Commentary page
Yoma 62b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYoma 62b
Yoma 62b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 416 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
גמ' עיכובא מנלן אי משום דכתיבא חוקה הא בין לרבי יהודה בין לר' נחמיה לא כתיבה חוקה אלא על דברים שהן מן העבודה אבל לא על הלקיחה שהיא מתמול שלשום:
סד"א שני שני שני תלתא כתיבי ושנה עליהן הכתוב לעכב:
חד למראה וכו' ולמצוה ולא לעכב:
תהיה כתיב זאת תהיה תורת המצורע דמשמע בהוייתו תהא פרשה זו ככל הכתוב בה:
ולמצוה ה"נ דבעינן שיהו שניהן שוין והלא לא שנינו זאת אצל תמידין:
כנגד היום כנגד זריחת השמש:
או אינו אלא חובת היום ובא ללמד שיהו שנים לכל יום:
על קרן מערבית צפונית של מזבח שהשמש באה מן המזרח לפיכך מושכו השוחט לצד מערב להרחיקו מן כותל המזרח בכל יכולת מפני שהכתלים גבוהים והחמה שחרית בשיפולו של רקיע וצל הכותל עומד כנגדה וצפונית משום דקדשי קדשים שחיטתן על ירך המזבח צפונה ושם היה בית המטבחיים והטבעות קבועות ברצפה לתת ראש הבהמה לתוכן והן עשרים וארבעה כמנין המשמרות ומקומן עשרים וארבע אמות על עשרים וארבע קבועות בששה סדרים:
11 more comments on this page.
Rashi on Yoma 62b · Sefaria
Tosafot
חד למראה וחד לקומה וחד לדמים נראה לי דהיינו אליבא דר' יהודה דאי אליבא דר' שמעון הא דריש ליה לדרשה אחריתי בפ"ק דשבועות (דף יג:) ולקח את שני השעירים מקיש שעיר המשתלח לשעיר הפנימי מה שעיר הפנימי אינו מכפר על ישראל בשאר עבירות אף שעיר המשתלח אינו מכפר על הכהנים בשאר עבירות וקאמר התם ורבי יהודה להכי איתקוש שיהו שוין במראה ובקומה ובדמים וקשה רבי שמעון מנא ליה דבעינן שיהו שוין וליכא למימר משום דאין היקש למחצה ונקיש להו לכל מילי דא"כ מנא ליה להש"ס דר' יהודה לית ליה היקישא אלא למראה וקומה ודמים נימא דר' יהודה אית ליה היקישא איפכא מקיש פנימי למשלח מה משלח אינו מכפר על ישראל בטומאת מקדש וקדשיו אף פנימי אינו מכפר על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו וליכא לשנויי דלהא לא איצטריך קרא דמאשר לעם נפקא התם דמכל מקום היא גופה תיקשי אשר לעם למה לי תיפוק ליה מהיקישא כדפרי' שלא. יתכפרו כהנים בשעיר הפנימי מיהו הא איכא לשנויי דלרבי יהודה לית ליה היקישא כי האי גוונא מה שעיר המשתלח אינו מכפר על ישראל בטומאת מקדש וקדשיו אף שעיר הפנימי אינו מכפר על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו כיון דלא מצי למילף דומה לדומה מה משתלח אינו מכפר על ישראל אף פנימי אינו מכפר על ישראל אבל לר"ש דדריש היקישא בכה"ג אע"ג דלא הוה ממש דומה לדומה ואע"ג דהוי מצי למידרש היקישא למילתא אחריתי למראה וקומה ודמים אפי' הכי דריש נמי הא משום דאין היקש למחצה ה"נ נדרוש הא שלא יתכפרו כהנים בשעיר הפנימי בטומאת מקדש וקדשיו מהיקש דשעיר המשתלח דאין היקש למחצה וא"כ אשר לעם לר"ש ל"ל לאפוקי כהנים כדאיתא התם וההיא ברייתא מוקמינן לה התם כרבי שמעון ונראה לי דתלתא קראי דאיתקשו בהו שעיר הפנימי ושעיר המשתלח סבירא ליה לר' שמעון דמחד מינייהו גמרינן מראה וקומה דשקולין הם ודמים מחד קרא נפקא ואייתר ליה חד לענין כפרה למידרש מה שעיר הפנימי אין מכפר על ישראל בשאר עבירות וכו' וכיון דלאו היקש גמור הוא שהרי לא מדמינן להו לגמרי דלא אמרינן מה זה אינו מכפר על ישראל אף זה אינו מכפר על ישראל ולא הוה לן לאקושינהו בכי האי גוונא אלא משום דמייתר לן קרא להכי די לנו אם נקיש אותם בדבר אחד ואם כן אי לא הוה כתיב אשר לעם לא הוה מקשינן פנימי למשתלח ומשתלח לפנימי אלא דוקא פנימי למשתלח אבל משתלח לא הוה מקשינן לפנימי לומר שלא יתכפרו בו כהנים כיון דמשתלח מרובה כפרתו והשתא נמי ניחא מאי דקשיא לן אמאי מייתי התם קרא דולקח את שני השעירים הוה ליה לאתויי מקרא קמא דומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים ולמאי דפרישית ניחא דקרא קמא איצטריך שיהו שוין בדמים כיון דההוא קרא איירי בדמים דגמרינן מיניה דמדעם ליהוי ואי לא הוה כתיב אלא תרי קראי הוה דרשינן חד שיהו שוין בדמים דביה איירי קרא ותנינא לדרשה דהתם מקיש שעיר המשתלח לפנימי אבל לומר שיהו שוין במראה וקומה לא הוה דרשינן כלל כיון דלא אשכחן בשאר זבחים שיהו שוין במראה וקומה אלא מדמייתר לן קרא בתרא דרשינן שוין במראה וקומה:
הא מה אני מקיים שנים ליום כנגד היום תימה לי אכתי שנים ל"ל אפילו אי לא כתיב אלא כבשים בני שנה תמימים ליום עולה תמיד הוה דרשינן כבשים דהיינו שנים ליום כנגד היום וי"ל אי לא כתיב שנים הוה דרשינן ליום אקרא דבתריה ליום עולה תמיד את הכבש אחד תעשה בבקר כלומר כבש של בקר יש לשחוט כנגד היום ותו לא מדלא כתיב עולות תמידין הוה אמינא רק עולת תמיד אחד ליום כנגד היום להכי איצטריך למיכתב שנים ליום דתרוייהו כנגד היום:
על טבעת שניה נראה לי דמן הדין היה לו לשחוט על טבעת ראשונה אלא לא רצו להקריבו כולי האי למזבח בלי הפסק גזירה שמא יטיל גללים:
מוספין ודאי שנים למצוה הכי גרס רש"י אבל בספרים כתיב שנים לעיכובא והקשה רש"י עיכובא מנלן ונראה לי משום דבתר דכתיב וביום השבת שני כבשים כו' כתיב עולת שבת בשבתו דהוי כמו שנה עליו הכתוב לעכב ואע"ג דדרשינן ליה בס"פ אלו קשרים (שבת דף קיד.) לדרשה אחריתי לימד על חלבי שבת שקרבין ביום טוב או ביום הכפורים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דרשינן ליה נמי לומר שנה עליו הכתוב לעכב דאין מקרא יוצא מידי פשוטו וליכא למימר דכוליה להא דרשה אתא דאם כן לא הוה למיכתב בהאי לישנא שבת בשבתו אלא הוה מצי לשנות עליו בענין אחר וא"ת והא פריך לעיל אי הכי גבי תמידין נמי פי' ואם איתא הוה ליה למתנייה בשום דוכתא א"כ מוספין נמי אם איתא דבעינן שיהו שוין הוה ליה למיתנייה י"ל דלעיל דוקא פריך שפיר משום דכל סדר התמיד תנן ליה במסכת תמיד (דף כט.) והתם הוה לן למיתנייה אבל כל סדר המוספין לא תנינן ליה בשום דוכתא:
Tosafot on Yoma 62b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
מנ"ל דבעינן שוין דת"ר יקח שני שעירי עזים מיעוט [שעירים] שנים כו' כיון שכתב שעירי ידענו שאינן פחות משנים למה כתיב שני ללמד שיהו שוין ומנלן שאף על פי שאין שוין כשרין הן שנאמר השעיר השעיר כלומר מאחר שכתוב ונתן אהרן על שני השעירים גורלות היה לו לכתוב והקריב את אשר עלה עליו לה' ועשהו חטאת ואשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי השעיר השעיר שכתוב למה אלא ללמד שאע"פ שאין שוין כשרין ועיכובא מנלן הייתי אומר שאם אין שוין מעכבין שהוצרך הכתוב להכשירה אע"פ שאינן שוין סד"א שני שני [כתיב] את שני השעירי' ועוד כתיב ונתן אהרן על שני השעירים שעירים בלבד היה דיי למה כתב שני שני לעכב. כתיב השעיר השעיר לרבות אע"פ שאין שוין.
ומאחר שאע"פ שאין שוין כשר שני שני למה באו למצוה תניא גבי צפורי מצורע וגבי כבשי מצורע כי האי גוונא. וכולן טעמם שוה ופשוטין הן. אבל התמידין אע"ג שכתוב בהן שנים ליום לא דרשינן בהו כי האי גוונא אלא שנים ליום כנגד היום כנגדו ולא אצלו כלומר של שחר נשחט במערב כנגד המזרח ושל בין הערבים במזרח כנגד המערב כדתנן במס' תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה ושל בין הערבים וכו'. אבל המוספין ודאי לא כתב שני כבשים אלא ללמד שהם ב' ולא ד' מדלא כתיב אחד אחד כדרך שכתוב בתמיד:
ת"ר ב' שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ אם עד שלא הגריל עליהן שחטן בחוץ חייב כרת על שניהן. שנאמר ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אותו לה' ונכרת האיש ההוא ואמר רב חסדא הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ לעשות אותו לה' קרינא ביה ואע"ג דאינו ראוי אלא לאחר עבודת היום מחוסר זמן שיוכשר אותו היום אינו מחוסר זמן ולמה לא אמר הואיל וראוי לשעיר הנעשה בפנים דמחוסר הגרלה ומחוסר הגרלה מחוסר מעשה הוא. ואם אחרי שהגריל עליהן שחטן בחוץ חייב כרת על של שם מ"ט לעשות אותו לה' קרינן ביה ופטור על שם עזאזל דלא קרינא ביה לעשות אותו לה'. ודייק רבינא מדמחסר הגרלה לרב חסדא כמחוסר מעשה דמי.
Rabbeinu Chananel on Yoma 62b · Sefaria
Ritva
גמרא מיעוט שעירי שנים פי׳ וכיון דכן לא היה צריך לומר שנים ומהא שמעינן דכל היכא דאמרינן מיעוט לשון רבים שנים לאו ספיקא הוא כלל אלא כאלו נכתב שנים בפי':
תהיה למה לי לשאר הויות דמצורע הקשה ה״ר אלחנן ז״ל כיון דכתי׳ תהיה לעכב למה הוצרכו בפרק טרף בקילפי למכתב זאת למעט מצורע עשיר שהביא קרבן עני. ותירץ ר״י ז״ל דכיון דכתב רחמנא תורת לרבות מצורע עני שהביא קרבן עשיר הוה מרבי׳ נמי לגמרי אפילו עשיר שהביא קרבן עני דלגמרי רבי רחמנא שתהא תורת המצורע שוה לכולם ולהכי איצטריך זאת:
אי הכי גבי תמידין נמי פי׳ בשלמא לדידי הוה ס״ד דהא דכת׳ רחמנ׳ שני אינו אלא למנינא דאע״גב דלא צריך דמיעוט רבים שנים טרח וכתב לה קרא לברר המנין יפה. אלא לדידך דדרשת להו גבי תמידין נמי הוה לן למימר הכי. ואלו אנן לא רבינן להו בשום דוכתא הקשה ה״ר אלחנן ז״ל גבי תמידין היאך אפשר לומר כן דהא בשל שחרית כתי׳ אחד שיהיה המיוחד ומובחר שבלשכת הטלאים וא״כ אין כאן שנים שוין. וי״ל דאפילו הכי אפשר היה ליקח מן העדר שני טלאים המובחרים שבעדר שאפשר למצוא וכי איכא שנים מובחרי׳ כל אחד מהם חשוב מובחר ולא עוד אלא שלוקחים שנים מובחרים שוין ויתנו אחד מהם בלשכת הטלאים לבררו משם לבקר ואחרי כן יתנו השני ליטלו בין הערבים:
ג״ה למצוה הכי נמי דבעי׳ ההוא מיבעי ליה לכדתניא כו׳ והלשון הזה עמוס לפי פשוטו כיון שהודה לדברי המקשה דאין הכי נמי דבעי׳ הכי למצוה כדאמר המקשה מאי הדר למי׳ דמיבעי ליה לדרשא אחריתי ורש״י ז״ל מפרש אותו בתמי׳ והוא הנכון. ויש שגורסין אותו בניחותא ומפרשי למצוה דרבנן הכי נמי דבעי׳ אע״גב דלא תנינן לה בשום דוכתא אבל מדאורייתא מיבעי ליה לדרשא אחריתי והיינו דאמרינן בתר הכי של מוספין ודאי שניהן שוין ואפי׳ מדאורייתא ואינו נכון. אלא ה״פ למצוה הכי נמי דבעי׳ ואפילו מדאורייתא דגמרינן מאידך דלעיל ומשום דגמרינן מהתם לא תנינן לה אלא התם דאלו קרא דהכא מיבעי ליה לכדתניא:
כנגד היום פי׳ כנגד זריחת השמש כדפרש״י ז״ל:
על קרן צפוני לאו דוקא אלא כנגד קרן צפוני לבית המטבחים במקום הטבעות:
מוספין ודאי שוין מדלא כתיב אחד אחד כך הגרסא בכל הספרים ופרשה רש״י ז״ל בשם הראשונים ז״ל גבי מוספי שבת דכתב רחמנא שנים ודאי בעי׳ שניהם שוין ואפילו לעכובא מדלא כתיב בה רבוייא דאחד אחד. ויש גורסין מדלא כתיב כבש כבש והכל אחד. ורש״י ז״ל הקשה דכיון דלא כתיב אלא שנים מהיכא תיתי לן עכובא לכך פי׳ דה״ק דמוספין ודאי שנים דכת׳ ביה רחמנא היינו דבעינן למצוה שיהו שוין ולא גרסינן מדלא כתי׳ אחד אחד ושטפא דתלמידי תרביצ׳ היא ויש לקיים.
ת״ר שני שעירי יום הכפורים שנשחטו בחוץ עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם. פי׳ חייב משום שחוטי חוץ מטעמא דמפרש ואזיל דקרי׳ ביה ראוי לבא אל פתח אהל מועד הואיל וראוי כל אחד מהם לשעיר הנעשה בחוץ. והקשו בתוספות דהא בפ״ב דזבחים תנן פרת חטאת ושעיר המשתלח ששחטן בחוץ פטור לפי שאינן ראויין לבא אל פתח אהל מועד. ורמי׳ עלה בגמרא מהא דתניא לקמן אי קרבן שומע אני כו׳ עד ולא אוציא שעיר המשתלח שראוי לבא אל פתח אהל מועד כו׳ אלמ׳ שעיר המשתלח ראוי לבא אל פתח אהל מועד הוא. ופרקי׳ כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה כלומר קודם הגרלה ראוי לבא דהא צריך להביאו לפני ה׳ להגרלה אבל לאחר הגרלה אינו ראוי לבא. מ״מ שמעינן מהתם דאפילו קודם הגרלה פטור עליו משום שחוטי חוץ. ותירצו בתוספות דאין הכי נמי דלפום ההוא פירוקא תיקשי מתנייתא דהכא וסוגיין דעלה. מיהו הא פרכינן על ההוא פירוקא ואמרינן אחר הגרלה נמי הא איכא וידוי אלא אמר ר׳ מני לא קשיא כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי כלומ׳ אידי ואידי אחר הגרלה ומתנייתא קודם וידוי ומתניתי׳ לאחר וידוי אבל קודם הגרלה דכולי עלמ׳ חייב כיון דראוי לשעיר הנעשה בחוץ. וסוגיין דהכא אההיא מסקנא סמיך ובדק הוא דהוה לן למפרך התם על פירוקא קמא ממתניתא דהכא אלא דכיון דקשיא דהתם סגיא לן לא חיישינן למפרך מהאי ודכוותה בתלמודא. ואפשר דכי איתמר ההוא פירוקא התם בבי מדרשא לא שמיעא להו מתניתא דהכא:
2 more comments on this page.
Ritva on Yoma 62b · Sefaria
Meiri
אף במצורע נאמר ביום טהרתו ולקח למטהר שתי צפרים חיות ובשמיני לטהרתו יקח שני כבשים והיה יכול לומר בשניהם צפרים וכבשים שמיעוט צפרים שנים ומיעוט כבשים שנים ולדקדק בהם שנים ולא יותר אינו צריך שהרי בכבשים כתיב את הכבש אחד וגו' לאשם ובצפרים ושחט את הצפור האחת אלא ללמד שהם צריכים לכתחילה שיהיו שוים במראה ובקומה ובדמים אלא שבדיעבד אין בדבר עכוב שהרי נאמר אח"כ בכבשים ולקח את הכבש האחד והיה יכול לומר ולקח את האחד אלא שבא לרבות בדיעבד שלא עכב וכן בצפרים כתיב ושחט את הצפור האחת והיה יכול לומר ושחט את האחת אלא שבא ללמד שבדיעבד לא עכב אבל שאר דברים הכתובים בו כגון הבאת הקרבנות ועץ ארז ואזוב ושני תולעת ודאי מעכבין ומ"מ תמידין שבכל יום אע"פ שכתוב בהן כבשים בני שנה שנים ליום והיה מספיק לו שיאמר כבשים בני שנה ליום שהרי מיעוט כבשים שנים ולדקדק בו שנים ולא יותר אינו צריך שהרי נאמר את הכבש אחד תעשה בבקר אין אומרין באלו שבא ללמד להיות מצותם בשוים שלא מצינו בשום מקום שתהא שום מצוה בכך ולא נאמר שנים ליום אלא שתהא שחיטתן כנגד היום ר"ל כנגד השמש שכך אמרו שנים ליום כנגד היום אתה אומר כנגד היום או אינו אלא חובת היום כלומר ללמדנו שהוא צריך שנים בכל יום כשהוא אומר את הכבש אחד וכו' הרי חובת היום אמור הא מה תלמוד לומר שנים ליום כנגד היום הא כיצד תמיד של שחר נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה ושל בין הערבים על קרן צפונית מזרחית על טבעת שניה וביאור הדברים ששחיטתם טעונה צפון וא"כ בין בשל שחר בין בשל הערבים טעונים הם צפון אלא שמתוך ששחיטתם בזמן זריחת השמש ובזמן נטייתו לערוב היתה מצותם לשחטם כנגד השמש לרמוז על השפלת עובדיה וא"כ בשחרית שהחמה יוצאה מן המזרח וזורחת למערב היו מושכין אותה לצד המערב והיו שוחטין אותה בקרן צפונית מערבית אבל בין הערבים שהחמה במערב וזורחת למזרח היו מושכין אותה לצד המזרח והיו שוחטין אותה בקרן צפונית מזרחית וכבר ביארנו שטבעות היו בצפון המזבח שבהם היו מכניסין ראשי הבהמות והיו מהם כ"ד לכ"ד משמרות וכל הקרבנות היו שוחטים אותם כל אחת בשלה חוץ מן התמידין שמתוך שהיה זמן שחיטתם בזמן זריחת השמש ובזמן זריחתו לא היתה טבעת מתחלפת בהם למשמרות אלא היו כלם שוחטין בטבעות שבקרנות אלו ולא בטבעת ראשונה הסמוכה למזבח שגובה כותלי המזבח מעכב את השמש מלזרוח בסמוך להם כל כך אלא בטבעת השניה וי"מ סוגיא זו בדרך אחרת כמו שביארנו בפירושנו אלא שזו עיקר:
ומעתה אף המוספין שנאמר בהן בשל שבת וביום השבת שני כבשים אין אומרין שיבא ללמד להיות מצותם בשוים שהרי אינו מיותר שאע"פ שמיעוט שעירים שנים מ"מ צריך היה לדקדק משם לומר שנים ולא ארבעה שהרי לא נאמר בהם אחד אחד כשעירים וכבשים וצפרים שביארנו אע"פ שכל שאתה תופס מועט תפסת כל כיוצא בזה טרח וכתב זה קרא וגדולי הרבנים סוברים שהמוספים מצוה להיותם שוים ומוחקין בגרסת הספרים כמו שכתבנו בפירושינו ואין דבריהם נראין:
השוחט קדשים או המקריבן חוץ לעזרה במזיד חייב כרת ואם שחט והקריב אם התרוהו למלקות וכמו שידעת בחייבי כריתות שלקו שנפטרו מידי כריתתן חייב שתים ואין חיוב העלאה אלא בדבר הראוי לאישים ולא חיוב שחיטת חוץ אלא בקדשים הראויים ליקרב על המזבח אבל במה שאינו ראוי למזבח כגון בעל מום או שאר איסורי מזבח פטור היה ראוי ליקרב למחר אלא שהיום אינו ראוי ליקרב הן מחמת חסרון זמן שבבעלים כגון נזיר ויולדת שהקריבו בחוץ קודם מלאת וזב וזבה ומצורע בתוך ימי ספירו וכיוצא באלו הואיל ואינן ראויין היום לפנים בשום פנים ושחטן בחוץ פטור היה ראוי היום אלא שבשעה שהוא שוחט אינו ראוי עדיין מפני שהוא מחוסר איזה מעשה אע"פ שאינו מחוסר מעשה בגופו הואיל ומ"מ אותו מעשה צריך מצדו כגון שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל אף זה פטור אבל אם לא היה שם חסרון מעשה אלא חסרון זמן הואיל וזמנו בו ביום או שהוא מחוסר מעשה אלא שאין בו חסרון מעשה הבא מצד עצמו כגון שהיה שאר העבודות צריך להקדימו ועדיין לא נעשו כגון שעיר מוסף של יום הכפורים ששחטו בחוץ קודם עבודת היום חייב והיא שאמרו אין מחוסר זמן לבו ביום:
מעתה שני שעירי יום הכפורים ששחטן בחוץ עד שלא הגריל עליהם חייב שהרי משעת לקיחתם הם קדושים אחר שמתרומת הלשכה נקחו והם ראויים לבו ביום בלא חסרון מעשה ולא לפנים שהרי שעיר הנעשה בפנים צריך הוא הגרלה ונמצא מחוסר מעשה הצריך מצד עצמו ואע"פ שאינו מחוסר מעשה שבגופו שהרי העלאת הקלפי עושהו חטאת ואין הנחה מעכבת מ"מ מחוסר מעשה הוא הצריך לו מצד עצמו אלא שכל אחד מהם ראוי היום לשעיר מוסף הנעשה בחוץ בלא חסרון מעשה ואע"פ ששאר עבודות צריכות ליקדם לו אין זה מעשה הצריך מצד עצמו וכן אע"פ שעדיין אינו זמנו הואיל וזמנו בו ביום אין זה חסרון זמן משהגריל עליהם חייב על של שם שהרי ראוי לפנים ופטור על של עזאזל שאינו ראוי למזבח משעלה עליו הגורל לעזאזל אע"פ שלא התודה וגדולי המחברים כתבו בזו וידוי במקום הגרלה ר"ל קודם שהתודה ואחר שהתודה ומכח קצת שמועות שבזבחים ולא יראה כן:
Meiri on Yoma 62b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה השתא דאמר כו' מעשה בגופן הוא דאי לאו כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Yoma 62b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה עיין תוס' פסחים דף סב ע"א ד"ה כי לית ליה:
Gilyon HaShas on Yoma 62b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Yoma, daf 62, Amud Bet, about 416 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 133 words
Opens “גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים״,…”
- Segment 214 words
Opens “טַעְמָא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא, הָא לָא רַבִּי רַחֲמָנָא…”
- Segment 37 words
Opens “סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, ״שְׁנֵי״ ״שְׁנֵי״ ״שְׁנֵי״ כְּתִיב.…”
- Segment 416 words
Opens “וְהַשְׁתָּא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא ״שָׂעִיר״ ״שָׂעִיר״, ״שְׁנֵי״ ״שְׁנֵי״…”
- Segment 534 words
Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי גַּבֵּי כִּבְשֵׂי מְצוֹרָע: ״יִקַּח…”
- Segment 619 words
Opens “טַעְמָא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא, הָא לָא רַבִּי רַחֲמָנָא…”
- Segment 713 words
Opens “וְהַשְׁתָּא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא ״כֶּבֶשׂ״ ״כֶּבֶשׂ״ — ״תִּהְיֶה״…”
- Segment 834 words
Opens “(וּתְנַן) נָמֵי גַּבֵּי מְצוֹרָע כִּי הַאי גַוְונָא:…”
- Segment 917 words
Opens “טַעְמָא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא, הָא לָא רַבִּי רַחֲמָנָא…”
- Segment 1011 words
Opens “וְהַשְׁתָּא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא ״צִפּוֹר״, ״תִּהְיֶה״ לְמָה לִי?…”
- Segment 1138 words
Opens “אִי הָכִי, גַּבֵּי תְמִידִין נָמֵי, נֵימָא: ״כְּבָשִׂים״…”
- Segment 128 words
Opens “הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״שְׁנַיִם לַיּוֹם״, כְּנֶגֶד…”
- Segment 1334 words
Opens “אַתָּה אוֹמֵר כְּנֶגֶד הַיּוֹם, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא…”
- Segment 1425 words
Opens “כֵּיצַד? תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיָה נִשְׁחָט עַל…”
- Segment 158 words
Opens “מוּסָפִין שֶׁל שַׁבָּת, וַדַּאי צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן…”
- Segment 1627 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁשְּׁחָטָן…”
- Segment 1717 words
Opens “עַד שֶׁלֹּא הִגְרִיל עֲלֵיהֶם חַיָּיב עַל שְׁנֵיהֶם.…”
- Segment 1817 words
Opens “וּמַאי שְׁנָא לְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים דְּלָא, דִּמְחוּסָּר…”
- Segment 198 words
Opens “קָסָבַר רַב חִסְדָּא: אֵין מְחוּסַּר זְמַן לְבוֹ…”
- Segment 2036 words
Opens “אָמַר רָבִינָא: הַשְׁתָּא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא מְחוּסָּר…”
Sages named on this page
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Yoma 62b · Segment 20 — “אָמַר רָבִינָא: הַשְׁתָּא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא מְחוּסָּר הַגְרָלָה כִּמְחוּסָּר…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Yoma 62b · Segment 20 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קוֹדֶם שֶׁנִּפְתְּחוּ דַּלְתוֹת…”
Original text
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים״, מִיעוּט ״שְׂעִירֵי״ — שְׁנַיִם. מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״שְׁנֵי״? שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִים. מִנַּיִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶן שָׁוִין כְּשֵׁירִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שָׂעִיר״ ״שָׂעִיר״ — רִיבָּה.
GEMARA: The Sages taught: It states: “He shall take two goats” (Leviticus 16:5). The minimum number indicated by a plural term, as the word goats is here, is two. If so, what is the meaning when the verse states: Two? It teaches that the two should be identical. And from where do we derive that even if the two goats are not identical they are nevertheless valid? The verses state and repeat the word goat, goat (Leviticus 16:9–10) to amplify and indicate that the goats are valid even if they are not identical.
טַעְמָא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא, הָא לָא רַבִּי רַחֲמָנָא — הֲוָה אָמֵינָא פְּסוּלִין, עִיכּוּבָא מְנָא לַן?
The Gemara asks: The reason is specifically because the Merciful One in the Torah amplified and thereby indicated that the goats are valid even if they are not identical. Doesn’t this indicate that if the Merciful One did not amplify, I would have said the goats are disqualified? From where do we derive that the goats are prevented from being sacrificed if they are not identical? The principle with regard to sacrificial offerings is that if the Torah indicates a requirement only once, it is a mitzva ab initio , and if the Torah repeats the requirement, it is considered indispensable in order for the offering to be valid.
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, ״שְׁנֵי״ ״שְׁנֵי״ ״שְׁנֵי״ כְּתִיב.
The Gemara answers: It could enter your mind to say that since the word two, two, two, is written three times in the relevant passage, the repetition indicates that the goats are disqualified if they are not identical. Therefore, the Torah had to indicate that the goats are valid even if they are not identical.
וְהַשְׁתָּא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא ״שָׂעִיר״ ״שָׂעִיר״, ״שְׁנֵי״ ״שְׁנֵי״ ״שְׁנֵי״, לְמָה לִי? חַד לְמַרְאֶה, וְחַד לְקוֹמָה, וְחַד לְדָמִים.
The Gemara asks: And now that the Merciful One has amplified by repeating the word goat, goat, why do I need the threefold repetition of two, two, two? The Gemara answers that it teaches how the mitzva should be performed ab initio : One of the terms indicates that the goats should be identical in appearance, one indicates they should be identical in height, and one indicates they should be identical in monetary value.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי גַּבֵּי כִּבְשֵׂי מְצוֹרָע: ״יִקַּח שְׁנֵי כְּבָשִׂים״, מִיעוּט ״כְּבָשִׂים״ שְׁנַיִם, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״שְׁנֵי״? שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין. וּמִנַּיִן שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶן שָׁוִין כְּשֵׁירִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כֶּבֶשׂ״ ״כֶּבֶשׂ״ — רִיבָּה.
The Gemara comments that this was also taught in a baraita with regard to the lambs brought by a leper, based upon the verse: “He shall take two lambs” (Leviticus 14:10). The minimum number of lambs, which is a plural term, is two. If so, what is the meaning when the verse states “two”? It teaches that the two should be identical. And from where do we derive that even if the two lambs are not identical they are nevertheless valid? The verses state: Lamb, lamb, repetitively, to amplify and indicate that the lambs are valid even if they are not identical.
טַעְמָא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא, הָא לָא רַבִּי רַחֲמָנָא — הֲוָה אָמֵינָא פְּסוּלִין, עִיכּוּבָא מְנָא לַן? סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, ״תִּהְיֶה״ כְּתִיב.
The Gemara asks: The reason is specifically because the Merciful One in the Torah amplified and thereby indicated that the lambs are valid even if they are not identical. Doesn’t this indicate that if the Merciful One did not amplify, I would have said the lambs are disqualified? From where do we derive that the lambs are prevented from being sacrificed if they are not identical? The Gemara answers: It could enter your mind to say that since it is written: “This shall be the law of the leper” (Leviticus 14:2), the verse indicates that every detail stated in this context is indispensable. Therefore, it was necessary for the Torah to indicate that the lambs are valid even if they are not identical.
וְהַשְׁתָּא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא ״כֶּבֶשׂ״ ״כֶּבֶשׂ״ — ״תִּהְיֶה״ לְמָה לִי? לִשְׁאָר הֲוָיָתוֹ שֶׁל מְצוֹרָע.
The Gemara asks: And now that the Merciful One has amplified by repeating the word lamb, lamb, why do I need the phrase “this shall be”? The Gemara answers: This phrase applies to the rest of the halakhot that are included in the atonement ritual of the leper, which are indispensable.
(וּתְנַן) נָמֵי גַּבֵּי מְצוֹרָע כִּי הַאי גַוְונָא: ״צִפֳּרִים״ — מִיעוּט צִפֳּרִים (שְׁנַיִם), מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״שְׁתֵּי״ — שֶׁיִּהְיוּ שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת. וּמִנַּיִן שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שָׁווֹת כְּשֵׁרוֹת — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״צִפּוֹר״ ״צִפּוֹר״ — רִיבָּה.
The Gemara comments: And we also learned similarly with regard to the birds used for the purification of a leper. The verse states that the priest should take “two birds” (Leviticus 14:4), and the minimum number indicated by the plural term birds is two. What is the meaning when the verse states: Two? It indicates that the two birds should be identical. And from where do we derive that even if they are not identical they are valid? The verses state: Bird, bird (Leviticus 14:5–6), repetitively, to amplify.
טַעְמָא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא, הָא לָא רַבִּי רַחֲמָנָא — פְּסוּלוֹת, עִכּוּבָא מְנָא לַן? סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, ״תִּהְיֶה״ כְּתִיב.
The Gemara asks: The reason is specifically because the Merciful One in the Torah amplified and thereby indicated that the birds are valid even if they are not identical. Doesn’t this indicate that if the Merciful One did not amplify, I would have said the birds are disqualified? From where do we derive that the birds are prevented from being used if they are not identical? The Gemara answers: It could enter your mind to say that since it is written: “This shall be the law of the leper,” the verse indicates that every detail stated in this context is indispensable. Therefore, it was necessary for the Torah to indicate that the birds are valid even if they are not identical.
וְהַשְׁתָּא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא ״צִפּוֹר״, ״תִּהְיֶה״ לְמָה לִי? לִשְׁאָר הֲוָיָתוֹ שֶׁל מְצוֹרָע.
The Gemara asks: And now that the Merciful One has amplified by repeating the word bird, why do I need the phrase “this shall be”? The Gemara answers: This phrase applies to the rest of the halakhot that are included in the atonement ritual of the leper, which are indispensable.
אִי הָכִי, גַּבֵּי תְמִידִין נָמֵי, נֵימָא: ״כְּבָשִׂים״ — מִיעוּט כְּבָשִׂים שְׁנַיִם, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״שְׁנַיִם״ — שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין. וּמִנַּיִן שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶן שָׁוִין כְּשֵׁירִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כֶּבֶשׂ״ ״כֶּבֶשׂ״ — רִיבָּה. וּלְמִצְוָה הָכִי נָמֵי דְּבָעֵינַן?
The Gemara suggests: If so, this line of reasoning should be applied to the daily offerings as well. Let us say that when the verse states: “Two lambs of the first year, day by day, continually” (Exodus 29:38), the minimum number indicated by the word lambs is two. What is the meaning when the verse states “two”? It indicates that the two lambs should be identical. And from where do we derive that even if the two are not identical they are valid? The verse states the word lamb, lamb (Exodus 29:39), repetitively, to amplify. Let us learn from here that in order to fulfill the mitzva in the preferred manner, we also require that the two lambs used for the daily offering be identical.
הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״שְׁנַיִם לַיּוֹם״, כְּנֶגֶד הַיּוֹם.
The Gemara responds: That verse is needed for that which was taught in a baraita : “Two lambs of the first year, day by day” (Exodus 29:38), indicates that the lambs must be slaughtered opposite the location of the sun at that time of day.
אַתָּה אוֹמֵר כְּנֶגֶד הַיּוֹם, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חוֹבַת הַיּוֹם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם״, הֲרֵי חוֹבַת הַיּוֹם אָמוּר, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים ״שְׁנַיִם לַיּוֹם״ — כְּנֶגֶד הַיּוֹם.
The Gemara asks: Do you say it means opposite the location of the sun at that time of day, or does it only mean to say that two lambs must be sacrificed for the obligation of each day? The Gemara answers: When it states: “One lamb you shall offer in the morning, and the other lamb you shall offer in the afternoon” (Numbers 28:4), the obligation of each day is stated explicitly. And how do I uphold the verse: “Two lambs of the first year, day by day”? It teaches that the lambs must be slaughtered opposite the location of the sun at that time of day.
כֵּיצַד? תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה. וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה.
How is this done in actuality? The daily offering of the morning was slaughtered in the Temple courtyard opposite the northwest corner of the altar, on the second ring, across from the sun, which rises in the east. And the daily offering of the afternoon was slaughtered opposite the northeast corner of the altar, on the second ring, across the sun, which is located in the west in the afternoon.
מוּסָפִין שֶׁל שַׁבָּת, וַדַּאי צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין.
The Gemara comments: When the Torah states: “Two lambs” (Numbers 28:9) with regard to the additional offerings brought on Shabbat, the word two, which is unnecessary, certainly indicates that the two should be identical ab initio .
תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁשְּׁחָטָן בַּחוּץ, עַד שֶׁלֹּא הִגְרִיל עֲלֵיהֶן — חַיָּיב עַל שְׁנֵיהֶם. מִשֶּׁהִגְרִיל עֲלֵיהֶן — חַיָּיב עַל שֶׁל שֵׁם, וּפָטוּר עַל שֶׁל עֲזָאזֵל.
§ The Sages taught: If the High Priest slaughtered the two Yom Kippur goats outside the Temple courtyard when he had not yet drawn lots to determine which of them is to be sacrificed to God and which is to be sent to Azazel, he is liable to receive the punishment of karet for both of them, as they are both fit for use as an offering. If he slaughtered them after he drew lots for them, he is liable for slaughtering the goat designated for God, which is a sacrificial offering, and he is exempt for slaughtering the goat designated for Azazel, as it is not a sacrificial offering.
עַד שֶׁלֹּא הִגְרִיל עֲלֵיהֶם חַיָּיב עַל שְׁנֵיהֶם. לְמַאי חֲזוּ? אָמַר רַב חִסְדָּא: הוֹאִיל וְרָאוּי לְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ.
The Gemara clarifies the meaning of this baraita . With regard to the statement that if he slaughtered the goats when he had not yet drawn lots, he is liable for both of them, the Gemara asks: For what are they fit? Before the lots are drawn, neither goat is fit for use as an offering. The Gemara answers that Rav Ḥisda said: He is liable since they are fit to be used as the goat whose sacrificial rites are performed outside. These two goats are fit for use as the additional offerings of Yom Kippur, whose sacrificial rites are performed outside of the Sanctuary, in the Temple courtyard. Therefore, the goats have the status of sacrificial offerings.
וּמַאי שְׁנָא לְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים דְּלָא, דִּמְחוּסָּר הַגְרָלָה? לְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ נָמֵי לָא חֲזֵי, דִּמְחַסְּרִי עֲבוֹדַת הַיּוֹם!
The Gemara asks: What is different about the goat whose sacrificial rites are performed inside the Sanctuary, i.e., the goat selected to be sacrificed as a sin-offering, for which the goats are not valid because they lack the lottery? They are also unfit to be used as the goat whose rites are performed outside the Sanctuary, as they lack the service of the day. The entire Yom Kippur service must be performed in the proper sequence, and several steps have to be executed before the additional offerings are sacrificed, including the sprinkling of the bull’s and goat’s blood, and the burning of the handful of incense. Since the additional offerings cannot yet be sacrificed, the goats cannot be considered fit for these offerings, and one should not be liable to receive karet for slaughtering the goats outside the Temple courtyard.
קָסָבַר רַב חִסְדָּא: אֵין מְחוּסַּר זְמַן לְבוֹ בַּיּוֹם.
The Gemara answers: Rav Ḥisda holds that an offering is not considered to be lacking time if it is to be brought on that day. An offering is considered lacking time, and therefore unfit, if it is supposed to be brought on a different day. However, if it is the proper day but the right moment has not yet arrived, the offering is considered valid. On the other hand, before the High Priest draws lots to determine which of the goats will be sacrificed to God and which sent to Azazel, even though it is the proper day, the goats are not yet considered valid offerings because there is a necessary action that the High Priest must take with regard to the goat itself before it can be brought as an offering.
אָמַר רָבִינָא: הַשְׁתָּא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא מְחוּסָּר הַגְרָלָה כִּמְחוּסָּר מַעֲשֶׂה דָּמֵי, הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קוֹדֶם שֶׁנִּפְתְּחוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״, בִּזְמַן שֶׁהוּא פָּתוּחַ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהוּא נָעוּל.
Ravina said: Now that Rav Ḥisda said that although the drawing of lots is external to the animals themselves, an animal lacking the lottery is comparable to an animal lacking an action and is not yet considered a valid offering, a statement can be made with regard to that which Rav Yehuda said that Shmuel said: Peace-offerings that one slaughtered in the Temple before the doors of the Sanctuary were opened are disqualified, as it is stated with regard to peace-offerings: “And he shall slaughter it at the entrance to the Tent of Meeting” (Leviticus 3:2), which teaches that it must be slaughtered when the entrance is open and serves as an actual entrance, but not when it is locked. As long as the entrance to the Tent of Meeting, or in the Temple the doors to the Sanctuary, remain closed, one may not sacrifice the peace-offerings, and if they are sacrificed, they are disqualified.