Commentary page

Yoma 62a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Yoma 62a

Yoma 62a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 256 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

וכי עדרו שורף רבא קא מהדר ליה לרב נחמן ולטעמיך וכי עדרו הזקיקו הכתוב לשרוף ותנן וכולן נשרפין אבית הדשן:

הכא כתיב אותו לשלח אותו לעזאזל (ויקרא ט״ז:י׳):

את הלשכה שהשליכו לתוכה שקלים שהביאו באדר וממלאין הגזברין מהן שלש קופות לתרומה לקנות מהן קרבנות צבור תמידין ומוספין:

בעידנא דאיתחזאי קופה קמייתא להקריב ממנה:

לא איתחזאי בתרייתא שהראשונה נראית להקרבה משנתרמה אבל שעיר של זוג ראשון לא נראה לשלוח עד שגמרו כל מתנות הדמים וכשגמרו נראה אחרון כראשון:

ואחר כך נמצא הראשון או קודם חצות דארבעה עשר או אחר חצות וקא אמר רבי יוסי מצוה בראשון ואף על פי שהופרש השני קודם חצות וכי מטא חצות תרוייהו איחזו כי הדדי דהא כל כמה דלא מטא זמן שחיטת הפסח לא איחזי קמא:

שני שעירי במראה - שניהן לבנים או שחורים או סחופים:

והשני אם של עזאזל מת ועכשיו יש כאן שנים לשם אחד שנשאר מזוג ראשון ואחד מזוג שני באחד יתכפר והשני ירעה וכן אם של שם מת והרי יש כאן שנים לעזאזל האחד ישתלח והשני ירעה ובגמרא מפרש איזהו שני אם שני שבזוג שני אם שני שבזוג ראשון:

4 more comments on this page.

Rashi on Yoma 62a · Sefaria

Rabbeinu Chananel

שנא' ושלח אותו לעזאזל אותו אחד ולא שנים.

איזה משלח רב פפי משמיה דרבא [אמר] ראשון משלח סבר לה כר' יוסי דאמר מצוה בראשון כו':

הדרן עלך הוציאו לו.

שני שעירי יוה"כ מצותן שיהו שוין כו'.

Rabbeinu Chananel on Yoma 62a · Sefaria

Ritva

הכא כתיב אותו לומר שאינו משלח אלא אחד והאחרים ירעו עד שיסתאבו ויפלו דמיהם לנדבה:

בשלמא רב שימי בר אשי משמיה דרבא קסבר הואיל וגמר כפרה בו פי׳ הואיל וגמר כפרה בשעיר שבא עמו וראוי הוא זה שיהא נגרר אחריו להלכותיו אלא רב פפי משמיה דרבא מאי קסבר הקש׳ רבי׳ אלחנן ז״ל אדרבה כדידיה דיקא מתני׳ טפי דתנן לקמן בפ׳ שני שעירי מת יביא שנים ויגריל עליהם וכו׳ ועד השני ירעה עד שיסתאב. אלמא חבירו של אותו שעיר שמת הוא המשתלח. והשני הוא רועה. ותירץ דהא מצי׳ למידחי מאי שני שני של זוג ראשון. ירעה עד שיסתאב והאחרון ישתלח:

שלש קופות של שלש סאין כו' ובמקומו במס׳ שקלים מפרש שתורמין את הראשונה לשם בני ארץ ישראל שמביאין שקלים תחלה והשני לשם בני ישראל שבעמון ומואב הקרובין לארץ ישראל. והג׳ לשם מדי ולשם יון ולשם מדינות הרחוקות. ובודאי שכל הקופות ותרומות לכל ישראל כי כלן שותפין בקרבנות צבור שבכל יום ויום אלא בשעה שתורמין את הלשכה היו אומרי׳ שיהא נקראת כל אחת ואחת לשם בעליה קריאת שם בעלמא מפני שכל הקודם זכה:

דילמא שאני התם דבעידנ׳ דאיתחזייא קמייתא לא איתחזייא בתרי בתרייתא שעדיין לא נתרמה והראשונ׳ נראית להקרבה משנתרמה מה שאין כן בזו כי השעיר של זוג ראשון לא נראה לשלח עד שנגמרו כל הדמים וכשנגמרו כל הדמים שניה׳ נראו לשלוח:

איזה מהן שירצה יקריב פי׳ ואפילו בשאבד ונמצא קודם חצות דלא חזי חד מנייהו עד שבא חצות ואז נראו שניהם להקרבה:

ואם היה שני מובחר ממנו יביאהו פי׳ ולא שייך סברא זו גבי שעיר שאינו אלא לשלוח. אבל בפסח שייך שאכילתו מצוה ויש בו גם כן אימורים למזבח ובעי למיהוי מן המובחר. סליק פירקא ת״ל:

פרק ו׳ שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהו שוין במראה ובקומה ובדמים יש מקשים היאך אפשר שיהו שוין במראה ובקומה דהא אמרי׳ בסנהדרין גבי בן סורר ומורה שלא היה ולא עתיד להיות משום דכתי׳ בננו זה שיהו אביו ואמו שוין במראה ובקומה. ויש מתרצים דהתם הוא בבני אדם שיש להם בפרצופם וקומתם הרבה ציורות וענינים חלוקים אבל בבעלי חיים אפשר שיהו שוין במראה ובקומה. וקשיא להו מה שאמרו בירושלמי שאפילו בחטים אין חטה דומה לחברתה ממש לכך פירשו דהכא לאו שוין ממש בדקדוק אלא שיהו דומין זה לזה דרך כלל כל מה שאפשר דבהא סגי לענין בעלי חיים. וכן נראה מפי׳ רש״י שפירש שיהו שוין במראה שניהם לבנים או שחורים וכן עיקר:

ולקיחתן כאחד ואע״פ שאינן שוין כשרין לקח אחד היום ואחד למחר כשרין ולאו דוקא למחר אלא אפילו מכאן ועד עשרה ימים אלא אורחא דמלתא נקט ואע״ג דקתני שאעפ״י שאינן שוין כשרין בדיעבד איצטריך למיתני דלקיחה כאחד לא מיעכבא בדיעבד דהוה אמינא דבהא כיון דאפשר מעכב:

2 more comments on this page.

Ritva on Yoma 62a · Sefaria

Meiri

המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ואחר שהפריש את השני קודם שישחט נמצא הראשון והרי שניהם עומדים יקריב את המובחר לפסח וחברו יקרב שלמים ואם אין ברירה יקריב איזה שירצה אלא שהדבר נאה בראשון והאחר יקרב שלמים הא כל שלא נמצא עד שנשחט המופרש תחתיו יקרב שלמים: ונשלם הפרק תהלה לאל:

שני שעירי וכו' זה הפרק הכוונה בו להשלים מה שהוחל בסוף פרק שלפניו בביאור אם אירעו קצת קלקולים בעבודה היאך ידון בהם ויחזור אח"כ לענין סדרי העבודות שפסק בהם בענין הזאות של דם פר ושעיר ועל זה הצד יחלקו ענייני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר ענייני השעירים מה שצריך לדקדק בעניינם ואם לא דקדק כראוי אם נפסלה העבודה בכך אם לאו וכן כשיגיע קלקול באבידת אחד מן השעירים היאך הוא עושה השני לבאר שאחר שסיים הזאות של פר ושעיר מתעסק בשעיר המשתלח בוידויו ובשלוחו השלישי שאח"כ משתדל בשריפת הפר והשעיר ועומד עד שיתברר לו שהגיע השעיר למדבר זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבואו בו הרבה דברים ע"י גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנה תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר שני שעירי יום הכפרי' מצותם שיהיו שוים במראה ובקומה ובדמים ולקיחתם כאחת אע"פ שאינן שוים כשרים לקח אחד היום ואחד למחר כשרים מת אחד מהם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני אם משהגריל מת יביא שנים ויגריל עליהם לכתחלה ויאמר אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת צבור מתה ר' יודה אומר תמות ועוד אמר ר"י נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם אמר הר"ם החזיר מלת שני בשעירי יום הכפרים שלשה פעמים והוא אמרו ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים ואמר ולקח את שני השעירים ואמר ונתן על שני השעירים גורלות ובאה הקבלה שיהיו שניהם שוים במראה ובקומה ובדמים ואמרנו מצוה ולא אמרנו חובה לפי שאמר אחר כך השעיר ולא אמר האחד יראה שרוצה בו שעיר מ"מ ואמרו בכאן ויאמר אם של שם מת ואם של עזאזל מת אינו רוצה שיאמר השני מאמרים כדי להוציא הספק כמו שאמרנו בפסחים אם גדי אמר לי רבי ואם טלה אמר לי רבי כי אינו ספק אצלו כאן שאחר הגורל מת אחד מהם אבל הוא מספר איך יהיה מאמרו אם של שם מת או איך יאמר אם של עזאזל מת ואמרו השני ירעה עד שיסתאב רוצה בו השני מן השנים שהגריל עליהם בסוף כי פסק ההלכה אין בעלי חיים נדחים וענין מתה שתאסף לבית ויניחוה עד שתמות וידוע כי שעיר יום הכפרים הם חטאת הצבור אמרו ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואין הלכה כר' יהודה:

אמר המאירי שני שעירי יום הכפרים ר"ל אותם שנאמר עליהם אחד לד' ואחד לעזאזל מצותם שיהיו שוים במראה ר"ל שניהם שחורים או שניהם לבנים או אחד משאר הצבעים וכן שיהיו שוים בקומה ובדמים ופי' הטעם בגמ' מפני ששלשה פעמים כתוב בהם שני א' ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים וכו' ב' ולקח את שני השעירים ג' ונתן [אהרן] על שני השעירים גורלות ובכולם היה יכול לומר שעירים ומיעוט שעירים שנים ולדקדק שנים ולא יותר גם כן אינו צריך שהרי כתיב אחד לד' ואחד לעזאזל ונמצאו שלשתם יתרים לדרוש מהם שמצותם שיהיו שוים במראה ובקומה ובדמים לכתחילה אלא שפירש בהן אח"כ שאם אינן שוין כשר מדכתיב שעיר אחד לד' ושעיר אחד לעזאזל והיה יכול לומר ואחד לעזאזל וכן מצותם שתהא לקיחתם בבת אחת אלא שאף זו לכתחילה ואם לקח אחד היום ואחד למחר כשר:

מת אחד מהם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני שהרי אין לקיחתם כאחד מעכבת כמו שביארנו הגריל עליהם ואם משהגריל מת והוא אין יכול לקדש אחר במקומו אלא בגורל וזה הנשאר אינו יכול לעלות אתו בגורלו שאלו היה יודע איזה הוא אין כאן גורל ואם אינו יודע שמא יחליפהו עכשיו בגורל שני ממה שהוא מתוך כך צריך שיביא שנים ויגריל עליהם לכתחילה וזה שאמר אם של [כו'] מת לא שיהא הוא מספק בכך שמאחר שכבר הגריל על כל פנים יודע הוא איזה מת ואף לכשתאמר שאינו יודע איזה מת אין תנאו כלום ואין לו תקנה אלא שיביא שנים ויעשה בהם כדינם שאלו היו שניהם קרבים היה אפשר לומר כן אבל אלו האחד קרב והאחר הולך לעזאזל ועל כל פנים צריך הוא שיתברר איזה לשם ואיזה לעזאזל אלא כך פירושו שאחר שהגריל הזוג שהביא אם אותו שמת מזוג ראשון היה של שם יקח הוא עכשיו אותו שעלה עליו הגורל לשם בזוג שני ויאמר זה תחתיו וישארו שנים תחתיו לעזאזל ואם של עזאזל מת יאמר עכשיו על אותו שעלה עליו הגורל לעזאזל בזוג שני זה תחתיו ונשארו שנים לשם ואותם שנים שנשארו אם של עזאזל היה משלח אחד והשני ירעה ואם של שם היה מקריב את האחד והשני ירעה ופי' בגמ' שהשני של זוג שני ירעה והראשון יקרב ואע"פ שנדחה הראשון אין בעלי חיים נידחין ופירש בדין רעיה זו שירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת צבור מתה כלומר שאע"פ שנתכפרו באחר וחטאת שנתכפרו בעליה במיתה ר"ל שיכניסוה לבית וימות שם לא נאמר כן אלא בחטאת יחיד אבל חטאת צבור לא כמו שהתבאר נ' א' ושעירים אלו הן של שם הן של עזאזל חטאת הן כדכתיב ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ור' יהודה אומר תמות וטעם מחלוקתם שת"ק סובר הואיל וחמש חטאות נאמר עליהן שבמיתה ויש מהן שלש שאין להם מקום בצבור כגון ולד חטאת שהרי אין צבור מביא נקבה ותמורת חטאת שאין צבור עושין תמורה ומתו בעליה שאין צבור מתים אף השנים הנשארים והם נתכפרו בעליה ועברה שנתה לא נאמרה בצבור ור' יהודה סובר שמאחר ששני אלו יש להם מקום אף בצבור יאמר כן אף בצבור ואין הלכה כדבריו אלא כת"ק ובעברה שנתנה מיהא כבר ביארנו שיש פוסקים שאינה במיתה:

ועוד אמר ר' יהודה וכו' ולפי מה שהתבאר בגמ' ס"ד ב' כך הוא פירושה כלומר שבמשנה ראשונה לא נתברר לנו מחלקת ביניהם אלא שבמה שאמרו חכמים ירעה אמר ר' יהודה ימות ומ"מ הייתי סובר שאף ר' יהודה סובר שני שבזוג ראשון יקרב ולמד שאף בזו חלק ר' יהודה מפני שהוא סובר שבעלי חיים נדחין כלומר שלא לחזור ולראות והילכך נשפך דם השעיר של שם אחר שנשחט והוא הדין למת ימות המשתלח שהרי נדחה במיתת האחר או בשפיכת דמו ואינו חוזר ונראה ויעשה כל המעשה בזוג שני ושני שבזוג ראשון ימות ונמצא חולק עם חכמים בשנים אחת בין מיתה לרעיה ואחת בדחייה בין במת בין בנשפך הדם וכן הדין במת המשתלח וחברו קיים שלר' יהודה ימות חברו ויעשה כל המעשה בזוג שני ולרבנן שני שבזוג ראשון יקרב ושני שבזוג שני ירעה והלכה כחכמים ומ"מ מה שאמר אח"כ מת המשתלח כלומר אחר שנשחט חברו אע"פ שעדיין הדם בכוס שישפך הדם שהרי נדחה אותו דם ואינו חוזר ונראה ויביא זוג שני ויעשה בו כל המעשה הלכה היא ואף חכמים מודים בה שהרי שחוטין נדחים הם לדברי הכל וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

Meiri on Yoma 62a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בא"ד מדכתיב כחטאת האשם כו' דכתיב כחטאת האשם הוא כו' כצ"ל:

סליק פרק הוציאו לו

בפרש"י בד"ה והשני אם כו' ואחד מזוג שני באחד יתכפר כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה שני שעירי כו' בפ"ק דשבועות כו' מה שעיר הנעשה בפנים אינו מכפר על ישראל כו' עכ"ל הסוגיא ליתא הכי התם ע"ש:

בא"ד דדריש היקשא בכה"ג אע"ג כו' הכי נמי נדרוש הא שלא יתכפרו כהנים כו' דלא מדמינן להו לגמרי דלא אמרי' מה זה אינו מכפר על ישראל כו' כצ"ל:

Chidushei Halachot on Yoma 62a · Sefaria

Tosafot

No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

Original text

Segment 1

וְכִי עֶדְרוֹ שׂוֹרֵף? מִי דָּמֵי — הָתָם לָא כְּתִיב ״אוֹתוֹ״, הָכָא כְּתִיב ״אוֹתוֹ״.

And does he burn his flock? The Torah obligated him to burn only one goat, and yet there are times when he must burn several, as stated in the mishna. Rabbi Naḥman retorts: Is it comparable? There, with respect to burning the goats, it is not written: “It,” which would restrict the burning to only one animal, whereas here, with regard to the scapegoat, it is written: “It,” which indicates that one animal alone is sent away. The objection has been refuted and indeed only one scapegoat is used.

Segment 2

אִיתְּמַר, רַב פַּפִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: רִאשׁוֹן מְשַׁלֵּחַ, וְרַב שִׁימִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: אַחֲרוֹן מְשַׁלֵּחַ. בִּשְׁלָמָא רַב שִׁימִי (בַּר אָשֵׁי) מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא, דְּאָמַר אַחֲרוֹן מְשַׁלֵּחַ — קָסָבַר: הוֹאִיל וְגָמַר בּוֹ כַּפָּרָה. אֶלָּא רַב פַּפִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא, מַאי קָסָבַר? סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: מִצְוָה בָּרִאשׁוֹן.

§ It was stated that amora’im disagreed about the following issue. Rav Pappi said in the name of Rava: He sends the first goat; and Rav Shimi said in the name of Rava: He sends the last of them. The Gemara analyzes the matter: Granted, according to the opinion of Rav Shimi bar Ashi in the name of Rava, who said that he sends the last of them, it works out well, as he probably holds as stated above, that the last goat is used, since the atonement is completed with it. However, with regard to Rav Pappi in the name of Rava, what does he hold? The Gemara answers: He holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said that when several identical items are available for a mitzva, the mitzva is performed with the first of them.

Segment 3

הֵי רַבִּי יוֹסֵי? אִילֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי דְּקוּפּוֹת, דִּתְנַן (רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר): שָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ סְאִין שֶׁבָּהֶם תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה, וְהָיָה כָּתוּב עֲלֵיהֶם אב״ג.

The Gemara asks: To which of the halakhot of Rabbi Yosei is this referring? From which of Rabbi Yosei’s statements is this conclusion derived? If we say it is the statement of Rabbi Yosei with regard to containers, this is problematic. As we learned in a mishna that Rabbi Yosei says: There were three containers of three se’a each, with which they collect the donation from the chamber. Every year the money donated to the Temple by the people in the month of Adar was placed in a special chamber. The treasurers subsequently filled three containers with these coins and used the funds to purchase the communal offerings, e.g., the daily offerings and the additional offerings for Festivals. And the letters alef , beit , gimmel were written on the containers.

Segment 4

וְתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לָמָּה כָּתוּב עֲלֵיהֶן אב״ג — לֵידַע אֵיזֶה מֵהֶן נִתְרְמָה רִאשׁוֹן, לְהָבִיא הֵימֶנָּה רִאשׁוֹן, שֶׁמִּצְוָה בָּרִאשׁוֹן.

And it was taught in a baraita that Rabbi Yosei said: Why were the letters alef , beit , gimmel written on them? It was to ascertain from which of them the donation was collected first, so that they could bring the money from it first, as the mitzva is to use the coins of the first container. This apparently proves that according to the opinion of Rabbi Yosei, it is a mitzva to use the first item.

Segment 5

דִּילְמָא בְּעִידָּנָא דְּאִיתְחֲזַאי קַמַּיְיתָא, לָא אִיתְחֲזַאי בָּתְרָיְיתָא.

The Gemara responds: This is no proof, as perhaps at the time when the first container was fit to be used, the last was not yet fit to be used. When the first container was brought it was fit and designated for the offerings, whereas the coins in the second container had not yet been collected, and therefore the coins in the first container must be used first as they were sanctified first. Here, however, the scapegoat is consecrated only when its pair is sacrificed, and therefore the two cases are dissimilar.

Segment 6

אֶלָּא רַבִּי יוֹסֵי דְּפֶסַח (דִּתְנַן): הַמַּפְרִישׁ פִּסְחוֹ וְאָבַד, וְהִפְרִישׁ אַחֵר תַּחְתָּיו, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הָרִאשׁוֹן, וַהֲרֵי שְׁנֵיהֶן עוֹמְדִין — אֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה יַקְרִיב, דִּבְרֵי חֲכָמִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִצְוָה בָּרִאשׁוֹן, וְאִם הָיָה שֵׁנִי מוּבְחָר מִמֶּנּוּ — יְבִיאֶנּוּ.

Rather, the principle that one uses the first item is derived from the statement of Rabbi Yosei with regard to the Paschal offering, as it was taught in a baraita : With regard to one who separated a sheep for his Paschal offering and the sheep was lost, and he separated another sheep in its stead, and afterward the first sheep was found, and they both stand before him, he sacrifices whichever of them he wants; this is the statement of the Rabbis. Rabbi Yosei says: The mitzva is performed with the first sheep. And if the second was of superior quality to it, he brings the second sheep. This proves that according to Rabbi Yosei, if there are two animals equally fit for an offering, one brings the animal that was chosen first.

Segment 7

הֲדַרַן עֲלָךְ הוֹצִיאוּ לוֹ

MISHNA: The mitzva of the two Yom Kippur goats, the goat sacrificed to God and the goat sent to Azazel that are brought as a pair, is as follows, ab initio : That they will both be identical in appearance, i.e., color, and in height, and in monetary value, and their acquisition must be as one, i.e., they must be purchased together. And even if they are not identical, nevertheless, they are valid. And similarly, if he acquired one today and one tomorrow, they are valid.

Segment 8

שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים — מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין בַּמַּרְאֶה וּבַקּוֹמָה וּבַדָּמִים וּבִלְקִיחָתָן כְּאֶחָד. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁוִין — כְּשֵׁרִין. לָקַח אֶחָד הַיּוֹם וְאֶחָד לְמָחָר — כְּשֵׁרִין.

If one of the goats died, if it died before the High Priest drew the lots, he immediately takes a counterpart for the second, since neither has yet been designated. And if it died after the High Priest drew the lots, he brings another pair of goats and draws lots over them from the start.

Segment 9

מֵת אֶחָד מֵהֶם, אִם עַד שֶׁלֹּא הִגְרִיל מֵת — יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי. וְאִם מִשֶּׁהִגְרִיל מֵת — יָבִיא זוּג אַחֵר וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶם בַּתְּחִילָּה,

After that lottery he utters a stipulation: If the one to be sacrificed to God died, that goat upon which the lot for God was drawn in the second lottery shall stand in its stead; and if the one to be sent to Azazel died, that goat upon which the lot for Azazel was drawn shall stand in its stead. And the second, superfluous goat, i.e., in the case where a new pair of goats was brought, should graze until it becomes unfit, at which point it will be sold, and the money received from its sale will go toward the purchase of a public gift-offering. Although for individual sin-offerings in similar circumstances there is no remedy and it is left to die, that is not the case here, as a communal sin-offering is not left to die. On the other hand, Rabbi Yehuda says: In this it should be left to die.

Segment 10

וְיֹאמַר: אִם שֶׁל שֵׁם מֵת — זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם יִתְקַיֵּים תַּחְתָּיו, וְאִם שֶׁל עֲזָאזֵל מֵת — זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יִתְקַיֵּים תַּחְתָּיו. וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה, שֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תָּמוּת.

And furthermore, Rabbi Yehuda said: If the blood of the goat sacrificed to God spilled before it was sprinkled, the scapegoat is left to die. Similarly, if the scapegoat dies, the blood of the goat sacrificed to God should be spilled, and two other goats are brought and lots are drawn.

Segment 11

וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: נִשְׁפַּךְ הַדָּם — יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. מֵת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ — יִשָּׁפֵךְ הַדָּם.

Yoma 62a

Yoma 62a

Rashi

Rabbeinu Chananel

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Tosafot

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text