Gittin 86b

ודוקא כתב ידו ועד הוא דאמרינן הולד כשר וכי תימא הא מרישא שמעינן לה דאפילו בלא שום עד הולד כשר אי לאו סיפא הוה אמינא היכא דאיכא עד אחד עם כתב ידו תינשא לכתחלה:

דהא תנן לקמן בפירקין:

כתב סופר ועד כשר כלומר כתב סופר וחתם עד אחד כשר:

ורב אמר לך מי דמי התם כשר לכתחילה משמע דהתם חתם סופר עם העד שנינו כדמתרץ לה רבי ירמיה לקמן:

ושמואל לית ליה דרבי ירמיה אלא כתב סופר ולא חתם והיינו טעם דכשר לכתחילה בספרא דמובהק ובקי בתורת גיטין ולא יכתבנו אלא אם שמע מפי הבעל:

וכן א"ר יוחנן כרב דאמר כתב ידו שנינו אבל כתב סופר הולד ממזר:

הרי יש עליו עדים ר' אלעזר סבר דאמצעיתא קאי:

זימנין אמר רב בהני שלשה גיטין דמתני' אם ניסת תצא:

יש לה בנים לא תצא כו' וא"ת מאי פריך לעיל הניחא למ"ד לא תצא אלא למ"ד תצא מאי איכא למימר ומאי קושיא נימא דבשלום מלכות אפילו יש לה בנים תצא וי"ל דבשלום מלכות נמי כיון דלרבנן הולד כשר יש לה בנים לא תצא:

זרק לה קדושין ספק קרוב כו' בפ' ד' אחין (יבמות ל:) דייק ואילו בגירושין ספק קרוב לו כו' לא קתני ומפרש לה:

כל העופות פוסלין במי חטאת טעמא משום שתהא חיותו בכלי אבל משום מלאכה אין נפסל אחר קידוש כדאמרינן בספרי ובמס' פרה (פ"ד מ"ד) ומיהו משום היסח הדעת נראה דנפסלין לאחר קידוש ובמקום אחר הארכתי:

ורב מי דמי התם תנשא לכתחלה הכא דיעבד כלומר ואי סיפא כתב כתב סופר ממש הוא כדקא סלקא דעתין תיקשי רישא אסיפא דהכא לא מכשר אלא בדיעבד ובסיפא מכשר אפילו לכתחלה אלא ודאי כתב סופר דסיפא חתם סופר קאמר וכדאמרינן לקמן עלה דההיא (פח, ב) אמר רבי ירמיה חתם סופר שנינו ורבי ירמיה דאמר כרב, להאי פירושא אתי שפיר גירסת הספרים דגרסי דוקא כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד לא כלומר לעולם לא מכשרינן ליה ואפילו בספרא דמובהק, ושמואל אמר לא קשיא רישא דלא מכשרי אלא בדיעבד בספרא דלא מובהק וסיפא דמכשר אפילו לכתחלה בספרא דמובהק כלומר בקי שלא יכתבנו אלא אם כן שמע מפי הבעל שיכתבנו וכן אמר רבי יוחנן כתב ידו שנינו וכן הלכה. ולענין פסק הלכה, בחתם סופר ועד אם כשר אם לאו כבר כתבתיו בסוף פרק התקבל בסיעתא דשמיא.

כיצד ספק קדושין זרק לה ספק קרוב לה ספק קרוב לו זהו ספק קדושין כיצד ספק גירושין כתב בכתב ידו וכו'. והוא הדין בזרק לה ספק קרוב לו ספק קרוב לה זהו ספק גירושין כדאיתא ביבמות פרק ארבעה אחים כל שיש בקדושין יש בגירושין, וזהו דגירושין לאו דוקא אלא משום דתנא זהו בקדושין תנא זהו בגירושין וזה דקידושין למעוטי זמן דליכא בקדושין כדאיתא התם בשלהי ארבעה אחים. ירושלמי תני שלשה שטרות הללו גובה מבני חורין ואינו גובה מן המשועבדין אמר רבי בא הדה דתימר בשלא הוחזק שטר ביד המלוה אבל אם הוחזק שטר ביד המלוה גובה, רבי יוסי בעי אם בשלא הוחזק שטר ביד המלוה אפילו מבני חורין אינו גובה אלא אם כן [בנדפס: אנן] קיימין בשהוחזק שטר ביד המלוה ולמה אינו גובה רבי ביסנה אמר מפני קינוניא רבי אבינא אמר מפני שהוא פסול עד כדון בשל זה הזקן ושעבד הזקן לזה הזקן ושעבד הבן אית לך למימר מפני קנוניא לא מפני שהוא פסול והכא מפני שהוא פסול, עד כאן. ופסול דקאמר לא פסול ממש קאמר שאם כן אפילו מבני חרי לא ליגבי אלא אין לו דין שטר לגבות ממשעבדי קאמר לפי שאין לו קול כיון שאין בו זמן ומשום פסידא דלקוחות וכתוב אצל בני חרי ואינו כתוב אצל משעבדי.

רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר, אמר רב יהודה אמר רב הלכה כרבי אלעזר בגיטין. וכתב רבנו אלפאסי ז"ל דכי אמר רבי אלעזר עידי מסירה כרתי אף עידי מסירה קאמר והוא הדין לעידי חתימה והביא ראיה מדקתני שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם כלומר דזימנין דמייתי עידי מסירה ומכשרינן ליה בעידי חתימה, ועוד מדפסל רב כתב סופר ועד על כרחין בלא עידי מסירה קאמר דאי בעידי מסירה משום עד אחד דחתם ביה מי גרע דהא רב פסק כרבי אלעזר בגיטין, אלמא בעד אחד דפסול בשאין בו עידי מסירה קאמר, וטעמא דעד אחד הא שנים כשר, ומיהו לכתחלה עידי מסירה בעינן וכולה כדכתיב בהלכות, והרב רבי אפרים תלמידו ז"ל השיב אם כן אף עידי מסירה כרתי הוה ליה למימר, אלא דלעולם לא סגיא ליה לרבי אלעזר בלא עידי מסירה ומפני תיקון העולם דקתני דאי מייתי להו סהדי מקיימינן ליה בעידי חתימה ונפקי ליה ממזויף מימר אמרינן כיון דמעיקרא עידי מסירה צריך ודאי בעידי מסירה איתיהיב לה וזהו תיקון העולם דאי ליכא עידי חתימה חיישינן דלמא זייפתיה, והא דאמר רב כתב ידו שנינו אבל כתב סופר ועד פסול אליבא דרבנן קאמר וליה לא סבירא ליה אלא כיון שנתנו לה בפני עידי מסירה קאמר [בנדפס: כשר] וכן דחה הראב"ד ז"ל ראיה זו כדברי הרב רבי אפרים ז"ל, ואי קשיא מדאמר רב עלה זימנין אמר רב תצא וזימנין אמר רב לא תצא, איכא למימר דקאי אאין בו זמן דמדלא פליג רבי אלעזר אלא באין עליו עדים שמעינן דלא פליג אאין בו זמן אלא לדברי הכל פסול ואפילו נתנו לה בפני עדים לא תנשא בו לכתחלה ואם נשאת לא תצא כך תירץ הרב רבי אפרים ז"ל, אבל רבנו תם ז"ל פירש דהא דאמר רב תצא אליבא דרבנן קאמר אבל לרבי אלעזר לא תצא והיינו דאיצטריך רב למימר והלכתא כרבי אלעזר בגיטין כלומר דאפילו באין לה בנים לא תצא, ורבותינו הצרפתים ז"ל יש להן כסברא זו והביאו ראיה מדתנן הכא ששנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שניהן לזו ושניהם לזו ואמרינן עלה בגמרא מאן תנא אמר רבי ירמיה דלא כרביאלעזר דאי רבי אלעזר כיון דאמר עידי מסירה כרתי הא לא ידעי בהי מינייהו מיגרשא אלמא דמשמע דלרבי מאיר דאמר עידי חתימה כרתי שפיר מיגרשא ביה, ואם איתא אפילו לרבי אלעזר נמי תיגרש דהא רבי אלעזר אית ליה דרבי מאיר ולוקמה בעידי חתימה ודברי הכל. והר"ז הלוי זצ"ל הביא עוד ראיה מההיא דשני שטרות היוצאין ביום אחד איפליגו בה רב ושמואל בכתובות פרק מי שהיה (צד, א) רב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדיייני ואוקימנא רב דאמר כרבי מאיר ושמואל דאמר כרבי אלעזר ואם איתא דרבי אלעזר סבירא ליה עידי חתימה נמי כרתי על מה פליג שמואל עליה דרב ומאי טעמיה, והרמב"ן נ"ר השיב עליהם להעמיד דברי הרב אלפאסי ז"ל אם כן שאין העדים חותמין על הגט אלא לברר שנמסר לה בעידי מסירה מעיקרא אם בא הבעל וערער למה אין משגיחין בו והא אפילו משום לשמה דסתם ספרי דדייני בגמרי חשבי' [בנדפס: גמורי חיישינן] הכא בשאין הדבר מסור אלא לבעל לא כל שכן, ועוד דאם כן [בנדפס: אפילו] כתבו בפנינו ונתנו לבעל ויוצא מתחת ידה כשר בלא עידי מסירה ובלא עדי חתימה דליכא למימר איהו זייפתיה וכל שכן כתב בכתב ידו, ועוד דאם כן היכי לא משתמט תנא ותני יש עליו עדים ולא נתנו לה בפני עדים רבי אלעזר [בנדפס: פוסלו] מכשיר וחכמים פוסלין [בנדפס: מכשירין], ועוד מגופה דמתניתין משמע דמודה רבי אלעזר בשלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר אם לא נתנו לה בפני עדים ולדברי הרב ז"ל הוה ליה לאיפלוגי נמי ארישא וליתני הכי רבי אלעזר אומר אם נתנו לה בפני עדים כשר ואם לאו פסול ואם נשאת הולד ממזר, ועוד דאמרינן בפרק קמא דמציעא לשמואל עדיו בחתומיו זכין לו והיינו ודאי משום דעדי חתימה כרתי ושמעינן לה בשמעתין דאמר הילכתא כרבי אלעזר אף בשטרות דעידי מסירה כרתי אלא שמע מינה מודה רבי אלעזר בעדי חתימה כדברי הרב אלפאסי ז"ל, ומה שהקשה אמאי לא אמרינן אף עדי מסירה כרתי משום דהוה משמע שיהו צריכין כולן עדי חתימה ועדי מסירה, ועוד שהן עיקר לכתחלה כמו שאמר הרב אלפאסי ז"ל, והא דלא מוקמינן מתניתין דשנים ששלחו שני גיטין שוין לכולי עלמא ובעדי חתימה משום דרבי ירמיה הוה סלקא דעתיה דכי היכי דרבי מאיר בעי חתימה לשמה משום דעדי חתימה כרתי הכי נמי בעי רבי אלעזר נתינה לשמה מפני שעדי מסירה כרתי הלכך לדידיה הא דכתב רחמנא לה לשמה לאו אוכתב בלחוד קאי דהוא כתיבת הגט שהרי אין כריתות הגט בכתיבה בלבד אלא אף בעדי מסירה אלא אוכתב ונתן לה קאי וכשם שצריך כתיבה לשמה לרבי אלעזר אפילו בשיש שם עדי חתימה משום דוכתב לאו אחתימת עדים בלחוד דאם כן מצינו חתימת עדים כורתת מן התורה אלא רחמנא אמר כל כתיבתו לשמה תהא כך צריך נתינה לשמה מפני שפעמים שהוא נמסר בעידי מסירה וצריך שתהא כריתות לשמה הילכך אפילו יש שם עידי חתימה נמי דהאי לה לשמה אוכתב ונתן קאי, ואמר ליה אביי דנתינה לשמה לא בעינן לעולם דכי כתב לה לשמה אוכתב קאי ולא אונתן ומתשובתו של אביי אתה למד דאמר לו אפילו תימא רבי אלעזר אימר דבעי רבי אלעזר כתיבה לשמה נתינה לשמה מי בעי, והא דקשיא להרב ר"ז הלוי זצ"ל אם איתא דרבי אלעזר סבירא ליה דעדי חתימה נמי כרתי מאי טעמיה דשמואל דפליג עליה דרב בההיא דשני שטרות היוצאין ביום אחד, אינה קושיא דרב סבר לה כרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי ואלו שניהן נחתמו ביום אחד דשניהן זוכין כאחד דבמקום שאין כותבין שעות מדגלו בדעתייהו הא דאין מקפידין על הקודם לחברו ואפילו זה נכתב שחרית וזה נכתב מנחה אין זה זוכה מזה שאם תאמר כתב ומסר לראשון ושוב אינו יכול לחזור בו ולא לכתוב דינא דחלוקה שכיחא טפי לרבי מאיר דלא עביד איניש למיעבד הכי כלל דכיון שכתב ומסר הלה מפרסם זכותו והיאך חוזר וכותב לשני הלכך ליכא למעבד שודא לרבי מאיר ושמואל כרבי אלעזר דאמר אפילו אין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר, והכא יש לומר האחד חביב עליו יותר וקדם ומסרו לו והשני הטעה הא למדת שאין [בנדפס: שאם] עדי חתימה כורתין בו באותו היום אינן כורתין אלא מסוף היום ואילך שהן מקפידין לכתוב שהוא המוכרח בחתימה והוא הכורת בו בלא מסירה ולפיכך צריכין לעדי מסירה להיות כורתין בו ביום שבמסירה אדם קונה לשעות והוה ליה כאלו נכתב זה בסוף היום וזה נמסר תחלה לכתיבה שלו הלכך דינא דשודא שכיחא טפי ועוד ראיה לרבנו הרב אלפאסי ז"ל מהא דתנן בפירקין (כז, ב) חמשה שכתבו טופס לכל אחד ושני גיטין וכתבו העדים בראש הדף דקתני בהו דפסילי ואם איתא דרבי אלעזר לא מכשר בעדי חתימה כלל אם כן הא מתניתין דלא כרבי אלעזר דאילו כרבי אלעזר כיון דמסר ליה [לה] באפי תרי כשר דעדי חתימה לא מעלין ולא מורידין ולא מזויף מתוכו הוא זה כיון שפסולו ניכר מתוכו שאין לחוש שמא אתי למסרך עליהם [בנדפס: למסמך עליה] וכדאיתא בפרק קמא (יא, א) גבי שמות מוהבקין דנכרים והכא נמי לא שנא וכן כתב הרמב"ם ז"ל דכולן בעידי מסירה כשרין אלא מתניתין דלא כרבי אלעזר ואם רבי ירמיה דמהדר אסתמא דמתניתין הי ניהו דלא כרבי אלעזר נימא מהני [בנדפס: מהכי], ועוד הדבר קשה דאם כן הוה ליה מחלוקת ואחר כך סתם דהלכה כסתם, אלא ודאי מתניתין בעדי חתימה ודברי הכל ואם רצה ומסר בפני עדים כבר שנו שרבי אלעזר מכשיר ושמע מינה דעדי חתימה אפילו לרבי אלעזר כרתי, והראב"ד ז"ל פסק גם כן דאף עדי חתימה כרתי לרבי אלעזר.

וכן כי אתא רבין אמר רבי אלעזר אמר רבי הלכה כרבי אלעזר בגיטין. סוגיא דשמעתין דרבי אלעזר בין בגיטין בין בשטרות אמר מדקתני וגובה מנכסים משועבדים ואיכא דקשיא ליה הא אמרינן בבבא בתרא שילהי גט פשוט (בבא בתרא קעו, א) בעא מיניה רבא בר נתן מרבי יוחנן הוחזק כתב ידו בבית דין מהו אמר ליה אינו גובה אלא מנכסים בני חורין ואתקיף עליה רמי בר חמא והא תנן שלשה גיטין פסולין וכו' רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים ופריק שאני כתובה דשעביד נפשיה, ויש נוסחאות שאני התם דכיון דאיכא שטר כתובה שעבודי משעבד נפשיה, דאלמא לא איירי רבי אלעזר בשאר שטרות כלל, ורבינו שמואל זצ"ל מחק שם אותה גירסא מחמת קושיא זו ותקן שאני התם דמשעת כתובה שעביד נפשיה כלומר דהתם משעת כתיבה היה בדעתו למוסרו לה בפני עדים ועל דעת כן למסרו בפני שנים כתבו כדי שיגבה בו ממשעבדי, אבל הכא שמסרו לו בינו לבין עצמו ולא נתכוון זה אלא להודות לו בכתב ידו שלוה ממנו מנה והלכך אף על פי שהחזיקו המלוה בבית דין לא עבין בעדי מסירה שמסרו לוה למלוה בפניהם, והרב רבי יוסף אבן מאגש [מיגאש] ז"ל כך הוא גורס שם, ויש לי בו פירוש אחר לפי גירסת הספרים וכבר הארכתי בו בריש פרק קמא דמכלתין בסיעתא דשמיא. ולענין פסק הלכה. רבותינו בעלי התוספות ז"ל כתבו דהלכה כרבי אלעזר בין בגיטין בין בשטרות, והביאו ראיה מההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי דאמרינן בסנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין כח, ב) דאתא לקמיה דרב יוסף ואמר ליה זיל מסריה ניהליה בעדי מסירה ואתקף עלה אביי והא אמר רב אבא מודה רבי אלעזר במזייף מתוכו שהוא פסול ואמר ליה זיל שבקו לי, דאלמא רב יוסף ואביי תרוייהו כרבי אלעזר סבירא להו אף בשטרות, ועוד הביאו ראיה מדרבא דהוה מגבי בשטרא פרסאה דמסריה באפי סהדי ישראל מבני חרי כדאיתא לעיל בפרק קמא (גיטין ט, ב) ומשמע נמי התם דאי לאו משום דלית ליה קלא משום דשטרא פרסאה היא הוה מגבי ביה אפילו ממשעבדי דאלמא כתביה ישראל ומסריה באפי תרי סהדי מגבינן ביה אפילו ממשעבדי, ואף על גב דאמרינן בריש מכלתין מהדרינן אדרבי אלעזר דהלכתא כותיה בגיטין לאו למעוטי שטרות אלא משום דהתם לא איצטריך אלא לגיטין, ועוד משום דמחלוקת רב ושמואל היא הכא לא מעייל נפשיה התם בפלוגתא, ורבנו אלפאסי ז"ל כתב כאן והלכתא כרבי אלעזר בגיטין ומשמע דבגיטין ולא בשטרות קאמר כמסקנא דשמעתין, ולדבריו ההיא מתנתא דבסנהדרין פרק זה בורר איכא למימר דרב יוסף בלחוד הוא דסבר הכין ולא עדיף מרבותינו הבקיאין בדבר הלכה, ואביי דאהדר ליה דילמא לטעמיה קאמר ליה, ועוד דמסקנא דשמעתין דאיתמר במקומה וגבי הלכתא דהאי דינא טפי עדיפא, ועוד דאיכא למימר דהתם משום דסבר רב יוסף דהלכה כרבי יוסי דברייתא דמכשר בגיטין ואביי פליג, אמר בההוא עובדא למיסמך אעדי מסירה כרבי אלעזר דכדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק. ואנן לא גמרינן מינה ולא סמכינן עלה, ומה שכתבה רבנו אלפאסי ז"ל בפרק קמא דמכות לא ללמד על עצמה כתבה אלא ללמד על דין מזויף מתוכו דגיטין. ויש לי בזו ובההיא דשטרא פרסאה ענין אחד [בנדפס: אחר] בריש מכלתין, ואכתי קשיא לן הא דגרסי בכתובות בפרק מי שהיה (נד, א) שני שטרות היוצאין ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני ואוקימנא רב כרבי מאיר ושמואל כרבי אלעזר והתם עבד רב נחמן עובדא כשמואל וקיימא לן כותיה וכן פסקו כל הגאונים ז"ל התם כשמואל דאמר שודא והכא פסיק כרבי מאיר בשטרות, ואיכא למימר דבשטרי הודאות והלואות ואי נמי שטרי מכר דאית בהו אחריות וצריכי לקלא לא קיימא לן כשמואל אלא כרב וכרבותינו הבקיאין בדבר הלכה דאמרי דבשאר שטרות לא, אבל בשטרי מתנה דלמיקנא בעלמא אי נמי בשטרי מכר כגון שדי מכורה לך בעדי מסירה סגי ליה כרבי אלעזר וכדפסק רב נחמן כשמואל ועבד עובדא כותיה וזו תשובה מספקת לזו ולההיא דסנהדרין פרק זה בורר, והרמב"ן נ"ר תירץ לזו דכשאמרנו בגמרא דלרבי מאיר חולקין וליכא שודא אלא לרבי אלעזר לא נאמרה שיטה זו אלא לדברי האומר עדיו בחתומיו זכין לו והרי שתיהן כאילו נחתמו בשעה אחת אפילו מסר וחזר ומסר שניהן קונין משעת חתימה שהיא [בנדפס: שהיה] לשניהן כאחד הילכך [בנדפס: אין] אם אדם יכול ליפות כחו של זה מכחו של זה ומאי שודא איכא למימר, אבל אנן כיון דקיימא לן דלא קני בעדי חתימה עד דמטי שטרא לידיה אפילו לרבי מאיר איכא למעבד שודא שהרי בשעה שכתב להן לא קנו כלום משעה שמסר להם הוא שקונין הילכך אם מסר לראשון וחזר ומסר לשני זה שמסר לו תחלה קנה וזו עצה עמוקה ואין דרך לנטות ממנה ואפילו נפסוק כרבי אלעזר בשטרות שהרי על כרחינו אפילו לדברי רבי מאיר הכותב שטר מתנה לחברו ביום פלוני ומסר בו ביום קנה מיד לשעתו ואינו יכול לחזור בו כל אותו היום אף על פי שלא כתב שעות ואפילו כתב שבוע או שנה וכיון שהוא קונה מיד היאך אפשר לדון בכותב שני שטרות ומסר לראשון בשחרית וחזר ומסר לשני ערבית שקנה שני כלים ואפילו קדמה כתיבת שטר לשל ראשון והלא כתיבה אינה זוכה לו כלל ומסירה זוכה לזה בשעתה אלא ודאי זה שמסר לו קנה והילכך אפילו לרבי מאיר איכא למעבד שודא וכדפירש רש"י, עד כאן. ולפי פסק זה קשיא לן דאם כן היכי פרכינן התם בבבא בתרא שילהי גט פשוט לרבי יוחנן מהא דרבי אלעזר דאמר מסרו לו בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים אלמא מדפרכינן מינה שמע מינה כותיה קיימא לן, ומפירוקא דפרקינן שאני התם נמי שמעינן דהילכתא היא דאי לא לימר ליה בר מינה דההיא דלית הילכתא כרבי אלעזר בשאר שטרות, והרמב"ן נ"ר דהתם לא משום דהילכתא כותיה אלא על דרך עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלעזר אלא משום דליכא שטר בחתימה אבל הכא דאיכא שטר בחתימה אפילו לרבנן גובה דהא אית להו קלא דפריך [בנדפס: ופריק] שאני התם דמשעת כתיבה שעביד נפשיה, פירוש דמתניתין לענין גט חוב כיון שכתב לו הריני חייב לך מנה שלויתי ממך בשטר זה והעמיד עליו עדים ומסרו בפניהם כדי שיהיו עדים שלוה ממנו שעבודי שעביד נפשיה למלוה בשטר ועדים אבל הוחזק כתב ידו בבית דין לא העיד על עצמו בית דין שלוה שלא על מנת שבשטר הן מעידין עד כאן, וקרובים דבריו לדברי רבנו שמואל ז"ל שפירש שם בשילהי גט פשוט [בנדפס: וכמו] שכתבנו בריש מכלתין, ואינו מחוור דאי מדרבנן קא מקשה על דרך עד כאן לא פליגי לא הוה ליה לאהדורי אמילתיה דרבי אלעזר [בנדפס: ולמימר שאני התם כאלו בעי לפרוקי הא דרבי אלעזר] בהא, אלא הוה ליה למימר דאשרתא דדייני לאו כחתם עדים ולימא שאני הכא דלאו אמנה שבשטר הן מעידין דהיא היא עיקר כונתו בתשובה זו כדברי רבינו נ"ר וצריך עיון.

מאן תנא אמר רבי ירמיה דלא כרבי אלעזר כלומר אלא כרבי מאיר, ואף על גב דרבי מאיר בעי מוכיח מתוך הכתב כדמשמע בריש פרק כל הגט דהיו לו שתי נשים ושמותיהן שוין לרבי מאיר לא יגרש בו לא גדולה ולא קטנה כמו שכתבתי שם, הכא מיירי במשולשת בגט אלא שאין השליח מכיר בשלוש ושני גיטין דקתני שוין בשמותיהן של נשים ולא בשמותיהם של אבות וכבר הארכתי בזה בריש פרק קמא דמכלתין גבי סתם ספרי דייני מגמר גמירי.

היכי דמי כלל והיכי דמי טופס אמר רבי יוחנן זמן אחד לכולן זהו כלל זמן לכל אחד ואחד זהו טופס. ואפילו כתוב בו בחד בשבא בחד בשבא, ורבי שמעון בן לקיש אמר אפילו זמן אחד לכולן זהו טופס ואלא היכי דמי כלל דכתבי הכי אנו פלוני ופלוני גרשנו נשותינו פלונית ופלונית פלוני גרש פלונית ופלוני גרש פלונית אבל אם לא חזר ופרט פלוני גרש פלונית ופלוני פלונית הרי זה פסול לפי שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד דהתורה אמרה וכתב לה ולא לה וחברתה, ותניא כותיה דרבי יוחנן ותניא כותיה דרבי שמעון בן לקיש, והילכתא כרבי יוחנן, ורבנו אלפס ז"ל לא פסק בהלכותיו כן [בנדפס: כריש לקיש] משמע דרבי יוחנן נמי פליג אדריש לקיש משום דהוו להו שתי נשים מתגרשות בגט אחד ואף על גב דהדר פסיק להו דאמר פלוני גרש פלונית ופלוני פלונית גט אחד הוו מדכללינהו בחד מעיקרא סבירא ליה לרבי יוחנן דחד הוא, ותניא כותיה, אבל הרמב"ם ז"ל פסק כשניהם לומר דריש לקיש פליג אדרבי יוחנן אבל רבי יוחנן כל שכן דמודה לריש לקיש דזהו הכלל וכי הדר פסיק להו שני גיטין מיקרו ודוקא בשזמנן אחד אבל זמן לכל אחד ואחד אף על גב דערבינהו מעיקרא כיון דפליג להו בזמנן זמן מפסיקן ומה שהעדים נקרין עמו כשר.

עריות שאמרו לפטור את צרותיהן מן החליצה ומן היבום אם היו לבעליהן המת עליהן ספק קדושין או ספק גירושין כגון שגירשה לפני מותו גירושי ספק צרותיהן חולצות שמא הגט גט והקדושין אינם ולא מתיבמות שמא הקדושין קדושין והגט אינו ואפי' היה הגט גט פסול שאם נשאת בו הערוה לא תצא הדין כן ואין אומרין על זו שתצא כדי שלא תטעה צרה זו לומר מאחר שאינה יוצאה גט גמור היה ואפשר לי להתיבם שאף כשתאמר כן אין לנו שהרי הגט גט גמור מן התורה:

כבר ידעת במי חטאת שנתערבו בהם מים כל שהו שפסולים ומתוך כך כל ששתת מהן בהמה חיה ועוף פסלום מפני שהם מקיאים וחוזרין שם קצת המים עם משהו לחות שבפיהם או שאף המים עצמם בטלו בפיהם מתורת מי חטאת וחזרו להן כשאר מים וכן פירשוה גדולי הרבנים ומכל מקום היונה אינה פוסלת מפני שהיא מוצצת לגמרי ואין ריר יוצא מפיה למים ושרצים ששתו אינן פוסלין חוץ מן החולדה מפני שמלקלקת בלשונה ולחות יוצא מפיה למים וזבוב גדול כעין חגב הנמצא בעמרים והיא נקראת קרצית שבעמיר אם היא קטנה עד כזית פוסלת מכזית ולמעלה אינה פוסלת:

זה שביארנו שהלכה כר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי גדולי הפוסקים כתבו בה אף עידי מסירה וכן עיקר אלא שיש הרבה שמועות נוטות לומר עידי מסירה דוקא וכבר כתבנו הענין בכדי הצורך בפרק השולח בסוגית המשנה הרביעית:

אף כשביארנו שהלכה כר' אלעזר דעידי מסירה כרתי יש פוסקין דוקא בגיטין דבדידהו כתוב וכתב לה לשמה ומשמע דאכתב גופו של גט קאי ולא אחתימה ולר' מאיר איצטריך לפרושי וכתב אחתימה ולא דייקא שפיר אלא כר' אלעזר ניחא טפי אבל שטרות דכתוב בהן וכתוב בספר וחתום ודאי אין עידי מסירה כלום ואין אומרין בה עצה טובה קמ"ל וא"כ האי דקאמר ר' אלעזר וגובה מנכסים משועבדים ופירשוה בסוגיא זו אשאר שטרות וכדקאמר ר' אלעזר תרתי אמר ורב סבירא ליה כותיה בחדא ר"ל בגיטין ופליג עליה בחדא ר"ל בשטרות הלכה כרב אי נמי סוגיא דהכא משבשתא ולרב ושמואל הוא דאיתמרא אבל מתניתין כי קאמרה וגובה מנכסים משועבדים פירושו בגוביינת הכתובה ולא בשאר שטרות ומשום דמשעת כתיבה שעביד נפשיה הכי איתה בהדיה בבתרא דבתרא קע"ו א' וגדולי המפרשים נוטים לומר דכי לית לן כר' אלעזר בשטרות דוקא בשטרי שעבוד דאע"ג דמסר בעדים לית ליה קלא אבל שטר מתנה קנה וכמו שאמרו בסנהדרין כ"ח ב' ההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי ואמר ליה זיל קני בעידי מסירה עד דאמר ליה והא מזוייף מתוכו הוא אלמא דאי לאו דמזוייף מתוכו הוא אף בשטרות כן וכן בפרק מי שהיה נשאוי צ"ד א' בענין שני שטרות היוצאים ביום אחד הם מפרשים אותה במתנה או בשתפרש שאין בו אחריות:

וגדולי הפוסקים כך כתבוה תחלה שאין הלכה כדר' אלעזר בשטרות אלא שנמצא אחר כך בהלכות הבאות מספרד הלכה כר' אלעזר בגיטין והוא הדין לשטרות ופירושה אף בשטרי שעבוד וכן כתבוה גדולי המחברים ובאמת הסוגיא כך מוכחת דהלכתא כשמואל בדיני ואיהו קאמר הלכה כר' אלעזר אף בשטרות ולא פלג בהו בין שטרי שעבוד לשטרי מתנות ואי אינהו לא פלוג אנן היכי פלגינן ולדעת זה מה שאמרו בפרק ראשון בשטרא פרסאה דמסריה באפי סהדי ישראל לית ליה קלא פירושו מפני שנעשה בהדיוטות וכל שנעשה בהדיוטות אין לו קול ולא משום דכל שבעידי מסירה לית ליה קלא וכן פירשנוה במקומה ומכל מקום הדעת מכרעת כדברי גדולי המפרשים:

המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר שנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו לפיכך אם אבד אחד מהן השני בטל מבואר לר"ם:

אמר המאירי שנים ששלחו שני גיטין שוים ר"ל שהם שוים בשמותיהם וכתב כל אחד גט לאשתו ששמותיהן שוים גם כן ושלחום על ידי שליח זה ושמא תאמר היאך שני יוסף בן שמעון מגרשים נשותיהן על ידי שליח והרי הוזקקו לגרש זה בפני זה והם עצמם חייבין ליתן זה לאשתו במעמד חברו לא נאמר כן אלא בשאין מגרש אלא האחד אבל אחר ששניהם מגרשים אין לחוש לכלום ואמר שאם נתערבו שניהם ר"ל שאין השליח מכיר אי זה משל זה ואי זה משל חברו נותן שניהם לזו ושניהם לזו ולפיכך אם אבד אחד מהם השני בטל והיו סבורים בגמרא לומר דמתניתין אליבא דר' מאיר דלא בעי עידי מסירה והילכך כשהגיעו שניהם ליד כל אחת מהן נמצאת כל אחת מתגרשת בשלה דאי ר' אלעזר כיון דאמר עידי מסירה כרתי הא לא ידיע בהי מינייהו מיגרשא והוא שהיה סבור שכשם שר' מאיר מצריך חתימה לשמה משום דעידי חתימה כרתי ומוקים וכתב לה אחתימה כך מצריך ר' אלעזר נתינה לשמה הואיל ועידי מסירה כרתי ואע"ג דלר' אלעזר מוקמינן וכתב לה לשמה אגופו של גט הואיל ואין הכריתות בכתיבה לבד אלא בעידי מסירה על כל פנים לה לשמה אוכתב ואנתן קאי והשיבו דאפי' לר' אלעזר כתיבה לשמה בעי נתינה לשמה לא בעי וכל שהגיע לידה הגט שנכתב לשמה שהרי בכלל שניהם הוא ואין צריך שיתברר בהי מיניהו מיגרשא וכן הלכה שאף לר' אלעזר נתינה לשמה לא בעי:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

בד"ה כל העופות כו' אבל משום מלאכה אין נפסל אחר קידוש כו' עכ"ל לא ידענא מהיכא משמע להו דאיירי לאחר קידוש ואי משום לישנא דמי חטאת אההיא דהעושה מלאכה במי חטאת פטור מדיני אדם כו' כתבו התוספות בר"פ הכונס דאיירי נמי קודם קידוש ואפשר דלישנא דפוסלין משמע להו לאחר קידוש וק"ל:

גמרא אבל כתב סופר ועד לא ושמואל אמר אפילו כתב סופר ועד שהרי שנינו כתב סופר ועד כשר. פירוש דנהי דהתם בסופר מובהק איירי כדמסקינן מ"מ כיון דע"כ מצרפין כתיבת הסופר לעדות כמו חתימה א"כ ה"ה באינו מובהק כשר מדאורייתא אלא דמדרבנן חיישינן למיפסליה דשמא לא כתבו מפי הבעל אלא להתלמד וזרקו לאשפה ומצאתו האשה והחתימה עליו עד א' וכ"כ התוספות בריש מכילתין משא"כ לרב הוי הולד ממזר לפי פירוש רש"י ז"ל אפילו בסופר מובהק משום דאין מצרפין כלל כתיבת הסופר לעדות וגזירת הכתוב היא דבעינן שני עידי חתימה ממש כן נ"ל אבל קשיא לי אכתי מ"ט דשמואל דמכשיר בסופר מובהק אפילו לכתחילה דמכדי אליבא דר"מ קיימינן הכא דאית ליה ע"ח כרתי כמ"ש התוספות בשם רבינו אפרים וסייעתו דלר"א דאמר ע"מ כרתי לא משכחת לפלוגתא דרב ושמואל כלל דלעולם בעינן ע"מ ובדאיכא ע"מ אטו משום סופר ועד א' גרע מלא חתמו כלל ומזוייף מתוכו נמי לא הוי שהרי ניכר לכל העולם שאין כאן שני עדים וצריכה לעידי מסירה אע"כ דכרבי מאיר אתיא ואם כן מאי מעליותא דסופר מובהק דהא לרבי מאיר אפילו מובהק שבמובהקין מעיקר הדין מותר לו לכתוב לכתחילה טופס ותורף הגט שלא מפי הבעל אלא להתלמד דאפילו מצאו באשפה כשר וא"כ היאך מצרפין כתיבתו לחתימת העד הא לענין חתימה לר"מ בעינן מדאורייתא שיחתמו שניהם לשמה ואין כאן אלא עד א' לשמה וכבר כתבתי בזה בריש מכילתין דכיון שהסופר מובהק מסרו מסתמא ליד הבעל א"כ לא היה הבעל מחתימו בעד אחד לבד אי לאו דקים ליה לבעל שהסופר כתבו לשמה דהבעל נמי מסתמא יודע בדין גיטין דבעינן שני עדים לשמה ואפ"ה פסלינן לכתחילה בסופר שאינו מובהק משום דחיישינן מדרבנן שמא לא מסרו כלל להבעל אלא כתבו להתלמד וזרקו לאשפה ומצאתו האשה והחתימה ע"א אלא שכל זה נ"ל דוחק ויותר היה נכון לסייע מזה שיטת הרי"ף ז"ל והרמב"ם שהביא הרא"ש ז"ל דפלוגתא דרב ושמואל איירי אליבא דהלכתא דאף למאי דקי"ל כר"א דע"מ כרתי מ"מ ר"א גופא מודה דבעידי חתימה לחוד נמי כשר ואיירי הכא בדליכא ע"מ אלא סופר ועד והשתא א"ש דבסופר מובהק כשר לשמואל לכתחילה דהא לר"א בעינן כתיבה לשמה כנ"ל לולא שאיני כדאי להכריע מ"מ התמיה קיימת שהקדמונים לא הרגישו בזה ודוק היטיב:

שם ושמואל אמר אפילו כתב סופר ועד כבר כתבתי לעיל דקשה לשיטת רש"י בתשובה שהביא הרשב"א והר"ן ז"ל דהא דמיקל רבי מאיר בהנהו ג' גיטין לומר שהולד כשר ולא מיפסל משום כל המשנה היינו משום דכשירין לכתחילה בשטרות לענין בני חורין וא"כ קשה הניחא לרב אלא לשמואל מאי איכא למימר דהא כתב סופר ועד לא מכשיר שמואל בגיטין בסופר מובהק אלא משום דמסתמא כתבו מפי הבעל משום שבקי בתורת גיטין וא"כ בשאר שטרות מסתמא פוסל ומאי טעמא דר"מ דמכשיר הולד בסופר שאינו מובהק דמ"ש מכולהו דכל המשנה הולד ממזר היכא דפסול בשטרות ונהי שהב"י בח"מ סי' מ"ו הביא בשם תשובת הריב"ש דכתב סופר מובהק ועד כשר נמי בדיני ממונות לענין בני חורין אלא דמלשון רש"י בשמעתין נראה מבואר דלא שייך האי טעמא דמובהק אלא בגיטין דוקא ועיין מה שאפרש בזה לקמן דף פ"ח גבי כתובת חתנים ועיין בש"ך ח"מ סי' נ"א ול"ל דשמואל ס"ל כמ"ד הכא לא תצא ומוקי למתניתין דהכא כרבנן ולר"מ אין הכי נמי דבג' גיטין נמי הולד ממזר הא ליתא חדא דבפרק הזורק גבי גט ישן איכא תרי לישני בגמרא וללישנא קמא אמר שמואל אם ניסת לא תצא וא"כ אף איהו מוקי לה ע"כ כר"מ דאי כרבנן תיקשי האיכא גט ישן וע"כ דהכא תצא ובגט ישן לא תצא א"כ תיקשי משלום מלכות והי' במזרח אע"כ לא מיתוקמא ליה אלא כר"מ ובשלמא לפי מאי דמשמע לעיל בפרק הזורק דשמואל מכשיר לרבנן לגמרי בשלום מלכות ופליג אדרב א"כ א"ש דאיכא למימר דבהיה במזרח נמי מכשיר שמואל לרבנן אלא לפמ"ש שם התוספות דלרש"י נמי לא פליג שמואל אדרב ודוקא לשם סנטר שבעיר מכשיר שמואל עליה וא"כ הדרא קושיא לדוכתא וכ"ש דקשה טפי לפמ"ש בסמוך בשמעתין דאף מאן דמוקי למתני' כרבנן אפ"ה מודה דמיתוקמא נמי כרבי מאיר וכמו שהוכחתי ועוד קשה דאי ס"ד דשמואל אליבא דרבנן איירי אבל לר"מ מודה דהולד ממזר בכתב סופר ועד א"כ מאי פליג שמואל עליה דרב ומאי מייתי ראיה שהרי שנינו כתב סופר ועד כשר דהא ע"כ רב מוקי למתניתין כרבי מאיר ולר"מ ע"כ איירי בכתב ידו ועד דבכתב סופר ועד שמואל גופא מודה דלר"מ הולד ממזר מטעמא דכל המשנה ולכאורה היה נראה בזה ליישב דאפ"ה פליג שמואל שפיר אדרב דלרב בכתב סופר ועד הוי הולד ממזר מדאורייתא משא"כ לשמואל לר"מ גופא לא הוי אלא ממזר מדרבנן משום כל המשנה אלא דאכתי קשה הא רב לא אמר בהדיא דכתב סופר ועד הולד ממזר אלא מדיוקא דייק לה סתמא דתלמודא וא"כ דלמא לרב גופא בכתב סופר ועד לא הוי אלא ממזר מדרבנן משום כל המשנה אבל בסופר מובהק רב נמי מכשיר לכתחילה ומש"ה איצטריך ליה לרב לאוקמי מתניתין בכתב ידו ועד, וגם בזה העליתי דאיכא למימר דע"כ ממאי דמוקי רב למתני' בכתב ידו ועד ע"כ דבסופר ועד הוי ממזר מדאורייתא אפילו במובהק והיינו לפי שפירש הר"ן ז"ל במשנתינו דהא דתנינן כתב בכתב ידו לאו בחתם ידו לחוד איירי אלא אפילו בכתב ידו גרידא שמעינן מיהא דחתם ידו נמי בכלל כתב ידו הוי א"כ למאי דמוקי רב סיפא דמתניתין בכתב ידו ועד היינו אפילו חתם ידו ועד וקשיא לן אמאי לפסול בכה"ג בחתימת ידו ועד והכתב הוא כתיבת ידי הסופר דלמאי ניחוש לה דכיון שחתם הבעל א"כ ע"כ תו לא שייך האי חששא שזרקו הסופר לאשפה וא"כ ליתכשר בכתב סופר ועד אע"כ דרב סובר דלעולם אין מצרפין כלל כתיבת הסופר לעדות ותו לא שייך לחלק בין סופר מובהק אלא בכולהו הוו ממזר דאורייתא דאין כאן אלא עד א' ובהא שפיר פליג שמואל ומייתי ראיה שהרי שנינו אלמא דבמובהק מיהא כשר וא"כ אפילו בשאינו מובהק לית לן למיפסל לר"מ אלא לומר שהולד ממזר מדרבנן משום כל המשנה אלא דאכתי קושיא ראשונה במקומה עומדת דמשמע דשמואל מוקי נמי מתניתין אפי' כר"מ ואפ"ה הולד כשר והנלע"ד בזה דבכתב סופר שאינו מובהק ועד לא שייך לומר כל המשנה ממטבע והיינו למאי דפרישית בריש מכילתין דע"כ האי שאינו מובהק לאו דידעינן שאינו מובהק אלא בסתם סופר איירי דמסתמא דמילתא אמרינן שהוא בקי אלא דאפ"ה חיישינן מדרבנן שמא אינו מובהק כל כך וכמבואר שם בלשון התוספות שם בריש מכילתין ולפ"ז לא מצי ר"מ להחמיר ולומר הולד ממזר משום כל המשנה דמאן יימר ששינה מהמטבע שמא מובהק הוא ולא נשתנה המטבע כלל כן נ"ל נכון ולפ"ז יתיישב ג"כ השיטה שכתבתי במשנתינו לפי שיטת התוס' דטעמא דכולהו משום שאין בו זמן ובההיא דסופ' ועד כשר הולד מטעמא דפרישית ותו לא מידי ודוק היטב:

תוספות בד"ה יש לה בנים כו' וא"ת מאי פריך לעיל כו' וי"ל דשלום מלכות נמי כיון דלרבנן כו' עכ"ל. פירוש דפשיטא ליה לתלמודא דבכולהו פסולי דרבנן היכא שאין הולד ממזר לית לן למימר דתצא כשיש לה בנים משום פגם הולד וק"ל:

גמרא אביי אמר אפילו תימא ר"א אימא דבעי ר"א כתיבה לשמה כו' ולכאורה יש לדקדק דסיפא דמתניתין דחמשה שכתבו חמשה גיטין לכאורה לא מיתוקמא כר"א דלדידיה אפילו בטופס לכל א' וא' יש להכשיר כולן ע"י עידי מסירה וכ"כ הרמב"ם ז"ל אלא דלשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דלר"א מכשיר נמי בעידי חתימה לחוד א"כ איירי סיפא דמתניתין בדליכא עידי מסירה ולשיטת החולקים נמי איכא למימר דאיירי שאין עידי מסירה לפנינו ומש"ה לא מכשרינן אלא האחרון דלפי שהעדים החתומים חתמו על גט האחרון א"כ מסתמא נמסר לה בעידי מסירה כדינו משא"כ גיטי קמאי אפשר שלא מסרו להן כיון דלגבייהו ליכא עידי חתימה ודו"ק:

מתני' ונתערבו נותן שניהם עיין טורי אבן ר"ה כז ע"א ד"ה ואם קול: