Commentary page
Gittin 67b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerGittin 67b
Gittin 67b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 525 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ואיכא דאפיך להו לרבה ורב יוסף:
ע"י כולן בשביל כולן:
מוליך במעמד כולן כולן ילכו עמו:
מנה מהו אם לא אמר כולכם אבל מנאן א' ב' ג' ד' ואמר כתבו גט לאשתי מהו מדמננהו לכולהו הנך מנויין איכוון או דלמא כיון דלא אמר להו כולכם המנויין כתבו לא בעינן כולם:
אמרי לה להאי גיסא מנה כולהו אכולהו קפיד מנה מקצתייהו לא קפיד אלא אמנויין השנים מהני מנויין חתמו למעוטי השאר שלא נמנו אתא ולא לכל הני מנויין איכוין שיחתמו כולם כיון דלא מנה לכולהו הוברר שטורח הדבר עליו וחדל לו מדעתו הראשונה ואפי' המנויין אינם צריכין לחתום אלא מקצתן:
ואמרי לה להאי גיסא מנה מקצתן גלי דעתיה דאהני קפיד וצריכין כולן המנויין לחתום מנה כולן כיון דלא אמר כולכם לא הקפיד אלא לומר בפני מנין זה ולא שיחתמו כולם:
אתקין רב יהודה בגיטא דכולכם בגט שאדם אומר במעמד רבים ויש לחוש שמא יאמר לכולכם איכוין ולא יחתמו כולם ונמצא גט בטל התקין שיהו כותבין בו כך אמר לנו פלוני כתבו או כולכון או כל חד מנכון כולכון אחד כותב במעמד כולם או כל חד מנכון אפי' אין חביריו עמו:
אובילו הוליכו:
39 more comments on this page.
Rashi on Gittin 67b · Sefaria
Tosafot
מתני' מי שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום ואפי' אמר כתבו ותנו:
בודקין אותו שלש פעמים פי' שלש פעמים על לאו ושלש פעמים על הן דהיינו ששה פעמים בין הכל ובגמרא דקאמר וניחוש דלמא שיחיא דלאו לאו נקטיה אי נמי שיחיא דהן הן לאו משום דלא ניבעי תרוייהו דתרוייהו בעינן כדפירשנו אלא כלומר ובחד מהן או בלאו או בהן אינו בדעתו וי"ס דל"ג אי נמי ובדיקה זו מפרש בירושלמי כיצד בודקין לאו והן אומרים לו נכתוב גט לאשתך אומר הן לאמך אומר לאו לאחותך אומר לאו לבתך אומר לאו כו':
כרכה בסודריה משום דאשכח ביה טעמא דחיורא הוא דעבד הכי והגמרא לא פירשו עד לבסוף:
Tosafot on Gittin 67b · Sefaria
Rashba
מתני' מי שאחזו קורדייקוס. פירשו בגמרא: מי שנשכו יין חדש.
ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום ואפילו נכתב באותה שעה ולאחר שנתרפא נתנוהו לו ונתנו לה פסול, לפי שלא נכתב במצות הבעל שאין בדבריו כלום.
אמר כתבו גט לאשתי כלומר בבריו ואחר כך
אחזו קורדייקוס ואמר אל תכתבו אין דבריו האחרונים כלום אמר ריש לקיש (ע, ב)
וכותבין ונותנין לאלתר מלישנא יתירא דקתני אין דבריו האחרונים כלום ולא קתני לא אמר כלום.
Rashba on Gittin 67b · Sefaria
Meiri
כל שאמר כלכם כתובו אף הכותב צריך שיכתבנו במעמד כלם וכן אם אמר לעשרה הוליכו גט זה לאשתי אחד מוליך על ידי כלם אי זה שירצו כלכם הוליכו אחד מוליך במעמד כלם ר"ל שכלם ילכו עמו לא אמר כלכם אבל מנה אותם ואחר כך אמר להם כתבו גט לאשתי או הוליכו גט זה לאשתי הן מנה כלם הן מנה מקצתם הדבר ספק ומחמירין בו ודנין אותו ככלכם להחמיר שבמנה מקצתם אומדין שמא היה המנין עליו טורח ופסקה דעתו שלא להתכוין לכלם או שמא מאחר שלא מנה אלא מקצתם אמנויים מיהא קפיד ובמנה כלם שמא מתוך שמנה כלם לכלם נתכון או שמא מאחר שמנה כלם לא כיון אלא לומר בפני מנין פלני היה ומ"מ תקנו חכמים בכל שמצוה לכתוב גט במעמד רבים שיאמר כתובו אחד מכם חתומו שנים מכם הוליכו אחד מכם כדי שאם יתירו לומר כתובו שמא יאמר כלכם וכל שאמר כלכם צריך שיחתמו כלם אלא ששנים משום עדים והשאר משום תנאי כמו שהתבאר בפרק שני וכבר ביארנו מענין זה בפרק ראשון:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק שביעי בע"ה:
מי שאחזו קורדיקוס וכו' זה הפרק יסוד ענינו לבאר שני ענינים נכללים בחלק החמשי הראשון ענין נתינת הגט של שכיב מרע והשני ענין נתינת הגט בתנאי על איזה צד התנאי מתקיים ועל איזה צד בטל התנאי או בטל הגט ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון בגט של שכיב מרע איזה שכיב מרע ראוי ליתן גט על פיו ואיזה אינו ראוי לכך והשני מצד הלשון ר"ל איזה לשון מועיל ליתן גט שיועיל הגט ועל איזה לשון דנין בו שאינו מועיל והשלישי בענין דיני תנאים שבגט שהוא תולה אותם בה כגון על מנת שתתני על מנת שתשמשי כו' והרביעי בתנאים שתולה אותם בעצמו כגון אם לא באתי וכו' והחמישי בתנאי שהוא מתנה עם העדים זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים אחרים הן מענין גט הן מענינים אחרים כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר מי שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדיקוס חזר ואמר אל תכתובו אין דבריו האחרונים כלום נשתתק אמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותה שלשה פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו אמר הר"ם פי' קורקדיקוס חולי יתחדש ממלא בטני המוח ויתבלבל השכל והוא מין ממיני חולי הנופל ואמרו אין דבריו האחרונים כלום ירצה בו שהוא לא יצטרך שנשאלהו פעם שנית אחר הסכמתו אם הוא עומד על דבריו אם לא ולכן יכתוב הגט עד שקל מחליו זה והרכין בראשו ירצה בו שירמוז בראשו רמז יהיה תשובה מסכמת לשאלה ויפליגו בזה בפנים מן הבחירה מה שאפשר:
אמר המאירי קורדיקוס והוא חולי מבלבל הדעת ומשבשו ואחת מסבותיו שתיית היין החדש כמו שיתבאר בגמרא ומכל מקום הוא הדין לכל שנשתבש דעתו לאיזו סיבה ואמר שאם מתוך אותו השבוש אמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום ואם עד שלא נתבלבל דעתו אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדיקוס ובעת שבושו חזר ואמר אל תכתובו אין דבריו האחרונים כלום וכותבין ומ"מ פירשו בגמרא לדעת ר' יוחנן שהלכה כמותו שמכל מקום אין כותבין ונותנין עד שישתפה אלא שדבורו הראשון מועיל שלאחר שישתפה כותבין ונותנין בלא המלכה שלו ולא סוף דבר בשאמר לאחר שנשתבש דעתו אל תכתובו אלא אפי' לא אמר כלום לאחר שנשתבש אין כותבין עד שישתפה מפני שדנין אותו כשוטה ואין דנין אותו כישן שאם צוה כשהוא ניעור כותבין ונותנין כשהוא ישן אלא הרי הוא כשוטה ולכשישתפה מיהא כותבין ונותנין ואע"פ שלא אמר תנו הואיל ובשעת צוויו שכיב מרע היה הרי כתבו שלו ככתבו ותנו נשתתק כלומר לא על זה שאחזו קורדיקוס לבד הוא אומר כן אלא איזה שנשתתק לאיזו סיבה והרי הוא בכלל שכיב מרע ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו תנועה נרמז ממנה כמשיב הן הרי הוא כאלו השיב הן וכל שהשיב הן אין צורך לשאול לו גם כן על הנתינה שכל כתיבת שכיב מרע הן על ידי עצמו הן על ידי שאלת אחרים ככתבו ותנו הוא ואמר על זה שמתוך שראוי לחוש שמא נתבלבל דעתו בודקין אותו שלשה פעמים ואם מצאנוהו בדעת מכוונת להשיב על הן הן או על לאו לאו הרי אלו יכתבו ויתנו והיו סבורים בגמ' לפרש שאם שאלנוהו שלשה פעמים בדבר הראוי להשיב עליו הן והשיב כהוגן שדיינו בכך וכן בלאו ומתוך כך שאלו ודילמא שיחה דהן הן נקטיה או שיחה דלאו לאו נקטיה ותירץ דאמרינן ליה בסירוגין ר"ל על אחת בראויה להן ועל אחת בראויה ללאו ואחת בראויה להן ואף בזו שאלו דילמא שיחה דסירוגין נקטיה כלומר אחת הן ואחת לאו ואין זו עדות לדעת מכוונת ופירש בה בחד לאו ותרין הן או תרי הן וחד לאו ופירשו בתלמוד המערב ששואלין לו כותבין גט לאשתך והוא אומר הן כותבין גט לאמך והוא אומר לאו לאחותך והוא אומר לאו וכן כל כיוצא בזה וכן הדין בכל מי שנסתפק לנו אם דעתו מבולבלת אם לאו אף בלא נשתתק וכן פירשוה בגמרא בדרך בדיקה אחרת והוא שאומרין לו דברים של ימות החמה בימות הגשמים ושל ימות הגשמים בימות החמה ושאלו בה במאי אילימא גלופקרי וסדיני דילמא קורא אחדיה או חמה אחדיה ופירשו בו גדולי הרבנים שאם נשאלהו בימות הגשמים אם רוצה בסדינין להציע עליו כדרך ימות החמה והוא אומר הן אין זו הוראה לשבוש דילמא חומא אחדיה וכן אם נשאלהו בימות החמה אם הוא רוצה בגלופקרי והוא אומר הן אין זה הוראה לשבוש דילמא צינא אחדיה ואין הפירוש נכון שאין המקשה מחזר להקל ומתוך כך פירשו שאם נשאלהו בימות הגשמים בגלופקרי והוא אומר הן אין זה הוראה לכוון הדעת דילמא קורא יתירא אחדיה ולא מכוון הדעת הוא שואל אלא בפירי שבימות הגשמים שואלין לו אם רוצה אפרסקין ובימות החמה על חומשניות ואם יאמר הן זהו שבוש הדעת וכן מפליגין בבדיקה כפי כח השואל וראוי להזהר שלא לעשות אלא על ידי בקי וחכם:
זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
Meiri on Gittin 67b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה אמרי לה להאי כו' לא קפיד אלא אמנויין כו' כיון דלא מנה לכולהו הוברר כו' עכ"ל מפירושו נראה דלפום הך גירסא נמי אמנויין מיהא קפיד ולא נשתנה דינא מהך גיסא כלל במקצת המנויין אלא בע"כ בכולן נשתנה דינא מהך גיסא להך גיסא ואין זה דרך התלמוד ואפשר שהר"ן הרגיש בזה וכתב על פרש"י דלהך גיסא יותר נ"ל לומר חזר לגמרי ולא קפיד כלל עכ"ל ע"ש ומהרש"ל הגיה בפרש"י מה שהגיה אבל בדברי הר"ן כתובים דברי רש"י כמו שהם בפנינו וכן ראיתי בפרש"י ישן בקלף ודו"ק:
תוס' בד"ה ואמר כתבו גט לאשתי כו' ואפילו אמר כתבו ותנו עכ"ל אע"ג דבבריא איכא לפלוגי בין אמר כתבו ובין אמר כתבו ותנו בדאחזו קורדייקוס לא מסתבר לחלק כיון דדעתיה שנישתא היא כדאמר לקמן בגמרא וק"ל: :
Chidushei Halachot on Gittin 67b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' אמרי לה להאי גיסא כעין זה ב"ב דף מב ע"ב וש"נ:
Gilyon HaShas on Gittin 67b · Sefaria
Ben Yehoyada
אָמַר לְהוּ בִּישְׂרָא סוּמְקָא אַגוּמְרֵי, וְחַמְרָא מַרְקָא. אף על גב דהיה מותר לו לשנות בדבור בעבור הצלת עצמו מן החולי עם כל זה הוא לא הוציא שקר ח"ו דהם לא אמרו מאי ניחא ליה השתא אלא אמרו 'מַאי נִיחָא לֵיהּ' בסתמא והוא השיב מאי דניחא ליה בשאר עתים דודאי בכל העתים ניחא ליה מצד טבעו בשר כחוש ויין מזוג במים הרבה אך באותו עת דוקא שהיה לו אותו חולי הוה ניחא ליה בהפך משום רפואה.
גְּדוֹלָה מְלָאכָה, שֶׁמְּחַמֶּמֶת אֶת בְּעָלֶיהָ נראה יש מעלה במלאכה שהאדם מתפרנס בה אך מעלה זו אינה דבוקה בגוף המלאכה אלא בשכר שלוקח האדם בעבורה אמנם הוא צריך גם כן לעשות יגיעה לגופו כדי שיזיע שבזה תהיה רפואתו ולכן הוא עושה מלאכה ומזיע ומתרפא הנה המעלה הזאת דבוקה בגוף המלאכה ולכן רב ששת כשהיה צריך להזיע בשביל רפואה היה מתעסק בִּכְשׁוּרֵי שהיה צריך להסיען ממקום למקום ואמר עתה גדולה מלאכה זו שאני עושה כי מלבד הרווחה שיש לי מן עסק זה שצריך אני להסיע הכשורי ממקום למקום הנה זו המלאכה מחממת אותי ואני מזיע בה שנמצא יש לי תועלת מגוף המלאכה שהיא היגיעה שאני יגע כי בזה תהיה רפואתי.
אָמַר לֵיהּ לְשַׁמְעֵיהּ זִיל גְּנוֹב. קשא והא קיימא לן אסור לגנוב אפילו דרך שחוק ועל מנת לשלם וכן פסק הרמב"ם ז"ל (רמב"ם הלכות גניבה א, ב), ואמרו בפסיקתא אפילו בשביל לשמור ממונו אסור לגנוב! ונראה לי בס"ד דהוא אמר לשמעיה דבר זה לפני ריש גלותא שהוא בעל הבית והבשר שלו וברשותו קעביד לכן אם יגנוב מן העבדים אין זה גניבה כיון דעושה כן מדעת בעל הבית. ועוד איכא היתר בלאו הכי בהאי עובדא דעושה כן לאפרושי מאסורא שיתבררו מעשיהם לפני ריש גלותא ולא יאמין מכאן ולהבא בהם לאכול מידם ודע כי 'דִיסְתְּנָא דְּחַנְקָא חֲמָתָא' אתעביד מעשה בזה דאשה אחת היתה שונאה את חמותה והביאה לה חתיכה זו שיש בה עצם זה כדי לאכול ונחנקה בה ולכן היו כל העולם קורין לחתיכה זו בשם זה על שם המאורע ההוא.
Ben Yehoyada on Gittin 67b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Gittin, daf 67, Amud Bet, about 525 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 13 words
Opens “וְאִיכָּא דְּאָפֵיךְ לְהוּ.…”
- Segment 241 words
Opens “אָמַר לַעֲשָׂרָה: ״כִּתְבוּ גֵּט״. תָּנוּ רַבָּנַן, אָמַר…”
- Segment 323 words
Opens “אִיבַּעְיָא לְהוּ: מָנָה אוֹתָן, מַהוּ? רַב הוּנָא…”
- Segment 420 words
Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: וְלָא פְּלִיגִי; הָא דְּמָנָה…”
- Segment 531 words
Opens “אַתְקֵין רַב יְהוּדָה בְּגִיטָּא דְּ״כוּלְּכֶם״: כְּתוֹבוּ –…”
- Segment 615 words
Opens “אָמַר רָבָא: זִימְנִין דְּגָאֵיז לֵיהּ לְדִיבּוּרֵיהּ, וְאָמַר…”
- Segment 718 words
Opens “אֶלָּא אָמַר רָבָא: ״כְּתוֹבוּ – כֹּל חַד…”
- Segment 83 words
Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ הָאוֹמֵר…”
- Segment 926 words
Opens “מִי שֶׁאֲחָזוֹ קוּרְדְּיָיקוֹס, וְאָמַר: ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״…”
- Segment 1027 words
Opens “נִשְׁתַּתֵּק, וְאָמְרוּ לוֹ: ״נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ״, וְהִרְכִּין…”
- Segment 1123 words
Opens “גְּמָ׳ מַאי קוּרְדְּיָיקוֹס? אָמַר שְׁמוּאֵל: דְּנַכְתֵיהּ חַמְרָא…”
- Segment 1211 words
Opens “לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לִקְמִיעָא. מַאי אָסוּתֵיהּ? בִּישְׂרָא…”
- Segment 1344 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי, אֲמַרָה לִי אֵם: לְשִׁימְשָׁא בַּת…”
- Segment 1431 words
Opens “וְלִינְחוֹת וְלֵיקוּם בְּמַיָּא עַד צַוְּארֵיהּ – עַד…”
- Segment 1514 words
Opens “לְשִׁימְשָׁא – בִּישְׂרָא סוּמָּקָא אַגּוּמְרֵי, וְחַמְרָא מַרְקָא.…”
- Segment 1646 words
Opens “רַב עַמְרָם חֲסִידָא, כִּי הֲוָה מְצַעֲרִין לֵיהּ…”
- Segment 1723 words
Opens “שָׁמְעָה יַלְתָּא, וּמְעַיְּילָה לֵיהּ לְבֵי מַסּוּתָא, וּמוֹקְמִי…”
- Segment 1814 words
Opens “רַב יוֹסֵף אִיעֲסֵק בְּרִיחְיָא. רַב שֵׁשֶׁת אִיעֲסֵק…”
- Segment 1940 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא לְרַב שֵׁשֶׁת: מַאי…”
- Segment 2041 words
Opens “אַיְיתִי לֵיהּ. אֲמַר לְהוּ: אַהְדְּמוּ לִי הַדְמֵי…”
- Segment 2127 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, לִיעְבְּדוּ קַמֵּיהּ (שַׁמָּעֵיהּ)…”
- Segment 224 words
Opens “לְבָתַר דְּאָכֵיל, אָמְרִי לֵיהּ:…”
Sages named on this page
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Gittin 67b · Segment 18 — “רַב יוֹסֵף אִיעֲסֵק בְּרִיחְיָא. רַב שֵׁשֶׁת אִיעֲסֵק בִּכְשׁוּרֵי, אֲמַר:…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Gittin 67b · Segment 11 — “…מַאי קוּרְדְּיָיקוֹס? אָמַר שְׁמוּאֵל: דְּנַכְתֵיהּ חַמְרָא חַדְתָּא דְּמַעְצַרְתָּא. וְלִיתְנֵי:…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Gittin 67b · Segment 13 — “אָמַר אַבָּיֵי, אֲמַרָה לִי אֵם: לְשִׁימְשָׁא בַּת יוֹמָא –…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rabbi Sheshet · Amoraim · Third generation of Amoraim
Rabbi Sheshet was a prominent Amora, known for his vast knowledge despite being blind.
Cited source: Gittin 67b
All 10 sources this entry cites
Original text
וְאִיכָּא דְּאָפֵיךְ לְהוּ.
And there are those who reverse the attribution of the opinions of Rabba and Rav Yosef with regard to this matter.
אָמַר לַעֲשָׂרָה: ״כִּתְבוּ גֵּט״. תָּנוּ רַבָּנַן, אָמַר לַעֲשָׂרָה: ״כִּתְבוּ גֵּט, וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי״ – אֶחָד כּוֹתֵב עַל יְדֵי כּוּלָּם. ״כּוּלְּכֶם כְּתוֹבוּ״ – אֶחָד כּוֹתֵב בְּמַעֲמַד כּוּלָּם. ״הוֹלִיכוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״ – אֶחָד מוֹלִיךְ עַל יְדֵי כּוּלָּם. ״כּוּלְּכֶם הוֹלִיכוּ״ – אֶחָד מוֹלִיךְ בְּמַעֲמַד כּוּלָּם.
The mishna teaches that if a man said to ten people: Write and give a bill of divorce to my wife, one of the ten writes the bill of divorce and two sign it. The Sages taught: If one said to ten people: Write a bill of divorce and give it to my wife, one writes on behalf of them all. If he said: All of you write the document, one writes it in the presence of them all. If he said: Deliver a bill of divorce to my wife, one person brings it on behalf of them all. If he said: All of you deliver a bill of divorce, then one brings it in the presence of them all.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: מָנָה אוֹתָן, מַהוּ? רַב הוּנָא אָמַר: מָנָה אֵינוֹ כְּ״כוּלְּכֶם״, רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר דְּמִן רוֹמָה אָמַר: מָנָה הֲרֵי הוּא כְּ״כוּלְּכֶם״.
A dilemma was raised before the Sages: If he said: Write a bill of divorce, and he enumerated them by name, what is the halakha ? Can one of them write the bill of divorce on behalf of them all? Or perhaps it is comparable to a situation where one says: All of you write, when it must be written in the presence of them all. Rav Huna says: If one enumerated them by name, it is not comparable to saying: All of you write. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Elazar of Rome: If one enumerated them by name, it is comparable to saying: All of you write.
אָמַר רַב פָּפָּא: וְלָא פְּלִיגִי; הָא דְּמָנָה כּוּלְּהוּ, וְהָא דְּמָנָה מִקְצָתַיְיהוּ – אָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא, וְאָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא.
Rav Pappa said: And they do not disagree. This is referring to a case where he enumerated them all, and that is referring to a case where he enumerated some of them. Some say that the distinction between the cases should be explained in this manner, and some say it in that manner. Some explain that the distinction is that if he enumerated them all, he insists that they all participate, but if he enumerated some of them, he does not insist that they do so. He enumerated the names that he did only to indicate that he wants the people performing the task to be chosen from those people. Others explain that if he enumerated only some of them, he thereby expressed his intent that they alone participate, but if he enumerated them all but did not say: All of you write, that is not the case.
אַתְקֵין רַב יְהוּדָה בְּגִיטָּא דְּ״כוּלְּכֶם״: כְּתוֹבוּ – אוֹ כּוּלְּכוֹן אוֹ כֹּל חַד וְחַד מִינְּכוֹן; חֲתוֹמוּ – אוֹ כּוּלְּכוֹן אוֹ כֹּל תְּרֵי מִינְּכוֹן; אוֹבִילוּ – אוֹ כּוּלְּכוֹן אוֹ כֹּל חַד וְחַד מִינְּכוֹן.
The Gemara recounts: Rav Yehuda instituted in the case of a bill of divorce with regard to which the husband gave instructions in the presence of many people and the concern is that it will be interpreted that he said: All of you write, and if they do not all sign there will be uncertainty whether or not the woman is divorced, that he should say: Write it, either all of you or each and every one of you; sign it, either all of you or every two of you; deliver it, either all of you or each and every one of you. In that way, there is no concern that the bill of divorce will be invalid if one of them fails to participate.
אָמַר רָבָא: זִימְנִין דְּגָאֵיז לֵיהּ לְדִיבּוּרֵיהּ, וְאָמַר ״כּוּלְּכוֹן״ וְלָא אָמַר ״כֹּל חַד מִינְּכוֹן״, וְאָתֵי לְאִיפְּסוֹלֵי!
Rava said: This ordinance still leaves room for a pitfall. Since Rav Yehuda instituted a formula that is that long and complex, sometimes the husband may truncate his statement and say: All of you, but he will not say: Every one of you. And the bill of divorce will be invalidated as a result.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: ״כְּתוֹבוּ – כֹּל חַד מִינְּכוֹן, חֲתוֹמוּ – כֹּל תְּרֵי מִינְּכוֹן, אוֹבִילוּ – כֹּל חַד מִינְּכוֹן״.
Rather, Rava said that he must say: Each of you may write it, every two of you may sign it, each one of you may deliver it. However, he should not say: All of you, so that the bill of divorce will not be invalidated if one fails to do so.
הֲדַרַן עֲלָךְ הָאוֹמֵר
MISHNA: In the case of one who was afflicted with temporary insanity [ kordeyakos ] and said: Write a bill of divorce for my wife, he said nothing, because he was not lucid at the time. If he said: Write a bill of divorce for my wife, when he was lucid, and was then afflicted with temporary insanity and he retracted his previous statement and said: Do not write it, his latter statement is considered to be nothing, i.e., it is not halakhically valid.
מִי שֶׁאֲחָזוֹ קוּרְדְּיָיקוֹס, וְאָמַר: ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״ – לֹא אָמַר כְּלוּם. אָמַר: ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״, וַאֲחָזוֹ קוּרְדְּיָיקוֹס, וְחָזַר וְאָמַר: ״לֹא תִּכְתְּבֶנּוּ״ – אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּלוּם.
The mishna continues: In a case where the husband became mute, and two people said to him: Shall we write a bill of divorce for your wife, and he nodded his head indicating his agreement, they examine him with various questions three times. If he responded to questions that have a negative answer: No, and responded to questions that have a positive answer: Yes, indicating his competence, they shall write the bill of divorce and give it to his wife based on the nod of his head.
נִשְׁתַּתֵּק, וְאָמְרוּ לוֹ: ״נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ״, וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, אִם אָמַר עַל לָאו – ״לָאו״, וְעַל הֵן – ״הֵן״, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.
GEMARA: The Gemara asks: What is the nature of the temporary insanity mentioned in the mishna? Shmuel said: The reference is to one who was afflicted by drinking new wine that came directly from the winepress. The Gemara asks: And let the tanna of the mishna then teach explicitly: With regard to one who was afflicted by drinking new wine. The Gemara answers: This teaches us that the name of the demon that causes this insanity is Kordeyakos .
גְּמָ׳ מַאי קוּרְדְּיָיקוֹס? אָמַר שְׁמוּאֵל: דְּנַכְתֵיהּ חַמְרָא חַדְתָּא דְּמַעְצַרְתָּא. וְלִיתְנֵי: מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ יַיִן חָדָשׁ! הָא קָא מַשְׁמַע לַן, דְּהָא רוּחָא – ״קוּרְדְּיָיקוֹס״ שְׁמַהּ.
The Gemara asks: What difference is there? The Gemara answers: The difference is with regard to writing an amulet to prevent harm caused by the demon. The amulet must include the name of the demon. The Gemara asks: What is the remedy for that illness? The Gemara responds: The afflicted person should eat red meat roasted over coals and drink wine diluted [ marka ] with a large amount of water.
לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לִקְמִיעָא. מַאי אָסוּתֵיהּ? בִּישְׂרָא סוּמָּקָא אַגּוּמְרֵי, וְחַמְרָא מַרְקָא.
Abaye said: My mother told me that the remedy for a day-old fever, i.e., one contracted that day, is drinking a jug [ kuza ] of water. The remedy for a fever two days old is bloodletting [ sikurei ]. The remedy for a fever three days old is eating red meat roasted over coals and drinking diluted wine. For an old fever that lasts for an extended period of time, the remedy is to bring a black hen, tear it lengthwise and widthwise, shave the middle of the sufferer’s head, and place the hen upon it, and leave the hen upon him until it adheres to his head due to the blood.
אָמַר אַבָּיֵי, אֲמַרָה לִי אֵם: לְשִׁימְשָׁא בַּת יוֹמָא – כּוּזָא דְמַיָּא. בַּת תְּרֵי יוֹמֵי – סִיכּוּרֵי. בַּת תְּלָתָא יוֹמֵי – בִּשְׂרָא סוּמָּקָא אַגּוּמְרֵי, וְחַמְרָא מַרְקָא. לְשִׁימְשָׁא עַתִּיקְתָּא – לַיְתֵי תַּרְנְגוֹלְתָּא אוּכַּמְתִּי, וְלִיקְרְעַהּ שְׁתִי וָעֵרֶב, וְלִיגַלְּחֵיהּ לִמְצִיעֲתָא דְרֵישֵׁיהּ – וְלוֹתְבֵיהּ עִילָּוֵיהּ, וְנַנְּחֵיהּ עִילָּוֵיהּ עַד (דְּמִיסְּרַךְ);
And let him descend into the water and let him stand in the water up to his neck until the world appears faint for him, i.e., he feels faint. And let him submerge himself in the water, and emerge from the water and sit and rest. And if he is not able to undergo this process, let him eat leeks, and descend into the water, and stand in the water up to his neck until the world appears faint for him. And let him submerge himself in the water, and emerge from the water and sit and rest.
וְלִינְחוֹת וְלֵיקוּם בְּמַיָּא עַד צַוְּארֵיהּ – עַד דְּחָלֵישׁ עָלְמָא עִילָּוֵיהּ, וְלֵימוֹד, וְלִסְלַיק וְלִיתֵיב. וְאִי לָא – לֵיכוֹל כַּרָּתֵי, וְלִינְחוֹת וְלֵיקוּם בְּמַיָּא עַד צַוְּארֵיהּ – עַד דְּחָלֵישׁ עָלְמָא עִילָּוֵיהּ, וְלֵימוֹד, וְלִסְלַיק וְלִיתֵיב.
The remedy for a fever is eating red meat that was roasted over coals and drinking diluted wine. A remedy for the chills is eating fatty meat that was roasted over coals and drinking undiluted wine.
לְשִׁימְשָׁא – בִּישְׂרָא סוּמָּקָא אַגּוּמְרֵי, וְחַמְרָא מַרְקָא. לְתַלְגָא – בִּישְׂרָא שַׁמִּינָא אַגּוּמְרֵי, וְחַמְרָא חַיָּיא.
It was related: When the members of the Exilarch’s house would afflict Rav Amram the pious they would make him lie down to sleep all night on the snow. The next day they would say to him: What is preferable for the Master, i.e., Rav Amram, for us to bring him to eat? Rav Amram said to himself: Anything I say to them, they will do the opposite. He said to them: Bring me red meat roasted over coals and diluted wine. They brought him fatty meat roasted over coals and undiluted wine instead, which is what Rav Amram had intended, because this is the remedy for one who suffers from the chills.
רַב עַמְרָם חֲסִידָא, כִּי הֲוָה מְצַעֲרִין לֵיהּ בֵּי רֵישׁ גָּלוּתָא, הֲווֹ מַגְנוּ לֵיהּ אַתַּלְגָא. לִמְחַר אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי נִיחָא לֵיהּ לְמָר דְּלַיְיתוֹ לֵיהּ? אָמַר: הָנֵי, כֹּל דְּאָמֵינָא לְהוּ – מֵיפָךְ אָפְכִי. אֲמַר לְהוּ: בִּישְׂרָא סוּמָּקָא אַגּוּמְרֵי, וְחַמְרָא מַרְקָא. אַיְיתוֹ לֵיהּ אִינְהוּ: בִּישְׂרָא שַׁמִּינָא אַגּוּמְרֵי, וְחַמְרָא חַיָּיא.
Yalta, Rav Naḥman’s wife, heard what the members of the Exilarch’s house did, and that Rav Amram was suffering from the chills. And she brought him to the bathhouse, and placed him in the water of the bathhouse until the water of the bathhouse turned red like blood. And his flesh became covered with spots that looked like coins [ peshitei ].
שָׁמְעָה יַלְתָּא, וּמְעַיְּילָה לֵיהּ לְבֵי מַסּוּתָא, וּמוֹקְמִי לֵיהּ בְּמַיָּא דְּבֵי מַסּוּתָא – עַד דִּמְהַפְכִי מַיָּא דְּבֵי מַסּוּתָא וְהָווּ דְּמָא, וְקָאֵי בִּישְׂרֵיהּ פְּשִׁיטֵי פְּשִׁיטֵי.
It is related: When Rav Yosef suffered from the cold he would work by grinding with millstones in order to keep warm. When Rav Sheshet suffered from the cold he would work by lifting beams. He said: Great is labor, as it warms its master.
רַב יוֹסֵף אִיעֲסֵק בְּרִיחְיָא. רַב שֵׁשֶׁת אִיעֲסֵק בִּכְשׁוּרֵי, אֲמַר: גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁמְּחַמֶּמֶת אֶת בְּעָלֶיהָ.
§ The Gemara relates another incident of the house of the Exilarch: The Exilarch said to Rav Sheshet: What is the reason that the Master, i.e., Rav Sheshet, does not eat with us? He said to him: Because the slaves do not act according to a high standard, as they are suspected of transgressing the prohibition against eating a limb severed from a living animal. The Exilarch said to him: Who says that this is so? Rav Sheshet said to him: I will now show you. Rav Sheshet said to his servant: Go steal one leg from the animal that the servants of the Exilarch’s house slaughtered for a meal and bring it to me.
אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא לְרַב שֵׁשֶׁת: מַאי טַעְמָא לָא סָעֵיד מָר גַּבָּן? אֲמַר לֵיהּ: דְּלָא מְעַלּוּ עַבְדֵי, דַּחֲשִׁידִי אַאֵבֶר מִן הַחַי. אֲמַר לֵיהּ: מִי יֵימַר? אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא מַחְוֵינָא לָךְ. אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: זִיל גְּנוֹב, אַיְיתִי לִי חֲדָא כַּרְעָא מֵחֵיוְתָא.
Rav Sheshet’s servant brought one leg to him and afterward Rav Sheshet said to the servants of the Exilarch’s household: Set out the portions of the animal for me. They brought him only three legs and placed them before him, because the fourth leg had been stolen. Rav Sheshet said to them: Did this animal have only three legs? When the servants heard this they cut one leg from another living animal and they brought it and placed it before Rav Sheshet. Rav Sheshet said to his servant: Bring out this leg of yours, i.e., that you stole, as well. He placed that leg on the table and Rav Sheshet said to them: Did this animal have five legs?
אַיְיתִי לֵיהּ. אֲמַר לְהוּ: אַהְדְּמוּ לִי הַדְמֵי דְּחֵיוְתָא. אַיְיתוֹ תְּלָת כַּרְעֵי, אוֹתִיבוּ קַמֵּיהּ. אֲמַר לְהוּ: הָא בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם הֲוַאי? פְּסוּק אַיְיתוֹ חֲדָא מֵעָלְמָא, אוֹתִיבוּ קַמֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: אוֹתְבַיהּ נָמֵי לְהָךְ דִּידָךְ. אוֹתְבַהּ. אֲמַר לְהוּ: הַאי בַּת חָמֵשׁ רַגְלַיִם הֲוַאי?!
The Exilarch realized that he could not rely on his servants. He said to Rav Sheshet: If so, they should prepare the meat in the presence of my Master’s servant and then you can eat without concern. Rav Sheshet said to him: Very well. They brought a table before them, and they brought the meat before him. And the servants placed a small bone in the meat before him so that it would cause Rav Sheshet to choke. Since Rav Sheshet was blind, they thought that he would be unable to notice the bone. He felt it, took the entire piece of meat and wrapped it in his scarf [ sudarei ] out of concern that he would be hurt by the small bones that he could not see.
אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, לִיעְבְּדוּ קַמֵּיהּ (שַׁמָּעֵיהּ) דְּמָר, וְלֵיכוֹל. אֲמַר לֵיהּ: לְחַיֵּי. קָרִיבוּ תַּכָּא קַמַּיְיהוּ, וְאַיְיתוֹ קַמֵּיהּ בִּישְׂרָא, וְאוֹתִיבוּ קַמֵּיהּ רִיסְתָּנָא דְּחָנְקָא חַמְתָּא. גַּשְּׁשֵׁיהּ וְשַׁקְלַהּ, כַּרְכַהּ בְּסוּדָרֵיהּ.
After he ate, the servants realized what he had done and they wanted to show the Exilarch that Rav Sheshet did not eat the meat that was given to him. Therefore, the servants said to the Exilarch:
לְבָתַר דְּאָכֵיל, אָמְרִי לֵיהּ: