Commentary page
Sukkah 40a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSukkah 40a
Sukkah 40a. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 256 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
שבשעת לקיטתו עישורו שאם חנט בשנה שניה שמעשרותיה מעשר ראשון ומעשר שני ונלקט בשלישית לשמיטה שמעשרותיה מעשר ראשון ומעשר עני מתעשר כדין מעשר שלישית ואילו שאר אילנות שחנטו פירותיהן בשניה ונלקטו בשלישית מתעשרין כדין שניה ולענין מעשר השוו אתרוג לירק דמעשר פירות האילן וירקות דרבנן ומעשר גורן ויקב דאורייתא ובגורן ויקב ילפינן בראש השנה (דף יג:) שמתעשר אחר השנה שהביאו שליש מקראי ואסמכו רבנן מעשר דבריהם אגורן ויקב מה גורן ויקב מיוחדים שגדילים על רוב מים דהיינו מי גשמים ומתעשרין לשנה שעברה אף כל הגדילין על רוב מים כגון פירות האילן מתעשרין לשנה שעברה יצאו ירקות שגדילין על כל מים שמתעשרים לשנה הבאה ואתרוג נמי גדל על כל מים כירק:
לכל דבר אף למעשרות:
הוא דאמר תנא דמתני' דמקפיד אאתרוג:
(דאמר) כי האי תנא דקתני ורבותינו נמנו באושא ואמרו אתרוג אחר לקיטה בין למעשר בין לשביעית:
טעמא דלולב בר ששית כו' קושיא היא כלומר לעיל אמר דהיינו טעמא דלולב ניקח משום דבר ששית הוא הא שביעית הוא אסור ונפקא מינה שלולבי שביעית קדושת שביעית נוהג בהו שלא ליקח בדמיהן חלוק וטלית:
שגבבן שכינסן לאוצרן:
לחובה לשון מחבא:
לקטן לאכילה למאכל בהמה:
9 more comments on this page.
Rashi on Sukkah 40a · Sefaria
Tosafot
ורבותינו נמנו באושא אית דגרסי פ"ק דר"ה (דף טו:) אתרוג אחר חנטה בין למעשר בין לשביעית וסברי כרבי אליעזר דלעיל ואי אפשר לומר כן כדמוכח בשמעתין דגרס אחר לקיטה ושלש מחלוקות בדבר:
שגבבן לחובה יש לפרש דווקא נקט ויש לפרש אורחא דמלתא נקט:
לקטן לאכילה אי בסתם היו לעצים לא היה מועיל מפרש לאכילה מידי דהוה אעצים דמשחן שליקטן להאיר לרבא דאמר סתם עצים להסקה ושמא הני סתמייהו להכי ולהכי הלכך אזלינן בתר מפרש:
ועצים דהסקה תנאי היא אי נהגא בהו שביעית או לא דאיכא תנא דדריש לכם דומיא דלאכילה למעוטי כל שהנאתו אחר ביעורו וממעט עצי הסקה ואית דלא ממעט אלא דבר שהנאתו אין שוה בכל אדם כגון מלוגמא וזילוף ואפיקטויזין כך פירש בקונט' ורבותינו היו גורסין וסתם עצים להסקה ניתנו תנאי היא ופי' בקונט' דטרח עלה לישבה ולא יכול ובהגוזל קמא (ב"ק דף קב.) פי' בקונט' וזה לשונו תנאי היא איכא למאן דאית ליה סתם עצים להסקה ניתנו ולא חיילא שביעית ואפילו אעצים דמשחן ואיכא דסבר אעצים דמשחן מיהא חיילא והיינו תנאי רבנן סברי סתם פירות לאכילה ניתנו וחיילא עלייהו קדושת שביעית כדאמרי' דאכל דבר שהם וביעורן שוה חיילא הלכך אפילו לקטן למשרה ולכבוסה לא מהניא מחשבה למיהוי כעלי קנים שלקטן לעצים ומשתרו דהכא סתמייהו להכי ולהכי אבל פירות סתמייהו לאכילה ומשעת יצירתן חיילא קדושה עלייהו ותו לא מהניא מחשבה לאפקועי למשרה ולכבוסה דאין נוהגין בקדושת שביעית וגבי עצים נמי סתם עצים להסקה ניתנו ולא חיילא אפילו אעצים דמשחן ור' יוסי סבר לא אמרי' סתם פירות לאכילה ניתנו ומהניא בהו מחשבה כעלי קנים וגפנים והיכא דלקטן למשרה הוי דבר שהנאתו אחר ביעורו ולא חל עליה שביעית:
יצאו משרה וכבוסה שהנאתן אחר ביעורן שמשעת ששרה הפשתן או הבגדים ביין שעה אחת נתבער ואבד והנאתו אינה עד שילבש אותן בגדים כך פי' בקונט' ותימה דבהגוזל קמא (ב"ק דף קא: ושם) קא חשיב מין הצבועין הנאתן וביעורן שוה ומהאי טעמא הוה ליה לאחשובי הנאתו אחר ביעורו שביעור בשעת צביעה ולבישה אחר כך ולמאי דבעי למימר' התם יש שבח סמנין על גבי הצמר ניחא דאין זה שייך גבי משרה וכבוסה ובקונטרס פירש שם דמיני צבעים בשעת רתיחת היורה כלה השורש וקולט הצבע בבגד נמצא הנאתו וביעורו שוה אבל משרה וכבוסה משעה שמטילין פשתן או בגד ביין נתקלקל ונבער והנאתו אינה עד שלשה ימים או ארבעה שיהא הפשתן שרוי:
Tosafot on Sukkah 40a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
דתניא נמנו וגמרו באושא אתרוג אחר לקיטה בין למעשר בין לשביעית כבר פירשנו זה הענין כולו בר"ה לפיכך לא הוצרכנו להאריך בכאן. ומקשינן וכי לולב כפרי הוא דמוקמת לה בבן ששית שנכנס לשביעית עץ הוא ועץ אין בו קדושת שביעית דתנן עלי קנים ועלי גפנים שגבבן מן השדה ליקטן לאכילה יש בהן קדושת שביעית לעצים אין בהם משום קדושת [שביעית] ושנינן שאני התם דאמר קרא לכם ואמר קרא לאכלה. כלומר לא ניתנה לכם שביעית אלא לאכילה.
ובעינן [לכם] דומיא דלאכילה ודרך המאכל ללעוס ולבער המאכל בלעיסתו מתורת אוכל וכיון שמגיע בחניכיו נהנה חכו מן המאכל בלעיסתו ונתבער אותו הפרי נמצאת הנאתו ועת ביעורו באין כאחד. וזהו פי' הנאתו וביעורו שוין וכל דבר שהנאתו וביעורו ביחד קדושה חלה עליו ואף על שאינו נאכל והוא שניתן ליהנות ממנו בדרך האכילה ששוה בכל אדם. יצאו העצים שהנאתן אחר ביעורן. כלומר אין הפת נאפת ואין התבשיל מתבשלת אלא אחר שריפת עצים. הנה ביעורן קודם להנאתן. לפיכך אין קדושה חלה על העצים ודחינן והאיכא עצים דמשחן. פי' משחן להתחמם כדכתיב ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו ומתרגמינן ולא שחין ליה כלומר שעושין מהן המדורה להתחמם שבעת הדלקתן הוא מתחמם בהן. נמצאת הנאתן ועת ביעורן ביחד ולמה אין קדושת שביעית חלה עליהן.
ודחי רבא סתם עצים להסקה הן עומדין פי' עצים להסיקן תחת תבשילו ועל התנור לאפות בו את הפת עומדים לאפוקי לולב דלאו להסקה עומד והנאתו בעת ביעורו. לפיכך יש בו קדושת שביעית ומשום דהוא בן ששית שנכנס לשביעית שרי לזבוני. וסתם עצים להסקה עומדים ואין מותרין בשביעית אלא משום הנאתן אחר ביעורן תנאי היא דתניא אין מוסרין פירות שביעית למשרה ולכביסה. פי' כגון פירות שמלבנין וכובסין בהן כגון הבורית וכיוצא בהן בשביעית אסור מהאי טעמא דכתיב לכם יהיה לאכלה בעינן לכם דומיא דלאכלה מה לאכלה בעת הנאתו מתבערין אף לכם בעינן להיות ביעורו בעת הנאתו שמתכבסין ומתלבנין אחר ביעורן ונמצאת הנאתן אחר ביעורן ואסור וכן העצים. ור' יוסי מתיר דייק לכם לכל צרכיכם.
Rabbeinu Chananel on Sukkah 40a · Sefaria
Ritva
ופרכינן והא איכא עצים דמשחן והנאתן וביעורן שוה פי׳ עצים שעשוים להתחמם בהם שהנאתן וביעורן שוה והוא מל׳ שנה שחונ׳ וכדכתי׳ חמותי ראיתי אור דמתרגמינן שחנית וכל שם חום שחו׳ ושלא כפרש״י ז״ל. מהדרינן סתם עצים להסק׳ הם עומדין פירוש ובתר רובא אזלי׳ ושרי׳ אפי׳ מיעוטו דקיימי למשחן שלא חלק הכתוב בהם:
איכא נוסחי דגרסי׳ ועלים להסקה הם עומדים תנאי היא פי׳ אי אמרי׳ דעצים דמשחא דינם כעלים דהסקה דשרו או דינם כפירות ואסירי וליתא דהא במתניתין דמייתי דלא דרשי׳ דומיא דלאכלה אלא אפילו עצים דהסקה שהנאתן אחר ביעורן יש בהן קדושת שביעית וכן בכל דכותייהו:
דתניא אין מוסרין פירות שביעית לכביסה ולמשרה פירוש דאע״ג דכתיב לכם לכל צרכיכם דוקא דומיא דלאכלה שהנאתו וביעורו שוה אבל במידי אחרינא אסור וליהנות מהם אפילו תוך זמן הביעור ולדידהו עצים דהסקה שכל הנאתן אחר ביעורן אינה בכלל קדושת שביעית שאינה בכלל לאכלה האמור בדין שביעית ואפילו אחר הביעור הם מותרים כתנא דמתניתין דלעיל:
רבי יוסי אומר מוסרין דלא דריש לכם דומיא דלאכלה אלא מותר ליהנות מן הפירות תוך זמן הביעור אפילו במשרה וכביסה דלא הוי הנאתן וביעורן שוה כעין אכילה דלא ממעטינן מדומיא דלאכלה אלא מלוגמא שאינה שוה בכל כדמפרש תלמודא ונמצאו משרה וכביסה בשאר הנאות תוך הביעור וה״ה לעצים דהסקה דאע״ג דאין הנאתן וביעורן שוה אף הם בכלל לאכלה ומותרין בתוך הביעור ואסורין אחר זמן הביעור:
Ritva on Sukkah 40a · Sefaria
Meiri
עלי קנים ועלי גפנים שלקטם בחיבה ר"ל בלחותם עד שהם ראויים למאכל בהמה אם ליקטן לאכילה ר"ל למאכל בהמה יש להם קדושת שביעית ואפי' עצים דמשחן ר"ל שראויות להדליק בהם אבוקות כגון עץ שמן וכיוצא בו שנמצאת עכשיו הנאתן וביעורן שוה הואיל ורוב מינן עומד להיסק אין בו קדושת שביעית וי"מ דמשחן כמו דמשחנן ר"ל שמודלקות לחמם שאף החימום ראוי יותר אחר שהוסקו ונעשו גחלים וכן י"מ בגבבם בחיבה פירוש אחר והכל עולה לענין אחד:
פירות שביעית הראויים לאכילה אין מתירין אותם לכביסה ולא למשרה כגון שיהו שורין את פשתנם או מכבסין ביין של שביעית וכן אין עושין מהן מלוגמא ולא זילוף ולא אפקטויזין ומ"מ מיני הצבעים הותרו לצבוע בהם וכן מיני הכבוס הותרו לכבס בהם כמו שהתבאר במקומו וכבר כתבנוה בתשיעי של קמא:
Meiri on Sukkah 40a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה ועצים דהסקה תנאי היא כו' והיכא דליקטן למשרה הוי דבר שהנאתו אחר ביעורו ולא חל עליה שביעית עכ"ל משמע לפי שיטה זו דהיכא דלא לקטן למשרה מודה רבי יוסי דאסור למשרה דהוי דבר שהנאתו אחר ביעורו ופירות סתמייהו לאכילה וא"כ הוא לא הוה אצטריך למימר לר"י לאכלה ולא למלוגמא אלא לאכלה ולא למשרה היכא דלא לקטן למשרה אלא דקושטא קאמר לר"י דממעטינן למלוגמא אפילו בכה"ג דלקטה למלוגמא ולא מהני בהו מחשבה אך קשה דאמאי איצטריך ליה למימר לר"י לכם לכל צרכיכם אפילו למשרה וכביסה דהא שפיר דרש ר"י כרבנן דלכם דומיא דלאכלה במי שהנאתו וביעורו שוה יצאו משרה וכביסה אם לא לקטן למשרה משום דהנאתן אחר ביעורן ואם לקטן נמי למשרה מהני בהו מחשבה ולא נהגא בהן שביעית נמי מה"ט דהוי דבר שהנאתן אחר ביעורן ויש ליישב אבל בדוחק ואולי שמפני זה כתב בפ"ה כאן שטרח ליישבה ולא יכול ודו"ק:
Chidushei Halachot on Sukkah 40a · Sefaria
Maharam
תוס' ד"ה ועצים דהסקה תנאי היא וכו' עד ורבותינו היו גורסים וכו' הספרים שלפנינו חסרים וכך צ"ל ורבותינו היו גורסים וסתם עצים להסקה ניתנו תנאי היא ופי' הקונטרס דטרח עלה ליישבה ולא יכול ובהגוזל קמא פי' בקונטרס וזה לשונו תנאי היא איכא למאן דאית ליה סתם עצים להסקה ניתנו ולא חיילא שביעית אפי' אעצים דמשחן וכו'. ונ"ל דלפי גירסא זו ולפי פי' זה לא פליגי רבנן ור' יוסי אי אמרי' סתם פירות לאכילה או לא וה"ה אי אמרי' סתם עצים להסקה או לא דא"כ לפי גירסא זו לא מייתי מידי דפליגי תנאי בסתם עצים דאינו מוכרח לומד דמשום דפליגי בסתם פירות אם לאכילה ניתנו או לא פליגי ג"כ בסתם עצים דיכול להיות דבעצים כ"ע מודו דלהסקה ניתנו אלא ודאי בהא לא שייך שום פלוגתא דכ"ע ידעי מסברא דסתם עצים להסקה ניתנו וכן סתם פירות לאכילה אלא דפליגי אי מחשבה מוציאה אותן מהסתם או לא והשתא מייתי שפיר תנאי דכמו דלרבנן אין מועיל שום מחשבה להוציא הפירות מסתמן דקיימי לאכילה להתירן למשרה ולכביסה ה"ה אין מועיל שום מחשבה לסתם עצים להוציאן מסתמן כדי שיחול עליה קדושת שביעית ולר' יוסי מועלת מחשבה בין בפירות בין בעצים אע"ג דלשון רש"י שמביאים התוס' אינו משמע כן דמכל לשונו משמע דעיקר הפלוגתא היא אי אמרי' סתם עצים להסקה ניתנו אי לא מ"מ ע"כ צריך ליישב הלשון ע"ד שיטה זו שכתבנו וק"ל וגם לפי שיטת גירסא ופי' זה של רבותינו לא יתיישב לישנא דגמ' דמשמע דפלוגתא דרבנן ור"י היא בדרש הפסוק דהא אמר מ"ט דת"ק אמר קרא לאכלה וכו' מ"ט דר"י אמר קרא לכם לכל צרכיכם ומנא לן לומר דטעמא דר"י היא משום דמחשבה מוציאן שלא תחול עליה קדושת שביעית וצריך ליישב דס"ל לגמ' דאי לאו דמטעם המחשבה לא הוה דריש ד"י לכם לכל צרכיכם דהא לאכלה כתיב ודוחק הוא וגם נצטרך לומר דמחשבת למלוגמא וכיוצא אין מוציאן מקדושת שביעית אע"ג דמוציאה לענין משרה וכביסה וכל זה דוחק וק"ל:
ד"ה יצאו משרה וכביסה וכו' בשעת רתיחת היורה כלה השורש וכו' כצ"ל:
Maharam on Sukkah 40a · Sefaria
Penei Yehoshua
בפירש"י בד"ה הכי גרסינן עצים דהסקה תנאי הוא כו' ואני שמעתי מרבותי שהיו גורסים וסתם עצים להסקה נינהו תנאי היא כו' וטרחתי מנעורי ליישב כו' ואיני יכול עכ"ל. מיהו בפרק הגוזל עצים (בבא קמא ד' ק"א) מפרש רש"י כפי' רבותיו שהביא כאן ובחידושינו שם כתבתי ליישב פירושו בזה ונתיישב לי ג"כ מה שהקשה מהרש"א בשמעתין והיינו ע"פ מה שדקדקתי שם בהא דאמרינן שם ובשמעתין דלכם דומיא דלאכלה והיינו למעט מי שהנאתו אחר ביעורו והיינו משרה וכביסה דמשמע דאי הוי הנאתו וביעורו שוה הוי שרי ואמאי הא קי"ל דשביעית ניתן לאכול דבר שדרכו לאכול דוקא ואין לשנותן א"כ בלא"ה אסור אפי' בדבר שהנאתו וביעורו שוה וכתבתי ליישב והעליתי דמש"ה חזר בו רש"י כאן בשמעתין ע"ש:
Penei Yehoshua on Sukkah 40a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Sukkah, daf 40, Amud Aleph, about 256 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 114 words
Opens “שֶׁבִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רַבִּי…”
- Segment 226 words
Opens “הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא: אָמַר…”
- Segment 326 words
Opens “שְׁבִיעִית מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ? חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי…”
- Segment 446 words
Opens “טַעְמָא דְּלוּלָב בַּר שִׁשִּׁית הַנִּכְנָס לִשְׁבִיעִית הוּא,…”
- Segment 519 words
Opens “שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא: ״לָכֶם לְאׇכְלָה״. ״לָכֶם״…”
- Segment 613 words
Opens “וְהָאִיכָּא עֵצִים דְּמִשְׁחַן, דַּהֲנָאָתָן וּבִיעוּרָן שָׁוֶה! אָמַר…”
- Segment 717 words
Opens “וְעֵצִים לְהַסָּקָה, תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: אֵין מוֹסְרִין…”
- Segment 846 words
Opens “מַאי טַעְמֵיהּ דְּתַנָּא קַמָּא — דְּאָמַר קְרָא:…”
- Segment 949 words
Opens “וְרַבִּי יוֹסֵי, הָא כְּתִיב ״לְאׇכְלָה״! הַהוּא מִיבְּעֵי…”
Original text
שֶׁבִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֶתְרוֹג שָׁוֶה לָאִילָן לְכׇל דָּבָר.
It is like a vegetable in that at the time of its picking it is tithed; this is the statement of Rabban Gamliel. If it was picked in the third year of the Sabbatical cycle, poor man’s tithe is separated although it ripened in the second year, when the obligation is to separate second tithe and not poor man’s tithe. Rabbi Eliezer says: The halakhic status of the fruit of an etrog tree is like that of a typical fruit tree in every matter. In any case, with regard to ascribing the status of Sabbatical-Year produce to the fruits, it is apparent from the mishna that the status of an etrog of the sixth year that was picked in the seventh year is that of sixth-year produce.
הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אַבְטוּלְמוֹס הֵעִיד מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים: אֶתְרוֹג אַחַר לְקִיטָה לַמַּעֲשֵׂר, וְרַבּוֹתֵינוּ נִמְנוּ בְּאוּשָׁא וְאָמְרוּ בֵּין לַמַּעֲשֵׂר בֵּין לַשְּׁבִיעִית.
The Gemara answers: It was the tanna of the mishna that distinguishes between the lulav and the etrog who stated his opinion in accordance with the statement of that tanna , as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei said that Avtolemos, one of the Sages, testified in the name of five Elders: The status of an etrog is determined by the time of its picking with regard to the halakhot of tithes. And our Sages were counted in Usha, reached a decision, and said: The status of an etrog is determined by the time of its picking both with regard to the halakhot of tithes and with regard to the halakhot of the Sabbatical Year.
שְׁבִיעִית מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ? חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: אֶתְרוֹג אַחַר לְקִיטָה לַמַּעֲשֵׂר, וְאַחַר חֲנָטָה לַשְּׁבִיעִית. וְרַבּוֹתֵינוּ נִמְנוּ בְּאוּשָׁא וְאָמְרוּ: אֶתְרוֹג בָּתַר לְקִיטָה, בֵּין לַמַּעֲשֵׂר בֵּין לַשְּׁבִיעִית.
The Gemara questions the formulation of the baraita : With regard to the Sabbatical Year, who mentioned it? As no previous mention was made of the Sabbatical Year, the discussion of the status of an etrog during the Sabbatical Year is a non sequitur. The Gemara answers: The baraita is incomplete, and this is what it is teaching: The status of an etrog is determined by the time of its picking with regard to the halakhot of tithes and determined by the time of its ripening with regard to the Sabbatical Year. And our Sages were counted in Usha and said: The status of an etrog is determined by the time of its picking both with regard to the halakhot of tithes and with regard to the halakhot of the Sabbatical Year.
טַעְמָא דְּלוּלָב בַּר שִׁשִּׁית הַנִּכְנָס לִשְׁבִיעִית הוּא, הָא דִּשְׁבִיעִית קָדוֹשׁ, אַמַּאי? עֵצִים בְּעָלְמָא הוּא, וְעֵצִים אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית! (דִּתְנַן:) עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי גְפָנִים שֶׁגִּבְּבָן לְחוּבָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, לִקְּטָן לַאֲכִילָה — יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית, לִקְּטָן לְעֵצִים — אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית.
§ The Gemara resumes its discussion of the mishna: The reason that a lulav may be purchased from an am ha’aretz during the Sabbatical Year is specifically that it is a lulav of the sixth year that is entering the seventh. This indicates by inference that a lulav of the seventh year is sacred with the sanctity of the Sabbatical Year. The Gemara asks: Why is it sacred? It is merely wood, and wood is not subject to the sanctity of the Sabbatical Year, as it was taught in a baraita : With regard to reed leaves and vine leaves that one piled for storage upon the field, if he gathered them for eating, they are subject to the sanctity of the Sabbatical Year; if he gathered them for use as wood, e.g., for kindling, they are not subject to the sanctity of the Sabbatical Year. Apparently, wood or any other non-food product is not subject to the sanctity of the Sabbatical Year.
שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא: ״לָכֶם לְאׇכְלָה״. ״לָכֶם״ דּוּמְיָא דִּלְאָכְלָה — מִי שֶׁהֲנָאָתוֹ וּבִיעוּרוֹ שָׁוֶה. יָצְאוּ עֵצִים, שֶׁהֲנָאָתָן אַחַר בִּיעוּרָן.
The Gemara answers: It is different there, in the case of the reed and vine leaves, as the verse states: “And the Sabbatical produce of the land shall be for you for food” (Leviticus 25:6). From the juxtaposition of the term: For you, and the term: For food, it is derived: For you is similar to for food; the sanctity of the Sabbatical Year takes effect on those items whose benefit and whose consumption coincide. Wood is excluded, as its benefit is subsequent to its consumption. The primary purpose of kindling wood is not accomplished with the burning of the wood; rather, it is with the charcoal that heats the oven. Therefore, it is not subject to the sanctity of the Sabbatical Year.
וְהָאִיכָּא עֵצִים דְּמִשְׁחַן, דַּהֲנָאָתָן וּבִיעוּרָן שָׁוֶה! אָמַר רָבָא: סְתָם עֵצִים, לְהַסָּקָה הֵן עוֹמְדִין.
The Gemara objects: But isn’t there wood used to provide heat (Rabbeinu Ḥananel), whose benefit coincides with its consumption? Rava said: Undesignated wood exists for fuel, i.e., charcoal, so its benefit is subsequent to its consumption.
וְעֵצִים לְהַסָּקָה, תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: אֵין מוֹסְרִין פֵּירוֹת שְׁבִיעִית לֹא לְמִשְׁרָה וְלֹא לִכְבוּסָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מוֹסְרִין.
§ The Gemara notes: The matter of whether kindling wood, whose benefit is subsequent to its consumption, is subject to the sanctity of the Sabbatical Year is a dispute between tanna’im , as it is taught in a baraita : One may neither transfer Sabbatical-Year produce, e.g., wine, for soaking flax to prepare it for spinning, as the benefit derived from the flax is subsequent to its soaking, when the soaked and spun thread is woven into a garment; nor for laundering with it, as the benefit derived is subsequent to the laundering when one wears the clean clothes. Soaking the flax or laundering the garment in wine is consumption of the wine, as it is no longer potable. Rabbi Yosei says: One may transfer Sabbatical-Year produce for those purposes.
מַאי טַעְמֵיהּ דְּתַנָּא קַמָּא — דְּאָמַר קְרָא: ״לְאׇכְלָה״, וְלֹא לְמִשְׁרָה וְלֹא לִכְבוּסָה. מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי — אָמַר קְרָא: ״לָכֶם״, ״לָכֶם״ לְכׇל צׇרְכֵיכֶם, וַאֲפִילּוּ לְמִשְׁרָה וְלִכְבוּסָה. וְתַנָּא קַמָּא, הָא כְּתִיב ״לָכֶם״! הַהוּא ״לָכֶם״ דּוּמְיָא דִּלְאׇכְלָה: מִי שֶׁהֲנָאָתוֹ וּבִיעוּרוֹ שָׁוֶה, יָצְאוּ מִשְׁרָה וּכְבוּסָה — שֶׁהֲנָאָתָן אַחַר בִּיעוּרָן.
The Gemara asks: What is the rationale for the statement of the first tanna ? It is as the verse states with regard to Sabbatical-Year produce: “For food,” from which it is inferred: And not for soaking and not for laundering. What is the rationale for the statement of Rabbi Yosei permitting one to do so? It is as the verse states: “For you,” from which it is inferred: For you, for all your needs, and even for soaking and for laundering. The Gemara asks: But according to the first tanna , isn’t it written: “For you”? How does he explain that term? The Gemara answers: From that term “for you” it is derived: For you, similar to for food; the sanctity of the Sabbatical Year takes effect on those items whose benefit and whose consumption coincide, which excludes soaking and laundering, where the items’ benefit is subsequent to their consumption.
וְרַבִּי יוֹסֵי, הָא כְּתִיב ״לְאׇכְלָה״! הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ ״לְאׇכְלָה״ וְלֹא לִמְלוּגְמָא. כִּדְתַנְיָא: ״לְאׇכְלָה״ — וְלֹא לִמְלוּגְמָא. אַתָּה אוֹמֵר ״לְאׇכְלָה״ וְלֹא לִמְלוּגְמָא, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא וְלֹא לִכְבוּסָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״לָכֶם״, הֲרֵי לִכְבוּסָה אָמוּר. הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״לְאׇכְלָה״ — ״לְאׇכְלָה״ וְלֹא לִמְלוּגְמָא. מָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת הַכְּבוּסָה וּלְהוֹצִיא אֶת הַמְּלוּגְמָא?
The Gemara asks: But according to Rabbi Yosei, isn’t it written: “For food,” indicating that it may not be used for any other purpose? The Gemara answers: He needs that phrase to teach: For food, and not for a remedy [ melugma ], as it is taught in a baraita : For food and not for a remedy. The baraita continues: Do you say: For food and not for a remedy, or perhaps it is only: For food and not for laundering? When the verse says: “For you,” for laundering is already stated as permitted since it includes all one’s bodily needs. How, then, do I uphold that which the verse states: “For food”? It is: For food, and not for a remedy. And should one ask: What did you see that led you to include the use of Sabbatical-Year produce for laundering and to exclude the use of Sabbatical-Year produce as a remedy?