Commentary page

Yoma 43a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Yoma 43a

Yoma 43a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 296 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

דאפיק חמור בהדה דלתנא קמא שרי דליכא שמא יאמרו לרבי אסור דהא אותה כתיב:

ולקח אלעזר הכהן בקבלת דמה:

לשמואל דדייק לפניו לומר שהזר כשר לשחיטה איצטריך למיכתב בקבלת דמה אלעזר לאהדורה לאלעזר דאי כתב ולקח מדמה (והזה באצבעו) הוה משמע דאשוחט קאי:

לרב נמי דאמר שחיטה באלעזר היא לא הוה ליה למיכתב בקבלה אלעזר וכי כתיב הוי מיעוט אחר מיעוט לאלעזר ולא אחר ואין מיעוט אחר מיעוט כו':

ולקח הכהן עץ ארז לשמואל דאמר קבלה והזאה באלעזר הואי כתיב בה כהן לאכשורי השלכת עץ ארז בכהן הדיוט הוי האי משמע מוציא מיד משמע וכן כל הני דאמרינן ולרב דמכשר קבלה בכהן הדיוט הוי האי משמע ממילא ואינו מוציא מכלל מקרא שלפניו ואיצטריך למיכתב ביה כהן דאי כתב ולקח עץ ארז ולא כתיב כהן הוה אמינא ולקח כל מי שירצה ולא הוה מוקמינן ליה אכהן דקבלה סלקא דעתך אמינא הואיל ולאו גופה כו':

הכהן בכיהונו האי כהן קרא יתירא הוא דלא הוה ליה למיכתב אלא וכבס בגדיו וגו' ואנא ידענא דאהא דאיירי ביה קאי אלא למסמך כהן אבגדיו כלומר שבבגדי כהונה נעשית ולא בבגדי חול:

וטמא הכהן עד הערב ללמד על פרה הנעשית לדורות שצריכה בגדי כהונה:

הניחא למאן דאמר לעיל לדורות בכהן הדיוט ולא גמר חוקה מיום הכפורים איצטריך למיכתב כהן הכא ללמד על של דורות שתעשה בבגדי כהונה:

11 more comments on this page.

Rashi on Yoma 43a · Sefaria

Tosafot

לרב הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות על כרחך צ"ל לרבות כהן הדיוט שיהא כשר בקבלה והזאה אבל בהוצאה ושחיטה דווקא אלעזר דהא לכולהו לישני אמרינן לעיל אותה לאלעזר והא דאמר ר' זירא אמר רב לעיל שחיטת פרה בזר פסולה דמשמע הא בכהן כשירה ואפי' בכהן הדיוט יש לומר דלדורות קאמר וסבירא ליה כההוא לישנא דאותה לאלעזר הכהן הא לדורות בכהן הדיוט:

הכל כשרין לקדש פירש רש"י המים על האפר ובמסכת פרה בכמה דוכתי משמע שהיו נותנין האפר על המים והא דכתיב ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי דמשמע מים על האפר [ב] יש לפרש ונתן עליו בשבילו יתן מים חיים אל כלי ואדרבה משמע שהמים נוגעים בכלי והאפר נותן עליהם מלמעלה:

מאי ולקחו לטמא דאפילו קטן דפסלי לך התם הכא כשר והא דמכשיר טפי בקטן מבחרש ושוטה יש לומר משום דאתי לכלל דעת:

ונתן ולא נתנה אע"ג דכל התורה כולה בלשון זכר נאמרה ואפילו הכי לא ממעטינן אשה אלא היכא דכתיב איש בהדיא יש לומר דשאני הכא מדשני קרא בדיבוריה דכתיב ולקחו לשון רבים והדר כתיב ונתן להכי דרשינן ולא ונתנה [וע"ע תוס' יבמות עב: ד"ה ונתן]:

עד דשקיל חד ויהיב חד פי' ההוא גופיה דשקיל ליה מערב ליה במים:

הכל כשירין להזות חוץ מטומטום ואנדרוגינוס כו' תימה לי דהני תרי משניות דהכל כשרין לקדש ולהזות מיתנן במסכת פרה (פ"ה מ"ד ובפי"ב מ"י) מ"ש דבקידוש לא קתני טומטום בהדי אשה ואנדרוגינוס כדקתני גבי הזאה וי"ל דת"ק דרבי יהודה נמי פסיל ליה לטומטום לקדש מפני שהוא ספק ערל כדאמר בפ' הערל (יבמות עב:) טומטום שקידש קידושו פסול מפני שהוא ספק ערל וערל שקידש קידושו פסול אנדרוגינוס שקידש קידושו כשר מפני שהוא ספק אשה רבי יהודה פוסל באשה ואנדרוגינוס ות"ק דרבי יהודה דמתניתין היינו ת"ק דרבי יהודה דברייתא דפרק הערל (גם זה שם) דסבירא ליה כר' עקיבא דמרבי לערל כי טמא והא דלא קתני ת"ק חוץ מטומטום יש לומר אין למידין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ ותנא חוץ מחרש שוטה וקטן ושייר ערל וטמא וטומטום והא דלא פריך ממתניתין למאן דאמר ערל שהזה הזאתו. כשירה ופריך מברייתא י"ל משום דבברייתא קתני בהדיא דהזאתו פסולה להכי ניחא ליה למיפרך מינה:

אשה מסעדתו בפרק בתרא דמסכת פרה בתוספתא מפרש כיצד מסעדתו אוחזת לו המים אפילו בשעת הזאה ולא מבעיא בשעת טבילת האזוב הזאה חשיב טפי רבותא מטבילת האזוב משום דקרא דמכשרי' מיניה קטן בטבילה כתב דכתיב וטבל במים איש טהור ודרשינן מיניה טהור להכשיר הקטן וילפינן הזאה מטבילה דאיתקשו להדדי כדאיתא בסוף פרק ב' דמגילה (דף כ.) ובמתניתין דפרק בתרא דפרה (משנה י) מסיים עלה ואם אחזה בידו אפילו בשעת הזייה פסול ור"י מסימפונ"ט גימגם בזה דבתוספתא משמע דהזאה הוי רבותא טפי להכשיר ואם כן במתניתין גבי פסול הוה ליה למיתני אפי' בשעת טבילה ונראה לי דלא קשיא דהא דפסלינן היכא דהאשה אחזה בידו היינו משום דהוי כאילו האשה עשתה אותו והא ודאי הוי פשוט טפי לפסול אשה בטבילה מבהזאה דקרא דממעטינן מיניה אשה בטבילה כתיב ולגבי הכשר קטן הויא רבותא טפי בהזאה משום דקרא דמכשרינן מיניה קטן בטבילה כתיב:

Tosafot on Yoma 43a · Sefaria

Rabbeinu Chananel

תינוק שאין בו דעת האשה מסעדתו כו' ואין כשרין אלא ביום שנא' והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי אף אני אביא שחיטה וקבלת דמה כו' הא מתנית' כר' ישמעאל דמכשיר אסיפת אפרה באשה דתניא ואסף איש טהור איש להוציא את הקטן טהור להביא את האשה דברי ר' ישמעאל רבי עקיבא אומר איש להוציא את האשה. הזאת מימיה כשרין בזר דתנן הכל כשרין להזות כו' ודייקינן מינה שחיטתה מ"ט אינה כשרה באשה משום דכתיב ונתתם אותה אל אלעזר הכהן וגו' וכתיב ושחט אותה לפניו ואמרינן אלעזר ולא אשה נימא אלעזר ולא זר מיהא תיובתא לשמואל וסייוע לרב. אמר עולא כל הפרשה כולה משמע מוציא מיד משמע כלומר מה שמרבה זה המקרא ממעט האחר מה שממעט האחר מרבהו האחר ונתתם אותה אל אלעזר הכהן אלעזר היה באותה העת סגן וא' אותה הפרה נעשית בסגן אבל לדורות אינה נעשית בסגן אלא או כ"ג או בכהן הדיוט והוציא אותה שלא יוציא אחרת עמה הנה אותה של נתינה מיעטה הסגן ואותה של הוצאה מיעטה אחרת ושחט אותה לפניו לרב כדאיתיה ולשמואל כדאיתיה ולקח אלעזר הכהן מדמה ללמד שהזאה באלעזר ולרב דאמר כי השחיטה נמי באלעזר הוי מיעוט אחר מיעוט והיא שחיטה באלעזר ולא בזר. הזאה באלעזר ולא בזר מיעוט אחר מיעוט לרבות כהן הדיוט פי' כהן בכיהונו בלא מים ולא טמאה בכיהונו בטכסים הכהונה בבגדים שהוא מתוקן לעבודה.

ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח להכשיר הזר כלומר כל איש ואפי' זר טהור להכשיר את האשה והניח מי שיש בו דעת להניח לפסל חרש שוטה וקטן.

תנן התם במס' פרה פרק ה' הכל כשרים לקדש חוץ מחשו"ק ר' יהודה מכשיר בקטן ופוסל באשה ובאנדרוגינוס מ"ט דרב דכתיב ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי איתקוש נתינת מים חיים אל כלי לעפר שרפה מה עפר שרפה הכל כשרין באסיפה חוץ מחשו"ק אף קדושין כן ור"י אמר לך א"כ היה לך לכתוב ולקח לטמא דשמעינן הוא שאסף את האפר הוא שיטול ויתן המים החיים אל כלי לקדש מ"ט כתיב ולקחו ללמד דאפילו קטן דפסול באסיפה כשר בקידוש ולקח אזוב וטבל במים איש טהור לרבנן דמכשירי אשה בקידוש פסלי הכא בהזאה את האשה טהור להכשיר הקטן דפסלי בקידוש לר' יהודה איש ולא קטן טהור להכשיר את האשה מה שהכשיר בקידוש והוא הקטן פסלו בהזאה ומה שפסל בקידוש הכשיר בהזאה ואקשינן איני והתנן בפרה בפרק האחרון בסופו הכל כשרין להזות חוץ מטומטום ואנדרוגינוס ואשה וקטן כו' ולא פליג ר' יהודה ומכשיר באשה וטומטום.

Rabbeinu Chananel on Yoma 43a · Sefaria

Ritva

ולקח אלעזר הכהן מדמה פי׳ והאי קרא איירי בקבלת הדם והזאת דמה והא דהדר כתיב ביה אלעזר הכהן לשמואל דאמר דשחיטה בזר כשרה וכי כתיב ושחט אותה לפניו שיהא אלעזר רואה איצטריך למכתב הכא אלעזר הכהן לאהדורה לאלעזר. דאי כתיב ולקח מדמה באצבעו הוה משמע שהזר השוחט יקבל הדם ולרב דאמר שחיטה באלעזר דוקא הא דהדר כתב הכא אלעזר היינו למיהוי מיעוט אחר מיעוט למעט שאר כהנים חוץ מאלעזר ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות שתהא קבלת הדם והזאתו כשרין אפילו בכהן הדיוט הלכך האי קרא בין לרב בין לשמואל משמע מוציא מיד משמע.

לשמואל דאפילו לכהן הדיוט פי׳ והוי משמע מוציא מיד משמע ולרב קרא דלעיל נמי בכהן הדיוט והוי משמע ממילא אלא דאיצטריך למכתב כהן מטעמא דמפרש ואזיל:

הכהן בכיהונו פי׳ להכי כתב הכהן מיותר לאשמועינן שצריך ללבוש בגדי כהונה ובמסכת פרה אמרו כי בבגדי לבן היתה נעשית ובסיפרי מוכח לה מחקה חקה דיום הכפורים ואמרי׳ התם שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי באי זו כלים היתה נעשית אמר להם בבגדי זהב אמרו לו למדתנו רבינו בבגדי לבן אמר להם אם מה שראו עיני ושרתו ידי שכחתי ק״ו מה שלמדתי מרבותי וכל כך למה כדי לדחוק בה את התלמידים כלו׳ לחדד בה את התלמידים שיהו זוכרין מה שלמדו לפניו ודכות׳ בפרק יוצא דופן:

