Talmud Builders

    Commentary page

    Yoma 69a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 69a

    Yoma 69a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 446 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    וסיפא איצטריך ליה שינה דנקט משום דבעי לאשמועינן שמותר ליתנן תחת ראשיהן ותו לא איכפת לן אם יפיח מאחר שפושטן:

    כנגד ראשיהן אצל ראשיהן:

    שמע מיניה מדמותר להניחן אצלו לא חייש לשמא יפיח:

    תפילין מן הצד להניחן אצלו כשהוא ישן:

    הניחא האי דלא חייש לכלאים למאן דאמר אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים שהוא של בוץ זהו אבנטו של הדיוט כל ימות השנה ואין כלאים בבגדי כהן הדיוט שפיר:

    לא זהו וכו' דשל הדיוט כל השנה של כלאים:

    שרי אין בו משום כלאים דהעלאה דומיא דלבישה דאית בה הנאת חימום הוא דאיתסר:

    קשים הם ואינן מחממין לפיכך אין בהן משום כלאים:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 69a · Sefaria

    Tosafot

    בא לו תפילין מן הצד שריין - פירש רש"י ולא חיישינן שמא יישן בהן ויפיח אבל בפ"ק דתמיד (דף כז.) מפרש טעמא אחרינא דלא חיישינן דילמא מגנדר ונפל עלייהו ואיכא בזיון תפילין:

    אלא למאן דאמר לא זהו אבנטו של כהן הדיוט מאי איכא למימר אע"ג דפלוגתא דתנאי היא בפרק קמא (דף יב.) הוא רוצה ליישב מתניתין דפ"ק דתמיד (דף כה:) ההיא דמקפלין ומניחין תחת ראשיהן אליבא דכולי עלמא:

    קשין הן תימה א"כ מאי היא דאמר בפ"ק דערכין (דף ג.) הכל חייבין בכלאים כהנים לוים וישראלים ופריך פשיטא ומשני כהנים איצטריך ליה סד"א הואיל ואישתרי לגבייהו כלאים בעבודה שלא בעידן עבודה נמי לישתרו קמ"ל וכו' והשתא כיון דקשין הן לא אישתרו כלאים לגבייהו ותירץ ר"ת דלבישה והעלאה דהוו דאורייתא אסירי אפילו בקשין אבל הצעה דמדרבנן לא גזרו בקשין ודלא כפרש"י שפירש קשין הן ומותרין בלבישה והעלאה ובספ"ק דיום טוב (דף יד:) דתנן משלחין בי"ט כלאים ופריך כלאים למאי חזו ומשני בקשין מיירי נמי בהצעה ואם תאמר והצעה היכי שרי והא כיון דהוו כלאים דאורייתא לענין לבישה והעלאה ליתסרו אפי' למוכרו לעובד כוכבים כדתניא (בתוספת' דכלאים (פרק ה)) הבגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לעובד כוכבים ולא יעשנו מרדעת לחמור וכל שכן להציע תחתיו יש לומר ההיא איירי דווקא באבד וחיישינן שמא יקרע בגדו ויחזור ויתפרנו על גבי בגדו כדאמר במס' ע"ז (דף לב.) גבי נודות העובדי כוכבים שאסור לעשות מהן שטיחין לחמור שמא יבקע נודו ויחזור ויתפרנו על גב נודו אבל אם היו הכלאים ניכרים מותר כדתנן במסכת כלאים (פ"ט משנה ד) תכריכי המת ומרדעת החמור אין בהם משום כלאים ואם תאמר והאמר הכא אפי' י' מצעות זו על גבי זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהם וכן קשה אהא דתנן במסכת כלאים (פ"ט משנה ב) הכרים והכסתות. אין בהם משום כלאים וי"ל דבמצעות שייך כריכה להכי חיישינן שמא תכרך לו נימא אבל במרדעת החמור ובכרים וכסתות לא שכיחא שתיכרך נימא ולהכי לא גזרו מיהו אם בשרו נוגע בהן אסור כדתנא בהדיא גבי כרים וכסתות ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן והוא הדין במרדעת ובלבישה והעלאה אסירי בכל ענין ואף על פי שאין בשרו נוגע בהן כדתנן לא יתן אדם מרדעת של כלאים על כתיפו אפי' להוציא זבל ומה שהשיב ר"י לה"ר שמעון מינביל"א על אותם קושט פורפיטיינ"ש שיש בהן כלאי בגדים ומוכין של צמר אע"פ שהבגדים שעליהן הן של פשתן יש להתיר כדאיתא בספ"ק דביצה (דף טו. ושם) לשון ר"י:

    בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור וכן משמע בפרק האיש מקדש (קדושין דף כד.) דאפי' בעזרה אסור לכתחילה ללובשן שלא לצורך עבודה דקאמר בגדי כהונה אין בהן מעילה לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת פי' שיוכלו להזהר להסירן מיד אחר עבודה ומשמע הא לכתחילה ללובשן אסור דבזה אפשר להזהר וא"ת הא אמרינן בפרק האומר בקידושין (דף סו.) גבי ינאי המלך הקם להם בציץ שבין עיניך אלמא שמותר להניחו אפילו חוץ למקדש וליכא למימר דמיד נזרקה בו מינות דהתם משמע דאכתי לא נזרקה בו מינות עד בתר הכי דקאמר ותורה שבכתב מה תהא עליה ולא אמר נמי התורה שבעל פה ומיהו למאן דאמר (לעיל יומא ז:) דווקא עודהו על מצחו מרצה יכול להניחו כל שעה ואור"ת דלכולי עלמא יכול להניחו כל שעה מדכתיב ביה והיה על מצחו תמיד (שמות בח) ואף על גב דאיצטריך לדרשא אחריתי לעיל בפרק קמא (יומא דף ז:) שלא יסיח דעתו ממנו ושמא יש לומר מדכתיב תרי זימני והיה על מצח אהרן והיה על מצחו נפקא ויותר היה נראה לומר דשלא כדין עשה שהניח הציץ מיהו הכא לא הוה מצי לאכוחי דנזרקה בו מינות שכפר בכל התורה שבעל פה עד בתר הכי דדייק מדלא קאמר אלא תורה שבכתב מה תהא עליה:

    Tosafot on Yoma 69a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ודחינן אפילו הילוך אסיר והאי דקתני שינה משום סיפא דקתני פושטים ומקפלים ומניחים אותם תחת ראשיהם ואמרינן ומינה את שמע דניתנו ליהנות דהא נותנין אותן תחת ראשיהן.

    ודחי' לא תימא תחת אלא אימא ומניחין אותם כנגד ראשיהן ולא ראשיהן עליהן. ש"מ כשם שבגדי קדש מותר לישן כנגדן כך התפילין מותר לישן כנגדן אם הם נתונים לו מן הצד. וברור לן דשינויא דשנינן שינויא הוא דאי אפשר לישן על בגדי כהונה דאבנט כלאים הוא ומדאורייתא אסור בהעלאה עליו. ומדרבנן אסור להציעו תחתיו ולישן עליו ואפילו י' מצעות זו על זו וכלאים תחתיהן אסור לישב עליהן כך על זה הדרך סוגיא דשמועה זו סלקא. ואמר רב אשי אפילו תימא תחת ראשיהן כיון שהן קשין דהא חוטן כפול ששה אין נימא נשמטת מהן ונכרכת בבשרו כדרב הונא בריה דר' יהושע דאמר נמטא גמדא דנרש שריא. כלומר כיון שהוא קשה מותר לישן עליו וכי הא קי"ל:

    ת"ש בגדי כהונה היוצא [בהן] למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן ש"מ. ואקשינן ובמדינה אין יוצאין בבגדי כהונה. והתניא כי שמעון הצדיק לבש בגדי כהונה ויצא עד אנטיפטרס אצל אלכסנדרוס. ושנינן לאו בגדי כהונה אלא בגדים חדשים שאינם מקודשין ולמה קורא אותן בגדי כהונה שהן ראוין לכהונה איבעית תימא עת לעשות לה' הפרו תורתך כלומר עת סכנה היתה ואין למידין ממנה:

    חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת ש"מ חולקין כבוד לראש הכנסת שהוא תלמיד במקום כ"ג הרב ודחי אביי כולו משום כ"ג הוא כלומר שיהא ראש הכנסת מחזר לפניו ובפרק יש נוחלין גרסינן והלכתא אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ואם חלק לו רבו חולקין לו: ירושלמי בכל אתר איתמר הולכין אצל התורה והכא מוליכין את התורה אצלו אין ע"י שהן אנשים גדולים התורה מתעלה בהם. והא תמן מוליכין אורייתא גבי ריש גלותא. א"ר יוסי בר בון תמן ע"י זרעו של בית דוד משוקע שם אינון עבדין כמנהג אבהתהון:

    וכ"ג עומד ומקבל וקורא.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 69a · Sefaria

    Ritva

    פושטין ומקפלין ומניחין אותן תחת ראשיהן והא קא מיתהני ש״מ בגדי כהונה נתנו ליהנו׳ בהן. פי׳ ואם איתה נשמע מינה שאפילו שלא בדרך מלבוש ניתנו ליהנות בהן ומדלא אמרינן עלה ותסברה ש״מ דכל היכא דנתנו ליהנות בהם אפילו שלא כדרך מלבוש הותרו ולאחר הפשטה דאע״ג דטעמא לפי שלא נתנה תורה למלאכי השרת כדאיתא בפ״ב דקידושין. כיון דאישתרי אישתרי ואפילו לאחר הפשטה דילמא משתלי בהן ומתהני ביה לאחר הפשטה. אבל שמעתי שאין זו שטת הירושלמי:

    ש״מ תפילין מן הצד שפיר דמי פרש״י ז״ל ולא חיישי׳ להפחה. וכתבו בתוספות דלא דק בה מרן ז״ל דבפ״ק דתמיד מפרש טעמא בהדיא דקמ״ל דלא חיישי׳ דילמא מיגנדר ונפיל עליה. פי׳ ואיכא בזיון כששוכב עליהן. וא״ת היכי פשיט מידי מדרב פפא דהא איהו גופיה דיחוי הוא דקא מדחי וכי אתינן למידק הכי מדחי׳ דלעולם תחת ראשיהם ממש ומשום דנתנו ליהנות בהן וחולין הן לגבי כהן. וי״ל דכיון דלא דחי לה רב פפא בלשון דילמא מכלל דקים ליה דהכי תרצתא דמתניתא:

