Commentary page

Taanit 27b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Taanit 27b

Taanit 27b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 435 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

וחלקום לכ"ד וכתבו כנוי של כל אחד ואחד בחלק:

בללום ונתנום בקלפי כתבו על כ"ד חתיכות קלף ראשי משמרות שחלקו מאותן ד':

בא ידעיה משמרה של ידעיה בא אחד מהן ונוטל חלקו וחלק ה' חתיכות קלף דהוו להו שש ומי שהיה עולה בידו ראשון היה לשבת ראשונה שבסדר שהיו עולין בידו זו אחר זו כך היו עובדין בשבתותיהן זו אחר זו:

וכך התנו שאפי' יהויריב שהיה במקדש ראשון ראשון למשמרות עולה מן הגולה:

לא ידחה ידעיה הואיל ומתחלה לא עלה יהויריב אלא כל משמרות הנעשות מידעיה קודמות לעבודה ליהויריב ויהויריב בא ועובד אחריהן במקום משמר אחר וששה דידעיה עושין אותן ה' שלא להרבות במשמרות:

א"ר אסי לפי שאלמלא מעמדות עיסקי קרבנות שישראל עושין הן היו כלים בחטאן ומשהן כלין שמים וארץ העומדים בזכותן אין מתקיימין כו':

כאנשי דור המבול שמאחר שהן כלין אין העולם מתקיים והואיל שעל עיסקי קרבן העולם עומד לכך קורין אנשי מעמד בעריהן במעשה בראשית:

כבר תקנתי להם כו' כל זמן שקורין בהן כו' מהיכא יליף לה להאי גמגום:

22 more comments on this page.

Rashi on Taanit 27b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

רב אמר דולג פי' הראשון קורא מראש הפרשה ג' פסוקים והשני שאין לו כי אם שני פסוקים מדלג פסוק אחד וקורא ממה שקרא הראשון וכן נמי בראשי חדשים מדלגין והקשה ה"ר יהודה בר נתן ואמאי מדלגין אמאי אינו קורא למעלה בפרשה דהא בשבת בחוש"מ קורא הוא מראה אתה אומר אלי (שמות ל״ג:י״ב) אע"פ שעיקר הפרשה אינה מתחלת כי אם מפסל לך (שם לד) וי"ל דמ"ה הוא קורא ראה בפרשה של מעלה לפי שכל אותה הפרשה משתעי בחד עניינא אבל פרשה דר"ח לעיל מינה לא משתעי כלל מחד עניינא ולכך אינו קורא בפרשה של מעלה אלא דולג ומזה ראיה למנהגנו אהא דלא קרינן בכל שבת ושבת פרשה של שבת כמו שאנו עושין בי"ט שאנו קורין פרשיות לפי המאורע לפי שאין בפרשה של שבת שלשה פסוקים דאין לומר שנדלג לעיל דלא הוי מחד עניינא:

גזרה משום הנכנסין והיוצאין פי' שהנכנסין שלא ראו הראשונים שקרא ג' פסוקים ויראו השני שקורא פסוק אחד מלמעלה יאמרו שהראשון לא קרא אלא שני פסוקים והיוצאין כשהראשון קורא שלשה פסוקים ואינו משייר אלא שני פסוקים איכא גזירת יוצאין דסברי האי שני סגיא ליה בשני פסוקים:

Tosafot on Taanit 27b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rabbeinu Chananel

ת"ר ד' משמרות עלו מן הגולה ידעיה חרים פשחור אימר.

עמדו הנביאים שביניהם וחלקום לכ"ד משמרות בללום ונתנום בקלפי בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חבירו שש וכן חרים וכן פשחור וכן אימר וכן התנו נביאים שביניהם שאע"פ שיהויריב ראש משמרה עולה לא ידחה ידעיה ממקומו אלא ידעיה עיקר ויהויריב טפל לו עמדו ראשי משמרות וקבעו עצמן בתי אבות. משמר שהיה בו ה' בתי אבות ג' מקריבין ג' ימים וב' מקריבין ד' ימים. ומי שהיה בו ו' בית אבות כל אחד מקריב יומו וכן כולן. יש מי שקבעו עצמן לעולם. בית אב שהיה בשבת לעולם אינו מקריב אלא בשבת. ומי שהוא ביום ראשון לעולם ביום ראשון. ויש שמגדילין על כל משמר. ויש שהוא מגדילין בכל שבוע ושבוע:

ירושלמי ר' הוה ממני (מוציאין) [תרין מנויין] אי הוין כדי הוין מתקיימין ואין לא הוו מסתלקין מדדמך. תרגום ויישן ויחלום ודמוך וחלם. (ר') פקיד לבריה לא תעביד כן אלא מני כולהו כחדא ומני ר' חמא בר' חנינא בראש. ולמה לא מנייה ר' בגין שהשיבו ברבים. ומה השיבו ר' הוה יתיב מתני [יחזקאל ז] ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כולם (הומות) [הומיות אמר] ליה רבי חנינא (כלם) הומות א"ל הן קריתיה א"ל קומי רב המנונא דבבל. א"ל כד תיחות תמן אמור ליה דמנייתך חכים וידע דלא מיתמני ביומוי. מן דמך ר' א' איני מקבל עד דתמני ר' אפס דדרומא והוה תמן חד סב א"ר חנינא קדמאי אנא תניין וקביל עליה ר' חנינא מתמנן תליתאי שמואל ודבית שילה הוי עיילין שאלין בשלמא דנשיאה כל יומא והוו דבית שילה עלין ויתבין קדמאי פלגו יקר לשמואל ואותיביה קדמאי על רב לתמן פלג ליה שמואל יקר ואותיביה קדמאי אמרו דבית שילה אנן תניין וקביל שמואל עלויה מיתב תליתאי. המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם אומנות גדולה היתה שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו. תנא בתוספתא. אלו משמרות כהנים לוים וישראלים עמדו נביאים שביניהם וקבעום כ"ד משמרות שנאמר צו את בני ישראל אי אפשר לומר כל ישראל אלא מלמד ששלוחו של אדם כמותו הגיע זמן המשמר כהנים ולוים עולין בירושלים וישראל שבאותו משמר שאין יכולין לעלות לירושלים מתקבצין בעריהם וקורין בענין קרבנות ובענין מעשה בראשית ובטלין מן המלאכה (של) [כל] אותה שבת ולמה קורין בקרבנות ובמעשה בראשית ללמדך שאלמלא המעמדות שמתקבצין וקורין לא נתקיימו מעשה בראשית שנא' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.

וכתיב ויאמר ה' במה אדע כי אירשנה אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע מתיירא אני שמא ישראל יחטאו כו':

ת"ר אנשי משמר מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון. ואנשי מעמד מתענין ד' תעניות בשבוע. בשני על יורדי הים. שנאמר ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וגו'.

בשלישי על הולכי מדברות שנאמר יקוו המים ותראה היבשה בד' על האסכרה שלא תעל בתינוקות שנאמר יהי מאורות. מארת כתיב חסר ו'.

בה' על עוברות שלא יפילו ועל המניקות שיגדלו בניהם שנאמר ישרצו המים שרץ [נפש חיה]. בע"ש לא היו מתענין מפני כבוד בשבת וכ"ש שבת עצמה. וסנהדרין לבתי אבות מתענין עמהם.

באחד בשבת מ"ט לא ר' יוחנן אומר מפני הנוצרים. פי' שיו"ט שלהם הוא. ר' שמואל ב"נ אומר מפני שהוא שלישי ליצירה. וכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים. כלומר נברא האדם בששי הנה ששי ושבת ויום ראשון הרי שלש ליצירה והוא עדיין חלש. ר' שמעון בן לקיש אמר מפני נשמה יתירה שנתנת לאדם בשבת כדי לאכול ולשתות ולשמוח ולהתענג כגבור בשתיית היין ואם אין בו כח גדול אין בו יכולת לשתות ובמ"ש ניטלת מן האדם. ונשתייר תשוי כח לפיכך אין בו יכולת.

1 more comments on this page.

Rabbeinu Chananel on Taanit 27b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Meiri

אנשי מעמד אלו שהזכרנו מתענים ד' תעניות רצופים בשבת שלהם יום ב' וג' ד' ה' ומאריכים בתפלות אבל בראשון ובששי לא היו מתענים בששי מפני כבוד השבת שלא יכנס בו מעונה ובראשון פי' בגמ' מפני הנצרים ונראה לי בפירושו מפני הבבליים שהיו הם מתיראים מהם הרבה והוא קורא אותם נצרים על שם נבוכדנצר כמו שביארנו בפסוק נצרים באים מארץ מרחק וידוע שהצלם הגדול לעבודת השמש היה נעבד באותו זמן בבבל והיו עושים יום אד ביום א' שהוא ממשלתו של שמש כמו שידוע חל"ם כצנ"ש ראשי ימים וכבר פרשתי כיוצא בזה במה שאמרו בראשון של ע"ז ז' ב' נצרים לעולם אסור ומ"מ בתלמוד המערב פירשו בשניהם מפני כבוד השבת:

פרשת בראשית אין בה אלא ה' פסוקים ומ"מ היא גדולה מן הסמוכה לה וביארנו במשנה שהגדולה נקראת בשנים א"כ האיך עושים בקריאתה שהרי אמרו הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים וכן ידוע שאין משיירים בפרשה ולא משיירים בפחות מג' פסוקים פי' בה שהראשון קורא ג' וחוזר השני וקורא פסוק ג' שקרא הראשון והב' הנשארים ואע"פ שיש לחוש בנכנסים ויוצאים לטעות במה שאמרו אין משיירים בפרשה יותר מב' פסוקים ואין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים שהנכנסים רואים השני קורא פסוק ג' יאמרו שהראשון לא קרא אלא השנים והיוצאים בשעה שהראשון קורא פסוק שלישי יאמרו שהבא אחריו לא יקרא אלא ב' כמו שיתבאר במסכת מגלה אעפ"כ היכא דלא אפשר שאני ונוח לנו לעשות כן משיפסוק פסוק אחד לשנים שלא התירו לפסוק את הפסוקים אלא לתינוקות של בית רבן הואיל והם עשויים להתלמד ובמסכת מגלה יתבאר ענין זה יותר:

המשנה השלישית כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית וכו' כונת המשנה לבאר הימים שהמעמד בטל בהם ר"ל אריכות תפלתם ולדעת גדולי הרבנים אף קריאת התורה במעשה בראשית ואמר על זה כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית קרבן מוסף אין במנחה קרבן עצים אין בנעילה כך היא גרסתנו ופירושה כל יום שיש בו הלל אע"פ שאין שם מוסף כגון חנכה אין בו מעמד בשחרית שההלל שהוא בתפלת שחרית דוחה מעמד של שחרית אבל אינו דוחה מעמד שבשאר תפלות קרבן מוסף כגון ר"ח אין מעמד במנחה מפני שהיו מאריכים בתפלה המוסף וכ"ש במוסף עצמו דהשתא דלאו דידיה דחי דידיה לא כ"ש ונמצא שאין שם מעמד אלא בנעילה שהרי הלל שבו דוחה מעמד של שחרית ואם היה יום מוסף בלא הלל היה בו מעמד שחרית:

קרבן עצים הוא שאמרו בירושלמי שקלים פ"ד ה"א שכשעלו מן הגולה ולא מצאו עצים בלשכת דיר העצים עמדו קצת משפחות והתנדבו משל עצמן ומסרום לצבור וקרבו מהם קרבן צבור והתנו עמהם ועם נביאים שביניהם שאפילו לשכה מלאה עצים יהו הם מביאים ופי' בתלמוד המערב שבפרק זה שיהו מקריבים משלהם תחלה והיה להם זמן ידוע לצאת ליערים להביא עצים למערכה ומקריבים בו ביום עולת נדבה ונקרא קרבן עצים והיה להם כיום טוב ואסורים בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה ואותו היום היו כלם טרודים בחבוב מצותם של אלו לצאת לקראתם לעת ערב ולכבדם בכל מיני כבוד ומתוך כך היה קרבן זה דוחה מעמד נעילה וגדולי הרבנים פי' קרבן עצים בדרך אחרת שאינה מתישבת כמו שכתבנו בפירושינו דברי ר' עקיבא ואמר לו בן עזאי כך היה שונה ר' יהושע קרבן מוסף אין בנעילה קרבן עצים אין במנחה כלומר שהמוסף דוחה עצמו ושל נעילה וקרבן עצים דוחה של מנחה וחזר ר' עקיבא להיות שונה כבן עזאי ושאלו בגמ' מה בין זה לזה ולשטתנו על בן עזאי נאמרה ששאלו טעם על זה שהרי לכאורה נראין הדברים כדעת ראשון והשיב שהמוסף הוא מן התורה ואין צריך חזוק ומתוך כך אין מתבטל בשבילו אלא מעמד נעילה שאין תפלת נעילה מן התורה אבל קרבן עצים שאינו מן התורה צריך חזוק ורוצים אנו שיבטל מעמד המנחה שתפלת המנחה מן התורה או שהיא קבועה בכל יום כשל תורה כך היא הגירסא במשניות של ספרד ויש גורסים דברי ר' עקיבא ובן עזאי בהפך ובמה ששאלו לבן עזאי מה בין זה לזה פירושו מפני מה מוסף דוחה של מנחה וקרבן עצים אינו דוחה אלא של נעילה ותירץ הללו דברי תורה והללו דברי סופרים כלומר מוסף מן התורה ודוחה מנחה שהיא תורה וקרבן עצים מדברי סופרים ואינו דוחה אלא של סופרים וזהו נעילה ואין גורסים בה צריכה חזוק וראשון עקר וכן י"מ אותה בדרכים אחרים שאינם נראים וכבר כתבנום בפירושנו ואם לחשך אדם במשנה זו שבארנו בה שהמוסף דוחה מעמד של עצמו ואין בו קריאה במעשה בראשית ובמשנה שלפניה אמר שבשחרית ובמוסף היתה קריאה בספר תורה תירצו קצת מפרשים שמשנה זו אמורה במעמד של ירושלם אבל מה שנאמר בשלפניה נאמר במעמד שבכל עיר ועיר כמו שסדרנו למעלה ואותם שמתכנסים בעריהם לא היתה קריאה בטלה ומגדולי המפרשים פירשו שלא נאמרה דחיית מעמד לקריאת ספר תורה כלל אף בירושלם אלא להארכה יתירה של תפלה שהיו מאריכים בתפלה ובתחנונים והיו לפעמים יוצאים לרחובה של עיר וכמו שאמרו במסכת מגלה רחבה של עיר מאי קדושה אית בה הואיל ומתפללים שם בתעניות ומעמדות וי"מ שזו שאמרו בשלפניה שבמוסף קורים לא מוסף דוקא אלא בתפלה שהיו מוסיפים לשיטתם אנשי מעמד בכל יום בין שחרית למנחה כמו שכתבנו למעלה:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו במשנה ומ"מ צריך שתדע שזה שאמרו בקרבן עצים שדוחה מעמד פירושו כשהוא משמרתם ומעמדם של מביאי עצים שהוא י"ט שלהם אבל אין אנשי מעמד מבטלים מעמדם בשביל קרבן עצים של מעמד אחר וכן כתבוה גדולי המפרשים ואע"פ שדברים ברורים הם יש ראיה ממה שאמר ר' אלעזר בר' צדוק פעם אחת חל ט' באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי"ט שלנו אלמא שאם לא היה י"ט שלהם היו מתענים וכן הדין לאנשי מעמד שאין מבטלים מעמדם:

המשנה הרביעית זמן עצי הכהנים והעם וכו' כונת המשנה לבאר זמנים שהוקבעו על המשפחות מתורת נדבת קדומיהם להביא עצים למערכה ואמר על זה שהיה עקרן כהנים ומקצת ישראלים מתערבין עמהם והם היו ידועים גם כן ומפני זה היו קורין להם זמן עצי הכהנים והעם והיו ט' זמנים לח' משפחות ונמצא שמשפחה אחת שבהן היתה מביאה ב' פעמים והוא שאמר למטה בא' בטבת שבו בני פרעוש שניה והענין הוא שכך היתה הנדבה הקדומה וקבעום ימים טובים לעצמם לזכרון נדבתם הקדומה ועכשו מפרש הזמנים והמשפחות ואמר שבא' בניסן היו הולכים לעצים בני ארח בן יהודה עד כ' בתמוז ולא נשתוה זמן שבין זה לזה אלא אלו הולכים זמן מועט ואלו הולכים זמן מרובה על הדרך שהיתה נדבת קדומיהם מתחלה ועמהם כהנים לויים וישראלים ר"ל שעם משפחה זו ר"ל של בני זיתוא היו מתלקטים כהנים ולויים וישראלים אפילו מאותן שלא היו ידועים שיהיו מתמנים על כך וכן היו מתערבים עמהם כל מי שטעה בשבטו שלא היה מכיר מאיזו משפחה של מקריבי עצים הוא ונראה שבני משפחה זו היו מעטין והיו מתלקטין אלו עמהם וכן היו מתערבים עמהם בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות ופי' ענינם בגמ' שהיתה משפחה אחת נכבדת בזמן בית ראשון פי' שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא להביא בכורים לירושלם והושיבו גייסות על הדרכים למחות בהן מה היו עושים בני משפחה זו היו מביאים בכורים ומחפין אותם בקציעות ר"ל תאנים יבשים והיו מביאים העלי על כתפיהם כאלו היו רוצים לכתוש הקציעות לעשות מהן דבלה עד שהיו עוברים מהם ומביאים אותם לירושלם ובניהם של אלו התנדבו בזמן בית שני להביא עצים למערכה והיו מתערבים עם בני זתוא בכ' באלול וכו' ואע"פ שאמרו שמט"ו באב ואילך לא היו כורתים עצים למערכה אפשר שנלקטו מקודם ט"ו באב ולא היו מביאים אותן עד זמן הקבוע להם:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

המשנה החמשית באחד בטבת לא היה בו מעמד כלל שהרי היה בו הלל ונדחה של שחרית והיה בו מוסף ונדחה של מוסף ושל נעילה והיה בו קרבן עצים ונדחה של מנחה:

5 more comments on this page.

Meiri on Taanit 27b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפירש"י בד"ה לא ידחה כו' וי"ו דידעיה עושין אותן ה' כו' עכ"ל כוונתו בזה לא אתפרש לי ודו"ק:

בד"ה ה"ג למ"ד דולג כו' קורא שני שלשה פסוקים כו' כצ"ל:

Chidushei Halachot on Taanit 27b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Gilyon HaShas

גמ' אמר רב אסי אלמלא מעמדות עי' תוי"ט פ"א מ"ב דאבות:

Gilyon HaShas on Taanit 27b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Ben Yehoyada

בְּרִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת מַאי טַעְמָא לָא? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי הַגּוֹיִים. פירש רש"י משום סכנה. והקשה מהרש״א בחדושין, והלא זה נתקן בימי דוד ושלמה שיד ישראל תקיפה? עיין שם. ואין זו קושיא דצפו ברוח הקודש דגם בזמן שבית המקדש קיים יזדמן שיהיו מלכי אומות העולם שולטים בהם ולכן חשו בעבור זה ולא תקנו תענית ביום ראשון. ומלבד פירוש רש"י ז"ל יש לפרש הכונה מפני העכו"ם שעושים בו חג ואם ישראל יתענו בו אזלי ומודו בבית העכו"ם בשביל שרואין שיש צער בישראל באותו יום וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ב.) ביום אידם לא ימכור להם ולא יקנה מהם ולא יפרע להם ולא יפרע מהם וכל זה הוא משום דאזלו ומודו בבית עבודה זרה.

רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מִשּׁוּם נְשָׁמָה יְתֵרָה. פירש רש"י משום צער פרידתה עיין שם, מיהו לפי דברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות הוא משום דביום א' ישאר תוספת מכל הנר"ן [נפש, רוח, נשמה] ובשני ישאר מרוח ונפש ובשלישי מנפש בלבד ולכן משום דאיכא ביום א' תוספת גם מחלק הנשמה לכן לכבוד זה לא יתענו.

Ben Yehoyada on Taanit 27b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

Original text

Segment 1

וְחִלְּקוּם וְהֶעֱמִידוּם עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, בְּלָלוּם וּנְתָנוּם בְּקַלְפִּי. בָּא יְדַעְיָה וְנָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרָיו שֵׁשׁ, בָּא חָרִים וְנָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרָיו שֵׁשׁ, וְכֵן פַּשְׁחוּר, וְכֵן אִימֵּר.

and divided them and established them as twenty-four watches. They achieved this by writing the names of these new twenty-four watches on pieces of paper, mixing them up, and putting them in a receptacle [ kalfei ] from which lots were drawn. A representative from the family of Jedaiah came and drew his portion and the lot of five other watches, for a total of six. Harim came and also drew his portion and the lot of five other watches, a total of six. And likewise Pashhur, and likewise Immer.

Segment 2

וְכֵן הִתְנוּ נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם: שֶׁאֲפִילּוּ יְהוֹיָרִיב רֹאשׁ מִשְׁמֶרֶת עוֹלֶה — לֹא יִדָּחֶה יְדַעְיָה מִמְּקוֹמוֹ. אֶלָּא יְדַעְיָה עִיקָּר, וִיהוֹיָרִיב טָפֵל לוֹ.

And likewise the prophets among them stipulated that even if the descendants of Jehoiarib, who originally headed the priestly watches, ascended to Eretz Yisrael, Jedaiah would not be demoted from its place as the first of the watches. Rather, the watch of Jedaiah would retain precedence, and Jehoiarib would be subordinate to it.

Segment 3

וְיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר מִתְכַּנְּסִין בְּעָרֵיהֶן וְקוֹרִין בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אָמַר רַב אַסִּי: אִלְמָלֵא מַעֲמָדוֹת לֹא נִתְקַיְּימוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֱלֹהִים בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה״,

§ The mishna taught: And the Israelites of that priestly watch assembled in their towns and read the act of Creation. The Gemara asks: From where is this matter, that they must read this specific portion, derived? Rabbi Ya’akov bar Aḥa said that Rav Asi said: Were it not for the non-priestly watches and the Temple service, heaven and earth would not continue to exist, as it is stated: “And he said: Lord God, by what shall I know that I shall inherit it?” (Genesis 15:8).

Segment 4

אָמַר אַבְרָהָם: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! שֶׁמָּא יִשְׂרָאֵל חוֹטְאִין לְפָנֶיךָ, אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כְּדוֹר הַמַּבּוּל וּכְדוֹר הַפְּלַגָּה? אֲמַר לֵיהּ: לָאו. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הוֹדִיעֵנִי בַּמֶּה אִירָשֶׁנָּה? אֲמַר לֵיהּ: ״קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְגוֹ׳״.

The Gemara explains this verse. Abraham said: Master of the Universe, perhaps the Jews will sin before You. Will You treat them as You did the generation of the flood and the generation of the dispersion, and destroy them? God said to him: No. Abraham said before God: Master of the Universe, tell me, with what shall I inherit it? How can my descendants ensure that You will maintain the world? God said to Abraham: “Take for Me a three-year-old heifer, and a three-year-old goat, and a three-year-old ram, and a turtledove, and a young pigeon” (Genesis 15:9). God was alluding to the offerings, in whose merit the Jewish people, and through them the entire world, will be spared divine punishment.

Segment 5

אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! תִּינַח בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים. בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶם? אָמַר לוֹ: כְּבָר תִּקַּנְתִּי לָהֶם סֵדֶר קׇרְבָּנוֹת, בִּזְמַן שֶׁקּוֹרְאִין בָּהֶן לְפָנַי — מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִילּוּ הִקְרִיבוּם לְפָנַי וַאֲנִי מוֹחֵל לָהֶם עַל כׇּל עֲוֹנוֹתֵיהֶם.

Abraham said before God: Master of the Universe, this works out well when the Temple is standing, but when the Temple is not standing, what will become of them? God said to him: I have already enacted for them the order of offerings. When they read them before Me, I will ascribe them credit as though they had sacrificed them before Me and I will pardon them for all their transgressions. Since the offerings ensure the continued existence of the Jewish people and the rest of the world, the act of Creation is read in their honor.

Segment 6

תָּנוּ רַבָּנַן: אַנְשֵׁי מִשְׁמָר הָיוּ מִתְפַּלְּלִין עַל קׇרְבַּן אֲחֵיהֶם שֶׁיִּתְקַבֵּל בְּרָצוֹן. וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד מִתְכַּנְּסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְיוֹשְׁבִין אַרְבַּע תַּעֲנִיּוֹת: בַּשֵּׁנִי בַּשַּׁבָּת, בַּשְּׁלִישִׁי, בָּרְבִיעִי, וּבַחֲמִישִׁי. בַּשֵּׁנִי — עַל יוֹרְדֵי הַיָּם. בַּשְּׁלִישִׁי — עַל הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת.

§ The Sages taught: The members of the priestly watch would pray for the offerings of their brothers, the daily offering, that it should be accepted with favor. And meanwhile, the members of the non-priestly watch remained in their towns and would assemble in the synagogue and observe four fasts: On Monday of that week, on Tuesday, on Wednesday, and on Thursday. On Monday they would fast for seafarers, that they should be rescued from danger, as the sea was created on Monday. On Tuesday they would fast for those who walk in the desert, as the dry land was created on Tuesday.

Segment 7

בָּרְבִיעִי — עַל אַסְכָּרָא שֶׁלֹּא תִּיפּוֹל עַל הַתִּינוֹקוֹת. בַּחֲמִישִׁי — עַל עוּבָּרוֹת וּמֵינִיקוֹת. עוּבָּרוֹת — שֶׁלֹּא יַפִּילוּ, מֵינִיקוֹת — שֶׁיָּנִיקוּ אֶת בְּנֵיהֶם. וּבָעֶרֶב שַׁבָּת לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת, קַל וָחוֹמֶר בַּשַּׁבָּת עַצְמָהּ.

On Wednesday they would fast over croup, that it should not befall the children, as on the fourth day the bodies of light [ me’orot ] were created, a textual allusion to curses [ me’erot ]. On Thursday they would fast for pregnant women and nursing women, as living beings were first created on this day. For pregnant women they would fast that they should not miscarry, while for nursing women they would fast that they should be able to nurse their children properly. And on Shabbat eve they would not fast, in deference to Shabbat, and a fortiori they would not fast on Shabbat itself.

Segment 8

בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת מַאי טַעְמָא לָא? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי הַנּוֹצְרִים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי לַיְצִירָה.

The Gemara asks: What is the reason that they would not fast on Sunday? Rabbi Yoḥanan said: Due to the Christians, as Sunday is their day of rest, and they would claim that even the Jews ascribe significance to their special day. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: Because it is the third day after the creation of man, who was created on Friday, and the third day of recovery from a wound or sickness, in this case one’s very creation, is considered the most painful.

Segment 9

רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מִפְּנֵי נְשָׁמָה יְתֵירָה, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: נְשָׁמָה יְתֵירָה נִיתְּנָה בּוֹ בָּאָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת, בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נוֹטְלִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ״. כֵּיוָן שֶׁשָּׁבַת — וַי אָבְדָה נָפֶשׁ.

Reish Lakish said: They would not fast on Sunday due to the added soul, as Reish Lakish said: An added soul is given to man on Shabbat eve, and at the conclusion of Shabbat it is removed it from him, as it is stated: “He ceased from work and rested [ vayinafash ]” (Exodus 31:17), which he expounds as follows: Since one has rested and Shabbat has passed, woe for the soul [ vai nefesh ] that is lost, the added soul that each individual relinquishes. Consequently, one is still weak from this loss on Sunday.

Segment 10

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן ״בְּרֵאשִׁית״ וִ״יהִי רָקִיעַ״. תָּנָא: ״בְּרֵאשִׁית״ בִּשְׁנַיִם, ״יְהִי רָקִיעַ״ בְּאֶחָד. בִּשְׁלָמָא ״יְהִי רָקִיעַ״ בְּאֶחָד — תְּלָתָא פְּסוּקֵי הָווּ. אֶלָּא ״בְּרֵאשִׁית״ בִּשְׁנַיִם, מַאי טַעְמָא? חַמְשָׁה פְּסוּקֵי הָוַיִין, וְתַנְיָא: הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה — אַל יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים!

The mishna taught that on Sunday they would read the portions starting with: “In the beginning” (Genesis 1:1–5) and “Let there be a firmament” (Genesis 1:6–8). It is taught in a baraita : The section: “In the beginning” is read by two people, while “Let there be a firmament” is read by one. The Gemara asks: Granted, the passage “Let there be a firmament” is read by one individual, as it is three verses long, and one who is called to the Torah reads at least three verses. However, what is the reason that the section “In the beginning” is read by two individuals? It is five verses long, and it is taught in a mishna ( Megilla 22a): One who reads from the Torah may not read fewer than three verses. How, then, are five verses read by two individuals?

Segment 11

רַב אָמַר: דּוֹלֵג. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: פּוֹסֵק. וְרַב דְּאָמַר דּוֹלֵג, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר פּוֹסֵק? קָסָבַר: כׇּל פְּסוּקָא דְּלָא פַּסְקֵיהּ מֹשֶׁה — אֲנַן לָא פָּסְקִינַן לֵיהּ.

The Gemara cites two answers. Rav said: The first reader reads the first three verses, and the second reader repeats the last verse read by the first, and continues with the final two verses. And Shmuel said: They split the middle verse into two, so that each of the pair reads half of it. The Gemara asks: And with regard to Rav, who said that one repeats, what is the reason that he did not say they should split a verse? The Gemara answers that Rav maintains that with regard to any verse that was not divided by Moses, we do not divide it.

Segment 12

וּשְׁמוּאֵל אָמַר פּוֹסֵק, וּמִי פָּסְקִינַן? וְהָאָמַר רַבִּי חֲנִינָא קָרָא: צַעַר גָּדוֹל הָיָה לִי אֵצֶל רַבִּי חֲנִינָא הַגָּדוֹל וְלֹא הִתִּיר לִי לִפְסוֹק אֶלָּא לְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, הוֹאִיל וּלְהִתְלַמֵּד עֲשׂוּיִן. וּשְׁמוּאֵל — הָתָם טַעְמָא מַאי? מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר. הָכָא נָמֵי לָא אֶפְשָׁר.

And Shmuel said that one splits the middle verse into two. The Gemara asks: And may one split a single verse? But didn’t Rabbi Ḥanina Kara, the Bible expert, who taught the Bible to schoolchildren, say: I had great trouble with Rabbi Ḥanina the Great when I asked him this question, and he permitted me to split long verses into two only for the benefit of schoolchildren, since it is performed to help them learn. And Shmuel can respond that what is the reason there, in the case of schoolchildren, that it is permitted to split verses? Because it is not possible to proceed in any other way. Here too, it is not possible for two people to read five verses other than by splitting one of them into two.

Segment 13

וּשְׁמוּאֵל אָמַר פּוֹסֵק, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר דּוֹלֵג? גְּזֵירָה מִשּׁוּם הַנִּכְנָסִין וּגְזֵרָה מִשּׁוּם הַיּוֹצְאִין.

The Gemara questions this last conclusion. And Shmuel said that one splits the middle verse into two. What is the reason that he did not say that he repeats one of the verses, in accordance with the opinion of Rav? The Gemara explains: It is a rabbinic decree due to those who enter the synagogue in the middle of the reading, and a decree due to those who leave in the middle. If someone entered or exited in the middle of the reading and heard three full verses, he might think that one of the readers had read fewer than three full verses, which might lead him to conclude that it is permitted to read fewer than three verses.

Segment 14

מֵיתִיבִי: פָּרָשָׁה שֶׁל שִׁשָּׁה פְּסוּקִים — קוֹרִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם, וְשֶׁל חֲמִשָּׁה — בְּיָחִיד. וְאִם הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא שְׁלֹשָׁה, הַשֵּׁנִי קוֹרֵא שְׁנַיִם מִפָּרָשָׁה זוֹ וְאֶחָד מִפָּרָשָׁה אַחֶרֶת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שְׁלֹשָׁה, לְפִי שֶׁאֵין מַתְחִילִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִין.

The Gemara raises an objection from a baraita : A chapter consisting of six verses may be read by two individuals, and a chapter of five verses must be read by one. And if the first individual reads three verses from the five-verse chapter, the second one reads the last two verses of that chapter and one more from another chapter. And some say that three verses are read from the next chapter, as one may not begin to read a chapter for fewer than three verses.

Segment 15

לְמַאן דְּאָמַר דּוֹלֵג — לִידְלוֹג, וּלְמַאן דְּאָמַר פּוֹסֵק — לִיפְסוֹק! שָׁאנֵי הָתָם,

The Gemara explains the objection: According to the one who said that they repeat the middle verse, let the second reader repeat a verse here as well. And according to the one who said that they split a verse, here too, let them split it. Apparently, the baraita contradicts the opinions of both Rav and Shmuel. The Gemara answers: It is different there,

Taanit 27b

Taanit 27b

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Gilyon HaShas

Ben Yehoyada

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text