Talmud Builders

    Commentary page

    Yoma 8a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 8a

    Yoma 8a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 362 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אחד זה ואחד זה דיוה"כ ופרה:

    שלישי ושביעי לפרישתו:

    כהן השורף כו' לקמיה מפרש טעמיה:

    דרבי מאיר סבר דחויה היא בציבור ובעינן טהרה מעלייתא והזאה בזמנה וכל יומא איכא לספוקי שמא היום יום שלישי הוא לטומאתו בשלשה ראשונים ובשלשה האחרונים כל יומא ויומא איכא לספוקי מספיקא שהוא שביעי:

    ור' יוסי סבר היתר היא בציבור דלא מחמרי בה אלא למעלה בעלמא דילפינן ממלואים:

    הזאה כלל למה לי בתורת שלישי ושביעי:

    טבילה בזמנה מצוה דכתי' [במדבר יט] וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ לא בא זה אלא ללמד על הטבילה שתהא ביום השביעי והזאה נמי מקשינן לטבילה להיות מצוה בזמנה הלכך כל יומא מזינן עליה שמא היום זמנה:

    לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה והאי וחטאו דרשינן ליה במסכת קדושין בפ"ג (דף סב.):

    5 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 8a · Sefaria

    Tosafot

    ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת תימה לי ליפרך מה לציץ שכן השם הוא בגלוי תאמר בתפילין שהן מחופין עור ואין לתרץ דה"נ כתיב שדי בתפילין בקמטין חדא דאין זה כתב גמור דדוקא שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני אבל ד' י' לא ועוד בציץ איכא שם המיוחד בן ד' אותיות דחמיר טפי ונ"ל דאינו ק"ו גמור דאורייתא אלא מדרבנן וה"ק נהי נמי דאיכא חומרא טפי בציץ כדמפרש מ"מ כיון דאיכא בתפילין צד חשיבות זה טפי שיש בהן אזכרות הרבה סברא הוא שמן הדין יש לחכמים לתקן למשמש בהן כל שעה:

    ורבי יוסי סבר טומאה היתר היא בציבור תימה לי א"כ גבי פרה אמאי סגי בג' ובשביעי הא לאו קרבן ציבור היא לדחות שבת וטומאה וי"ל דכיון דטבול יום כשר בפרה דכתיב (במדבר י״ט:י״ט) והזה הטהור דאמרת טהור כל דהו אם כן מהתם נמי נכשיר כהן השורף הפרה בלא הזאה כלל כיון דלא ברור לן דנטמא והוא הדין דאפילו שלישי ושביעי לא בעי אלא מעלה בעלמא:

    אי סבר רבי יוסי טומאה היתר היא בציבור הזאה כלל למה לי גבי יוה"כ תימה לי לימא דאיצטריך הזאה משום אילו של אהרן הקרב ביוה"כ דכיון דיחיד הוא מהדרינן אטהרה וי"ל דהנ"מ היכא דנטמא בידו טומאה ודאית כדלעיל אבל בחששא בעלמא כי הכא ודאי למאן דמיקל ואמר היתר היא בציבור לא הוה מצרכי' מידי אפילו בדיחיד כגון אילו של אהרן כיון דחשיב כקרבן ציבור לדחות שבת וטומאה:

    וסבר רבי יוסי לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה כו' לא הוה מצי לשנויי ההיא דלעיל רבי יוסי בר' יהודה היא דסבירא ליה בפרק המפלת (נדה דף כט.) לאו מצוה היא וכה"ג משני לקמן שילהי מכילתין (דף פח. ושם) וי"ל דכיון דפליג בהדיה ר"מ שמע מינה דרבי יוסי בר חלפתא הוא שהיה חבירו בר פלוגתיה:

    דכולי עלמא להני תנאי אמרינן טבילה בזמנה מצוה ר"ת פסק דטבילה בזמנה לאו מצוה היא אע"ג דאמר בפרק המפלת (נדה דף ל. ושם) שמע מינה תלת שמע מינה טבילה בזמנה מצוה אין הלכה כן אלא כרבי יוסי בר' יהודה דאמר התם דיה טבילה באחרונה שהרי מעשים בכל יום שאין לך טובלת בזמנה טבילה של נדה ושל זבה ושל שומרת יום ובפרק בתרא דנדה (דף סז: ושם) אמרינן מכדי האידנא כולהו ספק זבות שוינהו רבנן ליטבלינהו ביממא דשבעה משמע שלא היו טובלות ביום בשום פעם ור"ח פסק כב"ש וב"ה דפרק המפלת (נדה דף ל. ושם) דסברי טבילה בזמנה מצוה ולאו ראייה היא מדסברי ב"ש וב"ה הכי שיהא הלכה כן דודאי ר' יוסי בר' יהודה לא פליג עלייהו אלא ס"ל לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה א"כ מצי למימר דהלכתא כר' יוסי ברבי יהודה ומה שעשה רבינו אליהו הזקן זכרונו לברכה באזהרות שלו טבילה בזמנה ועל ארבע גדילים יתד על אזניך תכסה הגדולים מנהגן היה שלא היה מקפיד לכתוב כהלכתן כמו שיסד על סתם נסקלים דנתם ונתחייב תסקלוהו ויאמר המלך תלוהו והיינו כר"א דפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מה:) כל הנסקלין נתלין ודלא כרבנן דאמרי אין נתלה אלא מגדף ועובד עבודת כוכבים ומהא דאמר בשמעתא דכולי עלמא אמרינן טבילה בזמנה מצוה אין להביא ראיה דלא הוה מצי למימר איפכא דכולי עלמא לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה דא"כ מאי טעמא דר"מ ועוד ר' יוסי נמי על כרחך סבר טבילה בזמנה מצוה כדשמעינן ליה גבי מי שהיה שם כתוב על בשרו:

    מקשינן הזאה לטבילה תימה אמאי פשיט להו טפי דטבילה בזמנה מצוה מהזאה יש לומר משום דכתיב (במדבר יט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב ועל כרחך הא דהדר כתיב וחטאו ביום השביעי לאו משום הזאה כתיב דהא כתיב כבר ואי משום לאשמועינן הזאה בזמנה מצוה ליהדר נמי הזאה דג' כדהדר הזאה דשביעי אלא על כרחך משום ורחץ איצטריך לאשמועינן דתכף להזאה טבילה ושמע מינה דטבילה בזמנה מצוה ולמאן דלית ליה טבילה בזמנה מצוה איכא למימר דדריש להאי קרא כדקא דריש ליה בפרק האומר בקידושין (דף סב. ושם) דקאמר וחטאו ביום השביעי למה לי איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי לקדשים אבל בתרומה בחד נמי סגי קא משמע לן והא דקאמר התם והזה הטהור על הטמא למה לי אצטריך סד"א שלישי למעוטי שני שביעי למעוטי ששי דקא ממעט ימי טהרה אבל היכא דעבד ברביעי ובשמיני אימא שפיר דמי קמ"ל יש לפרש אפילו למ"ד אין הזאה בזמנה מצוה ואו או קאמר ברביעי או בשמיני כלומר סד"א אי עבד הזאה קמייתא ברביעי והשניה בשביעי או קמייתא בשלישי כמשפטה ובתרייתא בשמיני קמ"ל דבעינן שיהא ד' ימים בין הזאה להזאה לא פחות ולא יותר וכן פירש רש"י התם:

    Tosafot on Yoma 8a · Sefaria

    Ritva

    תפילין שיש בהם הזכרות הרבה על אחת כמה וכמה פי׳ אע״ג דלקדושה ולמילי אחריני ציץ חמור שאינו אלא בכהן גדול ובמקדש אפילו הכי לענין שמירת הסח הדעת שהזכרה שבו גורם אותה תפילין חמורין שיש בהן כמה הזכרות.

    לקבוע מקום הוא דאתא פי׳ בתוס׳ שמקום הציץ אינו על המצח ממש דא״כ מאי האי דאמרי׳ התם מקום היה בין ציץ למצנפת שבו מניחין תפילין דהא מקום תפילין במקום שער הוא מקום שמוחו של תינוק רופס אלא ודאי על מצחו היינו במקו׳ שער בתחל׳ הראש וכדמתרגם אונקלוס על בית עינוהו וכדאמרי׳ התם הקים להם הציץ שבין עיניו דהיינו במקום שער כדכתיב בתפילין בין עיניכם.

    ולר׳ יהודה האי סברא מנא ליה תמיה׳ מלתא לר׳ יהודה למה ליה קרא דנשבר אינו מרצה דהא אפילו תלי בסיכתא שראוי למצח אינו מרצה וכ״ש נשבר אינו ראוי למצח תירצו בתוספות דאי לית ליה לר׳ יהודה קרא למעוטי נשבר הציץ לית ליה לאקומיה קרא דלעיל להיכא דתלי בסיכתא אלא להיכא דנשבר דכל מה דאיפשר לאפושי ברצוי מפשי׳ מכיון דכתיב תמיד לרצון.

    דר׳ מאיר סבר טומאה דחויה היא בצבור פי׳ ובעינן טהרה מעלייתא והזאה בזמנה מצוה וכל יומא איכא לספוקי שמא היום יום שלישי לטומאתו בשלשה הראשונים ויש שביעי בשלשה אחרונים כדלקמן ור׳ יוסי סבר טומאה הותרה בצבור ולא מחמרינן אלא בשלישי ושביעי למעלה בעלמא.

    טבילה בזמנה מצוה פרש״י ז״ל דכתיב וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ לא בא זה ללמד אלא על הטבילה שתהא ביום השביעי והזאה נמי מקשינן לטבילה ור׳ יוסי סבר לא אמרי׳ טבילה בזמנה מצוה והאי וחטאו דרשי׳ ליה בפ״ק דקדושין למילתא אחריתי לאקושי חטוי לרחיצה מה טבילה בגלוי אף הזאה בגלוי:

    הרי שהיה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ פרש״י ז״ל כדי שלא ימחקנו והקשו בתוספות דהא כיון דלא ממשמש ביה גרמא בעלמא הוא בדבר שאין מתכוין ולא הוי פסיק רישיה לכך פר״י ז״ל דטעמא כדי שלא יעמוד בפני השם ערום וקיימא לן דבטבילה בזמנה פליגי פי׳ והיינו טעמא דר׳ יוסי דחייש שמא מתוך שמחזר אחר גמי וכורך אותו יעבור זמן הטבילה ובתוספות פוסקין כמאן דאמר טבילה בזמנה מצוה וכדכתי׳ במס׳ נדה בסד״י.

    Ritva on Yoma 8a · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו למעלה שהכהן השורף את הפרה מזין עליו בכל יום מאלו השבעה מחשש טומאת מת ומ"מ רביעי שבו אין בו הזאה כלל שכל שבעת ימים יש לדונם בשלישי או שביעי חוץ מן הרביעי וזה שהראשון יש לו לדונו בשלישי שמא שני ימים קודם פרישה נטמא ויום שני יש לדונו בשלישי שמא יום אחד קודם פרישה נטמא שלישי יש לדונו בשלישי של טומאה שמא בשעת כניסתו נטמא בקבר התהום וכן חמישי יש לדונו בשביעי שמא שני ימים קודם פרישה נטמא וכן ששי ושביעי לחשבון זה אבל רביעי אין לספקו כלל לא בשלישי ולא בשביעי לא בשלישי שהרי משנכנס ללשכה אין חוששין לו ושמא תאמר עליו שהוא שביעי כגון שנטמא ג' ימים קודם פרישה א"כ שלישי בטומאה לא היה בלשכה ולא הוזה ואין הזאת שביעי מועלת כלל אלא למי שהוזה בשלישי:

    שבת שבתוך השבעה אין בו הזאה שאין הזאה דוחה שבת מתוך כך הואיל ופרה אין לה זמן קבוע אין מפרישין אותו אלא ביום ד' שיהא רביעי שלו בא בשבת ולא תהא הזאה נפקעת ממנו אלא יום אחד אבל כה"ג ביום הכפורים על כרחנו בעשרה בתשרי הוא ובשלישי בתשרי מפרישין אותו ואם יבא שבת ברביעי לפרישה אין הזאתו נפקעת אלא יום אחד שהרי רביעי ושבת אחד הן הא אם יבא שבת בשאר ימים של פרישה נפקעים שני ימים אחד משום שבת ואחד משום רביעי לפרישה:

