Talmud Builders

    Commentary page

    Sukkah 13b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 13b

    Sukkah 13b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 278 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אלא אתחלתו קאי והכי קאמר אין תחילתו פסול עד שיהא הוא כשיעור שיריו דהיינו אחד אלמא לרבנן שלשה דקאמרינן לעיל למצוה דאי לעכב הא מני לא רבי יוסי ולא רבנן:

    איסורייתא דסורא חבילי קנים שהיו עושין למכור בשוק ומוכרין אותם במנין:

    מסככין בהן ואין בהם משום גזרת אוצר דכל ימות השנה לפי שאין דרך להצניעם באגדם:

    אלא למנינא בעלמא אגדינהו עד שימכרו והלוקחן לייבשן מתיר אגדן הלכך המסכך בהן לשם סוכה אינו צריך להתיר אגדן:

    צריפי כמין כוך עגול ככובע ונחבאים בתוכו ציידי עופות:

    דאורבני עשוי מענפי ערבות וגודלין אותו מתחתיו פיו רחב ולמעלה קושרין ראשי הנצרים בחבל קשר אחד כעין כלי מצודות שצדין דגים קטנים שעושין בגומא שקורין יונק"ש אבל אין בצריף שלשה וארבעה בתי אריגה כמו שיש למצודה:

    ראשי מעדנים קשר העליון מעדנים כמו התקשר מעדנות כימה (איוב ל״ח:ל״א):

    מתתאי לצד פיו הוא קלוע:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Sukkah 13b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ירקות שאמרו חכמים בפסח שאדם יוצא בהן ידי מרור חזרת ועולשין ותמכא וחרחבינא דקות הן מאד טינב"ש בלע"ז הלכך אין חוצצין בהן בפני הטומאה אם סיכך בהן גג ומדרבנן הוא דגזור רבנן עלייהו שלא יסמכו עליהן לחוץ מפני הטומאה דלמא סמכו עלייהו נמי לכי יבשי ומיהו מדאורייתא חייצי דלא מקבלי טומאה דלאו מאכל אדם נינהו ולכי יבשי אין חציצתן חציצה כדמפרש דמפרכי ונפלי ומביאין את הטומאה בעודן לחין דכל כמה דלא יבשו אהל הוא מדאורייתא כדפירש בקונטרס ומה שהוזקק לפרש מדרבנן דאי חשיבי אהל מדאורייתא הוא לענין הבאה אם כן לענין חציצה נמי ואי לא חשיבי אהל לענין חציצה אם כן לענין הבאה נמי לא דלא דמי להנהו דחשיב בפרק שמיני דאהלות (מ"א) גבי מביאין ולא חוצצין דהתם היינו טעמא משום דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ מפני הטומאה אבל לא שייך למיתלי טעמא בהכי דהא מפרש טעמא משום דכי יבשי מפרכי ונפלי ולא מסתבר למימר דאסוכה לחודה קאי דלכאורה אכולה מלתא קאי ועוד דאי בהכי תלי טעמא ממתניתין דאהלות שמעינן ליה דקחשיב אוכלין טמאין אלא ודאי מדרבנן הוא דאין חוצצין הכא והא דלא חשיב להו גבי הנהו דאהלות משום דהתם מדאוריי' והכא מדרבנן אבל קשה דהיכי מצי למימר דלאו מאכל אדם נינהו הא אמרינן בפרק כל שעה (פסחים דף לט:) מה מצה שנקחת בכסף מעשר אף מרור כו' ומהאי טעמא ממעט הרדפני דאין יוצאים בו ידי מרור כדפירש שם בקונטרס דהרדפני אינו נקח בכסף מעשר דאינו מאכל ואנן בעינן אוכלין דומיא דיין ושכר ובקר וצאן והגהה היתה שהגיה הר' יהודה בפירוש רש"י דלא מקבלי טומאה משום דלאו מאכל אדם נינהו ואינו כן אלא מאכל אדם הן ואפ"ה חייצי מדאורייתא כל זמן שלא הוכשרו כדתנן במסכת אהלות פ"ח (מ"א) גבי מביאין וחוצצין קחשיב אוכלין טהורין דהיינו שלא הוכשרו וגבי מביאין ולא חוצצין קא חשיב אוכלין טמאין דהיינו שהוכשרו וכן מוכח בהדיא פרק לא יחפור (ב"ב דף יט: ושם) בשמעתין דרקיק ודווקא בתלושין עסקינן דאלו מחוברין לא מביאין ולא חוצצין כדתנן בפ"ח דאהלות (מ"ה) אלו לא מביאין ולא חוצצין הזרעים והירקות המחוברים לקרקע חוץ מן הירקות שמנו חכמים כלומר גבי מביאין וחוצצין דקחשיב התם בריש פרק ח' האירוס והקיסום וירקות חמור ודלעת יוונית דהנהו אפילו מחוברין חייצי דקביעי וקיימי ואין הרוח מנענען אבל שאר ירקות המחוברין מתנענעין ברוח והוו להו כטלית וספינה שהיא שטה על פני המים ואפילו בעידנא דלא ניידי ואין מביאין ואין חוצצין מדקתני בסיפא קשר את הספינה בדבר שהוא יכול להעמיד כבש את האבן על גבי טלית מביאה את הטומאה הא לאו הכי לא אבל כשהן תלושין ומונחין בחלון או כנגד ארובה חייצי ושאר ירקות כדאמרינן בפרק לא יחפור (ב"ב דף כ. ושם) עשבים שתלשן והניחן בחלון או שעלו מאיליהן בחלון ממעטין:

    דלא ליבדרן פ"ה שאם יבדיל ראשי שיבולים מן הקשין יתפרדו וילכו לאיבוד וי"מ שיכבידו ראשי שבלין על הקשים ולא יתפרדו הקשים מעל הסוכה ברוח:

    אם פסולת מרובה על האוכלין כשרה אבל אוכל מרובה פסולה אע"ג דאמר בפרק העור והרוטב (חולין דף קכט. ושם) בית שסיככו בזרעים טיהרו משום דבטלינהו יש לחלק בין בית לסוכה דבסוכה לא בטילי דעביד דסתר לה אחר החג אי נמי בעינן דלא מקבלי טומאה בשעת סיכוך משום תעשה ולא מן העשוי אי נמי התם כשעשה בהן שינוי מעשה דבמחשבה לא סלקי מטומאה והכא בשלא עשה בהן שינוי מעשה כדמוכח בתר הכי דפריך אי הכי מ"ט דרבנן דמה שמניחן ע"ג הסוכה לא חשיב שינוי מעשה וכן בפרק לא יחפור (ב"ב דף יט: ושם) דאמר רקיק אינו ממעט בחלון כדקאמרינן התם משום דלא מבטל ליה ופריך ותיפוק ליה דהוי דבר המקבל טומאה דלא מהני ביטול בלא שינוי מעשה:

    Tosafot on Sukkah 13b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    איסורייתא דמחוזתא פירוש אגודות של עצים שקושרין אותן למוכרן במספר כך וכך אגודות.

    צריפי דאורבני פי' צריפין שמסככין אותן במורביות של ערבה וקושרין את ראשיהן מהנה ומהנה בנת וקושרין עוד קצותן למטה שלא יפרדו. פי' ראשי [מעדני'] כדכתי' התקשר מעדנות כימה. ואלו הקשרין אין עשויין לטלטל בהן. ותנן נמי בכלים (פ' כ' מ"ז) בענין המחצלות וכן המתיר ראשי המעדנים טהורה. נחלקה לארכה ונשתיירו בה ג' מעדנים של ששה טפחים טמאה: ירקות פוסלין הסוכה מ"ט כיון דלכי יבשי פרטי ונתרי כמאן דלתניהו דמי. ואותו מקום המסוכך בירקות כאויר הוא. ואע"פ שעכשיו מסוכך הוא ואם יש בו ג' טפחים פסולה.

    א"ר אבא אמר רב הונא הבוצר ענבים לדורכן לגת אין לו ידות כלומר אין רצון הבוצר בגת להיות בענבים ידות ולדורכן הוא בעי והידות שואבין היין ורב מנשיא בר גמרא אמר רב הונא הקוצר לסיכוך אין לו ידות ואסיקנא מאן דאמר קוצר לסיכוך אין לו ידות כ"ש בוצר שודאי אין לו אבל דר' אבא דאמר בוצר אין לו ידות הני מילי בוצר דניחא ליה דלא להוי להן ידות דלא נמציה לחמריה אבל קוצר לסיכוך יש לו ידות דניחא ליה לסכוכי בהן לימא כתנאי סוכי פי' אמירי תאנים ובהן תאנים.

    פרכילין ובהן ענבים קשין ובהן שבולים מכבדות ובהן תמרים כולן אם פסולת מרובה על האוכלין כשרה ואם לאו פסולין אחרים אומרים עד שיהו קשין מרובין על הידות ועל האוכלין מאי לאו בהא קמפלגי ת"ק סבר הקוצר לסיכוך אין לו ידות לפיכך תני עד שיהא פסולת מרובה על האוכלין בלבד ואחרים סברי יש לו ידות וידות כמו אוכל הן ופסולין הן לסיכוך לפיכך עד שיהא פסולת מרובה על האוכל ועל הידות. ור' אבא דאמר בוצר אין לו ידות אבל קוצר יש לו ידות כתנאי הוא דהא ת"ק א' אין לו ידות.

    לרב מנשיא מי לימא תנאי הוא דהא אחרים אומרים יש לו ידות ודחה לא לעולם אפילו אחרים מודו דהקוצר לסיכוך אין לו ידות והכא כגון שקצרן לאכילה שצריך להיד כדי להיות תופס בהן אוכל לפיכך כמו האוכל הן חשובין להכניס הטומאה וכבר פרשנוהו דין הידות בפרק העור והרוטב וכיון שקצרן לאכילה אע"פ שנמלך עליהן לסיכוך תורת הידות לא זזה מעליהן ואקשינן אי הכי אפילו לרבנן לא בטלה טומאה מינייהו דהא קיי"ל דלא בטלה טומאה במחשבה ואמאי (מטהר) דתנן בפרק כ"ה בכלים כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה מעשה מבטל מיד מעשה ומיד מחשבה.

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 13b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    דרוש מרימר הני איסורייתא דסורא מסככינן בהו פירוש וליכא משום גזירת חבילין ואע״ג דאגידן למנינא בעלמא הוא דאגידן פירוש ולא שמיה אגד ולקמן נמי אמרינן דלא שמיה אגד שאינו עשוי לטלטלו בהם לא שמיה אגד לענין סוכה ואע״ג שאפשר לטלטלו באותו אגד כיון שלא נעשה לטלטלו בו כעין חבילי עצים לא גזרינן בהו ושמעי׳‎ שמותר לסכך בקנים הסדורין זה בזה כיון שלא נעשה לטלטלו בהם אע״פ שראוי לטלטלם כולם כאחד מפי מורי נר״ו:

    הני צריפי דאורבני כיון שהותרו ראשי מעדנים שלהם פיר׳‎ קשר שקושרים בראשם כאחד כשרה והא אגידי מתתאי במקום הרוחב דאע״ג דליכא אלא חד אגד הוא ומה שאמרו אגד בחד לא שמיה אגד ענין אחר הוא כמו שפי׳‎ למעלה:

    אמר רב פפא דשרי להו.‎ פי׳‎ ‎והא קמ״ל דאע״ג דאכתי קיימי מנפשייהו כמאן דאגידי כיון דלא אגידי ממש לית לן בה:

    אמר שמואל ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהם י״ח בפסח אין חוצצין בפני הטומא׳‎ אע״ג דבטלינהו הת׳‎ לגמרי ואע״ג דבעודן לחין חזי לחוץ בפני הטומאה גזור רבנן השתא דלכי יבשי מיפרכי וכמאן דליתנהו דמו ומהאי טעמא אמור רבנן שיהו פוסלין בסוכה משום אויר שהיא פוסל בשלשה אפילו בסוכה גדולה ולא כאוכלין דעלמא שפוסלין בארבעה דגזור בהו מהשתא משום דלכי יבשו הוו כמאן דליתנהו וכן פרש״י ז״ל וגריס ומביאין את הטומאה. ואית דמפרש לפום נוסחי דגרסינן אין מביאין דכלהו מדינא נינהו ולא מדרבנן דכיון דלאו בני קיומא נינהו לשבעת ימים מהשתא חשיבי כמאן דליתנהו והראשון יותר נכון:

    א״ר אבא אמר רב הבוצר לגת אין לו ידות פי׳‎ דכי אתרבו ידות אוכלין לטומאה כדאיתא בפרק העור והרוטב היינו משום דצריכי לאותן ידות אבל הכ׳‎ דלא ניחא ליה באותן ידות לא ואם נגעה טומאה בידות לא מיטמא האוכל ובסמוך מפרש אמאי לא ניחא לי׳‎ באותן ידות ורב מנשיא בר גדא אמר ד״ה הקוצר לסכך אין לו ידות דלא ניחא ליה באותן ידות כדמפרש ואזיל מ״ד קוצר כ״ש בוצר ומ״ד בוצר אבל קוצר יש לו ידות דניחא ליה באותן ידות שיהו מחוברות לאוכלין כי היכי דלא ליבדרין אוכלין ויהיו משומרין עם הידות:

    לימא דרב מנשיא בר גדא כו׳‎ דר׳‎ אבא דאמר קוצר יש לו ידות ודאי תנאי היא דלא אפשר דתיתי מימריה כרבנן דאמרי אם פסולת מרובה על האוכלין לבדם כשרים אלמא ידות לאו כאוכלין אלא כפסולת ואיהו דאמר כאחרים אלא דרב מנשיא דאתיא כרבנן מי לימא תנאי היא כלומר דהויא דלא כאחרים או כאחרים או אפשר דתיתי מימריה אפי׳‎ כאחרים ומשני דהא דרב מנשיא אפילו לאחרי׳‎ הוא דהא דאמרי אחרים יש לו ידות מיירי בשקצרן לאכילה דניתא לי׳‎ בידות וחזי לטומאה ואח״כ נמלך עליהם לסכוך דכבר נחתי להו טומאה מעיקר ולא סלקא מנייהו בהמלכה בתרייתא אבל קוצר מתחלה לסכך מודו אחרים דאין לו ידות:

    אי הכי מאי טעמייהו דרבנן בשלמא אי אמרת דמתנית׳‎ בשקצר לסכך ותנאי היא שפיר אל׳‎ השתא דאמרת שקצרן לאכילה מ״ט דרבנן וכ״ת כיון דאימלך עלייהו בטלה לה מחשבתו ראשונה שחשב עליה על הידות כשקצרן לאכילה והא קי״ל דאין מחשבה מוציא מידי מחשבה וכ״ת ה״מ כלים דחשיבי ואית להו טומאה מנפשי׳‎ אבל ידות דלא חשיבי דטומאה דידהו משום טפלת אוכלין במחשבה נחתי לטומאה ובמחשבה סלקין מינה והתנן כל ידות האוכלין שבססן בגורן טהורין בשלמא למ״ד בססן התיר אגדן ושנתפזרו ונתבססו גליא דעתי׳‎ דלא ניחא בידות ובמחשבה מוציא מידי מחשבה שפיר אלא למ״ד דוקא בססן ממש בעליו דעביד בהו מעשה אבל מחשבה לא מהניא מאי איכא למימר והכי אתיא כרבנן אליבא דידיה ופרי׳‎ הכא נמי פלוגתא דאחרים ורבנן בשקצרן לאכילה ונמלך עליהם לסכך ובססן ממש ופרכי׳‎ אי בססן ממש מאי טעמא דאחרים דאמרי לא סלקי מטומאת׳‎ ע״י מעש׳‎ ופריק דאינהו דאמרי כרבי יוסי דס״ל דאף ע״ג דבססן טמאי׳‎ דבסוס לא הוי גלויי דעתא דמוכח דלא ניחא ליה בהני ידות ולאו מעשה גמור הוא דאכתי חזו להפכן בעתר והכ׳‎ נמי סברי רבנן דאכתי לא בטלי מתורת ידות מפני שבססן דכי סתר לה לסוכה נקיט לה בגיליהו וכיון דמעיקרא קצרן לאכילה כל היכא דאיכא שום תועלת בעולם באותן ידות לאוכלין בטומאתן הם עומדין אבל כשקצרן מתחלה אין דעתו ואין לו רצון באותן ידות כלל ולשון בססן למאן דמפרש היתר אגדן מלשון מתבוססת בדמיך שפירושו מתגולל ה״נ התיר האגד מתגוללין ומתפזרין בגורן:

    Ritva on Sukkah 13b · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRashba, Sheva Shitot, Warsaw, 1883. · Public Domain

    Meiri

    ירקות שאמרו חכמים שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח הרי הן דקות הרבה ועתידות ליבש בנקל ומתוך כך אינן קרויות אהל לא להביא את הטומאה אם היה טפח מהם מתאהל על כזית טומאה מצד אחד ועל כלי קטן מצדו השני ולא לחוץ בפני הטומאה אם כזית טומאה מתחתיו וכלי על גבו או אם טומאה בבית זה וחלון פתוח ממנו לבית שבצדו אלא שסתום בירקות אלו וכן כל הירקות בדין זה חוץ מארבעה מפורשות במקומן שעליהן רחבים וגסים ומתקיימין הרבה והם האירוס והקיסום ודקת חמור ודלעת יונית ויש גורסין בזו מביאין את הטומאה אלא שגדולי המחברים הביאוה כשיטתנו וכן לענין סוכה כל שסיכך בירקות חוץ מארבעה אלו נידון כאויר לפסול בשלשה שכל שידוע בו שמתיבש בתוך שבעה ולכשיתיבש יהא שם אויר בשיעור לפסול בשלשה או שתהא הסוכה חמתה מרובה מצלתה פסולות אף קודם שיתיבשו:

    ידות האוכלין והם העוקצים המחוברים עמהם שהם כבית יד להם וניטלין בהם הרי הם מביאין טומאה לאוכלין ומיטמאין עם האוכלין ר"ל שאם נגעה טומאה ביד הרי האוכל כמוהו ואם נגעה באוכל הרי היד כמוהו והבוצר ענבים לדרכם אין לו ידות ליטמא עם האוכל או להביא לו טומאה שהרי אינו צריך לבית אחיזה ואדרבה רוצה הוא שלא יהו לשם כדי שלא יהו מוצצות את יינו ולא נתרבית יד לטומאה לא בכלי ולא באוכל אא"כ היא צריכה לכלי או לאוכל וכן הקוצר לסיכוך אין לו ידות שהרי אם הם קשים עם שבליהם אין נוח לו בחבור השבלים עם הקשים שהרי אין האוכל ראוי לסכוך ואע"פ שאפשר שנוח לו בכך הואיל ומ"מ אינן פוסלות את הסכך אחר שהן מיעוט כדי שלא יתפזרו השבלים ויעמדו לשם בהצנע אין זה כלום כמה שערים פתוחים לו להצניע את שבליו קצצן לאכילה יש להן ידות ואפי' נמלך עליהם לסיכוך עד שיתחיל לסכך שכל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין ממנו אלא בשינוי מעשה והענין הוא שכבר ידעת שאין הכלי מקבל טומאה אא"כ נגמרה מלאכתו ואם יש כאן עור העומד לרצועות ומנעלים שנמצא שלא נגמרה מלאכתו אם חישב עליו לעוצבא ר"ל שולחן שנמצא לפי מחשבתו שנגמרה מלאכתו הרי הם יורדים לטומאה במחשבה זו ואפ' חזר וחישב עליו לרצועות אינו יוצא מתורת קבלת טומאה עד שיתיז את האיזמל לחתוך בו ומ"מ מעשה מוציאו מידי כך אפי' היה במחשבה ראשונה מעשה כגון שקיצץ סביבותיו ליפותו שהמעשה מוציא אף מידי מעשה ומחשבה אינה מוציאה אף מידי מחשבה מעתה ידות האוכלין שהתיר אגדן אע"פ שזה גלוי הדעת שאינו צריך להן ואינו קפיד אם האוכלין מתפזרים לכאן ולכאן מ"מ אין זה אלא כמחשבה בעלמא אבל אם בססן ר"ל שדשן ברגלי בהמה או במקלות הרי זה מעשה ומוציא מידי תורת קבלת טומאה ואע"פ שאפשר שעדיין נוח לו בחבורם שאלמלא הן אין השבלים נוחים להפך בעתר שמתוך שהשבלים קצרים יוצאים הם מתוך עוקצי העתר ונשמטים ממנה:

    Meiri on Sukkah 13b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ירקות שאמרו כו' כדאמרינן פ' לא יחפור כו' או שעלו מאיליהן בחלון ממעטין עכ"ל ודוקא לגבי מיעוט חלון קאמרינן התם דעלו מאיליהן שהוא מחובר ממעט דלגבי אהל למעלה בארובה אין חוצץ המחובר מפני שהרוח מנשבו כך תירצו שם בשם ר"ת ומיהו לענין תלוש שפיר מייתו הכא מהתם מדממעט בחלון חוצץ ה"ה נמי באהל דבתלוש ליכא לפלוגי בין מיעוט חלון בין חציצת אהל וק"ל:

    בד"האם פסולת מרובה כו' כדמוכח בתר הכי דפריך אי הכי מ"ט דרבנן דמה שמניחין ע"ג כו' עכ"ל ואפילו למאי דמסיק שבססן דהוי שינוי מעשה דהיינו בידות אבל בראשי השיבולין לא נעשה בהן שינוי ממש ואע"ג דהך פירכא אי הכי מ"ט דרבנן נמי אידות קאי מ"מ מייתינן שפיר ראיה מיניה דהנחה ע"ג סוכה לא מקרי שינוי מעשה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sukkah 13b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בתוס' ד"ה ירקות שאמרו וכו' ער ומה שהוזקק לפרש מדרבנן וכו' ר"ל ולא פי' דאין חוצצין מן התורה דלא חשיבי הפסק וחציצה כלל משום דלכי יבשי פרכי ונפלי ולכך אפי' בעודן לחין כמאן דליתנהו דמי דאי חשיבי אוהל מדאורייתא לענין הבאה ה"ה לענין חציצה עד אבל לא שייך למתלי טעמא בהכי ר"ל דדלמא ה"נ מביאין הטומאה אבל לא חוצצין משום דהוי דבר המקבל טומאה:

    בסה"ד או שעלו מאליהן בחלון ממעטין ואע"ג שעלו מאליהן היינו מחובר ולעיל מזה בסמוך כתבו התוס' דמחוברים לא מביאים ולא חוצצין שם בפ' לא יחפור הקשו זה בתוס' ותירץ ר"ת דדוקא לענין דאין נעשין אוהל לחוץ בפני הטומאה על מה שתחתיהן או שעליהן או להביא הטומאה משום שהרוח מנשבו ואינו עומד במקום אחד והוי דומיא דעוף הפורח שאינו לא חוצץ ולא מביא אבל לענין למעט בחלון ממעט אפי' מחובר כן משמע שם בתוס' ע"ש:

    Maharam on Sukkah 13b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    בתוספות בד"ה ירקות שאמרו כו' ומיהו מדאורייתא חייצי והיינו דלא מקבל טומאה דלאו מאכל אדם נינהו. נראה דמה שכתבו דלאו מאכל אדם נינהו אין כוונתם דלאו מאכלי אדם נינהו כלל דהא לקמן דמברכינן עלייהו על אכילת מרור וקרא נמי כתיב על מצות ומרורים יאכלוהו ואמרינן נמי בפרק ערבי פסחים דחזרת דקודם סעודה מברכינן עלייהו בפה"א אלא דמה שכתבו דלאו מאכל אדם נינהו היינו שאין דרך לאוכלן בעינייהו בפ"ע אלא ע"י טיבול ופרפרת ודברים אחרים וכל כה"ג לא מיקרי אוכל לענין טומאה דהא דכתיב מכל האוכל אשר יאכל היינו אוכל שראוי לאכול בפני עצמו כדדרשינן מהאי קרא שיעור דכביצה בכדי אכילת פרס והנך מיני מרור אין דרך לאוכלן שיעור כביצה בכדי אכילת פרס וכדאשכחן נמי בפ"ג דעוקצין במשנה ה' הקושט כו' והפלפלין אין מטמאין טומאת אוכלין כדברי הכל אע"ג דפלפלין ראוין לאכילה ע"י טיבול כדאיתא בפ' בכל מערבין (עירובין דף כ"ח ע"ב) ועיין שם בתוספות בד"ה ראשונים לא היה להם פלפלין כנ"ל ועיין בסמוך:

    בא"ד ומה שהוזקק לפרש מדרבנן דאי חשיבי אהל מדאורייתא כו' ואי לא חשיבי אהל כו' עכ"ל. כוונתם בזה מבואר שרוצים לומר שכבר היה אפשר לומר דה"ט דכיון דכי יבשי פרכי ונפלי כמאן דליתנייהו דמי היינו מדאורייתא משום דלא דמי לאהל כלל אפילו אהל עראי נמי לא הוי כיון שדרכן לייבש וע"ז כתבו שא"א לפרש כן וכ"כ מהר"ם ז"ל בחדושיו ע"ש:

    בא"ד אבל קשה האיך מצי למימר דלאו מאכל אדם נינהו הא אמרי' בפ' כל שעה כו' אף מרור שניקח בכסף מעשר כו' עכ"ל. ולכאורה לא ידענא מאי קשיא להו דלמאי דפרישית בסמוך דוודאי ראוין לאכילה ע"י טיבול אלא לפי שאינם ראוין לאוכלן בעינייהו אין מקבלין טומאה ולא קרינן בי' מכל מאכל אשר יאכל א"כ אין בזה ראייה מענין שנקחין בכסף מעשר דלענין מעשר אפשר דאין להקפיד בכך דכל מידי דראוין לאכילה אפי' בדבר אחר שפיר מיקרי אוכל כדתנן להדיא בריש פרק בכל מערבין הכל ניקח בכסף מעשר וע"ש בסוגיא דאשכחן כמה דברים שניקחין בכסף מעשר ואפ"ה אין מטמאין טומאת אוכלין וע"ש בתוס' שכתבו כמה חילוקים בזה ואין להאריך כאן ועיין בסוף הפרק:

    Penei Yehoshua on Sukkah 13b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 13, Amud Bet, about 278 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “אֶלָּא אֵימָא: עַד שֶׁתְּהֵא תְּחִלָּתוֹ כִּשְׁיָרָיו אֶחָד.…”

    2. Segment 217 words

      Opens “דָּרֵשׁ מָרִימָר: הָנֵי אִיסּוּרְיָיתָא דְסוּרָא — מְסַכְּכִין…”

    3. Segment 321 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אַבָּא: הָנֵי צְרִיפֵי דְאוּרְבָּנֵי, כֵּיוָן…”

    4. Segment 420 words

      Opens “(וְאָמַר) רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אֲפִילּוּ…”

    5. Segment 536 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: יְרָקוֹת שֶׁאָמְרוּ…”

    6. Segment 612 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא: הַבּוֹצֵר…”

    7. Segment 713 words

      Opens “וְרַב מְנַשְּׁיָא בַּר גַּדָּא אָמַר רַב הוּנָא:…”

    8. Segment 833 words

      Opens “מַאן דְּאָמַר קוֹצֵר, כׇּל שֶׁכֵּן בּוֹצֵר —…”

    9. Segment 943 words

      Opens “נֵימָא דְּרַב מְנַשְּׁיָא בַּר גַּדָּא תַּנָּאֵי הִיא?…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “מַאי לָאו, בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי: דְּמָר סָבַר…”

    11. Segment 1136 words

      Opens “לְרַבִּי אַבָּא — וַדַּאי תַּנָּאֵי הִיא. לְרַב…”

    12. Segment 1225 words

      Opens “אִי קְוצָצָן לַאֲכִילָה, מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? וְכִי…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Sukkah 13b · Segment 4 — “(וְאָמַר) רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אֲפִילּוּ תֵּימָא דְּלָא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sukkah 13b · Segment 5 — “…רַבִּי אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: יְרָקוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אָדָם יוֹצֵא…

    Original text

    אֶלָּא אֵימָא: עַד שֶׁתְּהֵא תְּחִלָּתוֹ כִּשְׁיָרָיו אֶחָד.

    Rather, emend the baraita and say: It is unfit only when its origins, like its remnants, are one.

    דָּרֵשׁ מָרִימָר: הָנֵי אִיסּוּרְיָיתָא דְסוּרָא — מְסַכְּכִין בְּהוּ. אַף עַל גַּב דַּאֲגִדָן — לְמִנְיָנָא בְּעָלְמָא הוּא דַּאֲגִדָן.

    Mareimar taught: With regard to these bundles of reeds from Sura that are bound for sale, one may roof the sukka with them. Although the seller bound them, he bound them merely to ascertain the number more readily, and they will not remain bound.

    אָמַר רַבִּי אַבָּא: הָנֵי צְרִיפֵי דְאוּרְבָּנֵי, כֵּיוָן שֶׁהוּתְּרָה רָאשֵׁי מַעֲדַנִּים שֶׁלָּהֶן — כְּשֵׁרִין. וְהָא אֲגִידִי מִתַּתַּאי! אֲמַר רַב פָּפָּא: דְּשָׁרֵי לְהוּ.

    Rabbi Abba said: With regard to these huts made of willow branches, once their upper ties holding them together are undone, they are fit roofing. The Gemara asks: But aren’t they still tied from below? Rav Pappa said: Rabbi Abba is referring to a case where he unties them from below as well.

    (וְאָמַר) רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אֲפִילּוּ תֵּימָא דְּלָא שָׁרֵי לְהוּ, כׇּל אֶגֶד שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְטַלְטְלוֹ — לָא שְׁמֵיהּ אֶגֶד.

    Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Even if you say that Rabbi Abba is referring to a case where one does not untie them from below, they are fit for sukka roofing, as any binding that is not destined to be moved is not considered a binding. Since these huts are untied from above, were one to attempt to move them, they would fall apart.

    אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: יְרָקוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אָדָם יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח, מְבִיאִין אֶת הַטּוּמְאָה, וְאֵין חוֹצְצִין בִּפְנֵי הַטּוּמְאָה, וּפוֹסְלִין בַּסּוּכָּה מִשּׁוּם אֲוִיר. מַאי טַעְמָא — כֵּיוָן דִּלְכִי יָבְשִׁי פָּרְכִי וְנָפְלִי, כְּמַאן דְּלֵיתַנְהוּ דָּמֵי.

    § Rabbi Abba said that Shmuel said: With regard to vegetables about which the Sages said: One fulfills his obligation to eat bitter herbs on Passover, if they are spread over a source of ritual impurity imparted by a corpse, they transmit ritual impurity, and the impurity spreads to objects beneath them. And, nevertheless, the Sages decreed that they do not serve as a barrier before the spread of ritual impurity. The impurity breaches roofing made of these vegetables and rises upward, as if there were no covering over it. If one roofs a sukka with these vegetables, it is as if they were not there at all, and they render a sukka unfit due to the unfitness of airspace. Just as three handbreadths of airspace in the roofing renders a sukka unfit, so too, three handbreadths of these vegetables in the roofing renders a sukka unfit. What is the reason for this halakha ? Since when they dry they crumble and fall, even while fresh, they are as one that is not there.

    וְאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא: הַבּוֹצֵר לַגַּת — אֵין לוֹ יָדוֹת.

    Apropos the statements of Rabbi Abba, the Gemara cites another. Rabbi Abba said that Rav Huna said: In the case of one who harvests bunches of grapes for the winepress, these bunches do not have handles. The stems, which connect the grapes to the clusters, are not required for the production of wine. Therefore, their legal status is not that of a handle in terms of ritual impurity; they are merely waste. Consequently, if these stems come into contact with a source of ritual impurity, they do not become impure and they do not transmit impurity to the attached grapes.

    וְרַב מְנַשְּׁיָא בַּר גַּדָּא אָמַר רַב הוּנָא: הַקּוֹצֵר לִסְכָךְ — אֵין לוֹ יָדוֹת.

    And Rav Menashya bar Gadda said that Rav Huna said: In the case of one who harvests grain for roofing a sukka , the grain has no handles. The legal status of the straw is not that of a handle for the grain. Since his interest is roofing his sukka , he wants only the straw, which is fit roofing, and not the grain, which is unfit. Therefore, in this context, the straw does not facilitate moving the grain.

    מַאן דְּאָמַר קוֹצֵר, כׇּל שֶׁכֵּן בּוֹצֵר — דְּלָא נִיחָא לֵיהּ, דְּלָא נִימְצְיֵיהּ לְחַמְרֵיהּ. מַאן דְּאָמַר בּוֹצֵר שֶׁאֵין לוֹ יָדוֹת, אֲבָל קוֹצֵר יֵשׁ לוֹ יָדוֹת — דְּנִיחָא לֵיהּ דְּלִיסַכֵּךְ בְּהוּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיבַּדְּרָן.

    The Gemara notes: The one who said that in the case of one who harvests grain, the straw is not a handle, all the more so would he say so in the case of one who harvests grapes, since the stems are not suitable for his needs. Stems are not wanted in the winepress, so that they will not absorb wine. By contrast, the one who said in the case of one who harvests grapes that it has no handles, he said so only in that case; however, in the case of one who harvests grain, he would say that it has handles, since the grain attached to the straw is suitable for his needs. He can roof the sukka with them and weigh down the straw, so that it does not scatter in the wind.

    נֵימָא דְּרַב מְנַשְּׁיָא בַּר גַּדָּא תַּנָּאֵי הִיא? דְּתַנְיָא: סוֹכֵי תְאֵנִים וּבָהֶן תְּאֵנִים, פַּרְכִּילִין וּבָהֶן עֲנָבִים, קַשִּׁין וּבָהֶן שִׁבֳּלִים, מַכְבֵּדוֹת וּבָהֶן תְּמָרִים, כּוּלָּן, אִם פְּסוֹלֶת מְרוּבָּה עַל הָאוֹכָלִין — כְּשֵׁרָה, וְאִם לָאו — פְּסוּלָה. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיְּהוּ קַשִּׁין מְרוּבִּין עַל הַיָּדוֹת וְעַל הָאוֹכָלִין.

    The Gemara suggests: Let us say that the statement of Rav Menashya bar Gadda is subject to a dispute between tanna’im , as it is taught in a baraita : Fig branches, and there are figs on them; vines, and there are grapes on them; straw, and there are stalks of grain on them; palm branches, and there are dates on them, with regard to them all, if the amount of waste is greater than the amount of the food, a sukka roofed with them is fit. And if not, the sukka is unfit. Aḥerim say: The sukka is unfit until the amount of straw is greater than the combined amount of the handbreadth of the handles attached to the food that is susceptible to ritual impurity and the food.

    מַאי לָאו, בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי: דְּמָר סָבַר יֵשׁ לָהֶן יָדוֹת, וּמַר סָבַר אֵין לָהֶן יָדוֹת!

    The Gemara continues: What, is it not that they disagree with regard to this: That one Sage, Aḥerim , who said that the straw must be greater than the handles as well, holds that the produce designated for roofing have handles; and one Sage, the first tanna , who disagrees, holds that they do not have handles?

    לְרַבִּי אַבָּא — וַדַּאי תַּנָּאֵי הִיא. לְרַב מְנַשְּׁיָא בַּר גַּדָּא מִי לֵימָא תַּנָּאֵי הִיא? אָמַר לָךְ רַב מְנַשְּׁיָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא סָבְרִי הַקּוֹצֵר לִסְכָךְ אֵין לוֹ יָדוֹת. וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁקְּוצָצָן לַאֲכִילָה, וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן לְסִיכּוּךְ.

    The Gemara notes: According to the opinion of Rabbi Abba, who says that grape clusters harvested for the winepress do not have handles, but grain harvested for roofing does, it is certainly a dispute between tanna’im . Clearly, he holds in accordance with the opinion of Aḥerim , who hold that grain harvested for roofing has handles. However, according to the opinion of Rav Menashya bar Gadda, who says that grain harvested for roofing does not have handles, shall we say that it is a dispute between tanna’im , and that he holds in accordance with the first tanna of the baraita ? Rav Menashya could have said to you that everyone agrees: With regard to one who harvests grain for roofing, the grain does not have handles. And here in the baraita , with what are we dealing? It is a case where one initially cut the stalks for food, and reconsidered his plan for them, and decided to use them for roofing. Since initially, as food, the grain had handles, its status does not change despite his change of intent.

    אִי קְוצָצָן לַאֲכִילָה, מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? וְכִי תֵּימָא קָסָבְרִי רַבָּנַן כֵּיוָן דְּנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן לְסִיכּוּךְ, בָּטְלָה לֵיהּ מַחְשַׁבְתּוֹ. וּמִי בָּטְלָה לֵיהּ מַחְשָׁבָה בְּהָכִי? וְהָתְנַן: כׇּל הַכֵּלִים

    The Gemara asks: If he cut them for food, what is the rationale for the opinion of the Rabbis that the grain has no handles? As a rule, grain has handles. And if you say that the Rabbis hold that once he reconsidered his plan for them and decided to use them for roofing, his initial intent was negated and their legal status is like any other inedible roofing, and they consequently have no handles, the Gemara asks: And was his initial intent negated in that manner? Didn’t we learn in a mishna: All vessels