Talmud Builders

    Commentary page

    Yoma 15a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 15a

    Yoma 15a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 388 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מערב עד בקר בנרות כתיב יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר:

    תן לה למנורה מדת שמן כדי שתהא דולקת כל הלילה ושיערו חכמים חצי לוג לכל נר ונר ויש בו כדי להדליק כל הלילה של תקופת טבת ואם יותיר בקצרה יותיר:

    אין לך עבודה שכשירה כלומר אין לך עבודת יום כשירה אחר הדלקתן דדריש הכי אותו מערב ועד בקר ולא אחר מערב עד בקר:

    דכתיב אותו כדפרישית ועל כרחך בעידן הדלקה תהא מיקטרא קטורת קאמר אבל שחרית בסדר משמעו של מקרא סדר העבודה בהיטיבו והדר יקטירנה:

    רב פפא אמר לא קשיא סדר יומא אסדר יומא וכו' בהטבת שתי נרות הא דתנן קטרת ברישא רבנן והא דתנן נרות ברישא אבא שאול:

    למתניתין דהכא דפירקא קמא (יד.):

    פייס דמתניתין דפייסות השנויה בפ' שני (דף כה.) דקתני קטרת לבסוף כאבא שאול:

    אימא סיפא דסדר יומא קתני בפ' שלישי (דף לא:) הביאו לו את התמיד לכהן גדול ביום הכפורים:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 15a · Sefaria

    Tosafot

    בעידן הטבה תהא מקטר קטורת תימה לי אמאי לא קאמר בהיטיבו את הנרות היינו חמש נרות ואחר כך יקטיר דבקטורת מפסיק להו ויש לומר משום דדרשינן לקמן בפ"ג (יומא דף לג:) בבקר בבקר בהיטיבו חלקיהו לשני בקרים פירוש חמש נרות לחודייהו ומפסיק והדר ב' נרות וא"כ בהיטיבו הנרות מיירי נמי בשתי נרות ועוד י"ל דשינויא דמשני עדיפא ליה דמייתי ראיה לדבריו כדקאמר דאי לא תימא הכי:

    אימא סיפא הביאו לו את התמיד קרצו כו' תימה לי אמאי פריך מההיא דפ"ג (לקמן יומא דף לא:) ליפריך מההיא דפ"ב גופא דקתני (דף כה.) מי שוחט מי זורק והדר מי מדשן מזבח הפנימי והמנורה ואבא שאול סבירא ליה לקמן פרק אמר להם הממונה (יומא דף לג.) גבי אביי מסדר מערכה ואליבא דאבא שאול דדישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודם לדם התמיד ויש לומר דילמא רב פפא פליג עליה דאביי וסבירא ליה אפילו לאבא שאול דם התמיד ברישא והדר דישון מזבח הפנימי:

    אורויי בעלמא דקא מורי וסידרא הדר מתני לה אין להקשות כיון דלא תנא סידרא במתניתין אם כן לדידיה לא צריכא לשינויא דלעיל (יומא יד:) דמשני ארומיא דמתניתין אמתניתין דתמיד דיש לומר דלעולם מאי דקתני במתניתין על הסדר שנה אותו וה"פ הא דלא תנא נמי הטבת ה' נרות משום דלא הויא בכהן גדול:

    כמצליף תימה במאי טעה והא בהדיא תנן בה הכי כמצליף לקמן בפרק הוציאו לו (יומא דף נג:) לא היה מכוין לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף ויש לומר שבא לתרץ דהאי כמצליף היינו כמנגדנא והכל במקום אחד וכמו שפירש בערוך כמנגדנא שמרים ידו ואינו מכה עד שיורד:

    מאי לאו אפלגיה דמזבח ואם כן מצינו דמים שחציין למטה וחציין למעלה דמתחילה נתן על הקרנות ואחר כך על חצי המזבח ורש"י לא פירש כן:

    Tosafot on Yoma 15a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    רב פפא אמר ל"ק ולא תימא בקטרת מפסיק להו אלא כ"ע בדם התמיד מפסיק להו ומתני' דהכא רבנן דתני מקטיר ואח"כ מטיב ופייס לאבא שאול דתני מטיב ואחר כך מקטיר איני והתנן בפ' שאחר הפייס הביאו לו את התמיד [דף לא ע"ב] קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו ונכנס להקטיר את הקטרת ולהיטיב את הנרות אתאן לרבנן אמר רב פפא אין רישא וסיפא [רבנן] ופייס לאבא שאול וקשיא ליה לאפסוקינהו בקטרת דאי ס"ד בקטרת מפסיק להו קתני בפ' הראשון מקטיר ומשלים הטבת ב' נרות ועדיין לא שנא הטבת ה' נרות שהן קודם לקטרת (אבל) [אלא] בפר' שאחריו אלא רישא וסיפא רבנן ומציעתא אבא שאול.

    ואביי אמר לך לעולם מתני' כולה רבנן ובקטרת מפסיק להו והכא הוראה בלבד קתני שכ"ג הוא מקריב [ומקטיר] והוא מטיב. וסדורן אח"כ שונה אותו בפר' השני שנה מטיב ה' נרות ומקטיר ובפר' השלישי שנה מקטיר ומשלים הטבת ב' נרות:

    גופא בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחה צפונה כו' ותני ר' שמעון איש המצפה משנה בתמיד מזרחית צפונית נותן מזרחה צפונה מערבית דרומית נותן מערבה ואח"כ נותן דרומה. מ"ט דכתיב ושעיר עזים אחד לחטאת לה' על עולת התמיד יעשה עשה מעשה חטאת בעולת התמיד קאמ' רחמנא לפיכך צריך בה לעשות מעשה עולה ומעשה חטאת.

    הא כיצד נותן בחודו של קרן מזרחית צפונית אחת ונחשבת לו כשתים שכך מעשה ההזאה [כל הזאה הנתנת בחודו של קרן כשתי ההזאות] היא חשובה ודין העולה שתים בחודם של קרנות ונחשבות ארבע והחטאת דינה ארבע מתנות על ד' קרנות לפיכך אח"כ נותן בו (שהן) שתים אחת מערבה ואחת דרומה כמעשה חטאת ואע"ג שדם החטאת נזרק למעלה מחציו של מזבח ודם העולה היה נזרק למטה מחציו של מזבח.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 15a · Sefaria

    Ritva

    תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בוקר פרש״י שהיה נותן בה בכל ערב חצי לוג כמדת לילות של טבת שהם ארוכים ואם היה מותיר בלילות הקצרים יותיר. והתוספות פירשו בשם ר״י ב״א ז״ל כי כן בבא שהיה ממונה על הפקיע כדאי׳ במס׳ שקלים הוא היה עושה הפתילות והוא היה יודע לכוין בעובי הפתילות ודקותם בענין שלא יותיר כלום. וקשה על זה דהא בפר׳ דלקמן אמרי׳ אמר אביי מעיקרא הוה אמינא מאי פקיע פתילת׳ כדתנן מבלאי מכנסי הכהנים היו מפקיעין כו׳ כיון דשמעת׳ להא ולא עוד אלא שהיה לוקח מן הממונה כפקיע אמינא מאי פקיע נגודא. ומיהו אפשר כי אדם אחר היה ממונה על הפתילות כדרך שפי׳ ר״י ב״א ז״ל.

    אין לך עבודה שכשרה מערב עד בוקר אלא זו כלומר שהטבת נרות של בין הערבים היתה מאוחרת לכל העבודות. ודייק לה מדכתיב יערוך אותו מערב עד בוקר אותו בלבד אתה מטיב מערב באחרית הכל והיינו דכתיב בסמוך שאני התם דכתיב אותו.

    ואביי א״ל אורויי בעלמא הוא דקא מורי הכא כלו׳ דלא נחית תנא הכא אלא לומר דברים שהיה עוסק כהן גדול כל שבעה ונקט אגב אורחיה דקטורת קודם לשתי נרות אבל סדרא דענינא לקמ׳ תני לה.

    עביד בה מעשה חטאת פי׳ דבכל עולות דעלמא נותן שתי מתנות שהן ארבע חד כמין גם בקרן צפונית מזרחית וחד כמין גם בקרן דרומית מערבית ובעולת התמיד אמר רחמנא שיעשה בה כמעשה חטאת להפסיק מתנות קרן דרומית מערבית לשתים.

    התם פסוק מתנות בעלמא הוא פי׳ דלהפסיק מתנה אחת לשתים לא חשיב שינוי וחדוש בעולת כ״כ.

