Kiddushin 4b

הא אמרת כו' ומאי תקשה ליה אי אשמועינן קרא בגר דאילונית דתיפוק ביה:

ותנא מייתי ליה מהכא קידושי כסף דיליף להו רב יהודה דלעיל מאין כסף נפקי ליה לתנא מקיחה דשדה עפרון:

כי יקח איש אשה ובעלה והצריכה הכתוב גט לפוטרה מקיחה זו כדכתב סיפא דקרא והיה אם לא תמצא וגו':

והלא דין הוא שתהא נקנית בכסף מק"ו ולמה לי קרא:

שאינה נקנית בביאה אם מסרה ליה לביאה לשם שפחה אינה שפחתו בכך:

נקנית בכסף כדכתיב מכסף מקנתו (ויקרא כה):

זו שנקנית בביאה כדיליף לקמן מובעלה:

יבמה אינה נקנית בכסף ליבם להיות כאשתו להוציאה בגט בלא חליצה כדיליף לקמן (קידושין דף יד.) יבמה יבא עליה ויבמה ביאה גומרת בה ואין כסף גומר בה:

"There is an objection from the same area of law, that she can go out with money". This is also the case if it wanted to mention "That she can go out after 6 years or in the Jubilee or with signs of puberty" but it was better for it to object with an objection that was also relevant for a Canaanite slavegirl, since he would have been able to make a ק״ו from a Canaanite slavegirl for whom signs of puberty, six years, and the jubilee are not relevant. But Rabbenu Ya'akov from Orleans raised a problem: Still, why do I need "When he purchases"? Granted that it was not able to derive it from a ק״ו, nevertheless let us derive it from the הקיש that it makes to the Hebrew slavegirl from "'And if he purchases another'—Scripture makes a הקיש to another", as is seen later (Kiddushin 16a), and the Hebrew slavegirl is derived for us later (Kiddushin 14b) that she is acquired with money from "'And redeem'—just as a slavegirl is acquired with money, so too a wife is acquired with money", and it is not possible to respond to a הקיש [so it would have saved us the challenges on the ק״ו]! Solution: If it were all learnt just from the הקיש, I would have thought that 1 perutah wouldn't have been enough until there were 2 perutot, just like we require for a Hebrew slavegirl which is proved later. [Alternative solution:] Rabbenu Netanel resolved: Since we do not know that a Hebrew slavegirl can be acquired with money except from "And redeem" and since she who goes out with money can be acquired with money, we would not have derived from it acquisition of a wife because she can't go out with money like a Hebrew slavegirl.

"Just as the Hebrew slave girl who leaves with money..." [Problem:] But if you say: Let us derive money from sex: just as sex doesn't acquire a Hebrew slave girl but does acquire a wife, money which can acquire a Hebrew slave, isn't it logical that it should be able to acquire a wife!? Solution: All the more so it would be possible to object: The yevamah breaks the ק״ו for she is acquired with sex but not acquired with money.

"A case where she gave to him and betrothed him" Rashi's explanation is that she says "Behold you are betrothed (מקודש) to me". Problem: The terminology of betrothal doesn't apply to a man since he is not made forbidden through this to other women. Solution: She says "Behold I am betrothed (מקודשת) to you". And one needs to say about [the line] "She gives to him" that this is not specifically [in a case where] the father receives the kiddushin [money], but only if she wants to say it and she says it [i.e. there would be no monetary transfer in this hypothetical situation when a woman can betroth herself to a man].

"God wrote 'When he purchases', and not 'When a woman purchases a man'". Problem: Since the essence of the verse "When he purchases" comes to say that she can't betroth him, why do we need the גזירה שוה "purchase" "purchase" from the field of Efron!? Without this [ג״ש], we would have learnt from what is written "When he purchases", and not "When a woman purchases a man" [in other words: we would know that the man purchases her with money]! Solution: If it weren't for this ג״ש, I would have assigned the verse of "When he purchases" to be about kiddushin of sex, but about kiddushin of money we would not require "he gives and he says" [i.e. that the man has to do everything]—this is why we need the ג״ש to each that "When he purchases" is about money, and even here [with money] we require "he gives and he says].

"'And he has sex with her'—this teaches that she can be acquired with sex." [Problem:] But if you say: Let [the Talmud] derive it from what is written, "When he takes", which implies also the terminology of sex, just all all of the [instances of] "take" in [the passage of the] Arayot (Leviticus 20): "A man who took his sister", "A wife and his sister you should not take", "A man that takes the wife of his brother"! Solution: It is different in a case where it is not possible to interpret [the word "take"] about a different topic, as we say in the chapter Nos'in al Ha-Anusah (Yevamot 97a) "[The instances of] 'take' written in the Torah without specification: those appropriate [to be understood in the context of forbidden] sex [should be understood in the context of forbidden] sex; those appropriate [to be understood in the context of] taking [through marriage should be understood in the context of] taking [through marriage]." [Problem:] But if you say: Let us derive it from the גזירה שוה that she can be purchased with sex (ביאה), as we say at the beginning of Ha-Ba al Yevamto (Yevamot 55b), "How do we know that a wife can be acquired to her husband through sex (העראה)? The ג״ש of 'take' (כי יקח איש אשה) 'take' (איש אשר יקח את אחותו)"!? Solution: If it didn't write "And he has sex with her" (ובעלה), we would not have learnt the core power of ביאה [that one can be purchased with it] from the"taking" of the Arayot since that is not talking about acquisition at all [since you can't marry someone forbidden to you]. However, to consider העראה as the conclusion of ביאה we can learn well [from the ג״ש from the Arayot—we can learn about the parameters of ביאה but not about its power].

"A Hebrew slave girl can break the ק״ו since she can be acquired through money but can't be acquired through sex". Problem: If the word "And he has sex with her (ובעלה)" were not there, I would have thought that the Hebrew slave girl could also be acquired through sex from a ק״ו, for later (Kiddushin 9b) we exclude from "ובעלה" the Hebrew slave girl, but here [in the flow of the baraita, the Talmud is] questioning the necessity of the word ובעלה [and therefore we would have no way to know that the Hebrew slave girl can't be acquired through sex, and it couldn't break the ק״ו]! Solution: This is what the objection "But isn't it a ק״ו?" meant: The word ובעלה is not required, for it [that a wife can be acquired through sex] comes through a ק״ו, and if [the word came] to exclude the Hebrew slave girl, the verse should have written "And he has sex (ובעל)" since this word itself is not needed [because the כי יקח already tells you it's about sex]. So why do I need the extra ה? The baraita responds [with the line אמה העבריה תוכיח]: If it were only written ובעל, then this itself [the law of a wife being acquired with sex] I could not have derived from a ק״ו since I would have thought that the Hebrew slave girl breaks the ק״ו.

"The yevamah that is caught in a bond [with her levir]" [Problem:] But if you say: Isn't her bond not relevant to the matter of [her being acquired by] money [since it can only be broken by halitzah or sex]!? in which case, if this is true, then I could include it all in the ק״ו and say thus: "A yevamah, who, even though she is caught in a bond, can't be acquired with money but can be acquired with sex, a wife who, even though she is not bound, can be acquired money, surely can be acquired with sex!?" and the fact that [the wife] is not bound will not harm her [law, i.e. it does not affect the fact that she can be acquired with money]! [Another place when Tosafot makes this kind of move in order to support their combination of factors into the ק״ו here:] In a similar vein, one needs to say [this kind of ק״ו in] chapter Keitzad Ha-Regel (Baba Kamma 24b-25a) where [R. Tarfon in the Mishnah] wants to prove that for keren in the damaged party's courtyard one should pay full damages (as opposed to half damages) from a ק״ו [summarised:] Since shen and regel are exempt [from any payment] in the public space but are obligated in full payment in the damaged party's courtyard, keren, which is obligated in half damages in the public space, isn't it logical that it should be obligated in full damages in the damaged party's courtyard?! And Rabbenu Yitzhak questioned there [that leads to this solution of כל זה אכניס בק״ו] that it is possible to break [the ק״ו]: Shen and regel—their damages are common, so you would say [to make their laws relevant to] keren whose damage is not common!? [I.e. the ק״ו is not a good one since shen-regel and keren are of such different frequency]. Rabbenu Yitzhak explained there: About the obligation of full payment in the damaged party's space [for shen and regel] it is not a stringency that one can object about since it would have no effect at all on shen and regel [in the damaged's courtyard] if [shen and regel] were obligated for half payments in the public space like keren [these two halves of the law are independent, what happens for shen and regel in רשות הרבים vs. the courtyard are independent of each other and also independent of what happens for keren]. And [therefore] all of this I can place in the ק״ו: "Shen and regel which, even though their damages are common, are exempt [from any payment] in the public space but are obligated in full damages in the damaged party's space, keren, which, even though its damages are not common, is obligated in half damages in the public space, isn't it logical that it should be obligated in full damages in the damaged party's courtyard!?" [The main point for this Tosafot: This is another example of כל זה אכניס בק״ו, Rabbenu Yitzhak's objection to R. Tarfon's ק״ו can be incorporated into his very same ק״ו; so too here, the question is that it seems Rav Ashi's objection to the baraita's ק״ו can be incorporated into that very same ק״ו! So what was Rav Ashi's objection?] [Solution:] It seemed to Rabbenu Yitzhak that this [Rav Ashi's] objection of "For she is caught in a bond" [is specifically] for sex; i.e. the core of her mitzvah is to uphold the [dead] brother's name [by marrying his living brother], therefore we are lenient on her more than for the wife that she can be acquired through sex [in other words: it is more intuitive that the yevamah can be acquired through sex than the wife since the whole point of the levirate bond is to create offspring, and this is how Rav Ashi understood the force of the potential objection (מעיקרא דדינא פירכא) to the baraita's ק״ו]. [Another solution:] Rabbenu Elazar from Shazna (Rabbenu Eliezer from Sens?) explained "For she is caught in a bond" [means] that this sex only achieves the completion of the original kiddushin [with the dead brother], and because we find that this sex is for [the] completion [of this bond that was created when she was engaged to the dead brother], we do not say that it can acquire to begin with.

מה אמה העבריה שאין נקנית בביאה נקנית בכסף הקשה הרמב"ן נר"ו והא לאו משום קולא דביאה היא, אלא שאין קניינה לשם אישות, איכא למימר דעדיפא מינה מקשינן דאפילו בתורת קל וחומר אתית לה קל וחומר פריכא הוא דיבמה תוכיח.

מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר ואם תאמר מכל מקום קל וחומר איפריך ליה, כיון דמצינו ביאה שקונה במקום שאין כסף קונה, ואיכא למימר דהכי קאמר הואיל ואין היבמה נקנית בשטר אע"פ שקונה בכל מקום, ממילא שמעינן דכסף שאינו קונה ביבמה לאו משום קולא וחומרא הוא, אלא שאין היבמה צריכה אלא ביאה שהיא עושה נישואין דזקוקה ועומדת היא, אבל לגבי קניה כסף עדיף מביא.

מה לאמה העבריה שאין קניינה לשם אישות קשיא לי והא אמרי רבנן (לקמן קידושין יט, א) מעות הראשונות לקדושין נתנו. ויש לומר דלקדושין ממש לא ניתנו דהא נפקא בלא גט.

מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת ואם תאמר מכל מקום ביאה עדיפא, וקל וחומר אכתי איתיה דמה כסף אחר זיקה שאינו גומר ביבמה קונה ביאה שגומרת אחר זיקה ביבמה אינו דין שתקנה, דכי האי גוונא אמרינן לקמן (קידושין ה, ב) ומה כסף אחד כסף שאינו גומר קונה חופה שגומרת אחר כסף אינו דין שתקנה. ויש לומר דהכי קאמר לא מצינו ביאה אלא בזקוקה, ואי אמרת קל וחומר מכסף אם כן [הוי ליה קו' וכסף לביאה] הדרינן לפרוכי מה לכסף שכן פודין בו הקדשות.

בשטר כלומר דלאמה העבריה ראוי לדמות יותר מלדמותה ליבמה שהרי דומה לאמה העבריה בצד אחר שהיא נקנית בשטר משא"כ ביבמה הכא עדיפא לן למיגמר כסף מאמה במה מצינו ויש פנים אחרים וזהו הנכון:

ואיצטרך למכתב כי יקח וכו' עד הוה אמינא היכי דיהבי לה איהי לדידיה וקדשתיה הוה קידושיה קדושין. פי' ולא שני לן בין (יהיב) [יהבא] איהי כספ' לדידיה או דיהיב איהו לדידה ובכל חד מנייהו הויא מקודשת כיון דאיכא כסף. וכ"ת היכי קס"ד למימר הכי דהא אמרינן לעיל מסתברא יציאה דכוות' ממעט שאין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב ואי איהי יהבא כספא לדידיה היכי הוי כסף דאב דזכות בתו זכי ליה רחמנא ולא זכות חתנו ואיכא למימר דאנן דרשינן אבל יש כסף לאדון אחר ומנו בעל (יהיב איהו) ולי נראה בזה תירוץ אחר (לה) כספא לדידה דרשינן אדון לאביה וכי יהבי איהי כספא לדידיה דרשינן אדון בעלה דהא מכיון דשקילה ליה לכסף מינה איתקדשי' לי' לאלתר וכי אתינן למידין על הכסף שהוא שלו כבר הוא אדון ושפיר איכא למימר יש כסף לאדון אחר ומנו בעל קמ"ל כי יקח דבעל יהיב כספא לעולם והוי דאב כדדרשינן אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב ואפילו כשהיא נערה ונתקדשה ע"י עצמה כדאסקינן לעיל וכיון דהכי הוא דאביה שקיל כסף קדושיו לעולם איכא למימר דאיהו נמי מקדש לה ולא היא עצמה וכרבי יוחנן דאמרינן לקמן בפרק (האומר) [האיש מקדש] דבין קטנה בין נערה אביה ולא היא דאי לא איכא למיפרך כדפרכינן לעיל איהי מקבלה קדושין ואביה שקיל כספא. והא אמרי' התם מ"ט דר' יוחנן גרושין מכנסת עצמה לרשות אביה בין היא בין אביה מקבלת גיט' קדושין דמפקעת עצמה מרשות אביה אביה ולא היא לאו היינו עיקר טעמא דר' יוחנן דא"כ כיון דגמרינן מההיא טעמא אביה ולא היא למה לן כל זה שקלא וטריא דלעיל דהא כיון דאביה מקבל קדושיה הדין נותן שיהא הכסף שלי דהשתא אביה מקבל קדושיה ואיהי תשקול כספא אלא ודאי דהתם יהיב טעמא אמאי שני לן בין גירושין לקדושין אבל עיקר טעמא דאביה ולא היא היינו משום מאי דאכרחי הכא דכספא דאב הוי וכיון דכן איהו מקבל קדושיה ור"ל דקאמר התם דבין היא ובין אביה מקבלי קדושי' ס"ל דלעולם יש לה יד לנערה לקבל קדושיה וממונא דקידושין הוא דזכי ליה רחמנא לאב מדידה כ"ש דזכי לה נמי מעשה ידיה והלכתא כר' יוחנן. רבינו נר"ו:

מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת כו' קשיא לן דהא אנן בתורת ק"ו אתינן עלה ולא בתורת מה מצינו וכיון שכן כי הויא זקוקה ועומדת מאי הוי מ"מ אע"פ שזקוקה ועומדת מצינו שקונה ביאה ואין כסף קונה בה וא"כ הויא לה ביאה חמור' מכסף ואיכא למימר דהכי קאמרינן דהא דביאה קונה ביבמה ולא כסף לאו משום חומרא דביאה אלא משום דהתם כיון שהיא זקוקה ועומדת הרי היא כארוסה וביאה שלה עושה נשואין משא"כ בכסף שאין עושה נשואין אבל בזו שהיא תחלת קטן וארוסין מנין לנו דביאה עדיפא אדרבא אימא לך דבזו שהיא תחלת קנין כסף עדיף טפי ואימא לך דביאה ראויה לגמור ולא לקנות לכתחלה שכן היא לעולם גמר מעשה וכסף ראו לקנות בו לכתחלה ולא לגמור והא ליכא למיפרך ומה כסף שאינו גומר קונה לכתחלה ביאה שגומרת ביבמה אינו דין שתקנה וכדיליף רב הונא לקמן לאכוחי דחופה קונה שהיא גומרת אחר כסף ואין כסף גומר דטפי שייכא חופה להיות קנין ככסף כיון שיש אחריה מעשה מביאה שאין אחריה כלום כנ"ל:

אמה העבריה אינה ניקנית לשפחות בביאה אבל נקנית היא בכסף וכן יוצאה בכסף על ידי גרעון כמו שיתבאר:

קדושי כסף כל שנתנתם היא וקדשתיהו ר"ל שאמרה התקדש לי בכסף זה אינן קדושין כלל וכן אפילו אמרה אתקדש אני לך כמו שיתבאר:

ולענין ביאור מה שנאמר כאן אי כתב ויצאה חנם הוה אמינא היכא דיהבה איהי לדידיה וכו' יש שואלים והאיך יתקיים יציאה דכותה והרי באדון המקנה לוקה הכסף ובזו הקונה לוקחו ומכל מקום איפשר לפרש בה אין כסף לאדון זה ויפסיד האמה והכסף ויש כסף לאדון אחר שקונה האשה והכסף והוא הבעל וגדולי המפרשים כתבו בה דיהבא איהי לדידיה ואמרה ליה הריני מקדשת לך כי הדר בעל מיהא ויהיב קדושין לאב ליהוו קדושין דהא מכל מקום איכא השתא כסף לאדון אחר ומנו אב:

בד"ה מעיקרא דדינא כו' יוצאת בכסף ה"ה כו' שכן יוצאת בשש ויובל כו' עכ"ל לפי מה שפרש"י שכן יוצאת בכסף כו' והואיל וכסף חשוב בה לפדותה חשוב כו' עכ"ל נראה דמשש ויובל וסימנין ליכא למיפרך הכא אקניית כסף וצ"ל דהתוספות מפרשים הא דקאמר שכן יוצאת בכסף היינו כיון שיש לאמה העבריה דין חדש שאינו באשה ביציאת כסף ה"נ איכא למימר דאית לה דין חדש שאינו באשה לענין קניית כסף וא"כ שפיר המ"ל שכן יוצאת בשש ויובל כו' כמו שכתבו התוספות וכה"ג כתבו לקמן דאיכא למיפרך מיציאת כסף אקניית שטר ומיהו קשה דא"כ לקמן דבעי למילף ביאה באשה מק"ו מיבמה אמאי לא פרכינן בכה"ג דמה ליבמה שכן יוצאת בחליצה ולכך נקנית בביאה וצ"ע:

בא"ד דאי מהיקש לחוד הוה אמינא דלא סגי בפרוטה עד שיהא ב' פרוטות כו' עכ"ל ק"ק דהשתא נמי דבעי למילף מקל וחומר נימא דיו לבא מן הדין להיות ב' פרוטות ויש ליישב דאתיא כרבי טרפון דאמר היכא דמפריך ק"ו לא אמרינן דיו וכה"ג כתבו התוס' לקמן בד"ה חופה כו' ע"ש:

בא"ד והר"ן תירץ כיון דלא ידענו דאמה עבריה נקנית בכסף אלא מוהפדה כו' עכ"ל אבל רש"י פי' מכסף מקנתו ואינו כן דההוא בע"ע הנמכר לנכרי איירי וכ"ה בהדיא לקמן וק"ל:

בד"ה מה לאמה כו' ואם תאמר נילף כסף מביאה כו' וי"ל כ"ש דאיכא למיפרך יבמה תוכיח כו' עכ"ל ר"ל דלא נילף אשה מאמה אלא כסף מביאה וליכא למיפרך הא דמסיק מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף דהא לא יליף אשה מאמה אלא כסף מביאה ואהא תירצו כ"ש דאיכא למפרך יבמה תוכיח שנקנית בביאה כו' ר"ל דאקל וחומר אשה מאמה דקאמר לא קאי האי יוכיח מיבמה כדפריך מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר אבל אהאי ק"ו דכסף מביאה קאי שפיר האי יוכיח מיבמה דמה לביאה שכן קונה ביבמה דהכי פריך לקמן גבי חופה מביאה וליכא למימר שטר יוכיח דמה לשטר שכן מוציא בבת ישראל ומתרוייהו מביאה ושטר ליכא למילף דאחדא מתרתי פרכינן כל דהו דמה להנך שכן ישנן בע"כ כדמסיק לקמן:

ודע דלקמן גבי הא דבעי למילף ביאה באשה מק"ו דיבמה ופריך מה ליבמה שכן זקוקה כו' איכא לאקשויי נמי כה"ג דנילף ביאה מכסף מק"ו ואיכא לתרוצי נמי בכה"ג דכ"ש דאיכא למפרך אמה עבריה יוכיח דקאי האי יוכיח אק"ו דביאה מכסף וק"ל:

בד"ה כתב רחמנא כו' להכי אצטריך גזירה שוה לאורויי דכי יקח מיירי בכסף ואפ"ה בעינן נתן כו' עכ"ל יש לדקדק לפי זה מאי קאמר בברייתא והלא דין הוא כו' שנקנה בכסף אימא דודאי כן הוא אלא דאצטריך קרא דכי יקח לאורויי דבכסף נמי בעינן נתן הוא ואמר הוא וי"ל דהברייתא דקאמר והלא דין הוא כו' לא אקרא קאי דל"ל קרא אלא אדברי עצמו קאי ל"ל למילף כסף באשה מקרא הא איכא למילף בק"ו וכה"ג איתא בכמה דוכתין ודו"ק:

בד"ה אמה העבריה כו' לכתוב קרא ובעל והוה מוקי למעוטי אמה דמשום היא גופה לא צריך כו' ומשני אי לא כתב אלא ובעל היא גופה לא הוי אתיא בק"ו כו' עכ"ל כתב מהרש"ל בזה ואין להקשות א"כ היכי הוה דרשינן ובעל למעוטי אמה עבריה הא אשה גופה לא נקנית בביאה די"ל הכי כו' עכ"ל ע"ש באורך גם בעל דברי ריבות נתקשה בזה דהיאך קאמרי דמשני אי לא כתב אלא ובעל היא גופה לא הויא אתי בקל וחומר וכו' שהרי מה שאמה עבריה אינה נקנית הוא מכח ובעל דאמרינן זו ולא אחרת ומאי דאמרינן כו' עכ"ל ע"ש בישוב דבריהם ואין לי להאריך אבל הנכון בעיני למאי דמסיק לעיל דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא וכל היכא דאיכא לשנויי משנינן והשתא הכא ודאי משמעות ובעל זו ולא אחרת לא מפקינן ליה ממשמעותיה אלא דמשום הך קושיא דהיאך אתיא אשה בקל וחומר דהא אמה עבריה תוכיח ה"א דלא אתי ובעל כלל למעוטי אמה עבריה אלא לגופיה אתי ובין אשה ובין אמה עבריה נקנין בביאה בק"ו ולא הוה איצטריך ובעל אלא מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא ובהכי יתיישב מה שמקשים לפי אותה סברא לא לכתוב רק ובעל ואימא לגופה אתא ומדאצטריך לגופה ולא אתיא בק"ו ע"כ דאימעיט אמה העבריה די"ל כדאמרינן דה"א דלא אימעיט אמה עבריה ושפיר אתיא בק"ו ולא אצטריך נמי קרא ובעל לגופה אלא מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ותו לא מידי ודו"ק:

בתוס' ד"ה אמה העבריה וכו' עד ומשני אי לא כתב אלא ובעל וכו' לא אתי בק"ו וכו' יש לתמוה דהא כי ממעטין אמה העבריה מובעלה ע"כ ממשמעות דמשמע ובעל לה ולא לאמה כדלקמן (קידושין דף ט' ע"ב) בגמרא וא"כ ממילא משמע דאשה גופה נקנית בביאה ואי ר"ל דלא הוה מוקמינן למעוטי אמה אלא הוה מוקמינן לה לאשה גופה משום דלא אתי בק"ו דהא לפי מאי דאמרת השתא דלא ממעט אמה העבריה לאשה גופה לא צריך קרא דהא השתא ל"ל אמה תוכיח וי"ל דר"ל דע"כ היינו צריכין לאוקמי ובעל לגופה דאי מוקמת ליה למעוטי אמה לא אתי אשה גופה בק"ו משום דאיכא למימר אמה תוכיח וא"כ מכח מה את מוקים לה למעוטי אמה מכח שאשה גופה אתי מק"ו וכי מוקמת לה למעוטי אמה מיפרך ליה הק"ו וא"כ סתרי אהדדי ולכך היינו מוכרחים לומר דאתי לאשה ואע"ג דאתי בק"ו מלתא דאתא בק"ו טרח וכתב ליה קרא דבע"א א"א לאוקמי וכן מצאתי קצת בתשובות הנקראים דברי ריבות:

ותנא מייתי לה מהכא דתני' כי יקח כו' והלא דין הוא כו' ואף על גב דלמאי דמסקינן בסמוך דעיקר קידושין ילפינן מאין כסף וג"ש דכי יקח לא אתא אלא לאשמעינן דהיכא דיהבה איהי לדידיה וקידשתו דקידושין לא הוי קידושין אפ"ה קאמר והלא דין הוא לשקלא וטריא בעלמא דאפילו לענין עיקר קידושין בעי קרא ולא ילפינן מק"ו וכ"כ מהרש"א מיהו כל זה לשיטת התוספות לעיל בדף הקדום דתנא דברייתא ורבי יהודה אמר רב לא פליגי אבל לשיטת רש"י שכתב לעיל דתנא דברייתא לית ליה דרשא דאין כסף ופשטא דלישנא דרשי כאן והא דאמרינן בסמוך וצריכא סתמא דתלמודא מסיק הכי דלקושטא דמילתא בעינן תרי קראי א"כ בלא"ה א"ש בפשיטות ולפי מה שאפרש בסמוך דהא דס"ד דהיכא דיהבה איהי לדידיה וקידשתו הוי קידושין היינו דוקא לבתר דילפינן עיקר קידושין מויצאה חנם כמו שאפרש בטעמים נכונים וא"כ מקשה הכא שפיר בברייתא דלא לכתוב ג"ש דקיחה קיחה ולא לכתוב נמי ויצאה חנם ויליף כולה מילתא מק"ו דאמה העברייה וממילא דלא איצטריך ויצאה חנם לומר דכספא דאבוה הוי דממילא שמעינן דומיא דאמה העבריה דכסף מכירתה לאביה ה"ה לקידושי כסף דאמרינן דיו וכיון דלא ניכתוב ויצאה חנם לא איצטריך ג"ש דקיחה קיחה דממילא ידעינן דהיכא דיהבה איהי לדידיה וקדשתו לא מהני דמהיכא תיתי ואדרבא בעינן דומיא דאמה העברייה שהקונה נותן להמקנה וה"ה לקידושין שהבעל הוא הקונה והאשה היא המקנית כנ"ל נכון ועיין עוד בסמוך:

רש"י בד"ה נקנית בכסף כדכתיב מכסף מקנתו עכ"ל ואע"ג דהאי קרא בע"ע הנמכר לעכו"ם כתיב ומסקינן לקמן דף ט"ו ע"ב דע"ע הנמכר לישראל לא אתי מיניה דשאני עכו"ם שכל קנינו אינו אלא בכסף ונמכר לישראל ילפינן מוהפדה דכתיב באמה העברייה גופא מ"מ נ"ל דרש"י לשיטתו דהא דפרכינן לקמן מה לנמכר לעכו"ם שכל קנינו אינו אלא בכסף היינו לריש לקיש דוקא דאית ליה לעמיתן במשיכה ולעכו"ם בכסף משא"כ לרבי יוחנן דמעות קונה בישראל ודריש איפכא לעמיתך בכסף ולעכו"ם במשיכה שפיר ילפינן נמכר לישראל מנמכר לעכו"ם היינו מקרא דמכסף מקנתו והדר ילפינן אמה מע"ע דאיתקש עברייה לעברי וניחא ליה לרש"י טפי לפרש הברייתא אליבא דרבי יוחנן דאי לר"ל דיליף מוהפדה לא הוי שייך למימר והלא דין הוא לענין קידושין כמ"ש התוספות בד"ה מעיקרא דדינא בשני התירוצים. מיהו לר"ל לא תיקשי ברייתא דהכא דמוקי לה כהאי תנא דמעות קונה כדאיתא בהזהב דפלוגתא דתנאי היא אבל התוספות לשיטתייהו שכתבו לקמן דף ט"ו דהאי פירכא דנמכר לעכו"ם שכל קנינו בכסף היינו בע"ע לחוד קאי בין לרבי יוחנן ובין לריש לקיש ולכ"ע לא ילפינן מכסף מקנתו אלא מוהפדה משום הכי כתב כאן בשמעתין דאמה העבריה נקנית בכסף מוהפדה ואפ"ה אתי שפיר דקאמר והלא דין הוא משום דבלאו הכי לשיטת התוספות לעיל בדף הקדום דתנא דברייתא ורב יהודה אמר רב דלעיל לא פליגי ואית להו דרשא דאין כסף והא דדרשינן קיחה קיחה היינו לענין דיהבה איהי לדידיה וקידשתו לא מהני וא"כ ע"כ הא דקאמר והלא דין הוא לשקלא וטריא בעלמא לענין עיקר קידושין כדמשמע מסתימת לשונם ודלא כמה שכתבתי בסמוך ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:

תוספות בד"ה מעיקרא דדינא בו' דהוי מצי למיעבד ק"ו משפחה כנענית כו' עכ"ל. וקשיא לי דאיכא למיפרך חליפין יוכיח דקונה בשפחה כנענית כדאית' לקמן דף כ"ב ע "ב ואין קונה באשה אלא דאכתי מצינן למילף במה הצד מבינייהו מש"כ ומאמה העברייה מק"ו. ויש ליישב דאין זו פירכא דהא דאשה לא מקני' בחליפין היינו משום דאשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה מיהו לפי שיטת התוספות לעיל לא שייך לומר כן ויש ליישב בע"א:

בא"ד הקשה הר"י מאורליינש אכתי ל"ל כי יקח כו' ואע"ג דכי יקח אצטריך להיכא דיהבה איהי לדידיה וקידשתו מ"מ בשקלא וטריא דברייתא דקאמר והלא דין הוא והיינו לענין עיקר קידושין קשי' להו דאכתי ניליף מהקישא:

בא"ד ואמה עברייה נפקא לן לקמן מוהפדה כו' עכ"ל כבר כתבתי דהתוספות לשיטתייהו בזה אלא דאכתי יש לתמוה דאגופא דברייתא ה"ל לפרושי הכי ואין זה מהצורך לקושיית הר"י מאורליינש דבפשיטות מצי לאקשויי כי היכי דבעי למילף מק"ו מאמה העברייה שנקנית בכסף ה"ה דמצי למילף בהיקשא ונלענ"ד ליישב דמהקישא לא שייך למימר דאשה איתקש לאחרת ואחרת גופא מדאיתקש עבריה לעברי משום דאיכא למימר איפכא דאשה פשיטא דאינה ניקנית בכסף מהקישא דויצאה והיתה כמו שאינה יוצאה בכסף כך אינה ניקנית בכסף ונאמר דהקישא דויצאה והיתה בין לריבוי קנינים בין למיעוט קנינים והדר ניליף אמה העברייה בהקישא דהקישה הכתוב לאחרת דאמה נמי אינה נקנית בכסף אלא בשטר לכך הוצרכו לפרש דאמה העברייה בגופה כתיב שנקנית בכסף מוהפדה כן נ"ל ועוד דבירושלמי אמתניתין דעבד עברי מייתי פלוגתא דתנאי אי למידין בכה"ג בהיקש בדבר הלמד בהאי הקישא דעברי לעברייה ועברייה לאחרת בהיקש וא"כ איכא למימר דתנא דברייתא סבר דאין למידין למד מהלמד וק"ל:

בא"ד וי"ל כו' עד שיהא ב' פרוטות עיין במהרש"א. ובספר עצמות יוסף כתב דילפינן משפחה כנענית שניקנית בפרוטה ע"ש ואף למאי דפרישית בסמוך דילפינן במה הצד מ"מ יש לפרש כן ודו"ק. מיהו למאי דפרישית בסמוך א"ש טפי דמעיקרא לא קשיא כלל קושיית מהרש"א דדוקא למאי דבעינן למילף אמה העבריה מוהפדה משני התוספות שפיר דמה"ט לא מצינן למילף אשה מאמה דא"כ בעינן שתי פרוטות משא"כ לתנא דברייתא דיליף אמה העברייה מע"ע מהקישא דעברייה לעברי וכמו שאפרש לקמן בעוה"י בריש סוגיא דע"ע א"כ ממילא דתחילת קנין נמי באמה העברייה סגי בפרוטה וא"כ שפיר מצינן למילף מינה לקידושי אשה ואפילו למ"ד בירושלמי דאין למידין למד מלמד היינו בהקישא אבל בק"ו מיהא אתי' כן נ"ל מיהו בירושלמי משמע להדיא דאפילו מאן דיליף מוהפדה יליף מיניה לקידושי אשה דילפינן מסוף הגרעון שהוא פרוטה והיינו טעמא דבית הילל דקידושין בפרוטה ולפ"ז לא שייך תי' התוספות וצ"ל כדפרישית לעיל דמהקישא לא מצינן למילף דאיכא למימר איפכא מהקישא דויצאה והיתה ודו"ק:

גמרא ואיצטריך למיכתב כו' ואי כתב רחמנא ויצאה חנם ה"א היכא דיהבה איהי לדידיה וקידשתו הוי קידושין כו'. כבר כתבתי שיש לתמוה דמהיכא תיתי נאמר כן ואף שרש"י ז"ל כתב דסד"א מה לי כסף דידיה מה לי כסף דידה זה יותר תימא דלא אשכחן כה"ג בכל הקנינים אלא דוקא הקונה נותן להמקנה והא האשה היא המקנית עצמה והאיש הוא הקונה ובשלמא ללוי דאמר בפרק הזהב דחליפין בכליו של מקנה מטעמא דמסיק התם דבההיא הנאה דמקבל מיניה גמר ומקני א"כ א"ש דסד"א דה"ה באשה וקמ"לן דלא משום דאשה בחליפין ובפחות מש"פ לא מקניא נפשה ומש"ה מהני באדם חשוב היכא דיהבה איהי לדידיה משום דהאי הנאה הוי ממון גמור טפי מש"פ משא"כ לרב דאמר חליפין בכליו של קונה א"כ אמאי איצטריך הכא קרא למעוטי היכא דיהבה איהי לדידיה. והנלע"ד דכיון דכתיב ויצאה חנם אין כסף ודייקינן אין כסף לאדון זה כו' וא"כ סד"א דנידוק הכי אין כסף לאדון זה ביציאתה מרשותו אבל יש כסף לאדון זה בכניסתה לרשותו כגון בייעוד דסליק מינה דעלה כתיב ואם שלש אלה לא יעשה לה סד"א דבעינן שתתן לו כסף קמ"ל כי יקח ולא כי תקח וכה"ג כתב הריטב"א בשם הרמב"ן ולשיטת התוספות דיהבה לדידיה לאו דוקא אלא לענין אמירה קאי א"ש טפי דסד"א דומיא דאמה העבריה שהאב אומר בתי מכורה לך וכן בשעת פדיית האדון שהוא המקנה אומר לה הרי את לעצמך וכמו בכל הקנינים שהמקנה אומר לך חזק וקני קמ"ל כי יקח ולא כי תקח כנ"ל ועיין בסמוך:

תוספות בד"ה היכא דיהבה כו' וצ"ל דיהבה לאו דוקא שהרי אבי' מקבל הקידושין כו' ופשיטא להו הכי מדדייקינן אין כסף לאדון זה אבל יש כסף כו' אלמא דפשטא דקרא שהבעל נותן ולא נחתו לאותו הסברא שכתבתי בסמוך מש"ה ניחא להו לפרש לענין אמירה דהיינו נתן הוא ואמרה היא והא דמסקינן לקמן דף ה' דספיקא הוי יבואר שם:

גמ' א"ר אשי כו' מעיקרא דדינא פירכא תמורה כח ע"ב: