Talmud Builders

    Commentary page

    Yoma 70b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 70b

    Yoma 70b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 254 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ואחר כך אילו ואיל העם ואח"כ אימורי חטאת כל אלו בטבילה שלישית:

    ואחר כך תמיד של בין הערבים בטבילה חמישית ולא איירי הכא בהוצאת כף ומחתה דפשיטא לן דבתר אילו ואיל העם היא כדתניא לקמן שכל הפרשה נאמרה על הסדר וכו':

    עביד כדכתיב תורת כהנים כתיבא וברישא הלכך אילו ואיל העם ואימורי חטאת בתר עבודת היום והדר הוצאת כף ומחתה ואחר כך מוספין ותמיד של בין הערבים דכתיבי לבסוף בחומש הפקודים:

    האי מלבד חטאת הכפורים דמשמע דשעיר החיצון קודם לאילו ואיל העם מאי עביד ליה בשלמא מלבד עולת הבקר לאו ביום הכיפורים כתיב ומרגלים לא יליף דסמיך אסידרא למיעבד הני דתורת כהנים ברישא אלא האי דכתב ביום הכפורים גופיה מאי עביד ליה:

    על מה שזה מכפר וכו' במתניתין דפ"ק דשבועות (דף ב.) דריש ליה הכי ועל שיש בה ידיעה בסוף ואין בה ידיעה בתחילה שעיר הנעשה בחוץ מכפר שנאמר ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכפורים על מה שזה מכפר זה מכפר מה פנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה כדמפרש התם אף חיצון אינו מכפר וכו':

    משמו של ר' עקיבא:

    אחד מן שבעת כבשים:

    עביד חד כדכתיב מלבד עולת הבקר לסמוך מקצת המוספין לעולת התמיד:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 70b · Sefaria

    Tosafot

    ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ ואח"כ אילו ואיל העם ואח"כ אימורי חטאת פרש"י כולהו בטבילה שלישית ולא נהירא לי דנהי דאמרינן לעיל דמתני' לאו מתקנתא מ"מ לאו משבשתא היא והא דלא קרא לה מתקנתא לפי שאין הסדר מפורש בה ולפרש"י ברייתא ע"כ פליגא אמתני' דבמתני' קתני היו קריבים עם תמיד של בין הערבים ולפירש"י לא היה דבר קרב עם תמיד של בין הערבים ועוד דלקמן בסמוך פריך ודילמא בשעיר הנעשה בחוץ מפסיק להו והשתא על כרחך לרבי אליעזר לא פריך דהא כיון דסבירא ליה עביד כדכתיב אם כן על כרחך באילו ואיל העם כדכתיב מקמי שעיר מפסיק להו כדתניא הכא אלא ע"כ לר' עקיבא פריך דילמא בשעיר לחודיה מפסיק להו מנלן דמפסיק להו נמי באילו ואיל העם דילמא אילו ואיל העם עם תמיד של בין הערבים עביד להו והשתא לפרש"י כי משני ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם כו' אכתי מ"מ תיקשי לך ודילמא בשעיר הנעשה בחוץ ואילו ואיל העם דוקא מפסיק להו מנלן דמפסיק להו באימורי חטאת ועוד ק"ל אמאי קרי לה מתקנתא האיכא למיבעי עלה כמו אמתניתין אי אימורי חטאת קריבין בטבילה שלישית בהדי אילו ואיל העם או בהדי תמיד של בין הערבים על כן נראה לי דאימורי חטאת קריבין עם תמיד של בין הערבים ודברי ר' עקיבא דמתניתין ה"פ עם תמיד של שחר היו קריבין הכבשים ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ קרב אח"כ בזמנו עם אילו ואיל העם והאי דלא קתני אילו ואיל העם משום דר"א מודה לו בהו דבטבילה שלישית הוו ומאי דתני היו קריבין עם תמיד של בין הערבים ה"ק עוד הקרבות אחרות קריבין עם תמיד הערב והא דלא קתני להו לא בדברי ר' אליעזר ולא בדברי רבי עקיבא שמא משום דלאו קרבן שלם נינהו דכבר נזרק הדם בטבילה שניה הלכך לא חיישי למיחשביה כיון דאינו אלא גמר קרבן ולא עבודה דמעכבי כפרה דאינהו עצמן שלא הוקטרו אימורין כשר ודברי רבי אליעזר דמתני' יש לפרש דלא פליג אתנא דבי שמואל וה"ק ויצא ועשה אילו ואיל העם וה"ה אימורי חטאת אלא דשיירינהו מטעמא דפרישית והא דקתני ז' כבשים תמימים ושייר פר העולה ושעיר הנעשה בחוץ יש לומר משום דרבי עקיבא ס"ל דקריבין עם תמיד של שחר אתא רבי אליעזר למימר אתה מקדים אותם לכל היותר שאתה יכול ואני מאחר אותם כל מה שאני יכול וממילא ידענא דהיינו טעמא דכתיבי לבסוף בפרשת פינחס ואם כן ה"ה פר העולה ושעיר הנעשה בחוץ דכתיבי לבסוף וניחא ליה למינקט כבשים משום דאית בהו פלוגתא טובא לרבי עקיבא כולהו בבקר ולרבי יהודה אליבא דרבי עקיבא אחד בבקר וששה עם תמיד של בין הערבים ולר' אלעזר בר רבי שמעון איפכא:

    ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ ואחר כך אילו ואיל העם ואף על גב דכתיב ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם ודייקינן מינה בסמוך יציאה ראשונה ומשמע דמיד ביציאה ראשונה עביד להו והכא קאמר דשעיר הנעשה בחוץ עביד ברישא ויש לומר דהכי קאמר מכל מה שכתב בפרשת אחרי מות לא היה דבר קודם לאילו ואיל העם ביציאה ראשונה ושעיר הנעשה בחוץ לא כתיב התם:

    עביד חד כדכתיב והדר עביד ששה דחומש הפקודים ואם תאמר אמאי מפסיק בכבשים מקצתן בבקר ומקצתן בערב יקריב כולן בבקר מדכתיב מלבד ואי משום דכתיבי לבסוף הלכך בעינן שיקריב מהן בערב והא פר העולה נמי כתיב לבסוף אפילו הכי מקריבו בבקר ולא אמרינן שיזרוק דמו והקטרתו בערב ואם כן נימא דפר העולה יהא בבקר והכבשים כולן בערב ויש לומר דקרא דמלבד דגמרינן מיניה להקריב המוספין בבקר עיקר טעם הוא הלכך כל כמה שנוכל לעשות בבקר מן המוספין עבדינן ומשום דכתיבי מוספין לבסוף יש להניח קצת מן המוספין להקריב בערב וכיון דמשיירין מן הכבשים לערב למר ששה ולמר חד סגי:

    דכולי עלמא מיהת חד איל הוא כמאן כרבי ואף על גב דרבי אלעזר ברבי שמעון נמי איירי בברייתא דלעיל ומשמע דמודה לתנא קמא דאמר אילו ואיל העם דמשמע דלא הוי אלא חד איל יש לומר דודאי מודה לתנא קמא דלרבי עקיבא לא הוה אלא חד איל דרבי אלעזר בר"ש דברייתא משמע דאליבא דרבי עקיבא קאמר אבל אליבא דנפשיה שני אילים הן:

    Tosafot on Yoma 70b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    דתני בתוספתא ר' עקיבא אומר תמיד של שחר ועמו עולת המוסף והן פר ושבעת כבשים שמצינו בכל מקום כי המוספין עם תמיד של שחר קריבין כדכתיב מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה וגו' עד עולת התמיד יעשה. ולמה לא עשה עמהם איל העם כדרך שעושה כל השנה מפני שכתוב מפורש ביוה"כ ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם ללמד שאין נעשין אלא לאחר עבודת היום. ואח"כ עושה עבודת היום. ואחר עבודת היום השעיר הנעשה בחוץ שנאמר שעיר עזים אחד לחטאת מלבד חטאת הכפורים ללמד כי אחר שעיר שבפנים קרב מיד שעיר הנעשה בחוץ ואח"כ אילו ואיל העם שנאמר ויצא ועשה את עולתו וגו' ואח"כ אימורי חטאות ואח"כ תמיד של בין הערבים ור' אלעזר אמר לך הני מילי דקרבי מוספין עם תמיד של שחר היכא דליכא עבודת היום אבל היכא דאיכא עבודת היום היא קדמה והאי מלבד חטאת הכפורים מיבעי ליה ללמד על מה שזה מכפר בדבר שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף כך זה מכפר ומפורש בתחלת שבועות: ר' יהודה אומר משמו כו' פשוטה היא.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 70b · Sefaria

    Ritva

    שנאמר ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכפורים פי׳ דהאי מלבד חטאת הכפורים מיותר הוא. דאי לאשמועינן שהם שני שעירים פשי׳ דאפילו למ״ד איל אחד הם כדלקמן. התם לפי ששניהם נעשים בחוץ אבל בכאן השעיר שבפרשת אחרי מות נעשה בפנים. ושעיר שבפרשת הפקודים נעשה בחוץ כשאר המוספין הנזכרים שם:

    Ritva on Yoma 70b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו בראשון של שבועות ששגגת טומאת מקדש וקדשיו כל שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלמה בנתיים בשעת המעשה זהו בדין קרבן עולה ויורד האמור עליו בפרשת ויקרא אבל כל שהיתה לו ידיעה [בתחילה ולא] בסוף עד שיביא קרבן שעיר יום הכפרים הנעשה בפנים מכפר ואם לא היתה לו ידיעה בתחלה שנטמא אלא שבסוף נודע לו שכשנכנס למקדש היה טמא והרי אינו בר קרבן הואיל ולא היתה לו ידיעה בתחלה שכל שבשגגת מקדש וקדשיו לידיעה בתחלה ובסוף הוא צריך מה שאין כן בשגגת שאר הכריתות כמו שיתבאר במקומו שעיר יום הכפורים הנעשה בחוץ למוספין מכפר למדת ששניהם שוים לכפר על שגגת טומאת מקדש וקדשיו זה בידיעה בתחלה ולא בסוף וזה בידיעה בסוף ולא בתחלה:

    כל הקרבנות צריכים לבא תמימים שנאמר תמים יהיה לרצון וכל המקריב בעל מום עובר בעשה ובלא תעשה הא כל שהוא תמים אפי' היה כחוש שבכחושים לא פסל אלא שמ"מ לכתחלה צריך להביא כל קרבנותיו מן המובחר שהוא מוצא בין של חובה בין של נדבה וזו היא ששנינו מנחות פ"ז א' מביאים עגלים ממואב וזבחים מחברון ועגלות מן השרון וגוזלות מהר המלך ויין מקדוחין וחלוטין וסלת ממכמש ויוחנה ושמן מתקוע וכל שכן שמי שמביאן מעדרו שראוי לו לברור המובחר שבהם וכל שהערים בכך עליו הכתוב אומר ארור נוכל ויש בעדרו זכר וכו' ולדעתי בא הנה נוכל בקמץ קטן במקום נוכל בפתח גדול על דרך בפועל כפיו נוקש רשע כמו נוקש בפתח כלומר ארור הוא מי שהוא בעל יכולת ויש בעדרו זכר ר"ל חשוב וזובח משחת לד':

    Meiri on Yoma 70b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ואח"כ שעיר כו' היו קריבים עם תמיד של בין הערבים ולפרש"י לא היה דבר קרב עם תמיד כו' כדתניא הכא אלא ע"כ לרבי עקיבא פריך דלמא כו' קריבין עם תמיד של בין הערבים ומתני' דקתני היו קריבין עם תמיד של בין הערבים ה"פ עם כו' דבטבילה שלישית הוי והיו קריבין עם כו' שמא משום דלאו קרבן שלם נינהו דכבר כו' הלכך לא חש למחשביה כו': בד"ה עביד חד כדכתיב כו' מן הכבשים לערב למר ששה ולמר חד סגי עכ"ל:

    בד"ה דכ"ע מיהת כו' דמשמע דלא הוי אלא חד כו' דברייתא משמע דאליבא דר"ע קאמר כו': בד"ה ולהיטיב את כו' בדישון המנורה נכנס ומצא כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 70b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 70, Amud Bet, about 254 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “וְאַחַר כָּךְ שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׂעִיר…”

    2. Segment 214 words

      Opens “מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? עָבֵיד כְּדִכְתִיב: עָבֵיד…”

    3. Segment 318 words

      Opens “וְרַבִּי עֲקִיבָא? כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא: ״מִלְּבַד עוֹלַת הַבֹּקֶר…”

    4. Segment 419 words

      Opens “וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הַאי ״מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפּוּרִים״ מַאי…”

    5. Segment 534 words

      Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: אֶחָד קָרֵב עִם…”

    6. Segment 621 words

      Opens “מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי. כְּתִיב:…”

    7. Segment 722 words

      Opens “בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: עָבֵיד…”

    8. Segment 818 words

      Opens “וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: כֵּיוָן דְּאַתְחֵיל…”

    9. Segment 935 words

      Opens “דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת, חַד אַיִל הוּא. כְּמַאן…”

    10. Segment 1013 words

      Opens “מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? דִּכְתִיב: ״אֶחָד״. וְרַבִּי אֶלְעָזָר…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “וְרַבִּי? נָפְקָא לֵיהּ: מִ״מִּבְחַר נְדָרֶיךָ״. וְרַבִּי אֶלְעָזָר…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּבָא אַהֲרֹן…”

    Original text

    וְאַחַר כָּךְ שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפּוּרִים״, וְאַחַר כָּךְ אֵילוֹ וְאֵיל הָעָם, וְאַחַר כָּךְ אֵימוּרֵי חַטָּאת, וְאַחַר כָּךְ תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם.

    And afterward, the goat whose services are performed outside is sacrificed, as it is stated: “One goat for a sin-offering besides the sin-offering of atonement and the daily burnt-offering, and its meal-offering, and their libations” (Numbers 29:11), indicating that the goat sin-offering is sacrificed after the other offerings of the day. And afterward he offers his ram and the ram of the people, and afterward he places upon the altar the portions of the sin-offering to be consumed on the altar, and afterward he sacrifices the daily afternoon offering.

    מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? עָבֵיד כְּדִכְתִיב: עָבֵיד בְּרֵישָׁא דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, וַהֲדַר עָבֵיד דְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים.

    What is the reason for the opinion of Rabbi Eliezer? The High Priest acts in accordance with the order in which it is written in the Torah: First he performs the services described in Leviticus, and afterward he performs the additional offerings mentioned in the book of Numbers.

    וְרַבִּי עֲקִיבָא? כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא: ״מִלְּבַד עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד״, אַלְמָא מוּסָפִין עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר עָבֵיד לְהוּ.

    And what is Rabbi Akiva’s reasoning? His reasoning is that as the Tosefta teaches that the verse states: “Besides the morning burnt-offering which is the daily burnt-offering you shall sacrifice these” (Numbers 28:23), it is apparent that the sacrifice of the additional offerings should be performed together with the daily morning offering.

    וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הַאי ״מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפּוּרִים״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ, עַל מָה שֶׁזֶּה מְכַפֵּר — זֶה מְכַפֵּר.

    The Gemara asks: And Rabbi Eliezer, what does he do with this verse: “Besides the sin-offering of atonement,” which was the basis for Rabbi Akiva’s opinion? That verse is necessary for him to derive from it that for what this one, the goat sin-offering whose blood is sprinkled inside the Holy of Holies, atones, that one, the goat sin-offering of the additional offerings whose services are performed in the Temple courtyard, also atones.

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: אֶחָד קָרֵב עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְשִׁשָּׁה עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: שִׁשָּׁה קְרֵבִין עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְאֶחָד עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם.

    § The Tosefta cited above, which recorded the opinion of Rabbi Akiva, also records additional versions of his view: Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Akiva: One of the seven lambs is sacrificed with the daily morning offering, and the other six are sacrificed with the daily afternoon offering. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says in the name of Rabbi Akiva: Six are sacrificed with the daily morning offering and one with the daily afternoon offering.

    מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי. כְּתִיב: ״מִלְּבַד עוֹלַת הַבֹּקֶר״, וּכְתִיב: ״וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עוֹלָתוֹ״, הִלְכָּךְ, עָבֵיד מִנַּיְיהוּ הָכָא וּמָנַיְיהוּ הָכָא.

    What is the rationale of the Rabbis, i.e., Rabbi Yehuda and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who divide the sacrifice of the seven lambs into two parts? Two verses are written that suggest different times at which the additional offerings are sacrificed: It is written with regard to the additional offerings: “Besides the morning burnt-offering which is the daily burnt-offering you shall sacrifice these” (Numbers 28:23), implying that the additional offerings are sacrificed in the morning. But it is also written that upon concluding the service of the day: “And he shall exit and make his burnt-offering and the burnt-offering of the people” (Leviticus 16:24). As the phrase: “The burnt-offering of the people,” is referring to the additional offerings, this verse implies that the additional offerings are sacrificed in the afternoon. Therefore, in order to fulfill both verses, he performs the sacrifice of some of them here, in the morning, and some of them there, in the afternoon.

    בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: עָבֵיד חַד כְּדִכְתִיב: ״מִלְּבַד עוֹלַת הַבֹּקֶר״, וַהֲדַר עָבֵיד עֲבוֹדַת הַיּוֹם — דִּילְמָא חוּלְשָׁא חָלֵישׁ כֹּהֵן גָּדוֹל.

    With regard to what do Rabbi Yehuda and Rabbi Elazar disagree? Rabbi Yehuda holds that the High Priest performs the sacrifice of one lamb in the morning, as it is written: “Besides the morning burnt-offering,” and then he performs the service of the day before he proceeds to sacrifice the other six lambs. Initially, only the minimum possible number of lambs is sacrificed lest the High Priest become weak by doing more. He might then be unable to complete the service of the day, which cannot be performed by anyone else and without which atonement cannot be achieved.

    וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: כֵּיוָן דְּאַתְחֵיל — עָבֵיד שִׁשָּׁה, דִּילְמָא פָּשַׁע. דִּלְגַבֵּי עֲבוֹדַת הַיּוֹם — זָרִיז הוּא.

    And Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, holds: Since he has begun to sacrifice the lambs he performs the sacrifice of six of them, leaving over only one until the afternoon. He sacrifices the maximum possible number of lambs now lest he be negligent later and fail to sacrifice so many at the close of the day. There is no concern that by doing so he might become weak and be unable to perform the service of the day, because with regard to the service of the day, the High Priest is diligent and will always muster the energy needed.

    דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת, חַד אַיִל הוּא. כְּמַאן — כְּרַבִּי. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אַיִל אֶחָד הָאָמוּר כָּאן, הוּא הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵי אֵילִים הֵן, אֶחָד הָאָמוּר כָּאן, וְאֶחָד הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים.

    The Gemara notes: Despite their disagreements, everyone agrees, however, that there is only one ram for the people. In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. As it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Only one ram for the people is sacrificed, as the one stated here in Leviticus: “With this shall Aaron come into the Sanctuary: With a young bull for a sin-offering, and a ram for a burnt-offering” (Leviticus 16:3), is the same one that is stated in the Book of Numbers: “And you shall sacrifice a burnt-offering to the Lord of pleasing odor: One young bull, one ram, seven unblemished year-old lambs shall be unto you” (Numbers 29:8). Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: There are two rams for the people: One that is stated here in Leviticus, which is part of the service of the day, and one stated in the Book of Numbers, which is part of the day’s additional offerings.

    מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? דִּכְתִיב: ״אֶחָד״. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, מַאי ״אֶחָד״? מְיוּחָד שֶׁבְּעֶדְרוֹ.

    What is the rationale of Rabbi Yehuda HaNasi? As it is written: “One,” implying one ram, not two. And according to Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, what is the meaning of “one”? “One” indicates that the ram used should be the unique one, i.e., the best, of its flock.

    וְרַבִּי? נָפְקָא לֵיהּ: מִ״מִּבְחַר נְדָרֶיךָ״. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? חַד בְּחוֹבָה, וְחַד בִּנְדָבָה. וּצְרִיכִי.

    And from where does Rabbi Yehuda HaNasi derive the requirement that the ram be of the best stock? He derives it from the verse: “Your choice vows” (Deuteronomy 12:11), which teaches that all offerings must be from the choicest animals. And according to Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, why is this additional verse necessary? One verse refers to obligatory offerings, and the other one refers to free-will offerings. And both are necessary because the requirement in one case cannot be learned from the other. It is reasonable that a free-will offering must be from the choicest animal since it is a voluntary gift; and it is also reasonable that an obligatory offering should be the choicest, since an obligation must be fulfilled in the finest possible way.

    קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד״. לָמָה הוּא בָּא? לְהוֹצִיא אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה,

    § It was taught in the mishna: The High Priest sanctified his hands and feet and entered the Holy of Holies to take out the incense spoon and the coal pan. The Gemara cites a related baraita . The Sages taught: The verse states: “And Aaron shall come into the Tent of Meeting” (Leviticus 16:23), which is taken to mean that he enters the Holy of Holies. Why does he come? He comes in order to take out the incense spoon and the coal pan