא אגודה וקטנה שלא לדעת אביה הואי:
אידי ואידי בחדא מינייהו הוי בזיון:
הוא אמר לקריבי מעשה היה שהאיש אמר לתת בתו קטנה לקרובו ואשתו אמרה שיתננה לקרובה:
כפתיה הכריחתו והודה לה לתתה לקרובה ועשו סעודה לחיבת חיתון וזימנו את קרוביהן:
9 more comments on this page.
Rashi on Kiddushin 45b · Sefaria
Tosafot
בפירוש אמר מר לא סבירא ליה להא דשמואל דקאמר לעיל חיישינן שמא נתרצה לראשון ופירש בקונטרס דהיינו רבינא דלא סבר לדשמואל ואע"ג דקאמר רבינא אפי' למ"ד דחיישינן שמא נתרצה האב לאו משום דס"ל הכי אלא לרווחא דמילתא נקטיה ופסק רב אלפס ובשאלתות. דרב אחאי דהילכתא כרבינא דהוא בתראה וסוף הוראה היה ורבה בר שימי נמי סבר כוותיה ולא חיישינן שמא נתרצה האב ואין צריך לא גט ולא מיאון ואפי' שידכו ואע"ג דמתמה גמרא לעיל (קידושין דף מד:) ואע"ג דשידכו מיהו איכא דאמרי אינו סובר כן וא"כ אין צריך לדחוק ולפרש מה שפי' ר"י לעיל אפילו מיאון אינה צריכה דוקא היכא דלא שידכו דאיכא למימר כמו שפי' בקונטרס ומיירי אפילו שידכו ואי משום דמתמה גמרא ואע"ג דשידכו איכא למימר דמאיכא דאמרי ואילך אית ליה סברא אחרת ומסתמא זו היא דאפילו בשידכו אינה צריכה מיאון שהרי כמו כן קאמר רבינא ועוד פסק בשאלתות דרב אחאי בקטנה שהלך אביה למדינת הים שהיא יכולה להתקדש מדרבנן כדין יתומה דאין לה אב דתקנו רבנן קידושין משום הפקר וזו שהלך אביה למד"ה הרי היא כיתומה משום הפקר וה"ר מנחם מיונ"י אינו מודה בדבר ומעשה אירע באחד שהלך לארץ רחוקה ולו בת קטנה ונתקדשה הבת ואסר ה"ר מנחם מיונ"י לקיימה ואמר חיישינן שמא יקדשנה אביה לאיש אחר במקום שהוא ונמצא בא זה עליה באיסור אשת איש ושלח לו רבינו תם לדבריך אם מת האב במד"ה היא תאסר לכל אדם לעולם שמא קידשה אביה במדינת הים ואין אנו יודעים למי והשיב רבינו מנחם דלהא לא חיישינן שמא יקדש אמרי' שמא קידש לא אמרינן דכי האי גוונא אמר פרק כל הגט (גיטין דף כח:) לשמא מת לא חיישי' לשמא ימות תנאי היא וקי"ל כרבי יוסי דפליג עליה דר"מ דאמר חיישינן לשמא ימות דר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי ועל זה אמר ר"ת דהשתא דאתית להכי אף כשהיא קטנה מותרת דכיון דלא חיישי' שמא קידש א"כ היא מותרת לעולם דכל שעה ושעה יש לנו לומר דעדיין לא קידש ואפי' חיישת שמא יקדש הואיל וכל שעה יש לומר עדיין לא קידש מותרת היא אצלו ולא דמי לשמא ימות דהתם מיירי שאסר את אשתו בתרומה כשהגט חל שעה אחת לפני מיתתו ואיכא למימר דמיד ימות נמצא דכל שעה אסורה לאכול בתרומה דאיכא למימר דמיד ימות אבל הכא דאינה אסורה עד שיחולו הקידושין שקידש אביה שם כל שעה איכא למימר עדיין לא חלו הקידושין כדפי' והביא ר"ת ראיה מהלכות גדולות שפירש בהלכות קידושין קטנה דאיתא לאבוה במדינת הים ואנסיבתא אמה שאלתא הדא מלתא קמיה דרבנן ואמרו שפיר עבדת אמה דנישואין תקינו לקטנה אם איתיה לאב מקדשה קידושין מן התורה ואי ליתיה מינסבא בתיקון חכמים ולכי גדלה גדלי נישואין בהדה ולכי אתי אב לא צריך לקדשה:
ונמצאת זרה למפרע נראה דזרה דנקט לא קאמר שתהא זרה דאורייתא שהרי מן התורה ארוסה אוכלת בתרומה אלא זרה דרבנן קאמר ואע"ג דלא שייך הכא לא משום סימפון ולא משום שמא ימזגו דכיון דנכנסת לחופה דוכתא מייחד לה ומבדק בדיק לה אפ"ה לא חילקו חכמים בין ארוסה לארוסה כלומר כיון שאין חופתה חופה גמורה שהאב יכול למחות לא פלוג רבנן בין זו ללא נכנסה לחופה כלל:
הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי נראה דהלכה כרב אסי דהא הדר ביה רב אך ר"ת פסק הילכתא כרב שהרי רב אסי היה תלמידו ובכל מקום שהרב והתלמיד חולקין הלכה כדברי הרב באמוראי ראשונים עד אביי ורבא אבל מכאן ואילך פסקינן כבתראי לפי שדקדקו יותר מן הראשונים להעמיד הלכה על בוריה ואע"ג דחש לה רב להא דרב אסי מש"ה לא חזר בו אלא חומרא בעלמא שהחמיר אנפשיה כמו שמצינו בפ"ק דמגילה (דף ה.) אמר רב מגילה בזמנה ביחיד שלא בזמנה בעשרה רב אסי אמר אחד זה ואחד זה בעשרה הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי ואפ"ה קי"ל כרב דהא ר' יוחנן קאי כוותיה בפ"ב דמגילה (דף יט:) דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ומחו ליה אמוחיה לא שנו אלא בצבור מפני כבוד צבור אבל יחיד לא אלמא משמע דפעמים קורין אותה ביחיד והיינו בזמנה כרב:
אוקי ממונא בחזקת מריה ואפי' הוא מוחזק בנכסי מלוג שלה אינו בחזקתו אלא בחזקת יורשי האשה דתפיסתו שלא כדין היתה ואע"ג דשרי לה רב לאכול בתרומה היינו משום דמן התורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה כדפירש בקונטרס:
Tosafot on Kiddushin 45b · Sefaria
Rashba
רב אסי אמר אינה אוכלת שמא יבא אביה וימחה ונמצאת זרה [אוכלת תרומה] למפרע, הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי. וקשיא לן דכי בא ומחה מאי הוי, והא ארוסה בת ישראל מדאורייתא מיכל אכלה, ורבנן הוא דאמרו (לעיל קידושין י, ב) שלא תאכל עד שתכנס לחופה אומשום סמפון או משום דעולא, והכא שכנסה לא משום דעולא איכא ולא משום סמפון איכא, דחזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו. ובתוס' תירצו כיון דאצרכוה רבנן חופה, וזו אין חופתה חופה גמורה, שמא יבא אביה וימחה אינה אוכלת. וקשי לי דהא חופה דתקינו לה לאו דוקא שתעכב חופתה באכילתה, שהרי במוחל אוכלת היא ואפילו לא נכנסה לחופה, וכדאמרינן לעיל בפרק קמא (קידושין יא, א) דאיכא בינייהו שקבל מסר והלך דבשקבל עליו הבעל לית בה משום סמפון, ובמסר לבעל ליכא משום דעולא. ועוד תירצו דכיון דאין חופתה חופה גם הוא אינו מיחדה ואינה בודקה וכדפרישית גבי פחותה מבת ג' שנים שנשאת בפרק קמא דמכלתין (שם ד"ה אבל נשאת), וגם זה אינו מחוור דהתם אין ביאתה ביאה, ולפיכך אינו מיחדה אצלו, אבל הכא בנערה אם חושש לה משום מחאת אביה, אף הוא אינו כונסה, וכיון שכנסה חזקה אינו חושש ומיחדה הוא אצלו וצ"ע.
ומודה רב שאם מתה אינה יורשה אוקי ממונא בחזקת מאריה ואפילו אם היה הבעל מוחזק בנכסים, אינה חזקה, דנכסים בחזקת יורשי האב.
ואפילו לרב דאמר אוכלת התם הוא דליתיה לאב אבל הכא דאיתיה לאב ודאי קפיד והאי דשתק מרתח רתח. ואף על גב דאמר רב לעיל חוששין שמא נתרצה האב, וההיא אפילו בשהאב כאן ושתק, שאני נשואין דמילתא רבתי היא דכיון דמתיחדה בחופה, כיון דאיתיה לאב ועמדה ונשאת שלא מדעתו מיקפד קפיד, ואף על גב דאידחי הא דרב ושמואל בנתקדשה בלבד, אבל בנתקדשה שלא לדעת ונשאת שלא לדעת, כיון דכולהו חיישי אנן נמי חיישינן, הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב וצריכה גט ומיאון ואפילו בלא שדוכי כך כתב הרמב"ן נר"ו. ולדברי ר' אלפסי דאמר דאפילו נתרצה האב לבתר דקדשה לא חיישינן לה הכי נמי לא חיישינן.
Rashba on Kiddushin 45b · Sefaria
Ritva
ופרכי' ודלמא ארוצוי קמיה מעיקרא פירוש וחזא האב דניחא ליה לבריה בקידושין אלו וכי קדש' ניהלה חשיב זכות וזכין לאדם שלא בפניו אא"כ שמענוהו מוחה אח"כ כששמע והכא הרי אינו מוחה ולפיכך אע"פ שכבר נתאכלו המעות לית לן בה דהכא ברצוי בן לא אתינא אלא מדין זכייה בין שנתרצה מתחלה קודם קידושין או אח"כ אבל ברצוי דאב בקטנה בעינן שיהו המעות בעין בשמת רצוי כדכתיבנא לעיל:
א"ל רבה בר שימי בפי' אמר רבינא דלא סבר לה להא דשמואל נראה מדברי רבינו אלפסי ז"ל דהכי קאמר אין לנו לחוש לכל זה דרבינא לית ליה דרב ושמואל שאפי' ידענו בבירור שנתרצה האב כששמע אינו כלום וכ"ש כשנתרצה הבן. לפיכך כתב הוא ז"ל בין נתרצה האב בין לא נתרצה האב לא הוו קידושין וכן פירש ג"כ בעל הלכות ז"ל ואין דבריהם נכונים חדא דכי נתרצה האב מאי טעמא לא הוו קדושין תדע דהא בנתקדשה לדעת והלך אביה למדינת הים ונשאת שלא לדעת לא חששו אלא אם יבא אביה וימחה או לא הא אלו נתרצה נישואיה נישואין לתרומה ולירושה ויותר הוא מפסיד בנשואין מקדושין ומהני רצוי דידיה וכולה שמעתין נמי הכי רהיטא דלא איפלוגו אלא אי רתח אי איתנחא דעתיה ובירושלמי ג"כ שאמרו בא אביה ועקר קידושיה מכלל שאלו בא וקיים הם קיימים. ועוד דאכתי מאי דאהדר ר"ש תינח דלא חייש לרצוי דבתר הכי דלא מהני שליחות מאי איכא למימר דליכא למימר דאפי' עבדיה שליח ברא לאבא או שאמר האב לבתו צאי וקבלי קדושיך דלא מהני דהא ליכא לאסוקי אדעתה כלל אלא ודאי ה"ק דרבינא לא חייש לשליחות מסתמא דכוותה נמי אית לן לפרושי דה"ק דרבינא לית ליה דרב ושמואל למיחש שמא נתרצה האב מסתמא אבל בודאי נתרצה מודה דהוו קדושין ואפילו בדלא שדיך וזה פשוט ואין בו בית מיחוש וכן נראה מפירוש רש"י ובעלי התוספות ז"ל. ומסתברא דסתמא נמי הלכה כרב ושמואל דרב הונא ורובה דאמוראי כוותיהו ס"ל וכוותיהו נקטינן ולחומרא ולא כעולא ורבינא לקולא ויש מי שפסק כרבינא לקולא דבתרא הוא ולא נהירא לן:
הוא אמר לקריבי והיא אמרה לקריבי כו' עד דלא טרח. יש אומרים דהאי עובדא בשדיך לקריביה הוה דאי לא בלאו טעמא דאביי ורבא לא הוה חיישינן לנתרצה האב ולא משמע מגופא דעובדא כלל דהוה שידוכין בקרביה אלא דשידוכין מ"ט בעינן להו משום גלוי דעחה דניחא ליה הא גלי הכא דעתיה טפי כנ"ל. והלכתא כרבא לפום פשטא דמילתא הא דאביי ורבא כרב ושמואל שייכי דאי לאו הני טעמי הוו חיישינן לשמא נתרצה האב אלא שיש לדחות דשאני הכא שהיה אנוס בקדושי קרובה ואי לאו הני טעמי בכי הא חיישינן שנתרצה ובנתרצה ודאי מהני ושלא כדברי רבינו אלפסי ז"ל:
נתקדשה לדעת והרי קידושי תורה והלך אביה למדינת הים ועמדה ונשאת שלא לדעת וכל נשואי קטנה שלא ברצון אביה כמאן דליתנהו דמי ואין לה אלא דין ארוסה מי חיישינן הכא שנתרצה האב בנשואין או לא רב אמר אוכלת בתרומה עד שיבא וימחה פירוש דכיון דארוסה גמורה הוא מן התורה ראויה היא לאכול בתרומה מן התורה. דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ואין אסורה אלא מדרבנן הלכך תלינן לקולא בדרבנן ואמרינן דנתרצה האב ואכלה רב אסי אמר אינה אוכלת שמא יבא אביה וימחה ונמצאת זרה אוכלת בתרומה למפרע פי' לאו דוקא זרה דהא מדאורייתא מיכל אכלה כיון דקדושיה מן התורה אלא אשגרת לשון בעלמא נקט וה"ק ונמצאת זרה דרבנן אוכלת בתרומה למפרע שלא כדין. וזימנין דהוה זרה גמורה כגון שנמצאת בה סמפון ומחל הוא ע"מ שלא ימחה אביה בנשואיו דכי אתי אביה ומחי בטיל תנאה והוו קידושי טעות למפרע והוי זרה כנ"ל כתב בעל הלכות ז"ל קטנה דאיתיה לאבי' במדינת הים ואנסיבת אמה איתשאילת הא מילתא כמה זימנין קמי רבנן דשפיר עבדא אמא דנשואי' תקינו לה רבנן להם דומיא דיתומה כו':
אבל בעלי התוספות ז"ל מחמירין ואומרין דלית לה למעבד הכי ואי עבדא לא שרינן לה לבעלה ואסורה לישב תחתיו ולשמשו דחיישינן שמא יקדשנה אביה במדינת הים לאחר. וכי תימא והא בת כהן ועבד כהן שהלך הוא למדינת הים אוכלים בתרומה ולא חיישינן שמא קדש הכהן בתו לזר או מכר עבדו. הא לא קשיא דשאני התם דלא עביד הכי שלא יהא מכשילן שהרי הניחן אוכלים בתרומה אבל הכא פנויה הניחה ובדעתו שאינה יכולה להתקדש שלא מדעתו ותו דהתם לא חיישינן שמא מת או קדש או מכר משום דנוקמינהו אחזקיהו דאכלי בתרומה אבל הכא לית ליה חזקה להך ואע"ג דלית לך למיחש שמא קדש אית לן למיחוש שמא יקדש כדאמרינן התם בגיטין. שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן ואע"פ שיש לומר דנימא כל שעתא ושעתא עדיין לא קדש כי אמרינן הכי למאן דאית ליה חזקה אבל זו אין לה חזקה שכיון שעומדת ברשות אביה אינה בחזקתו של זה כלל עד שנתירנה לו והדבר ראוי להחמיר בו:
הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי איכא מאן דסבר אפילו הכי הלכתא כרב דהא אשכחן דכוותה במסכת מגילה דאמרינן רב אמר מגילה בזמנה קורא אותה ביחיד שלא בזמנה בעשרה ורב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה אין קורין אותה אלא בעשרה הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי ואפ"ה קיימא לן כרב דאמרינן הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא וה"מ בציבור אבל ביחיד יצא אלמא דנקראת ביחיד כרב ולא חיישי למאי דחש רב לדרב אסי ולאו ראיה היא דהתם לא חש רב לדרב אסי אלא לכתחלה אבל בדיעבד מודה דיצא כאידך דאמרי' דביחיד יצא בדיעבד דהקורא דיעבד משמע הלכך בהא דשמעתין חיישינן לדרב אסי לחומרא ואינה אוכלת. ומודה רב לענין ירושה שאם מתה אינו יורשה אוקי ממונא בחזקת מאריה וה"ה דלית לה כתובה דמן הנשואין מיניה ואינה חייב בקבורתה ויורשיה קברי לה:
Ritva on Kiddushin 45b · Sefaria
Meiri
האב אין לו רשות בבן כלל שאם קדש בשבילו יהו קדושין וכל שקדש בשביל בנו שלא מדעת הבן ר"ל שלא בידיעתו או אפילו שהיה שם ולא גלה דעתו שירצה בכך לשיטתנו ואין צריך לומר אם מיחה אין קדושי האב קדושין כלל כשם שאמרו לשיטתנו שאין אומרים נתרצה האב כך בזו אין אומרים נתרצה הבן ואפילו אמר אחר כן שמתרצה הוא בכך הואיל ולא גלה דעתו בשעת קדושין ואף מן הסתם אין אומרים שמתורת שליחות עשה וכגון שהבן גדול שיכול לעשות שליח שמן הסתם לא חציף איניש לשווייה שליחא לאבוה ומכל מקום אם טענו כן והודו שניהם בכך נאמנין אף בלא עדות ששליחות הולכה אינו צריך עדות כמו שביארנו הא כל שלא טענו כן אינו כלום ואפילו ארצי קמיה ר"ל שכבר דבר האב לבן ופייסו על זווג זה ונעתר לו הואיל ומכל מקום לא מדעתו קדשה אינו כלום שהרי רצויו בכאן דיו שיהא כשדוכין באותה שהזכרנו וכבר פסקנו שאף בדשדיך אינו כלום ומכל מקום לשיטות האחרות שכתבנו למעלה חוששין בזו אם בארצי או בלא ארצי כל אחד כשיטתו ולשיטתנו אנו מפרשים בזו בפירוש אמר מר לא סבר לה מר לדרב ושמואל ר"ל אפילו בדשדיך והילכך אף בזו אע"ג דארצי אינו כלום ולפי דרכך למדת שבשאר בני אדם חוששין שמא עשאו שליח ומחמירין בדבר הא כל שנודע שלא מתורת שליחות אינו כלום שאף לדעת האומר שחוששין לנתרצה דוקא באב או שמא באב חוששין לנתרצה ובאחר כל שהודיע שנתרצה יש לפקפק בדבר כמו שכתבנו למעלה וגדולי המפרשים פירשו בארצי קמיה דרך אחרת ואין דבריהם נראין ומכל מקום אף לדעת הפוסקים חוששין שמא נתרצה האב אם בדשדיך ואם בדלא שדיך כל אחד לשיטתו דוקא דרך כבוד אבל דרך בזיון וחלול כגון שקדש בשוק אף אם קדשה בככר זהב או שקדשה בדברים פחותים כגון ירק וכיוצא בו ואע"פ שקדשה בצנעה ובישוב הדעת ודאי אין חוששין לנתרצה ואפילו אמר אחר כן שמתרצה הוא אין שומעין לו:
לדעת האומר שחוששין לנתרצה האב יש צדדין יש דברים שהדבר בברור לנו שלא נתרצה ואפילו במקום שהיה לטעות בכך כיצד הרי שהיו אשה ובעלה חלוקים בבת שלהם היא אומרת לפלוני שהוא קרובי והוא אומר לפלוני שהוא קרובי ופתתהו בדברים או הקניטתו עד שאמר תהא לקרובך וגמרו הדברים וטרח בסעודה ומתוך כך בא קרוב שלו וקדשה ודאי הואיל וטרח בסעודה לא נתרצה שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה הא כל שלא טרח אע"פ שכבר נעתר לה בכך חוששין לו שמא נתרצה לשטה זו ולשיטתנו מיהא אין חשש בכל אלו שהזכרנו ויש פוסקים בזו האחרונה שאף לשיטתנו כל שלא טרח הואיל ומתחלה גלה דעתו בכך ופתוי או הכרח הביאו לכך חוששין שמא נתרצה לזה ואין כלום שאם כן אף בשדך כן וכן בכל שהוא אומר שרצונו בכך אלא ודאי כל שלא מדעתו לשיטתנו אינו כלום או שמא שדך שאמרו לא שנגמרו הדברים אלא שנשאו ונתנו בדבר ונתקרב דעתם לגמור הענין אלא שלא נגמר והדברים רופפים וראוי להחמיר:
אף לענין חפה האב זכאי בבתו נערה או קטנה ר"ל שאפילו נתקדשה לדעתו אינו יכול לכנסה בלא ידיעת האב הואיל והיא עדין קטנה או נערה ואם כנסה אינה נשואה גמורה ובתוספתא של יבמות אמרו קטנה שקדשה עצמה בחיי אביה אין קדושיה קדושין ואין נשואיה נשואין ואפילו קדשה לדעת וכנסה שלא לדעת היה מעשה והוציאה אביה מגננה ר"ל מחפתה ומכל מקום בזו כל שנתרצה האב נשואה היא סתם הדברים קדושין לחפה קיימי ובגלוי הדעת סאגי הא מכל מקום כל שנתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדינת הים ואין דעתו מסור בידינו ועמדה ונשאת בעודה קטנה או נערה אם מתה בעודה קטנה או נערה אינו יורשה ואם היא אשת כהן אינה אוכלת בתרומה עד שתבגר או שיבא אביה ויתרצה ואע"פ שלא נאסרה אלא או שמא ישקה לאחיה ולאחותה או משום סמפון ובזו אין לחוש לאחת מהן מכל מקום כל שכיוצא בזה אינה בוטחת בנשואין כלל ורדופה לילך תמיד לבית אביה ויש בה חשש השקאה או שמא יש שם סמפון והוא מכסהו עד שיבא אביה הא משבא ונתרצה או שהגדילה שעה אחת אוכלת בתרומה ומורישתו ודברים אלו יש מי שכתב דוקא בתוך זמן הא משהגיע זמן הואיל וארוס כופהו בדין להכניסה אף הוא מכניסה שלא בידיעתו ואוכלת בתרומה ומורשתו אף בנערות וקטנות ויש חולקים בדבר לפרש כן אף בהגיע זמן וכן הדין בדבר זה בשהיה אביה כאן ושתק והוא הרמוז בנתקדשה לדעת ונשאת שלא לדעת ואביה כאן כלומר שראה ושתק ואע"פ שהיה לנו לומר שמאחר שקדש וראה ושתק אנן סהדי דניחא ליה אדרבה מדאיתיה ושתק מירתח רתח ויש חולקים בראשונה לענין תרומה שאוכלת כרב עד שיבא אביה וימחה ואע"ג דחש לה רב לדרב אסי מחמיר היה על עצמו אלא שגדולי המחברים והפוסקים כתבוה כשיטתנו ואין צריך לומר בנתקדשה שלא לדעת ונשאת שלא לדעת שאינה אוכלת בתרומה אף לדעת הפוסקים למעלה שחוששין לנתרצה האב שאף לדבריהם לא אמרו חוששין לנתרצה האב אלא לחומרא ולמדת מכל מקום שקטנה שהיה אביה במדינת הים אם קדשה עצמה או קדשוה אמה ואחיה אינו כלום ולא אמרו תקינו נשואין לקטנה אלא ביתומה ומכל מקום הגאונים גודרים בה להיות בנשואיה מיהא תורת אישות בהשיאוה אמה ואחיה אע"פ שאביה קיים הואיל והוא במדינת הים כמו שפירשו בהלכות גדולות אלא שאינה מן הדין וקצת רבני צרפת מחמירין לחוש שמא יקדשנה אביה במדינת הים ואוסרים אותה לישב תחתיו של זה ולשמשו ואע"פ שבת כהן שהלך אביה למדינת הים אין חוששין לכך עד שנאסרה בתרומה מחשש שמא קדשה לישראל וכן בעבדו מחשש שמא מכרו לישראל אינו דומה ששני אלו מכל מקום בחזקתם הם עומדים אבל זה אע"פ שאין לחוש לשמא קדש לשמא יקדש חיישינן או שמא בת כהן לישראל לא שכיחא ואם יארע כן אף הוא חושש לקלקולה ומודיע אבל ישראל בישראל שכיח ואינו חושש לקלקול שאינו חושב שיהיו אמה ואחיה מקדשין אותה בחייו אלא שלדעתי אין לחוש כלל שאם כן אף בגדולה נחוש שמא קבל אביה בעודה קטנה אלא לעולם אין חוששין לדבר זה ולכשיבקע הנאד יבקע:
Meiri on Kiddushin 45b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה בפירוש אמר מר וכו' ואין צריך לא גט ולא מיאון ואפילו שידכו וכו' עכ"ל דהא שמואל בשידכו קמיירי כדמוקי לה רב נחמן וקאמר הכא דלא ס"ל כרב ושמואל מיהו למאי דקאמר מאן דמתני הא לא מתני הא שמואל איירי אפילו בלא שידכו ולפ"ז אינו מוכרח דרבינא לא ס"ל כשמואל אפי' בשידכו וק"ל:
בא"ד קטנה דאיתא לאבוה במ"ה וכו' דנשואין תקינו לקטנה וכו' עכ"ל והא דלא מוקי הך מתני' דלעיל דאי מיאנו והך דמוכרה אלמנה לכה"ג בכה"ג עי' ברא"ש וק"ל:
בד"ה הוה עובדא וכו' מש"ה לא חזר בו אלא חומרא וכו' ואפ"ה קי"ל כרב דהא ר"י קאי כוותיה וכו' עכ"ל ואין זו הראיה מכרעת דאימא רב ודאי חזר בו אלא דהתם מ"מ קי"ל כרבי יוחנן דסבר הכי ועיין ברא"ש וק"ל:
Chidushei Halachot on Kiddushin 45b · Sefaria
Penei Yehoshua
א"ל רבנן לרבינא ודילמא שליח שווייה ויתכן לפי שיטת הרא"ש שכתב דשליחות דקידושין א"צ עדים כמו שהאריך בזה ומה שיש לי לדקדק בזה אין להאריך כאן אמנם לשיטת הסוברים דצריך עדים יש לפרש דלמא שווייה שליח בעדים ואין בזה סתירה למה שכתבתי בתחלת הסוגיי' דלא חיישינן בקטנה שנתקדשה שלא מדעת שמא א"ל אביה צאי וקבלי קדושייך לפי שצריך עדים ולא חיישינן דלמא איכא עדים אלא היכא שיצא הקול דאיכא עדים דשאני הכא שיש לחוש יותר דמסתמא אין אדם מקדש אשה לבנו שלא מדעתו אי לאו דשוויה שליח משא"כ בקטנה שנוחה להתפתות שלא מדעתו ולא חיישינן היכא דליכא עדים במקום שצריך עדים וכיוצא בזה כתב הריטב"א ז"ל ותדע דהכי הוא מדמקשינן בסמוך ודלמא ארצויי ארצי קמיה ומאי קושיי' הא אמרינן לעיל דרב ושמואל לא אמרי אלא בדשדיך אבל בדלא שדיך לא חיישינן דלמא שדיך והכא ע"כ בלא שדיך דאל"כ מאי ודלמא דקאמר כיון דשדיך היינו ארצויי ארצי קמיה להטעם שכתב רש"י ז"ל דגילה דעתו שחפץ בה אע"כ דהכא חיישינן טפי בכל מאי דאיכא לספוקי כיון שאין אדם עשוי לקדש אשה לבנו שלא מדעתו כן נ"ל:
רש"י בד"ה בפירוש כו' אא"כ שמענו כו' עכ"ל כבר כתבתי בזה לעיל גבי שיטת הרי"ף ע"ש:
תוספות בד"ה בפירוש אמר מר כו' ופסק רב אלפס והשאלתות כו' אפילו שדכו כו'. כבר הארכתי בישוב שיטה זו אלא שיש לתמוה על התוספות שכתבו שפסקו כן אפילו שדכו יותר מזה היה להם לפרש דכל הני רבוותא פסקו דאפילו נתרצה האב בפירוש כששמע לאו כלום הוא כמ"ש הרי"ף ז"ל להדי' בשמם:
בא"ד ועוד פסק בשאלתות דרב אחאי בקטנה שהלך אביה למדינת הים כו' דתקינו רבנן קידושין כו' עכ"ל. ולפ"ז צריך לומר דהא דאמר עולא לעיל אפילו מיאון א"צ לא איירי בהלך אביה למדינת הים דאל"כ נהי דלא חיישינן לשמא נתרצה אכתי שייכי בה קידושין דרבנן ומיאון מיהא צריכה אע"כ דמפרש לפלוגתא דרב ושמואל ועולא באביה כאן וכמו שהובא ג"כ במרדכי בשם רבינו תם דבאביה כאן דוקא איירי או שנאמר דהשאלתות סברי כהג"ה הרי"ף שהביא בש"ע סימן קנ"ה דלא תקנו מיאון אפילו ביתומה אלא כשנתקדשה מדעת אמה או אחיה אבל מדעת עצמה אפילו מיאון א"צ ואיכא לאוקמא לדעולא בכה"ג ומה שהקשה הרא"ש ז"ל על שיטת השאלתות דא"כ אמאי דחקינן לעיל בשמעתין בקושי' דמכרה אלמנה לכ"ג היכי משכחת לה ואמאי לא מוקי לה בכה"ג כשהלך אביה למדינת הים ונתקדשה דצריכה מיאון וקרי לה אלמנה כדמשמע מל' התוספות לעיל כבר יישבה הרשב"א ז"ל בחידושיו דניחא ליה לאוקמי באלמנה דאורייתא ויתכן יותר למאי דפרישית לעיל מסברא דנפשאי דאפילו למאי דס"ד מעיקרא א"א לאוקמי אלמנה לכ"ג אלא באלמנה דאורייתא כיון דאילפותא דקרא קאי שמוכרה לחייבי לאוין וכמו שהארכתי בשיטת הרי"ף וא"כ השאלתות לשיטתייהו שסוברין כשיטת הרי"ף ז"ל כמ"ש התוספות כאן בשמם. מיהו בעיקר דברי הרא"ש ז"ל שכתב דלהשאלתות שתקנו קידושין דרבנן לקטנה שהלך אביה למדינת הים תקנו לה ג"כ שיוצאה במיאון ואף שאיני כדאי אין זה מוכרח דאיכא למימר נהי שתקנו לה קידושין שלא ינהגו בה מנהג הפקר מ"מ אין יוצאה במיאון דלא תקנו כלל מיאון ביתומה שיש לה אב אלא צריכה גט דלא ליתי למטעי שנתקדשה ע"י אביה ויוצאה במיאון ולא שייך בה מיאון אלא אחר הגט כמ"ש לעיל באריכות אלא שהטור כתב בא"ע בשם השאלתות דיוצאה במיאון ואפשר שמדברי אביו הרא"ש ז"ל למדה כמבואר להדיא בל' הרא"ש ז"ל ע"ש:
בא"ד ולכי גדלה גדלה נשואין בהדה ולכי אתי אב לא צריך לקדשה עכ"ל. יש לדקדק האי לכי גדלה היכי דמי אי בימי נערות אכתי ברשותא דאבוה קאי ולא גדלי קידושין דידה מידי דהא קי"ל דנערה שיש לה אב אביה מקבל קידושין ולא היא ואי לכי גדלה בבגרות מאי קאמרי דלא צריך אביה לקדשה הא אין לו רשות בה ואפשר דאפילו דאי אתי בימי נערות א"צ לקדשה מחדש ע"י אביה כיון שסופה להיות בוגרת תחתיו בזמן מועט ויהיה לה קידושי תורה או אפשר דאפילו אי אתי בקטנו' א"צ לקדשה מה"ט גופא וכן מצאתי בב"ש:
גמרא נתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדינת הים וניסת כו' אמר רב אוכלת בתרומה. ופרש"י משום דלגבי תרומה מחזיק ליה בחזקת שנתרצה משמע דאפ"ה כל שבא ומיחה אינה אוכלת ולא מהני חזקה כי האי לאפוקי מרשות אביה כיון שהוא אומר ברי שלא נתרצה ואין אדם מכחישו ונראה דלפ"ז מה שהוצרך בסמוך לטעמא דאוקי ממונא בחזקת מרי' היינו לגבי שאר יורשי האב כגון שמת האב אבל לגבי האב גופא אם בא ממדינת הים לא הוצרך להאי טעמא כיון דבדידיה תליא מילתא שיכול לעקור הקידושין למפרע ועיין בל' הרא"ש ז"ל דלמאי דמשמע ליה דאוכלת בתרומה משום דרוב פעמים אין האב מוחה וקשיא לי א"כ לענין ירושה נמי הא לרב הולכין בממון אחר הרוב אמנם לדקדוק ל' רש"י א"ש דלאו מטעם רוב אוכלת בתרומה אלא משום חזקה דכיון שנתרצה מעיקרא מוקמינן לה אהאי חזקה דהשתא ג"כ נתרצה דסתם קידושין לחופה קיימא משא"כ לענין ממון לא אזלינן בתר חזקה אפילו לרב להוציא ממון כדאיתא פ' המדיר ופ' המוכר פירות ומה שהוצרך רש"י לפרש דשאני הכא דמדאוריית' אפילו ארוסה אוכלת היינו משום דבלא"ה נהי דמהני חזקה מדאוריית' לענין איסור' מ"מ מדרבנן החמירו בכמה דוכתי דאפילו בתר רובא דעדיפא מחזקה לא אזלינן כדאשכחן בתרומה גופא לענין ארוסה דחיישינן לסימפון אף ע"ג דלא שכיח לכך פרש"י דשאני הכא כיון דבלא"ה ליכא איסורא דאורייתא בארוסה כ"א מדרבנן אזלינן שפיר בתר חזקה כן נ"ל:
Penei Yehoshua on Kiddushin 45b · Sefaria
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה בפירוש וכו' אם מת האב במדינת הים היא תאסר לכל אדם. עיין סוטה י' ע"א ובמהרש"א בח"א שם:
בא"ד וע"ז אמר ר"ת וכו' ע' יומא נה ע"ב תד"ה אלא בחטאת:
Gilyon HaShas on Kiddushin 45b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Kiddushin, daf 45, Amud Bet, about 298 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 135 words
Opens “שֶׁמָּא נִתְרַצָּה הַבֵּן לָא אָמְרִינַן. אָמְרִי לֵיהּ…”
- Segment 225 words
Opens “הָהוּא גַּבְרָא דְּקַדֵּישׁ בְּכִישָׁא דְיַרְקָא בְּשׁוּקָא. אֲמַר…”
- Segment 331 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא: בִּזָּיוֹן…”
- Segment 418 words
Opens “הַהוּא דְּאָמַר לְקָרִיבַאי, וְהִיא אָמְרָה לְקָרִיבַהּ. כְּפַתֵּיהּ…”
- Segment 519 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי: כְּתִיב ״שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ…”
- Segment 66 words
Opens “מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּלָא טְרַח.…”
- Segment 739 words
Opens “נִתְקַדְּשָׁה לְדַעַת אָבִיהָ, וְהָלַךְ אָבִיהָ לִמְדִינַת הַיָּם…”
- Segment 817 words
Opens “אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: וּמוֹדֶה…”
- Segment 918 words
Opens “נִתְקַדְּשָׁה לְדַעַת וְנִיסֵּת שֶׁלֹּא לְדַעַת, וְאָבִיהָ כָּאן,…”
- Segment 1049 words
Opens “רַב הוּנָא אָמַר: אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. וַאֲפִילּוּ לְרַב,…”
- Segment 1141 words
Opens “נִתְקַדְּשָׁה שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ, וְנִיסֵּת שֶׁלֹּא לְדַעַת,…”
Sages named on this page
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Kiddushin 45b · Segment 3 — “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא: בִּזָּיוֹן דְּמַאי? אִי…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Kiddushin 45b · Segment 2 — “…דְיַרְקָא בְּשׁוּקָא. אֲמַר רָבִינָא: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Kiddushin 45b · Segment 8 — “אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: וּמוֹדֶה רַב שֶׁאִם…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Kiddushin 45b · Segment 5 — “אָמַר אַבָּיֵי: כְּתִיב ״שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Kiddushin 45b · Segment 11 — “…אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. אָמַר עוּלָּא: הָא דְּרַב הוּנָא ״כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם…”
Original text
שֶׁמָּא נִתְרַצָּה הַבֵּן לָא אָמְרִינַן. אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרָבִינָא: וְדִילְמָא שָׁלִיחַ שַׁוְּיֵהּ? לָא חֲצִיף אִינִישׁ לְשַׁוּוֹיֵי לַאֲבוּהּ שָׁלִיחַ. וְדִילְמָא אַרְצוֹיֵי אַרְצְיַיהּ קַמֵּיהּ? אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר שִׁימִי: בְּפֵירוּשׁ אָמַר מָר דְּלָא סָבַר לְהָא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל.
and we do not say that perhaps the son desired the betrothal. The Sages said to Ravina: But perhaps the son appointed his father as an agent to betroth her, and the betrothal should take effect. He replied: A person is not so brazen as to appoint his father as his agent and thereby treat him as an assistant of sorts. They further inquired: But perhaps the son made his desire known to his father by speaking of his desire to marry the woman, and the father acted of his own accord upon his son’s wishes and betrothed her to him. Rabba bar Shimi said to Ravina: This is not a concern, since the Master, i.e., Ravina, explicitly said that he does not agree with this opinion of Rav and Shmuel that when a minor girl accepts betrothal there is a concern that perhaps the father desired it. So too, there is no concern that a father can act for the son without his awareness.
הָהוּא גַּבְרָא דְּקַדֵּישׁ בְּכִישָׁא דְיַרְקָא בְּשׁוּקָא. אֲמַר רָבִינָא: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא נִתְרַצָּה הָאָב – הָנֵי מִילֵּי דֶּרֶךְ כָּבוֹד, אֲבָל דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן – לָא.
The Gemara relates: There was a certain man who betrothed a minor girl without her father’s consent with a bundle of vegetables in the marketplace. Ravina says: Even according to the one who says that when a minor becomes betrothed without her father’s consent we are concerned that perhaps the father desired the betrothal, this matter applies only if the man betrothed her in a dignified manner. But as the betrothal in this case was done in a degrading manner, there is no concern.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא: בִּזָּיוֹן דְּמַאי? אִי בִּזָּיוֹן דְּיַרְקָא, אִי בִּזָּיוֹן דְּשׁוּקָא? נָפְקָא מִינַּהּ דְּקַדֵּישׁ בְּכַסְפָּא בְּשׁוּקָא, אוֹ בְּכִישָׁא דְיַרְקָא בְּבֵיתָא, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אִידֵּי וְאִידֵּי דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן הוּא.
Rav Aḥa of Difti said to Ravina: What was the degradation in this manner of betrothal? Was the degradation from the fact that he used vegetables, or was the degradation due to the betrothal having been performed in the marketplace? The practical difference concerns cases where one betrothed a minor girl with money in the marketplace, or where one betrothed a minor girl with a bundle of vegetables in a house. What is the halakha ? Ravina said to him: Both this and that, i.e., each of them is considered a degrading manner.
הַהוּא דְּאָמַר לְקָרִיבַאי, וְהִיא אָמְרָה לְקָרִיבַהּ. כְּפַתֵּיהּ עַד דַּאֲמַר לַהּ: ״תֶּיהְוֵי לְקָרִיבַהּ״. אַדְּאָכְלִי וְשָׁתוּ אֲתָא קָרִיבֵיהּ בְּאִיגָּרָא וְקַדְּשַׁהּ.
The Gemara further relates: A couple wanted to marry off their minor daughter. That one, the father, said: I want to marry her off to my relative, while she, the mother, said she wanted to marry the daughter off to her relative. His wife pressured him and forced him until he said to her: Let the girl be married to her, i.e., the mother’s, relative. While they were eating and drinking the festive meal before the betrothal, his relative came to the roof and betrothed her to himself.
אָמַר אַבָּיֵי: כְּתִיב ״שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב״. רָבָא אָמַר: חֲזָקָה אֵין אָדָם טוֹרֵחַ בִּסְעוּדָה וּמַפְסִידָהּ.
The Gemara assumes that the father did not desire this betrothal. Why? Abaye said: It is written: “The remnant of Israel shall not do iniquity, nor speak lies” (Zephaniah 3:13). The father had agreed that she would marry his wife’s relative, and he would stand by his word. Since the betrothal of his minor daughter is dependent on his desire, there is no concern that the father desired his relative’s betrothal. Rava said a different reason: There is a presumption that a person does not take the trouble of preparing a meal and then cause it to be lost. Since he prepared a festive meal in honor of his daughter’s betrothal to his wife’s relative, he would not desire a betrothal that would render his efforts for naught.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּלָא טְרַח.
The Gemara asks: What is the difference between these two explanations? The Gemara answers: The difference between them concerns a case where he did not take the trouble of preparing a meal. According to Rava, since he had not gone to any effort, there should be concern that the betrothal is valid. Abaye would hold that since he would not go back on his word, they are not betrothed.
נִתְקַדְּשָׁה לְדַעַת אָבִיהָ, וְהָלַךְ אָבִיהָ לִמְדִינַת הַיָּם וְעָמְדָה וְנִישֵּׂאת, אָמַר רַב: אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיָּבֹא אָבִיהָ וִימַחֶה. רַב אַסִּי אָמַר: אֵינָהּ אוֹכֶלֶת, שֶׁמָּא יָבוֹא אָבִיהָ וִימַחֶה, וְנִמְצֵאת זָרָה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה לְמַפְרֵעַ. הֲוָה עוֹבָדָא וְחַשׁ לַהּ רַב לְהָא דְּרַב אַסִּי.
§ If a minor became betrothed with her father’s consent, and her father left for overseas, and she went ahead and got married of her own accord in her father’s absence, Rav says: If she is an Israelite who married a priest, she may partake of teruma until her father comes and protests, explicitly stating that he does not agree to the marriage. Rav Asi said: She may not partake of teruma . Perhaps her father will come and protest, and it will be found retroactively that a non-priest has partaken of teruma . The Gemara relates: There was an incident of this kind, and Rav was concerned for this opinion of Rav Asi and did not allow a girl in this situation to partake of teruma .
אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: וּמוֹדֶה רַב שֶׁאִם מֵתָה – אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ. אוֹקִי מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת מָרֵיהּ.
Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak says: And Rav concedes that if the minor girl dies, the husband does not inherit from her, because of the principle: Establish money in the possession of its owner. Since the validity of her marriage is a matter of uncertainty, as the father might protest it, the money remains with her previous inheritors.
נִתְקַדְּשָׁה לְדַעַת וְנִיסֵּת שֶׁלֹּא לְדַעַת, וְאָבִיהָ כָּאן, רַב הוּנָא אָמַר: אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: אוֹכֶלֶת.
The Gemara cites another dispute between the Sages: If a minor became betrothed with her father’s consent, and she married without his consent, and her father is here, i.e., present, Rav Huna said: She may not partake of teruma . Rav Yirmeya bar Abba said: She may partake of teruma .
רַב הוּנָא אָמַר: אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. וַאֲפִילּוּ לְרַב, דְּאָמַר אוֹכֶלֶת – הָתָם הוּא דְּלָא אִיתֵיהּ לְאָב, אֲבָל הָכָא דְּאִיתֵיהּ לְאָב, הַאי דְּאִישְׁתִּיק – מִירְתָּח רָתַח. רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: אוֹכֶלֶת. וַאֲפִילּוּ לְרַב אַסִּי דְּאָמַר אֵינָהּ אוֹכֶלֶת, הָתָם הוּא דְּשֶׁמָּא יָבוֹא אָבִיהָ וִימַחֶה, אֲבָל הָכָא מִדִּשְׁתֵיק – אִיתְנוֹחֵי אִיתְנְחָא לֵיהּ.
The Gemara explains the two opinions: Rav Huna said she may not partake of teruma , and even according to Rav, who said that if her father is overseas she may partake of teruma , this is so only there, in the case where the father is not present. But here, where the father is present, he does not consent to the marriage; the reason that he was silent in this situation and refrained from protesting is that he was so angry that he did not wish even to speak to her. Conversely, Rav Yirmeya bar Abba said: She may partake of teruma , and even according to Rav Asi, who said that she may not partake of teruma , it is there that there is a concern that perhaps her father will come and protest. But here, from the fact that he was silent the assumption is that he is comfortable with the marriage.
נִתְקַדְּשָׁה שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ, וְנִיסֵּת שֶׁלֹּא לְדַעַת, וְאָבִיהָ כָּאן, רַב הוּנָא אָמַר: אוֹכֶלֶת, רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. אָמַר עוּלָּא: הָא דְּרַב הוּנָא ״כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם״. הַשְׁתָּא וּמָה הָתָם דְּקִידּוּשֵׁי דְּאוֹרָיְיתָא אָמְרַתְּ לָא אָכְלָה, הָכָא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!
The Gemara cites another case: If a minor became betrothed without the consent of her father, and married without his consent, and her father is here, Rav Huna said: She may partake of teruma . Rav Yirmeya bar Abba said: She may not partake of teruma . Ulla said: This opinion of Rav Huna, that in this case she may partake of teruma , is irritating “as vinegar to the teeth, and as smoke to the eyes” (Proverbs 10:26), as it contradicts his earlier ruling. Now consider: And what about there, i.e., in a case where her betrothal was with her father’s consent, when there is at least betrothal by Torah law, you said she may not partake of teruma in case he did not consent to the marriage. Is it not all the more so the case that here, i.e., where even the betrothal was performed without her father’s consent, she should not be permitted to partake of teruma ?