    וניתיב חדא שהיא שתים כו׳ פי׳ דכיון דמשנה במתנות של קרן דרומית מערבית לעשותם כדין חטאת היה לו לעשותם למעלה מחוט הסקרא כדין חטאת שהזאותיה למעלה. והתנן הזה ממנו א׳ למעלה ושבע למטה פי׳ גבי הזאות הפר שעושה ביום הכפורים על פני הכפורת בין הבדים תנינן לה לקמן. וקס״ד שלא היו כלם זו תחת זו אלא אחת למעלה מכנגד חצי עובי הכפורת ולמעלה והשבע מכנגד חצי עובי הכפורת ולמטה. או לאורך הכפורת או לרחב עובי הכפורת דאלו בגופו של כפורת לא ס״ד כלל דהא על פני הכפורת כתיב אלא כולן היו בארץ מ״מ מקצתן היו למעלה ומקצתן למטה: ופרקינן דלא יהיב להו אלא כמצליף ופריש רב יהודה כמנגדתא כלו׳ כשליח ב״ד המלקה מלקות ארבעים פרש״י שאינו נותן כולם במקו׳ אחד אלא זו למטה מזו תכופות וסמוכות. והאי דקתני א׳ למעלה ושבע למטה אינו אלא לענין תכונת ידיו כדתניא שהיה באחת מצדד פני ידיו כלפי מעלה וגבו למטה ובשבעה היה מצדד גבי ידיו למעלה כאלו פונין למטה והקשו בתוספות דכיון דקתני כמצליף משמע דכולה מלתא הות כמצליף ועוד לא מצינו בשום מקום שלא יהא המלקה נותן ההלקאות במקום אחד והנכון כמו שפר״שי ז״ל דכולה מלתא כמצליף להכות הן במקו׳ אחד ממש או זו סמוכה לזו ובלבד שתהא עד טיבורו ומיהו פעמים שהלוקה ידיו כלפי מעלה ופעמים כלפי מטה כי כשמכין אותו לפניו היו ידיו ואצבעותיו פונות למטה וכשמכין אותו לאחוריו היו פונין למעלה. וכן הכהן המזה אינו מתכוין אלא שלא יצאו ההזאות מחוץ עובי הכפורת וכשיפלו לארץ אינו מקפיד אם כולן נופלות במקום אחד או זו סמוכה לזו אלא שבאחת יצדד ידיו למעלה ובשבע יצדד ידיו למטה כדפרש״י ז״ל וכדתניא עלה לקמן. והקשו בתוספות בשם הרב ר׳ אלחנן ז״ל מעיקרא מאי מקשי תלמודא דהא בפי׳ תנינן לה לקמן במתני׳ גופה לא היה מתכוין לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף. וי״ל דאיהו קס״ד דלעולם ההזאות א׳ למעלה ושבע למטה כפשטה אלא שהוא לא היה מתכוין להזאה אם תהיה כלפי מעלה או תפול למטה אלא שיתכוין כמצליף שלא יצא מטבורו הכא נמי ההזאות יתכוין כי לא יצאו מחוץ לעובי הכפורת וההזאות ממילא נופלות כמצדד ידיו זו למעלה ואלו למטה ואי נמי דמעיקרא לא הוה ידעי׳ מאי כמצליף ותלמודא תריץ דפירושא כמנגדנא וכדאמ׳ ותו לא קשיא מידי ודכותה בתלמודא. והתנן הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים מאי לאו אפלגא דמזבח כדאמרי אינשי טהר טיהרא פרש״י ז״ל דקס״ד דטהרו של מזבח ר״ל בכנגד חצי גבהו מבחוץ מלשון נהרים שהוא חצי היום וכיון שנותן שבע הזאות במקום זה לא סגיא שלא יהו מקצתם למטה ומקצתם למעלה. והקשה ריב״א ז״ל דמאי קושיא דהא ודאי כיון דכונתו לתתם כולם בכנגד חציו אע״פ שמקצת׳ מתפשטי למעלה ומקצתם למטה וכולם סמוכות זו לזו לא חשיב הא מקצתם למעלה ומקצתם למטה. לכך פי׳ ז״ל דהכי פריך דהא מלבד הזאות הללו היה מזה למעלה בקרנות כדכתיב וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה וכדתנינן לקמן וכיון דכן כי הדר מדי למטה כנגד חצי גבהו הוה ליה מקצת דמים למעלה ומקצת דמים למטה ופרקינן דכולהו למעלה ומאי טהרו של מזבח אמצע גגו של מזבח וקרי ליה טהרו מפני שהיה לו לסלק משם כל עפר הקטורת והגחלים שנשארו שם שיהא המקום צח ונקי להזות עליו:

    Ritva on Yoma 15a · Sefaria

    Meiri

    ולענין ביאור זו שאמרו דאלת"ה בין הערבים דכתיב ביה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה ר"ל שאף הטבת הנרות בין הערבים מצות עשה מיהא מאי איכא למימר ברישא מדליק והדר מקטיר וכו' והתניא מערב עד בוקר שיתן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בוקר ושיערו חכמים חצי לוג אף ללילי תקופת טבת ולא שתהא קושיתו מכאן שאע"פ שנותן כשיעור זה אינו נמנע מהטבתן ודישונן בערב אלא שהוא מקשה ממה שאמרו אח"כ דבר אחר מערב עד בוקר אין לך עבודה שכשירה מערב עד בוקר אלא זו בלבד ר"ל הטבת נרות שאף בלילה כשירה מה שאין כן בשאר עבודות אלמא שהיא כשירה אף בלילה וזהו אחר הקטורת שאין קטורת אלא ביום אלא על כרחך כך ביאור העניין שבשעת הדלקה תהא כבר התימורת עולה ומה ששאלו לרב פפא מ"ט לא אמר כאביי והשיבו תנא רישא הטבת שתי נרות וכו' בתמיהא הוא קודם רישא זה שנשנה בפרק זה ר"ל מה ששנו במשנתינו מקטיר קטורת ומטיב שכבר פירשנוהו על הטבת שתי נרות וסיפא מה ששנו בפרק שני כ"ה א' שהוזכרה הטבת נרות בפייס שני והוא על הטבת חמש נרות וקטורת בפייס שלישי והאיך אפשר שיזכיר הטבת שתי נרות שהיא מאוחרת קודם הזכרת הטבת חמש נרות שהיא קודמת ותירץ אביי שזו שבמשנתינו לא דקדק בה להזכירם על הסדר שלא חשש אלא להזכיר העבודות הנעשות בכהן גדול ולא חשש להזכירם על הסדר וזהו לשון איירויי הוא דקא מיירי ובפרק שני נקט לי' סידורא ר"ל שהזכירם על סדר עשייתם רישא וסיפא מה שהוא בשני פרקים אינו אלא מפני שפרקי מסכתא זו כולם סובבים על עניין אחד רצוף וכולם כפרק אחד:

    זריקת דם עולה אינה שוה לזריקת דם חטאת וזה שזריקת דם עולה היא בשתי זריקות על שני זויות המזבח באלכסון מחוט הסיקרא ולמטה אחד מזרחית צפונית תחלה מפני שכל פונות שהוא פונה צריך שיהיו לימין המזבח והכבש היה בדרום ועולין בו מצד המערב והיה פוגע בו תחלה בקרן מזרחית דרומית ולא היה נותן בו דמים שאותו הקרן לא היה בו יסוד כמו שיתבאר ומאחר שהוא לשם צריך הוא להקיף את המזבח עד שיגיע למקום הראוי לזריקה והרי פוגע תחלה במזרחי צפוני ואע"פ שבמתן דם עולה אינו עולה לכבש שהרי על הרצפה עומד והכלי בידו ונותן את הדם דרך זריקה שהרי למטה מן החוט הם ניתנים מ"מ הואיל ובחטאת שדמיו ניתנים בעליונות הקרן צריך לעלות בכבש דרך הדרום אף בכל מתן דמים אע"פ שנתנים למטה מתחיל להקיף מדרך הדרום והוא שאמר שכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין ומתוך כך יוצא לו מקרן זה לקרן מזרחית צפונית ונותן שם מתנה אחת כשתים ואח"כ סובב והולך למערבית דרומית ומכוין כוון יפה על הקרן שיהא הדם מקיף בשתי הרוחות והוא ענין שתי מתנות שהן ארבע ועל שתי מתנות אלו הוא אומר בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחה צפונה בא לו לקרן מערבית דרומית נותן מערבה דרומה ומ"מ ר' שמעון חולק בדבר לומר שהראשונה מתן אחת כשתים ר"ל שבא לו לקרן מזרחי צפוני ונותן מתנה אחת כשתים אבל כשבא לו למערבי דרומי נותן שתי מתנות גמורות ר"ל מערבה ואח"כ דרומה ושתיהן למטה מן הסיקרא וממה שנאמר במוספי ראש חדש שעיר עזים אחד לחטאת על עולת התמיד ועולת התמיד ודאי עולה היא ואמר רחמנא שדי ביה מעשה חטאת כלומר מקצתו כחטאת ומקצתו כעולה ואי אפשר לומר שיעשו בה שתיהן שתים שהן ארבע כעולה וארבע גמורות כחטאת שלא מצינו דמים מכפרים שתי פעמים וכן אי אפשר לומר אחת שהיא שתים למטה מן הסיקרא כעולה ושתים גמורות למעלה שלא מצינו דמים חצים למעלה מן הסיקרא וחצין למטה אלא שמ"מ אין הלכה כדבריו אלא שתיהן שוות למתנה אחת כשתים ונעשו שתי מתנות שהן ארבע וזהו דין תמיד שבכל יום וכל קרבן עולה וכן הדין באשם ושלמים אבל חטאות הנאכלות דמן טעון ארבע מתנות גמורות כל אחת בקרן אחד מחוט הסיקרא ולמעלה:

    כשם שמצוה להטיב את הנרות בשחרית על הדרך שביארנו כך בערב ולא עוד אלא שמתחילה אין מחנכין את המנורה בהדלקה אלא מבערב ונותן שם שמן כדי שיעור לילה ויום ומשעת חינוך ואילך שחרית וערבית שוים לענין זה הטבה בבוקר הטבה בערב וכולן מצוה אחת אין ביניהם הפרש אלא שאותה של שחרית תלוי זמנה בקטורת הטבת חמש קודם לקטורת והטבת שתים לאחר הקטורת ושל ערב כולם לאחר הקטורת ואם רצה אפילו בלילה וי"א שאותה של ערב היא הדלקה גמורה ונתינת שמן ובלשון מקרא העלאה ושל שחרית אינה אלא דישון ותיקון אלא שמדליק אותם שכבו ובלשון מקרא הטבה ומנאום בשתי מצות וכן י"מ שאין הדלקה בשחרית אלא אם מצאן שכבו מדשנן ומניחן חוץ משתים המזרחיים שצריכין להיות דולקות כל היום מערבי מצד עצמו ומזרחי לעשות שני לו מערבי וכדעת האומר מזרח ומערב היו עומדות כמו שביארנו בראשון של שבת ואין הדברים נראין:

    עבודת יום הכפורים אינה אלא בכ"ג ומתוך שאין שחיטה וקבלה יכולין ליעשות כאחד כשהביאו לו את התמיד מקרצו במהירות ר"ל ששוחט בו רוב שנים לבד וממהר ליטול את המזרק וכהן אחר ממרק בשבילו ר"ל שגומר שחיטת הסימנין בשבילו ואין זה עבודה בכהן אחר הואיל ונשחט רובן של סימנין ודבר זה יתבאר בסדר העבודות בפרקים הבאים:

    חטאות הנשרפות דמן נכנס לפני לפנים ומזין שם ופר ושעיר של יום הכפורים דם כל אחד מהן טעון שמונה הזיות בין בדי הארון אחת למעלה כנגד עביה של כפורת ושבעה למטה מאמצע עובי הכפורת ולמטה ולא שיכוין בהם למעלה ולמטה אלא כולן היו למעלה בין הבדים ולא נאמר למטה אלא שמפזר הזאותיו ואינו מדקדק בהן להיותן במקום אחר אלא כמצליף ר"ל המלקה שאינו מכוין להכות במקום אחד אלא שמכוין בראשונה להיותה בעליונות אותו מקום המכוון להזאה ר"ל בין הבדים ואח"כ אינו מקפיד אם ירדו אם יעלו אלא שמ"מ מכוין הוא לאותו הצד ר"ל בין הבדים כמו שיתבאר במס' זו נ"ג ב' ואח"כ מערב שני הדמים ר"ל דם הפר ודם השעיר ומזה ארבע הזאות על ארבעה קרנות שבמזבח (החיצון) [הפנימי] וחוזר ומזה על טהרו של מזבח זה שבע פעמים וטהרו של מזבח אין פירושו נקודת אמצעו בכותליו ומלשון טיהרא שהוא חצי היום שלא מצינו דמים חצין למעלה וחצין למטה אלא פירושו גלויו של מזבח מלשון כעצם השמים לטהר ופירושו גגו של מזבח במקום המערכה שהיו מדשנין אותו ומגלין קרקעו בדישון זה ומזין לשם:

    Meiri on Yoma 15a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה רישא וסיפא דסדר יומא רבנן כו' בתמי' דכל מסכת זו כמשנה א' שעסוקה כולה בסדר כמות שהן הפסוקים סדורין והולכין עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה תנא ברישא כו' בתמיה דאוקי אביי כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

    תוס' בד"ה אימא סיפא כו' וס"ל אפילו לאבא שאול דם התמיד ברישא כו' עכ"ל וצ"ל דרב פפא לא קים ליה דבעי הפסקה בנרות ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Yoma 15a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה אימא סיפא וי"ל דילמא ר"פ פליג ק"ל לפ"ז למאי צ"ל דאביי ל"א כר"פ רישא וסיפא רבנן ומציעתא כא"ש הא בפשוטו לאביי לשיטתו דמסדר מערכה דא"ש ממילא ליכא לשנויי דפייס כאבא שאול דהא באותה משנה עצמה דזריקת דם קודם דישון מזבח הפנימי והמנורה ולא"ש אינו כן:

    Gilyon HaShas on Yoma 15a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תד"ה אימא סיפא וכו' וי"ל דלמא ר"פ פליג קשה לי, דלפ"ז מה צריך לומר דאביי לא אמר כר"פ רישא וסיפא כו' הא בלא"ה לאביי לשיטתיה דמסדר מערכה דאבא שאול, א"א לאוקמי דמתניתין דפייס כ"א כקושיית תוס':

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yoma 15a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 15, Amud Aleph, about 388 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 138 words

      Opens “בְּעִידָּן הֲטָבָה תְּהֵא מִקְּטַר קְטוֹרֶת. דְּאִי לָא…”

    2. Segment 243 words

      Opens “תֵּן לָהּ מִדָּתָהּ, שֶׁתְּהֵא דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת כׇּל…”

    3. Segment 38 words

      Opens “וְאַבָּא שָׁאוּל אָמַר לָךְ: שָׁאנֵי הָתָם דִּכְתִיב:…”

    4. Segment 422 words

      Opens “רַב פָּפָּא אָמַר: לָא קַשְׁיָא, הָא —…”

    5. Segment 539 words

      Opens “אֵימָא סֵיפָא: הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד, קְרָצוֹ…”

    6. Segment 634 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרַב פָּפָּא, רֵישָׁא…”

    7. Segment 713 words

      Opens “וְאַבָּיֵי אָמַר לָךְ: אוֹרוֹיֵי בְּעָלְמָא הוּא דְּקָא…”

    8. Segment 848 words

      Opens “גּוּפָא: בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית —…”

    9. Segment 928 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם חַד דְּבֵי רַבִּי…”

    10. Segment 1024 words

      Opens “הָא כֵּיצַד? נוֹתֵן אַחַת שֶׁהִיא שְׁתַּיִם כְּמַעֲשֵׂה…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “לֹא מָצִינוּ דָּמִים שֶׁמְּכַפְּרִין וְחוֹזְרִין וּמְכַפְּרִין. וְכִי…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “הָתָם פִּיסּוּק מַתָּנוֹת בְּעָלְמָא הִיא. וְנִיתֵּיב אַחַת…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “לֹא מָצִינוּ דָּמִים שֶׁחֶצְיָין לְמַעְלָה וְחֶצְיָין לְמַטָּה.…”

    14. Segment 148 words

      Opens “כְּמַצְלִיף. מַאי ״כְּמַצְלִיף״ — מַחְוֵי רַב יְהוּדָה,…”

    15. Segment 1521 words

      Opens “וְלָא? וְהָתְנַן: הִזָּה מִמֶּנּוּ עַל טׇהֳרוֹ שֶׁל…”

    16. Segment 165 words

      Opens “אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא: לָא,…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Yoma 15a · Segment 9 — “…מִשּׁוּם חַד דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי, אָמַר קְרָא: ״וּשְׂעִיר עִזִּים…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yoma 15a · Segment 6 — “בִּשְׁלָמָא אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרַב פָּפָּא, רֵישָׁא וְסֵיפָא רַבָּנַן…

    Original text

    בְּעִידָּן הֲטָבָה תְּהֵא מִקְּטַר קְטוֹרֶת. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, בֵּין הָעַרְבַּיִם, דִּכְתִיב: ״וּבְהַעֲלוֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה״, הָכִי נָמֵי דִּבְרֵישָׁא מַדְלִיק נֵרוֹת וַהֲדַר מַקְטִיר קְטוֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם?! וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, וְהָתַנְיָא: ״מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר״,

    It means: At the time of the removal of the ashes you shall burn the incense, and no later. As, if you do not say so but explain that the phrase: He shall burn the incense, at the end of the verse means after cleaning the lamps, then with regard to the burning of the afternoon incense, with regard to which it is written: “And when Aaron lights the lamps in the afternoon he shall burn it” (Exodus 30:8), in this case too, does it mean that initially the priest lights the lamps and only then burns the afternoon incense? And if you say indeed, that is so, wasn’t the following taught in a baraita with regard to the verse: “Aaron and his sons will set it in order to burn from evening until morning before the Lord; it shall be a statute forever throughout their generations on behalf of the children of Israel” (Exodus 27:21)?

    תֵּן לָהּ מִדָּתָהּ, שֶׁתְּהֵא דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת כׇּל הַלַּיְלָה מֵעֶרֶב וְעַד בֹּקֶר. דָּבָר אַחֵר: ״מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר״, אֵין לְךָ עֲבוֹדָה שֶׁכְּשֵׁרָה מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד. אֶלָּא מַאי קָאָמַר רַחֲמָנָא — בְּעִידָּן הַדְלָקָה תְּהֵא מִקְּטַר קְטוֹרֶת, הָכָא נָמֵי: בְּעִידָּן הֲטָבָה תְּהֵא מִקְּטַר קְטוֹרֶת.

    And the baraita explains: Give the candelabrum its measure of oil so that it will continue to burn all night from evening until morning. Alternatively, the phrase: From evening to morning, teaches that you have only this service that is valid when performed from evening to morning . Apparently, lighting the candelabrum is the final daily Temple service and the incense is not burned after the lamps are lit. Rather, what is the Merciful One saying in the phrase: “And when Aaron lights the lamps in the afternoon he shall burn it.” This teaches that at the time of the lighting of the lamps you shall burn the incense, and no later. If so, here too, in the morning, at the time of the removal of the ashes you shall burn the incense, and no later. This is the rationale for the opinion of the Rabbis.

    וְאַבָּא שָׁאוּל אָמַר לָךְ: שָׁאנֵי הָתָם דִּכְתִיב: ״אוֹתוֹ״.

    And Abba Shaul could have said to you in response: It is different there, with regard to the burning of the afternoon incense, as it is written: “Aaron and his sons will set it [ oto ] in order.” The term oto is exclusionary: Only in the afternoon is it critical that the lighting of the lamps be the last service performed and that it follow the burning of the incense. However, in the morning, where there is no exclusionary term, the sequence of the verse is observed: First attending to the candelabrum and then burning the incense.

    רַב פָּפָּא אָמַר: לָא קַשְׁיָא, הָא — רַבָּנַן, הָא — אַבָּא שָׁאוּל. בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא לְמַתְנִיתִין דְּהָכָא — כְּרַבָּנַן, פַּיִיס — כְּאַבָּא שָׁאוּל,

    Rav Pappa said a different resolution to the contradiction between the mishnayot. This is not difficult, because each mishna is in accordance with the opinion of a different tanna . This mishna, in which the burning of the incense is first, is in accordance with the opinion of the Rabbis; and that mishna, in which the lighting of the lamps is first, is in accordance with the opinion of Abba Shaul. The Gemara questions Rav Pappa’s resolution: In accordance with the opinion of which tanna is the mishna here established? It is in accordance with the opinion of the Rabbis. The sequence in the mishna where the lottery is discussed is in accordance with the opinion of Abba Shaul.

    אֵימָא סֵיפָא: הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד, קְרָצוֹ וּמֵרַק אַחֵר שְׁחִיטָה עַל יָדוֹ, נִכְנַס לְהַקְטִיר אֶת הַקְּטוֹרֶת וּלְהֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת — אֲתָאן לְרַבָּנַן. רֵישָׁא וְסֵיפָא רַבָּנַן, וּמְצִיעֲתָא אַבָּא שָׁאוּל! אָמַר לְךָ רַב פָּפָּא: אִין, רֵישָׁא וְסֵיפָא רַבָּנַן, וּמְצִיעֲתָא אַבָּא שָׁאוּל.

    Say the latter clause of that mishna as follows: They brought him the sheep for the daily morning offering that he slaughtered by cutting most of the way through the gullet and the windpipe. And a different priest completed the slaughter on his behalf. And then he entered the Sanctuary to burn the morning incense and to remove the ashes from the lamps of the candelabrum. If so, we have again arrived at the opinion of the Rabbis that burning the incense precedes attending to the lamps, which leads to the difficult conclusion: The first clause and the last clause of the mishna in tractate Yoma are in accordance with the opinion of the Rabbis, and the middle clause is in accordance with the opinion of Abba Shaul. Rav Pappa could have said to you: Indeed, the first clause and the last clause are in accordance with the opinion of the Rabbis, and the middle clause is in accordance with the opinion of Abba Shaul. Although this is not common, because these mishnayot are not directly juxtaposed, it is possible.

    בִּשְׁלָמָא אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרַב פָּפָּא, רֵישָׁא וְסֵיפָא רַבָּנַן וּמְצִיעֲתָא אַבָּא שָׁאוּל לָא מוֹקֵים לַהּ. אֶלָּא רַב פָּפָּא, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּאַבַּיֵּי? אָמַר לָךְ: תְּנָא בְּרֵישָׁא הֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת, וַהֲדַר הֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת?

    The Gemara asks: Granted, Abaye does not say in accordance with the opinion of Rav Pappa, as he is not willing to establish the first clause and the last clause in accordance with the opinion of the Rabbis and the middle clause in accordance with the opinion of Abba Shaul. However, with regard to Rav Pappa, what is the reason that he did not say in accordance with the opinion of Abaye and instead prefers an uncommon and difficult resolution? Rav Pappa could have said to you that the resolution proposed by Abaye is difficult as well, as according to Abaye in the first clause of the mishna it was taught with regard to the removal of the ashes from two lamps, which is performed later, and only then taught the removal of the ashes from five lamps, which is performed before the ashes of the two lamps are cleared. Therefore, Rav Pappa prefers to establish that the mishnayot reflect a tannaitic dispute rather than to accept this reversal of the order.

    וְאַבָּיֵי אָמַר לָךְ: אוֹרוֹיֵי בְּעָלְמָא הוּא דְּקָא מוֹרֵי, וְסִדְרָא הָא הֲדַר תָּנֵי לֵיהּ.

    And Abaye holds that this is not difficult and could have said to you that the first mishna, which describes the routine of the High Priest during his seven days of separation, teaches a general directive describing the services with which the High Priest must be familiarized prior to Yom Kippur, without concern for the sequence. And in terms of the sequence, the mishna then teaches it in the context of the actual performance of the services.

    גּוּפָא: בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית — נוֹתֵן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית — נוֹתֵן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. וְתָנֵי עֲלַהּ: רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה מְשַׁנֶּה בַּתָּמִיד, בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית — נוֹתֵן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית — נוֹתֵן מַעֲרָבָה וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן דָּרוֹמָה. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה?

    § The Gemara cites a dispute between the Rabbis and Rabbi Shimon Ish HaMitzpa. The Gemara proceeds to analyze the matter itself: The priest comes to the northeast corner of the altar and sprinkles once on the northeast corner. From there he proceeds to the southwest corner and sprinkles once on the southwest corner. And it was taught in the Tosefta concerning this mishna: Rabbi Shimon Ish HaMitzpa changes the sprinkling of the blood of the daily offering vis-à-vis the sprinkling of blood of all other burnt-offerings. The priest comes to the northeast corner and sprinkles once on the northeast corner. However, when he proceeds to the southwest corner, he sprinkles on the west side of the altar and then sprinkles on the south side. The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Rabbi Shimon Ish HaMitzpa, who changes the sprinkling of the blood of the daily offering vis-à-vis the sprinkling of blood of all other burnt-offerings?

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם חַד דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי, אָמַר קְרָא: ״וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה׳ עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ״, עוֹלָה הִיא, וְאָמַר רַחֲמָנָא: עֲבֵיד בַּהּ מַעֲשֵׂה חַטָּאת.

    Rabbi Yoḥanan said in the name of one of the Sages of the school of Rabbi Yannai that the verse states: “And one goat as a sin-offering to the Lord; it shall be offered aside from the daily burnt-offering and its libation” (Numbers 28:15). From the phrase: Beside the daily burnt-offering, it is derived that the daily offering is a burnt-offering , and from the juxtaposition of the sacrifice of the sin-offering to the daily offering, the Merciful One said: Perform with it the procedure of a sin-offering.

    הָא כֵּיצַד? נוֹתֵן אַחַת שֶׁהִיא שְׁתַּיִם כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה, שְׁתַּיִם שֶׁהֵן שְׁתַּיִם כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת. וְלִיתֵּן שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה, וְאַרְבַּע שֶׁהֵן אַרְבַּע כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת!

    And how can this be accomplished? It can be accomplished by performing half of the sprinklings according to the procedure of a burnt-offering, and half according to the procedure of a sin-offering. One sprinkles one sprinkling that is two, i.e., one sprinkles the blood on the corner of the altar so that the blood is divided between the two sides, in accordance with the procedure of a standard burnt-offering. Then he sprinkles two sprinklings that are two, in accordance with the procedure of a sin-offering. The blood of a sin-offering is sprinkled in four separate actions, one on each of the four corners of the altar. The Gemara asks: And if the objective is to have the daily offering sacrificed like a sin-offering, let him sprinkle the blood in a manner that will accomplish both: First, two sprinklings that are four in accordance with the procedure of a standard burnt-offering, and then four sprinklings that are four in accordance with the procedure of a sin-offering.

    לֹא מָצִינוּ דָּמִים שֶׁמְּכַפְּרִין וְחוֹזְרִין וּמְכַפְּרִין. וְכִי מָצִינוּ דָּמִים שֶׁחֶצְיָין חַטָּאת וְחֶצְיָין עוֹלָה? אֶלָּא עַל כׇּרְחָן הַקִּישָׁן הַכָּתוּב. הָכָא נָמֵי: בְּעַל כׇּרְחָן הַקִּישָׁן הַכָּתוּב.

    The Gemara rejects that proposal: We did not find a case of blood that atones and then again atones. Once the blood was sprinkled and brought atonement by following the procedure of the burnt-offering, one cannot then begin the rite of atonement of a sin-offering. The Gemara asks: And did we find the blood of an offering, half of which is sprinkled as a sin-offering and half of which is sprinkled as a burnt-offering? Rather, perforce, say that the verse juxtaposes them and commands that the blood of the daily offering be offered half as a burnt-offering and half as a sin-offering. Here too, perforce, say that the verse juxtaposes them and commands two separate sprinklings: The sprinkling of a burnt-offering followed by the sprinkling of a sin-offering.

    הָתָם פִּיסּוּק מַתָּנוֹת בְּעָלְמָא הִיא. וְנִיתֵּיב אַחַת שֶׁהִיא שְׁתַּיִם לְמַטָּה, כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה, שְׁתַּיִם שֶׁהֵן שְׁתַּיִם לְמַעְלָה, כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת!

    The Gemara responds: The two suggestions are different. There, in the statement of Rabbi Shimon Ish HaMitzpa, there is no radical divergence from the standard burnt-offering; it is merely dividing the sprinklings. Instead of sprinkling the blood on the corner so that it falls on two sides of the altar, one sprinkles the blood on each of the two sides separately. In contrast, performing two independent acts of sprinkling is a radical divergence. And the Gemara suggests an alternative manner in which the daily offering could be offered like a sin-offering. Let us sprinkle one sprinkling that is two below the red line painted halfway up the altar, in accordance with the procedure of a standard burnt-offering, and sprinkle another two sprinklings that are two above the red line on the upper half of the altar in accordance with the procedure of a sin-offering .

    לֹא מָצִינוּ דָּמִים שֶׁחֶצְיָין לְמַעְלָה וְחֶצְיָין לְמַטָּה. וְלָא? וְהָתְנַן: הִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה.

    The Gemara rejects this: We did not find a case of blood half of which is sprinkled above the red line and half of which is sprinkled below the red line. One either sprinkles all the blood on the lower half of the altar, as in the case of most offerings, or entirely on the upper half of the altar, as in the case of sin-offerings. The Gemara asks: And is there really no case of that sort? Didn’t we learn in a mishna: The High Priest took the blood of the bull into the Holy of Holies and sprinkled from the blood one time upward and then seven times downward? Apparently, the blood of an offering can be sprinkled part upward, toward the upper part of the thickness of the Ark cover, and part downward, toward the lower part of the thickness of the Ark cover.

    כְּמַצְלִיף. מַאי ״כְּמַצְלִיף״ — מַחְוֵי רַב יְהוּדָה, כִּמְנַגְּדָנָא.

    The Gemara rejects this: That is not a case of half the blood sprinkled upward and half sprinkled downward. Instead, that sprinkling was like a matzlif ; the sprinklings were not performed one above the other, but rather one beneath the other, and all were sprinkled in a row on the Ark cover. The Gemara explains: What is the meaning of like a matzlif ? Rav Yehuda demonstrated with his hand; it means like one who whips. One who whips another does not strike in one place but directs one lash beneath another.

    וְלָא? וְהָתְנַן: הִזָּה מִמֶּנּוּ עַל טׇהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. מַאי לָאו, אַפַּלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ, כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: טְהַר טִיהֲרָא הוּא פַּלְגָא דְּיוֹמָא!

    The Gemara asks: And is there really no case of that sort? Didn’t we learn in a mishna with regard to the sprinkling of blood on the incense altar: He sprinkled seven times from the blood on tohoro of the altar. What, is it not referring to the middle of the side of the altar, as people say: Clear noon [ tihara ], that is the middle of the day? In other words, tohoro refers to halfway up the altar. Now, since the blood was sprinkled on the altar seven times, inevitably some of the blood landed above the midpoint and some of it landed below the midpoint.

    אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא: לָא,

    Rabba bar Sheila said: No , that is not the meaning of tohoro .