Talmud Builders

    Commentary page

    Ketubot 103b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Ketubot 103b

    Ketubot 103b. The full printed text of this folio side — 26 numbered segments, about 698 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    והושיבו ישיבה לעסוק בתורה:

    לאחר שלשים יום של פטירתי מיד ולא תהיו עסוקין בהספד:

    שמעון בני חכם הוא ולקמן פריך מאי קאמר:

    חנינא בר חמא ישב בראש הישיבה:

    סבור מינה משום טורח דבני כפרים דסמיכו לעיירות ואתו למספדיה כיון דחזו דקא אספדוהו בכרכין וקא אתו כולי עלמא מעיירות ומכפרים אמרי משום יקרא הוא דקאמר:

    יומא דאשכבתיה יום פטירתו:

    צריכא למימר דר"ג דבכור הוי נשיאה:

    לך ולמטלעתך פסח היה כדאמרינן בעלמא (סוכה דף נג.) לוי אחוי קידה ואטלע:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Ketubot 103b · Sefaria

    Tosafot

    מזומן לחיי העולם הבא תימה והלא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ופירש הרב ר' מאיר כל היכא דאמר מזומן לחיי העולם הבא היינו בלא דין ובלא יסורין:

    אותו היום שמת רבי בטלה קדושה שהיו קורין אותו רבינו הקדוש והא דתניא בשילהי סוטה (דף מט.) משמת ר' בטלה ענוה ויראה י"ל קדושה בכלל והרב רבי חיים כהן היה אומר אילמלי הייתי כשנפטר ר"ת הייתי מטמא לו דהאי בטלה קדושה דקאמר הכא היינו קדושת כהונה וכן מוכח מדקאמר אותו היום משמע אותו היום דוקא ותו לא ובהדיא אמר בירושלמי דמס' ברכות בפ' מי שמתו דכשמת רבי אמרו אין כהונה היום ואין נראה לרבי דכמדומה לרבי דהתם מיירי בטומאת בית הפרס דרבנן אבל טומאה דאורייתא לא:

    Tosafot on Ketubot 103b · Sefaria

    Ritva

    איכא דגרסי יום שמת ר' בטלה קדושה ולא כפשוטה דא"כ הוה ליה למימר משמת ר' בטלה קדושה דכל אנהו בסוף מסכת סוטה ועוד דהתם קתני משמת ר' בטלה ענוה ויראת חטא ולא אמר קדושה. ויש גורסין בטלה כהונה והכל ענין אחד הוא דה"פ דבטלו קדושה של כהונה שע"י שנטמאו כהנים במיתתו שהכל מטמאין לנשיא וכמו שפי' הר"ן ז"ל והרא"ש ז"ל. ובירושלמי אמר בתוך יהודה נשיאה אבדין ר' ינאי אין כהונה ביו' מהו שיטמא כהן לרבו וכו' עד ר' אסי נטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין אמר להן ר' מנא חדא מתרתי לא פלטה מבטן אם אבילים אתם הוה למה אכלתם בשר ושתיתם יין ואם אין אבילים אתם למה נטמאתם ע"כ:

    Ritva on Ketubot 103b · Sefaria

    Meiri

    מי שהוא זקן וחכם ובן מעלה ראוי לו להוכיח בני דורו ולהורות להם דרך ישרה וכל שכן שאם הוא חולה ומרגיש בעצמו שהוא הולך לבית עולמו ראוי לו לסדר עניניו ולחלק כתרו לבניו כפי הראוי להם לפי ענינם והוגן שלהם ולעולם יהא מניח כתרו הגדול לגדול ואפילו היה אחד משאר בניו חכם יותר ממנו הואיל ומכל מקום הגדול ראוי לכך והוא שאמר רבינו הקדוש גמליאל בני נשיא שמעון בני חכם ר"ל אב בית דין ואע"פ שהיה רבן שמעון ממלא מקומו יותר מרבן גמליאל הואיל ואף הוא היה ממלא מקומו מיהא ביראת חטא הניח לו כתרו המסוים לו וכן ראוי לו לסדר בישיבתו מי ישב בראש במקומו אחריו והוא שאמר על אחד חנניא בן חמא ישב בראש ואעפ"כ אם היה תלמיד חשוב בין שאר התלמידים גדול ממנו וראוי לכך לא יקבל זה אע"פ שהרב ייחדו לכך והוא שאמרו אעפ"כ לא קבל עליו ר' חנינא מפני שהיה ר' אפס גדול ממנו שתי שנים ומחצה אלא שמאחר שמינהו הרב אם רצה שלא להיות כפוף לו ושלא לילך לישיבתו עם שאר התלמידים אלא שיקבע ישיבה לעצמו עם תלמיד אחד עמו או שנים רשאי והוא שאמרו יתיב ר' אפס ויתיב ר' חנינא אבראי ואתא לוי ויתיב גביה ואחר שחלק כתריו לבניו לפי הראוי להם ראוי לו שימסור לכל אחד מהם דברי הנהגתו והוא שאמרו אמר להם לבני קטן אני צריך נכנס ר' שמעון אצלו ומסר לו מסורות חכמה ר"ל הדרכים שהחכם ואב בית דין ראוי להתנהג בהם ואמר להם לבני גדול אני צריך נכנס רבן גמליאל אצלו ומסר לו סדר נשיאות לומר נהוג נשיאותך ברמים וזרוק מרה בתלמידים שכל שהוא צריך להיות פרנס ומנהיג צריך שתהא אימתו מוטלת ושלא יקל בכבוד עצמו לכבוד שום אדם כמו שביארנו ענינים אלו בארכה בילדותנו בחבור התשובה ואע"פ שהיו משבחים שפלות הרוח אף במלכים כמו שאמרו את יראי י"י יכבד זה יהושפט מלך יהודה שכשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי ומרי תירצו בגמרא הא בצנעא הא בפרהסיא ואם רצה לנהוג שררה בעצמו לצוות שלא להספידו במקום שאינו הגון רשאי והוא שאמרו אל תספדוני בעירות ואמרו עליה משום יקרא הוא דקאמר ובתלמוד המערב אמרו בה מפני המחלקת ונראה לי בפירושו שהכרכים יקנאו עליהם אם יהיו מספדין בפני עצמן לא יבאו בכרכים להתערב עמהם בהספד ולעולם אל ימשכו הספדו בבטול מדרש יותר משלשים יום שאין לנו יותר גדול ממשה רבינו ע"ה שנאמר ויבכו בני ישראל שלשים יום ומכל מקום רצו משלשים ואילך להספידו בשעות קבועות עד שלא יתבטלו מבית המדרש מצד ההספד עושין כל שנים עשר חדש והוא שאמרו כל תלתין יומין ספדי ביממא ובליליא מכאן ואילך ספדי ביממא וגרסי בליליא עד דספדי תריסר ירחי שתא:

    ומה שנתגלגל כאן בדין כללא ר"ל עטרה של כלה אם אסור בשבת ומחשש דילמא שלפא ומחויא אם מותר ושלא נחוש לכך כבר ביארנוהו במסכת שבת פרק במה אשה נ"ט ב':

    יראה מסוגיא זו שהכהנים מיטמאין לכבוד נשיא ממה שאמרו יום שמת ר' בטלה כהנה ואע"פ שגדולי הרבנים גורסין בטלה קדשה ולומר שמשמת ר' בטלה קדשה מן העולם אין נראה כך שאם כן כשאמרו במסכת שוטה מ"ט א' משמת ר' בטלה ענוה היה להם לשנות גם כן בטלה קדשה אלא ודאי מדין טומאה נאמרה והוא שאמרו בתלמוד המערב שבמסכת נזיר מהו שיטמא כהן לכבוד נשיא כד דמך ר' יהודה נשיאה אכריז ר' ינאי אין כהנה היום מהו שיטמא כהן לכבוד רבו נשמעינה מן הדה ר' ינאי זעירא דמך חמוי הוא הוה חמוי והוא הוה רביה אתא שאיל לר' יוסה ואסר ליה שמע ר' אחא אמר יטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין אמר להון ר' מונא חדא מתרתי לא פלטא מנכון אם אבלים למה אכלתם בשר ושתיתם יין אם אי אתם אבילים למה נטמאתם:

    Meiri on Ketubot 103b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אותו היום כו' שהיו קורין אותו רבינו הקדוש כו' י"ל קדושה בכלל עכ"ל וכמסקנא דלעולם לא תיפוך וק"ל:

    בא"ד והרר"ח כהן כו' היינו קדושת כהונה כו' עכ"ל דהשתא ניחא דלא חשיב התם נמי בטלה קדושה דבענין אחר איירי לענין קדושת כהונה שבאותו יום אבל בטלה ענוה ויראה דקאמר היינו מדות היראה וענוה קאמר וק"ל:

    Chidushei Halachot on Ketubot 103b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    שמעון בני חכם אב"ד חנינא בר חמא ישב בראש שתמנו אותו ראש ישיבה. משום טירחא לפי שעיירות מצויות סמוכות זו לזו ואי הוו ספדי ליה רבנן דאזלי אחר מיטתו בכל עיר ועיר הוה טריחא להו מילתא אבל כרכין רחוקין זה מזה ולקמן מפרש רבי בצפורי הוה בשעת פטירתו ומקום קברו היה מוכן לו לבית שערים והוליכוהו מצפורי לבית שערים ל"א סבור מינה משום טירחא דבני כפרים דסמיכי לעיירות ואתו התם למספדיה כיון דקא חזו דקא אספדוהו בכרכים וקא אתו כולי עלמא מעיירות ומכפרים אמרי משום יקרא הוא דקאמר לפי שהיו מספידים אותו ברב עם בכרכים יותר מן העיירות ואית ספרים דכתיב בהו משום זילותא הוא דקאמר ואין הדבר ראוי לצדיק כמותו לספדו במיעוט בני אדם. רש"י ז"ל במהדורא קמא: וז"ל הראב"ד ז"ל אל תספדוני בעיירות כלומר לבני הישיבה קאמר. סבור מינה משום טירחא דעיירות כלומר כדי שלא יהא להם טורח להביא מן הכרכין חלילין ומקוננות לפי שאין מצויות בעיירות כיון דקא חזו דספדו בכרכין ואתו כ"ע למספד אמרי ש"מ משום יקרא הוה כלומר כדי שיבאו כל העולם לספדו כי יודע היה שיתקבצו שם אותו יום כלם דאי משום טירחא אדרבה יש להם טורח יותר כשעומדים חוץ לבתיהם ומביאין מזונותיהם וצערי לינה ע"כ:

    ביממא ובליליא במצותו של ר' ההוא כובס דכל יומא בחלי ההוא יומא דנח נפשיה כיון ששמע כובס בת קול דאמרה הכי. רש"י במהדורא קמא: וגרסינן בירושלמי ר' נתן בשם ר' מנא מעשה נסים נעשו באותו היום ערב שבת היה ונכנסו כל העיירות להספידו ואישרוניה תמני עשרי כנסיות ואתוני' לבית שרייה ותלא לון יומא עד שהיה כל אחד ואחד מגיע לביתו וממלא לו חבית של מים ומדליק את הנר כיון ששקעה חמה קרא הגבר שריין מציקין אמרין דלמא דחלינן שבתא אתא בת קול ואמרת להון כל מי שלא נתעצל בהספידו של רבי יהא מבושר לחיי העולם הבא בר מן קצרא כיון דשמע כן סליק לאיגרא וטליק גרמי' ומית נפקת ברת קלא ואמרת ואף קצרא ע"כ. והשתא ניחא שהרג הכובס את עצמו מדעת משום דחילל שבת ולא נתעסק בהספידו ולהכי סליק לאיגרא ונפל לאגמא ומית דהיינו סקילה כדין המחלל שבת. וכן שמעתי מפי' הר' קלונימוס ז"ל בירושלים תו':

    אמר לוי צריכא לומר לר' דרבן גמליאל דבכור הוא דלהוי נשיא ולמטלעתך הקפיד ר"ש והשיב לו דרך גנאי דודאי היה צריך לומר לו לפי שאני גדול ממנו בחכמה ומשום דלוי היה צולע אמר לו הכי כדאמרינן התם לוי אחוי קידה ואיטלע. רש"י ז"ל במ"ק. ונראה דמשום כבוד אביו דלא לימא דאמר מילתא יתירתא הוא דהשיב ר"ש כן וגם לא הויא מילתא דגנאי כולי האי דהא לא איטלע אלא משום דאחוי קידה דהיינו לימוד תורה כנ"ל. וקא מתמה תלמודא מאי קשיא לר"ש בר' כלומר אמאי קפיד אמילתיה דלוי הא לוי קרא קאמר ומשני מ"ה קא קפיד ר"ש דיהורם ממלא מקום אבותיו אבל ר"ג לא הוה ממלא מקום אבותיו כר"ש אחיו ורבי מ"ט עבד הכי שצוה למנותו נשיא כיון דלא הוה ממלא מקום אבותיו ומשני נהי וכו' ואית דגרסי הכי קרא קאמר ומשני משום בניו של ר"ג דלהוו נשיאים בתריה אצטריך ליה לרבי למימר. לא קבל ר' חנינא דלמניוהו ראש ישיבה מפני שהיה ר' אפס חכם. באבראי חוץ מבית המדרש לפי שלא היה רוצה להיות כפוף לו לר' אפס ויתיב לוי גבי דר' חנינא אבראי משום כבוד דר' חנינא. למיתב גביה מאבראי דאיהו לא בעי נמי למיכף ליה לר' חנינא ומתוך שראה עצמו יחידי מבחוץ הלך לו לבבל והיינו דאמרי ליה לרב במ' שבת דהוה קאי בבבל. לוי ארוך הוה. כלילא עטרה של כלה וכו' אמר רב ש"מ וכו' מיכף הוה כייף ליה ומשום כבודו דר' חנינא הוה יתיב אבראי ואלו הוה ר' אפס קיים הוה כייף ליה ולא הוה אתי להכא. כיון דאמר רבי בשעת פטירתו והא הוה ר' חייא בשעת פטירתו של ר' וליפקוד רבי עלויה דלמנוהו ראש ישיבה. קברו של ר' ארונו של רבי. הוריד על ר' דמעות איפוך אמר ר' אני ראיתי קברו של ר' חייא וכו' בטלה קדושה כדאמרינן בעלמא ר' לא הכניס ידו תחת אבנטו מעולם. רש"י במהדורא קמא: וז"ל הרא"ש ז"ל בתוספותיו בטלה קדושה שהיו קורין אותו רבינו הקדוש והיינו דתניא בשילהי סוטה משמת רבי בטלה ענוה ויראה וקדושה בכלל והר"ר חיים כהן היה אומר אלמלי הייתי כשנפטר רבי הייתי מטמא לו וכו' ובהדיא איתא בירושלמי דמס' ברכות דפ' מי שמתו כשמת רבי אמרו אין כהונה היום ולא נהירא דמוכח התם דמיירי לענין טומאת בית הפרס דרבנן אבל טומאה דאורייתא לא ורבינו נסים פי' כהנים נטמאו במיתתו שהכל חייבים לטמא לנשיא וכן פירש הראב"ד ז"ל ע"כ: סימן יפה לו בכולהו לא ידענא טעמא בר מערב שבת ומוצאי יום הכיפורים בע"ש משום דבעת מנוחה מת וקא מעייל לאלתר במנוחה וקא מינצל מחבוט הקבר. במוצאי יום הכיפורים נמחלו עונותיו ביום הכפורים וסימן יפה לו. סבר ר"ל לא אפגריה לא אבטלנו ממצות דראש הישיבה מתעסק הוא בצרכי צבור ואינו פנוי לעסוק תדיר במצות. ואריכנא מגלתא ומתקן אני קלפים לכתוב בהן ה' חומשי תורה. לא תהא כזאת שלא אמר דבר זה מעולם. אמר להם רבי לחכמים סדרי חכמים לנהוג עצמו בחכמה כאב. נהוג נשיאותך ברמים שתהא יושב בין הגדולים כעין המלך שישב במלכותו וגדולי מלכותו סביבותיו והוא מתפאר בהם וזרוק מרה אימה שתהא אימתך מוטלת עליהם כלומר לא תהא גס לתלמידים אלא עמוד בכבודך והטל אימתך עליהם. ר' מוטל בחליו בצפורי ומקום קברו קנוי ומוכן לו בבית שערים. רש"י ז"ל במהדורא קמא. וקבלה בידו שקברו בצפורי ואני זכיתי והייתי על קברו. ואפשר דאף על גב דמקום קברו קנוי לו בבית שערים לפי שנפטר בצפורי והיה ערב שבת כדאמרינן בירושלמי וכדכתיבנא לעיל לא נקבר אלא בצפורי ולא נפרש כמו שפירש רש"י במהדורא קמא לעיל גבי משום טירחא כלישנא קמא עיין לעיל:

    Shita Mekubetzet on Ketubot 103b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    והושיבו ישיבה לאחר שלשים יום דלא עדיפנא ממשה רבינו כו' יש לדקדק מה הוצרך רבי לצוות על ככה ניחזי היכי נהוג בנשיאים שעמדו קודם רבי דודאי לא נהגו בהם נמי אבילות יותר משלשים יום מה"ט גופא דלא עדיפו ממשה רבינו ועוד אמאי לא מייתי מקרא דאהרן דכתיב ביה נמי ויבכו אותו שלשים יום ונלע"ד משום דאיתא בפ' הניזקין מימות משה עד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום א' ובשביל זה רצו למיעבד ביה מילתא יתירתא להספידו יותר ואי משום דמשה גופא נמי לא אשכחן ביה יותר משלשים יום אפשר דמשום הא לא איריא דהתם משום שכינה דמיד לאחר שלשים נתייחד הדיבור ליהושע כדכתיב בהדיא ואין השכינה שורה מתוך עצבות אבל לעולם דאי לאו האי טעמא שייך למיעבד ליה נמי מלתא יתירתא כיון שהיה תורה וגדולה במקום א' מש"ה הוצרך רבי לצוות דאפ"ה אין רשאין להספידו יותר ויליף לה מקרא יתירא דכתיב במשה ויבכו אותו שלשים יום ובלא"ה הוי ידעינן לה מקרא דכתיב באהרן אע"כ דעיקר קרא לאיסורא דאין רשאי להספידו יותר משלשים יום כדאיתא בגמרא דמועד קטן מכאן ואילך אמר הקב"ה אל תהיו רחמנים יותר ממני ואיתא נמי במדרש דיהושע היה רוצה להתאבל יותר ואמר לו הקב"ה עד מתי אתה מתאבל והולך כן נ"ל ודו"ק:

    שם מאי קשיא ליה הא קרא קאמר ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור. הא דמקשה הכא בפשיטות אע"ג דודאי עיקר מילתא דר' שמעון בר רבי דאמר צריכא לך כו' היינו משום שהיה גדול מאחיו בתורה והא מילתא לא אשכחן ביהורם מ"מ משמע להמקשה דע"כ ביהורם נמי הכי הוה מדאיצטריך למיהב טעמא כי הוא הבכור אלמא דאי לאו שהיה בכור הוי מוקי לזוטרא מקמי קשישא כיון שאחיו של יהורם היה גדול ממנו ואהא משני שפיר דנהי דאחיו של יהורם היה גדול ממנו ואפילו הכי כיון דממלא מקום אבותיו ממש הוי תו לא קפדינן במה שאחיו גדול ממנו משא"כ בר"ש בר רבי שלא היה ממלא מקומו ממש א"כ ס"ד דאזלינן בתר חכמה מי שהוא גדול כן נ"ל לכאורה והכי משמע בסוגיא בפ"ק דכריתות אלא דמל' רש"י ז"ל בד"ה ההוא ממלא מקום אבותיו לא משמע כן דמפרש ביהורם שאין באחיו גדול ממנו ולפ"ז צריך לפרש בענין אחר דהמקשה הוי סובר דודאי אחיו של יהורם גדול ממנו כיון דאשכחן דיהורם רשע הוי ומשני הש"ס דבהאי שעתא מיהא ממלא מקום אבותיו הוי וכמ"ש מהרש"א ז"ל בח"א וכן מבואר להדיא בתוס' ישנים בפ"ק דכריתות אלא דאכתי קשה להאי פירושא א"כ כי הוא הבכור למה לי לכך נ"ל לפרש בכוונת רש"י ז"ל איפכא דמה שכתב שאין באחיו של יהורם גדול ממנו היינו בחכמה ובהא הוי ממלא מקום אבותיו אבל ביראת חטא היה אחיו גדול ממנו דאשכחן ביהורם דרשע הוי ואפ"ה נתן לו המלוכה כיון שהוא בכור סגי ליה בחדא מילתא שיהא גדול מאחיו או בתורה או בחכמה וכדמסקינן נמי בר"ג גופא דבמה שממלא מקום אבותיו ביראה סגי כיון שהוא בכור אע"ג דר"ש אחיו גדול ממנו בחכמה וה"ה נמי איפכא היכא שממלא מקום אבותיו בחכמה סגי כדאשכחן ביהורם כן נראה לי נכון ודו"ק ועיין בסמוך:

    שם והא הוי ר' חייא אע"ג דבסמוך משמע דר' חנינא היה בעל פילפול יותר מר' חייא וקי"ל בישיבה הלך אחר החכמה מ"מ אפשר דפשיטא לתלמודא דר' חייא הוי סיני טפי דסיני היינו מי שהוא בקי בברייתות ור"ח סידר הברייתות ובהוריות שלחו מתם הכל צריכין למרי חיטי וסיני עדיף וכ"ש הכא דר' חייא היה גדול במעשים מהאי גופא דמנצי בהדי ר' חנינא ובפ' הפועלים קאמר רבי גופא גדולים מעשה חייא ואמר ליה ר"ש בריה אפילו ממר א"ל אין ואמרי' נמי התם שהראו לר' זירא בחלום דר' חנינא תקוע אצל ר' חייא אלמא דר"ח גדול מר' חנינא ומש"ה מקשה הכא בפשיטות כן נראה לי:

    תוספות בד"ה אותו היום שמת רבי בטלה קדושה שהיו קורין אותו רבינו הקדוש עכ"ל. נראה שכתבו כן לפי מאי דמשנינן איבעית אימא לא תיפוך משא"כ להאי שינויא דמשנינן איפוך לא שייך לומר כן ואפשר דאפ"ה שפיר קאמר רבי משמת רבי חייא בטלה קדושה כיון דרבי גופא אמר לר"ש בריה דגדולים מעשה חייא אפילו ממני דאף דאפשר דדרך ענוה קאמר כמו שפירש מהרש"א ז"ל בפ' הפועלים בח"א ומוכח לה מהא מילתא גופא דרבי היה גדול אף מר' יוסי מדקרי ליה רבינו הקדוש מ"מ ה"נ קאמר דרך ענוה דמשמת רבי חייא בטלה קדושה והיינו לגבי דכ"ע לבר מדידיה שלא היה רוצה לגלות כן נ"ל:

    Penei Yehoshua on Ketubot 103b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' כשהיה רואה ת"ח בילקוט מלכים ב' א' סי' רכ"ד אית' תנא דבי אליהו מ"מ זכה אליהו ז"ל שהחיה את המת לפי שעשה וכו' וכשהיה רואה ב"א צדיקים היה מגפפן ומחבקן ומנשקן:

    Gilyon HaShas on Ketubot 103b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    דְּלָא עֲדִיפְנָא מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, דִּכְתִיב (דברים לד, ח) "וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם". והא דהספידוהו אחר כך י"ב חודש זה ההספד עשו החכמים לבדם ולא כללות הציבור והוא לא צוה אלא על הציבור. והרב עיון יעקב ז"ל דקדק דאמאי לא קאמר גם כן מאהרן דכתיב ביה גם כן דהספידוהו שלשים יום? ואין זה דקדוק כלל, דזכר משה רבינו ע"ה שהיה גדול יותר ולמה צריך שיזכיר גם את אהרן?! ובשער הגלגולים מפורש דרבינו הקדוש היה מבחינת משה רבינו ע"ה עיין שם. ולפי זה שפיר אמר לא עדיפנא ממשה רבינו ע"ה ולכן אמרו בסנהדרין (סנהדרין לו.) מימות משה רבינו ע"ה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד.

    סָלִיק לְאִיגְרָא וְנָפַל לְאַרְעָא וּמִית קשא מי התיר לו לאבד עצמו בידים? ואין לתרץ כמו שכתב מורנו הרב יוסף מטראני ז"ל שהביאו בפתח עינים, שהפיל עצמו על שחלל שבת דהוא היה עוסק במלאכה עד חצי הלילה ששקעה חמה ואיסור שבת בסקילה. דגם כן בזה לא יגהה מזור! חדא דשוגג הוה ועוד אפילו איסור שוגג ליכא כיון דבאמת לא שקעה חמה ובהיתר עבד ומה שנצטערו ישראל היינו משום חששה בעלמא ומי התיר לו לאבד עצמו בידים? וידוע דאותו כובס היה חכם גדול ובעל תורה וכנזכר בגמרא. ונראה לי בס"ד הוא לא הפיל עצמו מגג גבוה הרבה וגם נזהר היה שיפול על רגליו באופן שלא ימות ורק יהיה לו שבר רגל לכפרה על זה שלא הלך עם המלווים את רבינו הקדוש אמנם מן השמים סבבו שנפל אחורנית ונשברה מפרקתו! וטעם זה ידוע לפני הקדוש ברוך הוא וכבר נאמר על עלי (שמואל א' ד, יח) וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת, וכן קרה לו בנפילתו ונמצא הוא לא נתכוון להמית עצמו בידים.

    "שִׁמְעוֹן בְּנִי חָכָם", מַאי קָאָמַר עיין מהרש"א. ונראה לי בס"ד הכי קשיא ליה אם נאמר חכם דנקיט הכא הוה על איזה מינוי וכמו שאמרו בסוף הוריות על רבי מאיר חכם לא הוה ליה לאקדומי ברישא, והכי הוה ליה למימר גמליאל בני נשיא שמעון בני חכם דודאי מינוי הנשיאות הוא גדול מכל המינויים ולכן משני הכי קאמר אף על פי ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא. והנה בודאי מה שאמר 'שִׁמְעוֹן בְּנִי חָכָם' עשה לו מין מינוי בזה דהא קאמר מסר לו סדרי חכמה וצריך להבין מה המינוי של חכם, דאם נאמר ראש ישיבה זה אינו דהא קאמר רבי 'חֲנִינָא בַּר חָמָא יֵשֵׁב בָּרֹאשׁ'? ונראה לי דהיה מנהגם למנות חכם על דיני איסור והיתר שיהיה הוא המורה כל הלכות איסור והיתר כמו דממנים אבית דין לדיני ממונות ולזה קורין אותו בשם 'חָכָם' בסתם.

    מַאי קַשְׁיָא לֵיהּ? הָא קְרָא קָאָמַר (דברי הימים ב' כא, ג) "וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר" וכו'. מקשים אמאי לא הקשה מפסוק נביאים מלכים א' דכתיב (מלכים א' ב, כב) וְשַׁאֲלִי לוֹ אֶת הַמְּלוּכָה כִּי הוּא אָחִי הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי? ונראה לי בס"ד התם לא אתעביד מעשה בהכי אלא אדרבה אתעביד בהפך שהמליך דוד המלך ע"ה את הקטן והכי קאמר יש צד פתחון פה לשאלה זו מה שאין כן הכא גבי יהושפט עביד מעשה רב בהכי משמע דהכי הלכתא. ואין להקשות דהוה ליה למימר פסוק מן התורה (בראשית מט, ג) רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז ותרגם אנקלוס מפי רבי אליעזר ורבי יהושע לָךְ 'הֲוָה חָזֵי לְמִסַּב תְּלָתָא חוּלָקִין בְּכֵירוּתָא כְּהֻנְתָּא וּמַלְכוּתָא'? כיון דלא אתמר בפירושא אלא מדרשא דדרשי אין עז אלא מלכות דכתיב וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ (שמואל א' ב, י) לא קשיא ליה מהא.

    צְרִיכָא לָךְ וּלְמִטְלָעָתָךְ קשא מטלעתיה מאן דכר שמא הכא? וחלילה לנו לחשוב שנתכוון לבזותו! ונראה לי בס"ד דאמרו בגמרא (מגילה כב:) לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים ואיטלע! ומנו? לוי! דהיה עצירת גשמים וגזרו תענית ולא ירדו גשמים עד שירד רבי לוי ואמר רבונו של עולם ישבת במרום ואין אתה משגיח בבניך? וירדו גשמים! ואמרו בגמרא בעבור הטחת דברים אלו נעשה לו סיבה דאחוי קידה קמיה דרבי ואטלע. וידוע דאמרו רז"ל (משנה אבות ד, יב) מורא רבך כמורא שמים. ולכן אחר שתמה לוי על רבי דהא לא אצטריך למימר כיון דקרא כתיב דנראה שתמה עליו דאשתמיט מיניה פסוק מלא, לכך חשב זה להטחת דברים וצריך לוי לבקש מחילה על זה ורמז לו זה באומרו 'צְרִיכָא לָךְ וּלְמִטְלָעָתָךְ' רמז לו כמו שנתחייבת דאטלעת בעבור הטחת דברים כן ראוי שתענש גם על זאת הפעם דגם זה נחשב להטחת דברים.

    וְלָא הֲוָה לֵיהּ לְלֵוִי אִינִישׁ לְמֵיתַב גַּבֵּיהּ קשא אמאי לא יתיב לפנים עם רבי חנינא כמו שהיה יושב בחוץ עמו? ונראה לי דמנהגם היה היושב בפנים מוכרח שיהיה כפוף לראש ישיבה בכל מילי אך היושבים בחוץ אין כפופים לגדול ואין שם סדר מעלות. ועוד נראה לי דלעולם רבי לוי היה מקבל להיות כפוף לרבי חנינא לישב אצלו בפנים אך כיון דלא היה כפוף לרבי אפס דקדים והוכרח לברוח בחוץ הנה בעתה אם יכנס בפנים וישב כפוף לרבי חנינא יצא מזה זילותא לרב אפס למפרע דיאמרו בודאי לא היה חשוב מקודם אצל רבי לוי!

    וְהָאָמַר רַבִּי חִיָּא אֲנִי רָאִיתִי קִבְרוֹ שֶׁל רַבִּי, וְהוֹרַדְתִּי עָלָיו דְּמָעוֹת. נראה דהוה מצי לתרץ שרבי חצב קבר לעצמו בעודו בחיים כאשר נוהגים גם עתה כמה בני אדם לעשות כן. וכן נראה קצת מדברי הברייתא דתניא רבי מוטל בצפורי ומקום מוכן לו בבית שערים וזה הקבר ראהו רבי חייא ובכה עליו מפני שעתיד רבי להקבר בו. אך תירץ לו 'אִיפּוּךְ' משום דאיכא להקשות חוץ מזה ומוכרח לתרץ שם איפוך.

    פָּנָיו לְמַעְלָה סִימָן יָפֶה לוֹ נראה לי בס"ד הטעם שזה מוכח דחומרו זך ונפשה קדושה ביותר שאין להם תאוה בעולם הזה וזהו הטעם פָּנָיו לְמַעְלָה סִימָן יָפֶה לוֹ שהוא מסתכל בשרשו אשר בשמים ואינו מסתכל בארץ החמרית שהיא למטה. ועוד יובן פָּנָיו לְמַעְלָה מזליה חזי שלא יחזור לעולם הזה בגלגול וּפָּנָיו לְמַטָּה מורה להפך וּפָּנָיו כְּלַפֵּי הַכֹּתֶל מורה שאין העולם מתפעלים להביט במיתתו לחזור בתשובה וּפָּנָיו כְּלַפֵּי הָעָם מורה שמתפעלים מסיבתו לחזור בתשובה וּפָּנָיו צְהֻבִּין מורה שנגלה לעיניו נפשות צדיקים שבאו בעבורו ללוותו ולקבל פניו וחולי מעים מורה שלא ישאר פסולת תוך כריסו בקבר וזה נח לו.

    4 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Ketubot 103b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Ketubot, daf 103, Amud Bet, about 698 words in 26 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 26 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “וְהוֹשִׁיבוּ יְשִׁיבָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם״. ״שִׁמְעוֹן בְּנִי…”

    2. Segment 224 words

      Opens “אַל תִּסְפְּדוּנִי בָּעֲיָירוֹת — סְבוּר מִינַּהּ מִשּׁוּם…”

    3. Segment 341 words

      Opens “הוֹשִׁיבוּ יְשִׁיבָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם — דְּלָא…”

    4. Segment 448 words

      Opens “הָהוּא יוֹמָא דְּאַשְׁכָּבְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְפַקָא בַּת קָלָא…”

    5. Segment 517 words

      Opens “שִׁמְעוֹן בְּנִי חָכָם — מַאי קָאָמַר? הָכִי…”

    6. Segment 626 words

      Opens “אָמַר לֵוִי: צְרִיכָא לְמֵימַר? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן…”

    7. Segment 712 words

      Opens “הַהוּא, מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל…”

    8. Segment 818 words

      Opens “וְרַבִּי מַאי טַעְמָא עֲבַד הָכִי? נְהִי דְּאֵינוֹ…”

    9. Segment 930 words

      Opens “חֲנִינָא בַּר חָמָא יֵשֵׁב בָּרֹאשׁ — לֹא…”

    10. Segment 1048 words

      Opens “נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי אַפָּס וִיתֵיב רַבִּי חֲנִינָא…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “וְאֵימָא, רַבִּי חֲנִינָא נָח נַפְשֵׁיהּ וְרַבִּי אַפָּס…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “וְאִי בָּעֵית אֵימָא: כֵּיוָן דְּאָמַר ״רַבִּי חֲנִינָא…”

    13. Segment 1318 words

      Opens “וְהָא הֲוָה רַבִּי חִיָּיא! נָח נַפְשֵׁיהּ. וְהָאָמַר…”

    14. Segment 1410 words

      Opens “וְהָאָמַר רַבִּי חִיָּיא: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי…”

    15. Segment 15111 words

      Opens “וְהָתַנְיָא: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי, נִכְנַס רַבִּי חִיָּיא אֶצְלוֹ…”

    16. Segment 167 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא אַתּוֹרָה וּמִצְוֹת קָא בָכֵינָא!…”

    17. Segment 1717 words

      Opens “אִיבָּעֵית אֵימָא אֵיפוֹךְ, וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם לָא…”

    18. Segment 1826 words

      Opens “וְהַיְינוּ דְּכִי הֲווֹ מִינְּצוּ רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי…”

    19. Segment 1948 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא: אֲנָא עֲבַדִי דְּלָא…”

    20. Segment 2033 words

      Opens “וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי: כַּמָּה גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂה חִיָּיא.…”

    21. Segment 2114 words

      Opens “אָמַר לָהֶן: לִבְנִי קָטָן אֲנִי צָרִיךְ. נִכְנַס…”

    22. Segment 2223 words

      Opens “אָמַר לָהֶן: לִבְנִי גָּדוֹל אֲנִי צָרִיךְ. נִכְנַס…”

    23. Segment 2328 words

      Opens “אִינִי? וְהָא כְּתִיב: ״וְאֶת יִרְאֵי ה׳ יְכַבֵּד״,…”

    24. Segment 246 words

      Opens “לָא קַשְׁיָא: הָא בְּצִינְעָא, הָא בְּפַרְהֶסְיָא.…”

    25. Segment 2519 words

      Opens “תַּנְיָא: רַבִּי מוּטָל בְּצִיפּוֹרִי, וּמָקוֹם מוּכָן לוֹ…”

    26. Segment 269 words

      Opens “רַבִּי בְּבֵית שְׁעָרִים הֲוָה, אֶלָּא כֵּיוָן דַּחֲלַשׁ…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Ketubot 103b · Segment 20 — “…אִין. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֲפִילּוּ מֵאַבָּא?…

    Encyclopedia entries citing this page

    Original text

    וְהוֹשִׁיבוּ יְשִׁיבָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם״. ״שִׁמְעוֹן בְּנִי חָכָם, גַּמְלִיאֵל בְּנִי נָשִׂיא, חֲנִינָא בַּר חָמָא יֵשֵׁב בָּרֹאשׁ״.

    and reconvene the study sessions at the yeshiva after thirty days of mourning. My son Shimon is a Sage. My son Gamliel should be the Nasi . Ḥanina bar Ḥama will sit at the head of the yeshiva.

    אַל תִּסְפְּדוּנִי בָּעֲיָירוֹת — סְבוּר מִינַּהּ מִשּׁוּם טִרְחָא הוּא דְּקָאָמַר. כֵּיוָן דַּחֲזוֹ דְּקָסָפְדִי בִּכְרַכִּים וְקָאָתוּ כּוּלֵּי עָלְמָא, אָמְרוּ: שְׁמַע מִינַּהּ מִשּׁוּם יְקָרָא הוּא דְּקָאָמַר.

    The Gemara explains the requests of Rabbi Yehuda HaNasi: Do not eulogize me in the small towns. They understood from this statement that he said this due to the trouble that would be caused for many if he were eulogized in every town, since they would have to travel from the outlying villages to take part in the eulogies. However, when they saw that they were eulogizing him in the cities and everyone came despite the trouble, they said: Conclude from here that he said this due to considerations of honor. Had they eulogized him in the towns, the gatherings would have been small and unfitting for a man of his stature. He therefore requested that they arrange things in a way that large crowds would gather.

    הוֹשִׁיבוּ יְשִׁיבָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם — דְּלָא עֲדִיפְנָא מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ, דִּכְתִיב: ״וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם״, תְּלָתִין יוֹמִין סָפְדִין בִּימָמָא וְלֵילְיָא, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפְדוּ בִּימָמָא וְגָרְסִי בְּלֵילְיָא, אוֹ סָפְדוּ בְּלֵילְיָא וְגָרְסִי בִּימָמָא, עַד דְּסָפְדִי תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא.

    Rabbi Yehuda HaNasi further instructed: Reconvene the study sessions at the yeshiva after thirty days of mourning. This is because I am not better than Moses, our teacher, as it is written: “And the children of Israel wept for Moses in the plains of Moab thirty days” (Deuteronomy 34:8), which means that for thirty days they eulogized him by day and night. From this point forward they eulogized him by day and they studied by night, or they eulogized him by night and studied by day, until they eulogized him for twelve months of the year.

    הָהוּא יוֹמָא דְּאַשְׁכָּבְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְפַקָא בַּת קָלָא וַאֲמַרָה: כֹּל דַּהֲוָה בְּאַשְׁכָּבְתֵּיהּ דְּרַבִּי, מְזוּמָּן הוּא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. הָהוּא כּוֹבֵס כֹּל יוֹמָא הֲוָה אָתֵי קַמֵּיהּ, הָהוּא יוֹמָא לָא אֲתָא. כֵּיוָן דִּשְׁמַע הָכִי, סְלֵיק לְאִיגָּרָא וּנְפַל לְאַרְעָא וּמִית. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אַף הַהוּא כּוֹבֵס מְזוּמָּן הוּא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

    The Gemara relates that on the day of the funeral of Rabbi Yehuda HaNasi, a Divine Voice emerged and said: Whoever was present at the funeral of Rabbi Yehuda HaNasi is destined for life in the World-to-Come. There was a certain launderer who would come before Rabbi Yehuda HaNasi every day. On that particular day, he did not come and was therefore not present at the funeral. When he heard this, that Rabbi Yehuda HaNasi had died, he was so full of grief that he ascended to the roof and fell to the ground and died. A Divine Voice emerged and said: That launderer too is destined for life in the World-to-Come.

    שִׁמְעוֹן בְּנִי חָכָם — מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁמְעוֹן בְּנִי חָכָם, גַּמְלִיאֵל בְּנִי נָשִׂיא.

    § Rabbi Yehuda HaNasi said: My son Shimon is a Sage; my son Gamliel should be the Nasi . What was he saying, i.e., what did he mean by these remarks? The Gemara explains: This is what he was saying: Although my son Shimon is a greater Sage, my son Gamliel should be the Nasi .

    אָמַר לֵוִי: צְרִיכָא לְמֵימַר? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי: צְרִיכָא לָךְ וּלְמַטְלַעְתָּךְ. מַאי קַשְׁיָא לֵיהּ — הָא קְרָא קָאָמַר: ״וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר״!

    Levi said: Need this be said? After all, Gamliel was the firstborn. Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said: It is necessary for you and for your limp. The Gemara asks: What did Rabbi Shimon find difficult with Levi’s question that caused him to scoff? Doesn’t the verse state: “But the kingdom he gave to Jehoram because he was the firstborn” (II Chronicles 21:3)? This indicates that the firstborn is the one who inherits his father’s appointment, and so Levi legitimately asked why Rabbi Yehuda HaNasi had to leave specific instructions about this.

    הַהוּא, מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵינוֹ מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה.

    The Gemara explains: He, Jehoram, filled the place of his fathers, i.e., he was their equal in his personal attributes and leadership capabilities. However, Rabban Gamliel did not fill the place of his fathers, and for this reason Rabbi Yehuda HaNasi had to specifically command that he nevertheless be appointed as the Nasi .

    וְרַבִּי מַאי טַעְמָא עֲבַד הָכִי? נְהִי דְּאֵינוֹ מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו בְּחׇכְמָה — בְּיִרְאַת חֵטְא מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה.

    The Gemara asks: And if that is so, what is the reason that Rabbi Yehuda HaNasi did this? Why did he choose this son to be his successor if he was unfit for the position? The Gemara answers: Although he did not fill the place of his fathers with regard to wisdom, as he was not as great a Torah scholar as his father, he did fill the place of his fathers with regard to fear of sin and was therefore fit to be appointed as the Nasi .

    חֲנִינָא בַּר חָמָא יֵשֵׁב בָּרֹאשׁ — לֹא קִיבֵּל רַבִּי חֲנִינָא, שֶׁהָיָה רַבִּי אַפָּס גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה. יְתֵיב רַבִּי אַפָּס בְּרֵישָׁא וִיתֵיב רַבִּי חֲנִינָא אַבָּרַאי, וַאֲתָא לֵוִי וִיתֵיב גַּבֵּיהּ.

    § Rabbi Yehuda HaNasi instructed: Ḥanina bar Ḥama will sit at the head of the yeshiva. The Gemara relates: Rabbi Ḥanina did not accept this appointment, because Rabbi Afes was older than him by two and a half years and he did not want to precede him in accepting this position. Consequently, Rabbi Afes sat at the head of the yeshiva, and Rabbi Ḥanina sat outside, as it was unbefitting for him to sit as a student before Rabbi Afes. And Levi came and sat and studied with him outside.

    נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי אַפָּס וִיתֵיב רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵישָׁא, וְלָא הֲוָה לֵיהּ לְלֵוִי אִינִישׁ לְמֵיתַב גַּבֵּיהּ, וְקָאָתֵא לְבָבֶל. וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי לֵיהּ לְרַב: גַּבְרָא רַבָּה אִקְּלַע לִנְהַרְדְּעָא וּמַטְלַע וְדָרֵישׁ כְּלִילָא שְׁרֵי. אֲמַר: שְׁמַע מִינַּהּ נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי אַפָּס, וִיתֵיב רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵישָׁא, וְלָא הֲוָה לֵיהּ לְלֵוִי אִינִישׁ לְמֵיתַב גַּבֵּיהּ, וְקָאָתֵי.

    Rabbi Afes died, and Rabbi Ḥanina, taking his place, sat at the head of the yeshiva. And Levi did not have anyone to sit and study with, and so he came to Babylonia. And this is the background to the incident in which they said to Rav: A great man came to Neharde’a, and he limps, and he taught: It is permitted for a woman who is wearing a kelila , a tiara-like ornament, to go out into the public domain on Shabbat. Rav then said: Conclude from this that Rabbi Afes died and Rabbi Ḥanina, taking his place, sat at the head of the yeshiva, and Levi did not have anyone to sit and study with, and so he came to Babylonia.

    וְאֵימָא, רַבִּי חֲנִינָא נָח נַפְשֵׁיהּ וְרַבִּי אַפָּס כְּדִיתֵיב יְתֵיב, וְלָא הֲוָה לֵיהּ לְלֵוִי אִינִישׁ לְמֵיתַב גַּבֵּיהּ וְקָאָתֵי? אִיבָּעֵית אֵימָא: לֵוִי לְרַבִּי אַפָּס מִיכָּף הֲוָה כַּיִיף לֵיהּ.

    The Gemara asks: How did Rav know that it was Rabbi Afes who died? Say that Rabbi Ḥanina was the one who died, and Rabbi Afes sat as he had sat, i.e., he continued to sit at the head of the yeshiva, and Levi did not have anyone to sit with, and so he came to Babylonia. The Gemara answers: If you wish, say that Levi was subordinate to Rabbi Afes and would have sat before him as a student had Rabbi Afes still been alive, and the only reason why he sat outside in the first place was in deference to Rabbi Ḥanina, who sat outside because he did not consider himself subordinate to Rabbi Afes.

    וְאִי בָּעֵית אֵימָא: כֵּיוָן דְּאָמַר ״רַבִּי חֲנִינָא בַּר חָמָא יֵשֵׁב בָּרֹאשׁ״ — לָא סַגִּי דְּלָא מָלֵיךְ, דִּכְתִיב בְּהוּ בְּצַדִּיקִים: ״וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקׇם לָךְ״.

    And if you wish, say instead that since Rabbi Yehuda HaNasi had said: Ḥanina bar Ḥama will sit at the head of the yeshiva, it is not possible that he will not one day rule the yeshiva. Therefore, it must have been Rabbi Afes who died and Rabbi Ḥanina who took his place, as it is written about the righteous: “You shall also decree a thing, and it shall be established unto you” (Job 22:28).

    וְהָא הֲוָה רַבִּי חִיָּיא! נָח נַפְשֵׁיהּ. וְהָאָמַר רַבִּי חִיָּיא: אֲנִי רָאִיתִי קִבְרוֹ שֶׁל רַבִּי, וְהוֹרַדְתִּי עָלָיו דְּמָעוֹת! אֵיפוֹךְ.

    The Gemara asks: But wasn’t Rabbi Ḥiyya there? Why didn’t Rabbi Yehuda HaNasi appoint him as head of the yeshiva? The Gemara answers: He died before Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Ḥiyya say: I saw the grave site of Rabbi Yehuda HaNasi and I shed tears over it? The Gemara answers: Reverse the names. It was Rabbi Yehuda HaNasi who said that he saw the grave site of Rabbi Ḥiyya.

    וְהָאָמַר רַבִּי חִיָּיא: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה קְדוּשָּׁה! אֵיפוֹךְ.

    The Gemara asks: But didn’t Rabbi Ḥiyya say: On that day that Rabbi Yehuda HaNasi died, sanctity ceased? The Gemara answers: Reverse the names. It was Rabbi Yehuda HaNasi who made this statement about Rabbi Ḥiyya.

    וְהָתַנְיָא: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי, נִכְנַס רַבִּי חִיָּיא אֶצְלוֹ וּמְצָאוֹ שֶׁהוּא בּוֹכֶה, אָמַר לוֹ: רַבִּי, מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹכֶה? וְהָתַנְיָא: מֵת מִתּוֹךְ הַשְּׂחוֹק — סִימָן יָפֶה לוֹ, מִתּוֹךְ הַבֶּכִי — סִימָן רַע לוֹ. פָּנָיו לְמַעְלָה — סִימָן יָפֶה לוֹ, פָּנָיו לְמַטָּה — סִימָן רַע לוֹ. פָּנָיו כְּלַפֵּי הָעָם — סִימָן יָפֶה לוֹ, כְּלַפֵּי הַכּוֹתֶל — סִימָן רַע לוֹ. פָּנָיו יְרוּקִּין — סִימָן רַע לוֹ, פָּנָיו צְהוּבִּין וַאֲדוּמִּים — סִימָן יָפֶה לוֹ. מֵת בְּעֶרֶב שַׁבָּת — סִימָן יָפֶה לוֹ. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — סִימָן רַע לוֹ. מֵת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים — סִימָן רַע לוֹ, בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים — סִימָן יָפֶה לוֹ. מֵת מֵחוֹלִי מֵעַיִים — סִימָן יָפֶה לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁרוּבָּם שֶׁל צַדִּיקִים מִיתָתָן בְּחוֹלִי מֵעַיִים.

    The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita : When Rabbi Yehuda HaNasi fell ill, Rabbi Ḥiyya entered to be with him and found him crying. He said to him: My teacher, for what reason are you crying? Isn’t it taught in a baraita : If one dies while laughing, it is a good sign for him; while crying, it is a bad sign for him. If one dies with his face upward, it is a good sign for him; with his face downward, it is a bad sign for him. If one dies with his face facing the people standing around him, it is a good sign for him; with his face facing the wall, it is a bad sign for him. If one’s face is sallow, it is a bad sign for him; if his face is yellow or ruddy, it is a good sign for him. If one dies on the Shabbat eve it is a good sign for him, because he is heading straight into the Shabbat rest; if one dies at the conclusion of Shabbat it is a bad sign for him. If one dies on the eve of Yom Kippur, it is a bad sign for him, as his sins have not yet been forgiven; if one dies at the conclusion of Yom Kippur it is a good sign for him, because he died after his sins have been forgiven. If one dies due to an intestinal disease, it is a good sign for him, because most of the righteous die due to intestinal disease.

    אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא אַתּוֹרָה וּמִצְוֹת קָא בָכֵינָא!

    Rabbi Yehuda HaNasi said to him: I am crying for the Torah and the mitzvot that I will be unable to fulfill after I die. This indicates that Rabbi Ḥiyya was present at the time of Rabbi Yehuda HaNasi’s death.

    אִיבָּעֵית אֵימָא אֵיפוֹךְ, וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ, רַבִּי חִיָּיא עָסוּק בְּמִצְוֹת הֲוָה וְרַבִּי סָבַר לָא אֲפַגְּרֵיהּ.

    The Gemara answers: If you wish, say that one must reverse the names and that it was Rabbi Yehuda HaNasi who came to visit Rabbi Ḥiyya prior to his death. And if you wish, say instead that actually we do not need to reverse the names in all of the above statements, but rather explain that Rabbi Ḥiyya was occupied with the performance of mitzvot and Rabbi Yehuda HaNasi thought: I will not hold him back from his performance of mitzvot by appointing him head of the yeshiva.

    וְהַיְינוּ דְּכִי הֲווֹ מִינְּצוּ רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי חִיָּיא, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חֲנִינָא לְרַבִּי חִיָּיא: בַּהֲדֵי דִידִי מִינְּצֵת? דְּאִם חַס וְשָׁלוֹם נִשְׁתַּכְּחָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל, מַהְדַּרְנָא לֵיהּ מִפִּלְפּוּלַי.

    And this is the background to an exchange that took place when Rabbi Ḥanina and Rabbi Ḥiyya argued. Rabbi Ḥanina said to Rabbi Ḥiyya: You are arguing with me? If, Heaven forfend, the Torah would be forgotten from the Jewish people, I would restore it through my analyses, i.e., using my abilities of analysis I would be able to rediscover all that had been lost.

    אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא: אֲנָא עֲבַדִי דְּלָא מִשְׁתַּכְחָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. דְּאַיְיתִינָא כִּיתָּנָא וְשָׁדֵיינָא, וּמְגַדֵּלְנָא נִישְׁבֵּי, וְצָיֵידְנָא טְבֵי(א), וּמַאֲכֵילְנָא בִּישְׂרָא לְיַתְמֵי, וְאָרֵיכְנָא מְגִילְּתָא מִמַּשְׁכֵי דִטְבֵי, וְסָלֵיקְנָא לְמָתָא דְּלֵית בַּהּ מַקְרֵי דַרְדְּקֵי, וְכָתֵיבְנָא חַמְשָׁא חוּמְשֵׁי לְחַמְשָׁא יָנוֹקֵי, וּמַתְנֵינָא שִׁיתָּא סִידְרֵי לְשִׁיתָּא יָנוֹקֵי, לְכֹל חַד וְחַד אֲמַרִי לֵיהּ אַתְנִי סִידְרָךְ לְחַבְרָךְ.

    Rabbi Ḥiyya said to Rabbi Ḥanina: I am working to ensure that the Torah will not be forgotten from the Jewish people. For I bring flax and I plant it, and I then weave nets from the flax fibers. I then go out and trap deer, and I feed the meat to orphans, and I form scrolls from the skins of the deer. And I go to a town that has no teachers of children in it and I write the five books of the Torah for five children. And I teach the six orders of the Mishna to six children. To each and every one of these children I say: Teach your order to your friends. In this way all of the children will learn the whole of the Torah and the Mishna.

    וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי: כַּמָּה גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂה חִיָּיא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי: אֲפִילּוּ מִמְּךָ? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֲפִילּוּ מֵאַבָּא? אֲמַר לֵיהּ: חַס וְשָׁלוֹם, לֹא תְּהֵא כָּזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל.

    And this is what Rabbi Yehuda HaNasi referred to when he said: How great are the actions of Ḥiyya. Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said to his father: Even greater than your works? He said to him: Yes. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to Rabbi Yehuda HaNasi: Even greater than the work of Rabbi Yosei, my father? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Heaven forfend. Such comments should not be made among the Jewish people.

    אָמַר לָהֶן: לִבְנִי קָטָן אֲנִי צָרִיךְ. נִכְנַס רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶצְלוֹ, מָסַר לוֹ סִדְרֵי חׇכְמָה,

    § The Gemara returns to the narrative of the impending death of Rabbi Yehuda HaNasi: He said to them: I need my younger son. Rabbi Shimon entered his presence. He transmitted to him the orders of wisdom, including how he should conduct himself and the essential principles of the Torah.

    אָמַר לָהֶן: לִבְנִי גָּדוֹל אֲנִי צָרִיךְ. נִכְנַס רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶצְלוֹ, וּמָסַר לוֹ סִדְרֵי נְשִׂיאוּת. אָמַר לוֹ: ״בְּנִי, נְהוֹג נְשִׂיאוּתָךְ בְּרָמִים, זְרוֹק מָרָה בַּתַּלְמִידִים״.

    He said to them: I need my older son. Rabban Gamliel entered his presence, and Rabbi Yehuda HaNasi transmitted to him the procedures of the office of the Nasi . Rabbi Yehuda HaNasi said to Rabban Gamliel: My son, conduct your term as Nasi with assertiveness and cast fear upon your students, i.e., treat them in a firm manner so that they will fear you.

    אִינִי? וְהָא כְּתִיב: ״וְאֶת יִרְאֵי ה׳ יְכַבֵּד״, וְאָמַר מָר: זֶה יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה תַּלְמִיד חָכָם הָיָה עוֹמֵד מִכִּסְּאוֹ, וּמְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ, וְקוֹרֵא לוֹ: רַבִּי רַבִּי, מָרִי מָרִי!

    The Gemara asks: Is that so that it is correct to behave in such a manner? But isn’t it written: “But he honors those that fear the Lord” (Psalms 15:4), and the Master said: This is referring to Jehoshaphat, king of Judea. When he would see a Torah scholar he would rise from his throne and hug him and kiss him and call to him: My teacher, my teacher, my master, my master. This demonstrates that it is appropriate even for a king to behave with affection toward Torah scholars.

    לָא קַשְׁיָא: הָא בְּצִינְעָא, הָא בְּפַרְהֶסְיָא.

    The Gemara answers: This is not difficult. This display of affection should be applied in private, when only the teacher and student are present, and that stern demeanor should be applied in public, in order to ensure the teacher’s authority.

    תַּנְיָא: רַבִּי מוּטָל בְּצִיפּוֹרִי, וּמָקוֹם מוּכָן לוֹ בְּבֵית שְׁעָרִים. וְהָתַנְיָא: ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״ — הַלֵּךְ אַחַר רַבִּי לְבֵית שְׁעָרִים!

    It is taught in a baraita : Rabbi Yehuda HaNasi was lying ill in Tzippori and a burial site was ready for him in Beit She’arim. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita : “Justice, justice shall you follow” (Deuteronomy 16:20); follow Rabbi Yehuda HaNasi to Beit She’arim, i.e., one should seek to have his case adjudicated by Rabbi Yehuda HaNasi’s court in Beit She’arim. This indicates that Beit She’arim, not Tzippori, was Rabbi Yehuda HaNasi’s place of residence, and therefore he must have been lying ill in Beit She’arim.

    רַבִּי בְּבֵית שְׁעָרִים הֲוָה, אֶלָּא כֵּיוָן דַּחֲלַשׁ אַמְטְיוּהִי לְצִיפּוֹרִי,

    The Gemara answers: Rabbi Yehuda HaNasi was in Beit She’arim, but when he became ill they transferred him to Tzippori,