השתא כהן גדול בעי׳ בכיהונו מיבעיא הקשו בתוספות לימא ליה דאיצטריך בכיהונו לדברים האמורים לעיל שהם כשרין בכהן הדיוט ויש שתירצו דהא ליתא דכי כתיב הכהן בכיהונו אכלה פרש׳ משמע ואפילו לדברים שהן בכהן גדול ולא נהיר והנכון כמו שפי׳ ז״ל דהכי פרכי׳ דכיון דאיכא שום עבודה דאצרכה רחמנא כהן גדול פשי׳ לן דמאי דהדר אפשר בכהן הדיוט דבעי׳ בכיהונו דמסתמא לא נחתיה מעבודה לעבודה תרי דרגי:

מלתא דאתיא בק״ו טרח וכתב לה קרא פי׳ כשאין צריך לעקם הרבה כי הכא וכדכתי׳ בריש פרק איזהו נשך:

ואסף איש טהור את אפר הפרה פי׳ והאי איש טהור מיותר הוא לדרשא דכיון דכתב רחמנא לעיל הכהן מסתמ׳ איש טהור הוא אלא ודאי לדרשא אתא איש להכשיר את הזר טהור להכשיר את האשה וליכא למימר אמאי לא אמרי׳ איפכא חדא דלא נפקא לן מינה מידי אי מפכת לה אפיך ותו דכיון דקתני בכל דוכתא איש ואתי למעוטי אשה לא אתי שפיר למדרש מיניה הכא ריבויא דאשה ועוד י״ל דכיון דלעיל מינה מיירי שהוא איש כהן דרגא דרגא ממעטי׳ ליה ומעיקרא מרבי׳ דלא בעי כהן ולבסוף מרבי׳ אשה וכן נראה מפי׳ רש״י ז״ל:

ולקחו לטמא מעפר פי׳ ומסתמא ולקחו אותם דלעיל משמע ור׳ יהודה א״כ לימא קרא ולקח מאי ולקחו דאפילו קטן פירוש דלקחו טפי לך גברא יתירא:

ונתן ולא ונתנה פירוש מייתורא דקרא והיינו דאמרי׳ בסמוך דלרבנן איצטריך למשרי דשקלי תרי ויהיב חד ואי לא דרשי׳ ייתורא אפילו תימא דאתא לומר דיהיב חד אכתי איכא למימר דההוא חד ליהוי גברא משום ונתן ולא ונתנה אלא ודאי כדאמרן וכן בדין דאי משום דכתוב בלשון זכר אורחא דקראי הוא בדבר הנוהג בין באיש בין באשה:

1 more comments on this page.

Ritva on Yoma 43a · Sefaria

Meiri

זה שביארנו שכל מעשי הפרה צריכין כהן פירושו כהן בכיהונו ר"ל בבגדי כהונתו שלא בבגדי חול ובין כהן גדול בין כהן הדיוט אין לובשין בו אלא ארבעה בגדים של כהן הדיוט וכבר ביארנו בכמה מקומות שהצדוקים היו אומרים שאין פרה נעשית אלא במעורבי השמש והחכמים היו חולקים לומר שאף בטבולי יום ולהוציא מלבן היו מטמאין את הכהן המתעסק בשרץ וכיוצא בו וטובל ואח"כ מתעסק בה קודם הערב השמש וכן כל הכלים שמכניסין אפר הפרה לתוכה כולם טבולי יום היו ואין צריך בפרה שיהו כל מעשיה נעשין באחד אלא אפי' זה ממלא וזה נותן את האפר וכן בכולם וזהו הרמוז כאן הוה אמינא עד דיהיב חד ושקל חד וכו' שיהא הממלא את המים והנותן את האפר אחד קמ"ל ולקחו ונתן עד אפילו שקלי תרי ויהיב חד ומינה שאין צריך שיהא הכל באחד או בשנים אלא בכמה שירצו:

