Commentary page
Gittin 60b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerGittin 60b
Gittin 60b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 415 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ופרשת שתויי יין לפי שמאותו היום ואילך נאסרו דהא בביאת אהל מועד תלה רחמנא:
ופרשת נרות בהעלותך לפי שבו ביום התחילו להדליק:
ופרשת פרה אדומה לפי שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרין לפסחיהן וקודם לכן לא יכלו לעשותה דבעינן והזה אל נכח פני אהל מועד (במדבר י״ט:ד׳) והכי אמרינן במסכת מגילה ירושלמי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה:
רוב בכתב רוב התורה תלויה במדרש שכתובה למידרש בכלל ופרט וגזירה שוה ושאר מדות שהתורה נדרשת בהן:
ומיעוטה על פה שאין רמז ללמוד לה בתורה אלא למשה נאמר על פה:
כי על פי וגו' על שבעל פה נכרת ברית אלמא איהי הואי רובא:
כתיב כתוב לך אלמא נכתבה:
וכתיב ע"פ אלמא לא נכתבה:
29 more comments on this page.
Rashi on Gittin 60b · Sefaria · CC0
Tosafot
אתמוהי קא מתמה במדרש (שמות רבה פ' תשא) אמרינן כמו זר נחשבו שעובדי כוכבים כתבו את התורה ואם היה נכתב הכל לישראל היו עובדי כוכבים הכל כותבין ולהכי קאמר רחמנא אכתוב לו רובי תורה והלא מה שכתבתי להם כמו זר נחשבו שהעתיקו זרים ובקונטרס פירש בענין אחר:
שיפורא לפי מה שפי' בקונט' שתוקעין בע"ש קשה דבסוף פ' במה מדליקין (שבת דף לה:) משמע דחזן הכנסת היה מניחו בראש הגג ועוד דרב יהודה היה בפומבדיתא ורבא במחוזא אלא נראה כלשון אחר שפירש שופר שבו נותנין נדבה לתלמידים:
אלא משום חשדא פירש ר"ת שלא יאמרו מפני החשד שחושדים אותו לגנוב פת של עירוב אין מניחים אותו שם אבל בשיפורא ליכא חשדא שיודעין שמניחים אצל ריש מתיבתא לחלק לתלמידים:
במיזל כולי עלמא לא פליגי אפילו נהר קטן שמימיו פוסקין כל הרוצה לדלות ידלה כיון שמושך הנהר כפשטו:
והשתא דלא איתמר כו' לית ליה הא דאמר בפ' יש בכור (בכורות דף מט:) הלכתא כשמואל בדיני וכרב באיסורי א"נ הכא מסתבר טעמא דרב אע"ג דדחקינן מתניתין אליביה:
כבי תרי עבדת לי והוא סבר כיון דאמר כל דאלים גבר יכול להערים עליהם ולא דמי דמה נפשך מיצעי לא שתו ואעילאי ותתאי הוא דשייך כל דאלים גבר:
לא טעמינהו להודיע שלא על פיו עשה ושמא מכרם דאין כאן גזל אלא מפני דרכי שלום בעלמא:
סליקו נפשייכו מהכא פי' ר"ח דלעילאי אמר שאין יכול למחות בהן משום דכל דאלים גבר וקצת משמע כן שהרי להן היה מדבר ומ"מ נראה כפירוש הקונטרס דלבני חרמך היה מדבר שיסתמו את מסיבתם ולא דמי לדרב ושמואל כלל:
1 more comments on this page.
Tosafot on Gittin 60b · Sefaria
Rashba
הא ד תרגם שמואל אליבא דרב באמה המהלכת על פי בורו פירש שמורי הרב ז"ל שהיה הבור חפור שם מתחילה קודם שהעבירו שם האמה, שאם לא כן אכתי עשו לאי שלא כדין לתתאי שלא היה להם חפור שם בור שיתמלא מן האמה קודם שתגיע להם.
אמר רב הונא בר תחליפא השתא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר כל דאלים גבר. וכן פסקו הגאונים ז"ל ואף על גב דקיימא לן דהילכתא כשמואל בדיני הני מילי היכא דלא אסתפקא להו בגמרא הילכתא כמאן אבל הכא דאסתפקו בהא הילכתא כמאן ואמרו מדלא איתמר בה בהדיא הלכתא כמאן כל דאלים גבר אנן נמי מספקא לא פסקינן אלא כמאי דאיתמר בה בגמרא, אבל רש"י ז"ל כתב דרב הונא בר תחליפא לא סבירא ליה הילכתא כשמואל בדיני. משמע דסבירא ליה דאנן דקיימא לן הילכתא כשמואל בדיני הכא נמי כשמואל עבדינן ועלאי שתו מיא ברישא, ולדידיה הא דלא טעמינהו אביי לכולהו פירי דההיא שתא אתי שפיר דהא עבדי להו לעלאי שלא כדין אבל אי סבירא ליה כל דאלים גבר אמאי לא טעמינהו. ואיכא למימר דמכל מקום דינא או כמר או כמר ומאן דעביד כתרוייהו מיגזל גזיל לחד מינייהו או לעלאי או לתתאי וכאותה שאמרו בפרק חזקת זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי כל דאלים גבר אמרי נהרדעי אם בא אחד מן השוק והחזיק בה אין מוציאין אותה מידו דתני רבי חייא גזלן של רבים לא שמיה גזלן ואסקא רב אשי לעולם שמיה גזלן ומאי לא שמיה גזלן שלא ניתן להשבון. והא דאמר להו אביי לבני חרמך זילו סליקו נפשייהו מהתם פירש רש"י ז"ל לתתאי אמר להו דלאו כל כמינייהו לאתקוי נהרא, ולפי פירושו שפירש דרב הונא לא סבירא ליה הלכתא כשמואל אתי שפיר דאביי סבירא ליה דעלאי שו ברישא כשמואל ולאו כל כמינייהו דתתאי לאקולי נהרא. וראיתי בתוספות דאפילו למאן דאמר כל דאלים גבר לית להו לבני חרמק לאתקולי נהרא ולהוליכו דרך אחרת לסבבו סביב שדותיהן אלא אם ירצו סוכרין ומשקין ודיין בכך. ורבינו חננאל ז"ל פירש דאבני באגא קאמר דליסלקו משום אם ירצו דמשום שדותיהן לא יניחו התחתונים את מסבתן דכל דאלים גבר, וכן פירשו מקצת רבותינו הצרפתים ז"ל.
Rashba on Gittin 60b · Sefaria
Meiri
בני בקעה שבאו קצתם לשנות במהלך הנהר עד שמתוך מעשיהם הנהר מתקלקל לחבריהם מוחין בידם מן הדין וזהו שאמרו בבני הרמך דאזול כרו בריש שניא והוא שם נהר ואהדרוה ושדיוה בשילהי נהרא והענין הוא על דרך משל שהנהר היה הולך מדרום לצפון בצד רוח מזרחי ושדותיהם של בני הרמך לא היו עומדים על שפת הנהר מפני ששדות אחרים מצרנים להם לצד המזרח והיו שדותיהם פנימיים להם ושפת שדותיהם לשביל שבמערב שלא היה שם נהר והלכו לתחלת בקעה שלהם וחפרו בצד צפון ובצד מערב ובצד דרום והמשיכו הנהר באותם חפירות והיה הנהר בא מכח חפירתם ממקומו שברוח מזרח לצד צפון וממנו למערב ומשם היו משקין שדותיהם וממנו הולך לצד הדרום וחוזר במקומו למזרח והולך במקומו והתחתונים אין להם קפידא בזה שהרי משחזר הנהר למקומו הולך הוא ברגילות שלו אבל העליונים היו קובלים עליהם שמתוך שהמים אינן נמשכות יפה באותן החפירות חוזרות לאחוריהן ונכנסות לשדותיהן וכשאמרו להם להעמיק בחפירה עמהם כנגד שדותיהם שלא יכנסו המים לתוכם חששו לפסידא אחרת והוא שאמרו יבשי פירין ר"ל חריצין שלנו שלא ינבעו המים לתוכם ומתוך כך אמר להו לבני הרמך סליקו נפשייכו מהכא ר"ל שיסתמו חפירותיהן וכן פירשוה גדולי הרבנים ומכל מקום גאוני ספרד מפרשים שלעילאי אמר שיסלקו עבדותיהם משם ולא יקבלו שם אריסות דקיימא לן כל דאלים גבר ואין הדברים נראין:
המשנה התשיעית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה רחיים ותנור אבל לא תבור ולא תטחן עמה אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה אבל משתטיל את המים לא תגע אצלה שאין מחזקין ידי עוברי עבירה וכולם לא אמרו אלא מפני דרכי שלום ומחזקין ידי גוים בשביעית אבל לא ידי ישראל ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום אמר הר"ם כבר קדם לנו באור זאת ההלכה בסוף פרק ה' משביעית אבל אזכור גם כן באורה הנה האשה שהתירו להשאיל מה שהוזכר לחברתה החשודה על השביעית לפי שהכלים אינם מיוחדים לעבירה לפי שנאמר פעמים יבקש הנפה לרקד בהם הדברים והרחיים לטחון בהם העקרים והסמים והתנור לאפות בו את הפת ולזה אם באה אליה ואמרה להשאיל נפה לרקד חטה או תנור לאפות בו לא תשאילנה כלום ואמרו אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ אין בזה דבר מענין שביעית ואמנם זה מותר לפי שהעקר אצלינו רוב עמי הארץ מעשרים הם ולזה בוררת וטוחנת ומרקדת עמה ואמרו משתטיל מים לעיסה לא תגע אצלה הוא מקום ענין טומאה וטהרה וזה שעם הארץ אשתו ובניו בחזקת טומאה כמו שיתבאר במקומו ממסכת טהרות והעקר אצלנו שהאוכלים כלם לא יטמאו אלא אחר ההכשר באחד משבעה משקין כמו שיתבאר במסכת מכשירין ובעבור העקרים כלם התחייבה להפרד ממנה בעת שפיכת המים על הקמח לפי שהיא מקבלת את טומאה ויהיה עובר עבירה לטמא את התרומה ואפי' על העקר האחרון אשר הוא מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל לפי שזאת העיסה בה חיוב התרומה והיו קדש זרע זה עוד אמר שכל מה שזכרנו מהתרת ההשאלה אמנם על הספק והעזר למלאכתה אמנם זה מפני דרכי שלום ומחזקין ידי גוים בשביעית במרמה לבד כמו שאם נראה עובד אדמה נאמר אליהם יעזרכם השם או יצליח מעשיכם והדומה לזה ממה שיגיע לנו תועלת בהצלחת המעשה ההוא ושואלין בשלומן ואפי' ביום אידם:
אמר המאירי פירשו בירושלמי מתניתין בסתם אבל במפרש לא ר"ל אם שאלה אותם בהדיא נפה לנפות בה את הקמח וכברה לכבור בה את התבואה וריחים לטחון ותנור לאפות ושאל בה וסתמן לאו כפירושן כלומר שהרי אין תשמישם של כלים אלו אלא לאותם הדברים ותירץ שאני אומר נפה למיפזר בה מעות כברה למיכבר בה חול ריחים לטחון בהם סמנים תנור לטמון בו אונין של פשתן ואם כן טעם היתר זה משום דאיכא למיתלי להיתרא ושמא תאמר אם כן למה אמרו מפני דרכי שלום והלא מן הדין הוא דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן וכדאמרינן במסכת ע"ז לא ימכור אדם לישראל החשוד על השביעית פרה החורשת בשביעית ובית הלל מתירין שיכול לומר לשחיטה מכרתיה תירצו מגדולי הדורות שבמכירה כשהתירו לצורך עצמו של מוכר התירו הואיל ויש שם כדי לתלות כגון שהלוקח עשוי ליקח לשחיטה גם כן אבל שאלה שאין כאן צורך למשאיל כלל אלמלא מפני דרכי שלום לא התירו אף בדאיכא למיתלי אבל כל שאין לתלות אסור אף במכירה וכמו שאמרו אסור למכור להם כלים העשויים לעבודה כגון העול והמחרישה והמזרה וכל שכן שאסור להשאיל וכן יש לפרש שבמכירה נעשו הכלים של לוקח וכל היכא דאיכא למיתלי תלינן אבל שאלה שעדין שם המשאיל עליהם הרי זה גורם למלאכה בשלו ואי לאו דרכי שלום אף בדאיכא למיתלי אסור ומקצת רבנים פירשו משנתנו בדליכא למיתלי וכנגד הירושלמי שהזכרנו ואעפ"כ משאלת דאע"ג דבמכירה אסור מכירה אין בה איבה שאין אדם עשוי למכור כליו אבל שאלה אי מימנעה איכא איבה ואע"ג דליכא למיתלי שרי ואף הירושלמי איפשר לפרשו לשיטה זו ר"ל להיות המכירה חמורה מן השאלה כלומר שלא אמרו להתיר אלא בסתם ובשאלה ולהודיע שמאחר שיש כאן איבה תולין בה אף על צד רחוק כגון אלו שהזכרנו אבל מה שאין בו צד איבה כגון מכירה אין תולין בו על צדדים רחוקים כאלו שאם כן אף מחרישה וחברותיה איפשר לתלות בהם לקצת דברים רחוקים אלא שכל שאין שם איבה אין תולין אלא בדברים המצויים וכן כתבנוה במסכת ע"ז:
אבל לא תבור ולא תטחן עמה שהרי נמצאת מסייעת בגוף העבירה משאלת אשת חבר לאשת עם הארץ נפה וכברה וריחים ותנור ר"ל אפי' במפרש ולא עוד אלא שבוררת וטוחנת ומרקדת עמה ודבר זה לא בשביעית אלא כל השנים שאם תאמר שיש כאן סיוע לעוברי עבירה ומצד שהם חשודים על המעשרות אנו סומכין על מה שאמרו רוב עמי הארץ מעשרים הם ומאחר שכן מפני דרכי שלום ראוי לסמוך על טעם זה אבל משתטיל מים אסור שנמצא הקמח מוכשר וכשתגלגל תתחייב בחלה ונמצאת מסייעת לטמא את החלה שהרי עם הארץ ואשתו וכליו מטמאין ומשום חלין מיהא לא דקיימא לן מותר לגרום טומאה לחלין שבארץ ישראל אלא משום חלה אתי עלה:
מחזיקין ידי גויים בשביעית פירשו בגמרא לא לסייעם במלאכה אלא לומר להם הוחזקו כלומר כשיראו אותם עובדי אדמה אומרין להם שיוחזקו בכך מאת השם או שיצליחם בכך וכיוצא בזה הואיל ואין בה עבירה אצלו ושואלין בשלומן של גוים אפי' ביום אידם שהוא באדיקותו בעבדת האלילים ואפי' בהזכרת השם וכמו שכתבו גדולי הרבנים שהשלום שמו של הב"ה הוא:
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
Meiri on Gittin 60b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוס' בד"ה שיפורא לפי כו' דחזן הכנסת היה מניחו בראש גגו ועוד דרבי יהודה כו' עכ"ל ר"ל דהיה החזן מניחו בראש גגו ולא הוציאו מביתו ועוד דרב יהודה היה בפומבדיתא כו' ובודאי בכל עיר היה להם שופר לתקוע בע"ש ואותו דפומבדיתא בבית רב יהודה לא בא למחוזא לבית רבא אבל בשופר של נדבה ניחא שבא מעיר לעיר לריש בית מתיבתא כמ"ש לקמן וק"ק דאי נמי טעמא דעירוב משום כבוד של בעה"ב הוא בשופר נדבה מאי כבוד שייך ביה כיון שהכל יודעין שמניחין אצל ריש מתיבתא וק"ל:
בד"ה במיזל כ"ע לא פליגי אפילו בנהר קטן שמימיו פוסקין כו' עכ"ל דבנהר גדול שאין פוסקין מימיו מלתא דפשיטא הוא שכל הרוצה לדלות ידלה וק"ל:
Chidushei Halachot on Gittin 60b · Sefaria
Maharam
ד"ה אלא משום חשדא פי' ר"ת וכו' משום דהוקשה לו דלפי' רש"י דפירש שיחשדו בני חצר שמטלטלין בלא עירוב מאי מפני דרכי שלום שייך הכא וק"ל כך מצאתי:
ד"ה סליקו נפשייכו וכו' ולא דמי לרב ושמואל כלל ר"ל דהכא לא שייך לומר כל דאלים גבר דהרי הכא לא היו התחתונים לוקחים המים בחזקה אלא אדרבה היו גורמים שיתרבו המים למעלה וצפה המים דרך שדותיהם בהסבתם שהסיבו דרך הנהר ואין מימיו קלים לרוץ וק"ל:
Maharam on Gittin 60b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' תורה רוב בכתב עי' בבאר שבע הוריות פ"א בד"ה אבל בדבר שהצדוקים מודים בו:
Gilyon HaShas on Gittin 60b · Sefaria
Ben Yehoyada
לֹא כָּרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרִית עִם יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא בִּשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁבְּעַל־פֶּה (שמות לד, כז). נראה לי בס"ד דידוע תורה שבעל פה מכונית בשם אמונה ועליה נאמר וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה (הושע ב, כב) ופרשתי בס"ד הטעם מפני שהיא תלויה באמונה שאינה כתיבה להדיא בתורה שבכתב. ובזה תרצתי בס"ד הקושיא של התוספות במקום אחד אמרו רז"ל (שבת לא.) תחילת דינו של אדם על דברי תורה, ובמקום אחר אמרו רז"ל (סנהדרין ז.) שואלין לאדם תחלה ליום הדין נשאת ונתת באמונה ואחר כך שואלין קבעת עתים לתורה? ותרצתי דאין הכונה על משא ומתן של ממון אלא על משא ומתן של תורה שבעל פה שנקראת אמונה ואחר כך שואלים קבעת עתים לתורה שבכתב. וידוע כי תורה שבעל פה היא ששה סדרים וכל סדר קרוי אמונה כי הוא תלוי באמונה וששה פעמים אֱמוּנָה עולה מספר בְּרִית [102×6=612] לזה אמר לֹא כָּרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרִית עִם יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁבְּעַל־פֶּה שהיא ששה פעמים אמונה כמספר ברית ולכך בעבורה כרת ברית עם ישראל.
Ben Yehoyada on Gittin 60b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Gittin, daf 60, Amud Bet, about 415 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 18 words
Opens “וּפָרָשַׁת שְׁתוּיֵי יַיִן, וּפָרָשַׁת נֵרוֹת, וּפָרָשַׁת פָּרָה…”
- Segment 232 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: תּוֹרָה – רוֹב בִּכְתָב…”
- Segment 319 words
Opens “וְאִידַּךְ נָמֵי, הָכְתִיב: ״אֶכְתּוֹב לוֹ רוּבֵּי תּוֹרָתִי״!…”
- Segment 413 words
Opens “וְאִידַּךְ נָמֵי, הָכְתִיב: ״כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים…”
- Segment 554 words
Opens “דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחְמָנִי, מְתוּרְגְּמָנֵיהּ דְּרַבִּי…”
- Segment 628 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא כָּרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ…”
- Segment 732 words
Opens “מְעָרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. מַאי…”
- Segment 83 words
Opens “אֶלָּא מִשּׁוּם חֲשָׁדָא.…”
- Segment 920 words
Opens “בּוֹר שֶׁהוּא קָרוֹב לָאַמָּה וְכוּ׳: אִיתְּמַר: בְּנֵי…”
- Segment 1031 words
Opens “בִּדְמֵיזַל – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְלִיגִי. כִּי…”
- Segment 1119 words
Opens “תְּנַן: בּוֹר הַקָּרוֹב לָאַמָּה, מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן –…”
- Segment 1216 words
Opens “אִי הָכִי, מַאי לְמֵימְרָא? מַהוּ דְּתֵימָא, מָצֵי…”
- Segment 1316 words
Opens “אָמַר רַב הוּנָא בַּר תַּחְלִיפָא: הַשְׁתָּא דְּלָא…”
- Segment 1441 words
Opens “רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי,…”
- Segment 1536 words
Opens “אֲזַל לְעִילָּאֵי, אֲמַר לְהוּ: תַּתָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא…”
- Segment 1638 words
Opens “הָנְהוּ בְּנֵי בֵּי חַרְמָךְ, דַּאֲזוּל כְּרוֹ בְּרֵישָׁא…”
- Segment 179 words
Opens “מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים, יֵשׁ בָּהֶן וְכוּ׳:…”
Sages named on this page
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Gittin 60b · Segment 5 — “…לְאוֹמְרָן בִּכְתָב, דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. תָּנָא: ״אֵלֶּה״ – אֵלֶּה…”
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Gittin 60b · Segment 7 — “…רַבָּה, וּלְבַסּוֹף בֵּי רַב יוֹסֵף, וּלְבַסּוֹף בֵּי אַבָּיֵי, וּלְבַסּוֹף…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Gittin 60b · Segment 10 — “…– בְּמִיסְכַּר וְאַשְׁקוֹיֵי; שְׁמוּאֵל אָמַר: עִילָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא,…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Gittin 60b · Segment 7 — “…יוֹסֵף, וּלְבַסּוֹף בֵּי אַבָּיֵי, וּלְבַסּוֹף בֵּי רָבָא!”
Encyclopedia entries citing this page
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Cited source: Gittin 60b
All 47 sources this entry cites
Original text
וּפָרָשַׁת שְׁתוּיֵי יַיִן, וּפָרָשַׁת נֵרוֹת, וּפָרָשַׁת פָּרָה אֲדוּמָּה.
the section dealing with priests who have become intoxicated with wine (Leviticus 10:8–11); the section of the lamps (Numbers 8:1–7); and the section of the red heifer (Numbers, chapter 19), as all of these sections are necessary for service in the Tabernacle.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: תּוֹרָה – רוֹב בִּכְתָב וּמִיעוּט עַל פֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶכְתּוֹב לוֹ רוּבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ״. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: רוֹב עַל פֶּה וּמִיעוּט בִּכְתָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״.
§ The Gemara continues its discussion concerning the writing of the Torah: Rabbi Elazar says: The majority of the Torah was transmitted in writing, while the minority was transmitted orally, as it is stated: “I wrote for him the greater part of My Torah; they were reckoned a strange thing” (Hosea 8:12), meaning that the majority of the Torah was transmitted in written form. And Rabbi Yoḥanan says: The majority of the Torah was transmitted orally [ al peh ], while the minority was transmitted in writing, as it is stated with regard to the giving of the Torah to Moses on Mount Sinai: “For on the basis of [ al pi ] these matters I have made a covenant with you and with Israel” (Exodus 34:27), which indicates that the greater part of the Sinaitic covenant was taught orally.
וְאִידַּךְ נָמֵי, הָכְתִיב: ״אֶכְתּוֹב לוֹ רוּבֵּי תּוֹרָתִי״! הָהוּא, אַתְמוֹהֵי קָא מַתְמַהּ: אֶכְתּוֹב לוֹ רוּבֵּי תּוֹרָתִי?! הֲלֹא ״כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ״!
The Gemara asks: And according to the other Sage, Rabbi Yoḥanan, as well, isn’t it written: “I wrote for him the greater part of My Torah”? How does he understand this verse? The Gemara answers: This verse is not a statement, but rather a rhetorical question expressing bewilderment: For did I write for him the greater part of My Torah? In that case they, the Jewish people, would be reckoned as strangers, meaning that there would be no difference between them and the nations of the world if everything was written down. Rather, the majority of the Torah must remain an oral tradition.
וְאִידַּךְ נָמֵי, הָכְתִיב: ״כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״! הַהוּא – מִשּׁוּם דְּתַקִּיפִי לְמִיגְמְרִינְהוּ.
The Gemara asks: And according to the other Sage, Rabbi Elazar, as well, isn’t it written: “For on the basis of these matters I have made a covenant with you and with Israel”? How does he understand this verse? The Gemara answers: That verse, which indicates that the covenant was based on that which was taught by oral tradition, is stated due to the fact that it is more difficult to learn matters transmitted orally, but not because these matters are more numerous than those committed to writing.
דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחְמָנִי, מְתוּרְגְּמָנֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, כְּתִיב: ״כְּתוֹב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״, וּכְתִיב: ״כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״ – הָא כֵּיצַד? דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאוֹמְרָן עַל פֶּה, דְּבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאוֹמְרָן בִּכְתָב, דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. תָּנָא: ״אֵלֶּה״ – אֵלֶּה אַתָּה כּוֹתֵב, וְאִי אַתָּה כּוֹתֵב הֲלָכוֹת.
Rabbi Yehuda bar Naḥmani, the disseminator for Rabbi Shimon ben Lakish, expounded as follows: It is written: “Write you these matters” (Exodus 34:27), and it is written later in that same verse: “For on the basis of [ al pi ] these matters.” How can these texts be reconciled? They mean to teach: Matters that were written you may not express them orally [ al peh ], and matters that were taught orally you may not express them in writing. The school of Rabbi Yishmael taught: The word “these” in the mitzva recorded in the verse “Write you these matters” is used here in an emphatic sense: These matters, i.e., those recorded in the Written Law, you may write, but you may not write halakhot , i.e., the mishnayot and the rest of the Oral Law.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא כָּרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרִית עִם יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא בִּשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה – שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל״.
Rabbi Yoḥanan says: The Holy One, Blessed be He, made a covenant with the Jewish people only for the sake of the matters that were transmitted orally [ be’al peh ], as it is stated: “For on the basis of [ al pi ] these matters I have made a covenant with you and with Israel” (Exodus 34:27).
מְעָרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם כָּבוֹד, וְהָא הָהוּא שִׁיפּוּרָא, דַּהֲוָה מֵעִיקָּרָא בֵּי רַב יְהוּדָה, וּלְבַסּוֹף בֵּי רַבָּה, וּלְבַסּוֹף בֵּי רַב יוֹסֵף, וּלְבַסּוֹף בֵּי אַבָּיֵי, וּלְבַסּוֹף בֵּי רָבָא!
§ The mishna teaches that the Sages enacted that a joining of courtyards [ eiruv ] is placed in an old house where it had regularly been placed on account of the ways of peace. The Gemara asks: What is the reason for this? If we say that it is to show respect to the owner of that house, but wasn’t it related about a certain charity box, which was fashioned for the benefit of the community and brought honor to the person in whose house it was placed, that initially it was placed in Rav Yehuda’s house, and afterward it was moved to Rabba’s house, and afterward it was transferred to Rav Yosef’s house, and afterward it was moved to Abaye’s house, and afterward it was moved to Rava’s house. This teaches that there is no issue here of respect, and that such items would ordinarily be moved from place to place.
אֶלָּא מִשּׁוּם חֲשָׁדָא.
Rather, say instead that the Sages instituted this enactment to avoid arousing suspicion. Since the eiruv had regularly been placed in a particular house, were it to be moved, people might think that the residents of the alleyway suspected that the owner of the house was stealing from them, and therefore they put it somewhere else.
בּוֹר שֶׁהוּא קָרוֹב לָאַמָּה וְכוּ׳: אִיתְּמַר: בְּנֵי נַהֲרָא; רַב אָמַר: תַּתָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא, וּשְׁמוּאֵל אֲמַר: עִילָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא.
§ The mishna teaches that the Sages enacted that the pit that is nearest to the irrigation channel that supplies water to several pits or fields is filled first on account of the ways of peace. It was stated that the amora’im disagree about the following issue: When people own fields along a river and they irrigate their fields with water that is redirected from it, who among them enjoys first rights to irrigate his field? Rav said: The owners of the lowermost fields drink the water, i.e., irrigate their fields, first. And Shmuel said: The owners of the uppermost fields drink the water first.
בִּדְמֵיזַל – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְלִיגִי. כִּי פְלִיגִי – בְּמִיסְכַּר וְאַשְׁקוֹיֵי; שְׁמוּאֵל אָמַר: עִילָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא, דְּאָמְרִי: אֲנַן מְקָרְבִינַן טְפֵי. וְרַב אָמַר: תַּתָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא, דְּאָמְרִי: נַהֲרָא כִּפְשָׁטֵיהּ לֵיזִיל.
The Gemara explains: With regard to a case where the water flows on its own, everyone agrees that whoever wishes to irrigate may do so as he wishes. When they disagree, it is with regard to a case where they need to dam the river and irrigate through channels. Shmuel said: The owners of the uppermost fields drink the water first because they can say: We are nearer to the river’s headwaters. And Rav said: The owners of the lowermost fields drink the water first because they can say: Let the river go its natural way and after we take what we need, dam it as you please.
תְּנַן: בּוֹר הַקָּרוֹב לָאַמָּה, מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן – מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם! תַּרְגְּמַהּ שְׁמוּאֵל אַלִּיבָּא דְּרַב: בְּאַמָּה הַמִּתְהַלֶּכֶת עַל פִּי בוֹרוֹ.
We learned in the mishna that the Sages enacted that the pit that is nearest to the irrigation channel that supplies water to several pits or fields is filled first on account of the ways of peace. This teaches that the party who is nearest to the water’s source enjoys first rights, and it supports Shmuel’s opinion and is difficult for Rav. Shmuel interpreted the mishna in accordance with the opinion of Rav: The mishna refers here to an irrigation channel that passes the mouth of the pit, so that the pit fills with water on its own, even without damming.
אִי הָכִי, מַאי לְמֵימְרָא? מַהוּ דְּתֵימָא, מָצֵי אָמְרִי לֵיהּ: סְכַר מִיסְכָּר, וְאַשְׁקִי בְּהִינְדָּזָא; קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks: If so, what is the purpose of stating this? It is obvious. The Gemara answers: Lest you say that the owners of the other fields can say to the owner of the pit: Dam your pit as well so that water not enter it, and irrigate your fields in proportion [ hindeza ], just like the rest of us. The mishna therefore teaches us that the owner of the pit is not required to do this, and consequently his pit is filled first.
אָמַר רַב הוּנָא בַּר תַּחְלִיפָא: הַשְׁתָּא דְּלָא אִיתְּמַר הִלְכְתָא לָא כְּמָר וְלָא כְּמָר, כֹּל דְּאַלִּים גָּבַר.
Rav Huna bar Taḥalifa said: Now that the halakha was stated neither in accordance with the opinion of this Sage, Rav, nor in accordance with the opinion of that Sage, Shmuel, whoever is stronger prevails. Since the halakha has not been decided, the court refuses to judge the case and leaves the claimants to settle the matter themselves, in the hope that the rightful party will exert himself and prevail.
רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי, אֲמַר לֵיהּ: לוֹתְבַן מָר בְּעִידָּנָא! אֲמַר לֵיהּ: אִית לִי עִידָּנָא לְדִידִי. וְלוֹתְבַן מָר בְּלֵילְיָא! אֲמַר לֵיהּ: אִית לִי מַיָּא לְאַשְׁקוֹיֵי. אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא מַשְׁקֵינָא לֵיהּ לְמָר מַיָּא בִּימָמָא, וְלוֹתְבַן מָר בְּלֵילְיָא! אֲמַר לֵיהּ: לְחַיֵּי.
Rav Shimi bar Ashi came before Abaye and said to him: Master, set a time for me to study with you. Abaye said to him: I have a set time for myself, and I cannot devote it to you. Rav Shimi bar Ashi said to him: Master, set a time for me at night, and we can study then. Abaye said to him: I have to bring water at night with which to irrigate my fields. Rav Shimi bar Ashi said to him: I will irrigate for Master during the day, and then Master can set a time for me at night to study with him. Abaye said to him: Very well; this is an acceptable arrangement.
אֲזַל לְעִילָּאֵי, אֲמַר לְהוּ: תַּתָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא. אֲזַל לְתַתָּאֵי, אֲמַר לְהוּ: עִילָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא. אַדְּהָכִי סְכַר מִיסְכָּר וְאַשְׁקִי. כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי, אֲמַר לֵיהּ: כְּבֵי תְרֵי עֲבַדְתְּ לִי! וְלָא טַעְמִינְהוּ אַבָּיֵי לְפֵירֵי דְּהַהִיא שַׁתָּא.
What did Rav Shimi bar Ashi do? He first went to the owners of the uppermost fields, and said to them: The owners of the lowermost fields drink the water first, in accordance with the opinion of Rav. He then went to the owners of the lowermost fields, and said to them: The owners of the uppermost fields drink the water first, in accordance with the opinion of Shmuel. In the meantime, while the owners of the upper fields and the lower fields were arguing over who has first rights to the water, Rav Shimi bar Ashi dammed the river and irrigated Abaye’s fields. When he came before Abaye, the latter said to him: You have acted for me in accordance with two opposing opinions. And Abaye would not even taste the produce of that year because he thought that the water had reached his field in an unlawful manner.
הָנְהוּ בְּנֵי בֵּי חַרְמָךְ, דַּאֲזוּל כְּרוֹ בְּרֵישָׁא דְשַׁנְווֹתָא, וְאַהְדְּרוּהּ וְשַׁדְיוּהּ בְּשִׁילְהֵי נַהֲרָא. אֲתוֹ עִילָּאֵי לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי, אֲמַרוּ לֵיהּ: קָא מַתְקֵיל לְנַהֲרִין! אֲמַר לְהוּ: כְּרוֹ בַּהֲדַיְיהוּ טְפֵי פּוּרְתָּא. אֲמַרוּ לֵיהּ: קָא יָבְשִׁי פֵּירִין. אֲמַר לְהוּ: זִילוּ סַלִּיקוּ נַפְשַׁיְיכוּ מֵהָתָם.
It is related that there were certain residents of a place called Bei Ḥarmakh who went and dug a channel at the head of the Shanvata River in order to divert the water and allow it to circle their fields, and then they returned the water to the river further downstream. Those who owned fields further upstream came before Abaye, and said to him: This damages our river, as the water is not flowing as it once had. Abaye said to them: Dig a little deeper with them, and that should solve the problem. They said to him: If we do that, our pits will become dry. Once Abaye heard this he said to the residents of Bei Ḥarmakh: Go remove yourselves from there, and dam the diversion that you made for the river.
מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים, יֵשׁ בָּהֶן וְכוּ׳: בְּאוּזְלֵי וְאוֹהָרֵי
§ The mishna teaches: Taking animals, birds, or fish that were caught in traps belonging to another person is considered robbery on account of the ways of peace. And Rabbi Yosei says that this is full-fledged robbery. The Gemara comments: With regard to nets [ uzlei ] and woven traps [ oharei ],