Yoma 33a

לכך שנינו כו' ממשנה יתירא חדא בחולין וחדא בקדשים מדקאמר ר"ש בן לקיש דלפרושה הך דסדר יומא תנן לה דשחיטת חולין שמע מינה קרצו דהכא ברוב שנים:

מצוה למרק כדי להוציא את הדם יפה:

אביי מסדר מערכה משמיה דגמרא מנה סדר עבודות של כל יום ויום:

משמיה דגמרא דכוליה ישיבה דרבנן דבי מדרשא:

ואליבא דאבא שאול דאמר בפ"ק הטבת כל הנרות קודמות (לכל) לקטורת:

מערכה גדולה שעליה יקטירו כל הקטרות:

קודמת לסדר לפני המערכה שניה שעושין בקרן מערבית דרומית משוך מן הקרן ד' אמות לצד צפון כדתנן במסכת תמיד (דף כט.):

של קטורת שממנה חותין גחלים להכניס למזבח פנימי שחרית וערבית להקטיר עליה קטורת תמיד פרס שחרית ופרס בין הערבים:

למה לי למרק תימה והלא אפי' בחולין מוכח בפרק השוחט (חולין דף כז.) שיש לשחוט לכתחילה כל הסימנין ולא סגי ברובא דילמא לא אתי למיעבד רובא וי"ל ה"מ בחד גברא אבל בתרי גברי דכבר שחט כ"ג ונסתלק אי אתי אחרינא וממרק נראה כשהייה ונראה כאילו נשחט הזבח בשנים הוה לן למיסר למרק ומשני מצוה למרק כדי לקבל כל הדם:

אביי מסדר מערכה כו' תימה לי אמאי לא קא חשיב נמי תרומת הדשן דהויא נמי תחילת עבודה דיממא וצ"ל משום דזימנין מקדימין אותה מאשמורת הראשונה ומחצות הלכך לא קא חשיב לה שהיה הפסק גדול בינה ובין הני דקא חשיב אבל הנך דקא חשיב היו רגילין לעשותן בזה אחר זה אי נמי יש לומר תרומת הדשן עיקר מצותה רק בלילה אבל הני אי בעי למעבדינהו ביממא הרשות בידם:

מכלל דאיכא חבירתה תימה לי אם כן למה לי קרא דלעיל ואש המזבח תוקד בו למערכה שניה תיפוק ליה מהאי קרא וי"ל דאי מהכא הוה אמינא יעשו מערכה שניה על מזבח הפנימי כדרך שעושין מערכה גדולה על מזבח החיצון כיון דאתיא לצורך קטורת דמזבח הפנימי להכי איצטריך ואש המזבח תוקד בו על מזבח החיצון במקום מערכה גדולה:

אפילו הכי מכשיר עדיף תימה לי לימא טעמא משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וסידור גזירין הוא תדיר טפי שהוא פעמים בכל יום ודישון מזבח הפנימי אינו אלא פעם אחת ויש לומר דלא גמרינן ממלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד דתדיר קודם אלא היכא דתרוייהו שוו דזו וזו מתנה דומיא דתמידין ומוספין אבל כל כי האי גוונא דחד הוי עבודת מתנה וחד עבודת סילוק לא:

אין מעבירין על המצות בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נא.) גבי שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי קאמר בגמרא מ"ט דכתיב (ויקרא ד) אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ההוא דפגע ביה ברישא ומשמע משום דאין מעבירין על המצות אבל רש"י ל"ג ההוא דפגע ביה ברישא אלא מפתח אהל מועד קא גמר לה דיסוד מערבי של מזבח הוי כנגד הפתח וכן משמע התם בגמרא גבי שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי ומפרש משום דילמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו דהיינו יסוד מערבי אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו דהיינו יסוד דרומי ואי מאין מעבירין על המצות קא יליף לפנימיים דנשפכין על יסוד מערבי אמאי פשיטא ליה [טפי] בפנימיים שהן ביסוד מערבי מבחיצון ביסוד דרומי הא אידי ואידי שייך בהו טעמא דאין מעבירין על המצות וכן משמע ר"פ קדשי קדשים (זבחים דף נח:) דפריך שירי הדם בהדיא כתיב בהו אשר פתח אהל מועד ואם תאמר ולמה לי קרא אמאי לא נפקא מדריש לקיש דאין מעבירין על המצות ויש לומר דלא שייכא דריש לקיש אלא היכא דבעינן למעבד תרוייהו שיש להקדים ההוא דפגע ביה ברישא אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרינן מיניה ונעביד לתדיר לחודיה ולא נעביד לשאינו תדיר:

אביי מסדר מערכה משום דגמרא אליבא דאבא שאול דתניא מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטורת ומערכה שניה כו' עד עליה השלם כל הקרבנות. מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטורת ואוקימנא מערכה גדולה קודמת שכן כפרתה מרובה. פי' הקרבנות חטאות ואשמות וכיוצא בהן כולן למערכה גדולה עולין לפיכך קודמת. מערכה שניה של קטורת קודמת לסידור ב' גזירי עצים מדהוה לקרא למכתב ובער עצים וכתיב ובער עליה שמעינן מינה מכלל שיש שם מערכה אחרת והזהירה התורה עליה ולא על האחרת שיש שם סידור ב' גזירין קודמין לדישון מזבח הפנימי ואע"ג דכתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה הנה [כתיב] ב' בבקר וכתיב נמי ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר ב' בקרים השקולין הן.

אפי' הכי המכשיר עדיף והם הגחלים שאילו אין הגחלים הקטורת לא היתה מתקטרת. לפיכך העצים אע"פ שהגזירין אינן עולין למערכה של קטורת.

אסיק שום עצים קודמין לדישון מזבח הקטורת ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת ה' נרות.

דקי"ל אין מעבירין על המצות וכהן הבא להיכל והולך ממזרח למערב בהיכל כי פגע ברישא במזבח הזהב פגע ברישא. כדתניא בהדיא כי השלחן בצפון והמנורה בדרום והמזבח נתון ביניהם. משוך קימעא כלפי חוץ. ולמה הוא משוך כלפי חוץ דבעינן שלחן נוכח המנורה. דחזו להדדי. וכיון שמושך המזבח מעט כלפי חוץ נמצא צד השלחן והמנורה הנוטה למערב רואין זו את זו. אמר רבא ש"מ מדריש לקיש אין מעבירין על המצות.

לכך שנינו ורוב שנים בבהמה פי׳ דאפילו בקדשים ברוב שנים סגי ואין בו אפילו פסולה דרבנן. ופרכינן דכיון דאפי׳ פסול׳ דרבנן ליכא למה לי למרק. פי׳ דאע״ג דאמרינן התם כי לכתחלה צריך לכוין היינו שישחוט כל השני סמנין ואפילו בחולין. מ״מ כיון שאין בו שום פסול אפילו מדרבנן הכא ביום הכפו׳ מוטב שלא ימרק כלל כדי שלא יהא אחר עושה בו שום מעשה דכל מאי דאפשר למיעבד הכל בכהן גדול טפי עדיף. ופרקי׳ מצוה למרק פי׳ מצוה למרק כדי שיהא מקבל כל הדם יפה:

מסדר מערכה משמיה דגמרא אליבא דאבא שאול והא דלא איירי בתרומת הדשן משום דלא מיירי אלא בעבודת היום. אי נמי דלא בעי לאורויי אלא מסדור מערכה ואילך.

מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטורת פי׳ כי שתי מערכות היו עושין אחת להקטיר עליה איברי הקרבנות והאימורין וחדא ליטול ממנה גחלים לצורך קטורת שבהיכל על מזבח הזהב. ופרש״י ז״ל כי מערכה של קטורת היתה נעשית במערבית דרומית של מזבח משוכה לצפון ד׳ אמות כדאיתא במסכת תמיד עד כאן. ובפרק קדשי קדשים מייתי לה לההיא מתני׳ דתנן ביררו משם עצי תאנה יפין לסדר מערכה שנייה לקטורת כנגד קרן מערבית דרומית משוך מן הקרן כלפי הצפון כו'. ושקלי׳ וטרי׳ עליה ואמרי׳ דקסבר האי תנא כולה מזבח בצפון קאי והני ד׳ אמות מאי עבידתייהו אמה יסוד ואמה סובב ואמה מקום קרנות ואמה מקום הלוך רגלי הכהנים פש ליה חדא אמתא דאי מסגי ביה לקמן תו ליכא כנגד הפתח דהא נפיק מכוליה פיתחא ע״כ. ופירושו דגבי גחלים של קטורת כתיב מן האש אשר לפני השם. ובעי׳ שתהא מערכה של קטורת רואה כנגד פתח ההיכל. ולמאן דאמר כוליה מזבח בצפון קאי מתחיל יסוד המזבח הדרומי כנגד חצי פתח ההיכל ששם אמצע עזרה בצמצום. הלכך כי מדלית אמה של יסוד ואמה של סובב ואמה של קטרת ואמה של מקום רגלי הכהנים אין לך מפתח ההיכל של צד צפון אלא אמה כי חצי פתח ההיכל רחבו חמש אמות הלכך צריך להתחיל המערכה באותה אמה שאם מתרחק כלפי צפון אותה אמה שוב לא תהא מערכה לפני ה׳ דהיינו פתח ההיכל דאלו למאן דאמר כוליה מזבח בדרום קאי אדרבה מתחיל יסוד מזבח הצפוני מכנגד חצי פתח ההיכל של דרום. וכי שקלת ד׳ אמות של יסוד וסובב וקרנות ורגלי הכהנים לא נשאר מן הפתח אלא אמה וצריך לעשות מערכה זו באמה חמישית של קרן מערבית צפונית. ולמאן דאמר מזבח ממוצע בעזרה צריך להתרחק מן הדרום כלפי צפון י״א אמות שהרי חצי המזבח מתחיל כנגד חצי פתח ההיכל וחצי המזבח י״ו אמות טול חמש כנגד הפתח פשו להו חד סרי. ומיהו איכא מאן דמוקים לה התם אפילו כר׳ יהודה דאמר מזבח ממוצע וכמאן דאמר קדושת ההיכל ואולם חדא היא דהוה ליה חצי רחב פתח האולם עשר אמות פשו להו ו׳ אמות עד הקרן והני ד׳ אמות דקתני ד׳ אמות ממש מראשו של קרן החיצוני והוו להו בר מאמה יסוד ואמה סובב. ולהאי לישנא אתייא כפשטה ד׳ אמות משוך מן הקרן. אבל ללישנא קמא דכתיבנא כנגדן בקרקע קאמר כדאיתא התם וכדכתיבנא לה להא לפרושי לישנא דכתב מרן רש״י ז״ל.

סידור שני גזירי עצים פי׳ דמצוה מן התורה לתת על המערכה הגדולה שני גזירי עצים והיינו דכתיב ובער עליה הכהן עצים ומיעוט עצים שנים.

קטורת קודמת לאיברים פי׳ להקטרת האיברים שעל גבי המזבח. ואיברים למנחה פי׳ למנחת נסכים של עשירית האיפה כדכתיב ועשירית האיפה סלת למנחה. ונסכים למוספים פי׳ בזמן שיש מוספי׳ נסכי היין של קרבן התמיד קודמין להם.

והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולן פי׳ שאין שום דבר קרב אחר תמיד של בין הערבים והכי מדריש קרא דהאי קרא מיירי במערכה של שחרית ואמ׳ שיקריב עליה עולת תמיד של שחר כדכתיב וערך עליה העולה ובתר הכי כתיב והקטיר עליה חלבי השלמים. כי על עולת התמיד של שחר דוקא מקריב חלבי השלמים ושאר כל הקרבנות ולא על עולה של בין הערבים כי אין אחריה כלום חוץ מן הפסח בי״ד דנפקא לן בפסח שני מקראי שהוא קרב לאחר תמיד של בין הערבים.

ואיפוך אנא פרש״י ז״ל ואיפוך אנא להקדים מערכה שנייה של קטורת למערכה גדולה וקרא לאו בסדרא איירי דהא בהקטר כל הלילה קאי. עד כאן. פי׳ דודאי לכולי עלמא סדורא דקרא כדאמרן הוי דמוקדה זו מערכה גדולה. ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שנייה אלא שאנו באים לומר דקרא בסדרן לא מיירי אלא לאשמועינן מנינא וא״ת ומהיכא תיתי דלא ליהוו מערכות כסדר שכותבין. י״ל דמשמע ליה דתוקד בו מעיקרא משמע ולא נהיר. אבל הנכון דטעם כדמפרש בסמוך דמערכה שניה עדיפא לאקדומי שמכניסין ממנה לפני לפנים.

שכן כפרתה מרובה פרש״י ז״ל שעליה כל ההקטרות שעליה מקריבין כל החטאות ואשמות. והקשו בתוספות דהוה ליה למימר שכן תקרובתה מרובה. ולא קשיא דלתקרובת קרי כפרה בכמה דוכתי. ובתוספות פירשו שכן כפרתה של עולת התמיד דאיירי בהאי מערכה מרובה כ״ש שמכפרת על כל עשה ולא תעשה שניתק לעשה כדאי׳ בסיפא וכדבעינן לומר לקמן. מה שאין כן בקטורת שאינו מכפר אלא על לשון הרע:

The table of the show-bread would stand in the Tent of Meeting, and that is the sanctuary, in the northern side inside of it, as it is written (Exodus 40:22), "And he placed the table in the Tent of Meeting upon the side of the Tabernacle northward." And it was pulled back two and a half cubits from the northern wall towards the space of the middle, because two priests would have to enter there on Shabbat, between the table and the wall, and two others from the other side; the first ones from the outgoing watch to remove the old bread and these from the incoming one to arrange the new. And the menorah (candelabra) was across from the table on the south side, as it is written (Exodus 40:24), "And he placed the menorah [...] opposite the table, southward." And it was also pulled back two and half cubits from the southern wall towards the space of the middle, because when the high priest would enter the house of the holy of holies, he would enter between the menorah and the wall; and he would need to pass through with [enough] room that he would not touch the wall or the menorah. And the incense altar stands between the table and the menorah, but not precisely between them. For behold we need that they see each other, as it is written, "the menorah [...] opposite the table." Rather it is pulled back slightly towards the eastern side. So it comes out that one who enters first encounters the altar. And that is the reason that the (incense) [cleaning of the altar] was before the preparation of the five candles [of the menorah], even though it is written, "in the morning, in the morning," with the candles as well, for we do not pass up commandments. This means that one who encounters something fit for a commandment to be claimed with it should not pass it up to get involved in a different one, even though he has yet begun to involve himself with [the first]. There is a hint to this thing in that which is written about the commandment of matzah (Exodus 12:7), "And you shall guard the matzot" - read it as mitzvot (commandments). This is to say, all other commandments are also with the obligation of guarding. Meaning that one should not delay with them to have their performance 'become leavened,' to the point that he abandons them. From this, they said [that] one who places tefillin should first place the one of the arm, and afterward the one of the head. For behold, the arm is closer to [his hand] than the head. So if he places the head one first, it comes out that he is passing up commandments.

בפרש"י בד"ה מערכה גדולה שעליה יקטירו כל הקטרת עכ"ל ר"ל קטרת דאימורים ואברים:

בד"ה לדם התמיד לשחיטה ולזריקה הס"ד:

תוס' בד"ה מכלל כו' א"כ למה לי קרא דלעיל ואש המזבח כו' וי"ל דאי מהכא ה"א כו' עכ"ל מיהו ק"ק ל"ל קרא היא העולה על מוקדה וגו' למערכה גדולה דתיפוק ליה מעליה ויש ליישב ודו"ק:

תד"ה אביי וכו' אי בעי למעבדינהו ביממא עיין לעיל דף כז ע"ב תוס' ד"ה איכא דאמרי:

שם ד"ה מכלל וכו' וי"ל דאי מהכא עיין לקמן דף מ"ה ע"ב וצ"ע:

שם ד"ה אין מעבירין וכו' וי"ל דלא שייכא דריש לקיש עיין מג"א סי' קמז ס"ק י"א:

וּבָזִיכִין קוֹדְמִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו, ה) " וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעוֹלָה, וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים " עָלֶיהָ הַשְׁלֵם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם. נראה לי בס"ד הטעם שיהיה התמיד אחרון לכל ההקרבות כי ידוע דעל ידי ההקרבות עולה בירור מן הדצח"ם [דומם, צומח, חי, מדבר] מתתא לעילא בסוד מ"ן [מיין נוקבין] וכנגדו יורד שפע מעילא לתתא בסוד מיין דוכרין, וידוע שכל עליה וירידה של מ"ן [מיין נוקבין] ומ"ד [מיין דוכרין] תהיה בקו האמצעי של העשר ספירות ולכן יעקב אבינו ע"ה שהיה אחוז בקו האמצעי שהוא בתפארת ראה בחלום (בראשית כח, יב) 'סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ' שהוא רומז אל עליית הבירורים וירידת השפע על ידי קו האמצעי שהוא אחוז בו. ולכן היה יעקב אבינו ע"ה אוהב את יוסף הצדיק ע"ה ביותר מפני שיוסף הצדיק ע"ה הוא ביסוד שהוא גם כן בקו האמצעי בג' ספירות נה"י [נצח, הוד, יסוד] והוא תחתיו ממש בקו שלו. והנה קו האמצעי בשלשה ראשונות הוא דעת ובשלשה אמצעיות הוא תפארת ובשלשה תחתונות הוא יסוד ואחרי היסוד עומדת המלכות נמצא קו האמצעי הוא אותיות תמיד שהוא ראשי תיבות דעת תפארת יסוד מלכות, ולכן קרבן האחרון בכל יום הוא התמיד לרמוז שכל עליות שהיו מן הקרבנות של כל היום הם עולים בקו האמצעי שרמוז באותיות 'תָּמִיד' וקודם התמיד מקריבין הבזיכין שהיא הלבונה הרומזת לאור מקיף כנודע.