Talmud Builders

    Commentary page

    Yoma 18a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 18a

    Yoma 18a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 480 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ומאי ארבע או חמש מתי ארבע ומתי חמש:

    לרבנן דפליגי עליה דר' יהודה בפרק החליל (סוכה דף נו.) ואמרי משמר היוצא נוטל שש ומשמר הנכנס נוטל שש חלות ושכר הגפת דלתות לא שקיל משמר הנכנס נמצאו כולן באות ומחלקות וכהן גדול חולק עם שתיהן ומשנים עשר בעי מיפלג ומחצה שלם אינו נוטל בציר חדא מפלגא חמש שקיל:

    לר' יהודה דאמר נכנס נוטל שתים בלא מחלוקת בשכר שהוא מגיף למוצאי שבת דלתות העזרה וחיל והיכל ולשכות שפתחו שחרית משמר שיצא לו מעשר בעי מיפלג שאין השתים באות במחלוקת כי שכרם הם:

    בציר חדא מפלגא דעשר ושקיל ארבע:

    כולה רבי היא דאמר פלגא שקיל:

    וסבר לה כרבי יהודה דאין השתים מתחלקות לעולם:

    אלא מאי ארבע הא חמש בעי למישקל לא קשיא הא דאיכא משמר המתעכב וכו' - פעמים שיום טוב חל בשני בשבת ויש משמר מקדים ובא מערב שבת ומתעכב עד הרגל שכל המשמרות באות ברגל או פעמים שמוצאי יום טוב ערב שבת והמשמרות הולכות למקומם בערב שבת ויש משמר שמתעכב שם עד מוצאי שבת ותנן במסכת סוכה (דף נה:) שבת שבתוך הרגל היו כל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים וכן י"ט הסמוך לשבת בין מלפניה שאין יכולין לשוב בשבת למקומן בין מלאחריה שעל כרחן הן מקדימין לבא מע"ש היו כל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים שהרי על כרחן שוהין שם והרי היא כשבת שבתוך הרגל חל יום אחד להפסיק בינתים או מלפניה כגון שכלה המועד בחמישי בשבת או מאחריה שהתחיל המועד בשני בשבת לא היה להם להקדים לבא מלפני השבת אינן שוות אלא משמר המתעכב בשבת בין שהוא משמר אחד בין שהוא משמרות הרבה נוטל שתי חלות והשאר מתחלקות למשמר היוצא ונכנס שזמנו קבוע לאותה שבת:

    אי הכי דמציעתא רבי היא מאי לעולם חמש:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 18a · Sefaria

    Tosafot

    עיילא ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא אין זה ינאי המלך (שבריש פ') האומר (קדושין דף סו.) שהרג חכמי ישראל דההוא דהתם כהן גדול הוה דקאמר הקם להם בציץ שבין עיניך ולא היה ממנה אחר במקומו:

    Tosafot on Yoma 18a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    וגנאי הוא הדבר לתת לכ"ג פרוסה לפיכך נותן לו בעצרת אחת שלימה. וד' או ה' דקתני הכי קאמר אי לרבנן ה'.

    אי לר' יהודה ד' אי לרבנן דאמרו שכר הגפת דלתות ליכא י"ב חלות כלן בעי למיפלג פוחתין מן החצי אחת נשארו י"א חלות. גנאי הוא לו ליטול חצי חלה מעשר בעי למיפלג הלכך נוטל ה' מן העשר. אי לר' יהודה דתני בסוף מס' סוכה הנכנס נוטל ז' והיוצא נוטל ה' ואוקימנא הני תרתי יתירי שכר הגפת דלתות פי' כיון שמשמרה הראשונה פתחה בשחרית בשבת ויצאה אחר חצי היום ומשמרה הנכנסת [מגיפה] השערים שפתחה אותם היוצאות נוטלת בשכרה ב' חלות נשארו י' חלות פחות אחת מן החצי נשארו ט'. אין דרך ארץ ליטול פרס חלק בח' זה נוטל ד' ואלו כולן נוטלין (ד') [ו].

    רבא אמר כולה ר' היא ור' סבר לה כר' יהודה דאמר הנכנס נוטל ז' כו' אי הכי אמאי ד' הא ר' הוא דאמר פלגא שקיל ה' בעי למשקל.

    ושנינן בדאיכא משמר [המתעכב] דשקיל משמר הנכנס ב' בשכר הגפת דלתות והמתעכב עוד נוטל ב' אחרות כדתנן בסוף סוכה והמתעכב נוטל ב'. נשארו ח' שקיל החצי ד' משמונה. ואם אין שם משמר המתעכב נוטל משמר הנכנס ב' שכר הגפת דלתות נשארו י' חלות נוטל חציו ממש.

    אי הכי כי רבי סבר פעמים נוטל ה' ופעמים נוטל ד' אמאי תני לעולם ה' ועלתה בקושיא:

    מוסרין לו זקנים מזקני ב"ד כו' במקדש ראשון לא היו מעמידין כ"ג אלא מי שהוא גדול מכולן בכח בנוי בעושר בחכמה וכו'.

    ובמקדש שני היה משחיד ונכנס אפי' אם אין בו המדות הללו לפיכך היו צריכין לבוחנו. אם יודע אם לאו: פירש דיאלא כגון ממונה במכס ועל הנכנסין והיוצאין והנושאין ונותנין ואם בא אדם להסתיר קרובו יודע בו ואינו יכול לגנוב דעתו. וכן א' בענין הממונים באכילת הפסח בסוף פ' כיצד צולין והוא דרגש בהו דיילא:

    כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל כו' תניא יהודה בן נקוסא אומר מאכילין אותו סלתות וביצים כדי למסמסו כו'.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 18a · Sefaria

    Ritva

    לרבנן דאמר נכנס נוטל שש ויוצא שש פי׳ וכהן גדול חולק עם כל אחד מהן שכר הגפת דלתות פי׳ ולא חשיבי ממנין החלוקה כלל וכאלו אין באין לחלוקה אלא עשר חלות בלבד. רבא אמר כולה ר׳ היא וא״ת והא מדסיפא ר׳ רישא לאו ר'. י״ל דהכי קאמר שר׳ אומר לעולם חמש. הא דאיתא משמר המתעכב פירוש המתעכב מרצונו מפני כבוד השבת או כבוד הרגל כגון שהרגל בשני בשבת ורצה להקדים לבא לרגל מערב שבת ואע״פ שהיה אפשר לו לבא באחד בשבת אי נמי שעבר הרגל בחמישי בשבת והיה אפשר לו למשמר ללכת לביתו בששי בשבת ולא רצה דכל כי האי גוונא נותנין לאותן משמרות המתעכבות שתי הלחם מלחם הפנים בין שהם מרובים או מועטים והשאר מתחלק למשמרה הנכנסת ולמשמרה היוצאה מה שאין כן בשבת שבתוך הרגל או בשבת הסמוכה ליום טוב מלפניה או מלאחריה שכל המשמרות שוות בלחם הפנים וכדאי׳ התם אי איכא משמרה מתעכבת משמונה הוא דבעי למשקל פי׳ דהא משמר המתעכב שקיל שתי לחם ושכר הגפת דלתות שתי הלחם פשו להו שמנה שקיל כהן גדול ארבע ומשמרה הנכנסת והיוצאה ארבע. ליכא משמר המתעכב דהיינו כל שאר שבתות השנה מעשר בעי למשקל שקיל חמש ושתי המשמרות חמש. וש״מ דמקמי דלישקלו משמרות חלקם פליג כהן אתרוייהו כחדא ושקיל פלגא כולהו דאי לא לבתר דשקיל כל משמרה חמש חלות היכי יהיב ליה תרתי ופלגא דהא לאו אורח ארעא למשקל כהן גדול פלגא אלא ודאי כדאמרן והא דאמרי׳ לעיל משמר׳ הנכנסת נוטל שש והיוצאת שש חשבי׳ מאי דנפיל לכל חדא וחדא מקמי דלישקיל כהן גדול חולקיה:

    אי הכי מאי ר׳ אומר לעולם חמש ואסיקנא בקשיא פי׳ דקשיא כל דהוא דמ״מ הא איכא למימר דהאי תנא אחרינא הוא דנסיב לה אליבא דר׳ וסבירא ליה דליכא שכר הגפת דלתות א״נ חד תנא הוא ואליבא דר׳ וקתני כי פעמים נוטל חמש ופעמים נוטל ארבע מפני המשמר המתעכב ולמה נוטל מחצה משלם שר׳ אומר לעולם נוטל חמש כל היכא דליכא משמר המתעכב.

    תרקבא דדינרי עיילה ליה מרים בת ביתוס לינאי מלכא פי׳ אין זה ינאי מלכא שבפ׳ האומר דקדושין שהיה ממלכי חשמונאי כי אותו ינאי הוא עצמו היה כהן ולא נתן כהונתו לאחרים אלא תרי ינאי הוו:

    על דאוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי ואיכא דקשיא ליה דהכא משמע שזה לא היה כשר ואלו בפ׳ שני דב״ב קתני שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל ויש לתרץ כי אחרי כן הכשיר עצמו ואחרים תירצו דתרי יהושע בן גמלא והכא גרסי׳ ליהושע בן גמלא עוד י״ל דחסיד וכשר היה אלא שהיה שם כהן אחר שהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין ובעושר או באחד מהן.

    זב תולין לו במאכל פי׳ בראיה שניה ושלישית שבודקין אותו בשבעה דרכים שלא תהא ראיה באונס דמבשרו אמר רחמנא ולא מחמת אונסו לאפוקי ראיה ראשונה שאינה אלא כקרי בעלמא לטומאת ערב דלא בעיא בדיקה: אין מאכילין אותו פי׳ בין ראיה לראיה שהוא חושש שמא יגמור ראיותיו:

    Ritva on Yoma 18a · Sefaria

    Meiri

    המשנה השלישית והכוונה בה בענין החלק השני ג"כ לבאר האיך היו מרגילין אותו בעניני עבודת היום כדי שלא יבא לידי מכשול ואמר על זה מסרו לו זקנים מזקני בית דין קורין לפניו בסדר היום ואומרין לו אישי כהן גדול קרא אותו בפיך שמא שכחת או שמא לא למדת ערב יום הכפרים בשחרית מעמידין אותו בשער מזרח ומעבירין לפניו פרים אילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה אמר הר"ם העקר אצלנו [כי כהן גדול] צריך שלא יהיה באנשי דורו מן הכהנים יותר שלם ממנו בחכמה ובאמונה וביופי ובעושר ובכח ואמר השם ית' והכהן הגדול מאחיו ובאה הקבלה שיהיה גדול מהם בנוי בכח בעושר ובחכמה ואם אין לו ממון מקבצין ממון מן הכהנים ונותנים לו עד שיהא עשיר יותר מכל אחד מהם אמר השם הגדול מאחיו שיגדילוהו אחיו אבל במקדש שני שהיו בו הדברים כלם בלתי שלמים כמו שידעת והמלכים לא היו הולכים על הדרך הישר היו ממנים הכהנים גדולים בחזקה ואפי' שלא היו ראויים לכך ובהם אפשר לומר שמא לא למדת ולזה הטעם נקראת הלשכה שמושיבין בה כהנים גדולים לשכת פרהדרין וענינו בית המחשבים ר"ל פוסקי השערים שממנין אותם המלכים על השוקים ומעבירין לפי שעה כרצון המלכים וכן היו עושים בכהנים גדולים מי שהיה יותר קרוב למלכות ונתקרב אליו בממון היה ממנה אותו כהן גדול:

    אמר המאירי מוסרין לו לעמוד עמו זקני ב"ד וקורין לפניו בסדר היום ר"ל פרשת אחרי מות ואומרין לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך ומלת אישי ביאורה אדוני והיו עושין כל זה שהיו חוששין שמא שכח או שמא לא למד ויבא לידי מכשול ואע"פ שאמרו בכהן גדול שצריך שיהא גדול מאחיו בנוי בכח בחכמה בעושר ואפי' אין לו שאחיו הכהנים מגדלין ומעשירין אותו ואחר שכן האיך אפשר שלא למד ודאי הדין כך וכך היה המנהג במקדש ראשון אלא שבמקדש שני נתקלקלו הדורות והיו מעמידין תמיד כהן גדול שאינו הגון ע"י ממון שהיו נותנין למלך ועל אותו זמן נאמר מה שאמרו במשנה זו שמא לא למד:

    עיו"כ בשחרית מעמידין אותו בשער מזרח ומעבירין לפניו פרים אלים וכבשי' כדי שיהא נותן ענין היום אל לבו ואיזו עבודה קודמת בו עד שיהא בקי ורגיל בעבודה באותו היום ומ"מ שעירים לא היו מביאין לפניו קודם היום ופי' בגמ' הואיל ועל חטא הם באים שמא יחלש דעתו ופירשו בו שיהא מפקפק שלא יקובל תפלתו ולי נראה שהוא רומז אל אמונה כוזבת שהיו רבים נכשלים בה בימי בית שני והיו מתיראין שמא יחלש שכלו ויחטא עיונו בראותו השעיר:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה דבר בגמרא שלא ביארנוהו:

    המשנה הרביעית והכוונה בה בענין החלק השלישי לבאר בה הנהגתו קודם היום בענין מאכליו ומשתיו ואמר כל שבעת הימים לא היו מונעים ממנו מאכל ומשתה ערב יום הכפרי' עם חשכה לא היו מניחין אותו לאכל הרבה שהמאכל מביא את השינה אמר הר"ם פי' וכן לא יאכל ערב יום הכפורים דבר מן הדברים המרבים את הזרע והמוסיפים בקשיות האבר כדגים וחלב והביצי' המתובלין בתבלין וכן כל מה שיש בו נפח:

    אמר המאירי כל שבעת הימים לא היו מונעים ממנו מאכל ומשתה אלא יאכל וישתה מה שירצה וכמה שירצה שאפי' היה רואה קרי דיו בטבילה והערב השמש אבל עיו"כ עם חשיכה ר"ל בסעודת הערב לא היו מניחין אותו לאכול הרבה משום מאכל שמביאו לידי שינה והיו נזהרים לשמרו שלא להרדימו בשינה שמא יראה קרי ויפסל לעבודה:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    כשם שהיו זהירין לשמרו שלא להרדימו בשינה כך היו זהירין לשמרו שלא להאכילו דברים המרגילים לידי קרי כגון סלתות מבושלות וביצים אתרוג ויין ישן או לבן ובשר שמן חלב וגבינה ומי גריסין ומורייס שום ושחליים ולגלוגות וגרגיר וכל כיוצא בהם ומאכילין אותו דברים כדי למצמצו ר"ל לשלשלו שלא יהא צריך לנקביו למחר:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Yoma 18a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא לרבנן דאמרי נכנס נוטל שש כו' לר"י דאמר נכנס נוטל שבעה כו' וה"ה דהמ"ל דכולהו כרבנן דאמרי נכנס נוטל שש כו' והא דאמר חמש בדליכא משמר המתעכב ובצר חדא מפלגא חמש שקיל ודאמר ארבע בדאיכא משמר המתעכב ובצר חדא מפלגא ארבע שקיל וכן לקמן לאוקימתא דרבא דכולה כרבי הוי מצי למימר דכולה בדאיכא משמר המתעכב הנוטל ב' חלות ולרבנן דאמרי נכנס נוטל ו' כו' מעשר בעי למפלג ושקיל חמש ולר' יודא דאמר נכנס נוטל שבע כו' משמנה בעי למפלג ושקיל ארבע ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה לרבנן דפליגי כו' וכהן גדול חולק עם שתיהן כו' בד"ה אלא מאי כו' והרי היא כשבת שבתוך כו' שהתחיל המועד בשני בשבת לא היה להם להקדים כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 18a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    בִּשְׁלָמָא ' שֶׁמָּא שָׁכַח ' לְחַיֵּי, אֶלָּא ' שֶׁלֹּא לָמַד ', מִי מוּקְמִינָן כִּי הַאי גַּוְנָא?. פירוש בִּשְׁלָמָא אם שָׁכַח אין כאן קושיא על הממנים איך מינוהו בכהן גדול דאפשר הם לא ידעו ששכח תלמודו וכבר הוחזק אצלם מעיקרא שהיה חכם ואוקמוהו אחזקתו ולא בדקו אותו, אבל אם לֹּא לָמַד הרי לא הוחזק אצלם בתורת חכם ואיך מינהו? דהוה ליה לבדקו בעת המינוי בחכמה!

    "וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו", שֶׁיְּהֵא גָדוֹל מֵאֶחָיו, בְּנוֹי, בְּכֹחַ, בְּעֹשֶׁר וּבְחָכְמָה. יש להקשות למה הקדים הנוי והכח דנקיט להו קודם עושר וחכמה? ונראה לי בס"ד דשתים אלה הם מעשה שמים והם מעת הלידה מה שאין כן העושר אפשר שיעשרוהו אחרים, וכן אם אינו חכם שלא למד אפשר שיטרחו עמו אחרים וילמדוהו ויתחכם. ועדיין יש להקשות דצריך למנקט החכמה קודם העושר? ונראה לי נקיט העושר קודם כי יהיה העושר סיוע לקנות החכמה כמו שאמרו על רבינו תם ז"ל שהיה עשיר והיה דרכו להביא לפניו על השלחן קערה גדולה מלאה זהובים בעת שהיה לומד ועוסק בתורה בפלפול וסברה מפני שהעושר פותח את הלב לחכמה אבל גבי חכמה כתיב (קהלת ט, יא) 'לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר'. ונראה לי מה שצריך העושר לכהן גדול הוא מפני שעליו מוטלת מצות התוכחה יותר להוכיח לאחיו הכהנים ולשאר העם וכמו שנאמר ליהושע כהן גדול (זכריה ג, ז) 'כֹּה אָמַר הֳ' צְבָקוֹת אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי' וכן הנביא הוכיח את הכהנים בעבור התוכחה דכתיב (ירמיה ב, ח) הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה הֳ', ואם יהיה עשיר לא יעשה חנופה לשתוק מלהוכיח!

    עַד דְּאוּקְמֵיהּ לִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא בְּכַהֲנֵי רַבְרְבֵי כתב הריטב"א קשה דכאן משמע שלא היה כשר וראוי ואילו בגמרא דבתרא (בבא בתרא כא.) קתני ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל יעוין שם? ונראה לי בס"ד דחסיד וכשר היה והאריך ימים ושנים בכהונה גדולה דהא עשה תקנות גם כן, וכאן לא קאמר שהוא קנה הכהונה בדמים כי חלילה לאותו צדיק לזלזל בכהונה גדולה לקנותה בדמים אלא רק מִרְיָם בַּת בַּיְתוֹס נתנה מעצמה שלא מדעתו תַּרְקְבָא דְּדִינְרֵי לְיַנַּאי כדי למנותו כהן גדול ועשתה כן לכבוד עצמה כי כבר אירסה יהושע קודם שנתמנה ורוצה להתכבד שתהיה אשת כהן גדול. ואולי היה אדם אחר נותן ממון לינאי למנותו והוצרכה מרים להרבות בדינרים על דרך 'אתא חמרא ובטש בשרגא' (שבת קטז:) אך יהושע בעלה לא היה לו ידיעה בכל זה. ומה שאמרו ביבמות (יבמות סא.) דאמר רב יוסף 'קטיר קא חזינא הכא' [=רב יוסף העיוור אומר: אני רואה במינוי זה קשר, קנוניא של רשעים] הוא מצד ינאי המקבל ומצד מרים הנותנת זה כיון להנאת ממון וזו כיונה בשביל הכבוד ואחר שקיבל ינאי תַּרְקְבָא דְּדִינְרֵי מינה את יהושע בעלה בעל כרחו מאחר שקבל הממון ואין מצידו שום אשמה בזה.

    Ben Yehoyada on Yoma 18a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 18, Amud Aleph, about 480 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “וּמַאי אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ? לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי נִכְנָס…”

    2. Segment 221 words

      Opens “לְרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: נִכְנָס נוֹטֵל שֶׁבַע, שְׁתַּיִם…”

    3. Segment 316 words

      Opens “רָבָא אָמַר: כּוּלָּהּ רַבִּי הִיא, וְסָבַר לַהּ…”

    4. Segment 410 words

      Opens “לָא קַשְׁיָא: הָא דְּאִיכָּא מִשְׁמָר הַמִּתְעַכֵּב, הָא…”

    5. Segment 520 words

      Opens “אִי אִיכָּא מִשְׁמָר הַמִּתְעַכֵּב — מִשְּׁמֹנֶה בָּעֵי…”

    6. Segment 68 words

      Opens “אִי הָכִי, מַאי רַבִּי אוֹמֵר: לְעוֹלָם חָמֵשׁ?…”

    7. Segment 768 words

      Opens “מַתְנִי׳ מָסְרוּ לוֹ זְקֵנִים מִזִּקְנֵי בֵּית דִּין,…”

    8. Segment 816 words

      Opens “גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא שֶׁמָּא שָׁכַח — לְחַיֵּי. אֶלָּא…”

    9. Segment 931 words

      Opens “וְהָתַנְיָא: ״וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו״, שֶׁיְּהֵא גָּדוֹל מֵאֶחָיו…”

    10. Segment 1030 words

      Opens “אָמַר רַב יוֹסֵף: לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּמִקְדָּשׁ…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים שַׁחֲרִית וְכוּ׳. תָּנָא: אַף…”

    12. Segment 1236 words

      Opens “אִי הָכִי, פַּר נָמֵי עַל חֵטְא הוּא…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “אָמַר רָבִינָא, הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: אִי בַּר…”

    14. Segment 1427 words

      Opens “כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים לָא הָיוּ מוֹנְעִין וְכוּ׳.…”

    15. Segment 1560 words

      Opens “תַּנְיָא סוֹמְכוֹס אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: אֵין…”

    16. Segment 1652 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: זָב תּוֹלִין לוֹ בְּמַאֲכָל, וְכׇל…”

    17. Segment 1722 words

      Opens “וְלֹא כׇּל דְּבָרִים הַמְּבִיאִין לִידֵי טוּמְאָה, לְאֵתוֹיֵי…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yoma 18a · Segment 10 — “אָמַר רַב יוֹסֵף: לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, כָּאן…

    • Sumchus · Third generation of Tannaim

      Sumchus ben Yosef was a prominent disciple of Rabbi Meir Baal HaNes and a colleague of Rabbi Judah haNasi, renowned for his…

      Source: Yoma 18a · Segment 15 — “תַּנְיָא סוֹמְכוֹס אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Yoma 18a · Segment 13 — “אָמַר רָבִינָא, הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: אִי בַּר אֲחָתָיךְ דַּיָּילָא…

    Encyclopedia entries citing this page

    Original text

    וּמַאי אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ? לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי נִכְנָס נוֹטֵל שֵׁשׁ, וְיוֹצֵא נוֹטֵל שֵׁשׁ, וּשְׂכַר הַגָּפַת דְּלָתוֹת לָא, מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בָּעֵי מִיפְלַג. בַּצֵּיר חֲדָא מִפַּלְגָא, חָמֵשׁ שָׁקֵיל.

    And what is the meaning of four or five; i.e., when does the High Priest take four loaves and when does he take five? According to the Rabbis, who say: The priestly watch that is incoming on Shabbat takes six of the loaves, and the outgoing watch takes six, and the incoming watch receives no greater portion as payment for closing the doors, it is from twelve loaves that the High Priest must divide and take his share, but he receives half of the loaves less one, meaning that he takes five. According to the Rabbis, the High Priest receives less than half; however, since it is inappropriate to give him a piece of a loaf, less than half is five whole loaves.

    לְרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: נִכְנָס נוֹטֵל שֶׁבַע, שְׁתַּיִם בִּשְׂכַר הַגָּפַת דְּלָתוֹת, וְיוֹצֵא נוֹטֵל חָמֵשׁ, מֵעֶשֶׂר בָּעֵי מִיפְלַג. בַּצֵּיר חֲדָא מִפַּלְגָא, וְשָׁקֵיל אַרְבַּע.

    According to Rabbi Yehuda, who said: The priestly watch that is incoming on Shabbat takes seven of the loaves, two of which are payment for closing the doors; and the outgoing watch takes five loaves, it is from ten that he must divide the loaves. Those two of the twelve loaves are a separate payment and are not factored into the tally of those designated for distribution. Subtract one from half of that total, as subtracting less than one loaf would lead to a situation where the High Priest receives a piece of a loaf, which is inappropriate. And therefore, the High Priest takes four.

    רָבָא אָמַר: כּוּלָּהּ רַבִּי הִיא, וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה. וְאֶלָּא מַאי אַרְבַּע? הָא חָמֵשׁ בָּעֵי לְמִשְׁקַל!

    Rava said that the baraita should be explained differently. The entire baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda that only ten loaves are divided. Rather, what then is the meaning of the statement that the High Priest takes four loaves? According to Rabbi Yehuda HaNasi, doesn’t he need to take five?

    לָא קַשְׁיָא: הָא דְּאִיכָּא מִשְׁמָר הַמִּתְעַכֵּב, הָא דְּלֵיכָּא מִשְׁמָר הַמִּתְעַכֵּב.

    The Gemara answers: This is not difficult. This halakha that the High Priest takes four loaves is in a case where there is a watch that is detained. When the start of a Festival occurs on a Sunday night and one of the priestly watches was forced to arrive before Shabbat to ensure that they would arrive in time for the Festival; or, alternatively, if the Festival ended on a Thursday and one of the priestly watches was detained until the conclusion of Shabbat and only then departed, that priestly watch takes two loaves. That halakha that the High Priest takes five loaves is in a case where there is not a watch that is detained, and the shewbread in divided only between the watch that concludes its service that Shabbat and the watch that begins its service that Shabbat.

    אִי אִיכָּא מִשְׁמָר הַמִּתְעַכֵּב — מִשְּׁמֹנֶה בָּעֵי לְמִפְלַג, וְשָׁקֵיל אַרְבַּע. אִי לֵיכָּא מִשְׁמָר הַמִּתְעַכֵּב — מֵעֶשֶׂר בָּעֵי לְמִפְלַג, וְשָׁקֵיל חָמֵשׁ.

    If there is a watch that is detained, that detained watch takes two loaves, and the outgoing watch takes two loaves as payment for closing the doors. Therefore, it is from eight that the High Priest must divide the loaves, and he takes four. If there is not a watch that is detained, it is from ten that he must divide the loaves and the High Priest takes five.

    אִי הָכִי, מַאי רַבִּי אוֹמֵר: לְעוֹלָם חָמֵשׁ? קַשְׁיָא.

    The Gemara asks: If so, that even the middle statement of the baraita is attributed to Rabbi Yehuda HaNasi and it is referring to a watch that is detained, what is the meaning of the last clause in the baraita : Rabbi Yehuda HaNasi says: The High Priest always takes five loaves? That statement indicates that Rabbi Yehuda HaNasi disagrees with the middle clause, while according to Rava’s interpretation Rabbi Yehuda HaNasi concedes that in certain circumstances the High Priest takes only four loaves. The Gemara concludes: Indeed, it is difficult to reconcile Rava’s interpretation with the language of the baraita .

    מַתְנִי׳ מָסְרוּ לוֹ זְקֵנִים מִזִּקְנֵי בֵּית דִּין, וְקוֹרִין לְפָנָיו בְּסֵדֶר הַיּוֹם, וְאוֹמְרִים לוֹ: אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל! קְרָא אַתָּה בְּפִיךְ, שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ אוֹ שֶׁמָּא לֹא לָמַדְתָּ. עֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים שַׁחֲרִית מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּשַׁעַר מִזְרָח, וּמַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מַכִּיר וְרָגִיל בַּעֲבוֹדָה. כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים לֹא הָיוּ מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁיכָה לֹא הָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לֶאֱכוֹל הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּאֲכָל מֵבִיא אֶת הַשֵּׁינָה.

    MISHNA: The Sages provided the High Priest with Elders selected from the Elders of the court, and they would read before him the order of the service of the day of Yom Kippur. And they would say to him: My Master, High Priest. Read the order of the service with your own mouth, as perhaps you forgot this reading or perhaps you did not learn to read. On Yom Kippur eve in the morning, the Elders stand him at the eastern gate of the courtyard and pass before him bulls and rams and sheep so that he will be familiar with the animals and grow accustomed to the service, as these were the animals sacrificed on Yom Kippur. Throughout all the seven days that the High Priest was in the Parhedrin chamber, they would not withhold from him any food or drink that he desired. However, on Yom Kippur eve at nightfall, they would not allow him to eat a great deal because food induces sleep and they did not allow him to sleep, as will be explained.

    גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא שֶׁמָּא שָׁכַח — לְחַיֵּי. אֶלָּא שֶׁמָּא לֹא לָמַד — מִי מוֹקְמִינַן כִּי הַאי גַוְונָא?

    GEMARA: The Gemara wonders about the depiction in the mishna of the Elders questioning the High Priest as to whether he forgot this reading or perhaps did not learn to read. Granted, perhaps he forgot, that is fine, as it is conceivable that he is not accustomed to reading the Torah and might have forgotten this portion. However, is it conceivable that perhaps the High Priest did not learn to read? Do we appoint a High Priest of that sort who never learned the Bible?

    וְהָתַנְיָא: ״וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו״, שֶׁיְּהֵא גָּדוֹל מֵאֶחָיו בְּכֹחַ, בְּנוֹי, בְּחָכְמָה, וּבְעוֹשֶׁר. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: מִנַּיִן שֶׁאִם אֵין לוֹ, שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְגַדְּלִין אוֹתוֹ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו״ — גַּדְּלֵהוּ מִשֶּׁל אֶחָיו.

    But wasn’t it taught in a baraita that it is stated: “And the priest who is greater than his brethren” (Leviticus 21:10); this teaches that he must be greater than his priestly brethren in strength, in beauty, in wisdom, and in wealth. Aḥerim say: Wealth is not a prerequisite for selecting a High Priest, but from where is it derived that if he does not have property of his own that his brethren the priests elevate him and render him wealthy from their own property? The verse states: “And the priest who is greater [ haggadol ] than his brethren”; elevate him [ gaddelehu ] from the property of his brethren. In any event, there is a consensus that wisdom is a prerequisite for his selection.

    אָמַר רַב יוֹסֵף: לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, כָּאן בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי. דְּאָמַר רַב אַסִּי: תַּרְקַבָּא דְּדִינָרֵי עַיִּילָא לֵיהּ מָרְתָּא בַּת בַּיְיתּוֹס לְיַנַּאי מַלְכָּא עַל דְּאוֹקְמֵיהּ לִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא בְּכָהֲנֵי רַבְרְבֵי.

    Rav Yosef said: This is not difficult. There, the baraita that lists wisdom among the attributes of the High Priest is referring to the First Temple, where this halakha was observed and the High Priests possessed those attributes listed. Here, the mishna is referring to the Second Temple, where this halakha was not observed, so a situation where the High Priest was not well-versed in the Bible was conceivable. As Rav Asi said: The wealthy Marta, daughter of Baitos, brought a half- se’a of dinars in to King Yannai for the fact that he appointed Yehoshua ben Gamla as High Priest. This is an example of the appointment of High Priests by means of bribery and gifts. Since that was the practice, a totally ignorant High Priest could have been appointed.

    עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים שַׁחֲרִית וְכוּ׳. תָּנָא: אַף הַשְּׂעִירִים. וְתַנָּא דִּידַן מַאי טַעְמָא לָא תְּנָא שְׂעִירִים? כֵּיוָן דְּעַל חֵטְא קָא אָתוּ — חָלְשָׁא דַּעְתֵּיהּ.

    § It was taught in the mishna: On Yom Kippur eve in the morning, the elders pass different animals before the High Priest. A tanna taught in the Tosefta : Even goats were brought before him. The Gemara asks: And the tanna of our mishna, what is the reason that he did not teach that goats were among the animals that passed before the High Priest? The Gemara answers: Since goats come as atonement for sins, passing them before the High Priest will evoke transgressions and he will become distraught.

    אִי הָכִי, פַּר נָמֵי עַל חֵטְא הוּא דְּאָתֵי! פַּר, כֵּיוָן דְּעָלָיו וְעַל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים הוּא דְּאָתֵי, בְּאֶחָיו הַכֹּהֲנִים, אִי אִיכָּא אִינִישׁ דְּאִית בֵּיהּ מִילְּתָא — מִידָּע יָדַע לֵיהּ וּמַהְדַּר לֵיהּ בִּתְשׁוּבָה. בְּכוּלְּהוּ יִשְׂרָאֵל — לָא יָדַע.

    The Gemara asks: If so, a bull should not be passed before him, as it too comes to atone for sin. The Gemara answers that there is a difference in the case of a bull, since it is to atone for his sins and for the sins of his brethren the priests that it comes; among his brethren the priests, if there is a person who has a sinful matter, the High Priest would know about it and lead him back to the path of righteousness through repentance. Therefore, passing a bull before the High Priest will not render him distraught, as it will merely remind him of his responsibility toward his priestly brethren. On the other hand, with regard to the entire Jewish people, he does not know of their sinful matters and is unable to facilitate their repentance. Passing goats before the High Priest will evoke their sins as well as his inability to correct the situation, leaving him distraught.

    אָמַר רָבִינָא, הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: אִי בַּר אֲחָתָיךְ דַּיָּילָא הָוֵי חֲזִי, בְּשׁוּקָא קַמֵּיהּ לָא תַּחְלֵיף.

    Apropos the High Priest being privy to the sinful behavior of his fellow priests, Ravina said that this explains the folk saying that people say: If the beloved son of your beloved sister becomes a policeman [ dayyala ], see to it that in the marketplace you do not pass before him. Be wary of him because he knows your sins.

    כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים לָא הָיוּ מוֹנְעִין וְכוּ׳. תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן נָקוֹסָא אוֹמֵר: מַאֲכִילִין אוֹתוֹ סְלָתוֹת וּבֵיצִים כְּדֵי לְמַסְמְסוֹ. אָמְרוּ לוֹ: כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁאַתָּה מְבִיאוֹ לִידֵי חִימּוּם.

    § We learned in the mishna: Throughout all the seven days that the High Priest was in the Parhedrin chamber, they would not withhold from him any food or drink that he desired. It was taught in a baraita : Rabbi Yehuda ben Nekosa says: On Yom Kippur eve they feed him fine flour and eggs in order to loosen his bowels, so that he will not need to relieve himself on Yom Kippur. They said to Rabbi Yehuda ben Nekosa: In feeding him those foods, all the more so that you bring him to a state of arousal. Feeding him those foods is antithetical to the efforts to prevent the High Priest from becoming impure, as they are liable to cause him to experience a seminal emission.

    תַּנְיָא סוֹמְכוֹס אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֹא ״אב״י״, וְאָמְרִי לַהּ: לֹא ״אבב״י״, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לֹא יַיִן לָבָן. לֹא ״אב״י״ — לֹא אֶתְרוֹג, וְלֹא בֵּיצִים, וְלֹא יַיִן יָשָׁן. וְאָמְרִי לַהּ לֹא ״אבב״י״ — לֹא אֶתְרוֹג, וְלֹא בֵּיצִים, וְלֹא בָּשָׂר שָׁמֵן, וְלֹא יַיִן יָשָׁן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לֹא יַיִן לָבָן, מִפְּנֵי שֶׁהַיַּיִן לָבָן מֵבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי טוּמְאָה.

    It was taught in a baraita that Sumakhos said in the name of Rabbi Meir: One does not feed him foods represented by the acrostic: Alef , beit , yod ; and some say that one does not feed him foods represented by the acrostic: Alef , beit , beit , yod ; and some say neither does one feed him white wine. The Gemara elaborates: Not alef , beit , yod means neither etrog , nor eggs [ beitzim ], nor old wine [ yayin ]. And some say: Not alef , beit , beit , yod means neither etrog , nor eggs [ beitzim ], nor fatty meat [ basar ], nor old wine [ yayin ]. And some say neither does one feed him white wine because white wine brings a man to the impurity of a seminal emission.

    תָּנוּ רַבָּנַן: זָב תּוֹלִין לוֹ בְּמַאֲכָל, וְכׇל מִינֵי מַאֲכָל. אֶלְעָזָר בֶּן פִּנְחָס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא: אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֹא ״חגב״י״ וְלֹא ״גב״ם״, וְלֹא כׇּל דְּבָרִים הַמְּבִיאִין לִידֵי טוּמְאָה. לֹא ״חגב״י״ — לֹא חָלָב, וְלֹא גְּבִינָה, וְלֹא בֵּיצָה, וְלֹא יַיִן. וְלֹא ״גב״ם״ — מֵי גְרִיסִין שֶׁל פּוֹל, וּבָשָׂר שָׁמֵן, וּמֻרְיָיס.

    Similarly, the Sages taught: If a man experienced an emission that could render him a zav , one attributes the emission not to his being a zav but perhaps to a different cause, e.g., to food, or to all kinds of food, i.e., he may have eaten too much food, which could have caused the emission. Elazar ben Pineḥas says in the name of Rabbi Yehuda ben Beteira: During the days that a zav is examining himself to determine whether or not he is impure, one feeds him neither foods represented by the acrostic: Ḥet , gimmel , beit , yod , nor foods represented by the acrostic: Gimmel , beit , mem , nor any food items that might bring him to impurity caused by an emission. The Gemara explains: Not ḥet , gimmel , beit , yod means neither milk [ ḥalav ], nor cheese [ gevina ], nor egg [ beitza ], nor wine [ yayin ]. And not gimmel , beit , mem means neither soup of pounded beans [ mei gerisin ], nor fatty meat [ basar ], nor small fish pickled in brine [ muryas ].

    וְלֹא כׇּל דְּבָרִים הַמְּבִיאִין לִידֵי טוּמְאָה, לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי הָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: חֲמִשָּׁה דְּבָרִים מְבִיאִים אֶת הָאָדָם לִידֵי טוּמְאָה, וְאֵלּוּ הֵן: הַשּׁוּם

    The Gemara asks about the phrase: Nor any food items that might bring him to impurity; what does it come to include? It comes to include that which the Sages taught: Five food items bring a man to a state of impurity due to emission. And these are: Garlic,