Commentary page
Taanit 17b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerTaanit 17b
Taanit 17b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 419 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
כרבי הא רבנן מיסר אסרי אפילו שלא בזמן ביאה:
ומשני מאי טעמא כו' והכא כו' מאי טעמא תירוצא הוא כלומר דטעמא מאי גזור רבנן ביין שמא יבנה כו' אבל גבי פרועי ראש לא גזרו דאפשר דמסתפר מיד והדר עייל לבית המקדש לעבודה:
דרך מיל ושינה כל שהוא כו':
ושינה משכרתו והאי שינוי איכא בהך מיהא:
שתוי יין דמחלי עבודה דכתיב יין ושכר אל תשת וסמיך ליה ולהבדיל בין הקדש ובין החול בין עבודה קדושה למחולל' דאי עביד עבודה שתוי יין חילל:
פרועי ראש דלא כתיב ביה חלל דלא נראה חילול:
ואילו שבמיתה בידי שמים במסכת סנהדרין באלו הן הנשרפין (דף פג.):
שתויי יין במיתה דכתיב יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו דהיינו מיתה בידי שמים מדלא כתיב יומת ואמר בשלמא כו':
15 more comments on this page.
Rashi on Taanit 17b · Sefaria
Tosafot
מכלל דרבנן אסרי פי' מכלל דרבנן אסרי לשתות יין משום דשמא יבנה ביהמ"ק ובעינן כהן ראוי לעבוד וליכא ומשני אפשר דמספר ועייל:
בעינן כהנים הראויים לעבודה וליכא וא"ת והלא בלא יין נמי אסורין בעבודה דטמאי מתים נינהו וצריכין הזאה ג' [וז'] ואמאי אסרי להו יין וי"ל דמ"מ מותרין בעבודת צבור דטומאה הותרה בצבור:
שתויי יין דמחללי עבודה פי' דכתיב יין ושכר אל תשת וגו' ולהבדיל בין הקודש ובין החול:
פרועי ראש דלא מחלי עבודה פי' דלא כתיב בסמוך ולהבדיל וגו': (דבר תורה):
דבר זה מתורת משה לא למדנו וא"ת נילף מק"ו ומה בעל מום שמותר באכילת קדשים כדדרשינן במסכת קדושין פרק האיש מקדש (קידושין דף נג.) וכל מנחת מחבת וכל מרחשת לכהנים יהיה איש כאחיו ואפ"ה בעל מום אסור לעבוד עבודה ערל שאסור באכילת קדשים דדרשינן פרק הערל (יבמות דף ע.) בג"ש תושב ושכיר מפסח דערל אסור בו אינו דין שאסור לעבודה וי"ל דחלל יוכיח שאינו אוכל בקדשים ואפ"ה כשר לעבודה וכדאמר פרק האומר (קדושין דף סו:) מדכתיב ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה דמשמע אפילו [חולין שבו] הוא רוצה בעבודתו אי נמי מבעל מום לא מצי יליף דאיכא למיפרך מה לבעל מום שכן עשו בו קריבין כמקריבים שכל הקריבין פסולים שהם בעלי מומים כמו המקריב תאמר בערל שלא עשה בו קריבין כמקריבין דמה ערלות שייך בבהמה:
מריש ירחא דניסן ועד תמניא (דהא) [ביה] איתוקם תמידא פי' כדמפרש במגילת תענית [פ"א] שהיו הבייתוסים אומרים שיחיד מתנדב תמיד משום דכתיב תעשה את הכבש אחד תעשה בבקר תעשה משמע יחיד והדרי להו את קרבני לחמי לאשי תשמרו להקריב לשון רבים:
Tosafot on Taanit 17b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ת"ר מלך מסתפר בכל יום כ"ג מע"ש לע"ש הואיל ומשמרות מתחדשים כהן הדיוט אחד לשלשים יום.
שנאמר וראשם לא יגלחו יכול לא יגלחו לעולם אלא יגדלו שערם ת"ל ופרע לא ישלחו לא יתנו שלוח לשער כלו' לא יאריכו שער להיות משלח לפניהם ולאחריהם כסום יכסמו את ראשיהם אין להם לגדל אלא כשיעור כסוי הראש והוא שלשים יום כנזירות דכתיב ביה יהיה יהיה בגימטריא ל' וגמרינן פרע פרע מנזיר ואמאי לא גזרו בפרע כמו שגזרו ביין אמר רב אשי שתויי יין דמחלל עבודה גזרו בהו רבנן פרע ראש דלא מחללי עבודה לא גזרו בהו רבנן מיתיבי אלו שבמיתה שתויי יין ופרועי ראש כו'. ואסיקנא דאתקוש פרועי ראש לשתויי יין במיתה ומינה מה שתויי יין מחלי עבודה אף פרועי ראש מחלי עבודה ושקלו וטרו ואמרינן האי עד דלא אתא יחזקאל וכתב ופרע לא ישלחו וכתיב בתריה ויין לא ישתו כל כהן וגו' דגמרינן מינייהו דאתקוש לשתויי יין [אלא גמרא גמירי להו] ואתא יחזקאל ואסמכא אקראי וכי גמרא גמירי לה דפרועי ראש במיתה אבל לאחולי עבודה לא גמירי גמרא:
מתני' כל הכתוב במגלת תענית די לא למספד כו' ת"ר אלין יומא דלא להתענאה בהון ומקצתהון כו'. אמר מר ריש ירחא דניסן עד תמניא ביה אתוקם תמידא די לא להתענאה ואקשינן אמאי לא תני מתרי בניסן דהא ר"ח גופא לא אצטריך ושני רב לאסור באדר ביום שלפניו ותניא ימים הכתובים במגלת תענית לפניהם ולאחריהם אסור. ואי משום ר"ח דאורייתא איסוריה ואין דברי תורה צריכין חיזוק וכן אקשי אסיפא דקתני מתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למספד לימא עד המועד.
Rabbeinu Chananel on Taanit 17b · Sefaria
Ritva
ופריק רב אשי דשתויי יין דמחלי בהו עבודה לא גזרי בהו רבנן בזמן הזה ואותביה רבינ׳ לרב אשי מדתנן ואלו שבמיתה שתויי יין וכרועי ראש וגמרי׳ פרועי ראש מדאיתקוש לשתויי יין דכתיב בדברי יחזקאל ויין לא ישתו כל כהן וכתיב וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו מה שתויי יין במית׳ אף פרועי ראש במיתה ומינה מה שתויי יין מחלי עבודה אף פרועי ראש מחלי עבודה דקיימא לן דהיקשא לגמרי מקשי׳ ואהדר ליה רב אשי לרבינא והא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמרה פי׳ ודעתו של רב אשי מה שפי׳ בסוף אבל רבינא היה סובר שכוונת רב אשי לומר שכיון שאין זה כתוב בתורה ואין דין זה מן התור׳ אלא מדברי קבלה ואין לעשות בה הוקש גמור ולהכי אהדר ליה וליטעמיך הא דאמר רב חסדא דבר זה מתורת משה לא למדנו מתורת יחזקאל כל בן נכר לא יבא אל מקדשי מקמי דליתי יחזקאל מאן אמרה דלהוי דאורייתא אלא גמרי לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא ואע״ג דלא כתב באורייתא היא דהכי גמירי לה וכך יש לנו לומר באידך ואהדר ליה רב אשי לרבינ׳ ה״נ גמר׳ גמירי לה ואסמכיה רב אשי אקר׳ וכי גמירי הלכ׳ למית׳ אבל אחולי עבודה לא גמירי רב אשי פי׳ תירוצו הראשון הא דאמרי לך הא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמרה הכי קאמי׳ לך דהא לאו קרא דאורייתא הוא דליתקוש שתויי יין ופרועי ראש לכל מילי דאלו האי קרא דאוריית׳ הוה מקשינן לגמרי ללמוד כל מה שאפשר אלא עיקר מילת׳ גמרא הוא דלא סגיא דלא לידע לה עד אתא יחזקאל ודיחזקאל אסמכתא בעלמא הוא ולמיתה גמירי ולאחולי עבודה לא גמירי והשתא סליק תירוצא שפיר לקושייה דרבינא ושלא כדברי רש״י ז״ל נמצא שהכהנים כלם מותרין ביין בזמן הזה מדברי רבי ומותרין בגדל שער אפילו מדברי חכמים וכמו שנהגו ומאי דאתינן למגמר פרועי ראש שבמיתה משתויי יין י״ל דהיינו לכהן הדיוט דבכהן גדול בהדיא כתיב ביה ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו ואין זה מקומו להאריך יותר.
Ritva on Taanit 17b · Sefaria
Meiri
שתויי יין אסורים בעבודה ואם עשו חללו וכן ערל שמתו אחיו מחמת מילה אם עבד חלל כמו שיתבאר במקומו אבל פרועי הראש אע"פ שהן במיתה לא חללו ר"ל שלא נפסלה עבודתם שתויי יין שיעורם ברביעית ובבת אחת ויין חי ושהוא ממ' יום ואילך ואם ישן לו מעט אחריו או הלך דרך מיל כבר הופג טעם היין ונכנס ועובד אבל אם שתה יתר מרביעית דרך ושינה מוסיפים בשכרותו ולא יכנס עד שיהיה שכרותו נפקע מכל וכל ויש צדדים אחרים בשתיית היין לכהן הבא לעבוד וכבר ביארנום בגמרא סנהדרין פרק שני:
המשנה החמשית כל הכתוב במגלת תענית וכו' כונת המשנה לבאר הימים שאין ראוי לגזור בהם תענית ואומר על זה כל הכתוב במגלת תענית וכו' פי' שהחכמים כתבו כל הימים שאירע להם נס בהם ותקנו במקצתם שלא להתענות בהם אלא שמ"מ יהיו רשאים לעשות בהם הספד שההספד קל יותר מן התענית ותקנו במקצתם שיהא אסור אף בהספד לפי גודל הנס שאירע להם בו ואומר עכשו שכל אותן הימים שכתוב בהם דלא למספד ר"ל שנאסרו אף בהספד יום שלפניו גם כן אסור אבל יום שלאחריו מיהא מותר ולר' יוסי בין לפניו בין לאחריו אסור ושכתוב בהן דלא להתענאה בהון לבד שלא נאסרו בהספד אלא בתענית בין לפניו בין לאחריו מותר ולר' יוסי לפניו אסור לאחריו מותר והלכה כר' יוסי ומ"מ כל שנאסר לפניו או לאחריו דוקא בתענית אבל בהספד מותר אע"פ שכתוב בהם דלא למספד והוא שאמרו בגמרא רב אשי אמר לעולם בחדש חסר כל שלאחריו בתענית אסור בהספד מותר וה"ה בלפניו וכמו שסיים בה וזה הואיל ומוטל בין שני ימים טובים עשאוהו כי"ט עצמו אלמא שלא נאסר בהספד משום יום שלפניו אלא מפני שהוא מוטל בין שני ימים טובים:
זהו באור המשנה ופסק שלה וקצת דינים באו עליה בגמרא ואלו הם:
אע"פ שהימים הכתובים במגלת תענית נאסרו ימים שלפניהם ושלאחריהם על הצד שבארנו מ"מ ימים שנאסרו מן התורה כגון ר"ח וי"ט ושבת לא נאסרו אלא הם עצמם אבל לפניהם ולאחריהם מותרים מה הפרש בין זה לזה הללו דברי תורה ואין צריכים חזוק והללו דברי סופרים וצריכים חזוק ומה שאמרו שאסור בתענית מן התורה פירושו כעין מן התורה וכעין מה שאמרו באסור מלאכה במועד חלו של מועד דאוריתא ומה שאמרו בו בפרק שלשה שאכלו מ"ט ב' דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל פירושו בפת כמו שביארנו שם:
ימי פורים נכתבו להדיא יום י"ד ויום ט"ו אחר שכן למה נכתבו במגלת תענית לאסור את של זה בזה כלומר שלא נאסרו מכח המקרא אלא כל אחד ליומו הא יום י"ד לבני כרכים ויום ט"ו לבני כפרים מכח מגלת תענית נאסרו:
הרבה זמנים הוזכרו במגלת תענית אלא שבסוגיא זו הוזכרו מהם מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה דאיתוקם תמידא ודלא למספד והענין הוא שהיו חכמים אומרים אין התמידים באים אלא משל צבור כדכתיב תשמרו לשון רבים וביתוסים אומרים משל יחיד דכתיב תעשה התקינו שיהא היחיד שוקל שקליו ונותנם בכל שנה לצבור ויהא התמיד קרב משל צבור וכן הוזכר כאן מתמניא ביה עד סוף מועדיא דאיתותב חגא דשבועיא ודלא למספד והענין הוא שהיו צדוקים אומרים שאין עצרת אלא ממחרת שבת בראשית ובימים הללו נצחום וכן הוזכר כאן יום כ"ח באדר וכמו שאמרו בעשרים ותמניא ביה אתא בשרתא ליהודאי דלא יעדון מפתגמי אוריתא שגזרה מלכות הרשעה שמד שלא לעסוק בתורה ושלא למול את בניהם ושיחללו שבתות ובטלוה ביום הזה וכן הוזכר י"ג באדר משום נקנור שהיה אחד מהפרכי יונים והיה מגזם על ירושלם לרמסה ולהשחיתה ונמסר להם ביום זה וקצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלם וכן הוזכר יום י"ב באדר משום טורינוס שהרג לולייאנוס ופפוס אחיו בלודוקיאה ולא זזו משם עד שבא דיופלי של רומי ופצעו בגזירים אלא שכבר נתבטל יום זה מפני שנהרגו בו שמעיה ואחיה ואבטליון ושאר הימים הוזכרו במקומם במגלת תענית:
Meiri on Taanit 17b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא אף פרועי ראש דמחלי עבודה קשיא א"ל רבינא כו' כפרש"י דכצ"ל וכ"ה בסוגיא דסוף פרק כ"ג ומה שיש לדקדק בזה עיין שם בתוס' ודו"ק:
בפרש"י בד"ה דרך מיל ושינה כל שהוא כו' ואח"כ מה"ד ושינה משכרתו כו' ובד"ה פרועי ראש כו' דלא כתיב ביה כו' חילול עכ"ל ובד"ה דרב חסדא בפ"ב דזבחים וקא כו' וערל בשר הס"ד ובד"ה מריש ירחא כו' שנצחו את הצדוקים כו' ובד"ה איתוקם כו' וה"ג התם בפרק ר"י ת"ר אילין כו' דשבועיא דלא למספד מריש כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה פרועי ראש כו' ולהבדיל וגו' כו' עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד דבר זה מתורת כו' דערל אסור בו אינו דין כו' אפילו חולין שבו הוא כו' דמה ערלות שייך כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Taanit 17b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמרא ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא עיין יומא דף לה ע"ב וברש"י שם ד"ה מיתיבי:
Gilyon HaShas on Taanit 17b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Taanit, daf 17, Amud Bet, about 419 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 119 words
Opens “כְּרַבִּי, מִכְּלָל דְּרַבָּנַן אָסְרִי! מַאי טַעְמָא: מְהֵרָה…”
- Segment 254 words
Opens “אִי הָכִי, שְׁתוּי יַיִן נָמֵי — אֶפְשָׁר…”
- Segment 321 words
Opens “רַב אָשֵׁי אָמַר: שְׁתוּיֵי יַיִן, דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה…”
- Segment 423 words
Opens “מֵיתִיבִי, וְאֵלּוּ שֶׁהֵן בְּמִיתָה: שְׁתוּיֵי יַיִן, וּפְרוּעֵי…”
- Segment 532 words
Opens “דִּכְתִיב: ״וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ״,…”
- Segment 626 words
Opens “וּמִינַּהּ: אִי מָה שְׁתוּיֵי יַיִן דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה…”
- Segment 745 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: הָא, מִקַּמֵּי…”
- Segment 827 words
Opens “אֶלָּא גְּמָרָא גְּמִירִ[י] לַהּ, וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ…”
- Segment 944 words
Opens “כׇּל הַכָּתוּב בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית ״דְּלָא לְמִיסְפַּד״ —…”
- Segment 1034 words
Opens “אָמַר מָר: מֵרֵישׁ יַרְחָא דְנִיסָן עַד תְּמָנְיָא…”
- Segment 1118 words
Opens “וְשֶׁלְּפָנָיו נָמֵי, תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹם…”
- Segment 1242 words
Opens “דְּתַנְיָא: הַיָּמִים הָאֵלֶּה הַכְּתוּבִין בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית —…”
- Segment 1334 words
Opens “אָמַר מָר: מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ עַד סוֹף מוֹעֲדָא…”
Sages named on this page
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Taanit 17b · Segment 7 — “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: הָא, מִקַּמֵּי דַּאֲתָא יְחֶזְקֵאל,…”
Original text
כְּרַבִּי, מִכְּלָל דְּרַבָּנַן אָסְרִי! מַאי טַעְמָא: מְהֵרָה יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּבָעֵינַן כֹּהֵן הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה וְלֵיכָּא, הָכָא אֶפְשָׁר דִּמְסַפַּר וְעָיֵיל.
It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. From the fact that Rabbi Yehuda HaNasi permits priests to drink wine, it may be inferred that the Rabbis prohibit it even nowadays. Why, then, isn’t it prohibited for priests to grow their hair as well? The Gemara explains: What is the reason for the prohibition? It is due to the hope: May the Temple be speedily rebuilt, and we will require a priest who is fit for the Temple service, and there will be none available, as they have all imbibed wine. The time that it will take for the effects of the wine to wear off will delay the Temple service considerably. Here, however, with regard to hair, it is possible for a priest to cut his hair and be ready to enter and perform the Temple service with minimal delay.
אִי הָכִי, שְׁתוּי יַיִן נָמֵי — אֶפְשָׁר דְּגָנֵי פּוּרְתָּא וְעָיֵיל, כִּדְרָמֵי בַּר אַבָּא. דְּאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא: דֶּרֶךְ מִיל, וְשֵׁינָה כׇּל שֶׁהוּא — מְפִיגִין אֶת הַיַּיִן! לָאו מִי אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשֶׁשָּׁתָה שִׁיעוּר רְבִיעִית, אֲבָל שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית — כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁדֶּרֶךְ מַטְרִידָתוֹ וְשֵׁינָה מְשַׁכַּרְתּוֹ.
The Gemara asks: If so, with regard to those who have drunk wine too, it is possible for him to sleep a little and then enter, in accordance with the opinion of Rami bar Abba, as Rami bar Abba said: Walking a distance of a mil , and similarly, sleeping even a minimal amount, will dispel the effect of wine that one has drunk. The Gemara rejects this proof: Wasn’t it stated about this halakha that Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: They taught this only with regard to one who has drunk the measure of a quarter- log of wine, but with regard to one who has drunk more than a quarter- log , walking this distance will preoccupy and exhaust him all the more, and a small amount of sleep will further intoxicate him. For this reason, it is prohibited for priests to drink wine, lest no suitable priest will be ready for the Temple service.
רַב אָשֵׁי אָמַר: שְׁתוּיֵי יַיִן, דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה — גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן. פְּרוּעֵי רֹאשׁ, דְּלָא מַחֲלִי עֲבוֹדָה — לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן.
Rav Ashi said that there is a different way to distinguish between these two halakhot . In the case of those who have drunk wine, who desecrate the Temple service, the Sages issued a decree concerning them, that priests should not drink wine even nowadays. However, with regard to those who have long hair, who do not desecrate the Temple service, the Sages did not issue a decree concerning them.
מֵיתִיבִי, וְאֵלּוּ שֶׁהֵן בְּמִיתָה: שְׁתוּיֵי יַיִן, וּפְרוּעֵי רֹאשׁ. בִּשְׁלָמָא שְׁתוּיֵי יַיִן — בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ: ״יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ״, אֶלָּא פְּרוּעֵי רֹאשׁ מְנָלַן?
The Gemara raises an objection from a baraita : And these are the transgressors who are punished by death at the hand of Heaven: Priests who enter the Temple to serve who have drunk wine, and those priests who have long hair while they serve. The Gemara asks: Granted, those who have drunk wine are punished by death, as it is explicitly written: “Drink no wine nor strong drink, neither you nor your sons with you, when you enter the Tent of Meeting, that you should not die” (Leviticus 10:9). However, with regard to those priests who have long hair, from where do we derive that they are punishable by death?
דִּכְתִיב: ״וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ כׇּל כֹּהֵן בְּבוֹאָם אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית״, וְאִיתַּקּוּשׁ פְּרוּעֵי רֹאשׁ לִשְׁתוּיֵי יַיִן: מָה שְׁתוּיֵי יַיִן בְּמִיתָה — אַף פְּרוּעֵי רֹאשׁ בְּמִיתָה.
The Gemara answers that this is as it is written: “Neither shall they shave their heads, nor suffer their locks [ pera ] to grow long” (Ezekiel 44:20), and it is written immediately afterward: “Neither shall any priest drink wine when they enter the inner courtyard” (Ezekiel 44:21). And in this manner the prohibition concerning those who have long hair is juxtaposed with the prohibition concerning those who have drunk wine, to teach the following: Just as those who have drunk wine and perform the Temple service are subject to death, so too, those who have long hair are punishable by death.
וּמִינַּהּ: אִי מָה שְׁתוּיֵי יַיִן דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה — אַף פְּרוּעֵי רֹאשׁ דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה! לָא: כִּי אִיתַּקּוּשׁ — לְמִיתָה הוּא דְּאִתַּקּוּשׁ, אֲבָל לְאַחוֹלֵי עֲבוֹדָה — לָא אִתַּקּוּשׁ.
The Gemara raises a difficulty: And from this comparison one can also argue as follows: If so, just as those who have drunk wine desecrate the Temple service, so too, those who have long hair desecrate the service. The Gemara rejects this contention: No, when the two cases were juxtaposed, it was with regard to death that they were juxtaposed. However, as for desecrating the Temple service, in this regard they were not juxtaposed. Consequently, Rav Ashi’s distinction concerning the practical application of these two halakhot still applies.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: הָא, מִקַּמֵּי דַּאֲתָא יְחֶזְקֵאל, מַאן אַמְרַהּ? אֲמַר לֵיהּ: וּלְטַעְמָיךְ, הָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: דָּבָר זֶה מִתּוֹרַת מֹשֶׁה לֹא לָמַדְנוּ, וּמִדִּבְרֵי קַבָּלָה לָמַדְנוּ: ״כׇּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי״ — הָא, מִקַּמֵּי דַּאֲתָא יְחֶזְקֵאל, מַאן אַמְרַהּ?
On this issue, Ravina said to Rav Ashi: Before Ezekiel came and stated this halakha , who said it? From where was it derived before Ezekiel that priests may not serve with long hair? This prohibition, which is not mentioned in the Torah, could not have been innovated by Ezekiel, as prophets may not enact new halakhot . Rav Ashi said to him: And according to your reasoning, there is a similar difficulty with that which Rabbi Ḥisda said: This matter, that an uncircumcised priest may not serve in the Temple, we did not learn it from the Torah of Moses, but we learned it from the text of the tradition, i.e., Prophets and Writings: “No stranger, uncircumcised in heart or uncircumcised in flesh, shall enter my Temple” (Ezekiel 44:9). Before Ezekiel came, who said that it is prohibited for an uncircumcised priest to serve?
אֶלָּא גְּמָרָא גְּמִירִ[י] לַהּ, וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא. הָכָא נָמֵי: גְּמָרָא גְּמִירִ[י] לַהּ, וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא, כִּי גְּמִירִי הֲלָכָה — לְמִיתָה, לְאַחוֹלֵי עֲבוֹדָה — לָא גְּמִירִי.
Rather, you must say that it is learned as a definite tradition, like the rest of the Oral Torah, and Ezekiel came and supported it by means of a verse in his book. He did not, however, teach this halakha anew. Here too, with regard to a priest with long hair, it is learned as a tradition, and Ezekiel came and supported it by a verse. And when they learned this halakha , they learned only that one is punishable by death; however, with regard to desecrating the Temple service, they did not learn this halakha .
כׇּל הַכָּתוּב בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית ״דְּלָא לְמִיסְפַּד״ — לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מוּתָּר. תָּנוּ רַבָּנַן: אִלֵּין יוֹמַיָּא דְּלָא לְהִתְעַנָּאָה בְּהוֹן, וּמִקְצָתְהוֹן דְּלָא לְמִיסְפַּד בְּהוֹן: מֵרֵישׁ יַרְחָא דְנִיסָן וְעַד תְּמָנְיָא בֵּיהּ אִיתּוֹקַם תְּמִידָא, דְּלָא לְמִיסְפַּד בְּהוֹן. מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ עַד סוֹף מוֹעֲדָא אִיתּוֹתַב חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא, דְּלָא לְמִיסְפַּד בְּהוֹן.
§ The mishna teaches: Any day concerning which it is written in Megillat Ta’anit not to eulogize on that day, it is also prohibited to eulogize on the day before, but it is permitted to do so on the following day. The Sages taught in Megillat Ta’anit : These are the days on which fasting is prohibited, and on some of them eulogizing is prohibited as well: From the New Moon of Nisan until the eighth of the month, the proper sacrifice of the daily offering was established, and therefore it was decreed not to eulogize on these dates. From the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the festival of Shavuot was restored and it was likewise decreed not to eulogize during this period.
אָמַר מָר: מֵרֵישׁ יַרְחָא דְנִיסָן עַד תְּמָנְיָא בֵּיהּ אִיתּוֹקַם תְּמִידָא, דְּלָא לְמִיסְפַּד. לְמָה לִי מֵרֵישׁ יַרְחָא? לֵימָא מִתְּרֵי בְּנִיסָן, וְרֹאשׁ חוֹדֶשׁ גּוּפֵיהּ יוֹם טוֹב הוּא וְאָסוּר! אָמַר רַב: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לֶאֱסוֹר יוֹם שֶׁלְּפָנָיו.
The Gemara seeks to clarify these statements by comparing them to the ruling of the mishna. The Master said above: From the New Moon of Nisan until the eighth of the month, the daily offering was established, and therefore it was decreed not to eulogize on these dates. The Gemara asks: Why do I need Megillat Ta’anit to say: From the New Moon? Let it say: From the second of Nisan, as the New Moon is itself a holiday, and it is already prohibited to eulogize on that day. Rav said: It is necessary to mention the New Moon of Nisan only to prohibit eulogizing on the day before, in accordance with the statement in Megillat Ta’anit that fasting on the day before any of the specified commemorative days is also prohibited.
וְשֶׁלְּפָנָיו נָמֵי, תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹם שֶׁלִּפְנֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ! רֹאשׁ חֹדֶשׁ דְּאוֹרָיְיתָא הוּא, וּדְאוֹרָיְיתָא לָא בָּעֵי חִיזּוּק.
The Gemara asks: And with regard to the day before the New Moon of Nisan as well, one can derive the prohibition against eulogizing on this day from the fact that it is the day before the New Moon. Since it is prohibited to fast on the New Moon, it is likewise prohibited on the day before. The Gemara answers that as the New Moon is by Torah law and a Torah law requires no reinforcement, it is permitted to fast on the previous day.
דְּתַנְיָא: הַיָּמִים הָאֵלֶּה הַכְּתוּבִין בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית — לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם אֲסוּרִין, שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, הֵן — אֲסוּרִין, לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן — מוּתָּרִין. וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה? הַלָּלוּ — דִּבְרֵי תוֹרָה, וְדִבְרֵי תוֹרָה אֵין צְרִיכִין חִיזּוּק, הַלָּלוּ — דִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְדִבְרֵי סוֹפְרִים צְרִיכִין חִיזּוּק.
As it is taught in a baraita : With regard to these days that are written in Megillat Ta’anit , it is prohibited to fast before them and after them. However, concerning Shabbatot and Festivals, fasting on those days is prohibited, but before them and after them fasting is permitted. And what is the difference between this and that? These, Shabbat and Festivals, are statements of Torah, and statements of Torah do not require reinforcement, whereas these days mentioned in Megillat Ta’anit are statements of rabbinic law, and statements of rabbinic law require reinforcement.
אָמַר מָר: מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ עַד סוֹף מוֹעֲדָא אִיתּוֹתַב חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא, דְּלָא לְמִיסְפַּד. לְמָה לִי עַד סוֹף מוֹעֵד, לֵימָא עַד הַמּוֹעֵד, וּמוֹעֵד גּוּפֵיהּ יוֹם טוֹב הוּא וְאָסוּר! אָמַר רַב פָּפָּא: כִּדְאָמַר רַב — לֹא נִצְרְכָא
§ The Master said above: From the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the festival of Shavuot was restored and it was decreed not to eulogize. The Gemara asks: Why do I need Megillat Ta’anit to say: Until the end of the Festival? Let it say: Until the Festival, as it is anyway prohibited to eulogize on the festival of Passover. Rav Pappa said that this, too, should be explained as Rav said: It is necessary to mention the first of Nisan