    כה"ג ביום הכפורים כבר ביארנו שמקצת הפוסקים מצריכים בדרך זה להזות עליו בכל יום אלא שרוב הפוסקים מסכימים שלא להזות עליו כלל אלא שלישי להפרשתו שאין אומרים הזאה בזמנה מצוה אלא אע"פ שמאחר הזאתו מטומאתו אין מדקדקין בכך אלא כל שלא יהא בין הזאה ראשונה לשני' יותר משלשה ימים דיו וכל זמן שהוא מתחיל למנות שבעה מזין בשלישי ושביעי ומעלה הוא שעשו בפרה ואם חל שלישי או שביעי בשבת אין בו הזאה ויראה שאם חל שלישי בשבת אין הזאה אף בשביעי שאין הזאת שביעי בלא הזאת שלישי כלום וכשם שאמרו שאין אומרין הזאה בזמנה מצוה כך טבילה בזמנה אין כאן מצוה אלא הואיל ועברו ימי מנין הטומאה הטבול לכשתרצה ויש חולקין לומר שאע"פ שאין הזאה בזמנה מצוה מ"מ טבילה בזמנה מצוה:

    זו היא שיטתינו בענינים אלו ומ"מ יש פוסקים שלא נאמרו דברים שבסוגיא זו אלא לריש לקיש שלמד פרישה שבעה מסיני אבל לר"י שלמדה ממלואים הדין נותן להזות עליו כל שבעה בלא שום הפסק לא משום טהרה אלא מגזירת הכתוב והדברים נראים כדעת ראשון:

    מי שהי' שם כתוב על בשרו אע"פ שאין הכתב חוצץ כגון שהיה הדיו לח הרי זה לא ירחץ ולא יסוך מצד הרשות שמא ימחק השם נזדמנה לו טבילה של מצוה הן שנאמר טבילה בזמנה מצוה הן שלא נאמר כן אינו צריך להמתין עד שיעבור מאליו אלא כורך בגד או גמי על השם שיגין עליו משטף המים אע"פ שאינו מהדק וטובל ויזהר שלא יהדק כדי שלא יחוץ וכן יזהר שלא ישפשף וכן לא יעמוד זה שהשם על בשרו במקום הטנופת וכן צריך להזהר שלא לעמוד ערום אא"כ בכריכת גמי וגדולי המחברים פרשו עצמו של דבר מטעם זה ר"ל שפירשו טעם איסור הנזכר בשמועה זו לא מחשש מחק אלא מפני שאסור לעמוד בפני השם ערום והדברים נראים כן כמו שביארנו במס' שבת פרק כתבי:

    Meiri on Yoma 8a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה אי סבר כו' תימה לי לימא דאצטריך הזאה משום אילו כו' עכ"ל הא דלא קשיא להו לעיל מיניה אדברי המתרץ דקאמר ר' יוסי סבר טומאה הותרה בצבור דאכתי תקשי ביוה"כ מאילו של אהרן דקרבן יחיד הוא די"ל דודאי מדינא לאו קרבן יחיד הוא דהא דוחה שבת וטומאה והותרה ביה הטומאה מדאורייתא ולכך לא בעי הזאה כל ז' אבל לדברי המקשה דפריך הזאה כלל ל"ל קשיא להו שפיר דאימא מיהת מדרבנן משום קרבנו של אהרן דהוי כמו יחיד מהדרינן ביה אטהרה כדאמרינן לעיל גבי מביאין אחרת תחתיה ודו"ק:

    בד"ה מקשינן הזאה כו' והא דקאמר התם והזה הטהור כו' היכא דעביד ברביעי ובח' אימא ש"ד כו' עכ"ל ר"ל דלא תקשי לן מהא דקאמר והזה הטהור על כו' וא"כ ל"ל היקשא דהזאה לטבילה די"ל אפילו למ"ד אין הזאה כו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Yoma 8a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 8, Amud Aleph, about 362 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 127 words

      Opens “וּמָה צִיץ, שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אַזְכָּרָה אַחַת,…”

    2. Segment 216 words

      Opens “וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר תָּמִיד מְרַצֶּה, וְהָא כְּתִיב…”

    3. Segment 321 words

      Opens “וְרַבִּי יְהוּדָה לִקְבּוֹעַ לוֹ מָקוֹם מְנָא לֵיהּ?…”

    4. Segment 422 words

      Opens “אֶלָּא, ״עַל מִצְחוֹ וְנָשָׂא״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ?…”

    5. Segment 517 words

      Opens “וּלְרַבִּי יְהוּדָה, נִשְׁבַּר הַצִּיץ מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא…”

    6. Segment 655 words

      Opens “נֵימָא הָנֵי תַּנָּאֵי כְּהָנֵי תַּנָּאֵי. דְּתַנְיָא: אֶחָד…”

    7. Segment 719 words

      Opens “מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, רַבִּי מֵאִיר…”

    8. Segment 823 words

      Opens “וְתִסְבְּרָא? אִי סָבַר רַבִּי יוֹסֵי הֶיתֵּר הִיא…”

    9. Segment 918 words

      Opens “וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, רַבִּי מֵאִיר סָבַר: אָמְרִינַן…”

    10. Segment 1045 words

      Opens “וְסָבַר רַבִּי יוֹסֵי לָא אָמְרִינַן טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ…”

    11. Segment 1131 words

      Opens “וְקַיְימָא לַן דְּבִטְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה קָא מִיפַּלְגִי,…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, רַבִּי מֵאִיר סָבַר: מַקְּשִׁינַן…”

    13. Segment 1327 words

      Opens “וְרַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים? אִי מַקֵּישׁ הַזָּאָה…”

    14. Segment 149 words

      Opens “לְעוֹלָם לָא מַקֵּישׁ, וְכֹהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: אֵין בֵּין…”

    Original text

    וּמָה צִיץ, שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אַזְכָּרָה אַחַת, אָמְרָה תּוֹרָה: ״עַל מִצְחוֹ תָּמִיד״ — שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ. תְּפִילִּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אַזְכָּרוֹת הַרְבֵּה — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

    Just as with regard to the frontplate, which has only one mention of God’s name, the Torah said: “It shall be always upon his forehead,” teaching that that he should not be distracted from it, with regard to phylacteries, which have numerous mentions of God’s name in their four passages from the Torah, all the more so one may not be distracted from them.

    וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר תָּמִיד מְרַצֶּה, וְהָא כְּתִיב ״עַל מִצְחוֹ וְנָשָׂא״! הָהוּא לִקְבּוֹעַ לוֹ מָקוֹם הוּא דַּאֲתָא.

    The Gemara asks: And according to Rabbi Shimon, who says that the verse: “It shall be always upon his forehead,” teaches that the frontplate effects acceptance even when it is not on the High Priest’s forehead, isn’t it also written: “On his forehead…and shall gain forgiveness”? The Gemara answers: That verse comes to establish the place where the High Priest should position the frontplate, not to indicate that it effects acceptance only when it is on his forehead.

    וְרַבִּי יְהוּדָה לִקְבּוֹעַ לוֹ מָקוֹם מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מֵ״עַל מִצְחוֹ״. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי, תִּיפּוֹק לֵיהּ מֵ״עַל מִצְחוֹ״? אִין הָכִי נָמֵי.

    The Gemara asks: And according to Rabbi Yehuda, from where does he derive the halakha to establish the frontplate’s place on the High Priest’s forehead? The Gemara answers: He derives it from that which is written: “On his forehead.” The Gemara asks: And Rabbi Shimon, too, let him derive the placement of the frontplate from: “On his forehead.” The Gemara responds: Yes, it is indeed so; that is Rabbi Shimon’s source.

    אֶלָּא, ״עַל מִצְחוֹ וְנָשָׂא״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? אָמַר לָךְ: רָאוּי לַמֵּצַח מְרַצֶּה, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַמֵּצַח אֵינוֹ מְרַצֶּה. לְאַפּוֹקֵי נִשְׁבַּר הַצִּיץ, דְּלֹא מְרַצֶּה.

    The Gemara asks: Rather, if so, with regard to the verse: “On his forehead…and shall gain forgiveness,” what does Rabbi Shimon do with that verse? The Gemara responds that Rabbi Shimon could have said to you: The frontplate that is intact and fit for placement on the High Priest’s forehead effects acceptance; that which is not fit for placement on the High Priest’s forehead does not effect acceptance. This comes to exclude a case where the frontplate broke, in which case it does not effect acceptance.

    וּלְרַבִּי יְהוּדָה, נִשְׁבַּר הַצִּיץ מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִ״מֵּצַח״ ״מִצְחוֹ״. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, ״מֵצַח״ ״מִצְחוֹ״ לָא מַשְׁמַע לֵיהּ.

    The Gemara asks: And according to Rabbi Yehuda, from where does he derive the ruling that in a case where the frontplate broke it does not effect acceptance? The Gemara responds: He derives it from the fact that the Torah did not say forehead, and instead said his forehead, teaching that it must be fit for the forehead of the High Priest. And Rabbi Shimon does not learn anything from the difference between forehead and his forehead.

    נֵימָא הָנֵי תַּנָּאֵי כְּהָנֵי תַּנָּאֵי. דְּתַנְיָא: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה מַזִּין עָלָיו כׇּל שִׁבְעָה מִכׇּל חַטָּאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין מַזִּין עָלָיו אֶלָּא שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי בִּלְבַד. רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה מַזִּין עָלָיו כׇּל שִׁבְעָה, כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין מַזִּין עָלָיו אֶלָּא שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי.

    § The Gemara suggests: Let us say that the dispute between these tanna’im , Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon, who disagree with regard to a case of impurity involving the public, is like the dispute between those tanna’im , as it was taught in a baraita : Both in this case of a High Priest prior to Yom Kippur and in that case of a priest prior to burning the red heifer, on all seven days of his sequestering one sprinkles upon him purification water mixed with ashes from all the previous red heifer sin-offerings that were safeguarded there in the Temple. This is the statement of Rabbi Meir. Since these priests may have become impure with impurity imparted by a corpse at any point prior to their sequestering, one sprinkles the water upon them during all seven days, as there is no certainty which are the third and seventh days. Rabbi Yosei says: One sprinkles the water upon him only on the third and seventh days, not on all seven, as sprinkling upon him twice is sufficient to purify him. Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, says: With regard to the priest who burns the heifer, one sprinkles the water upon him all seven days. However, with regard to the High Priest on Yom Kippur, one sprinkles the water upon him only on the third and seventh days.

    מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, רַבִּי מֵאִיר סָבַר: טוּמְאָה דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: טוּמְאָה הֶיתֵּר הִיא בְּצִיבּוּר.

    The Gemara clarifies: What, is it not with regard to this point that they disagree? Rabbi Meir holds: The prohibition against performing the Temple service in a state of impurity is overridden in cases involving the public. Therefore, one sprinkles the water upon the priest all seven days to ensure purification. And Rabbi Yosei holds: The prohibition against performing the Temple service in a state of impurity is permitted in cases involving the public. Therefore, it may be sufficient to sprinkle the water on the third and the seventh days.

    וְתִסְבְּרָא? אִי סָבַר רַבִּי יוֹסֵי הֶיתֵּר הִיא בְּצִיבּוּר — הַזָּאָה כְּלָל לְמָה לִי? אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא הָנֵי תַּנָּאֵי סָבְרִי טוּמְאָה דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר.

    This suggestion surprises the Gemara: And how can you understand the opinion of Rabbi Yosei in that manner? If Rabbi Yosei holds that impurity imparted by a corpse is permitted in cases involving the public, why do I need sprinkling at all? Rather, it must be that everyone, i.e., both tanna’im , holds that impurity imparted by a corpse is overridden in cases involving the public, and that is why sprinkling is necessary.

    וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, רַבִּי מֵאִיר סָבַר: אָמְרִינַן טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: לָא אָמְרִינַן טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה.

    And here the tanna’im disagree with regard to this matter. Rabbi Meir holds: We say that immersion at its appointed time is a mitzva. Beginning with the moment that an impure person is eligible for immersion, whenever he immerses, even if he delays doing so, he is purified. Nevertheless, it is a mitzva to immerse as soon as one is eligible. It is similarly a mitzva to have the purification waters sprinkled as soon as the priest is eligible. Since there is concern that perhaps the High Priest became impure during the three days prior to his sequestering, there is an obligation to sprinkle him each day beginning with day one, since that might be the third day of his impurity. And Rabbi Yosei holds: We do not say that immersion at its appointed time is a mitzva, and the same is true with regard to sprinkling. Therefore, sprinkling on the third and seventh days of his sequestering is sufficient, despite their not necessarily being the third and seventh days of his impurity.

    וְסָבַר רַבִּי יוֹסֵי לָא אָמְרִינַן טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה? וְהָתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה שֵׁם כָּתוּב עַל בְּשָׂרוֹ — הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחַץ וְלֹא יָסוּךְ וְלֹא יַעֲמוֹד בִּמְקוֹם הַטִּנּוֹפֶת. נִזְדַּמְּנָה לוֹ טְבִילָה שֶׁל מִצְוָה — כּוֹרֵךְ עָלָיו גֶּמִי וְטוֹבֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יוֹרֵד וְטוֹבֵל כְּדַרְכּוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְשַׁפְשֵׁף.

    And does Rabbi Yosei hold that we do not say that immersion at its appointed time is a mitzva? Wasn’t it taught in a baraita : With regard to one who had a sacred name of God written on his flesh, he may neither bathe, nor smear oil on his flesh, nor stand in a place of filth. If an immersion by means of which he fulfills a mitzva happened to present itself to him, he wraps a reed over God’s name and then descends and immerses, allowing the water to penetrate so that there will be no interposition between him and the water. Rabbi Yosei says: Actually, he descends and immerses in his usual manner, and he need not wrap a reed over the name, provided that he does not rub the spot and erase the name.

    וְקַיְימָא לַן דְּבִטְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה קָא מִיפַּלְגִי, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: לָא אָמְרִינַן טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: אָמְרִינַן טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה. אֶלָּא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא לְהָנֵי תַּנָּאֵי אָמְרִינַן טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה.

    And we maintain that it is with regard to the issue of whether immersion at the appointed time is a mitzva that they disagree. The first tanna holds: We do not say that immersion at its appointed time is a mitzva. Therefore, one must wait to immerse until he procures a reed with which to cover God’s name, even if it means delaying the immersion. And Rabbi Yosei holds: We say that immersion at its appointed time is a mitzva. Therefore, one must not delay the immersion until he procures a reed but must immerse immediately. The dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yosei was not based on whether or not immersion on time is a mitzva. Rather, it must be that everyone agrees that according to these tanna’im we say that immersion at its appointed time is a mitzva.

    וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, רַבִּי מֵאִיר סָבַר: מַקְּשִׁינַן הַזָּאָה לִטְבִילָה, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: לָא מַקְּשִׁינַן הַזָּאָה לִטְבִילָה.

    And here they disagree with regard to this matter. Rabbi Meir holds: We equate sprinkling with immersion; just as immersion at its appointed time is a mitzva, so too, sprinkling at its appointed time is a mitzva. And Rabbi Yosei holds: We do not equate sprinkling with immersion; although immersion at its appointed time is a mitzva, sprinkling at its appointed time is not.

    וְרַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים? אִי מַקֵּישׁ הַזָּאָה לִטְבִילָה — אֲפִילּוּ כֹּהֵן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נָמֵי, אִי לָא מַקֵּישׁ הַזָּאָה לִטְבִילָה — אֲפִילּוּ כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה נָמֵי לָא!

    The Gemara asks: And with regard to the opinion of Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, why does he distinguish between sprinkling purification water on the High Priest before Yom Kippur and doing so to the priest before he burns the red heifer? If he equates sprinkling with immersion, then one should sprinkle purification water all seven days even on the High Priest prior to Yom Kippur. If he does not equate sprinkling with immersion, then even on the priest who burns the red heifer one would also not sprinkle purification waters all seven days.

    לְעוֹלָם לָא מַקֵּישׁ, וְכֹהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה מַעֲלָה בְּעָלְמָא.

    The Gemara answers: Actually, Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, does not equate sprinkling with immersion, and fundamentally, one need not sprinkle purification water all seven days in either case. And with regard to the priest who burns the heifer, the Sages merely established a higher standard. This is one of the many stringencies that the Sages instituted with regard to the priest who burns the heifer in an attempt to underscore that the ritual must be performed in purity.

    כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: אֵין בֵּין כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֶלָּא

    The Gemara asks: With whose opinion, among the tanna’im cited above, does the following baraita that the Sages taught, correspond? The only difference between the priest who burns the heifer and the High Priest performing the service on Yom Kippur is