Gittin 87b

ודלמא בשמא דאבוה חתום על השני ועל שניהם חתם:

צייר כוורא בחתימת ידו ולא היה כותב שמו:

חרותא ענף של דקל:

מכותא נס שפורשין עליו וילון של ספינה:

שכתבו כתב שלו:

וכי תימא כיון דמופלג חתימת עדיו שני שיטין מכתבו אותן שיטין שחתמו בהן הבאין מתחת הראשון שמות אבותיהן תו לא מיתכשר דתניא בגט פשוט הרחיק את העדים מן הכתב שני שיטין פסול:

והאמר חזקיה התם:

מילאהו לאותו אויר בקרובים כשר דלא קפדינן אלא אאוירא ואל תתמה שהרי אויר פסול בשלשה בסוכה סכך פסול פוסל בארבעה:

ודלמא בשמא דאבוה חתים דיש לנו לתלות ולהכשיר כיון שחתם אביו תחת גט השני:

ודלמא סימנא שוייה דהא רב צייר כו' אע"ג דהתם בעו לאפקועי לשמייהו בדיסקי מעיקרא כדאמר בגט פשוט (ב"ב קסא:) ובהשולח (לעיל גיטין לו.) הכא יש להכשיר אע"ג דלא אפקע בשטר מעיקרא כיון ששמו חתום תחת גט הראשון:

דהא תנן גט שכתבו עברית ועדיו יונית וכו' אבל מגופיה דמתני' לא מייתי דקתני את שהעדים הראשונים נקראים עמו כשר ולא מפליג בין כתבו שוה לעדיו לאינו שוה דאיכא לדחויי דבכתבו שוה לעדיו איירי:

חתמו עדים בראש הדף וא"ת אמאי איצטריך למתני סיפא הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה דשניהם פסולין היינו בראש הדף וי"ל דאיצטריך למיפסל גגו של עדים כנגד גגו של כתב למאי דמסקינן בגמ' דלא איירי ברמי כי עיברא דמהכא לא שמעינן אלא שרגלי חתימת עדים כנגד גג הכתב אע"פ דהא נמי שמעינן מסיפא איכא למימר דאיצטריך הך דהכא משום דהוה אמינא הך דשניהם פסולין היינו משום דכי היכי דלא קיימי אהאי לא קיימי נמי אהאי אבל הכא דאין כאן אלא גט א' א"כ ודאי קיימא עליה חתימה זו וסיפא דסיפא דראשו של זה בצד סופו של זה איצטריך לאשמעינן דלא פסלי מטעם דכי היכי דלא קיימי אהאי לא קיימי אהאי ולרש"י דגרס מעיקרא סופו של זה בצד סופו של זה לא הוה צריך סיפא דסיפא אלא דכל גווני משמיענו ויש ספרים דלא גרסי לה ובגמ' נמי לא מייתי לה:

וכך היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין שלא היו כותבין אלא איש פלוני בן פלוני ור"ח וכן ר"ת גרסי חניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין פירוש שלא היו כותבין אלא חניכתם וחניכת אבות דבגמרא לא איירי בחניכת האיש כדהכא אלא חניכה שהמשפחה נקראת על שמה:

וניחוש דלמא תרי גיטי הוו ולעיל נמי חיישינן לגונדלית ופסיל אע"ג דלעיל תלינן להכשיר דפריך וליתכשר האי כו' התם משום דאיכא רגלים לדבר שחתם שם אביו תחת הגט השני אם כן עליו נמי חתם:

ודילמא בשמא דאבוה חתם כלומר כולה דראובן זהו ובראשון חתום בשמו ובשני חתם בשם אביו, וכל זה יש לנו לתלות כדי שלא נאמר שעל חנם כתב בגט השני אלא כדי שתעלה חתימתו לשניהן חתם בשני בשם אביו כדי להעיד עליו בכך.

וכי תימא כיון דמפליג בשני שיטין לא ירושלמי אמר רב מונא התחיל בסוף שתים וגמר בסוף ארבע כשר.

עד אחד עברי ועד אחד יוני שניהן פסולין, וליתכשר האי בעד אחד עברי ואחד יוני וכו' דילמא גונדלית חתים. כך גריס רש"י ז"ל ופירש [בנדפס: לפי] שהן חתומין נמצא שעל גט הראשון חתום ראובן עברי ובן שמעון יוני שהוא שם העד שהיונים כך חותמין שם אביהם ואחר כך שמם יוסף יוני בנו שמעון וכאילו חתם שמעון בן יוסף, הלכך הימני כשר דעד אחד עברי ובעד אחד יוני והשמאלי כשר בלוי עברי שהוא נקרא עם בן יעקב החתום תחת השני כמו שכתבנו למעלה וכבן יחצאל יוני שהוא שם העד כדרך היונים. ופריך דילמא שאני גונדלית חתם כלומר בהפך שאר היונים וכאן חתם הראשון כדרך הישראל הקודם נמצא שאין על הימני אלא עד אחד עברי ושלשה על השני או שמא השנים חתם גונדלית ונמצאו שלשה על הימני ואחד על השמאלי הילכך שניהם פסולים, ויש מקשין לפירושו לפי שאין דרך החותמין כך בשטות מפוזרות אלא בחתומין בשיטות סמוכות דומיא דרישא כדרכן של חותמין, ולא גרסינן הכא וליתכשר האי וליתכשר האי אלא הכי גרסינן וליתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יוני ותו לא, ולהכשיר האחד לבדו הוא בא וכגון שחתומין כדרכן, וכך פירושה ליתכשר האי דימין ממה נפשך דנהי דתנא דידן חאיש לגונדלית ושלשה האחרונים חתמו גונדלית מכל מקום הימני כשר בראובן עברי שחתם כדרכו שאין הראשון חותם גונדלית לעולם אלא כדרכו דעל מה יהפך חתימתו אבל היוני שבא אחריו של ישראל יש לחוש שמא רצה לחתום כמותו או שמא ישראל שבא אחר היוני רצה לחתום בהפך כחתימת היוני שלפניו וכיון שכן הימני על כרחין כשר דאי גונדלית חתמו הרי יש בו שלשה עדים ראובן העברי ויוסף ונפתלי יונים ואי לאו גונדלית חתמו שניהם כשרים ימני בשני עברים ושמאלי בשני יונים, אלא משום דתנא הוה חאיש לגונדלית פריך ליה לטעמיה, ופריך [ופריק] דילמא גונדלית חתם כלומר העברי האחרון אבל היונים חתמו כדרכן ונמצא שאין על הימני אלא ראובן לבדו ושלשתן על השמאלי הלכך אף בימני יש לספק ושניהם פסולים כך פירש רבינו תם [בנדפס: רבנו חננאל] ז"ל, וגם זה דחוק מעט דכיון שאף המקשה כך היה סבור שגונדלית חתמו לא היה לו לומר כאן אלא דילמא עברי בתרא בלחוד גונדלית חתם.

מתני' עד אחד עברי ועד אחד יוני. ירושלמי אמר רב הדיינין חותמין אף על פי שאין יודעין לקרות ואין העדים חותמין אלא אם כן יודעין לקרות יבא עלי אם עשיתיה מימי אמר רבי חגי רבי יוסי הכין לא אתיא כתב יוני מיומוי וקיימי בחתמוי, מתניתא פליגא על רב גט שכתבו עברית ועדיו יונית וכו', פתר לה בשהיו יודעין לקרות ולא היו יודעין לחתום או שהיו יודעים את שניהם וחתמו באיזה מהם שרצו.

גט שכתבו עברית ועדיו יונית יונית ועדיו עברית כשר תוספתא, גט שכתבו בחמשה לשונות וחתמו עליו חמשה עדים בחמשה לשונות כשר, כך היא הגירסא בספרים שלנו, אבל הרמב"ם ז"ל כתב גט שכתוב בכתב מן הלשונות ועדיו חותמין בכתב אחר כשר והוא שיהיו מכירין לשון הכתב, אחד מן העדים בכתב והעד השני לשון אחרת, כשר. אבל היה מקצת הגט כתוב בלשון הקדש ומקצתו בלשון אחרת פסול, נראה שיש בספרו גירסא אחרת וכך הוא גורס כתוב בחמשה לשונות וחמשה עדים חתומים בו פסול, וכן כתובה בהגהות הראב"ד ז"ל, אלא שהגיה על הרב שלא שמענו פסול אלא בכתוב בשני לשונות וחתומין עליו שני עדים בשתי לשונות אבל חתמו עליו באחד מן הלשונות לא שמענו, ולדידי נמי קשיא לי למה הכשיר עד אחד בלשון אחד ועד השני בלשון אחרת ופסל בשהגט כתוב בשתי לשונות אם דעת הרב ז"ל דברייתא או או קתני אף עדים בשתי לשונות פסול ואם דוקא קתני כתוב בשתי לשונות נמי ליתכשר.

משנה שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטן כשר כתבו העדים בראש הדף מן הצד או מאחריו בגט פשוט פסול הקיף ראשו של זה לצד ראשו של זה והעדים באמצע שניהם פסולין ראשו של זה לצד סופו של זה והעדים באמצע את שהעדים נקרים בסופו כשר אמר הר"ם אמרו בכאן עדים יונים אינו רוצה בו שיהיו מעידי יון אולם הם עידי ישראל כשרין אבל חתמו עדותן בכתב יוני ואתה יודע שכתיבת היונים אינה כמו הכתיבה העברית והערבית אשר יתחילו בכתיבה מן הימין אל השמאל אמנם יכתבו משמאל לימין ולפי זאת הצורה היו הגיטין והעדים אשר ידבר בזאת ההלכה וזאת צורת שני גיטין דע שאלו היה בנסח זה תחת הגט האחד ראובן ותחת הגט האחד בן אברהם וכן תחת האחד שמעון ותחת האחד בן אברהם היו שניהם יחד כשרים לפי שנאמר שתחת הגט השני גם כן שני עדים עברים והם בן אברהם ובן יעקב לפי מה שציירנו הנה אין ספק שהשני עברים על הגט הראשון העידו ולא אפשר שיכתבו כמו שציירנו ואפי' העידו על הראשון ויהיה הגט האחד בטל בשני עדים והשני בלתי עד הנה לזה אמרנו שהראשון כשר והוא שהעדים נקראים עמו ושזאת הצורה בעצמה יתבאר עד אחד עברי ועד אחד יוני לפי שאנחנו נאמר גם כן אולי העברי ראשון והיוני אשר אחריו אמנם כוננו השלשה עדים על הגט הראשון וישאר עד אחד לבד גט השני ואפשר שנאמר גם כן שהשני יונים עד אחד מהעברים אמנם חתמו על השני וישאר על הראשון בעד אחד ולזה שניהם פסולים ואשר התחייב זה לפי שאנחנו נאמר אולי השני ישאר בעד אחד עם השנים עברים עד אשר חתימתם במה שביניהם והם יחד על גט ראשון חתמו כמו שהתבאר מן הצורה או נאמר גם כן שהעברי השני עם השני יונים חתמו אשר חתימותיהם אפשר בהם שהוא על הגט השני ולא יצטרך זאת הצורה שייר מקצת הגט וכו' זה כלו מבואר לא יצטרך באור:

אמר המאירי שייר מקצת הגט שלא השלימו באותו הדף והשלימו בדף שני לרחב המגלה כשר ושאלו בגמרא וליחוש דילמא תרתי גיטי הוו ואיתרמי ליה זמן דקמא ועדים דבתרא וגזייה לעדים דקמא ולזמן דבתרא ומיגרשא בגיטא דלאו דידה ואע"ג דבעלמא לא חיישינן לכתב הסופר שלא לשמה הכא שאני דרגלים לדבר ואם תאמר ביש ריוח מלמטה בדף ראשון אכתי ניחוש דילמא זמן דבתרא גייז ואם תאמר שאף זו ביש ריוח למעלה והדבר ניכר שלא נחתך בהן כלום אכתי ניחוש דילמא אימלוכי אימליך ופירשו בו חכמי הדורות שמתחלה אמר לסופר כתוב גט לאשתי וכתב מקצתו ונמלך ומנעו שלא להשלים והרי נתבטל שליחותו וכשחזר ואמר לו השלימהו לא נעשה שליח אלא לחצי גט ואע"פ שחששא רחוקה היא בזו רגלים לדבר שכך היה שכל שנכתב כסדר במעמד אחד אינו בשני דפין בשמלה אחרונה של דף ראשון נקשרת הרבה עם מלה ראשונה של דף שני כגון הרי את בסוף זו ומותרת בתחלת זו ואין הדבר מצוי לסופר להשהות ולהפסיק בין שתי תבות כאלו ואם תאמר שכך נזדמן לכל האי לא חיישינן ויש מפרשין אימלוכי אימליך שאדם צוה לכתבו ונתחרט ובא אחר וצוה להשלימו וכלם מפני שרגלים לדבר ומכל מקום חזרו ופירשוה דידיע במתחתא דמגלתא כלומר שבמדת המגלה ניכר שלא נכתבה כגון שהוא מעליון הקלף ושלכך נתכוון הסופר מתחלתו שישלימהו בדף שני ואם לא כן חוששין לו אף בעידי מסירה שהרי הגט ספק פסול:

כתוב בו עדים בראש הדף ר"ל שהגט בא תחת חתימת העדים או שהיו חתומים מן הצד בגליוני הגט או מאחורי בגט פשוט פסול וגדולי המחברים כתבו בו שאינו גט ומכל מקום הם כתבו שאם נמסר לה בעדים כשר ויש לפקפק ליקרא מזוייף מתוכו אלא שכבר ביארנו שכל שפיסולו נכר אין פוסלין אותו מצד מזוייף מתוכו שהרי לא יבאו לסמוך עליו ואע"פ שמצינו לרב שהיה חותם מן הצד כבר פירשוה דוקא בדיסקי ר"ל בשהיה מזמין אנשים לבא לפניו לדין ואין הקפידה בכך:

הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה ואחורי גט זה כלפי אחורי גט זה והחתומים באמצע ואין נקראין עם אחד מהם שהרי על כל פנים גג כתב החתום כנגד גג כתב הגט האחד ורגליו כנגד רגלי כתב הגט האחר כגון זו ואנו פוסלין אף העליון שגגו של חתום כנגד כתבו הואיל וגג לגג הוא אבל אם כתב שני גיטין זה תחת זה וחתמו באמצע שזהו תחת הראשון אותו שהעדים נקראין בסופו שזהו הראשון כשר והשני פסול אלא אם כן בעידי מסירה ואם העדים תחת התחתון הרי התחתון כשר ופירשו בגמרא גם כן שאם כתב שני גיטין ברחב המגלה והעדים באמצעם כעין עיבורא דדשא שניהם פסולים:

משנה גט שכתבו עברית ועידיו יונים יונית ועדיו עברים עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד עברי כשר כתב הסופר ועד כשר איש פלני עד כשר בן איש פלני עד כשר איש פלני בן איש פלני ולא כתב עד כשר כתב חניכתו וחניכתה כשר כך היו בקיאי הדעת שבירושלים כותבין מבואר לר"ם:

אמר המאירי גט שכתבו עברית ועידיו יונית או יונית ועידיו עברית או עד אחד יוני ועד אחד עברי כשר ור"ל ישראל החתום בכתב יוני או דרך יוני כמו שביארנו למעלה ומכל מקום צריך שיהו העדים מכירים לשון כתב הגט וכתבו גדולי המחברים שאם מכל מקום כתב מקצת הגט בלשון אחד ומקצתו בלשון אחר פסול אבל גדולי המפרשים חוככים לומר שאם היו העדים חתומים בכתב אחד החתימה מצרפן וממה שמצאו בתוספתא גט שכתבו בחמשה לשונות וחתמו עליו בחמשה לשונות פסול ומשמע שאם חתמו בלשון אחד חתימה מצרפן:

כתב סופר ועד כשר ופירשו בגמ' חתם סופר ובא ללמד שאין חוששין שמא לא צוה הבעל לסופר לחתום אלא לשנים אחרים והם החתימוהו שלא לביישו כמו שהתבאר בקורדיקוס אבל כתב סופר ועד אינו כלום:

ובגמרא הזכירו בשטר שהיו חתומים בה שני עדים ולא מצאו לקיים אלא האחד אלא שכתב טופס השטר היה ניכר שהוא של סופר פלני ואעפ"כ לא הכשירו שאין הכתב כלום אלא החתימה:

בפרש"י בד"ה דלמא גונדלית כו' דא"כ לא משכחת עברי חתום על השני כו' עכ"ל יש לדקדק למאי דלא אסיק אדעתיה גונדלית איכא לאקשויי נמי אם כן לא משכחת יוני חתום על הראשון ולמאי דמסיק תלתא אחד וחד אחד משום גונדלית משכתת שפיר עברי שני חתום בשני ע"י גונדלית דבעברי ודאי דשייך נמי גונדלית כדמוכח לעיל ברישא שאם היונים ראשונים הגט הראשון פסול משום דאמרינן העברים חתמו גונדלית וכ"כ התוספות בהדיא דבעברי נמי שייך גונדלית היכא דיוני חותם לפניו כמנהגו ואין להקשות דא"כ אמאי קאמר לפי דרך רש"י בגט ראשון ג' אחד וחד אחד הא איכא למימר בגט ראשון דכולהו הוו ביה ועברי שני נמי חתם שפיר כראשון ע"י גונדלית די"ל דהא ודאי היכא דעברי ראשון חתם כדרכו ויוני אחריו חתם גם כן כדרך העברי למה יחתום העברי שני גונדלית שלא כמנהגו דלא שייך גונדלית אלא היכא דאיכא למימר שחתם כדרך שחתם אותו שלפניו ועי"ל בלאו הכי נמי דלק"מ דכיון דבגט שני ליכא למימר אלא שלשה אחד וחד אחד קאמר נמי הכי בגט ראשון וכצ"ל בתוספות לפי שיטת ר"ת דהמ"ל המתרץ בגט ראשון אפשר דכולהו הוו ביה ויוני האחרון חתם נמי גונדלית ומיהו יש ליישב קצת למאי דמסיק גונדלית ניחא דלית לן למימר דהעברי שני חתם עצמו גונדלית כמנהג היוני שלפניו דטפי ה"ל לחתום כדרכו כעברי ראשון ועוד נדקדק כה"ג בדברי התוספות ע"ש משא"כ לעיל ברישא שחתמו שני יונים לפני העברים איכא למימר בהו שפיר שחתמו העברים גונדלית כדרך היונים שלפניהם ומיהו לדברי המקשה דלא ידע למימר כלל גונדלית לפרש"י ודאי דה"ל לאקשויי דלא משכחת יוני חתום על הראשון ויש ליישב בדוחק ודו"ק:

בא"ד ויוני לזה ובגמרא נמי פריך וליתכשר האי בע"א עברי וע"א יוני והאי בע"א עברי וע"א יוני אלמא כל כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ע"א עברי כו' שיש ליישב שכל חתימות מכוונות בשיטה א' כו' וה"פ לא מבעיא כו' אפילו חיישינן לגונדלית כו' עכ"ל ר"ל דהיינו הפתרון שדחה רש"י בא ר"ת לקיים. וציורו כזה וקאמר דה"פ אפילו חיישינן לגונדלית וא"א להכשיר השני מכל מקום קמא ליתכשר בע"א עברי וע"א יוני אבל אין לקיים גירסת הספרים כיון דהמקשה אסיק אדעתיה ליחוש לגונדלית אימא דמקשה דאף השני ליתכשר על ידי גונדלית כגון שעברי שני חתם עצמו גונדלית ויוני שני חתם כדרכו חדא כיון דעברי ראשון חתם כדרכו וגם יוני ראשון אחריו חתם כדרך העברי אין סברא שיחתום העברי אחריהם גונדלית דלא שייך לחתום גונדלית שלא כמנהג אלא היכא דאיכא למימר שחתם כדרך שחתם אותו שלפניו וכן כתבתי לעיל לפרש"י ועוד דלא נימא להקל להכשיר גט שני ע"י גונדלית דאדרבה נימא להחמיר דלא חתם גונדלית אבל הראשון כשר ממ"נ דאי כולן כדרכן ליתכשר בעברי שני ואי ע"י גונדלית ליתכשר בעברי ראשון ויוני ראשון ואין להקשות כיון דאסיק אדעתיה למיחש לגונדלית אמאי לא אסיק אדעתיה דלכך גם הראשון פסול משום דחיישינן דעברי שני חתם גונדלית וכולן כדרכן וכדמשני ליה די"ל דלא מסתבר ליה למקשה דעברי שני חתם גונדלית כמנהג היוני שלפניו דטפי ה"ל לחתום כדרכו כעברי ראשון וכמ"ש לפרש"י והמתרץ לא חש ליה והשיב דיש לחוש לזה דכולן חתמו כדרכן חוץ מעברי שני דחתם גונדלית כמנהג היוני שלפניו ומש"ה גם גט הראשון פסול ודו"ק:

בא"ד והמ"ל דקמא מיהא ליתכשר בכולהו דכולהו קיימי כו' עכ"ל אין זה מוכרח דודאי כיון דיוני הראשון חתם גונדלית כדרך העברי ודאי העברי אחריו חתם ג"כ כדרכו כדרך עברי ראשון ויוני ראשון כמ"ש לעיל אבל יוני האחרון אפשר דלא חתם גונדלית וכמ"ש התוספות לקמן לפי דברי המתרץ דג' אחד וחד אחד דיוני אחרון אשני וק"ל:

בד"ה חתמו עדים כו' וי"ל דאיצטריך למיפסל גגו של כו' למאי דמסקינן כו' עכ"ל ר"ל אבל למאי דבעי למימר ברמי כי עיברא מסתמא חתמו עדים בראש הדף נמי איירי כי האי גוונא ובודאי דתקשה למה לי סיפא וק"ל:

בא"ד וסיפא דסיפא דראשו כו' דלא פסלי מטעם דכי היכא דלא כו' עכ"ל יש לדקדק כיון דלא ניחא להו דקתני להו בדרך לא זו אף זו כמ"ש לעיל דעבדי צריכותא לעיל מרישא לסיפא ומסיפא לרישא דהשתא דאיצטריך למתני סיפא דסיפא הסיפא ודאי נמי דאיצטריך משום גגו כו' כמ"ש לעיל אבל הרישא למאי איצטריך למפסל בראש הדף דהא מסיפא דסיפא שמעינן ליה שפיר ויש ליישב דה"א בסיפא דסיפא מפסיל עדים בראש הכתב כיון דאיכא עוד גט אחר למעלה מהעדים יש לנו לומר טפי דקאי אגט דלמעלה כדרך כל שאר חתימת עדים ולא קאי אגט דלמטה מן העדים אבל ברישא דליכא רק גט אחד סד"א להכשירו אף מן חתימת עדים דלמעלה כיון דלא קאי העדים רק עליו וק"ל:

בפרש"י בד"ה ודלמא זמן דבתרא כו' שמא הגט שלו נמלך מלגמרו כו' וכשחזר נמלך לגרשה כו' עכ"ל קשה לפירושו מי הכריחו לפרש כן על ידי נמלך הא איכא לפרושי בפשיטות דיחתוך גט הכתוב למעלה בקלף בצד שמאלי עד העדים ויכוין לכתוב בצד הימני גט אחר כרצונו ומיהו לתלמודא דפריך מעיקרא וליחוש דלמא תרי גיטי הוה כו' ולא פריך בפשיטות דגט א' הוה אלא דחתך עליונו של גט העומד בצד שמאלי וכתב לכוין מצד ימיני גט אחר דטפי יש לנו לחוש שהיה גם לצד הימין כבר גט ממה שניחוש שזייף לכתוב גט אחר אבל לפירושו הכא בנמלך דלא היה ג"כ גט מעולם ה"ל לפרושי טפי בפשיטות כמ"ש ויש ליישב ודו"ק:

רש"י בד"ה דלמא גונדלית חתם בהני יוונים חיישינן כו' שמא יוני הראשון חתם כדרך כו' עכ"ל. מכאן משמע להדיא דאיירי שאין מכירין כלל קיום חתימת העדים דאי איירי במכירין חתימת היווני ששמו יוסף והוא בנו של שמעון הידוע אלא שחתימת היווני שמעון בן יוסף וא"כ היאך אפשר לומר שחתם גונדלית דא"כ הרי שמו שמעון ואנן ידעינן ששמו יוסף וליכא למימר לעולם שאין אנו מכירין עיקר שמו של היווני אלא דאפילו הכי מקיימינן חתימתו מתוך שטרות אחרים היוצאים מתחת בעליהם שאכלו השדות בשופי בלא ערעור ושם חתם שמעון בן יוסף ואכתי לא ידעינן אם שמו יוסף בן שמעון או שמעון בן יוסף וחתם גונדלית שנראה דוחק לומר דנחוש לכך שחתם בכל השטרות גונדלית שהרי לעולם אין חותם גונדלית אלא היכא שחתם עברי לפניו ואם כן נראה דוחק לומר דאסתייע מילתא בכל השטרות שחתם עד א' עברי וא' יווני אע"כ דאיירי שאין אנו מכירין כלל חתימת היוונים אלא דאפ"ה ידעינן שהם יוונים כגון שהכתב הוא בכתיבת אותיות יווני וכמ"ש לעיל בשם הראב"ד ז"ל וא"כ חיישינן שפיר לגונדלית. ולכאורה היה נ"ל לפרש פירוש אחר בענין גונדלית דלעולם אין היווני משנה חתימתו להקדים שמו לשם אביו אלא לעולם חותם ומקדים שם אביו תחלה אלא גונדלית דשמעתין איירי דאפשר דכיון שהיווני ראה שהעברי החתום לפניו התחיל עיקר חתימתו על הגט שהוא חותם עליו חתם היווני ג"כ בדרך זה שהתחיל חתימתו בשם אביו ואח"כ שמו ומ"מ עיקר חתימתו על הגט שמתחיל חתימה שלו בשם אביו וא"כ היווני חתם על הגט השני ואף שהוא שם אביו מ"מ תחילת חתימתו עדיף ליה שיהיה על הגט שרוצה לחתום עליו כמו העברי כנ"ל נכון ואף שאין זה שיטת רש"י ותוספות מ"מ יש ליישב בזה שיטת הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות שכתבתי במשנתינו ובזה יתיישב מה שהקשיתי עליו ודוק היטב:

גמרא וניחוש דלמא תרי גיטי הוי כו' וכתב מהרש"א ז"ל דהוי מצי לאקשויי נמי דלמא מעיקרא גט א' הוי בצד שמאלי וחתך אח"כ השמאלי עד העדים וכתב גט אחר בצד הימני ובענין זה הקשה מהרש"א ז"ל על פרש"י ז"ל בד"ה ודלמא זמן דבתרא שמפרש ע"י נמלך ומי הכריחו לפרש כן כו' ע"ש בל' מהרש"א ז"ל ולענ"ד לא קשה מידי דודאי אין לנו לחוש שבשעה שחתמו העדים לא היה שם אלא גט בצד שמאלי וצד הימני היה חלק דא"כ היאך חתמו העדים על גט כזה שיכול להזדייף ולכתוב כמה תנאים וענינים אחרים על גליון גדול שבצד הימני לכך הוצרך לומר דניחוש דלמא תרי גיטי הוו ורש"י ז"ל נמי הוצרך לפרש ע"י נמלך וא"כ העדים חתמו כהוגן כן נ"ל וק"ל:

תוספות בד"ה וניחוש כו' ולעיל חיישינן כו' אע"ג דלעיל תלינן להכשיר כו' ולפמ"ש לעיל אתי שפיר טפי דלעולם יש לנו לתלות שהעדים חתמו בענין היותר מועיל משא"כ הכא דאין החשש כלל על העדים אלא שאח"כ נעשה איזה זיוף מקשה שפיר דיש לחוש כן נ"ל ברור:

מתני' שייר מקצת הגט וכתבו עיין סוטה דף יז ע"ב תד"ה כתבה: