Talmud Builders

    Commentary page

    Kiddushin 15b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 15b

    Kiddushin 15b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 326 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ואם לא יגאל באלה בנמכר לעובד כוכבים כתיב:

    באלה בקרובים דכתיב לעיל מיניה או דודו וגו':

    ומה מי שאינו נגאל באלה נמכר לישראל לא כתיב ביה גאולת קרובים דלא נפקא לן (לעיל קידושין דף יד:) מוהפדה אלא גאולת עצמה:

    נילף שכיר שכיר גאולת קרובים לנמכר לישראל מנמכר לעובד כוכבים דבנמכר לעובד כוכבים נמי כתיב כשכיר שנה בשנה יהיה עמו:

    דפליגי עליה דרבי ואמרי דנמכר לעובד כוכבים יוצא לשש:

    ר' יוסי הגלילי כו' דמפיק האי באלה לדרשה אחריתי:

    לכדתניא ללמדך שאע"פ שהעובד כוכבים תחת ידך אם לא יגאל ישתעבד בו עד היובל ואי אתה רשאי לבא עליו בעקיפין:

    באלה לשיחרור גאלוהו קרובים אינו משתעבד להם:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Kiddushin 15b · Sefaria

    Tosafot

    ומה מי שאינו נגאל באלה יוצא בשש כו' ואם תאמר שדה אחוזה יוכיח שנגאלת באלה ואינה נגאלת בשש אף אני אביא נמכר לעובד כוכבים דה"נ לקמן (קידושין דף כ:) עביד הוכחה מעבד לשדה ומשדה לעבד וי"ל דאיכא למפרך מה לשדה שכן אינה יוצאה במיתת האדון להכי אינה יוצאה בשש תאמר בנמכר לעובד כוכבים שיוצא במיתת האדון על כן דין הוא שיוצא בשש:

    אמאי קאמר ומה מי שאינו נגאל באלה נילף שכיר שכיר פירוש שיהא מוכר עצמו לישראל נגאל באלה וא"ת כי נמי לא ילפינן שכיר שכיר לומר שיהא מוכר עצמו לישראל נגאל באלה מנמכר לעובד כוכבים מ"מ נילף מוכי תשיג וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד מוכר עצמו לישראל נגאל באלה מנמכר לעובד כוכבים ויש לומר דעביד ק"ו ממכרוהו ב"ד שאינו כתוב למעלה בנמכר לעובד כוכבים וא"ת היכי תיסק אדעתין דנילף מכרוהו ב"ד מנמכר לעובד כוכבים בג"ש דשכיר שכיר הא אמרת דסברא לומר גבי מכרוהו ב"ד דליקנסיה משום דעבד איסורא וי"ל דבתר דגלי קרא לעיל שיוצא ביובל אע"ג דעבד איסורא כדמפרש הוה בעי למילף שכיר שכיר שיגאל באלה אי לאו הוה קרא וא"ת אכתי היכי בעי למילף שכיר שכיר שיגאל באלה מנמכר לעובד כוכבים מה לנמכר לעובד כוכבים דין הוא שיגאל באלה כדי שלא יטמע בין העובדי כוכבים וי"ל דהאי סברא שלא יטמע אינה כתובה ואין לסתור מהך סברא:

    אמר קרא יגאלנו הקשה ה"ר מאיר למאי דס"ד דלא ידעינן מיעוטא האי יגאלנו אמאי לא יליף ק"ו שמכרוהו ב"ד יהיה נגאל באלה ומה נמכר לעובד כוכבים שאינו נגאל בשש נגאל באלה מכרוהו ב"ד שנגאל בשש אינו דין שיגאל באלה ותירץ דאיכא למיפרך מה לנמכר לעובד כוכבים שכן יוצא במיתת האדון ולכן דין הוא שיגאל באלה תאמר לנמכר לישראל שאינו יוצא במיתת האדון שהרי עובד את הבן ולכך דין הוא שלא יגאל באלה ומ"מ קשה דהא אמה עבריה מצינו למילף מהאי ק"ו דנמכר לעובד כוכבים שהרי אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת והדר נילף ע"ע הנמכר לישראל מהקישא דעברי לעבריה ומהר"י תירץ דאי לא יגאלנו ה"א דנמכר לישראל נמי נגאל באלה וה"פ ומה מי שאינו נגאל באלה פירוש דלא כתיב בקרא בהדיא שיגאל באלה נגאל בשש נמכר לעובד כוכבים דכתיב בהדיא בקרא שנגאל באלה אינו דין שיגאל בשש וה"נ אמרינן בפרק השוכר את הפועלים (ב"מ דף פח:) דבעי למימר דשור אוכל אפילו במחובר מק"ו מאדם ומה אדם שאינו אוכל בתלוש אוכל במחובר שור שאוכל בתלוש אינו דין שאוכל במחובר אלמא עביד ק"ו מאדם שאינו אוכל בתלוש אע"פ שאמת הוא שאוכל אף בתלוש אלא ה"פ שאינו אוכל בתלוש דלא כתיב בהדיא בקרא שאדם אוכל בתלוש כדפי' הכא:

    ורבי יוסי הגלילי מידי אלא [באחר] כתיב נראה דלא גרס ליה דפשטיה דקרא הכי הוא ועוד דבמסקנא לא מתרצא ההיא קשיא בין לר' יוסי הגלילי בין לר"ע וברוב ספרים אינו ולספרים דגרסי ליה נראה להר"מ דהכי פירושו מידי אלא [באחר] כתיב כיון דלא איירי כלל אלא מקרובים מנליה לר' יוסי הגלילי דבשאר כל אדם לשעבוד דילמא קרובים מצו למפרקיה אבל אחרים לא מצו למפרקיה אפילו לשעבוד ובהכי מתרצא שפיר אמסקנא דמיירי קרא נמי אגאולת רחוקים וא"כ פשטיה דקרא הכי הוא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

    אלא בסברא קמיפלגי פי' בקונטרס אי פשיטא לן דהאי באלה אקרובים קאי ע"כ שעבוד דויצא בשנת היובל אאחרים מישתמע כדקאמר ר' יוסי הגלילי משום דמצית להקשות לר"ע מידי אלא באלה כתיב אלא בסברא פליגי אי האי באלה אקרובים קאי או אאחרים קאי דהא אחרים נמי כתיב בהאי קרא ר' יוסי סבר באלה אלו קרובים ור"ע סבר באלה אלו אחרים והקשה רבי' ברוך כיון דאית ליה לר"ע דהאי באלה אלו אחרים ולשחרור היכי קאמר לעיל ר"ע באלה לשעבוד אדרבה ה"ל למימר באלה היינו אחרים לשחרור ויש לומר לדברי ר' יוסי הגלילי קאמר כלומר מה שאתה קורא באלה דהיינו קרובים לשעבוד:

    ורבי האי ויצא בשנת היובל מאי עביד ליה לא בעי למאי אתא דהא מיבעי ליה שאינו יוצא מתחת יד עובד כוכבים עד היובל אלא הכי בעי אמאי נקט בשנת היובל והא כתיב בקרא אחרינא עד שנת היובל:

    Tosafot on Kiddushin 15b · Sefaria

    Ritva

    דאמרי' א"ה באלה למה לי ה"פ א"ה דר' יוסי סבר מקרא נדרש לפניו דוקא ולא לאחריו ור"ע סבר לאחריו ולא לפנו ממילא אמעיט למר גאולת אחרים ולמר גאולת קרובים ל"ל למכתב באלה למעוטי' וכ"ת דהאי באלה דרשי לה לכדר' והא מתנית' דידהו לא קתני הכי:

    ומהדרין דבעלמא מקרא נדרש ביו לפניו בין לאחריו והכא נמי הוה דרשי' ליה הכי והכל לשחרור כתב רחמנא למעוטי אחרי' או קרובים לשעבוד ואקשי' א"ה הדרא קושיא לדוכתי'. פירוש בשלמא אי אמרת דבסברא פליגי ודרשי' באלה כדדריש רבי שפיר אא"א דמשום באלה הוא דממעט חד מנייהו כיון דלא פירש הי מנייהו ממעט אית לן למהדר על כרחך למדרש לרבי עקיבא אם לא יגאל אלא באלה והדרא קושיא לדוכתה מידי אלא באלה כתיב. אלא אימא הכי דודאי בעלמא מקרא נדרש לפניו ולאחריו והכא אתא באלה למעוטי חד מינייהו ולא גלי באלה הי מנייהו ממעטינן אלא מסרו הכתוב לחכמים ופליגי רבי עקיבא ור' יוסי הי מנייהו מסתבר טפי לרבות' לשעבוד:

    א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זו דברי רבי יוסי כו' אלא כיון דהכל לשחרור האי ויצא בשנת היובל דמשמע שלא יצא עד יובל מאי עביד ליה ואמרינן מבעי ליה לכדתניא ויצא בשנת היובל בעכו"ם שישנו תחת ידיך הכתוב מדבר פירוש שלא יצא מעמו עד שנת היובל שאע"פ שהוא כפוף תחת ידינו לא נוציאנו מידו קודם לכן בע"כ אבל ביובל נוציאנו מידו בע"כ דביובל אית לן טענה לאפוקי מרשותיה אבל קודם לכן לית לן טענה ואפי' למ"ד גזלו של עכו"ם מותר הכא אסור מפני חלול השם. ומסתברא דהלכתא כרבי דהא קאמר לה רבי יוחנן בלשון חכמי' דהוה רבים כי היכי דתיקום להלכת' הילכך קיי"ל דבאלה נגאל ואינו נגאל בשש וקי"ל דבעכו"ם שישנו תחת ידינו הכתוב מדבר שיצא ביובל ולא קודם לכן בעל כרחו של עכו"ם וקיי"ל נמי דבין נגאל ע"י אחרים בין נגאל ע"י קרובים הכל לשחרור ומקרא נדרש בין לפניו בין לאחריו ותו לא מידי:

    Ritva on Kiddushin 15b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו שמי שאין לו לאכול מותר לו למכור עצמו ומכל מקום אסור לו למכור עצמו לגוי ואפילו לגר תושב ואם עבר ומכר עצמו אפילו לע"ז מכור וכשנמכר לגוי אם אינו נפדה אינו יוצא בשש אלא ביובל הא ביובל מיהא יוצא וכופין את הגוי להוציאו אם ידנו תקפה ומכל מקום אם יש לו במה לפדות או שמוצא ללות מחשב עמו ונותן לו כפי שנים העתידים לבא בעבודתו ואפילו אינו מוצא בכדי כל פדיונו גואל עצמו לחצאין כמו שיתבאר ואם אין לו ואינו מוצא ללות מצוה על קרוביו לפדותו והקרוב קודם לחיוב פדיונו שנאמר או דודו או בן דודו ואף בית דין כופין את הקרובים על כך לא היתה יד הקרובים משגת או שאינם כאן מצוה על כל ישראל לפדותו ובין שפדאוהו קרובים ובין שפדאוהו שאר בני אדם יצא לחירות ואינו משתעבד ביד הפודה כלל אבל נמכר לישראל אין קרובים יכולין לפדותו על כרחו של לוקח או של עבד וכן אינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין אלא אם ידו משגת לכדי כל השנים הנותרות יוצא כמו שיתבאר:

    ולענין ביאור סוגיא מה שאמרו כאן אי הכי הדר קושיין לדוכתיה כך פירושו עם ביאור הסוגיא דרך כלל והוא שתחלה אמר בנמכר לגוי שאינו יוצא בשש דכתיב ואם לא יגאל באלה באלה ר"ל גאלת קרובים הוא נגאל ולא בשש ואע"פ שמקל וחומר היה לנו לדרוש כן אתא באלה ואפקיה והקל וחומר הוא ומה מי שאינו נגאל באלה וכו' באלמא נמכר לישראל אינו נפדה בקרובים ואי יליף גזירה שוה דשכיר שכיר לימא נמי דנמכר לישראל יהא נגאל בקרובים ואע"פ שגזרה שוה של שכיר שכיר ממוכר עצמו למכרוהו ב"ד היא דבמוכר עצמו כתוב כשכיר כתושב יהיה עמך ובמכרוהו ב"ד כתיב משנה שכר שכיר וכדאמר ברישא דשמעתין דמאן דלא יליף לה מפליג בין מוכר עצמו למכרוהו ב"ד מכל מקום אף בנמכר לגוי כתוב כימי שכיר עמו ומאן דיליף הא יליף הא דכלה חדא היא וכדאיתא לקמן בשמעתא דנמכר במנה והשביח וכו' דיליף שכיר שכיר ממוכר עצמו לגוי לנמכר לישראל ואחר כך שאלו מי הוא שחלק עם ר' בזו לומר שאף נמכר לגוי יוצא בשש והשיב שר' יוסי ור' עקיבא הם שנחלקו עמו שראינו להם מזקיקים באלה לדרשא אחרת ונחלקו בגאלת קרובים ושל אחרים אי זו לשיעבוד עד שהוצרך לומר לר' עקיבא וכי אלא באלה כתוב והשיב שלא נחלקו במשמעות באלה אלא במקרא נדרש לפניו או לאחריו והקשה אי הכי באלה למה לי והיאך אתה מיחס להם מחלוקת עם ר' מטעם באלה והלא לא במשמעות באלה הם חולקים כלל ותירץ שהם סבורים בעלמא נדרש לפניו ולאחריו והכל בשיחרור אלא שבאלה מוציא האחד לשעבוד והקשה אם כן ששניהם סבורים בעלמא נדרש לפניו ולאחריו אלא שבאלה הוציא את האחד ומיעט לר' יוסי גאלת אחרים ולר' עקיבא גאלת קרוביו על כל פנים אתה צריך לחזור ולדרוש לדעתו באלה אלא באלה ותירץ בסברא קא מיפלגי ואין גורסין אלא שדרשת באלה ודאי במקומו עומדת שאם לא כן היכן מחלוקתם שעם ר' אלא שעקר מחלקתם בסברא ודרשת באלה אסמכתא בעלמא ומאחר שאינה אלא אסמכתא אין קפדין לדרוש בה אלא באלה וחזר לגמור את הענין ללמד שזו שאמרוה לשיעבוד נחלקו בה עם ר' ואמר שר' סובר אף בזו לפניו ולאחריו והכל לשיחרור ואסמכתא דבאלה אין לו שהרי העמידו לדרשת באלה הוא נגאל וכו' וחזר ושאל לר' מאחר שהכל לשיחרור מאי ויצא בשנת היובל והלא בין שתדרוש אלא באחר בין שתדרוש אלא באלה יוצא לאלתר ואינו צריך להמתין את היובל ופירשה בגוי שישנו תחת ידו כלומר אם לא יפדה על ידי שום אדם לא תבא עליו בעקפין להוציאו מרשותו אפילו בשש אלא העמידהו ברשותו עד היובל ויצא וכן הלכה:

    Meiri on Kiddushin 15b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ואי ס"ד יליף שכיר שכיר אמאי קאמר ומה מי כו' נילף שכיר כו' אבל הא ל"ק ליה ואי ס"ד יליף שכיר שכיר בלא ק"ו נמי נימא דנמכר לעובד כוכבים נגאל בשש מג"ש דשכיר שכיר דניחא ליה לתנא דברייתא למילף ליה בק"ו וק"ל:

    תוס' בד"ה אמאי קאמר כו' וא"ת כי נמי לא ילפינן שכיר שכיר כו' מ"מ נילף מוכי תשיג כו' עכ"ל לפום מה שהבינו השתא דעביד ק"ו ממוכר עצמו לישראל אמוכר עצמו לעכו"ם שיהיה נגאל בשש עדיפא תקשי להו למאן דיליף מוכי תשיג מוכר עצמו גופיה נמי לא נגאל בשש ומאי קאמר והלא דין הוא ומה מי שאינו נגאל באלה נגאל בשש כו' הא מוכר עצמו לישראל גופיה אינו נגאל בשש ויש ליישב דודאי הא נמי קשיא להו אלא דניחא להו להקשות דהך קושיא גופיה דפריך תלמודא אמאן דיליף שכיר שכיר תקשי ליה נמי למאן דלא יליף שכיר שכיר אלא מוכי תשיג ודו"ק:

    בד"ה אמר קרא כו' אמאי לא יליף ק"ו שמכרוהו ב"ד יהיה נגאל באלה כו' עכ"ל מהאי לישנא דקאמר ומה מי שאינו נגאל באלה כו' משמע ליה להרר"ם דפסיקא ליה מיהת לפי האמת דנמכר לישראל לא נגאל בקרובים ולעיל נמי דעביד ק"ו ומה יבמה שאין יוצאה בגט כו' היינו דהכי פסיקא ליה מיהת לפי האמת דאין יבמה יוצאה בגט וכה"ג בפ"ק דחולין גבי ותהא פרה כו' ולכך הכא קשיא ליה להרר"ם השתא דלא אסיק אדעתיה הך דרשה דיגאלנו תקשי ליה האי לישנא מהיכא פסיקא ליה למימר הכי לפי האמת דהא איכא למיעבד ק"ו דמכרוהו ב"ד יהיה נגאל באלה מק"ו דעכו"ם שאינו יוצא בשש ומהר"י תירץ דגם בכה"ג שאינו כן לפי האמת עביד מיניה ק"ו ומשום דלא כתיב בקרא בהדיא כההיא דפרק הפועלים ועיין עוד לקמן בזה וניחא כל מה שנתקשה בזה מהר"י אב"ן לב ודו"ק:

    בא"ד ותירץ דאיכא למיפרך מה לנמכר לעכו"ם שכן יוצא במיתת כו' עכ"ל ולמאי דיליף שכיר שכיר שיהיה נגאל באלה לא פרכינן הך פירכא דמיתת אדון דלהך מלתא לא ניתנה הג"ש לידרש מיהו מלתא דסברא הכתובה פרכינן אג"ש כדקאמר לעיל דליקנסיה משום דעביד איסורא ובהיפך בק"ו מלתא דסברא במלמד דליכא בלמד לא פרכינן דמכניסין אותה בק"ו כמ"ש התוספות לעיל ומלתא דדינא דאיכא במלמד ולא בלמד פרכינן שפיר בק"ו וכן היא המדה ודו"ק:

    בא"ד תאמר לנמכר לישראל שאינו יוצא במיתת האדון כו' דין הוא שלא יגאל באלה כו' עכ"ל הקשה מהר"י אב"ן לב הא לאו פירכא הוא דאיכא למימר שדה אחוזה יוכיח שאינה יוצאה במיתת אדון ונגאלת באלה כו' עכ"ל ויותר קשה בזה דלפי קושייתו הוה ילפינן חדא מתרתי הא חדא מחדא דהיינו ע"ע נמכר לישראל שיהא נגאל באלה איכא למילף בק"ו הכי משדה אחוזה. ומה שדה אחוזה שאינו נגאל בשש נגאל באלה מכרוהו ב"ד שנגאל בשש אינו דין שנגאל באלה דהשתא ליתא הך פירכא דמיתת אדון שהרי שדה אחוזה נמי אינה יוצאת במיתת אדון ודברי בעל דברי ריבות בזה אלא ודאי נראה דלא עבדינן תחלת דינא משדה לעבד כ"א יוכיח עכ"ל דברי נביאות הן ומדה זו לא ידענא מהיכן יבא לו דאם עבדינן מיניה פירכא ויוכיח על הק"ו למה לא נעביד מיניה גם תחלת דינא אבל הנראה דודאי איכא למיעבד האי ק"ו משדה אחוזה אלא דניחא להו להקשות מהאי ק"ו דנמכר לעובד כוכבים גופיה ובפשיטות טפי דאההוא ק"ו משדה אחוזה היו צריכין לאתויי ראיה מדלקמן דעביד הוכחה מעבד לשדה כו' כמ"ש התוס' לקמן ע"ק לי בזה דהא אק"ו דעביד בברייתא נמי איכא למפרך בכהאי גוונא מה לנמכר לישראל שהוא יוצא בשטר כדלקמן ולכך דין הוא שיוצא בשש תאמר בנמכר לעכו"ם שאינו יוצא בשטר וצ"ל בנמכר לעכו"ם שיוצא בשטר אע"ג דאינו נקנה בשטר כמ"ש התוספות לעיל וצ"ע ודו"ק:

    בא"ד ומ"מ קשה דהא אמה העבריה מצינו למילף מהאי ק"ו כו' והדר נילף ע"ע כו' עכ"ל וה"ה דהוה מצי להקשות למאי דקיימינן השתא כמ"ד דלא יליף שכיר שכיר וא"כ מוי"ו דוכי תשיג ילפינן מוכר עצמו לישראל דנמכר באלה ולא בשש מנמכר לעכו"ם והדר נילף מכרוהו ב"ד בהאי ק"ו ומה מוכר עצמו לישראל דאינו נגאל בשש נגאל באלה מכרוהו ב"ד דנגאל בשש אינו דין שיהא נגאל באלה ויש ליישב דלפום סברא דהשתא דלא יליף ג"ש אלא מוכי תשיג ה"נ מוכר עצמו לישראל יוצא במיתת אדון דקרא ועבדך דדרשינן מיניה ולא ליורש לקמן במכרוהו ב"ד הוא דכתיב ודו"ק:

    בא"ד ומהר"י תירץ כו' וה"פ ומה מי שאינו נגאל באלה פי' דלא כתיב בקרא בהדיא כו' עכ"ל אבל אי יליף מג"ש דשכיר שכיר מקרי שפיר בקרא בהדיא דודאי הוה הג"ש מופנה מצד אחד דאל"כ לא הוה למדין ממנה אפילו אי ליכא למפרך מידי כדאמרינן בפרק המפלת אך הסוגיא דלקמן קשה לתירוץ מהרר"י דאמרינן לקמן דאבעיא להו ע"ע הנמכר לישראל נגאל לקרובים או לא כו' אליבא דרבי לא תיבעי לך דאמר מי שאינו נגאל באלה נגאל בשש אלמא לא מיפרק כי תבעי לך אליבא דרבנן מאי ילפינן שכיר ולא דרשינן יגאלנו כו' ולפי פי' מהר"י לרבי נמי הא איכא למימר דלא דריש יגאלנו ודקאמר ומה מי שאינו נגאל כו' היינו דלא כתיב בקרא בהדיא וצ"ע ודו"ק:

    בד"ה ור"י הגלילי מידי אלא באחר כתיב נראה כו' ולספרים דגרסי ליה נראה להר"ם בו' עכ"ל כצ"ל גם בשמעתין לפי מה שמקיים הר"ם הגירסא וכ"ה בדפוס ישן גם בת"י כתובים בקלף אבל הגירסא אמיתית גם לפרש"י צ"ל בשמעתין מידי אלא באלה כתיב והקושיא אליבא דר"ע דפשטיה דקרא ואם לא יגאל באלה דהיינו קרובים אלא באחר ויצא בשנת היובל וכר"י הגלילי אבל חדשים מקרוב באו בכל דפוסי לובלין ובדפוס קראקא הרכיבו שתי הגירסאות דהיינו ור"י הגלילי מידי אלא באלה כתיב והוא טעות גמור דר"י הגלילי לא קאמר הכי אלא ר"ע וא"א להולמם כל דברי התוס' כפי טעות הזה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Kiddushin 15b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה ור' יוסי הגלילי וכו' נ"ל שצ"ל ור"י הגלילי מירי אלא באלה כתיב ופי' שר"י הגלילי מפרש המקרא אם לא יגאל באלה היינו בקרובים אלא באחר ויצא בשנת היובל ולכך פריך מידי אלא באלה כתיב וכו'. ד"ה ור' האי ויצא כו' לא בעי למאי אתא וכו' פי' לא בעי למאי מוקי ליה ובמאי מפרש ליה דודאי איהו מפרש דפי' הפסוק הוא שיצא מן העכו"ם ביובל אלא דקשה ליה יתורא דהא כתיב בקרא אחרינא שהוא יוצא ביובל:

    Maharam on Kiddushin 15b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    ואי ס"ד יליף ש"ש אמאי קאמר ומה מי שאינו נגאל באלה ניליף ש"ש. וכתב מהרש"א ז"ל דהא דלא מקשה בפשיטות אי ס"ד יליף ש"ש בלאו ק"ו נמי דיליף דנמכר לנכרי נגאל בשש בג"ש דש"ש משום דניחא ליה לתנא דברייתא למילף בק"ו עכ"ל ובאמת שאין זה תירוץ מספיק אלא לתירוץ ראשון של תוספות בד"ה אמר קרא שכתבו דק"ו גמור הוא משא"כ לתירוץ שני של מהר"י שאין זה ק"ו גמור דאיכא למימר איפכא וא"כ הדרא קושית מהרש"א לדוכתא. אמנם לענ"ד קושיית מהרש"א מעיקר' ליתא דודאי לא מצי לאקשויי אי ס"ד יליף ש"ש נילף בג"ש דנמכר לעכו"ם יוצא בשש דא"ל דרבי ס"ל כת"ק דלעיל דמוכר עצמו אינו יוצא בשש מדכתיב ועבדך ולא מוכר עצמו. וא"כ לפ"ז ע"כ לא שייך למילף נמכר לעכו"ם בג"ש דש"ש לענין שש ממכרוהו ב"ד דמאי חזית דילפת ממכרוהו ב"ד אדרבה איכא למילף ממוכר עצמו דאינו יוצא ובהאי ג"ש גופא דש"ש ואדרבה ניתא למילף מוכר עצמו ממוכר עצמו וכמ"ש מהרש"א ז"ל גופא לעיל בדף הקדום וליכא למימר דאדרבה משום האי קושיא דלעיל פשיטא ליה למהרש"א דג"ש דש"ש לא נאמרה אלא לענין ריבוי קנינים וריבוי יציאה ולא לענין מיעוט יציאה הא ליתא כדמוכח מלשון מהרש"א ז"ל עצמו בסמוך ועיין עוד בסמוך ואין להקשזת דא"כ אפילו אי לא יליף רבי ש"ש אלא מוכי תשיג א"כ אמאי איצטריך באלה למעוטי שאינו יוצא בשש ת"ל מוכי תשיג דאיכא למימר דאי לא יליף ש"ש אלא מוכי תשיג אפשר דלית ליה מיעוטא דועבדך וזיל הכא קמדחי ליה כו' ודו"ק:

    שם ואי ס"ד כו' ניליף ש"ש ופרש"י נמכר לישראל מנמכר לעכו"ם ומשמע מזה דמאן דיליף ש"ש ישראל מישואל ה"ה ישואל מעכו"ם ומאן דלא יליף בחדא לא יליף נמי באידך וכבר הקשיתי לשאול דאדרבה איפכא מסתברא דכיון דאיכא פירכא בעינן ג"ש מופנה משני צדדים וא"כ כיון דהנך תרתי מוכר עצמו לישראל ומכרוהו ב"ד איצטריכו למילף אהדדי תו לא הוי מופנה למילף מנמכר לעכו"ם ולולא פרש"י ותוס' היה נ"ל בזה דודאי אף מאן דיליף ש"ש נמכר לישראל מנמכר לעכו"ם כדילפינן לקמן בברייתא לענין השביח והכסיף אכתי לא מהני האי ג"ש לענין שיהא נקנה בכסף משום דמסברא איפכא הוא דכיון דמהני בעכו"ם לא מהני בישראל כדממעטינן מלעמיתך וכדפרישית בתחלת הסוגיא באריכות וא"כ כיון שהסברא הוא לגמרי להיפך לא אמרינן אין ג"ש למחצה כדמוכח כולה משמעתין. אלא כל השקלא וטריא דשמעתין דקנין כסף בג"ש דש"ש היינו מוכר עצמו לישראל ממכרוהו ב"ד וה"נ ה"ק משום דפשיטא ליה להמקשה דמוכר עצמו לישראל נגאל באלה וע"כ דהכי הוא דלמאי דס"ד דלא ידע דיגאלנו לזה ולא לאחר ע"כ היינו משום דבברייתא לקמן דף כ"א דרשינן להדיא איפכא דיגאלנו ריבוי הוא דאמרינן יגאלנו יגאלנו שלש פעמים לרבות כל הגאולים שנגאלין כסדר הזה ומינה בעינן למיפשט לקמן דנמכר לישראל נגאל בקרובים דכל הגאולות היינו בתי חצרים וע"וע הנמכר לישראל ונהי דדחינן לא בתי חצרים ושדה אחוזה נראה ברור דהא דשבקינן ריבוי דע"ע דאיירי ביה קרא ודרשינן אשדה אחוזה ובתי חצרים היינו משום דמסברא אין לנו לומר דמכרוהו ב"ד יוצא באלה דמשום דעבד איסורא איכא למימר דנקנסיה והיינו דאיבעיא לן לקמן משא"כ בע"ע המוכר עצמו לישראל סובר לקמן דלא בעינן רבוייא דיגאלנו דבלא"ה פשיטא לן אי מג"ש דש"ש אי מהקישא דוכי תשיג וא"כ לפ"ז מקשה הכא שפיר אי ס"ד דילפינן ש"ש מכרוהו ב"ד ממוכר עצמו לישראל אמאי קאמר ומה מי שאינו נגאל באלה ניליף מכרוהו ב"ד ממוכר עצמו דפשיטא לן מריבויא דיגאלנו אע"כ דר' לא דריש ש"ש ישראל מישראל והיינו דמקשינן לעיל למאן דלית ליה האי ש"ש קנין כסף מנ"ל דישראל מעכו"ם לא ילפינן דמסברא הוי איפכא ומשני דילפינן מוכי תשיג ואע"ג דישראל מעכו"ם הוא אפ"ה ילפינן שפיר משום דהקישא דוכי תשיג לא איצטריך אלא להכי לחוד דלענין גאולת קרובים ילפינן במוכר עצמו מריבויא דיגאלנו ומשני הש"ס דאדרבה יגאלנו מיעוטא הוא והא דאיצטריך תלתא מיעוטי יבואר לקמן בעזה"י. כך היה נראה בעיני לפרש. ובזה נתיישב לי מה שהקשה חתני המופלא נר"ו אסברת המקשה דהכא דאינו נגאל באלה היינו דוקא משום דלא ילפינן ש"ש וא"כ היאך הוי מתרץ ברייתא דלקמן דאף ע"ג דדריש ש"ש לענין השביח והכסיף אפ"ה פשיטא ליה דנמכר לישראל אינו נגאל באלה ואף שיש לתרץ דהתם מקמי דמסיק ג"ש קאמר הכי מ"מ שינוייא דחיקא הוא ולמאי דפרישית א"ש דלענין באלה איכא למימר דלא ילפינן נמכר לישראל מנמכר לעכו"ם דדוקא בעכו"ם יוצא באלה כדי שלא יטמע בין העכו"ם כקושית התוס' והכא ישראל מישראל איירי וכדפרישית כנ"ל אלא שהקדמונים לא כתבו כן ודו"ק:

    תוספות בד"ה אמאי קאמר כו' וא"ת כו' ניליף מוכי תשיג עכ"ל ואף ע"ג דשקלא וטריא דשמעתין ליישב סברת המקשה דלעיל דקאמר אלא למאן דלא יליף ש"ש מנ"ל והמקשה דלעיל לא אסיק אדעתיה ילפותא דוכי תשיג מ"מ מקשו התוספות שפיר אסוגיא דהכא דלא אסיק אדעתיה דיגאלנו לאחר א"כ היאך מפרש מילתא דרבי דממ"נ כיון דע"כ אית ליה לרבי או ג"ש דש"ש או הקישא דוכי תשיג דאל"כ קנין כסף במוכר עצמו מנ"ל וק"ל. מיהו בעיקר קושית התוספות נ"ל ליישב דדוקא אי אית ליה ג"ש דשכיר שכיר י"ל דנגאל באלה דאין ג"ש למחצה משא"כ בדרשה דוכי תשיג איכא למימר דלא אתא אלא בהא מילתא לחוד דנמכר בכסף ולא לענין יציאה דלא כתיב כלל בעליון ואדרבא כתיב עד שנת היובל יעבוד עמך:

    בא"ד וא"ת כו' הא אמר דסברא הוא במכרוהו ב"ד דליקנסיה משום דעביד איסורא כו' עכ"ל. ויש לדקדק מאי קושיא נהי דאמרינן לעיל דמכרוהו ב"ד דעביד איסורא איכא סברא דליקנסיה היינו דלגבי מוכר עצמו לישראל י"ל דמכרוהו ב"ד גרע טפי מה"ט אבל לגבי מוכר עצמו לעכו"ם מנ"ל דשייך האי סברא דהא מוכר עצמו לעכו"ם נמי עבד איסורא כדאמרי' לקמן הואיל ונעשה כומר לעבודת כוכבים ויש ליישב:

    בד"ה אמר קרא יגאלנו הקשה הר"ר מאיר כו' ומ"מ קשה דהא אמה העברייה מצינן למילף כו' עכ"ל. וליכא למימר דאדרבה מדאיצטריך באמה העברייה והפדה שמגרע מפדיונה ויוצאה משמע דאינה יוצאה באלה דאל"כ והפדה ל"ל וכן משמע קצת כאן מפרש"י ז"ל אלא שכבר כתבתי לעיל דוהפדה איצטריך בלא"ה לאשמעינן דכל היכא דלא מצי מגרע לה לא מקניא כלל ומש"ה לא מקניא בפרוטה. אלא דלכאורה יש ליישב קושית התוספות למאי דפרישית לעיל דשש שנים יעבוד ריבוייא הוא וא"כ אי לאו ג"ש דש"ש הוי ממעטינן נמי גאולת קרובים בפשיטות מהאי קרא דשש שנים יעבוד דמשמע דלעולם יעבוד ואינו יוצא באלה אבל מג"ש מקשה שפיר דאית לן לאוקמי ריבוייא דשש שנים לענין שאינו יוצא במיתת האדון לחוד אלא דהתוס' סברי כשיטת רש"י דלקמן דשש שנים יעבוד לאו ריבוייא הוא ושם אפרש אי"ה:

    בא"ד ומהר"י תירץ כו' והקשה מהרש"א ז"ל מסוגיא דלקמן דקאמר אליבא דרבי לא מיבעיא לן כו' ונראה ליישב דכיון דבעל האיבעיא סליק אדעתא מיהא דשייך דרשה דיגאלנו דאפילו לרבנן הוי פשיטא ליה האי דרשה אי לאו משום דמספקא ליה משום ג"ש דש"ש כדמשמע להדיא לקמן וכמו שאבאר שם משא"כ לרבי ניחא ליה טפי לאוקמי מילתא כפשטיה דלפי האמת אינו נגאל באלה כיון דאשכחן מיהא כמה תנאי דלית להו שכיר שכיר ועיין בחידושינו שם:

    שם בגמרא ומאן תנא דפליג עליה דרבי כו' ופרש"י דפליגי ואמרי דנמכר לעכו"ם יוצא בשש עכ"ל. ולמאי דפרישית אין זה מוכרע דאף דלית להו להני תנאי דפליגי דרשה דבאלה אכתי מצי סברי דנמכר לעכו"ם אינו יוצא בשש משום דדרשי במוכר עצמו ועבדך ולא מוכר עצמו והדר ילפי נמכר לעכו"ם ממוכר עצמו לישראל בהקישא דמוכי תשיג וכ"ש למאי דפרישית דאף מאן דאית ליה ג"ש דש"ש אית ליה נמי הקישא דוכי תשיג מדלא מקשינן לעיל ואידך הקישא דוכי תשיג ל"ל ויש ליישב וצ"ע:

    שם דתניא אם לא יגאל באלה רבי יוסי הגלילי כו' ונראה לי דלא משמע להנך תנאי לפרש סיפא דקרא דויצא בשנת היובל שיצא מיד העכו"ם עצמו הרי כבר נאמר משנת המכרו לו עד שנת היובל אלמא שאין רשאי העבד למכור עצמו אלא עד היובל ופשיטא דכשהגיע היובל שאנו מוציאין אותו מיד העכו"ם שישנו תחת ידינו ואי למדרש מיניה שאין אנו רשאין לבא בעקיפין על העכו"ם להוציאו קודם היובל אפשר דהנך תנאי ילפי מקרא דוחשב עם קונהו ידקדק עם קונהו וכ"ש לר"ע דאיירי הכא יליף בהדיא גזל עכו"ם דאסור בכל מקום מוחשב עם קונהו שלא יבא בעקיפין כדאיתא בהגוזל בתרא ומש"ה ע"כ משמע להו פשטא דקרא דאם לא יגאל באלה אלא בגאולה אחרת למר ע"י קרובים ולמר ע"י אחרים ויצא בשנת היובל מאותו שגאלו כן נ"ל ועיין בסמוך:

    4 more comments on this page.

    Penei Yehoshua on Kiddushin 15b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' דא"ק יגאלנו לזה ולא לאחר ע' יומא מ ע"ב תד"ה ועשהו חטאת:

    תוס' ד"ה אמר ובו' דלא כתיב בקרא בהדיא וכיוצא בזה ברכות כא ע"א ברש"י שם:

    Gilyon HaShas on Kiddushin 15b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Kiddushin, daf 15, Amud Bet, about 326 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “״וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה״ רַבִּי אוֹמֵר: בְּאֵלֶּה…”

    2. Segment 230 words

      Opens “שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא, וּמָה מִי שֶׁאֵינוֹ…”

    3. Segment 316 words

      Opens “וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ יָלֵיף ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״, אַמַּאי…”

    4. Segment 418 words

      Opens “אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לְעוֹלָם יָלֵיף…”

    5. Segment 537 words

      Opens “וּמַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי? רַבִּי יוֹסֵי…”

    6. Segment 638 words

      Opens “מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? אָמַר קְרָא:…”

    7. Segment 726 words

      Opens “אֶלָּא בְּהַאי קְרָא קָמִיפַּלְגִי: ״אוֹ דֹדוֹ אוֹ…”

    8. Segment 841 words

      Opens “רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר: מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו,…”

    9. Segment 918 words

      Opens “אִי הָכִי, ״בְּאֵלֶּה״ לְמָה לִי? אִי לָאו…”

    10. Segment 108 words

      Opens “אִי הָכִי, הֲדַר קוּשְׁיָא לְדוּכְתֵּיהּ. אֶלָּא, בִּסְבָרָא…”

    11. Segment 1132 words

      Opens “רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר: מִסְתַּבְּרָא גְּאוּלַּת אֲחֵרִים…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…”

    13. Segment 1316 words

      Opens “מַאן חֲכָמִים? רַבִּי הִיא, דְּמַפֵּיק לֵיהּ לְהַאי…”

    14. Segment 1414 words

      Opens “וְרַבִּי, הַאי ״וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל״ מַאי עָבֵיד…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Kiddushin 15b · Segment 12 — “אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Kiddushin 15b · Segment 5 — “…אָדָם – לְשִׁעְבּוּד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״בְּאֵלֶּה״ – לְשִׁעְבּוּד,…

    Original text

    ״וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה״ רַבִּי אוֹמֵר: בְּאֵלֶּה הוּא נִגְאָל, וְאֵין נִגְאָל בְּשֵׁשׁ.

    A Hebrew slave sold to a gentile can be redeemed by his relatives, as it is stated: “And if he is not redeemed by any of these, then he shall go out in the Jubilee Year” (Leviticus 25:54). Rabbi Yehuda HaNasi says: He can be redeemed only through these, i.e., the assistance of his relatives, and he is not redeemed after six years of labor.

    שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא, וּמָה מִי שֶׁאֵינוֹ נִגְאָל בְּאֵלֶּה – נִגְאָל בְּשֵׁשׁ, זֶה, שֶׁנִּגְאָל בְּאֵלֶּה – אֵינוֹ דִּין שֶׁנִּגְאָל בְּשֵׁשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּאֵלֶּה״ – בְּאֵלֶּה הוּא נִגְאָל, וְאֵין נִגְאָל בְּשֵׁשׁ.

    Rabbi Yehuda HaNasi elaborates: As I might have argued that one sold to a gentile should be released after six years. Could this not be derived through an a fortiori inference: If one who cannot be redeemed by these relatives, i.e., a Hebrew slave who was sold to a Jew, as he cannot be redeemed by his relatives, nevertheless is redeemed after six years of labor, is it not logical that this Hebrew slave sold to a gentile, who can be redeemed by these relatives, can likewise be redeemed after six years of work? Therefore, the verse states “by any of these,” to emphasize that one sold to a gentile can be redeemed only through these relatives, and he cannot be redeemed after six years.

    וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ יָלֵיף ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״, אַמַּאי קָאָמַר ״וּמָה מִי שֶׁאֵינוֹ נִגְאָל בְּאֵלֶּה״? נֵילַף ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״!

    The Gemara explains the proof: And if it enters your mind that Rabbi Yehuda HaNasi derives the verbal analogy between “hired worker” and “hired worker,” why does he say: If one who cannot be redeemed by these, with regard to one who is sold to a Jew? Let him derive that halakha from the case of one sold to a gentile, through the verbal analogy between “hired worker” and “hired worker.” The term “hired worker” is used in reference to one sold to a gentile as well: “As a hired worker year by year he shall be with him” (Leviticus 25:53), and accordingly one can say that even one sold to a Jew can be redeemed by his relatives. The fact that he does not accept this claim indicates that Rabbi Yehuda HaNasi rejects the verbal analogy between “hired worker” and “hired worker.”

    אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לְעוֹלָם יָלֵיף ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״, וְשָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר קְרָא ״יִגְאָלֶנּוּ״ – לָזֶה, וְלֹא לְאַחֵר.

    Rav Naḥman bar Yitzḥak said: This proof can be refuted, as one can say that actually Rabbi Yehuda HaNasi does derive the verbal analogy between “hired worker” and “hired worker,” and it is different here, with regard to one sold to a gentile, as the verse states: “Either his uncle or his uncle’s son may redeem him” (Leviticus 25:49). This emphasis of “him” teaches that redemption is an option only for this slave and not for another type of slave.

    וּמַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי? רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְרַבִּי עֲקִיבָא. דְּתַנְיָא: ״לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה״ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״בְּאֵלֶּה״ – לְשִׁחְרוּר, בִּשְׁאָר כׇּל אָדָם – לְשִׁעְבּוּד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״בְּאֵלֶּה״ – לְשִׁעְבּוּד, בִּשְׁאָר כׇּל אָדָם – לְשִׁחְרוּר.

    With regard to the dispute itself the Gemara inquires: And who is the tanna who disagrees with Rabbi Yehuda HaNasi with regard to this? It is Rabbi Yosei HaGelili and Rabbi Akiva. As it is taught in a baraita concerning the verse: “And if he is not redeemed by any of these” (Leviticus 25:54), that Rabbi Yosei HaGelili says: The expression “by any of these” indicates that redemption by one’s relatives is to freedom, i.e., one becomes an entirely free man. But if a slave is redeemed by anyone else who pays the gentile master, it is to slavery. The redeemed slave becomes indentured to his redeemer until he repays the cost of his redemption through his work. Rabbi Akiva says the opposite: By these relatives he is redeemed to slavery, whereas if he is redeemed by anyone else, it is to freedom.

    מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? אָמַר קְרָא: ״אִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה״ – אֶלָּא בְּאַחֵר – ״וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל״. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״אִם לֹא יִגָּאֵל״ – אֶלָּא – ״בְּאֵלֶּה״, ״וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל״. וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? מִידֵּי ״אֶלָּא בְּאֵלֶּה״ כְּתִיב?

    The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Yosei HaGelili? The verse states concerning a redeemed slave who is emancipated: “If he is not redeemed by any of these” relatives; but if he is redeemed by another, “then he shall go out in the Jubilee Year,” not earlier, as he becomes enslaved to him. And Rabbi Akiva says: “If he is not redeemed” in any other manner but only “by any of these,” “then he shall go out in the Jubilee Year,” i.e., if he is redeemed by relatives, he is emancipated only at the close of Yom Kippur of the Jubilee Year. By contrast, if he is redeemed by others he is emancipated immediately. And how does Rabbi Yosei HaGelili respond to this claim? He would ask: Is it written: Only by any of these?

    אֶלָּא בְּהַאי קְרָא קָמִיפַּלְגִי: ״אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ״ – זוֹ גְּאוּלַּת קְרוֹבִים, ״אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ״ – זוֹ גְּאוּלַּת עַצְמוֹ, ״וְנִגְאָל״ – זוֹ גְּאוּלַּת אֲחֵרִים.

    Rather, as this suggested interpretation of the verse by Rabbi Akiva is clearly problematic, the Gemara retracts the previous explanation of the dispute and instead says that they disagree with regard to the precise meaning of this verse: “Either his uncle or his uncle’s son may redeem him, or any that is near of kin unto him of his family may redeem him; or if he becomes rich, and he is redeemed” (Leviticus 25:49). “Either his uncle or his uncle’s son may redeem him”; this is the redemption performed by relatives. “Or if he becomes rich” ; this is redemption by himself. “And he is redeemed”; this is redemption by other people.

    רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר: מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו, שְׁדִי גְּאוּלַּת קְרוֹבִים אַגְּאוּלַּת עַצְמוֹ, מָה גְּאוּלַּת עַצְמוֹ לְשִׁחְרוּר – אַף גְּאוּלַּת קְרוֹבִים לְשִׁחְרוּר. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: מִקְרָא נִדְרָשׁ לְאַחֲרָיו, שְׁדִי גְּאוּלַּת אֲחֵרִים אַגְּאוּלַּת עַצְמוֹ, מָה גְּאוּלַּת עַצְמוֹ לְשִׁחְרוּר – אַף גְּאוּלַּת אֲחֵרִים לְשִׁחְרוּר.

    Rabbi Yosei HaGelili maintains: A verse is interpreted homiletically based on its juxtaposition to the verse immediately preceding it. Therefore, one should cast, i.e., compare, the case of redemption performed by relatives to the case of redemption performed by himself: Just as redemption performed by himself leads to complete freedom, so too, redemption performed by relatives leads to freedom. And Rabbi Akiva maintains that a verse is interpreted homiletically based on its juxtaposition to the verse immediately after it. Therefore one should cast the case of redemption performed by others to the case of redemption performed by himself: Just as redemption performed by himself is to freedom, so too, redemption performed by others is to freedom, whereas if he is redeemed by his relatives, he becomes enslaved to them.

    אִי הָכִי, ״בְּאֵלֶּה״ לְמָה לִי? אִי לָאו ״בְּאֵלֶּה״ הֲוָה אָמֵינָא מִקְרָא נִדְרָשׁ בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו, וְהַכֹּל לְשִׁחְרוּר.

    The Gemara asks: If so, that this is their dispute, why do I need the phrase “by any of these,” according to both Rabbi Yosei HaGelili and Rabbi Akiva? The Gemara answers: If it were not for the phrase “by any of these,” I would say that a verse is interpreted homiletically based on its juxtaposition to the verse immediately preceding it as well as to the verse immediately after it, and therefore in every manner in which he is redeemed it is to freedom. The phrase “by any of these” limits this freedom either to relatives or other people, according to the respective opinions of Rabbi Yosei HaGelili and Rabbi Akiva.

    אִי הָכִי, הֲדַר קוּשְׁיָא לְדוּכְתֵּיהּ. אֶלָּא, בִּסְבָרָא קָמִיפַּלְגִי:

    The Gemara asks: If so, that the different opinions are based on the phrase “by any of these,” then the difficulty with the opinion of Rabbi Akiva, that the verse does not say: If he is not redeemed in any other manner but only by any of these, has returned to its place, i.e., it is still valid, as this phrase indicates that Rabbi Yosei HaGelili’s interpretation of the verse is correct. Rather, Rabbi Yosei HaGelili and Rabbi Akiva disagree with regard to reason. Their dispute is a matter of logic and does not concern textual interpretation.

    רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר: מִסְתַּבְּרָא גְּאוּלַּת אֲחֵרִים לְשִׁיעְבּוּד, דְּאִי אָמְרַתְּ לְשִׁחְרוּר, הֲווֹ מִימַּנְעִי וְלָא פָּרְקִי לֵיהּ. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: מִסְתַּבְּרָא גְּאוּלַּת קְרוֹבִים לְשִׁיעְבּוּד, דְּאִי אָמְרַתְּ לְשִׁחְרוּר, כׇּל יוֹמָא וְיוֹמָא אֲזַל וּמְזַבֵּין נַפְשֵׁיהּ.

    The Gemara elaborates. Rabbi Yosei HaGelili maintains: It stands to reason that redemption performed by others is to slavery, as, if you say it is to freedom, they will refrain and will not redeem him. If the slave is required to serve them, and they incur no financial loss, they will redeem him. And Rabbi Akiva maintains: It stands to reason that redemption performed by relatives is to slavery, as, if you say it is to freedom, each and every day he will go and sell himself over and again, relying on his relatives to free him.

    אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְרַבִּי עֲקִיבָא, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: הַכֹּל לְשִׁחְרוּר.

    Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili and Rabbi Akiva, who hold that a slave is not invariably freed whenever he is redeemed from his gentile master. But the Rabbis say that in every case, when he is emancipated it is to freedom.

    מַאן חֲכָמִים? רַבִּי הִיא, דְּמַפֵּיק לֵיהּ לְהַאי ״בְּאֵלֶּה״ לִדְרָשָׁה אַחֲרִינָא, וּמִקְרָא נִדְרָשׁ בֵּין לְפָנָיו וּבֵין לְאַחֲרָיו.

    The Gemara inquires: Who are these Rabbis? It is Rabbi Yehuda HaNasi, who derives another exposition from this term “by any of these,” as stated above. And Rabbi Yehuda HaNasi maintains that a verse is interpreted homiletically based on its juxtaposition to the verse immediately preceding it as well as to the verse immediately after it. Consequently, the Hebrew slave of a gentile is emancipated regardless of whether he is redeemed by relatives or other people.

    וְרַבִּי, הַאי ״וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל״

    The Gemara asks: And Rabbi Yehuda HaNasi, what does he do with the verse: “And if he is not redeemed by any of these means, then he shall go out in the Jubilee Year” (Leviticus 25:54)? The Gemara answers: He requires this verse for that which is taught in a baraita with regard to the verse: “Then he shall go out in the Jubilee Year.” If the slave is not redeemed prior to this point in time he leaves his gentile master only in the Jubilee Year.