המשנה השניה והכוונה לבאר בה ענין החלק השני והשלישי והוא שאמר בא לו אצל פרו שניה וסמך שתי ידיו עליו והתודה וכך הוא אומר אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדשך אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך ככתוב בתורת משה עבדך לאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמר הר"ם השם ית' אמר וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל ולפיכך אמר בוידוי ראשון אני וביתי ואומר בשני ובני אהרן לפי שהוא מכפר תחילה בעד נפשו ואחר כך מכפר בעד הכהני' ואחר כך על כל ישראל וזה שתראה כתוב משלשה הוידויין עון ופשע וחטא הוא דעת ר' מאיר והוא סומך על מה שאמ' הכתוב והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ואין הדבר כן לפי שכונתו בזה אינה אלא שיכלול מיני העונות כי עונות הם העונות שהאדם עושה אותם במזיד וחטאים הם הנעשים בשגגה ופשעיהם מיני הכפירה והמרד בשם ית' בעשיית העונות הגדולות שעושיהן נקרא פורק עול כחלול שבת וע"ז והעקר אצלנו מתודים על הקלות ואחר כך מתודה על החמורות ולפיכך יהיה סדר הוידוי כלם ליחיד כמו לצבור חטאנו עוינו פשענו ואין הלכה כר' מאיר שחטו וקבל במזרק את דמו נתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרש נטל את המחתה ועלה לראש המזבח וחתה וירד והניחה על הרובד שבעזרה ממרס ענין שמניע את הדם כדי שלא יקפא רובד אצטבא:

אמר המאירי בא לו אצל פרו כלומר אחר שהגריל בשעירים ונתברר לו איזהו לשם ואיזהו לעזאזל וקשר בהם לשון הזהורית שלא יתערבו לא זה בזה ולא אחד מהם באחרים חזר לו בין האולם ולמזבח אצל הפר שלו שכבר התודה עליו פעם אחת על עצמו ועל אשתו שהיה במקום זה ועכשיו חוזר להתודות עליו פעם שניה על כל שבטו שכל הכהנים מתכפרים בפרו של כהן גדול עצמו על כל טומאת מקדש וקדשיו אע"פ שבשאר עבירות מתכפרים בשעיר המשתלח עם כל ישראל כמו שהתבאר בשבועות ומתוך כך סומך עכשיו גם כן שתי ידיו על ראש הפר ומתודה בהזכרת השם שלשה פעמים וכך היה אומר אנא השם וכו' מתוך שהיה צריך להזכיר שם המפורש הוא אומר את השם שאינו אומר בהדיא יי' ואע"פ שאומר לפני יי' בזו אינה אלא מפני שאינו רוצה להזכיר את המקראות בשנוי ואומר אנא השם עויתי פשעתי וחטאתי לפניך אני וביתי ר"ל אשתי ובני אהרן עם קדשיך ככתוב וכו' וכולן עוני' אחריו ברוך שם וכו':

Meiri on Yoma 43a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמ' וקטן שיש בו דעת אשה כו' ובכל סדר המשנה במס' פרה גרסי' וקטן שאין בו דעת אשה כו':

בפרש"י בד"ה לשמואל כו' ולקח מדמה הוה משמע דאשוחט קאי כו' ובד"ה ולקח כו' מוקמינן ליה אכהן דקבלה כו' ובד"ה הכהן כו' ידענא דאהא דאיירי כו' ובד"ה הניחא כו' בכהן כתב הכא כו' ובד"ה להכשיר כו' פשיטא דחטאת קרייה כו' הד"א כצ"ל:

בד"ה ולקחו לטמא כו' ולקחו אותם הנאמרים באסיפה זר ואשה ולא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ונתן ולא כו' בדיבוריה דכתיב ולקחו כו' ובד"ה הכל כשרין כו' דלא קתני ת"ק חוץ מטומטום י"ל כו' ובד"ה אשה מסייעתו כו' אוחזת לו המים אפי' בשעת הזאה כו' עכ"ל בסדר המשנה שלפנינו נמי קתני הכי אוחזת לו המים כו' אלא דלא קתני התם לישנא אפי' בשעת הזאה כו' ודו"ק:

Chidushei Halachot on Yoma 43a · Sefaria

Gilyon HaShas

תוס' ד"ה ונתן וכו' אלא היכא דכתיב איש בהדיא עיין סוכה דף כח ע"ב תוס' ד"ה השוה:

Gilyon HaShas on Yoma 43a · Sefaria

Original text

Segment 1

דְּאַפֵּיק חֲמוֹר בַּהֲדַהּ.

where one took out a donkey with it. According to the first tanna , this would be permitted, since there is no concern that people would think that the wrong cow or cows were slaughtered. However, according to Rabbi Yehuda HaNasi, who maintains that this rationale is irrelevant, even this case would be excluded by the word “it.”

Segment 2

״וְשָׁחַט אוֹתָהּ״ — שֶׁלֹּא יִשְׁחוֹט אַחֶרֶת עִמָּהּ. ״לְפָנָיו״, לְרַב — שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה, לִשְׁמוּאֵל — שֶׁיְּהֵא זָר שׁוֹחֵט וְאֶלְעָזָר רוֹאֶה.

The Gemara expounds the next phrase in the verse: “And he shall slaughter it,” means that “it,” the red heifer, should be slaughtered and that no other should be slaughtered with it. And the next phrase: “Before him”; according to Rav, it means that he should not divert his attention from it. According to Shmuel, it indicates that a non-priest can slaughter it and Elazar the priest observes.

Segment 3

״וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ״, לִשְׁמוּאֵל — לְאַהֲדוֹרֵיהּ לְאֶלְעָזָר. לְרַב — הָוֵי מִיעוּט אַחַר מִיעוּט, וְאֵין מִיעוּט אַחַר מִיעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת, דַּאֲפִילּוּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט.

The Gemara proceeds to expound the next verse: “And Elazar the priest shall take some of its blood with his finger” (Numbers 19:4). What is indicated by specifying Elazar? According to Shmuel, since the phrase “before him” in the previous verse indicates that Elazar himself did not need to slaughter the red heifer but that rather a non-priest could, it is necessary in this stage to return it to Elazar, to indicate that he must himself take the blood with his finger. According to Rav, this is an example of a restrictive expression following a restrictive expression, as both verses indicate that the rite may be performed only by a priest. And there is a hermeneutical principle that a restrictive expression following a restrictive expression comes only to amplify the halakha and include additional cases. In this case, it serves to teach that even a common priest may perform the rite.

Segment 4

״וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת״, לִשְׁמוּאֵל — דַּאֲפִילּוּ בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט. לְרַב — אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: כֵּיוָן דְּלָאו גּוּפַהּ דְּפָרָה נִינְהוּ, לָא לִיבְעֵי כֹּהֵן, קָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara expounds another verse in the same passage: “And the priest shall take cedar wood, and hyssop, and a strip of crimson” (Numbers 19:6). What is indicated by specifying that this is done by the priest? According to Shmuel, who holds that in the previous stage the verse stated: “And Elazar the priest” to indicate that Elazar, i.e., a deputy High Priest, was required to perform that stage, the use of the term “the priest” in this stage indicates that a deputy High Priest is no longer required for this stage; rather, even a common priest may perform this stage. According to Rav, who holds that even in the previous stage a common priest may perform the rite, the term “and the priest” is necessary here, as it could enter your mind to say that since these stages do not involve the heifer itself, they do not require a priest at all. Therefore, the verse teaches us that this is not correct.

Segment 5

״וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן״ — בְּכִיהוּנּוֹ. ״וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב״ — כֹּהֵן בְּכִיהוּנּוֹ לְדוֹרוֹת.

The Gemara expounds the next verse: “Then the priest shall wash his clothes” (Numbers 19:7). Why is there a need to restate the involvement of the priest? To teach that he should be in his priestly state, i.e., wearing his priestly garments and fit for service. In the next phrase of the verse, the involvement of the priest is restated: “And the priest shall be impure until evening” (Numbers 19:7). This repetition is to teach that even in future generations the rite is to be performed only by a priest in his priestly state.

Segment 6

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לְדוֹרוֹת בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט — שַׁפִּיר, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְדוֹרוֹת בְּכֹהֵן גָּדוֹל, הַשְׁתָּא כֹּהֵן גָּדוֹל בָּעֵינַן, בְּכִיהוּנּוֹ מִיבַּעְיָא?! אִין, מִילְּתָא דְּאָתְיָא בְּקַל וְחוֹמֶר — טָרַח וְכָתַב לַהּ קְרָא.

The Gemara analyzes this derivation according to the two sides of the dispute the Gemara cited previously: It works out well according to the one who said that for future generations the rite of the red heifer may be performed by a common priest. It is therefore understandable that the verse emphasizes that the priest has to perform the rite in his priestly state. But according to the one who said that for future generations it must be performed by a High Priest, now that we require the High Priest, is it necessary to mention that he must be in his priestly state? Yes, sometimes there is a matter that could be derived by means of an a fortiori inference, and the verse nevertheless unnecessarily writes it explicitly.

Segment 7

״וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ״. ״אִישׁ״ — לְהַכְשִׁיר אֶת הַזָּר, ״טָהוֹר״ — לְהַכְשִׁיר אֶת הָאִשָּׁה, ״וְהִנִּיחַ״ — מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לְהַנִּיחַ, יָצְאוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לְהַנִּיחַ.

The Gemara expounds another verse in the passage: “And a man who is pure shall gather up the ashes of the heifer and place them” (Numbers 19:9). The verse states “a man” to qualify a non-priest to perform this stage of the rite. The verse states “pure” to qualify even a woman to perform this stage. The verse states “and place” to indicate that only one who has the basic level of intelligence to be able to intentionally place the ashes in their place is qualified to do so, thereby excluding a deaf-mute, an imbecile, and a minor, since they do not have the basic level of intelligence to be able to intentionally place the ashes in their place.

Segment 8

תְּנַן הָתָם: הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְקַדֵּשׁ, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן, וּפוֹסֵל בְּאִשָּׁה וּבְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.

The Gemara prefaces its exposition of another verse in the passage, which details the sanctification of the ashes of the red heifer, by citing a dispute concerning that stage: We learned in a mishna there, in tractate Para : Everyone is qualified to sanctify the ashes of the red heifer, i.e., to pour the water over them, except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor. Rabbi Yehuda qualifies a minor, but disqualifies a woman and a hermaphrodite.

Segment 9

מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן — דִּכְתִיב: ״וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵיפַת הַחַטָּאת״. הָנָךְ דִּפְסַלִי לָךְ בַּאֲסִיפָה — פְּסַלִי לָךְ בְּקִידּוּשׁ, וְהָנָךְ דְּאַכְשַׁרִי לָךְ בַּאֲסִיפָה — אַכְשַׁרִי לָךְ בְּקִידּוּשׁ.

What is the reason of the Rabbis, i.e., the first tanna ? As it is written: “And they shall take for the impure of the ashes of the burning of the purification from sin, and he shall put running water thereto in a vessel” (Numbers 19:17). The word “they” is understood as referring to those who perform the previous stage of gathering the ashes. The verse therefore indicates: Those whom I disqualified for you for gathering the ashes, I have disqualified for you also for sanctification; and those whom I have qualified for you for gathering the ashes, I have qualified for you for sanctification.

Segment 10

וְרַבִּי יְהוּדָה: אִם כֵּן לֵימָא קְרָא ״וְלָקַח״, מַאי ״וְלָקְחוּ״ — דַּאֲפִילּוּ קָטָן דִּפְסַלִי לָךְ הָתָם, הָכָא — כָּשֵׁר.

And why does Rabbi Yehuda not accept this reasoning? If so, let the verse say: And he shall take. What is the meaning of “and they shall take”? The use of the plural serves to qualify additional people who were excluded from the previous stage. It means that with regard to even a minor, who I disqualified there with regard to collecting the ash, here, with regard to sanctification, he is qualified.

Segment 11

אִשָּׁה מְנָא לֵיהּ? ״וְנָתַן״, וְלֹא ״וְנָתְנָה״. וְרַבָּנַן: אִי כְּתַב רַחֲמָנָא: ״וְלָקַח... וְנָתַן״, הֲוָה אָמֵינָא: עַד דְּשָׁקֵיל חַד וְיָהֵיב חַד, כְּתַב רַחֲמָנָא: ״וְלָקְחוּ״.

From where does Rabbi Yehuda derive that a woman is unfit? The verse states “and he shall put” and not: And she shall put. How do the Rabbis interpret this verse? They assume that if the Merciful One had written: And he shall take…and he shall put, I would have said the rite is not valid unless one person takes and the same one puts the ashes in the water. Therefore, the Merciful One writes “and they shall take” to indicate that the taking and the putting need not necessarily be executed by the same individual.

Segment 12

וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״וְלָקְחוּ... וְנָתְנוּ״, הֲוָה אָמֵינָא: עַד דְּשָׁקְלִי תְּרֵי וְיָהֲבִי תְּרֵי, כְּתַב רַחֲמָנָא: ״וְלָקְחוּ... וְנָתַן״, דַּאֲפִילּוּ שָׁקְלִי תְּרֵי וְיָהֵיב חַד.

And if the Merciful One had written two plural forms such as: And they shall take…and they shall put, I would have said the rite is not valid unless two people take and two people put. Therefore, the Merciful One writes “and they shall take” and “and he shall put” (Numbers 19:17), to indicate that even if two take and one puts the rite is nevertheless valid.

Segment 13

״וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר״, לְרַבָּנַן: אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה. ״טָהוֹר״ — לְהַכְשִׁיר אֶת הַקָּטָן, וּלְרַבִּי יְהוּדָה: ״אִישׁ״ — וְלֹא קָטָן, ״טָהוֹר״ — לְהַכְשִׁיר אֶת הָאִשָּׁה.

The Gemara continues to expound the verses: “And a man who is pure shall take hyssop and dip it into the water” (Numbers 19:18). According to the Rabbis, who hold that the sanctification of the ashes in the previous stage may be performed by woman but not a minor, the word “man” indicates that for this stage, the taking and dipping of hyssop, only a man is qualified but not a woman, and the word “pure” is written to qualify even a minor for this stage. And according to Rabbi Yehuda, who holds the previous stage may be performed by a minor but not by a woman, the word man indicates that for this stage only an adult is qualified but not a minor, and the word pure is written to qualify even a woman for this stage.

Segment 14

מֵיתִיבִי: הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהַזּוֹת, חוּץ מִטּוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס וְאִשָּׁה. וְקָטָן (שֶׁיֵּשׁ) בּוֹ דַּעַת, אִשָּׁה מְסַיַּעְתּוֹ וּמַזֶּה.

The Gemara raises an objection from a mishna in tractate Para : Everyone is qualified to sprinkle the purification waters, except for a person whose sexual organs are concealed [ tumtum ], and a hermaphrodite [ androginus ], and a woman. And concerning a minor who has a basic level of intelligence, a woman may assist him and he sprinkles the purification waters. The mishna disqualifies a woman for the sprinkling but qualifies a minor.

Yoma 43a

Yoma 43a

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text