Commentary page
Yoma 67a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYoma 67a
Yoma 67a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 321 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
תשעים ריס היו מירושלים ועד צוק הר גבוה וזקוף כדאמרי' בבבא מציעא עלתה לראשי צוקין ונפלה:
שבעה ומחצה ריס לכל מיל הרי לתשעים ריס י"ב מיל והם י"א מסעות מירושלים לסוכה הראשונה מסע אחד ומסוכה לסוכה עד י' סוכות ט' מסעות הרי י' מסעות ומסוכה אחרונה לצוק מסע אחד הרי לכל מסע ומסע מיל חוץ מאחד מהן שיש בו ב' מילין היינו דקתני ומלוין אותו מסוכה לסוכה שהמיל הוא תחום שבת חוץ מאחרון שהוא רחוק ב' מילין ומלויהו מיל ועומד מרחוק ורואה את מעשיו והחשבון הזה אינו שוה לחשבון שיסד רבי אלעזר קליר ובשלשים קנים הוא קצב הריס אותו חשבון אינו עולה לאלפים אמה המיל אבל בברייתא דהאזינו בספרי מצינו שם מידת חלוקת ארץ ישראל לעתיד לבוא רוחב גבול כל שבט ושבט שבעים וחמשה מיל וגם רבי אלעזר קליר יסד כן בפיוט ארחץ בנקיון כפות ברוחב ע"ה מיל חריצותיה והם כ"ה אלף קנים שבספר יחזקאל (מה) שנאמר ומן המדה הזאת תמוד וגו' וכל קנה ו' אמות הרי ק"נ אלף אמה תן לכל אלפים אמה מיל הרי ע"ה מיל:
הרי מים והרי מזון בגמרא מפרש אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו:
שאינו מגיע עמו לצוק כמו שפירשתי לפי שהוא רחוק ב' מילין:
חולק לשון של זהורית בגמרא מפרש טעמא:
בא וישב לו חוזר עד סוכה האחרונה אע"פ שהיוצא חוץ לתחום אפילו ברשות אין לו אלא אלפים אמה ממקום שיצא לשם ברשות לזה התירו לפי שהוא מעונה וחלש ועוד שירא לעמוד יחידי במדבר משתחשך:
מאימתי מטמא בגדים דכתיב והמשלח את השעיר יכבס בגדיו (ויקרא טז):
גמ' חמש סוכות ועשרה מילין וכל אחד מלויהו יותר ממיל או עד הסוכה על יד עירוב:
5 more comments on this page.
Rashi on Yoma 67a · Sefaria
Tosafot
רבי יהודה אומר תשע סוכות ועשרה מילין יש ספרים שיש בהן עשר סוכות אם כן לפי זה האחרונה היתה עומדת בצוק ושמא משום חולשא דמשלח כדי שלא יצטרך לחזור וילין שם:
וכולן על ידי עירוב מכאן מקשים אהא דאמר בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף נא.) כזה יהו כל שובתי שבת פירוש אלפים דתחום שבת ומעביר ד' אמות ברשות הרבים כולהו נותנין להם אלכסונן ומפר"ת דבכל צד שילך נותנין לו אלכסון ויכול לילך בשבת אלכסון של אלפים ובכל מקום שמזכיר בגמרא עמוד הרחב ד' על ד' לאו דווקא אלא בעי שיהא ריבועו כשיעור אלכסון של ד' על ד' דהיינו ה' טפחים ושלש חומשין וגבי כוורת בפ"ק דשבת (דף ח.) דנקט רחבה ו' ולא נקט רחבה ד' כמו בכל דוכתא משום דבכל דוכתא דאיירי במרובע לא הוה צריך למינקט אלא ד' וממילא ידענא כמו שהוא באלכסונו כן הוא בכל מקום אבל סתם כוורת עגולה היא ואי הוה נקט רחבה ד' הוה משמע מכל צד כי כוורת אין לה אלכסון וקשה לפי' מכאן משמע דתחום שבת מיל והיינו אלפים ותו לא כמו שהוכיח רש"י מיהו יש לומר דסימנא בעלמא הוא מיל כמו בכל דוכתא דנקט אלפים אף על גב דיהבי' ליה אלכסון הכי נמי הכא נקט מיל אף על גב דיהבי' ליה