    ותיפוק לי׳ משום כלאים מכאן הקשו בתוספות על מה שפר״ת ז״ל בפרק הקומץ גבי הא דאמרי׳ התם תכלת אין בה משום כלאים. דבגד שיש בו תכלת דציצית אין בו משום כלאים כלל ואפילו שלא בשעת מצוה דכיון דאישתרי אישתרי. ואין להקפיד אם לובשתו אשתו או שלובשהו הוא בלילה שאינו זמן ציצית. והא דאמרי׳ התם גזירה משום כסות לילה התם משום דכסות לילה פטורה מן הציצית ואפי׳ ביום כדכתי׳ בדוכת'. וסוגיין קשיא עליה דא״כ הכא מאי קושיא נימא דהואיל ואישתרי כלאים דבגדי כהונה בשעת עבודה אשתרי לגמרי. והכי נמי קשיא עליה דהתם דאמרי׳ התם בפרק הקומץ גבי הא דתנן הכל חייבין בציצית וכו'. והוינן בה פשי׳ ומהדרי׳ כהנים איצטריכא ליה מהו דתימא הואיל ואישתרי כלאים לגביהו בציצית נמי לא ליחייבו קמ״ל דנהי דאישתרי להו כלאים בשעת עבודה שלא בשעת עבודה לא אישתרי להו. ויש דוחין ההיא דהתם דכי קאמר התם שלא בשעת עבודה לא אישתרי להו היינו בשאר בגדים שאינם בגדי כהונה. וזה דוחק ועוד דסוגיין דהכא קשיא. אבל יש לדחות דלא דמו הני לההיא דר״ת ז״ל דהתם דשרא רחמנא כלאים בציצית בכל מלבוש התירו דעל כנפי בגדיכם אמר רחמנא וכיון דכן שרייה רחמנא לגמרי ואפילו שלא בשעת מצוה שלא יהא צריך לפשוט בגדיו בלילה. מה שאין כן בבגדי כהונה שהם מיוחדים לעבודה וצריך כהן לפשטם וכן תירץ ר״י ז״ל. ואפי׳ הכי אין לעשות מעשה כפי׳ ר״ת ז״ל. ויש תמהין מאי שנא דלגבי כלאים פשי׳ לן דלא אישתרי בבגדי כהונה אחר עבודה ולא אמרי׳ הואיל ואישתרי אישתרי. ואלו לענין מעילה מספק׳ לן אם ניתנו ליהנות בהן לאחר עבודה דהא לענין איסור כלאים נמי איכא למימר לא נתנה תורה למלאכי השרת וכי תימא דלגבי מעילה לב ב״ד מתנה עליהם שלא יהו קדושין למעול בהם. היאך אפשר לומר שיהו קדושין לחצאין דהא על כרחין בגדי קדש הם. וי״ל דאשכחן כמה קדשים שאין בהם מעילה דלאו קדשי ה׳ נינהו כגון שלמים וקדשי מזבח דלא חזו להקרבה. ואף קדש זה עשאו הכתוב כאחד מהם לפי שלא נתנה תורה למלאכי השרת:

    והתניא לא יעלה עליך כו' עד אפילו עשר מצעות וכו'. כבר פירשתיה בארוכה במסכת יום טוב בס״ד. ושם פירשתי מאי דקשיא הכא מהא דתניא הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים עיין שם:

    בגדי כהונה קשים הם הקשו בתוספות דא״כ מאי האי דאמרי התם דאשתרי כלאים לגבי כהנים בשעת עבודה. ותירצו דהכא ה״ק בגדי כהונה קשים הם וכיון דכן בהצעה מותרין אבל בהעלאה אסורין כיון שהן שוע טווי ונוז ונמטא גמדא דנרש שריא לגמרי אפילו בהעלאה דהכי משמע לישנא. משום דנמטא הוא לבד שאין בו כלאים מן התורה לפי שאינו שוע טווי ונוז ורבנן הוא דאסרו. וכי הוי קשה שרו אפילו בהעלאה. והא דאמרי׳ כי הא דאמר רב הונא וכו׳ לאו דמדמינן להו לגמרי. אלא לו׳ דכי היכי דהתם גזרו רבנן בלבדים וכשהם קשים התירו לגמרי ואפילו העלאה כך התירו בבגדי כהונה בהצעה מיהת. וכן פר״ת ז״ל. אבל לא נראה כן מפי רש״י ז״ל שכת׳ נמטא גמדא דנרש שריא וכן בבגדי כהונה שרו. והכי דייק פשטא דלישנא דגמרא דנקט סתמא בגדי כהונה קשים הם כי הא וכו'. והרב בעל המאור ז״ל תירץ דכי אמרי׳ דאישתרי כלאים גבי כהנים היינו בבגדי כהן גדול לגבי חשן ואפוד שהיו רבים:

    היוצא בהם למדינה אסור יש שפי׳ דאיסורא דאורייתא הוא והא דלא קתני חייב משום דבעי למיתני סיפא ובמקדש מותר. ואחרי׳ פירשו דאסור מדרבנן קאמר וכן פי׳ הר״ז הלוי ז״ל:

    ובין שלא בשעת עבודה ולפום פשטא משמע אפילו לאחר הפשטה וכדכתי׳ לעיל:

    ובמדינה לא והתניא וכו' מכאן יש מביאין ראיה דבגדי כהונה אישתרי בהו כלאים לאחר עבודה דהא לא קשיא לן הכא אלא משום דבמדינה ובהא הוא דמתרצינן משום עת לעשות לה׳ אבל במקדש גופיה לא קשיא לן ולא מידי ואמאי ותיפוק לי משום כלאים. וי״ל דכל היכא דלא ידעינן טעמא דבגדי כהונה קשים הם. הא פרכינן לעיל הכי להדיא והשתא דפריש תלמודא בגדי כהונה קשים הם תו לא קשיא לן בהא ולא מידי. ולפי מה שכתבנו דחשן ואפוד רכים הם. י״ל דשמעון הצדיק לא לבש אלא בגדי כהן הדיוט. אי נמי בדין הוא דמצינן למימר ולטעמיך תיפוק לי משום כלאים אלא טובא איכא בתלמודא דלא בעי׳ למימר ולטעמיך:

    2 more comments on this page.

    Ritva on Yoma 69a · Sefaria

    Meiri

    מה שביארנו במשנתנו שבגדי כהנה מותר ליהנות בהם במקדש אף שלא בשעת עבודה לא סוף דבר ביום הכפורים ובקריאה שמ"מ יש בה קצת דרך עבודה הואיל והותקנה בה קריאת הפרשה אלא אף בשאר ימות השנה ובאכילה וכן לא סוף דבר באכילה שמ"מ יש בו קצת צרך עבודה שהרי אכילת הכהנים אף היא גומרת הכפרה כדכתי' ואכלו אותם אשר כפר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים אלא אף להלוך של חנם ומ"מ לא היו נוהגין לישן בהם אלא פושטין אותם ומקפלים אותם תחת ראשיהם ואע"פ שבתפילין שאסרו לישן בהם נאסר גם כן אף הנחתם תחת הראש בזו מותר ואף בתפלין כנגד הראש מותר ואין גוזרין בה אטו תחת הראש אבל בגדי כהונה אף תחת הראש מותר:

    ושמא תאמר והיאך נהנה בכלאים שהרי אבנט מיהא של כ"ג בשאר ימות השנה ושל כהן הדיוט של כלאים היו וא"ת שלא נאסרה אלא לבישה אבל הצעה מותרת והרי מ"מ יש בדבר איסור חכמים שכך אמרו לא יעלה עליך אבל אתה מותר להציעו תחתיך אלא שחכמים אסרו לעשות כן שמא תכרך נימא על בשרו ואין לומר בה כהנים זריזים הם שאין זריזות במקום שינה וא"ת שאיזה דבר היה מפסיק בנתיים שלא בשעת עבודה הרי אמרו אפילו עשר מצעות זו ע"ג זו וכלאים תחתיהן אסור לישב עליהן:

    תדע שאף אנו כל שהתרנו בכך לא באבנט התרנו אלא בשאר בגדים או שמא אף באבנט ומפני שבגדי כהונה הואיל וחוטן כפול ששה קשין הם והרי הן כלבד קשה העשוי בנרש שהתירוהו שלא נאסרה אלא העלאה שיש בה חימום או הנאה לגוף ומ"מ יש בפסק זה של לבישת כלאים צרך לקצת דברים אחרים וקצרנו בה בכאן מפני שאין זה מקומה ושכבר הארכנו בה בכדי הצורך בסוף ראשון של ביצה ואין סוף הענין לבאר אלא דין בגדי כהונה ולמדת שמותר ליהנות בהם במקדש אף שלא בשעת עבודה ומ"מ אסור לצאת בהם למדינה שלא יהא נוהג בהם דרך חול ומה שהביאו כאן באחד מימים הכתובים במגילת תענית בזמן שבא אלכסנדרוס להחריב בית המקדש שיצא שמעון הצדיק לקראתו מעוטף בבגדי כהנה גדולה וירד אלכסנדרוס ממרכבתו והשתחוה ומסר אויביהם בידיהם וקבעוהו יום טוב שמא לא בגדי כהנה ממש היו אלא שראוים לכך ואף לכשתאמר בגדי כהונה ממש כל להוראת צורך שעה עת לעשות לד' הפרו תורתיך:

    Meiri on Yoma 69a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה תפילין כו' שמא יישן בהן ויפיח אבל כו' כצ"ל:

    בד"ה קשין הן כו' על כתיפו אפילו להוציא זבל ומה כו' ובד"ה בגדי כהונה היוצא כו' שלא ניתנה תורה למלאכי כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 69a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא שמעת מינה בגדי כהונה ניתנו ליהנות עיין פ"א מ"ט דכלים בר"ש:

    שם לעולם תחת ראשיהן עי' באר שבע סוף הוריות ד"ה דמניח כליו:

    Gilyon HaShas on Yoma 69a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא האי נמטא גמדא דנרש שריא, פירש"י אין בו משום כלאים דהעלאה דומיא דלבישה דאית בה הנאת חימום הוא דאיתסר. קשה לי, איך פסיקא זה נימא דלא תלבש סתמא כתיב ואף שלא בדרך חימום אסור, ותו הא באמת לא בעי דוקא הנאת חימום, דהא איתא בירושלמי (והובא להלכה בש"ע סימן ש"ב סי"ג) דאסור ליטול ביצה חמה בבגד כלאים בידו שכיון שהוא ניצול מחום הביצה חשיבא הנאה כמניעת קור, וא"כ בקשין דנהנה במניעת חימום בשרו ביום חום או שלא יטפטפו הגשמים על בשרו אמאי מותר, ותו ק"ל בדין מרדעת דבעי דוקא שיש לו בית ראש (כדאיתא בש"ע), ולובשים אותו בדרך לבישה, ומבואר דבאינו דרך לבישה אף שהוא העלאה על גופו במתכוין שלא יטנפו בגדיו שרי, ומ"ש ממרדעת על כתפו להוציא הזבל דכיון דמגין שלא יטנפו בגדיו בזבל ואינו דרך לבישה ואסור:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yoma 69a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מֶה עָשָׂה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק? לָבַשׁ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, וְנִתְעַטֵּף בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה. פירוש בִּגְדֵי כְּהֻנָּה כשהיה לובשם כהן גדול בבית המקדש היה שורה עליהם זיו של אורה שכל אדם הרואה אותם מרגיש במראה עיניו בהארה זו ובודאי הארה זו לא תהיה עליהם אלא רק בבית המקדש, אך עתה ראה שמעון הצדיק השעה צריכה לכך שתהיה הארה זו עליהם גם כשהוא לובשם חוץ למקדש לכך בצאתו בהם המשיך אותה ההארה על ידי כוונות ידועות לו, ולזה אמר לָבַשׁ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה הם בגדים העיקרים וְנִתְעַטֵּף בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה קאי על אותו זיו ההארה שלהם שהמשיך על הבגדים. ומה שאמר וַאֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר בְּיָדָם, נראה לי בס"ד שתפסו בידם אבוקות של אור זכר לזכות התורה שיש להם כמו שנאמר (משלי ו, כג) 'נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר' שתגין עליהם. ועוד נראה לי בס"ד שתפסו אֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר בְּיָדָם עשו בזה כונה על שם קדוש הנקרא אדי " ר רו " ן שיוצא מפסוק (שמות טו, ו) 'יְמִינְךָ הֳ' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ' וכנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש ביחוד ל"א יעוין שם. ושם זה יש בו אותיות 'אוּר' ואותיות 'יָד' ואותיות 'נֵר' ולכן תפסו אֲבוּקוֹת אוּר בְּיָדָם שיש כאן אוּר וְיָד וְנֵר שכיונו בזה על שם אדי"ר רו"ן הנזכר לשמירתם. ומה שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין כָּל הַלַּיְלָה כֻּלּוֹ נראה כיונו לילך רק בחצי השני שנקרא לַּיְלָה שהוא עת רצון וכיון שזרחה חמה פגעו זה בזה ומן השמים נעשה כך לסימן טוב שבזריחת החמה יהיה נס הישועה על דרך (מלאכי ג, כ) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ.

    אָמַר לָהֶם מִי הֵם הַלָּלוּ. נראה לי ודאי שידע שהכותיים הם היו המלשינים אך רצה לידע אם גם שריו ועבדיו ידם במעל הזה להיות בקשר המלשינות עם הכותיים כדי למסור גם אותם בידם והשיבו רק הכותיים הללו המלשינים. ומה שאמר נְקָבוּם בְּעִקְבֵיהֶם נראה לי בס"ד הטעם שעשו כן כי הם עשו מעשה נחש ושליטת האדם בנחש הוא בראש הנחש דכתיב (בראשית ג, טו) 'הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ' לכן נְקָבוּם בְּעִקְבֵיהֶם ותלו העקבים בזנבות הסוסים נמצא הראש שלהם הוא אשר מתגלגל ומתרוצץ בקרקע על האבנים, והואיל דסטרא אחרא יניקתה מן הזנב לכן תלאום בזנבות הסוסים. והא דזרעוהו כרשינין לבזותם דנחשבין לבהמות. ועוד רמזו בזה דאויבי ישראל כוחם מן שתי שיני"ן דנח ש ו ש טן ועל אלו כתיב (תהלים ג, ח) 'שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ' וידוע כר לשון קוצר כמו שפירש הערוך בערך כר, דקצר רוח תרגומו מאן דכריה רוחיה עיין שם, ולכן זְרָעוּהוּ ' כַּרְשִׁינִין ' דרמזו בכרשינין הוא 'כר שינין' רוצה לומר קצרה ידם מן תגבורת השינין שהיה להם מנח ש ו ש טן ולכן נאמר (תהלים קכד, ו) 'בָּרוּךְ הֳ' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם'.

