Talmud Builders

    Commentary page

    Sukkah 32b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 32b

    Sukkah 32b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 483 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ואיכא דרמי להו מירמא למתני' וברייתא ואגב רמיא דידהו אתמר דאביי לשנויינהו:

    שתי תמרות שני דקלים:

    גיא בן הנם סמוך לירושלים:

    שיהא לולב יוצא למעלה מן ההדס כשם שהוא גבוה במינו מכולן:

    שדרו לבד שהעלים ארוכים למעלה לאחר שכלתה השדרה שאין עוד עלין דבוקין ועולין בו:

    אימא וכדי לנענע ומה שיוצא למעלה מן האגד הוא המנענע:

    למר כדאית ליה כו' לשמואל טפח עם עליו ולר' יוחנן טפח שדרה:

    מאי לאו בהדי עלין ותיובתא דר' יוחנן:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Sukkah 32b · Sefaria

    Tosafot

    שדרו של לולב ברייתא דפ' המפלת (נדה דף כו. ושם) מסייעא ליה לר' פרנך דתני אושעיא זעירא דמן חברייא חמשה שיעורן טפח וקא חשיב שדרו של לולב ושמואל לא חייש דלא מיתניא בי ר' חייא ורבי אושעיא:

    צא מהן שלשה להדס והשאר ללולב פירש הקונטרס והרביע שהוספ' בלולב יהא בטפח כאלו ויש ספרים שכתוב בהדיא וטפח ללולב ובכל ענין שנפרש לא מיתוקמא ההיא [דתניא] (נדה דף כו.) חמשה שיעורן טפח כר' טרפון דטפח דלולב אינו שוה לאחרים:

    דולבא עץ ערמון קשטניי"ר קלוע הוא כך פי' בקונטרס ובפרק אם אינן מכירין (ר"ה דף כג. ושם) חשיב ליה גבי עשרה מיני ארזים הן ואומר רבינו תם דאין זה קשטניי"ר שאינו קלוע:

    דרכיה דרכי נועם והאי מברז את הידים כקוצים שראשי עלין עשוין חדין כמחט:

    האמת והשלום אהבו וזה אינו לא אמת ולא שלום שהוא עשוי לסם המות כך פירש הקונטרס ועל חנם הוזקק לומר טעם בפני עצמו אכל קרא דכל חד שייך אתרוייהו ומתוך פירושו משמע דהירדוף היינו הרדופני בפרק אלו טרפות (חולין דף נח:) אחוזת דם והמעושנת ושאכלה הרדופני שהוא סם המות לבהמה ואי אפשר לומר כן כדמוכח בפ' כל שעה (פסחים דף לט. ושם) גבי מרור דקא חשיב הרדופני גבי ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח והירדוף פסל התם משום דמה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים אלא היינו דלא חשיב לא נועם ולא שלום לפי שראשי עליו חדין ועוקצין את הידים והאי טעמא לא הוי מצי למימר גבי מרור שיכול לכותשו או להסיר עוקציו ולאכול אבל הכא גבי נטילת לולב צריך כל המינים כדרך גדילתן:

    תלתא טרפי בחד קינא שלשה עלין בקן אחד ויוצאין מתוך עוקץ אחד כדפירש בקונטרס וכן פירש תרי וחד שני עלין בעוקץ אחד ועלה אחד מלמטה ועולה ורוכב על השנים וחומרא גדולה הוא דאינו מצוי ושמא בחד קינא מיקרי כשהם סמוכים ודבוקים זה בזה אע"פ שכל אחד בעוקצו (ומיהו) תלתא בקינא חד הוו יתבי כדאמר פרק הכונס (ב"ק דף נח.) שלשה דקלים בשורה אחת וכמו כן שלשה עלין [אינן] מעוקץ אחד.:

    Tosafot on Sukkah 32b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    כל לולב שיש בו ג' טפחים כדי לנענע בו כשר אמר רב יהודה אמר שמואל שיעור הדס וערבה ג' ולולב ד' כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח. ואקשינן ממתני' כל לולב שיש בו ג' טפחים כו'.

    ומתרצינן אימא וכדי לנענע בו כשר מר כדאית ליה ומר כדאית ליה:

    גופא שיעור הדס וערבה ג' טפחים ולולב ד'. ר"ט אומר באמה בת ה' טפחים. אמר רב הונא שרי ליה מריה לר"ט השתא עבות ג"ט שהן חצי אמה לא משכחינן. באמה בת ה' טפחים מאלו הטפחים הגדולים שהן הג' טפחים חצי אמה וג' חומשי טפח. מי משכחינן באמה בת ה'. הא דרב דימי דאמר באמה בת ו' טפחים עשה אותה. כלומר חלוק הטפח הששי של ה' טפחים אחד חומש.

    ואמר שמואל הלכה כר' טרפון דאמר באמה בת ה' ושנינן לא דק. אמר ג' ושיעורו יתר. ומתמהינן אימור דאמרינן דלא דק לחומרא. אבל זה לקולא הוא. כי החובה ג' טפחים וג' חומשי טפח כר' טרפון והוא אמר שיעור הדס וערבה ג' טפחים כחכמים. ומתרצינן לה כדרבא דאמר אמה בת ה' עשה אותה ו'. פי' אמה. כשאמר ת"ק שיעור הדס וערבה ג' השיב ר' טרפון באמה בת ה' טפחים אתה אומר. אינם אלא ג' באמה של ו' טפחים כמה הוו להו לר"ט ג' טפחים באמה בת ו' שהן חצי אמה ולחכמים באלו הטפחים שיעור חצי אמה ג' טפחים וג' חומשין הכא אמר שמואל הלכה כר' טרפון דאמר ג' שהן חצי אמה. והתם אמר שיעור הדס וערבה ג' כרבנן דאמר ג' באמה בת ה' טפחים שהן חצי אמה וג' חומשין. ושנינן היינו דלא דק שאמר ג' וג' חומשין. והא הלכה היא ג' בלבד וזהו לחומרא לא דק:

    ת"ר ענף עץ עץ שענפיו חופין את עצו הוי אומר זה הדס כו':

    ת"ר קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת זהו הדס ר' אליעזר בן יעקב אומר עץ עבות. עץ שטעם עצו ופריו שוין. ואיזה. זה הדס.

    תנא עבות כשר ושאינו עבות פסול.

    היכי דמי עבות אמר רב יהודה כגון דקאי תלתא תלתא טרפי בחד קינא. ורב הונא אמר אפי' תרתי וחד. רב אחא בריה דרב' מחזר אתרי וחד. הואיל ונפק מפומיה דרב כהנא א"ל מר בר אמי לרב אשי אבא האי דקאי תרי וחד הדס שוטה קרי ליה ולא הוה מכשריה ללולב כדאשכחן בעזרא דכתיב הדס וכתיב עבות. ואמר רב חסדא הדס [שוטה] לסוכה ועץ עבות ללולב:

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 32b · Sefaria

    Ritva

    אמר ר״י אמר שמואל שיעור הדס וערבה ג״ט ולולב ד' פי׳‎ זהו שיעורם למטה ואם רצה להוסיף מוסיף כדי שיהא יוצא מן ההדס טפח פי׳‎ אפילו עם העלין ור״י אמר שדרו של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח וכן הלכה ולעולם אם הוסיף בגובה ההדס והערבה כמה הוא צריך שיצא מן הלולב טפח משדרו והיינו דפירשו לה כל חד מנייהו ולא קאמרי׳‎ סתמא לולב ארבע עם העלין או לבד מעלין:

    גופא שיעור הדס כו׳‎ קס״ד דר׳‎ טרפון הדס ד״ט בעי ופריש רב דימי דלעולם שיעורו ג׳‎ טפחים אלא שמוסיף בטפחי׳‎ דאמה בת ו׳‎ טפחים עשה אותם בת ה׳‎ ויוסף לכל טפח חומש והוו להו ג׳‎ טפחי׳‎ של הדס ג״ט וג׳‎ חומשין ואקשי׳‎ דהא שמואל פסק כר״ט ואכשר להו לעיל בג״ט ופוחת ג׳‎ חומשין ול״ל דלא דק לקולא ואסיקנא דר׳‎ טרפון הוא פוחת משיעורן של טפחי׳‎ שתות דאמ׳‎ בת ה׳‎ טפחים עושה אותה בת ו׳‎ טפחים קטנים נמצאו ג״ט קטנים שנוטל להדס ב״ט ומחצה שהם י׳‎ גודלין וכן הלכתא וכי קא׳‎ שמואל ג״ט לא דק ולחומרא לא דק. ורבינו אלפסי ז״ל כתב בהלכותיו דברי שמואל כפשטן ואיהו נמי לא דק והו״ל לפרש שהם טפחים קטנים שיש בהם עשרה גודלין ומסתברא דרבי טרפון מודה הוא שאין הלולב מוסיף אלא טפח כדי לנענע בו והא דקאמר והשאר ללולב דזמנין דבעי לי׳‎ כוליה אם הוסיף בשיעור ההדס וכדכתיבנא לעיל וי״א שהטפח ההוא ג״כ טפח קטן ונמצא שיעור לולב ד״ט קטנים ואלו היו שלמים היו י״ו גודלין חסר מן הג״ט שהם י״ב שלישי גודל חסר מהם שתות נשארו עשרה שלישי גודל שהם ג׳‎ גודלין ושליש גודל נמצא שיש בלולב י״ג גודלין ושליש גודל וכ״כ בתוספות והרב החסיד רבינו יונה ז״ל נתן סימן לדבר מי בעל דברים יג״ש אליהם כי הלולב שאומרים עליו דברים דהיינו ברכת הלולב שיעורו יג״ש שלשה עשר ושליש. ונראין דברי רבינו הגדול הרמב״ן ז״ל שכתב שלא חלק ר״ט בטפח העודף בלולב כלל ומודה הוא שצריך כדי לנענע בו טפח שלם של ד׳‎ גודלין ויש ראיה לדבריו מדאמרי׳‎ במס׳‎ נדה פרק המפלת חמשה שיעורן טפח וחשיב חד מינייהו שדרו של לולב ואותם טפחים שלמים הם ואליבא דר״ט דהלכתא כותיה דאיהו לא פליג בטפח זה אלא דנקט והשאר ללולב כדברי חכמים נמצא שיעורו של לולב י״ד גודלין כי הג״ט הם קטנים והרביעי הוא טפח שלם וכן עיקר:

    ת״ר ענף של עבות וכו׳‎ רבא אמר מהכא האמת והשלום אהבו והכי מצינן למימר גבי כופרא אלא דנקט חדא מנייהו ובהכי סגי לן:

    ה״ג ראב״י אומר ענף עץ עבות עץ שענפיו חופין את עצו ול״ג עץ שטע׳‎ עצו ופריו שוה דהא מענף עץ עבות ליכא למדרש הכי שהרי אין בכתוב זכר פרי וגבי אתרוג הוא דדרשינן הכי:

    היכי דמי עבות אמר רב יהודה דקיימי תלתא טרפי בחד קינא פי׳‎ שבכל קן וקן יש ג׳‎ עלין סביב בשורה אחת רב כהנא אמר אפילו תרי וחד פי׳‎ אע״פ שאין שלשתן עומדין בשורה כי הא׳‎ עולה או יורד מעט בקן:

    רב אחא בר רבא מהדר אתרי וחד אמר הואיל ונפק מפומיה דרב כהנא. פי׳‎ כדי לקיים דבריו ולהראות לתלמידים שהלכ׳‎ כמותו ואע״ג דאידך דקיימי כלהו בחד קינא עדיף טפי:

    א״ל מר בר מר לרב אשי אבא לההוא הדס שוטה קרי ליה יש שפירש הדס שאינו גמור נקרא שוטה כעין שקורין לבכור מן האם בוכרא סיכלא פרק יש נוחלין. והנכון שנקרא הדס שוטה ע״ש שאין עליו הולכין כסדר וכשורה והוא כשוטה שאין לו סדר ושיטה:

    ת״ר נשרו רוב עליו ונשתיירו מיעוט כשר ואוקימנ׳‎ באסא מצרא׳‎ דאיכא ז׳‎ טרפי בחד׳‎ קינ׳‎ וכיון דנתרי להו ד׳‎ פיישי להו תלתא ובהדא דעלמא שנשרו מקצת עליו לא פי׳‎ תלמודא מה דיני׳‎ אמ״ד שצריך שיהא כולו עבות ואם נשרה מכל שיעורו אפילו עלה א׳‎ פסול וכדאמרי׳‎ לעיל עבות תלתא לא אשכחינן אלמא בעי׳‎ כולו עבות והכא אמרינן בלבד שתהא עבותו קיימת ואומר בדאשתיירו תלתא בקינא דאלמא בפחות מכאן לא הוו עבותו קיימת אבל מורי נר״ו אומר דכי אמרינן דבעינן כלו עבות היינו שיהא כל השיעור מין עבות דקיימי תלתא בחד קינא דאי איכא בכוליה שיעורא חד קינא דלא הוי עבות פסול והיינו דאמרינן עבות ג׳‎ לא משכחינן כלו׳‎ ממין עבות אלא שנשרו מקצת עליו כל זמן שרובן קיים שנשאר בכל קן וקן ב׳‎ עלין כשר ושפיר מיקרו עבות והיינו דאמרי כיון שנשרו תרי עבות היכי משכחת לה דאלמא כל היכא דלא נשרו תרי שפיר הוי עבות דאי לא לימא כיון דנשרו עליו עבותו קיימת היכי משכחת לה וכי יבשו עלין שהעלין קיימין וכלו עבות הקלו יותר שהכשירו בשיש ג׳‎ עלין לחין בראש הבד כדלקמן וכן עיקר:

    Ritva on Sukkah 32b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו ששיעור הדס וערבה שלשה טפחים ולולב ארבעה משדרו למטה כדי שיהא שדרו של לולב יוצא מן ההדס טפח וטפחים אלו הקלו בהם לשער בטפחים קטנים פחותים שתות מטפח בינוני עד שיהו נעשים מחמשה טפחים שבאמה בינונית חוזרים לששה שנמצא כל טפח פחות שתות מן הבינוני וכבר ידעת בטפח בינוני שהוא ארבע אצבעות בגודל שהם שתים עשרה אצבעות לשלשה טפחים וא"כ בזו שיעור הדס וערבה בעשרה גודלים בין שלשתם שהם שני טפחים ומחצה מטפחים בינונים ורביעי של לולב חוזר לשלש אצבעות ושליש שהרי הטפח הבינוני ארבע אצבעות בגודל שהם י"ב שלישים וכשתסיר מהם השתות יהיו עשר שלישים שהם שלש אצבעות ושליש ונמצא שיעור הלולב מעיקרו עד שדרו שלש עשרה גודלות ושליש ומ"מ לכתחילה צריך להשלים שיעורם בטפחים בינונים וזה שהקלו בכך בדיעבד מתוך ההדס הוא שצריך עבות בשיעור שלשה טפחים והדבר מצוי בקושי והוא שאמרו כאן על דבריו של ר' טרפון שאמר באמה בת חמשה והיו סבורים לפרש בדבריו שתהיה כונתו לומר שיהא שיעור ההדס צריך חמשה אמרו על זה שרא ליה מריה כלומר שלא חס על טורח יתר דהשתא עבות שלשה לא משכחינן וכו' כלומר להדיא אלא בקושי ובטורח יתר בת חמשה מבעיא עד שבסוף הסוגיא פירשו דבריו שלא אמרה אלא להקל כלומר שטפחים אלו משוערים כדרך שהחמשה שבאמה בינונית שהיא בת ששה יהו חוזרים לששה ונמצא כל טפח פחות מן הבינוני שתות על הדרך שביארנו:

    וממה שאמרו השתא עבות שלשה לא משכחינן ופירשנו אלא בקושי ובטרח יתר משמע שכל הבד צריך עבות בשלשה ומה שנהגו להקל בשלשה קנים שבראש הענף אינו כלום אע"פ שקצת מפרשים כתבוה כמו שיתבאר למטה ואף גדולי המפרשים כמכונים להקל אמרו שמתוך הקושי ראוי לומר שלא לעכב כל שרוב קני בד של שלשה טפחים עבות ואפשר לפרש לדעתם עבות בת שלשה לא משכחינן אף בקושי אא"כ על דרך הזרות ואנו סומכים בה על הרוב ונמשכו למה שאמרו הם בעצמם שנפרצו עליו האמור בלולב שפסול דוקא ברוב עלים והוא הדין להדס הא מיעוט כשר ושאינם עבות דינם כנפרצו ולדעת זה לא סוף דבר שהרוב מצד ראשו אלא אף בסופו ומה שאמרו למטה ביבשו רוב עליו ובראש כל אחד ואחד דוקא בשאין שם אלא שלשה גבעולין בעבות לחים אבל ברוב אין צורך להיותם בראש לא בנשרו ולא ביבשו ולא בשאין עבות מתחלתן ומ"מ לדעת המפרשים בנפרצו שלא נתקן לגמרי אבל בניתקו אף במיעוט פסול יראה שאף בשאין עבות כן ואף לדעת המכשירים ברוב כל שאין שם רוב מיהא פסול אפי' היו בראשו שלא הכשירו בשלשה בדי עלי לחין בראשו אלא ביבשו שהם לשם עדיין אבל בשאינו עבות לא ולמטה יתבארו בדינין אלו עוד קצת דברים:

    המשנה השניה והכונה בה בענין החלק הראשון ובפרט בענין ההדס והוא שאמר הדס הגזול והיבש פסול של אשרה ושל עיר הנדחת פסול נקטם ראשו נפרצו עליו או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול אם מעטן כשר ואין ממעטין ביום טוב אמר הר"ם ענביו הם הזרעים שיש בו ובתנאי שיהיו אותם הגרעינים שחורות או אדומות אבל אם היו ירוקות אפי' היו יותר מן העלין כשר ואמ' נקטם ראשו פסול ואינה הלכה:

    אמר המאירי הדס הגזול והיבש פסול אם בראשון לבד אם אף בשאר הימים הכל על הדרך שביארנו בלולב ויבשותו של הדס ענינו שיהיה נפרך ביד של אשרה ושל עיר הנדחת וכו' ואף היא על הדרך שביארנו בלולב נקטם ראשו פירוש ראש העלה או העלים שבראשו פסול שכל שנקטם ראש העלה שבראש הבד אף במיעוטו פקע הדרו נפרצו עליו פי' שנסדקו רובן ואין צריך לומר בנשרו רובן וי"מ אף בנפרץ אחד שהרי אין עבותו קיימת ויש גורסים נפרטו מלשון ופרט כרמך שתרגומו ניתרא דכרמך וענינו שנשרו רובן:

    או שהיו ענביו ר"ל גרעינין שבו מרובות מעליו בין במקום אחד בין בשנים ושלשה מקומות ופי' בגמ' דוקא בהושחרו וכן הדין בהאדימו וכמו שאמרו נדה כ' א' בטומאת דם נדה האי שחור אדום הוא אלא שלקה אבל אם הם ירוקים מין הדס הוא ואף בשחורים אם מיעטן מערב יום טוב כשר שאם מיעטן קודם שנאגד אף כשנאמר לולב צריך אגד אין כאן כלום שאם מדין תעשה ולא מן העשוי אין דין זה (בלולב) [בהושענא] ואם משום דחוי שלא יהא חוזר ונראה הואיל ולא נאגד עדיין לא חל עליו שם הושענא שיחול עליו שם דחוי קודם קדושת יום טוב שאין שם דחוי חל אלא או מצד שם הושענא או מצד כניסת קדושת יום טוב בשעת דחייתו ואם אחר שאגדו וחל עליו שם דחוי מצד שם ההושענא אע"פ שלא נכנס יום טוב אין זה כלום שהלולב הלכה רווחת שאין צריך אגד וא"כ אין שם ההושענא חל עליו מצד אגדו עד שנאמר עליו שהוא דיחוי קודם שנכנסה קדושת יום טוב ונמצא שאין כאן דיחוי הואיל ומקודם יום טוב מיעטן ואין ממעטין אותן ביום טוב מפני שהוא כמתקן כלי ואם עבר וליקטן כשר ופירשוה בגמ' בהושחרו מערב יום טוב שנמצא דחוי מעיקרו וכל דחוי מעיקרו חוזר ונראה כדין מחוסר זמן אבל כל שהושחרו ביום טוב שכבר נראה ונדחה זו היא שנשאלה בגמ' אם חוזר ונראה אם לאו ונשארה בספק ומתוך כך מחמירין בה כמו שיתבאר בגמרא:

    זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    ענף עץ עבות האמור בתורה הוא ההדס שענפיו ר"ל עליו חופין את עצו כגון שיש שלשה עלין בגבעול אחד או יותר וזהו כמין קליעה וכן זהו דומה לשלשלת ואם לא היו שם אלא שני עלים אפי' היה השלישי סמוך להם עד שנראה כאלו שלשתם בגבעול אחד אין זה עבות אלא שוטה ופי' הדס שוטה אצלי מלשון שוטיתא דאסא שהדס כשר ברוב עומד ביושר בלא התפשטות ענפים מכאן ומכאן ושאינו עבות הוא נעשה מרובה בענפים כעין עצים ועל שם רבוי הענפים קוראו שוטה כך נראה לי:

    נשרו רוב עלים שבעבות ר"ל רוב עלים שבכל עבות ועבות אם נשתיירה עבותו קיימת בכל גבעול עד כדי שיעור הראוי כשר ואי אתה מוצא כן אלא בהדס המצרי שעומדות שבעה עלים בגבעול אחד:

    Meiri on Sukkah 32b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה דולבא עץ ערמון קשטניי"ר כו' ובפ' אם אינן מכירין כו' ואור"ת כו' עכ"ל אין רצונם כיון דחשיב ליה בפ' אין מכירין ממין ארז ע"כ דאין זה ערמון שהוא קשטניי"ר דהא התם קאמר דא' מעשר מיני ארזים הוא ערמון שהוא דולבא אבל שיעור דבריהם כך הוא ובפ' אין מכירין נמי קאמר בהך מילתא דקחשיב ליה גבי י' מיני ארזים דדולבא הוא ערמון כפרש"י כאן אור"ת דבין הכא ובין התם ערמון שהוא דולבא אין זה קשטניי"ר כפרש"י כיון שאינו קלוע וע"ש בתוס':

    בד"ה דרכיה דרכי נועם כו' ואי אפשר לומר כן כדמוכח בפ' כל שעה דקחשיב הרדופני כו' עכ"ל מהך מלתא לחודא דמכשר התם הרדופני למרור ה"מ לדחות פרש"י כיון דהרדופני סם המות הוא כדאיתא בפ' אלו טריפות אין זה אמת ושלום וכן הקשו התוס' בפ' כל שעה בשם רשב"א וע"ש:

    Chidushei Halachot on Sukkah 32b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' כי אתא רבין אמר אמה בת ה' טפחים וכו' פי' סתם אמה בת ו' טפחים בינונים וא"כ הא דקאמרי רבנן שיעור הדס וערבה ג' טפחים היינו ג' טפחים בינונים דהוא חצי אמה של בת ו' טפחים בינונים וקאמר להו ר' טרפון דאין שיעור הדס גדול כ"כ אלא כשתעשה האמה בת ה' טפחים בינונים ותחלוק אותם ה' טפחים לו' טפחים קטנים שהרי כל אמה אינו פחות מו' טפחים באותן הטפחים הקטנים תשער שיעור ההדס ואינו אלא כאורך ג' טפחים קטנים שהוא ג"כ חצי אמה של בת ו' טפחים קטנים שהן ה' טפחים בינונים וא"כ הג' הטפחים הקטנים הן ב' טפחים וחצי טפח בינונים וכן דייק לשון רש"י ולכך כתב דקאמר ליה לת"ק אותן ג"ט שאנו משערים בהן וסתם ג"ט חצי אמה הן וכו' ר"ל דת"ק איירי בג' טפחים בינונים שהן סתם חצי אמה של בת ו' טפחים בינונים וק"ל:

    בפרש"י ד"ה תרי וחד וכו' ועלה אחד מלמטה ועולה ורוכב על השנים הא דכתב רש"י ועלה א' מלמטה וכו' ולא פי' שעלה א' מלמעלה רוכב על השנים כוונתו דוקא כשהעלה הג' הוא מלמטה של השנים ועולה למעלה הוא דאמרי' בשמעתין דאמר ליה מר בר אמימר לרב אשי אבא לההוא הדס שוטה קרי ליה אבל אי הוה העלה הג' למעלה על גבי השנים לכ"ע לא מיקרי הדס שוטה כ"כ מהרי"ק שורש מ"א ע"ש:

    תוס' ד"ה צא מהן וכו' ובכל ענין שנפרש לא מתוקמא ההיא דתניא ה' שיעורן טפח כר"ט כו' כצ"ל:

    ד"ה דולבא עץ ערמון וכו' ובפ' אם אין מכירין וכו' נ"ל דכוונת התוס' היא כלומר דבמה שפרש"י דדולבא הוא עץ ערמון האמת אתו דבפ' ראוהו ב"ד חשיב שם ערמון גבי י' מיני ארזים ומפרש שם גמ' ערמונים דולבא אבל מה שפרש"י שהוא קשטניי"ר אינו שהרי בשמעתין משמע דדולבא הוא קלוע עבות ואנן חזינן דקשטניי"ר אינו קלוע וק"ל:

    ד"ה האמת והשלום וכו' ועל חנם הוזקק לומר טעם בפני עצמו אכל קרא וכו' כצ"ל וי"ל שרש"י פי' אכל א' מן הפסוקים טעם בפני עצמו שבדברי אביי שמביא פסוק דרכי נועם פרש"י שזה אינו נועם משום דמבריז את הידים ובדברי רבא שמביא פסוק האמת והשלום מפרש שזה אינו אמת ולא שלום משום שהוא סם המות והיה יכול לפרש כל א' משני טעמים אתרווייהו:

    בא"ד ומתוך פירושו משמע דהרדוף היינו הרדופני כו' ר"ל משום דלא אשכחן בשם הרדוף שיהא סם המות כ"א הרדופני:

    ד"ה תלתא טרפי בחד קינא וכו' עד ומיהו תלתא בחד קינא הוו יתבי וכו' נ"ל דט"ס הוא וכך צ"ל וכן או כמו תלתא בקינא חד הוו יתבי כדאמר פ' הכונס ג' דקלים בשורש א' ר"ל שהיה הקרקע מפסקת ביניהם אלא שלמטה בארץ היה שרשם אחד ועיין באשר"י ויש גורסים בשורה אחת ור"ל שיהיו סמוכים זה אצל זה אבל היו יוצאים משורש א' א"כ יש להגיה כמו תלתא בקינא חד וכו' והא דמסיים בסוף הדבור וכמו כן שלשה עלין מעוקץ אחד א"א ליישבו אלא צריך להגיה וכמו כן שלשה עלין אינן מעוקץ אחד:

    Maharam on Sukkah 32b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ואיכא דרמי ליה מירמא כעין זה לעיל דף טז ע"א ר"ה דף כו ע"ב ב"ב דף יט ע"א ודף כו ע"א:

    Gilyon HaShas on Sukkah 32b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וְזוֹ הִיא פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם נראה לי לאו פתח ממש הוא שם אלא ידוע מה שכתב רבינו ז"ל בעץ חיים כמו שיש באדם גידין ועורקין גדולים וקטנים העוברים ממקום למקום דרך האיברים כן יש בארץ כמין זה, עיין שם. ולפי זה כאן איירי על גיד הנמשך ופתוח בתוך הארץ עד גיהנם דהראש שלו הוא שם ולכן חשיב כאלו פתח גיהנם שם.

    Ben Yehoyada on Sukkah 32b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 32, Amud Bet, about 483 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 137 words

      Opens “וְאִיכָּא דְּרָמֵי לַיהּ מִירְמֵא: תְּנַן צִינֵּי הַר…”

    2. Segment 239 words

      Opens “אָמַר רַבִּי מָרִיּוֹן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן…”

    3. Segment 325 words

      Opens “לוּלָב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. אָמַר רַב…”

    4. Segment 413 words

      Opens “וְרַבִּי פַּרְנָךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁדְרוֹ שֶׁל…”

    5. Segment 521 words

      Opens “תְּנַן: לוּלָב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּדֵי…”

    6. Segment 617 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: שִׁיעוּר הֲדַס וַעֲרָבָה — שְׁלֹשָׁה,…”

    7. Segment 716 words

      Opens “גּוּפָא: שִׁיעוּר הֲדַס וַעֲרָבָה — שְׁלֹשָׁה, וְלוּלָב…”

    8. Segment 815 words

      Opens “אָמַר רָבָא: שְׁרָא לֵיהּ מָרֵיהּ לְרַבִּי טַרְפוֹן.…”

    9. Segment 926 words

      Opens “כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: אַמָּה בַּת…”

    10. Segment 1035 words

      Opens “קַשְׁיָא דִּשְׁמוּאֵל אַדִּשְׁמוּאֵל: הָכָא אָמַר רַב יְהוּדָה…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר: אַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “סוֹף סוֹף קַשְׁיָא דִּשְׁמוּאֵל אַדִּשְׁמוּאֵל! לָא דַּק,…”

    13. Segment 1332 words

      Opens “מַתְנִי׳ הֲדַס הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ — פָּסוּל. שֶׁל…”

    14. Segment 1423 words

      Opens “גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״עֲנַף עֵץ עָבוֹת״ —…”

    15. Segment 158 words

      Opens “וְאֵימָא דּוּלְבָּא! בָּעֵינַן עֲנָפָיו חוֹפִין אֶת עֵצוֹ,…”

    16. Segment 1614 words

      Opens “וְאֵימָא הִירְדּוּף! אָמַר אַבָּיֵי: ״דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נוֹעַם״,…”

    17. Segment 1727 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: קָלוּעַ כְּמִין קְלִיעָה וְדוֹמֶה לְשַׁלְשֶׁלֶת,…”

    18. Segment 189 words

      Opens “תָּנָא: עֵץ עָבוֹת — כָּשֵׁר, וְשֶׁאֵינוֹ עָבוֹת…”

    19. Segment 1944 words

      Opens “הֵיכִי דָּמֵי עָבוֹת? אָמַר רַב יְהוּדָה: וְהוּא…”

    20. Segment 2014 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: נָשְׁרוּ רוֹב עָלָיו וְנִשְׁתַּיְּירוּ בּוֹ…”

    21. Segment 2122 words

      Opens “הָא גוּפָא קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ נָשְׁרוּ רוֹב עָלָיו…”

    22. Segment 224 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Sukkah 32b · Segment 17 — “…לְשַׁלְשֶׁלֶת, זֶהוּ הֲדַס. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: ״עֲנַף…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Sukkah 32b · Segment 19 — “…תְּלָתָא טַרְפֵי בְּקִינָּא. רַב כָּהֲנָא אָמַר: אֲפִילּוּ תְּרֵי וְחַד.…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Sukkah 32b · Segment 19 — “…אֲפִילּוּ תְּרֵי וְחַד. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מְהַדַּר אַתְּרֵי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sukkah 32b · Segment 3 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שִׁיעוּר הֲדַס וַעֲרָבָה — שְׁלֹשָׁה,…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sukkah 32b · Segment 1 — “…וְהָתַנְיָא: פְּסוּלָה! אָמַר אַבָּיֵי, לָא קַשְׁיָא: כָּאן — שֶׁרֹאשׁוֹ…

    Original text

    וְאִיכָּא דְּרָמֵי לַיהּ מִירְמֵא: תְּנַן צִינֵּי הַר הַבַּרְזֶל — כָּשֵׁר, וְהָתַנְיָא: פְּסוּלָה! אָמַר אַבָּיֵי, לָא קַשְׁיָא: כָּאן — שֶׁרֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה מַגִּיעַ לְצַד עִיקָּרוֹ שֶׁל זֶה, כָּאן — שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה מַגִּיעַ לְצַד עִיקָּרוֹ שֶׁל זֶה.

    And others raise it as a contradiction. We learned in the mishna: A lulav from the palms of the Iron Mountain is fit. But isn’t it taught in a baraita : It is unfit? Abaye said: This is not difficult: Here, in the mishna, where the lulav is fit, it is referring to a case where the top of this leaf reaches the base of that next leaf, whereas, there, in the baraita , where the lulav is unfit, it is referring to a case where the top of this leaf does not reach the base of that next leaf.

    אָמַר רַבִּי מָרִיּוֹן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, וְאָמְרִי לַהּ תָּנֵי רַבָּה בַּר מָרִי מִשּׁוּם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: שְׁתֵּי תְמָרוֹת יֵשׁ בְּגֵיא בֶּן הִנֹּם, וְעוֹלֶה עָשָׁן מִבֵּינֵיהֶם. וְזֶהוּ שֶׁשָּׁנִינוּ: צִינֵּי הַר הַבַּרְזֶל כְּשֵׁרוֹת, וְזוֹ הִיא פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם.

    The Gemara describes the location of these lulavim . Rabbi Maryon said that Rabbi Yehoshua ben Levi said, and some say that Rabba bar Mari taught this baraita in the name of Rabban Yoḥanan ben Zakkai: There are two date palms in the valley of ben Hinnom, and smoke arises from between them. And this is the place about which we learned in the mishna: A lulav from the palms of the Iron Mountain is fit. And that site is the entrance of Gehenna.

    לוּלָב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שִׁיעוּר הֲדַס וַעֲרָבָה — שְׁלֹשָׁה, וְלוּלָב — אַרְבָּעָה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לוּלָב יוֹצֵא מִן הַהֲדַס טֶפַח.

    The mishna continues: A lulav that has three handbreadths in length, sufficient to enable one to wave with it, is fit for use in fulfilling the mitzva. Rav Yehuda said that Shmuel said: The minimum measure of a myrtle branch and a willow branch is three handbreadths. And the minimum measure of a lulav is four handbreadths. The difference between the measures is so that the lulav will extend at least one handbreadth from the myrtle branch.

    וְרַבִּי פַּרְנָךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁדְרוֹ שֶׁל לוּלָב צָרִיךְ שֶׁיֵּצֵא מִן הַהֲדַס טֶפַח.

    And Rabbi Parnakh said that Rabbi Yoḥanan said: The spine of the lulav , and not merely its leaves, must be at least four handbreadths long, so that it will extend from the myrtle branch at least one handbreadth.

    תְּנַן: לוּלָב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ כָּשֵׁר. אֵימָא: וּכְדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ, כָּשֵׁר. מָר כִּדְאִית לֵיהּ, וּמַר כִּדְאִית לֵיהּ.

    The Gemara asks: Didn’t we learn in the mishna: A lulav that has three handbreadths in length, sufficient to enable one to wave with it, is fit for use in fulfilling the mitzva? That indicates that a lulav three handbreadths long is fit. The Gemara answers: Emend the language of the mishna and say: A lulav that has three handbreadths and an additional handbreadth that is sufficient to enable one to wave with it is fit. This emendation is understood by each amora according to his opinion. It is understood by this Sage, Shmuel, as per his opinion that only one additional handbreadth is required including the leaves; and it is understood by this Sage, Rabbi Yoḥanan, as per his opinion that the additional handbreadth must be in the length of the spine of the lulav , and the leaves are not taken into consideration.

    תָּא שְׁמַע: שִׁיעוּר הֲדַס וַעֲרָבָה — שְׁלֹשָׁה, וְלוּלָב — אַרְבָּעָה. מַאי לָאו בַּהֲדֵי עָלִין! לָא, לְבַד מֵעָלִין.

    The Gemara cites proof from a baraita . Come and hear: The minimum measure of a myrtle branch and of a willow branch is three handbreadths, and that of a lulav is four handbreadths. What, is it not that this measure is calculated with the leaves, in accordance with the opinion of Shmuel? The Gemara rejects this proof: No, it can be understood that the measure is calculated without the leaves.

    גּוּפָא: שִׁיעוּר הֲדַס וַעֲרָבָה — שְׁלֹשָׁה, וְלוּלָב — אַרְבָּעָה. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה טְפָחִים.

    Apropos the baraita cited above, the Gemara discusses the matter itself. The minimum measure of a myrtle branch and of a willow branch is three handbreadths, and that of a lulav is four handbreadths. Rabbi Tarfon says: With a cubit of five handbreadths. The preliminary understanding of Rabbi Tarfon’s opinion is that the minimum measure of a myrtle branch is five handbreadths, not three.

    אָמַר רָבָא: שְׁרָא לֵיהּ מָרֵיהּ לְרַבִּי טַרְפוֹן. הַשְׁתָּא עָבוֹת שְׁלֹשָׁה לָא מַשְׁכְּחִינַן, בַּת חֲמִשָּׁה מִבַּעְיָא!

    Rava said: May his Master, the Holy One, Blessed be He, forgive Rabbi Tarfon for this extreme stringency. Now, we do not find even a dense-leaved myrtle branch three handbreadths long; is it necessary to say that finding one five handbreadths long is nearly impossible?

    כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: אַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים עֲשֵׂה אוֹתָהּ בַּת חֲמִשָּׁה, צֵא מֵהֶן שְׁלֹשָׁה לַהֲדַס, וְהַשְּׁאָר לַלּוּלָב. כַּמָּה הָווּ לְהוּ — תְּלָתָא וּתְלָתָא חוּמְשֵׁי.

    When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that this is the correct understanding of the statement of Rabbi Tarfon: Take a cubit of six handbreadths, and render it a cubit of five handbreadths. Rabbi Tarfon is saying that for the purpose of measuring the myrtle branch, willow branch, and lulav , the standard six-handbreadth cubit is divided into five handbreadths, each slightly larger than the standard handbreadth. Take three of these large handbreadths for the myrtle branch, and three of these handbreadths plus the extra handbreadth for the lulav . The Gemara calculates: How many standard handbreadths are there in the minimum measure of a myrtle branch or willow branch? There are three and three-fifths standard handbreadths.

    קַשְׁיָא דִּשְׁמוּאֵל אַדִּשְׁמוּאֵל: הָכָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שִׁיעוּר הֲדַס וַעֲרָבָה — שְׁלֹשָׁה, וְהָתָם אָמַר רַב הוּנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן! לָא דַּק. אֵימַר דְּאָמְרִינַן לָא דַּק לְחוּמְרָא, לְקוּלָּא מִי אָמְרִינַן לָא דַּק?!

    However, on that basis, there is a difficulty, as one statement of Shmuel contradicts another statement of Shmuel. Here, Rabbi Yehuda said that Shmuel said: The minimum measure of the myrtle branch and of the willow branch is three handbreadths, and there, Rav Huna said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Tarfon, who requires a larger handbreadth. There is a discrepancy of three-fifths of a handbreadth between the measures. The Gemara answers: When Shmuel said that the measure is three handbreadths, he was not precise and merely approximated the measure. The Gemara asks: Say that we say: He was not precise when the approximation leads to stringency, but when it leads to leniency, do we say: He was not precise? That would result in using an unfit myrtle branch in performing a mitzva.

    כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר: אַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה טְפָחִים עֲשֵׂה אוֹתָהּ שִׁשָּׁה. צֵא מֵהֶן שְׁלֹשָׁה לַהֲדַס, וְהַשְּׁאָר לַלּוּלָב. כַּמָּה הָוֵי לְהוּ — תְּרֵי וּפַלְגָא.

    When Rabin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that this is the correct understanding of the statement of Rabbi Tarfon: Take a cubit of five handbreadths, and render it a cubit of six handbreadths. Rabbi Tarfon said that for the purpose of measuring the myrtle branch, willow branch, and lulav , a five-handbreadth cubit is divided into six handbreadths, each slightly smaller than the standard handbreadth. Take three of these smaller handbreadths for the myrtle branch, and three of these handbreadths plus the extra handbreadth for the lulav . The Gemara calculates: How many standard handbreadths are there in the minimum measure of a myrtle branch or willow branch? There are two and a half standard handbreadths.

    סוֹף סוֹף קַשְׁיָא דִּשְׁמוּאֵל אַדִּשְׁמוּאֵל! לָא דַּק, וְהַיְינוּ לְחוּמְרָא לָא דַּק. דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן.

    The Gemara asks: Ultimately, there remains a difficulty, as one statement of Shmuel contradicts another statement of Shmuel. In one statement he said the minimum measure of a myrtle branch is two and a half handbreadths, and in another he said that the measure is three handbreadths. The Gemara answers: When Shmuel said that the measure is three handbreadths, he was not precise and merely approximated the measure. And this is a case of: He was not precise, where the approximation leads to a stringency, as Rav Huna said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Tarfon. Shmuel holds that the actual measure required is two and a half handbreadths, and he rounded it off to three, which is a more stringent measure.

    מַתְנִי׳ הֲדַס הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ — פָּסוּל. שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת — פָּסוּל. נִקְטַם רֹאשׁוֹ, נִפְרְצוּ עָלָיו, אוֹ שֶׁהָיוּ עֲנָבָיו מְרוּבּוֹת מֵעָלָיו — פָּסוּל. וְאִם מִיעֲטָן — כָּשֵׁר, וְאֵין מְמַעֲטִין בְּיוֹם טוֹב.

    MISHNA: A myrtle branch that was stolen or that is completely dry is unfit. A myrtle branch of a tree worshipped as idolatry [ asheira ] or a myrtle branch from a city whose residents were incited to idolatry is unfit. If the top of the myrtle branch was severed, if the leaves were severed completely, or if its berries were more numerous than its leaves, it is unfit. If one diminished their number by plucking berries so that they no longer outnumbered the leaves, the myrtle branch is fit. But one may not diminish the number on the Festival itself.

    גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״עֲנַף עֵץ עָבוֹת״ — שֶׁעֲנָפָיו חוֹפִין אֶת עֵצוֹ. וְאֵי זֶה הוּא? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הֲדַס. וְאֵימָא זֵיתָא! בָּעֵינַן ״עָבוֹת״, וְלֵיכָּא.

    GEMARA: The Sages taught: It is written: “Boughs of a dense-leaved tree” (Leviticus 23:40); this is referring to a tree whose leaves obscure its tree. And which tree is that? You must say it is the myrtle tree. The Gemara suggests: And say it is the olive tree, whose leaves obscure the tree. The Gemara answers: We require a “dense-leaved” tree, whose leaves are in a chain-like configuration, and that is not the case with an olive tree.

    וְאֵימָא דּוּלְבָּא! בָּעֵינַן עֲנָפָיו חוֹפִין אֶת עֵצוֹ, וְלֵיכָּא.

    The Gemara suggests: And say it is the Oriental plane tree, whose leaves are in a braid-like configuration. The Gemara answers: We require a tree whose leaves obscure its tree, and that is not the case with an Oriental plane tree.

    וְאֵימָא הִירְדּוּף! אָמַר אַבָּיֵי: ״דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נוֹעַם״, וְלֵיכָּא. רָבָא אָמַר, מֵהָכָא: ״הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ״.

    The Gemara suggests: And say the verse is referring to oleander, which has both characteristics. Abaye said: It is written with regard to the Torah: “Its ways are ways of pleasantness” (Proverbs 3:17), and that is not the case with the oleander tree, because it is a poisonous plant and its sharp, thorn-like leaves pierce the hand of one holding it. Rava said: The unfitness of the oleander is derived from here: “Love truth and peace” (Zechariah 8:19), and poisonous plants that pierce are antithetical to peace.

    תָּנוּ רַבָּנַן: קָלוּעַ כְּמִין קְלִיעָה וְדוֹמֶה לְשַׁלְשֶׁלֶת, זֶהוּ הֲדַס. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: ״עֲנַף עֵץ עָבוֹת״ — עֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הֲדַס.

    The Sages taught: Plaited like a braid and chain-like; that is characteristic of the myrtle branch used in the fulfillment of the mitzva. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says another characteristic. It is written: “Boughs of a dense-leaved tree,” indicating a tree that the taste of its branches and the taste of its fruit are alike. You must say this is the myrtle branch.

    תָּנָא: עֵץ עָבוֹת — כָּשֵׁר, וְשֶׁאֵינוֹ עָבוֹת — פָּסוּל.

    A Sage taught in the Tosefta : A dense-leaved branch is fit, and one that is not dense-leaved is unfit, even though it is a myrtle branch.

    הֵיכִי דָּמֵי עָבוֹת? אָמַר רַב יְהוּדָה: וְהוּא דְּקָיְימִי תְּלָתָא תְּלָתָא טַרְפֵי בְּקִינָּא. רַב כָּהֲנָא אָמַר: אֲפִילּוּ תְּרֵי וְחַד. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מְהַדַּר אַתְּרֵי וְחַד, הוֹאִיל וּנְפַיק מִפּוּמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא. אֲמַר לֵיהּ מָר בַּר אַמֵּימָר לְרַב אָשֵׁי: אַבָּא לְהָהוּא — הֲדַס שׁוֹטֶה קָרֵי לֵיהּ.

    The Gemara asks: What are the circumstances of “dense-leaved tree”? Rav Yehuda said: And it is a configuration where three leaves emerge from each base. Rav Kahana said: Even two leaves emerging from one base and one leaf that covers the other two emerging from a lower base is called thick. Rav Aḥa, son of Rava, would purposely seek a myrtle branch configured with two leaves emerging from one base and one emerging from a lower base, since this statement emerged from the mouth of Rav Kahana. Mar bar Ameimar said to Rav Ashi: My father called a myrtle branch with that configuration a wild myrtle branch.

    תָּנוּ רַבָּנַן: נָשְׁרוּ רוֹב עָלָיו וְנִשְׁתַּיְּירוּ בּוֹ מִיעוּט — כָּשֵׁר, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא עֲבוֹתוֹ קַיֶּימֶת.

    The Sages taught: If most of its leaves fell and only a minority of the leaves remained, the myrtle branch is fit, provided that its dense-leaved nature remains intact.

    הָא גוּפָא קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ נָשְׁרוּ רוֹב עָלָיו כָּשֵׁר, וַהֲדַר תָּנֵי וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא עֲבוֹתוֹ קַיֶּימֶת. כֵּיוָן דְּנָתְרִי לְהוּ תְּרֵי, עָבוֹת הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ?

    The Gemara wonders: This matter itself is difficult, as there is an internal contradiction in this baraita . On the one hand, you said: If most of its leaves fell it is fit, and then the baraita taught: Provided that its dense-leaved nature remains intact. Once two of every three leaves fell, how can you find a branch whose dense-leaved nature is intact?

    אָמַר אַבָּיֵי: מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ

    Abaye said: You can find it