אלכסון מיהו קשה לפירושו דהא פאות דשבת ילפינן מערי לוים וערי לויים אין נותנין אלא לפאות העולם כדאיתא בפרק כיצד מעברין (עירובין דף נו.) על כן פירש רבינו שמואל דההולך ממזרח העולם למערבו או מצפון לדרום אין נותנין לו פאות אבל ההולך מקרן דרומית מערבית של עולם למזרחית צפונית נותנין לו פאות ועמוד ברה"ר גבוה י' ורחב ד' על ד' אם העמיד ריבועו לריבועו של עולם וזרק ונח על גביו חייב ואם אלכסונו עומד לריבוע העולם אינו חייב עד שיהא ריבועו ה' טפחים וג' חומשין:
כמאן אזלא הא דתניא חוץ מאחרון שבהן כו' תימה לי אמאי לא קאמר כמאן אזלא הא דתנן חוץ מאחרון שבהם דהא במתניתין נמי קתני לה וליכא למימר דגרסינן דתנן כמו יש ספרים שהוגה בהן דתנן ואמתני' קאי דאם כן אמאי מיבעי ליה אסיפא מרישא הוה מצי לאוכוחי דמתני' אתיא כרבי מאיר דקתני מירושלים עד צוק צ' ריס ז' ומחצה לכל מיל דהיינו כרבי מאיר דאמר י"ב מיל ונראה לי דגרס דתניא וסיפא דהא ברייתא דאתינן עלה היא ובתר פלוגתא דרבי מאיר ור' יהודה ורבי יוסי קתני לה ועל כן מתמה גמרא אף על גב דרבי מאיר הוזכר ברישא ובתר הכי ר' יהודה ובתר הכי רבי יוסי לכאורה הוה משמע דמסקנא דמילתא דר' יוסי היא להכי איצטריך לאשמועינן דאתאן לת"ק דהיינו רבי מאיר וכי האי גוונא איכא בפ"ק דסנהדרין (דף ו:) דן את הדין אתאן לת"ק ובפרק לא יחפור (ב"ב דף כה:) נמי איכא כי האי גוונא:
Tosafot on Yoma 67a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
תנא משוך צפירה זו זעיר וחובי דדרא סגיאין כלומר מהר וצא שעיר זה קטן וחטאות הדור מרובין: ת"ר י' סוכות וי"ב מילין היו דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר ט' סוכות וי' מילין היו.
ר' יוסי אומר ה' סוכות וי' מילין היו פשוטין הן כולן אצל זה שאומר וכולן ע"י עירוב.
א"ר יוסי שח לי אלעזר בני אם ע"י עירוב יכול אני לעשות בשתי סוכות וי' מילין צריך פירוש וזה פירושו עושה ברחוק ארבעה מילין מירושלים סוכה. ומרחיק ד' מילין ועושה סוכה אחרת והמבקש ללות המוליך שעיר המשתלח יוצא מירושלים לערב בסוף מיל והוא אלפים אמה שהן תחום שבת כדי שיהא רשאי עוד לילך מיל אחר שהוא אלפים אמה אחרות נמצא מהלך ב' מילין מירושלים שהן ד' אלפים אמה והשוכנים בסוכה יוצאין מיל כלפי ירושלים ומערב כדי להלך מיל אחר נמצאו היוצאין מירושלים הולכין עמו ב' מילין ומוציאין שם האנשי' שיצאו מן הסוכה וחוזרין האנשים שבאו עמו מירושלים והולכין עמו הם שבאו מן הסוכה מיל ע"י עירוב ומיל תחומם הנה ד' מילין וכן בין סוכה לסוכה ד' מילין בענין הזה. אחרים מערבין לצד זה ואחרים מערבין לצד זה הנה ח' מילין נשארו ב' מילין יוצאין עוד היושבים בסוכה השניה הם שלא עירבו בצד האחר שבין סוכה לסוכה הולכין עמו מיל תחומם ומיל ע"י עירוב הרי י' מילין. אבל אליבא דר' מאיר דאמר י"ב מיל נשארו ב' מילין עומד מרחוק ורואה מעשיו שחלק לשון של זהורית חציו קשר בסלע דחייש דילמא כייף לרישיה זה השעיר ולא יראהו יראה מה שבסלע ולמה היה קושר בין קרני השעיר אמרי' ובו מתכפרין דלמא קדים ומלבין כדכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
Rabbeinu Chananel on Yoma 67a · Sefaria
Ritva
יכולני לעשות אפילו שתי סוכות ועשרה מילין פי׳ ומירושלים ועד סוכה ראשונה ד׳ מילין וכן מסוכה לסוכה ד׳ מילין ומן הסוכה לצוק שני מילין והמלוין אותו מירושלים מערבין מבעוד יום לאותו צד והולכין עמו שני מילין כי המיל אלפי׳ אמה כשיעור התחום. ואנשי הסוכות מערבין מקצתם לצד ירושלים ויוצאי׳ לקראתו שני מילין ומקצתם לצד הצוק ומלוין אותו שני מילין וכן של סוכה שנייה מקצתן עירבו לצד ירושלים ויצאו לקראתו שני מילין ומקצתן עירבו לצד הצוק ולוו אותו שני מילין:
כמאן כרבי מאיר פי׳ דאלו רבי יהודה ור׳ יוסי אף האחרון מגיע לצוק:
והא דתנן בא וישב לו תחת סוכה הראשונה עד שתחשך פרש״י ז״ל שהיוצא מחוץ לתחום ברשות אין לו לצאת ממקומו אלא לזה התירו לפי שהוא מעונה וחלוש ועוד שהוא ירא לעמוד יחידי במדבר משתחשך: וא״ת יושיב אחרים אצלו ולא יעמוד יחיד תירצו בתוס׳ כי אין נכון להראות לאחרים אם הלבין. ועוד אומר ר״י ז״ל דאפילו למ״ד תחומין דאורייתא כיון שלא היתה שם שביתתו קבועה מתחלת היום אם חוזר לו אין כאן איסור מן התורה ורבנן נמי לא גזור בכי האי גוונא:
Ritva on Yoma 67a · Sefaria
Meiri
איברי השעיר הרי הן מותרין בהנאה שנאמר במדבר מה מדבר מופקר אף איברי השעיר מופקרים לכל ועוד שלא אמרה תורה שלח לתקלה:
Meiri on Yoma 67a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה שבעה ומחצה כו' ובשלשים קנים הוא קצב הריס אותו חשבון אינו מכוון לאלפים אמה כו' עכ"ל ר"ל לפי חשבון שכל קנה ו' אמות כפרש"י לקמן וכל ריס שלשים קנים הרי בריס ק"פ אמות ובז' ומחצה ריס יש אלף וש"ן אמות וחסר שש מאות וחמשים אמות שלא יגיע לאלפים וק"ל:
בא"ד ברוחב ע"ה מיל חריצותיה והם כו' כצ"ל וכ"ה בפיוט שלפנינו ע"ש:
תוס' בד"ה וכולן כו' מערי לוים כו' נותנין לו פיאות ועמוד ברה"ר כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Yoma 67a · Sefaria
Ben Yehoyada
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית עַל פֶּתַח אוּלָם מִבַּחוּץ נראה לי בס"ד הטעם דמדקדקין לקשור בפתח האולם כי התיקון שנעשה יום זה הוא שהאדום יהיה לבן והיינו נוסף מספר אֵל [31] שהוא חסד על מספר אדום [51] ויהיה מספר לבן [82]. ובזה פרשתי 'מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם' (תהלים נב, ג) פירוש 'הַגִּבּוֹר' הוא השטן 'מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה' הם עבירות שעושין ישראל שהם אדומים כשנים, והלא יש לנו 'חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם' שילבינם שנוסף על אדום מספר 'אֵל' ויהיה לבן דכתיב (ישעיה א, יח) 'כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ'. ועל ידי תוספת זה של מספר שם 'אֵל' אז יסתלקו אותיות נ"ו מן חֲר וֹן ויהיה במקומם אותיות מ " ו שהם מספר מלוי שם ע"ב שהוא חֶסֶד וכאשר תהיה אותיות מ"ו אז יהיה צירוף רַחוּם, ויתבטל חרון אף מן העולם! נמצא מקוין יום זה למספר אֵל ולמספר מ"ו ושניהם נרמזו ב' אוּלָם ' שהוא אֵל מ"ו לכן קושרין אותו בפתחו של אוּלָם דוקא.
לֹא הִלְבִּין, הָיוּ עֲצֵבִין וּמִתְבַּיְּשִׁין קשה אין הכי נמי יתביישו כדי שיהיה להם כפרה! ועוד ממי מתביישין והלא יד כולם שוה בזה? ונראה לי דקאי על הכהנים בעלי העבודה היו מתביישין מישראל שהיו אומרים אם היו הגונים אז גם בעבודה של כל ימות השנה היה מתכפר לישראל וממילא היה הלשון מלבין יום זה.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ' עֲזָאזֵל ', שֶׁמְּכַפֵּר עַל עֲוֹן עֻזָּא וַעֲזָאֵל. פירוש מכפר גם על עון עריות שחטאו בו עֻזָּא וַעֲזָאֵל שהוא קשה לפני הקב"ה יותר כמו שאמרו אלהיהם שונא זימה (סנהדרין קו.). ומלבד טעם הברייתא, נראה לי בס"ד טעם ל' עֲזָאזֵל ' חלק התיבה לשתים וקרי בה ' עַז אָזַל ' פירוש השטן שהוא עז אזל ליה האי יומא מכח השעיר דאינו מקטרג על ישראל. אך מקשים והלא אמרינן בגמרא (זבחים פח:) ד'בגדי כהונה מכפרים' ובכלל המכנסיים מכפרים על גילוי עריות? ונראה לי בס"ד מכנסיים מכפרים על גילוי עריות דפרהסייא, והשעיר יכפר גילוי עריות דצינעא. ועיין בזבחים דף פ"ח שתירצו בגמרא בזה, לא קשיא הא בצנעא הא בפרהסייא, עיין שם. אי נמי בגדי כהונה מכפרין להפטר מן המיתה, והשעיר מציל מן היסורין גם כן.
הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ, חֶצְיוֹ בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ בֵּין קַרְנָיו נראה לי בס"ד טעם שקושר בסלע שהוא הדומם לרמוז שבזה השעיר יהיה בירור גם מן הדומם כמו שנאמר (ישעיה נב, ב) 'הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי'. וקושר בין קרניו רמז לבירור שיתברר מן ראש הקליפה שלהם ששם עיקר משכן ניצוצי קדושה וכמו שכתב עט"ר הרב מור אבי זלה"ה בספרו מדרש אליהו בפסוק 'וּבַמֶּה יִתְרַצֶּה זֶה אֶל אֲדֹנָיו' הוא הקב"ה הלא בראשי האנשים ההם ודפח"ח [ודברי פי חכם חן].
Ben Yehoyada on Yoma 67a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Yoma, daf 67, Amud Aleph, about 321 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 133 words
Opens “תִּשְׁעִים רִיס, שִׁבְעָה וּמֶחֱצָה לְכׇל מִיל. עַל…”
- Segment 251 words
Opens “מֶה הָיָה עוֹשֶׂה? חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית…”
- Segment 331 words
Opens “גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: עֶשֶׂר סוּכּוֹת, וּשְׁנֵים עָשָׂר…”
- Segment 419 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: סָח לִי אֶלְעָזָר בְּנִי:…”
- Segment 520 words
Opens “כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: חוּץ מֵאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶן…”
- Segment 629 words
Opens “עַל כׇּל סוּכָּה וְסוּכָּה אוֹמְרִים לוֹ: הֲרֵי…”
- Segment 719 words
Opens “מֶה הָיָה עוֹשֶׂה — חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל…”
- Segment 810 words
Opens “וְנִקְטְרֵיהּ כּוּלֵּיהּ בֵּין קַרְנָיו? זִמְנִין דְּגָמֵישׁ לֵיהּ…”
- Segment 951 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל…”
- Segment 1035 words
Opens “אָמַר רַבִּי נַחוּם בַּר פָּפָּא מִשּׁוּם רַבִּי…”
- Segment 1120 words
Opens “לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְמַחֲצִית הָהָר. אִיבַּעְיָא לְהוּ:…”
- Segment 123 words
Opens “מַאן דְּאָמַר מוּתָּרִין,…”
Original text
תִּשְׁעִים רִיס, שִׁבְעָה וּמֶחֱצָה לְכׇל מִיל. עַל כׇּל סוּכָּה וְסוּכָּה אוֹמְרִין לוֹ: הֲרֵי מָזוֹן, וַהֲרֵי מַיִם. וּמְלַוִּין אוֹתוֹ מִסּוּכָּה לְסוּכָּה, חוּץ מֵאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶן, שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ עִמּוֹ לַצּוּק, אֶלָּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו.
with a distance of ninety ris between them. As there are seven and a half ris for each mil , the total distance was twelve mil . At each and every booth, people there say to him: Here is food; here is water, if you need it. And they escort him from booth to booth, except for the last person at the last booth, who does not reach the cliff with him. Rather, he stands from a distance and observes his actions to ensure that he fulfills the mitzva properly.
מֶה הָיָה עוֹשֶׂה? חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית חֶצְיוֹ קָשׁוּר בַּסֶּלַע, וְחֶצְיוֹ קָשׁוּר בֵּין שְׁנֵי קַרְנָיו. וּדְחָפוֹ לַאֲחוֹרָיו, וְהוּא מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד. וְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֵבָרִים אֵבָרִים. בָּא וְיָשַׁב לוֹ תַּחַת סוּכָּה אַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. וּמֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְּגָדִים — מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִשְּׁעַת דְּחִיָּיתוֹ לַצּוּק.
What did the one designated to dispatch the goat do there? He divided a strip of crimson into two parts, half of the strip tied to the rock, and half of it tied between the two horns of the goat. And he pushed the goat backward, and it rolls and descends. And it would not reach halfway down the mountain until it was torn limb from limb. The one designated to dispatch the goat came and sat under the roofing of last booth until it grows dark and only then went home. And from what point are the garments of the man rendered impure, as it is stated that he is impure and his clothes requires immersion? From the moment he emerges outside the wall of Jerusalem. Rabbi Shimon says: His clothes are rendered impure only from the moment that he pushes the goat from the cliff.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: עֶשֶׂר סוּכּוֹת, וּשְׁנֵים עָשָׂר מִילִין הָיוּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תֵּשַׁע סוּכּוֹת, וַעֲשָׂרָה מִילִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: חָמֵשׁ סוּכּוֹת, וַעֲשָׂרָה מִילִין הָיוּ. וְכוּלָּן עַל יְדֵי עֵירוּב.
GEMARA: The Sages taught: There were ten booths, and the distance between Jerusalem and the cliff was twelve mil ; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: There were nine booths and the distance was ten mil . Rabbi Yosei says: There were five booths and the distance was ten mil , and all of them were able to escort the one leading the goat by establishing a joining of boundaries [ eiruv teḥumin ] before Yom Kippur, allowing those at each booth to walk to the next booth.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: סָח לִי אֶלְעָזָר בְּנִי: אִם עַל יְדֵי עֵירוּב — יָכוֹלְנִי לַעֲשׂוֹת אֲפִילּוּ שְׁתֵּי סוּכּוֹת וַעֲשָׂרָה מִילִין.
Rabbi Yosei said: Elazar my son told me: If they were able to walk to the next booth by establishing an eiruv , I could even make two booths suffice for the distance of ten mil . With the proper placement of an eiruv , an individual is permitted to walk a distance of two mil , which is four thousand cubits. Consequently, the people of Jerusalem could escort the one leading the goat a distance of two mil , and the people of the first booth could walk two mil from the booth toward Jerusalem to meet him, and escort him back to their booth. Others at that booth, who had established their eiruv in the direction of the second booth, could then escort the one leading the goat two mil toward the second booth, where he would be met by people from the second booth, who would escort him the remaining two mil to the booth. This booth would be located only two mil from the cliff.
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: חוּץ מֵאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עִמּוֹ לַצּוּק אֶלָּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו, כְּמַאן כְּרַבִּי מֵאִיר.
The Gemara comments: In accordance with whose opinion is that which was taught in the baraita : People from all the booths would escort the one leading the goat, except for the last person in the last booth, who did not reach the cliff with him; rather, he stands from a distance and observes his actions? In accordance with whose opinion is this statement? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as he holds that the last booth was too far from the cliff for the people there to escort the one leading the goat the entire way.
עַל כׇּל סוּכָּה וְסוּכָּה אוֹמְרִים לוֹ: הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם. תָּנָא: מֵעוֹלָם לֹא הוּצְרַךְ אָדָם לְכָךְ, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ, לְמִי שֶׁאֵין לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ.
It was taught in the mishna: At each and every booth people there say to him: Here is food; here is water, if you need it. It was taught: No man who escorted the goat ever needed this food and water. However, they would offer it to him anyway, because one who has bread in his basket is not similar to one who does not have bread in his basket. One who does not have food available to him is concerned that he will not be able to find any if he really needs it, and he therefore feels his hunger and thirst more acutely.
מֶה הָיָה עוֹשֶׂה — חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית. וְנִקְטְרֵיהּ כּוּלֵּיהּ בְּסֶלַע? כֵּיוָן דְּמִצְוָה בְּשָׂעִיר, דִּילְמָא קָדֵים וּמַלְבִּין וּמִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ.
§ It was taught in the mishna: What did the person designated to dispatch the goat do there? He divided a strip of crimson into two parts, half of the strip tied to the rock, and half of it tied between the two horns of the goat. The Gemara asks: Let him tie the whole strip to the rock. The Gemara answers: Since it is a mitzva to push the goat from the cliff. If he tied the whole strip to the rock, perhaps it would turn white quickly, and his mind would be eased with the knowledge that the sins of the Jewish people had been forgiven. He would then not fulfill the mitzva of pushing the goat off the cliff. He therefore tied part of it between the horns of the goat and looked to see if it became white. Once he was actively involved with the goat, he would remember to push it off the cliff.
וְנִקְטְרֵיהּ כּוּלֵּיהּ בֵּין קַרְנָיו? זִמְנִין דְּגָמֵישׁ לֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ, וְלָאו אַדַּעְתֵּיהּ.
The Gemara asks: If so, let him tie the whole strip between the goat’s horns. The Gemara answers: Sometimes the goat turns its head and he will not know if the strip turns white or not.
תָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית עַל פֶּתַח הָאוּלָם מִבַּחוּץ, הִלְבִּין — הָיוּ שְׂמֵחִין, לֹא הִלְבִּין — הָיוּ עֲצֵבִין וּמִתְבַּיְּישִׁין. הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ קוֹשְׁרִין עַל פֶּתַח אוּלָם מִבִּפְנִים. וַעֲדַיִין הָיוּ מְצִיצִין וְרוֹאִין, הִלְבִּין — הָיוּ שְׂמֵחִין, לֹא הִלְבִּין — הָיוּ עֲצֵבִין. הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ חֶצְיוֹ בְּסֶלַע וְחֶצְיוֹ בֵּין קַרְנָיו.
The Sages taught: At first they would tie this strip of crimson to the opening of the Entrance Hall of the Temple on the outside. If the strip turned white they would rejoice, as this indicated that their sins had been atoned for. If it did not turn white they would be sad and ashamed. When the Sages saw that people were overly distressed on Yom Kippur, they established that they should tie the strip of crimson to the opening of the Entrance Hall on the inside, since only a few could actually go in to see it. And they would still peek and see: If it turned white, they would rejoice, and if it did not turn white they would be sad. Therefore, the Sages established that they should tie half of the strip to the rock and half of it between the goat’s horns, so that the people would not know what happened to the strip until after the conclusion of Yom Kippur.
אָמַר רַבִּי נַחוּם בַּר פָּפָּא מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית עַל פֶּתַח אוּלָם מִבִּפְנִים, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר הָיָה מַלְבִּין, וְיָדְעוּ שֶׁנַּעֲשֵׂית מִצְוָתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ״.
Rabbi Naḥum bar Pappa said in the name of Rabbi Elazar HaKappar: At first they would tie the strip of crimson to the opening of the Entrance Hall of the Temple on the inside, and when the goat reached the wilderness, the strip of crimson would turn white, and they knew that the mitzva was fulfilled. The verse alludes to the use of the strip of crimson, as it is stated: “Though your sins be as scarlet, they will become white as snow; though they be red like crimson, they will be as wool” (Isaiah 1:18). This verse indicates that when something scarlet turns white, it is a sign of atonement and forgiveness for the sins of the Jewish people.
לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְמַחֲצִית הָהָר. אִיבַּעְיָא לְהוּ: אוֹתָן אֵבָרִים מַה הֵן בַּהֲנָאָה? רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר: מוּתָּרִין, וְחַד אָמַר: אֲסוּרִין.
§ It was taught in the mishna that the goat would not reach halfway down the mountain before it was torn limb from limb. A dilemma was raised before the Sages: What is the status of those limbs? Is it permitted to derive pleasure from them? Rav and Shmuel disagreed with regard to this issue. One said they are permitted for benefit, and one said they are prohibited.
מַאן דְּאָמַר מוּתָּרִין,
The Gemara explains their reasoning: The one who said they are permitted for benefit