    Ben Yehoyada on Yoma 69a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 69, Amud Aleph, about 446 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “וְסֵיפָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ: פּוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִין תַּחַת…”

    2. Segment 234 words

      Opens “פּוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִין אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, שָׁמְעַתְּ…”

    3. Segment 327 words

      Opens “הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דִּכְנֶגֶד רָאשֵׁיהֶן, דְּאִי סָלְקָא…”

    4. Segment 430 words

      Opens “הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל…”

    5. Segment 531 words

      Opens “וְכִי תֵּימָא: כִּלְאַיִם בִּלְבִישָׁה וְהַעֲלָאָה — הוּא…”

    6. Segment 645 words

      Opens “וְכִי תֵּימָא דְּמַפְסֵיק לֵיהּ מִידֵּי בֵּינֵי בֵּינֵי…”

    7. Segment 729 words

      Opens “רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, וְהָא…”

    8. Segment 827 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: בִּגְדֵי כְהוּנָּה, הַיּוֹצֵא בָּהֶן לַמְּדִינָה…”

    9. Segment 912 words

      Opens “וּבַמְּדִינָה לָא? וְהָתַנְיָא: בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה [בְּטֵבֵת] יוֹם…”

    10. Segment 1045 words

      Opens “יוֹם שֶׁבִּקְּשׁוּ כּוּתִיִּים אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס…”

    11. Segment 1147 words

      Opens “כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אָמַר לָהֶם: מִי…”

    12. Segment 1233 words

      Opens “אָמַר לָהֶם: לָמָּה בָּאתֶם? אָמְרוּ: אֶפְשָׁר בַּיִת…”

    13. Segment 1335 words

      Opens “מִיָּד נְקָבוּם בְּעִקְבֵיהֶם וּתְלָאוּם בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם, וְהָיוּ…”

    14. Segment 1414 words

      Opens “אִי בָּעֵית אֵימָא: רְאוּיִין לְבִגְדֵי כְהוּנָּה. וְאִי…”

    15. Segment 1520 words

      Opens “חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה: שְׁמַע מִינַּהּ…”

    16. Segment 169 words

      Opens “וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד. מִכְּלָל שֶׁהוּא יוֹשֵׁב, וְהָא…”

    Sages named on this page

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Yoma 69a · Segment 2 — “…כְּנֶגֶד רָאשֵׁיהֶן. אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תְּפִילִּין מִן…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yoma 69a · Segment 15 — “…בִּמְקוֹם הָרַב! אָמַר אַבָּיֵי: כּוּלָּהּ מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּכֹהֵן גָּדוֹל…

    Original text

    וְסֵיפָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ: פּוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִין תַּחַת רָאשֵׁיהֶם.

    That mishna’s teaching highlighting the prohibition to sleep in priestly vestments is needed for the latter clause of that mishna, which states: They remove their priestly vestments and fold them and place them under their heads. Since they are allowed to sleep on them, it must be emphasized that they may not sleep while wearing them.

    פּוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִין אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ בִּגְדֵי כְּהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן! אָמַר רַב פָּפָּא: לָא תֵּימָא תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, אֶלָּא אֵימָא כְּנֶגֶד רָאשֵׁיהֶן. אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תְּפִילִּין מִן הַצַּד שַׁפִּיר דָּמֵי.

    The Gemara considers resolving the dilemma from the latter clause: They remove their priestly vestments and fold them and place them under their heads. The Gemara suggests: Learn from this that it is permitted to derive benefit from priestly vestments. Rav Pappa said: Do not say that the mishna means they may actually place the vestments under their heads as a pillow; rather, say that the mishna permits the vestments to be placed only next to their heads. Rav Mesharshiyya said: Given this understanding of that mishna, one can learn from here that one who places phylacteries to the side of his head when he sleeps has done well; there is no concern that he will turn over in his sleep and lie upon them.

    הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דִּכְנֶגֶד רָאשֵׁיהֶן, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, וְתִיפּוֹק לִי מִשּׁוּם כִּלְאַיִם — דְּהָא אִיכָּא אַבְנֵט. וּנְהִי נָמֵי דְּנִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן — הָא מִתְהֲנֵי מִכִּלְאַיִם!

    So too, it is reasonable to say that the mishna permits the vestments to be placed only next to their heads and not under their heads; as, if it could enter your mind to say that the mishna permits the vestments to be placed under their heads, and I would derive that it is prohibited due to the fact the priestly vestments contain a forbidden mixture of diverse kinds, as among them there is the belt, which is woven from a mixture of wool and linen. And even if it is assumed that it is permitted to derive benefit from priestly vestments, it would still be prohibited to lie upon them because by doing so the priests would be deriving benefit from a garment made of diverse kinds.

    הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל זֶה הוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא זֶה הוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר!

    The Gemara elaborates on the preceding argument: If one claims that the mishna permits priests to sleep upon their vestments, it works out well according to the one who said: The belt of the High Priest worn on Yom Kippur, which does not contain diverse kinds, is the same as the belt of a common priest. According to this view, the common priest’s belt does not contain diverse kinds, and therefore it may be permitted for a priest to sleep upon it. However, according to the one who said that the High Priest’s belt on Yom Kippur is not the same as the belt of a common priest, and that the belt of the common priest is made of diverse kinds, what is there to say? How could the mishna possibly permit priests to sleep upon their vestments?

    וְכִי תֵּימָא: כִּלְאַיִם בִּלְבִישָׁה וְהַעֲלָאָה — הוּא דַּאֲסִיר, בְּהַצָּעָה שְׁרֵי, וְהָתַנְיָא: ״לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ״, אֲבָל אַתָּה מוּתָּר לְהַצִּיעוֹ תַּחְתֶּיךָ. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁמָּא תִּיכָּרֵךְ נִימָא אַחַת עַל בְּשָׂרוֹ.

    And if you say that with regard to the prohibition of diverse kinds only wearing or placing the garment upon oneself is prohibited, but spreading them out and lying upon them on is permitted, and as such it should be permitted for the priests to sleep upon their vestments, this is incorrect. As, wasn’t it taught in a baraita that the verse states: “Neither shall there come upon you a garment of diverse kinds”(Leviticus 19:19), which implies: But you are permitted to spread it beneath you to lie upon. This is true according to Torah law, but the Sages said: It is prohibited to do so, lest a fiber wrap upon his flesh, which would lead to the transgression of the Torah prohibition.

    וְכִי תֵּימָא דְּמַפְסֵיק לֵיהּ מִידֵּי בֵּינֵי בֵּינֵי — וְהָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר רַבִּי מִשּׁוּם קְהָלָא קַדִּישָׁא שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם: אֲפִילּוּ עֶשֶׂר מַצָּעוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ וְכִלְאַיִם תַּחְתֵּיהֶן — אָסוּר לִישַׁן עֲלֵיהֶן. אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: כְּנֶגֶד רָאשֵׁיהֶן, שְׁמַע מִינַּהּ.

    And if you say that a priest could still avoid the prohibition of diverse kinds by placing a separation between himself and the belt containing diverse kinds, didn’t Rabbi Shimon ben Pazi say that Rabbi Yehoshua ben Levi said that Rabbi Yehuda HaNasi said in the name of the holy community in Jerusalem: Even if there are ten mattresses piled one atop the other and a garment of diverse kinds is placed underneath them all, it is prohibited to sleep upon them? This is because the rabbinic decree is applied equally to all cases irrespective of whether the original concern exists. Therefore, there can be no way for the priests to sleep upon the vestments without transgressing the prohibition of diverse kinds. Rather, must one not conclude from the preceding discussion that the mishna permits the vestments to be placed only next to their heads? The Gemara concludes: Learn from it that this is indeed so.

    רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, וְהָא קָא מִתְהֲנֵי מִכִּלְאַיִם — בִּגְדֵי כְהוּנָּה קָשִׁין הֵן. כִּי הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הַאי נַמְטָא גַּמְדָּא דְּנַרֶשׁ — שַׁרְיָא.

    Rav Ashi said: Actually, the mishna may be understood as permitting the vestments to be placed under their heads. One should not object that by doing so the priests would be deriving benefit from a garment made of diverse kinds because priestly vestments, and specifically the belt, are stiff, and therefore the prohibition of diverse kinds does not apply to them. This is in accordance with that which Rav Huna, son of Rabbi Yehoshua, said: This stiff felt [ namta ], made of diverse kinds, that is produced in the city of Neresh, is permitted, since a stiff object does not wrap around the body to provide warmth, and therefore the person wearing is not considered to have derived benefit from it.

    תָּא שְׁמַע: בִּגְדֵי כְהוּנָּה, הַיּוֹצֵא בָּהֶן לַמְּדִינָה — אָסוּר. וּבַמִּקְדָּשׁ, בֵּין בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה — מוּתָּר, מִפְּנֵי שֶׁבִּגְדֵי כְהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן. שְׁמַע מִינַּהּ.

    Since the mishna’s intention is uncertain, it cannot provide a clear proof for the dilemma of whether it is permitted to derive benefit from priestly vestments. The Gemara therefore suggests another proof: Come and hear an explicit baraita concerning this issue: With regard to priestly vestments, it is prohibited to go out to the country, i.e., outside the Temple, while wearing them, but in the Temple it is permitted for the priests to wear them, whether during the Temple service or not during the service, due to the fact that it is permitted to derive benefit from priestly vestments. Learn from this that it is indeed permitted.

    וּבַמְּדִינָה לָא? וְהָתַנְיָא: בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה [בְּטֵבֵת] יוֹם הַר גְּרִזִים [הוּא], דְּלָא לְמִסְפַּד?

    § The baraita taught that the priestly vestments may not be worn outside the Temple. The Gemara challenges this: Is it really not permitted to wear priestly vestments in the country? Wasn’t it taught in another baraita , in Megillat Ta’anit : The twenty-fifth of Tevet is known as the day of Mount Gerizim, which was established as a joyful day, and therefore eulogizing is not permitted.

    יוֹם שֶׁבִּקְּשׁוּ כּוּתִיִּים אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן לְהַחְרִיבוֹ, וְנָתְנוּ לָהֶם. בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ אֶת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. מֶה עָשָׂה? לָבַשׁ בִּגְדֵי כְהוּנָּה, וְנִתְעַטֵּף בְּבִגְדֵי כְהוּנָּה, וּמִיַּקִּירֵי יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, וַאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר בִּידֵיהֶן. וְכׇל הַלַּיְלָה, הַלָּלוּ הוֹלְכִים מִצַּד זֶה, וְהַלָּלוּ הוֹלְכִים מִצַּד זֶה, עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר.

    What occurred on that date? It was on that day that the Samaritans [ kutim ] requested the House of our Lord from Alexander the Macedonian in order to destroy it, and he gave it to them, i.e., he gave them permission to destroy it. People came and informed the High Priest, Shimon HaTzaddik, of what had transpired. What did he do? He donned the priestly vestments and wrapped himself in the priestly vestments. And the nobles of the Jewish People were with him, with torches of fire in their hands. And all that night, these, the representatives of the Jewish people, approached from this side, and those, the armies of Alexander and the Samaritans, approached from that side, until dawn, when they finally saw one another.

    כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אָמַר לָהֶם: מִי הַלָּלוּ? אָמְרוּ לוֹ: יְהוּדִים שֶׁמָּרְדוּ בְּךָ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרֵס זָרְחָה חַמָּה וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, יָרַד מִמֶּרְכַּבְתּוֹ וְהִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו. אָמְרוּ לוֹ: מֶלֶךְ גָּדוֹל כְּמוֹתְךָ יִשְׁתַּחֲוֶה לִיהוּדִי זֶה?! אָמַר לָהֶם: דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל זֶה מְנַצַּחַת לְפָנַי בְּבֵית מִלְחַמְתִּי.

    When dawn arrived, Alexander said to the Samaritans: Who are these people coming to meet us? They said to him: These are the Jews who rebelled against you. When he reached Antipatris, the sun shone and the two camps met each other. When Alexander saw Shimon HaTzaddik, he descended from his chariot and bowed before him. His escorts said to him: Should an important king such as you bow to this Jew? He said to them: I do so because the image of this man’s face is victorious before me on my battlefields, i.e., when I fight I see his image going before me as a sign of victory, and therefore I know that he has supreme sanctity.

    אָמַר לָהֶם: לָמָּה בָּאתֶם? אָמְרוּ: אֶפְשָׁר בַּיִת שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בּוֹ עָלֶיךָ וְעַל מַלְכוּתְךָ שֶׁלֹּא תֶּחְרַב, יַתְעוּךָ גּוֹיִם לְהַחְרִיבוֹ? אָמַר לָהֶם: מִי הַלָּלוּ? אָמְרוּ לוֹ: כּוּתִיִּים הַלָּלוּ, שֶׁעוֹמְדִים לְפָנֶיךָ. אָמַר לָהֶם: הֲרֵי הֵם מְסוּרִין בִּידֵיכֶם.

    He said to the representatives of the Jewish people: Why have you come? They said to him: Is it possible that the Temple, the house in which we pray for you and for your kingdom not to be destroyed, gentiles will try to mislead you into destroying it, and we would remain silent and not tell you? He said to them: Who are these people who want to destroy it? The Jews said to him: They are these Samaritans who stand before you. He said to them: If so, they are delivered into your hands to deal with them as you please.

    מִיָּד נְקָבוּם בְּעִקְבֵיהֶם וּתְלָאוּם בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם, וְהָיוּ מְגָרְרִין אוֹתָן עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִים, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִיזִים. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִיזִים — חֲרָשׁוּהוּ, וּזְרָעוּהוּ כַּרְשִׁינִין, כְּדֶרֶךְ שֶׁבִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת לְבֵית אֱלֹהֵינוּ. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב.

    Immediately, they stabbed the Samaritans in their heels and hung them from their horses’ tails and continued to drag them over the thorns and thistles until they reached Mount Gerizim. When they arrived at Mount Gerizim, where the Samaritans had their temple, they plowed it over and seeded the area with leeks, a symbol of total destruction. This was just as they had sought to do to the House of our Lord. And they made that day a festival to celebrate the salvation of the Temple and the defeat of the Samaritans.

    אִי בָּעֵית אֵימָא: רְאוּיִין לְבִגְדֵי כְהוּנָּה. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ״.

    It is apparent from the baraita that Shimon HaTzaddik wore the priestly vestments even outside the Temple. This would seem to be in contravention of the ruling of the other baraita prohibiting this. The Gemara resolves the contradiction: If you wish, say Shimon HaTzaddik did not wear a set of genuine, sanctified priestly vestments; rather, he wore garments that were fitting to be priestly vestments in that they were made of the same material and design. And if you wish, say instead that he indeed wore a set of genuine priestly vestments, but in times of great need, such as when one seeks to prevent the destruction of the Temple, it is permitted to violate the halakha , as indicated by the verse: “It is time to act for the Lord, they have nullified your Torah” (Psalms 119:126).

    חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה: שְׁמַע מִינַּהּ חוֹלְקִין כָּבוֹד לְתַלְמִיד בִּמְקוֹם הָרַב! אָמַר אַבָּיֵי: כּוּלָּהּ מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּכֹהֵן גָּדוֹל הִיא.

    § It was taught in the mishna: The synagogue attendant takes a Torah scroll and gives it to the head of the synagogue, who gives it to the deputy High Priest, who gives it to the High Priest. The Gemara suggests: Learn from here that honor may be given to a student in the presence of the teacher. Although the High Priest is considered everyone’s teacher and master, honor was nevertheless extended to other individuals without fear of impugning the High Priest’s honor. Abaye said: A proof may not be adduced from here because the entire process is for the honor of the High Priest. The passing of the Torah scroll to people of increasing importance demonstrates that the High Priest is considered the most important of all those present.

    וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד. מִכְּלָל שֶׁהוּא יוֹשֵׁב, וְהָא אֲנַן תְּנַן:

    § It was further taught in the mishna: The High Priest stands and receives the scroll from the Deputy. By inference, until that point he had been sitting. But didn’t we learn in a mishna: